דברי איתי באישי..

כל טוב!

כשהבעל יוצא למילואים, כשהם רוצים להתלהב שהילדה הקטן המתוק שלהם עושה משהו חדש...

או אחרי שנתיים.. כשמתרגלים קצת לחיי הזוגיות..

אבל בשנה הראשונה הקשר  לעולם לא נשאר אותו דבר עם החברים\ות... 

החלטה שלך אם לקבל את זה או להעלב מזה..

זה לא לזרוק חברים. זה להתמקד בקשר שבעצם הולך להיות המשפחה שלך..

כמה מחברותי הטובות התחתנו.. וב"ה לא ניתקנו את קשרינו, נכון אנחנו לא מדברות כל יום כמו פעם אבל אנחנו מדברות כל כמה זמן..

אבל ההשקפה שלי היא כזאת- הם התחתנו עכשיו, הם בונים את ביתם, ולכן השעות שפעם היינו מדברות ממש לא שייכות כרגע. וגם לתת להם קצת זמן ביחד. חברה שלי היא תשאר תמיד לכן אני נותנת לה קצת ספייס עכשיו..

ורציתי לומר שאני מכיר כמה כאלה שלא זרקו את החברים

לי אישית היה חבר שהיה איתי מהגן ועד היום ואני לא בקשר איתו כבר חודש ביוזמה שלי

הבן אדם כמעט ולא מתקשר ומי שיוזם את השיחות הוא אני

לפני כחודש נולד לו ילד והבן אדם לא טרח אפילו להתקשר להגיד וזה נודע לי רק כשבועיים מאוחר יותר על ידי חבר של אח שלו.. אחרי כחודש היה לו את הדיון והוא פתאום נזכר שיש לו חבר והוא שלח לי הודעה קרירה בה נאמר שיש פדיון ואני מוזמן לא הגבתי לו על ההודעה עד היום הפגיעה שאני חשתי היא גדולה ואכזבה עמוקה מאחד שנקרא חבר 

היה לי חבר שהיה החבר הכי טוב שלי מכיתה א' עד ח' כיתה ט שנינו הלכנו לאותה ישיבה אבל הקשר ניהיה יותר חלש (הוא ניהיה ממש ביניש) אחרי זה עברתי לישיבה אחרת והתחברתי לחבר אחר (מאז עזבתי את הישיבה השניה וגם איתו אני הרבה פחות בקשר) בסוף מתישהוא הקשר חזר כשהוא בא להדריך בסניף שאני קומונר בו

חברים זה דבר שמתחלף זה לא שזורקים או משהו אבל לא תמיד קל להישאר בקשר (במיוחד שגם אנשים משתנים)

אם זה היה חבר שאני מכיר שנתיים שלוש מילא אבל אחד שאני מכיר מגיל 4 זה יותר כמו בגידה וזה עצוב לי מאד ועשיתי את זה עם הרבה כאב

זה קורה גם כשלא נשואים ושכחים מי אתה..

נכון זה כואב אבל עוברים הלאה.. ניסית לדבר עם החבר הזה?אני לא אומרת שזה יעזור אבל אולי זה יוריד לך מהמועקה שיש בלב..

וחוצמיזה אני מבינה אותך לגמרי כשחבר טוב פוגע-זה לא עובר לעולם, גם בעוד הרבה שנים אתה תזכור את זה והוא ישכח בכלל שהיית קיים..

הוא ניסה להתקשר כמה פעמים אחרי שהוא ראה שלא השבתי להודעה ולא עניתי, ממש לא בא לי לשמוע ממנו.

אבל איך קורה מצב כזה? כאילו אני מבין יש אישה והכל אבל עד כדי התנתקות מוחלטת?

אני לא בטוח שהייתי עושה דבר כזה לחברים

ואולי אם אתה תעשה איתו לפנים משורת הדין ותמחל לו

גם יעשו איתך ככה בראש השנה משמיים?

