פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1418)

או אם יש לך אקדח, אם התשובה לשתי השאלות האלה שלילית אז אני מציע לך למצוא מקום אחר.

נשק

שאני בת

נשק אין לי.. וגם לו..

לא ממש מכירה את עיר דוד, הייתי שם אולי פעמיים..

מהכניסה לעיר דוד (איפה שהכינור הזה) עד לשילוח נגיד..זה סבבה?

אני פשוט דיי אוהבת את האזור.. ולא בא לי ללכת לאיזה גן או משהו..

אותי בעיקרון זה לא מפחיד.. (מקווה שגם אותו)

פעם אחי היה שם עם חבר'ה מהמכינה וערבים תקפו אותם עד שאחד הרבים ירה באויר עם הנשק האישי שלו.

גם אותי תקף פעם ערבי ליד השילוח עם מקל (עלוב...), אבל הייתי שם אולי עשרות פעמים ולא קרה כלום.

תעשי חשבון.

אבדוק אותו במצבי לחץ..

מעיר דוד (איפה שהכינור) לשילוח (למים בסוף) לא דרך הנקבה (שהיא בתשלום) יש דרך ברורה עם בתים וקבוצות יהודיות בדרך.

יש שם אפילו שילוט עד כמה שזכור לי,לא?

העיקר שאת מאושרת מיזה

שיהיה בהצלחה רבה!!

שיצא מיזה הכי טוב שיכול להיות..

אבל לא להיסחף יותר מדי!!!! ולא לפתח תקוות!!!

ביעסתי? סורי

מה תגידו על זה

שבסוף זה לא ילך ואין לי כח לאכזבות

יש לך 2 אפשרויות

אפשרות א'- תתבונן בעבר, תשקע באכזבות שהיו עד כה,

תשער ותצייר בראשך שכנראה גם הפגישה הזאת תסתיים כמו כל הפגישות שהיו עד היום.

עזוב, אל תלך לעוד דייט.. חבל על זמנך היקר! למה אתה צריך את זה?! מה הסיכוי שכבר תמצא מישהי נורמלית?!

אפשרות ב'- תתבונן בהווה, בהצעה שעכשיו ה' זימן לך, ביכולת לגאול את עצמך, ביכולת לבחור להתחיל מחדש ולקוות.

נכון, אולי שוב פעם תאלץ להיפגש עם מישהי שלא מיועדת לך, אבל אולי כן?! אולי היא תציע לך את אשתך?!

אולי היא תקדם מדרגה בנפשך שתקרב למציאת המיועדת באמת?!

קום על הרגליים, תאהב את עצמך ואת מי שאתה ותלך בשמחה ובתפילה לפגוש נשמה יקרה שאולי היא בעצם אשתך...

מאחלת שתצא כ"כ מחוזק ומואר מהפגישה הזאת, גם אם זה לא יוביל בסוף לחתונה.

וגם המעודדים האחרים - כל הכבוד! (גם אצלכם כמובן בקרוב. ממש..)

תדע, שזה עצמו עלול לגרום לך להרגיש לא טוב עם הענין..

תצא מה"ראש" הזה.

תגיד לעצמך: בוודאי שצריך להשתדל. זאת ההשתדלות שלי.

ותעשה את זה בשמחה.

יצליח - יצליח. ואם לא - אל תסתכל ככישלון. תגיד לעצמך שמהשמיים היית צריך לעבור גם את הבירור הזה. מכל פגישה לומדים משהו ומשתכללים במשהו.

לכן, תבוא נינוח לחלוטין, בביטחון עצמי. תדע שאתה טוב. ותתענין בבחורה, באמיתיות. אל תצפה ל"ניצוצות" ברגע אחד. תזכור שגם היא חוששת. אולי גם לה היו אכזבות. תשתדל לפחות לתת הרגשה טובה. אם כך- כבר הירווחת מצווה..

ומי שמתכוין לשם שמיים, גם יצליח בעז"ה.

לא להתייאש כלל ולא להחליש את עצמך.

חזק ואמץ.

הבעיה היא כזאת-

דייט ראשון עם מישהי, שנפגשים באיפה שהיא עובדת- זה בדיוק באמצע בין ת"א ההגנה לת"א השלום.

ואני לא מכיר את ת"א. והיא גם לא. אבל יש מפה.

אז איפה??

סכנת נפשות האיזור הזה, ביום ועוד יותר בלילה.

תסעו למקומות יותר סימפטיים, לא דרום ת"א...

אפילו עזריאלי אם אתם בעניין (זה רכבת השלום).

לא מומלץ בלילה.

