בס"ד
אהלן לכולם,
אני יודעת שאולי זה לא ממש המקום, אבל ציפור לחשה לי שיש כאן אנשים נחמדים שיוכלו לעזור לי
אני סטודנטית, ואני עורכת מחקר בנושא שרות לאומי בפאן ההלכתי.
אני מחפשת כמה שיותר מאמרים, כתבות, מקורות וכו' שעסקו בשירות לאומי, תרומתו והצד ההלכתי שלו.
אשמח אם תשלחו לי קישורים או תפנו אותי למקורות מתאימים.
תודה רבה!!
תעשי חיפוש באתר של ישיבת בית אל....
בתור רב ראשי הוא התייחס לסוגיה ואסר ש"ל.
הגיוני שגם רבנים ראשיים אחרים, מכהנים או לשעברים יוכלו לספק לך חומר בנושא.
http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=855
אם משהו מכיר שדכנים שמתעסקים עם בחורי הסדר בגלאי 26 +
במיוחד בישיבות: קרנ"ש, פ"'ת, קרית שמונה, מעלות, מעלה אדומים, הר ברכה, עלי
אשמח שיכתבו....
תודה רבה
בעזהי"ת.
נראלי שהרבנית ענבל מלמד (אשתו של) תשמח לעזור.
מישו יודע מה עדיף דור ישרים או בדיקות גנטיות בקופח? בבקשה שרק מי שמבין בזה שיענה...תודה
בס"ד
אח שלי מנהל של המכון גנטי של איכילוב - שזה כל כללית במרכז.
בדור ישרים יש 7 בדיקות שרלוונטיות רק לחלק ממש מסויים(בד"כ לאשכנזים עם אשכנזים)
למשל אני בעז"ה מתחתן שבוע הבא, ארוסתי אשכנזיה ואני מרוקאי, ולכן רק 2 מתוך הדור ישרים היו רלוונטיות
שאת השניים האלה מקבלים חינם מהמדינה גם ככה.
מעבר לזה, בדור ישרים לא מקבלים תשובה, ארוסתי עשתה לפני כמה שנים דור ישרים, ואם היא לא נשאית של שום דבר אז זה לא משנה אם אני נשא או לא, אבל הם לא מפרסמים תשובות של בדיקות אלא רק התאמה, ולכן הייתי צריך לעשות את הבדיקות בעצמי(ב"ה הכל נקי)
מעבר לזה יש עוד כמה בדיקות שכדאי לעשות, למשל SMA וX שביר שאותם אין בדור ישירים, הם עולים 80 שקל כל אחד בקופת חולים, כך שבסופו של דבר עלה לי 160 על שני בדיקות ועוד שני בדיקות חינם, והדור ישירים היה עולה 250 לפחות, והוא בכלל היה עוזר רק לשני בדיקות שקיבלתי בחינם.
אני מוסיף קובץ שקיבלתי מאח שלי...
אני לא הייתי רוצה לדעת שאני נשאית של כל מיני מחלות קשות. זה מוריד את הבטחון העצמי.
קשה אח"כ להפגש עם בחורים/בחורות..
זו ההרגשה שלי לפחות.
לכן, אני מעדיפה לדעת רק אם יש התאמה במקרה הספציפי או לא.
אבל אני לא מתעלמת מהנק' שציינת.
הבדיקות הם על המחלות היותר קשות שעלולות לצאת מזה.
בכ"א מהיכרות אישית עם זוגות שעשו את הבדיקה אחרי שהם כבר החליטו להתחתן וגילו שיש להם בעיה להתחתן יחד ובכ"א הם התחתנו,
זוג אחד עם 3 ילדים עם cf,
עוד זוג שנולדו לו 3 ילדים, רק אחד יצא בריא, השניים האחרים היו חולים, אחד נפטר בגיל3-4 והשני בגיל 10-11.
בקופ"ח יש 16 בדיקות, מתוכן עושים רק 9 בדור ישרים (השבוע יועצת גנטית אמרה לי ש9 ולא 7, למרות שגם אני לפני מספר שנים עשיתי רק 7), ושאכן SMA וX שביר, לדוגמה, הן בשכיחות מאד גבוהה ולא עושים אותן בדור ישרים (ולמה? כי למשל X שביר לא בודק התאמה בין בני זוג, זה משהו שרק האשה יכולה להעביר, ואם האשה נשאית, בחברה החרדית זה יעשה עליה סטיגמה, וכל המטרה של דור ישרים היא למנוע את הסטיגמות..).
עניין נוסף הוא, שאם מישהו מצא את נפשו התאומה אבל הם "לא מתאימים" על פי דור ישרים, זו לא בהכרח סיבה לא להתחתן. יש דרכים להתמודד עם נשאויות שונות, ואם אתם יודעים למה אתם נשאים יש פתרונות אפשריים במסגרת ההלכה. (נשאות של משהו קשה אפשר לבדוק בתחילת הריון טבעי בשלב שרבנים יאשרו הפלה, נשאות של משהו פחות חמור, כמו חרשות, אפשר למנוע באמצעות הפריית מבחנה וכו'). ברור שזה לא עדיף לכתחילה ומראש עדיף לא להכיר לעומק אם אתם נשאים של אותה מחלה, אבל בכל מקרה עדיף לדעת למה נשאים ולבדוק את כל מה שרלוונטי.
מאוד מאוד מאוד מאוד לא פשוט!
ואני מתכוונת למשפט "נשאות של משהו קשה אפשר לבדוק בתחילת הריון טבעי בשלב שרבנים יאשרו הפלה, נשאות של משהו פחות חמור, כמו חרשות, אפשר למנוע באמצעות הפריית מבחנה וכו'"
רק זוג מאוהב שחושב באינפנטיליות שהוא "מצא את נפשו התאומה" יכול לתכנן כאלה תכנונים. וכן, אני מדברת בחריפות.
אם זוג החליט לא לעשות את הבדיקות וגילה את הנשאות רק לאחר החתונה - לא על זה אני מדברת.
אבל להחליט במודע להתחתן עם נשאות - זה לא סתם להכניס ראש בריא למיטה חולה, זה הרבה יותר מזה. ואני אעצור כאן כדי לא לכתוב דברים שלא מתאימים לפורום הזה ולא מתאימים לפורום בכלל. אני כותבת לך את ההמשך באישי, ורק אפנה אותך כאן להודעה של מתחדשת שנכתבה בשרשור (הלא ראוי) על הפלות יזומות.
מכירה באופן אישי כמה זוגות ששילמו מחיר מאוד מאוד מאוד יקר ולא מוצדק על עקשנות טיפשית וילדותית, ועוד זוג שזה נודע להם רק אח"כ והרבה דם, יזע ודמעות נשפכו שם......
ומי שממש רוצה פירוט- שיפנה אלי באישי ואוציא לו את החשק לשטויות האלה, אבל לנצח!!!
לכל ניצלוש יש גבול.
הבנאדם סה"כ רצה השוואה בין מה שיש בעולם להציע.
ובכל אופן- שיהיה לכולנו לבריאות ולשמחה ובנחת.
שידוכים
שלום לכולם אני עוסק בשידוכיםכל המעוניין/ת בפרטים
ניתן לפנות אלי למייך yona1111@windowslive.com
ואתן פרטים נא לציין מס' פלפון
כדי לחזור
אחותי שקטנה ממני בשנה ורבע התחתנה לפני והיא גם ב"ה צריכה ללדת בימים הקרובים...ואני ממש ממש שמחה בשבילה ואין לי שם בעיה שהיא התחתנה לפני...ואיך אפשר בכלל לחשוב על זה שאולי לא לתת לאחים שקטנים ממני להתחתן לפני?מי שאני שאגיד להם לא להתחתן??!?
וזה לא עושה הרגשה קשה כי מתי שחיים באמונה שמתי שהקב"ה יחליט שזה יגיע זה יגיע בקיצור המון תפילות ולהיות באמונה...בעז"ה שנשמע בשורות טובות...
בס"ד
כן כן, נראה לי שאני מכור לפורום...
אמנם מעולם לא כתבתי פה יותר מידי (בערך 10-20 תגובות פה ושם)
אבל ראבק, אני מתחתן עוד שבועיים, ואני עדיין נכנס לפורום....
|מוזר|
ועדיין נכנסת לפורום הזה,
די משעשע כאן!!!
ואין חכם כבעל נסיון..
אה- גם אני מכורה לפורום פה....
ונראה לי שלפעמים מה שאני אומרת- מועיל למישהוא משהוא (כן כן תיקנתי לכבוד כל הציניקנים למיניהם.... 
