פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1498)

כאב לי לקרוא מה שכתבת.

מאוד מתסכל ומאכזב...

נקודה חשובה, חייבים לשים לב לזה...

ואני מסכימה על הקטע של- חברה טובה לחיים מלאים- ולא רק שותפה לפרוייקט מצוות בית וכולי

רק שאני מהצד הנגדי: פוסלת (כמעט) בלי התראה.

לא תמיד, אבל קרה לי פעם-פעמיים...

מבינה כ"כ לליבך, אבל תאמיני לי שלא הכל פשוט כמו שזה נדמה...

במקרים שפסלתי "ללא התראה" זה היה משום שהציק לי הרבה זמן משהו בבן-אדם, ולא הייתי מסוגלת להגיד לו את זה (וודאי זו הייתה טעות, אבל א"א להתווכח שהתפדחתי... לפעמים אנשים פועלים אחרי הכרעת הרגש את השכל). מבחינתי - זו לא הייתה החלטה של רגע, אך מבחינת הבחור - זו הייתה ממש הפתעה (לא נעימה..).

למשל: הייתי בטוחה שהוא לא אוהב אותי ושהקשר נבנה רק מהצד שלי.

לא הרגשתי מוכנה לרמוז לו על זה, או לדבר על כך ישירות.

התבשלתי עם עצמי מלא זמן (בינתיים הראתי לו שאני נהנית, כי באמת נהניתי! היו בו מללללללא דברים טובים! רק שלא הרגשתי שהוא מחשיב אותי כיותר מאחת שסתם נהנה להיות בחברתה)

עד שהחלטתי לסיים את הקשר. לא ראיתי אפשרות אחרת. נקודה.

לא נדון אם פעלתי נכון או לא, אבל המסר שאני רוצה להעביר שייתכן שישנם דברים שמציקים למדוייט ולא נעים לו לדבר עליהם.

הוא בסה"כ נהנה איתך. זה שהוא מדבר איתך מלללא זמן - זה לא אומר שהוא עושה הצגות.

אבל עדיין מהדהדת לו הבעייה...

ומאחר שלא נראה לו שיש אפשרות אחרת חוץ מלהיפרד - הוא עושה את זה.

שוב - אני לא אומרת שזה המצב האידיאלי. מדוייטים כן צריכים ללמוד לשתף ולא להחליט לחתוך בלי לברר עם הצד השני, אבל אני בהחלט מבינה למה זה קורה.

אל תדאגי - ה-אחד שלך לא יפתיע אותך בהפתעות לא נעימות....

רק נעימות

ב"הצלחה רבה!!!

ושלא תדעי עוד כאב וצער בעניין זה (ולא באף עניין) 

האהבה – נוצרת מהעומק, מהחברות, מהפתיחות, מהשיתוף בהכל - מהקירבה.

לעומת זאת המשיכה – מקורה דווקא בלא-ידוע, ב'מיסתוריות', בקלילות- שובבות הזאת.. - מה(סוג-של)ריחוק.

[לכן המשיכה יותר חזקה כשהקשר פחות מבוסס ועדיין לא בטוח..]

בקשר זוגי (שלא כמו החברי) המטרה היא לפתח את שני המישורים הסותרים לכאורה -

מצד אחד כן להיות החבר/ה הכי טוב/ה מצד שני לשמור על משיכה – וזה נעשה ע"י שילוב הדברים:

פיתוח הקשר הזוגי – הביחד והשיתוף (מבטא את האהבה)

ומצד שני גם פיתוח העצמי האישי של כל אחד ובניית עולם פנימי (מה ששומר את המשיכה).

בהצלחה מותק ובע"ה ה-אחד שלך יגיע בקלות

רק אדמין יכול למחוק אותם, אז צריך לפנות אליו..

חוצמזה חברה, יש פורום משוב בדיוק לשאלות האלה ושם גם תקבלי את המענה הכי נכון..

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f3

לא שמתי לב שא"א למחוק אותן.

מעניין מה הרעיון.

אולי המסר הסמוי ש- y.s. רומז עליו...

בעזהי"ת.

רק היסטוריה של ש"א בעייתית...

בעזהי"ת.

רק שם מה שנוצר לעולם לא יימחק.

אולי הוא יסומן כ'מחוק', אבל הוא יישאר לנצח...

פשוט נראה לי שלא העלו אותו שבוע שעבר.

ואם אתם שואלים מה הקשר לדייטים - זה די ברור.

בנים מדברים בדייטים על צבא, וכדי שהבנות יוכלו להבין את המושגים מומלץ שהן יהיו בקיאות במעצבייניש.

לדעתי

ברגע שראינו את מושון בתמונה שלך ידענו שזה אתה!!

כל הכבוד!

אהבתי!

אבל הן לא מתארות לעצמן כמה ראש הישיבה של כרם ביבנה אוהב קור.

שים לב יוסי: יש בפינת הלימוד כמה פתחי מזגן (ואין טרמוסטט למי ששאל)

אבל בהחלט קפוא שם....

אמנם אודה על האמת שהיו דברים אחרים שתיעבתי (אז!), אבל את הכישרון לעצב בובות מפלסטלינה ו"לשפץ" ספרי לימוד אי אפשר לשכוח גם אחרי עשור וקצת.

תתכוננו לקומיקס על שירת נשים השבת הקרובה...

{סליחה,וארבע..}

"ואל תתודע לרשות"..

(אגב, כתוב פעמיים "אותך", המפקד מגמגם?)

הסדרניק לר"מ שלו:הרב,חלאס!אין לי כח לשמור 6 שעות בין בשר לחלב!

הר"מ:טוב,בסדר.תשמור שעה ו4..

אבל זה מוכר

וזה הבדל עקרוני:

עונה הרב- אז תשמור שעה וארבע

חבל"ז!

בפורום שלנו..? איזה יופי..תדע לך שזה ממש מצחיק. ..כל הכבוד בכלל לעלון גילוי דעת..יישר כוחכם.

הוא גם יוצא לדייטים חוץ מזה שהוא כותב את המעצבייניש...

למה שיהיה אסור לו להכנס לפורום??

כי אני מכירה מישהו במציאות - בדיוק ככה!!! פשוט העתק-הדבק!

אתה בהחלט מוכשר!

לק"י

נשמע מעצבן. אבל זו האמת.

אגב, אני הייתי עורכת שם את "אבא!".. שהוא לא יתחיל פהלהתלהב..

אל תהיי מתוסכלת..

תחפשי בנחת - בסוף תשמחי.

משהו קצר: כתוב מהבעש"ט - כשאבא רוצה ללמד את בנו ללכת לבד, הוא מושיט לו ידיים. הבן כמעט מגיע - ואז הוא זז קצת אחורה, מתרחק.. הילד הולך עוד קצת ושוב.. (לפעמים קצת נופל בדרך... יש עין פקוחה..) - בסוף הוא יודע ללכת בכחות עצמו.

