פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1417)

בע"ה שתזכי להיות חדשה בפורום שמתחתנו במהרה!

תודה. שמחה להתחדש-אשמח לחדש 

בגלל אחת משתי אפשרויות:

או - תחושה כללית שלא מתאים, וההגדרה היא חיפוש של "הגדרה", ואז מה איכפת לך? זו רק שאלה מי מרגיש ראשון שלא מתאים...

או - בוסריות מסויימת של הבחור, שעדיין בשלב ה"ספורט" שאולי יש אח"כ מישהי שהכל-הכל, אפילו הפרט הכי קטן, בדיוק מתאים לגמרי (שמן הסתם אין בדיוק דבר כזה).  וגם אז - מה איכפת לך? כנראה זה גם לא בשבילך..

והערה כללית, הוא לא "פסל".. מי יכול "לפסול" אותך? לכל היותר הרגיש/חשב/לא חשב.. שסובייקטיבית זה לא מתאים לו.

חיזוק וכוח... בע"ה שתעבור הבאסה!

שבוע טוב ומוצלח בכל!

נשמה, העם איתך!!

אבל הכי חשוב שה' איתך! דברי איתו.. הוא ישמח לעזור!

להתעסק קצת במשהו אחר ולחזור...

למה להיות שליליים? יש אנשים שזה עוזר להם הרבה ההפקות האלה, אני למשל.

את מחפשת בייניש עם מראה של מכיניסט..

זה בערך סיכום הבעיה שלי...

הגדירה את זה טוב

רק מה הקטע? שכשיגיע לי בייניש עם מראה מכיניסטי אני ארגיש שאני לא מספיק טובה בשבילו...

אם את רוצה באישי וזה...

שנית, למה שתרגישי שאת לא מספיק טובה בשבילו, תני לו להגיד לך אם את מספיק טובה או לא.

כי אז על כל אחד אני אוכל למצוא למה הוא לא נראה טוב

וגם זה משהו שאני צריכה להבין לפני הכל

שמראה זה לא מה שקובע..

ולא להסתכל על השניה הראשונה על הבנאדם ולהיבהל מהמראה

ואז הפגישה מכורה מראש...

ולא באמת יודע אם הבאג הזה שאת מתארת הוא באג אמיתי או שמא משהו שאת מנפחת אותו לשווא, זה נכון מה שכתבת לעייל אבל חשוב שתכירי גם בזכותך להתחתן עם בחור שניראה טוב.

חתיכים בעיני, וכל השאר פסדר מינוס או מכוערים

נראה לי שיש לי באג אמיתי..

אבל זה גם נכון שההערכה העצמית שלי לא משו..

ואני מנפחת דברים

באמת לעשות הפסקה קצרה,

תעשי יוגה,

תציירי קצת,

תלמדי קצת אצל איזו דרשנית,

תעשי מה שטוב לך ואת מתחברת אליו, תעבדי על המידות ותחזרי לשוק הפו"פ כמו חדשה.

בהצלחה.

בוא נסגור עניינים וזהו...

חבר'ה! מי מתנדב להיות הלהקה?

ביומולדת היום..

מנסיוני, שווה בדיקה..

התרגלנו לייחס כל דבר שקשור בחיצוניות כשלילי, נמוך, שטחי

וזה לא בהכרח כך,

לפעמים הנטיה לאסטטיקה (בעיקר אצל נשים) דווקא מגיעה מאיזו עדינות בנפש,

ולא צריך להילחם בה.

לאחד יש רגישות לצלילים, לשני לריחות ולשלישי למראות,

והם מהקב"ה כמו כל תכונה או נטיה אחרת,

כך שאת יכולה לסמוך עליו שהוא גם ידאג לך

למישהו שימצא חן בעיינייך מבחינה חיצונית.

יחד עם זה כדאי לדעת שבניגוד לגברים,

אצל נשים הרושם החיצוני הראשוני בר שינוי,

לפעמים כשמכירים יותר לעומק,

גם אם בהתחלה היה קושי עם המראה-

זה יכול להשתנות ודברים יראו אחרת,

אז אולי שווה לך כן לנסות להמשיך

גם אם בהתחלה זה לא ממש נראה לך.

כתבת שאת מחפשת "בייניש עם מראה של מכיניסט"

זה לא קשור למראה חיצוני

זה קשור לסגנון

תסכימי איתי שיכול להיות בייני"ש יפה ומכיניסט ממוצע,

יכול להיות שזו הבעיה ולא המראה,

את פשוט יוצאת עם אנשים שהסגנון שלהם לא מדבר אלייך

ואם זה כך- תנסי להבהיר טוב יותר למציעים מה את מחפשת.

אולי כדאי שתבקשי תמונה מראש

כדי למנוע שחיקה מיותרת עם לא מתאימים

חבל על הזמן והאנרגיות של 2 הצדדים

ואם זה משהו שחוזר על עצמו

אפשר לנסות למנוע מראש.

ונקודה אחרונה-

תבדקי עם עצמך האם הקושי לקבל מראה חיצוני של אחרים

לא נובע מקושי שלך לקבל את המראה החיצוני שלך

ואם כן- הפיתרון כנראה שם.

בהצלחה!

בקשר לבייניש-מכיניסט

נראה לי שאם אני אקח בייניש עם כיפה עם דוגמא ואחליף אותה בכיפה שטוחה שהכל דוגמא

זה ישנה לי ממש..

ולגבי התמונה- אני מתלבטת רבות בנושא, למרות שבעיקרון אני לא מבקשת תמונה

נראה לי שאם כבר, אז רק לראות אותו במציאות לפני כן. כי תמונה זה לא משקף..

והמראה החיצוני שלי בסדר גמור, אולי בגלל זה הבעיה...

מישהי אמרה לי פעם שאני לא אתפלא שבחורים גם ישפטו אותי לפי המראה שלי.. שאני לא אפגע מזה, כי גם אני עושה את זה...