אני הייתי מציעה שתלכו לכיוון שכונת יד אליהו, יותר נעים להסתובב שם- תלכו על רחוב ההגנה ותפנו שמאלה ליגאל אלון,

תוכלו למצוא שם ספסלים ברחובות, יש גם איזה גינה נחמדה בשדרות החי"ל אאל"ט (טיפה יותר בפנים).

נראלי שאפשר גם להגיע לשם מלה-גווארדיה אם קבעתם יותר באזור ההוא.

יש ליד רכבת השלום במרחק הליכה קצר דשא גדול עם ספסלים

נחמד שם..

אפשר אולי לבדוק את האופציה הזו.

יש שם דשא נחמד למדיי שאפשר למצוא בו פינה  נחמדה.

קטעים שקוראים לרחוב "על פרשת הדרכים" ואני אישית לא שמעתי בחיים מישהו מציין זאת...

אפשר להסתובב בטיילת/באלנבי/לשבת או לטייל באחד המלונות

מספיק רחוק משם.. אני אומרת מנסיון- לא כדאי להסתובב שם! בכלל! אף-פעם!

אני מצטערת לומר את זה ככה.. אבל זה מסוכן מאוד בעיניי...

בעזהי"ת.

מומלץ בחום תבדוק במפה איך אתה מגיע לשם, זה אמור להיות באיזור..

טועה) זו נסיעה של כמה ד' ברכבת ומקום ממש מומלץ.

הקב"ה לא שוכח אף אחד.

שמת כאן קישור לתמונה ממייל שלך

ומכיוון שאין לנו הרשאות להכנס אליו,

אנחנו לא יכולים לראות את התמונה

לא ברור למה זה לא מצליח.

אבל הנה לכם מה שהיה בה...:

כמה עולה קילו אורז?

בערך 16 שח במכולת הקרובה לביתך.

כמה קילו אורז אתה מוכר ביום?

אם אני אמכור קילו אורז בכל החיים שלי אני כבר לא צריך להיות פה

מה בעשרים שקל אני קונה 3 קילו אורז!

אחלה ושיהיה לך בתאבון.

איזה אורז זה? יסמין/פרסי/בסמטי/הודי?

ארוך וגדול

אתם כותבים גם על חומוס'/פול/עדשים/שעועית?

בינתיים לא. אבל אם אתה כ"כ רעב יש אחלה מסעדה ממש פה קרוב.

אתה יודע שיש אורז יותר גדול מזה?

בפעם הבאה שאתה מגיע תביא לי קילו... אני אעשה אותך שותף.

(שמעת את המשפט הזה מאות פעמים במהלך חייך אבל אף פעם לא יצא לך לראות אותו במו עיניך)

ואם אני אביא את האורז מהבית זה יהיה בחינם?

ממממממ... אתה גם יכול לכתוב עליו אצלך בבית ולחסוך את הטיול המיותר הזה.

מי כותב על האורז? אתה?

לא... אני סתם יושב פה... מי שכותב על האורז זה גמד קטן שיושב לנו מתחת לשולחן... תזמין את מה שאתה רוצה. אני אקרא לו בינתיים...

אתה יכול לכתוב על אורז 'אנציקלופדיה'?

כן. ובצד השני לכתוב ויקידפדיה.

אתם יכולים לכתוב את השם שלי גם אם הוא ארוך כמו אלכסנדר רבינוביץ'?

כן... גם אם השם שלך הוא ארנולד שוורצנגר

יש לך מכונה מיוחדת שכותבת על אורז?

לא, יש לי עט מיוחד וידיים... אבל אם תמציא אחת כזו, אני אהיה הראשון שאקנה אותה.

ואם אני אבשל את האורז הזה מה יקרה?

תהיה לך מג'דרה ממש מוצלחת ברוטב דיו שחור.

יש לך זכוכית מגדלת במשקפיים?

לא, יש לי צילינדר.

ממה עשויים הפרחים הקטנים האלה?

מפרחים קטנים.

מה זה? זה קטן!!! אני לא רואה כלום!

(זו לא בדיוק שאלה. יותר קריאה לעזרה) אדוני/גבירתי... כאן זה לא אופטיקה...

אני לא יודעת מה המספר שלך אבל אתה חייב משקפיים

כעיקרון יש את ארגון 'ישפה' שמתמחה בייעוץ

בעניני שידוכים וכו', מומלץ אולי לדבר איתם.

ועכשיו ברצינות - אי אפשר להתחתן בלי חיבה ומשיכה.

זה שאת עדיין לא מרגישה את זה זה לא אומר כלום. את עדיין בשלבים מוקדמים של הקשר וייתכן שזה יגיע.

תני לזה עוד קצת הזדמנות ותראי מה יהיה בהמשך. לא חייבים להחליט אחרי X פגישות. כל אחד והקצב שלו.

