פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1653)

טיפול פסיכולוגי אולי עושים 15% מהאוכלוסיה,אבל לפי מה שאת כתבת נראה שהוא עבר טיפול פסיכיאטרי.

(באופן עקרוני פסיכולוג מטפל באמצעות דיבור,פניה אל הנפש ואם לא עוזר אז שולחים לפסיכיאטר שנותן תרופות

שמשפיעות על המח.. וזה שונה.) צריך לשים לב להבדל.

ועכשיו לעצם השאלה.אני אישית מכיר 2 אנשים בשעקבות משבר שעברו היו נזקקים לטיפול פסיכולוגי, אחד מהם היה

לבסוף צריך לקחת תרופה פסיכיאטרית.מכיוון ששניהם היו חברים שלי לפני זה ממילא שהם סיפרו לי את העניין לא

נבהלתי/התחלתי לחשוב עליהם דברים,זה פשוט התחבר לי לכל מיני דברים שראיתי והסתדר טוב מאד.

הם ל א נהיו משוגעים/פסיכיים/אנשים פחות טובים במשהו.עבר עליהם משבר, מעין דלקת כזאת הייתה צריכה

טיפול, הם טיפלו בה ושניהם עכשיו פסדר גמור ואותם חברים טובים שהם היו כל הזמן.

את כל זה הייתי כותב אם היית שואלת אם להתחיל לצאת עם אחד כזה, אבל שאת כותבת שיצאת כמה פגישות

(כי לא ידעת?!) והולך כזה טוב ב"ה,אני חושב שבשום אופן לא לחתוך,תתגברי על הסטיגמות ובעז"ה שרק טוב יצא

מזה.   ד"א כתבת שיצאת אית מס' פגישות,מתי הוא סיפר לך? היה לי דיון ארוך עם אחד מהחברים שלי על מתי

לספר, ומסתבר שרבנים ורופאים מעודייים להסתיר את הדבר הרבה זמן/עד בכלל. עצם זה שהוא סיפר בהתחלה

ולא ניסה להסתיר מראה על מידות טובות מאד. אני ודע שיש כאלה שיחשבו שזה מובן מאיליו לספר בהתחלה, אבל

בתכלס זה לא המצב, במיוחד שזה משהו שאפשר להסתיר.

המון בהצלחה!! ואם את רוצה להתייעץ /לשמוע עוד-בשמחה במסר. אני יסתובב פה בעז"ה בשבוע הקרוב.(רגילה)

חמור. נדמה לי שיש רופאים (רופאי משפחה/ פסיכיאטרים), שימליצו על טיפול תרופתי בכל מקרה של דיכאון. ולא רק אחרי טיפול פסיכולגי שלא עזר. (אני לא נכנס לשאלה האם זה מוצדק)

לא צריך לזכור לו את זה, אחרי הכל הוא לא עשה כאן משהו רע..

ואם טוב לכם ביחד, ואתם באותו ראש..

ושתדעי שהמון אנשים שאת רואה ברחוב, יש מצב טוב שהם נעזרו\ נעזרים בפסיכולוג,

או לקחו איזה תרופה.

שמשפיעה על כל החיים.

אני לחלוטין מסכימה עם א_א שכתב מקסים!!!

יש המון אנשים שעוברים משבר וצריכים טיפול פסיכולוגי, פסיכיאטרי ותרופתי. אלה אנשים נורמאלים, רגילים, כמוך וכמוני, פשוט היה להם קשר לא טוב עם ההורים או משבר כלשהו בחייהם שהפר את האיזון שלהם.

תרופות פסיכיאטריות מבהילות לעיתים אנשים. חושבים שמי שלוקח אותן הוא אדם משוגע עם הפרעות נפשיות וזה מאוד לא נכון.

כולנו יכולים למצוא את עצמינו יום אחד במשבר ולהזדקק לתרופות האלה!!

אני אומרת את זה מהיכרות של הנושא מקרוב, יש לי המון מכרים שלוקחים תרופות כאלה.

טיפול פסיכולוגי- דבר מקובל, לחלוטין בסדר. אלה בסה"כ שיחות שבועיות עם פסיכולוג, נסיון להבין יותר לעומק את הבעיה שנוצרה וכיצד אפשר להתמודד איתה. דווקא אנשים שעוברים טיפול כזה הם בד"כ אנשים יותר מודעים לעצמם, יותר מקבלים ופתוחים, יותר מקשיבים ורגישים.

טיפול פסיכיאטרי ותרופות- אם זה באופן זמני- זה בהחלט כדי לייצב את האדם שנקלע למצב משברי לא נעים. לפעמים אין לנו מספיק כלים להתמודד לבד עם משברים גדולים ואנחנו מתפרקים נוכח דברים כאלה. כאן מגיעה התרופה.

תרופה רגילה נועדה לייצב חוסר איזון גופני. תרופה פסיכיאטרית נועדה לייצב חוסר איזון נפשי. זה הכל. אין צורך להיבהל מזה, זה בסדר!

נשמע מהדברים שלך שהאדם שפגשת מוצא חן בעינייך מבחינת אופיו והמידות שלו. אני לא רואה שום סיבה להפסיק את הקשר, במיוחד לא על רקע של טיפולים אלה!!

אם תרצי עוד לדבר בעניין- אשמח באישי!

א. האם זה כרוני, או טיפול קצר/ארוך? 

ב. חשוב להיות פתוח איתו על הנושא הזה, לדבר על זה (לא על הטיפול, אלא על הקשר שלכם לאור הטיפול)

ג. להתייעץ עם רב שמבין בזה, שלא יהיו בעיות אחרי החתונה, וכעת את מסונוורת.

ד.. כידוע אחד הדברים החשובים זה "לקבל" את השני כפי שהוא וזה נשמע שזה לא מפריע לך מצדך רק מצד אחרים - מה יגידו. לכן - דברי איתו, שתפי אותו בהתמודדות, ואולי הוא יספר לך איך הוא מתמודד מול הסטיגמות.

ה. מצדך הייתי ממליץ לבדוק האם יש שיפור והתקדמות, האם הוא עושה עבודה עצמית או שהוא תלוי בתרופות. בגדול המטרה של התרופות להיות קטליזטור ו"סטרטר" לעזור לאדם לקחת אחריות בעצמו.

ו. בנושא הסטיגמות, הייתי אומר שיכול להיות להיפך - בן אדם שעבר התמודדות קשה והלך לטיפול (שזה כבר אומץ ולא כולם מעיזים) ומצליח להתמודד - הוא אדם גדול!

בהצלחה!

יש דברים ממש קלים ויש מורכבים יותר. תשאלי אותו וגם איש מקצוע משלך

חבל לפסול על משהו שאין לו השלכה על היומיום

בהצלחה!

אבל לגבי הענין הפסיכולוגי- אני חושבת שזה זה דבר עצום ויש היום כ"כ הרבה

שנעזרים בפסיכולוגים וזהכבר לא משו חשוך ומפחיד כמו שהיה נהוג לחשוב פעם..

יותר מזה, עדיף להתחתן עם אדם כזה מאשר מישו שעבר משו קשה בחייו והדחיק

וחלילה במהלך הנישואים זה עלול להתפרץ ואז המצב הרבה יותר חמור..

בהצלחה! על פניו נשמע אחלה בחור.

בגדול אם נתבונן על צעיר ממוצע נגלה שאנחנו חיים בצורה מאוד לחוצה: לימודים , צבא, מצב ביטחוני לא קל , שוק עבודה לוחץ ועוד. נוסיף את הרקע של החברה - חברת מהגרים,חברה מאוד מגובנת , פערים תרבותים וחברתים ועוד. 

יש משפט שאומר שאדם נורמלי מגיב לא נורמלי למצב לא נורמלי ולכן לפעמים תגובה של התמטטות (בתנאי שהאדם מנסה להשתקם) היא התגובה הבריאה.

יצא לי פעם לדבר עם איש מקצוע בצבא שאמר לי שלרובינו יש שריטות (אני מודה שלי יש ) והכי גרועים הם מי שלא מודע לבעיות שלו.

יש לי חבר שגם היתה לו בעיה דומה והיה צריך עזרה לדעתי הדרך של עזרה מקצועית הרבה יותר בריאה מאשר אדם שמוציא את התיסכולים שלו על אחרים - כולנו נפגשים בזה\זו שמדבר\מדברת לא יפה (במקרה הטוב) עם הילדים\ עובדים\ חברים ופוגע בהם.

קודם כל אני ממש מסכימה עם א.א.

דבר שני יש מלא שהולכים לפסיכולוגים וזה ממש לא דבר רע!

להפך-עדיף שאנשים יעשו את זה לפני שהם מתחתנים מאשר

שיגיעו חלילה לפסיכיאטר אחרי החתונה במצב של קריסה נפשית..

זוהי דעתי!

אני עונה

(ולרגע חשבתי שאני כותבת הודעות בלי לשים לב )

כל אחד מאיתנו הוא קצת חולה נפש. יש מי שמודה בזה ויש שלא!

סטיגמות כשמם הם-סטיגמות!!

את לא צתאי עם מישהו כי יש לו משקפיים וזה לקות ראיה? לא! למה? כי זה מקובל!

וגם לקות בנפש, זה סוג של בעיה, ואין צורך להתבייש בזה! יש שלוקחים כדור לכאב ראש, ויש כדי לאזן את המאזן הכימי במוח. כמובן שעם טיפול פסיכולוגי זה יכולה להקטין את הבעיה, ולהעלים אותה!

הוא אוהב? מכבד? מקשיב?

את נמשכת אליו? רוצה אותו אבא של הילדים שלך?

ותחשבי-בחיים אין תעודת ביטוח שזה שתתחתני איתו לא ישתגע פתאום. והנה, יש לך אחד, ואת יודעת מי הוא ומה הוא. ואתם מתמודדים ביחד! לפעמים זה אפילו יכול להיות יתרון.

אין לי כוח להקליד, אבל יש לי עוד הרבה מה לומר. אם תרצי באישי אז בכייף.