שקשורה למראה חיצוני

אלא יותר לסגנון שאת מחפשת

תבהירי את זה למציעים.

או שתביאי איתך בכיס כיפה שטוחה ותתני לו להחליף  בעת הצורך

לי נראה שאני אמורה לצאת עם כל מי שמתאים מבחינת התכונות..

לא משנה איך הוא נראה...

על עוד דברים.

נכון שזו הכללה ותמיד יש יוצאי דופן, אבל בד"כ מראה ביינישי מעיד על סגנון מסויים, ומראה מכינסטי מעיד על משהו אחר (פתוח יותר).  ואם זה הסגנון שאת מחפשת - אז תבררי לפני כן, מה יעזור לך אם תהיי לא בררנית ותצאי אם הרבה שלא מתאימים לך?

בררנות היא לא בהכרח שלילית, אם את מודעת לעצמך ויודעת מה מתאים לך, עדיף שתתמקדי בלחפש מישהו בכיוון הזה ולא תכלי את הזמן והאנרגיות על לצאת עם כאלה שהם לא כאלה, גם אם יש בהם יוצאי דופן, תשקיעי את האנרגיות איפה שיש יותר סיכוי.

האם את מרוצה מהמראה שלך?

כי אם לא - אז שם העבודה שלך..

וכשזה יהיה - גם זה יהיה

["ואהבת לרעך כמוך"]

להוסיף לימודים במסגרת הישיבה, כמובן רק למי שחפץ בכך כ בתכלס זה באמת מדכא!!!

תפוס לי הצוואר שזה גיהנום!

יסורים מכפרים וזה...

יבש מבחינת דייטים,

זה הזמן לעבוד על בנייה וצמיחה אישית

בס"ד

קצת מתישה אבל זה עייפות שבאה בכיף... ב"ה

חיפשתי המון ומצאתי חומר לעבודה גדולה שאני צריכה להגיש. וזה היה עייפות שלא באה בכיף 

שבוע מבורך!!!

היתה שבת כייפית, ב"ה.

אני יודעת את כל החומר לבוחן האנגלית שיהיה השבוע[שזה נס גלוי!]

יש לי קורסים טובים השנה..

שיהיה שבוע טוב!!

איזה תענוג לקרוא הודעה כזאת...

[גם את האחרות..]

1. ב"ה, היה שבוע נפלא בעבודה למרות כמה פרידות.

2. הלכתי לחתונה והיה ממש שמח!

3. הלכתי להתפלל בקבר רחל ובעזרת ה' שייתקבלו התפילות ברצון, אמן! לנו ולכל ישראל!

שבוע טוב ומבורך!!!!!!

א. התחילו הלימודים... שתיהיה שנה מוצלחת בע"ה! |משקשק|

ב. יחד עם א', נכנסתי למעונות החדשים והשווים!! |מרוצה|

ג. התגעגעתי לשיעורי קודש בלימודים... (מתברר שהשיעורים שבחרתי השנה טובים לא פחות מאלו של אשתקד!)

ד. בדודה שלי ילדה ילדה את השלישי בדרך נס... ב"ה!!

ה. עוד דברים חשובים וטובים קרו לי השבוע.. ב"ה!!!

ו. ביליתי עם החברה הכי טובה זמן איכות!

ז. ה' טוב ומטיב לכל!! שנזכה להתקרב אליו כמה שיותר...

שבוע טו-אוב לכולנ"ו!!!

איזה כיף! מזל טוב!!

תזכו להקים בית נאמן ומאיר, שמח וטהור, בישראל.

בתנאי שהיא כבר אחרי החזרה ולא תוך כדי.

דיוק קטן:

אין דבר כזה "לסיים לחזור בתשובה"... אני מניחה שהתכוונת שהיא כבר מאוזנת ויודעת מה היא עושה..

מ"צדיקי הדור" עדיין, לצערי..

לדעתי, זה ענין אישי. בלי קשר למעלה הגדולה שיש לעצם התהליך הנפלא הזה.

לעיתים גם תלוי מה הבחורה "עברה" מקודם. יש כאלה שזה משמעותי בשבילם.

צריך לשים לב שהיא ממש שלמה עם איפה שהיא נמצאת.

לבעלי תשובה בתחילת דרכם יש תהליך של כמה שנים של מציאת מקומם בדת. חיפושים מברסלב ועד חב"ד עם כל מה שבאמצע... צריך לשים לב שהיא עברה את התהליך הזה ומצאה את מקומה.

יש משהו הרבה יותר שלם אצל מישהו שחזק בתשובה

כי המקום הרוחני שהוא נמצא בו עכשיו הוא מקום רצוני

ולא רק בגלל שההורים שלו כאלו גם הוא כזה.

"במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד" (ברכות לד,ב)

ומה שאני מכיר,

לחוזרים בתשובה קשה קצת להכיל מורכבויות וסתירות בעבודת ה'.

אז זה מאד מאד תלוי באופי שלך.

אם אתה בנאדם פשוט ומאמין תמים אז זה יכול ללכת מצוין

אבל אם לא...

יכול ליצור בעיות לא פשוטות

למשל:

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t476762#5521513

מהחטא של דור הפלגה יצא משהו טוב? 

אומנם הם עצמם חטאו

אבל הנהגתו של הקב"ה מסובבת כך שכל דבר לטובה

לדוג'

מהחטא של מצרים יצא משהו טוב?

כן, יציאת מצרים ויצירת העם.

לא סתם נשב בסוכתה של סדום לעת"ל...

