פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1579)

ובכל זאת צריך לדעת למי להקשיב, ולא לתת לאנשים להוריד לנו את הרצון להתחתן.

ואולי הם אומרים את זה כדי לנחם אותנו...

עיין בספר אדם וביתו של הרב סולובייצ'יק, ותקבל פרספקטיבה אחרת על הנישואין.

כי יאלו היה לי כוח הייתי מחפשת בהיסטוריית הפורום -שאלו על זה פעם- וגם ענות אז תשובות יפות

קודם כל- כן מדברים על זה.

ששכינה בבית, שעזר כנגדו, ששרוי בלא אישה- בלא טובה..., שאהבה אחווה שלום ורעות,

כל אחד מהסיסמאות האלו- זה כותרת לספר שלם- לא רק לשיעור -בנושא

מצד שני-

אני מבינה למה מרגישים שזה לא מדובר

כי יותר קל להחצין- לדבר בחוץ על- קשיים

ויותר נראה לאנשים חשוב לדבר על הקשיים- שעלולים להרתיע...

ויותר קשה לדבר על השמחה- שהיא יותר אישית- פחות מזמינה לדבר עליה לעיני כל ישראל

זה נדמה מובן מאליו- אנשים מחפשים שיהיה להם טוב- לא? מה אני צריככה לשכנע אותך שאתה רוצה אישה?!

נישואין זה טוב

זה מצויין

זה לא קשה- זה החיים

זה אחלה דבר- מומלץ בחום!

(הנה אני קונטרה ל"כל האנשים" "כל הזמן")

אולי מי שאומר ככה-

או כי באמת על קושי אתה רוצה לדבר (במקרה של חברים)

ואז זה לא רק בציבור שלנו

או כקונטרה לסרטים(במקרה של רבנים) שלא הכל לבבות וכו''

דרך אגב- עבודה ופרנסה ולימוד תורה לא קשורים לנישואים אלה לחיים

האמירות האלה קימות בעיקר אצל הבוגרים יותר אלה ששקועים עמוק ב"חיים"

מה לעשות אנחנו חיים בחברה שכדי להיות כמו כולם צריך לקטר

ואם אתה לא אז אתה לא!!!

משלב מסוים בחיים אנשים ונשים שוכחים את העיקר בחיים ועסוקים בתיפעול השוטף של החיים

יסלחו לי הבנות אבל זאת הדוגמא שעולה לי בראש

למשל אדם לומד בישיבה ומגדיר לעצמו שהתורה היא מרכז חייו ואת כל מרצו הוא משקיע בתורה הקדושה

לימים עוזב את הישיבה ללימודים או עבודה בהצהרה שהתורה היא הציר שסביבו החיים מסתובים כלומר נעבוד כמה  שעות ביום ובשאר הזמן אני לומד.    ואם ישאלו אותי אז אני קודם כל בן תורה וכו..

עם הזמן (וזה לא משנה אם ריחיים בצווארו או שעוד לא) המתח הרוחני יורד ואדם בגלל התעסקות בדברים אחרים לאט לאט מוריד בקביעויות או בשעות לימוד ומהר מאוד נשאר רק עם רצון ובלי שום חיבור בין הרצון הישן לעולם המעשה

הסיבה היא ירידת מתח בגלל חוסר השקעה (בלימוד מוסר וכדומה בהדגשת הצורך בהתקדמות)

התירוץ הוא שטף החיים

אותו הדבר בדיוק בזוגיות 

כולם מתחילים במתח גבוה את חיי הנישואין  ומבטיחים לשמר את המתח (וארשתיך לי לעולם)

אבל אי אפשר לחיות באופן מתמיד במתח גבוה כי החיים בנויים מעליות וירידות

ויוצא שאחרי הירידה הראשונה כולנו מתאוששים ושוב עולים אבל מה קורה אחרי הירידה השניה והשלישית?

מי שלא משקיע שוקע בחיי היומיום וזה התירוץ

ואם בסביבה המקולקלת כולם "קשיי יום" אז "כנראה" שזה המצב הנורמלי ומי שמתחתן חווה את התמודדויות ולא את רגעי האושר

אבל הן עם כלביא יקום או במילים אחרות אתה יכול להיות מורם מעם ולהחזיק את  הראש מעל המיים ולא לטבוע בביצת הקשיים(שקיימים אבל הם לא עיקר חויית החיים)

להנות מזוגיות טובה

להנות מהילדים

להתחבר לתורה

להתחבר לתפילה

להנות מאומנות טובה מוסיקה או כל מה שמעניין אותך

להתחבר לעצמך ולחיות את מה שחשוב

חשוב מאוד להיות מחובר למציאות ולא לחיות בדמיונות שהעולם ורוד  אבל לא להיות עסוק בלשרוד כי לא לכך נוצרנו

כנראה הגבתי במקום לא נכון אבל דברי מתייחסים ללביא בראש השרשור

אגב אני מבין שלפחות את הכותרת קראת....

אשמח לשמוע תגובות

כמה יוצא לשמוע מנשואים:

החיים לא תמיד דבש..

לא הכל וורוד..

וכו' וכו'.

ממש לא כיף!

מקווה שכשאני אתחתן אפיץ את נבשורה כמה נישואים זה נפלא..

מי שבכל שלב בחייו מקטר

-נו מתי כבר גומרים את האולפנה/ישיבה תיכונית"

-וואי ש"ל זה נורא קשה,עומס, שגרה...שהשנה כבר תיגמר"

-דייטים זה תקופה קשה ומיאשת

ואז מתחתן ומפיץ  "לא הכל ורוד"

חוץ מזה גם כאלה שמפיצים שלא הכל דבש וורוד, לא אומרים- אל תתחתנו ,

אלה למרות שחשבנו שאיחרי החתונה כל הבעיות יפתרו ויהיה דבש, יש גם קשיים

אז פרופורציות

אבל באמת בעז"ה שתזכי להתחתן ולהפיץ את הבשורה...

אממ... אתה יכול לארגן טיול סוסים רומנטי או טיול טרקטורונים,

אפשר ללכת למעיין ושם תארגן מראש (שיהיה לה הפתעה) ציידנית עם דברים שווים (יין, עוגה, דובדבנים.. כל דבר קיטשי אחר),

תעשה רשימה של דברים שעשיתם ועברתם בשנה הזאת ולפי זה תארגן איזה משהו (נגיד תעשה לה חפש את המטמון במדרחוב או מקום כזה ואז בכל חנות היא תקבל איזה משהו קטן שקשור..)

בקיצור, הכל תלוי ברמת הכוונה שלך להשקיע.

בחיים לא שרדתי עם מישהו שנה אז זה המקסימום שאני יכולה להציע

או לונדון, עניין של טעם.

זה לא טענה..

כדי לסנן את כל ויכוחי ההלכה מאר"מ.

אבל הוא יפתח פורום חברתי לבוגרים, רק כדי שלא נהייה פה?

חוצמזה,

ממקורות יודעי דבר, נודע שיש פורום סגור של "לקראת נישואין וזוגיות", שמשמש בתור פורום חברתי.

אף פעם לא הוזמנתי לשם,  וגם אין לי רצון להיות בפורום סנובי שכזה.

אבל, אם יש פורום חברתי, למה הוא סגור ולא פתוח?

ובכל זאת, לא פורום לנ"ו זה המקום... אנשים באים לפורום כדי להתייעץ על דברים עמוקים וחשובים להם, כשהאווירה היא "מי ער" וכו' זה מאוד משנה את התפיסה של הפורום.

