פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1545)

הדברי תורה האלו חייבים לבוא בדיוק בזמן.. אם לדוג' הד"ת הזה היה מתפרסם לפני ר"ה הוא קצת היה מוציא את הרוח מהמפרשים ,כאילו ראש השנה זה לא באמת השיא..

תמיד אני אומר שמי שילמד בנתיבות שלום כל פעם נגיד לפני חג על חג אחר זה יוריד אותו ממש , כי אצל הנתיבות שלום כל חג הוא ה חג של השנה שיורדות בו ה עוצמות ה כ י גדולות..יותר מהחג השני.

לדעתי יש בזה אמת גדולה,שבאמת כל חג שאתה מגיע איליו הוא החג הכי עוצמתי שיש בשנה,יותר מכל החגים הקודמים.. סוג של מדרגות שכל הזמן מטפסים בהם ואחרי  אחרי שעלית על המדרגה, נחשפת המדרגה הבאה שהיא יותר גדולה ומשפיעה, שהיא לוקחת כמבן את העוצמות מהמדרגות הקודמות..

כשמישהו שאל אותו משהו בסיגנון של: כשהיה חג פלוני הרב אמר וכו' (הפליג בעניינו).

ענה לו הרב: כל חג בזמנו הוא גדול הדור..

בסיעתא דשמייא!!


חג שמח!

ולפעמים גם אומרת שאני יוצאת לפגוש חברה...

וסתם שתדע... איכשהו- הם תמיד יודעים לאן אתה יוצא... הורים..

אם מפריע לך לשקר- תמצא משהו שאתה צריך לעשות, תעשה אותו ואז תצא לפגישה...

יש דבר כזה התחמקות או שקר לבן,

למרות שלפעמים דווקא לספר להורים שאתה יוצא לדייט נותן לך חופש מההערה

"למה אתה לא מנסה לצאת? אולי כדאי שמתצא מישהו..." 

לכן לפי דעתי נורא תלוי באופי שלך...

וחוץ מזה שלצאת עם חברים ולצאת לדייט זה גם סוג של "לצאת עם חברים"

ואם זה רחוק זה גם יכול להיות להיפגש עם חבר שמזמן לא ראית...פשוט אף פעם עוד לא פגשת אותה!! 

כשהתחלתי לצאת היה ברור לי שאין לי כוח לספר על כל דבר.

ע"כ כבר בהתחלה דברתי רק עם אחי הגדול, וזה רמז לאמא שלי שאין לי כוח לספר לה על כל דבר.

לימים היא נסתה להתערב באיזו הצעה, ואז אמרתי לה פנים בפנים שזה החיים שלי, ואין לי כוח לספר והלהתייעץ, כמובן תודה רבה על הדאגה. (אמרתי את זה בהכי נחת שיכולה להיות בעולם) אימי מורתי נפגעה קצת, זה לא היה נעים, אבל אין מה לעשות.

היום היא רק שואלת מידי פעם, אני אומר תפוס או פנוי ותו לא.

לא מפריע לי לומר אם אני יוצא או לא.

וקצור, תבהירו בצורה כמה שיותר נעימה שזה החיים שלכם. ושאל דאגה, אתם תעדכנו כשזה יהיה רציני ולא רק יום לפני האירוסין...(שזה מה שנראה לי מלחיץ את האימהות, או לפחות את שלי...)

לא הבנתי מה אכפת לכן לומר שאתן יוצאות לדייט? מה היא תבוא איתכן?  תחשבו מה אתן הייתן במקומה...

ואחרי זה אומרים שזה לא משנה באמת מה המוצא שלך...

לדעתי אנחנו חייבים לזכור מדוע ההורים שלנו כ"כ מתעניינים ולוחצים עלינו לנדב מידע בעניין הזה.

נראה לכם שהם בעבר לא היו כאלה? ובכל זאת הם מתנהגים הפוך מאיך שרצו שיתנהגו איתם, וזה לא סתם...

הם אוהבים אותנו מאוד, דואגים, מתרגשים וכו'...

לא אהבתי לראות את הזלזול פה (רק אומרים שיוצאים... זה החיים שלנו...)

אפשר לנדב קצת מידע להורים. זה מותר!

לא חייבים את כל המידע (גם אני ממש ממש לא כזאת!! לא אוהבת לשתף בדברים האלה, אבל כן מנדבת התרשמויות כלליות וכד'), אבל ברגע שמנסים להיכנס לנעליים של ההורים - מבינים שלנפנף אותם - ממש לא בא בחשבון!!!! אפילו שזה החיים שלי... (ואנחנו החיים שלהם להזכירכם ).