ושבעז"ה תבשרי לנ"ו בשורות טובות בקרוב

אם לא... ממש לא.. 2 פגישות זה כלום

עדין לא הכרת את האופי את המידות, אולי בחור נשמה זהב, מתאים לך וכו'.

להרגיש חתונה?אחרי פגישה שנייה? ממש ממש לא..

נגיד את רגע הולכת לשירותים בדייט,, בא לך לצאת או להישאר שם? זה יכול להיות מבחן מה האינטואיציה שלך אומרת..

שזה המון..

לדעתי, כאי לנסות יותר לחשוב בכיוון של "האם נחמד לי איתו, הייתי רוצה להפגש שוב..."

ולא "האם אני מתחתנת איתו". חתונה זה קשר עמוק, קרוב ופנימי הרבה יותר. בשלבים ראשונים זה עלול להלחיץ לחשוב על זה ככה.

קשר זה דבר שנבנה....

ברכת ה' עלייך!

א. המראה לא ממש ממש דוחה אותי, אבל הוא כן מבאסס...

ב. מצג אחד בא לי לראות אותו מצד שני לא כ"כ... אוף. אני פשוט לא יודעת.

אוליי גם כל ההרגשה הזאת סתם באה לי מלחץ  כי זה בכ"ז הבנאדם הראשון שאני יוצאת איתו!

נראה לי אני ימשיך עוד כמה פגישות ונראה מה ה' יסדר לי...  

חודש טוב לכולכם!! 

לא חייבים רגש כבר על ההתחלה,

לגבי המראה- לפעמים כשמכירים יותר לעומק הבן אדם נראה אחרת.

שפמפמה לנו בשכל את הדבר הבלתי מושג (כמעט) שנקרא "אהבה ממבט ראשון".

או לפחות את מה שאנחנו מגדירים היום ככזה...

השכל, בניגוד לרגש, יודע להחליט ברגע אחד - כן או לא.

לרגש לוקח זמן להיכנס לקשר, וגם זמו לצאת ממנו (ע"ע לא פנוי/ה רגשית).

עברת בסה"כ שתי פגישות, לפני פגישה 5-6 אין על מה לדבר עדיין...

צאו חודש, ועד אז אני מקווה שלא תצטרכי לשאול את השאלה הזו שוב כי תהיי מאוהבת בו עד מעל לראש .

כל טוב ובהצלחה.

שתמצאי את זיווגך במהרה!!

חודש טוב מלא בשמחה והצלחה ושתזכי לבשר לנו פה בשורות טובות מהרה!!!

אני חושבת שבכי כזה- זה הרבה יותר ממים מלוחים.. כמו ניקוי של הרבדים היותר עמוקים בנשמה..

אל תתייאשי, המשיכי לבטוח בה' ובע"ה גם תראי ישועות!!

שתזכו להמון שמחה בריאות שפע ואושר.

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל..!!

ומי ניגן?

מסכימה ורוצה להוסיף:

אנשים יקרים, דעו לכם שהשאלות שלנו חשובות, באמת. הן באות בדרך-כלל ממקום של חוסר ידע או נסיון כושל בעבר.

בעיניי, זה מעולה שאנחנו רוצים ללמוד ולדעת, כי המטרה נעלה. (במיוחד שבמקרים מסויימים לומדים -לפחות קצת- על הצד השני, שאנחנו נוטים לא להבין עד הסוף)..

אנחנו נתקלים בלי-סוף עם מצבים חדשים ולרוב לא יודעים איך להתמודד עם זה (סבבה, יש לנו חבר/ה עם מצב דומה אבל איתו/ה אני לא צריך/ה לחיות כל חיי..)

אבל אולי בכ"ז תשאלו אחרת? ואבהיר:

כבר כתבו בשירשור שנמחק- הגיוני לשאול על מידע ותוכן עבור מצב מסויים.. (איך זה לגור בירושלים?)

אבל לשאול מה אנחנו היינו עושים, זה נראה לא רלוונטי בכלל *עבורך*! ("היית מתחתנת עם בחור מישיבה בי-ם שרוצה לגור שם אחרי החתונה לפחות שנה?")

לא אומרת לאף-אחד איך להתנסח.. זה פורום, והגיוני שתרצו לשאול מה שעולה ברוחכם. אבל המלצה חמה- אל תשוו ואל תחשבו שאתם צריכים לחשוב כמו הרוב פה... תיהיו אתם, וזה משהו שר-ק אתם יכולים לעשות...

ב"הצלחה לכולנ"ו! ובעז"ה שה' ישלח לכולנו את ההכוונה לעשות את רצונו בשמחה ובאמונה!

לא ברור למה לא ביקשתי שימחקו...

גם אף בן אדם לא מעוניין לשמוע שלא רוצים אותו בגלל איך שהוא נראה.

גם אף בן אדם לא  מעוניין לשמוע שלא רוצים אותו בגלל שהוריו גרושים.

