ת'אמת אני לא יודע באיזה מצב אני!!
אני במצב לא מוגדר כזה ממש כך!!
אני מתגעגעעעעע...............אוי טאטעעעעעע עזור לי!!
ת'אמת אני לא יודע באיזה מצב אני!!
אני במצב לא מוגדר כזה ממש כך!!
אני מתגעגעעעעע...............אוי טאטעעעעעע עזור לי!!

הייתי מתרחקת.
נשמע מוזר ממש, אבל ממש.
בס"ד
יש איזה בעיה עם הבעלים הקודמים של האוטו.
אולי יש "נגד האוטו" איזה עיקול או משהו. צריך לברר..
ומה הוא יכול להרוויח מזה? מכירה מישהו מבין?
בס"ד
באמת צריך לברר את הפרטים לאשורם דרך משרד הרישוי.
מה הוא יכול להרוויח מזה?? יכולות להיות כל מיני סיבות שבגללן אדם לא מעביר בעלות.
כדי לדעת אם הוא גנוב- ניתן לבדוק באתר של משטרת ישראל.
וממושכן- דבר ראשון לא ניתן לעשות העברת בעלות על רכב ממושכן, בדואר יודעים שהוא ממושכן, אלא אם כן הוא קימבן שם משהו, |בהקשר לזה שאתה אומר שהרכב לא על שמו, נשמע בלאגן..| ויש באתר של משרד הרישוי מלא הכוונות, כנס לאתר.
חוץ מזה- יש איזשהו שירות ששולחים פקס ומקבלים תשובה וכל מיני פרטים על הרכב, בעלות של 65 ש"ח או משהו כזה.. תפעיל קצת גוגל ילד!!


יותר אהבתי את הראשון.
גם מה שעכשיו התפרסם (עם החתולים) ממש מתוק..
האם ביום שלישי הבעל"ט..בעוד כשבוע, היום של הבחירות..
הקניונים פתוחים?! אולי מישהו פה עובד בדבר כזה... | מקווה שלא..|
או שכל כל המדינה שובתת....?

ממש התגעגעתי לפורום....
אני לומדת....ויש לי מבחנים....בע"ה אחזור בקרוב...
בס"ד
ושלא תבינו לא נכון, (אם במקרה הבנתם לא נכון
)
זה מיפגש משולב, תורני-חברתי.
ואם תהיתם לאן השירשור נעלם, אז הוא נעוץ לו אי-שם למעלה.
הגיוני שהם עובדים, כי ביום שכולם בחופש וגם הילדים, אז הולכים לבזבז כסף...ולמקומות כאלה שנוח להסתובב בהם.
אבל גם הגיוני שהם לא עובדים- כי זה יום חופש מטעם המדינה!!
בקיצ'...
לגטימי לשאול.
שרק ביום כיפור הכל סגור...
ובכל שאר הימים הכל פתוח כרגיל....והשכר למי שעובד ביום הזה כפול 2 מיום רגיל...


השכנוזים חתכו לי אותם
נו באמת
למה צריך פאות ??? (אע"פ שפעם הייתי צדיק היה לי )
אני מבינה שזה קשור למה שכתבת... טוב שאתה מביא את זה עכשיו!!!חיכיתי שיהיה לי זמן לקרא, וזה ממש נכון.
נראה לי שאני מרגישה ככה.
מצד שני צריך להשתדל ולא להתעצל...
אז שכל אחד יממן (מלשון מינון) את עצמו
אז ככה הציעו לי נישואים..
בבית חולים כמה רומנטי..
הקטע זה שלא עניתי לבחור כן או לא..
כי הוא קצת לחץ עליי...
מה הייתם עושים?
אבל בנוסף הוא לחוץ על להתחתן בעוד שאני לוקחת את זה לאט לאט כי זה צעד שאני לא יכולה לעשות ב5 חודשים
בזה שהוא כל הזמן שאל נו מתי מתארסים?
מתי אני בא אליך לשבת עם ההורים?
והשיא הגיע לזה שהוא דיבר עם ההורים שלי ואמר להם שישמרו עלי שאני לא אסתובב לבד וכאלה..
רחלקהברור שאת צריכה להגיד לו שאת עוד לא בטוחה.
את לא תגידי לו כן כי את מתפדחת וכדומה..
זאת החלטה לכל החיים וכן חשוב לקחת אותה בישוב הדעת ושלמות מלאה!
אבל,עשי חשבון נפש עם עצמך
למה את לא מספיק מכירה אותו אחרי 5 חודשים?
נפגשתם הרבה או מעט?
אם הוא לא בצבא ואתם נפגשים כמה פעמים בשבוע,5 חודשים זה זמן מספיק להחלטה,אם קרו דברים מסויימים ואת צריכה עוד זמן,אז זה גם לגיטימי.
כמה שזאת החלטה חשובה,אל תסתבכי יותר מידי,את תכירי אותו יותר עוד חודש ואת תכירי אותו עוד יותר אחרי 20 שנות נישואין.
אם הדברים הכללים טובים לכם,ויש רגש,ויש רצון לחיות איתו,אין לך מה למרוח עוד כמה חודשים.
אבל אם את צריכה לבדוק דברים אז קחי לך את הזמן.
בכללי עדיף שתעשי לעצמך גבול בזמן שאת צריכה לבדוק ולהגיע לשלמות בהחלטה.
בהצלחה ובעז"ה גם מזל טוב!!! 
פשוט הוא לא רוצה להיפגש כל הזמן באיזור המרכז הוא רוצה שאני אבוא אליו להתנחלות...
(ואין לי איך להגיע אליו..)
כשהוא מסיים לעבוד יוצא שאנחנו נפגשים ובשעה הזאת אני כבר עייפה מאוד(מישו אמר דייט ב12 בלילה?)
תתחלקו פעם הוא פעם את..