)
חוצמזה שמכירים אותי בכובע של שדכנית ("חברים למען חברים" תודה ששאלתם) אז יש עוד מאחורי הקלעים מה להניע....
אבל התמכרות מכל סוג היא לא טובה..
(מילה של מכור לפורום.. )
נראה לי שהפתרון הוא:
הגדרה - מגדיר לעצמי שיש פה התמכרות.
מטרה - מציב מטרה לצאת מההתמכרות.
זו רוב העבודה!
אח"כ להתוות את הדרך..
בהצלחה אחי! ומזל טוב!!
תסתגר שם עד החתונה וההתמכרות תעבור.
מזל טוב.
לא אמרתי שיש לי בעיה עם זה."
(האוס שם,שם)
לא כל התמכרות היא שלילית
האדם הוא בן חורין! התמכרות פירושה לעשות דברים שהוא לא רוצה לעשות אבל הוא לא שולט על עצמו..
זה לא שלילי?
כל מי שמכור (כן, גם לפורום) יודע איזו הרגשה דפוקה זו כשלא רצית לשרוף עכשיו שעתיים ושרפת.. או שאתה חייב לבדוק מה הגיבו לך כל שניה..
זה שלילי בזנטי!
והוא פלאיוכדי להרנין את כל מעריצי הסדרה |מעריץ|
אוי, האוס האוס....
|מכור כבד| 
בס"ד
קטע שכתבתי..
אבל אני יכול להצביע על רבים וטובים שחברה נפרדת לגמרי פגעה משמעותית ביכולת שלהם ליצור קשרים אחר כך. למען האמת, גם אני בניהם.
הסיפור של "יהיה קשה לשכוח מהאחרות" הוא די שטויות. בטווח הקצר זה נכון אבל "יהיה קשה לשכוח" זה יכול להיות גם מקשר רציני שבו היא/הוא החליטו להיפרד.
חבל "להשתפשף" בכללי נימוס והתנהגות מול הצד השני, על חשבון דייט מסכן שרצה משהו יותר רציני ומשמש בפועל כ"סופג" הפאדיחות והשטויות שעוברים בהתחלה.
להצביע על רבים וטובים שחיו בחברה נפרדת, והקימו בלי בעיות, בתים נהדרים.
לעומת המוני המונים של רווקות ורווקים, דוגמת אלו שמסתובבים פה
שכל המעורבות הזו רק גורמת להם ליותר בלבול, יותר בזבוז זמן, ובזבוז רגשות/ שפשוף/התכהות רגשות
ומשאירה אותם ברווקותם.
תודה על המחמאה העקיפה
|מלאכית שרת|
ולדעתי אין ספק שיש יותר יתרונות מחסרונות בחברה נפרדת.
גם הילדה הכי דוסית שגדלה בבית אל ב' (זה של הדוסים. לא?) מכירה יצורים ממין הזכר.וגם אסור לשכוח שזה שייך לאופי זורם או לא...
אבל אני כבר שיניתי את דעתי בקשר למעורב נפרד כי אני רואה שזה תוקע כל הקטע הזה של הנפרד..לא חושבת שצריך מעורב אבל צריך להיות בנויים ופתוחים לדעת להתקרב לצד השני למטרה רצינית בלבד בעת הצורך..
בנות יודעות על עולם הבנים בהרבה מקרים גם מהבית (וכן להפך..).
לרוב הבנות יש אחים-בנים בבית. ולהרבה יש גם כאלו בערך בגילן.
אז זה לא כ-זה נורא אם עד תקופת החיפושים היא לא תכיר בנים זרים.
יש לי חברה שבאה מחברה מאד מאד נפרדת. היא עוברת לצד השני של המדרכה כשהיא רואה גבר.
ועכשיו, היא נפגשת עם הבחור הראשון שלה (ובע"ה גם האחרון).
אז נכון- עדיין קשה לה לפתח אליו רגש, ובהתחלה היו קצת פאדיחות.
אבל הקדושה שיש בקשר שלהם, "שתי נשמות המשוחחות" כלשונה, בשביל זה היה שווה הכל.
אני גם גדלתי בסביבה נפרדת. ולא רע לי עם זה.
אני פתוחה יותר מאותה חברה הנ"ל, ולכן יחסית קל לי לפתח שיחות..
אני לא מרגישה חיסרון וזה לא הזיק לי.
אני השנה עבדתי עם נוער חילוני. החברה הכי מעורבת שיש. ולא קשה לראות את אלה ש"קל" להם עם המין השני ואלו שקשה להם, אז זה מתבטא בצורות אחרות- אבל זה קיים גם שם.
וכן, גם בחברה מעורבת יש בנים שמתפדחים לדבר עם בנות, ושמסתבכים על כל כללי הנימוס וכו' ושאין להם חברה, לא כי הם לא רוצים- אלא כי הם "מתפדחים".
ואני יכולה להעיד על עצמי, כאחת שבאה מחברה הכי נפרדת שיש. שעל הדייט הראשון עם הבחור הראשון- זרמתי לגמרי. בלי שום בעיות.
ומצד שני- הבעיות שנוצרות מזה תקופת התיכון, הן כ"כ גדולות (ואני יודעת. עבדתי גם עם הנוער הזה. לך תוציא בנות מהבוץ שהן נכנסו לתוכו! ואני עוד לא מדברת על בנים שם הבעיה יותר גדולה..)
וכבר אמרו לי בנות חילוניות, שהן מעדיפות ללמוד בתיכון דתי נפרד, כי כשהן למדו בתיכון מעורב- זה הפריע להן איך שהבנים מסתכלים\מתייחסים אליהן כל הזמן.
אותי למשל לא.
תקופת התיכון - הדברים אינם חד משמעיים כמו שאת מציגה. יש סט שלם של קשרים והתנהגויות כשלכל "גירסא" יש השפעות אחרות על המעורבים.
חלקן חיוביות ואחרות - ממש לא.
אמרת שהעיסוק הוא בנות חילוניות ודיברת על לימודים. אני לא חושב שמי מהקוראים/כותבים פה דיבר על תיכונים מעורבים אלא דיברו על דברים אחרים לגמרי וברמה אחרת לגמרי.
אבל לא נראה שאתה מכיר כל כך טוב את הצד השני...
בתור מי שמכיר את שתי סוגי החברות - די ברור לי שהסטטסיטיקה הפוכה ממה שאתה אומר.
ואני גם מסיכמה למה שכתבת,
ויש לי הרבה מה להגיד על חבר'ה המעורבת.
אבל זה לא המקום 
אהבתי...=]
בחברה מעורבת אני חייב להסכים שנפרד יותר טוב
אני לפחות כדי לשמור על עצמי יוצר הרבה מחסומים גם רגשים וגם מחשבתים כדי לא להיפגע אח"כ בחברה הזאת
ואני בטוחה שיקח לי יותר זמן להוריד אותם. כי זה משו שבא לי בטבעיות בחברה מעורבת ובסביבה של בנים (המחסומים)
יודע מה התורה אומרת, והתורה אוסרת לגמרי חברה מעורבת (בשו"ע נכתב שצריך להתרחק מנשים מאוד מאוד - רק סלפן יכול לעוות את זה כרצונו).
למעט כמה רבני שוליים שאינם נחשבים בדורנו - אף רב בעל שיעור קומה לא התיר חברה מעורבת.
יכול אדם לומר שהתורה גןורמת נזקים רבים לאדם, והיום רבים מהדתלש"ים או מה'דתיים לייט' כבר מסירים מחיצות ומביעים את מורת רוחם מהתורה.
עם כאלו לא קשה להתמודד.
מה שלא מובן הוא איך יש המנסים לשכתב את התורה ע"פ רצונם.
אפשר לאהוב את התורה ויש השונאים אותה - אך הגרוע מכל הוא לסלף אותה.
ואולי באותה הזדמנות מעניין אותי מה אתם חושבים על כל אורח החיים החילוני האם זה טוב מבחינה גשמית או לא טוב, אני מדבר על הלבוש וכו'.
אז החברה נפרדת לא היתה נכונה?
ממתי מצמצים את התורה?
גם אם היה קשה למצוא זיווג, וגם אלו שטוענים שקשה למצוא בחברה נפרדת
צריך למצוא פתרון לבעיה לא לדלג עליה.
וחברה נפרדת לא טובה לכולם, לא בריאה לכולם.
אז כדאי לא להגיד בצורה כוללנית מה טוב. אנחנו עוד לא באידיאה האלוקית.