 וכל הכחות ש"מעצמו" גם זה מהקב"ה - אבל זה כבר בתוכו..  וצריך תמיד להמשיך להתפלל, ולעלות.

תשמחי.

בסוף הכל יהיה בסדר, מעולה.

ואולי אפילו נראה איך הכל היה לטובה ובזמן הנכון.

ואז

איך נראה לאחור את הזמן שהיינו מבואסים?

אולי סתם נהיה מבואסים מזה שהיינו מבואסים..

ולמעשה:

לא לעשות כלום זה הכי טוב

רק בטחון

בס"ד

לכל אחד יש דרך משלו ,

ניסים משלו,

נסיונות משלו,

קשיים משלו..

אך לכולנו יש מטרה אחת...

הדרך הזאת היא החיים!

ב"הצלחה בכל דרך אשר תלכי...

("במקום שנגמר השכל, שם מתחילה האמונה")

בררררר...

אולי הוא נכון בעומק העומקים הנסתר שלו, אבל כשכותבים אותו בפורום זאת לא הכוונה.

האמונה לא סותרת שכל - ויהיה השכל הגדול ביותר.

להפך.

ככל שמעמיקים בשכל, גם האמונה גדלה.

אמונה היא לא רגש מיסטי חוויתי, שבשביל להרגיש אותה צריך לעצור את השכל. או לא להבין.

זה עיוות עצום של היהדות.

עייני:

1. בקטנה - רק כדי שתראי שיש לי על מי להתבסס:

"יש אנשים הסוברים שאמונה היא מן רגש, מן המית הלב, מן צביטה בלב... את השיבוש הזה שאמונה היא רגש, יש לעקור מן השורש. יש להשתחרר מהבנה שטחית זו.

אין התנגדות לשיר בבוקר "אני מאמין", לזמר ולרקד. גם זה טוב, אך זו עדיין לא אמונה.

אפשר לומר שזה ביטוי רגשי של האמונה. אבל אמונה מהי?

"אמונה היא דבר שבשכל, היא השכל היותר גדול, האמיתי ביותר, שכל אלוהי, דעת אלוהים"...

(שיחות הרצי"ה, עמ' 19)

2. עין אי"ה (אין לי פה, ולא זוכרת מיקום מדויק, בעיקר כי המקור שאני הכי מכירה הוא: )

3. מאמר הדור.

4. גם מסילת ישרים קשורה לנושא בעקיפין.

(ולאחרונה דובר על זה כאן - /Forum/Forum.aspx/t405740#4839524 )

ולכותבת השרשור -

מאחלת לך הרבה הצלחה במקום בו את נמצאת, ושתזכי למצוא את האור כך שאושר גדול יופיע.

עובדה שיש מלא ספתות מרוקאיות מלפני שלא למדו הרבה ומאמינות עצומות בהקב"ה..

אני לא יכולה להיות מחליפה/שגרירה של הרב קוק.

(על רגל אחת ויחידה וקטנה?

גאולה --> התעצמות כוחות החיים --> חובה: התעצמות השכל ---> חובה: אמונה שמובלת על פי השכל ---> תוצאה: אם אין שכל, אין אמונה. אם יש שכל - יש תורה גדולה)

זה הרבה יותר קשה, אני יודעת,

אבל זאת האמת.

מסכימה איתי שיש נגיד אנשים שמאמינים בה' אמונה גמורה ומוחלטת,בלי ללמוד כוזרי,ספר העיקרים,וכו'?

לימוד נכון יכול אולי לחזק את האמונה אבל היא בהרכח תלויה בשכל?

היא לא שכל והיא לא רגש (ביטוי של הרב זצ"ל, מובא ב"מאמרי הראיה"),

היא מופיעה בשכל וברגש.

גם השכל שהרצי"ה התכוין זה לא "שכל" במובן הפשוט, כאילו מחשבה אריתמטית..

בוודאי את צודקת שהיא לא סותרת את השכל, אבל לא "ויהיה השכל הגדול ביותר".. אדרבה, דווקא את השכל הגדול ביותר היא לא סותרת...

אבל "השכל הקטן", האנושי באמת לא מבין לפעמים דברים. ובא הקישור העליון, שהוא כח האמונה - ומרומם את האדם לאחוז מעבר למה ששכלו ה"מקומי" מבין; "האמונה היא נר תמיד" (עולת ראי"ה על תפילת ערבית "אמת ואמונה") - אמונתך בלילות. גם כשאור השכל לא מאיר, יש אחיזה ב"אמונתך" שמעבר לזה. וזה לא איזה רגש קטן מיסטי, כמובן.

וב"אורות ישראל": "יסוד האמונה השלמה שבלב נובע הוא מתוך מעמק סגולת הנפש שבישראל... אחריו ועל גביו בא יסוד העילוי השכלי והלימודי.."

ובהמשך: "כח האמונה צריך שיהיה שלם כ"כ כאילו אין לו שום אפשריות של מחקר, ולעומתו זה צריך שיהיה כח החכמה כ"כ מעולה ומזורז, כמו לא היה כלל כח של אמונה בנפש.  "אדם ובהמה - ערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה" "  "אכן זו היא מורשה מיוחדת לישראל שהאמונה הקיימה היא אצלם טבעית" וכו' (פרק ח, א)

שתיכן צדקתן. כל אחת התכוונה למשהו אחר...

ש עוד כמה שאם אני יזכור אז בלנ'ד..

תודה

הוא התכוון ל'אוסנת' ו'הילוש'..

אאל"ט...

בוודאי יש עוד.

רק זה כיוון לטובת הדנים, ושלא לקלקל לאף אחד את האור המיוחד שזכה לו...

בס"ד...

בראשית דבריי אני מקדימה ואומרת כי דן היטיב להסביר את אשר התכוונתי במילותיי אלה:

"במקום שנגמר השכל , שם מתחילה האמונה" בציטוט הנ"ל מתוך דבריו:

"השכל הקטן", האנושי באמת לא מבין לפעמים דברים. ובא הקישור העליון, שהוא כח האמונה - ומרומם את האדם לאחוז מעבר למה ששכלו ה"מקומי" מבין; "האמונה היא נר תמיד" (עולת ראי"ה על תפילת ערבית "אמת ואמונה") - אמונתך בלילות. גם כשאור השכל לא מאיר, יש אחיזה ב"אמונתך" שמעבר לזה. וזה לא איזה רגש קטן מיסטי, כמובן.

הרי זו שפתחה את השרשור בשאלה למה צריך לחכות כ"כ הרבה?- במובן מסויים למה לאחת זה הגיע בקלות וללא קושי וצפייה והיא עדיין מצפה לו ואין לה שמץ של מושג עד מתי היא תחכה ?- 

אנחנו אנשים קטנים , וגם כשאמונתנו תהייה חזקה ככל שתהייה נמצא את עצמנו ברגעים של ייאוש ונשאל למה?

