פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1456)

אם עוד לא השגת,

ואני אבדוק כשאהיה בבית בע"ה..

 

הצלחות בכולופן..

או זה?

וחשוב: אין י-ה ריבון של ויז'ניץ,

הוא של כל העולם...

אם את חושבת שיש מצב שעכשיו את רואה דברים שונה מבעבר בצורה יותר בוגרת,ויכול להיות שבמקרים מסוימים הית פועלת אחרת אז תבררי טוב ואם נשמע טוב תנסי,אין לך מה להפסיד

כמו שכתבת יצאתם יחד לפני שנים... כיום את והוא נמצאים במקומות אחרים.

מן הסתם במשך שנים אלו עברת דברים, התבגרת, וההסתכלות השתנתה..

וחוץ מזה שאין לך מה להפסיד..

שיהיה בהצלחה!!

שאישתו פסלה אותו אחרי פגישה אחת. ואחרי שנה וחצי הם יצאו עוד פעם והתחתנו. 

השדכן התבלבל או שלא ואמר למיועד שינסה שוב

טוב אבל שם היא השתנתה הרבה מאוד בינתיים (אני גם יצאתי איתה אז אני יודע)

טוב אבל זה מקרה חריג כי פעם הראשונה שיצאו, זה היה אחרי שנתיים שהיא הייתה בארץ ולא רצתה אברך ואח"כ כן הסכימה. כיום הוא אברך בירושלים.

כי אם את לא זוכרת למה פסלת אותו אולי זה כבר "עבר מן העולם"

ותנסי אחרי ברור מעמיק.

שמעתי על לא אחד ולא שנים שהתחתנו ככה.

(גם להיפך כשהבחורה הציעה חזרה)

בהצלחה

תבדקי אם מה שהפריע לך אז מפריע לך גם היום.

אנשים משתנים ועוברים הרבה!

בהצלחה!

לעניות דעתי, חלק מאוד גדול בהצלחה של קשר תלוי בתזמון.

בנ"א הם אנשים דינמיים-עברת חוויות מאז, גם הוא.

אולי אז באמת לא התאמתם ובנקודה של ההוה אתם כן?

אני מקווה שזה לא נשמע מפחיד-אני חושבת שכשנפגשים בזמן המיועד ומחליטים להשאר יחד-

מכאן צומחים יחד ולכן לא מפחיד אותי לחשוב שממשיכים להשתנות ונשארים מתאימים.

במיוחד אם את לא זוכרת למה נפרדתם-אם אין בו משהו שמרתיע בך

לדעתי-תנסי

משמים זה בטוח-או כי זה זה..

או שיש עוד משהו שאת צריכה להפיק מפגישה נוספת

(או אולי ה' שולח אותך כי הוא צריך את זה למטרה כלשהי-גם אם תרגישי שלך זה היה מיותר)

סליחה שיצא קצת ככה.....

מקווה שהמשך הדרך יהיה חלק יותר.... בהצלחה

אז לא להחליט ישר שאין צ'אנס, וזה בטוח לא ילך.

אנשים משתנים אחרי כמה שנים, ומה שלא התאים אז, לא בהכרח שגם היום זה לא יתאים..

אז אם הפרטים הם בסדר ומתאימים ואין איזה משו שהיה ממש לא טוב (ונשאר ככה)- אז כדאי לתת הזדמנות נוספת.. אולי זה כן זה?..

אין מה להפסיד!!

לפי דעתי אין פגם בזה, ואולי דווקא יש בזה מעלה(הבחורה עשתה צעד לא פשוט)

לכאורה לא אמורה להיות איזשהיא בעיה מיוחדת, והגיוני שהיא בחורה איכותית של ממש יותר מכאלה שלא.

אבל הייתי בודק היטב כמה זה מוטמע בה, כמה זה חלק ממנה - שלא יווצר מצב (והיו כבר) שבעת לחץ חוזרים/גרים חזרו לסורם.

המקודשת הזו היא חריגה מהכלל הזה.

(ואת הדברים הבאים אני כותב,חלק לתגובתך וחלק באופן כללי יותר ולאו דווקא למה שאמרת):

זה שהיו שלצערנו הלכו אחורה לא נותן את האפשרות להסתכל על תמונת המציאות באופן הכללי שלה,כנראה שלצערנו היו אך מה הרוב ?,מהכירותי מחוזרים בתשובה רוב רובם שאני מכיר שהעמיקו בתהליך וחזרו בתשובה מגיעים ממקום חזק ואיכותי,ממה שאני מכיר לא תמצא אצלם חפיפניקיות במימד העיקרוני (ז"א,בעבר הם אולי היו צריכים להתפשר בדברים מסויימים בגלל משפחתם והמקום בו הם חיים אבל הם לא הפסיקו לחלום(פשוטו כמשמעו,זה היה החזון והחלום שלהם) על מציאות בה הם לא יתפשרו ויחיו חיי תורה כלשונה וככתבה,ללכת בדרך התורה בלבב שלם),מכאן אדבר יותר כללי ולאו דווקא כלפי מה שאמרת: וכמו כן אסור לשכוח ש"מקום שבעלי תשובה עומדין בו, אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד"לא סתם נאמר.

אז כמובן שצריך למדוד ולבדוק את חוזקו של כל אדם אך לדעתי לא לחשוב על זה מראש כיאלו היא (או הוא) מועד ל 80 % נפילה חזרה,לדעתי (מנסיוני) שההפך הוא הנכון,אבל כאמור אי אפשר להכליל את כלל החוזרים בתשובה וצריך לבדוק ,אבל האמירה היא לבדוק ולא להסתמך על סטיגמות .

בין מה שכתבת, נכון מאד, על שהיא "לא בחרה להיוולד שם" "והיא בחרה לעבור שינוי" וכו' ", עשתה תשובה" - שכל זה שייך למעלתה האישית.

ואכן, כל אחת לפי מה שהיא, יכול להיות שמעלתה האישית שגבה מאד. אולי גם יותר ממי שמברר לגביה;

לבין הנושא שעליו שאלת: בעיה מצד הנישואין.

ולא נכון, לענ"ד, לומר: הרי רוצים שיחזרו בתשובה, אבל כשזה מגיע לנישואין...  מה שייך. הרי לא אומרים כי היא "רעה". והרי יכול להיות שגם הבן (שגדל בבית דתי) שמר עצמו ועמד בנסיונות כדי להגיע לבית עם חוויות ראשוניות לגמרי. כמו שהבחורה, אכן, "לא אשמה" היכן היא גדלה - גם הוא לא "אשם"..

זה בלי להתייחס לכך, שלפעמים גם מי ש"עשתה תשובה על כל מעשיה", עדיין נושאת מטען רגשי/התנהגותי מתקופה של הנהגה כואבת ולא-ראויה-לחלוטין כזו.

הרי לימדונו רבותינו, וכתב הרמב"ם, מה זה בעל תשובה גמור? שהזדמנה לפניו אותה אשה, ויחסו אליה אותו דבר, ולא נכשל.  אז הנה אנו רואים, לענ"ד, שיכול להיות מישהו ששגבה מעלתו הרוחנית, אך עוד לא ניקה רגשית. אז זה כמו להתחתן בלי  דבר כזה?

לכן, לענ"ד, יש הבדל בין בנים לבנות בענין הזה. ולא פעם בנים "מקפידים" על ענין כזה ולבנות לא איכפת.

אז זו הרגשה לגיטימית, לענ"ד, ומי שמרגיש כך - מוטב שלא יתחתן איתה רק בגלל ידיעותיו על גודל מעלת התשובה מצד עצמה. כבר ראינו בתים שנחרבו בגלל דברים כאלו.

אך לאידך, אינני אומר זאת ככלל לכיוון זה. מאד תלוי בבחורה, ובבחור. ומה רמת ה"תשובה" שלה ביחס למה שהיה: התנערות מוחלטת, תחושת הכיעור שבכך, אי שאריות רגשיות לחלוטין, או לא?

וגם הבחור - מה רמת רגישותו לענין? הרי בוודאי שמצד הדין, זה "מותר".

ומה שכתבת "קל להגיד" - הוא גם הכי קל לעשות. מי שרואה עצמה, ויתכן שבצדק מצד מעלתה, כיכולה להתחתן עם כל אדם תורני - צריכה להעריך כך גם "חוזר בתשובה" הגון. ומרקע משותף - הרבה יותר קל. ויתכן שיבנו בית כזה, שהרבה יוכלו ללמוד מהם.. 

