פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1669)

כנראה זאת עדיין לא  הייתה המיועדת !!

תשמח על מה שלא יצא ותתפלל לאחת והיחידה,

אגב תודה על האיחול,

רפו"ש לכל חולי עמ"י =]

הם לא יודעים איך להתמודד, כי הן יודעות יותר מידי.

לשחק את המשחק ההפוך כדי להצליח בקשר?!

ואם המשפט הזה נכון - האם הם לא יראו הדיוטיות(סליחה על ההגדרה)......?

או במילים אחרונות - האם אין תקווה?!

אם תסתכל על הזמן שכביכול בחורים נפגשים לעומת הזמן שהבחורות נפגשות תמצא

שאמנם בגיל יש הבדל אבל בזמן הדייטים אין ואני אסביר ...

אם לדוגמא בחור דת"ל ממוצע מתחיל להיפגש אחרי הצבא או לקראת סיום ההסדר שזה בערך בגיל 23 

ובנות מתחילות להיפגש אחרי י"ב או לקראת סיום הש"ל שזה בסביבוות גיל 18 יוצא שיש פער של כ-5 שנים

אז אולי זו הסיבה שבחור בגיל מתבגר נגיד ...30 , יעדיף לצאת עם אחת בסביבות גיל 25 . ולא בגילו ....

נשמע קצת לא קביל אבל העלנו עוד נקודה ....

בל נשכח עובדה אמנם לא גורפת אבל עדיין חשובה

בנות בד"כ מחפשות בחור גדול מהן והן לא ייפגשו עם אחד שיותר קטן מהן בגיל ,

והשאלה מה קדם למה .....היא שאלתית מצד אחד אך בבחינת בוקי סריקי מצד שני .

בעיקר העובדה שצעירות הן יותר יפות וטיפשות, לא שזה מה שכל בחור רוצה, אבל תסכימו איתי שבתת מודע חשוב לגבר להיות השולט... הוא לא רוצה שאישתו תהיה יותר חכמה ממנו... ואני לא נחיתית, אבל גם אני רוצה שבעלי יהיה יותר חכם ויותר גבר ממני... זה הטבע של הבני אדם.

וגם העובדה של הגילאים בהם מתחילים לצאת... וגם יש כזאת שריטה שאני לא אוהבת, שגברים חושבים שגם אם הם סתומים, מכוערים, וכל זה, מגיע להם לקבל מישי מושלמת... צאו מזה!!!

מצד אחד נכון מה שאמרת שהבנות יוצאות יותר מוקדם

אבל מהצד השני בנים מתגברים יותר מהר כלומר:

אחרי בלניידלט לא מוצלח של בת היא יכולה לשבת חודש בבית ולא לצאת לעומת זאת הבן ממשיך הלאה וכבר למחרת יתכן ויצא או יצור קשר עם הדייט הבא...(ברור שזה לא גורף אבל לדעתי זה פחות או יותר כך)

אתה כבר נשוי +3 , מה כל כך מעניין אותך הנושא של שידוכים ודיטים, עד כדי כך שכל פעם אתה פותח שרשור חדש בנושא...

א. כואב לי על ריבוי הרווקים והרווקות ויש לי במשפחה משהי כזאת

ב. הנושא מעניין אותי מאז ומעולם ........וטבעתי בו בזמן רווקותי.

ג. נסיון עזרה לאנשים שמסביבי שתקועים במצב הזה

ד. לפתוח את העיניים למי שהעניים שלו עצומות כדי ליחשוב איך הוא יכול לתקן את הטעויות שהוא עושה

ה. והכל לשם שמים

אני מקווה שעניתי

הבנתי ..

תודה על השיתוף...

שיש לו אישה צעירה ויפה...

למרות שהוא מבוגר

אם הם יכולים לקבל מישהיא בת 22 למה שילכו על 32 אבל מה שהם לא יודעים זה כמות הגידול (כמו גידול ילדים) שהם יצטרכו לעשות עם הצעירות...

בס"ד

כמנו שלכל בחורה יש ת'שריטה שלה..

לכן כל התשובות נכונות

פשוט תהי את!

אגב---יש גם המון צעירות שרוצות גברים מבוגרים מהם בכמה שנים...

יכול להיות שהתכוונתם לדוגמאות קיצוניות יותר,

אני חושבת שנישואין לבחורות צעירות לא בהכרח נובע ממשהו

(הגיוני גם שכן), אני התחתנתי בגיל 19 עם בעלי הגדול ממני

ב-5 שנים, אין בנינו אפילו לרגע את יחסי אב ובת/מורה ותלמיד

או משהו בסגנון, התחתנו על סמך התאמה בלבד, שאלתי אותו

בשלב יותר מאוחר אם הגיל שלי לא מפריע לו, הוא אמר ובצדק

שזה היה נשמע קצת "אתגרי", אבל אתם לא מצפים שאותם רווקים

יפסלו הצעות על סמך הנתון של הגיל?! כי בסופו של דבר הכל

יכול להיות... 

לה"ו

עם כזאת הצעה מהממת ממה חששת?

שתיזכו לבית מתוק ושמח מלא אהבה ושכינה!

ושתקופת האירוסין תעבור בשמחה ובקלות!

רעיון מקורי,ועוד עם השיר המהמם הזה של סיניייי!המון מזל טובבב!

שתזכו להקים בית נאמן בישראל..

מזל טוב (:::

שיואו אני בדמעות!! (לא להלחץ, הדמיון שלי עובד שעות נוספות..)

רציני לגמרי!!!

שיא המרגש!!!!!

בקרוב אצל כולנו!

המון מזל טוב!! רק שמחה ואושר! [גם עושר לא יזיק ]

בס"ד

אגב..מרוב התרגשות שים לב-לקח לך 4 דקות לכתוב את הפסקונת הזאת!

שמחה בשבילכם מאוד !

כיף לשמוע!!

כל האיחולים וברכות שבעולם! 

ובקרוב אצל כולם!!!!! (הנזקקים כמובן)

הרבה שמחה ובריאות, שתזכו תמיד לשמח זה את זה כאחים, לכבד זה את זה כבני מלכים, ולהתאהב מחדש כל פעם כזוג מאורסים!

מאד משמח לשמוע!

יה"ר שתזכו לראות הרבה אור בבניינכם המשותף.

לה"ו

תתקשר אליה ותשאל איפה היא,

תלך לשם וכבר תזהה את זאת שמדברת איתך בטלפון חחחחח

פעם היו אומרים לפני הפגישה את צבע הבגדים אבל נראה לי שהיום אין בכך צורך-אלא אם כן זה ממש קוסם לך... 

לה"ו

שפעם משהו התקשר אלי ,הוא היה לידי (לא ראיתי אותו) ושמע את הצילצול-אפילו לא הספקתי לענות והוא כבר עמד לידי והציג את עצמו...חחחחחחחחח

ושם אתה כמעט בטוח שתזהה אותה,

וחוץ מיזה שיש היום פלאפון לכן אין בכלל בעיה.

אם זו פגישה ראשונה שלך, אז בהצלחה שיהיה לך!

שניה לפני שאתם נפגשים תדברו ותשאלו "איך אני מזהה אותך??" זה הכי פשוט.. אם לא ראיתם תמונה..

וזה לא דבר שכולן מסתובבות  איתו.. אז זה נהיה פשוט, אני אומרת לבחור וזהו..

אבל באמת  הזיהוי לא אמור להיות בעיה, עם הפלאפונים היום וכל הטכנולוגיה...

חוצמיזה לא נפגשים בתוך הפגנות של מליוני אנשים בדייט ראשון.. אז כמעט ברור מי הבחורה בד"כ..

הכי הרבה שואלים..

ב"ה

קודם כל- כל הכבוד על האומץ!

את פועלת נכון, ותמשיכי ככה!

אני לא יודעת בת כמה את, אז קצת קשה לי לומר באופו ספציפי למקרה שלך,

אבל בכל מקרה שלא יהיה-אם את מרגישה שזה "פשוט לא זה"- אין סיבה שתמשיכו את הקשר!

את רוצה קשר עם אדם כזה? (ואני לא מתייחסת דווקא לעובדה שהוא עישן..)

אם לא- לחתוך!!!

נכון, זה קשה, כואב.

אבל ככה זה, יש דברים שנכון פשוט לעשות אתם ככה, חד וחלק, מהיר כואב אבל הכי טוב.

מה לעשות עם השרשרת?

לדעתי להחזיר זה הכי נכון, אבל אני אבין אם תתפדחי/אם זה יהיה לך קשה.

אז פשוט תשאירי אצלך, ואל תשימי..

בלי קשר, אדם ש"קונה" אותך במתנות, זה בד"כ אחד הסימנים לבעל מכה.

במיוחד כשזה בהתחלה. וצריך לשים לזה טוב טוב.

ולגבי השרשרת- תשאירי אצלך או תתני אותה למישהו. או תזרקי. מה שבא לך.

ודרך אגב, תחושה שלי אומרת, שבחור שרואה שאת מדברת איתו הרבה, זה נותן לו סימן שהוא יכול להמשיך איתך. ברגע שאת מראה לו שזה לא ואין על מה לדבר- הוא עוזב. אבל צריך להיות ברור. אם את רוצה להיות "ידידה שלו" ,תביני שהוא ירצה להמשיך לדבר איתך, כי את משדרת לו שזה בסדר.