הופך אותו לחסר טבעיות ונכונות!!
שהיא תורת חיים ואין לה תחליף, למרות ובגלל.
מכירים תקטע- תרקוד כאילו אף אחד לא רואה אותך?
הנה הוא
אשמח אם מישו פה יודע מי כתב אותו)
"אנחנו משכנעים את עצמינו שחיינו יהיו טובים יותר אחרי שנתחתן, אחרי שיהיו לנו ילדים.
אנו מתוסכלים כי הילדים אינם מספיק גדולים, ושנהיה מאושרים יותר כשהם יגדלו. אח"כ מתוסכלים וקשה איתם. אנו בטוחים שנהיה מאושרים יותר אחרי שהם יעברו את השלב הזה. אנחנו אומרים לעצמינו שחיינו יהיו טובים יותר ויהיו מושלמים כשהבן זוג שלנו יצליח יותר, כשתהיה לנו מכונית טובה יותר או בית יותר גדול, כשנוכל לנסוע לנופש, כשנהיה בפנסיה.
האמת היא שאין זמן טוב יותר להיות מאושרים מאשר עכשיו!! אם לא עכשיו, אז מתי?
החיים תמיד מלאים באתגרים ומכשולים. עדיף לקבל זאת ולהחליט להיות מאושרים בכל מקרה.
מישהו אמר פעם- משך הרבה זמן היה נדמה לי שהחיים האמיתיים היו אמורים להתחיל עוד מעט, אך תמיד היה מכשול אחד, בעיה שעלי להתמודד איתה, פקס לא פתור, חוב שצריך לשלם, אז החיים היו אמורים להתחיל. עד שהבנתי שהמכשולים האלה הם החיים שלי.
הפרספקטיבה הזאת עזרה לי להבין שאין דרך לאושר. האושר הוא הדרך לכך...
לכן, תפסיק לחכות עד סוף הלימודים, עד שתרד במשקל, עד שתתחתן, עד שהילדים שלך יעזבו את הבית, עד יום שישי בבוקר, או עד יום ראשון בבוקר, עד הקיץ, עד הסתיו, עד החורף או האביב, או עד שתמות(אחרי 120)- כדי להחליט שאין זמן יותר טוב להיות מאושר.
האושר הוא דרך- לא גורל.
תעבוד כאילו אתה לא זקוק לכסף,
תאהב כאילו אף פעם לא פגעו בך,
ותרקוד כאילו שאף אחד לא רואה אותך.
בתקופה הזאת שהרבה מאיתנו מחכים להתחתן, ובכלל בכל תקופה שהיא בחיים- הלוואי שנצליח לא רק לחכות, לחשוב על זה כל היום ולהתבאס אם זה עדיין לא מגיע,
שבעזרת ה' נזכה להתמלא בתקופה הזאת, לחיות אותה עד תומה, לנצל אותה ולגדול!!!להשקיע בה, ובעצמינו..
וביחד עם זה להמשיך להתפלל שבעזרת ה' יבוא הגואל(:
שבוע טוב ובשורות טובות!!!
חודש של ניסים(:
נרשם כי 'דימה ברקוביץ'
רשמה אותו..
שבוע טוב!!
פעם ראשונה שאני ידעת מי רשם את זה...קטע מדהים!!
את ה"אחרי" אחרי החגים, אחרי הלימודים, אחרי תקופת הלידות, אחרי שהילדים יגדלו, אחרי שנגמור עם המשכנתא... ובינתיים החיים פשוט עוברים.
משהו דומה. השעה כמעט אחת בלילה. אני לא בבית, נסעתי למקום מסוים.
מתארגנים לישון. אחרי יום מעייף, מאוד. יושב על המטה ומדבר עם הבחור שלידי,
נחמד דווקא. אין, נשמה קדושה. יש בו משהו כובש. משהו פנימי,
שבחיים שלי לא ראיתי אחד כזה. טהור, שמח, חזק. אבל מכל הלב.
---
ידעתי שיש לו איזה 'קטע' עם זמרת מסוימת. 'אין עליה', בשבילו.
מממ, מעניין לדעת מה עובר בלב שלו. מעניין הא? לך על זה, קול לוחש בתוכי.
"תדבר על הכל, חוץ מעל מירי מסיקה", הוא אומר לי.
- אחלה. רק תזכור מה אמרתי למעלה. שום מילה.
הוא אומר בחיוך, שאין. שווה הכל בעולם. לא מסוגל - גם אם ארצה - לבאס את הבחור.
- בוא נשים ת'אצבע על הנקודה המדויקת, סבבה? אתה אוהב את מירי מסיקה או אוהב לשמוע אותה?
- להההה! אתה?! מסכים?! שאתה?! לא?! אוהב?! את?! מירי?! מסיקה?!
- אבל אוווף! מאוד קשה לי. אין, 'מירי מסיקה' היא בשבילי הכל. אני אוהב...
קורצים אחד לשני. משדרים על אותו הגל, משהו נכנס ללב.
- אחי, תחשוב על הדברים. תחזק את ההבדל בין 'אוהב אותה' ל - 'אוהב ת'קול שלה'. והאמת? אני לא אתפלא אם פעם הבאה שאפגוש אותך כבר לא תרגיש שאתה אוהב אותה, ומי יודע אולי אפילו תפסיק לשמוע אותה...
- אחלה. אני לא יודע אם אצליח לישון הלילה, אבל תודה ממש על מה שאמרת. לילה טוב! הוא אומר, עם חיוך שווה זהב.
- יאלה אחי, נדבר בעז"ה. לילה טוב נשמה.
===
מכאן, לקחתי כלל לחיים: להגדיר זה חזק. מ-א-ו-ד.
ומהמקום הזה, עוד מחשבה אני רוצה לתת, במיוחד לחבר'ה הדתיים שבנינו.
אתם יודעים בדיוק ש - 'ידידה' מול 'חברה', אצלנו, אין הבדל תהומי בין המילים. אצל אחינו שלא שומרים תורה ומצוות,
זה הבדל ענק שמתבטא ממש במציאות. מה זה מציאות? כמעט נשואין החברים, לעומת הידידים שרק לדיבורים וכאלה..
ממילא, אם נשחק קצת עם ההגדרות, נוכל להגיד משפט פשוט:
חברה - ידידה, חבר - ידיד. משחק מילים נחמד, שאנחנו שולטים בו.
עכשיו שימו לב לדבר הבא.
אמרנו שלהגדיר זה חזק. הרבה פעמים אנחנו רוצים לצאת מקשר עם המין השני - כי ת'כלס למדנו שהוא מזיק ולא בריא לכולם - אלא מה? קשה מאוד. העזרה, תבוא דבר ראשון - ממנו, מההגדרה שניתן לקשר.
תרשמו בזיכרון:
>> לעצמינו, נגדיר - יש פה חברות, אל תבלבל לעצמך ת'מוח. זה לא 'סתם ידיד חפיף, לא כזה נורא',
אלא זה חברות. מזיקה. מאוד.
ממילא, יהיה לנו הרבה יותר קל ללכת במצב של ---> 'הגזמנו. בואנה, חייבים להתנתק מהקשר.
הוא אסור ממש בלי שום צל של היתר'.
>> לאחרים, נגדיר - כמובן רק אם הם יודעים על הקשר - אין לנו שום חבר, זה כולה ידיד. משהו לא רציני, סתם בקטנה.
ממילא, יהיה לנו הרבה יותר קל, פחות להשאב לקשר כי ---> 'זה לא משהו רציני. סתם בקטנה', היחס מהחברה, נוטע בנו המון, ככה שככל שהיחס יהיה פחות חזק למצב ה - 'קשר' שלנו עם הבחור או הבחורה, ממילא פחות 'נטבע' בים 'דיבורי החברה' והשפעתה...
זה לא סיבון המציאות, זה פשוט לשים אצבע על האמת.
ולפעמים - לאמת יש שתי פנים. במיוחד אם סך הכל, אפשר להגיד על המילים - 'מתחלפות'.
מותר לשחק איתם...
בואו נזכור ת'יסוד הבא -
חובה לעשות שטיפה במוח. לנקות אותו מכל מיני מחשבות לא אמיתיות.
ו - הכי חשוב:
לשים ת'אצבע על הנקודה הנכונה.
אגב, הבאנו פה רק דוגמא בנושא 'רותח'. אבל חייבים לדעת,
שזה ב-כ-ל התחומים. ממש. כלי לחיים אמיתיים ומהנים יותר.
עשו טובה ותקפיצו ת'שרשור.