חבל שנצטער כשנהיה הורים על כך (כי רק אז באמת נבין אותם). כדאי שנרגיל את עצמנו להתחשב באחרים כבר מעכשיו...

מקווה שהצלחתי להבהיר את עצמי...

ב"הצלחה לכולנו!!!

מגיע להם את הפרגון הזה שתספר להם. לגבי פרטים זה כבר עניין אחר..

מתחילים לפתח צפיות ומתאכזבים..

וגם מתחילים אח"כ חפירות של שעות כשאפילו עוד לא מכירים..

מאיפה היא? מה ההורים שלה עושים? מה היא עושה? ובלה בלה בלה וזה מעצבן

לא אפשרי פשוט להגיד שמפאת האכזבות שלהם וכו' אתה מעדיף לספר כשיהיה רלוונטי?

פה.. לומר שאני הולך לחבר או משהו כזה

יש את האלו היותר לחוצים ויש את האלו שיותר ברוגע...

הורים סה"כ דואגים לנ"ו...

רוצים לוודא שהכל בסדר ושהכל בשליטה...

ואם לא חס וחלילה אז הם רוצים להיות שם איתנו ולעזור כמה שאפשר...

אז קצת סבלנות כלפיהם...

אפשר לסבן אותם מדי פעם,

לשתף קצת ולבקש יפה שזהו...

אפשר לומר שמתי שאתם תצטרכו לדעת אתם תדעו ובבקשה תסמכו עלי...

לא חסר מה לומר.

ברגע שבאים להורים בצורה בוגרת ועם הרבה סבלנות הם מבינים,

ואם ח"ו לא אז מותר קצת יותר להסביר להם מה זה עושה לנו שמנדנדים לנו וחופרים לנו בנשמה...

הורים רוצים להרגיש חלק!

הילדים בשבילם זה הכל! הם יקריבו את החיים שלהם בשבילנו...(שלא נדע...)

חשבתם על זה פעם???

אז קצת יותר רגישות לאנשים שביזכותם אנחנו פה...

וקצת יותר שיתוף לא יקרה לנו כלום!

סורי אם חפרתי אבל זו דעתי...

גם לנו הרווקים מותר שיהיה קצת פרטיות ולא כל דבר שעושים צריך לידע את המשפחה.. מעבר לסיבות שפרטתי לעיל..

לדבר עם ההורים בגובה העניים ולומר להם שכשהם יצטרכו לדעת משהו הם יידעו בזמן המתאים ושיסמכו עלינו... ככה אני עושה!

אני אומרת לאבא:" מה אתה לא סומך עלי? אני יודעת מה אני עושה ומתי שאני ירגיש צורך לשתף אותך או להתייעץ איתך אני יעשה את זה..." וזה עובד...

צריך לדבר עם ההורים בשפתם...

לגעת בנקודות של הדאגה והחופש לילדים שהם כל כך מאמינים בהם ולנצל אותם לזכותנו...

שכל אחד ירגיש את ההורים שלו וידבר איתם בחכמה...

הדבר שהכי מתסכל הורים זה ההרגשה שהילד שלהם מסתיר מהם דברים...

ולא משהו שאתה תהיה בן 30 או יותר את העדיין הילד שלהם...

אמנם מה שאני אגיד מאוד מאוד תלוי במי ההורים ובקשר איתם.

ברור לי לגמרי שלא לכל הורים זה נכון וזה משתנה מאדם לאדם

אבל

אני ממש לא מאמינה בסיסמה שכולם פה כתבו 'זה החיים שלי'

אתה חי פה בעולם בזכות ההורים שלך

תרצה או לא תרצה

לא משנה כמה הם פגעו ולא עמדו בציפיות שלך

הם אלו שלא ישנו בלילות החליפו אלפי חיתולים שילמו עליך עשרות ומאות אלפי שקלים

ובטוחה שגם תמכו והקשיבו וחיבקו ועודדו

ובעיקר

אהבו אותך

בלי תנאי ובלי סיבה

נכון הם לא מושלמים

נכון אתה כבר גדול

ואתה נורא רוצה להוכיח (בעיקר לעצמך) שאתה גדול עצמאי ובוגר ויודע לנהל לבד את החיים שלך

למה כשחבר/ה שואל ומתעניין לגבי מי שאת/ה נפגש איתו זה בסדר ואפילו כיףלשתף?וכשאימא שואלת זה ממש חופר ומציק..?