אבל הוא לא משקיע בכלל ..
חשוב בשיקול החתונה..לא?
אם הוא לא משקיע עכשיו בזמן החברות שהוא עוד צריך לחזר ולכבוש ולמצוא חן,אז מה יהיה אחרי החתונה?
אפשר לקבל רק מתוך רגיעה, בלי שום לחץ.
את יכולה לענות לו רק כשתהיי שלימה לגמרי עם ההחלטה.

אז אני מצטרפת ב100% לדעתה של עמית שבכותרתה: "קודם כל".
ושנית, באמת מספיק עם המכים... אני כבר ממש מתחילה לפחד שאפילו אחים שלי הם אלימים...?! או... כל מיני בני דודים וכו'.... שלא להגיד אבא שלי?!!
הגזמנו... צריך לפקוח עיניים, ברור. אבל לא לתלות שלטים ולקבוע.
זה כמו בחנ"מ, שעל כל ילד אפשר למצוא 21,000 הגדרות שונות ומשונות: סכיזופרן, בעיות נפשיות, על גבול הפיגור......
יאללה, להרגע.... 
בכל מקרה אני חושבת שצריך להבדיל בין לקטלג את הבנאדם כ"בעל מכה" ובין שאולי יש לו תכונות לא "דה בסט"..
דורש שרק היא תבוא אליו ואומר כל מיני דברים להורים שלה...
זה לא שהוא רק לוחץ עליה להביא תשובה.
אז אולי הוא לא בעל מכה,
אבל תודי שזה לא נשמע הכי...
פרטים?? וחוץ מזה לא נראה לי שאנחנו המומחים לקבוע. נכון שבסוף ההצגה המדוברת חולקו דפים עם כל הסימנים.... אני רק רוצה למצוא את הדף הזה.. ולא הולך לי... כדי שאולי אני אוכל לסמן כמה וים... (V) ואולי אני אעלה על זה!
בקיצור, יש למישהי את כל הרשימה הזאת? אני רוצה לראות במו עיני....
תודה מראש.
בני: שנה ו-9, ו10 חודשים... בטוח.... ;)
דבר ראשון אל תעני בחיוב! לפחות לא עכשיו! לא לוקחים החלטה מתוך לחץ! בייחוד לא החלטה שהיא לכל החיים!
הלחץ שלו קצת מחשיד בייחוד שדיבר כבר עם הוריך ואמר שלא תצאי לבד...מוזר!
תיבדקי לעומק אותו..ויותר את הסיבה ללחץ בנושא החתונה...
אם הוא באמת רוצה להיתחתן איתך...דגש על האיתך הוא ימתין עוד קצת...
חיזקי ואימצי ואל תילחצי!
א'- זה ממש מרגש,
ב'- נראלי תקחי לך עוד כמה זמן לשבת עם עצמך ולחשוב האם את מוכנה להתחתן..
ג'- יפית
ד' בהצלחה רבה!!
עצוב לי קצת ללכת לישון. אין לי חשק לשמוע את השקט.
העירו אותי ב3 ומאז עד 7 אני מטפסת על הקירות...
בדר"כ כשעצוב לי אני ממש בורחת לשינה,כל רגע שאפשר מנסה לישון..
]20090201223346.jpgמחר בגרות בהיסטוריה.למדתי רק יומים שלש..ככה שאני באמת צריך את התפילות שלכם.. אזז בהצלחה לכל מי שעושה מחר..ו..תתפללו על כל מי שעושה ''המתפלל על חבירו נענה תחילה''.לא?..
המשך לילה טוב..
או על התפילות שלנ"ו?? מה אתה אומר??
;)
סתם.. ב"הצלחה מרובה!

בסוף לא ישארו לו ניסים למקרי חירום כדוגמת נושא הפורום... ;)
לא חבל לבזבז?? 
אני קוראת כאן די הרבה כותבת די מעט...(אני מתחילה להשתלב...)
שתי שאלות לי אליכם...
1. היא יותר לבנות אבל גם בנים יכולים לענות, לגבי הבירורים, מה שואלים כשמבררים על בחור, אני תמיד תוהה לעצמי מה אני אמורה לשאול...?
ושאלה שניה- לדעתכם עד כמה זה באמת חשוב לברר לפי שנפגשים? (יצאתי עם שני בחורים שלא ביררתי עליהם וכלום, ואח"כ חשבתי שזה לא היה כזה מוסיף לי הבירור)
שבוע טוב
ובשורות טובות לכולם!!!
קפה וניל 
מה יודעים על האופי שלו, מה הוא עושה, האם למד/לומד בישיבה, איזו.
אני חושבת שאת יכולה לעשות טלפון אחד עליו מחבר שמכיר אותו או ר"מ שלו, לא נראה לי שצריך יותר מברור אחד לשם התחלה.
בהצלחה!
אז קודם כל זה מאוד אישי-יש אדם שיותר מעניינות אותו התכונות,יש אדם שהכיוון,יש אדם שמעניין אותו מה עד עכשיו השני עבר,בקיצור-להתעניין במה שנראה חשוב.
דבר שני זה המשפחה-לראות אם זה הגיוני מבחינת חשיבה, לדוג' (שהוא נתן) זה בחור שהציעו לו שתי הצעות-אחת שאב המשפחה עובד בעבודה תורנית,אבל כל כמה שנים מחליף עבודה,דירה,וכרגע גר רחוק מאוד מהעבודה שלו. הצעה שניה אב מנכ"ל או משו דומה,עבודה יציבה וקבועה,מגורים קבועים,בקיצור-משפחה יציבה. הוא טוען שעדיף לנסות את ההצעה השניה משום שהיא מראה על יציבות והחלטות נכונות בחיים.
יש מקום להתווכח עד כמה זה חשוב...אבל זה נותן נקודת חשיבה חשובה-להתעניין במצב המשפחה עוד לפני היציאות ולראות איך זה משפיע הלאה.