ובכל זאת הטיעון של "תחשבי-בהמשך יש מצב שבעלך ישתגע (מילה שלך), לא חבל על כל הבאלאגן, אבחונים וזה

ובסוף יהיה לך משוגע- פשוט קחי אחד משוגע מוכן" קצת הצחיק אותי-מזכיר בדיחה ישנה של שדכן שמציע נכה

ואומר-בסוף תתחתני עם אחד בריא-יהיה לו תאונה,טיפולים,כאבים,באלאגן ,כסף, ובסוף יצא נכה

פשוט קחי אחד מוכן"...

(ולא שח"ו יש לי בעיה עם נכים- אבל העיקרון ברור..)

כמובן שהמילה משוגע לא במקומה פה בכלל בכלל, פשוט השתמשתי במילים שהכותב/ת שלפני השתמש.

מצטער אם פגעתי במישהו

שתחסוך לעצמה מראש ותקח אחד כזה,

רק כתבתי שאין תעודת ביטוח על שום מקרה בעולם, גם לא על אחד שישתגע בעתיד.

ולכן אמרתי- שלדעתי כן תלך על זה!

בעזהי"ת.

את סוג הבעיה הזאת...

הרוח הכללית כאן היא שחפיף, סתם סטיגמות, כל עוד הוא מטופל זה בסדר, ועדיף שתהיי מודעת מאשר מישהו שינחית לך את זה באמצע החיים. (ואז יוכל גם להאשים אותך ש"שיגעת" אותו)

הי, זה לא כ"כ פשוט!!!

חייבת, חייבת, חייבת לברר מה הטיפול.

נראה לי שבד"כ במקרים כאלה של משקעים מהעבר (כמו קשר לא בריא עם אבא) מטפלים בטיפול פסיכולוגי. אם הוכנסה כאן גם תרופה, תבררי למה ומה בדיוק היא באה לפתור.

ממש לא אומרת לחתוך, רק לוודא מה העניין בדיוק, באמיתיות, ברגישות ובלי להרתע מהסטיגמה.

אח"כ תחשבי אם מתאים לך או לא.

בהצלחה!!

שכתבתי-חשבתי על המקרה הספציפי של החבר שלי,שהוא ממש לא נורא,אבל יש גם דברים אחרים.

 כמובן שצריך לבדוק מה בדיוק העניין!!

(בכל מקרה אני מאמין שמדובר עלמשהו כמו שאני מכיר..יש לצערנו אחוזים גדולים באוכלוסיה שמתמודדים עם זה.)

לצורך העניין אם מדובר בהתקפת אלימות פעם ביום,שווה לשקול עוד פעם..

מה שלא נכון הוא שמקרים של משקעים מהעבר מספיק טיפול פסיכולוגי. זה מאד לא גורף. לפעמים דברים שקורים

בחיים של אדם (משברים וכו') משפיעים לו כ"כ חזק על הנפש שזה גורר אחריו גם תופעות שצריך לאזן

אותם תרופתית.(כמו שכבר אמרתי אני מכיר מקרוב.) הרבה מאד פעמים ,וזה כבר דבר ידוע,הפסיכולוג רואה שהוא

לא מצליח בכלים שלו להתמודד-אז הוא שולח לפסיכיאטר..

שיהיו בשורות טובות!!!

דיכאון, חרדה, טראומה שגורמת למצב של פוסט-טראומה (ואז יש כל מני תופעות כמו נדודי שינה, תמונות מהאירוע , חוסר ריכוז ועוד)

ובעוד מקרים.

העיקרון הוא- דיכאון וחרדה יכולים להיגרם לכל אחד, בכל שלב בחיים, מסיבות שונות ומגוונות.

ככלל, כל אדם עובר בחייו משבר אחד רציני. זה בדוק. אז יש כאלה שצריכים גם תרופות במשבר הזה. וזה בסדר גמור.

קישור למאמרים על דיכאון וחרדה-

20101019085126.doc

20101019085237.doc

מאשר לפני 20 שנה. עם זה הייתי הולכת לפגישה עם פסיכיאטר מומחה, ושומעת ממנו בדיוק - ללא שום כחל ושרק - את תמונת המצב האמיתית. יש לעשות שיעורי בית לפני פגישה שכזו, ולבוא עם כל השאלות המטרידות ורק אח"כ לקבל החלטה. אבל שוב, היום זה נחשב רק לקצת יותר ממישהוא שסובל ממיגרנות למשל. ברור שאני לא מדברת על מצבים פסיכוטיים קשים של איבוד קשר עם המציאות וכו'.

עזרתם לי מאוד להבין את תמונת המצב.

היה לי חשוב לשאול אנשים ניטרליים על הנושא

(ולא את ההורים שלי, למשל. הם היו מנסים לשכנע אותי לחתוך את הקשר בגלל זה..).

בינתיים ממש טוב לנו יחד!

הוא באמת אדם רגיש ומודע לעצמו.

אני עם הזמן קולטת עד כמה הוא מדהים.

בהצלחה!

אולי, אם את רוצה להיות יותר רגועה לגבי העניין, חוץ מלעשות את כל מה שהציעו למעלה, תשמעי גם קצת מחברים שלו/ רב שלו... (שתדעי איך זה כן משפיע על החיים ביומיום. אם זה בכלל משנה כי אולי התרופות מאזנות אותו לגמרי)

בהצלחה!!

שלום לך!

אני אומר לך מהיכרות קרובה עם מישהו שנוטל תרופות שכאלה, שדבר ראשון, הם בד"כ אנשים מדהימים!!!!!!!

זה מתבטא ברגישות גדולה מאוד, (דבר שלפעמים יכול להוות חסרון). התחשבות גדולה, אנושיות ואכפתיות.

והקשר לעניין הרגש, אני חושב שמכאן נובעת הבעיה שלשמה האדם נוטל את התרופות, בגלל קבלת דברים באופן עמוק יותר מאנשים שלא נוטלים תרופות, ומאנשים שפחות מחוברים רגשית לעצמם. וכך טראומות מהעבר, או סתם אירועים שיכולים ליצור אוירה לא נעימה ו/או חרדה קטנה ביותר, יתבטאו באופן חזק יותר אצל "הנוטלים", ובהתאם הם אכן יצטרכו ליטול  את התרופות.

חשוב מאוד לציין , שיש צורך גדול מאוד שהאנשים הנ"ל יהיו מודעים לעצמם, לרגשותיהם, ולבעייתם. ויהיו מודעים לכך שהתרופות הם רק קביים המסייעות ותומכות למטופל, להתייצב ולחזור לשגרה ולתפקד כראוי.

לפי מה שהבנתי מדברייך הבחור הספציפי שלך, מודע מאוד להכל וזה מה שחשוב!!!, ושהוא בחור ומקסים ומתחשב (שזה ממש לא מפליא) . אז אני באופן אישי הייתי קופץ על ה"מציאה"....

אבל מאידך, אני מדגיש במפורש: חשוב חשוב חשוב חשוב חשוב, לדבר עם הבחור, שהיה נראה שהוא פתוח וכן איתך, מה הבעיה בדיוק ממנה הוא סובל וכמה זה משפיע עליו על התפקוד היומיומי. ואיך הוא מקבל משברים וטראומות למיניהם בתחילתם וכמה זמן לוקח לו מה שנקרא "לכבות את השרפה", ולהתאזן יחסית ולחזור לשיגרה ותפקוד נורמלי בריא, תקין, ומצב רוח יחסית טוב! כי לרוב, תחילת משבר מורידה אנשים בכלל, ואנשים אלו בפרט, למטה למטה, וצורך מהם הרבה כוחות להתעלות ולהתגבר עד שמתאזנים.

וכמובן, אחרי שהוא מגדיר את הבעיה שלו, כדאי ,אני חושב, לעשות סקירה ובירור אפילו באינטרנט על הבעיה המוגדרת ולראות מה היא, למרות שדיבור עם הבחור עצמו על הבעיה אינדבידואלית, אם הוא כן ואמיתי איתך לגמרי, מועליה הרבה יותר, כי כל אחד מקבל את הדברים אחרת, למרות הסימפטומים הדומים בגדול.

בקיצור, (איך אני אומר בקיצור, אחרי שכתבתי קונטרס שלם?????) הייתי בגדול ממשיך לצאת איתו....ועושה את הבירורים הנ"ל.

חשוב לזכור שתקשורת בין אישית פתוחה והכי אמיתי וכנה, היא מתכון להצלחה והבנה הכי טובה האחד של השני, ולפעמים גם בינינו לעצמינו. (כך אני מאמין).

בשמחה אנסה לייעץ ולעזור אם תרצי, כי אני מכיר את זה ממש מקרוב.(אמנם לא איש מקצוע אך, כאמור מכיר מקרוב, וחוקר ומתעניין בנושאים האלה.)

סליחה על כל הקדיחה והאריכות של הדברים, אבל נסיתי להיות כמה שיותר מדוייק, ולנסות כמה שיותר להועיל.....

בכל מקרה בהצלחה רבה  עם הבחור, ובהצלחה רבה בכלל!!!!

בשורות טובות ישועות ונחמות! 

אני בדר"כ לא מגיבה כאן, אבל הפעם הרגשתי פשוט חייבת.. (בעיקר בגלל התגובות הרגועות והמתונות שנכתבו כאן ביחס לשאלתך).

גם אני הכרתי בתחילה בחור תורני, מקסים וללא ספק היינו באותו ראש.

מרגע שהוא סיפר לי על הפסיכולוג (וגם על המפגש אצל הפסיכיאטר ועל הצורך שלו בכדורים..), התייעצתי עם הרבה אנשים.

הרב שלי, ביקש להכיר את הבחור, ואחרי שהכיר אותו, המליץ לי לנתק את הקשר בהקדם האפשרי. הייתי עיוורת ובעוונותיי לא הקשבתי לעצתו החכמה של הרב. הקשר רק הלך והתחזק, ומבחינתי המעלות שלו כיפרו על החסרון הבודד הזה ו'הלא משמעותי'.. שכנעתי את עצמי שאם באמת אוהבים, אפשרי להתגבר על הכל.