גם אף בן אדם לא מעוניין לשמוע שלא רוצים אותו בגלל שהוא צולע.

גם אף בן אדם לא מעוניין לשמוע שלא רוצים אותו בגלל שלא מספיק מעריכים אותו.

אז מה???????

אנשים באים ושואלים שאלות בפורום ורוצים לשמוע דעות מגוונות.

וכל בן אדם שקורא פה לא צריך לקחת אישית כל דבר שנכתב.

יש לבן אדם זכות בחירה למה הוא מתייחס ולמה לא.

כל אחד והחבילה שלו, לא צריך להיעלב.

ומי שלא רוצה אותי בגלל משהו מסויים שיש לי-

שלא ירצה.....אני יזכה בבן אדם אחר שירצה אותי בזכות מה שאני עם החסרונות.

לבין סרטן. יש קווים אדומים ומן הראוי לכבד אותם.

כי זה נכון שלכל אחד נכון משהו אחר - אבל יש דברים שלא תמיד חושבים עליהם

למשל: מישהו יכול היה בזכות השרשור לא לפסול מיד מי שחל\ת\ה בסרטן בעבר, אלא הוא ידע שיש סוגים שונים ושווה להתיעץ ולבדוק.

ואני לא חושבת שזה שונה ממי שההורים שלו גרושים או כל שאלה אחרת בסגנון...

ובכל מקרה - אני מאמינה שלכל אחד יש את מי שהקב"ה רשם לו, ואם מישהו פוסל מסיבה זו או אחרת - כך הקב"ה רצה שיקרה בלי קשר לסיבה עצמה...

[ולצערי יש לי עבר די עשיר בדייטים עם כל סוגי הפסילות...]

אם תרצו להבנות יחד תצטרכו לשוחח על הכל בעדינות ובאמונה. זה אפשרי ויכול להיות גם כיף.

ו..אל תאמיני לכל מילה. תביני אותו שיתכן ויש לו חוסר אמונה ואם באמת תרצו להמשיך וגם לא להכנס לסטטיסטיקות למיניהם אז צריך עבודה כנל, עבודת המידות והדעות.

-כל הכבוד שהתייעצת!

המציאות שלו שונה משלך וזה ממש טבעי שתרתעי מזה..

-יום יבוא והוא יבין אותך..

תגידי לו שבתור בן להורים גרושים אתה צריך לדעת את החסרונות של לטאטא דברים בין בני זוג..

אל תמהרי להתאבד..זה יעבור..

את תראי שאם הזמן הוא ישתחרר ויספר בעצמו..

כמובן שאת יכולה ללכת ולבקש ממנו סליחה ולהסביר לו שדווקא מתוך זה שהקשר רציני בינכם והוא חשוב לך רצית להיות שלמה. הוא לא מעדיף להתחתן עם מישהי שלא שלמה עם עצמה נכון?

"סליחה היא ההבנה שמה שחשבת שקרה - לא באמת קרה" [ביירון קייטי]

שלום.

לפני כמה שנים התפרסם באתר זה מחקר שעשו באוניברסיטת בן גוריון שילדים בוגרים של זוגות ישראלים שהתגרשו נוטים לחפש זוגיות, מכבדים את מוסד הנישואים, ומנסים לבנות חיי משפחה אידיאליים.

תקראי ושיהיה בהצלחה.

יחשוב פעמים ויעריך הרבה יותר חיי זוגיות תקינים..

היא בכלל לא חייבת לספר לו שהיא התייעצה וזה יפה מאוד שיא האמון שהיא מספרת לו..

 סליחה שאני אומרת..

 אולי אני מגזימה ושופטת מהר..

 אבל זה נשמע כמו מישו אלים..

 למה לכעוס על כזה דבר? 

זכותה להתלבט על כל דבר..

 ובמיוחד על כזה דבר..

 שהוא משמעותי..

אולי ההורים שלו התגרשו מאלימות.. ולכן זה סוד שהם גרושים. ולכן הוא מגיב ככה?

זה נשמע לא טוב! אמנם דברי הסנגוריה שלכם מחממי לב בתמימותם,אך תגובה כה נחרצת, פגועה ואנוכית מדליקה לי נורות אדומות מהבהבות במרץ. קחי פסק זמן,צעד לאחור ופני ליועץ אמין. בכל אופן, שנה זה לא שבוע והמעורבות הרגשית עלולה לפגום בשיפוט. מאחלת לכם כל טוב. 

