פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1421)

אני (:

אחרי שבת בישיבה שאתה פוגש חיילים אברכים נשואים {עומדים להתחתן} אחח תענוג

וגיליתי שיש 5 חבר'ה שהתארסו מהישיבה

שימו לב שלא תזיזו בטעות פעמיים...

חבל להגיע שעה לפני לתפילה בבוקר

נו באמת!

א. הפורום, ומי שרוצה לתקן אותי- מוזמן בשמחה, לא הוקם על-מנת לשדך שידוכים. אבל.... (ראה סעיף ב'!)

ב. כן, יש מכאן אנשים שהכירו אם דרך שיחות אישיות ואם דרך גורמים שלישיים...

בכל-מקרה, נניח והפורום הוקם למטרת היכרויות בלבד, וזה לא צלח- לומר שהוא חסר תועלת- זה פשוט לא נכון בעליל!!

ב"הצלחה!!

דרך הפורום,

יש שפרקו את אשר על ליבם בשעות קשות דרך הפורום,

יש ששיתפו בשמחתם דרך הפורום,

יש שגילו את כחותיהם לעזור לאחרים דרך הפורום,

יש שהכירו יותר טוב מה מעסיק אחרים דרך הפורום,

יש שלמדו יותר להתחשב דרך הפורום.

בכל מקרה - הוא לא חסר תועלת...

הפורום הזה בסדר אפשר לפרוק קצת  אבל לשרוץ בפורום שעות ולבלבל תמוח זה לא מה שיביא אותכם לנישואים!

אני חדשה כאן. עד עכשיו לא ממש התעסקתי עם פורומים.. ויש משו שאני רוצה לשמוע את חוות דעתכם עליו.

מישו מוכן להסביר לי איך מעלים שירשור??

תודה מראש על העזרה!

יום טוב לכולם!

בראש הדף יש כפתור אדום

שכתוב עליו 'שרשור חדש'.

בהצלחה!

משם יוצא זוג בממוצע כל חודש-חודש וחצי.

למען הגילוי הנאות - אני אחד מהם...

מצד שני, אם תבוא בגישה כזו לשם, אני לא בטוח בנוגע למה שיעשו לך. אנשים שם לא אוהבים כאלה שבאים רק כדי להתחתן.

כמו שכתבו לך, הפורום הוא מקום להעלות תובנות, לפרוק תסכולים, לשתף בחוויות (שמחות ועצובות)... אם על הדרך גם מישהו מוצא בת זוג, אשריו וטוב לו, ואשרי הפורום וטוב חלקו של מקים האתר.

ובקיצור,

הפורום הוא לא אתר הכרויות, אבל הוא משיג תוצאה טובה יותר מכל האתרים "הרשמיים".

אם בגלל ההיכרות הבלתי אמצעית שהוא יוצר, אם בגלל מעטה האנונימיות (כל אחד בוחר להזדהות רק מתי שנוח לו), ואם בגלל כל הסיבות יחד.

כל טוב.

אם המזל שלך פה ומשמיים רוצים שתכיר אותה, אז כן, ואם לא ,אז במקום אחר

בהצלחה

עליהם..אולי יש עוד שלא שמעתי..

אין לנו מפגשים, אין לנו מספר ענקי של זוגות - אבל יש לנו דברים עמוקים בפנים.

אנחנו לא מתחילים בש"א עם כל דבר שזז, אנחנו שומרים על צניעותינו ומשתדלים גם בוירטואלי.

ועל זה מגיע לנו הרבה כפיים!

אז תרימי את הכפפה?

אגב, היו נסיונות לא מעטים להרמת מפגש..

הכל תלוי בהיענות.

ב. השאלה שלך, רותמית, איך אפשר להכיר כאן - היא לגיטימית וטובה.

את יכולה ב"קוים כלליים" לכתוב עלייך ועל מה שאת מחפשת, ולבקש שמי שנראה לו שייך, ישלח לך ב"מסר אישי". ועצה טובה, לדעתי, לפני שאת נענית להתענינות - לפנות למישהו מהותיקים פה לברר מי מכיר את ה"ניק" שפונה אלייך, מטעמי זהירות.

את יכולה לפנות לאלעד, כנ"ל, יש לו כבר "רשימות" והוא יכול לראות אם מכיר מישהו בכיוון שלך (סליחה על ה"נידוב"..)

את יכולה לעקוב אחרי הודעות בפורום זמן מה, ואם משהו נראה לך בכיוונך - להתענין מי האיש. כנ"ל - יש פה כאלה שמכירים/ות חלק מהאנשים.

בהצלחה רבה, ובשו"ט ממש בקרוב.

את מוזמנת לקרוא, לשמוע ולהגיב

ברוכה הבאה!

שני ילדיי המתוקים חבים את הולדתם לפורום..

ובכל מקרה הוא לא "סתם חסר תועלת"

הפעם התחברתי..

מהמם!!!ממש מחזק!!

תודה רבה!!

מקווה שאתה עושה משהו עם הכתיבה שלך.

הצלחה...

בהנחה ששניהם בכיוון של חתונה..

לא כדאי להסתיר שום דבר מבן/בת הזוג

אני קוראת די קבועה שלכם..

אני פשוט "קטנה" עדיין, ויש לי חבר, ועברתי תקיפה מינית.. [משו "רציני"]

אז פתחתי ניק חדש בשביל לדבר איתכם פה

אז ככה-

חשוב שהוא ידע, כי מישי שעברה משו, ולא משנה באיזה רמה, זה עובר עליה ופוגש אותה בכלמיני מקומות, והוא צריך לדעת את זה כדי שזה לא יפתיע אותו, ויכול להיות מאוחר מידי.

אחרי החתונה- בוודאי שהוא חייב לדעת! זה דבר בסיסי שהוא צריך לדעת..

לפני החתונה- גם חשוב מאוד שידע. שלא יעשה משו שהוא עלול להתחרט עליו אח"כ. [ואם הוא רוצה להתחתן עם מישי שהגבר היחיד שנגע בה זה אבאשלה בגיל שנה? |הקצנה|] הוא צריך לעשות את ההחלטה שלו אם הוא רוצה למרות שהיא עברה משו או אם הוא מעדיף שלא או שבכלל זה לא מפריע כבר כי היא בסדר.. אבל צריך לדעת שזה לא משהו שיוצאים ממנו. זה דבוק לך לגב לכל החיים. אז "בסדר" זה די רגעי.. [ואני מדברת מניסיון של כמה שנים. אז נכון שאני קטנה, אבל לצערי אני מבינה.. ]

אז אפשר פשוט לספר לו שהיא עברה תקיפה מינית קלה/קשה/בינונית/אנערף מה- משו בכללי, ומה ההשלכות של זה לגביה- מפחדת מX או עצבנית מY ואנערף מה.. כל אחת והסריטות שלה בקטע הזה..

ואחרי החתונה אפשר לספר קצת יותר..

אבל לא חייבים אפעם לספר בדיוק מה קרה.. 

[לא יודעת מה קרה, ואם היה משו לא צנוע ברמות שא"א לספר.. זה לשיקול האישי של כל אחת ואחד עד כמה לספר...]

אבל היא חייבת חייבת חייבת לספר לו שלפחות ידע מי עומדת מולו.

ואם הוא ביקש- אז בוודאי!!

בהצלחה רק בשמחות!! שלא נשאל עוד שאלות על נושאים כאלו!!!

(לאכול על חשבון מישהו אחר שעבד בשביל הכסף שלו... אפרופו במקרה שלנו בדר"כ אלו ההורים)

משום מה גם הסכמתי איתם (זה לא קורה הרבה)

וכמו שעדיאל אמר לא בונים על כסף של אחרים...

אם יודעים להיות מספיק בוגרים ולקבל החלטה להתחתן..

אז גם צריך להיות מספיק בוגרים כדי לקחת אחריות כלכלית.

מה לעשות כסף לא גדל על העצים..

ואם לא נעשה השתדלות הקב"ה לא יצמיח לנו עץ של זהב..

ברור שצריך אמונה וביטחון בקב"ה אבל אני מאמינה שגם הקב"ה מצפה מאיתנו לעשות השתדלות..

