האם התחלתם לצאת כאשר כל/רוב השורשים של חייכם היו איתנים "באדמה"?
האם אתם מרגישים שרק מי שמרגיש שלם ( או משלים.. ) עם עצמו יכול לצאת לתהליך זוגי של חיפוש אחר בן/בת זוג?
האם יש מצבים שמוטב לחכות? מה לדעתכם המדד? איפה עובר קו הגבול?
מה השורש הכי חזק שאתם מביאים אתכם לחיפוש ומה השורש שעוד צריך לקבל עבודה?
וכיאה לשרשורים שלי - אם הייתם עץ / פרח / פרי . למה הייתם מדמים את האני שלכם ?
אני מדמה את האני שלי לחיטה (שזה אמנם לא פרי/ ירק/ עץ.. אבל זה צומח)
ולמה חיטה?
כי החיטה היא צמח רך ולא נשברת מכל רוח וסופה.
כן מתכופפת, כן עוברת טלטלות. אבל לא נשברת (בשונה מעץ שנעקר עם הרוח).
דבר נוסף - אני אדם די גמיש ומתאימה את עצמי למצבים משתנים.
וכמו שהחיטה חשובה לעולם, אני מרגישה שיש לי (עדיין) איזו חשיבות בעולם 
לגבי תחושת השלמות- ובכן, מי שמשתלם, כלומר נמצא במסלול של עבודה, יודע שאין דבר כזה תחושת שלימות ממש. להמתין עד שארגיש שלם זו אשליה.
מאידך, יש תחומים שכל עוד אדם לא עיבד אותם לא כדאי לו להכנס לקשר זוגי.
איפה עובר הגבול? בעיני אם קיים "סיפור רגשי" קשה, (בעיקר רקע של טראומה אבל לא רק) לא פתור, זה משהו שחשוב מאד לנסות לעבד ולפתור לפני כניסה לקשר... אחרת זה אחד הדברים המהותיים בעיני שעלולים לחבל בבניית קשר. (כן זה יותר חשוב בעיני מיציבות כלכלית, או בחירת דרך ברורה לחיים וכל כהאי גוונא)
לגבי השאלה האחרונה....
כשהייתי בכיתה ז' לקראת ט"ו בשבט המורה עשתה פעילות בה היא דימתה כל אחת מבנות הכיתה לפרי, ואנחנו היינו צריכות תלנחש איזה פרי כל אחת.
רק אני לא הייתי פרי, וגם לא פרח. הייתי ובכן... נחל.
ומאז ועד היום, יש לי איזה שהוא אישיו מסביב לעולם הצומח... סתםםםםם
לא עולה לי דימוי אבל...
כשהתחלתי אז הפוך לגמרי ממושרש באדמה.
בהחלט שיש. אין מושלם אבל יש להיות מוכן. אני לא יודע איפה עובר הגבול;
השתנתי נורא במספר רב של תחומים. לימוד תורה (המקביל לפיתוח אישי, זה פשוט התחום שמתמקד בו בעיקר), יחס בין אישי חברים והורים, חידדתי רצונות, השקפות של מה צריך לעשות, כוחות נפשיים במספר נושאים. יש פשוט מלא, תודות תודות לאל ברוך הוא!
לעבוד על, גאווה במובן שאקבל אנשים אחרים במודעות שהם בעלי דעה מושכלת ולא לתלוש. יש בלימוד תורה מספר רבדים שצריך לעבוד עליהם. להפיחת בדיבורים קשים (דהיינו בתוכן), יותר להאיר פנים, לקחת חיים מעט קליל יותר. ברוך ה' יש מלא;
לצמח ששולח שורשים לכל עבר לינוק כמה שיותר.
בת שמיא
הראשון שעלה לי היה שסק, לא יודע למה. אחרי זה עלה לי תות - כל כך טעים אבל אסור. המנגו קפץ לי כמה פעמים, לפעמים חמוץ ולפעמים מתוק אבל תמיד טעים (ויש כאלה שאוכלים גם את הקליפה). ואז חשבתי על היעילות של אבטיח ושזה הפרי הכי מדהים בערך. ואז חשבתי על הרימון - מלא בכל מיני עניינים אבל עם קליפות מעצבנות וכתר על הראש - גאוותן. כרגע אני מאוד חבוש (בבית האסורים של הבעיות שלי). אבל מה שבטוח - אני פרי, לא ירק. עץ... או דובדבן או זית.
רק תות אינו אסור
כלומר הפרי לא אבל יש את בעיית התולעים החמורה...