בס"ד

קודם כל אני רוצה להקדים שאני בן להורים גרושים ,וגם אני עד גיל מסיום מאוד התביישתי בזה, עד כדי כך שאף אחד בכיתה לא ידע מזה, וגם לא חברים קורבים, הבושה ולפעמים הרגשות שאתה לא מוצלח מונעים ממך לספר את זה לאחרים, וגם החשש שאיך התיחסו אליך, פתאום תראה באור שונה בחברה, ולכן  אני לא ספרתי,(יכולה לראות זאת בפורום בין שני בתים שיש כאלה שמסתירים ויש אלה שלא).

בקשר לחבר את צריכה להבין אותו מאיפה זה בא כמו שכתבתי, אך את צריכה לבדוק אם זה תגובה פרטנית לגבי זה או שהוא לא אוהב שאת מתיעצת עם אחרים על הזוגיות שלכם(אני יודע  שיש סיכוי  רב שהוא לא כזה ואני סתם מגזים אך עדין שווה בדיקה).

אני מאמין שהזמן יעשה את שלו והוא יבין למה עשית זאת.

ממליץ שעם הזמן לכוון אותו שהשתחרר מזה כי זה לא אשמתו... 

ב"ה

לעיתים כשצריך לשמור את הסוד של בן הזוג, זה ענק מידי,ובטח בשלב שלכם-יוצר מחויבות וקשר לא ממקום בריא ואוהב.

זכותו להפגע, אך זכותך אף יותר לחפש תמיכה, עזרה ועצה.כל עוד בצורה מכבדת ולא חשפנית.

אני ממליצה להתנות המשך קשר רציני (נישואין-האם בכיוון??) בטיפול זוגי \אישי שלו לקראת נשואין על מנת לברר למה כל כך חשובה לו הסודיות.

אילו משאות הוא נושא על לא עוול בכפו.

רק בשמחה..

אל תתאבדי לנו, את יותר מידי חשובה להרבה אנשים אז אל תשתמשי בכלל במושג הזה.

שנית,  מגיע לך ח"ח על זה ששיתפת חברה טובה בנוגע לחששות שלך, זה מאוד טבעי ומובן וטוב שעשית זאת ולא שמרת את זה עמוק לבד בבטן ואח"כ ח"ו היית מתחרטת על כך וחבל.

דבר שלישי, אולי כן היה כדאי לספר לו על המהלך שאת מתכננת לעשות, אולי להסביר לו שאת קצת חוששת וקשה לך להכיל את כל המורכבות הזו  שבקשר לבד ואת צריכה לשתף בזה מישהו ואז לספר לו על זה שחשבת לדבר עם חברתך הטובה על כך שהיא מאוד קשורה אלייך ואת מאמינה שהיא תשמור זאת בסוד ואז באמת לראות את התגובה שלו.

אבל, לא בוכים על חלב שנשפך  ובטוח שהכל הוא מאת ה' וכך הוא רצה שיקרה, אולי על מנת לפקוח את עינייך. וגם אם כבר סיפרת לה לפני שדיברת איתו על זה והוא כועס ומרגיש פגוע ובצדק, (תחשבי למשל על משהיא שבקשר עם משהו והולך להם טוב, אבל היא ספרה לו שיש לה איזה פצע בגב שמאוד מכאיב לה אבל זה סוד, והוא מרוב שהיא חשובה לו הלך להתייעץ עם חברו הטוב שמבין בנושא ללא התייעצות מוקדמת איתה, נכון שזה מעליב ופוגע?? אז אני יכולה להבין את הכעס שלו)

אבל אל חשש יקרה, את יכולה לנסות לפייס אותו, במילים כמובן, להסביר לו עד כמה הקשר ביניכם חשוב לך, עד כמה הוא חשוב לך, עד כמה חשוב לך שתשתפו אחד את השני בקושי ושתגלו הבנה כלפי האחר.

אולי אחרי שתראי לו עד כמה הוא חשוב לך ושעשית את המהלך הזה בשבילכם הוא יבין אותך ולא ירגיש פגוע ונבגד.

הוא ירגיש שאם את מרגישה עם המהלך הזה טוב ושאת יותר בטוחה בקשר אז כנראה שזה היה טוב גם בשבילו.

אז אוליי תתני לו קצת זמן (כמה ימים אם צריך) להבין את מה שקרה לאחר ההסבר מצדך כמובן.

לאחר תגובתו להסבר שלך תראי עד כמה חשובה לו הפרטיות שלו או הקשר שלכם ואז תוכלי להיות יותר החלטית מה לעשות

(הכוונה היא עד כמה הוא שקוע בעצמו ולא אכפת לא מכלום אפילו לא מהקשר ורק שנושא גירושי הואיו לא יתגלה, זה גם מעיד על בגרות אבל כל דבר לגופו).

בהצלחה

ושה' יהיה בעזרכם!

תגובתו של הבחור אינה בוגרת.