אבל הוא טען שזה חוסך הרבה בעיות אח"כ.
כמובן שזה רלוונטי רק לאדם שמתלבט בין הצעות,אדם שלא מלא בהצעות צריך לצאת גם אם המשפחה לא 100% מה שהוא רוצה ,אותו דבר לגבי הגיל-צריך להפסיק לסנן עם הגיל.
עוד פרט ששכחתי-האחים,אם אח אחד יוצא חילוני,אחד חרדי,אחד מזרוחניק,ואחד הוא הבחור שמציעים,צריך לבדוק מה קרה שם בדיוק.
אם באמת מתקדמים בקשר. לא נראה לי שבתור התחלה יש צורך לעשות מחקר מקיף שכזה.
לדעתי הבירורים הם סתם...בייחוד בהתחלה-זה ביזבוז אנרגיה מיותר לגמרי וגם של זמן...ולרוב הבירורים מעקבים את ההצעה לא חבל על הזמן???
אני אישית לא מבררת... בהתחלת דרכי בדייטים...הצעה ראשונה לא ביררתי.. הצעה שניה משום מה ביררתי...כולם אמרו אותו הדבר! שאלתי מלא אנשים מסוגי קירבות שונות וכולם אמרו אותו הדבר בדיוק!גם בסדר הדברים!
יצאתי איתו! מה שהיסתמן כ-....
כל מה שאמרו שונה בתכלית!
אשנים אורמים לך את דעתם ביחס איליו-דבר ראשון אף אחד לא באמת ילכלך על מישו...אם הוא ילכלך עליו אני יחשוד בזה שמעיז ללכלך ולא במי שליכלכו עליו...
שנית הוא{ז'א כל בחור..} מתנהג שונה ממש עם חברים,משפחה ועם בת זוג...
אם אתם יוצאים מס פגישות ויש איזה משו שמציק או שמעורר אצלך שאלות-זה המקום לברר עם אנשים שבאמת יגידו דברים רלוונטים ולא רק תשבחות וכ'ו...
מקווה שעזרתי..
בהצלחה רבה בדייטים...
יום מקסים עם חמוצים בצד..
החלטתי שאני לא יברר, ואם זה יתקדם אז אני יברר.
אבל אני מתלבטת אם זה באמת נכון, מה שאני עושה, כי תכלס ממה שנראה לי (וממה שאני עונה כשבררים על חברות שלי אצלי) זה די חוזר על עצמו התשובות (שמח\ה אוהב\ת לעזור...) אז מה כזה חשוב...
חברה שלי נמצאת בקשר עם בחור כבר תקופה, ודי נראה להם...
אבל יש משו שמאוד מטריד אותי בבחור(לכם זה ישמע אולי מוזר, אבל ממש כך!)
ואני כחברתה די חוששת ומאוד דואגת לה ולעתידה...
דוג': הייתי צריכה לנסוע למקום מסוים, כדי לקנות מתנה למישו והיא התלוותה אלי.
כשחזרנו, הוא התקשר...
תוכן השיחה לשיפוטכם
בתוספת מחשבותי...)
הוא: מה קורה? איפה את?
היא: בדרך הביתה.חוזרת מ....
הוא: נסעת לבד?
היא: לא, עם חברה. (טוב שהוא לא שאל מי זאת החברה...)
הוא: מה קנית?
היא: כלום.
הוא: ומה חברה שלך קנתה? (למען השם, מה זה אמור לעניין אותו?!....)
היא: מתנה למישו...
הוא: מה היא קנתה? למי?
היא:......(-ז"א: ענתה מה ולמי...)
ואני רק הרמתי גבה, אח"כ גם את השניה. ושתקתי.....
דבר נוסף שזעזע אותי(!): בתחילת הקשר חברתי היתה בדילמה, היא לא ידעה אם היא רוצה להמשיך או לא....
וגם היה לה סתם חבל למשוך את הזמן. והיא ספרה לו על כך.(יש לציין שהוא מאוד מעוניין בקשר).
והוא בתגובה, בין אם תרצי ובין אם לא, בסופו של דבר את תהיי איתי...(אמנם זה לא הציטוט המדוייק,
אך זוהי הכוונה המדוייקת של דבריו...)
פייר, אחרי שהיא אמרה לי את המשפט הנ"ל, הייתי בשוק! ( כאילו מה? מה היציאה הזו?!)
אבל גם פה שתקתי...
בקיצור: הנ"ל ודברים נוספים עוררו בי אסוסיאציות לא נעימות בכלל ואולי אפשר לומר: "תסמיני הגבר המכה"
(מי שזוכר- נפתח לא מזמן שרשור בנושא).
ולשאלתי: איך אני מעוררת אותה בעדינות המקסימלית (לא רוצה לפגוע בה....) לבדוק את הנושא יותר לעומק?
וגם- איך ה י א יכולה לבדוק את זה?
תודה לכולכם ושבוע טוב.
בס"ד לק"י
האם הייתם יוצאים/יוצאות אם אנשים השונים מכם ממש כמו לדוג' גרוזינים,אתיופים,עיראקים,וכד'?
אל תזרקו לאוויר סתם "כן" או "לא" פרטו בבקשה את תשובתכם אבל תיהיו אמייתים עם עצמכם...
מראש לא -ז"א אם יציעו לי
אבל הכרתי בדרך כלשהיא ויש מצב , אז כן.
למה? כי חיי זוגיות זה גם ככה עבודה מאד קשה .ויש שוני גדול שצריך לגשר, גם אם 2 בני הזוג דומים מאד...
ו כשהמוצע אותו דבר זה כבר יותר קל במידה מסוימת כי יש פחות או יותר אותם הרגלים,אותם אוכלים(סתם) אותם נורמות אצל ההורים...
אז למה כן? כי אני מאמינה שבאהבה אפשר לנצח את כל הקשיים וההבדלים! (איזה נאיביות............)