ומעבר לזה עול הפרנסה אמור להיות על בעלך 

ד"א שלא יובן שאני לא בעד לימוד תורה.. אני בעד לימוד תורה יחד עם הידיעה איך מתמודדים עם X כסף שיש ולא נעזרים בהורים / הלוואות וכו'

לדעת איך לחשב נכון את הצעדים כדי לא להיות או ח"ו להראות מסכנים ותפרנים..

השאלה היתה איך מסתדרים, בדיוק בגלל זה... אני לא רוצה שלהסתמך על אחרים (כמו ההורים) תיהיה בכלל אופציה..

אבל עם כל זה שעול הפרנסה על הבעל- ממש חשוב לי שילמד (בעיקר בשנים הראשונות) בלי שזה יטריד אותו..

ב. כמובן סייעתא דשמייא, תפילה על פרנסה

ג. סדר עדיפות נכון  במה לקנות, איפה לגור,כמה שכירות, 

ד. לא תוכלי לחנך אותם להבין ערך של לימוד תורה, אז אל תנסי לשכנע אותם.

תוכלו לחיות את חייכם בצורה שמעוררת הערכה, חיי תורה וקשר טוב של בני זוג שחייכם מלאים בעבודת מידות ויראת שמיים ודרך ארץ.

כשיראו שאתם חיים בשמחה אחד עם השני ועם הדרך שבחרתם =אורח חיים של אברכים, יעריכו.

אבל אם יראו שאתם מרגישים תפרנים ומסכנים- יקדחו לכם על זה שילך כבר לעבוד...

אז תחליטו מה טוב בשבילכם.

מזל טוב ובהצלחה בע"ה!

מממנת אברכים ואותם סטודנטים לא ממש מועילים למדינה בחינם

אבל לפני כן אומר שתתיעצי עם הרב שלך..

אני מתכוונת בעיקר בשנים הראשונות..

אז נראה לי שכן אפשר ללמוד יום שלם, אם מתאפשר כלכלית בלי להזדקק לאחרים..

אבל אני לא שואלת כי יש משהו רציני על הפרק.. 

פשוט איפה שאני גרה זה לא כ"כ "נפוץ" כל העניין, ולי זה ממש חשוב..

איכשהו תמיד מכירים לי חבר'ה טובים, אבל שיוצאים מיד אחרי ההסדר ללמוד/ לעבוד.. בתירוץ של אין אופציה אחרת, צריך להרוויח כסף.. ורציתי לברר אם אני לא חיה בסרט ובאמת כל האברכים שאני מכירה (לא הרבה כמו שהבנת..) נעזרים בהורים/ הלוואות וכאלה...

ממש תודה על התשובה!!

אבל ב"ה המשפחה כן תומכת קצת.

ב. ה' שם אותך בנקודה הזאת לא בטעות. כנראה שיש כאן משהו שצריך לברר ולראות עד כמה הוא עמוק וחשוב.

נשמע שאת יודעת מה את רוצה ומה חשוב לך- שזה המוווון בתהליך הזה. לדעת מה סדר העדיפויות. מכאן יותר קל לנווט את החיים. בדיוק דנתי על זה עם מישהו מה צריך להיות במקום הראשון ותוך כדי הגעתי למסקנה שיש מצב [בע"ה ית' שלא אגיע לזה] שאם יהיה צורך.. אעשה הפסקה בלימודים...

זה קשה. באמת. אבל נישואין ומשפחה זה מקום ראשון.

"השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך"...

אגב- מי שחי בסרט זה מי שיי בראיה מצומצמת ולא רואה את כל החשיבות שבלימוד תורה וחינוך תורני בבית... לענ"ד.

אז להם יהיה יותר לחם (נגייייייד...)

עדיף לסיים עם התואר כמה שיותר מהר ולצאת לעבוד בעבודה נורמאלית ועם משכורת של תואר ראשון.

ב. צריך לאכול לשתות לחיות בתוך מבנה וללבוש בגדים מסודרים וכו..

ג. בשביל דברים חשובים צריך לותר על דברים שוליים

ד. נמאס לי מאותיות אני ממשיך בלי

אז לא גרים ברחוב ולא בווילה אלא בבית קטן באיזור מתאים 

ולא אוכלים כל יום במסעדה אפשר להכין אוכל טעים גם בבית

אל תשכחי שרוב הזוגות מתחילים את חייהם כזוג ! ולא כהורים לעשרה ילדים 

לכן גם ההוצאות שלהם יותר מצומצמות וזה עדיין בגדר אפשר בלי לקבץ נדבות

עם השנים ובע"ה  הילדים, הצרכים משתנים וגם תפיסת החיים יותר מתעצבת ומתבגרת ורואים כמה נחוץ שהבעל ישאר נטו בישיבה או שישאר בה חלק מהיום או שיצא ללמוד מקצוע אחר הכל לפי הנפשות הפועלות והצרכים שמשתנים עם החיים.

אז הסרט יפה .. ותהני ממנו נכון לעכשיו.. ותתכנני לפיו את תחילת החיים עם שאיפות להמשך

אבל מה הסוף????

תשאירי משהו לבימאי... ! !

נכון שכסף לא גדל על העצים אבל אם זה משהו שחשוב לך אל תוותרי עליו.

ועובדה שיש הרבה שחיים ככה וממש לא על חשבון ההורים.

תתייעצי עם זוגות צעירים שחיים ככה, זה הכי נכון לדעתי.

השתדלות:

דירה קטנה/קרוואן.

לא להתפנק יותר מדי.

לחסוך עוד לפני החתונה.

לנסות להשיג הרבה מלגות מהלימודים.

לחיות על הכסף של החתונה.

אם ממש קשה- הוא יכול לצאת קצת לעבוד.

וכמובן- לא להתבייש בזה, זה משהו שחשוב לך וזה מקסים. קצת קושי עכשיו והרבה רווח אח"כ בע"ה.

הצלחות!

בעלי אברך ב"ה, אנחנו נשואים כמעט שנתיים ויש לנו ילד מתוק.

וכן, מסתדרים! ההורים עוזרים מדי פעם אבל לא על בסיס קבוע (אין לנו מלגה חודשית מהם!)

כמובן שיש תמיכה רוחנית, אבל אף- פעם לא שמענו משפט- "צאו מהישיבה מה אתם חושבים לעצמכם.."

אז איך עושים את זה?!

בעלי עובד. כן. הוא עובד מאז שהתחתנו. (לדעתי רוב האברכים עובדים- חייבים לחיות ממשהו..)  יש כל מני סוגי עבודות- מלמד, שטיפת בתים/ חדרי מדרגות/ שיעורים פרטיים וכו'. זה לא צריך לפגוע לו בסדרים, הוא יעשה את זה בין לבין..

יש לנו מלגה משיבה שמאוד עוזרת (ופה זה כבר תלוי על איזה ישיבה "תפלי" כי יש ישיבות עם מלגה של 500 ש"ח ויש של 1500 ויש אפילו יותר.. ב"ה, נפלנו על ישיבה של יותר- וזה עוזר מאוד.)

מוצאים דירה שאפשר לעמוד בשכירות שלה

כל עוד אפשרי מבחינתכם לא קונים רכב (אצלי האפשרי נגמר כשהילד נולד.. זה עניין אישי, מכירה הרבה מאוד שמסתדרים בלי)

יש זוגות שחיים על כסך מהחתונה עד שמוצאים את עצמם- תלוי מה ההורים החליטו לעשות עם כסך החתונה..

יש נשים שעובדות כמובן..

וכו'.. משומה ברגע שמגיעים לגשר- מגלים שבסכ"ה אפשר לעבור אותו.. תחסכי כבר מעכשיו שאת רווקה, וכשאתם זוג- גם כדאי לחסוך לפני שמגיע הילד בע"ה. וה' שולח את ברכתו. שיהיה בהצלחה עם זה, ובע"ה תזכי לחיות כך!

אם אתה סולד למה לכתוב את זה? זה בטח לא נעים למי שאוהב אותו

ו...דינמית... לא לעשות ממני צחוק בקשה, תודה.

מי צריך בן זוג כשיש חתולים???