אגב, שלושת הנפילות של האנושות (דור המבול, דור הפלגה וסדום) היו כמעין רקע/ הקדמה לבחירה בעמ"י, ובכל אחד מהם היה חטא אחר שתוקן ע"י אחד מן האבות. מתוך תיקון שלושת נפילות אלו ע"י האבות נוצרה האומה. יש על זה שיעור מהמם של הרב שרקי: http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=6713&cat_id=3782

הייתי מרחיקה לכת ואומרת שאולי, בעצם, מכל חטא יוצא משהו טוב. נכון, לכתחילה אין לחטוא והחטא רע. אך בדיעבד - יוצא ממנו טוב (ראה את חטא בנות לוט, מהן יצא מואב וממנו רות וממנה דוד המלך). זה נשמע רע, אך אם נסתכל אחורנית, נראה לי שאין חטא שלא יצא ממנו משהו טוב בסופו של דבר...

עריכה: אה, ו"נפשי תערוג" - תודה על הד"ת.

מחזק מאוד.

אהבה וקדושה.

חיזקת!

בס"ד בר"ה

פשוט חיזקת!

כל מילה מיותרת!!!

איזה טוב ה' יתברך!! "ורחמיו על כל מעשיו"!!!

תודה רבה לך ה' יתברך, על כל החסדים העצומים והנפלאים האלה

אלף עד שלושת אלפים, עוד לא החלטתי..

(גם על הבחור עוד לא החלטתי, אבל בקטנה...)

המנהג הרווח הוא לשלם סכום כסף הנע בין 1000 ש"ח ל2500 בערך.. תלוי במנהג המקום וכן במצב השדכן. (למשל- לאברך בד"כ משתדלים קצת יותר, לאדם מבוגר ומבוסס אולי קצת פחות...)

יש שדכן 

ויש שדכן מכיר.

יש ענין לתת כסף  כדמי שדכונות, ולתת לחבר טוב שהיה השדכן אפשר לתת בשמחה .

באיך אתה מרגיש...

אין כללים לדבר כזה אתה צריך לבדוק עם עצמך

מתי אתה מוכן לקשר חדש

אם אתה עדיין בתהליך של להתנתק ממנה-תן לזה לעבור

אל תכנס לקשר חדש רק כדי לשכוח את הקודם-מנסיון,

זה לא עובד...

שיהיה הרבה הצלחה

ושתמצא את הזיווג שלך בקרוב!

דייט ראשון זה הכי קל.

כי מספרים כזה על עצמך, על המשפחה, כלמיני כאלה..

ההמשך יותר בעייתי, איך מעבירים אתזה מהכרות בסיסית לקשר אמיתי.

[דייט שלישי במוצ"ש, עם הבחור הראשון שלי וזה וזה..]

באמת בדייט הראשון יש הכי הרבה על מה לדבר ולספר.. וזה זורם בד"כ!

בהצלחה רבה!!

רק להתפלל ולא לזרוק על שטויות!!

אם זה קורה - לדבר על זה!

על דיבורים ושתיקות בדייטים

על הלחץ והפחד..

אולי לפתוח דיון האם וכמה צריך לדבר, ועל מה. ואז גם אפשר לצחוק על זה..

ב"הצלחה

אבל את צריכה לזכור שאת לא צריכה להחליט עוד בשניה הראשונה אם הוא בעלך או לא

וגם הוא לא צריך להחליט את זה

את הדייטים הראשונים מקדישים בעיקר להכרות בסיסית

מה הוא עושה, למה הוא עושה וכו'

את יכולה וגם כדאי שתספרי על עצמך

את מפחדת שהשיחה תתקע?

אני אשאל אותך שאלה,

ואם היא תתקע, אז מה?? 

זוג נשוי מדבר כל הזמן בלי סוף?

כמובן שלא

כולנו בני אדם, לכולנו מותר מדי פעם לחשוב.

ושחושבים, בד"כ לא מדברים תוך כדי.

מותר לשיחה להתקע, ולא צריך להתרגש מזה!

שאת מדברת עם חברה אין לפעמים רגעי שקט?

כמובן שיש!

אני יכול להבין היטב למה את כ"כ לוחצה, בכל זאת, זאת התחלה

יהי רצון שהתקופה הזאת תהיה מתוקה 

הרבה בהצלחה

בעזהי"ת.

גם בשלבים מתקדמים יותר בקשר השיחה לא תמיד קולחת... וזה לא אומר כלום על טיב הקשר.

ב"הצלחה רבה! דייט ראשון זה בהחלט מרגש...

דייט ראשון? 

הלחץ וההתרגשות טבעיים לחלוטין!

אל תנסי להסתיר את זה.

את גם יכולה להגיד לו את זה דוגרי - זה הדייט הראשון שלי! אני מתרגשת!

אני בטוחה שהוא יבין

אם תנסי להסתיר את זה, זה יכול רק להיראות גרוע יותר...

הרבה הצלחה!

לק"י

מותר לך להתרגש, את פשוט בחורה נורמלית לחלוטין.

ואני גם חששתי- לא ידעתי איך אני אתנהג? אתבייש או לא?.. וב"ה היה הרבה יותר טוב ממה שחשבתי.. אומנם היו הרבה שתיקות, אבל הבנתי מעוד אנשים שזה קורה.

מה שכן, תנסי לחשוב על נושאים שאפשר לדבר עליהם, ובדייט עצמו תנסי לפתח את נושאי השיחה. (נגיד מדברים על הלימודים, אז תספרי סיפורים, תתני דוגמאות..- לא יודעת כמה לחפור בכל דבר, את זה אולי מנוסים ממני יוכלו להגיד לך).

שיהיה בהצלחה ובשמחה!

לכולם היה דייט ראשון.. את יודעת.. ותאמרי לו שזה הראשון שלך..

זה בסדר לפחד,

רק לא לחשוש ולפחד מהפחד. לקבל את זה שמותר לך לפחד, מותר לחשוש,

מותר לך להרגיש מה שאת מרגישה - כי זה מה שאת מרגישה.

הפלונטר הוא - הפחד מהפחד.

(וכן - הכעס על עצם זה שאני כועס,

העצבות - על זה שבכלל אני עצוב..