בהצלחה צדיק!!

ולא אליך אישית.. 

ואחרי כל חתונה מופיע עליהן X אדום ושמן

ואם ברצינות - אני משתדל לשמור על הקשר עם החברים הנשואים

אבל

מטבע הדברים

זה פשוט לא עובד

בא לשכונה חבר חדש

כמו שאומרים

ולהיות חבר שלו זה חשוב יותר

נכון

"על כן יעזוב" מקיימים גם בחברים ולא רק בהורים

בתק' הראשונה באמת יש התרכזות גדולה בבית, בזוגיות

אח"כ יש התרגלות... רוצים לחזור לחברים שהשארנו בינתיים בצד

(כלומר- חברים! גם הנשואים זקוקים לחזור לחברות שהיתה...הפלא ופלא!)

וכמו בכל מצב שממשיכים הלאה בחיים- יש מי שנישארים איתם בקשר

ויש מי שלא

ויש מי שפעם ב100 שנה שרואים אותם- השיחה זורמת ככה כאילו מהאמצע- ויש מי שלא....

למרות שאני חייבת לציין שיש לי חברה אחת מתוקה מדבש שרוב הנסיונות של הקשר באים ממנה...

מי שלא נשוי, לא מבין את הנשואום,

מי שנשוי ואין ו ילדים לו יבין מי את מיש שיש לו.

וכן הלאה.

מאוד תולי בבן אדם\ עד כמה חשוב לו ליצור קשר ולשמור עליו.

אבל לי לדוגמא יש חברה מקסימה ממש באמת, אבל תמיד היא מתקשרת או בשעה 2 בצהריים שהילידם חוזרים מהמסגרת,

או בין 7 וחצי בערב ל9.

ובאמת עם יד לב הלב בשעות כאלו ממש קשה לי להתייחס ולהיות נחמדה וסבלנית.

אז תראו גם את הצד השני של הדברים.

אולי כדאי שבפשטות תגידי לה מתי נח לך..

חבל לפספסבגלל זה...

ותשימי לב להתקשר אליה גם...

ב"ה

בלי קשר, אבל קשור מאוד-

חברה שחותכת קשרים עם חברות ומשפחה לאחר החתונה, זה סימן לא טוב.... ( ומי שהבין, יבין למה "חברה" ולא "חבר").

אז, חברות יקרות, יד על הדופק.

זה טבעי להרפות בקשרים, זה  מקובל. אבל...

זהירות.

היום אני כבר לא יודעת

ואולי בעצם אז רק ניסיתי לשכנע את עצמי.

היום...היום יוצא לי הרבה פעמים לתהות לאן נעלמו החברות שהיו שם תמיד.

אבל אולי הלבד לא כזה נורא כשמתרגלים אליו... (ואולי גם עכשיו אני רק מנסה לשכנע את עצמי.)

אבל אמרה לי אישה הכי מדהימה- כל הטוב עוד לפניך. תתעודדי!

אז בהצלחהלך...

יש לי חברה מאד טובה, רווקה. אנחנו קרובות ומאד מאד קשורות אחת לשניה.

אבל בחודשים האחרונים כמעט ולא יוצא לנו לדבר ולהיפגש!!!

היא לומדת מהבוקר עד אחה"צ- אז אין עם מי לדבר, ואני בבקרים הרבה פעמים פנויה, אבל אחה"צ אני עם הילדים, בעל, ארוחת ערב, מקלחות השכבה- אין עם מי לדבר.

אח"כ בערב אני קורסת, היא יוצאת... 

אנשים מבחוץ שרואים את זה- ישר מפנים אצבע מאשימה כלפי. הנשואה. זאת שלא משקיעה ושוכחת את החברה שלה.

לאנשים קל להתעלם מזה שגם לרווקים יש חיים. הם לומדים. הם עובדים. הם יוצאים. הם מטיילים. ולפעמים החיים שלהם מתנגשים עם החיים של שלנו. 

