פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1441)

הפגישות עצמן הן לא משהו מהנה לאף אחד

קל וחומר הכישלון בפגישות

אך לא צריך להנות מהפגישות,

צריך להסתכל על זה בצורה אחרת לגמרי

כמעט בכל דבר בחיים אנחנו מכוונים למטרה ולאו דווקא לדרך

גם כאן, אתה מעוניין במטרה

הדרך ארוכה ומפותלת, אבל היא שווה את המטרה.

להבין שזהו מסע שאינך יודע מתי יגיע סופו

אך בסופו תקבל את אשת חייך!

שתמצא בעז"ה את האבידה מהר 

למה אי אפשר להנות מפגישות?

ארמי - אם עכשיו זה לא מעניין אותך ואין שום חשק, לדעתי קח הפסקה.

כן צריך לבוא עם רצון!

אי אפשר כל הזמן רק לחשוב על המטרה העליונה (והיא חשובה! אני לא חושבת אחרת!) בלי להסתכל על הדרך.

הרבה הצלחה ומציאה מהירה!

באמת, וזה גם כדאי!

אבל לרוב, בל-כורחנו, אנחנו מלווים בכל מיני תחושות, התרגשויות, אכזבות, חששות.... אפילו אם צחקנו שעתיים בדייט הערב...

ישמצב שלזה 'נפשי' התכוון..

כדאי ורצוי להנות בפגישה

כדאי בכללי להנות בכל דבר שעושים בחיים

אבל כמו שלדוג' אנחנו מבינים שאנחנו צריכים את התרופה גם אם טעמה איננה ערב לחך.

כדאי לחפש תר4ופה שטעמה כן ערב לחך, אבל אם אין, אנחנו נשתמש בתרופה גם עם טעמה לא משהו כלל.

כך גם בפגישות, גם אם לא נהנים, אנחנו צריכים לזכור שכל הפגישות האלה נועדו למשהו מסויים.

יש עיקר וטפל, חתונה ופגישות שלפני

עדיף להנות בעיקר, לאחר החתונה.

אם אפשרי להנות בשניהם, בוודאי שזה כדאי!

יהי רצון שתצליח להנות גם בפגישות

אבל גם אם לא, תזכור, ההנאה הגדולה תגיע אח"כ 

בהצלחה

לכל העניין הזה.

איך אפשר לצאת, להיפגש, למצוא, להחליט, והכול עם: "טוב, נו, יש לי בררה?" "נסתום את האף/נסבול ונעשה את זה..."

צריך חשק ורצון, לצאת!

לעניות דעתי.

אבל מה יקרה אם לא יהיה לנו חשק?

חשק להגיש עבודות

חשק ללמוד למבחנים

חשק לצאת לעבודה

חשק לעזור לאישה בעבודות הבית

חשק לקום בלילה לתינוק 

וכו'

לא נעשה אותם?

כדאי שיהיה לנו חשק להכל

אבל גם אם אין לנו חשק

יש דברים שצריך לעשות בכל מקרה!

לא מתחשק לי להפגש עכשיו? אז לא.

אם אבוא בלי חשק- גם לבחור לא יהיה חשק להפגש איתי. זה משפיע..

ואז מה הרווחנו? ;)

בגלל שנטייתו של האדם היא *כן* לשאוף ולכמוה לחצי השני שלו, אז לרוב אין צורך לחשוש וה"אין לי חשק" יהיה זמני.

(אם זה לא זמני, אז בהחלט צריך טיפול. אבל לא להכריח..).

אם אני יודע שאם יהיה לי יותר חשק בעתיד, 

כמובן שעדיף לצאת רק שיש חשק

אבל מה יחעשה אדם שאין לו חשק

פשוט לא בא לו לצאת

לא שיש לו משהו נגד חתונה ח"ו

אבל כל הפרוצדורה של הלצאת ומה שזה כולל פשוט לא עושה לו חשק

ישב ולא יצא?

ישאר רווק עד גיל 80 וימות רווק?

לפעמים צריך ללמוד להכריח את עצמך לעשות דברים

ומתוך שלא לשמא יבוא לשמא

בין חשק לצאת

לבין חשק להתחתן.

להתחתן - חובה שיהיה חשק.

לצאת - הוא יכול לבוא אח"כ, אבל גם בזה עדיין צריך שיהיה חשק.

לא לגבי חתונה!

שם המצב אחר,

אבל בשרשור הזה מדובר על חשק לצאת

ולכן התייחסתי רק אליו

והוא נעלם, ויש סיבה - 

במקרה הנ"ל, הוא צריך לקחת הפסקה, לעניות דעתי.

אני מדבר על מצב שאין לאדם חשק, והוא יודע שתוך תוכו שגם לא יהיה לו כזה.

במקרה כזה, המטרה, החתונה

מקדשת את האמצעים, היציאות ללא חשק!

חוסר חשק אצל בנים לחוסר חשק אצל בנות...

נראה לי שזו אחת הנקודות למחלוקת ביניכם.

תכל'ס, דיונים רבים בסוף מסתיימים בהבנה שהבנים והבנות זה שני זנים שונים..

לדעתי צריך לבוא עם חשק ורצון. אולי לא בשיא ההתלהבות, אבל אי אפשר לוותר על כך לגמרי.

משפיע באופן שונה מאשר אצל בנים..

זה לא חדש שבנות ורגש זה צמד חמד

תודה על הרצון להבין את כוונתי!

ויש כאלו שפחות.

ביחסי אנוש - אם אין חשק, צריך לעשות אותו.

מבאס - אבל אני מזדהה איתך לגמרי..

פתאום חוסר אמונה שיש מצב שיצא מהפגישות האלו משהו

ואולי זה בכלל מנגון הגנה כדי שלא נפגע, אז כאילו כבר כלום לא אכפת

אבל זה יעבור! בטוח.

אצלי זה עניין של אמונה וחיזוק עצמי שזה המסע שה' רוצה שאני אעבור, ואם הוא רוצה שאני אחכה / אשב ערבים עם מספר בחורים / אבהה מה אני עושה פה בכלל / אברר עליהם מתוך חצי עניין- זה הטוב כרגע

ופשוט צריך לחשוב אופטימי גם כשלא,

בהצלחות!

תודה ששיתפת

אבל יש המון דרכים בשביל להתחיל עם בנות! 

אבל קודם כל חשוב להבין שבעצם- אין בזה פסול, זתומרת- 

אנחנו לא כמו החילונים- כשאנחנו 'מתחילים' עם מישהי זה שווה לאמירה "שלום, את נראית לי בחורה לעניין, אני מעוניין להכיר אותך, מה את אומרת?"

