הקטע עם הפאדיחה  זה דבר שאף פעם לא הבנתי.

אם מפריע - מובן.

אבל מה אפכת לכם מה אחרים חושבים.

כשאני אוהב מישי- לא אכפת לי מה כל העולם חושב עליה. היא שלי ואני אוהב אותה.

וכן, שווה להמשיך כמה פגישות.

מראה זה דבר סובייקטיבי, וכמה שאנחנו יותר אוהבים מישו הוא נראה לנו יותר יפה (כמו שאמהות אומרות שהתינוקות יפים למרות שהם מזה מכוערים). על עצמי שמתי לב שהיופי של הבחורה השתנה בעיני אחרי כמה פגישות, ושוב אחרי עוד כמה פגישות.

בקשר לשידרוג-

אם הוא מפריע בגלל איך שקוב"ה ברא אותו, אז סבבה. אין איך לשנות אותו.

אבל אם זה בגלל  הלבוש - לשנות לבוש זה מאד פשוט.

לרוב הבנים זה קטע שלא משנה כ"כ, הם לובשים מה שיש, לא משקיעים בזה יותר מידי מחשבה.

אז כדאי לנסות להתעלם מזה ולהסתכל עליו במבט שונה קצת, על איך שהוא באמת. ואולי גם לדמיין אותו עם בגדים אחרים...

בטח בפגישות הראשונות, בהן כמובן עדיין לא מתאהבים, ואם כן - אז באמת גם אני לא מבינה מה יש להתפדח.

דוגמא להתפדחות: פגישה שנייה. יושבים באיזו גינה ואוכלים גלידה. הבן אדם אוכל את הגלידה בצורה מצחיקה. הקשר עדיין לא כל כך חזק, כאמור. טבעי להתפדח... לא? (בל נשכח שבמצב זה האדם עדיין "זר" במובן מסוים)

זה כיף, זה נותן קצת רטיבות לפגישה, ויש אחרי זה מה לספר...

כמובן רק אם זה באמת התנהגות מביכה ולא סתם משהו שמפדח אותך כי הקשר בתחילתו.

תנסי לחשוב אם היית מתפדחת מהתנהגות דומה של חברה ותיקה (ובכוונה לא השויתי לאח כמו חברה שלך).

אני מעולם לא התפדחתי בדייט מהמישהי 

גם שהיו הבנות הכי מוזרות.

מי שמכיר אותי, מכיר אותי ואמור לדעת מי אני וזה לא ישנה לו את המחשבה עלי

ומי שלא, הוא גם לא יכיר אותי אחרי

אולי ההגדרה היא אי נעימות מהבן אדם עצמו. שלא נעים לך להסתובב/לדבר איתו, ואת יותר מתפדחת שיראו אותך איתו, כי גם ככה את סובלת מנוכחותו ולא רוצה שיחשבו שזה רציני... אם אחרי מס' פגישות זה לא נעלם, אין טעם-את סתם מטעה את הצד השני שמתפתח משהו רציני, והכאב גדול יותר.

(אדם שמדבר בקול רם, צוחק צחוק מוזר, אוכל מוזר וכו'... כמובן הכל תלוי ברמה של עד כמה זה מפריע. לא ישר לחתוך, אבל אם זו רמה שזה בלתי נסבל ואדם מרגיש שהוא לא יכול להכיל ולחיות עם דבר כזה...)

אלא הכל תלוי ברמת ההפרעה.

שמתביישים להמצא אתו יחד?

מצאו לעצמכם מישהו או מישהי שאתם גאים ושמחים להכיר ולהיראות במחיצתו.

אם הדבר נעשה דרך שידוך כלשהו (דרך חבר/ה, שדכנית, דודה...) איך אפשר לדעת לפני כן שהשהות במחיצת אותו בן אדם תהיה מפדחת? כל השאלה כאשר אחר הפגישה הראשונה נוצרת תחושה כזו - האם להמשיך בכ"ז לפגישה שנייה? ואם כן, האם להמשיך שוב בשלישית וכן הלאה... ומתי עוצרים? זה היה הבסיס לויכוח פחות או יותר. האם "לתת לזמן לעשות את שלו", כי למרות הכל השיחות והפגישות זורמות ונעים לדבר, או לחתוך?

אני רואה שאני מתקשה בהגדרת ה"פאדיחה"... אני מרימה ידיים!

שנוכל לדעת איך הוא נראה, ולפעמים תמונה לא אומרת דבר עד שהוא פותח את הפה..אז איך נדע אם טוב לנו או לא?? קצת הגיון לא הזיק לאף אחד....

בחורה שבהמשך נהיה לנו חיבור מצויין (עד הפרידה).

בהכירות לא ממש התלהבתי מהמראה החיצוני וקצת נרתעתי.. לא שהיא היתה 'לא יפה' זה פשוט לא מה שהצטייר לי בראש..

אבל בהמשך היא היתה בשבילי הבחורה הכי יפה בעולם!!\

מסקנה - לא כדאי להתקבע על משהו.

אלא על כל מה שקשור בחיצוניות: תנועות גוף, צורת דיבור, קול...

מרגישים שהגיע הזמן, באופן טבעי -

גם עובדים (כפי שטוב לכל אדם) על שכלול הרצון להיטיב, לקבל את הזולת בעין טובה, לבנות איתו. נעימות היחס, ההבנה והדיבור וכו' - דברים שחשובים לחיי נישואין בעז"ה (הרי ההגדרה "מוכנים לקשר" אינה מדוייקת. מוכנים לנישואין. לבדיקת אפשרויות לנישואין. ה"קשר" באמת הוא אחרי החתונה. לפני כן - גישוש האופציה, ההתאמה, הענין, התחושה..);

וגם - אם מרגישים שכבר הזמן ומעוניינים - מבררים אצל מכרים/שדכנים, קשובים להצעות.

ואין מה לצחוק על שאלתך. ול"קצת מתביישת", יש חן של תחושת הצניעות הפרטיות של הדבר. טוב שלא יִשַׁחֵק..

בס"ד בר"ה

היא לא מסוגלת להסתדר בלי בעל-נפשית...אז היא לא מוכנה?? 

אולי זו הכללה, אבל קודם שתתארגן על עצמה ותהיה בנאדם - אח"כ שתקים בית.

חתונה זה לא חוסר ברירה תוך כדי חיפוש תמיכה נפשית וכלכלית.

יש בנות שמא כמהות להתחתן, וקשה להן "להסתדר" לבד - כי הן מרגישות שכבר הגיע הזמן. אז הן לא "מוכנות"?...

ואולי לא לכך היא התכוונה..

אם כי לא בטוח שהאמירה מתאימה לכולם..

אגב, נשמע כאילו הדודה שלך קצת פמיניסטית...

"לא טוב היות האדם לבדו"

דווקא כי אנחנו מרגישים חסרים וכמהים לקשר אז אנחנו מוכנים וזקוקים..

דווקא לבנות שמרגישות שהן יכולות טוב מאד להסתדר גם בלעדיו הרבה פעמים קשה להתחתן..

היכולת ''להתסדר לבד רגשית, כלכלית, טכנית אנאערף" בכלל לא מראה על מוכנות לנישואין אלא ההיפך..

היא לא מסוגלת לקבל עוד אדם לתוך חייה...

אני מתנגדת לדעתה של הדודה שלך!

או שלא הבנתי אותה כמו שצריך.. (גם אפשרות..)

המוכנות האמיתית לקשר ולנישואין באה אחרי שלמות עצמית, ללא תלות באחר..

עדיין יש חוסר נפשי שקיים ("לא טוב היות האדם לבדו").. אבל המצב האינדוודואלי שלו כאינדוודואל די שלם..

