חודש טוב! יהיה רצון שיירד שפע גשמי (גשם!!!) וגם רוחני,

ושיהיה החודש לשמחה ולברכה לכל עם ישראל!!

למרות התדמית האפרורית לחודש חשוון יש מה למכור

חודש חשוון נתפס בתודעה הציבורית כחודש אפרורי וסתמי המשרה תחושת שיממון ועצבות, גם הקידומת מר מצלצלת כתקופה מלאת מרירות. הרב חגי לונדין מסביר כי דווקא בחודש זה יש לנו הזדמנות להופיע את מידת הגבורה, 'להגשים' את האידיאלים וליישם את אשר ספגנו בימי הארת החגים.

אתרע מזלו של חודש חשוון להיתפס בתודעה הציבורית כחודש אפרורי וסתמי. שגרת ימי החול החוזרת אלינו לאחר החגים בנוסף למזג האוויר הקודר, גורמים לרבים לחוש בו תחושת שיממון ועצבות. אף שמו של החודש "מרחשוון" מצלצל כמלא מרירות – מה שמקבע סופית את החודש כפרק זמן אשר מצפים לסיומו.

מדוע נקרא שמו של חודש חשוון "בול"?בנבואה ובדברי חז"ל אנו מוצאים גישה שונה לחלוטין למהותו של חודש חשוון: במלכים א (ו, לז-לח) נכתב: "בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית יֻסַּד בֵּית ד' בְּיֶרַח זִו (אייר):וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל(חשוון) הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת לְכָל דְּבָרָיו וּלְכָל מִשְׁפָּטָיו וַיִבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים" – כלומר, בית המקדש הראשון החל להבנות בחודש אייר והסתיים בחודש חשוון המכונה "בול".

המדרש בתנחומא (פרשת נח, יז) מלמדנו כי השם 'בול' נגזר מן המילה 'מבול'. על פי המדרש, לאחר המבול הגדול בימיו של נח, מידי שנה בשנה בחודש חשוון "היו עושין אותם המים רושם בעולם" – התקדרו העננים ונוצר חשש לחידושו של מבול אשר יכחיד את המין האנושי. כך התקבע השם "בול" ככינוי לחודש חשוון. הדברים התנהלו באופן זה עד אותה שנה בה "עמד שלמה ובנה את בית המקדש" ובזכות כך חדל חודש חשוון להיות חודש מאיים. כלומר חודש זה מחד – אוצר בתוכו פוטנציאל של מבול, ומאידך – פוטנציאל בנייה של בית המקדש המונע את המבול.

מבול עניינו בלילה, שטף מים אדיר השוצף ללא אבחנה. המים היורדים אלינו מן העליונים מביאים אמנם חיים לעולם – אך בהגיעם ללא הגבלה יוצרים הם הרס ומוות. בדור המבול "לא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל" (סנהדרין קח, א) – קלקולם התבטא בחוסר אבחנה והבדלה בין רכוש האדם ורכוש זולתו, ואף בעלי החיים נמחו "כי נזקקין לשאינן מינן" (רש"י בראשית ו, יב). יוצא מכאן כי דור המבול הוא דור טשטוש הצורה, כֶּאוֹס ללא גדרים וללא גבולות אשר כמידתו נגמל לו – מחיקה מעל פני האדמה על ידי המבול המהרס את המציאות כולה.

ההיפך ממידת הבלילה והטשטוש הינה מידת הגבורה. מידת הגבורה מוגדרת על ידי הרב קוק (עולת ראיה א, עמ' שפג): כמידה "הנותנת קצב וגבול לכל כח לאמור עד פה תבא, רק עד הגבול שיועיל לשכלול הבריאה ולא להרסה". מידת הגבורה הינה תיעול השפע האלוהי המגיע ממרומים וצמצומו אל תוך מסגרות המציאות הארצית – יכולת ההבדלה, העמדת הגבולות. ברכת 'אוזר ישראל בגבורה' לדוגמא, נתקנה במקורה בעת לבישת החגורה (ברכות ס, ב) – חלק הלבוש המבדיל בין הצד העליון לצד התחתון באדם.

בחודש חשוון אנו מתחילים לבקש בתפילה "ותן טל ומטר לברכה". יש לדייק כי חז"ל, ברצונם להתייחס לתופעת הגשמים, משתמשים במטבע הלשונית "גבורות גשמים" (ברכות כו, ב) ולא 'ירידת גשמים' או 'נתינת גשמים' – כלומר ישנו בגשם יסוד המבטא גבורה. הגשם מבטא את השפע השמימי המוגר לעולם בצורה מדודה. נוזל החיים מרווה את הקרקע דווקא על ידי צמצומו לטיפות קטנות, הגבורה היא בהעמדת הגבולות כנגד 'הזרימה המבּולית' חסרת הבקרה והשליטה.

חודש חשוון הינו חודש הגשם – חודש הגבורה, לכן נוספה לשמו 'מר'. המילה 'מר' אין משמעותה מרירות אלא 'טיפה' כלשון הנביא (ישעיה מ, טו): "הן גויים כמר (רש"י – כטיפה) מדלי", כלומר חודש 'מרחשוון' משמעותו יכולת האבחנה בין טיפה לטיפה, העמדת הגדרים הבונים את המציאות.

לאחר חודש תשרי העמוס חגים קיים הכרח להוריד את האידיאלים העליונים לחיי היומיום. בחודש בו הסתיימה בניית בית המקדש – המקום הנותן את המשמעות לערכים כולם, הבית המעמיד את גבולות המציאות והמכפר על חטא המבול שבכל דור – אנו מתמודדים עם השגרה האפורה והחדגונית.

חודש חשוון נותן לנו את ההזדמנות להופיע את מידת הגבורה, 'להגשים' את האידיאלים וליישם את אשר ספגנו בימי הארת החגים. הכוחות שנאגרו בנו בימי הקיץ – בסבב המועדים אשר החל בפסח והסתיים בסוכות – פורצים בימי החורף הארוכים הקוראים לנו להתגבר ולנצח.

==

הרב חגי לונדין הוא ר"מ בישיבת ההסדר בשדרות.

(מתוך אתר "סרוגים")

עוד משו שמצאתי שכתבתי לפני שנתיים... צחינא
קצת ארוך... מתי היה לי זמן!?

אפשר גם לקרוא רק קצת מהפסקאות הראשונות למי שקשה.

וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל

עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו

וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי: (בראשית ח כא)

הקב"ה מקבל את קרבנו של נח ברצון ("וְקַבֵּל יְיָ בְּרַעֲוָא קוּרְבָּנֵיהּ"

תרגום יהונתן), ומבטיח שלא יהיה עוד מבול על האדם, משום

ש"יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" - משעה שננער ויוצא ממעי אמו,

כלומר: מצעירותו ומשנותיו הראשונות של חייו.

ה"אור החיים" מבאר, שהאדם נולד עם "תנאי פתיחה" בעייתיים -

יצר הרע, וממילא יש לו משיכה מיוחדת לעשות רע, או - אם נגדיר

יותר טוב - ללכת אחר תאוותיו הגשמיות (= שהן יראו לאדם את

הדרך, במקום שיהיו רק אמצעי של האדם לעלייה אמיתית).

בזה דומה האדם קצת לשור האיצטדיונים, כלומר לשור שמאלפים

אותו לנגוח, "בשביל הshow", או "האקשן" (כמו משחקי השוורים

בספרד, עם הסדינים האדומים שפורשים מולם). על שור כזה לא

נדרוש נזק שלם (כמו שיש אצל שור מועד שנגח כבר שלוש פעמים),

כי הנגיחה שלו באה בגלל גורמים חיצוניים שמשפיעים עליו.