(ונראה לי בעייתי לקרוא לדבר כזה אסור... גם בשבילך וגם בשביל מי שקורא דבר כזה)
בכל מקרה אם אתה תות, אז ברור שהוא תות יהודי למהדרין ללא תולעים ושתות עלזה
משתדלת לא להתעלל באף יהודי
שלום יש לכם מספרים של שדכנים שמשדכים לציבור התורני \חרד"לי
ושמשדכים גם לגילאים יותר גדולים ,סביבות גיל ה30?
(פשוט שדכנים של ישיבות\מדרשות זה פחות רלוונטי, ב"ה הרוב מתחתנים בגילאים יותר צעירים וכבר אין להם במאגר בסביבות הגילאים האלה..)
אשמח לשמוע המלצות,תודה
- לקראת נישואין וזוגיותתודה אבא!קשה למצוא מאגר רציני של תורניים\יות בגילאים האלו (ממילא אין הרבה רווקים\ות כאלו).
בנוסף, אם לבחורים תורניים יש עדיין קשר לישיבה\חברים שעדיין לומדים שם בחורות כאלו קשה מאוד למצוא אלא אם כן נפלת במקרה על שדכנית שמכירה.
לא להתייאש, להמשיך לפנות לכל מי שאת חושבת שאולי יכול לסייע\להכיר עוד. כדאי גם לשקול לחפש כלפי מעלה. הפרש הגילאים פחות מורגש בשלבים האלו.
וכמובן:
מוזמנים להצטרף למאאגר שידוכים שלנו♡♡ - לקראת נישואין וזוגיות
לובי בגן הטכנולוגי
אולי הקפסולות בתחנה הישנה?
ממה שהבנתי מחברה אפשר להיכנס לקניון בלי להיכנס לחנויות- אין לי מושג אם זה נכון
מתחמי בדיקות קורונה אולי?
בימאית דמיונותברוך ה'.
והם כל כך חמודים ביחד.
טאטע איזו אהבה ביעיניים.
אז למה בכל פעם שאני חושבת עליהם מתעורר בי פחד קל?
ברוכה הבאה ללנו
ברוכים הנמצאים
שהתחתן לא מזמן... חבר קרוב וחושש עליו (מהרגע שזה התחיל), וזה קצת הוריד לי מהשמחה...
האמת...
הפחד הוא עליהם
תזכירי לעצמך שזה לא יעזור אם תפחדי. ותשחררי. זה לא התפקיד שלך לפחד עליהם,
בכל אופן אני יודעת שהפחד שלי על חברות שלי הוא השתקפות של דברים לא פתורים אצלי בעניין חתונה וזוגיות,
ככה שאולי הפחד שמתעורר לא קשור אליהם אלא לפחדים שלך.(נשמע קצת פסיכולוגיה בגרוש אבל תחשבי על זה).
בע"ה הלוואי וזה באמת רק דמיונות על רקע סיפורים..
אולי כי הם מתאימים מידי
ואולי בנשו"ט יידעו יותר לעזור
תורם דם (חדש)ומילא אם הייתי מתקדם בדברים אחרים בחיים.
אבל גם זה לא.
והכל קשור אחד לשני.
והדרך ללא מוצא.
חושך ענן וערפל.
גם אם כל שאר הדברים בחיים מתקדמים עדיין יוצאים מהדעת. זה לא עוזר.
פצלש עתיקאין לאן לברוח מזה. אין. וזה עצוב
הָיוֹ הָיָהאלפיניסטיתבעז"ה שתקבל כל מה שאתה רוצה במהרה!
לוותר זו לא אופציה
בע"ה שתזכה לראות ישועה בקרוב
"אפשר לפנות אל הרב בענייני שידוכין?"
הרב שואל אותו - "כן, אתה רוצה סגולה?"
עונה הבחור - "לא, בלונדינית"...
מה יש בבדיחות קרש שמשעשע אותי כל כך?
המטיילת בארץשלום חברים.
כמה זמן לדעתכם כדאי לחכות לתשובה מבחורה להצעה ?
אני לא מתכוון רק לכן או לא, לכל תגובה שהיא או שאלה.
אחרי כמה זמן אני אמור להבין שהיא לא תענה בכלל ולהמשיך הלאה ?
מדבר מניסיון עבר
היא לא שאלה על מישהו לברר איתו.
יש בנות שאמרתי להצעה כן ולא קיבלתי מהן שום תשובה או תגובה.
או פשוט להמשיך הלאה אחרי כמה ימים ?
מה צריך להיות:
על כל פניה צריכה להיות תגובה. תוך זמן סביר של יום או לכל היותר יומיים.