אחרי תקופה מסויימת יצא לי לדבר עם חבר מהעבר, בחור שגם חזר בתשובה, כיום ב"ה הוא נשוי ולומד פסיכולוגיה-יהודית. ספרתי לו על המצב ושאלתי אותו מה ההשלכות של דכאון קליני. בזמנו, הוא היה בתחילת לימודיו, והדבר היחידי והעיקרי שהיה לו חשוב להדגיש לי זה שדיכאון קליני הולך יד ביד עם אלימות (בהרבה מן המקרים). הוא ביקש שאהיה קשובה לסימני אלימות מצידו. וראו איזה פלא, מרגע שהייתי מודעת לעניין, פתאום זיהיתי שהבחור מאוד מאוד אלים כלפי (לא פיזית כמובן), וב"ה אחרי מאבקים קשים ונסיונות מפחידים (שלא כאן המקום לפרטם, אבל אם תרצי לשמוע כדי להבין את גודל הסיפור- אספר לך) הצלחתי להציל נפשי מן הקשר איתו.

לפני לא הרבה זמן שוטטתי באחד מהפורומים באינטרנט (לא בערוץ 7) וקראתי שם על מישהי אובדת עצות שסיפרה שבעלה סובל מדכאון (היא ידעה על זה גם לפני החתונה והחליטה להנשא לו, כיוון שראתה שהכדורים מאזנים אותו והכל בסדר איתו). כיום המצב שלו השתנה, הוא לא מאוזן, והיא צריכה להתמודד עם הילדים שלהם לבדה, ולפרנס לבד, ולטפל בכל צרכי הבית לבד, והוא? הוא בדיכאון. לא קם מהמיטה ורק מדבר על כמה רע, בזמן שאישתו היקרה קורסת תחת העומס.

אני לא מתיימרת לומר ח"ו שהמדוייט שלך הוא לא בעלך. יכול להיות שכן, ויכול להיות שבאמת הכל יהיה בסדר בע"ה.

אני רק מבקשת שני דברים-

- תתייעצו עם תלמיד חכם. תבקשו שילווה אתכם קצת, זה אף פעם לא מזיק..

- תתאמצי ככל יכולתי לבחון בצורה אובייקטיבית את רמת האלימות/התלותיות/האובססיביות אצלו.. כנות עצמית מצידך יכולה להציל את החיים שלך.

בהצלחה רבה!!

ולתקן:

כדאי תמיד להתייעץ עם איש המקצוע שאיתו הוא נפגש. כן, עם הפסיכיאטר והפסיכולוג. במיוחד אם הולכים למסד את הקשר.

ובגלל שנכוויתי במקום הזה- אני מזהירה: לא כדאי להתייעץ עם כל רב סתם ככה בעניינים האלה!!!!! רבנים- כמה שהם אנשי רוח גדולים ומבינים בתחומים רבים- הם לא תמיד מבינים בענייני הנפש המורכבים הנ"ל.

לכן לא הייתי ממליצה באופן גורף ללכת לרב להתייעץ.

כן הייתי ממליצה להתייעץ עם בעלי המקצוע שהוא נפגש איתם, כמו שכתבו פה כבר רבים וטובים.

(רק אומר לך לגבי הרב- שיש לי נסיון עם רב גדול וחשוב שלא ידע איך להתמודד עם בחור שהיה לו ocd וטיפל בצורה מאוד לא נכונה בבני הזוג. זה עלה להם ביוקר אחר כך. )

דבר נוסף- לגבי בירור באינטרנט:

האינטרנט הוא מקור מידע מאוד רחב להמון נושאים.

אבל- צריך לזכור שיש בו המון הגזמות והכללות ולפעמים המידע לא לגמרי מדוייק. ולפעמים הוא מדוייק לגבי אדם אחד ולא לגבי אדם אחר.

לכן אל לך לחפש מידע באינטרנט על הבעייה הספציפית שלו או על התרופה המסויימת שלו. לכל אחד מתאימה תרופה אחרת ולכל אחד מתבטאת הבעיה בצורה אחרת.

התייעצו עם איש המקצוע ולא עם האינטרנט!

הרבה הצלחה בכל.

ובאמת שיש לי נסיון בתחום אז אם את רוצה ייעוץ אשמח לסייע.

אם תחליטי להמשיך איתו ולמסד את הקשר, אני מציעה לך לברר בדיוק את שם התרופה ולבדוק באינטרנט מידע עליה. האם היא עלולה לגרום לאדישות/אלימות/פגיעה באיכות ובכמות ביכולת ההולדה.

אם הקשר יהיה לקראת נישואין, אולי לבקש אישור לשוחח עם הפסיכיאטר שאצלו הוא מטופל, כדי שהוא יסביר לך טווח זמן, סיכויי החלמה וכד'.

כמו כן, תבררי מה תדירות הבדיקות שהוא עובר לבדיקת השפעת התרופה, כדי לוודא שאולי בבדיקה תקופתית בעוד שנה שנתיים יתכן שהוא לא יצטרך כדורים ולא ימשיך לקחת בצורה אוטומטית כל החיים, כאשר אולי כבר לא יצטרך.

אם הוא עדיין לא עשה שירות צבאי, מומלץ לברר מה הפרופיל שלו. אם הצבא יקבל אותו למרות הבעיה, זה סימן טוב. יתכן שהצבא יחשוש לקבל אותו כי הוא לא עמיד בלחצים.

תשאלי מה תדירות הטיפול הפסיכולוגי שהוא מקבל ותוודאי שהוריו יתנו סכום כסף שיכסה לכם את הוצאות הטיפול לפחות ל-3 השנים הקרובות (זה טיפול יקר מאד, ולא הייתי רוצה חלילה שהוא לא יקבל את העזרה הנחוצה לו בגלל בעיה כלכלית של זוג צעיר!!).

בחיי נישואין יש לחצים . גם בקשר הזוגי שצריך תיחזוק אבל גם בנושאים כלכליים, וגם בחינוך ילדים, התמודדות עם משפחה מורחבת וכו'. בקיצור יש התמודדויות. אני ( בתור גבר )  הייתי מציע לבחורה להתחתן עם בחור שיכול להתמודד עם מצבים אלו.

יתכן שהבעיה הנפשית כלל לא קשורה לזה. אבל כדאי לבדוק את זה טוב.

עוד דבר חשוב הוא, שאם את הולכת על זה, תדעי שבהחלט יתכן שתהיה לו עוד נפילה או שתים במשך החיים, ושגם מהם יצא, אבל את צריכה להיות מוכנה לזה ולהסתכל על עצמך ולראות אם תהי מסוגלת להיות חזקה בשבילו ברגעים כאלה ולהחזיק את הבית עד שהוא חוזר לעצמו. אם לא אז אל תכנסי לזה גם לוטובת הבחור.

אני אישית מכיר מקרה כזה , הבחור הוא מהטובים ביותר שיש בכל המובנים. וגם חזק פיזית ומנטלית ולמרות זאת היתה לו נפילה אחרי החתונה ( היא ידעה על הבעיה לפני החתונה). אשתו היתה גיבורה והתמודדה עם זה, וכעבור זמן קצר הוא יצא מזה, וברוך ה' יש להם בית נפלא. ואכן אם הבחורה לא היתה מתחתנת איתו היא היתה מפסידה בגדול. אבל אם את לא מסוגלת להתמודד עם משברים אל תאמללי אותו.

דרך אגב זה נכון גם בכל חיי נישואין, שצריכים להיות מוכנים להתמודד עם כל מיני משברים לא צפויים. ודבר זה נכון בכלל בחיים. אבל!!! במקרה שלך צריך הרבה יותר מודעות!!! לא מספיק שהוא מודע, ולא מספיק שבדקת וזו בעיה סבירה, עדיין את צריכה להיות מודעת היטב לנושא. חיי נישואין זה לא דייט. יש לך גם אחריות.

אני בתחום מספיק זמן, וזאת פעם ראשונה שאני שומע על זה.

דיכאון יכול להשפיע על דברים שהיו חבויים, ולהעיר דובים משנתם, אבל לגרום לאלימות?

אין קשר לדיכאון עצמו.

בין השניים, ולא רק אני טענתי את זה. העניין הוא שאדם אחד הוא לא מדגם מייצג, ויכול להיות שיש אינספור אנשים עדינים- עדינים שסובלים מדיכאון..

בכ"א, חיפוש מהיר באינטרנט מראה שבהחלט יש קשר מסויים בין השניים.

וצריך עיון.

לפחות אני מכיר כמה מקרים ששוללים לחלוטין את ההנחה הזאת, זה שיש סיפור יחיד כזה זה נחמד, אבל לא בא להצביע על הכלל.

וגם נפגש עם פסיכולוג ובדיוק בימים אלו מנסה להתאושש מפרידה מהבת זוג שלי שהצליחה להשאר איתי 4 חודשים סה"כ וחודשיים מאז שסיפרתי לה.רק שבמקרה שלה היא התייעצה עם כל העולם וגם עם הוריה שהספיקו להכיר אותי ולדבר איתי קצת ולדעת שהבעייה היחידה שלי שבגללה אני נוטל כדורים(שהתחילה אחרי הצבא בגלל שימוש בסמים לצערי) היא שאני מאוד מאוד רגיש ורוב הסיכויים שגם אם לא הייתי מתנסה בסמים אז הייתי מגיע לטיפולים הנ"ל.