נראה לי די נכון, זו בדיוק הסיבה בגללה אנו לא מעודדים נישואין בגיל צעיר.. "קודם בשלות (כמה שיותר יותר טוב) אחר- כך חתונה..."

רק הניסוח היה חריף מיידי - ולא כ"כ בריא למישהי שצריכה להקים בית עם מישהו שהיא בהחלט תרצה להתחתן איתו, ותרגיש את החסר שבלי נישואין ובלי ה"השלמה" שבאה ע"י החצי הזה.

[הדודה יכולה להיות מרוצה... איזה דיונים עושים על דבריה...]

אסור שנישואין יבואו ממקום של תלותיות אבל הם גם לא יכולים להגיע ממקום של שלמות לגמרי..

רק אם אדם מרגיש חסר הוא יכול לקבל עוד מישהו לחייו..

1. העניין שהנישואין הם לא בריחה זה ממש נכון!

לא טוב להתחתן כדי לעזוב את הבית, לדוגמה. נישואין הם לא כדי לפתור בעיות. (ואני מכירה דברים כאלו.)

2. אולי הכוונה בלא להיות תלותית היא לא להתחתן רק כדי שיהיה מישהו בסביבה שאפשר להיתלות עליו. 

מצב כזה יכול להביא את הבחורה להיתחתן כמעט עם כל אחד - כל בחור שנותן לה הרגשת ביטחון. היא עלולה להיות תלותית בו ולא לחשוב על הקשר עמו בצורה ריאלית.

לא צריך להיות תלוי בזה, אבל רצון להתחתן כדי שתהיה לך אוטונומיה משלך, כי נמאס לך 
מהבית, בעיני זה אחד הסימני שאתה צריך להתחתן.

עוד דוגמה- לא מתחתנים כדי לברוח מבדידות? בוודאי שכן, בקיצור יש דברים שבורחים מהם בנישאוים וטוב שכך,
לא כל בריחה היא תלות

אמרו פה דברים חכמים,אבל אשמח אם אוסיף:

1)ליומד ועיון, יצרת השקפת עולם(תורנית,כדאי;)) ורחבה.שיחה עם חבר שהחליט לא ללכת לישיבה וההשקפת עולם שלו לא דת"לית רגילה הוכיחה לי כמה רדוד אנחנו,או לפחות אני,חיים..לפחות תורנית.וכדי לחנך ילדים לדברים כ"כ גדולים צריך בסיס מסוים..

2)הרחבת האחריות האישית(לא פרקטית,נפשית),עבודה,פרוייקטים,לימוד קבוע,לקיחת אחריות על מטלות בבית,דברים שבונים בגרות,רצינות ובעיקר אחריות על דברים שצריך לעשות כחובות לאחר ונישואים,בהחזקת בית, וכתומכי/נותני כוחות בעבודה פיזית,בעבודה קבועה ובעבודה חינוכית.

3)לצבור ניסיון חיים.תמיד טוב ובעיקר פה.פרוייקטים עם קהילות פחות מוכרות,עבודה עם אנשים ואלי דברים אחרים שלא עולים לי בראש.

שאלה שמעידה על בגרות..

להצלחה-אריה בן לאה, נחום בן יהודית, ציפורה בת יהודית, שירה בת לאה.

לזיווג-מלכה בת נעמי, אסתר בת נעמי, יערית בת נורית, שירה בת לאה.

בנימין בן אורה לזיווג הגון והצלחה בלימודים

תודה רבה!!!

שחר יהודה בן אורה

דניס בן טטיאנה

ינאי בן שושנה

יעקב אוסטרייכר (יהודי בכלא בבוליביה, על לא עוול בכפו נפל בפח של רמאים גויים)

תודה רבה ושבת שלום

חי מרדכי בן רחל- לרפואה שלמה

חנה בת דורית - לזייווג הגון במהרה

זיווג הגון בע"ה:

נתנאל ציון בן סיגלית.

אליקים בן ניצה.

יעל בת ניצה.

יעל בת טובה.

מיכל בת טובה.

זרע של קיימא:

איתן בן רשושא

יוסי בן ציפורה אלייט.

לזיווג הגון: אביטל דבורה בת שרה, אילנה בת שבע בת שרה, חוה בת דינה, רעות בת בלהה, תהילה בת נורית, 

לרפואה שלמה: משה אורי בן חיה, הדס תהילה בת נועה

מוכר מוכר מוכר...

הצלחות ובשורות טובות!
 

איך אתה יודע שצדקת..

תודה רבה.

רק שאלה לי- מה זה מדרש "תורת שלמה" (בחיים לא שמעתי עליו..)

וחסרה לי ההדגשה שהיה כאן חטא, שבא מתוך חוסר אמונה בה' וכו'

זה נשמע כאילו העם טעו בחושבם שאי אפשר לשלב..   

שבת שלום לכל בית ישראל

ויש על זה הרבה ב'אם הבנים שמחה'.

פרשת שלח

השבוע היה שבוע הספר (עדיין) ורציתי לפתוח את  הדברים בסיפור מתוך ספר ילדים - לא חדש, ספר בן חמישים שנה שלא נס ליחו.

שם הספר "שלום לך אורחת" – הסופרת – רבקה אליצור.

הספר בנוי מסיפורים ושירים וביניהם "סיפורה של יעל בחג העצמאות לישראל" שהוא סיפורה של יעל הקטנה, שרוצה ללכת בלי לתת יד להורים ברחוב ביום העצמאות וכל הזמן אומרת להוריה "אני בעצמי, אני בעצמי"

בסופו של דבר היא הולכת לאיבוד, והנקודה המיוחדת בסיפור היא, שכאשר בערב היא אומרת לאביה – "אבא טעיתי כשרציתי לעשות הכול בעצמי", אבא שלה מפתיע אותה ואומר "זה דווקא טוב" ושזה בדיוק מה שקרה למדינה ביום העצמאות (שהמדינה אמרה ביום הזה "אני בעצמי") – וכך יוצא שהאב לקח את הדברים למקום חינוכי "אחר" וניצל את המקרה ללמד את הבת על משמעותו של יום העצמאות.

אני רוצה לקשר את העניין הזה של "אני בעצמי" להבנה והעמקה בחטא המרגלים.

אין ספק שהמרגלים חטאו – אבל מה בדיוק החטאים שהיו כאן?

אם מסתכלים על הפסוקים רואים שתי נקודות שונות של כישלון:

נקודה ראשונה - אֶ֚פֶס כִּֽי-עַ֣ז הָעָ֔ם הַיֹּשֵׁ֖ב בָּאָ֑רֶץ וְהֶֽעָרִ֗ים בְּצֻר֤וֹת גְּדֹלֹת֙ מְאֹ֔ד וְגַם-יְלִדֵ֥י הָֽעֲנָ֖ק רָאִ֥ינוּ שָֽׁם:  כט  עֲמָלֵ֥ק יוֹשֵׁ֖ב בְּאֶ֣רֶץ הַנֶּ֑גֶב. – חוסר אמונה בה' שיצליח את דרכם מול האויבים הקשים.