אמירה- שאין איתה בעיה..

איך עושים את זה?

לא יצא לי, אבל נראה לי שהייתי  בוחר אחת משלושת האפשרויות הבאות לפי המצב:

א. ניגש אליה בעצמי (כשאין אף אחד בסביבה), סמול טוק, וניגש לעניין... בלי הרבה מסביב, חשוב להציג את שאלתך ובקשתך בצורה מכובדת (שתכבד אותך ואותה)

ב. שולח אליה חבר קרוב, שמספר לה קצת עליי ובודק בשבילי את השטח.

ג. הולך לחתן אחרי שמסתיימים ימי שבע הברכות ואומר לו "הייתה מישהי בחתונה, נראית כך וכך, מה אתה חושב? זה יכול להתאים?

והכי חשוב- טאקט, טאקט ושוב טאקט!!

שיהיה בהצלחה!

קיבל ממישי בטרמפיאדה פתק שהיא תשמח להיות בקשר עם טלפון.

אבל אני הייתי מברר קודם מי זו ופרטים עליה..

ככה גם חוסכים פאדיחות, משני הצדדים...

שתזכי להעשיר מנסיונך

ולהתעשר מנסיון של אחרים

ובעז"ה ממש בקרוב למצוא את זיווגך!

מקווים שתהני פה בדיונים ותפיקי תועלת ובע"ה גם תוכלי לעזוב לפורום מעלינו.

"ושתזכי לרדת פורום אחד מטה בקרוב!!"

אמן!

מי יתן ומתוך כך..תמצאי את צלעך השניה..

וכמובן..תזכי לרדת פורום אחד מטה..

ובלי קשר לנתונים.

בכללי ההצעה נשמעת לך? יש נקודות שגרמו לך להתלהב?

באופן אישי, אני חושב שהרגש וההתלהבות חשובים...

1. רוב האנשים בשלב מסוים מרגישים שביזות לפני התחלת קשר. לפעמים זה ברמה שבאמת צריך לעשות הפסקה, אבל על זה חייבים להתייעץ עם מישהו מבוגר שמכיר ומבין...

2. גם אם הוא ציוני, המנטליות וצורת החשיבה וההתנהגות תמיד יהיו מושפעות מאוד מהחינוך וצורת החיים בבית, לכן כדאי לדעתי לברר ולחשוב על זה.

בכל מקרה, אם אין לך בכלל חשק להיפגש איתו, לא נראה לי שזה שייך... 

מנסיון, אם מרגישים ככה לפני שהקשר מתחיל בכלל הוא לא הולך לכיוון טוב. צריך לבוא בהתלהבות לפגישה, ואז אפשר להתמודד עם האכזבה החלקית שטבעי שתבוא בהמשך. אבל הדרישה שלך הגיונית ולגיטימית ואני לא חושב שחיצוניות (בייחוד החלטה על ביגוד מסוים) היא משהו שאפשר לזלזל בו. 

לגבי חופשת דייטים לא נראה לי זה עוזר למישהו.. 

חד וחלק.

ד"ל זה נשמע דל..

ולגבי דרך לעורר אותו לעיניין(ולא באופן ישיר)-פשוט תנצלי את המילים הטובות הבודדות שהוא בכל זאת אומר,ותעשי מהם ממש עיניין,תתלהבי,תגידי לו "איך אתה משמח אותי.." וכו'. בד"כ הוא יראה איך שאת מתלהבת מזה, וירצה להגיד זאת שוב .

ואם הוא לא אומר אפילו מילים טובות בודדות,תנסי להוציא את זה בכוח ממנו. למשל את יכולה לשאול אותו על איזה משהו ,כך שהתשובה תיהיה איזשהיא מחמאה ושוב להתלהב מזה

הצלחות!

באיזשהו שלב פשוט החמאתי לעצמי במקומו

את צריכה להרגיש מה הוא משדר אלייך..

מה היחס הרגשי שלו כלפייך.

יש כאלו שקשה להם להביע במילים, אבל כל מעשיהם, וכל האופן שהם מדברים מראים על ההתלהבות והיחס החם שלהם לבחורה. ואז באמת כדי להגביר את המילים הטובות זה כמו שאמרו בתגובות מעלי.

מעבר לזה - אני חושבת שאת צריכה להתבונן למה את מרגישה כל כך תלות במילים הטובות שלו.

את סומכת עליו שהוא שמח בך? את מרגישה את זה?

לפעמים התלות היא באמת כמו שאמרת ממקום טבעי - ואל אישך תשוקתך ..כל אשה רוצה להרגיש אהובה ורצויה בעיני הבחור שלה.

לפעמים זה איזה שהוא חוסר אמון בעצמך, את צריכה כל הזמן שיחזקו אותך בפרגונים, ואם זה לא קורה, אז את מרגישה שחסר לך. (זה דבר שאפשר לבדוק בהשוואה לקשרים אחרים בחיים, גם עם חברות -האם  את טיפוס צריכה כל הזמן מיליים טובות ופרגונים? 

ולפעמים הצורך המוגזם במילים טובות מאותת על כך שהקשר הרגשי לא מספיק טוב. הבחור לא משדר לך שהוא איתך, שהוא שמח בך, שהוא נותן בך אמון.

ולכן את מפתחת בו תלות רגשית. (כי את רוצה אותו.)

תתבונני על זה. יש מצב שזה שילוב של כמה דברים ביחד, אבל תשימי לב מה הנקודות הדומיננטיות.

ועוד דבר קטן  לגבי ההשפלה - אם תביני שהצורך שלך במילים טובות (יחס רגשי חם) הוא צורך אמיתי לאשה - וזה באמת מה שאת מחפשת, וזה גם מה שנכון לחפש,  פחות תרגישי מושפלת..

רק לגבי התלות המוגזמת תתבונני מאיפה זה נובע, יכול להיות שזה יעזור לך. 

ובוודאי שכן!

כולנו צריכים,

לא כך?

אנחנו כאלה,נשים. צריכות להרגיש אהובות,מחוזרות,נחשקות.

ששמחים בנו ומעריכים אותנו.

נסי לרמוז לו,בדרכים שהבנות מעליי כתבו.

ואם לא-ישירות.

זו ענ"ד.

- איך הסיכה שהכנתי? יפה?  

- כן.. ממש יפה..

- וואו, איזה כיף שסוף סוף מישהו אומר לי! תודה רבה! 

- נראה לך שזה טוב מה שעניתי להורים שלי?- כשהם כעסו עליי, אז הגבתי ברוגע...

- כן, זה מצויין ככה זה עוצר את הכעס שלהם...

