פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1552)

הרגשה לחוד והקול שלו לחוד. מדברייך אני מבינה שלא היה לך כ"כ חשק לפני שאירעה שיחת הטלפון.. קול זה דבר שמתרגלים אליו, ממש כמו ליקוי דיבור (שזכור לי שהועלתה שאלה בנושא לא מזמן). אז מגיע למסכן צ'אנס.

לגבי החשק שלך.. את יכולה לעבוד קצת על עצמך, ולנסות להישאר בפוקוס. והכי גרוע- תצאי, והחשק כבר יגיע,בע"ה.. רק כדאי שלא תשדרי חוסר עניין, זה פוגע ויגרום לו אוטומטית להיסגר. (ואז הוא לא ידבר. וממילא בעיה 1 נפתרה..סתם..)

הכל (והקול) יהיה בסדר, ב"הצלחה!

סגנון דיבור מאשר קול, כזה שמעיד על אופי/סגנון של הבנאדם, יש סיכוי סביר שאני טועה במסקנות שלי, אבל האינטואציות שלי בד"כ די טובות.

בעניין החשק- לא בטוחה שהוא יגיע, שונאת דייטים, זה כ"כ לא בשבילי. 

וזה בהחלט מעיד. אבל תני לזה את הבדיקה הבסיסית מעבר לשיחת טלפון.

ומותר לך לשנוא דייטים, מאחלת לך לא הרבה כאלה..

למה את יוצאת אם אין לך חשק???

זה נשמע כאילו מוטלת עליך החובה לצאת עם אנשים ואת ממלאת אותה בחוסר רצון...

זרמי נשמה.. אם לא בא לך אז לא בא לך...

(מצד שלישי- אם תפסידי ככה את בעלך אל תבואי להאשים אותי.. אבל בלי לחץ..)

סתם.. נשמה.. באמת העיקר שתעשי מה שטוב לך...

דרך אחרת בינתיים.

ולא בא לי כי בד"כ  מציעים לי אנשים לא קשורים, אז כבר אין לי חשק מראש.

קבלי חיבוק.

נשמע שהאנשים שמציעים לך לא כ''כ מכירים אותך... אולי תנסי לכוון אותם בעדינות?

ביררת על הבחור לפני שדיברת איתו? הוא נשמע לך לא קשור??

אם כן-למה בכלל דיברת איתו?

אם לא- הקול שלו לא באמת חשוב וטלפון כידוע מעוות קול.. (אלא אם כן את מתכוונת לנימת דיבור.. ואם כן- אז באמת צריך לחשוב פעמיים.. למרות שכמו שאמרתי- אי אפשר לדעת כלום דרך הטלפון..)

ואגב- אני באמת חושבת שאם אין לך חשק מראש אל תצאי עד שיהיה לך חשק לעשות את זה... כי אחרת זה לא עובד וחבל בכלל על הטרחה..

האלה מובילות בסוף לאותה נקודה בעייתית אצלי, לא פה המקום לפרט, אבל אני משתדלת לעבוד על העניין הזה אבל זה לא יפתר מחר ככל הנראה.

אם את מודעת לבעיות שלך (וזה ל-א בציניות..)

אז את בטוח תצליחי.... (בעזרתו כמובן....)

תרשי לי לומר לך את מה שאני אומרת לעצמי כל הזמן- תעשי רק מה שאת שלמה איתו.. אם יש מקום לפקפוק ואפילו קטן- זה דורש בירור (כמובן שבשביל זה צריך להבין מה הרצון האמיתי שלך ובלה בלה...)

[[כנראה שאני לא כ''כ מקשיבה לעצמי אם במקום ללכת לישון אני פה,אבל מילא..]]

לא ממש מתאימה במקרה שלי, אני צריכה בדיוק את הכיוון השני.

אבל תודה בכולופן...

ככה אמר לי מדוייט- אחרי שיחת טלפון....

זה לא אומר יותר מידי

יכול להיות שבבאמת- הקול שלו נשמע אחרת, או שהוא נשמע אחרת אחרי שהוא לא מנוזל יותר.. או משו

אם זה ביטוי של תרבות דיבור לא נעימה- זילזול או ציניות מוגזמת או משו- אז לא.

והתמונה??? (זוועה כנראה.. אבל שזה לא יעלה לך לראש ויגרום לך לפסול שיידאך חס ושלום!!)

למשל, בימים האחרונים בעקבות תקופת המעבר וגל החולים שהיא הביאה איתה, יש לי קול של מעשן כבד.

(האמת שאני מעשן כבד אבל אסור שהמדוייטות תדענה אז שמרי בסוד )

חוצפנים!!!!!!

ב"ה

מחר בערב, בערוץ 2, יש איזה ערב התרמה לקראת החגים.

זה זה??

בעזהי"ת.

ללא קשר ענייני לנושא הדיון.

חבר'ה, שמרו על הפה שלכם!!!!!

אני לא קשורה בשום קשר לחמולת בית אל ועדיין רואה בלהגיד משהו כזה על ארגון שעושה כ"כ הרבה טוב- דבר רע.

שיביא הוכחה ואז הוא יוכל לכתוב. בלי בסיס לא כותבים דבר כזה.

ואתה... כן. אני אוהבת את התגובות שלך (הציניות... ההעזה..). אבל תיזהר כי אתה מתחיל לקחת את זה קיצוני הרבה פעמים... בעדינות נשמה.

אחרי יום ארוך- הנה אני- מנהלת הפורום- יכולה להתייחס

(רחלקה חן חן על שמירת המשמרת בזמן היעדרי בלימודים)

(ומכות אני אתן לך באישי- מה את פולשת??? )

אתה יוצא פה נגד שני גורמים-

1.אירגון פעמונים

לגביו אתה מציין שני תקדימי סיפורים- אתה צריך לברר לגביהם הלכות "חפץ חיים" מה מותר לספר ואיך

מותר להביא ביקורת על אירגון- אבל צריך להקפיד על דיוק במידע.

2. כמה מנהלים- שלדבריך הם "מחורפנים לגמרי"

חובת ההוכחה לזה- עליך

וכן חובת ההתנצלות

(יש לך משו ענייני לומר? בכיף. לומר בכללי באוויר משו מכליל? לא נעים. לא קביל)

חושבתני שאני לא צריכה להוכיח את אי-מועורבותי ב"חמולת" משו כלשהוא בעולם

לשאולת נוספות אתה יכול לפנות באישי\ במסר

ולעובדה שאני מנהל בפורום אחר אין שום קשר למעורבותי בפורום הזה. כאן אני נטול סמכויות והשפעה בדיוק כמו כל גולש אחר.

יצא לי להכיר מקרוב מאוד את ארגון פעמונים כמו גם ארגונים דומים וגמ"חים שונים, ואני מוכן להעיד שעוד לא מצאתי עמותה כ"כ ישרת דרך, רגישה, שקופה והתנדבותית כמוה, למעט אולי אגודת אפרת.

אבי הי"ו מתנדב ופועל דרכם וכבר זכה לעזור למאות משפחות בסביבתו, כולן מוקירות לו ולעומדים מעליו טובה ומלאים בהכרת טובה.

ומכאן נעבור אליך

מסגנון הכתיבה ומגוון הנאצות העשיר אני מתרשם שיוסף שלנו חותר למצוא את הרע בכל דבר ועניין וללבות אותו למימדים לא פרופורציונאליים. סגנונו הבוטה נשגב מבינתי אך אני מניח שזו צורת עבודת ה' שלו, ואני מכבד אותו על דרכו זו- בתנאי שלפחות יאמר את האמת.

בברכת שנה טובה ומתוקה

לא מעניין אותי ר"ה ויו"כ!

די! נמאס!

מה יש לך נגד המשפחה הזו?

לא מזמן נכנסת סתם בתושבי בית אל והר ברכה בגלל הרבנים שלהם, ועכשיו שוב!

מה קורה?

קצת כבוד תורה!!!

וזה לא קשור לזה שאני במקור מבית אל. (היום אני קווניק מת"א)

הינה שיר בשבילך... תקשיב טוב טוב למילים!!

נראה לי זה הכי מתאים למצב...

שגם אני.

זה דווקא מקרה קשה ואמיתי שהגיע לאוזנינו... (הזקן העבות - דוס כבד {מרוב זקן} -

ומשפחה לא דתית)

תמיד אומר שסבא אחד שלו התחתן עם בת של גנב וסבא אחר עם בת של רוצח וזה לא לשון הרע כי כולם יודעים את זה.

והכוונה כמובן לאבות הקדושים והמסר מובן...

משתתף במשחקי סבבה והכל...

אכן,מראות קשים....

|מרימה את הכפפה|

הריני מכריזה בזאת על פתיחת שרשור לילה!!!!!!!!!!!

קולולולולולו!!! |מרוקאית כבת 60|

אנו מכריזים בזאת על פתיחת חגיגות הלילה ה--- ??

ולתפארת מדינת ישראל!!!

יצא מכל החורים..גם מהחור השני

אני גם בעד שלא יהיו סבבות..

סבבה!

*עד כאן שניניות להיום*

שזה היה שנון במיוחד כי לא הבנתי כלום..

או שזו השעה שזועקת לי בקול ניחר ללכת כבר לישון??

מעניין מי..

ריקודים נפרדים ישיבה מעורבת...אני אישית לא רואה פסול בזה שזוג יבוא לחתונה וישב ביחד

זה חלק מהחוויה לבוא ולהנות ביחד ולא להיפרד בכניסה לאולם ולשבת עם אנשים זרים שאתה והיא לא מכירים...

לי זה קרה לא מעט שבאתי עם המשפחה לאירועים ולא ראיתי אותם כל הערב וממש לא נהניתי

וזה גרם לי לא לרצות ללכת יותר לחתונות חרדיות (אצלם זה הרבה יותר נפוץ)..

שתזכו לראות הרבה אור.

מבחינת ההלכה -  הבעיה העיקרית היא ריקודי נשים. אני משער שאין מחלוקת על כך שריקודי נשים יופרדו במחיצה.

בהרבה מדי ארועים נפרדים לחלוטין מצאתי את עצמי מהר מאוד בחוץ עם החבר'ה ו/או עם אשתי. במיוחד בארוע בו אנחנו חברים של החתן/כלה וממילא לא מכירים אף אחד.

הייתי גם בכמה ארועים בהם הזוג (או במקרה אחר, צד אחד) "כפה" את ההפרדה. מה שגרם לזה שהקהל  החילוני/ה"לייט" בחלקו (ובמקרה אחד גם בעלי השמחה, מהצד שהתנגד להפרדה) "שם פס" ונכנס לצד של הנשים כדי לראות את סבתא ודודה וכו', בזמן שהתנהלו שם ריקודים, שזה כבר בעיה הלכתית ממש.

בסופו של דבר זה ערב בודד, שבו אתם צריכים לשמוח עם היקרים לכם. לא שווה לעשות בלגן ולגרום לאנשים שלא מבינים לעגמת נפש (במיוחד אם הם בסך הכל חומרה).

זה לא העיקר. יש כמה דברים חשובים יותר שעדיף שתשקיעו בהם בתקופה הרלוונטית.

בהצלחה!

אבל הכיתוב על ה'לבוש צנוע' יכול לבוא בשורה התחתונה של ההזמנה, ואז זה נראה חלק ממנה והרבה יותר מכובד.

אם שמים פתק נפרד זה נראה כמו שלט הדרכה לביקור בבית כנסת, וסוג של ביקורת.