למה לרווקים יש לגיטימציה לא להגיע למפגש חברים או לא להרים טלפון כי הם בתקופת מבחנים לחוצה או בטיול או סתם אין להם חשק, ולנשואים זה ישר מתקשר ל"עזוב, מאז שהוא התחתן..."

לכל אדם יש תקופות לחץ בחיים. תקופות ארוכות יותר או ארוכות פחות עם סדר עדיפות שונה מהרגיל. אחד מחליט להשקיע בטירוף ב5 שנות לימודים, אחד התחיל עבודה חדשה- אז כמה חודשים הוא לא רואה אף אחד ממטר, אחד התגייס ל3 שנים ובקושי רואים אותו ואחד התחתן- ותקופה מסויימת (שאינדיווידואלית לכל אחד ואחד) הוא גם מתנתק ומשקיע את האנרגיות שלו בפרוייקט החדש הזה!

אבל זה נראה שזה שהתחתן- פשוט שרוף! אין לו לגיטימציה להבריז או לא להרים טלפון או לא לשמור על קשר בדיוק כמו לפני כן, אחרת הוא יהיה כמו "ההם" שהתחתנו ונטשו את החברים שלהם!

ושיהיה ברור- אין אדם שלא צריך חברים! נשוי, רווק, עשיר, עני, צעיר, מבוגר. חברים כולם צריכים. ובן זוג הוא לא תחליף לחברים. אם יש מישהו שנטש את החברים שלו לגמרי- בעיני הוא פשוט מעולם לא היה חבר אמיתי, והוא היה נוטש במוקדם או במאוחר. אבל להתרחק קצת, לקחת פסק זמן ולהשקיע במשהו אחר- זה לגיטימי בעיני בין אם זה לימודים, בין אם זה עבודה, בין אם זה גיוס לצה"ל, בין אם זה טיול של שנה בחו"ל ובין אם זה נישואין...

בעז"ה כשאתם תתחתנו, אתם תנהגו בדיוק כמו החברים שלכם. ויהיה עצוב אם לא. אתם תעדיפו להשקיע את מירב האנרגיות והמאמצים בבניית הבית שלכם, וכל השאר יוכל לחכות קצת. החברים הטובים יבינו ויתמכו. החברים הפחות טובים יתעצבנו וילכלכו. עד שגם הם יתחתנו.

ככה זה...

(ד"א- כותבת שורות אלה התחתנה ראשונה מבין חברותיה ונשארה בקשר חם עם חברות קרובות, רווקות עדיין ורווקות שהתחתנו בתקופת נישואיה. אבל הנושא הזה מוכר וקרוב לליבה גם אם לא התמודדה עם העניין הזה ספציפית)

אני אמנם עוד לא נשואה. אבל אני ממש יכולה להזדהות עם מה שאת אומרת.

באיזשהו מקום אני רואה קשרים מתנתקים לא בגלל שאני לא פונה. אלא כי בנות לא מרגישות בנוח/ עסוקות בחיים שלהן ולא מרגישות שיש להן איתי שפה משותפת. 

ברור שאני אעשה את ההשתדלות שלי לשמור על קשר. אבל אני מטפטפת טוב טוב לחברות שלי- שישמרו על קשר! שלא ירגישו לא בנוח! שאני תמיד שם שיפנו אלי וידברו איתי. ואני מקווה מאוד שהן יבינו.

לא מוצאים חן בעיני בן או בת הזוג.

במקרה כזה יש למצא חברים חדשים שיהיו של שניכם.

ב"ה

ברור שהקשר הוא כבר לא דבק..אבל עדיין שומרים על קשר טוב..

לא נפתח הכל,

אבל אני יכולה לומר שגם חברות שלא חשבתי שזה יקרה איתם,

אז התבדתי. אחרי החתונה אין עם מי לדבר...

כלומר יש, אבל יש דברים שכבר אי אפשר לדבר איתם עליהם....