חכה עוד שנה שנתיים ואז תבין את הצורך בפורום

ודיברתי על הפורום לא לעל בן\בת זוג...

אני תיכף בן עשרים ואחת...

הגיע הזמן להבין מה זו החתימה שלך

פשוט התכוונתי שאולי אתה לא בשלב של לחפש ולשתף. שזה סבבה.
בכל מקרה מקווה שגם ראית את ההרצאה

מה לעש'ות... חבל.

על מה ההרצאה?

במסגרת פעילות בתנועה "נשים למען המקדש" לקירוב נשים לענייני בית המקדש, עליתי להר יום לפני החתונה, לאחר טבילה ככלה.

אני מאוד ממליצה, זו הייתה חוויה מרוממת ועצובה כאחד - הפער העצום בין המצב היום לבין השכינה ששרתה וביהמ"ק תוסס חיים בעבר. ובכל זאת עצמתי עיניים ויכולתי לחוש את הקדושה ולהתפלל.

עליתי לפי פסק של הרב ישראל אריאל, שלמיטב ידיעתי הרב היחיד המתיר עליית נשים להר. את הפסק שמעתי בעצמי מהרב.

חשוב לדעת שבמקרה כזה הטבילה צריכה להיעשות כמה ימים קוד וחובה להתייעץ הלכתית. חוץ מזה, חובה לעלות עם עוד מישהי שמכירה את המסלול בו ניתן ללכת בהר עפ"י ההלכה.

בהצלחה ומזל טוב! שיתקבלו תפילותייך לרצון! 

אני לא בטוחה שאני מתחתנת ממש ממש בקרוב..

אבל אין לדעת

מה נסגר?

אנחנו מחכים שיסגר וורט 

כשאני אתחתן אני אודע

יש פוסקים שמתירים את זה,

ויש כאלה שאומרים שזה איסור חמור (חשש כרת).

ככלל, הרבנות הראשית, למיטב ידיעתי, אסרה את העליה.

הרב ליאור שליט"א, למשל, מתיר (כמובן, בתנאים ובמקומות מסויימים שם בלבד).

הקיצור: זו אפילו לא שאלה לפורום של תלמידי חכמים "רגילים". זה שייך לגדולי הפוסקים..

ואני,לצערי לא זכיתי לעלות לשם..

אבל ממש ממש כן.

אני עליתי,כי עוד לא התחיל לי *צינזור* והתירו לי,

יש הרבה רבנית שמתירים.

הרב אליעזר מלמד עלה עם הישיבה שלו,עכשו יותר ויתר רבנים מסכימים.

בסוכות בעז"ה אני יעלה שוב פעם!אחת החויות המומלצות!!!

בעז"ה נשמה, יום לפני החתונה שלך זה כבר בית מקדש  בעז"ה

עם מישהי שמכירה היטב, ועם קבוצת נשים. כי צריך לדעת בדיוק מה התחום המותר. וכמו שכתבו- צריך לטבול 2 לילות לפחות לפני החתונה, ויש עוד כמה הלכות- אסור לעלות עם נעלי עור ועוד.

לי זו הייתה חוויה מאוד חשובה, אפילו שקשה מאוד שלא לפרוץ שם בתפילות ביום כזה משמעותי. אבל גם החוויה הזו, של הפיקוח הצמוד של הווקף, גרמה לי לכאוב את החורבן וכל מילה של "אם אשכחך" מתחת לחופה הייתה משמעותית.

אגב, אני מכירה מישהי רווקה שקיבלה היתר מהרב אריאל לטבול לצורך עלייה להר הבית.

כי יש משהו כזה שצריך לטבול גם עם הבגדים שעולים איתם, ואויל אפילו לא לטבול במקווה רגיל אלא במעין.

אני לא בדיוק בדיוק יודעת, אבל הענין מסובך הרבה מכפי שנדמה לנו.

ביום החתונה, וגם בהריון, ורוצה מאד לעלות שוב בעז"ה..

יש רבנים שמתירים, ויש שאוסרים. צריך לשאול את הרב שלך\של בעלך ולברר טוב.

מי שרוצה יותר פרטים- מוזמנת לאישי בכיף..

עריכה: תיקון תשובת הרב לאחר ששאלתי אישית וזה לא כפי שכתבתי כאן בהתחלה. עמכם הסליחה.

בס"ד

תאורטית כן, מעשית לא!

בס"ד

חבל, כי דווקא מענין. לא ידעתי שהרב אליהו מתיר. חשבתי שהוא ממש אוסר.

שלום וברכה. 

לשמחתי זכיתי לעלות גם ביום החתונה (וגם עוד כמה פעמים אח"כ). 

ביום החתונה זה יש הכי פחות מורכבות עם העלייה להר מבחינה הלכתית ולכן הרבנים ממליצים בעיקר על היום הזה לעלייה להר.

אם את רוצה עוד פרטים וכן מספר של "נשים למען המקדש" שמשתדלות ללוות ולהדריך גם לפני וגם בעלייה להר . שולחת לך לאישי... מוזמנת להתקשר בשמחה.  

בס"ד

זו רשימת הרבנים שמתירים שפורסמה בויקיפדיה

מחלקם שמעתי באזניי

אני לומד בישיבת עתניאל והרב רא"ם ציטט באוזנינו את חלקם

זה הקישור שאמור להפתח

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%94_%D7%9C%D7%94%D7%A8_%D7%94%D7%91%D7%99%D7%AA_(%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94)

תפילה בכוונה אני לא יודע, אבל כל השאר:

לימוד תניא/ר' נחמן, 

טבילה במקווה,

התבודדות,

גרטל בתפילה,

זקן ופאות.

ובמילה אחת:

חיצויני. (במלעיל)

זה לחוות את עבודת ה' ,ולהרגיש את ה' בעולם בהרגשה ולא במילים או רק בשכל..

שינוי גדול שהביאה את החסידות זה בנים אתם לה'..לאהוב ולהרגיש כבנים של ה' ,שרוצים להביא לו נחת רוח ולהרגיש את זיו שכינתו..להבדיל הדגש..כ-אל עבדים אל אדונם..דיד רק חוקים ומשפטים ויראה..

זה לחיות את זה בפנים להרגיש ולהחוות את עבודת ה'..להשקות את הנשמה...

זה הרבה יותר רחב..אבל זה בתמצית..

סיפור שטיפה נרגיש..

לא מצליח להביע במילים..

רבי לוי יצחק מברדיצ'ב השתוקק להסתופף אצל שולחנו של רבי ברוך ממז'יבוז' בשבת קודש. רצה רבי לוי יצחק לראות בעצמו את הנהגותיו בקודש של נכד הבעש"ט. ידוע היה כי בעוד שרבי ברוך הנהיג את שולחנו בסדר מופתי, כמעט מלכותי, הרי נשמתו הלוהטת של רבי לוי יצחק הובילה אותו לא פעם להתפרצויות אהבה בלתי רגילות...; משום כך הסכים רבי ברוך לארח את רבי לוי יצחק רק בתנאי שישמור על התנהגות שקטה ומנומסת. ואכן הצליח האורח להעמיד עצמו ולצנן התלהבותו כל שעת קבלת השבת, ברכת הקידוש והמוציא. אולם, לא עד סוף הסעודה...; כאשר הגיעה מנת הדגים, עבר מלצר בין כל אחד מהאורחים ובפיו שאלה - 'מה אדוני אוהב יותר, דגים חריפים או מתוקים'? כאן לא יכול היה רבי לוי יצחק יותר להתאפק. הוא ניתר ממקומו וקרא: 'מה אני אוהב יותר?! אני אוהב יותר את ה' יתברך'! תוך כדי ניתורו, עף מגש הדגים מידיו של המלצר היישר על טליתו המהודרת של רבי ברוך. 'כתם זה - טיפת אור הוא מהלב הבוער של רבי לוי יצחק', אמר רבי ברוך וסירב לנקות את טליתו. בטלית זו עם הכתם שעליה נתעטף רבי ברוך עד יום מותו ואותה הוריש לבניו.