[יש להדגיש, כמו שמדגיש אור החיים, שלימוד הזכות הזה מסביר

מדוע מעשיו של האדם לא יגרמו עוד למבול, אבל עדיין יש יתרון

האדם מן הבהמה ברמה מסויימת, שכן יש לו בחירה בסופו של

דבר לעומת הבהמה, שהולכת לגמרי אחרי התאוות והגירויים שלה

ללא בחירה].

* * *

בנקודה זו עולה אצלנו שאלה גדולה: למה לימוד הזכות הזה לא

שייך לפני המבול? אם לא יהיה מבול בגלל ש"יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע

מִנְּעֻרָיו" - למה היה המבול הזה? או - במה נשתנה האדם שאחרי

המבול מהאדם שלפני המבול?

אני אביא כאן שתי תשובות שאהבתי ורציתי לשתף אתכם בהן - האחת

של הרב משה אביגדור עמיאל זצ"ל, שהיה רבה הראשי של תל אביב

בזמנו, והשניה של האברבנאל. אני אביא דווקא את תשובתו של הרב

עמיאל קודם, משום שלדעתי יותר קל להבין אותה, ואח"כ מי ש"יש לו

ראש" מוזמן לשמוע גם את תירוצו של האברבנאל.

א. לרב עמיאל יש ספר דרשות (שכתוב אגב בלשון קלה ובסגנון מרתק -

מומלץ לנסות) בשם "דרשות אל עמי".

שם, (עמוד כ"ו = דרוש י') הוא כותב שלפני המבול היה מצב שאנשים

חיו עד גיל מופלג, מאות רבות של שנים, לא חלו בשום מחלה ולא ידעו

טעם של זקנה.

לגבי האנשים האלה נאמר "וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל

יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם" - כל ימי חייו האדם היה צעיר ובריא,

ובמישור הגשמי החטא היה אפשרי - ולכן הוא חטא.

אבל כעת - "וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה" - וממילא יצר לב האדם יכול

להיות רע רק בנעוריו, אבל בזקנותו, האדם פחות נמשך אחרי הגשמיות

ופחות חווה אותה, כי הוא חלש בגופו.

וגם בצעירותו הוא לא תמיד בריא, כי כל עונה והפגעים שלה - "...וְקֹר

וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ" (ח, כב) - וממילא לא לעולם חוסן,

והוא פחות יכול לחטוא.

ב. האברבנאל מזכיר את מה שמובא בזוה"ק, שהאדם הוא עולם קטן

והעולם הוא אדם גדול. הוא מזכיר שחז"ל קיבלו שהעולם עומד ששת

אלפים שנה (ר' ר"ה לא., סנהדרין צז.) - אלפיים שנה תוהו, אלפיים

תורה ואלפיים משיח. ובאמת אצל האדם הצעיר - אם נתבונן על שני

העשורים הראשונים שלו - העשור הראשון ורובו של השני (כלומר

כמעט עד גיל עשרים. מה נאמר על ימינו... :]) הם שנות הילדות:

"שנות הבהלה מבלי הנהגה שכלית, כי כולם יעברו בשעשוע הגדול

והילדות ובתעתוע הנערות (קרי ה"טיפש עשרה"; הערה שלי), אשר

אי אפשר להמלט מהם בתחלת ימיו. אבל משם ואילך הנה השכל הולך

ומתחזק, והאיש משתנה בעצמו, ונהפך לאיש אחר, ויבוש מחרפת נעוריו".

הנמשל הוא העולם, שבאלפיים שנותיו הראשונות - "אלפיים שנה תוֹהוּ" -

והדור הבעייתי הזה התחייב במבול. זה דור הנעורים של העולם.
ובאמת, מה שהקב"ה מבטיח שלא יבוא עוד מבול על הארץ, זה לא

בסיבת הקרבן של נח, אלא בגלל שמגיע תורו של הדור החדש. האדם

מתעורר מהשטויות שלו, מקבל קצת שכל, ומתבייש בחטאות נעוריו.

כאן אנחנו באים ל"דאבל-מילניום" הבא: "אלפיים שנה תורה", גם

בגלל השוֹק שהעולם חוטף מהמבול, וגם בגלל שהוא נכנס לתהליך

של קבלת מרותה של התורה, שעל פיה נברא העולם (ראה תחילת

בראשית רבה), ע"י אברהם אבינו שנולד לקראת סוף האלף השני

(ב-1948 לבריאה), ולפי חז"ל בסביבות גיל חמישים (אלפיים לבריאה)

עומד על דעת קונו (אמנם יש מדרש אחר, שאברהם עמד על דעת

קונו דווקא בגיל שלוש, וגירסת הרמב"ם במדרש הזה שזה היה דווקא

בגיל ארבעים - יעויין בהקדמת התשב"ץ לספרו "מגן אבות" באריכות,

למי שיש כוח).

לסיכום: "יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" - כלומר העולם בנעוריו, עד סוף

האלף השני לבריאה.

חודש מרחשוון הוא שמו של חודש זה ולא חשוון ולא מר - חשוון

פירוש המילה "מרח-שוון "היא החודש השמיני

כלומר "מרח" - מלשון חודש  ו"שוון" - מלשון שמיני  

ועד היום בהכרזה של החודש התימנים הזקנים עדיין מכריזים עליו כך בשם זה

ובהגייה שמחלקת מילה זו לשתיים כפי הנ"ל . ועד כאן הפינה הלשונית , שבת שלום וחודש טוב !

כי אין בו חגים..והוא מר

היינו ילדים וזה היה מזמן..

למשל:

(מתוך: http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/mar-2.htm)

השם מרחשוון נזכר בתרגום יהונתן (דברים לב, ב) ובחז"ל.
יש אומרים כי השם מרחשוון מורכב מב' מילים מרחש-וון, מרחש מלשון רחש כלומר מבוע מים, כי וון בפרסית מים. מפני שבחודש זה מזל כימה עולה ומעיינות מתגברים (כ"ה י"א, ב)

ויש אומרים שמטעם זה נקרא גם בול (מלכים א' ו, לח) כי בו יורדים גשמים ומלחלחים את הארץ, כי בלל הוא לחות (ר"ה י"א ב,).

ויש אומרים כי מרחשוון כמו חשרת מים בהיפוך האותיות.

ויש אומרים כי מר הוא מלשון טיפות כמו שנאמר "מר מדלי" (ישעיה מ').
השם מרחשוון לא נזכר במקרא אבל כמו שאר שמות החודשים עלה מבבל.

ויש אומרים למה נקרא שמו בול על שם המבול שהתחיל במרחשוון, וחסרה האות מ, מפני שאף שהקב"ה נשבע שלא להביא מבול על הארץ הרי מכל מקום ארבעים יום בכל שנה ושנה היו אותם הימים עושים רושם בעולם, עד שעמד שלמה ובנה את המקדש ופסקו אותו מ' יום. ולפיכך כתוב חסר, מ' כנגד אותם, מ' יום שפסקו. (ילקוט מלכים).

ועוד טעם לשם בול מפני שבוללים לבהמות מתוך הבית, שאין מרעה בשדה ומאכילים אותו בבית ממה שהכניסו בבית. (ראה ירושלמי ר"ה, תנחומא נ"ח)

ויש אומרים שבו העלה נובל והארץ עשויה בולות, כלומר גושים (עיין שם).

ויש אומרים שם בול הוא לשון יבול כי בחדש זה מצוי שפע של תבואה.
ואילו התרגום מתרגם "ירח מיסף איבביא", כלומר חודש שבו כלתה התבואה.

ויש אומרים כי מרחשוון יסודו באשורית שפירושו - השמיני.

התינוקות היו מפרשים על דעת עצמם כי מרחשוון נקרא על שום שאין בו חגים הפוטרים מתלמוד תורה (ראה מידי חודש בחדשו א' 198).

על כל פנים קשור החודש בזיכרונות המבול כי בו ירד המבול בתחילה (בראשית ז, יא).
נהגו להשמיט את החלק מר לסימן יפה.