אם ההלכה אומרת לעשות נפרדת לחלוטין וככה עושים כל גדולי ישראל והחרדים לדבר ה' .

אני חושב שבמקום לחשוש מה יגידו . כדאי שתפנימו שזה היום הראשון שלכם כזוג

אתם מתחילים בבנין בית נאמן בישראל כאשר נמחלו כל עוונותיכם

האם בשביל "מה יגידו" כדאי להיות כפוי טובה לקב"ה ששידך בעיניכם ולהראות לו  שהוא לא הכי חשוב ח"ו

חבל שאתם לא רואים את חומרת הדבר . התחילו בניין ביתכם בקדושה וטהרה וברגל ימין .

דבר נוסף מעולם לא היה אדם שחזר בתשובה  אחרי חתונה מעורבת רק בגלל שהתפשרו בשבילו

ואם היה , הוא בטל באלף . חשב שתדעו שאתם לא קבלני קולות אתם קבלני מצוות

אל תתפשרו על חשבון כבוד ה' ומצוותיו , תתפשרו על ממונכם  וכבודכם אך לא על כבוד שמים .

מניסיון , חילוניים ומסורתיים מעריכים יותר את אלו שדובקים באמת ולא אלו שמתפשרים עליה כשקצת לא נוח .

סה"כ לילה של כמה שעות שבע"ה ילווה אתכם עד 120 . לא חבל . כבדו את המלך ולא את עבדיו !

להחזיר בתשובה אפשר כל השנה , דווקא  בזמן חתונתכם להתפשר , אתמההה !

שבע"ה תכירו טובה לקב"ה באמת ותלכו בדרך הקדושה ושתהיה לכם חתונה יהודית אמיתית ושמחה .

ולכל המגיבים אחרת אל תעשו אזנכם כאפרכסת . שנה טובה ושמחה .

למעשה, זו חומרה של כמה עשרות שנים. לא יותר.

פורסם בעבר (חבל שאיבדתי את המקור) שחתונתו של הרבה שלמה זלמן אוירבך הייתה בישיבה משפחתית, וכך גם רבים אחרים באותה תקופה.

מצד שני, וזה נכון - הארועים היו הרבה יותר משפחתיים והרבה יותר קטנים.

יש תמונות של חתונתו של הרב שלום נתן רענן עם בתו של הראי"ה קוק  זצ"ל והישיבה שם נפרדת. (אא"כ רק התמונות נפרדות - לא נראה לי סביר)                      

נדמה לי גם שקראתי תיאור של החתונות בתימן, (אולי בספר של הרב קאפח) שגם בו מתוארת ישיבה נפרדת.

לא חקרתי את הנושא ואיני יודע מה נהגו בכל ארץ וארץ ובכל חתונה וחתונה.

עד כמה שזכור לי יש מקורות הלכתיים בראשונים לגבי ישיבה נפרדת.

אינני בא להביע דיעה הלכתית, בפרט לא לגבי מקרה זה.

ולגבי לכתוב על לבוש צנוע, גם לי נראה שעדיף לכתוב בהזמנה עצמה.

(ואגב, כיתוב כזה אולי יכול לחסוך לא רק בעיות הלכתיות, אלא גם אי נעימויות)

                            I

       I    

                            I

_______

כך נראה להגיה לענ"ד. ובפרט בריקודים.                          

עם הרב רענן זצ"ל. כל אחד יכול לראות. כמובן, יש שם בחדר רק גברים. חבל לשער היסטוריה בכזאת קלות: "למעשה זו חומרה של כמה עשרות שנים"... בשביל להגיד דבר כזה - צריך, דומני להיות בקי מאד בהלכה ובהיסטוריה.

למיטב ידיעתי, היכן שהיו יותר מהמשפחה המצומצמת, בכל אירוע מצוי (שבאמת היה קטן מאד בדרך כלל), היו ממש באופן טבעי יושבים הגברים לחוד והנשים לחוד וכלל לא העלו בדעתם לשבת בתערובת.

ברור שהבעיה אינה בכך שהאדם יושב עם אשתו וילדיו - שזה נעים לרוב הבריות מצד עצמו - אלא בכל מה שמסביב.

ואינני מתייחס לנושא השירשור, שבזה צריך לעשות שאלת חכם כבכל שאלה מורכבת.

בעזהי"ת.

וואייייייייייייי איזו שמחה!!!! עצומה!!!! ב"ה!!!!

=]]

לגבי שאלתך, אפשר לעשות חצי ישיבה נפרדת, חצי ישיבה מעורבת... ז"א לחלק את האולם ל3 אזורים: נשים, גברים, משפחות.

לדעתי זה עונה על הצרכים של כולם, פחות או יותר...=]]

ראיתי שחברה שלי [בעצם, גם את מכירה אותה...נריה עדה ] כתבה "לבוש צנוע (יהלום) את האירוע" בתחתית ההזמנה,  כשבמקום המילה "יהלום" הופיע ציורון של יהלום. ככה זה הופך את זה ליותר קליל ונחמד

שיהיה בשעה טובה!!! והמון ב"הצלחה!!! =]]

"לבוש צנוע - היהלום של הארוע".

מאחר וממילא אי אפשר להכריח אף אחד מוטב לקבוע גם מקום למי שרוצה לשבת עם משפחתו או חבריו וגם אזורי ישיבה מופרדים.

לצערי לא הצלחתי להגיע לחתונה שלה.. :/

אנחנו כנראה נעשה את מה שהצעת- זה פתרון טוב לכל הדיעות.

ביחס לעניין השני, ההזמנות כבר הודפסו מזמן ולא הוספנו עליהם את המשפט הנ"ל כי לא חשבנו על זה באותו רגע.

האופציה כרגע היא או להוסיף למעטפה, או לא להתייחס לנושא הלבוש כלל. מה עדיף לדעתך?

כתיבה וחתימה טובה ושנה טובה ומתוקה יקירה!

אם אתם מחליטים כן לשים פתק-

אולי שיהיה ניסוח מורחב - משו בסיגנון

מומלץ להצטייד בלבוש חם- בהתאם לאויר הירושלמי (?) הקריר

לבוש צנוע יהלום את האירוע

אם לא כותבים כלום-

יש מצב שאמא שלך משחילה לדודות את המסר- בטלפון?

בעזהי"ת.

זה נותן תחושה שלחלק מהאנשים כתבתם את זה ולחלק לא, וזה ממש לא נעים...

אולי פשוט בטלפון כזה, כשמדברים, להסביר שזה אירוע של דוסים [דבר שהם יודעים ממילא, לא?].

ו, הכי חשוב, מתי החתונה?

שנה טובה אחותי

ובעיני זה היה מצויין.

שימו כמה שולחנות במקום שלא יפריע לרוקדות, לאותם קרובים חילוניים ושלום על ישראל.

לא שייך להושיב את המשפחות בנפרד.

מצד שני אין סיבה להושיב את החברים של החתן עם החברות של הכלה (למרות שזה יכול להיות מועיל...).

לכן כדאי להושיב את המשפחה באמצע ואת החברים והחברות בשני הצדדים של האולם. כמובן רחבות ריקודים נפרדות עם מחיצה ראויה ושלום על ישראל.

החברות של הכלה שולחן ליד שולחן...

(ממש לא חתונה חילונית)

גם אני הייתי וממש יכול להיות שיצאו מזה דברים...

גם לי יש לא מעט דודים לא דתיים (בערך רוב צד שלם)

וכשאח שלי עשה חתונה נפרדת לחלוטין הם נהנו מאד, ואפילו דודה שכל הזמן יש לה מה לומר אמרה שהיא סוף סוף נהנתה מלראות את השמחה - כי כשהבנות רוקדות מאחורי מחיצה- לא רואים כלום.. (והיא לא מאלה שבאות לרקוד.. ככה זה הגיל וזה..)

וגם-כל הדודים שלי אמרו שהם מעולם לא ראו שמחה כזאת! הם פשוט הרגישו את הקדושה ולא ידעו איך לומר זאת...

הם הרגישו משהו מיוחד,

אז נראה לי שזה קידוש ה'.

תעשו מה שנראה לכם הכי נכון- והם יתמודדו יפה יפה. (כמו שאנחנו מתמודדים כשאנחנו באים לאירועים שלהם)

ב"ה אחי התחתן שבוע שעבר. הוא התחתן בחתונה נפרדת לגמרי (יושבים בנים לבד ובנות לבד, גם משפחות..) המשפחה המורחבת שלנו מצד אמא חילונים לגמרי והיו לי ולאחי המון ויכוחים בעיניין.. דעתי היא-משפחות יושבות יחד, כי דבר יותר קדוש ממשפחה שיושבת מאוחדת יחד בשולחן אחד וחברים וחברות בשני קצוות שונים של האולם. ואם מאוד מפריע לחברים אז עם מחיצה.. וכמובן שריקודים מופרדים לגמרי עם מחיצות אטומות המסתירות את הנשים. 

אבל-

החתונה כמו שאמרתי היתה נפרדת לגמרי והדודים החילוניים נהנו מאוד, כן שמנו קצת שירים של מידד טסה שמסתבר מאוד במודה אצל החילוניים וכולם נהנוושיבחו..

לגבי הלבוש-

נראה לי שזה שאתם דתיים כולם יודעים, לא? גם אצלנו היתה התלבטות אם לרשום "לבוש צנוע יהלום את הארוע" ובסוף אמרנו שכדאי  לכתוב כדי שאף אחד לא ייכשל "נא לבוא בלבוש צנוע" אף אחד לא נפגע, להפך-כולם היו לבושים בשיא הצניעות, חצאיות אחרי הברך, חולצות שלושת רבעי וכיפות (לא, לא ביחד..)

היה מדהים לפי מה שכולם אמרו..

העיקר והכי חשוב זה מה שישמח את החתן והכלה, אנשים מכבדים הם מטבעם טובים הם לא רוצים להרע לכם והם יבואו לחתונה וישמחו איתכם וישמחו אותכם..

מזל טוב!!!

שאין עליו מחלוקות יותר מידי...

דווקא כאנשים שמייצגים את הדת, צריך לייצג אותה באופן הכי ישר ואמיתי.

להראות מהי חתונה יהודית, שמחה יהודית וקדושה יהודית.

גם לנו היתה את ההתלבטות הזאת

המשפחה שלי 99 אחוז ממנה חילונים (בקיצור חוץ ממנו)

והיה לי ברור שאני רוצה נפרד, זה ה-יום שלי, זה היום שממנו הבית שלי מתחיל

ואני רוצה את מירב הקדושה.

מעבר לכך שאחותי הגדולה כאשר היא התחתנה היה נפרד לגמרי וכולם זרמו עם זה, היא רק חרדית.

אז תמיד אמרו לי טוב אבל את לא חרדית כמוהה אז בטח אצלך יהיה ישיבה מעורבת.

והמשפט הזה רק גרם לי לרצות יותר נפרד, כי תמיד מסתכלים שאצל החרדים ההלכה מוחלטת 

אצל הכיפות סרוגות הם ככה ככה, בעיקר חילונים טועים בזה.

אני יכולה להגיד לך שכל החתונה דודות שלי לא הפסיקו לבכות (בכסא כלה וכו') ולרקוד!!!

והן לא מאלה שרוקדות בכלל, הן פשוט השתוללו כמו ילדות קטנות.

