פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1578)

שגדים בחברה עם הנהגות מסומות וכולם מתחנכים כך, לפרוץ גדר זה רק הורס.

יש לך בעיה תעבור לגמרי עדה/מגזר..

חשבת על זה ?

http://www.hamifgashim.com/

ההרשמה הוארכה עד יום א' הקרוב

בכך שהיא מנסה לשתול הנחות יסוד כאילו הן מובנות-מאליהן: "שהמנטליות...לא מאפשרת... לפנות לבחורה בלי להזיע בכל הגוף"..

סתם בחור שגדל בחברה נפרדת, כשהוא צריך בשביל משהו - פונה לבחורה בנימוס הראוי, בלי להזיע, וכאל בן אדם. ואם יש קצת תחושת ההבדל והמרחק - זה רק בסיס טוב ואמיתי כדי לבנות על גביו את הקירבה עם מי שמתאימה, מתוך תחושה עדינה של המיוחד בכל אחד, בבנין בית בטהרה ובנעימות.

לאידך, ה"גס ליבו" בכך לא בטוח שלא מפספס קצת מזה.                                                                       ודומני, שרוב החבר'ה שלנו כיום, לא רק אלו שגדלו בחברה שאתה מתאר אותה פה (ובצורה קצת מוגזמת..), אינם מכירים בחורה לנישואין ע"י שהם סתם "פונים למישהי ושואלים לשמה בלי להזיע".. אלא מקבלים - ומחכים לקבל - הצעות מכל מיני צדדים ("שידוך" בלשון הקדמונית..).  עיין ברוב השירשורים פה..

והרי אפשר לשאול גם בכיוון ההפוך: רווקים מבוגרים, שגדלתם בחברה מעורבת וחשבתם פעם על הבת הזאת ואח"כ יצאתם עם זאת וכו' - האם לא חשבתם פעם שהכי טוב היה לא להכיר בכלל מקודם, ולהגיע רק אל שידוך שכבר ביררו עליו משהו לפני כן, חוץ מאיך הוא נראה, וע"י כך החושים שלכם היו אולי יותר רעננים והייתם כבר נשואים?...  כמובן שנבזי לשאול דבר כזה - ואני גם לא חושב שזה דווקא כך.   אבל לא פחות לא ראוי לשאול לצד השני.. 

ועדיין הזעתי בכל הגוף.

מה שעזר לי זה לנסות שוב ושוב - "לתרגל" - ובסוף הפסקתי להזיע

חברה מעורבת יוצרת המון המון בעיות שלא כאן המקום לפרט אותן.

אז נכון שאולי נוצרים מחברה כזאת יותר זוגות מאשר חברה נפרדת, אבל חברה נפרדת היא יותר בריאה ויש בה הרבה פחות תופעות לוואי מאשר חברה מעורבת..

ואגב, מישו כבר אמר כאן פעם - שמתם לב שגם "לא כלה" מלא ברווקים "זקנים"?? ורובם [אל תתנפלו! אמרתי רובם, לא כולם!] הם "בוגרי" חברה מעורבת...

גם אני שאלתי זאת את עצמי כמה פעמים. אבל כל פעם מחדש אני מגיעה פשוט לאותה מסקנה, שאולי אם הייתי גדלה בחברה מעורבת יותר ( כן, אני לא גדלתי בחברה נפרדת ממש) לא הייתי מי שאני היום. אולי אם הייתי גדלה בחברה עם ים אפשרויות בלתי נדלות הייתי שם עמוק כ"כ בתוך זה שלא הייתי מגיעה לבניית הזהות של מי שאני היום. בעיניי החברה בה אתה גדל היא חלק מאוד משמעותי בבנייה שלך. השאלה היא אחרת- האם אתה שלם עם מי שאתה או לא, על אף שאולי לא מצאת את בת זוגתך? האם היות האדם "רווק בגיל מאוחר" משפיע על בטחונו העצמי ברמה שהוא לא שלם עם הזהות שלו ועם מי שהוא ואף אולי מתחרט שגדל בחברה בה גדל וכו'?

אתה נמצא בתוך החברה דתית, אבל אתה לא יודע שבכל חבר'ה יש הבעיות שלה, ככה שגם בחברה החילונית יש את הקושי שלהם .

זה פשוט לא לפי רוח התורה!!!!

כלומר,

לפעמים ממש לא לפי התורה, וזהו!!

חוצמיזה שכל אחד מקבל את שלו בזמנו,

הכל חברה יש את אלה שמתחתנים מוקדם יותר

ואת אלה שמתחתנים מוקדם פחות...

לי זה לא היה מפריע......גם זה מכוסה מתחת לשיער ובמיחד אחרי זה שיש כיסוי ראש,אם הבחורה בסדר דמור חוץ מזה וזה לא טורשתי לא היה לי אם זה בעיה.

שבוע טוב ובהצלחה!

אם סתם אנשים לא מרגישים בזה (כמו שתואר).

כלומר, זה כמו עוד פול פגמים גופניים ונפשיים- שאין מה לספר עליהם, אלא אחרי כמה פגישות שהצד השני מכיר כבר עוד כמה צדדים בבנאדם. ולא רק את הצד הזה.

כי אם מגיעים לפגישה כשיודעים את הפגם- בוחנים כל הזמן אם הוא משפיע, מפריע, מורגש וכו'. למרות שמנסים בשכל להפנים שזה לא כ"כ חמור, לא מפריע, העיקר האישיות וכו'.

היא גם לא צריכה לספר בפגישה שניה. עדיף בפגישה רביעית-חמישית, כשמתחיל להווצר קשר (לענ"ד זה גם הזמן לדבר על דור ישרים).

ואם היו מספרים לי לפני- הייתי 'אוכל קאפות', מברר, רוב הסיכויים שהייתי אומר כן.

(לרוב מי שמסכים בכלל לשמוע- זה מעיד שיש בו משו. (או שהוא סתם נואש..))

אבל למה לספר לפני?

כמובן, אם זה משו יותר משמעותי - כן, צריך לספר לפני. ועדיף להייעץ עם רב לפני שעושים טעויות, זה יכול להיות דברים שאי אפשר לתקן- כמו שמועות ורכילויות.

יש עניין תורשתי בליקוי שמיעה. 17 % ממקרי החרשות נגרמים מהעברת גן פגוע של אחד ההורים.

זה לא תורשתי...

גם אם זה תורשתי..(במעט אחוזים..)

כלומר זה נראה שהיא יכולה לדבר עם חברות ולשמוע אותן בלי שהן יתאמצו לדבר בקול, ובלי שהן ישימו לב.