אם המטרה היא להרגיש שהכסף שווה וגם לחסוך - אז תעשי לך הגבלה, סכום מסויים שצריך להכנס לבנק כל חודש.

ואז מגיע השלב שמרגישים כמה הוצאות יש לנו וכמה הכנסות.

ואם לא עוזר, אז להעביר סכום קבוע כל חודש לחיסכון, בלי יכולת שאיבה ממנו. במצב כזה באמת מתחילים לחשוב על כל שקל. (וגם זה עוזר לשמור עליו, ולחסוך, חוץ מהריבית...)

אבל, באמת, השאלה היא מה המטרה...

אני מ-מ-ש לא מוציאה כסף.

אני מבינה לפי סיום התואר שלפחות 22-3, נכון?

לדעתי, שני דברים:

1- יש עניין בעיני לעבור לעצמאות באיזה שהוא שלב. גם אם אח"כ הכסף יוצא מאותו כיס. בעיני יש שלב (ושלב החתונה לא שונה ממנו בהרבה) שבו מה שמקבלים מההורים הוא מתנה ולא חובה. מה שהם יתנו כדי לממן את החתונה שלי או את הבית שלי- אני אודה להם מאוד. אבל אני רואה את עצמי כאחראית לזה.

והאחריות הזאת היא עניין של בניה, של עצמאות כבר מעכשיו.

2- גם בתוך זה, אני לא חושבת שנכון לשעבד את החיים שלך מעכשיו לחיים של אחר כך. עכשיו את רווקה, צעירה, אין עלייך עול. זה זמן שאת עוד יכולה להרשות לעצמך להשקיע בלי לדעת שזה פוגע בילדים שלך או שעכשיו אין ברירה אלא לחסוך כדי שיהיה אוכל בבית.

מה זה אומר?

את עומדת לסיים את התואר, זה אומר שאת יכולה למצוא עבודה במשרה מלאה (כמובן, אם המצב שונה תעשי את החישוב שלך, אני יותר משתפת בהתנהלות שלי) שבה תרוויחי בסביבות 4000-5000 ש"ח.

להחליט על סכום שאת צריכה לחיים שלך- 1500 נגיד, כי את בבית אז זה באמת יותר מיועד לנסיעות-דייטים-בגדים, לא שכר דירה או משהו. ואת השאר להעביר באופן קבוע לחיסכון. גם ככה תגיעי יחסית מהר לסכום רציני בחסכון.

יש היגיון במה שאמא שלך אומרת, אבל אני לא מסוגלת לחיות ככה, כשכל דבר שאני רוצה תלוי בהורים שלי. אני בן אדם עצמאי, עם הבחירות של עצמי, ואני רוצה חופש להחליט לגבי עצמי.

וכמובן- גם הרבה הצלחה וגם כל הכבוד שאת חושבת על זה.

אולי תשב עם עצמך ותנסה להבין לאן הולך הכסף?

אולי תחליט שכל חודש אתה קודם כל שם (בהוראת קבע אפילו) 500-1000 ש"ח, ואח"כ אתה מסתדר עם מה שנשאר?

כי אני מבינה שיש הוצאות ואפילו הוצאות גדולות משלי (למרות שאני מוציאה לא מעט) ועדיין- לא לחסוףך כלום כלום זה נראה לי חבל ולא הגיוני במיוחד.

אם תרצה עצות באישי- בכיף.

למרות שאני רק בצעדיי הראשונים כסטודנטית, כבר הרבה זמן אני חשה כ"מנצלת" את ההורים, שמבחינתם לא מוכנים אפילו לשמוע הצעות מצדי לממן לעצמי וכו'. אז דווקא בגלל שהם מתעקשים סיגלתי שיטה חכמה- אני מתקמצנת..

הם מממנים לאח שלי שהוא בחור ישיבה ה כ ל!!!

ולבנות שירות שבבית דברים שהם מותרות אנחנו צכות לקנות לעצמינו...

זה גורם שמשפיע מאוד.

וב"ה גם רוצים ויכולים - בגבול הסביר כמובן....

זה מגיע מתוך רצון שלי

זה שאתן [בנות המין הרגיש] אומרות בכל משפט שני 'שיא השווה' 'שיא החמודה' 'שיא היפה' 'שיא המדליק' 'שיא הצדיקות' 'שיא המתוק' וכדומה. זו בעיה. זה לא עברית...

אבל מילא, מותר לזרום. נכון.

אבל באמת, לא כל מה שאומרים - כותבים. יש גבול לכל תעלול.

|שיא המתעצבן| (סתם, זה לא באמת מזיז לי כל כך...) 

ועדיין נעזרת בהורים.

אני שונאת את המצב. אבל זה מגיעה יותר מהדרישה שלהם שאני אתחיל ללמוד.

אז אני מחפשת כמה שיותר מלגות. ואני גם אחפש עבודות מזדמנות בכל פעם שאני אוכל.

אבל שתדעי לך, שלמרות שלך זה לא נעים-

ההורים עושים את זה בשמחה. וכל עוד את לא מנצלת את הכסף הזה כדי לקנות בגדים שאת לא באמת צריכה, או לצאת למסעדות או בילויים אחרים זה לא באמת מפריע להם.

אני כבר מאז כיתה י' משלמת על עצמי בבגדים, בילויים, נסיעות וכאלה.

גם אם ההורים מסכימים, כמדומני שזה צעד נכון שצריך לעשות בשלב מסויים (אצלי זה היה באמצע השרות הצבאי).

אמרו חז"ל "בעל המאה הוא בעל הדעה", וכשצריך לעמוד מול ההורים על החלטות לא נעימות לפעמים, הרבה יותר קל לעשות את זה מעמדה של בן אדם עצמאי.

בסופו של דבר, זה לא נטול מחיר מלבד חוסר נעימות.

אני לא מפסיקה לחשוב על זה, גם לגבי.

אני חיה לחלוטין "על חשבון הברון" ויש לי ממש מצפונים בעניין. אמא שלי מזרימה לי לחשבון בנק פעם ב- סכום כסף, די גדול, ואומרת "קחי, שיהיה לך", כי היא יודעת שלא נעים  לי לבקש ממנה כסף... היא קונה לי הכל, בגדים ועוד. אני לא מרגשיה עצמאית בכלל!

דיברתי על זה הרבה עם חברה והיא אמרה לי, עזבי אותך מרגשות אשמה- ב"ה יש לכם אפשרות לכך, אז קחי ותגידי תודה לה'. ובאמת- ב"ה בלי עין הרע יש אפשרות, אז למה לא?

וחוץ מזה, אני גם מסודרת מביטוח לאומי למימון לימודים, מענק חתונה וכו', אז כך שההורים לא מוציאים הרבה גם ככה.

אולי אני באה בגישה שונה מכולכם- 
את צריכה לקבוע לך סכום כסף קבוע כל חודש- ולהוציא אותו!!!
תתחילי להתרגל כמה שקל שווה- בכוח הקניה שלו. כמה דברים עולים באמת. כמה מהר או לאט כסף זז, גם- לרצות דברים- אישה סגפנית נקראת במשנה "מבלת עולם" (כלומר מאלו שלא מביאים טובה לעולם) -להיות יפה עדכנית מטופחת מושקעת
כל מה שהרבנית ימימה מטיפה

חוצמזה לדעתי השילוב שיש לך עכשיו של- יתנו- תודה לא יתנו- משלי- הוא טוב -לשלב הזה בחיים.  [רפואה שלמה למחשב הזה!!]

לא. אני לא מרשה לך לערוך לי הודעות

אלא אם את רוצה להצטרף למשפחה שלנו- אולי על תקן הפודל?

אבל גם לדעת לחסוך כמובן,

ההורים יעזרו בכל מקרה, ככה זה בדרך כלל...

אבל העצמאות נותנת לאדם- המון!

בכל אופן אני מחכה להיכנס לקבע,

או להתחתן עם סטודנטית החל משנה שנייה ולקבל תשמ"ש .