לא הכל פתוח כמו לפני, וצריך להשלים עםזה

מוצאים חברים חדשים

יש פה אנשים שהצליחו לשמור  על הקשר גם אחרי החתונה?

אני לא מדבר על החברים שלום שלום וגם לא אלה שפעם שיח"נשת איתם

על החברים הכי טובים שתמיד נמצאים לידך..

איתם באמת אפשר לשמור על  קשר?

אבל זה קשר שונה וגם התדירות שונה.

וכמובן שזה דורש יותר השקעה.

א] לנשואים יותר קל לשמור על קשר עם חברים נשואים

ב]יש חברים שבאמת יבעטו אותך בגלל האישה שלהם

ג]שהחבר הבאמת טוב שלך יכנס למצוקה הוא יתקשר אליך כמו טאטאלה בגלל שהבלאגן יהיה עם אישתו אז הוא יצטרך לדבר איתך [החבר נשאר רווק ורואה דברים בפרופורציות] ככל שהבלאגן יחמיר עוד ועוד חברים ידעו על זה אבל הם נשואים אז לא יהיה להם באמת זמן להקשיב לו ורק לך יהיה.

ד]הזוגות הנשואים לאחר שנה שנתיים נוחתים ממאדים ומנוגה בחזרה לארץ ואז הם חוזרים לחדש חלק מהקשרים

ה]התאהבות נמשכת בידיוק 4 שנים ואז זה הופך להיות אהבה אבל ההתאהבות עוברת 

ואז אם שמרת על קשר חלש עם חברך עד אז הקשר שלך איתו יתחזק בטוח.

כמה שיותר מאוחר..

יש אנשים שמסננים את ההורים שלהם מהמידע- שלא "יציקו"

מה שחשוב זה- שיהיה לך "מבוגר אחראי" אחר בעיניינים- חבר או אח נשוי או קרוב...

תן להם אחת.

רק כדי שיאשרו הגעה (וצ'קים כמובן...)

כל הורים זה משו אחר.

אם יש לך אחים גדולים- הם ידעו מנסיון מה הכי טוב.

ונראה לי שהזמן הוא כשאתה מרגיש שזה בכיוון של חתונה (למרות שלא החלטתם ואפילו לא דברתם על זה).

ההורים הם לא רק בנק, שכשאתה רוצה להתחתן הם משלמים על זה. הם מאד רוצים לדעת מה קורה איתך, בשבילך ובשבילם. ואתה צריך לשים לב מתי זה מציק לך ומתי לא.

ההורים שלי תמיד יורדים עלי (עם קצת פחד...) שאני אשלח להם הזמנות להגיע לחתונה, אבל שאני אדע שבמצב כזה- אני אשלם....

תתפלא אבל כשאתה בעניין של הקשר ועוד לא סיפרת להורים זה יכול להאט אותו..

דווקה עם את ה מספר להורים ומראה למיועדת שהיא חשובה לך עד כדי כך שגם ההורים שלך [הפולנים!!] כבר יודעים 

זה אומר משהו... 

נשמע מעניין

בנות - יש אישור?

חשוב שההורים יידעו בגדול שיש משהו.

לא אומרת שצריך כבר מהדייט הראשון, אבל משלישי-רביעי ראוי.

לא ממקום מתחייב ולא שום דבר,

אבל שיידעו, ברמה הטכנית.

אני לא חושבת שזה נכון שזה יבוא להם בהפתעה, וגם לי חשוב שהם יהיו ברקע.

בין אם זה במתן עצות (שעם כל הסבתיות שלהן, ברור לי שיש בהן מן האמת), הארת נקודות שאני לא שמה לב אליהן, ובכלל, פרספקטיבה אחרת על החיים.

אני ממש לא נותנת דין וחשבון על כל מה שקורה, אבל מידע כללי (אפילו אם זה ברמת ה"תדעו שאני יוצאת עם מישהו" ותו לא).