ועוד נקודה קטנה, אותם אנשים שמחפשים את החבר'ה הם כמות מאוד קטנה של אנשים, שהכינויים שלהם ידועים..

שרשורים "חברתיים"

למי שרוצה להתייעץ ,ולמי שרוצה ליעץ,  זה לא באמת אמור להפריע

חוץ מזה שהטענה על הפורום הסגור נכונה-

יש פורום של לנ"ו שהוא פורום גם חברתי, למה בסגור מותר?

בקיצור אני נגד לנעול אלת השרשורים

(למרות שאני לא משתתפת בהם)

אני לא נגד חברה. אבל תלוי איך החברה מתנהלת. אנחנו מתמודדים עם הפורום הזה לא למה בפורומים אחרים זה אחרת.

א. מדובר באותו פורום -רק הסגור...

ב. לא הבנתי, הבעיה שלך היא עם "הרמה" של השרשורים החברתיים?(באיך החברה מתנהלת...)

חוץ מזה האם מישהו ש'מתייעץ' התלונן אי פעם?!

לא מכיר את הפורום הסגור וכמו שאנשים אחרים אמרו פה גם םה לא מכירים אז להכניס אותו לדיון זה לא קשור

ב. הרמה והתכיפות

ג. כן, הרבה התלוננו, לא על דפי הפורום.

עמדתי ברורה ומוסברת שכלית... באמת כואב לי על החוסר במקום של אנשים שמחפשים חברה בגילם... ובכל זאת..

יום נעים

כי אלו שמתלוננים, נמצאים בפורום החברתי הסגור.

יש הענות גדולה לשרשורים החברתיים, נכון שזה לפעמים רצף של אוותם מגיבים, ואני בתוכם. אבל, זה שירשורים שלרוב מגיעים ל40 תגובות, ולא מזיקים לאף אחד.

עמדתך מוגבלת שכלית, מכיוון שאתה מוציא אותנו כאנשים שכל "חיי החברה" שלהם מרוכזים רק בפורום. וכאילו אין לנו חיי חברה בגילנו הבוגר.

מה לעשות, שבשעות הלילה, כאשר אנו ערים, המחשב קצת יותר זמין מאשר לקחת ת'רכב ולנסוע לחבר?

קיצר, אתה יצאת ****

(אל תענה, אמרת תגובה אחרונה, תישאר עם המילים שלך...)

יש כאלה שמתלוננים ולא נמצאים בסגור, ולהיפך.

זו פשוט הקבלה לא פיירית...

לא מכיר משהו(את הפורום הסגור), לא אומר שאנשים לא יכולים להכניס אותו לדיון

בדיוק כמו שאתה הכנסת לדיון טענה שיש כאלה שהתלוננו לא על גבי הפורום-

אני לא מכירה ,(ודרך אגב ,אז שיתלוננו על גבי הפורום ...)

 ובקשר לרמה- זה ענייין של טעם אז אני לא אתווכח- לי אין תלונות

לק"י

מבקרים בפורום יכולים לחוש בנוח לשאול שאלות..

אבל המשתמשים הקבועים גם רוצים לחוש בנוח כשזה לא כל היום חפירות על מצבים כואבים, מביכים או דייטים ראשונים.. כאילו מה לעזאזל מתחדש פה?

תוכל לעיין בהיסטוריית הפורום כמה שאלו על דייט ראשון וכמה על לספר להורים עכשיו או אח"כ...

מה יהיה???

כמה המכורים לפורום יכולים לקרוא את אותן השאלות מבלי להשתגע?

וחוצמיזה כמו שאהוד אמר- פורום הלכה ואר"מ לא רוצים לפתוח כי זה כמעט אותו נושא אז שזה יהיה בפורום אחד, למה פה זה לא יכול להיות ביחד?

זה שאתה לא בחבר'ה האלו "שהכינויים שלהם ידועים" זה לא אומר שאין פה צורך לאנשים לכתוב גם דברים שלא בדיוק מתקשרים לעומק והמחשבה שנטווים פה בפורום... 

מה גם שזה עדיף על פני אותם הח'ברה שרושמים בפורום הזה מכמה ניקים שונים, כדי לתמוך בדעות הלא חכמות במיוחד שלהם.. 

ושלא תבין לא נכון, ממש אין לי בעיה שיפתח פורום חברתי, [חוץ מזה שחבל שיש כבר אחד כזה, ] פשוט-זה לא אומר שצריך לנעול פה שרשורים באטימות כזאת וללא כל הסבר או הערה מקדימה..

מי שיש לו בעיה מסויימת אגב עם מה שקורה פה יכול לחזור לספר שלו.. תהיה חזק.

כי זה השאלות שאמורות לעלות בפורום "לקראת חתונה ונישואים". אני מבין שאתם צריכים מקום לחברה, אבל למה שזה יהיה פה? כי פה ממוצע הגיל יותר גדול? בסדר אז תפתחו פורום חברתי של גיל יותר גדול, למה בפורום לקראת חתונה ונישואים? זה בדיוק הסיבה לנעול את השרשורים האלה...

לק"י.

אפשר להסביר את זה יפה..

לבקש מאיתנו בצורה יפה [אפשר גם לרדת על הברכיים ולהתחנן..] לנהל פורום חברתי ל18+ ...

כל עוד אין כזה מי אתה שתגיד לנו לא לכתוב פה מה שאנחנו רוצים??!?!?

נראה לי שאת צריכה איזה קרטיב וכורסא לנוח כמה דק'.

הוא פשוט לא קשור לדיון.

הוא פורום חברתי של כמה אנשים, שבמקרה, חלק די גדול מהראשונים שם, הגיעו כקבוצה מהפורום פה לפני שנתיים וכמעט וחצי.

הוא לא ה"מקביל החברתי" של הפורום הזה. ממש לא.

לק"י.

השערות לכמה זמן ייקח עד שגם השרשור הזה יינעל יתקבלו במערכת בשמחה..

להתווכח בנושא.

פשוט אתם יכולים לפנות לכבוד המנהלת 

ולדבר איתה מעומק הלב ובנחת, בשביל זה היא פה.

ואם אתם חושבים שסגרו את שרשוריכם בלא צדק, אז תפנו!

וחוץ מזה שאני חושב שצריך בקרה מסויימת, יש לפעמים שרשורים

שגולשים לדברים לא טובים וכדי שלא יהיה אנרכיה צריך מישהו שיסדר. 

לק"י.

שיפנה לאנשים המתאימים...

לי אין בעיה. אני לא אפנה.

אם למישהו מפריע שאני כותבת, או שיבקש ממני.. ואם מתחשק לו לנעול... אז, אני אעשה את שלי.. 

[אלירז- מזכיר לי משהו הכותרת שלי.. חחחח  ד"ש.]

כמו שהוא פונה למנהלת גם את יכולה.

זה פשוט רק להזיז את שרירי האצבעות, לא כזה קשה.

פעם זה באמת היה גם פורום חברתי...

נגררים כאן לדיונים ששייכים לפורומים אחרים ובד"כ הם נגררים מהתחלה של הודעה קצת טיפשית...

אמור להיות פורום סגור של לנ"ו. שם אני מתארת לעצמי שאין נעילות.

חוצמזה- פניה למנהלי האתר יכולה לפתור את העיניין במהירות במקום לקום ולצעוק.

יודעים מה? אני אנסח כאן משהו ומי שבעד שישרשר מתחת- "אני" או כל תמיכה אחרת. ונעביר את זה למנהלים.

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

לכבוד מנהלי אתר "ערוץ שבע",

אנו, חברי פורום "לקראת נישואין וזוגיות" נשמח אם יפתח פורום המיועד לבני 20 ומעלה שיאפשר לנו לדבר גם על נושאים חברתיים ולאו דווקא זוגיים.