לבדוק איפה נמצאת המשפחה שלה, איך הם מקבלים אותה, איך היחס אליהם, איזה יחס הם מתכוונים לתת לזוג הצעיר, האם יש שם אנטי או קבלה וכו'.

כשמתחתנים עם אדם מתחתנים גם עם המשפחה שלו אין מה לעשות.

ויכול להיות שהתוכן המדהים שהוא מביא עימו אף מפצה.

אני לא יודע אם היחס הזה נכון כלפי חוזר בתשובה שיש לו מציאות מיוחדת. כדאי לדעתי להתייעץ עם רב,האם ראוי שמבחינה יהודית תורנית נתחשב בעניין הזה (וכאמור המציאות שהוא בא איתה יכולה אף לפצות) ,כי אם נאמר כך נפסול חלילה יהודים קדושים יראי שמיים בצורה מעוררת השראה (אמיתית) רק בגלל שלא חינכו אותם לתורה וההורים גדלו בצורה אחרת מהתורה ומתנגדים לדרכו.להפך הוא זה שלמרות שלא היה לו כלים וחינוך לתורה חתר עד שהגיע אליה והפך את כל עולמו בשבילה.

בס"ד בר"ה

הייתי יודע אם כן או לא...

כמובן שזה, במידה ושאר הדברים האחרים בסדר

כמובן שגם קצת חסרונות, אבל אפשר להתגבר...

וצריך לבדוק את המקור של החזרה

רוב הבחורים החוזרים בתשובה שיצאתי איתם היו נלהבים מאוד עדיין מכל גילוי ומעצם העניין. ואני, בעוונותי, בד"כ לא עומדת בציפיות מילדה טהורה שזכתה להוולד בטהרה ולגדול דתיה מבטן...

(והאמת שההתלהבות הזאת כנראה פשוט לא מתאימה לי בחזרה, אז אני לרוב נמנעת מהסיבה הזאת. שאלת שמירת הנגיעה לא הטרידה אותי בפעמים שבהן כן יצאתי עם חוזרים בתשובה)

בין בנים לבנות בענין הזה.

בלי לחוות דעה חד משמעית כוללנית.

אני אמנם לא גבר אבל הקושי הנפשי שבלחשוב על העבר הוא נראה לי די דומה.

אני יודעת שברובד החיצוני זה לא אותו דבר. לא על זה דיברתי.

למה התכוונתי.

"כוכבי בוקר" כתבה, שלה עניינים שנוגעים ל"נגיעה" וכו' בעבר, לא מפריעים.

ועל זה אמרתי, שבלי להכליל - בנים ובנות זה לא אותו דבר. לא פעם הרגישות אצל בנים לענין הזה גדולה יותר.

אז מה שייך לענות "היא בחורה ואומרת שזה ככה"...  או, "כי פעם היית אשה?".. הרי אני דיברתי דווקא לא על הבחורות, אלא על כך שיש בחורים שזה מפריע להם הרבה יותר. ואני שמעתי על מקרים כאלה, שזה לא כמו שהיא חושבת ש"הקושי בלחשוב על העבר הוא אותו דבר" (ואכן, ציינה ביושר ש"היא לא גבר".. נכון..)

לי זה פחות הפריע במקרים שבהם יצאתי עם בחור חוזר בתשובה.

אני בטוחה שהוסיפה לזה העובדה שמעולם לא היה לי קשר כזה של מעל 2 פגישות, ושבשלב מאוחר יותר זה כן היה עולה.

אבל אני לגמרי לא מדגם מייצג, ואני לא מבינה מאיפה אתה מסיק שלבחורים זה קשה בהרבה מלבחורות?

אולי מי שדיבר איתך עד היום היו רק הבחורים ולכן לא שמעת את ייסורי נפשן של בחורות בנידון?

שלא התכוונתי כלל וכלל להמעיט מיסורי נפשן של בחורות בנידון. בשום אופן.

רק בהיות שראיתי שאת כתבת על משהו בענין הזה כדבר שלא מפריע לך, הערתי שאצל בחורים זה יכול להיות שונה. אם היית כותבת כמו שכתבת כעת, בכיוון שגם לבת זה יכול להפריע, בוודאי לא היה עולה בדעתי "להשיג" על כך..

ולגבי "מניין אני יודע" וכו' - אם זה בדווקא חשוב לך, את יכולה ליצור איתי קשר ב"אישי".

לא נראה לי שראוי כ"כ להאריך בענין זה כאן.

אולי יש פה בע"ת צדיקים, ששנינו יכולים ללמוד מהם - וזה לא נעים להם כ"כ?..

וכל הסיבה שהערתי על הנושא, היתה לא כדי לגרום למישהו לחשוב כך "בכח", אלא כדי שאם מישהו מרגיש אצלו בעיה עם דבר כזה, לא יחשוב שזה דבר בלתי לגיטימי, יכריח את עצמו לחשוב גם לגבי הרגשתו הזאת רק לפי המעלה (האמיתית) של בע"ת, ובסוף ח"ו יהיה פיצוץ..  זה, בין השאר, מאד אישי. לענ"ד.

אבל השאלה היתה אישית ולכן הגבתי בדיוק על עצמי.

(כבר הסברתי למעלה שהבעיה שלי עם חוזרים בתשובה היא שאני הרבה פחות דוסית מהם, לצערי. ככה שאני מקווה שאף אחד לא נפגע מדברי)

למה הוא אמור להפריע לך ל"בנות" את האישיות שלך? כל החיים האישיות שלך מתפתחת, אז כל החיים תשארי לבד?
לפי דעתי זה פספוס
אתם יכולים לגדול ולהיבנות ביחד

אבל אם את לא מרגישה מוכנה לזוגיות זה סיפור אחר

בהצלחה [:

בת קול לא מוציאה שני פתקים, מכריזה בקול את התוצאה (בלי אנחנו נשמע, כמובן...), ולא שוכחת להוסיף תאריך תפוגה .(לפחות ככה נראה לי...)

אם את מרגישה לא שלימה - זה מצויין. עדיף מאשר להרגיש שלימים ולהיות במצב אחר...

כל החיים אנחנו לא שלימים לגמרי, אנחנו מתקדמים, בלי הפסקה.

אבל ההרגשה הזו, היא זו שמעכבת.

בשביל להקים בית, לעשות משו חדש משל עצמינו שלא נשען על מישו אחר - צריך סוג של יציבות.

שאנחנו כבר די יודעים מי אנחנו ומה אנחנו רוצים מעצמינו.

זה ישתנה 1000 פעם, אבל אנחנו יציבים. כל פעם אנחנו יציבים במקום אחר יותר גבוה.

הוא בחור טוב?

יופי.

א. אל תבני שהוא יחכה לך, יש לו חיים משלו. יש עוד המון בחורים טובים מאד.

ב. אל תעשי ממנו 'מודל' - יש בחורים טובים מאד, אבל עם 'פנים' אחרות. יש להם נקודות אחרות שאולי לא היו אצלו, או שאצלו הם לא היו 'משו משו'.

קחי את הזמן בנחת וה' יזמן לך את הנשמה שמתאימה לך. הנשמה הזו זו מהות, אופי, תכונה. זה לא שם של מישו עם כתובת מדוייקת.

אין מה להלחץ, אם עושים דברים מתוך לחץ - הם לא נעשים טוב ורק סובלים מזה.

אז תחכי עד שתרגישי מוכנה (ואל תכנעי ללחצים!), ואז תצאי ותפגשי נשמות חדשות בצורה הרבה יותר בריאה ושלימה.

הייתי מנסה בכל הכוח למצוא במה להעסיק את עצמי בזמן כזה, להתעסק בזה פחות.

כשיהיו כוחות תחזרי לזה.

ואם את יכולה למצוא חברה שאת יכולה לשפוך לה באין פמפריע והיא באמת יודעת להקשיב, ועוד יותר אם היא גם יודעת לומר מילה חכמה- ואז לדבר את זה. לספר, לומר מה היה טוב, ממה נפגעת...

שתי עצות קצת סותרות.

את יכולה להשתמש בכל אחת בעיתה או לבחור את זו שמתאימה לך.

ואם תרצי- אני כאן בינתיים ואת יכולה לבוא לפרוק לי.

תוכן

אם לשולי רנד זה עבד גם לך זה יעבור בסוף

ותשתדל בעדינות... ובצורה שלא תביך אותה...