להורים חשוב לדעת מה קורה עם הילדים שלהם וגם לילדים חשוב שההורים שלהם יהיו שם בשבילם. ואי אפשר לצפות שזה יקרה כשהם לא יודעים איפה לחכות להם...

וגם אני זכיתי בהורים פולניים אורגינל!

אבל למדתי כבר במהלך החיים לשים גבולות במתן אשרות כניסה לורידים שלי. אני בקושי משתפת אותם בדברים.

מצד שני, אני בת, ולבנות תמיד יש יותר צורך בשיתוף...

וכמובן (בשביל לצאת ידי חובה),

אין בזה כללים וכל אחד ומה שטוב ונכון לו ולמקרה הספציפי שלו.

אם אתה מתכנן להביא להורים פולניים בחורה עיראקית תכין אותם מראש כמה שיותר מוקדם...

אני 

זו אותה סדנא שהייתה לפני כמה זמן בירושלים בבית וגן?

ואני אפילו לא יכול לתקן אותם, אלא רק להסתכל עליהם להתבאס...

ולמה אתה עייף בשעה 8 בבוקר?

עושים משמר בישיבה שלך?

מה רוצה? מה כ"כ בעיה במה שכתבתי?

אתה לא חייב להסכים, אבל ככה?

 (אם שמתי סמיילי כזה, זה אומר שיש לי רגש???)

חשבתם על זה שלפני שהלכתם לישון הייתם עירניים, קמתם עייפים- ובאמצע רק ישנתם!!!

והאמת שאני אני עדיין מתלבט אם יש לך או לא...

בהצלחה. ולך תודה לה' (הלמ"ד בשווא נע) על כל הטוב שיש לך...

(וסמיילי כזה אומר שמותר להתלוצץ איתך....)

תחכים אותנו...

בתודה מראש.

ואני מקווה שהוא לא כתב את התגובה מהמחשב שלי...

דרך אגב הודת לה? (בשווא נע)

אם אתה ער עכשיו איך נראה אותך בתפילה המוקדמת?

חוץ מזה הרבה מהשאלות עדיף לבדוק אותן במציאות ולא להתבסס על סברות. רק שמקרה בודד הוא לא בדיוק בדיקה יסודית..

אבל עם זמן הבנתי שגם סיפור זה תגובה לגיטימית כי זה גם סוג של פריקה (שהיא גם אחת ממטרות הפורום)

גם למדתי שמתוך 50 תגובות בשרשור שמעניין אותי

חלק מהתגובות הן תשובות ענייניות

חלק מזדהות עם השואל\ת

חלק סתם ציניות (לכולנו יש ימים כאלה)

חלק מהתשובות מתאימות לי וחלק לאחרים

אני פשוט קורא מה ששיך לי ומתעלם מהשאר

מצאנו מי יעשה קוקטוראט על "טראפיה בכתיבת הודעות פורום"!!

ברכותי

מיטב איחולי

הרש -לא אני לא הולכת לערוך לך את השגיאות כתיב. תשכח מזה

מקסיים!!=] אשרייך!!!

והכי אהבתי את מה שעשית למשל של המגיד מדובנא..

שפה מודרנית משהו

"מעיף לך ת'פוני"

מקסים! מקסים! מקסים!

פעם למעלה פעם למטה..

צריכים תמיד הקפצות..

http://ilan-parasha.blogspot.com/

העקרון באופן כללי:

השתדלות היא השלמת הבטחון ואמורה לבוא מתוכו ולא כנגדו.

שיטה קלה ונוחה היא פשוט לראות עם עצמך שאם את כבר לא בבטחון ורוגע בעניין,

ז"א שיצאת מבטחון אמונה ורוגע "לטובת" השתדלות יתרה -

מה שאומר שזו השתדלות לא נצרכת, כיוון שפועלת לא עם בטחון אמונה ורוגע.