בכיתה ט' אהבתי מישהו עד כלות הנפש (חח..כמה מצחיק, התחתן לפני שבועיים בערך..) והאמת שזה היה די הדדי,

אבל החלטנו שאנחנו דוסים!

ולכן הוא חתך את הקשר בצורה חד משמעית!

כמה כעסתי עליו, כמה נפגעתי-

אבל פחות מחצי שנה אח"כ הבנתי שהוא פעל כ"כ נכון!

אם הוא היה נותן לי לשחק על זה ולדבר איתו ולחשוב שיש עוד סיכוי לקשר, (למרות ההחלטה שהייתה של שנינו..)

היינו נמרחים עם הסיפור, והפגיעה הייתה פי 8 קשה אם היינו נאלצים לחתוך כשהקשר כבר היה מפותח יותר!

אז הסיפור הוא כדי לעודד אותך וכדי לומר לך:

תזכרי שאת עושה לטובתו הרבה יותר מטובתך כשאת חותכת את הקשר הזה!

אם תצליחי להעביר את ההבנה הזו לרגש, יהיה הרבה יותר קל להגיד לא!

ברור שהוא יפגע ויכעס עלייך, אבל כדאי לקחת את זה בשוויון נפש ובאמונה שיום אחד הוא יבין כמה זה היה נכון!!

והוא יבין! זו רק שאלה של זמן!

ממש בהצלחה! ושולחת לך חיזוקים מרחוק! כי זה קשההה ברמות!

(הערה לאנונימית_1 - לאט לאט עם הבעל המכה... לא כל בחור שקונה מתנה הוא בעל מכה, צריך להיות זהירים אבל אם בבדיקה מעמיקה הוא בסה"כ בעל מידות טובות ולא נושא עוד כמה תסמינים טובים של "מכה"..הוא בסדר!)

-זה אחד הסימנים-

לא קובעים דברים כאלו ע"ס נתון אחד, אבל זה מעיד משהו, ומדליק נורה אדומה.

וגם לזה צריך לשים לב..

יש לי שתי שרשראות גנוזות במגירה, ממקרים דומים..

אני מאמינה שלגנוז אותן זה הדבר הכי נכון לעשות..

אבל זה כבר עניין של תחושה אישית.

בהצלחה!

בס"ד

 חוץ מהקטע השכלי של כמה שזה הדבר הנכון לעשות וכו...

הוא יושב עכשיו בספסל ליד הבית ופשוט בוכה, הוא מדוכא ואני כמעט בטוחה שזה בגלל זה.

אני מרגישה עם זה ממש רע ואני לא יכולה ללכת  לדבר איתו כי לא נראה לי שזה רעיון מוצלח...

( הוא בן 19 ואני בת 18 וחצי, למי ששאל)

השאלה שלי היא איך עושים את זה בצורה כמה שפחות פוגעת ובצורה הכי קלה לביצוע?

אני מסכימה שצריך לנתק קשר ווכו.. אבל זה היה הרבה יותר קל אם הוא לא היה שכן שלי...

מה אני אמורה לעשות?

אני לא יכולה פשוט להתעלם ממנו או להתחמק כי זה פשוט מגעיל וקשה !

איך עושים את זה בעדינות?

ולגבי השרשרת, אני יודעת שזה נשמע טיפשי אבל אמרתי לו שבלי נדר אני אענוד אותה השבת

אם זה ישמח אותו וניסיתי להבהיר שזה בלי שום משמעות.

אני יודעת שזה לא עוזר רק להגיד את זה ושהדבר הנכון זה לא לענוד אותה

אבל זה גם יפגע מאוד וגם יוציא אותי אולי קצת שקרנית(?)

אני מבינה מה שאתם אומרים, פשוט קשה לי!!!

אם זה לא זה, פשוט לקטוע את זה. פחות לדבר,אם בכלל. תסבירי לו פעם אחת שזה גם לטובתו- לא כדאי לו לצאת עם מישהי שמבחינתה אין מצב, כי הוא רק ייקשר עוד ועוד.

ולדעתי- הוא מעמיד את עצמו יותר מידי במרכז, אם הוא לוחץ עד כדי כך. הוא לא מספיק רואה את טובתך. לדעתי.

ותגידי לו שלא ידאג, הוא עוד ימצא את האחת והיחידה שלו.

ובאמת חשוב- להמעיט בדיבורי ידידות שעלולים לבלבל אותו.

בהצלחה!!

תשימי אותה פעם או פעמיים שהוא יראה,

ואחר כך תתני אותה מתנה למישהי.

ככה גם לא תפגעי בו

(אולי תוכלי לומר לו שענדת אותה והרגשת לא נוח ולכן את מפסיקה לענוד)

וגם לא תחזיקי אצלך משהו שלא טוב לך איתו.

בס"ד

אם זה בקטע רציני--אז ממש לא לעניין...!!

גם לא העיתוי..וגם ממש לא הדרך...להביא פתאום שרשרת יקרה..וללחוץ כל כך..

אני הייתי חותכת לא רק בשבילו...בעיקר בשבילך!

ב"הצלחה רבה!

ולא מתיחסים למניפולציות.

הבהרת את עמדתך מספיק ברור- לדעתי בכל אופן.

כל שיחה מחודשת תגרור שו"ת מיותר וחבל.

מה שלא עושה השכל עושה הזמן- אז פשוט תני לו זמן.

את השרשרת את יכולה לתת להחזיר לו או לתת למישהיא במתנה.

ותמשיכי לזרום ולחיות בשמחה

עד שהאיש שלך יבוא.

אני מניחה שיום אחד את תצחקי והוא יודה לך.

בס"ד

תודה שלא ייבשתם, מאוד חשוב לי התגובות שהגבתם.

אני מקווה שבעז"ה הזמן יעשה את שלו,

ואני אשתדל ללכת לפי עצות שנתנו לי כאן ומה שהציעו לי חברות.

תודה ויום מצויין לכולם!

שלא "נעים" לך להגיד לא, ושלא נעים לך לפגוע? ולמה אני מקבלת את התחושה שהחיזורים שלו דווקא נעימים לך ושאוטוטו את עומדת לשתף פעולה??

אמרתי " לא" גם כשזה לא היה נעים, לא התחמקתי מזה.

ולא, אני ממש לא עומדת לשתף פעולה! בסה"כ ביקשתי עצות להצליח לעשות את זה.

אם לא ישנת לילה-- אז העולם נראה לך די קשה וגרוע...

אחרי שתשני כמה לילות על זה- תגלי שהשד לא כזה נורא, שמתגברים, שאפשר לעבור הלאה

שגם הוא יעבור הלאה

שאפילו תוכלו במשך הזמן להיות שכנים טובים

שזה שהוא הפסיק לעשן בגללך- זה רווח נקי לכולנו!

(יש מזו מוזר בלכתוב הודעה בסגנון "לכי לישון ילדה" ולכתוב את זה ב 23:14 בלילה)

בנים מבינים שחור לבן

אם את לא רוצה אותו אל תהיה שכינה "טובה"- פשוט תתחמקי ותנתקי מגע

כל שכנות טובה יפתח אצלו צפיות

חזקי ואמצי בעד עמנו וערי אלוקינו ו-ה יעזור

הוא מנסה ליצור קשר, את לא כל כך רוצה.

הוא יוצר קשר באופן חד צדדי ומחייב (לדעתו) - נותן לך מתנה ועכשיו "את חייבת" לענות אותה כי אחרת הוא יעלב.

סליחה על הקיצוניות אך מדובר באונס.

את לא רוצה בקשר, הוא נותן לך מתנה ומנסה, גם אם בשכנועים עדינים לגרום לך לענוד את טבעת החנק שהוא רוצה לכרוך סביב צוארך (השרשרת). אבל את לא רוצה. והוא בכל זאת בשלו. איך קוראים לזה?

אכפת לו בכלל שלא נעים לך? אכפת לו בכלל שאת לא רוצה? אכפת לו שאת לא מוכנה מבחינה מוסרית וערכית לקבל מתנה מאדם שאת לא מעוניינת בקשר איש-אישה אתו?

נראה שלא אכפת לו וכל מה שהוא רואה זה את הרצון התינוקי שלו לכרוך את ידיו סביב צוארך גם אם את לא מחזיקה אותו. הוא רוצה להחליט בשבילך, הוא כבר החליט בשבילך.

בנימוס ובכבוד וללא יותר מדי מבוכה, בקרירות, ברשמיות תאמרי לו שאת מתנצלת אך אינך יכולה לקבל את המתנה זאת, תחזירי לו אותה, תאמרי תודה. תעשי זאת בנימוס אך ללא רגשות יותר מדי (אחרת הוא יסחט אותך), כמו שליחה של משרד החוץ שמבקשת להבהיר את עמדת שולחיה. בנימוס ובהחלטיות.

בברכת הצלחה רבה

והבחור יושב לך ובוכה מול הבית, זה מריח לי כדבר לא טוב.

לדעתי את זקוקה לעזרה חיצונית של אדם מבוגר וכדאי לך לא לנסות ולפתור את זה לבד.