וזה מה שתוקע אותנו. צריך להרגיש, ואז זה עובר)

ככה הרגשתי שאני מוכנה

כמה פעולות לפני היציאה לדייט ראשון.

1. לשתות מים קרים

2. לשמוע שיר מרגיע

3. לעשות הרפיה

4. ממש כמה רגעים לפני שאת רואה אותו, קחי נשימה עמוקה.

בהצלחהההה!!!!!!!!!!!!!

עיצות מחכימות...

ב"ה היה דייט טוב אבל קצת מוזר.אנחנו נפגשים פעם שניה.

אנחנו נפגשים פעם שניה כדי לבחון; כי בפעם הראשונה באמת התרשמתי ממנו, הוא בחור על רמה, בעל מידות איכותיות, חכם, אני יכולה לגמור עליו את ההלל מהרבה בחינות.

היתה רק בעיה אחת, או בעצם שתיים. יש לנו שאיפות דומות, אבל הרגשנו (שנינו סבורים כך) שאני יותר קרובה אליהן. הוא גם טוען שאני יותר בוגרת (אני ממש לא סבורה ככה, אבל לא משנה..). אפשר להגיד שאנחנו עומדים בנקודות שונות מבחינת התקדמות / עבודה אישית בחיים, ואנחנו מרגישים שלכל אחד עדיף מישהו שיהיה באותה רמה שלו כרגע.

הבעיה השניה, שאני לא יודעת עד כמה היא משמעותית, היא שאני טיפוס כזה סוער, דברן, אנרגטי (לפעמים מידי הרבה...), והוא שקט, רגוע, קצת רוחני כזה, בקיצור הפכים. מצד אחד, יש נטייה להתחבר דווקא להפכים, מצד שני אם זה מישהו לגמרי הפוך, זה מאד מקשה על הקשר; אני בטוחה שזה יכול להיות רקע לאי הבנות ולסכסוכים.

בגלל (או בזכות) כל הנ"ל החלטנו להיפגש פעם שניה, ולבחון האם בכלל ההתרשמות הראשונית שלנו אחד על השני היתה נכונה, או נכונה חלקית, או אולי לא מדוייקת בכלל. למען האמת, אף פעם לא הרגשתי התלבטות חזקה כל כך. זה היה ממש 50% 50% (ובד"כ גם בהתלבטויות הכי קשות שלי תמיד זה 51% 49%).

תודה רבה לכולכם על העיצות המחכימות תבורכו. אשמח לשמוע (או ליתר דיוק לקרוא) את דעתכם פעם נוספת. שבוע טוב!!

אני מכיר אותו טוב,צדיק ועניו

ולגבי האובייקטיביות שלדעתך עוזרת יותר בלהציע הצעה מתאימה יותר-

לדעתי, זה נכון באופן חלקי.

לעיתים קיבלתי הצעות הזויות מאנשים שלא כ"כ מכירים אותי,

ולעיתים דווקא הצעות קשורות..

ב"ה זכיתי לשדך 2 חברות טובות ומנגד- הצעתי בחורים לעוד כמה חברות טובות והם לא התחתנו איתם..

אני לא חושבת שזה כלל שממנו אפשר להסיק מסקנה.

לדעתי ה' הוא זה שבוחר מי יהיה השליח שלו פה למטה-

לעיתים מחליט לבחור חבר/ה טוב/ה או קרוב/ת משפחה,

ולעיתים את השדכן/נית או את הגברת מהמכולת..

למה מחליט כך? אין לי מושג. ולא נראלי שלמישהו יש. 

באמת שאני מבינה אותך וחשבתי על זה הרבה!

זה נכון.. מרגיש חשיפה.. ואני זוכרת שמישהי כתבה פה בפורום מזמן שהיא מרגישה מחולקת ל20 כבר..

אבל אותי מחזיק זה שדווקא בגלל שעוברים הרבה, ה' עוזר לנו לשכוח אותו/ה ושיישאר רק מה שלמדנו מהקשרים...

בהצלחה!!

בוודאי שצריך להמשיך לשמור על צניעות ונקיות.

וכדאי להשתדל לזכור בכל היכרות, שזו לא מטרה בפני עצמה - אלא כבירור האם אח"כ יהיה שייך, בנישואין.

ואז - גם כשמשוחחים לעומק, ומנסים לחוש אם מרגישים את הזולת ואם הוא מרגיש אותנו - זה הכל בתוך ה"תחום" הזה של ניסיון הבדיקה עם מישהו שהוא עדיין "אחֵר". דומני שזה גם נותן איזו אינטואיציה, עד איזה רובד שייך בכל זמן.

כששני נשמות נפגשות בכוונה טהורה לנישואין גם אם הם לא מתאימות זה גם עבודה בפני עצמה בשבילהנשמה לברר עוד כמה בירוירם ע"י זה ולקרב אותה לזיווג האמיתי.

שמעתי את זה בשיעורים של הרב יצחק ערד

לכולם בכ"כ הרבה פגישות עם בחורים\ות לשמור על עצמם ולשמור מרחק.. זה בדיוק היישום של אותו חינוך!! ושמגיע האחד באמת הכל מופנה אליו בעזרת ה'

כל כך הרבה דברים שהחמרתי על עצמי (לפחות יחסית לסביבה בה אני נמצאת) ושהתאמצתי לשמור עליהם בחירוף נפש... אני מרגישה שהכל ירד לטמיון. לדוגמא, בעבר - כשקולי היה זך וצלול היו לא מעט שירים שנמנעתי מלפרסמם במקומות מסוימים כדי לא לחשוף את נפשי* לאף בן, גם אם לא מקפיד על קול אישה כאשר נשמע דרך מכשיר ו/או שאינו מכיר. לא יודעת, כל כך נזהרתי בזה - אבל מה ההבדל בין לחשוף את הנפש דרך השירה, לבין לחשוף אותה דרך הפגישות? אני פשוט מרגישה שעבדתי לחינם.