רובנו ככולנו נמצאים בדורנו בהשתדלות יתרה (!) ופחות מחוברים לאמונה בטחון ורוגע

זו משימה לא קלה בכלל להפחית מאמצים ומאבקים, אבל שווה את המאמץ לנסות (מאמץ להפחית מאמץ..

אולי קצת קיצוני אבל נכון ואמיתי חכם סיני אמר: התאמנו באי עשיה והדברים יסתדרו על הצד הטוב ביותר.

ועיינו גם בחתימה למטה משפט נהדר

אמר, שבחור צריך לשבת וללמוד, זה ההשתדלות שלו.. אם מציעים לו משהו שיקפוץ על זה.. נראה לי שזה לא מתאים לכולם אבל יכול לתת לנו איזשהוא כיוון מחשבה...

העניין הוא להיות בחיים ולא בחיפוש. מציאה מגיעה בהסח הדעת

סיבה טובה להפסיק. יכול להיות שיש גבול גם להשתדלות היעילה, אבל לזה אני לא יודע לענות.

צריך לנסות כמה שיותר, בכל האמצעים ובכל הכלים ולא לשבת ולחכות בצד.

אבל אם נכנסים לאובססיה ומצב נפשי בעייתי, צריך פשוט לקחת הפסקה.

אבל אם עובדים- אז עד הסוף, לא חצי חצי.

צריך להתאמץ יותר.

כל עוד אתם לא מאבדים את שפיותכם, למה להפסיק? 

גם בנות צריכות להתאמץ, למרות גחמות ש"זה לא צנוע"

להתחיל בצורה ישירה או לנהוג באי צניעות אחרת..אזי כן גם בנות יכולות להזיז משהו(:

אם כיוונתי לדעתך.

ברגע שהחלטתי "זהו, אני לא סתם נפגש עם בחורות, אלא מחפש מישהי להתחתן איתה", העניינים התקדמו במהירות.

כי הלוואי זה היה ככה אצל כולם..

שפשוט מחליטים שנפגשים למטרה רצינית...אז העניינים מתקדמים בהתאם לציפיות..

פשוט נאמר לעצמינו, אנחנו נפגשים על מנת להתחתן! אוי איזה יופי! <צ>

וזה כל כך לא עובד ככה!!

[מה גם שהציק לי מאוד החלק הראשון במשפט

"זהו, אני לא סתם נפגש עם בחורות.."

כי עד עכשיו כן?

אם כן - חמור מאוד...]

ברוב המקרים, מי שמתחיל להיפגש באופן לא מודע- לא באמת מחפש את אשתו.

כי הוא לא יודע ולא מבין מה זה.

שניה,

זה לא אני,

נכון?

רק מוודא...

אלה החיים.

ואם זה מעודד- זה לא רק אצלך. זה אצל כולנו...

עד החתונה זה יעבור...

ומזל שמי שכתב את התסריט יודע טוב מאוד עד כמה הסוף שלו טוב..(:

בקרוב אחותי,בקרוב..

למה להאשים את כולם ?

שתמצאי בעז"ה זיווג הגון..

דבר שני , לדעתי אל תאשימי את כל הבנים..זה לא טוב וזה לא נכון להכליל...

יום, מקסימום יומייים

זה יעבור לה.

החיים יפים מותק,

בגלל שהם לא טלנובלה!

בעז"ה יגיע האחד שלך

במהירות ובקלות!

זה קורה רק למקרים מיוחדים.

|חש מיוחד|

[הרי מיותר לכתוב שהכל יהיה בסדר. את יודעת את זה הכי טוב פה... ]

אני צריכה לצעוק עלייך

ולתת לך חיבוק

בעזהי"ת.

אח"כ תוכלי לצעוק כמה שאת רוצה

וכל אחד שעובר מקדם אותך אל האחד האמיתי..

העם איתך, תהיי חזקה

אהבה היא מקום שבו הלב שקט...
ואנחנו מחפשים...

הרכב מנצח לא מחליפים..