עכשיו ממש, ישנו מאהל מחאה מול הכנסת.
(כן, בדיוק איפה שהמאהל של הגוש היה, בגן הורדים)
במאהל מפגינים אנשי שכונת האולפנה, גבעת אסף, וכו'..
חייבים נוכחות של אנשים.
אז תבואו,
תקפצו לרגע, תשארו לשעה,
תעשו פעולות שם. לבחירתכם..
העיקר תבואו!!
המאהל עומד עד יום רביעי הבא.
ביום הזה יצביעו על חוק ההסדרה,
שיהיה לטובתנו בעז"ה.
בבקשה. למען א"י.. בואו בהמוניכם!!!
שלום לכם פורום יקר
לא יצא לי כל כך להסתובב כאן, אבל נתקלתי בדילמה, ונראה לי שאתם תוכלו לסייע לי ולייעץ כיצד לפעול.
יצא לנו לשדך זוג, הם נפגשים כזמן מה, מבחינת שניהם יש על מה לדבר ולהמשיך, אבל..
מאד מפריע לו המראה שלה, יותר נכון- לא המראה עצמו אלא הצורה שבה היא מתלבשת, הוא טוען שזה סוגר אותו ומונע ממנו להיפתח ולהמשיך בקשר.
לטענתו- לא מדובר בשינוי גדול, רק השקעה מעטה בטיפוח המראה החיצוני.
אין לי מושג איך היא מתלבשת לקראת פגישות, אבל מהיכרות שלי איתה כיצד היא מתלבשת בחיי היום אני בהחלט מבינה על מה הוא מדבר..
לדעתי חבל שהקשר שלהן יפול על זה, במיוחד שיש בסיס גדול משותף ביניהם
השאלה היא כיצד לפעול, האם להגיד לה את זה ישירות? אני מפחדת שזה ירתיע אותה ויגרום לה לחשוב בצורה שלילית על הבחור.
אשמח לשמוע את דעתכם..
אני חושבת שצריך להסתכל בראייה כללית יותר.
במהלך הפגישות, כולנו נתקלים ב"בעיה" שהשני לא כ"כ מתחבר אצל בן זוגו.
לדעתי, החכמה היא לשאול את עצמך האם אתה יכול לחיות עם ה"פגם" הזה.
בדר"כ במהלך הנישואים, השוני קצת מטשטש והאחד הולך לקראת השני.א ב ל
כמובן, לא לבוא בגישה של "אני אתחתן והיא תשתנה"...,
אלא באמת להשלים עם "הפגם" הזה.
כאשה נשואה מס' שנים, אני יכולה לומר לך שכל אדם נשוי באושר,
מקבל את השוני של השני.
תחשוב על זה..
בהצלחה.
בס"ד ובהשתדלותי
גם אמי וגם סבתי התחתנו בגיל הזה. וכמובן, זה תלוי ברמת הבשלות של הבחורה הספציפית.
תגידי לילדה,
שכאן ענו בהנחה שמישהי בגיל הזה שואלת - אז עודדו אותה שלא תתעכב...
אבל אם היא שואלת:
אז קודם כל,
כעת בטח עוד לא מתאים לה להתחתן..
אבל לגבי ההמשך - לא מתכננים דברים כאלה מראש (וגם שלא תחשוב שבגיל 23 היא תלחץ על "אנטר" וירד חתן..).
את יכולה לענות לה שיש אופציה כזאת, כדי שלא תילחץ כבר כעת..
אבל היא צריכה לדעת, שיש דברים שלא מבינים אותם רק "תיאורטית".. כמו למשל: בגיל 17, מתי ראוי להתחתן.
היא תגדל עוד קצת, תחוש את עצמה ואת מצבה. ואז תראה בעז"ה.
ועקרונית - אין זה נכון לענ"ד לתכנן מראש בגיל 23 בגלל תואר וכו'... שתראה עם הזמן.
שאם היא באמת רוצה להתחתן בגיל הזה אז שתתחיל לצאת כמה שנים טובות לפני כן
אף אחד לא הבטיח לה שהיא באמת תתחתן בדיוק מתי שהיא תרצה.
ולפעמים זה לוקח זמן...
רק לפעמים ;)
יש פתגם כזה שאומר: האדם מתכנן והקב"ה צוחק...
אז בדיחות טובות שיהיו!
בהצלחה!
אני לא מסוגלת להגיד את זה לחברות שלי. אבל כאן אני יכולה להתבטא בחופשיות
תודה על המקום.
לא מתקשרת יותר לאף אחת.
לא צריכה שיזרקו לי את זה בפנים אחרי.
אני ורק אני, סליחה, אני והקב"ה- ביחד. רק ככה אני אתגבר. לא זקוקה לאף אחת מכן. רק לעצמי.
אתן שומעות?!
המחשבות שלכן עליי לא עוזרות לי. כי בסופו של דבר אני לבד.
ביום, בלילה. לבד.
24/7.
ורק אני מתמודדת עם זה.
תוך שלושה חודשים אתן מתחתנות לי ולא טרחתם אפילו פעם אחת לשאול מה שלומי- מה שלומי באמת. איך אני מסתדרת עם זה ואיך אני מסתדרת עם הלבד הזה פתאום.
כבר שנים אנחנו שלוש, ואתם מילאתם אותי, את הזמן שלי. לא עשיתי דבר לבד, תמיד התחלקנו לשלוש. ועכשיו אני בבית, לבד ולא יודעת מה לעשות עם הזמן שלי.
יש בי כעס כלפיכם שהשארתם אותי לבד.
אבל יותר מזה יש לי כעס כלפי עצמי.
ואני בחיים לא אגיד לכן את זה.
הייתי שם בשביל- כל הסידורים, הארגונים, המסיבות, החיפושים, תמיד שם תומכת. כל כולי שלכן. את התחתנת ראשונה ועברת. נשארנו שתיים.
ועכשיו עוד שבוע את מתחתנת.
תוך שלושה חודשים אני לבד.
אני החברה הטובה, המלווה, הנהגת, התומכת.
אני הלבד.
כל כך לבד.
ואני בחיים לא אוכל להגיד לכם את זה.
כי אתן פשוט לא רואות את זה.
בפעם הראשונה בינינו אתן פשוט לא רואות אותי.
אני שונאת את המשפט הזה "אני חושבת עלייך"! אני רוצה שתראי אותי! את הכאב שלי, את החומות שפתאום נבנו בינינו-
לא כי התחתנתם,
כי הזנחתן.
ואני בחיים לא אגיד לכן.
גם לא אתקשר לחברה רווקה אחרת לבכות על מר גורלנו.
הקב"ה אתה תראה בעוניי ותהיה בעזרתי.
אני אבלע את זה ואמשיך לחייך.
עם הבדל קטן,
הפעם אני לא מצפה מאף אחת.
אין חברות לעד.
אני והקב"ה לבד.
רק הוא יודע עד מתי.
יד ביד.
וואי. הצלחת להעביר כ''כ הרבה כאב בהודעה!
אפשר לומר לך משהו קצת קשה?
(את השורות הבאות תקראי רק אם ענית "כן" על השאלה )
את אומרת שהם הזניחו אותך.
שתמיד הייתן ביחד ועכשיו את לבד.
עלתה לך בראש אולי מחשבה שאולי זה הפוך?
אולי א-ת הזנחת אותם? ויתרת עליהן כ''כ מהר!!
תראי, חברות שלך נמצאות במצב שמח. הן התחתנו/יתחתנו ב''ה עם בחיר ליבן.
וכן. האושר ממלא אותן.
וכן. קצת קשה להם להתנתק מהבעל שלהם. במיוחד כשהם התחתנו לא לפני הרבה זמן.
אז נכון. זה קצת לא נעים כשנשארים תקועים.
ונכון. זה קצת לא נעים כשמסתכלים על חברה שלך שקועה באושר הפרטי שלה. משפריצה אותו לכל הכיוונים. ואת בצד. לבד.
אבל-
עכשיו תגידי לי אם זה נכון מה שאני אומרת- נכון שאם היא היתה בדיכאון עכשיו, היתה מכבה את הפלאפון. מסרבת לדבר עם אנשים. מתנתקת.
נכון לא היית נוטרת לה על זה? נכון שהיית מנסה לשכנע אותה לדבר איתך. ואם לא אז היית פשוט מחכה. מקבלת ומבינה.
אז למה עכשיו כשסוף סוף המשאלה שלה התגשמה את מוותרת עליה,ככה, בקלות?
החברות שלכן עוברת מבחן עכשיו.
משבר בחברות.
את יכולה לקחת את זה בתור נפילה. התרסקות מוחלטת. הרס של כל הדבר הנפלא שהיה בינכם בשנים האלו.
או- שתראי את זה בתור אתגר, תתעלי מעל רגשות העצב (והקנאה?!) הפרטיים שלך. ותעשי מאמץ בשביל החברות הזאת.
היא לא מתקשרת? תתקשרי את!
היא לא יוזמת? תזמי את!
כי בסופו של דבר,אם משהו חשוב לך,את תשקיעי בו. חזק.
ועוד כמה זמן ההתרגשות העצומה קצת תתמתן. ושוב יהיה להן זמן אליך כמעט כמו בעבר.
ונכון שפעם היה לכן הכי מושלם בעולם,אבל צריך לקבל את זה שהחיים משתנים והן חולקות כל רגע מעצמן עם עוד מישהו. ואני בטוחה שגם את, כשתתחתני (בקרוב,בקרוב,אמן!!) תהיה בתוך זה ותחיי את זה.
וזה יתאזן.
אבל זה יקח זמן.
צריך סבלנות והשקעה!
זה רק עניין של השקפה.
(ומ-מ-ש לא באתי להטיף לך מוסר . ח''ו. אני בטוחה שזה קשה וכואב נורא! אבל רציתי להאיר לך את העניין מזוית שונה. בתקווה שזה יועיל..)
מאחלת לך שהאושר הפרטי שלך יבוא כ''כ מהר שלא תספיקי להיות עצובה!
שיהיה לילה מאושר!
ו--כתבת ממש ממש יפה!
פשוט תקופה קשה, ואין מה לעשות כ"כ,
אבל אסור לשקוע במרמור.
כואב.
תתעודדי. מי שבוטח כך בקב"ה - יזכה גם כן... (ואולי זה ה"ריווח" מהמצב הזה).
ובכל זאת - נאמר טיפה של לימוד זכות: קשה בו-זמנית להתרכז בשני דברים חשובים כשהאחד חדש, מאד תופס ואישי. אולי רק יחידים יכולים.
אז צריך לתת קצת זמן לחברות "להתארגן" על המצב החדש. אח"כ מסדרים כל דבר במקומו הראוי ב"פאזל".
ואחרי הכל - יש להניח שגם את מעוניינת שכאשר בעז"ה תתחתני - וגם אחרי שתסדרי לעצמך מאוד את האיכפתיות מחברותייך, הבעל יהיה במקום הראשון. זה לא אומר בשום אופן שאין חברות לעד. זה אומר שיש קומות נוספות. ואז החברות נבנית מחדש כראוי למצב החדש.
[גם הורים עוברים מבחינה מסויימת דברים דומים. איפה הילד?.. רק שהם כ"כ "חברים טובים", שהכי איכפת להם שלילדיהם יהיה טוב. ובסוף - אם זוכים - מקבלים בחזרה מנה גדושה, עם תוספות..]
בעז"ה - בקרוב ממש...
ועוד ניצול קטן לטובת "כל מינֵי" פה: יש כאלה, שמגיע חג - קצת מר להם... כבר מרגישים קצת "גלגל חמישי", ו"עד מתי"...
כדאי לדעת שגם כשבונים בית בעז"ה - תוכן החג, הוא קודם כל מתוך התרכזות בעניינו. והשמחה מופיעה ביתר שאת כשזה בתוך "משפחה".
על כן, כדאי גם כעת להתעודד: לחזור אל התוכן הפנימי של החג, לשמוח בו, לחיות "בתוכו", להאיר פנים, להיות פועלים ולא "נפעלים" מהחסר-הזמני..