ולפעמים זה אותן שאלות ממש

וזה לא שאני לא מבינה למה זה יכל להציק

ולמה רוצים חופש ועצמאות

אני מבינה

ואני גם באותו סרט

האמירה שלי היא כנגד הגישה הבסיסית

קצת חסרה לי הכרת הטוב

אולי ההורים שלכם שכבר עברו כמה וכמה דברים בחיים יוכלו לפעמים לעזור ולייעץ או סתם להקשיב לכאב שלכם..?

אני יודעת שישר תקפצו ותגידו

שהעצות שלהן רק מעצבנות ושיש להם מניעים אינטרסנטיים וכו וכו'..

לפעמים זה נכון

ולפעמים בגלל שאנו דחינו ולא שיתפנו באמת

הדיבור שלהם סובב סביב החיצוני

אני בהתחלה די הסתרתי.

ידעו שאני נפגשת אבל לא הרבה מעבר

וכל שאלה או אפילו תחושה של 'שאלה מתקרבת' ישר הפכה את כל החושים דרוכים להתנגדות והתחפרות פנימה

ואז נמאס לי מתרוצים ומהמלחמה הפנימית הזאת

וניסיתי להיות פשוטה

פשוטה פשוטה

ולספר להם

כן גם מעבר למה ההורים עושים ובן כמה

לספר את התחושות וההתלבטויות

פשוט לספר את האמת

כמובן שלא הכל. ובגבולות שמותאמים למה נכון לי ובריא לקשר

ואחרי כמה שנים גיליתי שזכיתי במתנה הכי הכי מתוקה בעולם

ההורים שלי הפכו להיות החברים הכי הכי טובים שלי שעברו איתי את התקופה הלא פשוטה הזאת בכזה אומץ ותמיכה (ולפני לא חשבתי ככה כי אמא שלי היא בהחלט טיפוס מתערבב מדי ולא קל לה לשים גבול...)

אבל בגלל שאני הייתי אמיתית גם הם למדו להיות רגישים ולכבד אותי וגם את המרחב שלי

ויכולה לומר לכם שהעצות והייעוץ שלהם הציל אותי וחסך לי המון כאב ראש

אז נכון

אני יודעת לגמרי שלא תמיד זה יכל להיות כך

ושוב אני אומרת שברור לי שקשר עם הורים זה דבר משתנה ומורכב

וזה שאצלי זה כך זה לא אומר כלום למישהו אחר

אבל עדיין

חשוב לי להציג גם את הצד הזה

יצא שכרו בהפסדו'-הרווח שהרווחתי מול ההפסד של ויתור החשאיות שווה בהחלט גם כמה שאלות חופרות..

סתם נקודה למחשבה

בבקשה אל תעלו עלי...מי שזה לא מתאים לו יודע לבד שלו נכון לנהוג אחרת.

רק רציתי קצת לאזן את הדעות שנכתבו...

אז צריך לומר להם הכל, אני חושב שאין קשר בין זה שצריך לכבד אותם ואני מכבד אותם מאד לבין לדאוג לפרטיות ולשאלות החודרות בונקרים האלה שגורמים לפעמים לתסכול עד מבוכה..

כמו שילד יש לו גבולות גם הורה צריך לדעת את הגבולות של עצמו, מתי הוא מייעץ ומתי הוא מ-ת-ע-ר-ב..

אני חושב שאנחנו אנשים בוגרים בשביל לחליט דברים ואם אני ירצה בעצה של משהו אז אני אפנה אליו

אבל כשמשגעים אותך בשאלות כל הזמן זה מכניס למצב של מגננה וזה יוצר מעין מצב שלא רק בדייטים אתה לא מספר אלא בכל דבר כמעט.

לפעמים גם רואים שהשאלות הם לא רק במטרה לעזור אלא כי זה מסקרן.. פשש לכבוד מה הבגדים החגיגיים האלה?

מה יש לך לחפש בת"א או בירושלים?

מתי אתה חוזר? למה כ"כ מאוחר?

כאילו מה אני ילד בן 16? עברתי את גיל ה-20.. תנו לי את העצמאות שלי ודי..

לי נראה שטבע בני אדם להיפתח יותר עם חברים קרובים יותר מאשר אבא ואמא..

אני עם החברים שלי יכול לדבר על כל נושא שבעולם מבלי להרגיש מבוכה מה שלא קורה עם אבא ואמא,

ככה שההשוואה פה לא מדוייקת..