יכול להיות שתיאור עובדתי של היקף הבעיה ישמע פחות מפחיד מ"בעיית שמיעה חריפה".

ברור שכן.

(גם אם אני מבינה מאיפה השאלה באה... רתיעה או חשש בלב)

"לב שומע" זה לא תכונה שמותנית ביכולת שמיעה פיזית

אם הוא חי עם זה חיים רגילים- זה אומר שגם אם זה יעבור הלאה- הילדים יתמודדו עם זה.

כל עוד זה לא מחלה שפוגעת באופן משמעותי או שהיא רציסיבית- כלומר אם לא נתחתן היא לא תעבור הלאה.

כל עוד בנ"א יודע להתמודד ולחיות עם מה שהקב"ה נתן לו-  אז גם אני יכולה לחיות איתו.

היום אנשים מפחדים להתמודד. מפחדים לקחת על עצמם "פרוייקטים" מחפשים חיים קלים ובסופו של דבר בוחרים להתמודד עם רוקות מוכרת מאשר עם זוגיות חדשה.

לא תורשתי,

לא מורגש מידי..

אז למה לא בעצם?

אני קוראת בפורום תקופה מאד ארוכה...

הפעם החלטתי להגיב...

מה בעצם מרתיע אותך לצאת עם מישהי לקויית שמיעה???

אני בעצמי כזאת...

יש התר מרבנים גדולים שאומרים לא לספר לפני פגישה שלישית אבל גם לא לנמשוך את זה ליותר מידי, זאת אומרת שכבר צריך לדבר על זה בפגישה שלישית רביעית.. לפני שהקשר ממש חזק ועדיין יש מקום לפרק גם בלי לפגוע יותר מידי בצד השני...

אשמח אם אנשים יוכלו לתת לי קצת מה בדיוק מרתיע? זה לא הופך אותנו למפגרים... זה לקות שסה"כ צריך לדבר יותר ברור ולא לקחת את הבן זוג למקומות הומי אדם עם פווול רעש....

באמת שאשמח לתגובות...

שאין לי מה להסביר לך-

באמת אני לא מבינה מה מרתיע...

וגם אם היו אומרים לי לפני שאני יוצאת שיש

לבחור בעיה כזאת-

זה לא היה מונע ממני לצאת איתו...

אולי זה מרתיע אנשים דברים

שלא מוכרים להם,

פשוט,

זה הכל,

ואז הם מפסידים...

ב"ה גם אנשים עם צרכים מיוחדים כאלה ואחרים רוכשים כלים להתמודד עם החיים ולתפקוד נורמטיבי בחיי היומיום. כך שכל עוד זה לא איזה הפרעה נפשית באמת שאני לא רואה סיבה לפסול, ולא משנה אם אומרים לך לפני או שהיא מספרת לך את זה גם אחרי חודש שהיא יותר בטוחה בקשר שלכם..

זה כמו מישהו שיש לו משקפיים- הוא לא רואה טוב.

והיא לא שומעת טוב.

אז מה??

אבל תהני  מהתקופה הזאת,

היא כייפית. אחרי הכל....

איתך בדבר הזה...צרת רבים חצי נחמה(זה מופיע במילון?!)

שיהיה לנו בהצלחה!

בעזהי"ת.

איזה קורסים אתם עושים?

מה שעצלי הבעיה זה הכמותית... חוץ מיחסים... כבר תפסתי את העניין...

איכס אני שונאת מתמטיקה!! ואני לא זוכרת את לוח הכפל אפילו לא עד 10 אז מה רוצים ממני לזכור כמה זה 254 כפול 12 ????

בעזהי"ת.

אנלא עושה בהיי קיו...

וזה נראה ככה : "הי גם אני עושה, בהיי קיו" עכשיו זה מובן??

(כלומר גם אני עושה פסיכו הקורס בהיי קיו...) 

בפעם השניה, אז אני חוזרת על החומר לבד.

כוכלכן נגשות למועד של החגים? (אוקטובר בלעז..).

אבל אני לא חושבת שיש לי כח או רצון לעצב מישהו כמו שאני רוצה, למרות שאתה צודק ויש חומר טוב לעבוד איתו, חשוב לי שהבסיס כבר יהיה מוכן, כי אני מחפשת בן זוג ולא פרויקט.

אולי נוכל לתת לך חומר למחשבה.. כיוונים לפיתרון

אין לנו פה פיתרונות קסם- ולא הסמכה ליעוץ כדי לומר לך את ה-דבר הנכון לעשות

לדעתי את משקפת לא מעט דברים שבהם את לא מרוצה להתנהלות הבחור.

אין לך כ"כ את הטון של "הוא בחור נהדר וטוב אל תבינו לא נכון רק שיש לו סריטה...." כלומר את לא לגמרי מחזיקה מהצדדים החיוביים שכן יש בו

את יכולה אולי לרשום כמה דברים שהוא כן טוב בהם?

לגבי עבודה- האם הוא לא עובד כי אין לו כריזמה להתקבל? או כי הוא חסר אחריות כלכלית?

לגבי יחס לכסף- כן... מבינה אותך.... זה טיפה מלחיץ טון כזה של בנאדם....

(הוא חסכן או קמצן? תהיה...)

איך הוא מסתדר עם הכריזמתיות שלך?

האם זה יותר "מביישן" אותו- או גורם לו להדבק ממך בכריזמה?

איך את מרגישה עם עצמך ביחס לכריזמטיות שלך? האם את מרגישה שזה מצע-גידול שיאפשר לך לפרוח?

(בסוגריים כתבת שאין לך הרבה אפשרויות להכיר.. תשאלי שוב על זה פה- בהזדמנות אחרת, או שתקראי אחורה כמה דפים- מה שענו כבר לשואלים כמוך)

לא מריח לי טוב... להזיע כי הוא רואה תפריט יקר לו מידי?! להירגע !!!!! אפשר בנחת להזמין משהו אחד, הכי זול אבל עד כדי כך?!  אם יש לו בעיה כספית הוא צריך ליידע אותך בצורה ברורה ואז גם תדעי שאין מה לצפות ליותר מידי בתחום הזה.... אבל מפה ועד לשגע את הבחורה ולדבר איתה על מבצעים, לספור דק' וכו'... לא נשמע לי הגיוני....