ואח"כ הן לא הפסיקו להגיד כמה שהיה מדהים וקדוש אני אצטט כי המשפט של אחת היה חמוד משהו

"ממש הרגשתי את השכינה"

ועוד שיקול קטנטן שהיה לי, בגלל שהמשפחה של בעלי דוסית ממש, ובגלל הבחורי ישיבה הרבים שהיו,

הרבנים משני הצדדים שלנו, 

לא יכולתי לסבול את המחשבה שהם בחתונה שלי יהיו חשופים למראות של חוסר צניעות.
וזה לא אחת שתיים, זו משפחה שלמה!

(ואנחנו משפחה פתוחה אז אנחנו גם מבקשים שילבשו חצאיות וחולצות עם שרוול...ועדיין זה לא צנוע בכלל!
כמה שהן צדיקות ומנסות להתלבש צנוע באירועים שלנו)

מזל טוב ובהצלחה!

אם הייתי חילוני הייתי נפגע יותר מהוראות לאיך אני אמור להתלבש,

מאשר אם היו עושים את החתונה שלהם נפרדת לחלוטין.

או במילים אחרות:

לדעתי עדיף לעשות חתונה נפרדת כדי שלא ייכשלו,

מאשר לשלוח "לבוש צנוע יהלום את האירוע" שלדעתי פוגע.

ההורים שלי לא הולכים לחתונות נפרדות כמעט, ואם כן הולכים תמיד מקטרים. כשאתה עושה חתונה נפרדת אתה מפריד משפחות. לפעמים בא רק זוג ואתה גורם לכך שהאיש ישב לבד והאישה לבד, והתוצאה - הם פשוט לא יגיעו לחתונה שלך, אם לא תהיה מספיק חשוב בעיניהם.

כאשר מדובר בחילוניים - קל וחומר! הם לא ידונו אותך לטיפה של כף זכות ובצדק. חלק מהם לא יגיעו בכלל (גם חלק מהדתיים). התרבות הזאת זרה להם וזה ישאיר אצלם טעם מר, וגם אצל אנשים כמוני, יש לציין.

אפשר לדעתי, למצוא את דרך המלך ולהפריד בריקודים בלבד. הפרדת ישיבה זה דבר מלאכותי שאינו מקובל בימינו בשום מסגרת (גם בעבודה שלך אתה יש "מחלקת נשים" ו"מחלקת גברים"?) והוא גם מאוד לא מתחשב באורחים שאינם חרדים.

כבר הסבירו פה את החשיבות של זה שהערב הזה הא ההתחלה והיסוד של החיים המשותפים שלכם

כי אפשר באותו יום (או יום קודם) לצום

אפשר להתפלל כל היום

אפשר ללכת לכותל

אפשר להתכונן לחתונה מבחינה רוחנית כדי שתהיה התחלה קדושה

אבל בלי להתכוון לערבב  את האורחים וזה גם חלק מההתחלה... (נראה לי שהצלחתי להיות עדין (!..?)

לגבי יחס האורחים

לפני החתונה משכנעים + מצפון + איומים ++++

בחתונה מצחקקים כי בכל זאת זה מוזר  (יש הממשיכים להתלונן כי זה אצלם בדם)

אבל כולם נהנים כי תכלס הדודה לא רוצה לדבר עם בעלה כשהיא פוגשת את אחותה הרחוקה

והדוד  גם פוגש משפוחה שלא ראה כבר...

אחרי החתונה :    יש כאלה שמיד אחרי ויש כאלה שבאיחור מסוים

כולם מודים שלא היה נרא ובאמת היתה חתונה שונה מהרגיל והיה ממש מרגש... ומתחילים להסתכל אחרת

כל הנ"ל אם הם סתם חוששים ולא אם הם אנטי באידיאל

אם כך אז יש הרעיון של לחלק את האולם ל3 כלומר

האולם נפרד בנים ובנות ואני את נפשי הצלתי

ואם אתם (האורחים) מתעקשים אז יש מקום גם למשפחה (ומי שסתם מתעקש)

ההזמנות כבר מודפסות אז אפשר לפזר באוויר שזו תהיה חתונה דוסית (או במילים שלכם) ולהסביר למי שצריך שזה כולל גם ביגוד "חם"

ש-אולי היו יכולים לקרות.

מי שמעוניין במשהי שמאחורי המחיצה יכול לפנות לחתן או לכלה והם יוכלו לעזור לו בזה...

האנשים בעד תנועת נוער מעורבת.

של זרקנות כי כמו שיש את אלה שמחפשים שידוך יש את אלה שיבואו לדבר עם בנות במטרה - לדבר. ומפה יכולים להתפתח דברים לא טובים

1. אחותך לא רואה בך מוכנה לחתונה? ולמה זה אמור להפריע לשיקולים שלך?

2.אם את לא מרגישה בנוח את יכולה להעביר לו דרך ההורים או דרך אחותך ולהביר לה שאת כן מוכנה וזה שיקולים נטו שלך.

3.בגלל זה רצוי שצד שלישי יגשר וככה הוא גם ישמע את דעתו של הבחור.

4.תשאלי ושיהיה בהצלחה...

הפסיכו עובר. כמו כל דבר טוב בחיים ;) עוד טיפ טיפה ותוכלי להגיד לכולם "פסיכומ..פסיכו..מה??!"

לגבי אחותך,גיסך, אמאשלו וחבר שלו- קודם כל נחת! אף אחד לא יברח לשום מקום ואם הוא יתחתן אז זה לא זה. שנית, האם מדובר בגיסך החדש? (זכור לי שאחותך התחתנה זה מכבר..נכון?) אם כן- תני לו זמן להתאקלם.. חוץ מזה את תמיד יכולה לבקש מגורם חיצוני, להגיד להורייך לדבר עם אחותך וגיסך. אחותך חושבת שאת לא מוכנה לחתונה? היא יכולה לחשוב. בניגוד לאמהות-אחיות לא תמיד צודקות. ולגבי סעיף 3- אם לא נברר איך נדע?

ב"הצלחה אחותי!

לא הייתי חותם על זה

לפעמים לאמהות יש דרך שלהם לראות את הילד.. אבל לא תמיד הילד צריך ללכת בדרך הזאת...

וחוץ מזה הקשר של אמא עם בן זה אחרת מהקשר של אמא עם בת... (וכן להפך אבא עם בן ובת...)

אולי אמא יכולה לדעת עם הבן/הבת מוכנה לחתונה אבל לפעמים היא יכולה לחשוב שזה לא מוכן בכלל ענינים "טכנים" (כמו כסף...)

ולא בגלל זה מתחתנים או לא מתחתנים...

לא אמרתי שהבחור יתן לי חיים מה הקשר??

איך הגעת למסכנה הזאת בכלל??

זה כמו שאני יגיד 

"כול החתולים כחולים..." ואז תתקע משפט: "כל הכלבים אדומים..." (בהשקראת הפסיכו..)

מי אצמר? מה הקשר? איך הגעת למסכנה הזאת??

אני בכלל אמרתי שאני רוצה לסיים את הפסיכו כי אין לי חיים

איך הגיע הבחור?? זה לא קשור!!

למרות הטרחנות הבלתי נמנעת

יש לך ראש של פסיכו... מתאים לך לעשות..

אין לי מוסג איך אתה מגיע למסכנות כאלה... למרות שזה קורע! 

וואוו... אז לי אין חיים... טוב לדעת...

האמת בנינו.. לא אתה ולא אלעד מכירים אותי..אז תגידו מה שאתם רוצים!!

מיצידי תגידו שיש לי שלוש עניים!! תהנו...

אם זה מה שעושה לכם טוב.. מה אכפת לי... 

זה כנראה לא יעבוד לך....

ועכשיו ברצינות למה הראש שלך חסום בתוך צנצנת??

היינו אצל ר' יעקב שפירא והוא אמר לנו שר' אברום היה אומר למי שהיה נמצא בשיעור שהיה אצלו בבית ולא היה אוכל "לא הבשיין שבע"

כאלה עדיף לשלוח בחורה.

בנים תמיד יספרו לחבר שלהם.

אם זה כן-אחלה. תעשי צעדים בכיוון.או שתגרמי לו לעשות כאלה.

אם זה לא-מצויין,עוברים הלאה.

זה שהמשפחה שלך מסורתית לא אומר שהיא פחות טובה..

אשרייך, ובע"ה תמצאי את זיווגך בקלות!

אשרייך שזכית למשפחה מעולה. וכדאי לזכור את זה טוב טוב.

בתור מי שעד היום במשפחתו לא כולם שומרים שבת, ושמכיר עוד יהודים מסוגי (שהלכו למשל

ללמוד בישיבות, ומהם שהתחתנו עם משפחות שיש מי שהיה קורא להן "אליטיסטיות"), אומַר לך

שבהחלט אפשר לבנות בית מלא תורה, קדושה, טהרה ויראת שמיים, גם אם צמחת ממקום כזה.

לכמה הערכה ראוי מי שעשה מהפך כזה בחיים! כמה הקשר שלו לאמונה הוא רצוני, מבחירה -

וממילא כמה איתן ומיוחד הוא! לו זכינו, הרי שיהודים כאלה היו מבוקשים מאין כמותם.

בעזרת ד' יהיה הרבה בהצלחה, שתזכי למצוא אותו בהקדם ולבנות בית גדול ומיוחד. בית מלא

אורה ושמחה.

את עיקר הבעיות בנושא השידוכים חסכת לך.

וודאי שהמשפחה שלך טובה ויקרה.

יש כאלה שיותר איכפת להם אם המשפחה ממש דתית, יש כאלה שפחות או שבכלל לא, קל וחומר כשהמשפחה אינה "אנטי" אלא "די מסורתית", כלשונך.

דומני שבציבורנו, בנתונים הללו, רוב החבר'ה מתעניינים מי הבחורה עצמה. מהקצת שכתבת - נדמה שבנושא הזה דווקא אין לך כ"כ בעיה... ב"ה.

ואגב, יש גם לא מעט בחורים - בני תורה - בדיוק עם "הסטוריה" כמו את.

א] כל הכבוד לך זה בטח היה ממש ממש  קשה! ב]תלוי בבנים החברה הדתית והחרדית זה מלא פעמים עם מלא סטיגמות אז זה תלוי את מי יש כאלה שזה ירתיע אותם ויש כאלה שלא זה באמת תלוי. מי שזה מרתיע אותו את לכתחילה יותר שווה ממנו בהגלל שהוא עם דעות קדומות!

קודם כל אשרייך.

בגדול לענ"ד יש בזה מעלות מיוחדות- כמו למשל שהכל בא מרצונך

האישי ולא מכפייה\הרגל

וחסרונות כמו משפחה שיהיה פחות נוח בה וכאלו.

בסך הכול-יצאת פיטית

לא שווה את ההתבאסות שלך ממנו.

את עשית משהו גדול- חזרת בתשובה. אם מישהו יפסול אותך בגלל זה- תדלגי מעליו.

כן. יש הרבה שזה ירתיע אותם.

אבל גם לא. יש הרבה שזה לא ימנע בעדם להסתכל על המקום שבו את נמצאת כיום.

אני בטוחה שכשתרצי להתחתן תמצאי את הבחור המתאים שיראה בך את כך המעלות

בהצלחה!

את בחורה שנשמעת מעולה בזכות עצמך. גם בבית שלך, לפחות על פי הודעתך, איני מוצאת כל פסול.

לבוש זה לא הכול בחיים ומי שחושב שכן, שיישאר בבערותו. זה פן אחד מתוך, אבל יש דברים חמורים יותר שאדם דש בעקביו, כגון לשון הרע לדוגמה, גניבה מהעבודה וכו'. כך שקשה לי להבין איך אפשר לשפוט אותך או להגיד שהבית שלך לא בסדר. על סמך מה?