נראה שיש לו בעית התמודדות עם מה שקרה במשפחתו והוא חושב שהוא יכול להמשיך לברוח מזה ולהדחיק, וכביכול הדבר לא היה ולא נברא. לכן הוא לא מספר על זה ולוקח קשה את זה שאת סיפרת.

הוא נמצא בשלב בחיים שמאד כדאי שהוא יתמודד עם זה. אולי יש לו קושי רגשי בנושא.

כמו שכתבו, גם בנושא של הבנה ונתינת מקום לבת הזוג יש לו מה ללמוד. גם המשפט "אני לא חושב שאני אבין אותך יום אחד" מחייב בירור, אם כך הוא חושב אז קצת קשה להמשיך הלאה.

בהצלחה.
 

אפשר להבין את רגשותיו של הבחור, ובע"ה כשיתבגר, ימצא דרך בוגרת להתמודד עם הרגשות הללו.

מכיוון שאת נהגת כשורה: התייעצת עם חברות בנוגע למשהו שהטריד אותך. לא עשית שום דבר רע.

אני מאמינה שתגובתו של החבר נבעה מסעת הרגשות שלו בלבד, ובכל זאת, חשוב להזכיר שנסיון של גבר לבודד חברתית את האישה, הינו אחד מסימני ההתראה לזוגיות מתעללת, חלילה.

שוב - אני לא אומרת שזה המצב. אין ספק שהבחור היה נסער, וכל אחד עלול למעוד בזמן של סערת רגשות.

מאחלת שכל משאלות הלב יתגשמו לטובה!

יכול להיות שזה לא בסדר שהוא דורש ממנה לשמור את זה בסוד, ויכול להיות שהתגובה שלו לא בוגרת וחסרת פרופורציות, אבל אמון זה אמון. אם הוא סיפר לה סוד שלו, אז אין לה זכות לספר את זה למישהי בלי רשותו. היא צריכה להתיעץ? היא צריכה לדבר על זה? שתבקש את רשותו! וגם לו יצוייר שהוא לא היה מסכים, אז היא היתה צריכה להחליט לבד אם להמשיך בקשר או לא, אבל אין זה זכות לקחת את האמון שהוא נתן בה ולהפר אותו. 

אפשר להבין אותך, היית מפוחדת, זה אולי לא אשמתך שנכשלת, אבל נכשלת, וצריך לבקש סליחה. 

והיית צריכה לבקש רשותו.
 

מצד שני - את מרצונך (הטוב..) סיפרת לו שסיפרת לחברה, אז זה לזכותך.

לדעתי מה שאת אמורה לעשות זה לחכות שהכעס יעבור, כמה ימים ואז לבקש סליחה - ולהקשיב לכעס שלו, למה עובר עליו, ולא להצדיק את עצמך! לא בשלב הזה! קודם כל להבין כמה הוא נפגע, מה זה בשבילו ה"סוד" הזה שהוא סוחב איתו. שוב - לא להתנצל ולהסביר את עצמך!

רק אחרי משך זמן - לדבר על כך ביניכם יחד, שיחה "זוגית", ולראות אם ניתן להחזיר את האמון שלו בך, או שהוא יבין אותך שלא הייתה פה שבירת אמון. או שכל אחד יבוא לקראת השני. האמון הוא הא"ב בבנית משפחה.

בכל מקרה זו שיחה שצריכה להיעשות ביניכם מתישהו - איך הוא מתמודד או יתמודד עם בניית בית חדש לאור ה"רקע" שלו, איך הוא חווה את הדברים, האם הוא רוצה/צריך טיפול בנושא, איך הוא בונה את עצמו מעל גבי המשבר המשפחתי של הוריו, ואיזה מודל של זוגיות נכון ובריא הוא רואה. על פניו כרגע - זה נשמע נושא לא פתור אצלו לאור החשש מהסוד הזה ולאור ההתפרצות. אז כדאי וחשוב - לדבר על זה!!!

במיוחד אחרי מה שקרה לבחור עם ההורים שלו הם צריכים לדבר על זה ולשתף רגשות ובמקום זה הוא מגיב באגרסיביות במקום לכבד אותה ולשמוע את מה שהיא מרגישה. יש לו תגובה של חוסר ביטחון ופחד. הוא כועס שהיא מספרת לחברה טובה שלה כאשר מה שהיא עשתה טבעי ונכון לגמרי.

איזה הצדקה היתה לה לגלות אותו? מצוקה? פחד? זה בדיוק הרעיון של אמון, לשמור אותו גם כשקשה. 

אולי מבחינת מערכת זוגית תקינה הוא היה צריך להרשות לה להתיעץ על זה עם חברה שלה, אבל היא היתה צריכה לבקש רשות קודם.

מה הוא למד מזה? שאם הוא מספר לה סוד, והיא מרגישה צורך לחשוף את הסוד שלו - היא תעשה את זה. אז בפעם הבאה הוא ילמד לא לספר לה סודות שלו. 