אכן, אין כמו החסידות לעורר את הלב מתרדצץו/התאבנותו

(ב) אמר הכוזרי:
תאר נא לי אפוא מה מעשי החסיד אצלכם:

(ג) אמר החבר:

החסיד הוא האיש המפקד על מדינתו הנותן לכל יושביה את לחם חקם ומספק להם כל צרכם במדה נכונה והוא נוהג בכלם בצדק לא יעשק איש מהם ולא יתן לאיש יותר ממנתו הראויה לו כי על כן הוא מוצא את כלם בשעה שהוא צריך להם נשמעים לו ממהרים להענות לקריאתו עושים ככל אשר יצום ונזהרים מכל אשר יאסר עליהם:

(ד) אמר הכוזרי:

לחסיד שאלתיך לא למושל:

(ה) אמר החבר:

החסיד הוא הוא המושל שהרי כל חושיו וכחותיו הנפשיים והגופניים סרים אל משמעתו והוא מנהיג אותם הנהגה מדינית ממש כמה שנאמר ומשל ברוחו מלכד עיר והוא האיש הראוי לשלט כי אלו עמד בראש מדינה היה נוהג בה בצדק כשם שנהג מנהג צדק בגופו ובנפשו

שכן הוא חוסם את הכחות המתאוים ומונע אותם מעבר גבולם לאחר שנתן להם חלקם וספק להם כל מה שממלא חסרונם מאכל במדה ומשתה במשורה ורחיצה וכל השיך לה כפי הצרך וכן הוא חוסם את הכחות הכעסניים השואפים להגלות שלטונו לאחר שספקם ונתן להם חלקם בנצחנות עד כמה שזו נחוצה לוכוחים בחכמות או בדעות ולשם גערה באנשים רעים ואף לחושים הוא נותן חלקים במדה שהתועלת העולה מפעולתם שבה אליו שכשם שהוא משתמש בידיו וברגליו ובלשונו רק לשם צרך הכרחי ורק מתוך בחירה במועיל כך יעשה לשמיעה ולראיה (שהחוש המשותף נמשך אחריהן) וכן יעשה לדמיון לסברה למחשבה ולזכרון ולבסוף לכח הרצון המשתמש בכל אלה בשעה שהוא עצמו נמצא ברשות הבחירה השכלית ומשרת אותה אולם אין החסיד מניח לאחד האברים והכחות האלה לעבר את הגבול בפעלה המיחדתו ומזלזל ביתרם

ספריה\ראשונים\מחשבה\כוזרי\ספר הכוזרי - שלישי.mht">להמשך עיינו כאן

בס"ד

נוטה להסכים מאוד....

תשובה ממש קשורה לשאלה!

ושלהבתחיה, עם מה בדיוק את מסכימה? עם הכוזרי? 

אין לי תשובה יותר ישירה ומוצלחת מזה,

אתה בהחלט רשאי להסיק מהנ"ל ככל המשתמע.

אם האורות שהוא יחזור הוא בטוח יהיה מוכן לספר לכם

נערך...

האומר שלי שלך ושלך שלך - חסיד

חסיד (נו, במובן של היום. לא במובן של הריה"ל.) זה טווח די גדול של דברים.

מן הסתם חלקם מתבטאים בחיצוניות, אבל ממש לאו דווקא. אני מכירה ברסלברים שבחיים לא הייתי מנחשת עליהם... הם נראים מרכזניקים למהדרין, או אנשי הייטק מגולחים למשעי... אז החיצוניות זה כמובן לא הכל.

נראה לי שכשבחור מתאר את עצמו כ"מחובר לחסידות" זה אומר שקודם כל הוא לומד חסידות. לא בכל הישיבות לומדים, וגם לא בכל הישיבות לומדים באותה צורה. אפשר ללמוד חסידות ברסלב עם ברסלבר אורגינל וזה משהו אחר מאשר ללמוד עם רב שגדל על ברכי תורת הרב קוק, למשל. (נכון, יש המון דברים משותפים, וגם הרב קוק למד ליקוטי מוהר"ן..בכל זאת.)

באופן מעשי זה יכול להתבטא בהמון דברים. יכול להיות שיש בחור עם לב מאוד רגיש ולכן הוא נמשך לזה, כי בחסידות יש הרבה עבודה עם הלב, וגם יכול להיות שבחור שכולו שכל נמשך לזה, כי הוא מרגיש ששם האיזון שלו.

לפעמים זו גם גישה כללית- אם יש לבחור "חסידי" בעיה, הוא לאו דווקא ינסה לפתור אותה מיד ב"דרך הטבע". הוא ילך, יתבודד על זה, וכו'.

יתכן שמבחור "חסידי" תשמעי הרבה יותר ביטויים שכוללים את ה' בתוכם... "ה' מצא לי עבודה טובה". "ה' זיכה אותי ללמוד היום  רק 10 דקות, אבל זה היה מתוק..".

לחסידים לעיתים אין בעיות. יש להם "תיקונים". "גנבו לי את הרכב עם שני כסאות תינוק. איזה תיקון"... "איזה תיקונים, לא מצליחים לגמור את החודש".... זה כמובן בא מתוך אמונה מאוד חזקה, שהכל, אבל הכל זה מה'.

עוד דבר- בחסידות יש הרבה משקל ל"צדיק". הרבה יותר מאשר באידיאולוגיה הדתית- לאומית. הצדיק הוא זה שיכול לעזור לנו להתקרב לה', ובזכותו יש שפע בעולם, וכו' וכו'. לפעמים, למי שמאוד רגיל לגישה אחרת, זה יכול להשמע צורם ולא מובן

(מודה- אני של ר' נחמן, אבל פעם לא הייתי, אז העסק קצת מוכר..)

יש עוד המון. אבל נראה לי שמה שכתבתי רלוונטי לדייטים. זה הרבה עניין של שפה, עולם מושגים, וכד'. ברור שזה אמור גם לשקף עולם פנימי, כן? אבל לעולם הפנימי לוקח קצת זמן להתגלות בדייטים.

בסופו של דבר, כל חסיד הוא בן אדם...

כל בחור מגיע עם הסיפור שלו, עם המטען שלו והתכונות והמידות שלו, וכל בחור (או בחורה) מוצא בתורת החסידות את המרפא לנפש האישית שלו, ואת המענה לחיים האישיים שלו. 

אני לא יכולה להתיימר להבין בחסידות, אבל אני כן מרגישה שברוב המקרים כשמדברים על חסידות מתכוונים או לברסלב או לחב"ד.

אנשים פה מודעים לכך שיש המוני חסידויות שונות, ולכל אחד מאפיינים משלה (גם אם לכולם יש גם משותף, ממקור החסידות)?

מישהו רוצה רשימה?

וכמו שכבר הזכירו פה: יש אנשים שבשבילם חסידות זה סממנים חיצוניים, אלה שכולם מכירים ורואים, אבל בטוח שיש בזה הרבה יותר, ואת זה ניתן לראות(וברור שלא את הכל, כי העיקר זה פנימי) אצל חסידים אמיתיים...

והדבר העיקרי שהזכירו ג"כ: "חסיד" הוא מושג שקיים כבר הרבה שנים, ומופיע במקורות בכ"כ הרבה מקומות, כך שאפשר בהחלט להבין את זה לכמה וכמה כיוונים, ומי שאומר את זה על עצמו? לכו תדעו על מה הוא מדבר...

שיר החסידים/ישי לפידות

בעלזא וספינקא, סדיגורא,
לובלין, קרעטשניף, ונדבורנא
ויז'ניץ וגם סערט רעבעס,
טארנא, פאפא וקומרנא

גער (גור) וסאטמר, שאץ וסקולען,
תולדות אהרון וגם בויאן,
חסידים גאוני עולם
מרנן ורבנן

פזמון:
אלע חסידים אלע
אלע צדיקים אלע
אלע ידידים אלע
פאר וואס נישט אלע אין צוזאמן

אלע חסידים אלע
אלע צדיקים אלע
אלע ידידים אלע
וואס נישט אלע together

קרלין סטולין ומחנובקא
לובשיץ לעלוב וגם סאסוב
ביאלא, באבוב, אלכסנדר
קרעטשניף, קאליב וקראקא

לוצק ומישקולץ, נח נח ברסלב
מונקטש, ראדזין, וחב"דקרס
חסידים אנשי שלומנו
מורינו ורבינו

פזמון:
אלע חסידים אלע...