מדבריך אני מבינה שאתה כותב את הדברים מתוך מציאות שאתה לא רוצה בה,

ממציאות שמתסכלת אותך.

אני גם מבינה שאתה רוצה שינוי...רוצה מציאות אחרת.

בשביל לשנות מציאות קודם כל אני ממליצה לך לשנות את עצמיך...

כי בן אדם שרוצה רק לשנות אחרים יש בו בעיה,

וזה גורם לאנשים סביבו לדחות אותו.

תראה רצינות, תראה להוריך שאכפת לך מהם הכי בעולם!

אל תחיה במציאות של לרצות(=לרצות אחרים), תחיה במציאות של לרצות(=מלשון רצון)!

זה הכי בסדר שאתה נפתח יותר עם חברים שלך,

ואתה לא צריך להגיד להורים שלך הכל,

אל תשכח שההורים שלנו עברו גם את הגיל הזה,

הם אומנם מדור אחר אבל גיל זה גיל...

ההורים הם גם בני אדם ומותר להם להיות סקרניים,

תסביר להם שתפקידם זה להיות סקרניים ולהתעניין,

ותפקידך זה לומר להם רק מה שאתה חושב לנכון לשתף...

תאמין לי שאתה לא רוצה הורים שלא מתעניינים בילדים שלהם,

זה כל כך כואב וכל כך קיים.

תראה איך אתה יכול לאזן בך ובהורים שלך את המצב.

ישר כוח על הדברים!

כפשוטו- התחברתי מאוד!

ממש ממש קשה לי עם מה שעלה מדבריך (סליחה על איך שזה נשמע...)

יש הורים שמעצם אופיים הם לוחצים ומתערבים, וזה יכול להשפיע ממש לרעה על הילד,

(למשל, מישהו חוסר עצמאות, חוסר פיתוח אישיות עצמאית ולעשות הכל לפי מה שההורים אומרים, חסר-אישיות, פחדנות וכו'). 

אני ממש מסכימה שצריך לדבר עם ההורים ולבקש מה מתאים לי ומה לא. אבל לגבי הגבולות, זה ממש אישי, ולא כל אדם שישתף, זה באמת יעשה טוב לקשר!!

וודאי שכיבוד הורים זו מצווה ממש חשובה,

אבל כיבוד הורים אין משמעו לפגוע בעצמך כדי לשמח את הוריך,

ויש המון המון המון צעירים שצורת התגובה/התקשורת של ההורים פוגעת בהם ועושה להם ממש לא טוב.

מה לעשות ויש הורים- ושוב, המון הורים- שהעצות שלהם לא חכמות, או שהם בכלל לא יודעים איך נכון וטוב לתת עצות,

(אני ממש לא מדברת על משפחות קיצוניות אלא על משפחות רגילות לגמרי...!)

ואם צורת התגובה של ההורים משפיעה לרעה על הילד, אז לשתף אותם יותר לא יעזור.

הוא צריך מצד אחד לראות איך הוא מכבד את הוריו ושומר על יחסים נעימים ועושה נחת, 

א ב ל בו בזמן הצרכים שלו לא נפגעים!!

וזה בהחלט החיים שלו,

ובמאמר מוסגר- להורים (אני חוששת שכמעט לכולם) יש חוסר יכולת לשחרר ולהרפות מהילד ואח"כ הם מתפלאים שהוא לא רוצה לשתף.

משתפים חברים כי הם לא לוחצים ומתערבים....!

שנזכה לכבד את הורינו ולעשות להם נחת ולהיות בעצמנו הורים בצורה בריאה

נ"ב

אם יש פה הורים שקוראים, שמעתי את הרב יהושע שפירא אומר (אומנם הוא אמר זאת לקהל של אמהות-סבתות ולא לרווקים): "אני בכלל לא חושב שהורים צריכים להתערב... אולי אם ההורה ממש לא יתערב אז הילד ירצה יעוץ".

הורים יקרים, תדעו להרפות! כי הילדים שלכם מתרחקים ממכם מרוב שהחיבוק מוחץ (וכשאתם עושים משהו מתוך אהבתכם הענקית שבכלל לא מוטלת בספק, תנסו רגע לחשוב מנקודת המבט של ילדכם אם זה טוב לו)...

להגיד להם, בלי קשר לפגישה ספציפית:

לא נוח לי לספר אם אני הולך לפגישה וגם לא אחריה, כי זה מכניס אותי לסוג של מתח, ששיודעים ומצפים ואולי גם מתאכזבים אם לא הולך. אני צריך לתת לדברים כאלה להתפתח קצת לבד בשקט, כדי שאוכל לראות אם יש משהו.