אני מציע לך לפנות להורייך, לספר להם על ההתנהגות שלו ועל הבעיה ולבקש מהם שידברו אתו ועם הוריו על כל העסק.

יושב ובוכה וקונה מתנות לפני שיש קשר - וזה האדם שאתו נראה לך שתרצי לבנות חיים???

יש לו בעיה - והוא מחפש את הפיתרון מתחת הפנס.

היי חזקה ונתקי את הקשר לא בשיחה ארוכה ולא במכתב אלא במשפט קצר וברור!!!

האו עצוב? מה כבר קרה? יהיה עליו להתגבר!

אם תהיי מספיק בטוחה בעצמך תמצאי תא הכח לעשות את הצעד הכל כך מתבקש הזה.

והיא לא רוצה אותו. זה מצב שקורה לא מעט ואין שום סיבה לכעוס ולגנות אנשים.

כאן, עקב הקרבה במקום המגורים, זה נראה לי מקרה ברור שבו צריך להעזר במבוגרים על מנת למנוע את החיכוך המיותר והבעייתי הזה.

מבחינתי אדם בוגר הולך ועושה מה שהוא חושב שנכון. אם קשה לו הוא מתבגר. 

אם את לא רוצה אותו- תגידי לו שיתחפף, וסגרנו עניין. אם הוא לא קולט, אולי כדאי לערב מבוגרים. 

אם הוא אדם בוגר, אז הוא יתחפף - לא אכפת לי מאוהב, תמיד יש גם דעת, ושליטה עצמית. 

אין צורך לגנות או לכעוס על אף אחד, ומאידך בהחלט יש לדרוש התנהגות בוגרת. ואם הוא לא בוגר, את לא צריכה לסבול מזה. 

יושב ובוכה בחוץ?!

מעבר לזה שאני הייתי פוסלת אותו על עודף נשיות..

מישהו פה יודע לנגן לך יופי על המצפון!

אז המלצתי- נטרלי את המצפון ואת הבחור!

לה"ו

לדעתי הסברת לו את עצמך מספיק,

ותפסיקי עם ייסורי המצפון.

הסברת את רגשותייך ועליו לכבדן.

ההתבחבשות שלך בתוך זה הרי לא תוליד שום דבר, שהרי אין לך כוונה להתחתן איתו בסוף מתוך רחמים, נכון?!

בקיצור, תשתדלי לא לדבר איתו יותר מידי ובעז"ה זה יעבור לו.

ברכה והצלחה בכל!!!

הוא בוחר להיפגע. זה לא שאת בוחרת לפגוע בו.

לי היה כבר שלושה פעמים מקרים של בנים שהמשיכו להטריד אותי אחרי שחתכתי את הקשר איתם. עם שניים מהם זה הבטא בהודעות שהם שלחו לי ללא סוף דרך פייסבוק ועם השלישי זה הגיע למקום של הודעות טקסט כל הזמן ואפילו השארת מכתבים ליד הדירה!

כן, הם יודעים מאד לגרום לך יסורי מצפון בזה שהם מתארים לך כמה קשה להם וכמה הם נפגעים בל אם את מודיעה בנימוס ובשקט שאת לא רוצה, אין כאן בכלל מימד של פגיעה. זכותך להגיד שאת לא רוצה!

  הדבר שאפשר לבנים האלה להמשיך להטריד אותי היה האמביוולנטיות ששידרתי. מצד אחד אני לא רוצה אבל לא נעים לי ואני לא רוצה שהן יפגעו. ברגע שהבנתי שבכלל לא אכפת להם ממני והצבתי גבול ברור וחד( טוב. בשניים מהמקרים גם איימתי עליהם שאני אעביר כל הודעה שהם שולחים לי בפייסבוק למכרים שלהם...) הם התגברו וירדו ממני.

אני באמת חושבת שאת צריכה להעביר מסר ברור שאת לא מעונינת בקשר ותערבי אנשים אחרים אם יש צורך.

תהיי ברורה עם עצמך והם כבר יבינו את המסר.

תבהירי לעצמך שיש דברים שלא נעים לעשות במיוחד לא בצד הריגשי. את הבנת מה את צריכה לעשות וזה מה שאת צריכה לעשות גם אם זה לא נעים, המצב הזה לא טוב לשניכם.

בקשר לשרשרת תחזירי לו אותה באותה הזדמנות שאת מדבר איתו, ותסבירי לו גם למה את חושבת שאת צריכה להחזיר לו ותשאלי אותו מה הוא חושב שאת צריכה לעשות איתה? לאור מה שדיברת איתו.

תתפללי שהקב"ה ישלח לך את המילים הנכונות לפה ותאמיני שהוא יבין אותך ואז הוא לא יפגע.

מסתבר שכנראה הוא לא בכה רק מזה, זה כנראה היה "הקש ששבר את גב הגמל"

היה לו חוסר בטחון עצמי, הסרוב שלי כנראה חיזק את זה מאוד

ובנוסף הוא עובר עכשיו משהו די קשה גם בלי קשר.

אז כל אלו שחשבו שהוא סתם בכיין או משחק במצפון או שיש לו עודף נשיות- אני ממש לא חושבת.

ציינתי את העובדה שהוא בכה רק כי זה חיזק לי את הרגשות אשמה והמצפון.

עברו כמה ימים וב"ה אני מרגישה כבר הרבה יותר טוב. מקווה שגם הוא.

אני משתדלת ליצור מרחק בצורה טבעית ולא מעליבה.

לגבי השרשרת, אני חושבת שאקח את עצת כמה מן האנשים שאמרו לי בינתיים לשמור אותה אצלי ולא

לענוד אותה ולהחזיר אותה בהמשך כשהמצב יהיה פחות רגיש.

מסכימה עם זה שאני צרכה להיות יותר החלטית וברורה

אבל אני ממש ממש לא מחשיבה את המצב הזה כ "אונס" או משהו בסגנון.

כן, הוא קצת שיחק לי על המצפון, שלא כ"כ בצדק, לדעתי, בין אם בכוונה ובין אם לא.

הוא לא הכריח אותי לענוד אותה.

מוקי, באותם רגעים ממש התפללתי לקב"ה שיתן לי את המילים הנכונות,

אבל כנראה לא התפללתי מספיק כי אני חושבת שיש אולי דברים שהייתי מעדיפה לא להגיד או להגיד אחרת או דברים שהייתי צריכה להגיד ולהבהיר ולא אמרתי וכו....

בכל מקרה, תודה רבה!!

מוזמנים להמשיך לדון בזה או לתת עוד עצות חכמות, בשמחה!

יום מצויין !

וציינתי זאת, אך כשכתבתי שהוא מכריח, לא התכוונתי שהוא מכריח בכח הזרוע אלא ע"י סחיטה רגשית, לשחק על המצפון וכו'. זו התנהגות שמאפיינת בד"כ בנות (אף כי היום הגבולות מטשטשים כידוע) שאינן חזקות מספיק כדי לכפות על הגבר אז הן משתמשות בשיטות דומות.

כתבתי זאת גם מתוך נסיון אישי, הייתי בעבר הרחוק בצד שלו ומאוחר יותר, אחרי שהשתנתי מקצה לקצה, גם בצד השני כמוך - קילבתי "שוחד", רק שלא קיבלתי אותו אלא דחיתי אותו מיד. כן הן נעלבו אך התגברו על זה ואני בדיועוד כמובן יודע שעשיתי את הדבר הנכון.

על כן אני יודע גם איך הוא מרגיש, אף כי הייתי מתון הרבה יותר, ולא ביכיתי. אמנם הלב בכה.

לה"ו

לקנות בקבוק יין (משובח - לא פטישים של הקידוש חחחחחחחח)

ולכתוב להם עליו "יהי רצון שאהבתכם תהיה כמו היין שהולך ומשתבח עם השנים"

מזל טוב ובהצלחה!

אחד מהצרות אחרי חתונה זה שאתה נתקע עם כל מיני מתנות שאתה לא יודע מה לעשות ולפעמים אין לך איפה לאכסן

תשאלו אותם מה הם צריכים ותלכו על זה....... כלי מטבח, (חלבי, בשרי, סכום, סירים וכו') יכולים להיות אחלה מתנה שוב לא משהו בהפתעה אלא לבדוק מה חסר

אם יש לזוג הכל אפשר לחשוב על סט יפה לפסח את זה בטוח הזוג עדיין לא קנה

ובסופו של דבר גם אם אף אחד לא יודה בזה המתנה הכי טובה .....זה צ'ק.....(או כרטיס זיכוי באחד הרשתות) ככה לא כופים על בני הזוג את המתנה שלנו

ולסיכום ..........הרבה מזל טוב ושכולם יזכו כמותכם לשמח חתן וכלה

מותר לתת ספרים גם לחתונה...

כלי-בית-קישוטי-- אגרטל או משו?

זה ממש תלוי באופי של הזוג, באוםי הקשר איתם, ובמה הם צריכים לבית...

התהפכתי בלילות מלא, לאט לאט ישנתי קצת יותר אבל אח"כ לקראת הנישואין שוב לא ישנתי טוב.