כדי לברר סבר שייקח יותר זמן, יומיים שלשה זה סביר, יותר מזה ראוי לעדכן שהבירור מתעכב
היתה מישהי שעדכנה "אחזיר תשובה רק מחר בערב כי במהלך היום אני בעבודה" - ממש כיבדתי אותה על זה. היא הבינה שאני מחכה ולכן היה חשוב לה שלא אחכה בלי תשובה אפילו כמה שעות. אבל זה נדיר ולא מצפה מכולם לסטנדרט הזה.
במידה ומתקבלת החלטה כלשהי ראוי לעדכן מיידית.
כאשר זה עובר דרך שדכן/שגריר למינהו, זה אמור להיות יותר ברור ויותר חלק
אחרי שהבהרתי את עמדתי על מה שצריך להיות,
במקרה שאתה פונה באתר וכדומה - אל תחכה יותר מיום אחד. אם היא תיזכר לענות מאוחר יותר תתיחס אליה בכבוד הראוי, אבל אל תכבול את עצמך. יש תופעה של התעלמות מפניות באתרים, ולכן חבל שסתם תחכה
במקרה שיש שדכן/שגריר באמצע - אחרי יומיים זה מספיק כדי לשאול אותו למתי לצפות לתשובה. זה מפני שהיא אמורה להתעניין, לשאול, לחשוב וכו' במשך היומיים האלה ואז אמורה להחזיר לך תשובה - אם זה לא קרה, שווה לברר מה כן.
בכל מקרה, אם יש מישהו ביניכם - היא לא אמורה להתעלם. אף פעם. בחיים לא.
האם זה חלק מהמשחק של רוצה להיות מחוזרת / קשה להשגה או פשוט אומרות 'אתה לא מספיק טוב שנחזיר לך תשובה' ?
הסיבות הסבירות לעיכוב הן (כותב בלשון זכר, כי זה נפוץ יותר אצל גברים, כי שם בדרך כלל לא מחכים להם):
לא מצליח להחליט
לא מצליח להשיג מידע שיעזור להחליט
עסוק ביותר מדי דברים
שכח בכלל שפנו אליו/איבד מספר טלפון/איבד את הטלפון (כן, קרה לי פעמיים!! שמישהי איבדה טלפון ולכן לא הגיבה)
זה הסיבות שחשבתי עליהן, לפני שנכנסים לאופציה של עיכוב מכוון
תקופה עמוסה, הרבה זמן לא הגבתי כאן.
מה מחיה אתכם בתקופה זאת?
ואנחנו רוצים להחיות את פורום "עבודת ה'" שכרגע הוא בשם "למען שמו באהבה"
https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f74
מוזמנים לפתוח שם שרשורים.
יפה ומעורר מחשבות.
והפי התגובות שלך חסרות כאן...
ממש ממש נהניתי לקרוא.
תודה על השיתוף!
וקורע לב. ומשמח. ו...פשוט חיים.
מטורף. נוגע ממש....
תמשיך עם הגעגוע החזק הזה, יש כאלה ששריר ההשרדות בסטטוס הזה גרם להם לאבד ממנו... להרגיש מלאים וחזקים גם בלי...
ובעז"ה שלא תצטרך לשמר אותו הרבה זמן כרווק, ובקרוב ממש תמצא... אולי בטרמפ/יאדה?
ואז גם תשלים את הסיפור המופלא הזה למעננו...
אז שהוא לא לומד ברגילה זה סבבה לגמרי בעיני
ומבחינת הזוגיות שלכם - היה יותר בריא אם היית מבררת את זה איתו ולא איתנו. חשוב ממש.
אסור שתגיעו למצב שאת משגיחת כשרות שלו, שיש לך רף של "מה צריך לעשות" ואת מודדת אותו בהתאם (בפרט כאשר אין לך נסיון בענין).
אם מפריע לך שהוא ברגילה לוקח את הזמן להתאוורר ואת לא מסוגלת לשחרר - אז תעבדו על הפער הזה בזוגיות. בלי קשר לשאלת לימוד תורה. לדעתי זה יכול לעזור לך, זה חשוב שיש צד בזוגיות שיודע לשחרר לפעמים ולהקליל את האוירה. ואני מתרשם שזה משהו שהוא תורם לך בקשר, אבל את צריכה להעריך את זה ולא להיפך, לרמוס את זה.
אם בצבא הוא היה לומד שעה ביום, הוא או צדיק עליון, או בטלן שעושה שירות הכי לא משמעותי שיש
יפה.
אבל את צריכה לדעת שלא כולם כאלה.