בתודה מראש-

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

[מכאן- זה אתם. אני אדאג להעביר את זה הלאה]

בדייטים מדברים רק על חתונה, שמלה תזמורת טבעת????

ממ"ש לא

מדברים על כל מיני נושאים מעניינים.

ואם בדייטים ככה- אז בפורום של המדוייטים גם אפשר לדבר על עוד נושאים.

נא לא להיות חשוכים

בשביל שהפורום לנ"ו יהיה חי ונושם אז צריך שיהיה גם אווירה חברתית.

אחרת זה סתם יהיה חשוך כמו שאמרו מעליי.

גלוק היא אחת מהם

גם יאירי הוא אחד מהם

ושמעתי

מה שיש לכם לשאול ולהגיד

וחשבתי על זה לא מעט

זה איזון מאוד קשה

לתת לכולם מקום

לתת גם לביישנים מקום להתבטא- ולתת לרדינאמיים מקום גם להתבטא

(אני מתחילה להרגיש שאני אומרת משפטים של מורות.. בקשה שמישו יעצור אותי!)

החלטת ההנהלה (כלומר אדמין ואנוכי צאדיקה) היא-

שירשורי מי ער? מואזין ושאר שטויות-לילה--

נאפשר להם להשאר פה-

אבל הם ינעלו מידי בוקר.

חוצמזה תהיו יצירתיים ותמציאו שירשורים חברתיים ביום- נראה מה תצליחו להפיק

אני מציעה לכם אתגר- שירשור שיש בו מספר מירבי של כינויים (ולא פצלשים!)

[ומשה לא פחות]

מי ער??

ייי

הם עוזרים להיכרות מעמיקה יותר עם הניקים

ואולי על מצע נוח יותר וחברותי אנשים יכירו פה באמת למטרה האחת והיחידה..

לא מבינה למה לדכא אותם?

או מה בדיוק המכשיר הזה?

לעשות בכל אופן כן זה ביפר של כ"כ ולמטה זה המסחנית הארוכה שלי כדי להסתיר משהוא אחר שלא אמורים לראות לא אמורים לראות

עם כולן פה כל כך מיואשות רנאה מה הם מוכנות לעשות כדי להתחתן!

יש לך שיטות בהחלט יעילות לצנזר....

שתהיה בריא!!

מי שמפרסמת אותו על דלת ביתה - זוכה בחתן חינם

פרי שיעמומי - אם זה עזר למישהי, תעדכני..

סתם עברתי פה

כל אמא לחוצה תשמח לדבר כזה בבית!

מאוד תמה אם היה נחת רוח למחבר הספר מהדיון

רבי משה זכות היה מגדולי המקובלים לפני כ400 שנה

והספר עוסק בקבלה מעשית

את הספר במהדורה הראשונה מכרו רק לאנשים ידועים ששומרים על קדושה וטהרה וכו... ודאגו שלא יגיע לידיים הלא נכונות

כנראה זה לא ריווחי אז הוציאו מהדורה שניה והפיצו בחנויות הספרים

אגב במהדורה הזאת נפלו הרבה שיבושים

(רפי שים לב שרק כתוב שיש הסכמות של הרב כדורי והרב אליהו והרב מויאל ואין את הנוסח של ההסכמות בספר)

וכנראה שזה הגיע לידים הלא נכונות

אזהרה!!!

אין להתעסק אא"כ מי שכותב בקי במקצוע הזה וגם צריך שיהיה

זכר

נשוי

טהור

טהור ע"י אפר פרה (מובא בהקדמה של הספר) או שזה מקרה של פיקוח נפש

הדברים הם לא נושא לחוכא והיתלולא

לא מצטער על הכבדות פשוט הייתי חייב למחות

עם מישהיא רוצה שתלך לסופר סתם שיכתוב לה ואם לא אז לא אני לא כתבתי עדיין קמעות ולא נראה לי שאני אכתוב אני בכלל לא מתעסק בקבלה ולא לומד קבלה אני רק קורא קצת ספרים! בכל אופן זה סגולה אז שילכו למקובל שיכתוב להם! או שפשוט ידפיסו וישימו בכניסה לבית! אולי זה גם יעזור! ותאמין לי שהיה לי מאוד קשה להשיג את הספרים הכפתי את העולם כדי להשיג אותם הם לא בכל חנות! ובכוונה צינזרתי שם כמה דברים בגלל שיש איתם בעיה ! עם הקמע אם אתה לא משביא מלאכים ולא מוחק שמות של ה' אין בעיה ! ואת זה שאלתי רב שקראתי שם משהו מעניין בספר וחשבתי לעשות משהו אז שאלתי מותר אסור?! אז הוא אמר לי שאם זה לא השבעה או למחוק חס ושלום את אחד משמות ה' מותר! זה המצב! לעניניינו ! שפשוט ידפסיו ויתלו בכניסה לבית זה הכל הם לא כותבות כלום אולי זה גם עובד ככה! ואסור להתעסק עם קבלה מעשית [להשביע שמות של מלאכים, ולמחוק שמות של ה'] !!!!!

ונושאים השלהבת בלב.. ווההווו... [שושנה דמארי, שם שם]

וברצינות - למרות שכתבת לא פארק אני חושב שפארק רעננה הוא מקום מעולה לדייטים.

הוא רחב ידיים ואפשר בהחלט למצוא בו פינות חמד שקטות.

שמעתי שיש איזשהו מסלולון קטן, אבל אני לא באמת מכירה..

אם אמצא את הדף הזה ששמרתי איפה שהוא, אפרסם עוד פרטים...

כן כן - כולל אני.

פסיכולוגים, יועצים, בדחנים ועוד ..

זו דרכו של פורום - כל אחד כותב את מה שעל ליבו ועל הקורא האחריות לקחת את זה בערבון מוגבל.

אלא מהבטחון המופרז שיש לאנשים בפסיקת הלכה על פי דעת עצמם

ועל פי מה שלמדו.

כל עוד אינם רב פוסק..נראה לי שזו בעיה.

גם בחברה לא וירטואלית, היה צורך בהערה כזו.

[האם הבנתי נכון? עין הקורא?]

הבאת הגאולה .

עשיתי שאלת חלום בנושא איך אפשר לגרום לגילוי המשיח?

התשובה הייתה לקחת מה ששלנו כן כן פשוטו כמשמעו!

אז שתעלה ממשלה שתיקח את מה שקיבלנו המשיח יתגלה! 

אז אתה מלווה אותו?

יפה יפה לך

שתזכה וכולי וכולי

מתארח!!!!

ולא קשל"ש אלא קשלש!

רק בשביל להתלהב - אני יותר וותיקה משניכם!!!

קשלש!!

מה קורה גבר?

איך חיי הנישואין מיטיבים עמך?

אולי תשאיר לנו איזה סקר או משו מרובה השראה- לפני שתלך?

ולדבר עם ההורים..

שמכירים אתכם ויש להם יכולת השפעה על הוריכם..

אתם מוכרחים להוכיח להם שאתם מסוגלים..!

אתם לא הראשונים!

ותמיד להאמין שהכל לטובה! ושיהיה בסדר!!

ב"הצלחה!

את זה זה ואת יודעת שהוא בחור טוב באמת(כלומר ההורים לא מתנגדים בגלל האופי של הבחור..)

אז אין מה לעשות אפילו בתורה כתוב שלא חייב להקשיב להורים!

שיהיה בהצלחה תנסי לשכנע אותם אבל לא בשביל זה מתחתנים! בהצלוחה!!