הקטע הכי מצחיק, לדעתי, שהיה לי זה: שבערב החתונה כל המשפחה שלי לא ישנה טוב בלילה (לאחים שלי הייתה בגרות למחרת בתנ"ך שב"ה הייתה טובה אז הם ניצלו את הזמן של הלילה ללמוד לבגרות) ורק אני ישנתי כמו בול עץ עד הבוקר, כנראה שמרוב התרגשות ולחץ פשוט נרדמתי.

מזל טוב, נשמה.

רק אושר

ובלי לחץ

בס"ד

אני מכירה אנשים שזה קורה להם בזמנים של החלטות חשובות/תקופות לחץ...

הם לוקחים "רגיעון"-זה גם מרגיע אותם וגם מרדים..אגב אני חושבת שזה עשוי מצמחים..(אני נשמעת כמו משווקת של "טבע" או משו..חח)..

מקווה שזה יעזור

(אני בכל אופן ישנה כמו בול עץ באופן טבעי.. )

אפרת

זה מהלחץ... והעומס הנפשי-רגשי-טכני של הכל...

תשתדלי לעשות משו מרגיע לפני השינה- ספר טוב או מוזיקה.. ולא לחשוב על כלום!!

אבל בני גורן לא כ-ז-ה רשע... תירגעו!!

מי אמר שבגרויות זה עוול -?! וממתי ללמוד לבגרויות זה רע?

הידעתם שרבים מבני עמנו לא יודעים דברים על השואה או על ציונות.....לפחות ידע בסיסי וזה כשחייבים בגרויות

אני חושב שצריך את שניהם ביחד גם העזרה לזולת וגם את הלימוד לבגרויות

ואפשר גם לשלב את שניהם לעשות בבני עקיבא מפגש עזרה של התלמידים החזקים לחלשים

........כואב לי לקרוא כאלה דברים

שילה

אפילו שאני כבר אחרי תקופת הבגרויות המגעילה הזאת..

לא רק הילדים שוכחים את האידאלים והלוואי שרק לחודשיים שלושה!!

ולא רק לימודים הם הגורם המטריד.. כמה מאיתנו מוותרים על אידאלים לטובת נוחות!!??

אייאייאיי! צריך מסירות נפש!!

בס"ד

 חחחח

באמת חמוד!!

בשלב זה, איזו פדיחה שלא תעשה היא תקבל אותך באהבה והבנה. מותר לך להסמיק, להתבלבל, לגמגם , לקשקש, לדבר יותר מדי, לשתוק יותר מדי, יהיה בסדר!!!

הרבה הצלחה מכו----לנו

אתה והמדוייטת כאילו..

(לא רק בהצעה עצמה אלא בכלל...)

אם לא היית לחוץ ואם לא היית מתרגש זה היה תמוה...

אני נלחצת טיפה גם... |משתתפת|

תזכור שהיא אוהבת אותך.. שהיא מחכה לזה...

ותעשה את זה הכי רומנטי והכי חלומי שאתה יכול!

חשוב על הנשגבות. ההתרגשות היא חלק מהחויה!!! והיא נחוצה ויפה, אל תברי ממנה, חווה כל רגע עם  כל הסערות הריגשיות. כך זה אמור להיות. בהצלחה!

בעז"ה!!

הרבה תפילות!!!

ושיואו-

שיהיה בהצלחה ענננקקקקיייייתתת!!!!!

יאאאאא, קיבלתי כאב בטן של התרגשות!!

לא נראה לי יש בעייה אם היה לו אינטרנט...

בעזהי"ת.

"גול אל ה'.."

ואיך יודעים שהמן היה רזה?

- "איש צר ואויב המן..."

נראה שמדובר פה באדם בעל גאוה (ועל מידות לא מתפשרים)

הוא לקח אותך (המבוקשת) ורצה להראות לכולם שהוא השיג אותך ועכשיו כשיש לו אותך הוא לא מתייחס אליך בכבוד המתאים

את רוצה לדעת מאיפה הוא בא........האם הוא אדם טוב .......האם הוא עושה את זה בצחוק....

לכי תבדקי מה היחס הבין אישי של ההורים שלו האם הם מעריכים אחד את השני האם הם צוחקים אחד על השני האם את רוצה את חייך בצורה דומה

אני חושב שאת צריכה לברוח מהקשר כמו מאש על מי את עובדת עם ה.........נמשכת אליו

עם נמשכת לא מגיעים לכלום ......את רוצה אדם טוב בעל מידות או אדם שתסבילי ממנו כל חייך

אני חושבת שאת תקועה באיזה תלנובלה ולכן את מרגישה כך

אני מאחל לך שתבחרי את הדבר הטוב ביותר בשיבילך

ודרך אגב .......אני בטוח שיש שם בצד אחד שמאוד רוצה אותך ומעריך אותך ומוכן לתת את כל כולו בשבילך ורק מחכה שתצאי מהסרט שאת נמצאת בו.......של המשיכה הלא נכונה לאדם הלא נכון

ואם את רוצה ברומטר טוב

תשאלי את ההורים שלך הם בדרך כלל יכולים לתת תשובה על הנושא- בהנחה שהוא לא מתוחכם וכבר שיחד אותם בדרכים שלו

בהצלחה שילה

פםן

זה למה את רוצה אותו. לא אוכל לומר לך "תעזבי אותו", כי אולי מגיע לך קצת לסבול.

קרה לי דבר דומה, מישהי שהייתה מסובבת ראשים ולחבר שלי בפרט, נתקלה ב"בלוק" מצדי וזה גרם לה לרדוף אחרי.

ואני לא גררתי אותה ולא ניסיתי לגרום לה להמשיך לרדוף, לא משחק במשחקים האלה.

בקשר לסוגיה של מה יגידו על הבחירה שלי חשוב להבין שלהשתחרר מזה זה לא ממש בבחירה שלנו. כלומר קשה עד בלתי אפשרי להשתחרר לחלוטין מהמה יגידו. גם אם מאוד רוצים וגם אם מאוד ישקיעו בזה. זה לא ממש בשליטתנו. חישבו על מצב כזה: התלבשתם לאירוע בצורה הכי מושקעת שאפשר לדעתכם. הגעתם לאירוע וחברה טובה/בת דודה/ידידה אומרת לכם זה יפה אבל נורא משמין אותך. כמה אחוזי הנאה מהבגד/מהאירוע ישארו לכם אחרי אמירה כזו? אז תגידו, לאן אגיע? כל דבר אעשה לפי המשקפיים של זולתי? הרי יש מיליירדי משקפיים בחוץ, אוכל להשביע את רצון כולם? התשובה היא לא כמובן, ולכן חשוב לעבוד על פיתוח העצמאות החשיבתית והעצמאות הריגשית, אבל חשוב גם לזכור ששחרור מוחלט אין, ויהיו מחירים לשלם. אין מצב שאמך תגיד לך על בן זוגך, למה הוא נראה כ"כ מוזנח? שלא ישאר אצלך רושם מהאמירה הזו. וכן על זה הדרך. כ"ט

כי אנחנו חוששים מ"מה יגידו" ואז אנחנו בונים כל מיני הגנות.

אולי הענין הוא איזון הדברים כמו: חשוב לשמוע מה יש לשני לאמר, לא לקבל את זה בצורה של תורה מסיני, לחשוב אם זה מתאים לי, אפשר להתייעץ וכד', (כך גם השני- צריך להבין שלא כל דבר אומרים..) ובסוף- כמובן פה באה העצמאות שלי בבחירה של מה לעשות.

מה שחשוב, לדעתי זה לשים דגש על שזה בסדר לשני להגיד, אך תלוי כמה אני לוקח את כל מה שהוא אומר כתורה מסיני.

זו הבעיה לדעתי, בכלל ביסים בין בני אדם. בגלל זה יש מריבויות בין כלה לחמותה, בין הורים לילדים, בין חברים. כל אחד רוצה שהשני יהיה כפי שהוא רוצה שכך יהיה. קשה לנו, כבני אדם שנוצרו מחומר, לשים את עצמנו בצד ולהקשיב ופשוט לשתוק ולהגיב רק נקודתית בלי להכניס את דעתינו האישית. זה אולי עניין העבודה בעולם הזה וזה אולי מה שאנחנו עושים כל רגע ורגע. וזה אאולי מה שאנחנו שואפים כל הזמן, לדעת לעשות את זה הכי קרוב לשוב בלי לפגוע באחר, ויחד עם זה בקשר רגשי טוב איתו, יחד עם הרגשה פנימית טובה עם עצמינו.

לא קל. אבל נשמע שאם מגיעם לזה, ואני מכירה אנשים כאלו, הם עובדים קשה, אבל הם אלו שאח"כ כותבים עליהם הרבה סיפורים.

הרי בסופו של דבר אם יש אהבה אמיתית בין השניים שום דבר לא צריך להוות מכשול ואם היא או הוא מתביישים אחד בשנייה כנראה שזה לא זה ואין פה באמת בסיס לקשר..

כשהוא בשלבים מתקדמים

לדעתי יש משהו יותר עמוק מהציבור

אין מצב שזה התחושה היחידה שבגללו הקשר לא נראה לה

ומעיד שמשהו בקשר לא שלם, ואם שני בני הזוג רוצים לעבוד על זה בהחלט אפשר להתגבר (ולחזק את הקשר עוד יותר!!!)..

מנסיון.

אם בא לך לדעת יותר אז במסר, מחשש לזיהוי...