שלהם..לא כבוד גדול.

בכללי אני חושב שזה סיפור הזוי התשמ"ש הזה...

השכר שאתה מקבל בקבע נמוך מהתשמ"ש,

ככה שמבחינה כלכלית יותר כדאי להתחתן.

אני מקווה שלא הבנתי אותך נכון, מבחינתך לחיות על חשבון ההורים אומר שהם נותנים לך כסף להכל? את בכלל לא מוציאה כסף מהחשבון בנק שלך??? בשביל מה?? אם לא לומדים איך מתנהלים מבחינה כלכלית כשאת עוד רווקה איך תדעי לנהל בית מבחינה כלכלית???

בשנת שירות שלי הצלחתי לחסוך כסף שהשתמשתי בו בשנה שאח"כ ועוד נשאר לי קצת לתחילת הלימודים. כשנגמר לי הכסף הייתי כל מוצ"ש הולכת לבקש כסף מאמא שלי לפני שהייתי נוסעת למעונות, ככה חייתי במשך שנה וחצי בערך, היום שבו אמא שלי אמרה לי שנמאס לה לממן את כל ההוצאות שלי היה היום הכי טוב עבורי כי באותו יום נאלצתי ללמוד להסתדר!!! אז התחלתי לעבוד, ונכון זה פוגע לי בלימודים, אבל אני כ"כ שמחה על זה שאני מרוויחה את הכסף שלי בעצמי!!! ומברוב עייפות מהעומס גם אין לי זמן לצאת ולבזבז כסף כך שהכל נשאר בחשבון בבנק...

כי תכל'ס כשחושבים על זה לעומק, ההורים משלמים לי לימודים, מעונות, פלאפון... כמה אפשר כבר לקחת מההורים??? הם לא חייבים לי כלום!!! למה בתור בחורה בת 21-22 אני עדיין צריכה לקבל את הכל מההורים?? אז נכון יש משפחות שב"ה ההורים עושים את זה בלב שלם, גם אצלי זה ככה אבל אם אני לא אדע עכשיו להתנהל נכון מבחינה כלכלית, מתי אני אלמד?

ולבייני"ש שהיה פה וכתב שההורים שלו נותנים לו כסף, למה?? אתה לא יכול לעבוד לפעמים?? לא שמעת על עבודות של בייניש"ים?? אח שלי לימד ילדים לקרוא בתורה, שטף בתי כנסת, קרא בתורה בשבתות ולא לקח שקל מההורים שלי!!! אני בטוחה שזה מאד מכובד לצאת לדייטים ולשלם בכסף שקיבלת מההורים...

יש צד מובהק של נחת רוח וסיפוק להורים מזה שהם נותנים

לילד שלהם. יש בזה עניין...

אני חושב שאת העניין הזה צריך ללבן עם ההורים. הרי זה

אינטרס מובהק של ההורים, שילדם יגיע לידי עצמאות כלכלית

ומנטלית. לראות ביחד מה אפשר, מה אתה יכול להרשות לעצמך

ומה ישאר אצלם בינתיים. זה כמובן תלוי באופי הדינמיקה שיש

ביניכם - את/ה וההורים.

באשר לבייני"ש - יש ערך מובהק בשקיעות בלימוד. השאלה לגבי

כאלה שמפתחים אצלם תודעה של פרזיטיות - לא קשורה לבייני"ש

או לא. ההורים מעוניינים שילדם יצמח ראשו ורובו בתורה, והם

מוכנים להשקיע בכך הרבה. יש גם הרבה בייני"שים שהקריבו הרבה

לטובת ההחלטה הזאת - לשבת וללמוד... אז תנו להם בכפיים!

בכל מקרה, חשוב להיות ענייניים. אם המשודכת שלו לא מתלהבת

מזה שהוא יושב ולומד ואפילו בבין הזמנים אין לו פנאי (כי יש כאלה

שבאמת סוחטים את עצמם במהלך ה"זמן"! תתפלאו) לעבודות -

וממילא הוא צריך לקבל את הכסף בשביל דייטים מההורים -

אז כדאי לו לשקול האם היא מתאימה לו באמת.

שהאמירה הזו ש"בכל מקרה הכסף יצא מהכיס של ההורים" הא נכונה פרקטית

אבל לא רעיונית. מה כוונתי?

אני חושבת שכל עוד את יכולה לממן לעצמך אפילו חלק מהדברים, תעשי זאת.

יש להורים יכולת לממן אותך, וזה מבורך. זכית. אבל אני חושבת שבשבילך, בשביל העצמאות והבגרות-

אל תתני להם לממן לך כל דבר.

אני במקומך הייתי מנסה אולי לעשות "הסכם", שאני אממן את מה שאני יכולה עכשיו (כמובן לשמור כסף בבנק..)

ואת החתונה ההורים יממנו.

תחשבי על זה שחתונה זה בדיוק לילה אחד שמשקיעים מליון שקל בשבילו.

אבל ההוצאות היומיומיות הקטנות- כשמן כן הן. להוצאות הללו את צריכה להתרגל כבר מהיום.

תקנו אותי אם אני טועה, אבל זוג שמתחתן יעדיף כמה שפחות להסתמך על ההורים ולהראות שהם יכולים להסתדר לבד-

שהם כבר בוגרים וגדולים (חוץ מהוצאות החתונה עצמה..).

ועוד משהו,

אני תמיד מאחלת לאנשים שיזכו לחסוך מתוך כך שיש להם כסף. מתוך יש, לא מתוך הכרח..-

עצם זה שאת לומדת לנהל לעצמך את החשבון, את ההוצאות (בגדים, נסיעות..) מתוך מצב שאת יודעת שיוכלו לממן לך אם תצטרכי- אשרייך.

זה ה-מצב שאני שואפת אליו ומתפללת.

א'- כ'

שבת שלום! וחודש נהדר!!

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t390312#4679600

צחינא בוקר טוב באמת..

ספר שני?וואו אתם זריזיםםם אשרייכם...

על קללת כנען http://www.tefila.org/index.php?option=com_content&view=article&id=80%3Aklalat-knaen&catid=42%3Anoach&Itemid=68

הקפצה

{או שלא..}

והוא אמר שהיה איזה אחד שביקש תמיד לבקוע שיעור אחרי איזה אחת..

עד שהסברתי לו שהמכנה המשותף שלנו הוא אזור המגורים וגם זה בלחץ..

תכלס,אין על מורים לנהיגה!

(בקרוב אצלי...)

ב"הצלחה

ראיתי תאונת דרכים . רק אני ועוד אחד הושטנו עזרה. אם אתם עוברים לייד תאונה - תעזרו! (אלא אם כן יש שם כבר כוחות). לא תעמוד על דם רעך!

שיהיה לך נסיעות טובות לשמחות.

כמו כן, עיינו שם שם בשירשור של אלה שיוצאים רק עם מי שיש לו רשיון.. אולי עכשיו יהיו יותר קופצים...

שתסעי בדרכים ישרות, אמן

אבל זהירות הוא מאורס!!

נהיגה חדשים!

ומזל טוב ענק בהצלחה בהמשך הלימוד נהיגה(זה בעצם הנהיגה שאחרי הטסט)

סתם מה קשור לרשיון אמבולנס?
היום רק גימל

רק צריך לקבל אישור מהעיריה לנסוע במדרחוב עם אלירז

..

ממש זאת שניפגשת איתה אתמול !

אולי לא מושלמת בשבילך אבל למישהו אחר..

כשאת רחוק מהבית, ללא גבולות, מכתב לא יחזיר אותך למוטב..לענ"ד היא זקוקה לשיחות..לחברה חלופית..

אני פחות פתוחה בדיבור אני יותר בכתב. אבל איך אוכל לעזור לה?

צריך להביא אותה להבנה ממשית שהיא משחקת לשווא בחיים שלה..