- תודה על המחמאה! עכשיו נגיד, ממש התרגשתי..!!

חח... ככה אנחנו הנשים, זה הטבע שלנו!

וכן על זו הדרך^, פשוט לשאול את השאלות שיגרמו לו לשים לב למה שאמרת/ עשית/ חידשת...

- אז מה אתה אומר על הסנדלים שקניתי?

- הצלחתי להתמודד עם זה יפה, לא?

וכו'..

זה מוזר לסחוט מחמאות...

וזה גם ממש מורגש זה לא באמת רמז-הוא יבין ישר שאת רוצה מחמאה..אז אפשר פשוט להגיד לו ישר..

מבלי 'לסחוט' ממנו את זה... ואז הושגה המטרה.

אם הוא לא הבין, אז אין אפילו למה להתפדח. ואז אפשר להמשיך..

גם גבר צריך מחמאות אבל הוא לעומתכן, לא יודה בזה....

אבל את יכולה לפרגן ולהחמיא לעצמך (בקול או בלב), זו לא משימה קלה, כי אנחנו נוטים בד"כ בעיקר לבקר את עצמינו ולהעצים את הדפקטים , אבל זו הדרך לבנות ביטחון ושמחה במי שאת בלי תלות באחרים. זה  לא רע לרצות קבל מאחרים, זה טבעי וטוב, וזה חלק משמעותי בזוגיות, ועדיין כדאי ללמוד גם לתת לעצמך.

נכון, זה לא אומר שמילים טובות זה שלילי אבל תלוי מאיזה מקום מגיע ה"צורך". אם זה ממקום של תלות אז זה מהאגו. אם זה בסבבה ולא כתלות אז זה חיובי.

דרך טובה להתחיל בעניין - זה כשמופיע צורך כזה לזהות ולא להזדהות.

כשזה מופיע פשוט לזהות את זה ולא להזדהות תחת זה

'אה שלום לך צורך במילים טובות, אתה חושב שאני שווה 100% רק ככה?..'

שאלי עצמך:

איך אני מגיבה עם העניין הזה? אולי יש שם איזה רווח נסתר לאגו?

ומי אני ללא ה"סיפור" הזה של הצורך\תלות הזו?

[לדוגמא: נשמה טובה שאיננה תלויה בדבר... להרגיש את זה.. לחייך את זה..]

בסופו של דבר זהו רק סיפור פנימי שהזדהנו איתו עד כדי צורך ותלות של האגו.

נסי לגלות מה האמת הנפלאה שאיננה תלויה, שמסתתרת מאחורי הסיפור הזה.

וחשוב:

למה צריך "לטפל" בזה?

כיוון שבעוד כמה שנים שאולי כבר לא יהיו מילים טובות (כי ככה זה "לפעמים" בחיי הנישואין) - שביתכם לא יתפרק בגלל זה. ה"צורך" הזה הוא תת קרקעי שיכול בהחלט לגרום לכך ח"ו. תלות חיצונית היא מהאגו, וגם כשזה מהבן-זוג. בנשמה יש שלמות! וזוגיות היא ישות נשמתית שלמה.

ב"הצלחה!

אולי כי לא באמת נהנים מזה וזה סתם צורך מכופף..

אולי בשביל להנות באמת ממי שאת באמת בנשמה במימד שאינו תלוי בחיצוני..

אולי בשביל להיות שם לבן זוגך ב100% ללא צרכים.. וממילא גם לעצמך שם ב100%

אולי כי מילים טובות יגיעו דווקא כשלא יצטרכו אותם, ודווקא כשתהי מחוברת למקום שאינו תלוי (כי אז תהי יותר שלמה ויותר מוערכת גם!)

אפשר למצוא עוד..

וסתם כך:

ביהדות, עניין זה מכונה "עין הרע".

תלות חיצונית גורמת להשפעות רעות להיכנס, והטיפול האמיתי איננו בהשפעה הזרה, אלא בפירצה - בצורך ובתלות.

כל תלות חיצונית מטאפיזית היא תחת העניין של "עין הרע"

[להבדיל מ"עין רעה" שזו תכונה של קנאות וכד']

מטאפיזית ז"א לא חומרית. לעומת זאת, תלות חיצונית פיזית היא תחת קטגוריית "יצר הרע" וזה עניין אחר כידוע..

חז"ל אומרים בדעה מסוימת ש99% מתים בגלל עין הרע

ההסבר הוא שיש "צרכים" מטאפיזיים שפשוט לא מתמלאים וזה גורם לבעיות.

"הנפש לא תימלא", אלא רק מהנשמה ששם יש שלמות.

לכן בתורה אחד הביטויים למוות הוא "ויגווע"

למה? כי אם יש "צורך" ומצפים להשלמה חיצונית והוא לא מתמלא אז גוועים ומתים.. במקום להיות מחוברים לנשמה הנצחית השלמה.

ושוב: אין הכוונה להיות יבשים ומדוכאים ולא נחמדים וכד' - פשוט להנות מזה ולא להיות תלויים בזה

בעזהי"ת.

אדם יכול לחיות גם מפרוסת לחם ו10 גרם חמאה ביום. בזה התלות מתבטאת.

אבל- אדם שהולך למסעדות גורמה, בתי מלון וכו'- זה כבר לא אוכל שתלויים בו! זה אול שנהנים ממנו.

מבינה?

את ההשלכות למקרה שנן אני סומכת עלייך שתעשי

אפשר גם להנות ואפילו ללכת למסעדות ולבתי מלון

השאלה אם אנחנו מזהים עצמנו עם החיצוני או עם הנשמה

התמכרות\תלות זה הזדהות עם חיצוני - שמה שיגרום לי למאושר זה דבר חיצוני ובלי זה אין טעם .. [תרתי משמע ]

מי שמציעים מישהי שבדיוק הייתה לו יומולדת, זה כמו לקנות אוטו עם טסט לשנה 

מי שמציעים לו מישהי שהייתה "לה" יומולדת...

האם הכוונה למישהי ששמרה על עצמה רוחניות, למישהי עם הורים דאגנים ששומרים עליה, או למישהי ששמורה ע"י אזיקים וכמה יסמניקים..

שאשה גרושה כתבה על עצמה: "יד שניה במצב טוב" (כנראה יש לה גם הומור)..

[אני מניח שבדוגמה שלך התכוונו להגיד ש"שמרה על עצמה" מבחינה מוסרית. אכן, יש דרכים לבטא דבר כזה עם קצת יותר "טאקט"..]

אף אחת/ד הוא לא חלק משוק בשר, וצריך להציג תכונות אופי, מידות חשובות, ולא "יד ראשונה, שמורה..."