בכל מקרה- לא הייתי מציעה לך לחתוך כ"כ מהר אלא לברר את הנושא ולדבר איתו על זה בצורה גלויה.... אם תביני שבאמת אין לו כסף- אז כבר תדעי שאין מה לצפות... ותבדקי אם את מוכנה לצמצום הזה או לא.... אבל אם הוא סתם קמצן.... לפי דעתי- אין הרבה מה להתלבט.......

ולגבי זה שאין לו כריזמה... יש הרבה בנ"א כאלה.... צריך לבדוק מאיפה זה נובע.....

בהצלחה רבה בעזהי"ת!!!!!!

הגיוני שהוא אמור להיות קצר בכסף, לא??

מה נשמע כ"כ מוזר בזה??

אני הייתי יותר נבהלת אם בחור שלא עובד, ולא אמורות להיות לו שום הכנסות- היה לארג' ומפזר כספים על מסעדות יוקרה, אן שהוא חסר אחריות לחלוטין- או אולי הוא שודד בנקים בזמנו החופשי?? 

אני מסכימה איתך, אך השאלה שלי לא מתייחסת רק לפשט, אלא קצת מעבר 

כולם מזדעזעים כאן מהיחס לכסף, אז אני מסבירה שאם אין לו כסף- ברור שהוא אמור להיות ככה.

כפי שאמרו לפני- הבעיה האמיתית היא למה בחור בגיל כזה עדיין לא מסודר בעבודה.

חוסר כריזמה אינה סיבה מספיק טובה.

אני מכירה מספיק אנשים כאלה שעובדים,

ו

זה, בעצם, הדבר שאמור להדאיג אותך- לא מחירי המסעדות אליהן הוא הולך!!

שאני מנסה להסתכל קדימה, ולנסות לחשוב עפ"י ההתנהלות הכלכלית שלו היום לחשוב איך הוא יהיה בעתיד, ברגע שתהיה לו פרנסה קבועה בע"ה.

מעבר לכך, אני מאמינה בו שיימצא עבודה קבועה, אבל אני מרגישה שבאיזשהו מקום הוא הרים קצת ידיים וזה לא נראה באופק, זה מטריד אותי קצת.

העניין הוא שהוא גם לא עבד בעבר בעבודה קבועה, אלא רק בעבודות מזדמנות, כך שאין לי גם מדד.
 

לגבי קבלה לעבודה או אי קבלה:
אני רק יכולה להניח שזה קשור, כי יש לו מה להציע, הוא בחור נבון ושקול, אבל לא יודע לדחוף את עצמו, נאיבי לפעמים מדי וזו תכונה שבעולמנו התחרותי לא ממש מעריכים.

אגב, כתבת משפט שאני מסכימה איתו:

"חוסר כריזמה אינה סיבה מספיק טובה.

אני מכירה מספיק אנשים כאלה שעובדים...."

הוא ניסה לעבוד בעבודות פשוטות יותר, אך מכיוון שהוא עדין לא ממש החזיק בהן מעמד...

זו הנק' שניסיתי להבהיר בעניין הכלכלי שהוא חלק מהעניין ולנסות להבין האם זה בסדר שאני חושדת ולא נוח לי עם זה.

כן, זה נשמע גם לי לא הגיוני, אבל אני כל הזמן מנסה לדון לכף זכות, מכיוון שהוא לא עובד, אבל מטריד אותי אם זו לא תכונה שכבר מושרשת בו או שתשתנה כשיהיה באפשרותו לשנות אותה.

נפגשנו כבר 6 פגישות ואנחנו כבר לא ילדים וכששאלתי על המצב הכלכלי הרגשתי שהוא נע קצת בחוסר נוחות בכיסא.

אני לא אדם חומרי, אבל אני רוצה לדעת שבע"ה לא יחסר לי דבר ולא אצטרך להיכנס לעימותים עם בן זוגי על כל שקל שאוציא, כי אני לא מסוגלת להכיל את זה.

לגבי חוסר הכריזמה - זה פשוט האופי שלו, הוא עדין מאוד וכנראה שזה נובע משם.

תודה על העצה!

את צודקת, מישהו שיצא לי להתייעץ איתו בעבר אמר לי שהטון שלי הוא יותר שלילי מחיובי כשאני מדברת על הבחור, אז אם שניים אומרים, כנראה שזה כך, אקח זאת לתשומת לבי.

לגבי דברים שהבחור טוב בהם:
הוא חזק מבחינה דתית, מתחשב, שקול, דואג, רציני מאוד ומביע נכונות רבה להצלחת הקשר, אכפתי, בעל יכולת טכנית טובה, חכם, מחמיא ואמיתי.

לגבי עבודה:
הוא מעולם לא עבד בעבודה רצינית לאורך זמן (הוא תכף בן 30 בע"ה) , כך שאין לי מדד להתנהלות הכלכלית שלו, הוא עובד בעבודות מזדמנות כשיוצא ובאיזו עבודה כביייביסיטר שעתיים בכל יום, מעבר לכך אני חושבת שהוא כבר מתוסכל ולא מחפש עבודה קבועה ומסתפק במה שיש לו כרגע, אינני יודעת מה סך ההכנסות שלו ומהיכן הן מגיעות, אין לי רצון או יכולת לשאול (לא נעים לי), אבל זה מלחיץ אותי מבחינת ראייה עתידית.

לגבי הכריזמתיות :
הוא אוהב את זה שאני אנרגטית ודיי מפעילה אותו, אני חושבת שאני עוד יותר כזאת איתו, כי זה חסר לי ממנו וחשוב לי, אבל אני לא מרגישה נח וגם לא בא לי להיות בתפקיד הזה תמיד, זה צריך להיות הדדי לדעתי.
אגב, הוא נפגש עם בנות רבות לפניי והבנתי שהיו לא מעט בנות שפסלו אותו על כך שהוא לא כריזמתי.

אני באופן אישי חושבת שזו תכונה טובה וחשובה ואני תופסת אותה כמדד להצלחה בהרבה מקרים.

אגב, חשבתי על הכל וקראתי את התגובות של כולם ואולי, אולי הוא פשוט לא בשבילי ואני מנסה בכח.

שוב תודה !

העובדה שהבחור לא עובד מדליקה אצלי לפחות נורא אדומה..
הייתי במקומך מבררת על הבחור אצל אנשים שמכירים אותו... 

בחור שמגיע לסוף העשור השני בחייו ולא עובד.. למה??? 

מכירה מספיק אנשים תמהוניים שלא היו עוברים שום ראיון ועובדים משו כאן מוזר....

בדיוק!