אולי זאת סיבה הגיונית.

אבל היינו אצל רב וקיבלנו ברכה

והם לא מקבלים את זה..

נכון...אפשר להבין אותם..כי יש להם סיבה..

אבל אפשר לתת לי לחיות...

לפעמים הורים צודקים (מי היה מאמין שיום אחד אני אגיד את זה...)

אולי כדאי לחכות עוד קצת, שההורים יראו שזה לא סתם ככה.

אולי להזמין אותו לשבתות אצלך, או לספר להם כל פעם על דברים שאתם עושים ביחד.

שיראו שיש בסיס ושהסיבה שלהם יכולה להיות טעות...

שלא חייבים להקשיב להורים?

אני חושבת שחלק מהכיבוד זה להקשיב להם...

זה לא משנה מה אני חושב או חושבת כי שולחן ערוך קבע בסימן ר"מ ביורה דעה בדיוק מה הגדרים של כבוד ומורא הורים

תסתכלי שם אולי אפשר דרך רבי גוגל ותראי אם חייב להקשיב לכל מה שהם אומרים

מצד שני הנסיון מראה שבדרך כלל בחלוקי דעות כאלה קשה לשמור על מורא הורים אבל זה בהחלט אפשרי.

זה כמובן בלי להכיר את השואלים

אם יש רב שמלווה אותכם אז כנראה שהוא הכתובת להיות לכם לעזר בתכנון החתונה והתנהלות מול ההורים

כל ההתחלות קשות

והעיקר שיהיו לכם חיים מתוקים

.סליחה על הטעות...

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=500&id=1834&q=#4b פניני הלכה (בסוף הפרק)

כמובן שהתשובה ההלכתית כאן היא רק חלק מהשאלה המעשית. 

אני חושב דבר ראשון שאת צריכה לשבת עם הורייך וכך גם הוא.

ולדבר בגובה העניים כמו אנשים בוגרים ובלי צעקות למשל:

1. תפרטו לי בדיוק מה הן הבעיות שלכם שבגללם אתם לא תומכים?

אתם חושבים שזה כ"כ קריטי בשבילכם? למה?

2. תנסי לשבת איתם ולעבור איתם בעיה בעיה ולפתור אותה.

נגיד אם הבעיה זה הגיל אז תסבירי להם שהוא מאוד בוגר ובשל. וכו'

3. תסבירי להם (בנחת רוח כמובן) שאלו הם החיים שלך וכמו שכשהם היו צעירים הם כמובן לא רצו שהוריהם יתנגדו להחלטתם, כך גם לך זה חשוב שהם ישתתפו בשמחתך.

ואת מעריכה את דאגתם, אך לדאגות יש גבול.  

4. חייבים להשתדל מאוד לא להגיע למצב של הרמת קולות. 

ככל שהשיחה תהיה יותר נינוחה כך היא תניב יותר פירות.

5.ואם ח"ו לא הצלחתם אז אסור שזה יהיה מכשול שיחתוך את החתונה.

אני מאחל לכם שבעז"ה יהיה בהצלחה ומזל טוב ונתבשר בשורות טובות!

מקווה שעזרתי.

בצורה מכובדת..

ולא עזר..

..

תסלחו לי מראש- אבל לא בטוח שההורים כ"כ טועים- והזוג כ"כ צודק.....

ייתכן שאתם עכשיו מאוד בטוחים בקשר ביניכם,

אבל ההורים- ממרומי ניסיון החיים שלהם- יודעים כי גיל 18 לבחור הוא צעיר למדי, לכל הדעות,  ק"ו אם מדובר בבחורה שגדולה ממנו ב-4 שנים.

וגם אני חשבתי בגיל 18 שאני מאוד בוגרת,

כל שנה שעברה מאז- הוכיחה לי כמה טעיתי.......

שה' יכוון את דרכיכם לטוב ביותר עבורכם!!

ברור שכל שנה שעוברת אנחנו מתבגרים יותר - אפילו בגיל 41 אני יחשוב שבגיל 40 לא הייתי מספיק בוגר...

אנחנו מתקדמים בחיינו, אנחנו לא באים להתחתן מושלמים.

אם הבחור מספיק בוגר בגיל 18 אז הוא בוגר, ולא צריך להכניס לראש פחדים שלא אמורים להיות.

ההורים תמיד מפחדים, מתוך הרגשה אמיתית שרוצים שהבת או הבן יתחתנו בצורה נוחה, אחרי צבא ישיבה פלוס תואר בפיזיקה קוואנטית, או לפחות משהו באיזור הזה.

זה רגש אמיתי של ההורים מתוך דאגה אמיתית אבל לא זה השיקולים.

אם אתם מבינים את כל כובד העניין של מה זה להתחתן וכו' תלכו על זה.

בדרכים נעימות, ואם לא הולך אז אין מה לעשות, החיים שלך קודמים לכיבוד הורים שלך.

אני אפילו לא מהאנשים שמצטטים פסוקים.. אז פה זה די בולט "על כן יעזוב וכו'" די לחשוב כל היום בקטנות!

אני מצטערת על כל רגע שעובר מאז שדחיתי החלטה לחתונה בגיל 17!

בגלל חשש מה יאמרו ההורים או לסיים בגרויות.

הייתי אז מספיק בוגרת להתחתן.

[היום גם אמא שלי מצירה על כך]

ברור שהשנים משביחות אותנו בתובנות

אבל הן לא היו מונעות ממני זוגיות מאושרת גם אז.

בינתיים, השנים שעברו והחיפושים - גרמו ליותר נזק מתועלת.

כיון שאני לא מכירה את הנתונים הפנימיים

ואת הסיבות להתגדות ההורים.

רק באתי לתקן את מה שmp7 אמרה ולציין שזה לא גורף.

נומי פרח- מסכימה עם MP7 צדיקה אחותך ובלי לסתור גם עם 310

מקווה שתחליטו ת'החלטה הכי נכונה בשבילכם ושתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך שמחה

אהבה ואמונה אמיתית.

אלירז אמנם נשמע שקל לי לומר לך (סליחה על הניצול"ש

המצב מראה שכרגע את נמצאת רווקה בגילך- אני לא חושבת שזו טעות שלך

שלא התחתנת או שדחית החלטת חתונה אז...

בסופו של דבר עינינים מלכתחילה ידועים למעלה^ אני בטוחה שאם עשית השתדלות

כלשהי (ועשית) אז זה דיי מספיק להבין שלמרות שנראלך שיש נזק מתועלת כרגע

התועלת לא מצויה בעינייך אבל הכל תלוי במבט שלנו לגביי העיניין.

כל כך הרבה אני מכירה שמזמן מתאים להם להתחתן כבר והן רוצות ו- זה לא קורה..

אולי מעבר להתאמה יש עוד דברים?! זה את בטוח יודעת.. סתם רציתי לחזקך אחותי...

נזק מתועלת? את לא יכולה לדעת עדיין.. יש דברים שאף אחד לא יכול להבין עד הסוף.

רוב הדברים הם כאלו.

מקווה שהובנתי ולא הקשתי יותר אוהבתותך.

הקושי קיים ולא בגללך

יש אשם אחד לכל.. - השם! 

לפעמים יש דברים שההורים רואים, מנתחים, מבינים , יודעים מניסיון או מהכירות

שהזוג הצעיר- או צעיר מידי או מסונוור מידי- מכדי לראות ולהבין

לא נשמע פה שההורים מתנגדים על רקע של "שטויות" כמו יעדה או כסף-

אלא יש להם טיעונים יותר רציניים-

שהם לא ידועים לנו מכיוון שפותחת השירשור  לא פירטה לנו... (וזכותה כמובן!)