* יש את הדעה להגיד אחרי האירוסין או קצת לפני את הרגשות..

* יש את אלה שלא אומרים בכלל , רק אחרי החתונה .

אבל אני חושבת שכן טוב שתגיד לה שאתה אוהב אותה מתי שתרגיש לנכון להגיד לה...הרי אנחנו בני אדם , ולדעתי כדאי להביע רגשות וזה טוב ונכון..זה חלק מהקשר.. רק להיזהר שזה לא יגיע לקירבה יותר מדי..

כי יש הבדלים בין גישות.

יש כאלו שאומרים שלא בכלל לפני החתונה, ויש כאלו שאומרים שכן- אבל במידה.

בכל מקרה- אם היא גם בעניין, אז אתה תמיד יכול לרמוז, להגיד דברים בעדינות, לתת לה מתנות קטנות (אפילו לקטוף לה פרח יפה לפני הפגישה- יש בנות שמאד ישמחו בזה..) והכי חשוב (תמיד) להראות אכפתיות. להקשיב לה באמת, לשים לב לדברים שהיא אומרת ומשדרת, לבוא לקראתה, לחפש מה ישמח אותה ולהיות פתוח וכן איתה- זה בעיני הדברים שהכי מסמלים אהבה. יותר מכל המילים והמתנות הגדולות.

בס"ד

ןתלוי בגישתו של הרב שלך.

יש בת שיביך אותה אם תגיד לה שאתה אוהב אותה, ויש אחת שמחכה לזה בכליון עיניים.

אפשר, אולי, לתת לה מתנה קטנה [אפילו פרח או משהו] ולכתוב לה מכתב, ושם להגיד לה כמה אתה מעריך ואוהב והכל. שזה לא יביך אבל שהיא גם תדע מזה.

לדעתי חשוב להגיד לפני, אבל שוב, אני לא רב ובטח שלא פוסק.

בהצלחה לכם! יישר כוח על העדינות והצניעות.

יפה - כי בזכות הצניעות שלך, אתה שומר אצלך את רעננות ההרגשות החשובות לקראת נישואין, ובכלל לאדם:

גם הרגש היפה כלפיה, וגם תחושת המקום המיוחד לכל אחד, שמתבטאת בהרגשת הצניעות.

אשריך.

אין שום פסול לומר לבחורה שאתה אוהב אותה. להיפך, זה דבר מאוד חיובי ורצוי ומראה על רגש בריא.

כל אדם שנמצא בקשר זוגי יהיה שמח לדעת שהוא אהוב.

ומה ההבדל בין לפני החתונה לבין אחרי החתונה??...

אין שום סיבה לשאול רב בנושא הזה. תפעיל את השכל הבריא והנורמלי שלך. (בכלל, אפשר לראות בזמן האחרון שאנשים רצים לשאול את הרב על כל נושא שבעולם... לא צריך לרוץ לשאול את הרב על  כל דבר. זו תופעה שדי הקצינה בזמן האחרון...)

לסיכום: תזרום ותאמר לה את מה שאתה חושב.

שיהיה לכם המון מזל טוב ובהצלחה!

הרי רואים שיש לו רגש בריא ועדין.

ומה השאלה מה ההבדל בין לפני החתונה לבין אחרי החתונה? שכאן הם נשואים, וכאן עוד לא. ובין אנשים לא נשואים, יש גבולות בהתקרבות, כמו גם בעניינים נוספים. אדרבה, זה הרגש הבריא, להרגיש שיש הבדל.

ובהיות שהוא מרגיש את זה, וקשה לו "לכווין את הדקוּת", עד כמה ביטוי כזה נכון לפני החתונה ועד כמה כדאי לשמרו לאחריה, הוא שואל. זה מאד יפה.

באמת "לא כל נושא שבעולם" צריך לרוץ לשאול - אבל בהיות שיש הנהגות צניעות ראויות, ו"השכל הנורמלי" אינו תמיד אובייקטיבי או מכוון להנהגה הראויה, זה בסדר גמור שמי שמסתפק אם יש בכך משהו ששייך להלכות צניעות ויצירת קירבה יתרה - ישאל.

יש להניח שאם הוא אדם ששואל רב על דבר כזה - אז אם הרב חושב כמוך, הוא יגיד לו שאין צורך לשאול על זה.

ואם אינו חושב כמוך - אז כנראה שזה לא כ"כ ברור לדעתו שאין בכך "שום פסול"..

אולי הבחורה לא מרגישה בנוח עדיין?

אולי היא בכלל במקום אחר?

תחשוב על בחורה שמנסה להבין היכן היא נמצאת מבחינת הקשר, שכלית ורגשית.

הצהרה כזו מצד הגבר, שכנראה כבר די נסגר על עצמו, מה הוא חושב ומרגיש לגבי הקשר (ואם הוא לא סגור- על אחת כמה וכמה שלא יגיד!!!!!!!) רק תבלבל אותה יותר, ועלולה אפילו לגרום לה להגיע ח"ו להחלטה לא נכונה.

להצהרה כזו יש משקל ואחריות גדולה. אני לא מגזימה.

ולפותח השרשור-

כל הכבוד שאתה חושב עליה ועל הקשר שלכם, ומעניק להחלטה משקל וחשיבה.

נסה לרמוז לה בדברים אחרים, ואם אתה עדיין חושב להגיד לה ישירות, וודא קודם כל שהיא באמת מוכנה לזה!

ב"הצלחה!

(כמובן שכדאי תמיד לשאול רב.. אין אני פוסלת חלילה את הנקודה הזו)

תמיד אפשר לומר: יש בך מידות טובות ב"ה, אני שמח בקשר, טוב לי, וכך על זו הדרך

ואין זה גורע מן הצניעות,

כל עוד זה נאמר בנימה הנכונה, ובזמן מתאים לשניכם..

ואני אף מאמינה שזה מעביר את אותו המסר

בהצלחה

לומר מילות אהבה וקרבה.

רק תזכור שאלו דברים חשובים ביותר וצריכים להיאמר בכוונה מלאה

זה יכול לצאת דרמטי ומוזר... אל תתבחבש יותר מידי פשוט תזרום....

אם נעים לך איתו, זה נראה לי סיבה טובה להמשיך לבדוק.

אם אחרי חודש-חודשיים עדיין כלום לא זז- זה זמן טוב לעשות חושבים מחדש.

פשוט קרה פעם שחשבתי שזה יבוא עם הזמן ואחרי חודשיים וחצי הפסקתי עם זה והבחור לקח את זה ממש קשה ככה שאני קצת מפחדת...עשה לי קצת טראומה-תקופה אח"כ לא הסכמתי לשמוע על כלום...

אבל לדעתי ומניסיון אישי- לוקח יותר מארבע פגישות להתחיל להרגיש.

אם את לא מרגישה דחיה ונעים לך וטוב איתו, חכי ותראי איך זה מתקדם, ומקסימום  בעוד כמה שבועות אם כלום לא יזוז- תחתכי.

אני חושבת שבחור שמתלהב ממך גם יעדיף את זה ככה, מאשר שתחתכי עכשיו רק כי את מפחדת לפגוע בו אחר כך.

תודה אני יחשוב על זה...

בעזרת ה יהיה טוב,מקווה לא לעשות טעויות...

יש אנשים שמרגישים יותר, כי הם בטבע שלהם רגשיים יותר ומתחברים יותר, ויש אנשים שפחות רגשיים ולכן פחות מרגישים תחושות של התאהבות וכאלה... 

תראי שאת לא מצפה להרגיש משהו שפשוט לא תרגישי...

אם אחרי חודשיים וחצי לא ממש הרגשת משהו, תתבונני פנימה ותחשבי אם מתי שהוא כן תרגישי....

בהצלחה ממש!!

לי שלא זו הבעיה...

אני בחורה מאוד רגשית ולכן מוזר לי שאני פשוט לא מצליחה להרגיש כלום כי זה לא קורה לי בד"כ 

אבל הבחור הקודם שנפגשתי איתו פשוט לא גרם לי להרגיש הרבה אני פשוט סתם מרחתי את זה-לגמרי טעות שלי!

ונראה לי שבגלל שהתגובה של הבחור היתה איך שהייתה קצת יצאתי מפרופורציות...

אני צריכה להחזיר לעצמי איזון ולהפתח מחדש נראה לי שזו הבעיה.