גם אני חשבתי כמוך, איך בחור בערך בן 30 לא עובד ולא עבד מעולם בעבודה רצינית!
האם זה דבר שיישתנה בעתיד?! אין לי מדד...

אם לא היה 9 הימים הייתי שולחת לך את השיר

[צריך לעשות פה סמיילי |אבל על החורבן| !!]

טוב, אני באמת חושבת שאת בבעיה רצינית.

מצד אחד, מדברייך ברור שנפשך לא רוצה בבחור הזה. היא אומרת לך את זה כל הזמן, וזה קול שמוכרחים להקשיב לו.

מצד שני, השכל אומר לך שהבחור הזה מתאים, שהוא פשרה הגיונית, ולמה את מבלבלת את המח?
הפחד אומר לך שאולי לא יבוא יותר טוב. 
והצרוף הזה של השכל והפחד משתקים אותך ומונעים ממך להקשיב לקול הכי חשוב, שהוא קול הנשמה שלך, שאומרת בבירור: אני לא רוצה אותו.

אבל זו לא כל הבעיה!

לכאורה, את אמורה לעזוב אותו. אבל יש לך בעיה לעזוב אותו, כי אין לך את הכלים המתאימים. את הולכת במסלול חיים שבו אין מספיק הסתמכות על האינטואיציה שלך, ולכן אין לך מספיק גב או עמוד שידרה כדי פשוט לעמוד על שלך ולהגיד: סוף! זה לא רק שאין לך כח כלפיו – אלא שקודם כל אין לך כח כלפי עצמך!

ומצד שני, להשאר איתו זה גם לא טוב! כי הקשר הזה בולע לך את האנרגיה. גם כי את קרועה במאבק בינך לבין עצמך, וגם כי את כן נקשרת אליו והוא נקשר אליך, וכל יום שעובר הופך את הכבלים שמחברים אותך אליו כבדים יותר. לכן אני לא חושב שהפתרון הנכון בשבילך הוא להמתין. ממש לא!

לפי דעתי את צריכה ללכת לסוג של טיפול או תמיכה שיעזרו לך להבהיר קודם כל את מערכת היחסים בינך לבין עצמך, שתעזור לך חהתחבר לאני האמיתי שלך, ולכוחות שלך, ובסופו של דבר תביא אותך להחלטה שתוכלי לעמוד איתנה מאחוריה.

האם ההחלטה הזו תהיה להיפרד מהבחור, כמו שאני רמזתי, או החלטה אחרת – זה בכלל לא משנה!!! זו טעות לקחת את הדילמה לכיוון של "לעזוב או להישאר", כאילו שאם תקבלי תשובה על השאלה הזאת פתרת את הבעיה. לא. הבעיה שלך היא עם עצמך, ושמה את צריכה לעבוד.

את צריכה לדבר על זה עם מישהו שמכיר אותך,

כי ז,ה נשמע קצת מורכב. בשביל פורום....

בהצלחה!

היא המליצה לי להפרד כי אני צריכה מישהו עם אנרגיות אחרות שיתאים לי יותר.

אבל עדיין מעניין אותי לשמוע דיעות שונות דווקא מאנשים שלא מכירים אותי

כרגע הוא מוותר בשבילך המון

אבל יגיע יום שימאס לו...כמה בנאדם יכול לוותר?

גם אם הוא אכפתי, סבלני וכו'...

כרגע הוא מסוגל לוותר, אבל בהמשך בדר"כ הרבה יותר קשה.

לכן לענ"ד כדאי להתחתן עם מישו שפחות או יותר בקו מחשבה שלך,

אל תדאגי, תמיד יהיו וויתורים

אבל עדיף לדאוג שיהיה כמה שפחות...

בהצלחה

איך שניכם מגדלים ביחד ילדים? איך שניכם חוזרים בליל שבת מהתפילה? בקיצור, את מצליחה לראות ב'עיני רוחך' את שניכם חיים באותו בית ומקימים ביחד משפחה?

זו נראה לי השאלה הבסיסית במצב הזה.

בלי זה אין מה להמשיך. ואם יש אז אולי הפתרון הוא לסגור וחלאס!

ומה זה קשור לאיך היכרתם, מה שחשוב זה הקשר הנפשי.

נ.ב. 'גבר'- זה נשמע בן 35, הוא עדיין בחור או כבר גבר?

כמובן שהכל על בסיס חוסר נסיון של רווק...

זה בתמונות במחשב... צילמתי מחברת כלה שעשיתי.. 

בעזהי"ת.

מה המייל שלך?

עם כל הפרטים האפשריים רק שאני לא על המחשב שלי כרגע אז אפשר לכתוב מייל ואני אשלח בהקדם....

הן הציעו לך?

הן מציעות לך?

הן בתוך זה, והן יכולות להכיר לך 

את האנשים שלא התאימו להן, שהן חושבות שיוכלו להתאים לך.

תבקשי מהן.

בהצלחה!

על חברות לא סומכים,310,

כי פשוט לא יהיו הצעות למי שכן יסמוך עליהם..

כל הכבוד על האומץ ללכת אליהן,

לדעתי זה מה שצריך לעשות ואני

נגיד,

הרבה יותר קטנה ממך,

אני בקושי בת 20

אז לא שהלכתי אבל שדכניות כן דיברו איתי מעצמן...

אין לך מה להיות מבולבלת,

מה, הם רוצים שיגיעו לגיל מאוחר ואז יבואו אליהן ואז הם יספרו לך כמה שאת בררנית

ולכן לא התחתנת עד היום?? חוצמיזה שאני נזכרת שפעם הלכתי לשדכנית,

שהיא אמרה לחברה שלי שהיא רוצה אנשים מכל הגילאים, גם קטנים- א

ז שוכנעתי ללכת אליה, והיא באמת הציעה לי אחרי זה...

קיצר- אם את רוצה יש לי שתים-שלוש מספרים של שדכניות...

אני נגד להפגש לפני שמוכנים

אבל מה הקשר בין למהר ובין לפנות לשדכנים???

מה זה משנה איך מכירים בחורים,

ומי קבע שגיל 22 זה  צעירה?

בקיצור, אני ממש לא מבינה את הבעיה שלהם

תפני לשדכנים אחרים, אין סיבה שלא

בהצלחה ענקית

נראה שרבים כאן יוכלו לעזור לך.

וגם מכאן אפשר להכיר.

מותר לבכות, זה משחרר...

ומזל טוב! בע"ה עוד השנה תעמדי מתחת לחופה

כואב.

אבל טוב שנפרדתם לפני ההחלטה. ב"ה.