שאם את מתביישת ללכת עם הבחור אז כדאי שתחתכי כמה שיותר מוקדם...

את הרי לא תחביאי אותו כל החיים בבית...

מישהו כאן סיפר ששמע על מישהו אחר שאמר שהוא לא התחתן רק בגלל חמש דקות.

חמש דקות של - "מה יאמרו עלי...."

לא שווה את זה!

מה שכן אם זה בחור/ה שלא אהובים על המשפחה ואם מתחתנים בן/בת הזוג יצטרכו כל החיים לתווך וכד' אני הייתי שוקלת כזה מליון פעם! (ואני לא מדברת על רמה דתית, זה לא נושא שבא בחשבון לדעתי..)

כמעט לאורך כל החיים אנחנו רואים את בני זוגנו גם דרך המשקפיים של דעת הקהל. אי אפשר להשתחרר מזה לגמרי. הפרמטר הראשון שנותן אינדיקציה מסוימת אם הקשר נכון ומתאים אומר: האם תהיי גאה להציג אותו בפני משפחה וחברים. כ"ט

מדברי יהודית הגעתי לתובנה יפה, אני חושב שיש בזה צד יפה של הסתכלות. 

לפעמים כאשר אני חושב איך אחיות או הורים ואפילו חברים שלי יראו אותה, זה נותן לי מבט שבעצם אומר- אותו עולם שאני חי בו, שמורכב מהדברים שמאפיינים וחשובים לי, איך היא תסתדר בהם.

אם אני מגיע מהישיבה- אז שווה לראות איך "הישיבה" תראה אותה, אם היא תשתלב, כי בסופו של דבר, זה העולם שבו אני חי, ומהווה חלק עקרוני ממני. וזו כמובן רק דוגמא.

אני חושב שזה כיוון מחשבה נהדר- תודה יהודית.  

ואני חושבת שיש פה יסוד של -עד כמה כאישיות את\ה מחשיב את דעת הקהל בהחלטות שלך בחיים?

בעיני יש הבדל בית להיות גאה במי שהבן זוג שלי- בגלל שאני מכירה את הערך שלו- לבין "להשוויץ" בו בעיני המשפחה\הורים\אחים\חברים\\\ (יהיא זה בגלל שהוא צדיק או חכם או יפה או עשיר או מוצלח או רומנטי או ג'נטלמן או הכל) -אם הוא נראה כמו "רכישה מוצלחת" לתפאורת חיי המוצלחים... (וסליחה על הניסוח!)

איך היא תסתדר עם העולם שאני חי בו- זה לא דומה ל"מה האנשים בעולם שאני חי בו יגידו עליה?!"

כי היא יכולה מאוד להסתדר עם העולם הזה -גם אם היא לא כזו...

אבל האנשים בעולם שלך- לא בהכרח יוכלו לקבל את השוני שלה ולכבד אותה בגלל כל מה שהיא- וכל הדברים הטובים שאתה רואה על הפנימיות שלך ומעריך ומתאים לך עליהם!!

ואם הייתי מחשיבה יותר מידי מה יחשבו עליו ההורים\ המדרשה\ הלימודים\ החברות\\\\ --הייתי רווקה עד עצם היום הזה.

 אבל אני מספיק חכמה להבין שיש לאנשים לב ופנימיות- שרק בנזוג אמיתי יוכל לראות מתחת לכל הקליות והלבושים--- וזה מתאים לגמרי לכל מה שאני באמת.

אם אחותי הייתה פוגשת אותה ואומרת - ברוך לא מתאים לך. 

היה בזה צד של, הנה אדם שמכיר אותי, ויכול בצורה מסויימת לייצג אותי, ואם אחותי אומרת לא, זה כאילו שאני אומר לא. 

אני לא אומר כמובן ברמה האבסלוטית של שררה שמנוהלת בידי אחרים. 

אני מתכוון שכאשר אלמנטים "מהעולם שלי" חווים את דעתם, בצורה מסויימת הם גם חווים את דעתי. 

לכן הסתכלות גם דרך עיני האנשים המייצגים את עולמי, ברמות השונות, יכול לעזור לי לראות.

דמייני בחור ישיבה גבוהה שיוצא עם בחורה מתיכון חילוני (בשביל הדוגמא אני נצמד לסטריוטיפ). הוא נהנה לדבר איתה על כל מיני נושאים וכיף להם ביחד, אבל מאיזושהי סיבה, הוא מתעלם מהצד הדתי. אז דווקא עיני הישיבה,  האברכים ורבנים, יוכלו להעיר לו, שישים לב לנקודה הזו, ויקח אותו בחשבון. כי הוא חלק מעולם התורה והישיבה, וזו נקודה שסביר להניח תהיה חשובה אצלו- גם אם עכשיו הוא לא שם לב אליה. 

לכן אני אומר,שיש צד יפה, סה"כ זווית ראיה, שכשאר אחרים שמהווים חלק מהעולם שלך, מביטים - אתה יכול לראות גם דרך העיניים שלך.

ואין מה לקשר או לבלבל ללחץ חברתי או רצון להשוויץ וכו... 

וכמובן שפרופורצייה ואיזון,יכולים לתרום נפלאות- כך שחבל לאבד אותם. 

אהבתי במיוחד את ההערה עם פרופורציה ואיזון

שצריך לחשוב ממה נובע החשש-

האם המראה החיצוני של הבחור לא ימצא חן בעיני האמא/האחות/החברה וכדו'

האם הרמה הדתית, ההשקפות

האם העיסוק שלו

האם התכונות שלו

נראה לי שאם מדובר במראה חיצוני/גיל וכו' ובשאר הכל מושלם (גם בעיני האחרים)- אפשר להקדים ולומר לאנשי הביקורת- "תקשיבי... יש לי מישהו . הוא מדהים וכו' וכו' אבל הוא לא נראה משהו. תודי שזה לא חשוב ואל תסתכל בקנקן וכו'."

אם מדובר ברמה דתית או השקפה- יתכן והבחורה בעצמה שונה מסביבתה והחליטה על דרך אחרת ואולי בחירת בן זוג מהווה איזשהו חותם על בחירתה באורח חיים מסויים.

אם היא חוששת מתגובות לגבי תכונות , התנהגות וכו'- אולי באמת היא צריכה לבחון אם היא שלימה עם בחירתה או שגם לה מפריעים הדברים.

אולי סתם היא גדלה בסביבה ביקורתית מידי ואז היא צריכה להיות ממש שלימה עם עצמה וחזקה עם בחירתה כדי לומר- זה בן הזוג שלי!!

וכמו שסבתא שלי ז"ל אמרה- אסור שהחבר/ בעל יהיה כמו נעלי בית- נוחות מאוד, כיפיות מאוד אבל נשארות בבית כי מתביישים לצאת איתן החוצה...

ואחרים חושבים שעלי לעשות- סימן שעלי לנהוג כפי שהם אומרים?

האם כשאני רוצה משהו- המחשבה הראשונית שעולה במוחי צריכה להיות :"מה יגידו"?

פעם הייתי כזו ובגלל זה לדעתי לא התחתנתי עד יום הזה.

דווקא היום, בגלל שאני כבר לא חיה לפי "הרצל אמר", אני יותר יודעת מה אני רוצה .

- אז מה נכון?

אז תמצאי אותו מהר יותר

נראה לי, שכל אחד מפרש "המלך אמר" אחרת.

במיוחד בעניינים של מציאת חן.

האם הסיבה היא באמת עקרונית וצריך לשבילה לפסול

למשל לדעתי כל העניין של אשכנזי ספרדי הוא לא לעניין (ומי שחושב שזה לא קיים במזגר שלנו הריני לחדש לו שכאשר זה מגיע לחתונה פתאום זה יכול לצוץ מצד ההורים וכו')

ולכן צריך אולי לעשות רשימה של הסיבות המונעות ולבחון אותם טוב טוב ולראות האם באמת צריך להתייחס אליהם

כי בסופו של דבר אני מתחתן עם הבחור/ה ולא ההורים שלי

ואם ההורים עושים בעיות ולא מסכימים......אפשר לגור קצת יותר רחוק.....או לצאת לשליחות בחו"ל ......השאלה מה טוב לך לא מה טוב להורים שלך

ומי יודע אם אחרי הקשר הזה אולי לא תכנסי לדכאון ולא תרצי לצאת יותר וכד'

ודרך אגב אם הן לא מוכנות לעבור לשלב הבא למה הן בכלל בשלב הזה שיגידו לבחור תשמע זה לא מתאים ויסגרו עניין

בהצלחה שילה

שנקרא "שרשור לדברים מגניבים / הזויים בדייטים"

יש שם הרבה רעיונות...

אבל אם אתה מדבר על גיוון בדייטים אתם יכולים ללכת לאיזה מעיין עם פק"ל קפה(לבדוק שאין יחוד) בינתיים אין עוד רעיונות

למה לבזבז את הזמן ?

אם אתם מתאימים לכו על זה

ואם מטרתכם בזבוז זמן את תעצרו את זה

אנחנו יוצאים פחות משבועיים - בחסדי ה' הקשר מתקדם מעולה!!!

נשמח לעוד רעיונות!!

אשריכם ישראל

לעשות ביקניק בחיק הטבע!