ההורים שלה וגם משפחה קרובה המליצו לה בחום לנתק כל קשר איתי למרות שהיא אהבה אותי (לפחות ככה היא אומרת) ואני אהבתי אותה!!! ולמרות שהתנהגתי אלייה כמו למלכה רוב הזמן ודאגתי לה יותר מאשר דאגתי לעצמי רק משום שאני כזה בן אדם,בעל לב מאוד טוב ועדין.מה שהכי מצחיק פה זה שמאז שאני איתה והצלחתי להתאהב בה עברו 95 אחוז מהתסמינים שבגללם אני נוטל כדורים,אני מספר את כל זה כדי להעביר מסר קטן לאומה-אומנם זה מפחיד להיות עם מישהו שנוטל כדורים כאלו אבל צריך לבדוק מה הסיבה שהוא נוטל אותם ומה בדיוק עובר עליו כשהוא לא מאוזן מהכדורים במקרה שלי לדוגמא זה חרדות ועצבות ולא יותר מזה וגם כשזה קורה (אני מטופל כ-6 שנים) אף פעם לא הפסקתי לעבוד ולדאוג לעצמי ולכלכל את עצמי ולשדר בחוץ שבכל בסדר ואני מרשה לעצמי לבכות ולהתפרק רק מול אנשים שמכירים אותי ואוהבים אותי ואני אוהב אותם וגם לי יש חששות מהעתיד כי מה שאני חושש ממנו הכי הרבה קורה,היא לא עזבה אותי כי אנחנו לא מתאימים,או כי אני זרוק בבית ולא עובד או לא דואג לעצמי,כי מבחינת זה אני דואג לעצמי ונתתי לה להרגיש הכי טוב שבעולם כל יום שהעבירה איתי.היא עזבה אותי כי אני נוטל כדורים פסיכיאטרים.

אז כמו שמישהו אמר פה כבר בחיים אין שום תעודת ביטוח למה שיכול להיות והפתעות יכולות לבוא כל יום אבל מה שמאוד חשוב זה לדעת עם מי אתה הולך לעבור את ההפתעות האלה.

ולך כותבת השאלה הייתי ממליץ בחום לבדוק את מה שעובר עליו לעומק ולראות מי האדם שעומד מולך באמת ולא לתת לפחד מהעתיד להחליט לך את ההחלטות שתעשי..מאחל לכם רק בהצלחה

ובהצלחה לך בכל!!

שבת שלום

בס"ד

שלום,

חזק וברוך על דברי התורה.

                  בתודה ובברכת

               שבת שלום ומבורכת

איזה אומץ. הוא כזה ארוך...

לקחתי מה שנשאר כי לא יודעת כמה מחוברים עכשיו אבל אם מישהו רוצה ולא לקח שיכתוב,...שבת שלום ומבורך אשרייכם מה טוב חלקכם

הכנתי לאחותי וגיסי נר, שעליו כתבתי "שיהיה לכם בית מלא אור..."

אז לא הייתי מביאה את זה עכשיו.

היום הייתי קונה לה תכשיט, שיהיה לה לשבת שבע ברכות או משו...

מזל טוב!!!

היא רק מתייעצת מתי...

לעני"ד אולי אחרי שהכל נרגע, ככה, יומיים- שלושה אחרי סוף ה 7 ברכות..

זה יהיה ממש מרגש בשבילם לקבל..

כי במשך התק' הזאת כולם מביאים,

אז זה כאילו צ'ופר כשהכל נרגע...

מזל טוב!!

לדעתי את צריכה להביא לה את זה אחרי החתונה בזמן של השבע ברכות.

אבל לא הבנתי.

אם זה לא בשביל מישהו אחר - זה לא משמעותי?

בסיעתא דשמייא!

ברור שכל דבר משמעותי. גם ללמוד תורה זה שיא המשמעותי.

אז למה דווקא חסד זאת מצווה כ"כ חשובה, עד כדי כך שיום בלי חסד לא נחשב ליום??

ב'נתיבות שלום' כתוב ש..
כל מצווה שאדם עושה, בד"כ הוא לא עושה בשלמות - יש פניות במחשבה של האדם. לפעמים הוא עושה את המצוות גם בשביל כבוד, סתם כי חייבים וכו'.
אבל כשאדם עושה חסד - גם אם היו לו פניות במחשבה, והוא לא עשה את המצווה לגמרי לשם שמים - האדם שמקבל את החסד, מקבל את זה בשלמות.
לדוגמא, כשאתה עוזר לזקנה לחצות את הכביש - גם אם אתה לא באמת רוצה לעשות את זה, ואתה עוזר לה רק כי לא נעים לך - מבחינתה היא עברה את הכביש - וזה מה שחשוב לה.

יש עוד סיבה שמובאת שם, אבל עכשיו אין לי כ"כ זמן לכתוב אותה.
אם זה לא מספק, אשמח לכתוב אותה בעז"ה מאוחר יותר

שתהיה בעז"ה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"!

למה אני מרגיש כאן שריטה של דוסים

שחושבים שאם הם לא עושים בשביל אחרים

הם לא שווים כלום?

אני חושבת שבאופן כללי, אדם,

מעצם היותו אדם,

הוא מחפש בדרך כלל איך להיטיב עם הזולת,

והוא מבין שאם הוא רוצה לקבל הוא צריך גם לתת,

וככה העולם מתנהל...

העניין הוא שהדתיים פשוט לוקחים את זה ל'חסד', 'מצוות' ועוד...

מה רע?

מה ההבדל בין אנושיות, מוסריות ונתינה לזולת

ובין חסד וצדקה?

השם?

'אותה הגברת בשינוי אדרת'...

זאת דעתי...

מה יותר טוב מחסד?

על שלושה דברים העולם עומד וכו'...

רע כשהדימוי העצמי של האדם נבנה

על כמות החסד שהוא עושה...

מין משואה כזאת:

בשבילי - לא טוב,

בשביל אחרים - מצוין!

יום שהשקעתי בעצמי - בזבוז זמן,

יום שהשקעתי במישהו אחר - ניצול מושלם!

צריך גבולות גם לחסד,

לדעת 'מתי אעשה גם אנוכי לביתי.'

צודק..

יש כאלה ששוכחים את עצמם,

את המשפחה,

והכל 'לטובת הכלל'...

הבעיה שהם לא מבינים שמה שייתן להם כח לתרום עוד,

זה שהם יהיו חזקים ויהיה להם משפחה מושקעת ומתוך כך, תומכת...

עד..

שיום אחד הם קורסים

ולא מבינים לאן נעלמו הכח והמוטיבציה לתת..

בסיעתא דשמייא!

ובדיוק בגלל זה אנחנו צריכים להתחיל את החסד בבית -"עניי ביתך קודמים",
ורק אח"כ לצאת ולעזור לכל העולם ואשתו..
אבל שזה לא יבוא על חשבון המשפחה והקרובים אלינו.

שתהיה בעז"ה שבתשלום ומבורכת לכל עמ"י!

בסיעתא דשמייא!

תכל'ס [לפחות לדעתי], אחד התפקידים שלנו בעולם הוא פשוט - לעשות טוב.
לקדם את העולם, לשפר אותו, לגרום לו להיות מקום טוב יותר.
אפשר לעשות את זה בהרבה דרכים, אבל הדרך שבה אתה מרגיש שוואלה, אתה באמת תורם - זה חסד.
וכמו ש'ננשמה!' אמרה - כל אדם רוצה באופן טבעי לעזור לאחרים.
וחסד זה לא חייב להיות משהו ענק, כמו להקים גמ"ח וכד'- חסד זה דווקא בפרטים הקטנים, שבד"כ גם אנשים שלא שומרים תורה ומצוות עושים - לתת 5 שקל לקבצן ברחוב, לומר שלום לשכנה ממול, ולשאול אותה מה שלומה ועוד..

קיצור, לא נראלי שרק דוסים עושים את הדברים האלה.
אולי זאת שריטה של כל היהודים [ויש מצב שבעצם כל האנשים בעולם..], אבל מה שבטוח זה שזאת שריטה טובה

מקווה שהובנתי. אם לא - תכתבו, ואנסה להסביר את עצמי טוב יותר.

שתהיה בעז"ה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י.

שתהיה לכולם שבת שלום!!

בס"ד

שלום,

חזק וברוך על דברי התורה.

שנזכה לעשות כמה שיותר חסד.

           בתודה ובברכה

         שבת שלום ומבוכת

באמת אין כמו אחיינים כאלה חמודים ומתוקים

| מקנא |

כנראה שבשנתיים הקרובות לא יהיו לי אחיינים.. =[

ככה זה כשאני שנייה בילדים ויש בן מעלי....

בעזרת ה' יתברך..אמר[ור מחר לרדת גשם..תראי תחזית..

בעזהי"ת.

יו, הגיע הזמן...

אבל איך לא שמעתי? |הולך לבדוק|

בכל מקרה הטיולים האלה מתקיימים (כמעט) בכל מזג אויר..

כדאי לכם!!  שווה- שווה

אולי אני מתכוון להרעיב אותם כל השבת? 

חחח..

פרטים?

את השאר תוכל לשאול את עקיבא באישי..

השבת,

שבת פרשת חיי- שרה

שבת חברון, מסורת רבת שנים..

נראה לי שבגלל שבפרשה מוזכרת חברון..

זאת בעצם שבת אירוח גדולה מאד, שמאות אנשים באים אליה,

וכמעט כל התושבים מחברון וקרית ארבע מארחים המוני אנשים,

ומי שאין לו איפה להתארח יכול להתארח באולפנה, בישיבה, או אפי' על הדשא...

ויש הסעות מאורגנות...

אם זה מעניין אותך, כדאי שתפנה לעקיבא,

הוא כבר יסביר לך את השאר או יתקן אותי אם משו לא מדוייק..

בהצלחה! =]

סליחה על הבורות..אבל מה זה הסרט הזה?....לא כולם פה גדלו עם סרטים..

ונהייה בחור בן 30 עם נפש של בן 13. וכך הוא מתמודד בעולם..

ואגב, היום יוצא הרשת החברתית

מדרחוב, ברחוב שמאי. ליד מרכז שורשים.

אני ממליץ .

בעייה טכנית ונפתח שוב.

מקום מגניב ושווה.

הנה אתר טוב שמרכז את כל האירועים / שיעורים לחברה דתיים

http://www.shaylist.blogspot.com/

ושתעופי מהר-מהר-מהר פורום אחד למטה!

מה את מספרת?

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t329779#4089539

קצת מתביישת...