מודל 90'

תוצרת יש"ע

שמורה במצב מצויין

הוספו לה כמה שיפורים בכפר פינס

כמה מכות קטנות מתקופת הקומונה

לאחרונה עברה טיפול מקיף במדרשת הרובע

אבל ממש זה התיאור.

המחיר- מציאה!

לא תמצא עוד כאלו בשוק...

למהירי החלטה בלבד!!

אבל אני עוד רגע 20,אז...

יש עוד פרטים?אחפש קונה...;)

כפי שנראה, עם קצת סיעתא דשמיא הוא ימכור את עצמו...

אני לא מבין למה אתה צריך רכב... 

ההוצאות השוטפות של הרכבים בימינו יקרות מאוד...

כרגע אולי מתאים לך קטנוע.. חכה שנה-שנתיים ותוכל להרשות לעצמך דגם משופר

ונמאס לי מאוטובוסים..;)

כל דבר בעיתו בזמנו...

(ועדיף אחרי צבא)

שרכב  מתאים עכשיו.

ואני לקראת סוף הצבא.

החישוב לא מסתדר לי...

אני עוד חודש בערך בן 20.

אני יחסית קטן בשנתון והתגייסתי בסוף שיעור א',הסדר.

זה משנה הכל..

רק תשים לב שאתה לא מקבל בטעות קורקינט

איפה מסמנים 'אהבתי'.

אין באמת רכבים בנמצא. כולן קורקינט... 

יש הרבה רכבים טובים בשוק!

צריך רק להיות מקושר לסוכני הרכב הנכונים...

הסוכנים הכבדים שעוסקים בזה כמקצוע ראשי מכירים את השוק יותר טוב מכולנו...

הוא יושב כי כבר אין לו כוח לעמוד 

אולי על קורקינט

שריטות קלות.

עצוב.זועק מכאב. בת כמה היא?

זו חוסר קבלה עצמית.

היחס שלנו לעצמנו הרבה פעמים הוא כמו מראה לעולם,

כשיש לנו בטחון בעצמנו - יש לנו בטחון בעולם

כשאנחנו מלאים בקבלה עצמית - אנחנו מקבלים את כולם

ולהפך.

כשאנחנו אכולי ביקורת עצמית, האשמה, כעס, חרטה וכד' זה גומר אותנו. חונק. לא נותן לחיות.

לפני הכל הכל בנאדם חייב חייב להרגיש אהבה לעצמו, לקבל את זה שהוא טועה לפעמים, לתת לגיטימציה לרגשות שלו.

נשמע כאן שהלגיטימציה ניתנת בשכל בלבד, שהוא יודע את הכאב. אבל לא ברגש..

תני חיבוק גדול לעצמך, תגידי לעצמך שאת טובה, שאת בסדר, את נהדרת, ה' רואה אותך מלמעלה וכואב על הכאב שלך.

הוא שאת מחכה לו יגיע.. יגיע כשאת תהיי מוכנה. שאחרי שאת תאהבי את עצמך תוכלי גם לאהוב אותו. ואהבת לרעך כמוך...

שאחת הדרכים של היצר להשתלט עלינו היא להראות עד כמה הדרישות מאיתנו הם מקסימליות ובלתי אפשריות עד שאין שום אפשרות לחיות חיים נורמליים תוך כדי קיום מצוות. המסקנות לפי זה הן שתיים: או לא לרצות לחיות או לא לרצות לחיות חיי תורה ומצוות.

לפעמים נדמה לי שצריך דרך אחרת: "לחטוף" בכל פעם משהו קטן בעבודת ה', אפילו אם הוא נראה קטן מדי, תפילה פה, מעשה חסד שם, ברכה כאן, לימוד שם וכו'. ככה טיפה ועוד טיפה תיעשנה לים גדול.

ועצה פרקטית: נגיד שיגידו לך שבן הזוג שלך יגיע רק בעוד שנה, אבל יגיע בוודאות. האם זה יתן לך סבלנות לעבור את השנה הזו בלי להתבאס כל ערב מחדש? האם תצליחי להתכונן לבואו ולבנות את עצמך ולאהוב את עצמך כי את יודעת בוודאות שבסוף הוא יגיע?

נסי לראות את החיים ככה. הוא שם. אבל לא כרגע. עוד מעט. בנתיים יש לך כמה דברים לבנות בעצמך. לחזור ולאהוב את הצדדים היפים שבך. ה' נתן לך כשרונות. האם את מספיק מעריכה אותם? את עכשיו באימון. טירונות. לא לוקחים טירונים לקרב, קודם מכשירים אותם. עכשיו את אולי צריכה להעבור תהליך של קבלה עצמית, של אימונים בלעבד את התסכולים. יש תסכולים תמיד במהלך כל החיים. כדי להיות רעיה ואם את צריכה ללמוד איך להתמודד איתם. הנה עכשיו יש לך הזדמנות. 

אז קצת סבלנות ותזכרי שהוא שם, ממתין לך, רק מחכה שתהיי מוכנה לקראתו ולא שבר כלי.

בהצלחה!

תודה!חיזקת גם אותי!

אולי תציעי לה ללכת לאיזה מטפלת שיכולה להוציא אותה מהבעסה?

ומצוקה שמצריכה איש מקצוע.

כדאי להעזר באנשים שמבינים,

שיכולים לרומם אותך ואותה, מעל העצבות הזו..

ולטעמי עלייך לחשוב איך לספר לקרובים של אותה בחורה שייתכן והם צריכים יותר לשים לב לתחושותיה..

אחרת יהיה חלילה מאוחר מידי

(ולא, אני לא חושבת שאני מגזימה..

אלא אומרת זאת מהכרות עם משפחה שעברה דברים מאוד דומים)

יש פה עדיין תקווה מסויימת.

והיא כותבת בסוף וחותמת: "מוות או חיים?"

אני ממש לא חושבת שכדאי להקל בזה ראש!!

יש לה עדיין שאיפות,

והיא רוצה,

והיא רוצה להתחתן, רק שקשה לה,

לעניות דעתי אין ממה לחשוש.

בשביל שיהיה ממה לחשוש,  או בשביל לגשת לקבל עזרה, להיפך, גם אם  זה "רק" קושי (מהסוג שיש לו השפעה שלילית  משמעותית על היומיום ) כדאי להתייעץ/להיעזר, וככל שמקדמים-  טוב יותר. אין סיבה לסבול.

ולפותחת השרשור וחברתה- אם מדובר מעבר לאיזה חוסר מצב רוח חולף, כדאי לפנות לעזרה מקצועית, טיפול זו לא מילה גסה. וזה לא חייב להיות משהו ארוך טווח, יש היום אפשרויות ממוקדות וקצרות יותר.