ונקודה שניה – " וַיּוֹצִ֜יאוּ דִּבַּ֤ת הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר תָּר֣וּ אֹתָ֔הּ אֶל-בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֡רֶץ אֲשֶׁר֩ עָבַ֨רְנוּ בָ֜הּ לָת֣וּר אֹתָ֗הּ אֶ֣רֶץ אֹכֶ֤לֶת יוֹשְׁבֶ֙יהָ֙ הִ֔וא"

אם כן יש כאן שני חטאים – פחד מהענקים בארץ, שזה בעצם חוסר בטחון בה', ודבר שני - הוצאת שם רע על ארץ ישראל שזו ארץ שמי שגר בה ניזוק באופן קשה – ארץ אוכלת יושביה"

אגב שבוע הספר, על בסיס דבריהם של המרגלים חובר שיר ע"י נתן יונתן שמושמע ברדיו הרבה ביום הזיכרון:

שיר ארץ
מילים: נתן יונתן
לחן: סשה ארגוב

ארץ שיושביה היא אוכלת
וזבת חלב ודבש ותכלת
לפעמים גם היא עצמה גוזלת
את כבשת הרש.

אפשר לדון את נתן יונתן לכף זכות משום שהוא איבד את בנו בכורו ליאור – שהיה מפקד טנק -במלחמת יום כיפור - אבל מבחינת התוכן - אין ספק שהקרן החדשה לישראל הייתה שמחה לממן שיר כזה.

השאלה היא האם יש קשר בין שני החטאים – הוצאת דיבה על הארץ ואי בטחון בה' או שאלו שני דברים נפרדים לגמרי ובמקרה המרגלים חטאו באותו זמן בשניהם.

החטא הראשון די ברור – אחרי כל הניסים שנעשו להם ביציאת מצריים, הם לא מאמינים בה' שיעזור להם להילחם בענקים - למרות הבטחתו?!

אבל החטא השני פחות ברור – מה זה "ארץ אוכלת יושביה" - הם עברו בארץ שהיא כמו גן עדן עלי אדמות – פרות ענקיים, ארץ זבת חלב ודבש - כפי שהם עצמם מעידים – אז מה זה המשפט הזה "ארץ אוכלת יושביה"?!

בואו ננסה להבין זאת מתוך התשובה של יהושוע וכלב – מה הם עונים?

מעניין שכלב ויהושוע לא עונים להם לפי הסדר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון אלא הפוך.

קודם על דיבת הארץ ורק אח"כ על המלחמה בענקים.

יכול להיות שזה מראה שהחטא השני של דיבת הארץ הוא הסיבה גם לחטא הראשון ולכן הם עונים קודם כל עליו.

וכך הם  עונים על דברי עשרת המרגלים האחרים: וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֶל-כָּל-עֲדַ֥ת בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר עָבַ֤רְנוּ בָהּ֙ לָת֣וּר אֹתָ֔הּ טוֹבָ֥ה הָאָ֖רֶץ מְאֹ֥ד מְאֹֽד: ח אִם-חָפֵ֥ץ בָּ֙נוּ֙ ה' וְהֵבִ֤יא אֹתָ֙נוּ֙ אֶל-הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וּנְתָנָ֖הּ לָ֑נוּ אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר-הִ֛וא זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ:

המשפט הזה טובה הארץ מאוד מאוד מזכיר לנו משהו מספר בראשית –

ביום השישי לבריאה נאמר "והנה טוב מאוד" – אומרים חז"ל על כך במדרש בראשית רבה, פרשה ט':

רבי נחמן בר שמואל ... אמר:
ו הנה טוב מאד, זה יצר רע.
שואל המדרש - וכי יצר הרע טוב מאד אתמהא?- !
אלא שאילולי יצר הרע, לא בנה אדם בית, ולא נשא אישה, ולא הוליד, ולא נשא ונתן

אם נחזור לזה שהתשובה "לארץ אוכלת יושביה" היא "והנה טוב מאוד" נוכל להבין את דיבת המרגלים – הם בדיוק חששו מהדברים האלה שמייצג ה"טוב מאוד" – בניית בית ומשפחה ועיסוק במשא ומתן.

ולמה חששו?

כי בדיוק אלה הדברים שיכולים ל"אכול" את היושבים בארץ ועוסקים בהם  - אתה בונה בית, משפחה, עוסק במשא ומתן – אתה יכול בקלות ליפול – הרבה יותר בקלות מאשר אם תשב בבית המדרש ולא תצא ממנו!

והם בוודאי אומרים לעצמם – מה יהיה בעוד עשרים שנה כשנשתקע בארץ – איך נחזיק מעמד מול כל החומריות. "הארץ תאכל כל חלקה טובה בעם".

אז למה לקחת סיכון כזה גדול? 

מדוע יהושוע וכלב לא חוששים לכך? וכי המרגלים אינם צודקים? וכי אין סיכון בהתיישבות בארץ ובעיסוק בעינייני העוילם הזה?

כאן נחזור טיפה אחורה ונראה שכבר ביציאה לדרך היה הבדל קטן אך גדול בין עשרת המרגלים ליהושוע וכלב.

יהושוע וכלב לא סומכים על עצמם ביציאה למשימה הזו של הריגול אלא מתפללים לה' שיעזור להם

יהשוע - משה משנה את שמו מתוך תפילה י-ה יושיעך מעצת מרגלים.

כלב – עולה להשתטח על קברי אבות.

וכאן אנחנו מגיעים לנקודה המרכזית – ביהושוע וכלב יש ענווה – הם יודעים שאם אין אני לי – מי לי ושאדם חייב לקחת אחריות מליאה על מעשיו ולהיות עצמאי, אבל הם לא שוכחים את חציו השני של המשפט "וכשאני לעצמי – מה אני" – ללא סייעתא דשמיא – עזרה משמיים אדם עם כל כוחו לא יצליח בכלום –לא להלחם מול אחרים  – כל שכן שלא יצליח להלחם מול יצריו שלו.

אבל עם עזרת ה' – אין גבולות ליכולת – ואם ה' מבטיח להביאם לארץ – שום כוח בעולם לא יוכל להם.

אִם -חָפֵ֥ץ בָּ֙נוּ֙ ה' וְהֵבִ֤יא אֹתָ֙נוּ֙ אֶל-הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וּנְתָנָ֖הּ לָ֑נוּ

הבטחון בה' וההרגשה של האדם שהוא לא לבד לעצמו בלי עזרה, נותנת לאדם כוחות עצומים להתמודד עם כל מצב.

ואת זה אין למרגלים – הם לא מתפללים לפני יציאתם כי הם יצליחו – הם יסתדרו לבד.

ואז כשהם רואים את הענקים הם בעיני עצמם כחגבים. כי אם אני לבד – אני יכול להתמודד אולי מול אנשים כמוני אבל אם הם ענקים – זה כבר מביא את האדם לפחד גדול.

ואז גם אין כוח להתמודד מול היצרים החזקים הקיימים בליבו כמו שאומרים חז"ל בקידושין לב ע"ב:

אמר ר''ש בן לוי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו שנאמר תהילים לז-לב "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו "ואלמלא הקב''ה עוזרו אין יכול לו שנאמר "אלוקים לא יעזבנו בידו "

יש גישה מוטעית שאת העבודה המוסרית של האדם הוא צריך לעשות רק מול עצמו בלי סייעתא דשמייא – זוהי גישתם של המרגלים ולכן הם לא מסוגלים לראות איך הם והדורות שאחריהם יתמודדו עם חיים בארץ מליאה כל טוב חומרי.

יהושוע וכלב לעומת זאת המבינים שגם העבודה הרוחנית של האדם חייבת להיות תוך תפילה יום יומית ובקשת עזרה מה' – להם יש אמונה שלימה שטובה הארץ מאוד מאוד – אם יש לך את העזרה משמים – לא רק שתצליח להתמודד עם החומרנות – אלא גם תמצא בה את הקדושה שזה בבחינת "מאוד מאוד".