עוד מעט

בהצלחה!!

תודה!!!!!!!!

דתיה (משתדלת)  (מה ההבדל פה לבין דתיה לדוסית?)

רוצה לקיים מצוות , אבל לא כ"כ מתחברת ל"חומרות" (לא שאני מזלזלת, חס ושלום!!).

קצת לא נעים לכתוב על עצמי אז נעבור ל...

מחפשת מישו-  (מרגישה שכותבת הודעת "דרושים" בעיתון...)

שמח, טוב לב (כמובן...) , קליל , רגוע (לא יודעת כמה יהיה לי טוב לחיות עם אדם לחוץ....), אדם "ששומעים אותו" , יודע לצחוק,  דוס (ואני לא ממשיכה- "אבל פתוח" , אלא מחפשת משהוא שהשאיפה שלנו תהיה לחיות חיי תורה, אבל יחד עם זה, שידע "להנות מהחיים" , מה שצריך- עושים בשמחה -לפחות משתדלים  ,  ומה שלא- לא עושים.  משהוא "רחב אופקים" , עם קצת תרבות....  (רק להבהיר: אני לא מחפשת משהוא שדווקא יצא איתי לסרט או לתיאטרון , זה רק דוגמא, באמת קשה למצוא סרטים צנועים, אבל זו הייתה יכולה דוגמא לאדם שמקיים את ההלכה, אבל אין תחושה שזה "מגביל" אותו בחיי היום יום...) ---ואני יודעת שאנשים שכל עולמם הוא תורה לא חיים בתחושה שהם מוגבלים (אם הם שלמים עם מצבם. ) 

קצת קשה להסביר...מקווה שמשהוא פה הבין...

בשורות טובות

אז ככה...

אני נראה לי נחשבת 'דוסית',

כרגע בשירות לאומי,

בנתיים עוד לא הייתי בשלב של לצאת, קשר רציני וכד',

אבל בע"ה בקרוב מתכוונת להתחיל... 

[כן, כן, לכל מי שנגד.. שיתמודד ]

 - מה אני מתכוונת לחפש??? -

מישהו שיהיה לפחות שנה מעלי.. 

בן תורה שמעוניין להקדיש הרבה מחייו ללימוד תורה,

ושכל חייו מתנהלים סביב התורה, 

לא בלחץ, אלא כחלק משגרת החיים...

בחור שמח שעושה טוב להיות בסביבתו...

חשוב!!

בחור רגוע!! שלא כועס ב...

יש לי חולשה לכאלה...

לב טוב!! זה ממש תופס אותי...

אוהב שטח, טיולים,

            חברותי וזורם!! ...

אממ.. 

נראה לי שעד כאן בנתיים...

מי הבא/ה בתור ? 

אני בן 29, גר בגבעת - שמואל, איש הייטק ובלוגר בשעות הפנאי.

מה אני מחפש? אישה טובה. מה עוד? על זה כבר נדבר בארבע עיניים ...

אם לא הוא עדיין קיים.

אז כל דייט אחר נתון מראש לכשלון.

הבחורה בת 18 בסה"כ . אם מדובר רק בחצי שנה לא קרה כלום אם תמתין.

בס"ד

אל תצאי בכלל עדין..חכי טיפה...

כשתרצי לצאת תבררי עליו...אם הוא לא יוצא תצאי...ואם הוא צריך להיות שלך (משיים) הוא יהיה! תאמיני

ובסוף תגלי שאין ביניכם כלום.

לעיתים התחושה הפנימית שלך צריכה לצאת החוצה בגלוי

וכך תוכלי לראות אם היא עומדת במבחן הרציונל הבריא ...

יש מעשה מפורסם בגמרא (ברכות דף י ) על חזקיהו המלך שעשה חשבונות שבגללן הוא לא התחתן

וישעיהו הנביא אמר לו " בהדי כבשי דרחמנא מה לך ?

מאי דמפקדת איבעי לך למעבד ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא לעביד "

כלומר אתה תעשה את השתדלותך ומה שנוח וטוב בעיני הקב"ה הוא יעשה .

ופירש רש"י שם כבשי דרחמנא. = סתרים דהקב''ה  .

ובכך דחה את חשבונותיו ועל הסף ובנוסף אף אמר לו שעקב חשבונות אלו הוא יענש .

אני מבין אותך במחשבה זו ולעיתים מחשבה זו באה ממקום שמרגיש כ"כ אמיתי ונכון

אבל אף אם כך הוא גם רצונו של הקב"ה , הרי עלינו מוטלת בכל מקרה ההשתדלות והעשייה

ומה יש לך לדאוג אם הוא אכן בן זוגך את ההשתדלות שלך עשית והיא לא היתה לחינם

אולי תגיעי יותר מוכנה למפגש עם בן זוגך רק לאחר ש"תתנסי ותשחי קצת  "

שוב אני לא עושה חשבונות אבל אני חושב שכדאי לדעת שזיווגים רק הקב"ה מזווג

וכפי שאמרו לבן ובתואל בפרשה מ'ד' יצא הדבר "

 לדעתי כדאי להיות כנה ואם את חושבת שאת יכולה רגשית ומחשבתית לתת צ'אנס לבחורים אחרים

זה מראה שאת לא כ"כ סגורה על אותו אחד וכדאי לנסות ואולי אף אי"ה תופתעי לטובה ...

אבל אם אינך יכולה לעמוד בכך כדאי לתת לזמן לעשות את שלו וימים יגידו אם המרת נכון או שהכל היה לשוא

מה שבטוח הוא של-לוקים פתרונים ושבע"ה תבחרי נכון ! בהצלחה !

מצטרפת לכל מילה.......

לא בוער לך אז תחכי,

אבל תיזהרי עם ההרגשה הזאת.

הרגשתי אותה ממש ממש ממש, ואחרי כמה חודשים אזרתי אומץ לומר לבחורצ'יק, ו.. יצאנו. אבל זה לא היה ממש מתאים כי היו דברים \ שהפריעו שאותם הצלחתי לראות רק אחרי שיצאנו והיה ל נ ו  קשר (לא קשר שאני מדמיינת לעצמי עם הדמות שאני חושבת שהוא).

בהצלחה (:

בעז"ה

את גם ככה צעירה,בטח הרגע סיימת שמינית..

את צריכה לצאת לחיים,לצאת מהבועה ולהכיר את העולם,

את הקשיים שיש. את צריכה לבות את עצמך ולהתבגר.

לדעתי-תלכי לש"ל או מדרשה, או שילוב של שניהם.

שניהם ממש חשובים.

ש"ל מאוד משנה ומעצב את הבת,

ומדרשה עוד יותר משמעותית ומלמדים גם על זוגיות.

לדעתי שווה לחכות..

אשמח לדבר איתך באישי(יש לי ניסיון בזה..)

תמשיכי הלאה .

קודם כל, חסרים פה כמה פרטים בשביל השלמת התמונה (כמו- למה הוא לא רוצה עכשיו, האם הוא לא רוצה עכשיו\לא רוצה אותך, מאיפה המידע הזה? כמה הוא אמין? על סמך מה את חושבת שאתם מתאימים? וכד'),

אז אני אנסה לענות לך לפי מה שאני רואה מפה, וכמובן שאת יותר ממוזמנת להוסיף את הפרטים החסרים\וואטאבר יו וונט ולדייק את תשובתי.

יש סתירה במה שכתבת,

מצד אחד- את אומרת שלא דחוף לך חתונה. מצד שני- את שואלת אם לחכות לו.

איך את יכולה לחכות אם את בכל מצב לא רוצה לצאת...?

אני חושבת, שאם את גם כך לא רוצה להפגש בשלב זה של החיים- אל תפגשי בינתיים. ותיזכרי שזה לא בגלל שאת מחכה לו, אלא בגלל שאת לא רוצה עכשיו את הענין הזה בכלל.

וכשתגיעי למסקנה שמתאים לך עכשיו להיפגש, ועדיין תיזכרי אותו- תשאלי אותו אם הוא מעוניין (בדרך כלשהיא... איך שאת מרגישה בנוח.), ואם לא- תנסי לשכוח ממנו... (וכאן זה החלק הקשה).

אצלי יש כלל כזה, שאומר שבשידוכים והכרויות כמעט הכל הגיוני.

וכל זה למה?

כי בנושא הזה הלב דומיננטי מאוד. וללב מותר לומר ה-כל בערך...

ב"הצלחה נשמה.

את מוזמנת לאישי בכיף. איתך אנוכי בצרה...

היו ברורים.

הגבתי לך באישי.

תודה!!!

אני יוצאת בדרל כלל עם בנים שבטוחים מישום מה שהם אמורים כל הפגישה לנהל מונולוג חוצב לבבות על החיים שלהם...

וזה לא שאני ביישנית או משהו כזה אבל כשבחור מדבר ולא מראה שום ענין בי, אני יושבת ומקשיבה ומתענינת בו, ואז הוא מדבר כל הפגישה.

אבל- אין מה לעשות נגד זה...

מה שאת צריכה זה סבלנות!

אני בדיוק הערב חזרתי מדייט כזה, וואי כמה שתיקות!

בהתחלה התחלתי את כל נושאי השיחה עד שפשוט נמאס לי, ושתקתי גם, עד שהוא יחליט לדבר...

ובסוף זה קרה! הבחור פתח את פיו והתחיל נושא!!

עם קצת סבלנות, ועם הרבה מקום לבחור שלידך, בסוף הוא ידבר! אין לו ברירה!

אז נכון, היו הרבה שתיקות אבל לפחות לא הרגשתי פטפטנית ודברנית...

בהצלחה רבה!

לפחות כך אומרים...

בחורים ששוקתים ויש כאלה שאני מרגישה שאני נמצאת בראיון עבודה, שרק אני שואלת והם עונים, כאילו מה????????????

הספציפית הזאת שלך? וגם להגדיר מה עושים אם הוא בשום אופן לא מסוגל לדבר יותר משתי שניות ברצף?

למה זה כל כך כואב לך???