לכן, אעפ"י שברור לי שהכל מאהבה והרגשת שותפות - אני מבקש לא לשאול אותי.  אם יתפתח משהו רציני - אל תדאגו, אני אספר לכם בעוד מועד.

יתכן שכיוון שההורים יבינו שההתענינות מפריעה לעצם הענין - שהם כמובן מאד מעוניינים בו - הם ירפו.

כמובן שערכית, כיבוד הורים אינו מחייב להודיע לפני/אחרי כל פגישה.  העיקר להבהיר את הדברים בצורה שיש בה אהבה וכבוד.

(כלומר, בעזרת ה')....

ההורים שלי תמיד מאיימים שאם אני שולח להם הזמנה- אני גם אצטרך לשלם על החתונה...

אומר להורים שלהם שאני לא רוצה להגיד ושאני לא צריך להגיד לאיזה מקומות אני הולך וזהו זה מצב נתוון !

כדאי לשתף אותם.

עצות שלהם יכולות להועיל!

לי ולאמא שלי יש קשר מטורף אז כן אני מספרת לה כמעט הכל וכשאני יוצאת אני מספרת לה לפני ואח"כ גם איך היה, אבל עם אבא שלי זה ברור שאם אני אגיד לו שאני יוצאת עם מישהו הוא כבר ירוץ לסגור אולם אז אממ לא כדאי לספר ולכן אמא מחפה עלי ;) קיצור אם יש לך קשר פתוח עם אחד ההורים כדאי לשתף באמת ואם לא אז את אחד האחים ואם לא ואתה לא רוצה לספר מה אתה עושה ונפגש ועם מי תגיד שאתה יוצא עם חבר לאנשהו.. בשביל השלום מותר לשקר ובטח בשביל השלום בית העתידי ;)

רק לרמות אלו...

אולי אני בדעת המיעוט פה, אולי זה קשור לזה שאני בת ואולי זה קשור לגילי המופלג או סתם לאישיות שלי. אבל הוריי בגדול כן יודעים שאני יוצאת, אני מספרת להם מיוזמתי (מה שמתאים לי) וממש לא איכפת לי ואפילו גם כיף לקבל את ברכתם. אני לא רואה בזה פסול או רע. ההפך דווקא השיתוף הזה הוא מעצים ובונה את המחשבות שלי, אני לוקחת מהשיחות שלנו מה שמתאים לי אבל זה ברמה מאוד נעימה ופתוחה. אולי זה גם קשור להורים הספציפיים שלי ולתהליך שאני עברתי איתם בכלל...אבל בכל אופן, ככה זה אצלי

עצה ראשונה- להיות רגועה, להיות עצמך, נחת רוח. יהיה בסדר ממש! זה מפדח/מפחיד/מוזר/כל התשובות נכונות אבל זה חיוני וב"ה הגעת לשלב הזה בחייך.

בע"ה תעשי ותצליחי, והלוואי שלא תזדקקי להרבה דייטים ראשונים

שיילך בקלות ובמהירות, ובלי בעיות מיותרות,

בכל אופן כדאי לך ליידע את הבחור, שאת חדשה בעסק,

ולתת לו להוביל, לפחות בהתחלה.

תהיי את עצמך, ללוא תחפושות, מצד שני תגיעי מטופחת,

חיצונית ופנימית, לא אחרי יום מעייף, מבחינה חיצונית... תשאלי את הבנות כאן.

שיהיה כיף!

אני לא יודעת עד כמה זה רלוונטי עוד התמיכה ואולי את בכלל אחרי שעברת את המסוכה בדייט הראשון, אז את מוזמנת לשתף אותנו אם בא לך, או אם את צריכה עוד עידוד כלשהו...

תתענינו זה בזה, קצת להכיר - ובעז"ה השיחה תתפתח מעצמה. הרי זה לשם - שמיים.  התענינות למטרה טובה וכשרה.

ודווקא הזכות הזו שלך, שדבר כזה הוא ראשוני אצלך, יכולה לגרום להתענינות יותר כנה ונטולת "פוזות" ומשחקים.

בהצלחה.

אמרת "סבבה,נחמד,זורם ואפילו מעניין".. יקירה, אני לא רואה עוד משהו שיכול להיות בדייט ראשון מלבד אלה..