יכול להיות שהוא הגיב בצורה לא נכונה (אני לא חושב ככה, אבל זה לא הנושא כרגע), זה לא מצדיק את זה שמלכתחילה היא הפרה את האמון שלו. 

רוב הילדים בעולם לא מסתירים את זה... כי זה לא אשמתם.. וזה לא בגללם.

אז למה הוא כן? אולי זה יושב על משהו?

ולמה את מתייעצת בדבר כזה חשוב איתנו? לכי ליועצת נישואין שמבינה בכל הדברים האלה!

ממש חשוב!!

הזו, שאולי יכולה להקשות יותר, בלעדי תגובות אחרות כאן שממש תוקפות את הבחור.

אני באופן אישי הסתרתי בחיי דברים מסויימים (ב"ה, לא מה שהוא מסתיר), ומאוד מזדהה עם התגובה שלו, וההרגשה של המעילה באימון. מבחינתי, להחזיר אימון זה אחד הדברים הקשים. (גם בפגיעה באימון של אי שמירת סוד, וכן בעוד דברים).

אבל בכל זאת, אשתדל להוסיף משהו שיכול להיות יותר מועיל -

תגובה שהיה לה סיכוי להשיב אימון אצלי, גם אם לא באופן מוחלט ומיידי, היא הודאה בטעות, (משהו בסגנון הדברים של י.צ.ב) באופן שיבהיר שהדבר לא יחזור על עצמו.

נ.ב. עם זאת, איני יכול לטעון בוודאות שהאזהרות שנאמרו חסרות בסיס.

יש הרבה מאוד ילדים להורים גרושים, ואני לא חושבת שכולם יתגרשו...זה לא ממש סביר. מה שכן, שיעורי הגירושים הולכים ועולים, ויש הרבה מאוד גרושים, בין אם הוריהם גרושים ובין אם לא. מה שכן יכול להיות הגיוני בעניין הזה, הוא שילדים להורים גרושים פעמים רבות ראו מערכת יחסים לא תקינה בבית. הם עשויים להעביר את זה הלאה לבית שלהם, כי זה מה שהם מכירים. התוצאה תהיה אותה תוצאה - גירושין. אבל זה לא עובד כך אצל כולם. יש כאלה שמאסו בדרכי הוריהם והם מחליטים להיות שונים ואצלם זה לא קורה.

אני חושבת שעשית בחוכמה שהתייעצת עם חברה. דבר כזה לא טוב להשאיר בבטן ואח"כ זה עלול ח"ו לצאת מפרופורציות.

ברור שהוא עכשיו כועס אבל אם תסבירי לו את המקום שלך, אין לי כל ספק שהוא יבין אותך.

ממש ב"הצלחה!

מה אסור לך להתייעץ עם חברה קרובה?

איזה מין דבר זה שבחורה לא יכולה לפרוק את אשר על ליבה?

מה  הוא ציפה, שתשמרי הכל בבטן?

סליחה אבל אני לא מבין.

הוא בטח בה שהיא תשמור את הסוד שלו, הוא בטח בה, ולשווא, היא לא שמרה את הסוד. 

נכון שזו בקשה מוזרה וקשה, ואולי בכלל אם היא היתה מספרת לו את המצוקה שלה ומבקשת לספר לחברה טובה הוא היה מסכים, אבל בכל מקרה, יש לו את הזכות להחליט מי ידע מזה ומי לא. 

כי בסופו של דבר זה יתגלה. וחוצמיזה שאדם לא יכול לחיות כך. אני חושב שעשית משו לגיטימי ונכון. תני לו את הזמן להירגע. אם הוא בחור חכם הוא יבין אותך ואם לא,אז תפני למישו חכם עם נסיון חיים שיגיד לך איך להמשיך הלאה. בהצלחההה!!!

לברר מה דעתו, אם הוא חושב שיש מקום בכל זאת, בתנאי שזה הולך בכיוון רציני, ושני הצדדים מעוניינים בבניית כיוון כזה.

ב. אין ענין ב"קשר ממושך" מעבר למה שנצרך לבירור התאמה לנישואין והרגשה שאכן מעוניינים בכך. אין ערך עצמי ל"קשר" אחר; מלבד מה שזה מתכון לבעיות כשאח"כ בעצם זה לא..

מי אמר לך שאת יודעת את הסיבה שהוא הפסיק? אולי הוא סתם המציא לך סיבה..

 אולי הוא לא מרגיש בשל?

אולי הוא הרגיש שאת "גדולה עליו"?

אולי תשלחי לו הודעה... ותראי איך זה מתפתח..

את עדיין חושבת עליו? זה כואב נורא..