במיוחד לאחר קשר כמו שהיה לך- גם לי היה משהו מאוד דומה למה שאת מספרת, ובאמת- בהמשך מסתגרים מבחינה רגשית (למרות שזה בתת- מודע ולא מודעים לכך).

חשוב מאד לנסות להפתח ולתת צ'אנס.

ומבחינתך לשבת ולחשוב באמת: האם אני מעריכה אותו ואת דעותיו? האם אני נהנית בפגישה עצמה? האם אני מעוניינת להתייעץ איתו בנושאים שונים ומעריכה את תשובותיו?

בין הפגישות לפעמים קשה כי זה מחייב וכו'. נסי יותר לראות איך הולך בפגישות עצמם ולחשוב עם עצמך...

רעיון 1 - לברוח לחו"ל להתחתן שם ולחזור לארץ נשואים

רעיון 2 - להתחתן בארץ בלי לשאול את ההורים שלו

רעיון 3 - להציב אולטימטום - או חתונה או ...

רעיון 4 - להתארס עכשיו ועד החתונה זה יעבור

המלצתי היא רעיון 4

ועד אז מה לעשות..לדבר על העתיד המשותף שלכם יחד

ועל מה תדברו אחרי החתונה?

אין לי ממש רעיונות

אבל אם אתם כבר בנויים לחתונה, אולי כדאי להפחית מעט את הפגישות

חבל להמשיך לפתח רגש על ריק, רגש שרק מכאיב בשלב הזה

נכון, זה חשוב, אבל זה יוצר הרבה כאב ומתח

תנסו להמעיט קצת את הפגישות שלכם

אם נגיד אתם רגילים לפעמיים בשבוע, תורידו לחצי

בכללי להוריד מעט

לדעתי זה יכול לעזור לכם!

ואם הוא יוכל לגשר זה יהיה טוב (חשוב לזכור שגישור של אדם מחוץ לתמונה יכול לעזור גם במקרים שגישור ישיר ביניכם עבד רק חלקית) כי במצב הביניים הזה יש גם חסרונות.

תמצאו איזה תאריך סמלי (בדיוק לפני שנה היה לנו את הדייט הכי ארוך..) ותחגגו אותו.

לכו לים\למסעדה\פיקניק כייפי ותקנו אחד לשני מתנות קטנות ולהוסיף להם מכתבים ארוכים וחמודים.

ותזכרו- תמיד כשצריך להעביר הילוך, האוטו רועד... 

ואל לנו להיכנס למקומות של חוסר בכיבוד הורים.

אנו מתפללים שההורים רוצים בטובתנו ובשבילנו, אבל כשהכסף בא מהם יש להם זכות להחליט מתי להוציא אותו.

(אולי הם עכשיו בחובות גדולים ואמור להיפתח להם חסכון עוד חצי שנה?????)

אסור לשכוח כיבוד הורים בדרך לחתונה

מצוות כיבוד הורים היא עד הגבול שבו זה כבר משפיע על החיים שלך: חתונה, עבודה וכו'. 

אבל אתה לא יכול לבוא להורים בדרישה להוציא אלפי שקלים כזה ממש נוגד את מצבם כרגע.

לך תתחתן ברבנות ובלי כסף מההורים ואז תוכל לעשות את זה מתי שאתה רוצה, אבל אם אתה רוצה שההורים יממנו והם מבקשים שתמתין זמן בשבילם אז צריך לכבד את בקשתם (אחרת תתחתן בלי כסף..)

יש הורים (ורובם כאלה) שיעשו את המאמץ לטובת הזוג גם מבחינה כספית א-ב-ל: אל תדון אדם עד שתגיע למקומו (וגם אם זה ההורים מקטע הכספי)

זה קשור לכסף. 

זה כבר שיקול אחר ואני לא חושב שנכון לערב בין השניים. 

ואני לא דנתי אף אחד. פשוט כתבתי שאין כאן קשר למצוות כיבוד הורים. 

בעיני הורה שעורך חתונה לילד שלו, עושה לו טובה והוא לא חייב לעשות את זה, ולכן ברור שמה שאתה אומר הוא נכון. אבל עדיין, זה לא קשור למצוות כיבוד הורים. 

הם יגידו להם...

ולא "לא יעכלו"

ההורים שלכם לא מתחתנים.. אז לא נראה לי שצריך לתת להם זמן.

זה אמנם ממש התחשבות יפה.. אבל תתחשבו בעצמכם קודם כל. שנה וחצי זה המון

מזל טוב!

חברה טובה התחתנה במקום ממש רחוק,

והיה לי חשוב להגיע

אך הדרך הגעה והחזרה לשם הייתה ממש מסובכת

ונוצר מצב שברגע שהגעתי, כבר הוצרכתי לחזור..

זה באמת לא נעים, אבל אולי זו דרך לשמח חתן וכלה:

להגיע למקום שליבם באמת חפץ למרות כל הקושי

כך שהתעודדי, בוודאי עשית טוב,

ושימחת.. בדיוק כפי שבוודאי רצית שיהיה..

בעיניי החבר'ה הם מנה מכובדת מהחתונה..ולכן אשתדל לעשות במקום נגיש או לקחת בחשבון שנארגן הסעה..באמת קשה לחבר'ה להגיע לכל מקום חור וחבל..ברור שכשיש סיבות כבדות משקל יותר אז לא עושים במקום הכי נגיש וזה..יש עוד צרכים מסתבר..

חברה שלי גם התחתנה בחור מטורף וניסינו לדבר איתה אם יש הסעה וזה...אפילו סוג של לרמוז אבל לא  בפעירות ממש לא פשוט כי אחרת יהיה מסובך ממש להגיע כמובן שהשתתפנו בעלות ההסעה..זה ברור..סתם כך נראה לי.

ותכל'ס בעיה של החתן והכלה...

יכלו למצוא אולם יותר נגיש.

אני מקווה מאד שזה חלק מהשיקולים כשמחפשים אולם ... בכל זאת מי שבא לשמח זה האורחים.

אפרט קצת...
 

לפעמים בהתחלה קצמת קשה להתרגל למראה, אבל עם הזמן  מרגלים ומתגלה היופי....
 

מנסיני האישי, אני ב"ה גם יוצאת עם בחור זהב!! תקופה מאד ארוכה ובהתחלה לא הייתה מציאת חן חיצונית שרק ככל שעבר הזמן זה פחות הפריע והיום ב"ה כלל לא ורק רואה את היופי החיצוני שלו....

זאת דעתי בלבד!!

אפשר הסבר?

אני חושבת שכדאי להפריד בין חיצוניותה, לבין האופן בו היא מביעה את חיצוניתיה..

אם היא לעיתים נאה בעיניך ולעיתים לא, משמע אתה פחות מתחבר לאופן בו היא מביעה את חיצוניותה. (כך לפחות אני מבינה ממך). האם צדקתי?

אם לעומת זאת התכוונת שאתה לא מתחבר לחיצוניותה הפיזית,

אולי אשאל, על אף התחושה שבוודאי יש פה בעיה כלשהי,

מדוע ניפגשתם חודש וחצי אם זה כל כך הפריע?

אשמח לחידוד השאלה

ברור שאין דחיה. אם כך, היינו מפסיקים.

ולכן, השתדלתי לשים בצד. לנסות לפגוש את הבן אדם.

וכן. החיצוניות הפיזית מציקה לי. שוב, לא תמיד.

לסגור את העיניים? להתעלם? ומצד שני - להפסיד אישיות?

שני הדברים לא הגיוניים.....

זה באמת יכול להיות הפסד גדול.

אבל מצד שני, אתה לא יכול לגרום לה עוול שאתה תסתכל עליה כמי שאינה מוצאת חן בעיניך.

לכן, אם אתה רוצה בכל זאת לנסות לזכות בה באמת -

תנסה אולי, לזמן מה, לא לבחון כל הזמן "איך היא נראית" -

אלא לשים לב רק לאישיות, להתענין וכו';

ואח"כ לראות אם אתה עדיין "רואה" מה שלא מצא חן.

אולי תזכה שפתאום זה ייראה לך אפילו נחמד.

הלוואי שתצליח.

בעזרת ה' יתברך

קודם כל, כדאי שתבדוק עם עצמך מה לא נאה בעיניך, אם למשל זה הלבוש, אז היא יכולה להחליף לסגנון שיותר תאהב...