רק הערה-

"ברכה" מרב- זה לא תעודת ביטוח ולא הסכמה גורפת

אלא סוג של תפילה

צדיקה אחותך - אני לגמרי איתך!

כולם כאן התייחסו רק לקטע של הגיל..

אולי יש מאפיינים אחרים שבגללם ההורים מתנגדים?

בעצם -

אנחנו לא יודעים כלום.

רק את הגילאים...

אבל את לא אמורה לפספס את החתן שלך בגלל מה שההורים חושבים,

זה חשוב להתחשב בדעתם אבל לא במחיר שזה יפגע בך!

תראי אם זה בעניין הגיל אז אפשר להבין את דרך החשיבה שלהם

18 נראה להם מאוד קטן כזה ולא בשל.

אבל זה ממש לא נכון כי זה לא הגיל זה הבגרות!

אני מכירה בחור בן 17 בערך שהוא בוגר כמו בחור בן 23

שבחיים לא הרגשתי שהוא קטן ממני בכמה שנים, כי התייחסתי אליו כאל מישהו בגילי

ואני מכירה זוגות שהתחתנו ממש מוקדם בגילאים האלה ויש לה אחלה זוגיות

הם לא פחות בוגרים ממני על אף הפרשי הגילאים

לפעמים הגיל הוא באמת רק מספר, כדאי שתכניסי את זה לראש של ההורים

אבל אם זה לא מצליח תשקלו טוב טוב את הצד שאתם עושים,

וכן אפשר להתחתן בלי רשות מההורים,

אבל אל תשכחי בסוף ההורים רוצים בטובתכם.

למרות שממש עצוב לי לשמוע על הורים שעושים דברים כאלו.

אם תתמידו ותראו נכונות מלאה, אני בטוח שבסוף משמים יעזרו.

ואוו ממש משמח לשמוע.

א. אני יודעת, מנסיון, עד כמה זה קשה להקשיב להורים/ אנשים קרובים אחרים כאשר מדובר בנושא כ"כ רגיש ואינטימי.

כי מי יודע מה מתאים לי יותר ממני? רק אני יודעת..

זה נכון.

אבל הרבה פעמים יש לאנשים חיצוניים הסתכלות שונה. הסתכלות מעל. ומזה אסור להתחמק.

את לא חייבת לקבל את דעת ההורים. בסופו של דבר זו החלטה שלך.

אבל להקשיב לטענות שלהם ולשקול אותם- זו חובה. לדעתי.

ב. זו בדיוק נק' המבחן שלך ושל הבחור.

מה טיב הקשר שלכם, במיוחד עכשיו בנק' הקושי עם ההורים?

אתם מאוחדים? אתם מוכנים להתחתן בכל מחיר, גם אם זה אומר שלא תקבלו עזרה ועידוד מההורים?

כואב לי בשבילך. באמת..

שתהיה לך ס"ד עצומה, בשורות טובות.

רק טוב. אמן.

שלום לך,

בשבילך נרשמתי לפורומים ואני מקווה שאצליח להיות לעזר, בעייזר...

אני נשואה 10 שנים ולמרות שזו לא תקופת חיים זה מאפשר להתחיל לקבל איזושהיא תמונה, מניסיון שלי וניסיון של הסביבה...אני סבורה שהגיל הוא לא פקטור- בואי נשים אותו בצד. מה שנשאר זה מה אתם עושים עכשיו בחיים, איך אתם רואים- כל אחד לעצמו את דרכו בהמשך החיים, והאם יש לכם ערכים משותפים משמעותיים וראיית עולם דומה או משלימה. נדלקה אצלי נורה אדומה כשקראתי שאמרת שההורים לא מוכנים לפגוש אותו. אם זה המצב- לא פלא שאין על מה לדבר. אין על מי לדבר!!

הם לא מכירים, לא רואים בעיניים את הבחור, אני רוצה להניח שהם לא רואים את -טיב הליכותיו, לא שומעים את חיתוך דיבורו , לא מתרשמים, בצורה ההגיונית ביותר , מאופן מחשבתו- אז מה בדיוק הם פוסלים?

לכן אמרתי- חסרים פרטים.

מעניין אותי גם כמה ילדים אתם במשפחה, איזה מקום את בין הילדים, מה היה אופי הקשר בינך לבין ההורים לאורך השנים, זה עניין מורכב כל העסק הזה ו:

א- אני לא מקנאה בך לרגע.

ב- את בסיטואציה מאד מאד מאד מורכבת. מאד טעונה, וככל הנראה כרגע- בעלת משמעות גורלית. ולכן:

ג- הייתי ממליצה לך- עכשיו- למצוא יועצת, פסיכולוגית, מחנכת, מרצה,אשה מבוגרת נבונה מאד- שתוכלי להתייעץ איתה, לנתח את המצב וללכת לכיוון של החלטה. קחי בחשבון שזה יקח זמן. כמה פגישות ועל פני תקופה. זה בסדר.עדיף לפעול נכון ולאט.רב אחד, ידוע ככל שיהיה, לא מספיק. לא לך- מבחינת הליווי והייעוץ, ולא להורייך, מבחינת הליווי שהם יצטרכו כדי "לשחרר" אותך ולאפשר לך ללכת עם בחיר ליבך.

ושורה תחתונה:

הורים לא קובעים את החתונה. לא היום, לא מחר, ולא עוד 20 שנה. אבל- אוי לבת שהייתה בקשר טוב/סביר עם הוריה במשך השנים, ולא מאזינה ובוחנת את עצותיהם, ואוי להורים שלא "רואים את החתן" לפני שהם מהינים בנפשם לכפות את בתם בכל דרך שכשרה בעיניהם להפנות עורף בקשיחות לבחור בעניין  כל כך כל כך!!!! רציני, וחשוב.

תגידי תהילים בלי סוף.

אל תנסי לשכנע אותם יותר.

ותחפשי עזרה עבורך.

תעשי הליכות בין ערביים, ואל תחפשי תשובות בפורומים.

תבקשי מהשם רחמים והכוונה.

אי אפשר עם ההורים- ואי אפשר בלעדיהם.

בהצלחה.

איך y.s. נהיה כזה לבבי...)

(Y-S ברוכה הבאה לפורום. לא הבנתי מה המשפט "אל תחפשי תשובות בפורום" אשמח להסבר ארוך...

ובגלל שאת חדשה נגלה לך שיש כינוי דומה לשלך- Y.S. תביני ואל תתבלבלי...)

תודה על ההסבר. אז באמת רואים שאני חדשה...

ב"אל תחפשי תשובות בפורומים" התכוונתי שצריך להיזהר לא לקבל החלטה כל כך גורלית באופן וירטואלי- כלומר:

בערבו של יום- מי שיישאר במציאות ליד נומי פרח זה ההורים שלה, ואיתם היא תצטרך להתמודד לאורך חייה, ויש איזה שהוא סיכון בלנסות למצוא תשובה מוקלדת מאיזו דמות רחוקה שלא מכירה אותך, לא ראתה אותך, לא יודעת עליך כלום חוץ ממה אתה מרגיש - כרגע, בשניה שלחצת על המקשים- ואני חוששת מקבלת החלטת הזויות שלא פוגשות את המציאות הקרה פנים אל פנים, אלא מתוך גחמות ילדותיות של "החברים שלי באינטרנט שיכנעו אותי".