את העניין הזה  תפילה קצרה לפני כל דבר שעושים אנו מיישמים למשל לפני תפילת עמידה – משפט אחד קצר שאומר הכול "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך" – או במילים אחרות – אנו אומרים – אני יודע שגם בעבודתך – עבודת התפילה – לא אצליח בלי שתעזור לי – אבל עם עזרתך – אצליח מאוד.

אם נחזור לסיפור על יעל – אפשר היום לאחר 50 שנה להוסיף עוד נדבך "טוב להיות עצמאי – אבל לזכור שה' אלוקיך הוא הנותן לך כוח לעשות חיל".

יהי רצון   שנזכה לעבוד את עבודתנו הרוחנית והגשמית מתוך תפילה שבלב ובע"ה נעשה ונצליח.

יש מצב לספר רביעי?ננסה בעזרת ה'!

וואי, איזה משמח...

יישר כח לכולם!!!


שבת שלום

את המקרים.

ואני לא רוצה שאף אחד\אחת יפגע

אם מישהו נפגע -

לא שווה לי לפרסם מילה ממה שכתבתי.

ואני מבקש סליחה.

אפשרות א': לבטל מהעולם את הפורומים או למנוע מרווקים להשתמש בהם?

אפשרות ב': לאסור הודעת סיום קשר על גבי פורומים ועל המסיים לשמור בבטן?

אפשרות ג': לצאת במחאה וביקורתיות כלפי כל מי שמעיז לפרסם פה שסיים קשר במקום לנחם וללטף?

אפשרות ד': להבין בבגרות ובחכמה- ששני הצדדים צריכים כרגע חיזוקים, גם החותך/כת וגם הנחתך/כת... 

לדוגמה: זרובבל(שם בדוי) ורוחמה(גם שם בדוי)

יצאו במשך חצי שנה.

זרובבל התלבט רבות-מצד אחד רוחמה אופה עוגות נהדרות,

ומצד שני אפה ארוך מדי, כיאה ליהודייה כשרה.

ההתלבטות קרעה אותו, ולבסוף בלב כבד, החליט לחתוך את הקשר,

ונפרד מרוחמה בצורה ראויה ומכובדת.

בא זרובבל לפורום לנ"ו וכתב הודעה: "אחרי התלבטות ארוכה, הבנתי שעם

כזה אף אני לא יכול להתחתן. אבל אני מתגעגע אליה...."

אנשי הפורום בתגובה: "זאת באמת דילמה קשה.ואנחנו מבינים שעצוב לך,

אבל עד שתביא לפנינו את רוחמה שנוכל להפגין כלפיה אמפתיה ולהרעיף עליה אהבה וחיבוקים במידה שווה לפחות

לא נסכים אפילו להגיב לך"

או לחלופין:" עם כל הכבוד לקושי שאתה חווה עכשיו, תדע לך שאתה הכאבת לה מאוד,

תתבייש לך"   וכך יידע לו זרובבל החוצפן, שלא מספיק שרע לו מכך שנפרד, הוא ראוי וצריך

להרגיש עוד יותר סבל(שהוא מן הסתם מרגיש גם כך אם הוא בן אדם נורמלי) על כך שייסר בחורה אחרת.

במחילה,  לא ברור לי מה אתה רוצה.

שבהודעה הזאת הוא די חזר בו מההודעה שבפתיחת השרשור.

(אני טועה? אבא!, אם כן אשמח שתתקן אותי)

חוץ מהמשפט האחרון

יש לך כשרון.

פורומים שונים משמשים כ מעין מרכז תמיכה לשני הצדדים. הן לצד ה"פגוע" והן לצד ה"נפגע", כלשונך (אם כי לדעתי אין זה מדויק להגדיר זאת כך, שכן שני הצדדים פגועים וכואבים). אין כל רע בהודעות חיזוק לשני הצדדים. כמו שיש מי שרצה להמשיך בקשר, אך נפרדו ממנו והוא זקוק להקשבה, חיבוק ועידוד, כך יש מי שחתך, שזקוק גם כן לאותם הדברים: הקשבה, חיבוק ועידוד.

לשני הצדדים קשה. שניהם צריכים מקום לפרוק ולקבל תמיכה כנ"ל. לכן תגובות כמו "כל הכבוד, תהיי/תהיה חזק/ה" וכד' לגיטימיות בשני המקרים, שכן שני הצדדים צריכים לשמוע שהם היו 100%, עשו את המקסימום, הכל בסדר והכל (יהיה) טוב. שניהם צריכים להבין שהקשר שנגמר לא היה זה ולכן, על אף כל הקשיים, טוב שנגמר - גם אם קשה לראות זאת כרגע... ומתוך הבנה זו, אשר אליה מכוונות התגובות, שניהם צריכים לצעוד הלאה בבטחון ובתקווה שאולי בפעם הבאה זה יקרה.

לדעתי,יש הרבה מקרים בהם מושכים את הקשר לחינם.

אני יודעת שבהרבה מהמקרים הקשר הוא מאד מורכב ולא פשוט להחליט,ואין מה לעשות,צריך את הזמן הזה.

וגם כשזה לא מורכב,לפעמים צריך את הבירור הזה רק בשביל הרגשת הביטחון.

אבל יש גם מקרים שקיימת מן שאננות כזאת,יש פחד גדול מההחלטה ומעדיפים להישאר במצב של לא להחליט.

אני אישית נפגעתי מקשר כזה ואני חושבת שזה היה ממש מיותר ולחינם ושמעתי על עוד כמה מקרים כאלו.

אז שוב,לא שאני פוסלת קשרים מהסוג הזה, אבל אני כן חושבת שצריך להיות קצת יותר ערניים ולנסות להמנע ממשיכת קשרים שלא לצורך...

ולגבי מה שאבא! כתב,נראה לי שזה דווקא מצויין שיש כזה מקום שאפשר לפרוק בו.וזה נראה לי חיובי להגיד למישהו "כל הכבוד" על זה שהוא הפסיק קשר אם זה באמת מה שהיה צריך לעשות,זה באמת מעשה אמיץ ולא פשוט בכלל.לך תדע לאן זה היה נגרר אם היא/הוא לא היו מפסיקים עכשיו...ושוב זה רק בתנאי שהייתה רגישות מקסימלית במשך הקשר וזה נגרר רק כי באמת היה מה לברר!

שהרגשתי שמשהו מפריע לי, ורק אחרי חודשיים, הבחור נפתח יותר, ועליתי על הנק' באישיות שלו שהציקה לי, שהבנתי שפשוט זה לא יילך, אא"כ אני מוכנה לחתום על משרת פסיכיאטרית בכתובה...

הקשר נמשך  לחינם, ובדיעבד אני מצטערת על המשיכה, אבל כל מיני גורמים גרמו לכך, ורק ככה יכולתי לחתוך בלב שלם. זה כואב, והיו עוד גורמים שהעזו לבקר אותי על הצעד, מבלי לחשוב על החיים הרעים שהיו יכולים להיות לי אח"כ. אז כן, צריך לתמוך בחותכים, בעיקר שבדר"כ ההחלטה מגיעה בעוצמה, וכואבת גם למחליט...ולא תמיד, הצד שחתכו לו את הקשר, הוא הצד המסכן.

לאכול לשתות ואח"כ לחתוך שנאמר: "אכול ושתה כי מחר נחתוך"

יותר כיף!!!

אני אפילו לא סופרת אותם..

כי לא הגעתי לדייט...

אבל כל הבאסה - שגם עוגה היא לא הביאה...

אני לא גונבת לו את התפקיד

רק חתיכים אפשר לחתוך...

חשבתם על זה פעם?

הוצאת תפוח חתיך מהמקרר...

פתאום גילית חלק קטן שנראה לא משהו, את הולכת למגירת הסכו"ם מוציאה סכין ו....?