בדיוק כמו מרוקאים ופרסים??????????????????????????????????
מה היציאה?????????????????.
אתה מבדיל בין ערקית לספרדית????????????????????????????
אני יכולה לומר לך בפה מלא שהעדה (לפחות בדור הזה ולפי מה שאני רואה סביבי)- זה ממש לא מה שקובע אם האדם שונה ממני או לא. וגם לא התפריט של ההורים.. לפני שהתחתנתי הפחדו אותי בסיפורי זוועה על מרוקאים וכמה יהיה לי קשה להתרגל (הקצנתי קצת, זה לא הגיע לרמות של הפחדה, אבל אני לא יכולה לומר שזה לא ניקר בראש)- ואני מודה לה' כל יום שהכניס אותי למשפחה כזו מדהימה, ושגם- תחזיק חזק- דומה למשפחה שלי! נכון שהם לא אוכלים אותו דבר, ושהמנגינה של הקידוש לא אותו דבר, ויש כ"כ הרבה דברים שונים- באופן טבעי, אין שני אנשים זהים ואין 2 משפחות זהות, אבל מבחינת אורח חיים וחינוך והשקפה וכל זה- ב"ה באנו מהבתים הכי מתאימים בעולם..
מצד שני, באמת אם היינו שונים מאוד גם בדברים האלה היתה לנו עבודה מאוד קשה, כי גם ככה חיי נישואין דורשים מספיק עבודה. לכן נראה לי שמה שקובע פה זה ממש לא העדה או האוכל או בית הכנסת או המנגינה של הקידוש, אלא כל הדברים שבאמת מהותיים בחיים- איך תחנכו את הילדים שלכם, לדוגמה..
אני חושבת שחיי נישואים זה דבר מורכב ביותר-האתגר של חיינו!
עצם השוני בין גבר לאישה עושה את העיניין!
מחד גיסא ז'א שראוי להיתחתן עם אותה עדה-אותה מנטליות{יש פרסים מהעיר שהם אליטות ואירפאים מאוד יותר מאשכנזים ויש פרסים מהכפר שהם "עמך" כאלה...-זה מנטליות לא רק עדה.} כך נחסכים לך המון ויכוחים...
מאידך גיסא- היום ב'ה לזוג יש מילה...והם לא ניגררים.לכן אם משו לא נראה להם מתאים ושייך תמיד אפשר לומר בנימוס וד'א צר לנו אך המנהג הזה והזה לא מתאים למשפחה החדשה שהקמנו...
ולכן אל לנו לפסול הצעה על עדה..{אם יש עיניין לפסול זה יותר על מנטליות..אבל גם פה היו דברים מעולם...}
אם יש עדה שממש ממש לא רוצים מסיבה זו או אחרת{לא סטיגמטיות..} אז אפשרי..
אבל לא לצמצם את כל האפשריויית ולהחליט אני יוצא רק עם תמניה...{נגיד.}
בסופו של דבר הכל תלוי בנו...איך אנחנו מתנהגים עם הבן זוג שלנו ומכבדים את המנהגים והיתנהגות שלו ובאים אחד לקראת השני..
בהצלחה לכל המחפשים..
ואשרי אלו שמצאו!
אני שילוב מנצח של שתי עדות! וכל הסיפורים על מרוקאים וגרוזנים וכו' הכל שטויות!
מי נשאר עם אף למעלה ורוצה רק להתחתן עם אשכנזיה/ספרדיה שישאר לבד! ההפסד שלו!
אין דבר יותר שמשמח את הקב"ה שעמ"י מתחתן אחד עם השני שבט בשבט. אחד הדברים הנוראים שהגלות גרמה לנו זה הפילוג!!! ספרדים אשכנזים, אתיופים,פולנים וכו'... אנחנו לא ממש קולטים את זה... זה כ"כ מצער את הקב"ה... עד כמה אנחנו טיפשים! עד כמה אנחנו הורסים את עצמנו!
תודה לאל שנולדתי במשפחה שפתוחה ואצלנו אין אף למעלה וזכיתי בגיסים וגיסות הכי מקסימים שיש!!!
דבר שני- אחד הדברים הכי כיפים בעדות זה לטעום מכל המאכלים. התרביות לא כ"כ שונות אחת מהשניה בהתחשב בזה שכבר כמעט 40 -50 שנה כבר כל העדות השתרשו בארץ (אולי חוץ מהאתיופים שעלו מאוחר יותר) אין כמעט הבדלים מהותיים ועקרוניים. בתור אחת שכבר דור שני בארץ (תלוי מאיזה צד
)
אז תפסיקו עם הפלגנות המטופשת כי לא זה מה שיקרב את הגאולה!
והיא תהיה האחת..[כן..חלומות טיפש עשרה משהו]..לא נראה לי שזה ישנה איך היא תראה..או מאיזה עדה..מה שכן..נראה לי שהיא תהיה מאותו סגנון שלי..אחרי הכל היא האחת לא?..
ובהחלט יש לה מקום..כל כך לא אכפת לי מהשטויות האלה של עדות ועטיפה חיצונית ..אני לא אשקר פעם (חח פעם מי ישמע כמה זמן אני בגיל שידוכים..)זה בהחלט שיחק תפקיד בהחלטה שלי אבל אחרי שיצא לי להכיר (בלי קשר לשידוכים..)אנשים ממש מדהימים עם נשמה טובה שלא היו ניראים מי יודע מה מבחוץ וכל הח' וע' (אין לי שום בעיה עם תמנים אני עצמי חצי זה רק ניתן בתור דוגמא..אז לא להתנפל..קשל"ש..חח)לדוגמא שהיו גורמים לי לדעות קדומות ..ואחרי שהכרתי אותם גיליתי שזה ש-ט-ו-י-ו-ת! אבל ברור גם אני לא מלאך..ואני לא אצא עם מישהו שאני לא מרגישה אפילו טיפת משיכה אליו צריך להשתדל להיראות נורמלי כי אחרי הכל אנחנו סך הכל בני אדם ..