הנה הוכחה!

http://www.inn.co.il/Forum/lmf_Profile.aspx/18847

על יהודי שהלך ברחוב עם ראשו בתוך הספר, לבל יאלץ להסתכל על אישה רח"ל, ותוך כדי הליכתו התנגש בעץ. מרוב בהלה התחיל לרוץ, פגש אותו חסיד קוצק {אל תשאלו אותי למה דווקא קוצק} ושאל אותו לפשר הבהלה שאחזתו, ענה הצדיק "נתקלתי בעץ וחששתי שזו אשה,אז נסתי על נפשי", ענה לו החסיד "כשאתה נתקל בעץ אתה חושב שזו אישה, אם אני נתקל באישה אני חושב שזה עץ, תראה איפה מחשבותיך.."

אז אתה ממש גאון.

יישר כוח גדול! מומלץ למכור את זה הלאה.

אמרתי את הרעיון לבעלי והוא אמר שאלו דברי חיזוק אמיתיים.

נתת לנו כיוון מחשבה חדש.

הרב אבינר חוזר על המנטרה הזו בכל הספרים שלו העוסקים בדבר.

כמו במה שאחד התנאים האחרים אומר שם - "הקדיחה תבשילו"...

אם הוא מתעצבן עד כדי מחשבו על גירושין רק בגלל שהיא שרפה לו כמה אטריות - אז אולי באמת עדיף שייפרדו.

כל הנושא הזה, של "על מה מותר לגרש אשה" אלו מצבי קצה, שבהם לרוב הגבר לא מבין מה יש לו בידיים.

ובגלל שטות כלשהי הוא מתחיל לפתח מחשבות על פרידה.

לצערנו, המצב היום בעולם הדייטים הוא לא פחות גרוע.

- "הוא לא גבוה כמו שדמיינתי"

- "היא קצת יותר מלאה ממה שסיפרו לי"

- "המקצוע שהוא לומד לא תורם שום דבר לעם ישראל"

- "בחורה שלומדת הנדסת מנועי סילון? מוזר, לא בשבילי"

וכו'.

אנשים!

תתעוררו!

(צאדיקה, אפשר קצת גיבוי?)

לפחות לא הרעיון הפרטי של 'אין יותר יפה מאשתך', שנכנס בדברי ר"ע.
אבל אני ממש לא זוכר איפה שמעתי או קראתי, או לא יודע מה,
אולי אפילו בחלום בא אלי מלאך ואמר לי ת'וורט הזה...

לפעמים שלומדים משהו, והוא נכנס כ"כ פנימה עמוק,
הוא נהיה חלק ממך ממש, ואז פשוט לא זוכרים מי אמר אותו.

ותודה למי שניסה להציע סוג של כף זכות.
ושנזכה בעז"ה לגאולה השלימה, אמן.

בסיעתא דשמייא!!

אהבתי.

בדיוק במקום!

אומנם הכרתי את זה-אבל היה נחמד לקרוא שוב במילים שלך!!

ניסחת יפה..

אולי תעבוד בזה? <צ>

דברים ארוכים!!!(טפחו לי על השכם..)

אח מזכיר לי את הרב יצחק גבאי

בעזהי"ת.

תבחרו לאן אתם מעדיפים ללכת... |שורק|

בכיתה אחת כל התלמידים היו משחקים כל השיעור ארץ עיר,והיה להם רב פשוט גאון,הוא הכין לוח ענק ומילא בו את כל הארץ עיר מא' - ת' ותלה את זה מעל הלוח שלו..

מכירים את זה שחבר/חברה מציעים לך, אממה, אתם לא בטוחים עד כמה החבר/ה האלה יודעים מה מתאים לך, על אף שחזרת והשמעת באוזניהם מה אתם מחפשים? ואז מפחיד לקבל את ההצעה? ..

הו כל צמא- קח קולה מזיעה....

ומוכח שהיה שם כיבוד שהרי נאמר "וכל העם רואים את הקולות" - היה קולות- וכנראה זה היה קולה אדומה כי לא כתוב שהםראו את הערסיות או את הפפסיות...

על משקל איפה כתוב בתורה שבמבה זה חרטא?

"זרע יעקב אשר בם בחרת"

"קול ה' על המים.."

כתוב 'לחם צר' - פיתה.

'ומים לחץ'- סודה.

קוסמטיקאיות כמו נהגי מונית יודעים הכל,על כולם.

יש להם נטיה מענינת לדבר איתך כשאתה חסר אונים...

אם אתה במונית-אתה תקוע איתו תרצה או לא תרצה  ואם את אצל הקוסמטיקאית שלך-את לא יכולה לברוח באמצע-כי סתם תפחידי את כולם...

אז הם מנצלים את זה...

=)

מסכימה עם פרקליט מדופלם, ופרמדיק צבאי.. בטח היה לה שם איזה "חוויה" איזה קטע או משו מצחיק,

והיא אמרה שפשוט תזכיר לה לספר לך..

ממש כפשוטו...

בסופו של דבר אנחנו לא עד כדי כך מסובכות..

אתם מוצאים לבנאדם את כל הכיף..

הוא י-ו-ד-ע שהוא יכול לקחת את המשפט כפשוטו..

הוא רק בחר שלא לקחת אותו כי נראה לו מוזר שמביאים ראיה מקוסמטיקאית (כאילו.. בדר''כ מביאים דוגמא או מובאה לדברים מרב או מאיש חכם...)

הוא לקח את הדברים בצורה המשעשעת שלהם זה הכל...

ו-חוויה- ברגע זה לקחתי על עצמי להיות המסבירה הלאומית שלך.

לגבי התשלום נדבר אח''כ..

וגם אם לא התכוונת למה שאמרתי-זה לא משנה,העיקר שהוצאתי אותך טוב..

ותכין לעצמך פופקורן וקולה או נס קפה ועוגיות, לשעת הסיפור.

משהו שקשור גם אליו והיה לקוסמטיקאית משהו משעשע להגיד בנושא..

אז זו רק אני? טוב, אני גם ככה לא מכירה קוסמטיקאיות..

פרמדיק מדופלם,  (נשמע יותר טוב מפרקליט צבאי  )
                        אוי נו באמת
                        עזבו, אין תגובה בשבילכם

כמו צמח בר, 3 נקודות על דוברות מדויקת!
                  כמה אני חייב לך?

כתמר יפרח, התובנה שלך באמת נכונה
                 גם בהודעה הראשונה וגם בשניה!!


ורק אני עוד במתח (חלקי, טוב לא ממש מתח..)

המתח לא טוב לעור הפנים..

קישור למאמר  על פסיכולוגיה של צבעים

http://translate.google.co.il/translate?hl=iw&langpair=en|iw&u=http://www.infoplease.com/spot/colors1.html

חוץ מזה כל מעצב צריך לגרום ללקוח להרגיש שהוא עשה קניה טובה

להתחתן!

ואם ישראל אינם נביאים, בני נביאים הם.

[גם חדשני...]

ומה אתה חושב עליו?

למעט העובדה שאנחנו עוד לא בטוחים.. ושגם אם היינו בטוחים יש עוד עולם שלם מסביבנו, ב"ה.

שהבעיה היא שאתם מרגישים קרוב אבל עוד לא מרגישים בשלים או לא בטוחים שזה זה.

זה באמת אחד ה"פלאים" במצב כזה: שאנשים מרגישים כמו שתיארת - שאולי כל אחד מבחוץ היה אומר ש"זהו זה", אבל הם יודעים שהם עוד לא בטוחים.  כלומר: מתעורר משהו שהוא כאילו תערובת של תחושה נפשית עם צדדים פיזיים, אבל זה עדיין לא אומר שזה זה..