שתזכי למצא בקרוב ממש את הבחור, שבשבילו היה שווה לעבור הכל.

שהקב"ה יתמוך בך ויתן לך הרבה טוב גלוי.

ושיתן לך הרבה סיבות טובות לשמח.

מזל טוב!

זה טוב לבכות ,

שתדעי הכל לטובה ובע"ה תמצאי את הזיווג המתאים לך

טוב מאוד.

החלטות כאלה - טוב שנעשות עכשיו מאשר יותר מאוחר..

מותר שיהיה קשה.

מותר לבכות,

טוב לפרוק את הכאב והעצב..

וב"ה -

במהרה בימינו - זיווג הגון שיתאים לך!

אוהבת,
 

בסופו של דבר הכל לטובה....

תרשי לעצמך לבכות

לשחרר את החלוםשהיה לך- ונגוז...

אחרי שבוע-שבועיים ככה- תתחילי להתאפס... לראות שיש מה הלאה בחיים

קראתי השבת את הספר של מרים פרץ

אמא של אוריאל ואלירז הי"ד

וקיבלתי ממו המון כח

הרגשתי שאני חייבת לדבר עם מרים,התקשרתי אליה

והיא עודדה אותי והזמינה אותי...

איזה מרגש...!!

יומולדת שמח לעצמי...

על שאת משקיעה, מחפשת ומוצאת דברים שיחזקו אותך, ואפילו התקשרת אל מרים!

כל הכבוד על היוזמה. קבעת החלטה קשה ומשמעותית, ומכאן את ממשיכה בגבורה אמיתית! קבלי גם ממני חיבוק וחיזוק, ותקחי את כל החיזוקים למקום האישי שלך, לגדול ממנו וללמוד.

שכוייח אדיר!!

בשמחה תמיד,  וכמובן.....יומולדת שמייח!

שתזכי להרבה טוב השנה ובכלל בחיים

גם אני קראתי את הספר. חזק ביותר. ספרי אח"כ איך היה המפגש איתה... אולי היא תגיד לך משהו שיכול לחזק אחד מאיתנו...

זה באמת לא פשוט... בכלל בכלל לא פשוט....

כל התקופה הזו....

את רוצה - והוא לא

הוא רוצה - ואת לא

שניכם רוצים... וכמעט.... - ואז את מגיעה למסקנה שלא

ככה זה

זו תקופה ארוכה (כיף למי שאצל זה לא ארוך!!)

ולא פשוטה בכלל.. עמוסה רגשית..

ולגופו של עניין -

נשמע שזה ממש קשה לך. לא כתבת למה חתת ולכן אני מרשה לעצמי להציע לך

שאולי תחשבי שוב על העניין...

ואם אפשר גם להתייעץ

ואם באמת באמת הגעת למסקנה שזה לא זה

תשתדלי להרגע

ותתפללי..

שולחת מכאן המון המון חיזוקים וחיבוק!!!

והמון המון מזל טוב!!!

אילה

[בת 22 + שבועיים וחצי...]

יש לי מבחן,עבודה להגיש

והיום השתלמות...

...יומולדת!!

ענק!!!!!

ולא לצערך היומולדת!

מה!

צאי, תבלי,

תהני , תפרגני לעצמך ביומולדת..

מותר וחשוב לבכות ולפרוק,

אבל שזה לא ישתלט לך על השמחת חיים...

יומולדת זה אחלה תאריך...

תגידי מתי ובלנ"ד נגיד ל כאן איחולים וכאלו...

קודם כל- על היומולדת!

שתזכי לשנים רבות נעימות וטובות!

דבר שני- על ההחלטה!

זה ממש שמח שנפרדתם אם זה לא שייך...

(אחרת היית סובלת כל החיים?)

שכוייח על ההחלטה...

וכמובן-

קבלי חיבוק ענק

(מזמן לא דיברנו... )

שאת לא רוצה להתחתן.

לכל בן אדם כיף לעשות את הדברים שהוא אוהב!

אני חושב שמתישהו הכיף הזה מתחיל להימאס/להתפוגג

ובמקומו יש כיפכופים חדשים שעולים

טוב מאוד שכיף לך, זה אולי אומר שלא מתאים לך עכשיו להתחתן.

אבל אין אדם, שלא רוצה להתחתן!

בהצלחה!

יכול להיות מאוד שאת לא רוצה להתחתן

אבל בלי שום קשר ל"כיף לי"

גם אדם שחולם כל חיייו להיות רופא,

לא כיף לו ללמוד עד 2 בלילה

לא כיף לו לשלם כל שנה שכר לימוד

יכול להיות שאפילו לא כיף לו לקום בבוקר לעבודה

אבל זה לא אומר שהוא לא רוצה להיות רופא...

וחוץ מזה בעז,ה-

יהיה לך כיף להיות בקשר עם אדם אהוב ויקר

יהיה לך כיף להפסיק להיוןת תלויה ולבנות את ביתך

יהיה לך כיף לבלות עם ילד משלך

יהיה לך כיף להכין אוכל לבעלך ולילדים

בהצלחה=)

האמת שלא בטוח שאת באמת רוצה...

אולי גם את לא יודעת באמת מה לרצות!!

אני הייתי בדיוק במקום שלך

ויותר מפעם אחת

א-ב-ל

ברגע שיצאתי עם מישהו (וב"ה היה יותר מאחד כזה)

שגם אם זה לא נגמר בחתונה

ואפילו אם אני חתכתי

היה משהו שעשה ל----י טוב בקשר הזה

משהו שנהניתי ממנו

משהו שגרם לי להנות מהפגישות... לפחות חלקית

או לפחות להרגיש מה זה אחד חלקי משהו להיות "נשואה"

(במידה מאד מסוימת)

זה עושה המון!!!

לפגוש מישהו שאני מעריכה בו משהו

(לפחות משהו!!!)

לפגוש מישהו שיש לו כמה מידות טובות

מישהו שאכפת לו ממני (שוב - אפילו במידה מאוד בסיסית... למשל אחרי 2-3 פגישות)

זה עושה משהו!!

[גם אם מייד אח"כ את בעצמך תחתכי. זה לא תמיד סותר....]

ולמי שאפילו זה קשה או לא קורה-

תסתכלי על מבט של זוג צעיר, או ממש מבוגר...

שאומר הכל...

ולמי שגם זה לא מספיק -

תסתכלי על אמא שמסתכלת על התינוק שלה

(או שתסתכלי בעצמך על התינוק שלה...)

ואז תחשבי -

רוצה או לא?