צאנז ומודז'יץ, שומרי אמונים
פרמישלאן והניגונים
אמשינוב, סוכוצ'וב וואסלוי
אלע צוזאמן אוי אוי אוי

פזמון:
אלע חסידים אלע...

נראה לי שאם מדובר בבחורה שכותבת כאן, אז קשה לי להאמין שהיא נפגשת עם חסיד גור, או קרלין...

רוב בחורינו ובחורותינו ש"מחוברים לחסידות" קשורים בדרך כלל לברסלב או חב"ד בעיקר, ואולי גם מתעמקים לעיתים ב"נתיבות שלום" של סלונים, "שפת אמת" של גור ושאר ספרים של גדולי הצדיקים.

הרוב לא נהיים חסידי סלונים או גור. מה גם שרוב החסידויות הללו היום הן מאוד סגורות ומתחתנות בתוך עצמן או עם חצרות חסידים אחרות. מה שאין כן בחב"ד וברסלב, שם יש מקום בשפע למי שרק רוצה.

אצל הדת"ל, ולהגיד שמנגד, כל השאר הם בעיקר חרדים.

אני אישית עוד לא גיליתי לאיזו חסידות משייכים את הישיבה של בעלי (ראש הישיבה הוא בן של אדמו"ר, אבל של איזו חסידות?).

מה שבטוח, החבר'ה שם מגוונים, אז זה לא אומר הרבה...

ומה שעוד בטוח- זה לא חב"ד ולא ברסלב, אבל חרדים הם גם לא...

תמהני, איזו חסידות נוספת יש ש"שייכת" לדתיים-לאומיים?

ועוד שאלה: גם אם מישהו אומר על עצמו שהוא חסיד, ומתכוון לאחת החסידויות האלה, האם הוא באמת מבין מה זה אומר, או רק אימץ לעצמו כמה סממנים שלהם?

(סליחה אם זה נשמע שאני מדברת עלייך אישית. זו נקודה שמציקה לי כבר הרבה זמן...)

גם מי שמגדיר את עצמו גם ברסלבר או חבדניק.. לא פתאום הולך לגמרי עם הלבוש שלהם..ועם כל מנהגיהם ועם קהילותיהם..לרוב לוקחים ומתחברים לנקודות משם..ולכן זה לא מי שחסיד זה דווקא או ברסלב או חבד..אלא יש מגוון, ולוקחים את הנקודות מהחסידות שאתה מתחבר אליה..ולוא דווקא רק מברסלב או חבד..נכון יש הבדל  ניכר בן ברסלב  וחב"ד ושאר החסידויות..אבל כל אחד מתחבר לנקודה שמתאימה לו בעבודת ה'..ובהגדרה שלהם להיות חסיד זה חסיד עד הסוף זה הר'בה שלך ואתה מקבל רק ממנו..והוא הקובע.. וכנל לברסלב וחבד..

בסופו של דבר, ייתכן שהבחור יידע להסביר את עצמו יותר טוב מחברי הפורום..

הרי כנראה שלא אצל כולם זה אומר אותו הדבר.

לשאלתך האם רק מאמצים סממנים- זה מאוד אישי, כמובן. יש מי ש"מחובר לחסידות" ושואב ממקורות שונים. יש מי שמתחיל ככה ובתהליך עם עצמו מוצא את עצמו מתחבר יותר ויותר לרבי מסוים. וגם יש מי שמחבב את החיצוניות של החסידות- ועדיין נמצא בה ולא בעומק הפנימי.

וכן, יש הרבה מאוד שהם לגמרי "עד הסוף". עד הסוף, בעניין ברסלב למשל, זה לא אומר ללבוש את הבגדים שלהם. לא הבגדים עושים את החסיד, וגם לא ההשתייכות הקהילתית. (אני כותבת על ברסלב כי זה מה שאני מכירה בעיקר). הדברים היותר משמעותיים הם להקשיב ולעשות את העצות של הצדיק שאליו אתה מרגיש קשור. 

את יודעת, גם אפשר לשאול את השאלה על דתיים- האם אתה סתם חי את חייך עם הסממנים הדתיים או שאתה מבין את המשמעויות של זה?

נכון, זו תמיד שאלה, אבל העניין הוא שהתשובה נמצאת אצל כל אחד וכל אחד עושה את חשבון הנפש שלו אל מול ה'.

אגב, אין חסידות ששייכת לדת"ל. לא אהבתי בכלל את ההגדרה ולא את שמץ הציניות שבה. כל חסידות היא בפני עצמה. אבל מה לעשות שהחסידויות שהיום נפתחות לציבור עצום של מתקרבים מכל המגזרים הן ברסלב וחב"ד, ולא בעלז ובובוב.

וכן, הכי טוב לשאול את הבחור...

מעולם לא חשבתי אחרת ממה שכתבת (על הסממנים החיצוניים, גם לגבי היהדות בכללי).

פותחת השרשור שאלה לגבי מה הבחור מתכוון, והביאו לה כל מיני אפשרויות, אז הוספתי את דעתי, שיתכנו בהחלט אפשרויות נוספות (לחסידויות שונות, ליחסן של החסידויות האלה לגבי נושאים שונים ולרמת ההתבטאות שלהן אצל כל אדם).

וכן, גם אני לא אהבתי את ההגדרה הזו, אבל עצם העובדה שלפעמים אנשים מייחסים אותה לקיימת, מביאה צורך להתייחסות גם אליה...

מעניין מי הבחור שעליו דנים פה כל כך הרבה, ועוד יותר מעניין למה הוא מתכוון בהגדרה שלו...

במהלך התוועדות חסידית, שיחזר רבי יוסף יצחק (האדמו"ר הריי"צ) מליובאוויטש את השיחה הבאה:

במסיבה אצל אבי, רבי שלום דובער, שאל אותו אחד החסידים: רבי, מהו חסיד?

השיב לו אבי (הרש''ב): חסיד הוא פנסאי – האיש שהולך ברחובות כדי להדליק את פנסי העיר.

[בימים עברו, היו פנסי הרחובות דולקים בנפט. על-מנת להדליק את הפנסים בלילה, היה אדם מיוחד שתפקידו להסתובב בחוצות העיר עם מקל ארוך שבראשו דולקת אש, והוא היה מדליק את הפנסים]

והוסיף אבי: זהו חסיד. הוא מתהלך עם מקל ארוך שבראשו דולקת אש, אך הוא יודע שהאש אינה שלו. תפקידו הוא להשתמש באש זו כדי להדליק את הפנסים.

שאל החסיד: ומה אם הפנס נמצא במדבר שמם? האם גם אז יש לטרוח כדי להדליק אותו?

השיב לו הרבי: כן. יש להדליק את הפנס כדי שיראו שזהו מדבר שמם. והמדבר אף הוא יתבייש בפני הפנס.

ואם הפנס נמצא בים? לא הרפה החסיד.

יש לפשוט את הבגדים, לקפוץ לים ולהדליק את הפנס. השיב הרבי.

האם זהו חסיד? התפלא השואל. הרבי הרהר לרגע והשיב: כן. זהו חסיד.

אינני רואה פנסים! התלונן השואל.

מכיוון שאינך פנסאי. אמר הרבי.

וכיצד נעשים לפנסאי?

ראשית-כל יש לעדן את עצמך. כשתראה את הפנס שבך, תוכל לראות גם את הפנס באחרים. השיב הרבי.

הרבי מנחם מענדל מליובאוויטש ביאר את הסיפור כך:

תפקידו של חסיד הוא לדאוג לטובת הזולת. לפיכך, עליו להסתובב ברחובות ולהדליק את ה"פנסים" – נשמותיהם של יהודים נוספים. יחד עם זאת, אין לו להתגאות במעשיו כי "האש אינה שלו", כל יהודי רוצה הוא פנס בעצם; תפקידו של החסיד הוא רק לגלות זאת בלבו של היהודי, ואז הפנס יבער מעצמו, ללא צורך בסיוע של ה"פנסאי".

החסיד לא מרפה, ושאלותיו עמו: ומה עם הפנס נמצא במדבר שמם או בתוך ים?