אבל..אם להיות כנה לגמרי עם השאלה אז אולי אולי היה מפריע לי עם אתיופים במחשבה ראשונה אבל זה ממש לא היה גורם לי לא לנסות ולראות מי הבחור..
החלטתי לשתף אתכם ב2 חוויות לא נחמדות משו שהיו לי עם 2 מדוייטים שונים..
בראשון- הבנאדם חשב שאני החברותא שלו! בלי להגזים, הוא הביא לי את כל הגמרא קיצשו"ע ואת כל המפרשים והחליט להרצות לי על חשיבות הנישואין!!!!!!!!! ועוד עשה לי בוחן בסוף.. (לא ידעתי לענות על השאלות כי ריחפתי מרוב עניין..)
בשני- (בנאדם אחר) היה סבבה אבל משום מה הוא החליט שהוא צריך להביא לי טיפים לחיים. זה לא שיש לי בעיה עם טיפים לחיים אבל למה בדייט????
אנשים! למה יש לאנשים צורך כזה לשפוך לנו את כל נסיון החיים ואת כל שנותים בישיבה בדייט הראשון????
אני לא יודעת אם יש תשובה לזה אבל בנים, תתחשבו טוב לפני שאתם עושים כאלו דברים..
זה לא בריא לנשמה שלנו...
בוחן בסוף ? חחח
זה לא בשבילכם מה שכתוב פה
בחורים בד"כ אוהבים להראות במה הם טובים. וזה לא אומר שזה רע.
זה דווקא טוב. היית מעדיפה בחורה שמדברת כל היום וכל הלילה מה היא יודעת והבחור שותק כמו דג ומהנהן כן כן ותולה בה עיניים?! וודאי שלא כך נוהג העולם.
כמובן שהבאתי את זה בקיצוניות, כמו הסיפור שלך. ברגע שמשהו באמת מאוד קימוני, אז זה יכול להעיק קצת. לכן,
(מעכשיו בנים, תקראו..
)
חשוב לנו לבנות להבין את הצורך הזה של הבנים ושזה בסדר. ולבנים- להבין שזה נחמד וטוב אבל במידה וכמובן תלוי מה מי עומד מולך.
רחלקהבס"ד
מהיכרות רבת שנים, אני לא בטוח שהוא יאהב את זה...
כי אני יודעת לזהות טנקים ומרכבות
אני יודעת איך בנוי טק ואיפה כל חייל יושב
אני יודעת מה צבע הכומתה של כל החיילות
אני יודעת את כל הר"ת (ובתור בת זה הישג!!)
אני יודעת מה עושים במטבח,מה עושים להם הפזמניקים,וכל מה שעובר חייל.
אבל אל תגידי לי שפסלת בגלל זה..
תעמדי בפינה
אבל השם שלי מתחיל בע'!!! 
אז אין להם כומתה??
נו, מה התשובה!! [למען ה' אני רואה אותם כל יום!!!]
רחלקה
]הרמטכ"ל גוגל אמר לי.
ענת - זה משפט של בנים!
עדיאל - זה משפט של בנות!
מה זה אמור להביע? החלפת תפקידים שנקבעו מימי בראשית?!?!
הבנה עמוקה בצבעים בד"כ לא בדיוק נמצאת אצל הבנים.. ומזמן לא שמעתי בת שאומרת על הגדרה של צבע "מה זה משנה"...
וכל זה היה לחלוטין בצחוק.
זה מ-מ-ש לא אכפת לי.
כמותה = נקבה.
אגב, לא אמרתי על הכומתה (שזה אחד הדברים שאני יוצר אוהבת במדים). אמרתי על הצבע.
נראה לך שלא הייתי יודעת?
חברה שלי קצינה בחיל האוויר,אח שלה טייס,אבא שלה טייס בדימוס
ושאני לא אדע מה הצבע של הכומתות שלהם?!
סתם,האמת שלא ידעתי 
טבע העולם. עולם כמנהגו נוהג.
בנים יודעים. בנות מקשיבות. ככה זה. וזה לא עומד להשתנות.
חחח...
אבל מכאן, ועד שזה יגיע לדייט הראשון, או השני או בכלל....אממ...ועוד עם מבחן בסוף...
כנראה נפלת על משהו מאד מממ...מקורי??
חח...
חיימאושרים!
לדעתי זה מאד נחמד שלומדים משו בפגישה יחד...אבל לא על פגישה ראשונה!
אולי תבדקי עם עצמך שוב אם באמת את רוצה בייניש טוטאל...
זה שהוא נותן לך טיפים לחיים טובים בדייט ראשון אני היתי מפרשת את זה קצת כגאווה...אבל לא בהכרח זה תלוי בסיטואציה ובהקשר הדברים... בכל מקרה אשרי הבחור שתורתו אומנותו שהביא איתו גמרא לדייט..ובכל זאת עדיף לא על הפגישה הראשונה..{וגם לא לשניה...}
כי אני מידי מנומסת ואני בדרך כלל לא מפסיקה אנשים כשהם באמצע לדבר (במיוחד לא בפגישה הראשונה...)
אין לי בעיה ללמוד משו יחד עם הבן זוג אבל אני חושבת שזה צריך להגיע משני הכיוונים ולא הרצאה...
.שבוע שעבר השתתפתי בתחתונה איך נאמר..מוזרה??
תשפטו.
הוזמנתי לחופה בשעה 6. כמובן שהגעתי ב-8. וכמובן שהם בכלל לא חשבו להתחתן לפני 8 וחצי.
החתונה הייתה בכפר חב"ד.
באזור 8 וחצי, התחילה החופה.