זה באמת מאוד מאוד משמח!!!

תחשבי שהיא השתחררה מבית כלא! ממש! פשוטו כמשמעו! וכל הכבוד לה שהיא הצליחה לצאת מזה, ולהעיז!!! (כי לצערנו הרבה בנות לא מעיזות..)

לדעתי הכי כדאי, בשביל שלא יעציב אותך (וגם לא ישפיע לך על היציאות שלך עם בנים..) זה לזכור שרק הוא כזה - וברוך ה' היא עכשיו ברשות עצמה,

אבל לא כל הבנים הם כאלה

כלומר - רובם המוחלט לא..

אבל עכשיו את יודעת להסתכל טוב טוב,ולשאול גם משפחה וחברים לדעתם (לא להקשיב לכל שטות שהם אומרים, אבל לקחת את זה בחשבון..)

ושיהיה בהצלחה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

"א"ר אליעזר כל המגרש את אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות"

מסכים עם כל הכבוד לה, ולפעמים זה נצרך,

אבל זה עדיין נושא נוראי, ולא שייך לדבר עליו לדעתי בכזו שמחה,

אלא אם מצליחים להפריד בין השמחה על השחרור, לעצב הנוראי על הגירושין.

שיהיה לה ולכל העולם בהצלחה בהמשך הדרך.

לדעתי את עצובה מהמקרה..את עצובה שככה זה ניגמר..שחברה טובה שלך-שהיא ממש חלק ממך,קרה לה משהו כזה..

נכון-זה "כואב שעכשיו זה שהיא גרושה.." ההגדרה הזו כואבת..

אבל--

תשמחי בשבילה!!

הרי הוא לא היה לה טוב,והרי היא כ"כ סבלה איתו. אז למי אכפת מהגדרות או סטיגמות!!

תחשבי שהעיקר טוב לה עכשיו!!!

(חח עכשיו בלי בעל-יש לה יותר זמן,ותוכלו לבלות ולכיף ביחד..))

אם התורה מאפשרת גירושין,סימן שזה קיים,ונצרך.. וצריך פשוט להמשיך הלאה בחיים..

כחברה-אני חושבת שאת הכי צריכה לתמוך ולהיות איתה..זה מה שהיא צריכה עכשיו,לשתף מישהי ולהגיש בטוחה ושמחה,

ולא לקבל תגובות לא מפרגנות מהאנשים  הכי קרובים.

**אני מסכימה עם א.א.ק--  זה לא צריך להעציב אותך..(תכלס זה באמת גורם לחשוב,מה גם לי זה ח"ו יקרה..וכו וכו)

אבל סמכי על אבא'לה שכל מה שהוא עושה זה לטובה.. ובעז"ה יהיה לך זוגיות ובית שמח ומאושר!!!!

קבלי חיבק ונשיקה חמה

מקווה שזה שיפר ואפילו במעט את מצב הרוח

אז חיייכי נשמה..!!!!!

ועכשיו היא הכי הכי צריכה את החברות והחיבוק והנוכחות והקירבה שלך כחברה טובה שלה-

כי גם אם הגירושין האלו נכונים וטובים ומשחררים אותה

עדיין זה כואב, והתנפצות של חלום, והיא "נזרקת" לבדידות (ולהיות גרוזה זה יותר בודד מלהיות רווקה)

העירבב רגשות שלך- נורמאלי. בריא. נכון.

פעם הייתה לי שכנה שעשתה מסיבת הודיה על זה..

מספיק שמזבח מוריד דמעןת, לא צריך גם את אלה שלך...

אם את באמת חברה טובה- את אמורה לשמוח איתה

(בטח היא מוצפת גם באנשים שעצובים מזה)

בידיוק קודם היא שאלה אותי מתי עושים מסיטג...מסיבת גט...לצחוק או לבכות...מה אתם אומרים?...

תצאי איתה לטיול. יותר מהכל היא זקוקה כרגע לניקוי ראש.

ואת מערבולת הרגשות. טיבעי שזה כך, והזמן יעשה את שלו. לא תמיד צריך לעשות משהוא.

.

וחוץ מזה אני בת

(וחוץ מזה, אם יש מישהו שמסתתר מאחורי ניק נוסף,לא יפה לחשוף אותו)

הוא גורם לי לקושי רב בחיים.

מתנה נפלאה אבל מאד קשה לי להכיל אותה.

גם לי יש, אבל לא הייתי מוותרת!

אולי הייתי מוותרת על החוש השביעי

על החוש השמיני שלי

החטטנות

אני איתך...!! נמאס מהעייפות..למישו יש פיתרוןן???

האינסטיקנט הראשוני לעשות דברים הרבה פעמים מטעה אותנו..

למשל- האינסטינקט לשלול אחרי דייט ראשון. זה הדבר שהרבה פעמים נופלים בו...

סורי על הקטנוניות

טיל קרקע חומוס(החוש הוא חומוס)
טיל קרקע מרק(החוש הוא מרק)

לפי הגשש חחחחח

ראיתי עכשיו החוש השישי

וכיביתי באמצע!!

איזה פחד

תגלי שזה סרט ממש טוב!

ומפתיע!

הקפצה...

למי זה מיועד? בנים? בנות? או גם וגם?....

בס"ד

בעיקרון לאירוע שיא שהוא בדיזינגוף סנטר--בנים יותר יבלטו מכיוון שצריך שירה וניגונים וכאלה...

אבל צריך גם ממש כח של בנות! קודם כל כי התל אביבים יותר מתחברים לבנות (משום מה..?!) וגם כי צריך המון כח בפרוייקט הזה...

לכ-ן: אנחנו מעונינים בבחורי ישיבות רציניים...ובנות משמינית ומעלה רציניות בלבד!

(ממש לא באלנו על גנון... )

אנחנו גם ממש נשמח אם יהיו בחורים/בחורות שיסכימו להיות אנשי קשר בישיבתם/אולפנתם/מדרשיותם וכו...

ואהמ..יהיו גם סופגניות! אז כדאי לבוא!

בקיצור...ממש מחכים לכם!

שכוייח עצום!

גרעין "אופק" צפון ת"א!

אז אם נאכל סופגניות בסופו של דבר לא יראו אותנו כי הבטן תסתיר את הנוף לא?

בס"ד

שלא תקבל סופגניה ...

חחח

אך שאלה קטנה (מצטער אבל זה מפריע לי.. באמת קטונתי לידכם, וחלילה אינני רוצה להחליש.  אדרבא - להיפך).

כתבת:

 צריך גם ממש כח של בנות! קודם כל כי התל אביבים יותר מתחברים לבנות (משום מה..?!)

נמכור את הבנות שלנו על מנת להרבות קדושה???

בעזהי"ת.

[ודוגרי, המשפט הזה לא עשה לי חשק להגיע...]

אני מקווה.

בת שמגיעה מתוך אידיאל של התקרבות לעמ"י, זה לא מה שאמור להטריד אותה.

בעזהי"ת.

ש"בת שמגיעה מתוך אידיאל של התקרבות לעמ"י, זה לא מה שאמור להטריד אותה."

?

שעלולים להתפרש אצל השני אחרת.

אז מה?

את מגיעה כי את חושבת שזה נכון וראוי ותעשי מבחינתך את כל ההשתדלות שלא לבלוט מידי.

ומי שרוצה לקחת את זה למקום שלילי- שיבושם לו. (:

ותסלחי לי, חברה, אבל יראה לי הזוי אם מישהי תגיד שהיא לא מתכננת להגיע מהסיבה הזו.

בעזהי"ת.

הרי המטרה של הענין הנ"ל הוא לבלוט ולעשות רעש,

אז איך אפשר להגיע-ולא-לבלוט?

משו פה מתפספס...

כן כן, ואני מכירה את ה'תירוצים' של- זה נותן יותר נפח, אפשר לדבר עם הבנות וכו'.

וזה עדיין נקודה שמטרידה משהו...

בכל אופן, אני חושבת שזה ענין שבהחלט צריך לתת עליו את הדעת, ולא להתחמק ממנו באלגנטיות כפי שנוהגים לעשות בהמון דיונים כאלה.

[ולפני שתתנפלו: אני לא קוראת לא ללכת לפעילויות מהסוג הזה. אני רק כותבת כאן מחשבות ותהיות]

ואם היית מכירה אותי, היית יודעת עד כמה אני מתאמצת לשמור על צניעות. ב"ה.

אני חושבת שאם בנות מגיעות בקבוצות גדולות, אין פה בעיית צניעות.

אם לא תהיה הפרדה מלאה, לא ארקוד. ולא אחשוב על האופציה בכלל.

המטרה שלי היא נטו להתקרב לעם שלנו, לתת את ההרגשה שהחגים לא מיועדים רק לדתיים.

על אותו בסיס, את יכולה גם להתנגד לדוכני מעייני הישועה בערים.

בנות עומדות באמצע הרחוב, בולטות, וכולם רואים אותן.

ומה נעשה, שיש מצוות/ מעשים טובים שעלולים להתפרש בצורה שלילית?

הנק' שאת מעלה באמת חשובה. ותודה שאת מחדדת אותה.

אבל בתכלס, מה את חושבת על הרעיון הכללי?

בעזהי"ת.

לגבי מעייני הישועה, זה סיפור אחר לגמרי.

למרות שגם שם יש ספקות למיניהם, אבל אותם כבר פתרתי בזמנן.

[זה המקום לספר שבתקופת הגירוש, עשיתי שאלת רב (הרה"ג דב ליאור)- אם זה שייך שבנות יעמדו בדוכנים, ויחתימו אנשים. תשובתו היתה שזה אכן בעייתי קצת, אך במצב הנוכחי- מאחר ואין מספיק כח אדם- מותר שבנות  יעמדו בדוכנים בצורה צנועה, ולהשתדל להחתים בנות וכו'. זה ממש לא ציטוט מדוייק, עברו מאז 5+ שנים, והזיכרון שלי רק מתקלקל עם השנים, אבל העיקרון ברור.]