מזכיר לי בדיחה- מישהו ניגש לבחורה בדייט מתקדם, מוציא מסור ושואל "אפשר לבקש את ידך?"

אני תמיד בעד דייטים עם חברות..

פריקה רצינית..אני בעד שתדבר איתו על זה ברצינות.

זאת הפריקה, לא הקדמה.

אכן אשמה רצינית! ואתה כותב יפה

בגילך המופלג....

ובהיות שאת בגיל כ"כ מופלג - אז לא נורא שאתם צריכים לחכות עוד קצת להורים היקרים ( וכנראה גם - האחראים..)..

תנצלו את הזמן, לביסוס הרצון להתחתן - בצורה מיושבת, בנחת, בשמחה, במתינות..

ובעז"ה תזכו להקים בית בטהרה בעיתו ובזמנו בקרוב.

מצטערת אם זה מוזר, בכל זאת גם לא בפגישות לאחרונה..

אז צריך לחכות להם!

חוץ מזה שכדאי לחכות להם משום כיבוד הורים  

ספציפית לאנשים היקרים הללו..

בלי להביע כרגע דעה לגבי הנושא העקרוני של "לחכות להורים"..

וכמובן - מלחיות...

ומי שלא מסכים איתי אני מוכן להתמודד

ואגב, מזל טוב פשוט הייתי צריך להוציא משהו שיושב הרבה זמן בפנים

צריך הרבה אומץ ומחשבה!!

שבע"ה הקב"ה יזמין לך את זיווגך משורש נשמתך במהרה!!

קח לתשומת ליבך מה שאלעד כתב.

ובמקרה הזה, עדיף שתשתוק.

באיזה איזור??

מה שעולה לי בשניה זאת לראש-
יש:אולפנת עפרה, ישיבת נחלים, בני בנימין, בני צבי,  אולפנת מעלה אדומים,
אכסניית שבי ציון, אכסניית "גשר"

יש עוד המון... תכווני יותר אולי..

אם תספקי יותר פרטים יוכלו להתייחס יותר ברצינות..

לכל הפחות פרטים בסיסיים כמו:

תאריך של השבת, איזור מבוקש, מספר אורחים מתוכנן.

בהצלחה.

מעדיפים באיזור המרכז/ירושלים/הדרום(לא מאד דרום...)/יהודה ושומרון...

השבת בע"ה בז' חשוון פרשת נח...

בסביבות ה70-80 איש בע"ה...

התחלנו לחפש וחלק מהמקומות שננשמה! כתבת בדקנו והם תפוסים כבר....

המסקנה שהגעתי אליה היום זה שגם כשיש חצי שנה כדאי מראש לארגן דברים...

בהצלחות לכולם. ואשמח לרעיונות נוספים...

בס"ד

בית הארחה יד בנימין,

ישיבת חורב בירושלים,

אין לי מושג לגבי מחירים.

מזל טוב!
 

עשינו שם שבת שבע ברכות לאחותי.
זה היה בחורף אז היה קפוא אבל המקום ממש נחמד.

או איך שהם לא קוראים לזה, לא לישיבה...

כי אני זוכרת שבכל השבתות והאירועים שאירגנו שם היינו צריכים לדאוג להסעה...

אלון מורה

אולפנת אמנה (כפר סבא)

קוראים להם "המדרשה בארץ בנימין",

המקום נגיש לחלוטין <כשהיינו בשירות לאומי עשו לנו שבת הורים ואחותי שעל כסא גלגלים יכלה לבוא בכיף ב"ה...>

וממש יפה שם!

המספר שלהם זה 029975411, נראה לי שמי שאחראי על ההזמנות זה עזרא...

הצוות מקסים ויש ממש אווירה טובה...עושים שם מלא פעמים שבתות בר מצווה ושבתות חתן וכו'

מזל טוב ובהצלחה

קצת הכוונה לא תזיק..

מבוגרים- בקיצור, התנאים שם ממש טובים!בהצלוחעעייס!

ההורים כבר החליטו ב"ה לאן ללכת...

אני חושבת שלמי שיש להוסיף מוזמן זה אולי יכול לעזור לעוד אנשים שבע"ה יצטרכו לשמחות שלהם....

ושוב המון תודה!

אשמח למקומות  אירוח לשבת חתן באזור דרום, מרכז וירושלים....

לא סגרנו בסוף אנחנו עוד מחפשים ואני צריכה רעיונות...

תודה

ישיבה תיכונית דימונה 

אולפנת נריה דימונה

שדרות-"בית רעות" מעוז הישן- שייך לגרעין...

יש להם מדרשה של יהדות שם ואפשר לקבל אוכל מהישיבה עושים שם הרבה שבתות חתן והנוף חבל"ז.

יש גם יותר קרוב למרכז ישוב של אנשי גוש קטיף לשעבר,-שומריה. שמעתי שעושים שם שבתות, אבל אני לא יודעת כמה מקום יש להם לאנשים.

אם בא לכם ממש דרום, אז אפשר להתעניין בישיבה באילת...

או דרך ההורים?

תבקשי ממישהי קרובה, שיודעת לשמור סוד (הכי טוב - מישהי נשואה), שתברר אם הוא מעונין. לא בשמך.

אם כן - תנסו.

כך חוסכים אי נעימות מעצם ההצעה.

אם נפגשים וזה לא זה (ונקוה שזה כן..) - אז אין מה לעשות.

זו דרכו של עולם. וזה גם לא כ"כ נורא. משהו ביניכם.

אל תהססי יותר מידי - זה טוב מאד לנסות.

בהצלחה רבה.

זה באמת מה שחשבתי וכנראה אני יעשה את זה כך..

אבל אני חוששת מאוד מ-"אם לא"-כי בסה"כ אני גרים באותו יישוב -ואפילו קרוב מאוד..

זה יכול להיות אי נעימות..

ואני מעדיפה בגלל הסיבה הזו שהסביבה הקרובה (ההורים..) לא ידעו..

אולי אני קצת מגזימה וחוששת מידי..

לא יודעת..צריכה לחשוב..בכל מקרה אשמח לדעת עוד דעות..

ואל תתני לה למנוע ממך לנסות... נכון, תמיד יש סיכוי ש"אולי זה לא יהיה זה", ואם, נניח, זה באמת יקרה - אז מה?!

היה משהו, נגמר וזהו - ממשיכים הלאה ומתגברים על זה. אני לא אומרת, זה יכול להיות לא נעים בהתחלה, אבל זה עובר...

(רק אל תשכחי שבאותה מידה יכול להיות שזה לא יקרה, והקשר כן יוביל לחתונה. כמובן לא צריך להתחיל לפנטז וכו', אבל כן להיות מודעת שיש אפשרות כזאת).

יצאתי עם בחור שהמשפחות שלנו חברות מאד טובות.

יצאנו במשך תקופה ארוכה, כך שכל המשפחה ידעה על כך, ובסוף נפרדנו.

בהתחלה היה מאד מפדח, אך מתרגלים...

היום כבר אין לי שום בעיה- בעלי חבר שלו ואני חברה של אשתו, יוצא להפגש מידי פעם והכל בסדר...

שווה לנסות, לדעת שעשית את ההשתדלות מצידך...

ובעז"ה- אולי זה יצליח...

בהצלחה!

תראי, אני די חדשה בעניינים-

אבל תבררי (איך שבא לך) אם הוא פנוי- זה הכי חשוב! (רק עכשיו מישי כתתבה כאן ששבוע היה תקוע לה בראש מישהו ובסוף הוא נשוי..... )

תוכלי גם לנסות מאותו מקור לברר עליו יותר פרטים אם הוא מתאים לך..