פתאום באמצע כל ההתרגשות, הכריז המנחה: "ועכשיו נעבור לקטע וידאו מהרבי" (הא?!)טוב, סבבה, נגיד.
לפתע, עלתה פלזמה של הייתה מביישת שום אירוע, והרבי התחיל לדבר. ממ"ש!!
אחרי 10 דקות (!) של דיבורים, הכריז המנחה: "ש(אם זה לא הספיק לנו)עכשיו קוראים גם מכתב מהרבי". למה לא?! חינם? תן עוד אחד.
אחרי 7-8 דקות של מכתב מרגש וסוחט דמעות, בשפת אבותינו, הלא היא היידיש, הגענו לקטע המרגש בחתונה.
פתאום, התחילו כל מיני דיבורים ולחישות מתחת לחופה, ממש כאילו הם מתכננים עלנו משהו, ואז, בלי התראה מוקדמת,
ה-ח-ת-ן ש-ב-ר א-ת ה-כ-ו-ס - ! מזה?! בלי "אם אשכח"?? בלי כלום?!
ולפני שידעת מה ואיך, הם כבר היו בחדר ייחוד.
והנה סיכום אירועי הנישואין.
אורך החופה - 25 מקס'.
מתוכם: - 10 דקות וידאו.
- 7-8 דקות מכתב מהרבי.
מה שהותיר לזוג החביב, 7 דקות להתחתן.
עכשיו תגידו אתם.
איך קוראים לחוויה הזאת??
שבוע מתוקק!
בתור אחת שהיתה בכמה חופות של חב"ד גם אני בהתחלה תהיתי על העניין אז ככה הוידוא זה ענין שהרבי משתתף בחתונה המכתב זה ברכה של הרבי כמו גם הוידואו וכל הליחשושים זה כי הם מהדרים לקדש בלי רמקול כי יש איזה בעיה שלא יעבור דרך משו ככה הסבירה לי מישהי ואגב רוב החופות שלהם לוקחות לפח' 40 דק' אבל זה סתם בשביל הידע
בס"ד בר"ה
חופה נוסח חב"ד...וזה בסדר כל חסידות ודרכה שלה!!!!
כך הוא הדבר....
כבר הייתי בלא מעט חתונות באותו מקום ועל אותו הסגנון....
ותסבירו לי מה המנהג שהכלה מסתובבת סביב החתן (מנהג אשכנזי).
ממתי שאני קטנה מזהירים אותי לא להקיף בן אדם כי זה מנהג הכפרות, אז למה שכלה תסתובב סביב החתן??

"אחי, אני לא יודע מה איתך, אבל אצלי בחופה, ראו סרטים.."
ואם כבר דיברנו על זה, אז חבר שלי היה בחתונה, של זוג שלא זכה עדיין, לשמור תורה ומצוות.
והחתונה הייתה, בזמן המונדיאל, ו...ליד החופה, עמד מסך ענק ששידר את המשחק של ברזיל - גרמניה.
תודו..משעשע...
בס"ד ליקבה"ו
אם תרצו תטבלו עם קצת הוצאת שם רע ("עבודת אלילים") ויצאתם מושלמים עם אהבת ישראל. כמובן, בנשמה, לא במחשבה ובגוף.
אני לומד חסידות וגם בין השאר גם תניא.
אין ולא כלום נגד חב"ד, ו/או חתונה חסידית! להיפך. בעז"ה, החתונה שלי תהיה הכי חסידית שיש!!
רק היה לי קצת מוזר הקטע עם הווידאו...אז הצגתי את זה בצורה הומוריסטית..זה הכל..
אז ברור שאחת הייתה באיחור של 3 שעות אבל אם זה לא מפריע לחתן ולכלה אז למה שזה יפריע לי? החתן למד לפני החופה זה הכל...
בוידאו הרבי מברך והמכתב הוא מכתב ברכה ממנו ובחתונות בכפר שהייתי הם היו יחד 5 דק'- כל אחד ואיך שהוא רוצה...
אצלנו במשפחה זה קצר וקולע
חוץ מזה שבחבד יש המון עינינים כמו: הניגון, כיסוי הכלה, המקרופון, הוידאו, המכתב של הרבי, הכיתוב על הברכון וכו' להכל יש סיבה ועניין
לפני כמה זמן הייתי בקשר עם בחור, באותו זמן אבא שלו היה על תקן בי"ח/ בית/ טיפול נמרץ...
ניתקנו את הקשר ועכשיו קיבלתי מייל שהאבא נפטר...
מה עושים?
השבעה כבר עברה..
אני בעצמי בהלם.
ללכת אליו ולתמוך בו? להתקשר? מה לעשות?
בשורות טובות!
הוא שלח לך את המייל שאבא שלו נפטר?
אם הוא שלח לך את המייל אז תיתקשרי...ותוך כדי שיחה תבררי את משב הרוח... לא זורמים הדברים..
אם לא הוא שלח את המייל לא נראה לי שייך להיתקשר...
זה תלוי בהרגשה שלך,
אני עושה התאמה רק אם הקשר מתחיל להתקדם.
הסיכוי שיש אי התאמה הוא אחד לאלפים או עשרות אלפים, לכן לדעתי לא צריך לרוץ בתחילת כל קשר לבדיקת התאמה.
מצד שני, הבדיקה הזאת היא כן דבר מוכרח לפני נישואין (כי אחד ל.... זה לא מתאים) ולכן כשאני רואה שהקשר מתחיל להיות רציני, אני בודק.
מקור: http://www.aish.com/hfamily/marriage/Both_of_Us_Together.asp
מעשיה חסידית שטעמה כטעם יין ישן מספרת, כי פעם בקשו תלמידיו של הבעל-שם-טוב מרבם, שיראה להם יהודי צדיק.
הבעל-שם-טוב נאות.