וזה גם ימשוך אחריו את השמחה השלמה. ותחגגו כולם חגים שמחים עשירים בתוכן - שכבר הפנמתם עוד קודם - ושלמים ב"צורה", עם החצי שיתגלה בקרוב.
שיהיו שבת שלום וחג שמח לכולם.
ונזכה לקבל את התורה בשמחה ובפנימיות הלב, בתוך כל ישראל.
אתן אדירות!!!!!!!!!
אפשר להסתפק בתגובות שלכן בלבד 
blanca ביטאה בצורה יוצאת מן הכלל תחושות שאני מניחה שקיימות אצל הרבה מאוד רווקות שחברותיהן הטובות התחתנו. אני הזדהיתי עם כל מילה שלך!!!! זה בהחלט לא נעים להישאר מאחור ולבד.
אני מסכימה עם "כמו צמח בר" שאם הקשר חשוב לנו - נקבל את הצורך של החברה הטובה לטפח את הקשר עם בעלה, ננסה ליזום בעצמנו שיחות/מפגשים איתה ונתאים את עצמנו לקצב שלה. ברור לכולם (אני מקווה) שההתנהגות הזו של הנשואים הטריים איננה מרוע לב (אחרת הופכים את כולם לרעים 
זו הרי "תופעה" נפוצה מאוד... גם מאוד יכול להיות שהבעייה אצלנו - שקשה לנו לקבל את העובדה שהחברות בינינו משתנה. רוצים שהכל ימשיך כרגיל, כשזה לא מציאותי בכלל... לא צריך להתרגש מזה שהחברה עכשיו מפנה גם תשומת לב לבעלה. זה טבעי ולא מבטל את המקום של החברה. לפעמים בנות נשואות מספרות שהן מרגישות שהרווקות נטשו אותן, מתנכרות להן. גם כשנשואים - יש דברים שעושים/אומרים רק לחברים טובים...).
blanca אני מקווה שתסתכלי בעין טובה על החברות שלך (הרי מי אמר שהן הפסיקו להיות חברות שלך? הרבה דברים הם סתם פרשנויות שלנו...), תהני ממה שכן יש (לא לרחם על עצמנו בגלל שלא מספיק שאנחנו לא נשואות - אלא אנחנו גם חסרות חברות. צריך לשמוח במה שיש!) ותשקיעי בחברות ביניכן.
יכול להיות שעוד תופתעי ותראי שכשאת יוזמת - הן זורמות איתך בכייף!!! (ככה קורה אצלי ב"ה: כשבא לי לדבר עם חברתי הטובה או להיפגש איתה - אני מרימה אליה טלפון. אם היא יכולה - אנחנו נפגשות/מדברות וממש כייף לנו יחד. בדיוק כמו בימים ההם 
אם לא יכולה - קובעים זמן אחר... זה שהיא נשואה - לא הופך אותה לעסוקה הרבה יותר ממך...).
ב"הצלחה יקירתי!!!
שה' ירפא את ליבך וליבנו
הרבה פעמים, עם החתונה גם עוברים דירה למקום רחוק, להיפגש איתכן מסובך..
ואנחנו מתגעגעות - יותר מכן!! אין לכן מושג..
זה קשה גם לנו!!
אנחנו אוהבות אתכן, זוכרות אתכן,כן! חושבות עליכן..
בודקות על כל בחור שהבעל מצייץ עליו-
מקוות שאולי הפעם הוא יתאים לאישיות המדהימה שאנחנו יודעות שאתן!
ולפעמים (אני לא יודעת על כל המקרים) -
אנחנו גם אומללות בעצמינו...
מהבדידות שבמעבר, שבחיים החדשים ובהתמודדויות החדשות, שבהתחלה חדשה...
ואנחנו מתקשרות לפעמים, ובדיוק לא יכולתן לענות, והחיים רצים אצלכן, אז גם לא תמיד זוכרים להתקשר חזרה..
וההרגשה היא הפוכה -
שאנחנו נשכחנו..
ושאנחנו לבד..
יש לי תחושה שאדם תמיד בודד בסופו של דבר..
ולאו דווקא במובן הרע.
בסופו של דבר- בדיוק כפי שכתבת
זה את/אני/היא/הוא - מול הקב"ה וחסל.
אין ספק שהגדרת בצורה מדהימה מה שרבות מאיתנו מרגישות..
ואין לי דברים חכמים להוסיף אלא רק להזדהות ואפילו להודות,
שאחד החששות היותר גדולים שלי כרגע, כמאורסת
זה לגרום לחברות שלי, מבלי משים, את אותן תחושות שאת מתארת..
כי נכון, חברות שלי היו שם ועדיין פה בשבילי לכל דבר, כמו שאני משתדלת להיות בשבילן
אבל אין מה לעשות, המציאות משתנה והיא לא אותו הדבר, גם אם נרצה מאוד לשמר אותה כמו שאנחנו מכירות..
והחשש לי הוא גדול, כי אני יודעת שזה בלתי נמנע..
ואני רק יכולה להצטרף לדבריה של כמוצי המקסימה ולומר- אל תוותרי על החברות שלך!
נכון, היית שם בשבילן בכל השלבים! ומגיע לך על כך המון הערכה!
אז חכי רק עוד קצת ואל תרפי מהן!
כי עם כל הכבוד (ויש כבוד!) בעל הוא לא כמו חברה!
ואחרי שהן תתאפסנה על עצמן ותחזורנה לשיגרה, את, החברה הטובה שלהן, תהיי חסרה להן!
ושוב, אני יכולה להגיד לך מנקודת מבט אישית, שכן, יש לי המון חברות שאני באמת באמת חושבת עליהן, אבל פשוט לא מספיקה להתקשר אליהן, וזה כשאני אפילו עוד לא נשואה..
וברגע שחברות שלי, מצידן, מראות לי שחשוב להן לשמור על קשר, אע"פ ולמרות הכל, זה רק מדרבן אותי יותר ומרגיע אותי שבסופו של דבר הן שמחות בשמחתי ויודעות שנצליח להתגבר על האתגר הזה..
אז אהובה, שה' יימלא חסרונך בקרוב ובעז"ה האיש לך יימצא אותך בקרוב!
ותזכי שחברותייך ישיבו לך כגמולך הטוב!
(ולאחר קריאה חוזרת שמתי לב שכתבתי בעיקר לעצמי, אז תודה וסליחה על הניצלו"ש...)
"כי עם כל הכבוד (ויש כבוד!) בעל הוא לא כמו חברה! " (ציטוט) -
בעל הוא יותר, וצריך להיות יותר (אם כי אכן גם בחברות יש גוון ייחודי השייך להן);
את פשוט עוד לא נשואה, ועדיין אין לך בעל... (אפילו שהתארסת..)
ואכן אתה צודק..
ואפילו התלבטתי אם לכתוב שזה אמור להיות דבר יותר טוב, אך לא רציתי לזרות מלח על הפצעים..
כוונתי הייתה, שעם חברה ממין נקבה זאת חברות אחרת, כמו שכתבת, עם גוון ייחודי,
שעצם זה שהיא בת ולא בן זה נותן משמעות וגוון אחר לקשר..
מקווה שהובנתי ותודה על הארה..
בשמחות!
אין לך מושג כמה דיברת בדיוק מתוך הגרון שלי- לפני חודשיים.
חברה הכי טובה שלי התארסה, ואני עברתי את אותו משבר שאת עוברת עכשיו. מתוך שנכנסתי לזה, אז עוד יותר החמרתי את המצב: הפסקתי להתקשר אליה מיוזמתי כי הרגשתי שארוסה הוא היחיד שמעניין אותה עכשיו ושאף פעם אין לה כוח/זמן אלי, והיא פירשה את זה כ- "קשה לה עם זה, אז אני לא אוסיף על הקושי ואספר לה על כמה טוב לי עכשיו ועל כל ההכנות לחתונה".
נראה לי שגם מתוך נסיון מר של כמה חברות אחרות שממש חתכו את החברוּת שלנו אחרי שהתחתנו, לא רציתי לפתח ציפיות גבוהות מהחברה הזאת, והעדפתי אפילו לא לנסות.
זה היה טיפשי, וככל שעבר הזמן והתרחקנו אחת מהשניה נהייתי יותר ויותר אומללה.
בסוף חברה אחרת פחות או יותר הכריחה אותי להתקשר אליה, ואז התקשרתי ובמשך איזה שעה בכיתי ואמרתי לה ה-כ-ל, בלי לייפות את זה. כל מה שאני מרגישה.
זה הדבר שאני הכי שמחה שעשיתי עד עכשיו.
ברור שהחברות שלנו לעולם לא תהיה מה שהייתה- היא עברה שלב. אבל זה לא אומר שזה דבר רע.
החיים ממשיכים, ואנחנו ממשיכים איתם וצריך לראות את היתרונות שבמצב החדש.
זה לפעמים קשה, אבל ללא ספק יש גם יתרונות.
ואני יודעת שכשיגיע תורי ואני אתחתן, המצב שוב ישתנה- אבל לא משנה מה, החברות הזאת מספיק חשובה לשתינו, שגם אם אני אגור באילת והיא בקרית שמונה, אנחנו נמצא דרך להמשיך להיות חברות.
בקיצור, בלנקה יקרה- אני ממליצה לך לדבר עם החברות שלך, למרות שזה נראה לך עכשיו רעיון ממש טיפשי... אני חושבת שלא תתחרטי על זה
בהצלחה ומליון נשיקות!
וכתבת מקסים.. זה בלי קשר!
קחו עמכם דבריםבתור מי שהתחתנה יחסית מאוחר מבין החברות, אני יכולה להזדהות.
מצד שני, אל תחשבי שזהו, זה ככה לנצח.
שנה ראשונה לנישואין דורשת כ"כ הרבה כוחות- הסתגלות לכ"כ הרבה מצבים ועניינים חדשים, והכי נכון זה להתכנס פנימה- הזוג עם עצמו. זה הכי נכון והכי בריא.
בוודאי לא תרצי מצב שבו החברה הטובה מדברת איתך שעות בטלפון במקום עם בעלה, או במקום לדאוג לבית שלה, או לעצמה כי היא גם בהריון בנוסף לכל...
עם כל הקושי, אהבה אמיתית מצידך, תתבטא בכך שתביני שהן צריכות עכשיו את הזמן והכוחות לבניה איתנה של הדבר שהוא הכי חשוב, בסופו של דבר, שזה הבית שלהן..
אם לא תכעסי, תביני, וגם תרימי טלפון מדי פעם ולא תיעלבי אם היא לא ממש יכולה לדבר עכשיו, מובטח לך שתקבלי אותה חזרה עוד שנה, שנתיים. ואולי אפילו תופתעי לראות שהיא תתקשר אלייך...
אחרי שהתחתנתי ממש ניסיתי לשמור על קשר
עם שלושת החברות שהיגדרתי אותן כחברות טובות.
עם אחת, החברה הכי טובה זה הצליח,
ועם השתיים האחרות, פשוט ניסיתי להפסיק
לכפות את עצמי על מי שאינה מעוניינת בחברתי.
גם ככה עם השתיים האלה אני יותר הייתי
חברה שלהן, מאשר שהן חברות שלי.
וזה היה כ"כ פוגע שכשילדתי אחת מהן לא הטריחה את עצמה
לבוא לבקר, הילדה כמעט בת שנה ב"ה, וכלום
שום בדל של התעניינות...
גם לא מעט "חצי חברות"
שבאו לשמוח איתי בחתונה,
סיננו אח"כ כשניסיתי לשמור על קשר.
וגם לי זה גרם להרגיש רע,
"אני האמא הטרייה, אני הנשואה
ועוד אני צריכה לנדנד לכולן"
אז פשוט הפסקתי, וכשהן ירצו הן יתקשרו.
ואחרי כל ההקדמה הזאת,
אני חושבת שכדאי לך לחכות מעט
ואחרי החתונה, כשעוברים למקום חדש
ונגמרות החגיגות, והבעל באונ'/ישיבה/עבודה או מה שלא יהיה
ומרגישים קצת לבד בבית... תסמכי עליהן שהן יתקשרו,
ואם תראי שעבר כבר זמן, והן לא, תתקשרי את.
ואני מקווה שבקרוב תזכי לבנות גם את בעז"ה
את בהמ"ק שלך מתוך שמחה גדולה!