ואם יבוא מישהו יגיד לך "לא טובה בעיני משפחה מסורתית". תגידי לו יפה תודה רבה ושלום. תודי לבורא העולם על שחסך ממך אדם שעינו רעה בשל אחרים ותתפללי עליו שיזכה לחזור לדרך הישר, וילמד עין טובה, אהבת ישראל ויכולת לדון לכף זכות - מהן.

מכיוון שאלה מידות שיהיה קשה עד מאוד בלעיהן בחיי נישואים, תשמחי שמראש יגיעו אלייך רק אנשים בעלי המידות הראויות, ואלה שאינם ראויים לך פשוט יחשבו בטעות שאת לא ראויה להם. 

ואו..תודה רבה לכולכם..באמת ששימחתם!שבע"ה כולנו נזכה לשנה טובה ומשמעותית!!

גם צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד!

אני בטוח שבציבור שלנו זה לא יפריע! יסתכלו עליך כמו שאת. מה שכן, במיוחד אם לא גדלת בבית תורני אולי כדאי לך ללמוד במדרשה אבל זה כבר דיון אחר...

בתור בחורה,אני דווקא נוטה להעריך הרבה יותר חוזרים בתשובה.

כאלה שעשו ובדקו ועברו דרך עד שהגיעו לאמונה ולה' יתברך.

אין לך מה לדאוג.

אם זה גבר שתצאי איתו יחשוש מזה,זו רק ההוכחה לכך שהתורה שלו מאוד מצומצמת.

רוב הסיכויים שזה לא יהיה כל כך נכון מצידך להתחתן איתו....

שבאמת היה אחלה. וכשדיברנו היה אחלה והכל אבל היה שלב כזה שחשבנו איזה שאלות להגריל.....

אתה מבין?

בקשר לתשלום - תני לו לשלם, אל תתווכחי, זה סתם מעיק.

בהצלחה!

אין כל בעיה בשתיקות מביכות בהתחלה. זה בכלל לא מוזר. אותו כנ"ל גם על אורכן של הפגישות הראשונות..הכל בסדר יקירה

ואם הוא מתעקש לשלם, אל תתעקשי..רצוי לא ללכת מכות בהתחלה..

אם זה מפריע לך, תכיני לעצמך (בצד) רשימת נושאים שיכולים להתאים.

זה מאוד מביך ולפעמים לוקח זמן עד שמתחילים לזרום.

ללכת באופן הזה.. ואני חושבת שזה לא משהו שישנה אם תגידי לו שאת לא אוהבת אתזה..

אני לא מאמינה שהוא יוריד אותו פתאום...

זה כמו אורך של חצאית שקיבלת על עצמך נגיד..

נראה לי ככה

אני בשלב הזה לא הייתי אומרת...

אז דבר ראשון- טוב מאוד שהצלחת לברר לעצמך מה את חושבת ומרגישה.(וממש לא בציניות!)

אבל...אמרת שנפגשתם 4 פעמים.

זה אומר שהגעתם לנקודה לא כזאת התחלתית של הקשר, וזה מה שמפריע לך- הזקן.

אני ממש לא שופטת אותך, אבל אם אעיד על עצמי- אם אני הייתי מגיעה לשלב הזה של הקשר, והייתי מגלה דבר אחד שמפריע לי, הייתי שוקלת את זה עוד כמה פעמים עד כמה זה מפריע.

אם כל השאר טוב מבחינתך, באמת היית רוצה לפספס את זה בגלל נקודה שאולי קטנה ואולי לא?

זה לא שאין סיכוי שתגידי שזה עדיין מפריע, וגם זה בסדר. רק ניסיתי לתת נקודה למחשבה...סליחה על ההתנפלות... =\

[ד"א, לאבא שלי היה שפם עבות כשהוא ואמא שלי הכירו, ואחרי כמה שנים של נישואין הוא פשוט חזר מהמילואים בלי שפם..אז דברים כאלה יכולים להשתנות, אבל כמו שכבר אמרו- זה תלוי בו.]

אבל כמו שאמרת-

הבנאדם הזה מדהים. כיף לי איתו.

הוא אדם צדיק עם מידות וירא"ש והיה לי חבל לוותר על זה רק בגלל הזקן.

ובגגל זה המשכתי עד עכשיו.

זה לא יוצר אצלי דחיה, אבל משהו קרוב לזה כן.

תודה על התגובה..(גם כן לא בציניות)

את רוצה שישנה את ההופעה שלו או לסיים את הקשר?

זקן זה סממן יהודי שנוהגים לגדל, זה לא כתוב בהלכה, זה מנהג אבות.

חצאית זה צניעות.

אם מישהי רצינית הייתה מבקשת ממני לשנות משהו במראה שלי,אמנם זה תלוי מה,אבל סביר שהייתי משנה.

נראה לי מטופש לוותר על קשר טוב בגלל זקן...

חוץ מזה, יש אנשים, ובעיקר בנים, שנקודות חיצוניות באישיותם התווספו להם בגלל עצלנות או הזנחה, ואחד מהם הוא זקן, שלא תמיד הוא חלק אינטגרלי מהאישיות, והוא יכול להתעופף בקלות.

אבל מסכים איתך שטוב קשר מזקן טוב ויום המוות מיום הוולדו.

אני הייתי מציע להמתין מעט - אחרי שהקשר מתקדם יותר אז יקל בעיניו לקצר/להוריד את הזקן וגם יקל בעינייך שהוא ישאיר/יאריך אותו.

תחכי עם זה עוד כמה פגישות...

פשוט להגיד לא לפי דעתך? או דרך צד שלישי?

נראה לך שזה יתבל בהבנה?

לומר את זה בצורה עדינה, אבל להבהיר לו שזה דבר משמעותי.

אם הקשר שלכם באמת חזק- זה יהיה לגיטימי.

והוא יבין ויפעל בהתאם.

את דבריך אתה מתכוון לאמר כך:

"חזקי את הקשר עד רמה של תלות ואז תבהירי לו שכדי להשאר אתך אז שיוריד את הזקן"

מציק לי...

א. זו סחיטה מתוכננת מידי (אם הייתה ספונטנית ניחא....)

ב. אם הוא בלתי סחיט ויגיד שזה עקרוני לו והוא לא מוריד, אז מי תפגע??

כל זה רק אם הבנתי נכון ... אם לא אז דברי לא מופנים אליך

לעניות דעתי

אם זה עקרוני לך מאוד (עד כדי כך שלוותר עליו) דברי איתו ישיר וכמה שיותר מוקדם .

לא למשוך !!

אם את עדיין מתלבטת כמה זה עקרוני לך אז תנסי עוד להרגיש את עצמך...

וגם אז נראה לי שכדאי לדבר איתו על זה במקביל

כך גם תכירי מה הוא חושב וכמה זה עקרוני לו

בהצלחה והרבה שפע

אם הזקן מאוד עקרוני לו, אז הוא צריך סיבה טובה בכדי "לוותר" עליו.

וזה לא קשור לסחיטה, הוא יעשה את זה מתוך הקרבה, כמו הרבה דברים,

שצריך לעשות בזוגיות- גם אם הם לא הכי נוחים.

אבל לבוא בפגישה רביעית, שההיכרות עדיין מעטה, ולומר לו את זה,

זה מוקדם...

כן! ויתורים נעשים דווקא מתוך תלות, ואם הוא לא מספיק ירצה אותה,

אז הוא לא יוותר על הזקן.

עניין של: תן- קבל.

רק כדי להבהיר את דעתי:

אני מסכים עם תן קבל כי זה חלק מהעניין במיוחד כשמבררים ובונים זוגיות

רק חולק עליך בעניין של אם אין תלות

אז למה לבנות תלות ואז לזרוק את הפצצה שבינתיים רק טעונה יותר ויותר ?

זה הימור מסוכן מידי ומשחק ברגשות של שניהם

תפילה לעני דעתך בעניין  מעניינת אותי

זה עוד לא גיבוש סופי של הדעה שלי.

מסכימה איתך שאין עניין ליצור תלול רגשית ואח"כ להפיל את זה על הזקן..

בררתי את זה עם עצמי כבר לאחר הפגישה השניה

וראיתי שזה לא עקרוני ממש כדי שאוותר על הבחור,

אך עדיין זה מאוד מאוד מפריע  לי.

כלומר, לא אנתק את הקשר (כמו גם את הרגש, אם יהיה קיים),

רק בשל הדבר הזה.

תודה רבה רבה.

מאוד עזרת לי בתגובתך.

על הפתיחות

שיהיה בהצלחה !

כתיבה וחתימה טובה

בעקבות תחושת שייכות ורצון להתחבר לצדדים היהודיים שבו.

קצת מחבר...

קצת.. >> 

תמיד חלמתי שתגובותיי יערכו בידיי וופל אמריקאי, או בלגי, או סתם ופלה מן..

עריכה: (איך לא)- יש משהו מבאס בזה שניתנת האפשרות לערוך..

היד שכתבה היא היד שתערוך..

כל אחד עורך הודעות לעצמו

ואם חלומך שאערוך לך תגובה -

עליי להיות מנהלת.. ואני לא חושבת שזה תפקיד נחשק כל כך

ויש לך שם אפשרות עריכה.

ורגע לפני שאת עושה את זה הזיזי את העכבר 2 סנטימטרים שמאלה.

יש לי את זה:

תגובה | מסר למחבר/ת | שיחה עם המחבר/ת

וזהו...

מישהו יכול לתקן את זה?!?!?

איזה כיף..

יופי.

תודה לכל העוזרים למינהם..

בלי לתקן כך בשיטה הישנה

כנראה לוקח זמן להשתחרר מהרגלי העבר

אך אני הבנתי מאדמין -

שלאחר 4 דקות מכתיבת ההודעה - ניתו לערוך ללא ציון שההודעה נערכה,

ולאחר יותר מ 4 דקות - תמיד ניתן לערוך אך עם השורה האדומה.

ייתכן ששינו זאת. אם כך - טעות שלי.

לא לעולם חוסן

כבר התלהבתי שהתחלתי לפתח שרירים

הנה: http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t383452#4613749

לדוב

וזה לא כל הודעה רביעית אלא כל הודעה חמישית

<צ>

וברצינות - מותר למר דוב - להביא את המקור לרעיון - (גם אם זה הוא עצמו)

ובכך הוא גם מביא גאולה לעולם

יש! תודה לאדמין וכל העוסקים במלאכה ומעלי הרעיונות וכו' וכו'

שיפרו וירבו כגרגירי הרימון

יש לי חלום לעשות שירשור שבו כ--ל ההודעות- ערוכות על ידי |מנהלת דיקטטורית|

חחחח

אני מוכנה לפתוח לך שרשור אחר בשביל חלומך

בדרכך הלאה, פורום אחד למטה...

ברוכים הבאים

נא למלא כרטיס אישי ולהגיב בשירשור הכירות הנעוץ בראש

"במוצאי מנוחה קידמנוך תחילה..."

אין על סליחות של ספרדים!!!

גם אני אוהב את הסליחות של הספרדים אבל חושב שכל אחד צריך לדבוק במנהגי אבותיו.

תמהני אם נזכרים בכלל לכוון עם כזאת "הופעה"

-למענך אלוקיי

-אנא כעב זדוני

אבל הלכתי היום עם חברות שלי האשכנזיות והן ממש נהנו(אצל הספרדים)

מנסיון גרוע של היום...