זו תשובת הלמה...השכל שלנו מוגבל וקטן!..וכן...באישהוא מקום הוא נגמר , ובדברים שאין לנו השגה בהם בהחלט צנו צריכים את כח האמונה שיחזק אותנו...

מאחלת שבקרוב נמצא כל אחד/ת מאיתנו את הזיווג הראוי משורש נשמתנו ב-ק-ר-ו-ב!!

שבוע טוב ובשורות טובות!!

אל תשאלי "למה"

תשאלי "מה" - מה צריך לעשות כדי לקדם.

יש הרבה דברים בחיים שלנו שאנחנו יכולים לזעוק "למה?!!?"

וכמו שאמרה גלוק "הרבה סיבות למסובב"

אנחנו יכולים להיתקע בחיפוש אחר תשובה, שלא בטוח נקבל

או להמשיך להשתדלות - ל"מה אפשר לעשות כדי לשנות, להועיל, לקדם"

האמת?

אני מרגישה קצת רע.

זה קל לדבר אחרי שמקבלים את הטוב.

לפני האירוסין יכולתי לקלל ולחנוק מי שאמר לי דברים כאלה..

אז - את מוזמנת..

בהצלחה נשמה!!

ואני אשמח לקבל את שמך לתפילה באישי.

בס"ד בר"ה

מה שכן אני יכול להגיד, זה ש-בדיוק פה(!!) נמדדת האמונה!!

 מכאן מתחילים, אם ה` יתברך החדיר בנו אמונה, עלינו להמשיך. אמונה נמדדת דוקא בדברים נסתרים שאין השכל משיג ואין העין רואה. האמונה נמדדת דוקא בדברים נסתרים שאין השכל משיג ואין העין רואה. כי באמונה אין תמיד הגיון ולא בכדי אמרו :"היכן שנגמר השכל שם מתחילה האמונה...". 

נראה לי שרבינו ר' נחמן אמר את זה, ומניסיון אישי הייתי ממליץ לקרוא הרבה בספרי רבינו ר' נחמן, זה מחזק ומייצב הרבה את האמונה!!!

אני גם נמצאת במקום הזה הרבה פעמים, ומה שמחזק אותי זו הידיעה שהשי"ת משגיח עלי בהשגחה פרטית

וכל מה שאני עוברת באמת  מגיע כדי לקרב אותי אליו ולחזק אותי  באמונה שהכל מגיע מאיתו יתברך באופן מדוד ומדוייק.

שנזכה להתחזק באמונה והרבה מאוד סבלנות (נראה לי שזה נצרך במצב כזה...)

אם את רוצה אני מוכנה לפתוח את הנושא..

כל הישועות

בעזהי"ת.

שיר מקסים

כאן יש כללים!
כל  מי שרוצה לשתף אותנו בחוויות שלו מדברים ביוטיוב,
מתבקש לכתוב שכתוב,
או לפחות[!] לכתוב מה יש בפנים..

תודה!

כי לי הוא לא פותח.. 

יום טוב!

באמת לא בסדר שלא התחשבתי בצדיקים שיש להם רימון (וזה לא נאמר בציניות!!)

השיר הוא- "לאהוב ללא תנאי" של עלמא..

גם אחרי שהלכתי לך זה לא שינה
ומיד כשחזרתי היתה לך הרגשה
שאני עוד אוהב אותך, שאני כבר שלך
ואהבת, ושמחת, וחשבת 
שרציתי להיות שם תמיד בשבילך
כי ידעתי שככה זה טוב
שלשניים יהיה יותר פשוט לאהוב
כל הדרך אני לצידך

גם אני עוד שומע
וגם אני לא יודע 
איך עושים את זה, 
איך שזה לא קל
לאהוב ללא תנאי

והופתענו כשבא השינוי הגדול
והבטחנו תמיד לדבר
וראינו אחרי שבועות וימים 
שלא קל לעמוד מול הרגל

גם אני עוד שומע
וגם אני לא יודע 
איך עושים את זה, 
איך שזה לא קל
לאהוב ללא תנאי

תפללו בשבילי !

מהנקודת מבט שלו:

יש איזה מישהי שאני מידי פעם מתקשר אליה בכוונה אבל אומר לה שזה בטעות..אנחנו מכירים כבר כמה שנים..אני מת כבר להציע לה שנצא אבל אני ממש מתפדח אם היא תגיד לא, היא ממש אבל ממש מושלמת, גם נראית טוב גם חכמה גם באה ממשפחה טובה..אני פשוט צריך איזה מישהו שמכיר את שנינו שיעשה את החיבור..אבל מי זה יהיה??

אין לי מושג, אני פשוט אלך לקבר של הרב אליהו זצ"ל להתפלל שם ואולי זה יעזור..מי יודע..

לצאת דפוק 10 פעם. תפנה מהר למישו שיחבר בינכם..

האמת שלא חייב מישו שמכיר אותה.אפשר גם סתם מישו שמכיר אותך אפילו וירטואלית..

תחשוב על זה..

אין שום קשר בין מה שנתכב לבין המציאות...הכל נכתב בתגובה לעוד היום בנוב

יצאת עשר..פשוט לא קראת את התחלת השירשור..

חחה ברוכה הבאה למועדון

ובטוח שברגע שזה יצא לפועל...הוא יאשר את כל מה שכבר כתוב כאן

אם הכל אכן קרה במציאות..יש מקום לאופטימיות..

שהבין בהתחלה ש"שמעתי ממנו שההוא התחתן" הכוונה לבחור המדובר, ואחרי זה שהרב הציע אותו תהיתי, "רגע, הוא התגרש"?  או שיש כאן עוד מישהו שהבין ככה?

לק"י

גמאני,

אבל שורה אח"כ זה הובהר..

הצלחות

קראתי פעמיים

ואולי זאת השעה... =]

שההוא מכוון כלפי אותו אחד שהיא יצאה איתו רציני

ולהציע אותו שאת אותו בחור שהיא מדברת עליו

לא צריך!

צריך לשמוח!

ה' חסך לך דייטים מיותרים.. 

וישלח לך בעז"ה בקרוב את מי שהכי מתאים לך!

עוד תראי!

ומה שבטוח- אין יותר טוב מהסרת הספקות.. =]

ה' איתך לאורך כל הדרך.. 

בעזהי"ת.

מחפשת לך..

של אביתר

עריכה: אולי לא כ"כ מתאים בעצם..אבל שיר טוב באמת!

של מוש בן ארי- ואיך שלא ..

לפעמים, כמה שזה מביך. 

צריך להזכיר לחבר'ה שאת מחפשת.

תסכימי איתי שאת לא תמיד ראשונה בראש של כולם.

ויש לך מטרה להיות כזאת, כדי שיחשבו עלייך יותר.