יכול להיות שבזה גם המפתח לפיתרון: להתבונן קודם כל מבפנים, ולראות שבאמת אנחנו עדיין שני אנשים שונים, כאילו "זרים" ביחס למצב של נישואין. להתבונן שחייבים להכיר יותר מבחינה אישיותית ושם גם "להתחבר" יותר, כדי להחליט. לדעת להבחין בין הרגשה הנעימה של הרגע, לבין היכרות אישיותית יותר, ולדחות את עיקר ההרגשה החזקה ל"אחרֵי", אם יבוא בעז"ה.

אח"כ להחליט מבפנים שלא מתחילים בשום אופן מצבים כאלה, שגם מטשטשים את יכולת ההיכרות כרגע.

ואז - לסדר את הפתרונות המעשיים:

לא מתקרבים בשום אופן מעבר לטווח מסוים כשהולכים יחד.

כמו שאמרת - מקומות הומים, רצוי עם אנשים שעל ידם גם יותר "לא נעים" שלא לנהוג כפי שצריך..

אם רוצים ללמוד ביחד - אפשר משני צדדים של שולחן שיושבים לידו.  אולי לא דברים "רומנטיים" מידי..  נניח - בפשטות - מסילת ישרים?.. וכל אחד אומר את סברותיו, הקשורות יותר והקשורות פחות..

להשתדל ככלל, לעצור את היחס ללפני ה"התעוררות". להפנותו ליותר מתון ויותר פנימי. 

ולא לדבר על זה יותר מהמינימום ההכרחי.

ובאמת להשתדל מה שיותר מהר בלי לחץ, להגיע להחלטה.

ה"עולם שלם שמסביבכם" זה לא שיקול לדעתי.  זה בכלל ללא פרופורציה מול בנין בית בטהרה ובשמחה.

ובוודאי גם ה"עולם" הזה רוצה בטובתכם. ומבין ענין.

המקסים ביותר - זה עצם השאלה שלכם "איך בונים בטהרה ובקדושה. איך להעלות את הקשר".  זה משהו מאוד מיוחד שיש לנו דור כזה של אנשים שאינם חסרי הרגשות טבעיות, וברור להם שצריך למצוא את הצד הפנימי יותר, ומתוכו ינבעו בזמנם גם ההרגשות האלו.

תצליחו.

ללמוד יחד, להימנע ממקומות שתהיו בהם לבד,לדבר על הדברים ולהראות נכונות משותפת להילחם בכל מה שקשה עכשיו, וגם..להתחתן! (אבל לא בלחץ כן? )

רק הערה לגבי הלונה פארק- רעיון מעולה! אישית בדקתי מתקן מתקן לראות אם אפשר לשבת בצניעות מבלי לגעת- ויש אישור

ב"הצלחה, אשרייך אחותי!

בעזהי"ת.

לנסות להוריד מינון רגשי [לא לומר יותר מדי ביטויי אהבה, זה משגע, לשני הכיוונים ],

להיפגש בשעות האור ובמקומות עם אנשים,

ללמוד ביחד את המחשבת שעומדת מאחורי איסור נגיעה [אני חושבת שלרב סולובייצ'יק יש מה לומר על זה],

ולא לדחות את החתונה מעבר למה שחייבים.

נראה לי שזהו.

המון ב"הצלחה אחות!

לכולם

פשוט שצריך לגמור את הבירורים ולהתחתן

בלי להכיר אתכם אני לא מאמין שהבירור יוביל למקום אחר, אבל אתם חיבים למצות אותו עד לוודאות.

כמו שאמר דן וכמו שהיה ברור שיאמר

כי כשרואים שמישהו מיעץ תמיד  על פי ההלכה ועל דעת רבותינו הקדושים,

אז כשיודעים מה ההלכה יודעים מה הוא יענה...

לגבי לימוד גם הסכמתי כשדן הציע ללמוד מסל"ש וכדומה כי זה מוסר וה מה שצריך כדי לשמור על מתח רוחני גבוה.

אבל כשקראתי מה שרחלקה כתבה משהו זז..|מתלבט בקול|

מצד אחד זה הדבר הראוי ביותר ללמוד במצבכם החיובי (אפילו יותר ממסל"ש)

מצד שני זו גזירה שלא תוכלו לעמוד בה כי זה  "מדכא" "לא מפרה" ועוד כל מיני... תירוצים למה לא ללמוד על איסורי נגיעה.

לכן  הייתי מציע לשלב את זה עם כל לימוד אחר שתבחרו

בנוסף הצעות ששמעתי שהועילו:

-לפתוח כל פגישה עם 2-3 הלכות בדיני הרחקות ויחוד (רק הלכות לא חפירות)

-להפגש ליד אנשים שמכירים ושלא נעים

-מקומות שיוצרים אווירה יותר מאופקת ופחות משוחררת (חיסרון ללונה פארק)

-ואחרון חביב, אבל ממש חביב

להתחתן ! ! !

- התגובה שלך...

אז מניסיוני..

קודם כל, נשמע שיש לכם קשר מבוסס ובנוי ביסודות שכליים ונכונים והרצון הזה לגעת הוא בעצם השלב הבא הטבעי והמתבקש ביותר. 

עכשיו, בת'כלס אני אומר בשיא הכנות- יש שלב שבו כל הטריקים שבעולם לא יוכלו לעזור יותר. כי זה פשוט טבעי. והשאיפה שלכם היא לכאורה למרוח את הזמן עד שתוכלו להיות בטוחים שאתם אכן מוכנים להקים בית ולהתקדם הלאה לחיים משותפים.

אז מעבר להצעה שהועלתה פה שהיא לזרז את העניינים ולהתחתן, יש עוד כמה טיפים. אבל בראש ובראשונה- אם אכן הקשר מבוסס. אני אישית לא רואה טעם בלמרוח את הזמן. ותחשוב שגם אם תתארסו יהיה עוד חודשיים. ובאירוסין זה הזמן לבניין רוחני שלאחריו מגיע השלב של המגע. והייתי חושבת ברצינות על אופציה של חתונה.

מעבר לכך- להתחיל לנהוג דיני הרחקה. לא לשבת קרוב. לא להעביר דברים מיד ליד. לא לשבת על אותה ספה. להיפגש בפרהסיה כמה שניתן. ללמוד. להבין עם עצמכם כל אחד שאתם אסורים ואת החשיבות בשמירת נגיעה. לא להרבות בדיבור על רצונות של נגיעה. 

מקומות שאפשר ללכת- גבעת התחמושת, מוזאונים למינהם, המקום של החפירות בעיר העתיקה. חנויות ספרים, ספריות גדולות. וכדו'.

שיהיה בהצלחה.

גם אנחנו לפני החתונה בשלב האירוסים נהגנו בדיני הרחקה וזה עזר (בעלי ביקש...)

למה אתם מחכים?

התשוקה הזו, הרצון לאהבה ולמגע,

גם הוא נובע ויונק מתוך קדושה!

זהו רגש ודבר שהוטבע בנו משמים,

תנצלו ותברכו על זה- ותתחתנו.

זו השליה שמתיחת דיטים נוספים מעמיקה את ההכרות.

לאחר שהחלטתם בשעה טובה להתחתן....

יש זמן עד האירוסין נכון?

וכמו שאת אומרת- יש עולם מסביב!

ועד החתונה (שבטח לא תהיה מחר בערב), מה עושים?

מנסיון, וגם אם זה לא הוכח מדעית- רגשית בטוח שהוכח ;) ..........

בנים עובדים עם שכל ובנות עובדות עם רגש

הרבה פעמים כשהגבר מקבל החלטה להתרחק והוא עומד על זה שכלית, יהיה קשה להזיז אותו מההחלטה...

כמובן אלא אם כן האשה תפתה אותו ואז יהיה לו קשה לחשוב עם השכל. אבל אם שניה לפני הפיתוי הוא יעמוד על שלו זה יצליח!

אצל בנות הן גם יכולות לקבל החלטה אבל כאן יש בעייה קטנה, שכל פעם כשמתקרבים אחד לשני הרגש המדהים

הזה שעובר אצל האשה מנתק אותה רגע שכלית וגורם לה לרצות בכל זאת להתקרב.. ונכון שדיברנו על זה וכו'.... אבל הרגש!!!... ואז מגיע רגע הפיתוי שיהיה קשה לשני בני הזוג לגבר ולאשה.