קודם כל, איזה כיף שיצאת לדייט ראשון. זכית להיפתח לעולם אחר, שונה ממה שהיכרת. פתאום נקלעת לסיטואציה חדשה, מרניננה וגם כיפיית ומאתגרת לא פחות. שמרי על אנרגיות טובות אלו וחייכי

איך היה לך? מה התחושות שיצאת מהפגישה? מה התחושות שהיו לך תוך כדי קיומה? מה יחסך לבחור? (את לא צריכה לענות פה, אלא לעצמך בלבד)...

"הכללים" אומרים שהוא צריך להתקשר ביום למחרת ומשם אתם מחליטים לאן ממשיכים...כמובן שאם לך זה לא נראה אל תתני לא להגיד כמה הוא נהנה ואז תגידי לו שלך "לא(!)" סתם כי זהה מביך ולא נעים (למרות שלא במתכוון גם לזה נקלעים לפעמים)..

אם אין לך סיבה ממשית לשלילה נהוג להמשיך הלאה, לא לחתוך אחרי פעם ראשונה ולתת עוד צ'אנס לבחור, לך ולאינטראקציה ביניכם...ואמרו עוד לפני כי ישנן שלל סיבות לאי הצלחה בפגישה ראשונה, כגון התרגשות וסתם יום רע, שבגללם לא פוסלים ישר על ההתחלה.

שיהיה לך המון ב"הצלחה, ודרך קצרה.. 

הוא ייצור איתך קשר בעז"ה,מנהסתם מחר מתישהו..

לדעתי בשלבים הראשונים אם אין סיבה להגיד לא- אז ממשיכים.אם היה סבבה, נחמד, זורם, אפילו מעניין..כדאי להמשיך...מעבר? בשביל זה יהיו הפגישות היותר מתקדמות...

בהצלחה!

צ'אנס??

זו פגישה ראשונה עם הבחור הזה (ובשבילך פגישה ראשונה בכלל)

אצל רוב האנשים - זה באמת המקסימום שאפשר לצפות. נדירים האנשים שמרגישים ש"זה זה" בפגישה הראשונה...

הוא אמור להתקשר היום ולהודיע לך אם הוא החליט להמשיך או לא..

בכל מקרה - אל תקחי קשה..

שיהיה ב"הצלחה רבה ובקלות!

והרבה סיעתא דישמיא

ו...ברוכה הבאה לפורום!!

בד"כ אפשר לראות תוך 2-3 דקות אם יש סיכוי למשהו או שזה תלוש מהמציאות

אם היה לכם נחמד ביחד והכל זרם,הַמְלצתי היא שתמשיכו..

בעז"ה עוד השנה!

כל עוד שום דבר רע, למה לא להמשיך?

בפגישות הראשונות צריך סיבה ממש טובה למה לפרוש.

לא מכירים באמת את השני, אז גם מה שנראה לא הכי שיש, הגיוני שזה לא באמת הבנאדם.

יש עיצה טובה- כשחוזרים מפגישה, לפני כל הריכולים עם החברה על איך היה- לעשות רשימה של 5 דברים טובים. ככה כל המבט על המדוייט משתנה או מתחזק לטובה.

וכמובן, עין טובה.

נקווה שלא תגיעי לאדישות וההרגל,

ושזה יילך מהר ובקלות...

בכל אופן, שלא כמו כל קודמיי כאן ,

תנסי לחשוב, האם נראה לך שזה האדם שתוכלי לחיות איתו?

פנימית, רעיונית, וחיצונית,

הפגישות נועדו לזה, ולפעמים צריך גם לחתוך,

ולא לנסות יותר מידי להמשיך עם קשרים שנועדו לכישלון,

גם אם- היה כיף...

באמת עזרתם..

ממשיכים. נראה לאן זה יתקדם..

תודה!

בא...

עלה קטן שלי, וזכני לגדל, קח לך אישה ובנה לה בית, חורשת האקליפטוס, "להיות הכי קטן זה הכי כיף בעולם"..

כן אני יודעת שזה לא קשור..

אבל אנחנו עשינו לסבתא,

ואני אוהבת את השיר הזה...

חוץ מזה שהדודות שם חלשות לגמרי, מקיא מהן.

נ ד י ר

עכשיו באמת עלמא שמוזכר זה הוא לא ארגון בדיוק דתי

והם רוצים לטפח סולידאריות עם שאר היהדות (ז"א כולל רפורמי) זה מתי שכותבים פתיחות

אני מבין שאת לא בקיאה בפרטים

את צריכה לראות מי מדבר שאת שולחת ציטוט, ואם את לא בטוחה בטוהר ליבו

באתר של רשם העמותות במקור הכספים של העמותה שהדובר מייצג אותה

לצערינו החושך והאור נמצאים בערבוביה וצריך להזהיר את הנזהר

כל השאר איני מכיר אבל אני מבין את רוב הדברים שאתה כותב.