אצלינו בישיבה העזרת נשים של הספרדים מלאה...באשכנזיות!

במילמול אינסופי... שאי אפשר לקלוט לעקוב או להתכוון

לאומת הספרדים- ששרים!

הרי ידוע שאכילת במבה בפסח מספקת להם כוחות נפש עד אחרי הושענא רבה. תיקנו רבותינו שישיאו בנות אשכנז עם בני עדות המזרח (רח"ל) בכדי שיזכו לטעום טעם זה עוד בחייהן.

על בסיס מה את טוענת את זה?

אני מעדיף תפילה/סליחות בלי מנגינה מאשר מנגינה שלא תואמת את רוח הטקסט,

אני מסכים שצורת אמירת הסליחות לא נוחה למי שלא מכיר וחבל.

*צריך לתקן אותך "לעומת" או שזה מלשון אומה?

האשכנזים האלו.... מה יהיה איתם?

|פולניה|

לעומת כותבים- למה? מאיזה מילה זה בא במקור?

(או -איך זוכרים?)

מנגינה שלא תואמת את תוכן הסליחות?

אתה בטוח שהיית בסליחות של ספרדים?

בתור אחד שבילדותו היה בסליחות ספרדיות כל אלול, ולימים השתכנז חזרה...

זה פשוט תענוג ושמחה לשבת ולסלסל סליחות בניגון, גם אם זה שעה שלמה...

לפעמים אפילו היה צחוקים, אצלנו בתיכונית לפחות.

זה לא מעניין קצת (בתרגום מפוליטיקלי קורקט: מוזר)?!  אני הקטן לא מסוגל להבין.

"ח-ט-א-נו לפניך", וכולם בקול, מוחאים כפיים...

"בז-כרי על משכ-בי..." החזן משורר בקול רם, וכל המרבה לסלסל הרי זה משובח...

מה עם "אשרי נשוי פשע, כסוי חטאה"?

(אני לא בא לזלזל במסורת של הספרדים חלילה - אני אפילו זוכר לה חסד

נעורים... רק לחשוב כמה יהודים מתקרבים ומתחזקים בזכותה, כמה מקבלים

אווירה מסויימת של אלול. מתחברים למושג של תשובה ממקום מסויים...

אני רק באתי ליח"צן את המסורת שלי.)

נחמת עניים.

|אנחה|...

אשכונזאורים..

הספרדים שאפו לפשטות, לכך שכל שכבות העם יבינו... האשכנזים, כתבו את זה מתוך פרעות ת"ח ות"ט ושאר מרעין בישין(כך שמעתי מהרב ערוסי שליט"א, שלא יאשימו אותי בגזענות...)

סליחות אשכנזיות הכי טוב, וזאת ממספר סיבות:

1) מי שנותן לספרדים את יתרון השירה - זו לא שירה לשיר את אותם שני תווים במשך שעה.

2) הסליחות שלנו חצי שעה. בלי להזכיר אפילו את הכמה מגניבות במיוחד(ערב יו"כ...)

3) סליחות אשכנזיות זה כל בוקר אטרקציה חדשה, גיוון, אצל הספרדים החוסר מקוריות זועק לשמיים: "געוולד!!!"

4) האשכנזים כל כך צדיקים שהם לא צריכים זכות של אף תנא!

5) ובכלל-  זה שאתה חייב לומר סליחות חודש אומר דרשני, ובמיוחד שאתה קם בחמש בשביל זה. ותמהני - האם הסליחות הם הם החטא עצמו?!

נ.ב. אין מה לחשוש מהמנגינות השמחות של הספרדים לדברים לא שמחים. אפשר לסמוך עליהם שאחרי שמסלסלים אותו דבר שעה, לא רואים שום דבר בעיניים...

נ.ב.ב. קצת גאוות יחידה, אחי ואחיותי הלבנבנים. הלקאה עצמית לא הולמת אותכם. 

הבהרה: <צ>

 להלן: אשכנזי -  , והראיה:

א. הוא צהוב.

ב. הוא מלך.

ג. הוא מחייך כי הוא ישן טוב בחודש אלול.

ד. אין לו אף. 

ראיתי סליחות בטלויזיה!!! חחח..

במקרה זפזפתי ופתאום ראתית חזנות של סליחות ראשונות... הקצין והמפקד שלי ברחו מהחדר...

אחרי זה אמרתי לבד בבית כנסת במוצב, הרגשתי כמו בחו"ל.. אני נמצא במוצב עם הגדס"ר הבדואי וזה מוזר לחזור באחד בלילה לחדר וכולם מסתכלים אליך בתדהמה...

היה מיוחד..

עושה שידוכים גם דרך הטלפון.

אם את רוצה, דברי איתי באישי.

שדכנית באמת מומלצת. חמודה\ חביבה, עם סבלנות.

ומציעה הצעות כשיש משהו רלונטי.

לא רק אני פניתי אליה, אלא גם כמה וכמה חברות.. וכולן "דיווחו" על אותו דבר.

(הייתי חייב)

לכל מי שמנסה לישון שם

|מחפש את ההגיון|

מקובל..??

שכל ובעל מלאכה סותרים זה את זה?

חברה הבנויה ממהנדסים ואנשי הייטק בלבד זה תקין?

זה מה שעולה לי בראש בהקשר הזה.

יש לאדם מגוון כוחות, בפועל הוא מבטא רק חלקים מהם, חלקים שיותר דומיננטיים בו באמת וחלקים שנהפכים יותר דומיננטיים כי אנחנו מושפעים מהסובב אותם ברצון או שלא ברצון.

לכל אדם יש צורך להתפתח באופן אינטלקטואלי ומנטאלי ובאופן פיזי. התרבות שסובבת אותנו מעצימה בעיקר את הצד האינטלקטואלי וזה מן הסתם אכן החלק היותר גבוהה אבל לצד הפיזי חלק לא פחות חשוב. השילוב ביניהם אמור להשלים זה את זה.

אצל כל אדם השילוב ביניהם שונה אבל אין משהו נכון. יש לכל אדם תפקיד אחר בעולם ובהתאם לכך כוחות.

לתרבות ולחברה יש השפעה על התפיסה שלנו וכך נדחקים כוחות מסויימים המצטיירים כפחות חשובים ולא בטוח שזה נכון.

אשמח לתשובותיכם המחכימות

האמת היא שקשה לי עם הסגנון ש"למה יהודי עם שכל יהיה בעל מלאכה פשוטה", כי לפעמים מלאכת כפיים - גם אם אינה אומנות - איננה רעה גם בשביל יהודים שתלמודם בידם. מצינו נפח וסנדלר בין רבותינו נו"ע. אדרבה - יתפרנס בפשטות, ובזמנו הפנוי ימצה את כשרונותיו בלימודו, למשל.

נדמה שאנחנו חוזרים לרעיון ששייך כאן לאשכול אחר - תופעת הדודה. אנחנו זוכרים את האם הפולניה (כפולני אני רשאי להזכיר את זה) מהבדיחה, שבטקס ההכתרה של בתה לנשיאות ארה"ב אומרת: "אתם רואים אותה? אח שלה - רופא!" זה עניין שתלוי בנורמה חברתית. קשה להיכנס למקום בו הסביבה לא מכבדת אותך כפי שהיית רוצה. זה אפשרי - אך קשה מאוד. צריך הרבה מאוד אופי.

מה גם - שליהודי מותר לקוות להתפרנס בכבוד וברחבות. גם אם זה לא נכון, זה לפחות נראה כך - שקשה מאוד להתפרנס ביציבות ולחיות חיי רווחה ממלאכות "פשוטות".

אבל אנו אין לנו אלא דברי רבותינו: "גדולה מלאכה - שמכבדת את בעליה" (נדרים מט. השאלה הגדולה היא: איך מחנכים מחדש חברה, ובעיקר: דודות.

יש לפורומים פה לא מעט קוראים סמויים ויש גם קוראים לא סמויים שלא מגיבים על כל דבר אבל זה משפיע על המחשבות על התפיסות (מן הסתם גורר גם שינוי בהתנהגות ובמעשים) שלהם. כמה שזה נשמע רחוק פה מעצבים את החברה, תהליכים גדולים מתחילים בקטן קטן.

זה צריך להיעשות, בצורה אגרסיבית, דרך המוקדים שבהם הכל מוכתב: התקשורת למשל.

לפעמים אפילו משרדי הפרסום הם אלה שמנווטים ומתמרנים את מה שהציבור חושב.

אבל הנה רעיון מעשי: אני מציע לאחד מבאי הפורום, שהבעיה הזאת בוערת בעצמותיו,

שיישב ויכתוב מאמר חריף וחודר על "בעיית הדודות". משהו שיזעזע, כי מקריאת הפורום

עולה שזאת בעיה רצינית. שיכניסו את זה לבמה חשובה כמו "עולם קטן", "בשבע" או

"אתנחתא". שיעשה קצת בלאגן, שיעורר אנשים לחשוב מחדש. שייצאו מהקופסא, וילמדו

להעריך אנשים מקוריים ויחודיים שסוללים דרך לעצמם. ובכלל, שילמדו להיות רגישים

ולא לחנוק.

בהצלחה!

בס"ד

בטוח שאם רבי או רב אשי היו חיים היום הם היו סנדלרים או נפחים?

דווקא עם רמת ההשכלה שלהם יותר סביר לפרגן להם שבימינו הם היו עובדים בהיטק או באקדמיה....

אלא אם אתה לא מפרגן להם את הציון בפסיכומטרי........

לעצם הענין - במקרה מיוחד' יכול לקרות שאין קשר בין עבודת האדם לחכמתו, ואז כדאי לשקול את זה. 

אגב, לא כל בחורה מעצם היותה דתיה היא איינשטיין... אם הבחורה בעצמה היא לא מי-יודע-מה חכמה אין סיבה שתתעקש על אקדמאי דווקא. כן יש סיבה, אם היא רוצה בכך, שתדרוש שהוא יהיה לומד תורה, בהתאם לרמתו, ומשקיע בזה זמן כמו שנדרש מכל יהודי, חכם יותר או פחות.

לפחות באותה תקופה זה לא היה נתפס כמקצוע כזה "נחות", כך נראה לי.

"לא תאמיני גברת, סידרתי לבת שלך שידוך, נפח דה-לוקס".

אבל כן אנו מוצאים שחז"ל אמרו ש"גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה".

ועוד אמרו: "אמר ליה רב לרב כהנא, פשוט נבילתא בשוקא, ושקיל אגרא,

ולא תימא כהנא אנא, וגברא רבא אנא, וסניא בי מילתא" (פסחים קיג).

(תרגום למי שזכה/תה לתת בלעדיות רק לשפת הקודש:

"אמר רב לרב כהנא: פשוט נבילה [=מעורהּ] בשוק, וקבל שכר, ולא

תאמר: 'אני, כהן אני! אדם גדול אני! הדבר שנאוי עליי'").

ולסיומת נעיר: מעל הכל - אישיות, בעל מידות - או שלפחות יהיה מי שמוכן

ללמוד להפוך להיות כזה. סטאז'ר באבירוּת־על־סוס־לבן מספיק, גם בלי

פוסט דוקטורט...

אנשי מעשה.

תהיה מופתע לדעת כמה שכל צריך בדיוק לעבודות הפשוטות האלה.

חכם, בעל אינטלגציה, מידות טובות-

שהוא בוחר להיות שיפוצניק/נגר/חשמלאי-כי יש לו ידיים טובות !
 

כן!! אני אסכים להצעה!