ברכות והצלחות

מנסיון של חברים שלי היא טובה.

וחוץ מזה, הפורום פה הוא אחלה הזדמנות

אולי מהרהרים כמה דקות וזהו...

נכון שאני לא מודעת לכל מה שקורה מאחורי הקלעים,

אבל מי שכן ניסתה לחשוב עליי - אני יודעת עליה.

וזה ממש לא הרבה

לא חלילה מאשימה, אבל בהחלט מתסכל.

"לא חושבים עלי"..

כאילו חלילה לא איכפת ממך..

וזה לא נכון. רבים-רבים פה עברו "איתך" את "פרשת השבוע" הקודמת ובוודאי מאד הרגישו בצערך, ובבירור ספקותייך, ומאד איכפת להם ממך.

אם את מתכוונת ש"לא חושבים" למצוא לך מישהו - אל תקחי דבר כזה אישית, כאילו לא אוהבים אותך, לא מתענינים בך - חס ושלום.

זה דבר לא בריא, אם כי קורה, שאדם מתחיל "לפרש" כך אי הצעות מספיקות.

אנשים עסוקים בהרבה דברים..  תגידי לעצמך: אני אזכיר. ואל תתביישי לעשות זאת אצל מי שרלוונטי, בצורה מכובדת. ואצל מי שלא רלוונטי - אז לא.

ולפנות לשדכנית זה לא "ברירת מחדל". זו בהחלט דרך לכתחילאית למי שאין בסביבתה כאלו שיכולים להציע מה שמתאים לה. יש רבים כאלו. ולשדכניות טובות - מגיעות הרבה פעמים הצעות מעולות.

אל תתייאשי, אפילו קצת, בשום פנים ואופן. ואל תחשבי אפילו טיפה דבר שלילי על עצמך..  זה הכל יצר הרע.

גם זה ניסיון - וגם הכנה לבנין בית: צריך מטרה יציבה שאליה נבנים, ואת הקשיים שבדרך לוקחים כדברים שמתוך ההתמודדות איתם וההתגברות בשמחה, מעצימים כחות. זה נסיון - מלשון "נס (דגל) להתנוסס", התרוממות.

כן חושבים עלייך!...

עד כמה שידוע לי...

לפחות לא באופן מסודר ורציני כמו פעם...

היא אכן הורידה פרופיל בשידוכים..

ואם כבר, אז היא מעדיפה שרק בנים ייפנו אליה...

אבל לענ"ד, שווה לנסות בכל מקרה...

ואני מאמין שכל מחלקת ילדים בכל בית חולים יישמחו להגעתנו בשעות הערב המוקדמות (5-7)

לא צריך הרבה - בלונים, סוכריות ובעיקר שמחה פנימית אמיתית שמקרינה החוצה.

ב"ה

מהסיבה הנ"ל

וגם כי לא נראה לי שיכול להתפתח פגישות  מזה.

אם למישהו או מישהי יש רעיונות ויוזמה

שיגיבו...

אתה לא יודע עד כמה זה משפיע להם על החיים שמישהו בא לנגן ולשמוח ונותן בלון גם לאדם מבוגר.

אפשר לעבור בכל המחלקות.

מיון-לאלו שממתינים בעומס הרב-להביג את המתח והלחץ.

ילדים-כמובן.

פנימיות,גריאטריה,אונקולוגיה,לב-כמו שרשמתי.

כירורגיות-מטופלים אחרי/ לפני ניתוח.

זה רק יעשה טוב לכולם.

בבריאות איתנה לכולם!

פעם התחלת משו בנושא, לא?

חברים למען חברים (יש פה כמה שמסתובבים פה)

ואת יכולה גם להיכנס לפנקס של צדיקה אחותך

או לשאר הפנקסנים שמסתובבים פה...

יש כמה וכמה

או שקיים דבר כזה?

נביא שאלונים ונישב כמה אנשים ונעסוק בזה.

מה אומרים

אני מוכנה לעסוק בזה אם יצטרפו אלי שותפים

אני בעד

תבקשי את אדמין להעלות אפשרות טכנית שאנשים יוכלו למלא שאלונים בפניה ל"הודעה אישית" אלייך.  שאלונים תחת כינוי.

אחרי שהשלב הזה יצליח ויצטברו כמה שאלונים, תתאמי עם "צדיקה" עם מי אפשר לנסות להתאים הצעות לאנשים.

ואז אפשר לתת למי שנראה מתאים נתונים בלי הכינויים שכאן - כדי למנוע אי נעימויות, עד שאדם מחליט אם הוא רוצה להתענין, ואז אומרים במי מדובר - שיוכל גם לראות עפ"י הודעותיו/ה קצת מכיוונו ולהכירו יותר.

זו מצוה גדולה, לדעתי.

ופשוט - "אומר ועושה", תתחילי..

ממשיכים

על אף שבאמת לא ידעתי מהנתון החשוב שפירסם אלעד.

כל המוסיף - יוסיפו לו.

יש, לדעתי, אנשים שלא יפנו ל"אירגון", ולענין פנימי "פורומי" יפנו ביתר קלות (אלא אם כן זה בדיוק מה שיש ולא הבנתי עד כה. אך מתגובות קודמות של צדיקה בענין, הבנתי שגם היא רואה משהו טוב בענין "פורומי" - לכן הנחתי שזה לא אותו דבר. גם באישי קיבלתי לפני זמן לא רב הבעות שמחה על ה"דחיפה" לנסיונות מתוך הפורום).

אולי זה כמו שיש כמה שדכנים... אם הם טובים - זה טוב..

אולי אצל אליסף א ואשתו שפעם היה להם שרשור נעוץ בהתחלה.

אפשר להחזיר את זה.

אחזור על ההודעה הקודמת שלי:

יש לי כמה חברים שהייתי רוצה להציע למעוניינות.

(ראיתי שכבר עשו משהו דומה לפני כמה זמן)

פשוט יותר קל לברר באינטרנט בשיחה אישית וזה יכול לחסוך הרבה בלגן של הבירורים וההצעות המוזרות של הדודות...

אז אם יש בנות דוסיות שמעוניינות בבנים דוסים הסדרניקים אחרי צבא (טווח גילאים של הבנים 22-25) , חוץ מאחד שלא צבא (אבל כולם שפיצים!) והם ממש ודוסים שהמשיכו בישיבה יותר מ-5 שנים אבל מתכננים לשלב גם עבודה עם הלימוד - פנו בשיחה אישית.

יש מצב שיהיה לי גם תמונה של רובם.

בעזרת ה' נעשה ונצליח!

איזה בטלניות יש כאן...

איזה הלם.. 

אבל ב"ה זה קל, והוא מקסים מכל הבחינות!! לא לפסול לדעתי..