:S

[למרות שמתחת לכל הרובד הסמוי שמתחבא בקישור הספיציפי הזה,

 יש בו לא מעט נכון, אולי יותר מידי]

יש הרבה משונאי היהדות שהם רציניים.

כמו שאחת הח"כיות אמרה: אני בכוונה מעלה גויים שיהיה איזון עם הדתיים

קצר וקולע.

אתה קטן , היא בכלל קטנה...לא נראה לי שיצא מזה דברים טובים ...בהרבה מובנים..!

אין הרבה דברים בריאים בימינו...

אבל בכנות.. נראה לי שכדאי שתחכה ותתבגר קצת.. וגם שה-י-א תתבגר אם כבר מדברים.. (אלא אם כן יש לה תוכניות להתחתן שנה הבאה.. ואז אני לא מתערבת..)

ואהבתי ת'כינוי.. אגב.

באשר לגברת, תן לה לגדול,אל תשגע אותה מעכשיו, אם זה "זה"- יהיה לזה מספיק זמן בע"ה אח"כ..אם אתה מוכן לחכות כמובן.

סורי שזה בפומבי.. 

אם הוא רואה את עצמו קשור הוא מוזמן בברכה

מזאת הקבלת פנים הזאת?

ב"ה שהוא שאל את זה פה מראה על רצינות!

ישכוייח

ועכשיו ברצינות. הרבה פעמים אני כותבת ב"נושא" משהו שאינו קשור בעליל או לחילופין את הדבר הראשון שעלה לי לראש מהשאלה ולאחר מכן בהודעה מרסנת מעט.. אבל הנזיפה כנראה הגיעה לי.שויין.

מחילה תיש..

אבל היא צעירה..אל תיפול עליה..זה לא גיל שיודעים מה רוצים מהחיים, או מה החיים רוצים מאיתנו..

חבר'ה לא יפה לדבר ככה!

יפה בעיניי שמצאת עכשיו כבר את האישה של חייך.. 

אבל תחשוב על זה טיפה.. היא כולה בשישית מי שהיא עכשיו היא לא תיהיה עוד כמה שנים..

זה בעיה.. ב"ה אנשים דינמיים..

וגם אם נניח שהיא תמשיך בדיוק במסלול שאותו הייתה רוצה..

אל תפתח איתה את הקשר עכשיו.. יש סכנה שהיא (ואולי גם אתה) תקח את הקשר למקום לא נכון..

היא עוד לא בוגרת מספיק להכיל קשר של זוגיות וויתור..

אני עוד לא יודעת איך להגדיר את הדברים אבל צריך ביטחון וביסוס כלשהו כדי ליצור קשר רציני לחתונה.. 

ב"הצלחה בכלאופן

היה בן ארבעים שהתחתן עם רבקה בת הארבע עשרה, אני לא רומז שאני קרוב להיות יצחק אבל אם הוא עשה את זה כנראה שהגיל לא מעקב

אבא של אברהם אבינו היה עובד עבודה זרה...
תנסה תרגיל כזה ונראה מה יצא מהשידוך...

גבר, הכל טוב ויפה...
אבל קצת מוקדם...
תן לזמן לעשות את שלו...

ברוח טובה, כן גבר?

=)

א-ז ילדה בת 3 היתה רועת צאן..

היום,לא הייתי מביאה לאחותי לשמור על ספר בגיל כזה. מסכים איתי?

אבל יפה על ההשראה.. אתה שמיניסט,אגב?

הכי טוב ובריא - לנתק לגמרי את הקשר כעת. לא אש קטנה ולא שום אש.

אתה יכול להחליט שכשהיא תהיה בסוף תיכון, אם עדיין תרצה בכך - תתענין מחדש.

הבעיה לא הפרש הגילאים, אלא להתחיל להכיר כשהיא כ"כ צעירה ולמשוך הרבה שנים.  לא בריא לכתחילה. מה גם שאח"כ עלולים בעצם להחליט שזה לא זה, כי מישתנים גם, ואז זה בכלל סיפור.

שמע לשכל ולא לדברים אחרים.

ולא מביאים ראיה מיצחק לגבי דברים כאלה. אין לכך שום קשר. ומה שרבקה היתה בגיל 14 אף אחת פה לא תהיה גם בגיל הרבה יותר מבוגר..