רק ככה אני יודע שקוראים. מעלה אצלי חיוך מתוק.
תודה מתוקים! (:
מי שלא קרא, כדאי -
תכירו: ספיר, תלמידת תיכון חילוני, כיתה יב'. י
הרימל, אוווווווווווווווווווור, הרימל...
Get out - now
מה קורה מאמי?
קריאה מהנה! (:
יישר כח!!
באמת זאת נקודה שדורשת תשומת לב רצינית!!
שיהיה שבוע טוב לכולם!!
ליבהאחרונה
קח אותו לאט את הזמן
העולם עוד יחכה בחוץ
קח עוד שאיפה מן הזמן
שתי דקות לפני ההתפכחות.
להתמכר ללב המתפרע
לדמיון המתפקע
לאושר הנוגע
בעומק הכאב.
אתה עוד תגלה את העולם
אם תרצה או לא תרצה
יש עוד זמן להשתנות
מן הקצה אל הקצה.
אם האהבה כאבה לך אתמול
אולי מחר היא לא תכאב
אם עוד הדמעות זולגות בלי קול
בסופן אולי חיוך רחב.
להתמכר ללב המתפרע...
שתארגן איתי מפגש פורום בחנוכה
רוצהלעשות?
דברי איתי באישי....
תגובות נלהבות ושאר בקשות והזמנות-אוכל-פעילות יתקבלו בברכה.
תגובות זועמות על צניעות ועל שאר עיניינים וניצלושים- ימחקו או יחסמו כותביהם [זה איום או הבטחה?]
ככה- הוא והיא
חברים מזה אי אלו שנים
הוא שלה והיא שלו ושיזכו אמן אמן
הם קטינים
בתיכון (אול'פנה\ ישיבה תיכונית)
יש להם לגמור בגרויות לפני שהם יכולים להעלות בית לאוורי או למציאות- יותר נכון לומר
ההורים שלו הצליחו לנחש או להבין שיש לו חברה-
והם לא ממש מתנגדים לזה... לא לנישואין שלו, לא לגיל הצעיר שלהם, לא לעובדה שהם יעזרו לזוג בעז"ה .
(או כמו שאחותו אמרה לו בצחוק- להתחיל דיאטה?)
ההורים שלה- מבינים לאט את הרמז שיש לה מישו.....
כלומר יש לה ב"ה חשבן פלאפון מספיק גבוה- שאם זה לא בחור- מה זה כבר יכול להיות?!?!?!
הם מכירים את הבת שלהם ומאיזה חומר היא עשויה....
היא לא מהסוג שיהיה לה חבר עוד שנתיים... אם יש חבר- זה חתונה. ובקרוב.
והם לא ממש מהסוג שמתלהב מנישואין בגיל צעיר- או מהאפשרות שהיא לא תעשה ש"ל או תעשה קיצורי-דרך לתואר.... או שהיא תהיהי נשואה לאברך שצריך לתמוך בהם....
והיא חוששת
חוששת לספר להורים שלה- שיש לה חבר .... שהם מתחתנים צעירים... שהכל
היא פוחדת ממריבות מבלגאן מלחצים מיותרים מווכוחים מיותרים שסתם מעוררים כל מיני בעיות במשפחה.
אבל אי אפשר להמשיך ככה.
ההורים שלו יודעים- או כמעט יודעים- ההורים שלה לא יודעים כלום.
משו לא בריא לזוגיות- שהם לא באותו מקום...
משו לא בריא לבחורה- שהיא לא מסוגלת לספר להורים שלה את הדבר הכי חשוב לה- כי היא פוחדת מהתגובה שלהם...
מה עושים?!!?!??!
מה יהיה ?!?!
יש למישו עיצות או תובנות או ניתוח אחר של המציאות?
(אימהות שמתחנות ילדים- יש מצב שתענו מניסיונכן???)
תשבו על המרפסת ותסתכלו על הכל עם חיוך,
נכון שבהתחלה זה יהיה קשה ובשוק
אבל אם הזוג מספיק בטוח עם האמת שלו ואיתן בה ומאמין בעצמו אז גם ההורים יראו שהם רציניים ויבינו שהכל פה בסדר כמו שצריך. הכי חשוב שהזוג יהיה שלם עם זה ועם האמת שלו.
קודם לדבר על זה בבית(על זה שיש לה חבר) ואח"כ שיבוא לשבת ולאירועים משפחתיים ואח"כ להעלות את ענין החתונה ד"א הם ממש מתכננים חתונה בקרוב? ז"א לא תמיד חברויות בתיכון נגמרות בחתונה או שזה ממש בפתח וכולם פשוט מפחדים להגיד להורים...
חוצמזה לדעתי צריך להתיעץ עם מישו שמכיר את ההורים שלה טוב שיעזור להסביר את זה בצורה מכובדת שלא תגרום להתנגדות
ב"ה
אינני בטוחה שנער ונערה בגיל תיכון יודעים בוודאות מה טוב עבורם והאם הקשר הזה הוא הקשר הנכון לממש אותו או שזו פנטזיה-התאהבות שאין בה ממש.
לדעתי הייתי ממליצה ל"זוג" להמתין מעט, לעשות פסק זמן בחברות ולתת לעצמם להתבגר להתחכם(-מלש' חוכמה) ועוד שנה שנתיים לחזור ולהסתכל אחד לשני בעיניים עם עיניים יותר בוגרות יותר יודעות על עצמם ועל מה הם מחפשים/צריכים בבין הזוג.
מאת ענת=) מגיבה מהניק של בעלה.
א. היא חייבת לספר להורים מתישהו בהקדם!! כמו שכתבת, זה מאוד לא בריא. בעיקר לא לבחורה! זה גם חלק מהבגרות שלה, לדעת לעמוד מול ההורים ולהציג דעה שונה.
כדאי שתכין את השיחה הזו, מה היא הולכת לומר, להציג משהו ברור. ובעיקר - לתת להם לעכל בהתחלה ושלא תדבר יותר מידי.
ב. המלצה שלי, זה לשמור על גחלת נמוכה, ל"התבגר" קצת, לבנות בניין רוחני ולא להתחתן מתוך פזיזות נעורים. אבל זה הזוג (?) צריך לעשות ביחד מתוך התייעצות עם דמות מוערכת מבחינתם שתורה להם הדרך ילכו בה. קצת לחשוב קדימה..
לעניות דעתי כמובן...
דילמה רצינית ביותר ולא פשוטה, בכל אופן אני מאמינה שצריך דמות יותר קרובה אל הזוג עם פרספקטיבה רחבה על החיים שתלווה אותם בתהליך הזה..
בהצלחה גדולה ובתפילות!...
אה וכמובן- בעז"ה מזל טוב!!
בדיוק כך היה לי אם אחותי שהחליטה שהיא לא מספרת ואם הם ידעו שידעו.. והם כבר ידעו ממזמן אבל חיכו שזה יבא ממנה בסוף הם פנו אליה..
ראשית - לדעתי צריך מישהו קצת-הרבה יותר מבוגר שידבר איתם. חתונה זה לא משחק ילדים!! צריך לבדוק אם יש להם את היכולת לזה (גם במובנים כלכליים וטכניים, אבל בעיקר בעיקר במובנים נפשיים!!). וגם אם יש את היכולת - מה לעשות עם זה, ומה לעשות בינתיים, עד אז (בהנחה שהם לא מתחתנים תוך כדי אולפנא וישיבה, ובעצם גם אם כן...)
שנית - אני לא יודעת אם זה כ"כ משנה איפה ההורים נמצאים עכשיו.
אני חושבת שזה מ-א-ו-ד משנה איפה הם יהיו בזמן של החתונה או קרוב אליה. אי אפשר להודיע להם בבוקר של החתונה "א.... אבא, אמא. בעצם נזכרתי שאני מתחתנת היום. זה בשעה שש וחצי באולמי 'הבלגן' בירושלים. תבואו! בסדר?"
לדעתי רצוי לעשות את זה בצורה הדרגתית איכשהו, אבל איך שזה לא יהיה, הגיוני מאוד שהם לא יאהבו את הרעיון גם ככה... ואז - אם באמת הזוג יודעים שזה מה שהם רוצים (ושזה מתאים וכו' כי הם כבר התייעצו ו...) אז יהיה להורים קצת קשה עם זה, אבל לא תהיה להם בררה...
בכל מקרה אין לה בררה. היא תאלץ לספר את זה....
שיהיה ב"הצלחה!!