האי-נעימות וכל זה- כל עולם הדייטים הוא די פאדיחה לא קטנה.. (כי מה לעשות, זה לא כ"כ טבעי כל הבירורים, הצעות חשיבה ושכלתנות...), אז אל תתני לזה להוות מכשול (אולי אתגר, אם כבר..)

בעיקרון- על עצם הנסיון הזה- זה נשמע לי כמו השתדלות מצידך, תני לה' יתברך לנהל פה את העניינים....

בעזרתו יתברך המון ב"הצלחה!!!

הראשונה שנפגשתי איתה היתה מהישוב שלי  יצא שפגשתי אותה בטרמפיידה ויצא שהחלפנו מבטים

מכיוון שעקב התיכונית וההסדר לא הייתי מעודכן ברישום האזרחים ביישוב אז לא ידעתי מי היא ומהיכן ...

בסוף ביררתי דרך גורם שלישי מי היא והתברר שהיא היתה חדשה ביישוב [ג"כ שנתיים ]
אמא שלה התחתנה עם אחד מהמתפללים בבית כנסת [נישואים שניים]

קיצר אני יזמתי דרך אדם שלישי והתברר שגם היא רצתה ובאמת הפגישה זרמה [פגישה ראשונה בחוף הים ]

עד כאן טוב ויפה ועכשיו מגיע הרגע עם הסוף שלא כ"כ ציפית ...

נפגשנו ואחרי הפגישה הראשונה  נוצרה אי הבנה ...שעקב כך הקשר הפסיק .לא כ"כ ברור  .

קיצר אחרי כמה זמן היא הגיעה לבית כנסת עם הארוס שלה
שבסוף היא גם התחתנה איתו והם חיים באושר ועושר ב"ה. 

במבט לאחור נראה לי שגם אם היינו ממשיכים להיפגש זה היה נפסק בשלב כלשהוא .

הבנתי שכנראה היה לה חשוב להתחתן עם אחד מהעדה שלה [בוכרי] . וגם אחד לא דוס אלא קצת לייט  .

העניין הוא שב"ה לא חששתי וניסיתי ואני לא מתחרט . וב"ה בדיעבד יצאו מזה מספר דברים טובים .

היכוון של מה שאני מחפש כבת זוג יותר התכוונן  [מבחינת אופי , מידות , רמה דתית וכו' ]

ב"ה הגעתי למצב שאני ב"ה יודע מה אני מחפש  כמובן לא בצורה מקובעת אבל ב"ה יש כיוון בריא .

אני מודה אחרי שזה לא הסתדר לא היה הכי נעים לפגוש כל שבת את אבא שלה החורג 

אבל גם עם כל ה"לא נעים" כדאי לנסות  מניסיון !
כמובן בדרך הנכונה שלא תיצור רושם שאת רודפת אחריו  אלא כאילו מישהו /מישהי שלישי חשב על זה מעצמו

שיבוא אליו בקטע של " תשמע אתה דתי והיא דתיה שניכם נחמדים אז למה לא ? "

ככה את לא מתפדחת וגם נוצר מצב שהוא היוזם  . בע"ה בהצלחה !

מקווה שעזרתי לך .

ג'דנס- הוא פנוי, אבא שלי מדבר איתו לפעמים ויודע..

(המשפחות שלנו חברות ואנחנו גרים קרוב מאוד..)

אבל תודה, אני אחשוב על זה, נתתם לי אומץ

אחות של בעלה התחתנה איתו..

מישהו שהציע למישהי שבערך עשתה איתו קומונה..הוא שנה וחצי-שנתיים והוא הציע לה.(הוא לא רצה לפני כי שניהם היו קטנים,ו'אין טעם,לא צנוע' וכאלה..)

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

היא הייתה תפוסה.והם ממשיכים להפגש בערך פעם בשבועיים בסניף.הוא אמר שהם החליטו ש'בא לא נתפדח יותר מידי'.חיים עם זה כנראה.

אני הצעתי למישהו לצאת איתי, הוא אמר לא, וראיתי אותו כל יום בלימודים.
לא התפדחתי לשניה. מה אנחנו, ילדים קטנים?

אפשר להתחיל במשו סופר קליל{כמו בנין אמונה-שבי חברון ועוד סגנון של ספרים קלילים כדוגמת הרב אבינר וכו}

ואפשר וגם רצוי{תלוי אם יהיה לכם קל או כבד} ללמוד מסל"ש

בהצלחה =]

ואם מעניין אותה בכלל ללמוד בפגישות או היא מעדיפה לעשות משו אחר..

מעניין אותה חסידות? איזה סוג? (ברסלב, חב"ד, נתיבות שלום וכו')

מעניין אותה רמב"ם? רס"ג?

אולי בכלל גמרא? (כן, כן, יש גם בנות שאוהבות ללמוד גמרא)

או הלכה?

או שבכלל היא רוצה ללמוד ביחד את הספר החשוב הנורא והאדיר "גברים ממאדים נשים מנוגה"?

או כל ספר עיוני מעניין אחר?

וכנ"ל מה מענין אותך?

בקיצור- אין אדם לומד תורה אלא ממקום שליבו חפץ....

ועוד רעיונות- ללכת ביחד לדוכני ספרים ולדסקס על ספרים שקראתם או להקריא קטעים נבחרים,

לעשות פיקניק בים

באולינג

להתנדב במקום שמעניין את שניכם

ללכת לחברים לארוחה

לחלק סמיילים לאנשים ברחוב

לנסות למצוא גג גבוה שאפשר לעלות עליו (אבל חובה להביא אתכם מצלמה!)

ללכת ביחד להצגה\הופעה (של דוסים כמובן ) (ממולץ- מופע פליי-בק ולא להתפדח לעלות לבמה!)

לטייל (במקומות שבטוח יהיו שם אנשים כדי שלא יהיה ייחוד)

לשחק משחקים של דייטים (אם שניכם בקטע..)

להביא אלבומים מהילדות ולעבור עליהם עם כל הסיפורים של כל תמונה יכול למלא כמה דייטים..)

רק שלדעתי לימוד יחד הוא רק לאחר ששניכם כבר סגורים על הקשר

אחרת זה קצת מפספס את המטרה ואפילו מקשה על הבדיקה

ת'כלס...אני מסכימה עם כל מילה

היו לי 2 קשרים שהתחילו נפלא ולמדנו..

ובאמת הרגשנו את מתיקות הלימוד

לא משנה אם זה ספר אורות

או בגן האמונה

אבל כנראה שכחנו שפה באנו לבחור אישה\איש ולא חברותא......

המטרה בפגישה היא לתאם ציפיות\השקפות בקשר לבנין הבית ולא למצוא חברותא...שגם זה נחמד...

אם הקשר מתקדם..וכבר מתארסים....תהנו כל החיים ללמוד...

זה רק מכוון יותר למטרה האמיתית..

מעורר שיח..

מגלה צדדים חדשים באדם שמולך..

זה לא ללמוד סתם כדי לסמן וי- "הנה אנחנו דוסים",

זה לימוד עם מטרה בונה, מתוך התבוננות משותפת.

לפי דעתי זו קומה נוספת וחשובה לא פחות,

באמת אפשר לראות מכך הרבה אור ולהרוויח המון. מניסיון..

ללמוד- בנחת. להזהר שלא נגיע למקום של לבחון את האדם השני ע"פ הלימוד שלו, מה הוא אוהב ללמוד, האם אוכל ללמוד איתו ביחד וכ"ו כי לא (רק) לשם כך נתכנסנו. במפגש חגיגי זה.. בוודאי שזה פותח שיח, מעלה דברים שאפשר לדבר עליהם, להתכוונן יותר לשאיפות משותפות ועוזר להאיר את האדם שמולי, אך אולי אפשר לסכם זאת במשפט אחד- "לא המדרש עיקר אלא המעשה" כאשר הכוונה היא לראות את האדם בכללותו, מידות, אישיות ולא רק דרך לימוד..