* שהרי שירה היא דבר מאד רוחני שיש בו בכדי לחשוף מן הנפש.

ומכאן טמון ההבדל..

לעניות דעתי, הרבה פעמים בחיינו אנחנו מרגישים כמין קוטביות כזו

שבבת אחת צריך להיות משהו אחד, ובהזדמנות האחרת שנקרית לנו- להיות אחרים לחלוטין..

כפי שאת תיארת. וכפי שקורה עוד במהלך החיים..

ולעניות דעתי כדתיים זה אפילו מתחדד הרבה יותר.

לעניין שאלתך- זה אכן קשה ולא פשוט, אבל מצד אחר צריך לזכור שזה שלב שלעיתים בלתי נמנע

כדי לאפשר לנו להגיע למקום של לקראת נישואין..

צריך להשקיע בתפילות שה' יכוון דרכנו נכונה

ושאת הנתון לנו נצליח לשמר, ולשתף רק במקום הנכון ולאדם הנכון..

הצלחה רבה רבה!

אך ישנן דעות שונות בהלכה (שמיעה דרך מכשיר גם אישה שהאדם מכיר, שמיעה דרך מכשיר רק אם אינו מכיר, שמיעת שירי קודש, שמיעת כמה נשים ביחד וכו' וכו'... עשיתי על זה דוקטורט בכיתה ח' ) אני הקפדתי מאד גם על דברים מותרים. הדוגמא לעיל לא מפורטת מספיק, אך האמיני לי שמבחינת ההלכה הייתי יכולה לפרסם במקומות מסוימים ובתנאים מסוימים - ולא עשיתי את זה. אפילו מורל בסניף או שירי שבת על יד השולחן בנוכחות חברים של אחי לא התרתי לעצמי.

ותודה על מה שכתבת.

ואני בטוחה שאת יותר מבסדר בקטע הזה

אלא היה נשמע ששאלת: מה ההבדל בין חשיפה בשירה (שאסורה)

לבין חשיפה בפגישות?

הרי בשני המצבים הנפש נחשפת.

אז כתבתי שזה לא חשיפת הנפש בשירה שאסורה, אלא יש עניין אחר.. כך שההשוואה לא מדויקת

בשמחה, ומקווה שהואלתי.

בהצלחה רבה בכל אשר תפני

וגם כאן - כמו שכבר כתבתי - בהדרגה ובזהירות, ובתור "בדיקה".

לא צריך להגזים ב"חשיפה", ולאידך - כאן זה לא בשביל הענין בפני עצמו, אלא כחלק מהתהליך, לשם שמיים. בדיקת היכרות. כמו שהרמבם אומר שאסור לשאת אשה עד שיראנה, ועם זה סתם כך אין "להסתכל". אז מישהו יגיד, עד שנזהרתי..  נזהרת בצדק, וגם פה - זה מוכוון-מטרה, כדי לבדוק משום "ואהבת לרעך כמוך", שלא תתגנה בעיניו. וגם ה"עד שיראנה" מבחינה רוחנית, זה לאותו צורך. וכמו שגם שם כתוב "לא יסתכל דרך זנות", כלומר: סתם בצורה מופקרת, אלא באופן עדין, כדי לבדוק את נשיאת החן - מסתבר שגם ב"עד שיראנה" הרוחני, יש הבדל בין גישוש עדין של האפשרות לקשר נפשי עמוק, ע"י ניסיון ההיכרות ההדדי, לבין סתם בשביל הנאת ההיחשפות הנפשית ההדדית.  כל זמן שהדברים לשם שמיים, מתברר מתוכם מה מתאים ומה לא, והולכים ומתקרבים אל המטרה.

והרגישות הזו עצמה, היא דבר יפה, וכנראה מראה שלא איבדת אותה...

היו לשם שמים (שירי קודש וכאלה) וראה תגובתי ל"לעולם חסדו".

ה"היחשפות" שמנעתי מעצמי לא הייתה כבישה של איזה רצון כלשהו שנבע ממקום לא טהור. אדרבה! אבל לא כאן המקום להרחיב...

מה שכן, לא בא לי לפתח את הדיון על הדוגמא הספציפית הזו. אני מדברת בכללי - קשה להיחשף בפגישות. ונכון שהכל בהדרגה ובמינון וכו', אבל עדיין. במיוחד אחרי שנים של נתק ושמירה על עצמי, כל דיבור עם בן כלשהו יוצר אצלי תחושה שהנה, חשפתי מעצמי...

עד שיגיע...

והראיה:

את לא כזה מחשיבה את מה שאחרים חשפו

כך גם הם , אם מטריד אותם, זה מה שהם חשפו ולא מה שנחשפו אליהם

כי תכלס בסופו של דבר כל אחד באמת באמת רק עם מה ששלו

יש משפט כזה: אל תהיה טרוד ממה שחושבים עליך, הם טרודים ממה שאתה חושב עליהם...

בקיצור : מחשבות-רגשות-תחושות לא נעימות, אינן האמת..

אבל....

אני חושבת שהיום שאני נשואה זה ממש עזר לי ליצור קשר פתוח עם בעלי עוד בתקופה הדייטים (אני הייתי אדם מאד סגור).

ההתמודדות שלי הייתה המחשבה שאי"ה אולי יותר אני לא אפגוש את האדם הזה.....

בנושא חינוך תורני שמתבטאת בעיקר בצניעות אבל לא רק.

קשה מאד למחנכים לשים את הגבול בין חינוך להחמרה מיותרת ואסורה שגורמת רק לנזקים

לבין עשייה חיובית מבורכת שנובעת מהבנת רוח ההלכה.