ולא נכון הלכתית. עפ"י דין אדם צריך לשמור מרחק ("להתרחק מאד מאד" - קיצושו"ע) מנשים סתם. ואין שום גדר של "חברה" ששם הדין אחרת.. אי אפשר לבחור איזה הלכות שמתחשק... מה גם שאפילו מצד ההבנה הפשוטה הדברים ברורים: אדם אמור לשמור רגשותיו לאשתו. הוא יכול להיות בטוח בגיל צעיר שזו אשתו? וכי נישואין זה משחק? והגישור האמיתי על השונות בין איש לאשה הוא דווקא ע"י הנישואין; לא סתם אנשים ש"הכירו" הרבה זמן לפני כן מגלים שבעצם לא הכירו.. אכן, יתכן שמישהו בדיוק פגש את המתאימה לו כשעוד לא הזמן לנישואין. אבל זה בשביל הענין הזה - ואז שומרים על "אש קטנה" עד המועד. אך לא כאילו זה מוסד שלכתחילה. הרבה הריסות ומשברים מייצר המושג הזה, בגלל שהיצר "מסביר" למה לא כדאי לחכות עוד קצת ולבנות היציבות, בקדושה ובבשלות לנצח בעז"ה.
וכעת - לענין הנוכחי...: בהיות שבדיעבד הם כבר מכירים ומרגישים קשר רציני - לדעתי הם צריכים לדבר ביניהם ולחשוב כל אחד לחוד, האם מתאים שיתחתנו. האם הם שלמים עם זה. באמת רוצים בכך. לא בגלל "מה השני יאמר". אפשר גם להתייעץ עם מישהו שמכיר אותם, אם יש להם איזה ספק.
אם הם בטוחים - לא "תכלית" לחכות. תאזור הנערה אומץ, תגיד להורים שהכירה בחור הויא מעוניינת להתחתן איתו ושזה חזק אצלה. יש להניח שאחרי ההלם הראשון (יכול להיות שהם בכלל כבר מבינים את זה מעצמם),ההורים יתחילו לעכל. צריך לא לפחד. לשוחח בנחת, להסביר מדוע היא חושבת שזה אמיתי ובשל. הורים שיהיו משוכנעים שביתם בשלה להתחתן וכבר בקשר רציני - יש להניח שיבינו שאי אפשר לעצור בכח.
אם הנ"ל חושבים שהם לא בטוחים שהם רוצים כבר להתחתן - אז "להעביר להילוך איטי ביותר" ולחליט שנפגשים פעם ב.. ולא חושבים בין לבין כל הזמן אחד על השני - עד שיגיע הזמן.
למה לכתוב מישו כאשר המילה הנכונה היא מישהוא?? וכן, צריך לספר להורים וביחד איתם לתכנן את העתיד. בהצלחה
צריך להתייעץ עם מישהו חיצוני. וגם לשקול מה יקרה לשניהם אם ייפרדו.
ולגבי המושג "חברים" נכון שהוא לא בריא, אבל יש הרבה אנשים שלא ידעו שהם רוצים להתחתן עד שפגשו את בן הזוג, ומשם הגיע הרצון להתחתן. לא רצוי מלכתחילה, אבל קורה הרבה בדיעבד.
לא חשבתי שגם אני אידרדר לכתוב ב"שפת מחשב" תוקבקית רדודה.
אבל הנה תפסת אותי על טעות כזו!
זהו אני צריכה להתאפס חזרה על חשיבות המילה הכתובה- גם אם היא וורטואלית.
קיבלתי. "מודה ועוזבת תרוחם"
ולעצם השאלה-
ברור פה שצריך להתייעץ עם ההורים ולשתף אותם
אבל יש פחד וחשש
איך מתגברים על זה?
קודם כל, מדמיינים את אפשרות התגובה הכי גרועה שלהם ומתמודדים איתה. אפשר לספר להורים במכתב, או דרך צד שלישי כמו דודה קרובה, חברה של אמא וכו'. ואפשר פשוט לקחת נשימה עמוקה ולאמר: אבא ואמא, יש לי לאמר לכם משהוא...בהצלחה!
קודם כל - לרצות לספר
להבין שחייבים (שצריך) וזה ממש חשוב
וחלק טריוויאלי מהדרך לחופה.
להתאמן על זה
אפשר לעשות סימולציה
למשל את האמא והיא מספרת לך
אגב מעניין מה המקום שלך בכל הסיפור,
גם - למי היא מעדיפה קודם לספר?
אבא? אמא? ביחד? (בטח אמא...)
ומה אמא תענה לה?
ממה היא חוששת? (חוץ מזה שהשמיים יקרסו..)
ומה יעזור לה ויתמוך בה?
איפה החבר ביחס לנושא הזה?
האם הוא מעודד אותה לדבר ולספר?
אולי הוא יכול לתמוך בה?
אולי לבוא יחד להורים..
אפילו ארוחת ערב..
קיצור - להתחיל לזוז, שתעשה משהו,
אני מבין שהיא עדיין בהלם
איך לספר להורים בכלל
גם עולה לי עוד רעיון,
"אמא, יש לי משהו לספר לך,
אבל אני ממש חוששת ולא יודעת איך תגיבי.."
וממש לשמור את "הקלפים" (ו"הכדור") קרוב,
עד שאמא תגיע למצב של - "מותק, מה שלא עובר עלייך,
אנחנו תמיד איתך, תמיד אנחנו ההורים שלך,
ואסור לשמור שום דבר בבטן... וכו'"...
ואז לאט לאט (או מהר) להנחית את הפצצה..
(לשים על השהייה..., אלא אם כן יש "פתיל קצר"...)
זהו,
איך אומרים: סורי על האורך..
לא סתם הם פוחדים מתגובת ההורים. הרי כל הורה רוצה שהילדים שלו יתחתנו. אך בגיל צעיר זה הרבה פעמים קשה לבחון את מלוא התכונות של בן הזוג ולשער בהגינות ובאמינות מלאה כיצד ייראו החיים לצידו ואיתו. המון המון זוגות אוהבים מאוד התחתנו בגיל צעיר ונישואיהם הפכו תוך זמן מה לפצצה ולא ולאהבה.
איננו מכירים את הזוג הספציפי, אך בדרך כלל עדיף לחכות
כדי להקים בית, לעבור ממצב של בת אצל אמא לאישה עצמאית, צריך לעבור כמה שלבים חשובים, אסור בשום פנים ואופן לדלג עליהם! תתחתני, ואז, תלכי ללמוד? סבבה. יש לכם כסף? ההורים יתמכו? את מרגישה מספיק חזקה לעמוד בפני אתגרי הנישואין. תזכרו טוב! נישואין זוהי התקופה המדהימה ביותר בחיים, אתה עולה שלב וגדל בקומה, אך גם האתגרים שלך גדלים יותר, לא לשכוח!
בנוגע לבנים- אני ממש נגד!!! בחור בשמינית לא יכול להקים בית! אין דבר כזה! מה הם משחקים באבא ואמא?
מה תעשה אם מחר אשתך תקום לידך מקיאה, או אם תיתקלו בקשיים אחרים, (אני לא מפרטת מעיניני צניעות וכו')
כמו שאמרתי- החיים הרבה יותר נעלים, אך גם האתגרים- בהתאם. צריך לצאת לשנת שרות, ואפילו רק השנה הזו- משנה לך הכול!!! לבנים-ללמןד בישיבה, אין כמו לימוד התורה שמשנה את האדם לטובה. ואז, תצאו שניכם ותקימו בית כשאתם יודעים מה אתם רוצים, ומה אתם מחפשים!
חוץ מזה- ברור שיש אתגרים גם כשמתחתנים בגיל 21 והלאה, אך אנו מגיעים אליהם יותר מוכנים
חברה! לחשוב על ההשלכות, כל גיל והשלב שלו. ברור שגם לא כדאי למרוח את זה עד גיל 30, זו לא הכוונה, אלא צאי לשנת שרות, אפילו אם תתחתני באמצע שה עדיף, ולבנים- תורה תורה תורה, ומתוך כך להקים משפחה
שתזכו בשמחה !
אמן!
שכבר מקשה גם על לימוד תורה בראש פנוי.. לכן כתבתי שלכתחילה לשמור מרחק עד הזמן שמרגישים וחושבים שמתאים לחפש/למצוא. כשכבר בתוך ה"מצב" - זה מאוד אישי: יש בוגרים כשהם צעירים (אפילו בנים...) ויש גם ההיפך.