ואם זה ממש התווים שלה, או מבנה הגוף שלך אתה צריך לראות עד כמה זה מפריע לך, אם אתה לא יכול להכיל את זה וזה ממש דוחה אותך, זה בעיה. אתה צריך לחשוב אם תוכל להתחבר למראה שלה ולאהוב אותו.

זה מאד לא פייר בשבילה שלא תאהב את המראה שלה, אם אתה הולך לחיות איתה עד 120, זה לא פייר... אישה צריכה שבעלה יתחבר גם למראה החיצוני שלה..... תחשוב גם עליה... 

אתה יכול לעבוד על להתחבר למראה, אבל אם זה לא מצליח, זה לא טוב... תחשוב על זמנים שבהם תהיה פחות מאוהב, ויותר עייף ועצבני, כמה תוכל להכיל את המראה הזה?? מסוכן להדחיק דברים... זה יכול לעלות בהפוכה....

אבל בסה"כ האמת היא שאנחנו אוהבים אנשים בגלל מי שהם ולא בגלל איך שהם נראים. 

אני לא חושבת שכל החברים הטובים שלך חתיכי על.... בדרך כלל הם בטווח הנורמה...

תתפלל לה' שיתקן אותך בעצה טובה, ושיהיה לך פשוט וברור! זה יועיל יותר מכל העצות האפשריות....

ריבון כל העולמים . היום הזה הוא ראש שמחתנו מכל ימי חיינו , כי על כן זכינו להוליך ביום זה את בננו אל חופתו , עם הכלה אשר ייעדת לו לפני צאתו לאוויר העולם. על כן אני פונה אליך בתפילה בדמעות חמות ובלב נשבר , אב הרחמים שלח ברכתך  ממרום על הזיווג של החתן והכלה הנכנסים היום בברית הנישואין להיות איש ואישה .

 שלח את מלאכיך הטובים ללוותם אל החופה ופתח לפני בני את שערי החן והחסד מלפני אשתו ולאשתו מלפניו ושימצא מרגוע בביתו זו אשתו . חיים שקטים ושלווים , שלא תהיה ביניהם שום קטטה ושנאה ושלא ייפרדו חלילה זה מזה  , שיהיה זיווגם זיווג של קיימא ויזכו לזרע של קיימא , שלא ייפרדו זה מזה , אב רחום תן לילדים פרנסתם מכף ידך , שלא יצטרכו למתנת בשר ודם ויתפרנסו בכבוד בברכה ובהצלחה , ושלא תשלוט בהם עין רעה ושנזכה אני ואישי לראות בהם רב נחת , ותמלא משאלות לבנו עליהם לטובה ושילכו לחופה בשעה מוצלחת .

גם מה שאת רואה שלכאורה יש לו מקור הוא בעצם תפילה שמישהו חיבר אותה לעצמו בעצמו, ואעפ,כ צריך לדעת שאין תפילה חוזרת ריקם. גם אם היא ללא מקור מפורש.

לדעתכם, הגיל קובע?

אדם שהגיע לגיל- יתחתן, גם אם הוא לא מרגיש צורך?

ואדם שלא הגיע לגיל, ורוצה (רצון פנימי מבורר, לא איזה "התאהבות" של שישיסיט) לא יתחתן?

זה הגיוני שגיל יקבע דבר כזה?

(נו, טוב, כמובן שיש לי אינטרס להגיד את זה )

* לבנות מגיל 20-24

* לבנים מגיל 21-26

ובע"ה זה יהיה בקרוב

(ממש אופטימית נהייתי לרגע1)

זה שאין מספרים!!

מה אנחנו יודעים מה ה' מתכנן שנכון לכל אדם ואדם?

כאשר אדם מרגיש בשל- וזה בא לידי ביטוי במעשים ובתחושות- אז הוא מוכן.

אני מוכנה לפרט אם תרצה לשמוע...

ב"הצלחה!

לרוב- בנות:20-23, בנים: 21-24

אבל ה' קובע ומכוון ממש. לפעמים אדם רוצה וחושב שהגיע הזמן שלו, וה' חושב אחרת....

צריך לסמוך על ה' ולזרום איתו, למרות כל התפילות והתחנונים, לא ללחוץ יותר מידי..... מי יודע מה ה' מתכנן לך.....

בטוח את הכי טוב בשבילך....... לפעמים אנו חסרי סבלנות....

חברה אמרה לי פעם, לאלוקים יש 3 תשובות:1. כן. 2. כן, אבל לא עכשיו. 3. לא, כי יש לי משהו יותר טוב בשבילך.....

שנזכה להרגיש את יד ה' המכוונת לטובה... גם כשקשה....

לי ולעוד הרבה חבר'ה מהפורום זה לא רלוונטי, החיים לרוב מכתיבים אחרת.

אנחנו מכתיבים את החיים.

יש לנו בחירה חופשית, לא?

האם כשאומרים שמה שהקב"ה רוצה, זה מה שיקרה, אנחנו לא זורקים את האחריות על מישהו אחר?

כשאני מחליט שהגיע זמני להתחתן, ואני אכן מוצא מישהי ומתחתן, בגיל 16 אפילו- זה בעצם הקב"ה?

(אם כן, מה הדיונים בכלל באיזה גיל לצאת?)

אולי זה דומה למושג הערבי "מכתוב"?

יכול להיות שטיפה הלכתי רחוק, אבל-

א. האם זה לא נכון?

ב. הליכה רחוק באה להדגיש את הנקודה.

אתה בגיל הרצוי - ובקושי מספיק מציעים לך,

אתה נפגש -

כשאתה רוצה היא לא.

כשאתה לא - היא כן.

וכשהכל מושלם ואין קליק..

וכשיש קליק - וזה לא מתאים מסיבות אחרות..

תקרא קצת "לקראת נישואין וזוגיות" ותתעדכן..

בעצם אתה אומר שאין מה להתאמץ, לא באמת אני עושה את זה.

אני למשל אחליט לצאת, אבל לא אגיד לאף אחד- הקב"ה יביא לי אם הוא רוצה.

או שאתה אומר שצריך להשתדל?

אז הנה, אנחנו מוצאים את מעשה ידינו בתכנון של הקב"ה. ומה עם המצוות, וההתנהגות בחיים?

בעצם, לפעמים אנחנו רואים ממש שפשוט לא מצליחים. אפשר להגיד שגם זה בגללנו, בגלל העבירות שבידינו, לא?

זה ממש מורכב... צריל ללמוד מה הגבול בין השתדלות לבטחון, ויש ביהדות גישות ושיטות שונות מאד ביחס ביניהם- כמה צריך להשתדל וכמה צריך לבטוח בה'....

ככל שאדם במדרגה גבוהה יותר הוא צריך פחות להשתדל ויותר לבטוח, והשתדלות יתר יכולה להיות חיסרון באמונה....

בדיוק כתוב ב"יום-יום" (חב"ד) משהו מהמם בעניין- "רבינו הזקן שאל את אחד החסידים הגדולים המקורבים ביותר, בהיותו אצלו ביחידות, למצבו. ויתאונן החסיד כי ירד מנכסיו וכו'. ויענהו רבנו: לך זקוקים- שתאיר סביבתך בתורה ועבודה שבלב. פרנסה ומה שאתה צריך- זאת צריך הקב"ה לתת לך. עשה מה שאתה צריך, יעשה ה' יתברך מה שהוא צריך."

לפעמים הנסיון היותר קשה הוא לא להשתדל והתאמץ אלא לשחרר ולהרפות, לסמוך על ה' לגמרי. אני חושבת שרוב בני האדם נוטים יותר להשתדל, הביטחון והאמונה לא באים במקום השתדלות. בכל אופן, העניין הוא להשתדל בפועל ולעשות מה שצריך לעשות בעולם המעשה, בלי הסרת אחריות וצפיה לאיזה נס, אבל לדעת שהתוצאה בידי שמים. שהיא לא פרי ההשתדלות שלנו. זאת אומרת תעבוד- אבל תדע שהפרנסה מאת ה' וכו'...  "עשה מה שאתה צריך, יעשה ה' יתברך מה שהוא צריך."

בס"ד

ומי שחשקה נפשו בתורה יכול יותר.

ונשים בכלל לא חייבות.

אשה לא תשב בלא איש משום חשדא..

דיברת על "פרו ורבו"

ואשה גם מצווה לפי התוס' "לא תהו בראה"..

שנזכה.

הדבר היחיד שריגש אותי בזמן האחרון.

אגב, הדהמת אותי בכלל שאת מתכננת ללכת אליהם הביתה. כל הכבוד לך. אמיתי!!