לדוגמא: בנושא הצניעות, נרצה שנערה תלך בבגדים צנועים עפ"י דרישת ההלכה,

אבל אם זה מגיע למצב שבו בת נראית מוזנחת,כפופה וחסרת שמחת חיים

בגלל מסרים מוגזמים של צניעות, הרי שהחינוך כשל בתפקידו.

או למשל בנושא ארץ ישראל,

אם יש נוער אכפתי, שמוכן להשקיע זמן ומאמץ במאחזים הרי שהמסר הועבר.

אבל אם הנוער נסחף לפעולות 'תג מחיר' או אלימות מיותרת נגד ערבים הרי שהחינוך לא"י כשל.

לדעתי, בגלל הבעייתיות הזאת, כל אחד צריך לדעת מה ההלכה בדיוק אומרת, ולעשות כך בצורה יבשה.

ולא לערב הסברים רגשיים בעניין.

למשל בנושא צניעות: מי אמר שהתורה נגד היחשפות נפשית של נשים?

אולי היא בכלל בעד? ושירת נשים לא קשור?

למה להיכנס לסרטים ותסביכים בגלל הסבר מטופש של מצווה כלשהיא?

מי אמר שצריך להגיע לחתונה 'נקיים'?

זה לא כתוב בשום מקום במקורות

אלו הסברים 'נפשיים' כביכול, מאד מאוחרים, 

שנועדו לספק תירוצים מול תרבות המערב המתפתחת

ולא מחזיקים מים במבחן המציאות.

(כדי לסבר את האוזן: התורה התירה ביגמיה, וגם פילגש, וגם אשת יפת תואר, וכל אלו לא ממש מסתדרים עם מושג ה'נקיות')

לסיכום:

צריך לקיים את ההלכה היבשה, לדעת שזה רצון ה'

ולא לנסות להסביר לעצמנו קשקושים

כמו שלא כל קולא עדיפה. יש חומרות שאין הציבור יכול לעמוד בהן, ויש קולות שאין הציבור יכול לעמוד בהן.

בכל אופן לא כל מי שמחמירה על עצמה בנושאי צניעות מגיעה למצב של מראה מוזנח וכד'. לפעמים ישנה בעיה הפוכה דווקא, שבחורה הולכת ע"פ גדרי הצניעות, כביכול, אך בגדיה מנקרי עיניים ומושכי תשומת לב. וודאי אתה מכיר את הקטע של אורי אורבך, "הולכת צנוע"... כמו כן, לא כל מי ש"שרוף" על א"י הולך לשרוף כפרים ערביים. ודאי שכל עניין וכל מצווה צריכה לתפוס את מקומה בצורה ראויה וטובה, ולא להביא את האדם למעשים שאין דעת התורה נוחה מהם.

כך למשל, ת"ח שנמצא רבב על בגדו כאילו מתחייב מיתה (שבת קיד, ע"א). למה? כי אדם שנברא בצלם, במיוחד אם הוא יהודי ובפרט אם הוא תלמיד חכם - מייצג משהו. במקרה הזה את התורה. לכן הופעתו צריכה להיות מכובדת, שלא יזלזלו אנשים בו ויגידו: "ככה הם אנשי תורה. מוזנחים הם ומרושלים כ"כ... אל יהא חלקי עמהם". וכך גם בעוד עניינים. אדם צריך לשים לב שכל ערך וכל מצווה עליה הוא מקפיד, יעשו בצורה ראויה ולא יפגעו בערכים ובמצוות אחרות ולא יביאו לחילול ה'. ודאי שלא פעם יש קונפליקטים, (לחיצת יד לאישה - צניעות מול ואהבת לרעך כמוך), אבל אדם צריך לכוון כמה שיותר לרצון ה', לראות באיזה אופן ינהג כך שיוכל לעשותו בצורה הטובה ביותר.

לגבי מה שאמרת על הסברים רגשיים ומטופשים למצוות - אני לא מסכימה. כבר אמר הרמב"ם שתפקיד האדם להשיג המושכלות. חלק מהשגת המושכלות היא דעת ענייני המצוות. אדם לא יכול לעשות את המצוות בלי רגש, בלי חיבור. זאת אומרת, הוא יכול, אבל זה קשה. ודאי שהבסיס הוא לעשות כל מצווה קודם כל כי היא רצון ה', גם אם לא מבינים את משמעותה (ויש לזה מעלה גדולה שבזאת כובש אדם את יצרו מפני רצון יוצרו). אך כל אדם מתקשה לעשות כל כך הרבה פעולות מבלי להבינן, מבלי לתת להם טעם כלשהו. אחרי הכל, אנחנו לא רובוטים, בטח לא לגבי ענייני צניעות, שמטבעם מצריכים המון כח רצון וכבישת היצר והרגשות. אז ודאי שקודם כל עושים הכל, כיוון שא"א לחכות עד שילמד אדם את טעמי המצוות כולן (וכפי שביאר רס"ג בספרו "אמונות ודעות" את מגבלות החקירה השכלית) - אבל כן מנסים אח"כ להבין ולמצוא הסברים.

קודם כל ...לא באתי מתוך רגש של חיבה...באמת מתוך כבוד...וגם לא היתי יושב איתה בשחנ"ש...

פשוט היא הייתה כ"כ עם לבד גדול ורצתה לעזור{ועזרה המון}

שהחלטתי לפחות לבוא לשחרור שלה ולהגיד לה תודה על הכל מתוך הכרת הטוב...

הבחנתי שיש לה תכונות באמת מיוחדות....

אני רוצה בעל בייני"ש!!

זה פשוט תאווה יכולת להסתפק בהודעה ולמנוע מעצמך לעבור על הלכה אין אפוטרופוס לאריות ואני משער שגם היא אינה הייתה לבושה בלבוש צנוע איזה מיתרנות להבא תשתדל ליהיות גיבור כארי ולשבר את תאוותיך

וגם קשה לי שלא להסכים..

אני חושבת שזה ממש תלוי באדם ובכוחות שלו.