ה'מדבר' וה'ים' מייצגים שני סוגים של יהודים איתם מתקשה הפנסאי. המדבר מייצג יהודי במצב נמוך כל-כך, שהוא מכונה בשם מדבר, מקום שומם. גם בו יש להדליק את הפנס, אמר הרבי. ראשית כדי שאחרים ידעו שלא להתנהג כמוהו; ועוד, אולי סוף-כל-סוף גם הוא יידלק ויאיר.

ה'ים' מסמל יהודי במצב הפוך לחלוטין: הוא לומד תורה, אך התורה לא השפיעה עליו. הלימוד הוא רק מן השפה ולחוץ. כאשר באים להשפיע על יהודי כזה, יש "לפשוט את הלבושים": אי-אפשר לדבר אליו באמצעים סטנדרטיים; יש לדבר אליו לעצמותו, לעצם היהודי, ורק כך ניתן להשפיע עליו.

וזהו החסיד.

סתם בעל דמיונות...

זה שלומדים תורת החסידות, כמו לקחת כדור ולנסות למרוח אותו בגוף.

אם אין רבי אין חסיד

השאלה מיהו חסיד מזכירה את השאלה מיהו יהודי, אם כן רואים בזה את החורבן הנורא שהביאה החסידות על היהדות, שמאז יווסדה היא פעלה רק לפרד בין יהודים ע"י שהחסידים החלו להגדיר עצמם כ"חסידים" ולא "יהודים". בעקבות זה גם ההקפדה בקיום תורה ומצוות התערערה, שהרי העיקר להיות חסיד, ולא "סתם יהודי" ששומר מצוות.

א. החסידות ממש לא פעלה כדי ליצור פירוד בין יהודים. אין לי מושג מהיכן התיאוריה הזו, אבל זה לא נכון. אהבת ישראל ואהבת פשוטי העם הן מיסודות החסידות. ודווקא החסידות היא זו שנותנת כ"כ הרבה משמעות לקיום הפשוט של המצוות.

ב. ההתערערות בקיום המצוות ממש לא קשורה לחסידות. באותה תקופה תנועת ההשכלה התפשטה, והיא הייתה הגורם הראשי והראשוני לאי קיום מצוות. בהרבה מקומות, החסידות היא דווקא זו ששמרה על אנשים מפני רוח ההשכלה. באיזורים שהיו מאוד "חסידיים, כמו בפולין", ההשכלה השפיעה הרבה פחות, לעומת מקומות "ליטאיים", שם היא עשתה שמות בעם.

בקיצור- חורבן שהחסידות הביאה???????

בגיל....

אבל... אני חייב לכתוב אז מחילה!!!

הייתה לי תאורייה, ולאחרונה שמעתי אותה מרב אצלנו בישיבה.... 

העולם מתחלק לשני חלקים (זה ממש לא חלוקה חדה!!!! יש מלא אנשים שבאמצע....) אנשים נשמתיים ואנשים שכליים, לענ"ד, חסיד זה יותר נשמה, וליטוואק זה יותר שכל. החידוש  של החסידות זה שאפשר לעבודו יתברך בכול דבר שאתה עושה, ז"א, בניגוד לתפיסה שהייתה בקרב היהודים של תחילת החסידות,שכדי לעבוד את רשב"ע צריך להיות למדן ענקי!!! בא הבעל שם טוב זיע"א וחידש, לא!!!!! גם בתור שואב מים אתה יכול לעבוד את ה' אם תראה את זה בכול דבר שאתה עושה....

ודרך אגב אני ממש לא מסכים עם התפיסה הזאת שחוסיד צריך רב'ס וחסידות להתחבר אלייה,אפשר וצריך לקבל מכול חסידות את הבחינות שלה מקרלין את ההכנסת אורחים והתפילות שלהם....מברסלב את האש... מחב"ד את השליחות... וכו' (זה רק דוגמאות יש עוד המווווון מה לקחת ומעוד המון חסידויות) 

שנזכה לעובדו יתברך בלי מסכים ובילבולים!!

אם לא הסברתי מספיק טוב אשמח לשמוע!0אפשר באישי)

חסיד = התקשרות לרבי,

אפשר חהיות מושפע מחסידות זה לא הופך את האדם לחסיד.

אביב12, מחילה מכבודך אבל זה ממש בורות מה שכתבת

חסידות זו שהצילה את היהדות באותה תקופה, עיין בספר תולדות החסידות, ותשכיל.

למען ההדגשה, דיברת על חסידי גור, לשטריימל שלהם קוראים ספודיק ולא שטריימל.

צריך לעשות אבחנה. כשאדם אומר שהוא מחובר לחסידות, הכוונה היא שהוא מחובר רעיונית, תודעתית, רגשית לדרך ההתנהלות של החסידות. שהיא יותר מכוונת לפן הרגשי שבאדם. להעלות את הנשמה גבוה ולהשקיע יותר בה, מאשר בשכל.  לכל חסידות יש את ההדגשים השונים שלה(בגלל שהתלמידים של המגיד ממזריעיטש היו שונים כל אחד הקים חצר עם ההדגשים שראה לנכון..) כמו שאמרו פה, אדם יכול להיות מחובר לדרך מסוימת, זה לא הופך אותו לחסיד.

ב"ה שהחלטת להמשיך וגלית בחור מדהים

בחור שמתאים לך

מה היה בעבר?

זה לא באמת משנה!

אל תתני למחשבות כאלה להרוס לך

בהצלחה

ישנם כ"כ הרבה זוגות שהתחילו "יבש", "בלי שום קליק" - והיום הם נשואים באושר. לא רוצה להכליל ולהגיד שבכל מקרה זה ככה, אבל כן. זה הגיוני מאד. ולא רק שאין עם זה בעיה - אדרבה! זה דבר מבורך שמגיעים לרגשות כאלו כלפי בן הזוג אחר עבודה (של שני הצדדים, כמובן).

שוב, לא רוצה להכליל. כל מקרה לגופו, ולא חסרים מקרים בהם הרגשות והמחשבות כלפי בן/בת הזוג היו מתוך שכנוע פנימי שנבע מהלחץ של הרצון להתחתן וכו'. אבל נראה לי שלא זה המקרה...

בס"ד

איך אמר הרב דסלר  "נתינה מולידה אהבה"

איזו שאלה בכלל

אז לא היה קליק, אז מה? לכמה כבר יש. זה שיש את אלה שמספרים על זה שכבר בהתחלה הם ידעו , זה המיעוט.

וזה שלא רצית בהתחלה, עכשיו את כן וזה מה שחשוב.

בעלה של אחותי נפרד ממנה אחרי כמה חודשים כשהם היו יוצאים ורק אחרי עוד כמה חודשים הוא התקשר ורצה לחזור והיום הם נשואים ונראים מאושרים. 

חברתי יצאה עם מישהו והיא אמרה לי אחרי הפגישה הראשונה שהיא לא יכלה לראות את עצמה עם אחד כזה בחיים..והמשדך שיכנע אותה לצאת לעוד פגישה אחת לפחות,היא נתנה עוד הזדמנות ,והיום הם נשואים באושר ב"ה!!!מתישהו בפגישה רביעית בערך היא התחילה להתרגש כשדיברה עליו שאי אפשר היה להאמין שמדובר באותו הבחור. ומכירה כמה זוגות כאלה,לא אצל כולם יש את הקליק הראשוני הזה.זה מצב הגיוני לגמרי.צריך להכיר קודם את הבן אדם פגישה אחת שתיים לא תמיד מספיק.וכשאת אומרת שההבדלים לא היו מהותיים אלא רק סגנון ומראה אז זה לא נורא כי העיקר מה שאת מרגישה עכשיו שב"ה טוב לך איתו.ואת לא יכולה לחשוב על האפשרות לוותר עליו זה מה שחשוב!!!בהצלחה ושנה טובה עם בשורות טובות!

לא חסרים סיפורים! אני גם מכירה מישהי שלא חתכה כי אמרה "על מה אני חותכת? זה לא שיש משהו מהותי, סתם כמה דברים.. אולי הבאים בתור לא יהיו יותר טובים.." וגם לה היה חודש ראשון יבשוש כזה והיום נשואים באושר..