אומרים שכל אחד צריך לדעת להכיר ולקבל גם את החסרונות של מישהו כדי להתחתן. הלוואי וזה יהיה החיסרון של בעלי-ולא ח"ו משהו באופי שלא אוכל לחיות איתו..

ב"הצלחה אחותי

עכשיו תפתחי את רבינו הק' גוגל ותתחילי לעשות תחקיר- מה זה? מה ההשלכות של זה? איך זה ישפיע עלייו לטווח הארוך? ומתוך זה תבדקי- מה ישפע על חיי הנישואין שלכם לטובה, ומה ייצור אתגרים.

ואז תחפשי אנשים שנשואים למישהו/י עם אפילפסיה ותבדקי עד כמה זה משפיע. 

ולשים לב באמת לטווח הארוך והרחב.

אני לא מכירה את המחלה, ואין לי מושג מה זה, אבל אם זה מטריד אותך- תבררי עד שתרגעי. רוב הסיכויים שכשתסתכלי על התמונה הרחבה, ותראי אנשים שחיים עם זה ועם בני זוג כאלו- זה יכניס אותך לפרופורציה.

וכמו שכתבתי כבר בשרשור אחר- הרבה הרבה הרבה יותר חשוב אחרי החתונה מידות. 

ואם יש פה מציאת חן, וחיבור זה גם עוזר מאד להתגבר על קשיים.

ותזכרי- תמיד יהיו קשיים. לכל זוג. החוכמה היא למצוא את הבנ"א שתוכלי להתמודד עם האתגרים שיווצרו לכם.

אם הוא מוצא חן בעיניך ואת רוצה אותו ואת מוצאת חן בעיניו והוא רוצה בך, אז אין שום בעיה מיוחדת. אפילפסיה זו מחלה מטרידה אבל ברוב המקרים ניתן לשלוט בה ולתפקד כמו כל אדם שאין לו אפילפסיה.

אפילו שיש כאלו שיודעות להסתיר,

אם אתה לא מראה את זה, למשל.

תנסה לדבר איתה אולי פעם "אחד על אחד"

ולראות מה התחושה.

לתת לה הזדמנויות לדבר איתך

ללוות אותה הביתה- למשל?

ה-שאלה

אם אתה כבן 19- רואה את עצמך נשוי בעוד ...נ גיד... חצי שנה

????

כי אם לא- אל תמרח את עצמך, אל תמרח את הבחורה. סע הלאה בחיים- ואם היא שלך- הקשר עוד יגיע....

השאלה היא לא - אם היא אוהבת אותך/ אתה אוהב אותה,

אלא האם יש בסיס לקשר,

האם היא מוכנה לנסות להפגש ולבנות משהו משותף...

ואת זה- יותר קל לברר.. נסה בעזרת גורם/גורמת שלישי..

בהצלחה חבוב!

יש סיכוי טוב שהיית מביכה אותו. ובנינו, מה זה משנה למה לא?

כל הכבוד על ההשתדלות שלך..עשית את המקסימום ואת מעולה...!! בעז"ה שכולנו נלמד ממך...יבוא אחד יותר טוב ויותר מתאים לך כפליים ...ב"הצלחה לך מתוקה!!

לא בטוח שהוא יענה..

ברגע שאת אומרת למישהו לא - את מוציאה לו את הרוח מהמפרשים באוניה שלו..ואם תבואי שוב המפרשים כבר לא יהיו פרושים..ויצריך הרבה יותר מאמצים בשביל להשיב את האבידה

ברגע שאמרת לבן לא - הסיכוי שאם תחזרי אליו הוא ירצה הם ממש נמוכים...

לא הכל טוב, אבל הכל לטובה.

. למחשבה

ושמעתי על מקרים שזה עבד (שבחור הסכים לחזור לאחת שפסלה אותו).

אל תעשו הכללות...

והוא אמר כן... (אחרי שנה וקצת)

אבל שוב חתכתי =(

כנראה שזה באמת היה לא..

אם בן באמת רצה - והבחורה תגיד אח"כ שהיא חשבה שוב, קל וחומר אם תסביר שחשבה שהוא לא כ"כ היה מעונין - זה יכול לפעמים דווקא לגרום בהחלט לו לרצות לבדוק מחדש.

לדעתי, כפי שכתבתי, הוא פשוט הבין שכעת הוא באמת צריך להחליט אם הוא מעונין לברר ברצינות...

כואב קצת...

לא היית צריכה לשאול. זה בסדר.

כעת תשמחי שהיה לך כבר זמן הגון "להתרגל" שכנראה זה לא..

ותתייחסי למה שעשית, בתור דבר ש"הכריח" אותו לעמוד מול זה ברצינות.

ואם מבחינתו לא - סימן שמשהו פה לא מתאים ("התאמה" זה דו-כיווני).

תגידי לעצמך: אין שמחה כהתרת הספקות. טוב שהתברר. תסיחי דעתך מזה, בלי חלומות...

"לחלום" על מה שלא - זה הכי קל, כי זה לא במציאות. אם זה לא מתאים - יותר טוב שלא לפגוש בזה במציאות ואז

להבין למה לא..

עכשיו תלכי הלאה, בשמחה. זה שביררת גם יעזור לך בעז"ה להשתחרר פנימית ולהיותפנויה למצוא מי שמתאים לך

באמת.

ואז בעז"ה תביני למפרע...

חזקי ואמצי.

כ"כ נכון ואמיתי!!

תודה

לא בטוח בכלל שזו היתה הסיבה האמיתית....

לפעמים הם סתם מקשקשים משהו לצאת ידי חובה

וזה יכול יותר לבעס..

בהצלחה

ולכן לדעתי לא שייך לשאול בכלל (משני הצדדים)

אבל מה אתם אומרים בכללי -

אתם מנסים לגשש למה לא רצו אתכם?

אא"כ זה היה קשר רציני כמובן

זה לא "שלא רצו אותך"..

הרי לפני כן את לא בדיוק רצית.

פעמים רבות זה סוג של "סימולציה" כזו, שאדם מנסה לראות אם היא היתה מתאימה לו בתור אשתו. ובכלל לא שייך ל"טוב" או לא "טוב".

רואים מאיך שהתנהלת, וגם מדברים שכתבת כאן, שאת בסדר גמור...

אל תדאגי..

בד"כ זה לא מה שמעסיק אותי- למה הוא לא רצה.

חבל לחפור בזה

סתם מוריד ת'ביטחון!!

תמשיכי הלאה לבחור שישמח בך כמו שאת

 למרות שזה מאד מסקרן...

אבל פשוט מהסיבה שאני לא הייתי רוצה שישאלו אותי למה חתכתי...

כי לא תמיד זה נעים לשמוע.. וכל אחד יש לו שיקולים משלו למה לא לרצות, האדם השני לא צריך להתשנות בשביל זה..

אלא אם כן זה היה קשר ארוך ואז צריך לומר.