אם הוא מסוגל להביע מחווה כל כך יפה בידיעה שהוא חזק מספיק שלא להיכשל.. אני לא רואה כאן בעיה.

כן- יש עיניים מעבר לחיצוניות.

עניים שמביטות לעדינות וליופי הפנימי..

פריצת דרך- אהבת ישראל גדולה, לכל אדם ואדם. בלי קשר למקום ממנו הוא בא ו/או ללבושו

מעבר לזה.. הוא צין שאם היא היתה דתיה, הוא היה יוצא איתה.. משמע שהדת היא משהו עיקרי

במידות ובדרך החיים.

ומשהו שהבחור שואף אליו.. 

באמת יש אנשים שאצלם זה בא מתוך תאווה. זה מה שמעסיק אותם, וזאת ההתמודדות שלהם.

במקרים כאלה, באמת כדאי להם לא לעשות את הנ"ל..

אבל זה אינדבדואלי, וגם אם בנאדם מרגיש שאצלו זה מתוך תאווה, שישמור את זה לעצמו, ולא יחשוב שגם אצל אחרים  זה אותה תופעה, ולא ינסה לחנך אותם על פי דרכו.

ממש מרגיש את זה.

לפעמים יש קשיים, לפעמים יש קושיות, לא תמיד מבינים למה זה כך.

אבל בסופו של דבר, אני מאמין ומרגיש שהכל לטובה (וזו ההדרכה של היהדות "כל דעביד רחמנא לטב עביד").

האם "הסוף יהיה טוב"? לא נביא, אבל מאמין שכן

בהתחלה זה היה לי מאוד קשה, ואני יכולה להעיד על עצמי שזה נבע בעקבות מחסור בקשר בריא איתו (עם הקב"ה הכוונה) את יודעת כמו תפילות, ש"א וכאלו וב"ה יותר התחברתי והיום אני מרגישה עד כמה אין עוד מלבדו, כאילו ברור לי שכל מה שהוא עושה לטובתי, כן ואני אומרת את זה לעצמי כל הזמן!

ועוד שלאחרונה התחלתי לומר את תפילת התודה לה' (משהו קצר כזה) וכשמגיעות לי הספיקות כי בכל זאת אני בנאדם עם קשיים ורצונות אז אני אומרת את זה בקול ובכוונה רבה (את תפילת התודה), וזה משפיע עליי מאוד.

העולם הפוך.

באמת באמת בפנים אנחנו מאמינים

ש"טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו"

שהוא "מימני בל אמוט"

שהוא רוצה להגשים לנו את הרצונות, שהם בעצם שלו. הרי מי אנחנו בכלל?!

ומה עם הסבל שלו מכך? ומה עם הישועה שלו?

אלא ש

מה שמסיט משם זה העולם בחוץ

והשכל, או יותר נכון - דפוסי החשיבה, המחשבות שלנו, שמסתירות את אור ה', את הנשמה והאמונה הבטוחה והשלוה.

אז מה עושים?

מה שעשה רבי יהודה הנשיא כשסבל יסורין

האמין שרחמיו על כל מעשיו. והיסורין נגמרו.

או מה שעשה דוד המלך - "שויתי ה' לנגדי תמיד, כי מימיני בל אמוט" - הוא תמיד שם לימיננו. השאלה אם אנו "שם"..

כי מה שנראה לנו ותופס אותנו, זה לא בהכרח האמת.. וכשהאמונה עולה - המציאות אחרת.

הגיוני שהוא "זרק" אותנו לעולם בשביל לסבול?! בשביל "להסתדר"?! זה האלהים שמאמינים בו?!

אנחנו בני אדם..וכמובן עם עליות וירידות...יש "עליות" ויש "ירידות" שלפעמים גורמים לנו לפקפק בזה

אני אישית חושב...שעד שאדם לא עבר חויה מסוימת {לטוב ולצערי גם לרע..ולרע זה הרבה יותר כואב} הוא לא יבין מזה משבר{ומשבר יכול להוצר מ100 סיבותבכל אופציה בכל מצב נתון בחיים}

האידיאל הוא שבכל הזמן נדע להבין שהכל מה'...גם בדברים הכי טובים שקרו לנו{בתור כלל-עמ"י}

וכמובן בדברים הקשים והכואבים{מהדבר הכי פעוטועד למשבר גדולים}

צריכים הרבה זכויות ורצון ועבודה עצמית ותפילה בשביל לעבור משברים גדולים...

בע"ה נזכה לעבוד את ה' רק בעליה 

ב"ה

"למה ה' סומך עלינו?"

יש יותר מידי ירידות בסוף העליות האלו..

וקשה לא להתיאש מזה..

אין לי כח להוסיף/לפרט אז תוסיפו כאוות נפשכם..

כל מילה

כמו שכתבו יש עליות וירידות בחיים, אבל אני יודעת שיש לי אבא שדואג לי שם למעלה,שרואה את כל מה שמתרחש לי בתוך הלב,והוא דואג באמת,יש לו אין סוף רחמים.ומצד שני ה' הוא המלך,הוא כל יכול ואין עוד מלבדו אז למה שאני לא אשען עליו ואבטח בו?אני באמת מאמינה שהכל לטובה,.(וזה לא עוד סתם ציטוט בשבילי אלא אני מאמינה בזה בכל ליבי)גם כשקשה לי ויש דברים שאני לא מבינה למה זה קרה ככה וככה?למה דווקא בדרך הזאת?אני חושבת שאני באמת קטנה מלנסות להבין את דרכי הבורא ובסוף נגיע אל האור והישועה.ראיתי הרבה פעמים מקרים בהם התחזקתי באמונה ,התפללתי או התבודדתי וה' עזר לי בהרבה דברים.אז איך אפשר שלא לסמוך עליו?זה לא פשוט,לכולם יש רגעי יאוש בחיים,אבל כל פעם מחדש זאת עבודה לא ליפול לתוך הייאוש והעצבות ולהתחזק באמונה שלמה.