 לא מסכימה עם אלה שהציעו פניה לרב, זה טוב אולי להתייעצות כללית, אבל לא כדי לשפוך את הלב או לקבל עזרה משמעותית יותר.

ובכלליות, למרות שרובינו לפעמים מטפחים גישה כזו, המחשבה שהחיים בלי זוגיות חסרי משמעות ושאין אפשרות לחיות בלי זה (לחיות לא רק במובן הטכני, אלא להיות פעיל, להתקדם, להתפתח וכו'), וכשהמיועד יגיע הכל יפתר ויהיה יפה וורוד, זו מחשבה שגויה, שעלולה לפתח תלות לא בריאה בזוגיות או קשרים לא בריאים.  כדאי ונכון יותר (וגם קשה יותר כנראה..) לבוא לקשר מתוך תחושת משמעות לך, לחיים שלך ולטוב הקיים כרגע כדי שכשהוא יגיע יהיו בך הכוח והאמונה להשקיע בקשר.

תרגישי טוב...

אנשים כאן עוברים מסע, ולפעמים הדרך לא כ"כ פשוטה...

למה זה מפליא אותך?

זה אולי נראה כל כך טבעי ופשוט ששני אנשים מכירים ומחליטים להתחתן,

אבל לצערנו הדברים מורכבים יותר...

אם כבר אתה מתפלא..

הפלא צריך להיות הפוך! כל זוג שמתחתן צריך להודות על החסד והנס ש-ה' עשה עימו!

(מה ההסתברות שמכל הבנות במגזר בטווח הגיל המתאים תמצא את האחת שבאמת מתאימה לך?!?!)

מה שונה בציבור שלנו?

פשוט מאוד- 

הציבור שלנו מכיר בבעיה ומוכן לדבר עליה בקול...

הלא כן? ומעניין אותי מה חושבים האנשים פה?

תופעת הרווקות נמצאת גם בציבור החרדי, רק שהם פחות מדברים עליה.

 (כן קראתי כתבה על כך בעיתון החרדי "משפחה".)

דיבורים על ריבוי הרווקים בדת"ל,

בציבור החרדי אין כמעט רווקים, אבל לא באתי להשוות, רק להבין,

אם אתם אומרים שזה לא נכון-אז בסדר,

לתומי חשבתי...

ואני לא עושה תחרות...

אבל אני מכירה רווקות בציבור החרדי. 

וגם - בציבור החרדי מקובל להתחתן בגיל מוקדם יותר, כך שקצת קשה להשוות בין שני המגזרים.

(בציבור החרדי גיל 23 יכול להחשב "רווקה זקנה" ובציבור הדתי-לאומי עדיין לא עד כדי כך.)

אולי היא יותר גדולה אצל הדתיים בגלל שאצל הדתיים מודעים יותר ליותר לפרטים שאצל החרדים שמים פחות לב?(למשל מקצוע[לא לימוד תורה, וכדו' זה לעניות דעתי נכנס בעיקר להגדרת "תורניות"], צבא/ש"ל, אידיאליזם, וכדו')

או שהבחורים והבחורות שצריכים להכנס בברית הנישואין יותר מעורבים בתהליך מאשר בציבור החרדי?

בעזהי"ת.

מה שמוביל אח"כ בהרבה מהמקרים לגירושין רגשיים..

בס"ד

בציבור החרדי לעומת הדתי ההבדלים בעיקר בסגנון בין האנשים הרבה יותר מוחלט ורשמיים ולכן קל יותר להתמקד.

אצל החרדים בדר"כ אנשים דומים נמצאים באותו מקום.

לדוג' חסידות מסוימת (בחסידויות זה הכי בולט) נערה שרוצה מישהו מאותה חסידות אז יש לה X ישיבות ששם היא מחפשת ובהם היא מתמקדת הסיכוי שהוא נמצא במקום אחר הוא אפסי.

אותה נערה פונה לכל ה-Y שדכניות מהחסידות וכך היא כסתה תוך כמה שעות את הדרך להגיע לכל הבחורים הרלוונטים.

לעומת זאת אצל דתית- לאומית, אין לה דרך אוטומטית לכסות את הדרך להגיע לכל הבחורים הרלוונטים.

אצל החרדים סביר להניח שכל הבחורים נמצאים ב-X ישיבות אבל אצל דתיים הם מפוזרים בכ"כ רהבה ישבות, צבא, אוניברסיטה/ מכללה, עבודה וכו'...

גם אנשים דומים שיהיו בסגנון שלה ולפחות +- "בראש שלה" מפוזרים בכל הארץ.

אצלינו (ב"ה) גם הסגנונות השונים של האנשים, רמה דתית וכו'... לא יצרו לעצמם ממש קהילות נפרדות שמקובצות במקום אחד. ההבדל פחות מוחלט ןרשמי (ב"ה). יש הרבה סטיגמות אבל זה ב"ה לא ממש חברות שונות (למשל חסידות גור והליטאים וכד'...).

בקשר לאופי זה משהו שיחסית קל יותר להסביר לשדכן מה מחפשים לעומת רמה דתית ובעיקר סגנון. ברב המקומות לאופי "שקט" לדוג' ינתן אותו פירוש פחות או יותר אך ,למילה "דוס" ינתנו מיליון פירושים אצל אנשים שונים החל מ"שומר שבת-כשרות" עד נטורי קרטא.

מנסיון שלי ובעיקר של חברותי רב הבנים שהם נפגשו איתם בכלל לא היו רלוונטים מבחינה דתית או סגנון.

אם היינו חיות בחברה חרדית סביר להניח שלא היינו נפגשות איתן.

בחברה דתית לעומת חרדית ברגע שהבן עוזב את הישיבה קשה "למצוא" אותו.

גם אצל הבנות זה ככה אבל יחסית לבנים הן יותר שומרות על קשר והן גם מספרות לכל אחת שהן פוגשות ברחוב מהן בדיוק מחפשות (כמובן בהגזמה).

סיבה נוספת: לפי דעתי יש פער בין הרמה הדתית הממוצעת אצל בנות מאשר אצל בנים.

בכל העולם נשים הן דתיות יותר ומאמינות יותר אך אצל היהודים זה הרבה יותר משמעותי.

רק ששמה זה לא נחשב "תופעה" ו"בעיה".

(רוב החילוניות בגילי שאני מכירה, לא נשואות, ולא בדרך, לרוב הדתיות שאני מכירה בגילי כבר יש ילד...)