ובעיקר לא נעים.

אם כי הייתי רוצה לדעת למה לא- אולי זה משהו שיכול לחזור על עצמו והיה כדאי שאשנה את זה.

אבל לא יודעת עד כמה זה היה טוב לי.. גם בלי זה אני בודקת את עצמי כל הזמן..

והמחשבות לא מפסיקות גם ככה.. אז למה להטריד את עצמי עוד?

ואני גם למדתי את זה,

לא למר לסיים קשרים שיש להם סיכוי סביר,

עדיף תמיד לחכות עוד קצת.

חבל להתחרט אח"כ,

ואז לחשוב, מה היה קורה...

אולי.

וכו'.

צר לי עלייך, אבל תמשיכי הלאה.

אז למה דעתנו חשובה? 

לכל אחד יש לפעמים קעקועים מהעבר. 

שא ברכה... 

למה שהקעקוע שלה יהיה עניין הכלל? כל עוד הוא לא על המצח הוא יכול להישאר יפה מאוד כעניין פרטי, ביחד עם כל הדברים מהעבר של כל אחד שהחליט לנעול אותם ולא לתת להם המשכיות.

מדבריך ברור שזה לא הכיוון שלה כיום,ובכלל,אם היא פתחה את העניין בפניך, יש לזה משמעות.

לכל אחד יש עבר שהוא מעדיף לבטלו, כמה פשוט או מסובך ככל שיהיה. דווקא קעקוע הוא מזכרת חיה ובועטת למה שעשתה ברגע של שטות או בתקופה מסויימת וזה בטח לא פשוט עבורה. ואולי דווקא המזכרת הזו תזכיר לה בדרך שהיא כן בחרה..

אמרת שאתה שלם עם זה. ודעתך היא החשובה.

{מכירה מיילדת שמופתעת בכל פעם מחדש מהחוזרות בתשובה הדוסיות-על שמוטבע עליהן חותם העבר,לדאבונן,או שלא..}

ברכה והצלחה.

יותר מנסה להשלים עם העובדה שיש לה קעקוע.

אם הוא היה שלם לא היו לו ספקות... וגם לא היה מעלה את זה לפה..

שהוא חושב- שאנשים אחרים- חושבים עליו

המבט הרפלקטיבי- להתבונן על עצמך- מבחוץ- כאילו בעיניים של אחרים

ואם אתה שואל לדעתי ,המנוסה והמלומדת"-

אין לזה חשיבות

יתר על כן- כשהיא תהיה בצער מלראות את זה- אתה צריך לעודד אותה, לנחם אותה- לא, זה לא סימן שלח טא שעבר- זה סימן של תשובה, זה מראה לי שאת אישה צדיקה יותר

וכן על זה הדרך

באופן כלי יותר-

כל אדם יש קשיים, יש שריטות

אז יש מישי אחת שיש לה קעקוע

ויש מישי אחרת שקשה לה עם מידת הכעס

ומישי אחרת שממש קשה לה לא לרכל ולדבר על אנשים

ההבדל? שאת זה- רואים, ואת זה- שומעים

וזה- היה ונגמר, וזה- עבודה לכל החיים...

החכמה של הזוגיות היא להכיל ולקבל את האדם- על מקוון שריטותיו, להראות לו\ה שהוא\היא רצוי\ה ואהוב\ה

גם איתם

ושהבעיות לא מורידות או מפקיעות את הערך של כל הטוב שיש בבנאדם

וברוכים הבאים לפורום

יה"ר שתעבור מהר לפורום אחד למטה

להיות בטוח שזה לא סוג של השלמה סובייקטיבית בגלל שטוב לו עם הקשר, ושאין עם זה בעיה אובייקטיבית?

בכל מקרה נראה לי שאין צורך לעשות פה רצח אופי,

לגיטימי לשאול שאלות,

מה שחשוב לדעתי, זה לא להעלות יותר את נושא הקעקוע עם הבחורה,

ואם היא תהיה אשתך - אז בעתיד, כאשתך לא להזכיר שוב.

ולמה?

כי עכשיו אתם ברצון לבנות משהו משותף בעתיד,

והעבר הוא חלק מכל אחד מכם, אך לא משהו משותף לשניכם.

בעתיד - כל דבר שהיה שייך פעם רק למישהו אחד ויכול להיות שנוי במחלוקת או מימים בהם הייתם שונים ממה שגרם לכם להיות יחד, יכול להביא לריחוק זה מזה.

בהצלחה!

בחורה דתייה שעשתה קעקוע על הכתף,

זה לא כ"כ פשוט כפי שזה מוצג כאן.

אז תדברו על זה,

ואתה צריך לדעת הכל!

כדי לא להיות מופתע.

ואז תוכל להיות יותר חכם, ולהחליט.

אנשים פה עושים את זה הרבה.

אני חושב שדרך אנונימי פשוט אי אפשר ליצור קשר, וגם זה מאד נוח, אז גם דברים שהם בספק אם יש צורך באנונימיות,

פשוט מסמנים V וזהו...

(את יכולה לחפש אותם תחת המילים "השם של כולם" או ביטויים דומים)

הרעיון הוא- שלכל כותב יש כתובת

שאפשר לפנות באישי,

שאפשר להבין שהכותב האנונימי הראשון- הוא זה שממשיך באמת לכתוב את התגובות בהמשך (כלומר זה סיפור אחד מאדם אחד... ולא מישמש )

שיש תחושה שאני שולחת את דברי- לאדם אחר, ולא לחלל האינטרנט האינסופי

אולי בעיקר בגלל שהחברה בנויה בצורה שעצמאות לא מתאפשרת להם כל כך.

ואגב, לא נשארים ללמוד אחרי השמינית, רק כדי שיוכלו להחזיק מעמד בצבא או לבנות בית לעילא.

אלא פשוט, כי הוא יכול,

וזה יבנה אותו עוד יותר, וכל כך טוב -

אז למה לא? 

וכי כל המוסיף - הרי זה משובח...

שיוסיף עד גיל 28, למה לא...

ואחרי שייתייבש כמו בקבוק סיליקון על המדף... אז נדבר.

מעבר לזה יש לחץ חברתי אדיר שמונע מחבר'ה להתחתן בגיל שהם רוצים

מי שלא יידע להסתדר ולתמרן - יידע לא להיכנס לזה מלכתחילה.

הלחץ החברתי - מציאות ידועה.

ואולי הוא ברוך ומתבקש?

(גם אם יש לא מעט יהודים שנכוו ממנו...)

כשהייתי בת 18 חשבתי הרבה דברים, אז חשבתי. היום {עדיין לא המון זמן אחרי..} אני רואה את הדברים אחרת לגמריי. למשל,לכיוון שאלתך- הייתי בטוחה שאני יודעת בדיוק מה אני מחפשת ועם מי אתחתן, וב"ה, לא חיפשתי ומצאתי אז..יש חידות שרק הגיל פותר..