לפי מה שאמרתי עד עכשיו אז נשמע שאני לא ממליצה..

אבל..

 תראי..

 יש הרבה מאוד זוגות שיצאו כמה סבבים.. ובסוף התחתנו..

ב"ה..

 בהצלחה!
 

וכן.. בנים.. תגיבו לאיזה נסיונות הייתם מקבלים.. זה מעניין!!! 

וב"ה שהוא נגמר אז

אם הוא נפרד - כנראה שזה מה שצריך להיות.

אני לא חושבת שאני הייתי רודפת אחריו. בחיים לא.

במיוחד אם הוא נפרד מסיבה טיפשית.

סיום הקשר הוא בגלל חוסר רצון או פחד להתקדם הלאה

אם נראה לך שהוא התבגר במהלך החודשיים האלו..........

אני לא הייתי רודפת אחריו, אין דבר כזה סיבה טיפשית. הכל בעייני המתבונן.

אם הוא חושב שהוא עשה טעות ונפרד מסיבה טיפשית ורוצה לנסות לחזור הייתי מקשיבה לו והיינו מחליטים ביחד אם זה מתאים אבל לא הייתי נלחמת, חבל על הכוחות!

לחזור לקשרים קודמים בתנאי שיש סיבה,

כלומר שמשהו השתנה מאז.

ראה כאן.

לא יודע אם לזה התכוונת, בכ"מ זה שיעורים בנושאי זוגיות ומתאימים גם לרווקים.

http://www.meirtv.co.il/site/archive_new.asp?cat_id=3809&page=4&rabbi=3780&lenghts=

חוץ מזה שנכנסה בך עם האוטו!

<צ>

פעם בקרית משה נכנסתי בהולכת רגל צעירה עם האופניים..

ממש חמודה.. כמעט העפתי אותה אבל..

הצטערתי אח"כ שלא לקחתי פרטים..

ראיתי אחד שעשה את זה.

היה נראה שיותר הפריע לה זה שהוא תפס אותה כדי שלא תיפול, 

מאשר זה שהיא חטפה בומבה מהאופנים.

היא היתה נארית מסכנה...

רק שאני הייתי הבחורה, וזה היה לפני כשנה בערך..

וגם שאראלה ממשרד הפיס תתקשר למרות שלא מילאתי אף פעם לוטו.

לק"י

רק שתוודא קודם שהן רווקות..

מאוד בוגר..חח

או שזה עמוק כ"כ שמראה לנו שתכלס כל הסיפור הזה הוא בזבוז זמן אחד גדול..

דודים שלי נשואים באושר ... ווהיכרות שלהם היתה מעקיפה בכביש!!!!
סיפור מצחיק... אז דעו לכם שאפילו הכביש הוא שליח לשידוכים...

שאישה נשואה ה' ישמור אמרה לי חבל שאין לי בנות בגילך הייתי מדביקה לך אחת......................

ברחתי כל עוד נפשי בי.........................זה לא בגלל שאני מושלם או משהו כזה......................

זה בגלל שהיו לה בנות "רולות"....................................................................................

אותו,כדי שאח"כ לא יבזבזו זמן בשביל לראות את התמונות..

בס"ד

רק מעניין איפה הוא היום, והוא בטוח חייב שיפוץ דחוף

להוציא כרטיס אשראי, להשקיע בניירות ערך...ובסוף הוא התחתן עם הפקידה של הבנק.

קרה לאבא שלי - סיפור אמיתי לחלוטין.

מנהיה????? תתפללו אבל בשמחה

בס"ד בר"ה

רק לא ליפול לעצבות ויאוש!!!

"תשועת ה' כהרף עין"!!!

את הרוח הדיכאונית כאן, אבל מה שבטוח שדכאון וייאוש זה הדבר האחרון שיעזור לעניין הנ"ל.

צריך: הרבה תפילות, הרבה שמחה, הרבה אופטמיות.

ובעיקר אמונה בה' יתברך שהכל לטובה!

מליפול לעצבות ויאוש

האמת שהיתה שבת מצוינת ומוצ"ש שָֹלֵו עם משפחה ואנשים אהובים.

ודוקא משם צומחת התפילה העמוקה יותר-רצון לדיבור צפוף יותר עם ה'

זה הכל

אבל תודה!

בונה ביתו בלא צדק ועליותיו בלא משפט

ישועת ה' כהרף עין - בהרפיה. בהיסח הדעת

VVV

טוב לא מ-מ-ש באותו משפט, אבל ב2 תגובות רצופות שלך ..

על הטובה! אדיר! ואז רואים ישועות.. בעז"ה..

וכן להרפות..

 החיים סהכ יפהיפיים בלי התחיבות ועול.. ננצל בינתיים

יש עוד מטרות ועניין בחיים חוץ מחתן...