נראה לי שאת כבר מבינה לבד את התשובה...

ו-לא שאלת אבל בכל זאת אני אענה

אני חושבת שאם ההרגשה הזו לא יותר מדי קינית

כדאי לך בכל זאת לצאת

כי בע"ה ברגע שתכירי ותמצאי את ה--אחד (הלוואי במהה!!)

זה יפתור לך את כל השאלות והספקות...

ב"הצלחה ממש מתוקה!!

גם אני הייתי מאלה שלא היה לחוץ להן להתחתן בגלל כל הדברים הנ"ל,

ואני חושבת שבאמת אז לא הייתי מספיק בשלה לחתונה...

(הייתי בשלה, אבל לא מספיק.. זה בכלל לא עניין של בוגר/ילדותי, זה עניין של מוכנות נפשית).

אז באמת, קודם כל בלי לחץ...

ובע"ה כשיגיע הרצון

תראי כמה כיף לך להתחתן,

ועד כמה שדווקא כל המחוייבויות הן עושות את הקשר כ"כ רציני ונפלא.

(יש לנו נטיה לאהוב את מה שאנו משקיעים בו,

אז גם אם תחסכי כסף בשביל שכר דירה וקצת "תסבלי" ולא תקני לעצמך דברים שנורא רצית

את תשמחי בזה כי את חוסכת לדבר יקר, שרק נהיה יותר יקר כגודל ההשקעה).

בהצלחה!

כיף לי לקום מתי שאני רוצה- או אחרי שהשלמתי שעות שינה כמה שדרוש לי

כיף לי לקום ולראות את בעלי לידי

כיף לי לקום להאכיל את התינוק ולהיות אמא שלו

כיף לי להחליט מהרגע להרגע שבא לי לנסוע לטיול שלושה ימים- ולארוז איתי את הבנזוג כדי לא לחפש בנרות חברה שבדיוק פנויה לזה...

כיף לי לקנות לעצמי מה שאני אוהבת - ולבוא הביתה לקבל פירגון ענק מבעלי

כיף לי לתכנן לתכנן כמה כסף ישאר לי אחרי ארנונה/חשמל/שכר דירה- כיף לי לדעת מה באמת המצב בכלכלי שלי

כיף לי לבוא הביתה ויש אוכל של אמא. ב"ה שיש לי אמא -ובית של ההורים לנוח בו.

כיף לי להיות חופשיה מלשאת את כל עול החיים בעצמי.

כיף לי לא לדאוג מה יהיה איתי בעתיד, מה יהיה כשאהיה זקנה, מה יהיה כשאהיה חולה, כשאהיה לא כשירה לעבוד

כיף  לי להיות בקשר עם אדם אהוב ויקר

כיף לי לדעת שהוא תמיד אוהב- גם ביום שהייתי קצת פחות נחמדה...

כיף לי  להפסיק להיוןת תלויה ולבנות את ביתך

כיף לי לבלות עם ילד משלך- להיות שותפה לפלא הזה של הבאת ילדים וגידולם

כיף לי להכין אוכל לבעלך ולילדים- לגבש סיגנון אוכל שהוא "האוכל של הבית שלנו"

כיף לי לעבוד על המידות שלי- להיות אדם עדין יותר, שולט בעצמו יותר,

כיף לי להיות אדם מודע יותר לעצמי

כיף לי לחיות בשיקוף הנהדר הזה של "עזר- כנגדו"

כיף לי לעבוד על הזוגיות שלי- להעצים את בניין האהבה שלנו עם כל יום שעובר

חוצמזה-

מי אמר שכל מה שעושים בחיים- חייב להיות כיף?

נשמע לי שאת בינתיים לא בשלה לעצמאות הזו

אולי עצמאות כלכלית- תהיה מה שיביא לך את הרצון לצאת מהסינר של אמא

ואת אלו "שמאבדים", מחליפים בכיפים אחרים.

נישואין זה לא שיעבוד, כל אחד יכול להמשיך עם הכיפים שלו, ולהציע לבן זוגו להצטרף.

אומנם, התינוק בוכה, כמובן מתעוררים. אבל מי אמר שאי אפשר ליסוע לטייל,

מי אמר שאין יותר אוכל של אמא.

כיף לי שאני יכולה לצאת עם חברות עד אמצע הלילה

כיף לי שאני יכולה לעשות מה שבא לי,

כיף לי שאני  יכולה להחליט החלטות בעצמי

וכיף לי שאני יודעת שעוד כמה זמן בעז"ה כל החיים לא יהיו רק שלי,

כיף לי לחשוב שיהיה לי שותף לחיים

כיף לי לנסות למצוא אותו,

כיף לי לדמיין שכשאני יהיה נשואה אני לא יהיה מעצבנת כמו חברות שלי...

כיף לי לאהוב ת'חיים,

קיצור, כל החיים הם כיף, העניין זה ההסתקלות...

בס"ד

כיף לי לחיות עם מישהו

כיף לי לאהוב ולפנק

כיף לי להכין אוכל לחבר הכי טוב שלי

כיף לי לעבוד על המידות שלי

כיף לי לטפח את הבית שלי

כיף לי עם המשפחה החדשה

כיף לי להיות בהריון

כיף לי להתעורר בלילה

כיף לי להגיע לאמא ולהתפנק שם הכי הרבה

הכל תלוי בהסתכלות...

כיף לא להתחייב למשהוא לפחות לא רציני

כיף     לי להשתתות

כיף לי    להיות כל הלילה ערה עם חברות וללכת להיתקלח ולישון ליפנות בוקר(בימי חמישי)

כיף לי    לעשות מה באלי 

כיףלי     לעבוד מתי שבאלי במיקרה שבאלי 

וכו' וכו' 

רע לי       לא להיות משוחררת

רע לי לקחת אחריות לכל החיים 

רע לי לידאוג לכמה אנשים שלוש ארוחות ביום כביסות וכו וכ'

בקיצור עכשיו טוב ואני לא רוצה שיהיה רע לי   אבל כמו שאמרו החברים לפני אולי לא היתבגרתי מספיק 

להיתבגר משמעותו לדעת לקבל את הרע לי? או פשוט לא ליראות אותו?

בס"ד

זה מעצבן לשמוע את זה, ומעצבן להגיד את זה-

אבל לא סתם צריך להתבגר לפני שמתחתנים...

מה את חושבת שזה אומר?

[לא הבנתי. מה בעצם השאלה פה? האם אחרי החתונה צריך לוותר על כל הדברים האלה?]