כל מי שתנסה להחזיר אותו רגע לגיל 18 יגיד לך שיש הבדל בין מה שהוא חשב ורצה אז לבין מה שהוא מבין ויודע היום.

ש"צ הולך פה או לא?

הייתי אומר שצת"ק - ()

אבל גמאני צעיר בעצמי...

לתת הערכה יותר מדוייקת של מה כן ומה לא בטווח המסוגלות הנורמאלית? כן

כלומר-

בחור בן 18 הוא בוגר, הוא בשל, הוא יודע, הוא מסוגל

אבל יש דברים- שעדיין לא...

שיחיה עוד קצת בתור בוגר- שיבשיל לקראת כניסה לשלב הבא

ולבנות את עצמך זה לא רע!

עושים את זה כל החיים..

הלוואי על הפנאי שיש בגיל 18- לעשות בניה בנחת..

זה מאוד מקובל לשאול אותו מ היה הרב שלו, ועוד כמה חברים לברר ..

פעם אני יצאתי עם מישהי, ואחרי כמה פגישות היא אמרה לי שהרב שלה הציע שכדאי שנברר אחד על השניה (בהתחלה חשבתי שיש משהו שהוא רוצה להגיד לי עליה בלי שהיא תדע )

חבריי הכי טובים, יודעים שהם יכולים לשתף אותי בלי חשש, וגם אם קשה לי

ואני אף עשוי לקנא - אתעלה על עצמי בשבילם. וכך גם אצפה מהם.

גם כשאני בתקופה קשה וכואבת, הייתי רוצה שיבואו לדבר.

לפעמים זה אפילו מחטא את הפצעים - לשחנ"ש עם החברים...

לעסוק בהם קצת...

ההרגשה שאתה עוזר - נוסכת בך אנרגיות. עוצמות.

שזה טוב לשתף, ברמה מסויימת.

לא להציג שהכל ורוד, וגם לא לספר רק על מריבות..

אני אישית לא אהבתי שחברות שיצאו שמרו על הכל בשושו..

מה יש, יש לך מישהו אז זהו? את לא מספרת?

אני סיפרתי, אפילו טכני "נסענו אתמול ל..." וגם קצת מעבר.. "הוא הפתיע אותי ב12 בלילה והביא לי שוקולד" "שניה לפני שבת הוא בא עם זר ענק"

וגם נק' שהיו לי יותר קשות "הוא מאוד מבין, אבל קשה לו עם *** ואני לא יודעת מה לעשות"

כמובן שאין צורך לפרט הכל,

אבל יש חברה טובה שאני מספרת לה.

וטוב לי עם זה..

(ואני מספרת גם לחברה בת 26, רווקה, והיא הכי מפרגנת שיש! וכשקשה לה אנחנו בוכות ביחד. גם כשהיא מספרת לי על דייטים, וגם שאני מספרת לה על נקודות שצריך להתגבר עליהם).

חפרתי..

זכורה לי שיחה עם חברה על זה שהיא נפרדה מהארוס שלה לשבוע (השבוע שלפני החתונה) וכמה זה קשה לה, בערך שעה אחרי שבחור חתך קשר של חודש וחצי וגרם לי לכאב לב מטורף. כמובן ששבוע אח"כ באתי גם לרקוד בחתונה שלה, כשהכאב היה עדיין חזק ומשמעותי...

לי אישית גם קשה  להחליף מחשבות עם חברות נשואות (במיוחד עם כאלו שהתחתנו מוקדם). יש לי הרגשה שהן בכלל לא זוכרות מה זה דייטים וכמה זה יכול להיות מתסכל...

מצד שני - אולי אם היינו מספרות להן יותר הן היו משתדלות לשדך יותר (??????) הלוואי....

גם לי יש הרגשה שאלה שהתחתנו מוקדם עם הראשון או השני...

לא כ"כ יכולות באמת להזדהות ולהבין (אולי רק לנסות).

מה להגיד..

כי זה תלוי גם אישית באדם, בצורך להתייעץ ולשתף, כמה זה עוזר לו. ובמקובל במקומו.

אבל כעיקרון - צריך לענ"ד לדעת שהולכים כאן לקראת משהו שהוא אכן לגמרי אישי "ואין לזרים איתך".

ולכן, אם  מישהי חושבת "מה, בגלל שהיא נפגשת, אז גמרנו?..." זו גישה לא נכונה. יכולות להמשיך להיות חברות בלב ונפש - אבל מה שנוגע לבחור, זה אכן, בחלק מהדברים, רשות היחיד שלה. לא מתוך התנשאות - אלא כי זה באמת דברים שביניהם.

אז אינני אומר, כנ"ל, שאי אפשר לשתף בדברים מסויימים, בשלב זה, למי שמרגיש צורך. ויש גם סתם דברים שהם לא "סוד גדול" ונחמד לספר אותם אם זה לא מעורר קנאה;

אני רק בא להעיר, אגב השאלה, שאנשים - ביחוד בנות - שרגילים לדבר עם חבריהם על הכל, צריכים לשים לב שעם התבהרות הכיוון של הקשר לעבר בנין בית, יש אכן דברים שהשיתוף של אחרים, אם לא לצורך התייעצות מוכרחת ולעיתים בהסכמה, היא אכן לא במקום. כי זה דברים שבינו לבינה בלבד. בנין בית אינו כולל "שירותי דוברוּת", להודיע כל רגע לכל העולם מה העניינים...

יש לי 2 חברות ממש ממש טובות.. כ"כ טובות שהן קוראות אותי דרך הטלפון הן יודעות איך אני מרגישה בלי שאני אספר להן..

וכן אני משתפת אותן בכל דבר כמעט כי חשובה לי הדעה שלהן וכי הן נותנות לי פרספקטיבה אחרת על מה שקורה. ונכון אני לא תמיד מקשיבה למה שהן אומרות וזאת המטרה-הלתייעץ ולא לקבל את מה שהן אומרות בצורה עיוורת..

ב"ה שיש לי חברות כאלה..

ולא, הן לא מקנאות אם יש משהו משמח וזה גם הדדי..

ולגבי החברות הנשואות-

אצלי, רוב חברותיי כבר נשואות (הגיל עושה את שלו..) ועדיין, הן היו חברותיי עוד כשהיו רווקות..

ואני לא רואה הבדל בין לשתף חברה רווקה לבין נשואה..

אם כבר אז להיפך.. הנשואה תייעץ כביכול ממקום מנוסה...

אבל חברות טובות ואמתיות,

לא משנה מה יהיה הסטטוס שלהן,

יהיו עם יכולת הכלה גם אם הן נמצאות באותו קושי..

ולא יקנאו או יהיו משוחדות...

ואני שמחה שחברה מרגישה בנוח לשתף אותי, בלי לחשוש 'שתוציא לי ת'עניים'..