ללכת להופעה או שיעור או סדנא או תערוכת אומנות!

ללכת למוזיאון א"י!

ללכת לקניה שבועית בסופר בשביל מה שאת צריכה לדירה שלך... (תופתעי לגלות כמה דברים עליו)

(זה^^ לא רעיון שלי! ,אגב)

ללכת לטייל במקומות עם היסטוריה\ארכיאולוגיה\ארכיטקטורה מעניינים!

לעשות בי-ם סיור בעיקבות סופר\משורר  0או בכל עיר אחרת למעשה)

ויש עוד...

ואם את רוצה,

אני כאן במסר.

והמלך יכול לסדר הכל!!

כואבת את כאבך!!! יקירתי!

איתך באותה סירה, אם זו חצי נחמה...

|חיבוק|

לפום צערא אגרא.

מקווים לשמוח בשמחתך בקרוב!

ואם כן השאלה למה זה קורה..........

לא רוצה לשפוט והרגיז אבל האם את באמת חושבת שעשית את הכל על מנת למצוא את האחד

האם אין שם איזה אחד שמחכה לך בסטנד-ביי שאת לא מעיפה בו מבט

ואם לך כואב אז גם למלך כואב והמלך לא רוצה להכאיב לעצמו אז הוא שולח לפעמים אותות וסימנים ורק אנחנו מתעלמים מהם

בכל מקרה אין ספק שחייבים לצעוק ........ולתת בטחוננו  ב-ה' שיעשה את הנכון בזמן הנכון ובצורה הנכונה

דרך אגב .........אולי הבעיה היא שאת מגיעה לדייטים קצת לחוצה ואולי אם תשחררי לחץ זה יצליח יותר...סתם השערה שלא יכולה להזיק

אגב שמך הוא איכה (הדיכאון של מגילת איכה) או אייכה(איפה אתה החצי השני) - אם זה הדיכאון אז צאי ממנו זה לא עוזר לאף אחד בטח שלא לך ואם זה השני אז זה מראה שאת בלחץ צאי גם ממנו זה לא עוזר לאף אחד כך שלמסקנה את פשוט צריכה להחליף את השם

וכבר אמרו חכמים  משנה שם משנה מזל (וגם כינוי של אדם נחשב- ותחשבי על זה)

אז שוב בהצלחה ו

לה"ו

זהו אינו שמי כמובן ודווקא אני ב"ה אדם שמח עם שם מאוד שמח,

את הקטע הזה כתבתי בט' באב כדי להגיע מהכאב הפרטי לכללי...

רציתי לשתף בו אנשים שיוכלו להבין ולא לשפוט ולהציע לי ייעוצים וכו'...

שיבינו שהכאב הזה תוקף ומיד אח"כ מרימים את הראש ומחייכים שוב-כן זה אפשרי!

ולכן כתבתי אותו כאן, נרשמתי במיוחד כדי לפרסם אותו ולכן בחרתי בשם הזה...

תודה על התגובה ...

אני כבר לא מדברת על דייטים עם חברות שלי הנשואות כי זה לא מעודד...

רק הערה קטנה, ציניות זה לא דרך טובה להתמודדות בכלל, כי זה לא נעים להיות בסביבתם של אנשים צינים...

(אני מרשה לעצמי להעיר לך רק כי אני במצבך...) מקווה שזה בסדר ולא נפגעת..

רק טוב עם המון שמחה

ב"הצלחה

למצב רוח מלנכולי קצת. תני לעצמך קצת להיות ב"דאון", תיהני ממנו יום יומיים, ואח"כ הרימי ראש והמשיכי הלאה, למרות הכל ועל אף הכל...חיבוק גדול!

א. אם בחנת את הנושא בשכל ובאמת הוא בחור טוב כמו שאת מאמינה לכי על זה כמה שיותר לחתונה

את הבדיקה את צריכה לבדוק בכמה מישורים:

1. מי החברים שלו- אמור לי מי החברים שלך ואני אגיד לך מי אתה.

2. מה היחס הבין אישי בין ההורים שלו - מה שהילד רואה בבית הוא עושה ברחוב.

3. מה ההורים שלך אומרים על זה- אין אסיר מוציא עצמו מבית האסורים- וכיוון שאת בתוך זה - את צריכה פספקטיבה של משהו מהצד והרי האנשים שהכי אפשר לבטוח באמת שיעשו הכל לטובתינו זה ההורים

הצעה אישית--------אל תגעו לפני החתונה ......זה סתם יכול לפגוע מכם בחיי הנושאים האמיתים

יחד עם זאת לפעמים הדבר יכול לעקב חתונה - ואני לא יודע אם זה המקום להסביר למה

כמו כן ברגע שמתחילים נגיעות הגבול הוא מאוד בעייתי וחוץ מזה נניח ותגעו ובסוף לא תהיה חתונה את לא תסליחי על כך לעצמך כל חייך

אם את מאוד רוצה לגעת -והבחור בטוח מתאים לא רק כי את חושבת--לכי להתחתן ואל תבזבזי זמן

צדיקים גדולים וחכמים ממך הציעו זאת קודם!

ובעיקרון זה לא בגדר הצעה! נגיעה זה איסור חמור! פשוט לא נוגעים!!!

(חוצמיזה היא כתבה שהיא דווקא לא חשה צורך לגעת בו!

גם לא העלתה אפשרות שיגעו בהמשך הקשר, מדובר רק בתחושות.)

לתשומת ליבך:

היא לא שאלה איך לבחון את הבחור והאם הוא מתאים לה,

היא שאלה מה סוג הרגש שצריך להיות לה כלפיו בשלב זה,

האם מה שהיא חשה הוא בסדר? ואם זה מספיק להתארס!

חוצמיזה מה אתה נובר בפורום ומעלה שרשורים באוב?!

ואת בודקת מה "צריך" להרגיש בכל שלב, ומה "בסדר" להרגיש. ואם יגידו לך שצריך להרגיש משהוא אחר, אז רגש הולך לפי הזמנה?? נסי להתרכז בקשר, בו, בך ולהפיק את מה שנעים ונכון לכם, לכם ולא לאחרים.

ראשית רפואה שלמה מהרה בע"ה כבר השנה ,

כמה עצות ....ננסה  ...:

1. לחזור ולשאול את אותו רב /יועץ אם ניתן לדחות את הסיפור לפגישות יותר מתקדמות

נגיד פגישה לפני שהוא מציע לה או נפגש עם משפחתה והוריה ...

2.. להתייעץ כיצד לספר ולא  רק מתי לספר ,

אם אחיך הוא כרובא דעלמא אדם שביסודו הוא טוב אז כנראה שהוא מרגיש שה"סיפור" יושב לו על הלב

והוא מחכה לרגע שבו הוא יוכל לספר ולשתף את מה שאיתו

לכן כדאי לבדוק מהאם הוא מספר יותר מדי מוקדם

האם הוא משדר כשהוא מספר שהוא בלחץ מתגובת המשודכת ובעצם נותן לה להרגיש שהוא נתון לחסדיה ?

תוכלי להתאמן איתו כשהוא מתכוון לספר לבחורה לפני הפגישה ולהראות לו כיצד לספר זאת בצורה הנכונה

ולא בצורה מלחיצה או רגשנית יתר על המידה וכן לא בצורה מיואשת שיש לו את הבעיה ואין לו פיתרון לה וכדומה ...

בנות שמות לב כשבחור מראה סימני לחץ ....

3. לספר קודם שיש בעיה כזו בעולם ויש אנשים שמתמודדים איתה וכך לפתח רגש חיובי מצד הבחורה

על אותם אנשים (בלעז סימפטיה ) ולאחר מכן לספר שהוא מאותם אנשים ,

אם יש דרגות ולא כולם שווים ויש כאלו שאצלם זה יותר קל ונגיד אצלו הבעיה יותר קלה אז לציין זאת

וכן לציין שהבעיה לא משפיעה לו על חיי היומיום אם אכן כך הדבר וההתמודדות איתה היא לא דבר קשה  .. 

בגדול לנסות להראות שהבעיה היא לא הנקודה שחייו סובבים סביבה .אלא דבר נלווה אם אכן כך הדבר .

4. אם הבעיה היא זמנית ושתחומה בזמן ולא קבועה אז לציין זאת...

5. תפילות והרבה תפילות לקב"ה שהוא רופא חולים והוא המזווג זיווגים ...

6. לא להתייאש ....

7.אתן הבנות שבמשפחה לא לתת לו זמן להישאר עם עצמו ללא הצעה

אלא יום אחרי שזה לא צלח עם אותה בחורה להציע לו הצעה חדשה

ובעצם להראות לו שיש תקווה ולהוציא אותו מהחול הטובעני הזה שנראה "כאב לב"  .

מקווה שעזרתי ....בשורות טובות בע"ה מהרה !

לספר פגישה לפני ההצעה זה ממש הונאה לדעתי. חייבים לספר הרבה קודם.

נורא קל להיות סימפטי למישהו שיש לו בעיה - אבל אם למשל היה מישהו גרוש +7 והיה מסתיר את זה גם אז הייתם אומרים שזה בסדר? זו רמאות וזו רמאות. נקודה.

עובדה שהמון רבנים מתירים.