מקווה שהובנתי..

בס"ד

כאחת שמצוייה מאוד בעולמה של תורה (על כל המשתמע מכך)

אני חושבת שלימוד ביחד יכול להביא להרבה דברים טובים! א. זה מעיף את הקשר אלפי דרגות קדימה. ב. אם הבחורה מבינה בסגנונות הלימוד- זה יכול מאוד לעזור להבין את המקום התורני של האיש.

ולא, אני לא חושבת שלימוד בצורה בקיאותית או אליבא דהלכתא פחוּת מלימוד עיון. אבל זה ראש אחר, ואם יש עוד פרמטר- למה לא להשתמש בו?

מעבר לכל זה- תמיד כיף ללמוד עם בייניש...

אני ואשתי לומדים ולמדנו עוד לפני החתונה, ממש ממש נחמד!

שבנות הפורום יגידו לך ללכת עם הרגש...

לעניות דעתי צריך ללכת דווקא עם השכל, ונראה שזה מוכיח את עצמו.

אם יש כ"כ הרבה ייתרונות וכ"כ מעט חסרונות אז כנראה שזה הבחור...

והמניעות שאת מרגישה מגיעות ממקום אחר, אולי חשש מהשלב הבא, או אולי חוסר בשלות אני לא באמת מכיר אותך כדי לשים את האצבע בדיוק...

מהנסיון שלי- אין הרבה מציאות

אם כבר קצת פסק זמן יגרום לך להתגעגע וזה יעורר רגשות

את אומרת שכיף לך וטוב לך ביחד איתו,אז מה בעצם מפריע לך?

כן ,זה נכון שזה לא עובד רק על רשימות,חייבים את הרצון ואת הרגש!יכול להיות שיש אפילו רק חיסרון אחד ברשימה אבל החיסרון הוא משמעותי לך ולכן זה באמת לא קל להחליט כך...

מצד שני,יכול להיות שזה נובע מפחד.אולי זה נשמע טיפשי אבל לא תמיד אנחנו מודעים לזה.ואם זאת באמת הסיבה,אז אולי באמת צריך לעשות משהו שקצת יעורר,יחזיר ל"קרקע" ויוריד את רמת הפחד והלחץ.אולי לעשות הפסקה,כך תוכלי להרגיש את הרגש...

ולגבי פחד הפרידה,אם זה מה שאת מחליטה לעשות,אז כן זה באמת מאד מאד קשה.ופה נראה לי שצריך לנסות להוריד כמה שאפשר את הרגש ולנסות להסביר בשכל  למה זה היה הצעד הנכון  ולחשוב על זה שזה עוד צעד אחד ובע"ה שיהיה האחרון  לקראת האחד ששיך לך!

המון ב"הצלחה!

אבל לפני זה, למה החלטת להיפרד? זה משהו שלא ניתן לשינוי/גישור?

אחרי ששהחלטה שלמה- למה זה מפחיד? אם זה לא זה אז זה לא זה, לא?...

אולי כדאי שתחשבי עם עצמך מה הנקודות שחייבות להיות אצל בעלך...

מה חסר אל הבחור שלך? האם זה באמת מהותי?

תמיד יש הרגשה רעה כשמסיימים קשר.. אבל אם זה לא מתאים לא צריך להילחם בזה..

והכי חשוב תקשיבי לקול הפנימי שלך!!  זכרי שהקול הזה יוצא מתוכך, הוא לא קול חיצוני אלא פנימי...

המון הצלחה

דיי מוכר לי.

גם ניסיתי ממש! ממש ממש!

וזהו נגמר הכוח באיזהו שלב, והגעתי למסקנה שאני לא יכולה/אמורה/רוצה להתחתן עם כל אדם טוב ביקום.

אי אפשר, זה פשוט לא עובד אם זה לא, ולא משנה כמה סיבות שיכליות יוהי לזה.

נלחמתי בטענה הזו הרבה זמן עד שקלטתי שזה פשוט לא עושה לי טוב. במיוחד שהצד השני היה במקום אחר.

אז אפשר לשכנע ב- אהבה תגיע, זה זמן, לא מחפשים ניצונות, אבל בפועל כשניסיתי יותר מידי זה פשוט עשה לא טוב.

וזה שזה מפחיד וקשה- הגיוני, וברור, ומוכר, כי קשר מטבעו, בתור קשר (לא קשור עם מי) זה דבר שבונה בנו ביטחון, תחושת חשיבות, שמישהו חושב עלינו, וזה קשה שוב לצאת לבדידות הזו,

ובכל זאת- תהיי חזקה.

אני איתך, נראה לי שעשית את הדבר הנכון

(הסתייגות- אני לא מכירה את כל הסיפור, אבל ממה שזה נשמע לי..)

ואם הוא לא מצא חן בעינייך/הרגשת דחייה, חבל על זמנך וזמנו..

בקשר בין בחור ובחורה צריכה להיות משיכה ואהבה גדולה אחד לשני. אם זה לא המצב  זה סימן לא טוב.

רק אל תצאי איתו מתוך רחמים או מאי נעימות. את תגרמי לו לפתח ציפיות וכשתיפרדו הוא יסבול מזה קשות.\

טוב יהיה לשניכם אם תגיעי להחלטה בהקדם.

גדולה, אבל משיכה ואהבה גדולה? ז"א, בטח שכן, אבל אין ספק שעניין הזמן הוא קריטי וחשוב!! הרי כלום לא סטטי, כמו שמהפגישה הראשונה עד לחמישית היו שינויים בתחושות ומחשבות וכו'... ככה גם משיכה ואהבה גדולה לא תמיד נמצאים אלא רק בשלב מתקדם, כשהזוג מכיר אחד את השניה יותר ויותר. לא?

בסוף כשמושכים מידי, הפגיעה חזקה יותר. ומפספסים דברים שיכולים להיות יותר טובים. זה גם עושה הרגשה לצד השני שרימו אותו..למה למשוך  חודשים, אם אחרי פגישה רביעית-זה עדיים לא זה??

הרי ה"זה לא זה" שאנשים אומרים- מה זה בכלל?! כרגע אין לי דעה נחרצת אבל אני נוטה לשילוב של שכל ורגש. ברור לי מאווווד שאם השכל או הרגש אומרים לנו לא- אז באמת יש מקום לחתוך. אבל חוץ מזה אני באמת לא יודעת... (חוץ מזה שהכותבת אמרה שהיא לא יכולה להצביע על הבעיה- ז"א שהיא לא יודעת בוודאות, וכן יש מקום לברר, לעניות דעתי)

זה נראה לי טבעי שבחור ימשך לבחורה וצריך לזרום עם זה

אם אין את זה עדיף להמשיך הלאה מאשר לנסות לפתח אהבה..

כל עוד לא מדובר בחבר'ה מבוגרים שחייבים להתפשר..

(רגש) אז חייבים לחתוך. אבל העניין זה שאולי כן יש רק לא מה שמצפים- לניצוצות והזיקוקים!

אני באמת לא דנה אפחד, רק אני מרגישה שלפחות אני וכמה מכרים שלי נשאבנו לעולם אחר, וכל העניין של הניצוצות קיבל נפח ענקי ביחס למה שהוא צריך. (באמת שאני בטוחה שמלנתלפים הסרטים (קומדיות רומנטיות למינהם) שראיתי בעברי- שרטו אותי ובע"ה מקווה שלא יזיק הרבה).