וגם אצל החרדים יש המון רוקים, ואצלם זה מסובך יותר, כי ברגע שבת עוברת את גיל 22 יש עליה כתם של רווקה. ואז כבר בודקים אותה ב8 עיניים, כי בטח יש סיבה שהיא עדיין לא התחתנה.

אני לא חושבת שיש סיבה אחת שבגללה יש יותר רווקים היום מאשר לפני 40 שנה (ואני גם לא חושבת שזה נכון כ"כ...)

לכל אדם בפני עצמו יש את הסיבה שלו.

לכל אחד יש את הסיפור של למה הוא עדיין לא מצא.

ויש המוווווווון סיבות.

(ולכל מעריצי השיטה החרדית, לא. היא לא כזו ורודה כמו שנראה לכם..)

הציבור הדת"לי מאוד מורכב ולכן גם התאמה בין שני אנשים יש לה הרבה יותר פרמטרים שהם רוצים שיתאימו.

מה גם שאין "מסלול אחיד" או דרך חיים אחידה כמו בציבור החרדי למשל. שם בגדול מגיל אפס אדם לומד מי הוא, לאיזה ציבור הוא משתייך (ליטאי, חסידי למשל) ויש לו בראש את הדמות שאיתה הוא יתחתן. גם ההורים מבררים ויודעים לברר דברים שהילדים לא יודעים בגיל צעיר. הם לא מסתנוורים ממשקפיים ורודות של התאהבות רדודה של צעירים. לכן כשכבר נפגשים זה אומר שהרבה גורמים חיצוניים כבר מתאימים - השיוך החברתי, רמה דתית, שיוך חברתי וסוציו-אקונומי. נשאר "רק" לבדוק את משיכת הלב ואם יש רגשות. לכן כל התהליך לדעתי הרבה יותר פשוט.

כמובן שגם אצל החרדים אחרי החתונה יש אתגרים ולא מעט ולכן יש להם גם הרבה הדרכה וסיוע, גם ספרים וגם אנשים שתומכים ומדריכים זוגות טרום ובמשך נישואיהם. 

אני מרגיש למשל שבציבור הדת"ל, הרבה פעמים "נשמות טובות" מנסות לשדך, או אפילו אדם בעצמו מנסה להכיר בפורומים ובאתרי הכרויות ואפילו סתם באירועים חברתיים שונים. ההסתברות הטבעית להכיר ככה אדם שקרוב אליו בנתונים החיצוניים כגון שיוך חברתי, רמה דתית וכד' הוא נמוך משמעותית מאשר בדרך שתיארתי למעלה. לדעתי גם רמת המודעות העצמית והדרישות ממוסד הנישואין אצל הציבור הדת"לי הן גבוהות יותר, אולי עקב החשיפה הרבה יותר לעולם, לכן מקבלים מצב בעייתי: ציפיות גבוהות וסבירות נמוכה לפגישה מתאימה.

זו התיאוריה שלי.

שידוך חרדי מתבטא באמונה שה' ישלח את הבת זוג הנכונה - למרות שעושים בירור מוקדם ומכירים אותה רק זמן קשר מאוד.

זוג חרדי מאמין שפאילו שהאשה לומדת והגבר לא למד שום מקצוע ה' ישלח להם פרנסה מספקת

וכשמאמינים זה מגיע  מהר

ודתיים לאומיים לא מאמינים?!!

לך תקרא את כל שרשורים האמונה המדהימים שהיו פה.

אם כבר אמונה - אז החרדים פשוט סומכים לגמרי על ההורים שלהם, ודתיים לאומיים מבינים שהם מספיק בוגרים בשביל להבין בעצמם מה טוב להם.

כמה צריך לסבול בשביל זה?מגיעים בסוף למסקנה אבל זה לוקח יסורי נפש והתחבטויות קשות

כשנותנים להורים או לשדכנית לעשות חלק גדול מהעבודה, ולתת אפשרויות לבחירה ע"פ הבקשות האישיות של הבחור/בחורה,לא שההורים מחליטים, זה הרבה יותר קל.

ואין חכם כבעל ניסיון

אם אתה פוגש או רואה בחורה פנויה שמוצאת חן בעיניך, אל תהסס.

אבל זו בהחלט דילמה... טוב שלא היה פזיז...

"המודעי", טוב שנתקלת באותה בחורה.

למעשה, היא גרמה לך לחשוב על משהו שלא יצא לך לחשוב עליו...

כדאי שבאמת תעשה "חושבים" בעניין (כדי שתדע איך לפעול בעתיד, אם יהיו מקרים כאלה...).

ותגיד אם הייתה מוכן לצאת עם "בחורה נכה"  (לא סתם בחורה פנויה כמו שכתבת)

אגב יכול להיות שאתה צודק בקשר לזה שפספסתי ולכן גם באו לי המחשבות אחרי המקרה (אולי יסורי מצפון )

על זה שלא לקחתי  

אבל מצד שני יש גם מחשבה שאומרת לי -זה טוב שלא הצעתה לה . בגלל שהיא בטח לא מתאימה לך. והיא תעכב לך את התוכניות בחיים .ולא בטוח שאתה מוכן לחיות ככה כל החיים

                   בקיצר דילמה (עכשיו לא כלכך רלונטית אבל עדיין)  קשה

הראשון הוא לקח כללי לחיים, לאו דווקא לגבי הבחורה הזו.

הדבר השני לשאלתך, אני אמנם נשוי אבל בנסיון .לשחזר את ימי הרווקות שלי אז ככה:

אילו היו מציעים לי להפגש עם בחורה נכה, מראש הייתי אומר שאני לא מעוניין.

אילו הייתי פוגש במקרה בחורה נכה שמושכת את לבי, אז כמו עם כל אחת אחרת, יתכן בהחלט שהיה יכול לצאת מזה משהו.

אני לומדת חינוך מיוחד.

ויוצא לא מעט לחשוב על זה.

בעיקר כי אני מכירה הרבה חבר'ה רגילים לגמרי למעט הנכות שלהם בגילי.

אני חושבת שבעיקר בגלל שההורים שלי מתים מפחד שזה יקרה להם ושאני אתחתן עם נכה והם לא ידעו מה לעשות עם זה.

 אני לא יעשה את זה.

אבל אין לדעת איתי..

אם אני באמת יתאהב במישהו - אז אני יודעת שאני אסתדר עם זה.

יש לי גבולות ברורים בראש,

בין אני רוצה ובין אם לא.

שהוא חונך של בחורה אחת עיוורת והם נראים כמו זוג משמים (מי יודע אולי הם יתחתנו יום אחד)

אבל זה סוביקטיבי ומונע גם הגרבה מרתיעה אישית. אם אדם חושב שהוא מסוגל לחיות עם בן זוג שזקוק לרמת עזרה יותר גבוהה מבן זוג סטנדרטי אז לא כדאי לפסול.לענ"ד.