גם אחרי החתונה אנחנו מכירים את האדם שלפנינו הרבה יותר טוב ושואלים את עצמנו- איך ראינו אותו כך וכך ולא איך שהוא באמת? (לטוב ולרע  ככה זה, כשמכירים מישהו יותר לעומק מבינים מה הוא באמת! ההתחלה פחות חשובה עכשיו אם את רואה אותך איתו..

בהצלחה גדולה!

ועוד משהו-  רבנית אחת המליצה להביא את הבחור אל ההורים ולשאול קצת מה הם חושבים, לפעמים יש להם הסתכלות רחבה כזו... וגם אחרי שמגיעים לבית אחד של השני מקבלים תמונה יותר רחבה על האדם העומד מולך, אולי כדאי לנסות אם עוד לא ניסיתם..?

בהצלחה!

ויש בכך דווקא צד יפה - אם אכן את מרגישה כעת כבר קירבה "טבעית" מבפנים. זה לא ש"הכל נבנה ע"י עבודה" בלבד.. אלא, אם את אכן מרגישה משהו מבפנים, פירושו שהעבודה עזרה לגלות את הרובד שמעבר לשטחיות הראשונה. לא המציאה יש-מאין.

ובוודאי שזה הרבה יותר הגיוני מכאלה ש"נשרפים" בהתחלה מלא-כלום, ואח"כ לא ברור להם למה כשה"קש" גמר לבעור, לא נשאר הרבה...

כל הכבוד לך על הסבלנות!

אבל נשמע שהיה ממש מתשלם..

זה שזה נבנה ובהתחלה לא היה קליק- יש בזה צד מצוין! את יודעת שזה אמיתי ואת לא מסונוורת!

אגב.. לפעמים יש קליק בהתחלה ובטוחים בטוחים שזה זה! 

ואחרי כמה זמן נגמר..

ככה שאין בזה נוסחה אחידה..

החיים לא מתמטיקה

בהצלחה..

באמת ממש חיזקתם... אני בהחלט מרגישה שיש בזה דבר מאד אמיתי ושזה גם מוכיח לי שעם רצון אפשר להגיע מאד רחוק...

זה היה בעבר כל ההתלבטויות ומה שהיה- עבר.

נפתחתם אחד לשני ואתם מרגישים יותר בנוח אחד עם השני מבהתחלה.

אל חשש.. זה די נורמטיבי אני חושבת..

שיהיה בהצלחה

ובשורות טובות יקרה!

אמנם לא ממש יצא לי לצאת עם בנים אז אני לא יודע מה בד"כ אבל באופן אישי, הרבה פעמים אני מרגיש שדווקא אני מדבר הרבה ושאני צריך לתת גם לה לדבר...

לאחרים אין לי ממש תשובה...

פשוט תמשיכו עוד קצת,

אם תרגישו שמיציתם ואתם כבר לא רוצים\מתלהבים להיפגש,

אז תסיימו את הקשר,

אם לא, מי יודע, בעזי"ת!

ב. אולי תנסי לדבר איתו יותר על חוויות מהעבר, כי החוויות הממוצעות שבייניש חווה בישיבה זה שהתחדש לו איזה חידוש או סיים איזה מסכת/ספר..

האמת שיש גם חוויות של תהליכים פנימיים שקורים,אבל זה דבר שקצת קשה לשתף..

אולי תשאלי אותו איך הוא מרגיש בישיבה- שמח/מתקדם/מתלבט וכו'..

בכללי אני עונה לך,

שזה ידוע שבנים הם פחות משתפים, דבר שנראה לי ממש הגיוני לספר לו- הוא לא יבין למה אני מספרת...מה התכלית בזה...בחור לא יגיד לחבר שלו "בוא נדבר.." אבל אצל בת זה כזה ברור והגיוני לאמר לחברה "בואי נדבר..." כן סתם לדבר...

זה פשוט תכונה נפוצה אצל בנים..(יש יוצאים מן הכלל...כמו כל דבר..)

מה שבטוח זה שאת יכולה לגרום לו לדבר...להתעניין המון, בדברים פשוטים של היום יום אצלו עד שבסוף הוא מעצמו יספר ..

בייחוד שאת אומרת שפעם הוא לא היה כזה- אז זה בכלל יהיה יותר פשוט...

בהצלחה!

להכיר ולהקים בית עם מישהו ששקוע בלימוד.

אין הרבה כאלה וזה זכות גדולה מאוד לחיות לצד בעל שכזה.

וכן, באופן טבעי הגמרא הרבה פחות מסעירה, במיוחד אם אתה לא פוזל לחיים שמסביב.

זה מראה שהוא באמת שקוע.

לדעתי תנסי להתמקד באישיות שלו, במידות שלו. החוויות יגיעו בהמשך הדרך, פשוט אצלו הן קצת שונות.

יצאתי עם בחור דוס ממש במשך 4 חודשים, לפני הכל הדגיש ואומר שהחלום שלי תמיד היה להתחתן עם דוס שישב וילמד תורה,

אבל אז כשיצאנו וגילתי עד כמה חיי התורה הם החיים שלו ולא אני, ויתרתי!

זה התחיל, כמו שתיארת, בכך שהוא לא מדבר ולא אומר מה הוא חושב... לא מספר, לא משתף ואני המושכת בחוטים...

המשיך בזה שחרשנו את כל הגנים בירושלים כי בתי קפה זה לא מקום שראוי לבני תורה,

המשיך בזה שהפריע לו העבודה שלי (כי לא ראוי שאישה תעבוד מחוץ לבית, המטרה שלה לגדל את הילדים...)

והמשיך בעוד כמה וכמה דברים עד שנפרדנו...

אני חושבת שיש מקום לחשוב גם על זה... אחרי שנפרדנו הבנתי שזה לא היה עובד, ושאני באמת רוצה בן תורה אבל שמבין גם את חיי העולם הזה ואת הרצונות שלי (ולא רק את הסוגיה או הספר שהוא עוסק בו...)

מציעה לך לבדוק גם את המקומות האלה,

הרבה יותר קשה לגלות את זה אחרי 4 חודשים ואז להיפרד...

שנה טובה!בהצלחה!

אני גם בייניש, ואני לא מתנהג ככה !! אני לא סובל שחבר'ה נותנים תחושה לדייטיות שלהם שהם חוטאות, במיוחד שמדובר בבחורות ממש צדיקות.

וגם אם זה לא יקרה עד החמישה חודשים זה יקרה...

את תראי

אני חושבת שאנחנו רק צריכים ללמוד מזה מהי כוחה של אמונה..

לפעמים הזרע של התקווה קודם צריכה להרקיב באדמה כדי שיוכל לפרוח ולהיות פרח נאה..

אני אספר לך סיפור..

לפני שנה אמא שלי באה אלי יום אחד עם איזו אמירה מוזרה שאתחתן אחרי המבחנים של שנה ג'..

היתה תקופה שעוד האמנתי לזה.

אבל המבחנים נגמרו..

וחתונה אין..

הרגעים שעברתי השנה היו מלאי עליות וירידות..

אבל כמו שגם את כתבת הקב"ה לא מזמן לנו דברים סתם

ואני למדתי את זה על בשרי במהלך השנה האחרונה..

ולמדתי להסתכל על הטוב שבכל דבר..

למדתי שאם לא הייתי עוברת את הסיוט שעברתי השנה לא הייתי בן אדם מבין כמו היום, לא הייתי בן אדם שמח כמו היום, לא הייתי בן אדם טוב יותר..

לא הייתי בן אדם שיודע לקחת דברים בפרופורציה ולא לתת לכל מיני תחושות ורגשות לנהל לו את החיים..

לא הייתי יודעת לשים לעצמי גבולות כמו היום..

וכנראה שלא הייתי בשלב נכון להתחתן...

אבל האמירה של אמא לא היתה סוג של אמירה "סתמית" היא זרעה בי תקווה..

וככה את צריכה לראות את מילותיו של נהג המונית.. שאולי היה סוג של שליח..

ואל דאגה אני מבטיחה לך שאנחנו לא יודעים מאיפה זה יכול להגיע.. וזה יגיע...