לכן אני אומרת- אם כן יש איזשהו רגש, חיבה, הרגשת קירבה, אז למה לא להתאמץ להגביר את זה? זה גם תלוי בנו לדעתי.

שמעתי מהרב קורטהיימר שאם את/ה מרגיש/ה שאם הקשר יתנתק יכאב לך- אז קיים מספיק רגש... אבל זה הכללה וכל מקרה לגופו....

אין כאן בכלל שאלה.

את אדם צעיר, תמצאי לך מישהו שאת רוצה ואוהבת.

החיים ע"פ אלעד123

התוכן יתמצה בשורה אחת-

"אם אינך אוהבת אותו- תעזבי אותו".

בחייאת זה כל מה שיש לך להגיד לבחורה? ועוד בכל הודעה שניה שלך? אתה חושב שהיא לבדה עוד לא חשבה על העצה הזאת?

מסתבר שלפחות אצל בני אנוש אחרים החיים מעט יותר מורכבים, ומכילים (שב, תרגע, אתה הולך להיות מופתע-) רגשות, ותחושות, והתלבטויות, ומשתנים שאינם מונהגים רק ע"פ השכל הקר, זה שאנחנו הבנים כ"כ אוהבים לנופף בו, ואפילו אנו לא תמיד מונהגים על ידו.

לגופו של עניין, היא ודאי יודעת מה היא צריכה לעשות, וההכרעה שלה נכרת כבר מלשון ההודעה, אבל היא כנראה צריכה לקבל חיזוקים, ולהתבשל עם זה,

עד שההחלטה הלא פשוטה הזו תתיישב גם על הלב.

אתה מסכים עם כל שאר המגיבים ולכן אתה לא מעיר להם?

למה זה כל כך מעסיק אותך מה שאני כותב בעניינים מסוג זה?

ומנטרה דרכה להציק

בעיקר בעיקר זה שאני לא לגמרי מעריכה אותו. לא ממש גאה ללכת לצידו כבן הזוג שלי. לא מצליחה להביע אליו רגש, בכלל [והוא מביע הרבה...] ולא כי אני מתפאדחת, פשוט כי אני לא מרגישה שיש לי מה להביע

אין לי את הצורך הזה לספר לו משהו שקרה לי

להתכתב אל תוך הלילה

לקבל הודעה על הבוקר

יש פעמים שהשם שלו על הצג מעוור בי רטינה פנימית.

וניסיתי הכל, בחיי. אני הייתי זאת שיוזמת שיחות והודעות. זה עזר קצת, אבל לא באמת

מה שתמיד בילבל אותי היו הפגישות, שהיו די טובות, ואחריהן הייתי בלי טיפת כוח...

[שאפילו לא ידעתי שכותבת כאן...]

בכולופן זו אני- לפעמים

באמת לא כ"כ נראה.מההודעה הראשונה שלך זה היה נשמע אחרת.

גם לי היה מצב דומה,החיסרונות היו כ"כ מעטים אבל למרות הכל לא היה לי באמת כיף איתו!

היו דייטים שכ"כ רציתי שיגמרו כבר-זה היה מעיק.

אז זה היה ממש קשה.אבל היום במבט לאחור ,אני מבינה שזה היה צעד נכון.

פה

שרשור נעוץ...

וזה לא סוד!

שוקו ו-on..

אפשר להתעדכן (ולעדכן) אצל אדמין

ברוך ה'. אין מה להגיד.

ולשמוח כמובןןןןןןןןן)))

או גם בודדים שביקרו פה ועברו לשלב הבא?

כי אם זה ככה אז אני מניח שיש הרבה יותר...

תרמו ברמה מסויימת ל"הספק" הזה של הפורום?

פגישה (ללא הכרות מקדימה), חושפת לכתחילה את חיצוניותו של האדם, גורמת להסח הדעת 

ופנמיותו של האדם שממול לא מקבלת תשומת לב מספקת.

לעומת זאת: התכתבות מציפה את תוכנו הפנימי של האדם

ומאפשרת לזה ש-מן הצד השני להתבונן בה לעומק.

נסו לחשוב: איפה אתם יותר זוכים להצצה לפנימיותו של האדם?

דרך שיחת טלפון\התכתבות, או דרך פגישה?

כאן לדעתי טמון הסוד

בשנה ה"פוריה" של הפורום,

הזוגות הכירו בעיקר דרך כמה וכמה מפגשים שנערכו באותה שנה.

[וזו גם הסיבה לענ"ד שמהפורום המקביל באתר כיפה התחתנו למעלה מ100 זוגות. הם פשוט נפגשים יותר, ולא נשארים מאחורי ניקים עלומים]

וגם בסביבות גיל 25 לא חסרים כלל

אני 24, וראיתי פה כבר גם 25-30... אולי בתקופה האחרונה יש הידלדלות... מקווה שזה אומר שהם מצאו ופשוט לא הודיעו, או שאני לא מספיק עוקב.

מה כפירה בזה?

שזו "דרך זהירה" להביע חשש/תסכול/אולי תקוה שיש בכל זאת....

אל תדאגי.

את לא יחידה במצבך, גם בגילך הלא-מופלג...

ואפילו פה בפורום להערכתי.

ו..הצעה למישהו בסביבות הגיל הזה:

אפשר להסתכל על ההודעות של הכותבת היקרה - אולי זה בדיוק הכיוון המתאים? יש דרכים מקובלות "לגלגל" עניניינים כאלה בזהירות, כמו שכבר הוזכר כאן לא פעם.

ואז שניים ירויחו....

יום פטירת ר' יונתן בן עוזיאל ב-כו' סיון.

השנה זה יוצא בשבת- ולכן יש הנוהגים להקדים לחמישי ויש הדוחים ליום ראשון.

לפי דעתי, ההילולא ה"רצינית" בעמוקה- תהיה ביום ראשון.

מי נוסע/ת???

כו' סיוון..

אבל העליה ההמונית ביא בכז' סיוון

אגב, ידעתם שהוא דוגמא לעילויים שאינם צריכים לחפש אישה?

מאזור המרכז?אם כן אשמח לדעת..

טל':

1700701709

בס"ד בר"ה

ש-אגב, הגיע יחד עם "בשבע"...

ההילולא תתקים יום ראשון כ"ז סיון...

בדיוק בשבת כשקראתי ת'עלון, נזכרתי בפורום, ואמרתי לעצמי שאני יכתוב את זה פה..קראתי שם שביום ראשון, הרב בצרי יערוך את "תיקון 1000 השופרות", זה תיקון לזיווג נראה לי, עושים תיקון רציני כזה, כמה שעות, ואז בסוף התיקון  צריך 1000 אנשים שיתקעו בשופר, אח"כ מחלקים ת'שופרות למי שהזמין וזה סגולה לזיווג..כמובן שיש בעלון סיפורים על אנשים שנושעו זכות הסגולה הזו...

מי שרוצה להזמין שופר, מוזמן להתקשר-1700-701-709...נכון לשבת, נשארו 550 שופרות!! יאלללה בלאגןן, מזלל טווווובב  

בס"ד בר"ה

זה נראה כאילו הם מקבלים כסף על כל זוג שמתחתן בעם ישראל

יום שהוא סגולה להתפלל על הזיווג אצל רבי יונתן בן עוזיאל

בכך שיש כל כך הרבה רווקים ורווקות במקום אחד, אז אני מקווה בשבילם שאין שם ממש מחיצה.

למרות, שאני אישית לא הייתי מתלהב מבחורה שהולכת לשם...

אבל את זה לא יכתבו בעלון..

ובכך תוריד את התלהבותך ממנה?