בלילה של אותה השבת, לאחר התפילה, הורה הרבי לתלמידיו להצטרף אליו. יחד איתו פסעו בעקבותיו של יהודי שבגדיו מהוהים, מנעליו בלויים ופניו שמחים, עד שהגיעו לביתו הזעיר והעלוב.
"שבת שלום לך, רעייתי, יונתי, תמתי!" קרא העני כשנכנס לביתו. הבעל שם טוב ותלמידיו צפו בו בשקט, מבעד לחלון, ושמעו את תשובתה של האישה: "שבת שלום גם לך, אלוף נעורי!"
על השולחן היתה מונחת מפית מבהיקה בלובנה. "הביאי נא, אשתי היקרה, את היין לקידוש", בקש העני, ואשתו, בתנועה מלכותית, הרימה את המפית הצחורה וגלתה שתי ככרות לחם יבשות. באין יין לקידוש, קידש בעל הבית על הלחם היבש, ושוב פנה אל אשת נעוריו: "הגישי נא, תמתי, את הדגים!" האישה נחפזה לקיטון, ושבה עם קערת שעועית, ממנה הגישה לבעלה וגם לה-עצמה.
| "האם תרצה מנת עוף, יקירי?" הציעה האישה והגישה עוד מעט שעועית לצלחתו | |
ישבו העני ואשתו, אכלו מן השעועית ושרו זמירות שבת בפנים מאירות, שאור נרות השבת מזדרח בהם. "התואילי יונתי, להגיש את מרק העוף ושקדי המרק הנפלאים שלך?" ביקש הבעל, ואשתו הגישה שוב מעט שעועית מבושלת לבעלה, ומעט לעצמה. זמירות השבת הנרגשות שלהם מלאו את חלל החדר העלוב, צחצחו אותו והבהיקו את זגוגיות החלונות, דרכם הגיעו לאוזני הרב ותלמידיו שעדיין עמדו בחוץ, מרותקים. "האם תרצה מנת עוף נוספת, יקירי?" הציעה האישה, ובלי לחכות לתשובה הגישה עוד מעט שעועית לצלחתו, וגם לשלה.
"מעדני השבת שלך, רעיתי - אין כמוהם לחזק את נפשי העייפה", אמר העני בפנים קורנות. "ממש כבוד השבת".
משסיימו לסעוד את ליבם, וגם שבעו, הביטו בני הזוג זה בזו במבט שאצר בתוכו את כל האהבה, השמחה והמנוחה שרחפו ביניהם. הם קמו ממקומם, ונתנו דרור לרגשותיהם הגואים בניגון שהפך לאחר רגעים לריקוד סוחף: "אשרינו, מה טוב חלקנו, ומה נעים גורלנו..."
כשראו אותם תלמידי הבעל שם-טוב, מסיימת המעשייה החסידית, פרצו בבכי ואמרו לרבם: "תודה לך, רבנו. הראית לנו אנשים עניים, המסתפקים במועט ושמחים בחלקם. אביונים ההופכים לחם - ליין, ושעועית - למעדני שבת. צדיקים נסתרים, שקול תפלתם וזמרתם ממלא את הארץ ועולה עד לשמיים."
למה להעמיד פנים?
אנחנו קוראים את המעשייה (ובעצם, מעשיות עדיף לשמוע, לא?), ולא ממש מבינים. מהי ההצגה הזו? הרי לזוג האביונים לא היה יין לקידוש, וגם לא דגים או עוף או מרק או אפילו חלות טריות וריחניות. המחסור היה גלוי לשניהם. למה להעמיד פנים? הרי יכולים היו לאכול ביחד את השעועית, אולי קצת לקטר ביחד, וביחד לקוות לימים טובים יותר. האמת היא, שגם קשה לנו לתאר לעצמנו מציאות חיים כזו, שההעדר בה רב על המצוי, וקשיי הפרנסה אינם מסתכמים באוברדרפט המפוטם שבבנק, ובחודש המתמתח הרבה מעבר למה שמאפשר לו מלאי המזומנים שלנו.
אבל אנחנו, כולנו, מכירים קשיים מסוג אחר: חלקנו מכירים בדידות (כן, בתוככי העיר הגדולה והצפופה שלנו...), אחרים חווים פלונטרים בזוגיות או תסכולים במערך המשפחתי, המצומצם וגם המורחב. את מי שלומד מתיש הלחץ בלימודים, על העובדים מעיק העומס בעבודה. המתבגרים אבודים במבוכי תנודות הגוף-נפש, ואילו לבוגרים כבד עם הגיל שמתעקש להודיע על התקדמותו העקבית...
איפה מוצאים את הכלים, או את הכוחות, להתמודד עם כל אלה? היכן היא, בכלל, נקודת המוצא של ההתמודדות? מה ניקח לנו כצידה לדרך?
ושמא נלך גם אנחנו, בלילה של שבת, יחד עם הבעל-שם-טוב ותלמידיו, לצפות באותו זוג מופלא? אין מה לדבר, היה להם קשה. אבל הם שאבו את יכולת ההבלגה, את תעצומות הנפש להמשך הדרך, מן הצוותא המיוחדת שלהם. היום היו קוראים לזה "זוגיות". היום היו אומרים: קחו לכם זמן, רק שניכם ביחד, ותנו לרגשות שהתכווצו והתקשו - לזרום שוב. הכינו תפאורה מתאימה, והיכנסו לתפקיד. אולי בהתחלה זה יהיה מעט מאולץ, אבל לאט לאט יתחילו הרגשות לפכות והכוחות להתעצם. וכך, ממילא, יחליקו הנועם והעוצמה הנינוחה את קמטוטי התסכולים, הפלונטרים, המבוכות והרפיון.