בעז"ה.

אל תתייאש!!!!!!!!

מקפיצה לטובת אחרים..

כנראה הזמן שיש לו עושה את שלו...

ובזו הרוח:

תבררי, תתקשרי, יש מלא דרכים אפילו אינטרנטים] מתאים לך? יופי! לא מתאים? מותר גם להגיד לא, אחרי הכל את לא גמ"ח..

שזה מה שאת רוצה.

(ולא בגלל שהציעו לך.)

תחשבי מה את מחפשת ומה חשוב לך למצוא אצל בעלך. (עם החיפושים הנקודות מתחדדות, אבל בכל זאת כדאי שיהיו לך מראש דברים שחשובים לך.)

טבעי שאת מרגישה לחוצה, מתרגשת, כאבי בטן, ועוד היד נטויה...

תקשיבי להצעה. תשמעי מדוע המציע חושב שזה מתאים ומה יש לו להגיד על הבחור.

תבקשי מספרים לבירורים ותבררי. 

נשמע לך טוב? מעולה!

תגידי למציע ותחכי לטלפון מהבחור

בטלפון תפטפטו קצת ותקבעו מקום וזמן להיפגש

ומשם - בעז"ה יזרום לכם

מוזמנת לחפור בפורום על שרשורים בעניינים שונים (כמו בירורים, טלפון ראשון...) וגם בשרשור הנעוץ יש דברים.

הרבה הצלחה!

ובעז"ה שיהיה בקלות ובמהירות

אבל אני... כל הצעה שיש פתאום תופסת רגליים קרות...

ומורידה אתזה מכל מיני סיבות משונות...  ה' יעזור לי....

גם אני לפני הפעם הראשונה היית מאוד לחוץ.

למרות שתכל'ס אין מה להלחץ, סה"כ לפגוש בנאדם נחמד (הרוב הם כאלה..) ולדבר איתו.

נראה לי שהלחץ נובע בגלל שמרגישים שעומדים למבחן. לכן אולי כדאי להסתכל על זה כמפגש עם אדם, ולהפחית את ההסתכלות על זה בהקשר של חתונה..

בהצלחה!

אני דווקא הסכמתי להקשיב לרוב ההצעות כי אמרתי 'בטח לא הציעו סתם,אולי כדאי להקשיב'.

אבל לפני שדיברתי עם הראשונה באמת נלחצתי...

אולי תתיעצי עם מיישו שאם יגיד לך להפתח להצעות זה יחזק אותך?

שזה באמת מה שאת רוצה עכשיו, וסתם היצר הרע הוא זה שמחליש אותך, אלו לא מחשבות אמתיות..

להכניס טוב טוב לראש שאת באה לפגוש בנאדם, לא מפלצת..

במקרה הכי גרוע - היה דייט זוועה וחתכתם? את לא אמורה לפגוש אותו אח"כ שוב..

אני ישתף אותך, שלפני שנפגשתי עם הבחור הראשון הייתי בלחץ איימים, שגעתי את חברות שלי.. ואז בשניה הראשונה של הפגישה, הלחץ פשוט נעלם..

סמס מהגורם המאשר:"תתאפק!"

הוא כבר נחשב כ"גורם מאשר"? נשאר שאתה מאוד בטוח ביכולת השכנוע שלך

נו, באמת... תשמרי קצת על אורך רוח...

אפשר לבכות...

בעזרת ה' תזכי למצוא אותו, ורק אותו, בקרוב ממש!

רק, ואך ורק שמחה!

הכאב שלך זועק מבעד לשורות.

חיבוק גדול יקרה!

אז רק בהצלח"ה ובשמחה. מתפללת עליך

יכולה כ"כ להבין על מה את מדברת...

בעז"ה שתכתבי משהו יותר אופטימי, בקרוב ממש

הרבה הצלחה, אמונה ושמחה!

את כותבת ממש יפה.

שבעיקר לך מותר..

וואו.

אין מילים.

התחברתי...ואיך אומרים יש לילדה כשרון

בע"ה כל הבשורות הטובות על כולנו במהרה 

בס"ד

נראה כאילו שכתבת את מה שאני כבר לא מסוגלת לומר...

זה היה סתם רגע של חולשה =/

מסתבר שאני בן אדם...

אין כזה דבר "סתם רגעים של חולשה". יש רגעים שההגנות יורדות קצת בלי כוונה והחולשה נובעת מהפרצות...

וגם זה שההגנות יורדות קורה מסיבות כלשהן...

בע"ה שתצליחי לעבור גם את זה ולמצוא את בן הזוג שלך...

בצורה "טראגית" מידי

וזה באמת סתם רגע של חולשה

אני אדם הרבה הרבה הרבה יותר אופטימי מההודעה הזו..

אפילו מאוד שמחה במצב שלי

פשוט.. הכתיבה...

ואם יש לך עודפים, את תמיד מוזמנת למכור אותם פה או במקומות אחרים שזקוקים להם

אגב, באמת יש כשרון.

ב"הצלחה לכולנ"ו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

תודה על החיזוק!

אותי זה מחזק, אז אמרתי למה לא לשתף ;)

הפריע לי הדגש של "לדרוש" (כי בכ"ז, עם כל הידיעות וההוכחות השכליות - הדיבור משפיע עלינו! בין אם נרצה ובין אם לא.. אם נדרוש - נשכח מי פה זה שיודע מה טובתנו...)

אבל אני מסכימה איתך לגמרי!!!

וטוב שהארת עבורנו את הנקודה הזו

שלפעמים נדמה לנו שהכי טוב עבורנו הוא לפגוש את ה-אחד/ת בלי מיליון מדוייטים לפני, 

אבל הקב"ה הוא היחיד שיודע ב-א-מ-ת מה טוב עבורנו.

וזו נקודה שצריך לזכור ולא לשכוח

בעז"ה שנמשיך לדבוק בה' למרות כל הייסורים.

וחבר'ה - אני גאה בכם!!! כייף לקרוא את התגובות ולראות שמדובר בחבר'ה איכותיים

[לא שלא ידעתי לפני ]

אשרי עמ"י שאלו בחוריו ובחורותיו

עשית לי סדר מהי אותה "דרישה" שהתכוונת אליה.

עכשיו הדברים עוד יותר מובנים לי ועוד יותר מסכימה איתך

שכוייח!!!

בס"ד

הקב"ה בטוח יושב בשמיים ומחייך עכשיו...