וב"ה זה הדדי..

טוב לשתף, לפעמים אתה נמצא במצב מאוד מסונוור, ורק מי שבחוץ יכול להאיר לך על נקודות שאתה לא כ"כ שם לב אליהם.

מצד שני לא צריך לשתף את כל העולם, זה מאוד לא בריא ולא תורם.

לדעתי יש דברים שעדיף להשאיר אותם פרטיים-לא כל דבר הוא לפירסום.

אבל בכללי בודאי שטוב לשתף.

יותר מאשר חברות.

ואני התייעצתי בזמנו עם חברות די הרבה

ובדיעבד אני חושבת שזה לא עשה טוב, מהמון סיבות.

אני חושבת שהצורך שלנו לשתף חברים הוא טוב ברמה של לפרוק ולספר את שעל ליבנו

אבל לקבל עיצות וכולי זה משהו שלדעתי כדאי לעשות עם מישהו מהמשפחה יותר..

גם שם אני קצת מסתייגת.

יש מקום לדבר עם חבר נשוי או חברה נשואה, השאלה באיזה מינון ומה לוקחים ומה לא

לדעתי סוג האנשים שאנו מתייעצים איתם על דברים כאלה צריך להיות דבר מוקפד

כי יש שיכולים להציג או להציע דברים שלא יקדמו אותנו, אלא להפך- ירחיקו מהמטרה. וזה כמובן לא מכוון מצידם

הרבה פעמים הדברים שאנו שומעים נובעים מתוך נגיעות אישיות

כשזה נוגע למשפחה או אחים גדולים אני חושבת שזה המקום היחיד, שאפשר למצוא בו דיעה הכי קרובה לניטרליות

להתרגל אליו. לפחות לגבי ההמשך.

אין ברירה - כשתתחתני בעז"ה, אז את לא תדברי עם חברות (יש לקוות) על חלק מהדברים שמאד מעסיקים אותך.

צריך ליצור דרך, בפנים, איך יכולים להיות בקשר טוב גם כשיש "הבדלת רשויות". לכבד את רשות היחיד של הזולת, זה גם כן חלק מהקשר...

יש בזה משו שכשלא משתפים חברה או מישו קרוב בדברים שעוברים עלייך,

את מעט מתרחקת ומרחיקה נפשית את השני..

אבל מאידך, זה טבע הדברים...

ויתכן שבכדי שתוכלי לבנות קשר טוב ובריא עם בן הזוג זה ידרוש מעט להתנתק מהשאר..

ונכון, כתבתי כבר שאני חושבת שזה חשוב לשתף אבל זה בהחלט תלוי במה משתפים ואת מי..

מצד שני, כאחת שרוב חברותיה נשואות, זה מעט פוגע לעיתים, שפתאום אחרי החתונה (וגם לפני..) החברה כבר לא מכירה אותך, למרות שהיית שם בשבילה לאורך כל הדרך בחיפוש הבעל..

לכן, לענ"ד, כדי לא ליצור מרחק נפשי שגם את עלולה להצטער עליו, כדאי לשתף ת'חברות שחשוב לך לשמור איתן על קשר, אבל שיתוף שנכון וטוב לך..

וגם לא בהכרח חייב לשתף רק בנושא פגישות וכד..

אלא אפשר על שאר החיים..
העיקר לא לגרות לתחושת ריחוק..

למשל בנות בלימודים שלי שיכולות לתת עצות באופן אוביקטיבי,

או חברות שלא קשורות למעגל החברתי שלי

ככה אני לא צריכה להתמודד עם אכזבה כשמשהו קורה

כי הן לא קרובות אליי, והעצות תמיד אובייקיטיביות

הן אומרות את האמת בלי בעיה.

לחברות שלי בישוב ובכיתה אין מושג מה הולך איתי בקטע הזה,

שאם אני אומרת משפט על זה שיש לי חבר החברה די בשוק

לא שאני מחביאה את העובדה אני פשוט לא מעוניינת לשתף סביבה קרובה,

אני מרגישה שאם משתפים סביבה רחוקה קל יותר

כי לא נכנסים לך לורידים, כי אם קורה משהו חלילה וחס

אז לא נדחפים לך בכוח לקשר לא מסתכלים עלייך אחרת,

את לא צריכה לחיות עם העבודה שהקשר שהיית בו נכשל

והחברה יודעת מזה, ותאמינו לי לפעמים זה מאוד משפיל.

בס"ד

מסכימה איתך לגמרי. הרבה יותר קל לי לשטף חברות מאשר משפ'.

משפ' מצפה יותר, ומרגישה צורך להתערב יותר או לייעץ יותר, ולפעמים זה יוצר הרגשת מחנק.

אני כמעט לא משתפת את ההורים, למרות שזה מצער אותם, אבל אני חייבת לקבל החלטה מתוך בחירה עצמית, לא מצתוך לחץ או שיקולים של ההורים..

לא רק שכל אחד שונה, אלא שבקשר אחד נכון וטוב לי לשתף את X, ובקשר אחר את Y ו-Z.

כבת אדם באופן כללי, אני לא משתפת הרבה.

לא חברות ולא משפחה.

ברוב העניינים המהותיים אני משתפת גורם 1 או שניים, שראיתי לנכון שיוכל להיות לי לעזר בעניין הזה.

וזה לא קשור לרמת הקרבה בהכרח, אלא למקום בנפש שמתיישב עם הבן אדם הזה, ואם הוא זה יכול להיות לי לעזר בעניין.

עד כאן בכלליות.

לגבי העניין של חברות/ים רווקות/ים / נשואות/ים -

גם כאן זה תקף.

יש דברים שיותר נכון לשתף ולהתייעץ בנוגע אליהם עם אנשים נשואוים, ויש כאלה שעם רווקים, ויש כאלה שזה לא משנה... ואז הולכים לפי הסעיף הנ"ל.

באופן אישי, חוץ מתקופות שבהן היה לי קושי כללי בהכלת אנשים, בעקבות דברים שעברו עליי - אין לי שום בעיה כרווקה להיות שותפה בענייני השמחה של חברותיי. ב"ה אני יודעת לעשות את ההפרדות בין הקושי שלי לשמחה/קשיים שלהן.

ואני מרגישה ככה גם עם חלק מחברותיי הנשואות.

נכון, יש כאלה שעברו את זה וכבר הספיקו לשכוח... וזה בהחלט מבאס לשתף אותן הרבה פעמים, אבל יש גם מספיק כאלה שלא.

גם שם יש חדר אוכל.

ואני רוצה להאמין שהוא כשר (למרות שיש מצב שמי שעובד שם לא אוכל כשרות של רבנות )

חבל שאין לי איקאה ליד הבית ..

ישמצב שבkika זה עוד יותר חווייתי... לא?

"אלא לראותם בלבד..." <צ>