כל אחד במקומו, כל אחד עם מציאות חייו, על מועקותיה ונדנודיה, גבנוניה והשערוריות שהיא טומנת להולכים בה. תנו לקשר הנשמות שתמיד היה שם לשוב ולצוף, תנו לסעודת השבת המשותפת לעשות את שלה. אפילו אם זה מתחיל עם קצת העמדת פנים, זה מסתיים בנועם ובחום, המתעופפים דרך החלונות אל השמיים - ומשם הדברים נראים כבר הרבה יותר אפשריים.
"הלא פרוס לרעב לחמך, ועניים מרודים תביא בית, כי תראה ערום וכיסיתו ומבשרך לא תתעלם...
והלך לפניך צדקך, כבוד ה' יאספך...
אז תקרא וה' יענה, תשווע ויאמר הנני
אם תסיר מתוכך מוטה, שלח אצבע ודבר אוון"
אבל ממש בדיוק. כנראה שמרוב האורך בסוף זה לא הובן. מה שניסיתי לומר, זה שיש מקום לאדם להתפלל על הכל, לפי תחושותיו רצנותיו. והקב"ה ישמע את תפילתו לפי משאלת לבו האישית, ולא לפי רצון ה' "הלכתחילאי" - אלא הקב"ה ברא את העולם באופן שהוא שומע את תפילתנו. אלא שתפילה שהיא לשם שמיים, לא סותרת תפילה פרטית אישית. הרי אי אפשר לדעת מה באמת רצון ה', ולכן אנו צריכים להתפלל שימלא את רצוננו שלנו, אבל הכוונה שלנו צריכה להיות להרבות כבוד שמיים, לטובה. לכן אני ממש לא מתחברת למשל לתפילות ברסלב בסגנון "שהכל יהיה לרצנוך גם אם לא יהיה לי ממון ובנים חס ושלום" - איך אנשים מתפללים ככה? אדם מרגיש שהוא רוצה בנים, על זה הוא צריך להתפלל! הוא לא צריך לומר "טוב הקב"ה אם זה רצונך אז בסדר.." כמו שאלקנה אמר, אלא כמו חנה - תפילה, דרישה. אני חושבת שתפילה מצד הדין היא הרבה יותר חזקה מתפילה מצד החסד, כי דין זה אמת, וזו תפילתה של חנה. זה מה שניסיתי לומר.
לפחות מישהו...לקחתי סיכון עם האורך
אני ממש מתחברת למה שכתבת על השאלה השניה שלי, לגבי זה שההנחת יסוד כי יש לקב"ה דרך מאוד מוגדרת כיצד לנהל את העולם בלי חריגה היא חסרת בסיס. הבעיה היא שממה שאני הבנתי (אולי הבנתילא נכון) הרבה מגדולי ישראל דווקא חושבים אחרת, כגון הרב קוק או ר' יוסף אלבו, לא?
לגבי המשפט האחרון שכתבתי - נראה לי שהוא מטעה מלהבין את כוונתי את אני אסביר אותו. זה שאמרתי ש"אז אין הבדל בין רצוננו לרצונו" לא התכוונתי מתוך ביטול לרצון העליון. להפך - הבקשה נשארת אישית פרטית ואגואיסטית שלי - ככה אני רוצה שיהיה ולא אחרת ועל כך אני מתפללת. אלא נקודת החיבור היא בכוונה - וזה לא סותר. זו הנקודה שניסיתי להעביר בכל בדבר הארוך הזה שכנאה תפסתי מרובה (!!) לא תפסתי... ברגע שהנקודה הפנימית שלי מכוונת שזה יהיה לשם שמיים, זה לא משנה את העובדה שהבקשה נשארת אותה בגשה "אגואיסטית" כביכול שלי. כמו שחנה רצתה בן והיא לא ויתרה על זה במחשבה שזה רצון ה' - אלא התעקשה ממש שה' יעשה את רצונה דווקא. אבל היסוד של הלשמה לא סתר את זה, כי בשורש כל הרצונות שלנו הם באמת להרבות כבוד שמיים. יכול להיות שאנחנו פשוט לא חשים את זה מרוב ענפים. אבל לעניות דעתי, זה בשורש. אם לא, אז כנראה שהרצון הוא פסול מיסודו, הוא רצון לא טוב (כמו ההוא שיתפלל שפלניתא תמות..מן הסתם זה לא רצון ה'). אבל אם זה רצון חיובי - אין סיבה שזה לא רצון ה', ולכן אפשר להיות בטוחים שזכותנו להתפלל על זה, גם אם זה אומר שאנחנו "נרוויח" מזה ולכן זה אגואיסטי. הקב"ה רוצה להטיב לבני אדם, הוא לא רוצה חבורה של רצוצי פנים ומרי נפש מסתובבים פה בעולם...
זאת הסיבה שבאמת לא הבנתי אף פעם את המשפט בפרקי אבות "בטל רצונך מפני רצונו" - למה שזה יסתור? אם הרצון שלי הוא חיובי, אין סיבה שזה לא יכול להיות רצון ה' שאינו מוגבל ב"תוכנית מסויימת"...
אבל רק כרגע מצאתי זמן לכך.
יישר כח!!! דברים חשובים (ונראים גם נכונים) ביותר!
לגבי שאלתך על "בטל רצונך מפני רצונו", לענ"ד זה לא סותר את מה שכתבת במאמר, ההיפך -בהמשך להסבר שלך אפשר לומר שכאשר האדם מעמיד את עצמו במצב של התבטלות כלפי הקב"ה, שגם רצונותיו האישיים הם לא במטרה למלא את האגו שלו, אלא שבסופו של דבר, יגדל כבוד שמיים, זה נקרא מצב של "בטל רצונך מפני רצונו". (לא "מחיקת" הרצון אלא העמדתו במצב של ביטול כלפי הקב"ה).
- וד"א, אם בנושא תפילה עסקינן אני ממליץ לקרוא מה שהרב סולובייצ'יק זצ"ל כותב על "קהילת התפילה" במאמר "איש האמונה הבודד". פשוט לקרוא ולהנות....