לכן אני אומרת, שצריך לבדוק מה המצב בתחום הזה, ולראות האם יש צורך חיוני שגם בנות יהיו בענין הזה.

ולבדוק האם זה שווה את המחיר.

עקרונית אני חושבת שפעילות מהסוג הזה מאוד מאוד מאוד חשובה, ולו הייתי בן- ברור שהייתי הולכת לזה.

יש צורך חיוני שבנות ילכו לדברים האלו!!

כדי שגם הנשים בעיר ירגישו קשר, 

כדי שיהיה את מי שידבר איתן ויסביר להן בשפה פשוטה את הרעיון שעומד מאחורי כל זה,

ולא נראה לי מתאים שהבנים יעשו את זה..

אבל...

מי שהולכת צריכה לבחון את עצמה באמת

ולהיות כנה עם עצמה שהיא הולכת למטרה הזאת,

ומה שהיא תעשה שם יגרום רק לקידוש ה' ולא יהיה בחוסר צניעות,

ולא תפגע בעצמה או באחרים,

ואם היא יודעת שהיא מסוגלת,

וזאת באמת הכוונה שלה-

אדרבה!!

שתלך!!

בדיוק בנות כמוה צריך...

אז... בהצלחה 

באולפנות יש המון בנות איכותיות גם בכיתה ט'.

אני רואה את זה באולפנא שלי..

אבל למה לפרסם עכשיו? יש עוד הרבה זמן..(:

בס"ד

א. בעניין הבנות -- 1.זה היה בחיוך.2 דוווקא הבנות התל אביביות יותר מתחברות מאשר הגברים--לכן בנות יהיה כח רב...מובן?!? חס וחלילה וחלילה וחס שנמכור עצמנו! זו בכלל לא הייתה הכוונה!

ב.כן חשוב לנו לפרסם כבר מעכשיו כי אנחנו זקוקים לכח רב..וגם בגלל שאנחנו רוצים לאסוף אנשי קשר בישיבות/אולפנות/מדרשות וזה לוקח זמן...

ג.מה הבעיה בסופגניות?!? (כשרות-מהדרין!)

ד.לא מתבזבז כאן כח חמשושי--כי 1.חבר'ה בינישים רציניים לא יבואו אם זה יהפך לגנון....2.את הכח הרב של חמשושיות אפשר תמיד לנתב למקום אחר (למשל ישלנו עוד פרוייקט שהוא במתנ"ס ששם נצטרך גם כח רב של חמשושיות--ועל כך אני אפרסם בע"ה בפורום המתאים לכך!).

ה.הרשמה מראש חובה!

שכוייח עצום

אפרת 

אם ביניש חמוד לא יבוא כי יש חמשושיות וזה "גנון", מצטערת, אבל כנראה הוא הלא רציני מבינינו..

אני לא ראיתי אותה.

שאם הוא עם אשתו הוא לא לוקח טרמפיסטים כי הוא רוצה את הזמן הזה איתה...

אין מציאות כזו שאדם לא יכול לתת צדקה כי הוא שומר את הכסף למתנה עבור אישתו.

לא יכול להיות שיהודי מדלג בכזו קלילות על מצוות עשה המופיעה בעשרת הדיברות כי זה בא על חשבון האישה.

הכנסת אורחים מסוגלת לתמוך ולבנות עוד יותר את הזוגיות לקשר בריא יותר.

וכדי להתפלל ביחיד אתה יכול להמציא תירוצים טובים יותר - או לקום שעה קודם ולהתפלל במנין.

אישה יהודיה כשרה תדאג לרוחניות של בעלה ותדע לוותר, כשצריך, על מתנה ויחס בשביל צדקה, הכנסת אורחים ובטח שבשביל כיבוד הורים.

אני לא רואה בך בעל זוגי ואכפתי. אלא אדם (וזוג) שסדר העדיפויות שלו עקום לגמרי.

ולמען ההגינות - לא קראתי את הכתבה המדוברת.

מוזר... בעלי אף פעם ב(כמעט)שנתיים האחרונות לא פספס שחרית במנין וגם לא את ארוחת הבוקר איתי שאחריה.

ובדרך כלל הוא גם היה זה שהכין אותה כשאני התכרבלתי בשמיכה....

מה שאת כותבת זה בדיוק מה שסוד כמוס התכוון.

כשם שלא יעלה על הדעת לוותר על מצוות צדקה כי הוא שומר את הכסף לאשתו כך לא יעלה על הדעת לוותר על מצוות הטרמפים בגלל שהוא רוצה להיות עם אשתו.

הוא כתב בצורה קיצונית ע"מ לחדד את העניין.

תקראי שוב את מה שהוא כותב.

הרגע הוא אמר לי את זה... אני רגועה ב"ה.

רק אח"כ ראיתי מה שסוד כמוס כתב על הטרמפים. ויש מקרים שזה צודק.

כשיהיה לי זמן - אגיב בעז"ה.

בעזהי"ת.

לפעמים זה הזמן היחיד של הזוג ביחד. ולפעמים זה זמן שמיועד לדברים אחרים שלא יהיה להם זמן אחר.

[אני מכירה אישית, אדם צדיק מאוד! שזמן הנסיעות שלו מיועד לכל מיני שיחות טלפוניות חשובות. וממש לא שייך שיהיו עוד אנשים ברכב.]

הטרמפיסטים צריכים להבין את העובדה שאף בעל רכב לא חייב להם שום דבר.

ואם הוא לא עוצר- כנראה יש לו סיבה טובה.

[ואם אין לו סיבה טובה- הקב"ה ייתחשבן איתו.. בבחינת "רוח והצלה יעמוד ממקום אחר"..]

ואני אומרת את זה בתור טרמפיסטית מושבעת.

טרמפיסטים, אבל לעודד את זה בהסברים הגיוניים? לתת לאנשים שלוקחים עדיין לגיטימציה לא לקחת? למה?

בעזהי"ת.

המאמר יועד לקהל הטרמפיסטים, שיילמדו לדון לכף זכות, ולהבין שלא כולם תמיד יכולים לקחת אותם, ושיש לאנשים שונים סידרי עדיפויות שונים בחיים.

המאמר היה כתגובה לתלונות הטרמפיסטים, ולכן יועד אליהם.

לא קראתי מה שהרב כתב, אך ממה שכתבת, אני מבינה את המקור למה שהוא כתב.

למשל אצלנו- אנחנו לוקחים טרמפיסטים, אך החלטנו שכשאנחנו עם הילדים אנחנו ממעטים לקחת כי זה גרם לילדים לצרוח..... ממש... (גם לטרמפיסטים זה לא נעים...)

(לפעמים אנחנו מתחילים לעשות שינויי מקומות/נהגים, כדי שיתאפשר לקחת, אך לא תמיד זה מסתדר). כל אחד ושיקוליו.

זוג שמחליט לקחת/ לא לקחת טרמפיסטים זה נתון לשיקול דעתו וייתכן שזה משתנה מפעם לפעם.

וחוץ מזה, ללא קשר לדעתי בעניין לקחת/לא לקחת, לדעתי מה שחברך כתב- זה ציני מידי ולא שייך. אפשר לכתוב תגובה אבל לא יפה לכתוב בצורה כזאת צינית (אני לא תמיד נגד ציניות, פשוט כלפי רב זה לא נראה לי שייך.)

אשתך מודעת לעניין?

היא לוקחת טרמפיסטים גם בדרך ללידה. 

הסכמתי עם דבריו.

אנחנו מאד משתדלים לקחת טרמפיסטים ( השבוע גם היה אחד עם כלב!)

אבל בהחלט יש פעמים שבהם הנסיעה היא זמןמפגש יחידי בתוך שבוע עמוס, בדרך לאיזה ארוע שממילא יהיה נפרד- נסיעה של שעה היא ממש מתנת אלוקים במקרה הזה...

ולא נראה לי שהוא דיבר על טרמפיסטית בודדה במקום נידח , חשוך ומסוכן ...

בס"ד

זה לגיטימי ביותר לא לקחת טרמפיסטים כי בני הזוג רוצים לדבר.

גם בתור טרמפיסטית וגם בתור נהגת אני מבינה את זה לגמרי.

קרה לי פעם שעליתי על טרמפ שבני הזוג דיברו כל הדרך על שידוכים ועל חברים שלהם שיוצאים. במקרה הכרתי 50% מהאנשים שהם דיברו עליהם- אנשים שלא היו רוצים שהנושאים האלו יהיו נושא לדיון במקום ששומעים.

מאז החלטתי- כשיש לי נושאים אישיים לדבר עליהם בטלפון/עם מי שאיתי באוטו- אני לא מעלה טרמפיסטים.

ולדעתי זה לגיטימי לחלוטין.

אז ככה:

- הרב מספר בכתבה שלו שם על מקרה שבבית לפעמים עמוס בילדים, לחץ טיטולים נקיונות וכו וכו . כך שיוצא מצב שכמעט ולא יוצא לזוג להיות ביחד. פתאום הם חזרו מקניות בי-ם, ובדרך הם מגלים שהם לבד- ואווו, זה לא קורה כל יום! הנה, יש להם קצת זמן להיות ביחד, לדבר ולבנות זוגיות טובה. אז גם אותה הם יפספסו?

- התגובה שחברך כתב, נשמעת כאילו הנהג חייב משהו לטרמפיסטים, מין תפיסה טעותית כזאת. אני אחד שכן נוסע בטרמפים, אבל גם כשעמדתי במרחק של 7 דק' נסיעה מטבריה בשעה 23:00 למשך כשעה וחצי- ואף אחד לא עצר לי (!)- לא קיללתי, לא התעצבנתי, ובסוף ישנתי שם. באמצע שום מקום. אולי קצת מבואס, אבל לא כועס! חייב לדון לכף זכות! ומי שיחליט אם הסיבה של הנהג טובה מספיק בשביל לא לעצור- זה הוא בלבד!

- התגובה נכתבה בציניות שלא מכובדת בכלל כתגובה לרב. [במקרה אני מכיר את הרב, בכלל לא מכובד לפרסם תגובה כזאת].