חיבוק וחיוך!
שלי.
אז מה אם התחתנתי.
זה לא אומר שכל פעם שאני מתקשרת את צריכה להתפעל ולשאול בעקיצה "מה שלומכם?" (לא, אני לא בהריון, ואני לא חושבת שבעלי ממש מעניין אותך).
גם לי קשה לפעמים,
ולהיות נשוי זה אמנם כיף, אבל לפעמים יש גם רגעים קשים.
וכשלי קשה עם מי שהכי קרוב אלי- אני לא אבוא לבכות לך, ולא לאמא שלי או לאחותי, אז גם אני מתמודדת לבד.
אני יודעת שקל להאשים אותי,
אבל אל תשכחי שעוד לפני החתונה הייתי עסוקה.
את מבינה, אני בתואר שדורש המון, והשנה הזאת מאוד קשה.
אני באמת חושבת עליך, בתור סדר היום המטורף שלי.
כל מפגש עם חברים של בעלי אני מנסה לחשוב למי הרווקים יתאימו.
ואת בראש.
רציתי להגיד לך תודה, שהיית שם בשבילי בחתונה.
מקווה שנבין אחת את השניה טוב יותר.
חברתך שמתגעגעת אליך.
שמת לב ששאר החברות שלנו שדיברת עליהן לא היו בחתונה שלי?
ואז אתן קוראות לי "לא חברה".
אבל תודה שאת הגעת.
ואוו!
אין לכם מושג איך עודדתם אותי בכל התגובות שלכם!
כשפתחתי את השרשור, רק רציתי מקום לשפוך את כל מה שעובר עליי- ובמקום זה מצאתי מקום שיכול להכיל אותי, אנשים מקסימים ואפילו קצת שלווה.
תודה על כל העצות, הדעות, המחשבות והאכפתיות!
רציתי להגיד שהכעס שהרגשתי (ובזכותכם הוא פחת!) היה בגלל העובדה שחסרה לי התמיכה של החברות הטובות שלי בעניין הדיטיים והעובדה שמאז שהן התארסו/ התחתנו הן לא שאלו אותי מה קורה איתי בגזרה... לא בגלל ההתרכזות בזוגיות שלהם. ברור לי שבמקום הראשון נמצא הבן זוג, וכן, שלהתחתן זה לא לחיות "באושר ועושר לנצח" יש משברים ותקופות קשות וגם החברה הנשואה יכולה להיות במקום הכואב ושזה טבעי שבשנה הראשונה נכנסים פנימה ובכל זאת מהם ציפיתי ליותר...
אנחנו בקשר טלפוני לפחות פעם בשבוע אם לא יותר! ומתראות פעם בשבועיים שלושתינו אבל אני לא מסוגלת להגיד להן את זה כי זה פשוט לא נראה לי נכון (" היי, אתן לא שואלות אותי אם אני יוצאת או לא?", " ממש קשה לי אחרי שהתארסתן שתיכן ואני לבד" או משהו בסגנון...)
ולכל המתעניינים החתונה של החברה השנייה הייתה אתמול- ב"ה היה שמח! (כן, כן הייתי המלווה- נהגת) והרבה מזה בזכותכם!
ה' עמכם!
הקב"ה ישלח לך את המיועד במהרה
אל תדון אדם וכל הבלה בלה הזה. אבל מה לעשות, שזה נ-כון! וגם לי נמאס להגיד את זה. זה לא אישי, די להיעלב, די לקחת ללב. "נקי יהיה לביתו שנה אחת ושימח את אשתו אשר לקח." תנו לנשואים להיות נשואים, תנו להם לשמוח יחד, תנו להם את הזמן שלהם יחד. זה לא רק כייף חיים, זה גם קשה. תנו לנשום, תנו אויר, תנו זמן.
מה שאת עוברת זה סוג של אבל (חלילה) שאת נפרדת מחברות ולפי מה שאת מספרת אף אחד לא מכבד את זה. אז תני לעצמך זכות להתאבל על מה שהיה.
אני מבינה איתך כי אילו לא כל החברות שלי ככה, אבל הוי אלא שהשקעתי בהן - שבע ברכות שבת כלה מלווה נסיעה לחו"ל בשביל החתונה ... ומאז החתונה פשוט נגמר הקשר - וזה כבר עניין של כמה שנים. ברור שזה לא יהיה אותו דבר מאז החתונה והזוג צריך זמן, אבל פשוט רק לקחת ואז לנטוש את מי שהשקיע בך נשמה, לב, זמן, וכסף ולא להגיד תודה על השבע ברכות שלבד בישלת בשביל 30 איש כולל כל הקניות בלי מכונית. נראה לכם סביר פשוט לא להרים טלפון אי פעם להגיד תודה, לדוגמה. נראה לכם סביר לנטוש חברה שאת בעצמך אמרת שהיא אחותך הגדולה, או החברה הכי טובה.
ב"ד כל החברות שלי נשואות ויש אלו שממש בסדר. אנחנו שומרות על הקשר, אפילו שהזמן מוגבל וכולי. אבל אין לי עוד כוח לעוד חברות רווקות שמתלוננות על הרווקות, שיחות על ההוא ורק לוקחות ואז נעלמות.
אז הכי כיף זה להתיידד עם אישה נשואה שהיא כבר מסודרת ויודעת איך לנהל את החיים שלה וגם לשמור על קשר עם חברות.
מתישהו תשתררי מהעצבות ותחזירי לחיים, בטוח. באמת זה יהיה בסדר. בינתיים תשמרי על עצמך.
שאלה לבנות:
הוא: סבבה והכל אבל פועל בניין...לוקחת?
שאלה לבנים:
היא: סבבה והכל אבל פועלת במפעל...לוקח?
סיכום:
הייתם הולכים על זה??
כן..לוקח...
בטח היא רק עושה עבודה מועדפת..
אם קשה לך להירדם - שימי את המוזיקה הזו:
לרימונים: The Silent Path
לילה טוב!
וגם "פועלת במפעל" זה לא..
המקצועות האלו לא משנים או אומרים הרבה על טיב אישיותו של האדם!
ושוב היום....מי ער?
עבודה עברית.
גבר שעושה משהו עם הידיים.
עבודה יוצרת.
אני לגמרי בעד.
(ולמען הסר ספק,אני בדרכי להיות "אקדמאית" וללמוד מקצוע תובעני יחסית שדורש תנאי קבלה לא פשוטים בע"ה.פערי מעמד הם בעיניי המתבונן...)
איך אף אחד עוד לא הביא את הקישור המתבקש:
ואחרי שהם יתחתנו אז רעיוןן לחברים שלו :
(רימונים אהבת פועלי בניין)
האם זה מפריע לשנינו? אין לי מושג!
אני לא יודע מה בנות חושבות ולכן אני שואל!!
ותבנו את הבית ב-sim city
המוכרים בציבור שהוא 'במקרה' גם יועץ נישואין אמר שיש בזה עדיפות מסוימת.
השיחה הזו לא משמעותית, לא מובילה לשום דבר וסתם חבל לדבר כאשר אינך יודע מי נימצא בצד השני של הקו.
אולי בפגישה, פתאום תקלוט שזה לא קשור? אז חסכת שיחה מיותרת ואולי אפילו נמנעת מלומר דברים שלא הייתה אומר לולא הייתה יודע.
לכן הכי פשוט לשלוח הודעה. אולי?
א. עם כל בנ"א שאתה רוצה להיפגש איתו תדבר, נכון? גם לפגישת עסקים, וכו',
אז ק"ו עם מדוייטת.
ב. נוצר איזשהו חיבורון קטן בין נשמות כשמדברים לפני.
ג. זה יותר מכובד, יותר מקרין דרך- ארץ.
ובנימת סיום זו- בנים, כשאתם מתקשרים,
ובטלפון הראשון שואלים אותכם- מה נשמע-
משמע, נסיון לפתיחת שיחונת נחמדה.
אז תזרמו- לא לומר- ב"ה. אז באיזה יום מתאים לך?:d
בס"ד בר"ה
לדוגמא: "האם ראוי לקבוע דייט ב-SMS?"
בכל דבר בחיים, טוב לנהוג בדרך של: "עין טובה"!! לחפש ת'דבר הטוב, לבוא בגישה חיובית, החיים יראו הרבה יותר יפים ומחייכים!! (עיין ספרי רבינו )
ולענינינו
לדעתי, לא כדאי...סתם נותן הרגשה של חוסר כבוד, וחוסר דרך ארץ...
אם תשים לב, באחת התגובות שלך כתבת: שאותו רב אמר, שיש בזה "עדיפות מסוימת"..רק עדיפות, לא אידיאל!
ולענית דעתי נראה, שהעדיפות היא מצד: "אל תרבה שיחה עם האישה", אבל מכיון שאין זו סתם שיחת חולין, אלא שיחה למטרה חשובה ונעלה, אז מן הראוי לכבד את הצד שמעבר לקו, ולהראות אכפתיות מסוימת, ולא שליחת SMS שיכולה להצטייר כזלזול או חוסר ענין...
ישועות, ברכות והצלחות אינסופיים
איך אתה הופך קערה על פייה לא יאומן, כישרון!
תקבל את זה כביקורת בונה.
בס"ד בר"ה
ואני אשמח אם תאיר את עיני, בעקמימות שבדבריי...
גם כש"מפרשנים" לגמרי בתום-לב, כמו שעשה האדם היקר דמתקרי "שדות"...
ב. דברי הרב-היועץ שאמר לך, מן הסתם כוונו לכך שלעיתים כאשר מדברים מראש זה "מקלקל" רושם, באופן שלא היה נוצר בפגישה; ולפעמים להיפך - יוצר ציפיות ו"תחילת קשר" שבעקבותיהם מפח-נפש.
אבל נראה לענ"ד בכל זאת, שדרך המלך היא לדבר ישירות, בקצרה ובנחת. גם נותן הרגשה יותר רגועה ופחות מתח לבחורה, גם מכבד.
אלא שצריך להיות "חכמים" ולחוש בכל מקרה לגופו - האם עדיף שהמפגש הראשון יתחיל בטלפון, או לשמור אותו לכשיגיע..
שוב - כניראה או לא כניראה, הרב לא התכוון לאף אחת מההצעות שלך, תקרא שוב את ההודעה השנייה שלי.
וגם ח'"ח על ההודעות הנעימות שלך בפורומים.
לשיחת טלפון יש גם סגולה בדוקה לשבירת הקרח
שיחת טלפון הרבה יותר מכבדת את הקשר מאשר הודעה.
בשיחת טלפון ניתן להתדיין בצורה טובה יותר על המקום.
הודעות נועדו לדברים טכנים קצרים, לא לקביעת פגישות.
בשיחה אתם מעט מכירים, מדברים, מקבלים רושם ראשוני.
לא פעם שמעתי שאנשים ביטלו דייט על סמך שיחת טלפון בלבד.
הודעה. (אני מדבר על המשפט האחרון שלך-
"לא פעם שמעתי שאנשים ביטלו דייט על סמך שיחת טלפון בלבד. "
משום שקשה לי להאמין שעל פי שיחת הטלפון הראשונה אפשר לפסול. (אולי במיקרים נדירים מאוד!!))
אני פעם אחת ראיתי בשיחת טלפון שזה היה ממש לא שייך לי....
וגם קרה לי שאיזה בחור החליט שלא מתאים לו...
זה דווקא חוסך
לצאת ולראות שזה לא זה?
כל יציאה שלא לצורך צורכת מאיתנו (ומאיתן בעיקר) המון כוחות נפש
זה גם מאוד שובר שקשרים או פגישות לא מצליחים
אומנם ב95% מהמקרים אי אפשר לקבל באמת רושם על פי שיחת טלפון
אבל תתפלא לשמוע שיש מקרים שכבר בטלפון רואים שזה לא שייך
(דיבור מזלזל, שפה נגועה וכו')
אבל אם היו קובעים איתי דייט ראשון בSMS- הייתי פוסל מייד, בלי להסס לרגע!
זה חוסר יחס משווע, זלזול.