הילדה עדיין ילדה
בעצם העובדה שהיא חוששת לספר להורים, היא אומרת שיש להם מה לומר בנושא, ועל כן משתמע שהם קובעים ומחליטים עליה, והעובדות מציבות אותה מתחתם, ועל כן... נו... נראה שהיא לא ממש בשלה להיות גברת לעצמה ולנפשה, לא? 
אולי יש כאן תרגיל חשוב בהתגבגרות עבורה, במעבר שלה מילדות לנשיות, שלב חשוב שיעזור לה להבשיל לנישואין ולהקמת משפחה משלה. ואם לא היום... אז... לאט-לאט... כשהיא תרגיש בשלה ובטוחה מספיק בעצמה להתייצב ולצייר את גורלה בעצמה. לא נראה לי איום ונורא גם אם זה ייקח עוד כמה ימים/חודשים/שנים
לא נשאלתם אם שייך עכשיו שיתחתנו, האם הם עברו את כל התהליכים הנפשיים של מתבגרים וכו'..
נשאלתם בפשטות!
איך מספרים לאבא ואמא בלי לפוצץ ת'פרשה!?
א. ל-ס-פ-ר:
נשמע מפחיד, לפעמים אפשר להרגיש צמרמורת חולפת בכל הגוף- מי לא מכיר את תחושת הפחד המשתקת.
אבל יש הרבה סיבות טובות לספר, לפעמים פשוט בגלל שאנחנו ילדים, רק ילדים... ואנחנו צריכים מבוגר שידריך, שיתמוך, שיגיד לנו שהכול בסדר, או סתם, שנוכל לפרוק בצילם. שלא לדבר על עצות טובות, או שיתוף טבעי של קהילת המשפחה. אבל זה מפחיד- כן זה מפחיד. אבל אם יש סיבה טובה, אז צריך גם להתגבר.
הציעו כל מיני שיטות מעולות- אפשר בצורה עקיפה, דרך אח\ות גדולים, דרך דודה, או חבר של ההורים. אפשר לתפוס את ההורים, להושיב אותם על הספה בסלון, ולפתוח בכנות את כל הפרשה. ואפשר לשבת רק אם אימא... ושהיא כבר תספר לאבא.
ב. לא לספר:
דווקא אני לא יודע מה הלחץ הגדול בלספר. פתאום רובנו הפכנו לילדים ממושמעים וצדיקים שמספרים כל דבר להורים, ורואים בהם את המבוגר האחראי, אבל תכלס- כמה סודות איננו מספרים להם, כמה הם באמת יודעים עלינו ופעולתנו. מהצד הזה- אולי כדאי לשאול מה הקשר שלנו עם ההורים ועל סמך זה להחליט איזה חלק הם ייקחו בחיים שלנו.
לסיכום: כדאי לחשוב על הנושא, לשקול את הכדאיות, ואף לבחון את הקשר עם ההורים, ואם החלטתם שמספרים, אז תתגברו ותהיו חזקים ובעז"ה תראו המון סיעתא דשמיא.
למה לא לספר?
כי הם יעוררו מלחמת עולם- ההורים החביבים
כי מעכשיו עד האירוסין ועד החתונה ועד בכלל- זה יהיה מסכת ארוכה של דיונים ומריבות ווכוחים
של ההורים הדאוגים לבת שלהם- אבל למה את מתחתנת ככ צעירה?! ומה לא תעשי או כן תעשי שירות? ואיך ומתי תלמדי? וממה תחיו? ואתם לא צעירים מידי?
תקשיבו אנשים- אחד ה-דברים שהכי שוחק את הכוחות של בני אדם בעולם- זה להתווכח עם ההורים
ועוד יותר- זה להתווכח עם ההורים על דברים שהם לא מבינים את הגבול של מתי זה החיים שלך ומתי לכבד את הפרטיות של הזוגיות שלך
(ואם יש הורים שקוראים את זה- בבקשה!!! שימו ליבכם על זה!!)
לפעמים- צריך לא לספר- כדי לחסוך מריבות, כדי לחסוך משאבי אנוש יקרים- בדמות הכוחות של הזוג, כי אין עיניין לבזבז עוד כמה חודשים על מריבות סתם- שממילא יגיעו....
אבל מתי- זה כבר ד--י גם לזה?
הרי אינם מתכוונים להתחתן במחתרת וכנראה גם לא לממן את החתונה (ואפילו האירוסין..) בעצמם.
לכן, ברגע שמוחלט אצלם שהם מעוניינים להתארס ו"בא מועד" ולא מחכים יותר - אז אין ברירה: תואיל הנערה לגשת אל המלך/ה (אולי תצום 3 ימים כמו אסתר..) וכאשר לא אבדתי - לא אבדתי. תחליט מראש שהיא שומעת בנימוס ועוברת הלאה אם צריך.. נשארת מכבדת את הוריה ואוהבת אותם, אך אם לא משתכנעת מדבריהם - סומכת על ההלכה שבנושא זה לא חייבים לשמוע להורים. כמובן, כמה שאפשר בנעימות ובכבוד.
כשהם ירצו להתארס ולהתחתן.
ההורים יידעו מזה בסופו של דבר. בלי להכיר אותם והוריהם, אם זה נראה לה סגור וסופי ואוטוטו חתונה- אני לא יודעת אם היא כבר בשמינית או שמדובר בתכנון לטווח ארוך- אז אין ענין להסתיר. זה גם לא הגיוני.
אולי שתצא עם אמא לקפה ותדבר איתה קודם, אחד על אחד. זה יכול להיות קל יותר.
אני חושבת שההורים שלה יקחו את זה קשה יותר ויילחצו יותר אם היא 'תפיל' את זה עליהם כמו פצצה, אחרי שכ-ו-ל-ם כבר יודעים מזה חוץ מהם. זה יהיה מאוד לא נעים אם הם ירגישו שהיא עושה את זה מאחורי הגב וכו'.
חוץ מזה- צריך להתרגל. אחרי הנישואים מגלים פתאום את המושג ''לא נעים''. פתאום יש מחויבויות חברתיות שונות ומשונות, ואיתן מגיע ''לא נעים''.
ובכלל- גם אם הם בונים את הקן המשפחתי וכו'---- ההורים לא נעלמים, שאר המשפחה והעולם לא נעלמים, וצריך להבין שגם אם להורים אין את ''המילה האחרונה'' בנוגע לנישואים, הם עדיין בני אדם עם רגשות, מועקות וכו'.
היא כבר פגשה את ההורים שלו? גם הוא יצטרך לפגוש את ההורים שלה בשלב מסוים.
אוי, נזכרתי בעוד משהו- אם ההורים שלה יידעו מראש שיש לה מישהו וזה רציני, זה סביר יותר מאשר הודעת ''אני מתחתנת''. צריך הכנה כלשהי, וההורים גם יבינו שזה רציני אם תהיה הכרות אתו.
בס"ד
נראלי שככל שהזמן עובר. ההורים יכעסו/יעלבו יותר. וזה עלול לגרום להם להתנגד יותר ברגע האמת..
(או שבעצם, אולי זה דווקא יתן להם להבין שההתנגדות שלהם לא שייכת פה?)
לדעתי לספר לאחים הגדולים ולגרום להם לתמוך ברעיון. זה לא נורמלי ההסתרה הזאת וברגע שיהיה מישהו במשפחה שכבר יודע- יהיה יותר קל.
ואז לגרום להורים להבין ממש שמשהו הולך פה.. (זה כבר לא כזה קשה: הערות ציניות או בדיחות על חשבונה מצד האחים..)
אחרי זה אפשר יהיה לומר ישירות להורים, באיזה רגע טוב, "כן, יש לי חבר, קוראים לו ****** והוא...." (אם הם נעלבים מזה שהיא לא סיפרה להם תמיד אפשר לומר שהיא רצתה לשמור בסוד או לא ידעה איך לספר להם וכו'..)
ובמשך הזמן לדבר עליו יותר. שיבינו שזה רציני מאוד. להעלות את הנושא של חתונה בגיל צעיר בבית ולתת להם להרגיש בחושים ההוריים שלהם שזה מה שהולך לקרות גם אצלם.
אם השיחה הזאת לא תבוא מהם עד אז, אז כדאי לעשות שיחה רצינית על החתונה בערך לפני הבגרויות קיץ, או משו כזה.. בכל מקרה: אחרי שהם יכירו ת'בחור!!
ות'כלס- נראלי התייעצות עם האחים תועיל הכי הרבה..
ב"הצלחה!! ובשמחות..
אם האהבה שלהם אמיתית (ללא קשר להורים)
זאת אומרת העולם הרוחני שלהם תואם.. ולא העולם החיצוני..