ולכן- הנסיון אומר תני לגבר לקבל את ההחלטה להתרחק ולהתעקש על כך... ואת זאת שצריכה ליישם את זה

בפועל. כלומר אם כל התקרבות הכי קטנה שלך הוא לא ייתן לזה לקרות לממש יקפוץ אחורה ואת בלב כבד תיישמי

כי "הוא ביקש" (מלאכותי אך פועל!), זה יכול להביא אתכם למצב הרבה יותר טוב מאשר שלא תתעקשו על כך.

כל זה יישום שמגיע אחרי לימוד והבנה מעמיקה על הקשר הזוגי הטהור הן לפני החתונה בלא נגיעה והן אחרי החתונה עם נגיעה

עד כמה זה מדהים לא ליפול לפני החתונה

ועד כמה זה מקסים לגעת פעם ראשונה בחדר ייחוד.

חוץ מזה, דברי עם זוגות שנפלו ח"ו וכאלה שלא נפלו ב"ה ותבדקי עד כמה מצטערים על זה  אחרי החתונה\שמחים

הכי בעולם הכי החתונה

(שלחי מסר אישי)

ואין מה לעשות צריך להתייחס לזה כהזדמנות לפתח את הקשר הרוחני ללא הפיזי ולחכות למצב המושלם

אחרי שיש אישור על כך בעזרת טבעת מהממת על האצבע.

בהצלחה!!))

ה"בנים עובדים עם שכל ובנות עם רגש" המפורסם לא מחזיק מים!

אמנם יש כיוון כללי כזה, אבל זה משתנה מאוד בין בני אדם, אל תכפיפי 
את המציאות המורכבת והמשתנה לכללים חותכים שאין להם תמיד שחר.

חבר'ה, עם כל הכבוד זה חודשיים, אני חושבת שתהליך הבירור של כל אחד מהם לחוד וביחד בנקודה הזאת הוא המהותי, האמיתי והעיקרי עכשיו, במיוחד כי זה מה שמוצג בהודעה לעיל. כך שממש קשה לי עם כל הלחץ חתונה הזה עכשיו שלכם עליהם. אני רואה בכלל שבאו להתייעץ על נק' אחרות וקיבלו תשובות אחרות לגמריי..מה קורה?!

[ועכשיו, אחרי שערכתי כמה תרגילי נשימות...] 

אני מסכימה עם זה שצריךלהוריד דווקא עכשיו את מינון הפגישות ולרדת לעומקפ של דברים דווקא מתוך המקום של לקחת ספר טוב ששניכם אוהבים ומתחברים וללמוד ממנו (מסילת ישרים למשל).

כן לדבר על הקושי של שמירת נגיעה והגבולות. זה הכרחי. וגם עוזר להבין אחד את השניה ולהתחשב.

שיהיה המון המון ב"הצלחה

מה הלחץ? כולה חודשיים!!!

מהנסיון שלי, אתה לא באמת "מכיר" יותר טוב,

ככל שעוברות הפגישות- זה דיי שטיות.

וחבל סתם למרוח.

ואז להגיע לגיל מבוגר ולהגיד "חבל שלא סגרתי אז..."

לבדוק כל מה שצריך וחשוב ולהחליט.

וזה מעולה שיש בנייכם גם משיכה גופנית,

זה חלק מהעניין לגמרי.

יש ושבוע שבועיים מספיקים בשביל להתחתן. [אצלי שלושה למשל וזה מחזיק ומתחזק במהלך ה 20 שנים האחרונות...]

ויש שגם שלושה חודשים  ויותר לא מספיקים .

נחמד ביחד וטוב ביחד לא תמיד טובים בשביל חתונה.

תמיד צריך לחשוב למה כן להתחתן איתו/ה ולא לחפש שלילה.

בקיצור אז מה עושים?

אז כך הרבה דברים נכתבו כאן נכונים ללמוד תורה יחד זה מקדש וממילא הקשר ייבנה נכון .

לדבר על העניין בינכם ולא להתבשל בו.

נכון שאסור להיכשל אבל אם קורה זה לא אומר שצריך לבטל את הקשר.

יש בינכם משיכה וזה טבעי וגם טוב אם זה יתמסד בחתונה העניין הוא לשמר את המשיכה הזו לאורך שנים.

בסופו של דבר כמו תמיד צריך להתפלל לה' שיעזור ' מלך עוזר' - לאדם במאמציו. 'ומושיע' - חולצו מצרה. 'ומגן' - שלא יכנס לצרה.

כשמשתדלים ומתפללים באמת, ה' עוזר אין מצב אחר.

הסיפור מדגים בבירור , אף על פי שאתם דוסים.

תודה על השיתוף

אם היה לכם כזה קשר טוב למה נפרדתם?

האם אתם מתאימים אחד לשני? האם הוא מסוגל להיות מי שיתאים להיות בעל טוב וכו'?

אם כן , אין למה לחכות. אם יש דברים שצריך ללבן - אז זה הזמן לעשות את זה, בזהירות ובטוב טעם.

ובעיניי הכי חשוב,

והסביבה הלוחצת לכיוון חתונה או לכיוון לימודים (כל אחד ומה שהוא חי בו) לא תשב במקומכם בגן עדן או בגיהנום, ולא תחיה במקומכם את החיים הפשוטים. לא צריך להתחשב בהם בקבלת החלטות בנושא הזה. לעשות מה שנראה לכם ולקב"ה נכון טוב ויעיל.

(לא כתבתם בני כמה אתם, אבל כנראה שזה לא העניין)

א. קודם כל, ברור שכן להפגש שוב!
    יש לך הזדמנות מדהימה לעשות חסד, פשוט, טהור ורומנטי(?!)
    לעזור ליהודי, זה לא יעשה לך רע בנשמה, אפילו נתת לו ציון: "בחור נחמד", זה די ציוןן גבוהה!
    אם היית אומרת שהיה מזעזע, אז לא, אין לך מצווה לאמלל את עצמך,
    נכון, את לא גמ"ח דייטים למסכנים!!
    אבל סה"כ מה זה בשבילך? ערב אחד (חצי ערב?) 
    ומה זה בשבילו? במיוחד אם אין לו עודף ביטחון עצמי...
    {אולי כדי להזהר ולא ליצור אשליה אצלו, אבל בפרוש הייתי משקיע ביהודי הזה פגישת חיזוק(ית של גברת כבר!) }

ב. אוף

   זו מלכודת! מלכודת של צומת לב חיובית, של יחס, של הקשבה...
   אל תתני לזה לעלות לך לראש
   תכלס, הסיבה היחידה שאת לא אומרת לו "שמע יא גבר, לא קשור, לא אישי, אבל ככה זה.. "
   זה כי הוא מתייחס, מקשיב, מגיע לבקר, מתעניין,  אם הוא היה סתם לא דתי באוטובוס?
   לא נראה לי שצריך לשקר לו, למרות שיש הרבה זוגות "זיג~זג" שאפשר להביא מהם דוגמא "אוביקטיבית"...
   

   יש פה עוד מלכודת, בעיני גבר (וגם אישה ) אם את משתפת אותי בX כנראה שאני לא כזה...

   להגיד "חברה שלי סובלת מהחילוני שלה" מתפרש כ-"אבל אתה? אתה חילוני סבבה "
   נכון, בנים סתומים ולא מבינים רמזים!! זה לא עובד על המוח שלנו...
   מה כן יכול לעבוד? להבהיר שזה לא רלוונטי, איך? טוב... הכי קל זה לייחצן את "החבר המושלללם שלי"...
   ואם אין אחד? אז להמציא, או להתיחס אל מדוייט מזדמן כ"החבר הכל-יכול שלי"...
   זה לא נעים אבל זה תמיד עובד
   מניסיון ומפגש עם סיטואציה זהה, זה רע,
   מוזמנת באישי

התלבטתי.