אז ככה:
יש לנו ביישוב קייטנת איל"ן
עכשיו אנחנו מחפשים תורמים ל-אוכל, כסף וכו'...
כל דבר שיכול לעזור!!!!
אנחנו בשאיפה השנה להגדיל את מספר הילדים שיבוא לקייטנה...
כל ילד עולה מספיק כסף!!!
אז מי שיודע על משהו שיכול לתרום או לעזור במשהו
אני ישמח שידבר איתי ב-ש"א או מסר...
*מי שלא יודע מה זה איל"ן-
אלו ילדים/אנשים בעלי מוגבלויות ואנחנו עושים להם קייטנה שבוע....!
תודה מראש
נ"י!
אלא מה??
פרידות זה דבר כואב..
אז בוכים
כן כן אני יודעת שגברים לא בוכים הם גיבורים..
אבל הם בוכים בלילה..
עלי לא יכולים לעבוד
מציעה פרוזן שווה (אני מוכנה לנדב מתכון סודי) טישו ספסל ושיחה עם ד'...
לקבוע זמן "אבל"
ולהתחיל לצאת חזרה..
והיא תגיע והיא תהיה אהבת חייך שכשתסתכל לאחור תחייך ותגיד מה חשבתי לעצמי..
בשורות טובות
המון שמחה
וכוח..
הרבה כוחות
איזה טוב ה'!!!!אני אופציה ב'. או ג' או ד'.
לא כזה נורא...
מכירה את ההרגשה.
ואת הלסחוב חודשים,ראש מבולבל ולא מרוכז,הרבה דמעות ולא לישון בלילות.
כשתתחתן-זאת תהיה אהבת חייך.
לא אהבת חייך ההוליוודית,מה שסיפרו לנו בסרטים שראינו (בעוונות...)
גבר צ'ארמר-חתיך-כריזמטי-מקסים-עשיר (תהפוך את זה לנקבה במקרה שלך)
שיבוא,יחייך,יחזר ויאיר לנו את החיים.
ונצעד ביחד לעבר השקיעה (לא יד ביד עדיין,חלילה) לחיים מאושרים וחסרי דאגות.
זאת תהיה אהבת חייך כי הנשמה שלך שייכת לשלה.
וכי יהיה כאן חיבור עמוק,רגשי ואמיתי.
שיבנה בעמל תורה משמח מאוד.
שידרוש ויתורים,הכלה,התחשבות ורגישות.
וכי יהיה לכם בית מתוק ומאיר לכבוד ה' יתברך
מלא באהבה וטוב. שלא יבואו ביום אחד.
תהליך.
את ז=ה-תכניס לעצמך טוב טוב לראש.
חבל שתשקע ביאוש ובדיכאון של "פספסתי את אהבת חיי".
הזיווג שלך מסתובבת חופשי איפה שהוא בעולם.
ובטח מתפללת המון שתגיע כבר,קשה גם לה.
וברמה הפרקטית....
לענ"ד כדאי שתיקח לעצמך זמן להתאבל קצת.
לבכות,להתפרק,לפרוק.לחבר טוב או לאבא היקר שלנו.
והכי חשוב-לשבת עם עצמך ולעשות חשבון נפש.
מה אני לומד מתוך הקשר הזה?
למה זה לא הצליח?
מה אפשר לתקן?
מה ה' ניסה להראות לי במהלך הזה?
מה היה אצל הבחורה המדוברת שלא התאים לי?
לחדד קצת יותר את מי אתה,מה אתה מחפש באשתך
ואיזה בית אתה רוצה לבנות.
מתוך ראיה מפוקסת ומחושבת,אחרי שעברת את שלב האבל.
זו ענ"ד.
בהצלחה רבה!
זה בא אחרי כמה שנים
אבל אני ממש יכול להרגיש את הצביטה...
ברור (לך ולנו) שתמשיך הלאה...
השאלה היא איך ההמשך יראה? האם תתן לה להאפיל על קשרי העתיד? או שתצליח להשאיר אותה בעבר?
[אחרי שתתגבר קצת, אולי כדאי לך לחשוב עם עצמך למה ה' הפגיש אותך איתה? מה הוא ניסה ללמד אותך מהקשר הזה? אם ה' עשה לך כך, בטוח יש לזה סיבה... ]
עוד משהו קטן, אני בטוח שעוד תופתע מההמשך הורוד!!
תתעודד, ואל תשכח- הסוף הוא החלק הכי מעניין...
בהצלחה!
אז יקח זמן אבל זה יעבור ותמצא מישהי אחרת שתאהב יותר או פחות.
אחרי שזה עובר כבר לא מרגישים את העוצמה של הרגשות אבל יודעים מה לחפש או מה רוצים למצוא
אתה נביא? אתה יודע את העתיד?
מהיכן לך שלא תבוא בחורה שאפילו מתעלה מעליה?
זה הבעיה שלנו. אנחנו נמצאים בקשר, חושבים שמצאנו את האחד והיחיד ו"ואין עוד בחור מושלם יותר ממנו"! אם הקב"ה גרם לקשר להיפסק סימן שהיא לא מתאימה לך. כרגע היא הבחורה הכי מושלמת שהכרת, אהבת חייך, ההתאמה הכי הכי.
ביום מן הימים שתגיע המושלמת יותר אתה תתבדה.
עד אז...ספר אולי יעזור,
קצת מוזיקה,
להשקיע באוכל שכבר מזמן לא הכנת ונזכרת שאתה אוהב
ולצאת עם חברים.
שתתרפא נפשך בקרוב, אמן!
וזה הדבר שהכי הכי מועיל לי. יותר מכל מיני משפטי נחמה אי אלו ואחרים:
הקב"ה לא יפגיש אותך עם מישהו [ובמקרה שלך- מישהי] שיותר טובה מהאחד[/ת] שלך!!!!
הקב"ה לא ייתן לך להתלהב על מישהי ורק אחריה לפגוש את אשתך, והיא תהיה בעיניך פחות מההיא.
זה אמנם משהו שהוא להסתכל לטווח הרחוק, אבל- תחשוב על זה שניה,
ותבין בשכל [אולי ברגש עוד לא. אבל- קח ת'זמן...] כמה זה אמיתי ומקדם.
שיהיה בע"ה, מתוך נחת, שמחה ובקלות!!
לכל מי שזקוק..
לילה טוב.
זה חתך עמוק מאוד,
שקשה מאוד לסגור אותו כל פעם.
את השם הטוב חחחח! שיזכה למצוא את זיווגו בקרוב.
אם אתה עשיתהכל והתפללת, והשקעת בקשר אז עכשיו זה בידים של ה'.
בירושלים, מרחק הליכה מתחנה מרכזית, צמחוני/חלבי ושיהיה בכשרות מהדרין.
יש חיה כזו?
תודה מראש לעוזרים...
אינגליש קייק בגבעת שאול
בית קפה של אנג'ל בכנפי נשרים
בית קפה של עבאדי מאחורי הת"מ
בתי קפה בשוק יש שם כמה מהדרין
אומרת שירה
אכלתי עם חברה לא מזמן במדרחוב בסאם בייגלס. חלבי, טעים, ומקום ממש כייפי לשבת בו.
ואת רוצה לברר יותר תבקשי את רשותו..
אם הוא מסכים מעולה..
אם הוא לא מסכים לא הייתי עושה את זה אלא אם כן משהו היה נראה לי חשוד מאוד
כמובן, בצורה מכובדת ומתוך כבוד-האדם.
וזה דווקא הועיל.
מזכיר תקופות אפלות
<צ>
של מחלות החולירע מחוץ לגיטאות?
מה אכפת לנו?!
הם בחורים חזקים, גבוהים, עם הרבה רצון לטוב!!
תעשי מה שאת רוצה..
אם יש סודני שמצא חן בעינייך ובא לך עליו ולו עליך, שיהיה לכם בהצלחה וחיים מאושרים!
והצלחה צריך בכל זוגיות!
תבקרי אצלי באישי...
ולא, אין לי בעיה עם גרים.
אז את בבעייה גדולה, מקווה מאד שהתגובות שלך ציניות, אבל עצם המחשבה של להתחתן עם גוי, מעוררת בי בחילה, חבל עלייך...
והזלזול של "קומי אורי" מוצדק, זה מראה שהיא במצב טוב ומי שיש לו פה בעייה זאת את, ולא היא..
תסבירי את עצמך,נשמה.. זה כואב לשמוע את מה שאת מרגישה ומספרת! מה הכוונה בנים יהודים לא חושבים שאת בסגנון.. יש מליוני(!) סגנונות בתוך הבנים היהודים.. בטוח אחד מהם מתאים לך..
את יודעת כמה רווקות מבוגרות שכאילו לא הייתה להן יותר תקווה ואני בטוחה שהן כבר דמיינו את עצמן מתות בעילום שם ללא קרוב וצאצא התחתנו והקימו בתים נפלאים?!
אנחנו צריכות כל החיים שלנו לחיות באמונה שלימה וביטחון בה' שהוא עושה את הטוב ביותר בעבורנו..
ולרצות מעבר לסתם בן זוג שמפנק ומחמיא.. לרצות מישהו שיהיה מחובר אלינו בקשר עמוק ורוחני מישהו שאיתו נוכל להמשיך את השושלת היהודית ולהביא ילדים שימשיכו את עמ"י ויגדילו תורה בעולם..
מישהו שהוא באמת משורש נשמתנו ושהוא מיועד לנו עוד שלושים יום לפני שנוצרנו..
(סיסמאות סיסמאות?! אבל באמת שקשר אמיתי עמוק ונכון עדיף על פני כל הולנדי בלונדיני וחתיך או סודני שקורא אלייך כל מיני קריאות..)
תמשיכי להתפלל ולזעוק לה' - אני רוצה בעל מבניך!! אני לא רוצה בנסיון הזה..
ובעז"ה ה' ישמע לתחינותייך והגאולה הפרטית שלך בא תבוא..
בהצלחה!!
ונשמע הגיוני, זה אם את מחכה שהם יתחילו איתך.
ואל תעשי את עצמך כ"כ מסכנה,
תתחילי לצאת עם בחורים שמציעים לך- ורק אח"כ תגיעי למסקנות כאלו....
ואנשים שמתחילים ברחוב לא מראים על כבוד מיוחד שהם רוחשים
לבחורה, ומסודני שמציע נישואים ברחוב לא מתפתח קשר אמיתי ובר קיימא......
פשוט נראלי חבל...
את רצינית???
אם להגיד את זה לעצמך זה מה שעושה לך טוב, אז שיהיה לך בכיף...
אם רק החיצונית היא מה שמפריעה לבנים יהודים?!
שרקו לך
החמיאו לך על השמלה
הציעו לך את עצמם
התחננו למרגלותייך
התוודו בפנייך על אהבתם אלייך..
ב"ה שהגברים היהודים צנועים וצדיקים.
זוגיות טהורה במציאות יהודית - נכון, אולי לא באה בקלות
אבל היא שווה כל דקה שחיכית, כל ערב שסבלת בבדידות..
[ואם את רוצה לדעת עם כמה בחורים אני יצאתי וכמה חיפשתי עד שקיבלתי את שלי..באישי- בשמחה!]
את בחורה טהורה, מיוחדת ונעלה!!!
את נערה יהודיה! את בת של מלך!! נסיכה!!!
לא מגיע לך סודני, אריתריאי, שוודי, הולנדי - שכרגע הוא גוי.
זבל זבלים והבל הבלים!
מגיע לך רק נסיך! טהור, קדוש ואציל נפש כמוך!!
לעולם אל תתפשרי!
את לא צריכה להיות "הטעם של היהודים"
את צריכה להיות "הטעם של בעלך" וזהו!
והוא יבוא!
בלה!
אני חוזרת על זה!
מגיע לך הטוב ביותר!!!
ורק נסיך יהודי!
אל תתייאשי!!!
כדי לקבל אזרחות.
ואין מצב שאת לא טעם של "יהודים".
כשטיילתי במרכז אמריקה, בתור אזרח אמריקאי, גם אני קיבלתי כמה הצעות נישואים... (גם אחי הגדול קיבל הצעה כשהוא טייל בדרום אמריקה... היתה אפילו מי שהציעה לו סכום כסף לא מבוטל בשביל זה...)