אני מסכימה שאפשר לקבל כיווני מחשבה גם מאנשים שלא מכירים אותך ושאתה לא מכיר אותם- הרי אנחנו קוראים ספרים... אבל מחר, מחרתיים, עוד חצי שנה, עוד שמונה שנים- מי שיהיה (בתקווה) שם בבוקר שבו נומי פרח (שלצורך העניין אני לא מכירה את הבגרות שלה)תקלוט שהיא אולי קיבלה החלטה מאד מאד שגוייה בתוך נסיבות וירטואליות של עצות מכל מיני "נשמות טובות" כמוני, זה לא אני, זה ההורים שלה. אז כדאי שאת ההתמודדות האמיתית היא תעשה בעולם הקר- לא בפורומים.

בריאות והצלחה.

כי עכשיו שפירטת- אני לא רק מסכימה- אלא

אני חושבת שכתבת משו מאוד חשוב ונכון תמיד

כל מה שנכתב בפורום- הוא בעירבון מוגבל ביותר

כי מכירים רק את מה שנתב- לא מה שמסביב במכלול החיים,

לכן לכל אדם צריך להיות שכל ועצמאות לעשות מה שנראה לו נכון- לעשות כי זה נכון גם אם לא חשבתי על זה בעצמי- ולא לעשות "כי מישו אמר לי"

וברוכה הבאה לפורום

בס"ד

אבל ההורים שלך מכירים אותך כבר 22 שנה

ובעלי נסיון, ופחות מסנוורים

ולכן לא הייתי ממהרת בכלל לשלול את ההצעה שלהם

[ואני די מסכימה איתם, למען האמת]

בן 18? מה הוא עשה בחיים?

יש לו מקצוע? תעודת בגרות?

עשה צבא?

גברים משתנים בגיל הזה לאין ערוך...

משתנים, מתבגרים.

פתאום תמצאי את עצמך- אישה בת 23- בוגרת ואחראית- עם הילד שלך

פלוס הילד בן ה19 שיש לך בבית.

אגב, כמו שאמרה הצדיקה- ברכה מרב זה לא (!!) תעודת ביטוח או הסכמה גורפת-

זה סוג של תפילה.

שתשכילי למצוא את הדרך הטובה והנכונה בשבילך.

גם אני פה מהנשואות ה"זקנות" ואולי לא תרצי לשמוע מה יש לי לומר. אבל אני בכל זאת אומר:

אני מכירה כמה זוגות נשואים מקסימים בהם הגבר צעיר מהאשה בכמה שנים. אבל בכולם הנישואים היו אחרי גיל 20 לשניהם. וזה כן פקטור. אפילו אם לטענתך הוא בוגר מאוד. סבבה מעולה. אבל אין מה לעשות, דברים שרואים משם (גיל 20+) לא רואים מכאן (גיל 19-) ובגילים האלה פער של 4 שנים הוא כן יותר מדי.

ההורים שלכם כנראה מכירים אתכם קצת. טיפה. ואם הם מתנגדים כ"כ בתוקף כנראה יש דברים בגו. לפעמים, רק לפעמים, צריך לפתוח כאלה אוזני פיל גדולות ולשמוע, ממש לשמוע מה ההורים אומרים ולמה.

גם אני כמעט התארסתי עם בחור צעיר ממני בשלוש שנים. ובאמת היינו בטוחים ורצינו להתחתן. אבל אי שם עמוק בלב קינן לו קצה קצהו של ספק-ספקון-ספקונצ'יק...   וב"ה שהזמנתי אותו לשבת, ואז צפו ועלו המון דברים שעד אז היו בקטן מתחת לפני השטח. ואני לא ידעתי את נפשי. כבר כ"כ רציתי להתחתן, ואיתו. או כך לפחות חשבתי עד אותה שבת. במוצ"ש אחרי שהוא נסע והבית נהיה שקט, נכנסתי למטבח ואבי ישב שם והאזין לרדיו. אמרתי שאני צריכה לשאול אותו משהו והוא סגר את הרדיו והקשיב. שאלתי: "אבא, תגיד לי בבקשה בכנות, מה אתה חושב על מתושלח? זה זה? הוא בשבילי?" אבא שלי לא אמר מילה רק עשה כזה לא ענק עם הראש. ואני נשמתי לרווחה. הרגשתי שירדה לי אבן ענקית מהלב. ב"ה שהוא ענה ככה, ובפשטות, ובשקט. כי אם היה עונה משהו כמו: "אני לא מתערב, את כבר ילדה גדולה" או אפילו צועק עלי: "תגידי השתגעת לגמרי?" אולי הייתי עושה להם דווקא, אולי לא היה לי אומץ לחתוך והיום הייתי אשה נשואה ואומללה.

גם את מי שהיום הוא בעלי יקירי הבאתי למדורת ל"ג בעומר משפחתית במטרה לא מוצהרת שאם מישהו מזהה משהו אצלו שמדליק לו נורה אדומה שיגיד לי. לא במדורה, אח"כ...  וב"ה היה רק שמחה ואחרי שבועיים החלטנו, אחרי חודש התארסנו.

נומי יקרה, לפעמים כן כדאי להקשיב להורים. ובאמת שיהיה לך רק טוב בחיים.

בוא בוא חמוד
בוא תיתן נשיקה לדוד
כן תחייך ותגיד
נעים נעים מאוד
ואם תבוא לבקר
קנה לו מתנה
בחתונה שלך
בבר מצווה שלך
בברית מילה שלך
הוא יתן לך מעטפה

אל תסתובב עם הרבה
כסף בכיסים
ואם דופקים אצלך
אל תפתח לזרים
אם תמצא איזה חפץ חשוד
אז תברח מיד
אל תאמין לאף אחד
כאן כל חבר בגד
לא כמו אצלנו בבגדד
פה כולם משקרימ'ך כל הזמן

רק תשמע לנו
שמע להורים
יש לנו הרבה
ניסיון בחיים
באנו כולנו למדינת ישראל
שתסתובב חופשי
ותהיה מאושר
שתעשה חיים
אז למה אתה כאן לא נזהר

אל תצרף את הקוד
לכרטיס אשראי
וגם אם אין אף שוטר
לנהוג לאט כדאי
אל תתקרב לסמים ולמפוקפקים
אתה תישאר בריא
עם ביטוח לאומי
אתה תישאר בחיים
למרות שכבר קרו מקרים
בטרמפים אתה תיזהר
שלא יהיה חבלן
ותברר מי נוהג
כי זה עולם מסוכן
אם אתה יוצא אל הקרב
קח מעיל דובון
והוא ישמור אותך
שים ת'דיסקית שלך
שיזהו אותך
ותילחם בביטחון

רק תשמע לנו...

אם אתה יוצא לטיול
במדינה זרה
אז את המגן דויד שלך
תחביא בתוך החולצה
זה מסוכן שידעו
שאתה מכאן
אם ישאלו אותך
תגיד שאתה מיוון
תגיד שאתה מסודן
שלא יעשו לך עניין

רק תשמע לנו...
שתהיה חופשי
ותהיה מאושר
שתעשה חיים
ותהיה מאושר
שנהיה גאים
ותהיה מאושר
אז למה אתה לא נזהר

שאתה לא ממש באותו כיווןן של תוכניות עתיד ביחס לתוכניות שלה לעתיד

תבחר- או שהיא שווה שתחכה לה (והיא במשך הזמן תתבגר קצת והזמן מבחינתה יתקצר קצת)

או שתגיד לה יפה שלום ותמצא בחורה קצת יותר בוגרת

היא מתנהגת ככה כי היא מתרגשת/לחוצה?

מן הסתם אתה מן הראשונים שלה...

גם אמרת שיצאת איתה רק פעם אחת (בינתיים).