זה נכון שזה עולה קצת לראש. זה נעים לדעת שיש מישהו כזה, זה כיף כשהוא בא והכל.

זה נהיה מביך רק כשאני מבינה שהוא באמת מחפש אותי, ואני לא אוכל להענות לזה.

אבל אתה טועה, זה שזה נעים לי זו ממש לא הסיבה שבגללה אני לא אומרת לא די.

הסיבה היא זה שעד עכשיו לכאורה לא נעשה שום דבר בוטה מידי. זו היתה יכולה להיות סתם ידידות (וכזו יש לי עם עוד אנשים מהמשרד), אלמלא היא היתה מכוונת רק אלי.

וכששום דבר הוא לא ממש חריג, קשה לבוא ולומר- תשמע- אני רק רוצה להבהיר שמכיווני זה לא יכול לקרות. כי כלום לא קרה. בטח בעיניים חילוניות.

נכון שגם הבנות החילוניות במשרד שלי מבינות שהוא מחפש אותי, אבל זה עדיין לא מצב שאפשר לפתוח על זה שיחה פשוטה בלי להביך אותו ואותי מאוד מאוד.

היה לי הרבה יותר פשוט, אגב, אם הוא היה בא ושואל משהו ישיר ואז יכולתי לומר לו בכנות- תשמע, אתה באמת בחור חמוד ונעים לי לדבר איתך, אבל אין מצב שאני אנשא לחילוני ולכן בצער רב זה לא יקרה.

אבל לפתוח את זה מעצמי זה כמעט בלתי אפשרי בשבילי במצב הנתון.

ולהמציא חבר- זה לא עין הרע?

אני צריכה לחשוב על זה.

הרעיון שלי עם הדייט לא יותר מוצלח?

אל דאגה, גם לליבי הטוב יש נקודות תורפה...

ולגבי 2-

זה בעייתי, כי מערכת היחסים פה עם המאבטחים ידידותית מאוד, עם כולם.

זה לא יהיה אמין מה גם שבאמת לא מפריע לי לקשקש איתו (ואת זה גם בעלי היקר יצטרך לקבל- יש לי כמה ידידים מסתובבים בעולם), אני רק לא רוצה שהוא יפתח ציפיות כי אני כן מחפשת בעל דתי לחלוטין.

הכי הזדהתי עם המשפט:  "ו-אוף. מכל הצרות האלו לא יכול לבוא איזה בחור דוס כמו שאני אוהבת ולהתאהב בי עד כלות?"

בחורות שערות למצב הבחור ויודעות לזהות את הלחץ שהוא מצוי בו.. בטח הוא אוכל את עצמו שהוא יצא טונה מה, רק לבנות מותר להלחץ?

בחורות שמודעות לשכל וחוסמות את "הטרילילי טרללה" במקרה מהסוג שציינת ב2. לא קל. לא תמיד אינסטינקטיבי.

אני הקטנה חושבת שאת צריכה באמת לתת עוד הזדמנות למס' 1.. ככה גם יהיה לך מה לספר למס' 2

ב"הצלחה אחותי

פשוט תבהירי לו שאת לא מעוניינת לדבר או שתהיי עסוקה הרבה,

תעשי את זה בעדינות, תמציאי לך חבר וכל מיני דברים כאלה

או שתהפכי את עצמך לבלתי מושכת בעליל בעיניו ואז הוא ירד מזה.

בהצלחה.

הוא עולה לחדר שלי (אם הדלת סגורה הוא לא נכנס אבל אני לא אשב בגלל זה כל היום סגורה)

ואני עוברת לידו כשאני שם.

אני משתדלת לא להיות אובר נחמדה ולא סתם להתקשקש שעות, אבל יש גבול להתחמקות.

ולגבי להיות פחות מושכת- חוץ מלא להתלבש יפה (ואת זה אני לא מתכוונת לעשות) ניסיתי- להיות נורא דוסית, כשהוא אמר שהוא מנקה את הדירה החדשה שלו הפרזתי בכמה אני לא טורחת להשקיע בדירה שלי... לא יודעת איך עוד אפשר.

שמה שהוא רוצה זה פשוט לעלות ולקשקש איתך לא נראה לי שהוא רוצה יותר מזה וכאת כדוסית רגילה שמי שמקשקש איתך סימן שרוצה מעבר לזה. לא מפריע לך הקשקוש (נשמע שאפילו מחמיא לך קצת, ואת נהנית מזה) לא נראה לי שהוא מפתח ציפיות. בטח לא לקשר ארוך. 

זה שהוא רוצה זו עובדה, לא נראה לי, אני יודעת את זה.

(דברים לא נשארים אצלנו בסוד הרבה זמן. חבר שלו אמר לחברה שלי)

אם הוא בונה על קשר ארוך או מבין שזה לא יתכן? זה אני באמת לא יודעת.

צריך לתת צ'אנס לפגישה שניה (אלא אם זה יהיה ממש סבל כמובן),אפילו מהטעם של ואהבת לרעך כמוך...(למרות

שזה נמר לגברים-להזכירכם-בחורה היא בחור רגיש (הרב אבינר )אני חושב שזה טוב גם במקרה הזה... {1}

לא קראתי את התגובות של כולם. אני מכירה את הגישה שאומרת שצריך לתת הזדמנות שניה ולו רק כדי לא לפגוע אבל

אני חושבת שצריך גם להיזהר מהענין של גניבת דעת.

כלומר, ברגע שאת נותנת עוד פגישה הוא עלול להתחיל לחשוב שיש סיכי ממשי לקשר ואם הוא רוצה בך, הוא יעניק לזה עוד יותר פרשנות. אם את במקום שזה לא נראה לך כקשר אפשרי, הרי שיש כאן ניחוח של גניבת דעת.

כפי שכתבת כאן מישהו שיש בחורים רגישים. הרגישות הזאת גם יכולה להתבטא בזה שברגע שיוצאים איתם לעוד פגישה הם כבר מתכננים את ההזמנות לחתונה (כן יש בנים כאלה מניסיון...)

לגבי מס' 2 אני הייתי הולכת על הענין בצורה יותר חביבה

"תגיד. אני לא יודעת איך זה הולך אצלכם אבל חשבתי אולי לשדך בינך לבין חברה חילונית שלי. הוא כבר יבין שאת לא מעונינת בו. (אלא אם כן הוא ממש לא יודע איך לקרוא בין השורות ואז את בברוך...)

1)אל תשלאי אותו לשווה ופשוט תגנרי את זה!
אני יודע שזה קשה אבל את אמרת שאת לא רואה עתיד..
2)גם את המבטח אל תשלאי אותו ופשוט אל תדברי איתו הוא אמור להבין לבד שאתם לא מתאים אם הוא יזמום משהו 
אז תסבירי לו בצורה יפה!!
בהצלחה

עצם השאלה מראה שיש לבטים..

א. אני חושבת שאולי תגידי לו שאת מתלבטת, ולכן אולי תפגשו עוד פעם,
כי את לא סגורה על עצמך בעניין הקשר,
וכך, הוא יבין שכן יש בו דברים טובים שמונעים ממך לומר מיד לא, אבל גם יכין אותו ל'לא'...

ב. וואלה לא יודעת מה לומר לך, כי אמנם זה היחס שאת נותנת לכולם, אבל אצלו זה לא ככה...
אולי תראי אם זה מתפתח לאנשהו, ואם כן- מיד תחתכי,
אם לא- אז הבעיה מתגמדת..  פשוט בעייה שלו שהוא ביישן ואין לו אומץ לשאול אותך ישירות

בהצלחה!

ואמן על השורה האחרונה

אני הכרתי רק את הסיפור של הגננת...

=)

והוא יותר מתאים לילדים..

באמת יפה..

שכוייך!=]