זה לא משהו כ"כ נדיר.
בישראל מדווחות למשטרה כ 2500 עבירות מין חמורות בכל שנה.
מתוכן בודדות ביותר מיוחסות לאזרחים זרים מכל סוג שהוא.
שהם,אגב,לא אזרחים זרים. הם פליטים.מסתננים.תקרא לזה איך שבא לך.
מה שכן,בוא נאמר שכשסודני מעוניין בבחורה יהודיה הוא לא יזמין אותה לגלידה...
כמעט כל עבירות המין מבוצעות בידי יהודים, (כולל לצערי גם דתיים וחרדים), חלק בידי ערבים ורק מעטות ביותר קשורות ל"סודאנים".
ואגב, רק חלקם הם סודאנים. יש ביניהם אתיופים, אריתראים, סודאנים, קנייתים ואי אלו אחרים.
והם בהחלט אזרחים זרים אף אם הם מסתננים או פליטים או מחפשי עבודה או כל דבר אחר.
ולצערי יוצא לי להתערבב עם חלק מהם (בהקשרי עבודה) אז אני מכירה את הלך הרוחות.
ותאמין לי,שבין בחור X ממוצא סודני לבין בחור Y ממוצא אריתראי אין הבדל גדול.
ובלי קשר צריך להעיף אותם מכאן.
עבירות המין (הרבות!),האלימות,שתיית האלכוהול ברחובות והפיכת שכונות רבות בארץ לשכונות מצוקה שמפחיד לעבור בהן-זה רק טריגר.
עסקתי בסודנים בלבד.
והם אונסים כשהם רוצים בחורה, הם לא מציעים לה נישואין!
אבל הפעם אינני מסכים אתך
ולכן את יודעת ששני המקרים האחרונים הם אלו המייצגים ולא חלילה סודנים אחרים שהם באמת אנשים אומללים שחיים בעניות גדולה ולא עושים מעשים אכזריים כלל ועיקר.
(אני מסכימה שיש בעיה גדולה בעצם היותם כאן, זה לא סותר את מה שאמרתי)
מבחיל ההתחסדות הזו.
נשוי באושר + 5 חמודים מחכה לך האחת שתשלים את התמונה
מלך בעל 16 נשים מחפש שתי נשים נוספת
מחפשת עבור בעלי אשה נוספת שתעסיק אותו
יאללה תוסיפו ככל העולה על רוחכם
הנכד והנין של.
חיפשתי מילה שלא תהיה שלילית כמו "נגד" אבל לא מצאתי..
מי שלא הבין שיקרא תנ"ך
מצטער אם זה נפילה חזקה מידי אבל את לא יכול להטיל פצצה וללכת
כך שהוא עדיין תקף...
איזה טוב ה'!!!!יש בעיה רק עם הראשון שלך - אסור להתחתן עם שתי אחיות
יאללה חברה תזרמו
כולה הלכה, בשביל זה להרוס בדיחה טובה?! 
<צ>
מצאתי את האחת עכשיו אני מחפש את השניה
מי רוצה להתחתן עם 2 נשים???
איזה מטומטם יחזור על אותה טעות בפעם השניה???
יש לי כמה מילים להחליף איתה 
(למרות שאני חושב שמצאתי אותה... עכשיו אני רק צריך שגם היא תחשוב ככה... )
מה שסמוי מן העין יש בו ברכה...
הייתי אומרת לך לערוך שוב ת'הודעה..
אבל אתה כבר לא יכול כי הגבתי לך
|מרושע|
או שבעצם אתה רוצה שהיא תראה את זה??
(לא רק אתה יכול לכתוב לי הודעות מרושעות בצמ"ע)
יותר מחמות אחת
אוכל / מעשן...
אני רוצה גם..
הרופא שיניים לא הסכים לתת לי גז צחוק היום
איזה טוב ה'!!!!
אם הרופא שיניים לא מספק גז צחוק תמיד אפשר להשלים את החסר באמצעים אחרים
תשאפי ותדברי ואז תצחקי שבועיים
ככה זה כשההורים של בעלי גרושים ואבא שלו נשוי פעם שניה...
ניל"ס(רק שאצלנו צריך לתקן ל"נשוי פעם שלישית". ז"א לאמא שלי היו 3 חמיות עד שהן כבר לא היו שלה יחי המשפחולוגיה ההזויה!)
-יכולת מוכחת בבישול בלי לעשות יותר טעים ממני
-יכולת מוכחת בקילוף הררי תפוחי אדמה
-מקצוענות בניקיון סירים שרופים. וקבלת אחריות כוללת על כל סיר שנשרף לא משנה מה הנסיבות.
- כביסה ברמת מכביסה. ושלא תתעצל להפריד צבעוני-בהיר מצבעוני-כהה
- שתדע לגהץ טוב! את הקפלים במכנסיים. ושלא תחפף בגיהוץ של החפתים.
- שתהיה פנויה לקחת את הילדים מהגן כל יום, כשאני באה מהעבודה.
-אבל שלעולם לא תעז לתפוס לי את האוטו כשני צריכה.
- שהילדים שלה לא יהיו רועשים, מנוזלים, מסריחים, או זוללי תקציב.
- שחמותי לא תאהב אותה. נקודה.
..... "
איזה טוב ה'!!!!כעת הדבר היחידי שצאדיקה יכולה לבקש לבעלה,
זה עוד כמה מחשבים, נוסף על מה שיש, שאף אחד מהם לא יקנא בשני גם אם הוא יותר טוב..
משפחה צעירה ומאושרת קולטת נשים נוספות.
גבר שמצא את האחת, מחפש את השניה.
כיצד הייתם/ן מגיבים/ות אילו היו מציעים לכם/ן לצאת עם גרוש/ה?
עיקר השאלה בגיל יותר מתקדם, אבל לאו דווקא.
אומרים משהו על הבנאדם.
אם המציע/ה לא חושב............
אני אכתוב בלשון זכר.
אם המציע לא חושב שיש למי שהוא מציע בעיה ספציפית
שבגללה היא התגרשה,
זה לא שונה מכל הצעה אחרת.
כמובן שהתמונה שונה אם יש גם ילדים.
יש גרושים מאוד איכותיים..
פשוט התחתנו עם אדם שלא מתאים להם..
אם זה לא משהו שמעיד על האופי שלו, לא הייתי פוסלת.
יצא לי לצאת פעמיים עם גרושים. בפעם הראשונה הבחור אמר לא אחרי פגישה אחת כי הוא רוצה דוגמנית כמו אשתו הקודמת ובפעם השניה הבחור התנהל בצורה ממש לא מתאימה (התחיל לשתף אותי בכל מיני פרטים אינטימים מהנישואין שלו...) ועד היום כל כמה חודשים הוא מטריד אותי בטלפון (אין איך לחסום אותו כי הוא מתקשר מחסוי) למרות שעברו כבר שנתיים וחצי.
אך מצד שני יש לי חברה גרושה שהיא בחורה מדהימה.
לפעמים הגירושין זה תוצאה של אי התאמה ולפעמים זה תוצאה של התנהלות גרועה של אחד הצדדים וצריך לברר את זה טוב טוב, לאו דווקא אצל אנשים שהם חברים של הגרוש.
אבל באמת אסור להכליל
בתור רווק שמחפש את האחת אני יכול להגיד שהמשפט "כל הטובות תפוסות" מעולם לא היה נכון יותר.
הנגזרת של המשפט הזה היא שמי שהתגרשה אז אחת מהשניים:
או שעכשיו יש אחת אי שם בחוץ שהיא "טובה" ולא "תפוסה"
או שזה שהיא כבר לא "תפוסה" - זה כי היא כבר לא "טובה"....
ותחשבו על זה...
ועוד לא התחתנתי?
לברר יותר מטוב מה היתה הסיבה לגירושים.
הלוואי שאני לא תוקפנית מידי...
אבל-
זה כ"כ לא שייך!
מאיפה הוא יכול לדעת מה הרגשות של הצד השני?
ואם הצד השני רוצה אותה ועדיין קנאי? הוא יהרוס הכל סתם. לא חבל???
ואם לצד השני יש בעיות נפשיות וזה יכול להעמיד את הגרוש/ה בסכנה???
ואם הם הצד השני מרגיש צורך בנקמה או סתם לא בא לו לראות אותה עם משהו אחר??
כל עניין הגרושים זה להתנתק מהצד השני! אין שום עניין לבוא ולערב אותו בדברים כ"כ אישים.
ממש לא שייך!
יש כ"כ הרבה דרכים לברר מה בדיוק קרה שם בלי לדעת אפילו מי הצד השני.
בדרך כלל כדי לריב צריך 2 . ובדרך כלל הצד השני ירצה נקמה ולהגיד רק דברים רעים!!
קרוב משפחה שלי התגרש אחרי 16 שנות נישואים .
גרושתו לא לוקחת אחריות על המצב הכלכלי ומאשימה רק אותו ...למרות שגם הוא לא טלית תכלת ,אבל הוא רצה לתת לה את מה שהיא ביקשה והיא הפעילה עליו לחץ רב .
היא התעקשה לרשום את כל הילדים לבתי ספר הכי יקרים ולגור בדירות הכי יקרות...ולקנות הכי יקר בגדים
ומאשימה רק אותו במצב הכלכלי ...
אחרי הגירושים הוא נפגש עם בחורה מדהימה . והכל הלך מדהים כמעט שנה , ..עד שהיא החליטה לדבר עם קרובים של הגרושה.. שכמובן לא ידעו את כל הסיפור אלא רק את מה שהגרושה אמרה (שכאמור לא לוקחת אחריות ) והחליטה לעזוב את הקרוב .
אין ספק שאחרי שנה שלמה שהוא הוכיח את עצמו באישיות ורגישות .. לעזוב אותו , היה פשוט טרוף מצידה .
ואני תקווה שיום אחד היא תתפוס את עצמה ותבין - מה עשיתי ??
ולגרושה שיהיה לה רק בריאות ...
תחשבו טוב אם אם רוצים לדבר עם הגרוש/ה כי כמו שאמרתי לפעמים הגרוש/ה הוא אדם טוב שפשוט נפגש עם מזל רע....
בס"ד
מה אתם מצפים שהגרוש\ה יגידו??
בעניי יש בזה חוסר טאקט כלפי הגרוש\ה שמנסים לברר אצלם...
למה שהם ירצו בכלל לשתף פעולה? למה לחטט לאנשים זרים בצלקות?
אולי הבירורים הללו הם בבחינת זריית מלח על פצעים?
לא יודעת אם וכמה זה מעשי אני הייתי מתעניינת אם היה להם ייעוץ זוגי, ואצלו מבררת את מה שמעניין אותי לדעת על האדם שנפגשים איתו. (וכמובן לא על גרושתו וכ')
לא להיכנס לפרטים וכ', אלא בכללי, מהלך נפשי של אדם.
ועוד דבר שכדאי לקחת בחשבון- גירושין זה משבר.
לרוב אנשים משתנים לאחר משברים שעברו, לומדים דברים.
ונקודה אחרונה אם כבר יוצאים עם גרוש\ה שימו לב לאופן הדיבור על מה שהיה.
אם אדם אומר שהצד השני היה מפלצת וזאת הסיבה היחידה- אז כנראה שהוא עדיין לא הפנים את המסר שהיה צריך ללמוד, או לחלופין שהוא לא כנה, כי גם אם הצד השני היה מפלצת, היה במספר את המקום שאיפשר את זה... וגם הוא אמור ללמוד.
בהצלחה רבה לכולם, שכל אחד יזכה להקים בית נאמן בישראל, ומה שהיה עד עכשיו רק יחזק ויעזור שהבית החדש ייבנה ממקום טהור פנימי ושלם יותר.