ואני מרשה לעצמי לומר כי יצאתי עם אחד כזה, תקופה, וממש ממש לא על זה (הוא..) סיים ת'קשר.

זה ממש משמח לראות יהודים עוסקים בעבודות האלו,

יהודים יראי שמים שעוסקים בעבודת כפיים- זה הרבה פעמים אפילו קצת מרגש אותי..

ואני חושבת שכשאדם אינטלגנטי, הוא יביא לידי ביטוי את החכמה גם אם הוא לאו דווקא עובד כמהנדס מחשבים...

אבל ברור שהתרומה לעם ישראל תהיה גדולה יותר אם בעלי הכישרון ינצלו את כשרונם וישאירו את מלאכת הכפיים לאחרים. השאיפה צריכה להיות שכל אחד ימקסם את יכולותיו וכך את העבודות הפשוטות יותר נשאיר לעובדים הזרים. ("ועבדוך עמים"). (הרב אליעזר מלמד הזכיר את זה בבשבע לפני כמה חודשים. כך אומרים גם כלכלנים).

כי אם זה ערבים עדיך שגם אנשים חכמים יעשו את זה

בכל אופן לפעמים ישנם אנשים שיש להם נטיות אינטלקטואליות ,

אבל מבחינת עיסוק יום יומי הכי נכון להם זה לעסוק במלאכת כפיים (שגם בה אגב צריך הרבה פעמים חשיבה ויצירתיות)

אבל וודאי שכל אחד צריך למקסם את יכולותיו= לממש את שליחותו בעולם.

מה לעשות! גם אם שלא בצדק (ואכן זה לא בצדק), זה מה שנראה מתבקש בהקשר החברתי של היום... (בלי לזלזל חלילה ביהודים היקרים האלה)

יתכנו הרבה סיבות - עסק משפחתי, נטיה לעבודת כפיים, ריח של שמן מכונות מעורר בו השראה -

אבל קשה להניח אחת מהסיבות האלה מראש... מקובל לחשוב שרוב האנשים נמשכים לעבודות קלות יותר,

נקיות יותר, מכניסות יותר - אם הם מסוגלים לכך... אכזרי? ככה זה...

בהתאם להשכלתי ומקצועי אני יכול להיחשב כאדם אינטלקטואלי.

בכל זאת, בשלבים שונים של חיי הייתה לי הזכות לעסוק בעבודת כפיים. יש לי נסיון (אמנם קצר אבל בכל זאת) בבניה, עבדתי גם במשלוחים בסופר ויש לי נסיון נרחב בעבודה בקונדיטוריה כולל עבודה בלילות.

אני חושב שכל עבודה מכבדת את בעליה ואם מישהו חושב שבעבודה במכונאות / בבניה הוא ממצה את כישרונותיו בצורה הטובה ביותר או לחילופין זו העבודה שבה הוא מרגיש שהוא נהנה אז אין סיבה שהוא לא יפתח את זה כמקצוע לחיים.

אם לאדם יש כשרונות להיות עו"ד מוצלח והוא מרגיש ששם הוא ממצה את עצמו אין סיבה שהוא יהיה רצף אבל זה גם הפוך - אם מישהו כישרוני ברצפות אין סיבה שהוא יחנוק את עצמו בלימודים אקדמיים רק כי הסביבה לוחצת.

לב יהודי חם

מה צריך אדם יותר מזה בעולם?

אף על פי שאני רגע לפני הדוקטורט ובאתי כבר לכתוב את מה שכולם אומרים שזה לא מתאים וכו', אני חוזרת בי.

ואם אני אמצא אחד כזה שאחליט שהוא הוא האחד שלי, אז בכיף! שיעבוד במה שהוא רוצה ובתנאי שתהיה לו יכולת לפרנס (ביחד איתי כמובן) את המשפחה. ולא חסרים מוסכניקים ואינסטלטורים שמרוויחים יותר מרופאים ובטח שיותר ממורים (שרובנו הן כאלה). להשכלה אין מבחינתי שום חשיבות מעבר לצפי שכר, ואם אין בעיה בשכר, אז אין בעיה. והאישיות היא הכי חשובה.

בעזהי"ת.

אבל אני הכי מעריכה אנשים כאלה. באמת.

לא ישאלו אותו בשמיים: האם הייתה איש הייטק?  אבל כן ישאלו אותו אם הוא עסק בתורה.

(וצר לי, אני לא רואה איך הייטק מסתדר עם תורה. ברור שמי שעוסק בזה יכול לעסוק בתורה במידה מסוימת, אבל האם כמו מי שעובד בעבודה פשוטה יותר?)

אני גם חושבת שיש פה איזשהי תפיסה מעוותת של החברה, שרק מי שמתעסק במלאכה "רצינית" ויש לו תואר שני שלישי וכך הלאה- אז המקצוע שלו מכובד וזה טוב. מי אמר?

יש הרבה צדיקים נסתרים, שהיו עוסקים בבנאות, סנדלרות.. הם היו מדבקים דווקא למקצועות הללו.. גם מצד זה שלא תמיד רצו להפיץ את צדקותם, וגם מצד זה שזה מקצוע שאיפשר להם ללמוד תורה באמת..

אני חייבת לסייג את עצמי ולומר שברור שיש כאלה- יחידי סגולה- שעושים גם תואר וגם עוסקים בתורה בצורה מופלאה. אלו יחידי סגולה. (למרות שבירור אמיתי מגלה שהתואר הוא רק היה כלי לשרת את התורה..)

אני לא מתכוונת לצאת בנוסחאות ש: אדם שעובד בעבודה פשוטה= איש תורה

ומי שלא= איננו כזה..

חלילה.

אבל אני כן יוצאת נגד התפיסה המוזרה הזו שעבודה מכובדת היא רק הייטק וכו'.

בעזהי"ת.

הייטק מסתדר טוב מאוד עם תורה.

הכל תלוי בנקודת המוצא שלך... אם הבנאדם בא לעסוק בהייטק מתוך תורה ומתוך מחשבה ש"אני עושה מה שטוב לעולם" ו"אני מהנדס תורני", ובאמת מקדש שם שמיים, זה לא פחות חשוב מלהיות מחנך או כל מקצוע אחר.

אני לא מסוגלת לסבול את הזלזול שיש לאנשים במקצועות השונים ממה שהם בחרו...

כל אחד ומה שטוב לו!!! והכי חשוב שזה יהיה מתוך תורה ומתוך ייראת שמיים.

בדרך כלל מחוברים יותר לקרקע מאשר אנשי מחשבות גבוהות

כלומר מי שחי בעבודת כפיים בדרך כלל (נכון יש שונים) יותר חם יותר מכיר ומעריך דברים פשוטים

מטבע הדברים יותר "מרגיש" את בת זוגו ומפנק בצורה יותר טבעית

מי לא רוצה להתחתן עם אחד כזה?

מי שהסטיגמות שלה שונות  שונות משלי...

לגבי אינטלגניה זו שאלה אחרת (האם הייתם יוצאים עם חכמה יותר\ חכם פחות)

לגבי כמה תורני זו גם שאלה אחרת

כן אנחנו הבנות או לפחות אני צריכה מישהו שנראה סבבה.. לא חתיף הורס מפיל מהכיסא אבל כן בחור מטופח, אם אני הולכת להתחתן עם הבנאדם אני צריכה לאהוב ותו ולהסתדר לפחות עם איך שהוא נראה.. אני לא אומרת שאני אפסול בחור על פי מראה ישר אבל אם יהיה עוד משהו אפילו קטן שיעשה ספק זה יגרום לי לחשוב שוב..

לדוגמא פעם היו אומרים לי מישהו עם זקן ישר הייתי פסולת.. היום-לא אכפת לי כל עוד הוא מסדר את הזקן והזקן לא נראה כאילו הוא חזר הרגע מהחלל והכל נמצא בצד אחר.. לדג' בחור א'-יש זקנקן קטן מטופח ונראה נורמאלי אותו בחור אם לא היה מסדר את הזקן היה נראה כמו שימפנזה ביום גרוע..

מילים כדורבנות כמו שאומרים...

ואני אוסיף- אני חושבת שהעניין הוא שהבחור יראה נורמלי...

זאת אומרת,יש דברים שאי אפשר לשנות בעצמך כמו צבע עניים מבנה פנים ועוד,

אבל כל דבר נראה יותר טוב אם מטפלים ומשקיעים בו..

אני אקח לדוגמא אפילו בנים עם גוזמבות- יש ויש..

אם אתה מסדר את הפאות בצורה נורמלית- כמעט כל בת, גם מי שלא כ''כ מתחברת לגוזמבות לא היו פוסלות (אני חושבת..) ולעומת זאת,נראה לי שגם אם אתה חתיך הורס ומדהים אבל אתה נראה במראה כללי פרוע ולא מסודר זה יפריע בעין...

=))

דעתי האישית..

יודעת לפני זה מי הם והם מצאו חן בעני.......

כל שאר הדייטים היו בעיני מיותרים,לא אהבתי,לא נפתחתי,בקיצור

במיוחד לבנות שזה חשוב להם אז זה ממש חשוב..

שיש זוגיות טובה ובריאה, פשוט כיף לחיות.

שאתה יודע\ת שיש לך סיבה ללמוד, להצליח, שיש מי שמפרגן לך...

הכל נראה אחרת.

לחזור הבייתה כל יום, או אפילו לבוא בערב לפגישה כייפית, להתרענן קצת- זה כיף.

נכון, גם כיף לפעמים הוא קשה.

אבל זה שווה את זה!

ממש לא מסכימה איתך.. החיים מראים אחרת.. זוגיות זה הרבה יותר מחויבות מכיף..

ראה ערך אנשים נשואים..

גם לי אין ניסיון. אבל אם יש משהו שמרתיעה אותי מלהתחתן זה לראות כמה פחות כיף לאחיי ואחיותיי בחיים הזוגיים הקשים..

לא אומרת שאין כיף.. אבל יום יום.. זה כבר עבודה לא קלה..

זה כיף, וגם המחויבות והעבודה שבזה כייפית.

ונראה לי יותר מידי בציבור שלנו מדגישים את ה"עבודה" ופחות מידי את ה"כייפית".

להיות נשואים זה כ"כ משמח, שזה נותן כוח גם כשיש פחות זמן יחד.

אני זוכרת שבהתחלה גם אני שאלתי חברה איך אפשר להפרד לכ"כ הרבה שעות,

ובהתחלה באמת היה קושי,

אבל ככל שהזמן עובר, והקשר הנפשי מעמיק, גם במעט זמן אפשר להרוויח המון.

(אבל כן צריך גבולות. זוג צריך הרבה יותר מפגישה שבועית קצרה)

אני מרגישה שאולי שווה לך להפגש עם זוגות עם קשר טוב ובריא ושמח,

או ללמוד איך עושים קשר כזה, לפני החתונה.

הפחד שלך נשמע נורא הגיוני, אם זה מה שאתה רואה סביבך,

אבל חבל לחיות בתחושה הזו, כשמה שאמור להיות (וגם קורה בהמון מקרים) - 

זה בדיוק ההפך.

כיף גדול, שמחה גדולה, ומחויבות מלאת אהבה וסיפוק.

שווה להיכנס לפה לפעמים... תודה

אמנם בסופו של דבר זה לא נסגר, וכן אני רווק...

אבל זו האמת.. כשיש לך קשר טוב, הכל עובר יותר בקלות.

גם זמנים קשים.