אז שפשוט יתחתנו עכשיו
הפרנסה לא מגיעה מהבגרויות ולא משום תואר אין מה לדבר על זה בכלל העיקרון של המשפחה חשוב יותר.
זה ימנע בעיות עכשיו ובעתיד
ועוד דבר לגבי הדבור עם ההורים לא תמיד המיועדת בקשר כל כך טוב עם הוריה ויש לה אנשין אחרים שמדברת איתם
כמו אחיות חברות אז זו לא הבעיה
יש רק בעיה אחת והיא הגיל עד כמה הם קטנים ז"א בערך פחות מ16 17 או יותר כי אם יותר אין עוד שאלות
אם הגבר הוא גבר! שילכו על זה והרבה מזל טוב
ולא להאמין לפיתויים לחכות אם זה זה אין מה לחכות, כמובן שוב אני חוזר שהגבר אכן מוכן לפרנס ולהקים בית
והאשה באמת אוהבת אותה כל השאר בזבוז זמן
ואם הם לא מחליטים להתחתן אז כמו עצות שהרבה מהרבנים אומרים שהקשר יוריד קצת מהרמה (דיבורים פחות, פגישות פחות וכשמחליטים עכשיו מוכנים לחדש הכל כבראשית.
בהצלחה רבה
נ.ב.: בנושאי נישואין לא כל כך מתחשבים מה ההורה רוצה לעומת מה שטוב לילד. עם כל הכבוד עד כאן.
לכן לא הורים עונים כאן כי אם יועצים או רבנים.
צריך לזכור שזוג כ"כ צעיר כמובן לא יממן לעצמו את החתונה או האירוסין [ולפעמים ההורים עוזרים גם אחרי החתונה] אז בהחלט יש להורים "זכות" פה, הם יכולים לבוא ולהגיד לזוג - בסדר. תתחתנו. תסתדרו לבד.
ואל תגידו שזו הגזמה, יש הורים שיכולים להגיע אפילו לרמה הזו, מרוב חיבוק דוב לילדה שלהם, שהם לא רוצים "לאבד" את הילדה כ"כ מהר ולאבד שליטה עליה - זו לא הגזמה! יש הורים שצריכים להרגיש שהם שולטים על הילדים שלהם. ואז הקלף שלהם של השליטה זה הכסף.
עצוב ומזעזע אבל צריך לזכור שזה יכול לקרות.
ההורים תמיד ידעו "ואין כתובה שלא עולה בה תיגרה"
אז אין מה לדאוג גם אחרי שכועסים כמה שנים אחרי כמה ילדודס קטנים
גם ההורים מתחילים להתרכך ואומרים וואי זה לא היה כל כך נורא
אז שוב זה אינו שיקול! מה יגידו ההורים ? זה כמו מה יגידו החברים? לא מעלה ולא מוריד.
אם זה הזיווג אז גמרנו זה בסדר. בע"ה
~א.לאבל לדעתי גם לרוב מעיד על חוסר בשלות או חוסר שלמות ביחס לקשר.
עצתי היא: לאזור אומץ. בפשטות..
לדמיין את המקרה הכי "קיצוני" שיכול לקרות ביחס לתגובת ההורים ובהתאם לזה לחשוב מראש כיצד ואיך מגיבים בנעם ובצורה מתאימה..
אם מחליטים לחכות- לפרוש את הקשר על פני תקופת הכרות גדולה יותר, לצמצם בפגישות וכו' ולהתייעץ עם מישהו שמבין לליבם ובו דעת תורה..
בהצלחה רבה רבה!!! בשורות טובות
בע"ה.
הרב צבי יהודה הכהן קוק, ביום העצמאות תשכ"ז (ערב מלחמת ששת הימים
"לפני י"ט שנה, באותו לילה מפורסם, בהגיע ארצה החלטתם החיובית של מושלי אומות-העולם לתקומת מדינת ישראל, כשכל העם נהר לחוצות לחוג ברבים את רגשי שמחתו לא יכולתי לצאת ולהצטרף לשמחה. ישבתי בדד ואדום כי נטל עלי. באותן שעות ראשונות לא יכולתי להשלים עם הנעשה, עם אותה בשורה נוראה, כי אכן נתקיים דבר ד' בנבואה בתרי עשר - "ואת ארצי חילקו"! איפה חברון שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה שכם שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה יריחו שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה עבר הירדן שלנו?! איפה כל רגב ורגב? כל חלק וחלק, של ארבע אמות של ארץ ד'?! הבידינו לוותר על איזה מילימטר מהן? חלילה וחס ושלום!"
חיה חגית בת שרה!
תודה רבה ושנשמע רק בשורות טובות בעז"ה!
אבל היא נפטרה...
רפו"ש לכל מי שזקוק בקרוב!! שלא נדע עוד צער!!
אמן..
מה שאני יודעת..
אמא ל 6/7 ילדים
שהייתה זקוקה להשתלת כבד,
ולא מצאו לה תורמים...
משהו כזה...
מי שיודע, נשמח לשמוע פרטים נוספים.. [ tehilla * אולי את יודעת יותר??]
והלוואי שנשמע רק בשורות טובות..
א. אני מבקש ממי שיכול ללמוד לעילוי נשמתה (חגית בת שרה)
ב"ה, היות ומדובר, במשפחה של בני תורה ובקהילה של בני תורה-במהלך השבעה חילקו, כמקובל, מסכתות משנה לעילוי נשמה. לאחר זמן קצר-חולק כל הש"ס, והוחל בחלוקת ש"ס שני.
כשהגעתי ביום החמישי-נותרו מסכתות בודדות מהש"ס השלישי.
ובכ"ז, תלמדו לעילוי נשמתה.
ב. מצאו לה תרומה להשתלת כבד, ההשתלה נכשלה...
ג. סליחה שאני מצער אתכם...
באותו שבוע הייתי בחתונה של חבר ובלוויה שלה...
"טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם, וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ" אמר שלמה (קהלת, ז, ב) בכל מהלך הלויה המשפט הזה 'דפק' לי בראש.
נורא.
שישה יתומים בגילאי 5-20...
היא לא זכתה להכניס לחופה אפילו אחד מהם...
שלא נדע מצרות כאלה ח"ו.
בע"ה שיהיו להם ולכל ישראל רק שמחות.
שנזכה לראות ישועות ונחמות!
בסיעתא דשמייא!!
] - אם אנחנו עושים את זה כדי לעבוד את ה', ז'תמורת כדי שנקבל ציון טוב, וככה נוכל לתרום לעולם במקצוע שנרצה לעבוד בו -שנזכה... בע"ה...
שבת שלום!!
בס"ד
שלום,
חזק וברוך על דברי התורה.
שנזכה לעשות תמיד מה שהקב"ה רוצה שנעשה.
בתודה ובברכת
שבת שלום ומבורכת
בסיעתא דשמייא!
יאללה, חבר'ה - תקראו.
2 דקות בשביל ה-נ-ש-מ-ה!
תודה!!
ישר כוח!
אי''האחרונהכ"א לוקח כמה פרקים שרוצה,
ומכוון להצלחת ...
שבת שלום
שבת שלום!!
שבת שלום וברכה!
בעיתה אחישנהשבת שלום וברכה!
ושיתקבלו תפילותינו לרצון!
תגידו זה קורה הרבה שלפני פגישות (ראשונות) מרגישים ממש לחץ כאבי בטן וחוסר תיאבון?
הכרתי מישהו, בנאדם שבקושי דיבר איתי חמש דקות בפלאפון כל יום (מעפן) ואין לי מושג למה נפגשתי איתו בכלל,
לא היה לי נעים לומר לו "לא"
קיצר לפני הפגישה נהייתי ממש חיוורת לא יכולתי להכניס דבר לפה, אני אכשרה לא מבינה למה הרגשתי ככה..
תקופה של שבוע וזה היה כל כך מבוזבז.. בסוף נפגשנו דיברנו והוא ממש הצליח לעבוד עליי שהוא שמח לפגוש אותי
בסוף הוא מתקשר אח"כ לומר שיש לו תחושת בטן שזה לא נראה לו..
שמחה שזה נגמר אבל מצטערת שזה התחיל
יעבור עם הזמן....
בהצלחה!
ואל תיקחי את זה ללב....
אז לא להתייאש ותמיד להמשיך קדימה. בהצלחה
לפחות בלי בולשיט
יהיה לך יותר ביטחון עצמי..
תמיד זה קורה בהתחלה
אבל באיזשו שלב כבר לא
יש כמה מילים שלא ממש מקובלות בלשון הקודש....