אבל לא בטוח לפני פגישות
אולי להיפגש ואז אם שייך להתחיל חפירות
בתור מישהי ששידכה (והם מתחתנים בקרוב ממש) גרוש+ילד עם בחורה רווקה וב"ה אני מאוד מעריכה את האישיות של שניהם. לפני שהעזתי לעשות את השידוך הזה ראיתי עם הבחורה שזה בחור ממש מתאים למה שהיא מחפשת (והיה קשה למצוא מישהו כזה, לא שהיא בררנית, פשוט היא בסגנון מאוד מסויים) ואחרי שבדקתי המון זמן (שעה+) עם מישהי שידעה והכירה את סיפור הגירושין מקרוב שוכנעתי שהוא בחור טוב, מה שנקרא "גרוש שלא באשמתו". נכון, לטנגו צריך שניים ויועצת נישואין אני רואה את זה עין בעין, אבל לפעמים האשמה היא לא בדיוק שווה בשווה, למשל: צד אחד שרוצה ללכת לייעוץ זוגי וצד אחר שלא מוכן לעבוד ולהשקיע בשיקום הזוגיות או במקרים קיצוניים-צד אחד שעבר את הגבולות לגמרי (למשל, אחרי מספר שנות נישואין הבחור החליט שהוא מעדיף לחיות כ"חילוני" וליצור קשר קרוב עם בחורות אחרות - זה משמע אולי הזוי, אבל אני מכירה לצערי סיפורים כאלו מקרוב-מכלי ראשון). כי גם אם בן הזוג עצבן אותך מאוד, יש גבולות ברורים שאותם לא עוברים (למשל, לא הולכים לחפש אהבה במקום אחר), גם אם מאוד כועסים ונעלבים.
לסיכום, ממש לא נראה לי שייך לשאול את הצד השני של הגרוש-ברור שיגידו דברים לרעתו, אלא אם כן הם צדיקים נסתרים, אבל בדרך כלל מהלך של גירושין רווי בהרבה כאב שיוצא לפעמים בתור האשמות כלפי הצד השני (גם אם אתה יודע בתוכך שגם אתה לא לגמרי "צדיק", יותר קל להאשים את השני).
אבל...
כדאי מאוד מאוד לשאול רב שהיה מעורב בסיפור ויאמר את כל האמת על סיפור הגירושין.
לגבי הילד, כל בחורה צריכה לחשוב בעצמה כמה כוחות יש לה כדי להכיל עוד ילד, וצריך לזכור שלא תמיד זה ממש לגדל את הילד כי רוב הזמן הוא אצל האמא..
בהצלחה רבה
והחלטות טובות!
שרית
חברה טובה שלי היתה גרושה ב"ה התחתנה בשנית עם רווק
וכשניסינו לשדך לה בזמנו, היה ברור לה שהיא נותנת מספר של רב שהיה קשור לתהליך הגירושין
כדי שיהיה אפשרות לברר טוב טוב
ויש לי עוד כמה חברות גרושות עם ובלי ילדים
נשים מדהימות אחת אחת אני הייתי ממליצה בחום עליהן
בהצלחה
לא צריך להברוח ממקור המידע הכי חשוב הזה. כמובן להביא בחשבון שאולי עושים חיסול חשבון.
ומקרה שאני מכירה .
לאשה אלמנה כמה שנים הכירו איש גרוש.
רב שהכיר היטב אותו וקצת אוותה התקשר אליה ואמר לה לא פחות ולא יותר אלא שהאיש הזה זה לא משהו בשבילה .
היא אשה אסרטיבית , החליטה שהיא סומכת על ההרגשה שלה בלבד , והתחתנה עם הגרוש.
רק חודש חודשים אחרי החתונה ראתה שהעובדות דוקא בעד הרב ההוא. אבל היא אשה חזקה ומצאה פתרון: התגרשה ממנו !
דוגרי לא בא לי להיות השניה של מישהו...
ב"ה הקב"ה לא העמיד בפניי את הניסיון הזה.
ושלא יעמיד.
תמיד תהיי רק מי שאת
רק מה שאת
האישיות המקסימה שלך
הבית הייחודי לכם שתבנו ביחד
לוגית, פשוט- תוכלי להיות רק- את, לא "שניה"
(ואם הוא אכן התגרש ממישי בעבר- כנראה היא לא היתה מציאה... מה שתמיד יקנה לך את המעמד של מלאך זוהר- או אוצר יקר שצריך לשמור לא לקלקל וכמה שיותר לטפח.... )
מהכיוון השני- יכול להיות בחור שיאמר את זה על גרושה
ועל זה אני אענה את אותה דבר- האישיות היא ייחודית, הציפיה לקריבה- היא ייחודית רק אלייך.
(ומתחתנים עם אישיות- לא רק עם גוף)
("לוגית"..)
אבל לא תמיד נכון במציאות.
ספציפי לגמרי.
אם את/ה רואה שהפגישות רציניות וחושב/ת על אירוסין, אפשר לדרוש לראות את תיק הגירושין. אם מה שכתוב בתיק תואם במידה מסויימת את מה ששמעת עליו/ה עד כה, ומה ששמעת עליו/ה מכמה מקורות חוזר על עצמו, אפשר להאמין שהבחור/ה נפל/ה בפח ואינו/ה אשם/ה בגירושין שנגרמו ע"י מקח טעות.
ובכל מקרה, תמיד כדאי לבדוק, כי גם רווקים נופלים לפעמים בפח, כי הסתנוורו מנקודה כלשהי ולא רצו לשמוע עצות, או שלא בדקו מספיק לפני החתונה, או שהיו צעירים מאד ולא ידעו על מה לשים דגש. בנישואין שניים הם ידעו על מה לשים דגש ויתכן שאף יהיו רגישים יותר לזולת בגלל ניסיונם.
עדיף לשאול רב, בורר או יועץ נישואין שטיפל בהם
[וגם המידע שלהם חסוי בד"כ ע"פ החוק]
ניתאי אתה לא חושב שאולי במה שכתבת אתה גורם לבעיות ?
זה די ברור שבין אנשים עם כל מיני בעיות יש יותר גרושין . ולכן לגמרי טבעי והגיוני והכרחי לבדוק.
אני אומרת לבדוק. לא אומרת שהכרחי שיש בעיה .
יכול להיות שאם אחש מהשנים היה בודק יותר לא היה נכנס לזה. יכול להיות .
בטח שיש המון אנשים נפלאים שאיך שהוא הנישואין הראשונים שלהם לא הצליחו ובפעם שניה יהיה נהדר.
נראה לי שהתגובות מתחלקות בין מי שמכיר מקרוב גרוש/ה (או הוא עצמו) לבין מי שלא.
אני יודעת שכך זה אצלי. תמיד חשבתי בלבי שבגרושים יש איזה פגם, משהו בהם לא בסדר, עובדה, הם לא הצליחו לייסד קשר זוגי וכו', ורק כאשר התיידדתי עם מישהי גרושה, שאין מדהימה כמוה, שיודעת להפיק לקחים ממה שקרה לה ושאין לי ספק שמי שיקבל אותה יקבל מתנה, רק אז הבנתי שהסטיגמה שהייתה לי כ"כ שגויה, שיש כ"כ הרבה אנשים מקסימים שהייתה להם התנסות לא טובה. נכון שיש כאלה שבעיות באישיות גרמו לגירושים, אבל לא חסרים רווקים כאלו, וההוכחה - לפני שהגרושים האלו התחתנו גם הם היו רווקים...
בקיצור, כמו תמיד, חשוב לבדוק במה מדובר, אבל חשוב לא פחות לא ליפול לסטיגמות וחס וחלילה סתם לפסול אנשים נפלאים!!
את כל היציאות, את כל ההוצאות,
את כל ההתלבטויות, ההתחבטויות והבכיות,
את כל ההבנות, כל הנסיונות,
כל ההפסקות וכל החזרות.
את כל המחשבות, את כל הבירורים,
את כל ההתחשבויות וכל ההסברים.
את כל ההכנות וכל ההשקעות.
כל התפילות וכל הדמעות.
את חשבון הטלפון וכל הנסיעות,
כל ההתרוצצות והנדנוד לחברות,
כל "לא" שנאמר- מצידי, או מצד שני.
כל היכרות שנגמרה וכל קשר רציני.
כל רגע של שבירה, כל הרגשה מעוכה,
את רגעי העצבים והשתתפות בכל שמחה.
כל שהתחיל -ונגמר, כל שהיה ועבר.
זכרונות ותובנות זה כל מה שנשאר.
אז-
תצאו ותוציאו,תתלבטו, תתחבטו ותבכו,
תבינו, תנסו, תפסיקו ותחזרו.
תחשבו, תבררו,תתחשבו ותסבירו,
תכינו, תשקיעו, תתפללו, תדמעו.
תטלפנו, תתרוצצו, תנדנדו ותסעו.
תישברו, תימעכו, תתעצבנו תשמחו.
תגידו "לא" ותסוננו,תתחילו שוב ותגמרו.
תתבוננו, תבינו ותזכרו.
תעשו את שלכם, הכי טוב שאפשר.
ו"הוא" יעשה את שלו,לא רגע אחד מאוחר.
חיזקתני
תודה!!!!
(כייף שיש פה ושם שרשורים אופטימיים...)
איזה יופי כתבת..תודה על החיזוק אשרייך!
מחפשתותוכתיבה טובה, הכי אמיתית ומחוברת למה שאנחנו עוברים-
אבל כ"כ רציתי שיופיע בסוף משפט אחר,
משפט שיכול באמת לנחם, לחזק-
לא רק אחרי החתונה, עכשיו- בהווה, בשעת ההתמודדות עם הכל, במצוקה,
אז למה באמת כל זה שווה?!?!?! שאלת השאלות..
את ההתמודדות, את המצוקה, את כל ההווה הזה.
ככל שהקושי גדול יותר, סופו יותר שלם.
הקטע לא בא לנחם, אלא לעודד!
לא להשתתף בצער, אלא למשוך הלאה,
קדימה- אל השלב הבא, האתגרי, החשוב, המעצבן, העצוב, או, אפילו שמח.
ואולי גם להביא לתשומת הלב שכל שלב- הוא דבר שלא ישוב,
שימו לב לרגע, בדרך למטרה הגדולה. יש שם דברים חשובים, גדולים, נפלאים,
שתורמים להמשך, שבונים בנו דברים.
בלי לשים לב ובלי כוונה, בשנים האלו של חיפוש, אנחנו עוברים המון.
והכי חשוב: להוריד קצת מהרגשת חוסר התזוזה, חוסר המעש, חוסר האונים.
מה שאנחנו לא עושים - זו התקדמות, זה עוד צעד.
גם אם הכיוון נראה למטה, לפעמים אפילו נפילה, זה תמיד קדימה-
העולם לא מחכה שנקום, הוא מתקדם הלאה. ואנחנו איתו, תלויים בו, נגררים אולי, אבל זזים!
תרגישו את ההתקדמות, בכל נפילה/עצירה/התמודדות,
- אפילו רגעי שבירה תורמים לנו יותר ממה שחשבנו.
אין יאוש בעולם כלל - זו הכוונה!!!
אתה חי- אתה מתקדם. נקודה.
* "אז למה באמת כל זה שווה?!?!?!"
- כל נשואה/מאורסת טריה מצויה יכולה לענות לך על זה,
והתשובה שלי: כי זה שווה את זה, וכשתגדלי- תביני I 
מתנצלI
(חוצמזה שזו השקעה לכל החיים...)
כתבת כל כך כל כך יפה!!
האמת - אני חושבת שדווקא הסוף הזה מתאים.
צריך פשוט לדעת שזה ככה וזהו, ושבע"ה בסוף הוא יגיע, יום אחד...
רק להאמין, להתפלל ולא להפסיק לחתור בזרם..
וכן, אני יודעת היטב שזה לא פשוט!!!
*שלי*ובאמת שהיום במבט לאחור- זה בא לי הכי הכי בזמן שבעולם.
וב"ה שלא לפני
וב"ה שלא אחרי.
שמכיוון שהיא סומכת על הקב"ה שיעשה את העבודה, היא רק מתפללת שהיא עצמה תבין את המהלך. את הסיבות.
ואני מוכרחה לומר שמעולם לא הרגשתי שאני מתפללת מספיק,
אבל בתקופה האלרונה אני מרגישה שאני כבר לא מתפללת בכלל.
וכבר מזמן עבר ה'רגע אחד מאוחר מידי',
וזה מוצה.
ובעיקר מה שכואב זה שגם הקשר שלי לה' נפגע.