וכן אני אישית מאמינה שיש סוף טוב,הזורעים בדימעה ברינה יקצורו.

כשאני לא-

אז אני קוראת בגן האמונה של הרב ארוש...

"הקב"ה לא ברא אפשרות לרע שאין לו תקנה. "יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע" (ישעיה מה,ז)- כמו שהקדים יצירת האור לבריאת החושך, כך הקדים עשיית שלום לבריאת הרע. הקב"ה הקדים רפואה למכה, הקדים דך יציאה לכל רע שבעולם."

(עלי שור ח"ב)

ומצאו אחד את השני

אם זה לא נס גלוי אז מה זה?????

מה הסיכוי שבחורה תצא עם 2-3-6 בחורים ותתחתן מתוך מאגר של איזה חצי מיליון אפשרויות אם לא שה' מסדר ומכוון ומגלגל הכל לכל אחד בזמן המתאים לו ביותר?!!?....

אך לא עושה לעצמי חיים קלים

עושה את ההשתדלות המקסימלית בכדי שתהיה לברכה על מה לחול

לעיתים קצת קשה לי לראות מהנק' הרגעית את כל התמונה הגדולה ולמה זה טוב לי

בד"כ ככל שעובר הזמן אני רק מודה לו יותר ויותר כי אני מבין כמה המהלך שלו מדוייק.

אבל כבר כתבו חז"ל שהגאולה באה אלא אחרי שמתייאשים ממנה.. אז אולי זה תהליך טבעי ואפילו הוא בעצמו  טוב.

אמנם אני לא עמוק בתוך ביצת הרווקוּת והדייטים, אבל ממקומות והתמודדויות אחרות- אני גם מרגישה לפעמים שקשה לי לסמוך על ה'. 
זאת אולי אמירה קשה, אבל נראה לי שממש חשוב, עם כל השאיפה (החשובה מאוד!!) לסמוך בעיניים עצומות וכל זה, כשיש קושי- לתת לו מקום. 
אני חושבת ומאמינה שאם לא ניתן לקושי הזה מקום, ונשכנע את עצמנו שהוא לא קיים- או שהוא יגדל או שלא, אבל הוא בטוח יישאר שם. 

אולי כעס וחוסר ביטחון הם דברים שונים, אבל פעם שאלו את הרב עמיטל זצ"ל, אם מותר לכעוס על ה'. והוא ענה- שצריך כנות בעבודת ה'. כנות זה לא אומר לזרוק את הכל לפח והיום לא לקיים מצוות כי היום אני לא סומך על ה', אבל זה כן אומר לדעת להגיד לעצמי ולה', שוואלה, היום קשה לי, אני לא במקום הזה של לעצום עיניים, לשלב ידיים וליפול אחורה בביטחון מלא שהוא יתפוס אותי. זאת כן שאיפה, זאת כן מטרה, זה כן אידיאל. קל לנופף בכנות ובשמה להצדיק את ההתבוססות בביצת הכעס,הרחמים העצמיים וחוסר האמון. וזה ממש לא מקום טוב או נכון. אבל כן מותר, ולענ"ד צריך, לתת לזה מקום, להיות מודעים לזה, ולנסות תוך כדי לחפש תשובות, וגם כשהחיפוש ארוך, לנסות לשמור על האיזון שבין לתת למצב הנוכחי מקום ובין לא להפוך אותו לאידיאל.. 

זה קשה. 
שיהיה בהצלחה! 

יש מצבים שקשה וכועסים על ה' ,

אבל עמוק בפנים ואני תמיד אדע את זה- אני סומכת על ה' בכל כולי.

וזה מה שמעודד אותי.

וכמה שיש אנשים טובים בדרך,

אנשים שאוהבים ומעודדים

עצם הידיעה שהכל מה' היא המעודדת מכולם.

זה אני.

למרות שיש ירידות ועליות תמיד צריך לבטוח ב ה' ולדעת שהכל לטובה .

ואני חושבת שזה מה שנותן לי את הכוחות להמשיך לקום כל יום ולהתמודד עם מה שלא יהיה!!

ברגע שמבינים שהכל מאת ה', ומשליכים על ה' את עצמנו, לי לפחות, הכל נהיה קל יותר כי אני יודעת בוודאות

שיש מי שמסדר לי את העניינים.

מבקשת ומתפללת לה' תמיד.

וזוכרת אותו בכל רגע ורגע שהוא המושיע העיקרי שיוכל לעזור לי בכל תחום בחיים.

רק ה'! 

או אם יש לך אקדח, אם התשובה לשתי השאלות האלה שלילית אז אני מציע לך למצוא מקום אחר.

נשק

שאני בת

נשק אין לי.. וגם לו..

לא ממש מכירה את עיר דוד, הייתי שם אולי פעמיים..

מהכניסה לעיר דוד (איפה שהכינור הזה) עד לשילוח נגיד..זה סבבה?

אני פשוט דיי אוהבת את האזור.. ולא בא לי ללכת לאיזה גן או משהו..

אותי בעיקרון זה לא מפחיד.. (מקווה שגם אותו)

פעם אחי היה שם עם חבר'ה מהמכינה וערבים תקפו אותם עד שאחד הרבים ירה באויר עם הנשק האישי שלו.

גם אותי תקף פעם ערבי ליד השילוח עם מקל (עלוב...), אבל הייתי שם אולי עשרות פעמים ולא קרה כלום.

תעשי חשבון.

אבדוק אותו במצבי לחץ..

מעיר דוד (איפה שהכינור) לשילוח (למים בסוף) לא דרך הנקבה (שהיא בתשלום) יש דרך ברורה עם בתים וקבוצות יהודיות בדרך.

יש שם אפילו שילוט עד כמה שזכור לי,לא?