אמן שכל תפילותייך יתגשמו!

היו לי דמעות בעיניים...

יישר כוח עצום על ההסתכלות!

מכירה סיפור דומה מאוד מקרוב (לצערי, זה ממש כואב..)

בעזרת ה', תזכי למצות, ישועות וחתן בקרוב!!!

אחח... טעטע, איזה ניסיונות?!?!

את מדהימה. איזה כוחות. איזה אישיות.

אני פשוט מעריצה אותך.

יהיו לך כוחות להתמודד עם כל זה, אין לי ספק בכלל.

שה' ישמח אותך במהרה עם הבחור שיהיו לך איתו לא רק שנתיים יפות,

אלא חיים נפלאים פי כמה וכמה. מהרה.

שהייתי עומדת בניסיון! שהזכות תעמוד לך למצוא את המיועד במהרה, ועם פחות כאבי לב!

בס"ד

כל הכבוד.. בעזרת ה' יתברך עם כל הרצון את תצליחי!! כל הכבוד, בע"ה שבקרוב את תעמדי עם חתנך מתחת לחופה..

יבוא גם זמנך!!

והבחור שתתחתני איתו יהיה מדהים פי מליון!!!

מגיע לך כ''כ הרבה!!!

רק על ההבלגה הזו מגיע לך..

את כמו רחל אימנו..

וואי. זה מדהים!!

בס"ד בר"ה

את צדיקה, קדושה, מטורפת, ענקית וכל התארים שבעולם מגיעים לך!!!!

באמת שהצלחת לרגש אותי, ליבי יוצא אלייך!!!

הלוואי וזכות ההסתכלות המדהימה הזאת, תעמוד לך לזכותך, למציאת החתן בקרוב מאוד, יותר ממה שנראה לך!!!

שיהיו לך חיים מאושרים פי מליון ממה שתכננת ורק טוב ונחת כמו שאת משדרת ועושה!!!

אחחחח צדיקה, שה' רק יברך אותך בכל הטוב שבעולם!!!!

את פשוט מודל לחיקוי!!!!!!

קרה לי משהו דומה. רק בפחות זמן. ואני הייתי החברה.

פשוט עשית לי טוב נשמה! תודה

בע"ה שהנסיון הזה יעלה אותך מעלה מעלה...

אבל את צריכה להפרד גם ממנה.

לא תוכלו להמשיך להיות חברות כל כך טובות.

אם אהבת את הבחור והוא עזב אותך ועכשיו הוא מתחתן אתה - זה סוף החברות.

עליך לצאת לדרך חדשה.

למרו תהקושי כעת, היא תתרגל ותיה ביתם לביקור ותתרגל ובע"ה תמצא גם היא את הזיווג שלה וכבר לא תרגיש אליו רגשות או אי נעימות משניהם הזמן עוזר..בע"ה. שהיא תמצא למה להפסיק להיו תחבורת לא מובן..

הלואי והיו יכולות להמשיך להיות חברות.

אבל למרבה הצער, בחיים האמיתיים זה כמעט בלתי אפשרי.

שהקב"ה ישלח לך ממש בקרוב את מי שהיה שווה לעבור הכל בשבילו וכמובן, שתשכילי להבחין שהוא באמת שלך-

ואז בע"ה הצביטה תעלם ותוכלי לשמוח בשביל החברה בלב שלם.

חיבוק גדול!

מכירה את המצב..

רק טוב!

אפשר להבין את הקושי..אין ספק שזה קשה..

כנראה זה נסיון ממש ממש ממש גדול בחיים שלך..

תנסי לחשוב שאם הוא מתחתן עם מישי אחרת אז כנראה שהיא

הזיווג שלו ושלך מחכה לך והוא יגיע הכי מהר שהוא יכול..

תודה על העצות הטובות, החיזוק והפירגון. (גם כאלה שכתבו באישי ולא הספקתי להגיד תודה).

אני לא מרגישה קדושה, וכל התארים האלה. אלוקים מביא אותנו לעולם ומידי פעם גם נותן לנו איזה ניסיון.

וכמה שהניסיון יותר קשה, הסיפוק כשמרגישים כשצולחים אותו בגבורה הוא ענק יותר. וההתקרבות היא קרובה הרבה יותר. 

אבל הניסיון הזה בהחלט לא עובר במחי יד. הקושי מגיע בכל מיני דרכים, זה מתחיל במלא טלפונים של חברים ששואלים איך אני עם הסיפור הזה והבעת זעזוע כמו- 'איך היא עשתה לך את זה?!' וזה מסתיים בהתלבטות רצינית אם לבוא לבקר אצלם בבית או לחסוך לי ולהם את זה.

אבל מה שאני יודעת זה שכשאני עוצמת עיניים ומתרחקת מהכל, אני מרגישה את ה' הכי קרוב אלי. ואני אומרת לו יותר מלעצמי שאם אדם רוצה לעמוד בדבר מסויים ולהתרחק מהקנאה והעצב בכל מאודו, הקב"ה יהיה שם בשבילו. 

ואם יש לי את אלוקים, אני מסודרת..

לבד זה קשה, שניים יחד זה חיזוק.

ולעולם ה' לא מעמיד אדם בניסיון בלי לתת לו גורמים שיעזרו לו להתגבר ולהצליח.אז זכיתי בחברה סופר רגישה ומתחשבת. 

לנתק קשר, לא בא בחשבון. מה שכן, בכדי לא להעיק ולהפריע לזוגיות הבריאה שלהם בעז"ה, אני אהיה ולא אהיה שם.

כשאני והיא דיברנו שילשום עד הבוקר, העלנו זיכרונות ילדות של רצון משותף לעצב יחד את הבית, להתייעץ ובעיקר להמשיך להיות כמעט כמו פעם-. אז בהחלט שבעלה יהיה בבית אני לא חושבת שזה יהיה מתאים לבקר. אבל הקשר שבלב לא ינתק. אני בטוחה.

'מה' אישה לאיש', כך נאמר. ואני מתרגשת שהייתי במידת מה סוג של אמצעי להכרות ביניהם. 

ואני כ"כ שלווה אחרי הסערה, אני מחתנת את החברה הכי טובה. (ואפילו יצא חרוז )

שבת שלום!

להרגיש ככה את קרבת ה' ברמה כזאת

שאת מרגישה גם במצבים כאלה שהוא לגמרי איתך.

את חיזקת מאוד את הרושם שנוצר בתגובה הראשונה שלך

אני ממש מתפעל מהגבורה והאמונה שלך!

אישית, בנסיונות שאפילו לא מתקרבים למה שאת עוברת,

לא הרגשתי את קרבת ה' בכלל.

ואם את מצליחה לראות את יד ה' בזה

שהחברה שלך היא רגישה ומתחשבת

ובזה שאת היית הגורם לזיווג שלהם

יש לך משקפיים ממש ממש טובות.

אולי אפשר סיבוב עליהם מדי פעם?

|קטן אמונה ברמות|

ושיר (בעצם, אולי לא הכי מתאים, אבל נזכרתי בו והוא יפה ):

ולמה היא החברה הכי טובה?

את החברה הכי טובה!!!!!

בס"ד בר"ה

ה-כ-ל!!!

עדיף לא לדבר, כדי לא לגרוע!!!!

שה' יהיה בעזרך, ותוכלי לעבור הכל בשלום ונחת...ה' יפנק אותך!!!

נראה שאת לא ממש סגרת עם עצמך את הנושא, למרות הנכונות המדהימה שלך לפרגן לה, את עדיין כואבת את הפרידה.

חשבת שאולי גם הוא? אולי גם כשהוא מצא את הכלה שלו - הוא עדיין חושב לפעמים עליך, ואולי משווה, ואולי טיפ טיפה מתגעגע לרגעים מסוימים שהיו לכם ביחד?

אז לכן,

אל תרבי לבוא אליהם! אל תהיי שותפה קרובה מדי למה שמתרחש,

משום שאולי זה יפריע לו לבניית הקשר עם רעיתו.

את חושבת עליו, הוא אולי חושב עליך,

תתנתקו!!!

בהמשך, כאשר הנישואים שלהם יהיו יציבים ומבוססים, וגם את בעז"ה תמצאי את שלך, תוכלו לחדש את הקשר, ללא משקעי עבר.

אבל כעת, צאי מהתמונה!

למענו, למענה, למענך!