ויש צורת התייחסות ראויה למי שמנסה לתת עיצה טובה
לבחור הזה ספציפית.
כל פגישה ראשונה מלחיצה-
איך הוא יהיה??? יש שתי אפשרויות: קשור או לא? אם לא- באסה! ואם כן-יש שתי אפשרויות:
שהוא ירצה להמשיך או שלא. אם לא- באסה! ואם כן, יש שתי אפשרויות............
בכל אופן, אל תצטערי על השבוע הזה. אולי לא רוכשים ביטחון עצמי מזה, אבל בטוח שכל פגישה מכוונת מלמעלה, וכל בחור מחדד בך עוד נקודות ועוזר לך להגדיר מה את רוצה בבעלך, בעז"ה.
שיבוא בזמנו ובעיתו, ובעיקר- מתוך שמחה!
יש למישהו הסבר קצר וקולע לאמרה "איזה הוא חכם הרואה את הנולד" ?
עד היום [חמישי] בערב...
אח"כ כבר לא רלוונטי...
תודה רבה!
יומטוב=]
"איזהו חכם - הרואה את הנולד".
למה נאמר 'נולד', למה לא נאמר 'הרואה את מה שיוולד'?
יותר מתאים ללשון עתיד.
אלא - 'הרואה את הנולד', מסתכל על העבר,
ולומד ממנו דברים, לעתיד.
יש פה (למטה) קטע נחמד שכתבתי שיכול להסביר ת'וורט הזה.
מקווה שקצת עזרתי. בהצלחה.
שבת שלום ומבורכת בעז"ה לכל עם ישראל!
שלו כשיגיע לאותו המצב .
לדוג': את יודעת שיש לך עבודה עוד חודש, אדם חכם הוא יתכנן לעצמו את הזמן ככה שיסיים את העבודה בזמן ואולי קצת לפני , ולא ישאיר לדקה ה-90 ...
הלוואי עליי..
שבת שלום ומבורכת!!
מתקשרת הדודה / שדכנית / שכנה / Whatever להציע את הבת - דודה הצולעת של חברה שלה. ואתה כבר יודע שמכל הבחינות זה לא מתאים. איזהו חכם הרואה את נולד? זה שישר אומר לה: "לא! תודה . אין מצב. לא הולך לשרוף עוד ערב על דייט מבוזבז..."
שנזכה להיות חכמים...
שבת שלום!!
ציפי כהןוופל אמריקאיאאל"ט יש בעיברית משו על זה שמיילדת אכן נקראת גם "חכמה"
אבל צריך לברר אם אני אכן לא טועה...
אין בנים שלא רוצים להתחתן , יש בנות לא שוות....
שבה מתארים כולם את הדעה הזו...
לא בגלל שבאמת כך אני חושבת, (שספונג'ה זה העיקר...)..
תודה על התגובה!
אנחנו מתחתנים ב"ה עוד חודש בערך..ויש לו (לחתן היקר..) יום הולדת שבוע לפני בערך..
בעיה קצת...
מה קונים לו? מה עושים לו?
אין לי שמץ של מושג מה לעשות מעבר לזה שאני יודעת שאני ממש רוצה לשמח אותו ולהשקיע בשבילו....
רעיונות יתקבלו בברכה!!!!
תודה..ו..בקרוב אצל כולם בעזרת ה'... שאלה יהיו צרותינו!!
2500 ש"ח - אבל אחלה עט!!! באחריות
כ"כ הרבה כסף על עט?
גם עט שהוא לא ישתמש בו... לא נוח
חוצמזה נראה לי שבנים לא אוהבים תכשיטים...
אני חושבת שכדאי שתשקיעי ותעשי לו איז משהו שישמח אות כדי שלא יתבאס ששכחו את היומולדת בגלל החתונה..
בנוגע למתנה- אם את מרגישה שאת מכירה אותו מספיק ויודעת מה יכול לשמח אותו-לכי על זה..
אם לא..אז עדיף לשאול אותו מה הוא רוצה כדי שלא תקני משהו שאין לו צורך בו..
שיהיה במזל טוב!
אם את ממש רוצה להשקיע,אני ראיתי שחברה שלי עשתה את זה וזה יצא מהמם אבל המון עבודה,...אז ככה היא לקחה קופסת נעליים ועטפה אותה ועיצבה וכתבה עליה חמשת החושים ואז שמה בפנים חולצה שקנתה לו ושמה מדבקה חוש המישוש,על החולצה היא הניחה את כל הדברים :שוקולד ועל השוקולד מדבקה-חוש הטעם ,דיסק צרוב עם שירים שהוא אוהב-חוש השמיעה,תמונה שלו ושלה במסגרת -וכתוב חוש הראיה ובושם -חוש הריח.
היא עבדה על זה דיי מלא זמן אם את רוצה אני אשלח לך תמונה במסר אישי...
בהצלחה והמון מזל טוב!
מתנות קטנות ושימושיות באותיות של השם שלו...
או אולי איזה דיסק טוב..
או אולי שעון קיר עם תמונה (שלכם\שלו)
או אולי כיפה מגניבה כזו..
או אולי משהו שהוא אוהב וסיפר לך מזמן שהוא רוצה..
או אם הוא אוהב ממתקים וכאלה אז תעשי משהו עם שוקולד או ממתקים..=]
**בעיני תשקיעי בזה..זה ממש קרוב לחתונה,
ואני אישית הייתי מצפה מבעלי שישקיע ויחשוב על משהו,אחרת הייתי ממש אבל ממש מתבאסת..חח
טוב נו..אולי בגלל שאני בת זה כ"כ חשוב לי,ובנים היו מעבירים הלאה,ולא שמים לב..
אבל בכול אופן בשביל ההרגשה,תשקיעי..חח
המון המון המון המון מזל טוב!! ובעז"ה שיהיה לכם רק רק טוב!!
אבל לא ב2500 ש"ח
תזכרי ששבוע אח"כ הוא צריך לחתום על כתובה
לדעתי מתאים מאוד אפילו עם חריטה
מזל טוב
אני גם עמדתי באותה דילמה לפני החתונה, אבל בסוף לא הכנתי כלום, כי הוא היה מתבאס מעודף הצומי. אז נכון, זה תלוי באופי, וגם אם ייבשתי אותו זה לא ממש ממש הזיז לו. לא שאני ראיתי. שנה אח"F כבר עשיתי משהו שווה יותר במגבלות האפשרויות.
עוד משהו -
לענ"ד אל תקנו דברים שהוא יהיה חייב להשתמש בהם כדי לא לבאס אתכם! למשל: כיפה, חולצה וכו'.
אלו דברים שאי אפשר לאכול אותם ולגמור או סתם לשים לקישוט. וזה יכול לבאס אותו או להעמיד אותו במצב לא נעים כי "היא הביאה אתזה, אז אם אני לא אלבש את זה היא תעלב..." ומצד שני יכול להיות שהואלא סובל את זה...
הבינות?
בהצלחה רבה ושכוייח על הרצון והיוזמה!!
משהו בעשרה שקלים לפי הטעם של הבחור, משהו של "זה לא העיקר עכשיו, אבל לא שכחתי".
אבל- אני מנסה למצוא רעיון מ-ק-ו-ר-י-!!
*לא יודעת בניגוד לרב הבנים ממש אכפת לו מה הוא לובש ובחיים (ב"ה בלי נדר) אני לא אקנה לו חולצה בלי שהוא יחוה דעתו עליה.
*"משו שהוא אוהב..."- מה זה אומר? אין לי מושג..
אני יודעת שהוא אוהב סגנון שירים מסוים -אז באירוסין כבר קניתי לו דיסק..
אבל חוץ מזה הוא לא אומר מה הוא אוהב..(ואני כל הזמן שואלת..)
*תמונה- הוא כבר הביא לי תמונה של שנינו ממוסגרת אחרי האירוסין..
*כיפה- כבר סרגתי לו אחת ועוד 2 בדרך..והוא מודע לזה..
*ומה קונים לעזאזל בעשרה שקלים?????????????????
*שוקולד- אני אוהבת...אז מה?
מקווה שלא יבשתי רק רציתי להגיד תודה על התגובות ולנסות למקד אתכם יותר....חחח
שוב תודה!!
אולי תקני איזה ספר יפה?
לאו דווקא שקשור יותר מדי...
היום כבר אין מקוריות... חחח סתם.. פשוט מרוב דברים מקוריים כבר אין דבר כזה.
המון המון המון מזל טוב!
רק שמחות!