בינתיים תעסוק בבניה עצמית וזה גם יכשיר אותך יותר לחיי נישואין בעז"ה.

כמה כיף התחושה הזאת והחיבור הטוב הזה ביניכם. ויאללה אתה אומר לעצמך "בן 18 לחופה" והנה זה הגיל..אבל, אבל בעצם בתוך תוכך עמוק אתה יודע שזה לא. כי זה לא נהוג במדינת ישראל של שנת 2011 וגם לא של 2012 כנראה. אבל מעבר לך יקירי, ארשה לספר לך שגם מבחינה נפשית- פסיכולוגית פשוט לא כדאי לך להיכנס לזה. כן אולי יש כאלו בנות שמצליחות להתחתן עם בן 17 (וגם אז אתה צריך לחכות לה שנתיים במקרה שלך), אבל זה תוקע, תוקע קצת. אם היית אומר שהיא בת 18 ואתה יודע מה אפילו אולי בת 17 אני בטוחה שהתגובות היו אחרת (לא שלי...). ההפרדה הזו בין הרגש לשכל היא בטח ובטח לא קלה ואני שיא המצדיעה לך על היכולת דלך לעשות אותה בעצם זה שכתבת פה את ההודעה.  אני חושבת שמפה מתחילה העבודה היותר קשה שלך בכאן ועכשיו...לאן אתה רוצה להמשיך מכאן?...

המון המון ב"הצלחה 

היא תינוקת עדיין... עוד לא נגמלה...

סתם סתם

היא פיצית.. תן לה לסיים את המבחנים שלה.. בגרויות עוד מעט יהיו לה..

וגם אתה פצפון... לך לצבא/ישיבה קודם...

ב"ה

זה תלוי עם אתה יכול למשוך קשר שנים או לא ולקחת סיכון שהיא או אתה תיפרדו באמצע! אני אישיתי לקחתי פעם סיכון כזה הקשר לא עבד אבל היה ממש ממש שווה

זה לא שחייבים - אנחנו פשוט נעשה את זה. זאת המציאות...

הבן - זה לא דבר שנתון לבחירה!

אני בעד שזה יהפוך להיות השרשור הרשמי לחוויות..איך היה??  (נקדש, מחכים גם לך!!)

עד השיקום...

=]

או שתשאירי לנ"ו את המלאכה לרוממך

ואאחל לכם את מה שסבתי הצדיקה איחלה לי בשנה שעברה כששמעה שאני ניגשת- הלוואי שתקבלו מאה!!

בעזהי"ת.

החיים מאירים לנו פנים, אחרי הכל

רק צריך למצוא את נקודות האור והטוב. חתיכת משימה, אבל הפרס- שווה שווה!

את מקווה שזה נגמר...

לכו לחגוג איפושהוא ..

שאולי עוד תרצי לשפר...

בעזהי"ת.

עשיתי פסיכו פעם אחת- מספיק

אחרי החגים...

אני סתם צחקתי.

שיהיה לך בהצלחה.  

שפשוט מסיימים עם זה

או ששיעור ג' בצבא?

בכל אופן, וברצינות-

חברים,משפחה,מכרים, אפשר לרמוז ב"עדינות" שיש אור ירוק להתחיל להציע ו..יגיעו ההצעות.

גם האינטרנט הוא  מקום להכיר למרות ש..לא משנה

וכמובן שדכנים,אם אתה לא "מקובע" וכל השטויות האלה..

ברכה והצלחה!

להכיר את הפורום ודרכו לחפש.

ואני אומרת- מוטב שלא. (ואין לי דבר נגד הפורום הזה ספציפית..)

אלא- ספר לעולם, חברים, הורים, ר"מים..

והרבה תפילות.

בסופו של דבר, זה כ"כ לא מובן בשכל שזוג מוצא אחד את השניה בתוך ים הדגים הד"ל..

אם יש בישיבה המובחרת שלך אדם שמתעסק בזה- פנה אליו, או לאיזה אברך נשוי שיש לאשתו חברות.

לאט לאט זה יגיע, תתפלל לה' שהדרך תהיה פשוטה וקלה (וכלה) ככל האפשר. ותראה ישועות.

ואם לא מגיע מיד- כנראה זה לטובת תיקון הנשמה.

מאחלת שבעז"ה לא תצטרך הצעות- ורק הצעה אחת תספיק! תראה אור!

כדאי להכין "כלי" שגם מבחינתך תספיק רק הצעה אחת..

במיוחד בישיבה גבוהה מובחרת בציבור...

איזה השקעות