את לא חייבת כלום אם זה קשה לך מידי. זה בסדר להגיד לה שאת באמת באמת שמחה בשבילה אבל קשה לך לשמוע את כל הפרטים. זה לגיטימי +. לא בריא להעמיס על הלב.

לדעתי את צריכה להתנתק מהם.

אנחנו יצורים אנושיים שחיים תחת השפעות/רגשות שלא בשליטתנו.

אהבה זה דבר שלא ניתן לבנות או לסתור מתוך החלטה.

אני חושב שהכי בריא לך להתרחק ממנו (שזה בעצם לגמרי מהם) ולא מכוונה רעה אלא למטרה טובה.

כשתמצאי את הבחור שלך והמקום שלך אז תהיי מסוגלת להסתכל עליו בלי שיהיו לך 'תופעות לואי'

זה נשמע לא טוב אבל זאת המציאות שאני מכיר.

את כרגע 'פצועה' רגשית.. את צריכה להבריא . לא לדחוק.

אני כותב את זה מניסיון אישי.

בהצלחה ממש ובשורות טובות בקרוב!!

כמה כוחות, ותעצומות נפש יש בך!

המילים שלך מחזקות ומביאות הרבה הרבה כוחות...

שתזכי למצוא את הבחור המתאים לך בקרוב! רק טוב בע"ה!

שמשמיים יתנו לך את הכוח להתמודד .

קיבלת ניסיון קשה שכנראה יש לך את הכוחות נפש להתמודד איתו מלמעלה...

את מדהימה תהיי חזקה!! שולחת לך חיבוק גדול!! בע"ה תקבלי את הטוב הראוי לך במהרה!

כולי מלא הערכה לאישיות מיוחדת שכמותך.

לי זה הזכיר את הסיפור של רחל ולאה.

רק שם הסיפור התפתח לכוון קצת שונה, שיעקב נשא גם אותה.

היות שמלאכת הזיווג נתונה בידי ה', אז ברור לי, שהקשר הקודם שהיה לך ולבחור, היווה כלי מכשיר לקשר של החברה  עם הבחור.

תבורכי מפי עליון, סמל של בחורה סגולית שלא מוצאים כאלה בדורנו ובהרבה דורות אחורה ומי יודע אם גם בדורות קדימה.

ומה שברור הוא שיום שמחתך עם בחיר לבך קרוב מאוד לבוא וממילא כל הדילמות יהפכו לחלום נגוז.

ובזכות מעשים שכאלו, יחיש ה' את בנין בית המקדש השלישי, ולך יהיה אז מה להגיד. אמן.

חודש טוב 

אתם כ"כ מחזקים וזה מרגש..למרות שאני שונאת את כל הקדושה, מיוחדת ומדהימה האלה.

שתמיד תהיו מהמחזקים!

מרגש וכואב לקרוא את מה שאת עוברת, אני חושבת שזה יכול ללמד בנות אחרות למה עוד  כדאי לצאת עם בחור תקופה קצרה ורק בגיל שבאמת חושבים להתחתן , לצאת תקופה להגיע להחלטה כמה שיותר מהר ולחיות יחד כזוג נשוי, בלי משחקים מיותרים לפני, זה ימנע הרבה כאב ועוגמת נפש, וגם אם מתחתנים בסופה של תקופה ארוכה זה עלול לגרום להרבה מכשולים לפני החתונה,מאחלת לך שתמצאי בקרוב את בן זוגך המיועד לך ותחליטו בשמחה ובמהירות, שלך- אתי.

אם היו להם חברים אחרים קודם, זה פוגע במערכת היחסים.

ואם הם היו חברים אחד לשני, חסר להם את החידוש של זוג נשוי טרי.

שתי חברות ממש טובות שלי חוו את אותו הדבר...

וגרמת לי עכשיו להסתכלות חיובית על כל מה שקרה..

אשרייך ושתזכי במהרה

אמן!

לדעתי לא כדי שתשארי במצב הנוכחי כ"כ קרובה לחברה. כל משפט שלה על הבחור מזכיר לך נשכחות. זה לא טוב לך ולדעתי גם לא לה.

שבשיחות נקשרים רגשית ואפשר להתאכב, לא עלינו, בפגישה- הן מבחינה חיצונית והן מבחינת הזרימה של השיחה... כדאי בכל זאת להשאיר נושאי שיחה לפגישה, לא? בכ"ז, הרי לא תמשיכו בשיחות לעד....

ב"הצלחה

אם הכרתם בשיחה ועכשיו אתם ממש רוצים להפגש הרי זה מצויין.

גם תוכלו לספר זה לזו וזו לזה מה דמיינתם ומה באמת פגשתם.

מצב כזה גם מסייע למנוע אכזבה אפשרית לנוכח מראהו של השני. עתה כשיש ביניכם כבר איזו היכרות מינימלית אתם כבר יודעים יותר על מה שנמצא מאחורי החזות החיצונית

אתה נפגש עם מישהו שדיברת איתו, אתם לא זרים לגמרי.

לדעתי זה מועיל.

כמובן, לא להתכתב עם מישהו שבועיים, ואז לגלות ש"ממש לא"..

לדבר 3 ימים??

ואז להפגש.

כאילו עד מתי?

אז אין לי דעה על העניין הזה.

לא יצא לי לעשות דבר כזה..

אבל אולי עליתם פה על סטרט-אפ רציני..

סתם פיתוח ציפיות על בסיס רעוע משהו.  תפגשו, אם יהיה רצון להמשך- עוד תדברו, והרבה, בע"ה.

כדאי לדבר לפני

כדי כן להגיע יותר פתוחים ולקבל סוג של רושם ראשוני כללי

אבל לדעת שהשיחה בטלפון זה רק טלפון.

לא לבנות בניינים, אבל מצד שני גם לא לסתור כאלה כ"כ מהר.

טוב ובריא לדבר לפני

אבל במינון והבנת המטרה למה מדברים.

אכן, שיש "דיבור" לפני כן זה דבר טוב - כי זה מוריד מתח לקראת הפגישה גם מרגישים מכירים יותר ובטוחים יותר.

אבל זה גם יוצר ציפיות.

אז אם כאשר נפגשים, זה מתאים למה שהיה נראה בטלפון - לא קרה דבר רע. אדרבה - כבר מכירים.

אך לעיתים - פתאום זה לא נראה כמו שחשבו, ואז מצטערים על הפרזת פיתוח-הקשר טרם שראינו בכלל במי מדובר.

לכן, לכאורה, זה טוב - בלי הגזמה (לדוגמה: השיחה הראשונה התארכה והתמשכה - לא רע. עוד ועוד - כדאי להיזהר, שמא יגיעו למצב הנ"ל. על אף שאין זה מחויב כלל).

תשתמשו בשכל שלכם קצת.

תהיו מודעים שיש הבדל בין הטלפון לפגישה, לחיים האמיתיים (צר לי מאד, אבל דייטים ראשונים זה גם לא מדד למה שיכול לבוא אח"כ ותקופת ההכרות עצמה אינה מדד לחיי נישואין ששונים ממנה מאד..)

אם נחמד לכם לדבר- זה אומר משהו טוב. שיש זרימה, שיש נושאי שיחה.

ואל דאגה- כשיש זרימה טובה נושאי השיחה אפעם לא נגמרים, ואפעם לא נמאס להיות ביחד.

לא וידעת, לי קרה פעם שהוא התקשר ביום ראשון, ולא הסתדר לנו להפגש עד יום שישי (שניננו היינו עמוסים בצורה בלתי מסונכרנת) ופשוט היה לי הכי מוזר בעולם שלא דיברנו שאותו שבוע.. 

אם אתה צריך ממש את כל הזמן בשביל מבחנים - אז לא.

בשביל לצאת צריך ריכוז כוחות די גבוה.
אי אפשר לעשות את זה 'כלאחר ידו'.

אז תחליט אם יש לך מספיק משאבים נפשיים בשביל זה עכשיו.

תלוי ברצון שלך - אם כן , או לא. לדעתי זה אפשרי.

זה מובן, הגעגוע הזה לקשר..

המון פעמים, אחרי שמסיימים קשר אז יש רצון למישהו\י שיימלא את החלל, את המשבצת החסרה, ואז..

ואז המצב לא אידיאלי..

כי את יוצאת בשביל להכיר מישהו, לא כדי שיהווה תחליף למה שכבר היה, שישלים חסרים,

הבחור שתצאי איתו (כפרה עליו....) שווה מספיק כדי לצאת איתו בגלל שהוא הוא, ולא כדי שימלא משבצות..