-להתפלל? בכלל לא דוגמא טובה... להתפלל זה חובה. להכניס אורחים- זה רשות. וכאן הוא חושב שיותר חשוב לו להשקיע בזוגיות מאשר להכניס אורחים, לא עושים מצוה (רשות) אם זה בא על חשבון משהו אחר שהתחייבת אליו קודם לכן. לגיטימי לחלוטין.

- הרב בא לכתוב מכתב סליחה, כאב לו על זה שהוא לא יכל לקחת אותך! באותה מידה שאתה רואה מישהו תקוע עם רכבו בשולי הכביש, ואתה יכול לעזור לו, כואב לך עליו! אבל אתה ממש ממש ממהר לעבודה, ואם תאחר יפטרו אותך- אז אתה לא חייב לעצור!

אני אישית מאוד התחברתי למכתב, אפילו שבכלל לדעתי לא צריך לבקש על זה סליחה.

שלמה.

בין היתר הבנתי שהרב אמר לו שכל מה שהוא אמר זה אם אין תנאי מזג אויר קשים/ מקום נידח.

פעם חברה אמרה לי: "אנחנו שנה ראשונה (לנישואין) לא משדכים כי זה מלא השקעה ואנחנו צריכים לבנות את עצמיינו".

בתגובה שאלתי אותה: "האם הם שומרים שבת?!"

לא אחת יש לי הרגשה, בעיקר אצל נשואים טריים, שעל הגב של התורה הם עושים דברים שלא בהכרח נכונים.

יכול להיות שזו רק נקודת המבט שלי ושאני לא מצליחה להבין אותם אבל זה נראה לי מוזר מאוד.............

ואני דווקא נורא אהבתי את מה שהוא כתב. הוא השמיע לי צדדים שלא בהכרח חשבתי עליהם. ומאוד יפה ובעדינות.

נכון שבשנה הראשונה הזוג צריך להבנות. לכן הוא יצא לבד ולא עם עוד זוגות חברים, לכן הוא יקדיש זמן לשיחות ולא לעומס לימודים ופרוייקטים (הגם שהן מאוד כלכליים).

כך גם בעניין הטרמפים, התפילות ושאר מצוות.

הרב הציג את הדברים בצורה קיצונית ויתכן שעל רקע קושי נקודתי במקום מסויים. יש צמתים שחובה לאסוף מהם טרמפיסטים גם אם שבוע לא שוחחנו, יש שבתות שנארח ובמאור פנים- גם אם צפוף וההכנה רבה.

 הכל צריך לקחת במידה כי דרך האמצע היא הממוצעת והנכונה.

בתור נהג אני משתדל לקחת טרמפיסטים כמה שיותר אבל אם יש מצב שהמחיר מבחינתי גבוה - אני לא אקח. לדוגמה כמו שהרב כתב אם זה זמן איכות עם אישתי ולא מדובר בצומת מבודדת. (הרבה פעמים אנשים נוסעים בטרמפים כדי לחסוך בזמן\כסף והנהג לא אמור לשלם על החסכון שלהם).

אם כבר מדברים לפעמים פוגשים טרמפיסטים שלא יודעים להתנהג (למרות שב"ה אף פעם לא פגשתי את זה בציבור הדת"ל או התורני לאומי ) -וזה גם יכול לגרום לנהגים לא לרצות לעצור. לדוגמה ביקשו ממני באמצע נסיעה פעם לעצור במקום שלדעתי מסוכן שםלמרות שבתחילת הנסיעה אמרתי שאני לא עוצר שם. או שמנסים לשכנע להאריך את הדרך בשבילם (הרבה פעמים כשמדובר בירוך קטן אני עושה את זה לבד). 

דרך אגב גם בשאר הדברים בסופו של דבר הכל פרופורציות - גם במצוות צדקה צריך לתת אבל מי שאין לו צריך לתת את המינמום ולדאוג שהוא לא יצטרך לבריות. כנ"ל צבא אני לא חושב שמי שיש לו בעיות בראותיות כדאי שילך ליחידה קרבית ויגרום לעצמו נזקים אלא שינסה לתרום בדרכים אחרות.

בתור הנהגה זה ממש לא טוב לענ"ד.  לא כדאי להתרגל להפנות את כל החסד רק פנימה לתוך הבית. חסד הוא גם החוצה.

וברור שבתור טרמפיסט (לשעבר?) אני מבין שאף אחד לא חייב לי כלום ואין לי טענות לאף אחד, (לפעמים אם אני תופס עם מישהו עצבני טרמפים אני ממציא לו לימוד זכות לכל מכונית שלא עצרה...) אבל זו ההגדרה של חסד, שאני נותן למישהו אע"פ שאני לא חייב לו!

וגם לא על זוג צעיר שיש להם הרבה יותר זמן פנוי מזוג עם הרבה ילדים ועבודה...

והתאמצתי, הנה:

"זה המבט שלכם כשאנו חולפים... קורע אותי בכל פעם מבפנים".

שהוא לא עוצר כדי להשקיע במצווה הכי חשובה בגלובוס.

אבל בשאר הפעמים, המבט שלהם לא קורע אותו מבפנים,

כי הוא מעלה אותם לאוטו!

בכללי לפני כל התלבטות כזאת כל אחד אמור לחשוב עם עצמו כמה איזה מצווה יותר קריטית.

לעניות דעתי, מצוות ייחוד עולה על גמילות חסדים,

כי איסור ייחוד היא לא תעשה, וגמילות חסדים, זה סוג של הידור..

אגב, לא קראתי תכתבה,ככה שאם תעלה זה ממש יועיל..

בוקר טוב לצעירים...הרב שלמה אבינר שליט"א כבר לפני שנים כתב שמצווה גדולה וגמילות חסדים להעלות טרימפיסטים...אבל בזמן שהוא עם אישתו מותר לו לא להעלות טרמפיסטים בשביל שהיה לו זמן עם אישתו...וזה כבר פורסם לפני כמה שנים...

רציתי להוסיף משהו.

תחשבו קצת: לא מדובר פה בתביעה כלפי הנהגים.

(למרות שאני לא מאמין שיש טרמפיסט אחד בעולם

שלא חלפה לו מחשבה כזאת בראש...)

לא הייתי קורא לזה גמילות חסדים.

זה יותר דומה להכנסת אורחים.

(זה לא אותו דבר. תיזכרו בברכות התורה.)

איפה יוצא לנו בעולם של היום הכנסת אורחים אמיתית כזאת,

של קבצן עייף, רעב ורועד מקור?

מה, להזמין את השכנים לסעודת שבת זה הכנסת אורחים?

נההה...

זה יותר בילוי חברתי כזה, כיף ונוח.

אז נכון, זה לא תמיד נוח.

ולפעמים באמת ממש אי אפשר, אני לא אומר.

אבל הכנסת אורחים גדולה מקבלת פני שכינה.

ואנחנו משאירים אותה בשולי הדרך

כי שכחנו להכניס את הבוסטר לבגאז'...

אפשר להתאמץ יותר.

אפילו רבנים יכולים.

אבל שלדעתי היא קריטית מאוד מאוד..

אף נהג לא חייב לך כלום!!!!

זה שיש הרבה אנשים נחמדים שעושים לך טובות (ומדברת כאן מישהי שחיה על טרמפים, ומשתדלת מאוד מאוד לאסוף כל מי שהיא יכולה כשיש לה אוטו) - לא אומר כלום על אף אחד אחר...

וכן - כשאני עם בעלי, וזה זמן טוב בשבילנו לדבר - אנחנו שואלים אחד את השני (בד"כ הוא אותי) "את רוצה שנעלה טרמפיסטים?". או במילים אחרות "יש לך משהו חשוב שאת רוצה לדבר עליו לבד?"...

חוץ מזה - שבתור טרמפיסטית אני אעדיף להכנס לאוטו שיש בו אוירה רגועה, ולא אוטו עם אוירה מתוחה של זוג עם דברים לא סגורים...

בנוסף - זה דבר של נאמר פה - כשאני לבד באוטו (אני אישה נשואה), וזה שעת לילה מאוחרת, ואני רואה בן עומד לתפוס טרמפים, ואני לא כל כך בטוחה - אני לא אעצור.

כי זה מפחיד אותי.

ואני לא אמורה לפחד בשביל לעשות "אולי" מצווה (כי גם אולי הוא ערבי, ואז אני פשוט אמות איפשהו בדרך.... או כל דבר אחר...)

וזהו.

הרגשתי שהכתבה ממש מזלזלת..

אני ממש מסכימה עם הרב חן חלמיש!

כן,כשזוג באוטו והוא מרגיש!! שהוא צריך את הזמן הזה באוטו,

להיות ביחד,ולבד קצת..

אז הוא לא יעלה טרמפיסטים,

ואל משנה לדעתי,

הגמילות חסדים..

זה היה נשמע הקטע הנ"ל, כאילו הוא יורד על העינין שבגלל שהוא עם אישתו הוא

לא יקח טרמפיסטים..

בקיצור,לא התחברתי..

אם היה שם פס על כל המצוות הללו- גם היה שם פס על כל הטרמפיסטים...

אך בדיוק מדובר פה על אדם שכל ימיו ולילותיו עסוק בנתינה לכלל וכה עסוק בצדקה,ביתו מלא אורחים בכל שעות היממה ומילואים הוא עושה כל שנה בכל השנה... בעצם מדובר פה על זוג כזה, בית כזה... וטוב מאד אם יש לו פעם כמה דק' עם אשתו, שינצלו כל רגע פנוי שלהם...כי אין להם...

אם היית קורא את המאמר לעומק- היית מבין כי לא פניה לטרמפיסטים מבזבזי הזמן יש פה, אלא פניה דווקא אלינו הזוגות הצעירים, שנדע שצריך להשקיע באהבה, בזוגיות, וכן לא רק בשנה ראשונה , אלא גם אצל זוגות מבוגרים...

ואולי אפיו יש פה תביעה סמויה לניצול  זמן.