ואני אישית בכולופן,

לא אמרתי לא לראות את הרע,

אלא שלעניות דעתי,

כל דבר בחיים הוא כיף,

אלא מה, כל דבר בשלב שלו-

עכשיו אני יהנה מלהיות לא  נשואה, ואני ינצל ת'זמן

הזה לעשות דברים כאלו,

וכשאני יהיה נשואה,

אני יהנה מלהיות רעיה ואמא,

למה לא?

למה מה שלא מוכר הוא רע בהכרח?

למה להתחייב לאדם יקר ואהוב זה רע?

למה לדאוג לילדים שנוצרו בגופך זה רע?

למה זה לא ברשימת הכיף?

בעזהי"ת.

צדיקה ממך לא ציפיתי...

בטח שיפתחו כאן שרשורי מי ער...

=\

אני באורות...

ה' ירחם

סתם לא נרדם אחרי שישנתי מלא בשבת.

צדיקה את צריכה למצוא משחקים שבאמת יעירו את הפורום.

וסליחה שלא הייתי פה בשבוע האחרון לרגל מעבר הדירה.

בעזהי"ת.

עדיין בקריה?

איך הכותרת נשמעת? מזוויעה?

אז ככה. גרנו בקומה 2.5 ואשתי כידוע לא יכולה להגיע לגובה הזה אז שכרנו לה בית בקומת קרקע. אבל הדירה לא מספיק גדולה גם לה עם כל הציוד וגם לי ולילדים אז עד עכשיו התרוצצנו בין 2 בתים.

עכשיו התפנתה הדירה שבדיוק מולה ועברנו לשם.

אחרי ההסבר זה נשמע יותר טוב?

אבל זה כבר חשבונות של מישהו אחר כמובן.

וסליחה על שריפת מצב הרוח המרומם פה.

אה, וגם אני ערה אבל זה לא נחשב, אני לא ממש מהפורום הזה.

שיהיה לכם יישוב טוב והתארגנות נעימה (איך קוראים לתהליך הפירוק -ארגזים? התארגזות זה הפוך...)

אני לא צריכה להמציא משחקים- תראה איזה היענות למשחק המוכר "מי ער?" !! 

חוצמזה אתה מוזמן בעצמך להמציא משחקים אם בא לך

אחרי ההסבר זה נשמע כמו הדבר הכי רומנטי ואוהב שזז פה בעולם

בעע.. מסמכים טיפשיים..

בעזהי"ת.

ב12 מתחילה לי משמרת..

שה' יעזור לי לקום.

תתפללו עלי...

שיבוא כבר..

על הכח..

ועובדת..

(על המידות)

ב"ה היה היום יום עמוס ומצוין , אחרי שבוע עמוווס

ד"ש מ...

גבר שאוהב בחורה, ירצה לשנות בה רק דבר אחד-

שם המשפחה.

פורום נוג"ה מתמחים בדיונים על צניעות... אולי תשאלי אותם?

יצאתי לדייט ותהיתי אם להשאיר אותה...

אין הלכה כזו לא לשים פשוט אוהבת את זה. ואני חושבת שאם היא דוסת ומתלבשת ככה אז אם יגידו לה שזה בעיה הלכתיתי היא תוריד את זה .זה לא אומר עליה כלום

ילא יודעת מה מבחינה הלכתית..אבל יש בנות שהולכות עם גרביים כדי שלא יראו את כפות הרגליים,זאת אומרת שיש בזה עניין של צניעות שעדיף שבכלל לא יראו את כפות הרגליים,ויש רבנים שהתירו אם החצאית מגיעה עדהקרסול,אבל לא נכנס לזה עכשיו..כי כל אחת הולכת לפי הרב שלה,אבל טבעת ברגל מושכת את העין..ולכן לא נראה לי שזה מתאים.ועדיף לוותר על זה.אולי תשאלי רב

גם אם זה לא הכי צנוע בעולם לא אומר שצריך לוותר על מישהי בגלל זה

מילא  אם שאל אותה והיא אחת שלא שמה ולא אכפת לה מההלכה

אבל שיברר זאת לא ישר פוסלים יש מצב שמחר בעצמה תגיע למסכנה שזה לא שייך ותוריד את זה.

לא קובעים לפי דבר קטן מה טבעו של הבן אדם זו ממש היסתכלות חיצונית

הבן אדם מורכב ולפעמים גם טועים בדרך זה לא הופך אותנו להיות "לא דוסים".

שזה מרתיע, וזה מה שנוגד את הענין של ה"חיצונויות לא קובעת.."

נק למחשבה.

בעזהי"ת.

בעצם, אולי זה טוב.

אחלה סינון...

אבל היא שאלה אז אמרתי שלא נראה לי שזה מתאים באופן כללי,אבל כל אחת שתלך לפי מה שהיא חושבת ושתברר את ההלכה.

חחחחחחחחחחח

ואם את בת אז נירא לי עדיף להוריד

כי כל אחד מסתכל על דברים בצורה אחרת

ויכולים לפרש זאת בכל מיני דרכים

אז חבל להפסיד בגלל זה

בזמני  ( איך שאני נשמעת קשישה...)

צמיד ברגל היה יוצא דופן אבל אני ממש ממש אוהבת את זה , באמת.

לדייטים יצאתי ללא.

מצאתי בחור זהב ובמהלך חיינו המשותפים- שיתפתי אותו ברצון לענוד צמיד ברגל

הוא אפילו לא הביין מה הבעיה בעצם...

אחרי שכבר מכירים היטב- אפשר לגלות הפתעות: לא כל דבר חיצוני שהוחלט שמשדר משהו פנימי- אכן משדר זאת.

ואגב, אני די דוסית- יעידו מכירי...סתם "סעיף" הענין הזה עם הצמיד. ממילא בקושי רואים אותו עם החצאיות הארוכות.

אני ככ מסיכמה איתך. זה באמת הגישה שלי, ושבחרתי ליישם כבר.

אותי מעניין גישה של הבנים בענין...

למרות שאני בייני"ש די פתוח, שלא אכפת לו מדברים מוזרים.

הייתי שואל את עצמי 'למה' 'מה היציאה'. בטוח שזה לא היה מוסיף לה נקודות.

כי כשאני רוצה לצאת עם בחורה 'דוסה' אני רוצה שיתבטא בלבוש, וחושב שזה מתבטא בלבוש. והטבעת אומרת לי- היא לא כזה 'דוסה' כמו שרצית. דבר מוזר מבטא יותר מאשר החצאית הארוכה, הוא מבטא מה באמת האדם חושב. 