1- ועם זה כבר עכשיו כדאי להתחיל.

תנסי להתבונן בזוגות שאת כן מעריכה. יש לך חברה טובה שאת חושבת שההורים שלה הם כן דוגמא? תקשיבי כשאת אצלה, תנסי לראות את הדינמיקה. כמובן שזה לא תחליף להורים בריאים, אבל אם את מאזינה לאורך זמן- את מתחילה ללמוד סוגי התנהגות אחרים.

ו2- ובעיני זה עוד הרבה יותר חשוב, כשאת מתקרבת לגיל המתאים, פני לטיפול. זה לא דבר מביך. עצם זה שאת גדלת בריאה בנפשך זה כבר הישג אדיר, ואת צריכה לדעת איך לא ללכת עם הדפוסים שלמדת בבית, ולהצליח לבנות זוגיות שתהיה בריאה. ובשביל זה, לדעתי, כדאי שתתמקדי בעצמך, בלשחרר את הקשיים והכאבים שחווית, לחשוב עם איש טיפול איך בונים משהו חדש, אפילו ליווי בתהליך של הכרות ותחילת הזוגיות. בעיני זה טוב תמיד, וכשמדובר במי שגדלה במערכת זוגית כזו מורכבת- על אחת כמה וכמה.

אני אנחם אותך (?) שלא צריך שהורים יהיו חולי נפש, זוגיות גרועה יש גם ללא מעט אנשים שהם בריאים בנפשם, ובכל זאת לא יודעים איך לבנות זוגיות. והמודעות שלך לזה כבר מעכשיו עם נכונות לעבוד כדי לא לשמר דפוסים- היא הבסיס לזוגיות טובה שתהיה לך בע"ה בעיתו.

להקים בית מושלם!

צאי מהסרטים... זוגיות דורשת מרכיב חשוב שנקרא- רצון... רצון לתת... 

כשיש את המרכיב הזה- זה הבסיס!

וכשאת באה ממקום כזה שראית מה שראית, ועברת מה שעברת,

דווקא בגלל זה את יודעת מה את -לא- רוצה שיקרה בבית שלך!

וכמו שאומרים- מכאן אפשר רק לעלות...!

בהצלחה!!!

במקרים כאלה, או שהילד מעתיק את הדפוסים אוטומטית ונהיה העצק מושלם של הוריו, או שהוא נהיה בדיוק ה ה פ ך מהם לגמרי, מגייס את מיטב כוחותיו ומקים בית לתפארת.

על פניו, עושה רושם שאת משתייכת לקטגוריה השניה ועם כל זה, גם אנשים שגדלו בבתים הכי טובים, מחקים בצורה אנסטנקטיבית את ההורים שלהם. (לטוב ולמוטב), אז אולי סתם בשביל ההרגשה הפנימית כדי לבדוק היכן את עומדת יחד עם דמות שיש לה הבנה והתבוננות בנו' הנ"ל- באישיות שאת בנית, בתפיסת העולם שלך בהקשר של זוגיות, ילדים וכו'.

מהשכל, שאומר שזוגיות לא צריכה להיות מה שאת מכירה, ושניתן לברר/ לבדוק לפני שמתחתנים.

מהרצון החזק שלך שהבית שלך ייראה אחרת.

מהרגש שיהיה לך בעז"ה כלפי מי שתתחתני איתו.

ולגבי השאלה האחרת שעלתה פה, איך להתרחק כמה שיותר מדפוסי התנהגות שליליים שראית בבית, וללמוד כמה שיותר דפוסי התנהגות בריאים, נראה לי שכמו שכתבו, באמת כדאי להכיר זוגיות אחרת, ובנוסף, הרבה מהמצבים שיש בבית קיימים ב'קטן' במצבים אחרים, למשל כלפי חברות, וקשרים חברתיים שכוללים תקשורת בריאה והתחשבות הם מבוא חשוב לזוגיות.

חשבתי שהסתבכתי במילים ושבכלל לא תבינו.

אז תודה רבה, ממש עודדתם!!

את בטוחה שלא שייך??

לדעתי, אם אין סיכוי לקשר, אז אין מנוס וצריכים להיפרד.. 

לא נעים לך לחתוך אחרי דייט ראשון?

את חושבת שיהיה לך יותר נעים אחרי 2 פגישות? אולי אחרי שבועיים? או חודש?

להיפרד זה תמיד לא נעים וכולנו היינו מעדיפים ל"דלג" על זה, אבל אין ברירה...

רציתי שיחתכו ממני כי כבר נמאס להגיד "לא" לאנשים..

וזה מקל מאוד על המצפון..

אבל בתור אחת שתמיד אמרה "לא" אחרי דייט ראשון (לא אומרת שזה בסדר אז לא לאכול אותי!), אם את מרגישה

שזה לא זה, עדיף לך לא להיות איתו "כי לא נעים" אלא לחתוך..

בהצלחה!

סבבה והכל..והוא חושב שטוב יחסית, לא הכי זורם אבל אולי קצת התחלה וזה..עד שנפתחים..אז מבחינתו יש אור חיובי ברמה מסוימת ואין לו שמץ שלך זה לא מתאים ואת לא בכיוון. זה קצת סרט שחיים בו\עוגמת נפש וזה לא נעים לשני לגלות שלו היה סבבה וזה ולך ממש לא..סוג של לאכול סרטים על זה וחבל.

בעיני פגישה ראשונה לא תמיד הולכת..תפגשו עוד פעם אחת\שתיים ואם תרגישי אותו דבר, שאין שינוי לטוב או להמשך תחתכי. אבל באיזושהיא רמה שתפי בזה. כך לפחות נראה לי..

אבל זה יותר נובע מפערים בהשקפה וברמה הדתית של שנינו- הוא יותר דוס ואני פחות.

נראה לך שאפשר להתגבר על זה?

כי אני לא חלמתי וחולמת שבעלי יהיה יותר מידיי דתי.

מבלבלת. יש את מה שחשבת עליו וראית ויש את הבחור שמולך. נסי לזרום בפגישה ולא רק לחשוב אם זה מסתדר או לא.. אחרי הפגישה תחשבי.

תפגשי ותראי אח"כ אם אין על מה לדבר אז שלום.

אלא אם כן באמת לא היה כלום בפגישה הראשונה ואז ישר לחתוך, בעיני אבל כן לנסות עוד פעם. ותשתפי אותו אולי זה גם מה שהוא חושב? אולי נראה לו שלך זורם אז הוא ממשיך..ובסוף יסתבר ששניכם חשבתם אותו דבר  ולא אמרתם.

בעזהי"ת.

חבל סתם לסחוב קשרים עקרים..