והנבואה של נהג המונית תתגשם ממש בקרוב.

(או שמה האיחול שלו )

----------

למען הסר ספק.. 

אני בת 27.5

פעם אחת בחיים כבר הספקתי לבטל חתונה..

ועדיין אני אדם מאוד שמח 

וגם אם לא בדיוק כפי "נבואתו" - אל יאוש! המשיכי לקוות, להאמין ולעשות את השתדלות שלך.

(אגב - הוא אמר שתפגשי אותו עוד חמישה חודשים, לא שתתחתני עוד חמישה חודשים)

ברור לי שהיום אין נביאים אך אני כלל לא ראיתי בנהג הזה סוג של תמהוני.

הוא דווקא היה נראה לי אדם מאד חביב.

והוא היה כל כך בטוח בעצמו...

שנזכה לדברים טובים עוד השנה.

שנה טובה לכולם...

בס"ד

מעניין.. אולי באמת כדאי להתקשר אליו (כמובן אחרי שיעברו סופית החמישה חודשים.. אולי עד אז..)

אנשים בד"כ לא אומרים סתם, ברור שהוא לא נביא או משהו, אבל באמת יש לאנשים לפעמים איזה הארה או משהו כזה.. אולי כדאי להתקשר ולספר לו מה עבר בחמישה חודשים האלו..

בהצלחה, ומאחלת לך שבע"הית תמצאי בימים הקרובים ממש..

שנה טובה!

סתם.

הייתי חייב.

אבל ברצינות:

הסיפור הזה דוקא מעניין, ומעורר הרבה תקוות.

מי יודע, אולי לנהג הזה יש איזה כוחות?

וכמו שרגע1 כתבה, עוד יש לו צ'אנס,

אל תתפסי אותו על הדקה...

ומצד שני, כמובן יש לקחת אותו בערבון מוגבל.

רבש"ע לא תלוי בנהג מונית זה או אחר,

או באיזה נבואה (?) מקרית.

רק הרגע קיבלת תקציב שנתי חדש

וגם יש לך יומולדת עוד כמה ימים.....

אני בטוח שהתפללת על זה ממש חזק.

ואני בטוח שזה לא פחות טוב מנסיעה במונית!

אז תתחזקי

בע"ה תחל שנה וברכותיה

מלאה כל טוב

כל משאלות ליבך לטובה אמן סלה!

ובענין סיפורים הזויים:

פעם עשיתי הובלה לאיזה תימני משערייה.

והוא שאל אותי : אתה נשוי?

עניתי: לא.

הוא אמר: תראה לי את היד שלך.

ולאחר עיון קצר הוא אמר:

אתה היית צריך להתחתן לפני 5 שנים.

ובאמת, הוא קלע.

כי 5 שנים קודם היה לי סיפור ארוך ועצוב,

שעד היום אני לא יודע אם צדקתי או טעיתי.

וכאן מגיעה השאלה הגדולה:

אז מה????????

יכול להיות שהוא צדק.

זה לא אומר שום דבר.

אני החלטתי אז, ומאז, לפי הנתונים שהיו לי.

ומה שיקרה לי מכאן והלאה,

לא תלוי בהחלטה שלי אז.

אז יכול להיות שהנהג מונית שלך צדק.

יכול להיות שלא.

זה לא משנה בכלום

את ההתנהגות שלך,

את דרך קבלת ההחלטות שלך,

ואת הצורה שבה אנשים משפיעים עלייך/ מתייחסים אלייך.

אז לכבוד השנה החדשה,

תפסיקי להחמיר עם עצמך,

ובמקום לתת את הדין על העבר,

תתחילי לתת את את הדעת על העתיד

ולהתפלל זה תמיד טוב.

ומעכשיו את יכולה רק להאמין.

ישועת ה' כהרף עין.

אם אתה לא יודע אם טעית או צדקת,

ואם הגברת עוד לא התחתנה (אם היא התחתנה, אז צדקת.. ככה אני רואה את זה.)

אז אולי תבדוק שוב,

בחמש שנים דברים משתנים,

אנשים משתנים

וקשרים מבשילים.

.

למרות שלקח לי המון זמן להבין את זה...

-אז בעז"ה זה יקרה! זה פתאום יפול עלייך מהשמים! תמשיכי להאמין! בעז"ה שמאמינים במשהו זה קורה!

אולי היית צריכה ללמוד מהסיפור הזה, שלאו דווקא תוך חמישה חודשים תמצאי, אלא את האמונה שזה יקרה בקרוב!

ו.. מזל טוב ליומולדת!

אגב את כותבת מהמם מרתק! תעשי עם זה משהו!
 

ב"הצלחה..

לתורה, ולמעשים טובים... ולחופה

איזה יופי.

זו באמת חוויה עצומה - שבת/חג כזה..  (ומזל ששם)

תזכו לגדלו לתורה, לחופה ולמעשים טובים.

הרבה נחת ושמחה.

גמר טוב. והתחלה טובה.

[ויפה שאתה יודע להכיר טובה לפורום שגידל אותך...]

שתזכו לגדלו לתורה לחופה, ולמעשים טובים מתוך הרבה נחת ושמחה!!
עד 120!!

כל הברכות..

אושר ונחת ממנו

"בסימן טוב בן בא לנו בימיו יבוא הגואל"

למי שלא מכיר את הפיוט

http://www.piyut.org.il/textual/116.html

איזה כיף לשמוע!

אם אתם מחפשים שם - משה זה אחלה שם..

אבל גם אדמין זה סבבה

אז העיקר שלא יתנו לו מחשב לברית....

ולam42 המון מזל טוב שתגדלו לתורה, חופה ומעשים טובים בהמון נחת ושמחה!!

נחת ובריאות לכולם!

20120919195314.docx

תזכו לגדלו וכו'.

ולבדוק דברים...

זה לא העיניין של לוותר... אולי הוא מרגיש כך כבר תק' ארוכה? אולי זה מלחץ?

ובעז"ה ה' הכל יהיה לטובה!

אם היית מתחתנת איתו ואח"כ מתגרשת היית בבעיה הרבה יותר גדולה למצוא שוב חתן,

לדעתי הוא מצא מישהי אחרת כי בחור שאוהב בחורה לא בקלות הוא מוותרואם הוא מוותר זה סימן שהוא לא אוהב!

בכלל מה שהולך היום זה בלאגן אחד גדול, לפני החתונה הכל נראה ורוד אבל אח"כ ה' ישמור,

גברים בוגדים מכים מעליבים וכו' וכו' את הנשים שלהם ולא פלא שיש בנות שמרבות להגיד לא להצעות

כי הם מפחדות פחד שכך יקרה להם.

אם רוב הזמן היה

בגלל שהוא לא היה בטוח בעצמו

ואת כן רצית,

חבל על הזמן של שניכם.

עוד זמן לא ייתן לכם שום דבר.

אלא אם כן הוא יחליט שהוא רוצה
וגם יחליט לעמוד מאחורי זה מה שלא יהיה.

כי אם הסתדרתם 5 שנים זו לא שאלה של התאמה.

זו שאלה של רצון.

ואם זה מסיבה אחרת

אז יצאתי חומוס.

בעזהי"ת.

לא שזה תמיד עוזר, אבל לנסות אף פעם לא מזיק..

תגידי לו שמשהו מטריד אותך, ואז כשהוא יישאל מה, תגידי שאת לא כ"כ מבינה את ההתנהלות של הקשר, ושזה לא עונה לציפיות שלך.. זה גורם לך להרגיש לא רצוייה וכו'.. זרמי עם מה שאת מרגישה.

אני פעם אמרתי למישהו שיותר כיף לי לדבר איתו מאשר להתכתב, אז אפשר לוותר על המחשב

את יכולה להעלות, בעדינות ובנחת, את השאלות כעת.

אפשר תוך כדי פגישה להגיד שיש כמה דברים שרצית לשאול אותו.. ולשאול, בהתענינות, בלי לחץ.

חוץ מהתוכן - תוכלי אולי גם מדרך ההתייחסות לדברים, להבין יותר במי מדובר ולראות אם מתאים לך.