הוא מגלה לה, רק בשלב מאוחר יותר, שהבחורה תשקול את הענין באופן אובייקטיבי ולא תפסול בלי לבר בכלל.

ככה נותנים סיכוי לקשר מכיוון שאף אחת לא הייתה יוצאת איתו מלכתחילה.

ואולי זה רמאות לא לשלוח תמונה לפני הפגישה- הרי את מסתירה את העובדה שאולי את לא הכי יפה. 

יש להעמיק בהבנת העקרונות, וטוב עשו הרבנים שהורו לתלמידיהם את הדרך.

לפני ההצעה...

שמעתי על כראלה שהתירו בפגישה שלישית רביעית

למה הוא צריך כדורים?

ונתקלתי בסוגיה מקרוב... לא פשוט בכלל בכלל

אכן- הרבה בנות יפסלו על זה, אבל יש נדירת ומיוחדות שלא; תאמיני לי שדווקא הבנות האלו הן הבנות האיכותיות באמת זאת דעתי. ברגע שהן יקבלו א זה הוא יוכל לדעת שמדובר במישה רגישה עם מחשבה עצמאית ואומץ.

אולי עוד אויף בנושא, בינתיים- הצלחה רבה;

או משהוא אחר. ואז שניהם על מישור שווה, אפשר לנשום לרווחה להיות גלוי ופתוח ולבנות קשר נורמלי ללא כפיפות למצב שלו. חבל על ההתנסויות הכושלות הללו.

עצה לא מקצועית

אם לשניהם אותה בעיה והיא בעיה שמקורו בתורשה זה מעלה את הסיכוי להביא ילדים כאלו בהרבה

יכול להיות לה בעיה דומה כלומר עם תוצאות דומות אבל אין טעם לחפש כזה דבר. זה יכול לקרות באופן טבעי  שהם מוצאים אחד את בשני

יש "מתנות" שכשהו מאוזנות, חחי האדם דומים מאד לשל אדם רגיל,  ( סכרת, לחץ דם, אפילפסיה) יש "מתנות" שלטעמי מפחיד יותר להתעסק איתן אך אפשר לללמוד להתמודד ואני מכירה כמה זוגות כאלה (האשה או הבעל בריאים לחלוטין) הנפוץ שבהם: דכאון, חרדות מסוגים שונים. ויש מתנות שאני אישית הייתי נמנעת אבל מן הסתם יש נשים שהיו מוכנות בשם האהבה  להתגבר עליהן כגון פסיכוזות ( טוב , זה נדיר יותר שיש  מילדות)  יש גם מחלות מטבוליות שהן גנטיות ואז אשה חייבת להבדק, אם היא בריאה ואינה נושאת גן פגום- לבריאות להם, אלא אם כן זה משפיע על תוחלת חיים, כמובן שזה שיקול.  בוודאי שיש השפעה לסוג המתנה על ההחלטה. זה מאד מאד שונה ממקרה למקרה.

לכאבי, אני חייבת לספר שלדעתי לנשים עם מחלות כרוניות קשה אף יותר  כי כל הבחורים ישר חושבים על סיכויי פוריות או סיבוכים לעוברים במהלך הריונות. אישית מכירה מישהי עם אפילפסיה מאוזנת להפליא הנוטלת תרופות , אמנם היא תצטרך ליווי רפואי ותרופתי צמוד בהריון אך וודאי שזה אפשרי ללדת ילדים בריאים ושלמים. עם זאת, בכל פעם, (גם היא קבלה הוראה ליידע בפגישה שניה או שלישית, כלומר , כשנגמר שלב הבירורים הראשונים אם זה בכלל שייך, )בחורים עזבו אותה, לא כולם התוודו על סיבת עזיבתם. בסופו של דבר- יצרנו קשר עם רופא ירא שמים שאני מכירה מימים ימימה ובקשתי את עזרתו. היא שלחה קו"ח ותמונה ואני העברתי לו. הוא עזר לנו לחשוב את מי אפשר להציע, וכשהוא עשה זאת כרופא, היה נשמע לבחורים פתאום שאם רופא מציע סימן שהוא יודע שזה אפשרי ( אגב, אני מכירה לא מעט חולי אפילפסיה נשואים באושר ) ואז ההכרויות נמשכו יותר זמן, אמנם טרם מצאה חתן, אבל לפחות את הרתיעה מהמתנה הצליחו להוריד מעט.

הרבה הרבה הצלחה.

לכל אדם יש שק נסיונות שעליו לחוות, ולכל אדם יש מישהי שנקבעה עבורו 40 יום טרם יציאתו ( אני בטוחה שהקב"ה גם ידע שתהיה לו מתנה שכזו... אז מן הסתם הוא התאים הכל...)

מבלי שנאמר לנו מה הבעיה של הבחור.

בלי לדעת פרטים קשה מאד לתת עצה מועילה.

אפשר להבין בנות שלא רוצות אותו. כולנו חולמים על המושלם והמושלמת.

אממה, כשמגיעים לשלב שאחרי החופה מגלים שהצד השני הוא, איך לאמר - בן אדם, ועם הבעיות המציקות שלו.

בנוסף, אצל חלק לא קטן מהאוכלוסיה* תופעות כאלה עלולות להתפרץ בגיל מבוגר יותר, ולא לעולם חוסן.

___

יש לא מעט אנשים שעלולים להגיע לסיפור של כדורים וכו', אבל לחלקם זה תלוי בנסיבות חיים. אדם יכול להיות עם סיכוי למחלה מסויימת ולמות בגיל מבוגר באושר ואושר, אבל המחלה גם יכולה להתפרץ מתישהו בדרך.

אם מאוזנת היטב, והמידע מהפסיכיאטר פתוח מבחינתו למיועדת שתסתכל לפני... אז אל יאוש. יש סיכוי. אני רואה בהפרעות נפשיות כאלו בעייתיות לא בהרבה יותר מאנשים החולים במחלה פיזית שמזלזלים באיזון שלהם. לדוג'? יש לי חברה שבעלה סובל מחרדות לא קלות אך מטפל בעצמו היטב ללא טיפת זלזול. אילו היה נכנע למצבו - היה מסתגר רב הזמן בביתו ולא מעיז לצאת לעבוד אך הוא מתגבר כארי ממש יוצא לעבוד ומפרנס ( לא בצורה מדהימה אבל בהחלט בצורה יציבה וקבועה) התקף אחרון עבר עליו לפני שנתיים והוא ניגש מיידית לטיפול. אשתו לעומתו סובלת שנים מיתר לחץ דם. את זה גילו במהלך אחד ההריונות , כלומר- אחריי שנישאו. לא ברור לי למה היא חושבת שמותר לה לזלזל בטיפול ובאיזון של עצמה? מדוע זה בסדר שילדיה רואים אמא מתמוטטת ממש מול עיניהם כשהיא יוצאת מאישון, ומדוע היא חושבת שמותר לה לסכן את חייה כשיש לה במי לטפל ולמי לדאוג? בעיני זה חמור הרבה יותר ממצב הבעל ואת דעתי זו הסברתי לה בהתקף האחרון שלו. מחלתו היא כמחלתה ושניהם צריכים טיפול ואיזון ואז איכות חייהם בהחלט סבירה. אך מדוע אנו מקבלים בסבר פנים סביר את החולה הפיזי ולא את הנפשי? בעיקר אם דוקא החולה הפיזי מזלזל בטיפול בעצמו??? ועדין - לרב האנשים קל לקבל מחלה מוכרת כסכרת או לחץ דם ופחות את בעלות השם המפחיד כאפילפסיה ( מחלה פיזית לכל דבר ועניין) או "מאניה דיפרסיה"

ראשית, יתכן שלא הבחורה בורחת אלא הוריה. שנית- טוב ליידע , לטעמי, כמה שיותר בהתחלה, אבל כמובן רק אם ברור שיש לזה סיכוי בכלל , אחרת מה פתאום "להתוודות" בפני כל אחת שמציעים ? יש נשים עם בעיות שאינן בריאותיות דווקא אלא דברים כמו גובה, רוחב, קוצר ראיה ( טוב, זה בריאותי) שגם נפשן קצה בסינון הטבעי שהחברה עושה לכל מי שהוא בעל אבחנה היוצאת מגדר הרגיל, וכמו שיהודית אמרה- יש סיכוי טוב שהן תקבלנה את מצבו בהבנה גדולה הרבה יותר. בשלישית- אני חושבת שכמשפחה, אף אתן יכולות לערב איש מקצוע שמבין בנושא ( ויש פסיכיאטרים יראי שמים ) אבל להיות כנים עם עצמכם באמת ובתמים- האם אתו חושבות שאפשר לגדל איתו משפחה?? האם הוא דואג לעצמו?? האם הוא אחראי שלא לפספס שום תרופה ושום טיפול תומך???

אגב, גיסי אף הוא סובל מאותו הדבר וזה התגלה בגיל 40+ , הם חיים יופי עכשיו, עם תקופות שפל מדי פעם שנפתרות היטב בזכות מודעות המשפחה לטיפול ולהתמדה בו.

פסיכולוג שהוא חבר טוב מאוד של ההורים שלי, פעם אמר לי (לאחר שסיפרתי בדיחה על פסיכולוגים) שאין דבר כזה אדם נורמאלי, הוא טען שאדם נורמאלי זה אדם שעדיין לא הגיע לאבחון, וזה כל הסיפור. 