לא יכולה להשוות בין המצב שלי היום ללפני שנתיים, והעתיד לא נראה באופק.
עצוב לי לחשוב על זה.
(אז אני לא, ונחשו מה? זה לא מקדם אותי גם כן!
לפחות אני שמחה)
וואוו- גברת כבר- הייתי בטוחה שאני המוזרה....
שכשאני לא מתפללת באמת מכל הלב על זה- אני יותר שמחה..
זה כ"כ נכון!!
כשכבר יוצאת לי תפילה מהלב- אני מאוד שמחה.
(ואם היא משולבת עם שחרית אז בכלל...)
אבל ההתעסקות בכמה המרחק הזה גדל עם הזמן מעציבה אותי מאוד, ואני מתעצבת לי אבל שום דבר לא קורה בגלל זה. אז אני מניחה לזה, ולפחות לא נהיית מבואסת, ורק אחת ל... כשאני קולטת שאפילו בראש חודש אין לי כח להתפלל, כשזו (היתה) התפילה האהובה עלי- אז אני מתבאסת.
לא הייתי מרוכזת כשהגבתי, אז אולי זה לא היה ברור.
אבל- תפילת ר"ח- רק מתחילים להתפלל- ונהיה כיף
|מחכה לר"ח הבא|
שגם זה עובר, וגם אחרי שמתחילים
אין כח להתפלל.....
ובכלל, כמו שגברת כבר כתבה,
בתפילות זה הכי מורגש,
אבל אין ספק שזה רק סימפטום.
המשמעות האמיתית היא שהתקררנו.
איבדנו את האמונה, וה' נהיה פחות משמעותי בחיים שלנו.
אני יכול להגיד (לפחות על עצמי)
שגם שבת היא כבר לא שבת....
לא שח"ו אני לא מקיים משהו,
אבל למי יש כח? עוד שבת.....
ועוד חג...
עוד תפילה ועוד מצוה.....
הכל מאבד את המשמעות. נהיה מט, דהוי.
רווק העולם דומה עליו כמישור....
יש רגעים של חסד.
אבל הם כ"כ מעטים, כ"כ קצרים,
שזה מדכא עוד יותר.
פעם ברך אותי חבר,
שאני אזכה להיות כמו אני לא זוכר מי,
אז אמרתי לו,
שהלואי שאזכה להיות כמוני לפני כמה שנים....
וופעם היתה לי תחושה של גלגל כפות.
כזה שיושב מתחת זרם מים ומסתובב פעם לצד הזה ופעם לצד הזה.
אבל
הזרם נחלש ונחלש,
ונקודת הקיפאון הסופית מתקרבת באופן מפחיד.
למה כתבתי את כל זה?
האם יש כאן מישהו שעבר את זה והצליח לצאת מזה
בלי להתחתן?
תשובות של פחות משבע שנים בדייטים לא יתקבלו
כל מילה....
והמקום ימלא חסרונך (למה פתאום זה נראה לי לא קשור?)
במהרה וישלח לך את רעו הטוב ממנו.
אבל
אני מאוד מאוד מקוה שאת לא חושבת שזה קשור באיזשהי צורה
למה שכתבת כאן!
קודם כל, כתבת יפה מאוד ומחזק, ואני בטוח שה' שמח
בכל מילה.
נראה לי קצת מוזר לחשוב על ה' במושגים קטנוניים כאלה:
'אה, ככה? אז בוא נראה אותה עכשיו....'
(לא שזה לא קורה לי לפעמים, ולא שח"ו הוא לא יכול למדוד
מידה כנגד מידה גם בדברים קטנים,
אבל משום מה לא נשמע לי שהוא חשב ככה כשהוא קרא את זה.
נראה לי שדוקא הפוך.
דבר שני, זה בטח לא קרה בפרק הזמן הקצר הזה,
ואם נפרדתם אחרי 4 חודשים זה התחיל להתבשל הרבה
לפני שכתבת את ההודעה בפורום, ובטח את יודעת את זה
בעצמך הרבה יותר טוב ממני.
והדבר השלישי, והחשוב יותר לדעתי:
אני בטוח שרוב הכותבים כאן, כולל אני כמובן,
כותבים יותר ממה שהם עושים.
וזה בסדר גמור לדעתי.
זה בולט יותר בפורמט אינטרנטי, בגלל היכולת להסתתר
לגמרי מאחורי הדמות הוירטואלית,
אבל זה נכון גם בחיים האמיתיים.
וזה בגלל, שמה שאני כותב - זה המקום שבו אני
רוצה להיות, למרות שאני לא שם,
למרות שאני לא שם רוב הזמן אפילו!
זה אני.
זה לגמרי אני וזה לגמרי עבודת ה' שלי
וה' יודע את זה.
הוא רוצה שנשתדל יותר, כמובן,
אבל הוא יודע את האמת.
וכבר כתבתי פה פעם את הסיפור הזה,
אבל אני אכתוב שוב, כי אני הולך עם הסיפור הזה הרבה:
היה היה רעבע אחד, שהיה לו חסיד
שמשאו ומתנו היה עם הפריצים בסביבה,
והיה מתלבש בהתאם כאחד הערלים.
אבל כשהיה מגיע לרבה,
היה לובש את לבושו החסידי מימים ימימה.
יום אחד אמר החסיד אל ליבו:
'עד מתי אאחז את עיני הרבי?
אם אני שייגעץ, אז שגם הרבה ידע את זה!'
ונכנס אל הרבה בלבושו הגויי.
אמר לו הרבה: 'מוישה, מה לך?
מה זה הלבוש הזה?'
אמר לו: 'רבי, כך וכך, כזה אני כבר זמן רב,
ולא רציתי לשקר לרבה עוד.'
אמר לו הרבי: 'שוטה שבעולם!!
חשבת שאינני יודע כיצד אתה מסתובב בחוץ?
אלא שעד היום חשבתי, שאתה משקר להם.......'
אמר לי לא מזמן מישהו שעד לפני תקופה היה נראה לי הכי דתי לייט בעולם,
וכשסיפרתי לו על התחושות שלי הוא הזדהה לגמרי.
והופתעתי משני דברים- אחד שזה כנראה מורגש בכל רמה, והשניה- שפתאום כבר לא יכולתי להיות במקום של התנשאות עליו. גם אם המאבק שלו הוא בלבל שונה (נניח נגיעה- כן או לא), מתוך הידיעה מה המקום שלי לעומת פעם, אני כבר לא יכולה כל כך להיות שיפוטית.
המסקנה אז היתה, אגב, שכנראה שבלי להתחתן- לנו זה כבר לא יקרה.
הלוואי שיש אנשים שאצלם זה אחרת.
(יש לי חברה שהתחילה להדריך באיזה מדרשה לפני שנה, ואמרתי לעצמי- וואו, אולי זה מה שהיה עוזר לי לחזור לעצמי. ואז הלכתי לבקר אותה לא מזמן, וגיליתי שהיא באותו מצב כמוני, פחות או יותר....עצוב)
כל כך יורדת בשנים האלו. זה ממש נכון. אתה מרגיש פתאום קרוב לכאלו שפעם היית רחוק מהם בהשקפות שלך. ונוצר מן כזה מרחק מאלו הפשוטים הלא מסובכים, התמימים באמונתם, שלא חוו נסיונות. ובגלל זה מדברים בהתנשאות, או בחוסר רגישות קצת כמונו פעם.
זה ממש מתנה. הרגישות הזאת לעולם של סיבוכים וחזרות בתשובות. ולא להיות מתנשאים.
ובכל זאת נראה לי שכדאי שלא נחשוב שאנחנו שמה, באותו מקום מבולבל.בכל זאת יש בנו ידיעה מהי האמת אלא לדעת איפה באנו ומה אנחנו יכולים להיות. ואז באמת נוכל לחזור. לא נתייאש באמצע. לא נוותר לעצמנו.
לי זה ממש עזר, הידיעה הזאת שבפנים יש לי אמת שאליה אני רוצה לחזור, נתנה לי כוח באמת לחזור, למחול לעצמי על דברים מסויימים, להאמין בעצמי מחדש.
יש רגעים וזמנים כאלו קצת לפעמים-
אבל אמרת שפחות מ7 שנים לא מתקבל:p
ומן הסתם זה באמת קשור לזמן שעובר..
אז בעז"ה שלא נחווה את זה,
ושכולם יצאו מזה מהר מאוד:p
אז מותר לי ...
אני נופלת וקמה ונופלת
ושוב קמה.
ומשהו בקשר עם ה' מתחדד,
ומשהו נראה לי מתבגר יותר
עם כל הנפילות.
דברים שפעם היו מובנים מאליהם
והלהט היה טבעי
כבר לא תמיד ככה.
אבל אחרי המשברים
אני יודעת שהעבודה היותר פנימית
היא לבחור את הקשר שלך,
לא כדבר טבעי ופשוט
אלא כדבר שבוחרים בו
וצריך לעמול עליו
גם אם יש נפילות.
אני רואה הרבה נקודות אור
בתוך מצבי השפל, (והיו והיו..וישנם.)
הרבה בחירה מחודשת של קשר
הרבה תפילה על להצליח להתפלל.
הרבה שמחה בזמנים שאני מצליחה.
הרבה אור בלימוד לקראת חג
שמקשר אותי לחג למרות הבדידות וחוסר החשק.
העיקר בעיני זה לא להשלים עם זה...
לא להגיד רק שנתחתן יהיה בסדר.
לא להתייאש מהקשר עם ה'.
ולהתפלל שזה יהיה בפשטות.
רק לרצות להיות בקשר.
הכל מתחיל מהרצון.
ואני דוקא לא רוצה להיות כמוני כמו לפני כמה שנים,
אפילו שהכל היה פשוט יותר וברור,
הייתי מוותרת על הכאב, אבל כנראה שלא יכלתי אחרת.
אני מודה לקב"ה על הצמיחה הזאת יחד עם כל השאלות הלא פתורות
שיש לי. (ויש לי ... )
ריגשת אותי.גברת כברתודה!
על תשובות ממש יפות,
ואולי גם טובות
ותוהה איפה אני בתוך זה
(אחרי יותר מידי שנות דייטים )
ואז שמעתי את השיר הזה הבוקר תוך כדי ההכנות לחג, והוא כל כך התחבר לי...
אבא יקר/עלמא
אב הרחמן, אבא יקר
תן לי את הכח לעמוד
בניסיון הזה
בבקשה ממך
תפקח בי את העיניים
לא אוכל בלעדיך בבוקר
אבא יקר תעזור לי לראות
שיש בי את האומץ להעז ולעשות
פחדים ועוצמה יכולת פשוטה
לקחת אחריות
אני ואתה
וכדי לעבור את הגבול הדימיוני
שהמצאתי
אני חייב חייב להיות אמיתי
ואם אין אצלי אמת
אין אמונה
וזה כואב כואב לי אבא יקר
אבא יקר
כשאפתח את עיני
תראה לי שהכל עוד פתוח לפני
שאני עוד בפנים ואתה עוד קיים
שכל יום אוכל להתחיל מחדש
אתה לימדת אותי לקרוא לך דווקא מן המיצר
עכשיו אני עומד כאן בוכה לפניך ענני במרחב
לא אמות כי אחיה ואספר מעשי י-ה
אני לא מתכוון לוותר לך הפעם אב הרחמן
(איך מעלים לפה שירים בוידיאו?)
כוכבי בוקרמאוד חיזקו אותי הדברים שכתבתן כאן, ובמיוחד "בתוכה לב" ו"רעותא דליבא"
מקווה ומתפללת בשביל כולנו שבע"ה גם אנחנו נזכה להקים את ביתנו בקדושה בטהרה ובשמחה עם מי שהכי מתאים לנו בקרוב!!
ולבינתיים שולחת חיבוק והרבה הרבה הזדהות..
בעקבות המעתיקנים שלי מהפורומים האחרים אני מקדים את השרשור באופן חד"פ ליום ששי
ב"ה הצלחתי להגיד כל יום את ספירת העומר הרבה מזה בזכות חברנו שמואלג
הייתה לי פגישה ביום שני בערב שבניגוד למצופה הייתה מועילה
אחיינית שלי חזרה לבי"ס
האוכל שהכנתי לכבוד השבת והחג יצא ב"ה טעים.