לכן אני הייתי ממליץ להוריד. ואם יש קשר טוב אח"כ, לדבר על זה. 

לכל אחד יש את הנקודות המוזרות שלו ואת הדפקים שלו- לא צריך להודיע הכל בהתחילה. אפשר לחכות שיווצר קשר, שההכירות היא כבר יותר עמוקה, ומכירים את הצדדים המיוחדים של הצד השני- ואז גם יציאות מוזרות נראות הרבה יותר טוב.

|נשיקה|

את מבינה שיש בזה "משהו שונה, משהו בעל הגדרה", אחרת לא היית שואלת.

תשאלי את עצמך,

אם היית יוצאת עם בחורעם הטבעת, והוא היה מעיר על זה . אם היית מסכימה להוריד(לא עקרוני בעינייך) אז עדיף שתתחילי בלי זה ובהמשך תנהגי כרצונך.  אם לא היית מסכימה להוריד (לא מוותרת על זה) אז תתחילי עם זה מהתחלה.

קחי בחשבון שהנפגש איתך, בשלב ראשון,  לא מכיר אותך, מעלותיך, מה עקרוני לך ומה סתם. מה שהוא רואה מול עיניו, זה מה שהוא יודע, לכן שווה תשומת לב, במיוחד בתחילה. 

אני מניח שיש כאלה שיפסלו על דבר כזה אז לדעתי עדיף להסיר בהתחלה ואחרי שיכיר אותך קצת

תשימי את הטבעת.

לבטא כמו שאת מאמינה ואוהבת!

אין שום סיבה שתעשי חשבון על כל דבר קטן שאיזה מישהו לא אוהב.

את צריכה להאמין שאת המיועד לך בעז"ה תמצאי ועדיף שהוא יקבל אותך כמו שאת,

ולא שתחנקי את אישיותך.

מי שדוחה אותך על דבר כזה, הוא באמת לא מגיע לך!

מבחינה הלכתית אין שום בעיה.

אבותינו ואמותינו היו הולכים עם עגילים, טבעות וכו'

בהצלחה!

ברור שצריך לדבר על זה, כמו על כל דבר שחושבים, רוצים, וכו'.

וכמו שהיא אמרה, היא כן 'דוסה', אלא שהיא חושבת שזה יפה.

אז למה להבליט צדדים שלא מרכזיים ומשדרים במבט ראשון ההיפך ממה שיש בפנים?

קודם כל אני חייב למשקיף תודה כי אהבתי את הגישה ואת הרעיון איך לבדוק את עצמי אם זה עקרוני לי או לא

אני רוצה להוסיף ולשאול את כולם (בנים ובנות) מה דעתכם על מי שהולכת עם 2 עגילים (באותה אוזן)

הרי ברור לכלם שגם כאן אין שום בעיה הילכתית אבל האם זה בכל זאת יוצר רושם מסוים על הזולת?

יש עגילים קטנים ועדינים שאפילו בקושי שמים לב אליהם,

ויש עגילים בגודל של.....שזה מבטא משהו, ועושה רושם שונה על אותה אחת..

נכון לפעם אולי היה חריג. כיום זה ככ לא משקף כ-ל-ו-ם. ממש כמו עגיל ראשון... ובד"כ מי שכן עגיל שני משקף אצלה, יהיו לה יותר משתיים.

נגיד נזם, אומר הרבה..

הם מאורסים...

אני יודע על עוד 8, אני חושב.

אני גם יודעת על עוד, אבל זה סוד...שששששששששש

לכל הזוגות שהפורום לא הגורם הראשון ששידך ביניהם- אבל בלי זה- זה לא היה יוצא לפועל..

לכל הזוגות שהשתדכו דרך מישו שהכירו בפורום- ולכן הם חצי-זוג-פורום או זוג-פורום-עקיף

לכל הזוגות שחשיפת הזהות הוירטואלית שלהם לכל באי עולם- לא תועיל להם בחיים, או סתם לא לרצונם

כולכם ברוכים!

מי יתן וירבו כמותכם בישראל!

לרשמית הזוגות השלמה -והחסויה- אפשר לנסות לסחוט מידע מאדמיננו- חברת השכרות שלישי עולם הבא בע"מ

ויש גם את אלטנוילנד ורחלי3- אבל אני לא זוכרת אם הם הכירו כאן או לא....

מה זה מסו"ט?

אז יש גם אותם,

מסוט זה מחשבים סלולארי טכנולוגיה

(כל פעם שתרצי לשלוח לו- את יכולה לשלוח לי...|מזמינה|  וזה יעזור לך לפרוק קצת... בלי נזק גדול מידי)

משפט אחד שכתבת תפס אותי חזק-

"

נכנעתי כבר לעובדה שגם לך יש רגשות.

מה שעוד יותר קשה לי להבין

.... "

למה להכנע לעובדה הזו?

אי אפשר >לכבד< את זה שיש לו רגשות?

ויותר מזה-

להבין- שגם לו יש תובנה. ושאפשר לכבד את ההבנה שלו -גם בלי שאת מבינה

(לסמוך עליו? כן.. אולי... קצת.... בקטע של ההבנה שלו ש-לא.)

תודה על תגובתך צדיקה

אפשרי ביותר לכבד את זה שיש לו רגשות,

אבל המצב אצלי קצת יותר מסובך.

החלטתי להכנע לזה,

לאור העובדה שהוא זה שתמיד אמר שאין לו רגשות..

אלא שזה לא נכון.

ורק עכשיו התחלתי להבין את זה

ממליצה על שדכנט . 

בהצלחה!

קודם כל, יש לך מה לחפש כאן, באחריות... תרשמי בשרשור היכריות למעלה.

דבר שני, תשדרי לכל העולם- אני רוצה!

חוץ מזה יכולים להפנות אותך פה לכל מיני שדכנים, וארגונים טובים (אלירז- לטיפולך)

את הכרטיס אישי שלך פה -כבר עידכנת?

לשירשור הכירות הנעוץ לעיל- ענית?

המון אושר והצלחה ביחד,

כיף לשמוע יצא מכאן עוד זוג.

שה' יברך אותכם בכל מילי דמיטב..

מלא מזל טוב

שמחה ואושר

איזה כיף!!

רק אושר ושמחה!

בניין עדי-עד!

רק אור ושמחה!

(איזה מס' זוג - פורום זה?)

שתזכו להקים בית נאמן בישראל...

אבל זה מה שמשה אמר לנו.

בכל מקרה, אני משערת שיוצאים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים.

מזל טוב!