כמובן שהמשכנו לדון בעניין, אבל זה לא רלוונטי. הנקודה הזו שהוא העלה חשובה מאוד למרות החיוך שהוא מעלה. 

כל אדם מורכב מאישיות והתנהגות וכל דבר שמרכיב ומאפיין ובא לידי ביטוי. אדם יכול שיא הרומנטיקן, אבל יכול להיות לו בעיית סוכרת ולכן הוא צריך אינסולין מידי פעם. האם לרגע קל יעלה בדעתכם בכלל להתחשב בזה? 

ובואו נרד מדרגה - אדם יכול להיות שיא הבריא פיזית (עדיין לא גילו אצלו מחלה) אבל הוא כועס או מתרגז בקלות. 

גם אדם שיש לו מחלה פיזית, ואפילו נפשית, חשוב לבדוק טוב טוב בדיוק איזה בעיה יש לו - ואיך זה משפיע על על חייו בצורה יומיומית, ואיזה השלכות עתידיות יכולות לנבוע מזה, אני מסכים, אבל לשפוך את האמבטיה עם התינוק זה מעשה מטומטם של אדם חשוך ועם הארץ. ומזכיר לי את האיכרים במערכונים של מוטי פייתון. 

כמובן שיש לנו חשש מהצד האפל - אותו צד שאדם מאבד שליטה, או אינו יכול לתפקד, או בעיות פוריות, וכו.. רח"ל. וזה הצד של החשש. 

אבל חלק ניכר מהבעיות "הרשמיות" אינם כאלו כלל. אומנם לפעמים יש בהם צד של התמודדות, אבל מצד שני, אין אדם שאין לו התמודדויות ואתגרים.

אני הייתי בבית של משפחה לפני כמה ימים, והאימא ממש העיפה את הילד שבכה ולא רצה לקום, כל כך נחרדתי מהאלימות, והסבא שהיה שם, צעק על הנכדים בכל כוחו, שנגעלתי לחלוטין. אלו בעיות נפשיות? לא. אבל אלו הן בעיות אנושיות, והן נמצאות בקרב הציבור האנושי בעשרות אחוזים. 

ולכן אני מסכם:

בעיות נפשיות- יש לבחון לעומק במה מדובר ומה ההשלכות. 

יש להבין שבעיה נפשית או פיזית- זה נורמאלי וטבעי ואין שום צורך לפחד או להרתע מזה. וכל עוד זה לא פוגם בחיי האדם, או כל עוד הוא מודע ומטפל בעצמו בצורה סבירה (למשל כדורים- מה אכפת לכם שהוא לוקח כדור יומי?) אז זה לא אמור להוות מטרד.

ומה שבאמת אמור להפחיד אתכם זה בעיות אנושיות - רגזנות, כעס, אלימות, וכו... אלו קיימים בתפוצה עצומה בכל רחבי הציבור, אלו הגורם הראשוני לסבל בנישואין, לגירושין, ולכל פגיעה זוגית אחרת. 

זו עובדה. ראשית- יורידו את החולים למינהם ואח"כ, ממה שישאר יראו מיהו בעל אישיות בריאה- כאיו ירוויחו כך הכל.

זה רק תאור מציאות ולכן לחולי, ודאי עם מחלות נפש קשה במיוחד

לקבל את זה כמציאות - אני מסכים איתך, אנשים רבים מתנהגים כך. 

אולם ממה זה נובע? וכאן אני מפנה אצבע לסיבות שמניתי. 

פתרון - מיידי- כל מי שיש לו בעיה או כל צרה- זקוק וצריך לכל התמיכה תמריץ ואהבה שהסביבה יכולה להעניק לו, כל אדם כאן שמכיר מישהו או מישהי שיש להם בעיה כזו, שיהיה המלאך הטוב שלהם. 

לטווח הארוך - כחברה אנחנו צריכים להתבגר. 

בעיקר חינוך של ההורים, ולא פחות, גם של המחנכים ורבנים. ובשעת הדחק, כל מי שיש לו השפעה בציבור. 

ולא שגרתית שמקשה מאד על החיים גם אם לוקחים תרופות כסדרן.

צודקת אחותו בדבריה שעל המשפחה לשקול היטב היטב אם הבחור יוכל אי פעם להרתם לעול חיי משפחה.

הרעיון לשדך אותו למישהי עם "בעיה דומה" הוא מגוכך. זה רק מכפיל ומשלש את הצרות ולא פותר שום בעיה.

עצם זה שהיא רגועה ולא נלחצת כאשר היא רואה בעיה, ועוד היא יכולה להבין אותו, ולהבין מה הוא עובר, לפעמים רק כתוצאה מיחס החברה.

אם אתה מדמיין שני חולי רוח מסתובבים בבית ושוברים צלחות- אין לי ספק שאף אחד לא התכוון לתיאור הוולגרי הזה.  

לדעתי, עדיף לספר לפני הפגישה הראשונה. לאמר שמדובר בבעיה מאוזנת, עם כדורים - אבל הבעיה קיימת! ואז יתכן שהוא פונה למגזר אחר - של בנות שגם להן יש בעיה מסוימת. לעתים מדובר בבחורה עם פגיעה חיצונית קלה, לעתים בבעיה אחרת שדורשת טיפול. אם הבחורה יודעת מראש - המוכנות שלה להתמודודת גבוהה יותר מאשר בחורה שתסכים מכל סיבה שהיא להתחתן עמו ותרגיש כל חייה שבעצם היא וויתרה ויתור גדול מדי. בת שיודעת מראש על מה היא הולכת ולקראת מה - תגלה יותר נכונות להתמודד ולסייע לו בתקופות משבר. (כן, גם כשמאוזנים תרופתית - עדיין יש עליות ומורדות!)

מה שבשום אופן אל תעשו - להעלים מהבחורה ולקוות ש"עד החתונה זה יעבור". הפיצוץ שיקרה אחר כך חמור לאין שיעור!

עדיף להיות גלויים והוגנים, לקבל בהבנה קושי של הבחורה כפי שתרצו שהיא תקבל את הקושי שלו ובעז"ה - בשורות טובות בקרוב!

היא לא אמורה להרגיש שהיא ויתרה בגדול- בגלל שאין לו מספיק המוגלובין או אינסולין או כל דבר אחר.

כל עוד מדובר בדבר שבא לידי ביטוי בפן היומיומי- חבל לספר בשלב ההתחלתי, הוא עלול להבריח את הבחורות מבלי שיהיה לכך הצדקה אמיתית. 

מאידך, גם לא שייך לספר את זה אחרי חודשים, ולכן צריך למצוא את המקום הנכון לספר את זה. אין ספק שהיא צריכה לדעת, ולא רגע לפני האירוסין. 

בפנייה לאנשים עם בעיות היא טובה כפי שהסברתי בתגובה הקודמת.

אולם יש לי חשש מהתקדים של יצירת סוגים ורמות ואיכויות של אנשים והדבר מגעיל אותי לחלוטין. 

זה אולי יקשה קצת יותר למצוא, אבל אני חושב שהייתי מעדיף שהוא יפגשו מישהי נהדרת שתעזור לו בירידות ותצחק איתו בעליות. ואני לא חי בעולם שבו אנשים טובים הם מצרך נדיר.

יהודית פוגל- הרעיון שלך הוא לא חכם בלשון המעטה וברור מההודעה שלך שיש פה חוסר הבנה בהתמודדות עם בעיות כאלה-

עצם הפתרון של לקטלג את בעלי הבעיות כנחותים ולחתן אותם בתוך עצמם, הוא לא נכון ברוב המקרים שהוזכרו פה- שלרובם יש מענה היום בתחום הרפואה, וברוב המקרים, ואני מכיר כמה כאלה, אין שום בעיה שאנשים אלו יינשאו לאנשים נורמלים. כמובן שכל מקרה לגופו, ויש לבחון את מכלול האישיות וההתמודדות.

לא לשכוח שבעיות כאלה יכולות להתפרץ גם תוך כדי נישואים, ומה יעשו אז? יברחו מהתמודדות?

ומכיוון שזה דבר שמרתיע, לא לספר בפגישה הראשונה, אלא לאחר שלקשר יש בסיס חיובי והבחור\ה רואים שיש מולם בנאדם ולא מפלצת עם מחלה מפחידה.

ונמרוד-

אני מכיר אישית כמה וכמה מקרים של אנשים טובים שחלו, והתמודדו בגבורה, והיום הם נשואים באושר ואושר.

כל הרעיון של חיי נישואין הוא התמודדות משותפת והתגברות על קשיים.

והיא מחייבת מעבר לקבלה והאהבה של בן הזוג גם הבנה וקבלה מצד משפחתו.

40 יום קודם יצירת הוולד יצאה בת קול,

אל תישברו, תמשיכו לחבק, לעודד ולחפש

והלוואי שתבשרי לנו על שמחות בקרוב ובקלות.

זה נושא כל כך לא פתוח כך סתם בעולם הדתי (בטח לא לפני הנישואים)

וההערות שולחות פלשים  לכוונים בונים.

תודה לכם על התשובות כאן ובפרטי.