-משה ר-חבר שלי התארס..
זה הזמן להודות לשמואל על התזכורות של ספירת העומר, יישר כח גדול
והצלחתי עד עכשיו להיות בתענית דיבור מהבוקר...
הייתי בכותל והולך להיות לנו חג משפחתי וכיפי....
רק בשמחות אצל כולם/ן. שהקב"ה ימלא כל משאלות ליבכם/ן לטובה ושנזכה לקבל תודה באמת.
רק טוב
משה
דברים טובים עוברים עלי אבל אני שומרת אותם לעצמי
עשיתי עוגת ספירלה של קרין גורן לחג + כוסות של מוס שוקולד לבן ושוקולד חלב יאמי
סיימתי פרזנטציה אחת למרות שהמרצה הייתה רעה ולא הייתי מרוצה ממש מהציון אבל היא תחטוף בראש בשני..
הפרוייקט גמר במערכות מידע מתחיל לרקום עור וגידים ואני מבסוטית מאוד..
והשבוע הכרתי את נוצי
והיה כיף עם ננשמה ושייטת.. כמו כל שבועיים בערך
ופשוט רואים את האור בקצה המנהרה!
אחרי יום שלם במטבח סיימתי לאפות פשטידות וקינוחים לחג בשביל המשפחה, יצא מע-ו-ל-ה!!!
ה"מזמור לתודה " שלי שב"ה דברים מסתדרים אם רק קצת מרפים
ונותנים לאבא שלמעלה את האמונה והביטחון בו ישתבח שמו !
ד"א השבוע הפורום העלה כ"כ הרבה דברים עוצמתיים על הכתב ישר כוח על האומץ .
שבת שלום ומבורכת וחג שמח .
הוא זיכה אותי באחלה חברותא בליל שבועות (וללא תיאום מראש ).
*כל החג ב"ה אמא שלי בישלה מלא מאכלים...בצאת החג היא באה לבשל משהו,והגז לא נדלק,נגמר הגז ולא ידענו שזה עומד להגמר..איזו השגחה שזה לא קרה באמצע החג!!!
*ב"ה היה שבת כייפית וחג מדהים!!
אני כ"כ עמוסה ורודפת אחרי הזנב של עצמי- שבסוף באמת יהיה לי זנב....
מה נחשב מחיר סביר?
מדריכת הכלות שלי אמרה לי שהיא לא יודעת כמה לוקחים, ושאני אברר עם חברות...
(אני יודעת שהרבה פעמים, ואולי אפילו ברוב הפעמים, זה בהתנדבות. אבל אצלינו לא)
תשלום.
כדאי שתשאלי בפורום "נשואים טריים".
ומה שמקובל אצלכם..
תעשי סקר בין חברות מאורסות/נשואות טריות,
וממוצע...
תלוי בך..
זה נראה לי סטנדרטי.
אל תתקמצני על הדרכה טובה, גם במחיר גבוה...
בהצלחה!!
גם בד"כ מדובר באברכים, שסכומים כאלה מאוד יכולים לעזור להם.
ובכלל, שילמת על ארון? אולם? למה נראה לך לא לשלם על הדרכה??
מקובל לתת סכום שיהיה שכר נורמאלי לאיש מקצוע (100 ואילך... אבל לא בטירוף) כפול מספר המפגשים- סה"כ תחשבי לבד.
וכל הכבוד על השאלה.
דוסים לא תמיד מבינים שגם לדבר מצווה- צריך לשלם.
שיהיה בברכת השם ובשמחה
את כל מה שאתה יכול לעשות מצידך
להזרים את הפגישות
(פק"ל, מעיין, בית קפה..פגישה ספונטאנית (הי אני מתחת לבית שלך, קפצתי לחבר, רוצה לרדת???)... מה שאתה רוצה ושיכול לעשות כיף.)
אם זה יעזור להזרים את הפגישות - מה טוב,
ואם לא - אז כבר תרגיש מעצמך מה לעשות.
אסור להתייאש,
ותשאיר בחוץ את הפחד של 'מה יקרה בסוף' ("סתם השליתי את עצמי, כי אין לי כוח לחפש")
עם כל אחת צריך למצות עד הסוף
ולבוא בלב פתוח ועם אמון ורצון
ותבדוק באמת, תעשה הכל מהצד שלך, בלי חשבונות עליה(היא לא מזרימה, והיא לא יוזמת והיא לא מבינה)
ורק אז תדע באמת מה יקרה ביניכם.
תנסה עד הנקודה שתרגיש שמיצית.
אני חושב שקודם כל כדי שתדברו על זה. אולי ביחד תצליחו לשנות את המצב.
ואתה צריך לחשוב עם עצמך מה גורם לזה. אולי כן יש משהו שלא מתאים לך? שחסר לך?
אני לא חושב שכדי להתחתן במצב כזה, אבל גם לא למהר לחתוך אם זה באמת נראה לך מתאים.
לכל הידוע לי בנות שמתחילות לפעמים (ואני מדגישה לפעמים) לא יודעות כיצד להתנהל בדייטים. יש אפשרות להשיג טלפון של חברה קרובה שתתעניין אצלה ותקדם את העניין אבל יותר טוב זה אם אתה מרגיש מספיק פתוח איתה אז לשאול אותה ישירות או ברמיזה לאן מבחינתה הקשר מתפתח כרגע ולראות מה התשובה שלה.
אתה יכול עוד לפני כן להגיד לה בעדינות שאתה מרגיש שצריך טיפה להעלות הילוך בקשר.
בד"כ הדברים נופלים על אוזנים פתוחות ויש בזה שיפור . מנסיון.
אתה צריך גם לחשוב עם עצמך מה הבעיה שלך שגורמת לחוסר התלהבות, כיוון שאם אתה חש חוסר התלהבות אז כנראה יש משהו שמונע או חוסם ממך להתלהב ולתת ללב שלך קצת להרפות.
אני בכיף זמינה גם בש"א. אם בא לך....
בכל מקרה שיהיה מלא בהצלחה ובבשורות טובות בקרוב ממש =)
תמצא לך אחת שתמלא אותך בהתלהבות ושמחה לקראת כל פגישה ותשאיר את הבחורה הטובה הזו למישהו שישמח ויתלהב ממנה.
" הייתה התקדמות קלילה מאוד"
קפוץ על ההתקדמות הזו. גם התקדמות קלילה היא בכיוון הנכון.
אין צורך בשלב זה לקבוע עתיד רחוק. אבל אם דוקא כשיש התקדמות-לא להתייאש.
זה מספיק בשביל נסיון נוסף ותקווה לעוד התקדמות
תשבות מה יכול לעורר את הכימיה-אולי להפגש עם זוג חברים (אני עשיץי את זה גם בפגישות לא מתקדמות-כדי לשנות אוירה ולגוון), אולי ללמוד משהו יחד, אולי לצאת בשעות אחרות.
נשמע שאתה יודע מה אתה רוצה בדייט בשונה משיחת חברים-תנתב את זה לשם, ואפילו תאמר לה באופן ישיר.
אולי היא באמת לא תופסת דייטים כמוך-ואולי היא גם רוצה לדבר על דברים אחרים וחוששת "למהר"
אם תרגיש שעשית הכל וזה לא זה-רק אז תחשוב על פרידה.
בהצלחה רבה רבה
"וגם חכמה, שזה נדיר ברמה המגזרית.."
מעליב משהו..
ולעניין-
אני מאמינה (וזה די אישי כי יהיו שיאמרו הפוך לחלוטין) שחייב להיות הניצוץ הזה של לפני
וכל המרבה הרי זה משובח..
לא בצורה בלתי מאוזנת, אבל בצורה שכן "עושה לך את זה".. מלהיבה אותך.. סוג של קסם.
ואם הרגשת שיש פוטנציאל, והייתה עלייה בפגישה האחרונה - תן לזה להמשיך!
אם זה יאבד לחלוטין את הפוטנציאל לקסם - תחתוך!
לפעמים לרגש לוקח זמן לבוא.
אם הוא לא יבוא- תחתוך.
וכל אחד לפי זמנו.
רק שלא יעמוד מולך העניין של-
"אין לי כוח לצאת עוד פעם"
"בא לי כבר להתחתן"
ויש מלא מלא בנות איכותיות וחכמות בחוץ!
הציעו לי מישהי, אבל בלי הרבה פרטים ואני מחפש "מקורות מידע" נוספים..
אם מישה/י מכיר/ה בנות שלומדות משפטים בבר אילן [אני די בטוח ששנה א'] מוזמן/ת לשיחה אישית
חברה השבוע יתקיים בעזרת ה' כנס פעילים למען יונתן פולארד מי שיכול להגיע ולהשתתף או לעזור
יצאתי מספר פעמים עם בחור שחלה בעבר בסרטן, לפני מספר שנים. המחלה לא משפיעה עליו כמעט בכלל מבחינת התפקוד אבל החשש העיקרי הוא מחזרה אפשרית של המחלה. ידעתי את המידע הזה מראש, אבל החלטתי לצאת ולנסות. הקשר מתחיל להתקדם והחששות עולות. מה עושים?
מצד אחד הסיכוי שהמחלה תחזור אמנם לא גדול מאוד וסביר להניח שזה לא ייקרה, מצד שני הוא עדיין קיים ואולי א"כ לא כדאי להיכנס בכלל לקשר כזה?
מה אתם אומרים? הייתן מוכנות לצאת עם בחור שחלה בסרטן?
השאלה מופנת גם לבנות וגם לבנים!
לצערי הרב, יצא לי להיות עד ליותר מדי מקרים של סרטן שחזר. לפעמים כמה פעמים ולעיתים אחרי כמה שנים.
בכל ביקוריי ומהנסיון שלי כמבקר תכוף במחלקה האונקולוגית, אני לא זוכר מישהו שיצא משם ולא חזר.
אני יודע שיש סטטיסטיקה וזה גם תלוי מאוד בסוג הסרטן, אבל בגדול, בעיני מדובר במצב שבו חיים עם חרב שמונחת כל החיים על הצוואר.
מהנסיון שיש לי עם הנושא, זה היה מפחיד אותי מדי. עברתי את זה פעם אחת עם אדם קרוב, ואני ממש לא מרגיש שיש לי כוחות לעבור שוב את החוויה הזאת מתישהו בקרוב.
אבל זה גם תלוי בכוחות הנפש שיש לכל אדם. זה אינדיבידואלי לחלוטין.
בהתחלה שאני קצת מתלבטת ואחזיר תשובה בהקדם אבל לאחר קצת בירורים (זה גם תלוי איפה היה הסרטן ומה הייתה רמת החומרה שלו) הבנתי שאני לא רותה להכניס את עצמי למיטה חולה תרתי משמע...
נכון שלאף אחד אין תעודת ביטוח לחיים ואיננו יודעים מה יוליד יום (מקווים שרק בשורות טובות בעז"ה) אבל במודע לא אעשה זאת.
מקווה שלא פגעתי באף אחד והובנתי נכון...
רק טוב ובריאות =)
למה לא הגעת לפגישות עם ידיעה שזה לא מפריע לך.
כלומר: אני לא אומר מה עליך לעשות עכשיו, רק שאז היית צריכה לחשוב על זה יותר ולהיות החלטית.
כמו שאמרו לפני: זה מאד תלוי באיזה מקום זה היה ובאיזו רמה.
א. אני מציע לך להתייעץ עם רופא שעוסק בתחום.
ב. בד"כ במצב כזה עושים בדיקות תקופתיות וכך מגלים את המחלה בשלב מוקדם שלה ואז סיכויי החלמה בפעם השניה גבוהים יותר מהסיכויים בפעם ראשונה.
שיהיה בהצלחה.
הסטטיסטיקה בסופו של דבר, היא לא מאוד חיובית.
הרבה פעמים, גם שלב מוקדם הוא מאוחר מדי.
מצד שני זה תלוי עם מה כל אחד יכול להתמודד. אין נכון או לא נכון.
ואגב צריך לבדוק נושא של פוריות. מאחלת לו רפואה שלמה ולך הצלחה בכל שתבחרי