ההרגשה שלך היא טבעית, מאוד טבעית, אבל אני חושב שהדברים האלו צריכים לבוא מתוך בירור עצמי ואמיתי,

ולא כדי לפצות על מה שהיה, ונגמר..

ב"הצלחה גדולה..!!....

מה זה "ובכלל- יום אחד אני עם רצון מטורף להמשיך לחפש את בעלי (כפרה עליו) ובים אחר לא בא לי בכלללללל! בא לי להמשיך להיות ילדה קטנה."

נראה לי שאת צריכה לבדוק טוב טוב מה את באמת רוצה. ברור שכל אחד רוצה להתחתן, אז יום אחד בא לך. אבל להשאר ילדה קטנה- זה גם רצון...

תנסי לבדוק את עצמך, מה את באמת רוצה, על מה את מוכנה לוותר, ואיך תרגישי בכל אחד מהמצבים (טוב, אני לא באמת הולך להגיד לך איך להחליט החלטות. כל אחד והדרך שלו...)

מה שאני חושש זה ממה שקורה שאנשים מתחתנים בגלל הגיל, ולא באמת חושבים על זה....

לק"י

זה קורה- שיום אחד ממש רוצים משו, ויום אחר רק מלחשוב על זה בא לבכות..

נשמע אולי מוזר, אבל זה קורה.

אבל אין לך מה לפחד: אם הבא בתור לא יתאים לך - את לא תשמרי בכוח על הקשר רק כי את רוצה להיות בקשר. את תאלצי לפרק את הקשר ולהמשיך לחפש את שאהבה נפשך

אל תדאגי!!

תבטחי בה' ובך!!!

(וסליחה על ההודעה הקצרה )

כל עוד הבחור טוב, נראה בכיוון

והמשפחה לא מאיימת-

לכי על זה.

אז הסבא וסבתא מאחד הצדדים לא יהיו דוסים- סו וואט?!

יש בעיות כשרות? אז אל תאכלו אצלם.

משפחה כרצוננו זה פלוס- לא הכרחי. לא על זה פוסלים.

זו דעתי.

ואחרי שאמרתי את דעתי, נחזור אלייך-

למה בעצם זה כ"כ חשוב לך?

בגלל שזה הדפוס שאת מכירה וקשה לך להתנתק ממנו,

או בגלל שזה באמת חשוב לך?

ושכנה של ההורים שלו [היום רק חמותי]

לא יודעת מה לענות, רק לספר לך עלינו.

קודם כל בן הזוג,  מבחינתי בעלי הוא אדם מדהים שהחליט להיות מה שהוא מתוך בחירה! ולא כי ככה הוא גדל, זה מקרין על הבית ועל הצורה שדברים נעשים. הילדים שלנו יודעים שאבא חזר בתשובה, הם ראו את כל התמונות שלו לפני ושואלים כל מה שיש להם בראש!  

יש לי חמות מקסימה!!!! [את המשבר של "לא אוכל פה" בעלי עבר לבד] אם באמת אוהבים ומכבדים כל דבר ניתן לגישור!

כתבתי לך הודעה ארוכה ומחקתי כי הרגשתי קצת יותר מידי חשופה.

הסיכום הוא שאם המשפחה בריאה ומכילה אז גם אם היא לא דתית יהיה לך שם טוב! [כמובן שגם את צריכה להכיל]

ואם המשפחה......אז היא יכולה להיות היא דוייסית שיש אבל יהיה לך שם גרוע.

ליתר פירוט את יכולה לפנות באישי .

אני לא חושבת שזו שאלה של כן ולא, וגם לא משנה אם אנשים פה יגידו לך שזה "קריטי" או "בכלל לא".

את רואה את המציאות בעיניים,

את מבינה בדיוק מזה אומר "משפחה מסורתית" במקרה שלהם,

את בוחנת כמה העולם הרוחני שלו יציב בעינייך,

ואת צריכה לחשוב אם את שלימה עם מציאות כזאת- או לא?!

את רוצה שהקשר איתו יצליח???

את חייבת לעשות אצלך עבודה של "קבלה"!!!

פשוט לקבל אותם כמו שהם ולשמוח בהם, כי הם אנשים טובים ואכפתיים ובלי למדוד את רמת הדוסיות שלהם.

את כמובן יכולה להתפלל שהם יחזרו בתשובה- אבל לא לחכות כל היום עם "סטופר" עד שזה יקרה..

אם כל הזמן זה מעיק ויעיק עלייך, אין טעם להמשיך,

הערכה שלך אליו לא תהיה נכונה וזה תמיד יעורר אצלך וויכוחים..

את צריכה לשאול את עצמך את השאלה הכי פשוטה...

האם לי זה מפריע?

ואם כן מפריע ועדיין רוצה את הקשר..

אז תשאלי שוב..

אם אני מוכנה לוותר בשביל על המשפחה שרציתי בשביל הבחור הזה?

אף אחד אחר לא יכול לענות לך על זה..

זה עניין מאוד אישי..

(וכל אחד יגיד את דעתו.. אבל את היחידה שיכולה לומר אם זה מתאים לך או לא...)

בהצלחה עם המחשבות שלך..

זו הכרעה שלך.

זה לא מחשבה לא-לגיטימית.

אם כי זה לא הכרחי.

בעזרת ה' יתברך!

לדעתי העיקר האדם ולא המשפחה שלו, למרות שהמשפחה משפיעה מאד על מי שהוא...

אבל משפחה טובה לא נמדדת רק ברמת הדוסיות שלה, יש עוד דברים חשובים מאד- כמו כמה הם מפרגנים, חמים, תומכים, מכילים, נותנים מרחב בחירה אמיתי ואל מתערבים יותר מידי, מה היחס בין ההורים, בין הילדים, ובין ההורים לילדים. 

אני מציעה לך לבחון את התחומים האלה, וגם לראות כמה הם מקבלים את החזרה בתשובה שלו, וכמה הם מכבדים את היהדות והדתיים. גם אם הם לא דתיים, חשוב שהיחס שלהם יהיה חיובי לחזרה בתשובה שלו...

עדיין, ברור שקשר עם משפחה לא דתית לא יהיה כמו קשר עם משפחה דתית- מבחינת שבתות, פסח, ועוד. אבל בכל זאת אפשר להיות בקשר טוב ממש גם עם אנשים שלא בדיוק כמוך, פשוט מתמקדים במשותף ולא במפריד...

אל תשכחי שככל שהזמן עובר הזוג וילדיו כבר יותר בונים את הקן העצמאי שלהם וההורים פחות מעורבים... בסה"כ את תבני עם בעלך בעזרת ה' בית משלך בדרך משלך...

ותזכרי שגדולי האומה שלנו לא הגיעו מבתים דוסים:  אברהם אבינו גדל אצל תרח שהיה עובד עבודה זרה! רבקה גדלה אצל בתואל, רחל ולאה גדלו אצל לבן הרמאי! ואפילו משה רבנו, שאין גדול ממנו, גדל אצל פרעה הרשע!! וגם רות הגיורת באה מבית של גויים וזכתה שממנה יצא דוד המלך שמזרעו יצא משיח!

וגם הבחור שאת יוצאת איתו לא בחר לאיזו משפחה ה' יביא אותו, זה המשפחה שה' נתן לו, בהשגחה פרטית מדויקת, לדעתי, תני לו צאנס, ותסתכלי על הצד הבחירי שלו!

סה"כ בעלי תשובה הם אנשים מדהימים! יש להם חיות מיוחדת בעבודת ה'! שלושת הגיסות שלי בעלות תשובה (שתיים חזרו עם משפחתן, ואחת לבד), ברוך ה' יש להם בתים מעולים ותורניים, גם לזו שהמשפחה שלה לא דתית אבל מכבדת ומעריכה.  עם זאת, בסה"כ הגיסה הזו ואחי וילדיו- קשורים יותר למשפחה שלי-של אחי, מאשר למשפחה שלה...

שיהיה המון בהצלחה, זה הכל עניין של הסתכלות, וזה באמת אתגר, אבל אולי הוא שווה את זה.....

תתפללי שה' יתקן אותך בעצה טובה, ושיהיה לך פשוט וברור!

זה באמת ממש אינדווידואלי ותלוי מציאות, עדה הכלה וכד'....

יישר כח ובהצלחה רבה בהמשך