אני מציעה שתנסה לתת לה צ'אנס, ואולי באמת תגלה שזה לא רציני ולא מה שאתה מחפש.

בהצלחה!

אולי תבהיר לה שאתה לא בקטע של לצאת סתם בשביל הכיף.

תתאמו ציפיות. שלא תגלה שאתה מבזבז את זמנך לשווא...

שעדיין הילדותיות הוא ללא ספק קריטי וטוב ששמת לב אליו.

אך מצד שני, מפגישה אחת היא אפשר לקבוע יותר מידי דברים כי יש מילוני סיבות שאפשרי להתנהג אחרת ממה שאתה.

אני ממש בגישה שלא פוסלים אחרי פגישה ראשונה, כדאי שתמשיך לפגישה שנייה ובעז"ה תוכל יותר לשים לב לפרטים.

המון בהצלחה

ראשית, ברוך הבא!

לדעתי, התנאי הבסיסי לבחור להפגש עם בחורה למטרת נישואין, הוא הרצון של שניהם להקים בית כעת. במילים אחרות שניהים רוצים/מוכנים להתחתן. (מה שמעכב אותם זה רק העובדה שלא מצאו עם מי..) אם עדיין לא הגיע לזמן הזה, ימתינו מלהפגש. ויחסכו לשניהם עגמת נפש.

אם גם אתה עדיין לא מוכן לנישואים, תמתינו יחד עד שתהיו מוכנים, תוך כדי שניכם תתבגרו. חכם עינין בראשו, עדיף לצמצם בכמה שיותר את הזמן בין פגישה ראשונה לנישואין. (ועם זה צריך לתת לשני הצדדים את כל הזמן שהם זקוקים לו.)

בהצלחה!

אתה צודק שצריך "שידוך" (ואגב, כל המושג הזה "חבר" אינו קיים ומעוות. על אשתו כתוב "היא חברתך ואשת בריתך". ומה טוב שאנשים יפנימו שאין כל "מיסוד" לקשר אחר, אלא בתור היכרות והתכוננות הכרחית לקראת נישואין).

להחליט מראש ולהתנות שלא מדברים על חתונה לפני שהיא תגמור עוד שנה שירות לאומי, זה דבר לחלוטין לא בריא ולא נכון לדעתי.

גם היא תותחית ובוגרת תחשוב אם באמת אתה מוכן לחכות שנה וחצי שתסיים שרות.לא דבר ממש בריא לקשר

חוץ מזה שאם היא אומרת דבר כזה זה ממש לא נירא שהיא לחוצה או רוצה חתונה בזמן הקרוב

בדרך כלל כשמישהי מתנה בזמן זה אומר שהיא רוצה להספיק עוד קצת לפני החתונה ולא רוצה עכשיו

תשאל אותה דוגרי

-היא נפגשת?!

ואם זה מתאים,אז מה תחכו שנה וחצי ? או שהיא תוותר על שנה שנייה?

ובכלל למה היא רוצה לחכות עד סוף שנה שנייה-

משום חשיבות השירות לאומי?(?!)

או משום שהיא לא מרגישה מוכנה ורוצה מספיק להתחתן?  

אם היא שלך, אתם עוד בעז"ה עוד תיפגשו,

אבל  אין טעם להיפגש אם היא לא רוצה להתחתן.

בהצלחה רבה

ו

אז קודם כל , גם אם מתחייבים-אפשר לבטל

לפעמים צריך לשלם (סכום שיחסית להוצאות החתונה זניח..)

או במקרה של מדרשת טיולים לתת 10 ימי טיול

אבל בכל מקרה ש"ל לא סותר אפשרות להתחתן תוך כדי

זה קשה אבל אפשרי

השאלה כאן היא אחרת

זה נשמע שהיא פשוט לא רוצה (להתחתן) או לא מספיק רוצה

וזה לא תמיד קשור בקשר ישיר לבגרות או ילדותיות...

בהצלחה רבה

זה תלוי ברצון שלה, ושםזה מתחיל ונגמר

ולכן גם זה מה שאתה צריך לברר

אם היא לא רוצה להתחתן אז גם היא סיימה ש"ל

היא לא אמורה להיפגש

כי זה לא יגיע לשום מקום

בסופו של דבר ואחרי יומיים של מחשבה, הזמן הארוך הכריע את כל השיקולים הספציפיים לגביה והסיפור הסתיים נכון לעכשיו....

מגניב..

הודעה

כל מה שיש לי לומר על פייס הוא -"בסודם אל תבוא נפשי"

חוצמזה אני שוב לא מליחה להבין מי הבן מי הבת ומי נגד מי פה...

אני חושב כך.

יפה מאוד! 

לדעתי, יש פתיחות מאוד גדולה בלומר לך שקשה לו להיפתח.

תני לו את הזמן.

לא להיבהל. זה טבעי ונורמלי והגיוני.

בהצלחה רבה.

ה' עמך.

יש כמה סוגי שתיקה וחשוב להבדיל בינם...

יש שתיקה של דייט ראשון- של בושה/ פדיחה, של חוסר הכרות...

ויש שתיקה של זוגיות- שתיקה של ביחד/ שותפות, של נעימות...
 
עם כמה אנשים בעולם באמת נעים לך "סתם לשבת ולשתוק איתם"?

יעידו הנשואים שרוב הזמן שותקים, 24 שעות כפול 7 ימים כפול עד 120...

כמה מהזמן הזה מנוצל לדיבור? יש שלב שבו אין צורך במילים (ואני לא סתם רומנטי )

אם את מעוניינת ליצור דיבור (ואני לא מסווג בין דיבור רציני-בונה לדיבור חוויתי)

מאוד מומלץ ליצור חוויות משותפות, ללמוד ביחד, לטייל ביחד, ללכת לפסטיבל,

לנסוע להפגנה, לנסוע לקברי צדיקים, להיות במקום שמשמעותי לאחד ממכם...

החוויות המשותפות יצרו שני דברים, נושאים לשיחה ונושאים לשיתוף.

נושא שיחה, מעצם זה שאתם ביחד במקום "חדש" / שונה יצוצו נושאים בהתאם,

                יש בול לכמה אפשר לדבר על גינות בעין כרם

נושא לשיתוף, לימוד משותף או מקום שמשמעותיים לבן/ בת הזוג יעלו נושאים

                   עמוקים יותר ומימלא ייצרו שיתוף בעולם הרוחני ערכי שלכם.

באמת אעבוד על הצד החוויתי. 

ואני מרגישה ממש צורך לחזק את "צלעו"- סבלנות!!!

נשמע שיש לכם משהו ממש טוב שם.

וצריך פשוט סבלנות. להראות אישור. לתת מקום ובמה כשהוא רוצה לדבר.

אולי להביא דברים על עצמך ולשאול לדעתו. 

ואשרייך שהיית במקום של להגיד לו על התלבטויותייך! ממש מקום מעולה!

ושוב, סבלנות, ברוגע! לתת לו את הזמן!!

ב''הצלחה.

וליצור אווירה שהוא יפתח לכו לטיול ים או מדבר תשבו תעשו פיקניק  זה אמור לעבוד

בס"ד

נכון מה שאמרו לך שצריך סבלנות וזמן כדי לתת לקשר לזרום,

אבל עם זאת, חשוב לשים לב שאכן מתחיל לקרות משהו עם הזמן.

זה יפה שהבחור משתף אותך בקושי שלו להפתח,

אבל אפילו אם הוא יגיד לך שהוא עובד על זה - זה לא מספיק!