זה אכן נראה קשה, וכמו כל דבר טוב דורש מאמץ, אבל בהחלט אפשר למצוא את הזמן והמקום גם לבניית קשר. מכירה את זה שכשיש מלא מה לעשות-מספיקים הכל וכשיש זמן סתם מורחים?

מה גם שבד"כ בתקופות מבחנים וכו' הצד השני יבין/ יחווה על בשרו

לגבי בית-

לא בפורום הזה..

בעזהי"ת.

לא טוב ולא הכי בריא.

יש את מ19- 8 למחרת...

נראה לך שכלא לומדים אז ה'חיי זוגיות' מתחילים לפני?

מהעבודה ומנחה ערבית מגיעים לפני?

אלו החיים.

קשה

לארגן ערב קודם סיריםל ארוח"צ... שיהיו

לקום ב6 בבוקר- שעון חורף, קור חורף

להשאיר מיטה חמה... (הו השמיכה קורצת...)

למצוא דרך להגיע עד לנק' איסוף של ההסעה... או להתחיל לנסוע באוטובוסים (הו הממוגן הממוגן )

להגיע. לנחות. ללמוד. להפנים משו מכל מה שמועכים לנו למוח (מי אמר פסיכולוגיה ולא קיבל????)

הפסקת צהריים.

לאכול עם חברות זה נחמד... אבל אני רגילה לאכול עם בעלי!!

להתקשר אליו.... "השארתי סירים- תהנה! אל תשכח לאכול..." |פולניה|

נגיד הלימודים נגמרים ב7 בערב?

וזמן מינימום להגיע הביתה- את בבית ב8 וחצי- 9 בערב?

והבית- כולו אומר-הבית הזה זקוק בדחיפות לבעלת הבית!

הכיור.... והכביסה... והרצפה... והשיעורי בית... 

אבל אם לא תלמדי או תעבדי- מה יהיה?

אישה ריקה

המון מרץ ורעננות נעורים- ושום מימוש

היום שלה מלא בלבשל גורמה, לנקות פאנלים, לא להבין למה תחתית הסל כביסה זה תופעת טבע,

ובעיקר היום שלה מלא מלהתגעגע לבעל- ולחרפן אותו כי הוא עסוק בלימודים\עבודה\לימוד תורה\\\ ולא יכול להיות 10000% רק איתה

(נכתב על רקע ניסיון אישי שלי ושל חברותי)

להבין באמת שלהיות בעלת הבית זה לא איך הכיור שלך נראה

אלא איך השמחת חיים שלך ממומשת-

ובעלך ישמח מאישה שמחה!

אבל אם לא תלמדי או תעבדי- מה יהיה?

אישה מלאה

המון מרץ ורעננות נעורים-עם  המימוש הכי אמיתי ומנותב

היום שלה מלא בלבשל גורמה, לנקות וליצור ארמון, לכבס ולנתב את הכישרונות שלה בבנית ביתה - הממלכה

ובעיקר היום שלה מלא מלהתגעגע לבעל- ולחכות לו הכי קרוב לגדר, קרי-במקום הכי שלהם ,כן ולהודיע לו את זה, מנסיון זה לא מחרפן אותו , אלא גורם לו להרגיש אהוב ונצרך כמובן תוך הבנה  שהוא עסוק בלימודים\עבודה\לימוד תורה\\\ אבל יכול להיות 10000% רק איתה כי הוא זוכר שגם הלימוד/ הפרנסה זה בשבילה וזה עשייה של שניהם, הוא שר החוץ והיא הפנים.

וזה נפלא .

(נכתב על רקע ניסיון אישי שלי )

הכל בראש.

להבין באמת שלהיות בעלת הבית זה להישאר אישה 

 איך השמחת חיים שלך ממומשת- נר ,חלה ,נידה.

ובעלך ישמח מאישה שמחה!

וגם אם תרצי לעבוד או ללמוד, אפשר דרך הבית..

אז אולי לא הכל בראש....

תני לי לנחש- בטח נולד לך ילד ראשון אחרי פחות משנת נישואין?

ויש לך ילדים ברצף שנה אחרי שנה- נכון ?

את גננת במשרה מלאה (אם לא 5 משרות מלאות... |אימהות כבוד!| )

לא פלא שאת מוצאת את מלוא המימוש העצמי שלך בבית- אין לך רגע לנשום!

המפרשים\ הראשונים מדברים על המושגים של "אישה" ו"חוה"

מעבר להיותך שרת הפנים של הבית-

את גם בנאדם. לכי תעשי משו מעניין עם עצמך.

מי שהאישיות שלה מתאימה ומקיימת לימודים ועבודה- עוד לפני נישואיה- אין סיבה שהנישואין שלה יגרמו לכל החלק הזה באישיות שלה לקמול לגמרי.

(והלוואי שלא ניגרר לדיון פמיליזם\ שובניזם\ פמיניזם...)

אישה חושבת היום שגבר זה החיים ואישה לא. ולכן היא מוצאת את "מימושה" בעולם הגברי.

למה עורכת דין עמוסה בעבודה, תקבל הערכה של מימוש עצמי, ואישה בבית עמוסה בעבודה, נקראית כלואה ולא ממומשת? למה עומס לאחות בבי"ח נקרא, אישה כ"כ ממומשת, ואישה בבית, עמוסה בממלכה שלה לא?

למה גננת בגן נקראת ממומשת, וגננת בבית לא? למה שפית בבית מלון זה ממומשת, ושפית בבית לא?

זה איך שאני אבחר להסתכל על הדברים. 

הכל מתחיל כאן.

אישה היום חושבת שהחיים- זה היא.

ולכן היא ממציאה לעצמה מימוש רק בעולם הקטן "שלה"

עורכת דין שהבית שלה מסכן מחסר יחס- היא אכן לא ממומשת

עקרת בית שהמוח שלה מסכן מחסר יחס- גם היא לא ממומשת

הנק' היא-

האיזון!

לא להיות רק בעבודה, לא להיות רק בפיתוח וריכוז בצדדי האישיות שלך כאדם חושב\ בוגר\ יוצר\\

וגם לא רק להיות בבית, להיות מרוכזת בצדדי האישיות שלך כאדם יוצר\ מחיה\ הורה \אוהב\\

אישה שהיום החיים שלה הם לימודים ועבודה- הצדדים האלו באישיות שלה צריכים יחס ומענה- גם כשהיא עקרת בית!

זה לא או-או, זה לא מפצה אחד על השני

(מלבד זה- שציינתי ברמז- רוב העומס בבית הוא לא בשנות הנישואין הראשונות- אלא אח"כ כשהבית מלא.. שהן בדיוק שנות הלימודים- אח"כ עובדים... )

והמשפט בכותרת- מוכיח את התזה שלי

אישה היום חושבת שהחיים- זה היא.

ולכן היא ממציאה לעצמה מימוש רק בעולם הקטן שלה" ..ברור שהחיים זה היא אלא מי? והיא גם לא ממציאה.

והעולם שלה לא קטן אלא ענק- את רואה אותו קטן כי את לא מבינה אותו.

את רוצה לחשוב כך זה עניין שלך.  רק הצורם, שאת הופכת את זה לאמת כ"כ מוחלטת וזה לא כך.

 תשאירי את זה בתור דעתך האישית .. ולא בתור איזה אמת אידיאלית..

כי כך המצב- זו לא האמת האידיאלית

הזלזול הצורם בנשים שעושות אחרת ממך הוא מזעזע

(שלא לדבר שהוא גם לא אמיתי) אבל זה מה שאת רוצה לחשוב סבבה, זכותך..

רק תשאירי את זה בפורפורציה המתאימה.

נ.ב

לגבי הניוון של המח ויציאה ללימודים-

הידעת:

כאשר במרכז האקדמאי מגלים טעות בחומר הנלמד- מחכים לפחות 20 שנה עד שכל הפרופסורים יצאו לפנסיה, בטרם מעדכנים את חומר הלימודים....

יש לי עכשיו התלבטות ענק בין להמשיך לחפור

לבין להגיד- אוקי... וואטאבר... ממילא זה שיח-חרשים

ד"ר תול!!!  אנא הצילני!

הזילזול שלך בנשים אחרות- שלא כדעתך-

לומר עליהן משפטים כמו

"שהוא גם לא אמיתי"

מזעזע

---

שתהיה לך שנה מתוקה מלאה בשורות טובות ואושר בכל מסלול בעבודת השם שבו תבחרי

ובו שאלה לבנות האם תסכמנה להתחתן עם בעל מלאכה, שרברב וכו', שהוא גם חכם ואיטלקטואל בזמנו החופשי;

ובאמת לא הצלחתי להבין: מדוע אשה שהיא "בעלת מלאכה" בבית וחכמה בזמנה החופשי, זה פחות טוב?

וכבר הבעתי דעתי, שכל אחת איך שמתאים לה. אך דומני שיש בכך יופי ו"אידיאליזם" לא פחות מ"עבודה עברית" בתחומים דומים בחוץ, שאינם בבנין הבית פנימה.

אשריי שזה רמת הזלזול שאני נמצאת (כמובן תמיד יש מה להשתפר..)

אבל לפחות לא נגועה באמירות:

אשה ריקה

מח מסכן

לכי תעשי משהו מעניין עם עצמך

אבל מה זה משנה.. כל אחד ועולם היופי שהוא חי

שמחה בעולמי

כמובן, גם בין נשים יכולים להיות אופיים שונים.

יש מי שחייבת לצאת, מותר לה (לא מדובר כרגע על אילוצי פרנסה וכד').

אך בוודאי שלהציג אשה שמרגישה ממלכה ומלאוּת בביתה, ועם ילדיה, כאילו משהו "מתנוון" אצלה, זו טעות.

אין בכך "נוסחאות". זה קצת דומה לנוסחאות של רווקים על חיי נישואין. 

וגם בבית יש הרבה מקום לפיתוח הראש. יש זמן לקריאה ולימוד עצמי, כל אחת כעניינה.

ומי שעיקר חשוב בעולמה הוא הלימודים והעבודה מחוץ לבית - גם לגיטימי, כל זמן שאינה שוכחת את מרכזיות ה"ממלכה"; קל וחומר בתחילת נישואיה כשעוד אינה מטופלת בילדים.

העיקר זו ההבה שיש בכך גוונים, ולא להחליש את היפה שיש בכל גוון.  וכמובן, לכבד ולהפנים את הערכים שמאחרי הגוונים. יהא דרך יישומם אשר יהא, כל אחת כעניינה.

ויש נשים שעבורן הקשה הזה הופך לבלתי אפשרי ולכן הן מעדיפות להשאר בבית ולעבוד, ללמוד, לעשות משהו עבור עצמן דווקא מתוך הבית או בקישור אליו... וזה מה שמשמח אותן

לעומתן יש נשים שמתנהלות אחרת, ולכן הקושי הזה הופך לאתגר כלשהו, והן רואות את זה כמשהו שניתן להתעלות מעליו

עניין של סדרי עדיפויות לדעתי..

לא בטוח בכלל...

 שנה שעברה סיימתי די מוקדם לעבוד כל יום אבל הייתי חוזרת גמורה, והיה לי גם הרבה עבודה מהבית, ושמחתי שעדיין אין לי בעל/ילדים להתייחס אליהם ובית לנהל כי אני לא יודעת איך הייתי עושה את זה.

כל הזמן הסתכלתי בהערצה על אלו שעבדו איתי והיה להם גם בית לנהל, והשקיעו המון בעבודה (גם מעבר לשעות העבודה) ועשו את זה בכזו קלילות (ככה זה היה נראה לפחות), אין לי מושג איך, אולי עניין של גישה לדברים.