את צריכה להרגיש שיש התקדמות כי אחרת את עלולה למצוא את עצמך עוד חודשיים באותו מקום

ועדיין תהיה בינכם פתיחות והבחור יגיד שקשה לו והוא עובד על זה..

מניסיון..

אני יצאתי עם אחד כזה וזרמתי איתו ועם הקושי שלו להפתח,

והאמנתי שזה שהוא מודע לזה ועובד על זה - זה הדרך לפיתרון.

ובכל זאת מצאתי את עצמי אחרי חודש וחצי בערך מרגישה בדייט 2/3..

מקווה שדבריי הובנו, כי ח"ו לא באתי לייאש אלא רק לתת עוד זוית ראיה..

שיהיה ב"הצלחה רבה והרבה סייעתא דישמיא.

אני הולכת לי ברחוב

ורואה מולי אישה

מםתחבת במעלה הרחוב

עם ילדודס ועגלה

ובזמן קריב גם...

וכל החיים שלה נראים כמו סחיבה אחת גדולה...

כל הקמטים על הפנים שלה- בשיא הלחץ מתח עייפות וכולי

אז אני תופסת לה את העין

ככה שהיא הולכת מולי

ומחייכת.

וכשמישו ככה תופס לך את העין ומחייך- אתה חייב לחייך חזרה

וככה תוך כדי הליכה- היא קיבלה גם חיוך.

עינתי לך?

אם תראי ברחוב את האישה היחידה שהולכת ומחייכת ושמחה ככה סתם- תדעי שזה אני

חשוב לראות איך הוא חי את חיו- יותר מאשר החוג המצומצם של בתי קפה ספסלים וטיולי ערב בעיר..

ללכת איתו לחברים- לראות איך הוא עם אנשים אחרים

לראות איך הוא בסיטואציות שונות (לקחת אותו לסופרמרקט פעם?)

אני מציעה לך גם- לצאת קצת מהענן הוורוד..

לא לטוס מידי על כנפי החלומות המתוקים

ולשמוע ממנו מה הוא חושב על זה.

להיות מתואמים היטב איפה אתם ביחד לקשר

אבל את זה הייתי עושה בפגישות מאוחרות יותר,

כל עניין החברים וכולי, למרות שביררתי את הרוב.

שאלתי, מה חשוב לדבר?

חוץ מאיזה צבע הוא אוהב שאולי חשוב לדעת אבל לא קריטי לקשר...

חשוב לדבר על איך הוא נפגש על כל מה שחשוב או איזוטרי בחיים שלך

ואיך את נפגשת ומתמודדת עם דברים בחיים שלו

פשוט תספרו אחד לשני איך היה לכם היום, מה הרגשתם על חוויות- מה הוא אומר לגבי מה שאת תגבת לחברה שלך ש...

אתם יכולים גם קצת- לא יותר מידי- להשתמש בטקסטים כמו ספרים  (סיפורים או דברי תורה) כדי לפתח שיחה ביניכם על הנושא

(שוב מדגישה כי זה חשוב- לא לשבת ללמוד ביחד, אלא הלימוד הוא פתיחה לשיחה על עצמכם)

הם קיימים. |עובדה|

אם הם יזדהו לך פה או באישי?

לא יודעת

|מקפיצה|

והקשר לפורום הוא-----???
|חידה|

לפעמים משקפים הם סוג של מחיצה, וכשיש מחיצות קשה לזרום ולהבין עד הסוף את הצד השני!

לכן - כככככולם עכשיו רצים לעשות לייזר, שלא יהיו מחיצות חלילה ושבע"ה כל אחד ימצא את הפלוני/ת שלו..

קצת חירטטתי אבל לא נורא..נו צדיקה, אז מה את אומרת על הקישור?!

בס"ד

הניתוח מיועד לבני 18 ומעלה.

ו..

מענין מאוד..

הפורום הזה הוא לבני 18 ומעלה לא?

לא מספיק?

הניתוח משפר את איכות הבחור\ה ברגע שאין לה משקפיים היא יותר שווה בשידוכים לא?

ב"עיניים" תל אביב. יקר, אבל מקצועי, ממליץ.

השדכן המכובד...

חכם חנוכה!

מה כבודו נשוי? תסלח לי אין לי זמן לשטויות שלך

רגע, אתה זה לא הוא? מי זה הוא? עזריאל.

זה מה שחסר לי להיות הגולם הזה..

[אי אי אי מבדר.]

תצאו רק בשלב שאפשר כבר ליצור קשר עין

ושאתם לא יושבים בפגישה עם משקפי שמש!!

הוא אמר שהוא לא יכול להמליץ או לא להמליץ

רק אמר ברמז עבה כמו פיל שאפשר להסתכל על עובי העדשות שלו ולנחש מה דעתו

ורק אז שמתי לב איזה תחתיות של בקבוק ערק היו לו על העיניים

הקשר הוא שניתוח לייזר מתאים רק לרווקים כי לנשואים כבר אין כסף...

אני עשיתי בעיניים ירושלים ואני מבסוטה. אבל שילמתי יקר..

זה נורא אינדבידואלי איך היתה לך ההחלמה וכמה זמן לקח לך עד שראית טוב.

בעיקרון אמרו לי שזה גם אמור לכאוב ביומיים-שלושה אחרי אז תתכונני.

חוץ מזה הכל נורא כיף בלי משקפיים, אני כבר מחכה לחורף כדי להרגיש מה זה גשם בלי לחלום שימציאו כבר ווישרים למשקפיים..

האמת שלדעתי הראיית לילה שלי טיפונת נפגעה אבל זה לא מפריע לי ואני מקווה שזה ישתפר עם הזמן.

בהצלחה בכל מה שתעשי. 

יאוש ומחשבות כאלו בוודאי לא יקדמו אותך לשום מקום, רק אחורה

וזה לא מה שה' רוצה!!!

גם אם את מרגישה שזה משהו שאת צריכה לחזור עליו בתשובה,

לחזור בתשובה, תנסי לראות מה אפשר ללמוד לעתיד -אבל ,ולהמשיך הלאה...

בהצלחה רבה

הצלחת לחזק..

הלוואי שזה באמת קרוב.

לא יכולה יותר!

זוג שיצא ורצה להתארס ניגש לסטייפלר לבקש ברכה והוא אמר להם לא להתארס.... הזוג המופתע נפרד וכל אחד בדרכו המשיך לחפש בן זוג..

עברו 10 שנים וההצעה הזו עלתה שוב הם ניגשו לסטייפלר והוא נתן את ברכתו, כעבור שנה נולד להם ילד, הלכו לסטייפלר ושאלו מה פשר ההוראה?

אמר להם: ידעתי שיהיה לכם יותר קל להיות רווקים 10 שנים מאשר לצפות לילד 10 שנים....

לכל אחד ואחת יש נסינות, אנחנו לא יודעים למה ומתי זה יגמר אנחנו רק צריכים להכניס לעצמנו שיש אבא בשמים שדואג לנו. ורוצה שנתקרב אליו בזכות הניסיון (אני יודעת מה זה לחכות לבעל....)

ומה נותר לנו? להודות, להאמין, להאמין, להאמין, לייחל, להתפלל, לבנות את הקשר שלנו עם אבאלה יתברך ולחפש אותו בכל דבר, באמונה, בשמחה, בדמעה..

וזה הולך ביחד, מניסיון עשיר..  ישתבח שמו.

תודה

משמח לראות איך אנשים בוחרים להסתכל על

דברים כאלה באופטימיות

בעז"ה שנזכה...

תודה!

מוכרות התחושות הללו, ממש.

והדברים נכתבו יפה ומשובב נפש..

תודה רבה!