בעזה"י

[ועדיין (?) עושה את זה בקיץ עם קורס מסכן באנגלית,

כמה אפשר לחפור???]

זה נפלא מאוד,

[למרות שאני לומד רק 3 ימים בשבוע

אבל במחשבים ומתמטיקה וחייבים לתרגל המון...

וגם אני לומד במקביל בשילובים בישיבה,

וגם עשיתי חצי פר"ח השנה...]

נכון שהיה לי פחות זמן ללמוד אבל אישתי נותנת לי את המרווח ללמוד

והיא מאוד מאוד שמחה שאני לומד גם בישיבה וגם לימודי חול,

[ובכלל בתקופת המבחנים שבועות שלמים למדתי,

וגם הייתי בבית המון...]

הבית [אישתי!!!] נותן לי עוגן חזק מאוד שמאוד חיוני,

הוא נותן לי תמיכה רגשית קודם כל -

לא משנה מה תקבל יש לך עדיין את המקום שלך!

וגם רוחנית - אתה לא שייך למכללה ולמה שהולך שם,

יכולים להיות לך חברים משם,

אבל יש לך עוגן בבית ובישיבה ובישוב.

[והבסיס של הנתינה ההדדית בכלל נפלא...]

(אומנם תמיד יש ירידות ועליות אבל זה הבסיס)

וברוך ה' גם הצלחתי השנה מאוד

הרבה הרבה יותר ממה שחשבתי...

אני מקווה שגם בשנה הבאה יהיה כך,

השנה השניה אצלנו גם יותר עמוסה מבחינת קורסים,

וגם ברוך ה' נולד לנו ילד מתוק וחמוד ...

בהצלחה לכם אנשים יקרים

ואל תשכחו שבעבודה אין יותר זמן...

חייבים לחיות...

יהודה

הצגת את החיים ככ"כ כיפיים! 

בזכות אנשים כמוך עוד יהיה לי את האומץ להתחתן..

אבל מעניין מה אשיתך עושה?

בעזה"י

היא אומרת להתחתן להתחתן ...

בחודשים הראשונים של אחרי החתונה היא למדה באמונה (בירושלים),

זה ממש לא היה קל,

נסיעה רחוקה 3-4 ימים בשבוע,

אבל זה עבר,

(היא תמיד ידעה שיחכה לה בית מסודר עם בעל שמח

שמשקיע באוכל של היום למחרת עם פתקים...

[אז עוד לא למדתי במכללה, הייתי בין לבין...])

והשנה היא למדה יומיים בשבוע באמונה

[שנה רביעית... עם פרוייקט גמר שברוך ה' הסתיים...]

ו3-4 ימים בשבוע היא עבדה בישוב במעון ובצהרון...

ואני לא אומר שאין קשים,

יש גם יש - רבים ולפעמים ממש,

אבל כשיש אהבה וקשר עמוק הכל עובר ומחזק...

בהצלחה לך

אמא שלי התחילה תואר רווקה וסיימה אותו נשואה עם 2 ילדים.

מאז היא טוענת שנכון שזה קשה- אבל שזה אפשרי (אה.. וגם זה מוריד את הממוצע ציונים )

לא חושבת שכל אחד מסוגל לזה. אבל זה אפשרי.

אם הבן/בת זוג גם סטודנטים אז זה אולי יותר קל כי יש מי שנמצא איתך באותו מצב...

בכל מקרה- אם האביר על הסוס הלבן יופיע- לא נראה לי שלימודים זה סיבה נכונה לדחות את החתונה...

ואני שואלת ולעבוד ולגדל משפחה זה קל???
לחנך את ילדינו זה קל??
לטפל בבעל מזדקן זה קל??

החיים לא קלים ואין זו המטרה שלהם... יש קשיים בחיים והמטרה שלהם זה למנף אותנו

ובואו לא נשכח שאם יש לנו קושי בחיים אז יש לנו גם את הכוחות להתמודד איתו

כל אחד צריך לעשות את החשבון נפש שלו מה היכולות שלו ומה סדר העדפויות שלו ולפי זה לקבל החלטות

 

עם אמונה ביכולת- (אני לא הראשונה שעושה זאת ובהצלחה)

עם העמדת סדר עדיפויות מתאים (בעל ילדים לימודים התקשקשויות)

עם ניתוב הכוחות למקומות הנכונים- (הזמנת קניה בטלפון, שיחות עם החבריה ולא עם חברות בטל', נקיון בפרופורציה, קבלת עזרה מהאמא/ חמות/ סבתאלה..)

עם התארגנות מתאימה (בישול בכמויות גדולות, לוח תורנויות, אם אפשר להתארח בשבתות של תקופות לחץ)

עם שיתוף הגדוד במטלות (גדוד זה גם בעל וילדים בכל גיל)

ועם תפילות למי שברא את עקרת הבית- שמרגישה ויודעת שבשביל להצליח במטלה הנהדרת הזו להיות עיקר הבית היא צריכה גם ללמוד ולהגיש מבחנים ולכתוב עבודות ולדגור ולגרוס חומר ולחשוב קצת מעבר  ול.. ול...

זה אפשרי ואפילו רצוי- למי שצריכה את זה

אז בהצלחה!

אבל לא עם ילדים! רחמנות..!

בשנה-שנתיים הראשונות של הנישואין מאד נחמד להיות שקועים בעשייה,

ומ-6-7 בערב להקדיש את כל השעות הבאות עד לשינה לזוגיות.

הבית יכול להיות מבולגן בעליזות כיאה לזוג נשואים שממשיכים לחיות כמו רווקים,

ואוכל פשוט בסיסי/קנוי תמיד הולך!

ואיך אפשר להחזיק בית מבלי לעבוד

ולא על חשבון אבא-אמא?

לכן צריך לעשות חושבים ולהבין שחתונה זה לא רק כיף ולא מה שרוצים תמיד צריך להיות באותו הרגע.

אם לא יכולים, אז לא מתחתנים בשלב הזה. אם מתחתנים, אז עושים ויתורים. קשה לי לראות זוג שמוותר על לימודים אקדמיים. מה שאני רואה לא מעט הוא זוגות שנופלים כנטל על ההורים. חלק לא רוצים שהוריהם יסבלו, אז עושים "תורנות" בלימודים. קודם האישה לומדת ורק אח"כ הגבר לומד או להפך. למותר לציין שזה צעד שטומן בחובו תסכול רב. 

כשיש דבר כ"כ נשגב שזוכים להגיע אליו.. אז הקושי מתגמד... (לא אמרתי נעלם!!)

ראיתי על עצמי שכשהייתי בקשר טוב.. אז הקשיים בחיים שלי התגמדו ממש!!!!!

עכשיו, ברור שכשמתחתנים ויש כבר מחוייבות מלאה אז זה שונה, אבל תחשבו- יש מישהו לחזור אליו, שכ"כ קרוב אליך... זה שווה את זה!!!!!!!!! לא כל קושי הוא רע.... ממש לא!! יש קושי משמח!!! ואפילו- משמח מאוד!!!!!

שתלוי באיזה גיל זה.

עכשיו נשמע לי הזוי לצאת עם מישהו שקטן ממני (אני בת 21), כי בעייני זה גיל קטן לבנים בשביל להתחתן (כל הבל"חים למיניהם - לא לעלות עליי, זו דעתי).

ואני מקווה שלא להגיע לגיל שבו זה כבר לא יהיה מוזר, אבל אם כן, לא רואה סיבה שלא.

זה הכי אינדיבילואלי בעולם.

יש בנים שגם בגיל 30 מתנהגים כמו נערים מתבגרים, ונערים בני 17 עם אופי ובגרות של בני 70.

וחוץ מזה, שבנות גם ככה חיות יותר שנים..

כמובן שיש פסיכים יוצאים מן הכלל בכל גיל ובכל מין ומגזר.

אבל הפרש של שנתיים לכל צד לא אמור להיות בעיה.

יותר מזה- זה כבר נושא לשרשור אחר.... (ואם אני לא טועה, ואני לא, כבר היה פה כזה)

אגב, למה נתת לזה רק שנתיים לכל כיוון?

לא היית יוצא עם מישהי שגדולה ממך ביותר משנתיים?

(ואגב, יש לך דרך לאתר את השרשור שעליו דיברת? )

ובקשר לשירשור אני לא כ"כ בקיא (איכס) איך מחפשים.

והאמת, גם אין לי כ"כ כוח וזמן לעשות את זה.

תודה לחברתנו המתמטיקאית שטרחה לחשב את זה.....

זה יותר עניין של בגרות פנימית מאשר גיל,

לי יצא לצאת עם בחורים שקטנים ממני(ואני בת 21),

והם היו אפילו קשרים רציניים מאוד, ובחורים על רמה!

אני בעד להפסיק עם כל הסטיגמות ולברר בתכלס על הבן אדם עצמו,

כנראה שיש בזה משהו - ההתבגרות והבשלות המנטלית אצל האישה יותר מוקדמות,

אם אני לא טועה.

בכל מקרה, אם יש התאמה לא נראה שזה דבר שראוי לחשוש בגללו.

בפער גדול של שנים כבר ראוי לשקול את הבדל הגילאים המנטלי בלאו הכי.

הייתה לי הצעה כזו, בחור שקטן ממני בחצי שנה ולא פסלתי בגלל הגיל.

אבל- אחרי כמה פגישות ראיתי שבאמת יש ביננו פער משמעותי שנבע מחוסר נסיון של הבחור. הוא היה בחור מקסים אבל יש דברים שהוא לא נפגש איתם כי עדיין היה בישיבה ולא 'יצא לחיים'. 

לכן-

זה ממש תלוי בבחור, אני בטוחה שיש כאלה שלמרות הגיל הם הרבה יותר בוגרים, עם נסיון ו'ראו עולם'.

כיוון שאני ממש צעיר אז הפרש של יותר משנה לכל כיוון נראה לי מוגזם אבל ברמת העיקרון אין לי בעיה

רופאים עובדים המון אם זה משמרות ושבתות וחגים.. צריך גם לקחת את זה בחשבון

בגדול זה מאוד מעניין אותי ללמוד אחיות, אבל לא נראה לי שאלך לזה בגלל הסיבה הזאת ומשמעותיה..

אחיות זה הרבה, אבל הרבה יותר בנחת..

רפואה עיקר העבודה הקשה היא בסטאז'. אח"כ אפשר לעבוד פחות שעות בבי"ח, אך כמובן, מי שיש לו גם מרפאה בקהילה או מרפאה פרטית עובד המון שעות ואפילו יותר מאחות.

אם רוצים זמן, מוצאים אותו, גם שנראה שהוא לא קיים.

אחיות- סבבה.

רפואה- אני צריך לחשוב קצת...

המיועד לך יגיע, צריך רק להאמין בזה.

ובלי קשר לבן זוג, המון בהצלחה בלימודים!!!!!

קידושין תופסים באחות?

לי יש העדפה לבחורים ממקצועות הבריאות, משום שיש בכך שליחות ועזרה לזולת. זה בוודאי מעיד גם על אופיו של האדם שחושב על עזרה לאנשים ולא רק על איך לעשות כסף הכי מהר.

ברור שצריך לבדוק התאמה של עניינים נוספים, אבל בגדול זו נקודת זכות, לדעתי.

מבחינת להקדיש לבית - בכל מקרה היום גברים צריכים להקדיש זמן לבית. זה כבר לא כמו פעם שהאישה הייתה עושה הכול.