יש כאלה שאצלם יותר "בנחת".. צריכים גם זמן למנוחה וחשיבה. או שסתם עוד לא במדרגה של ניצול הזמן כראוי.
אז לדעתי, דבר ראשון שאת צריכה לחשוב, אם את נכונה להתחתן עם מישהו שלא יהיה כמוך בתחום הזה. זה לא קשור דווקא לקביעת עיתים לתורה.
אינך יכולה להתחתן עם מישהו שתלחיצי אותו, או תשדרי לו אי שביעות רצון מכל רגע לא מנוצל... או אפילו יותר מרגע.
אז או שאת יכולה - או שתחפשי מישהו שהוא ממש כמוך...
על גבי הבסיס הזה, אם אותך מספק רצון כזה לקביעות עיתים לתורה, וזו כוונתו - נראה לי שלא צריך "להתחשבן" על מה בדיוק היה ברגילה. קצת זמן של בין-לבין מהשירות. אע"פ שבוודאי יפה מאד מי שיש לו רגילה וישר רץ ללמוד... אבל לא כל אחד כך.
השחיקה מטורפת. אבל יש כאלה ענקים שסיימו את רוב הש"ס בצבא, בקרבי. אבל הם באמת יחידי סגולה.
אשמח לשמוע.
נראכם תמיכה ועידוד יכולים לעזור?
בנים- הייתם מתעצבנים מזה שהבחורה מתערבת בלימוד תורה שלכם או זה דווקא היה מדרבן אתכם?
אני לא רוצה שהוא ילמד כי אני רוצה אלא כי הוא רוצה אבל אולי זה יוכל באמת לדרבן אותו.
מה אומרים?
אבל תיזהרי לא לגרום לו להרגיש שאת מכריחה אותו
שווה ללמוד איך לעשות את זה
סיפקתם לי הרבה חומר למחשבה
שחיקה גדולה מאוד
צריך המון ס"ד במצב כזה כי בקלות אפשר לנשור
לגבי השאלה השניה
- זה נחמד שיש לו שאיפה כזאת זה מראה על כיוון טוב, אבל בנושא הזה צריך יותר מעשים מאשר דיבורים.
אני מאמין שלרובנו יש רצון כן ללמוד הרבה תורה, אבל בישביל לעשות את זה צריך להתחיל לעשות מעשים.
להתחיל מקביעת עיתים של אפילו 5 דקות ומשם לעלות בהדרגה זה הסוד.
אבל לפחות שיתחיל - לא ידבר.
אם הוא כבר ב"ה מגיע לשלב הזה של הקביעת עיתים אז לדעתי לא אמור להטריד אותך יותר מדיי העבר.
כי הוא כבר על דרך המלך ולא משנה מה משנה מה עכשיו ומה האידיאל לעתיד.
בהצלוחה
והפעם בין איך הסביבה תופסת אותך, לבין מי שאתה, באמת.
אני אסביר, ואשמח שתהיו רגישים וכמה שפחות שיפוטיים...
גדלתי בבית אולטרא אולטרא דוסי, ולא זו בלבד אלא שדוסיות היא חלק מתנאי הקבלה אליו (לא ארחיב כאן. אבל סוג של: אם אתה לא דוס מספיק אתה לא באמת שייך לכאן)
טוב.
נפתחתי, והתפתחתי. (לחיוב ולשלילה, אבל זו המציאות) אממה... בגלל האופי של הבית שלי, ובגלל האופי המרצה שלי פיתחתי לי דפוס כזה ששומר על תדמית מסויימת בבית, או מול אנשים דוסים שאני פוחדת מחוות דעתם. כלומר, זה סוג של חיים כפולים (לא, לא באמת. אני שומרת שבת וכשרות והלכה בכללי גם כשאני לא בבית. אבל להמחשה בלבד: אני לא יכולה בחיים לשתף בבית בחוויות מסדרה שראיתי, או בזה שאני פעילה פה, או בתובנה מספר של דוד גרוסמן ששאלתי מהספריה העירונית...)
תכל'ס כשאני מקבלת הצעות של בחורים דוסים, הם מבררים ומקבלים תמונה מסויימת, מאנשים שמכירים את הצדדים הדוסים שלי. (אלא אם כן הם מבררים באמת יסודי ואז הם מגיעים לחברות הקרובות שלי שמכירות יותר) ותמיד במפגשים מהסוג הזה יש לי את הפחד הזה, שבגלל שהרגלתי את עצמי לשדר בחוץ תדמית שונה מהמציאות, אני אוטומטית אמשיך כך גם מול הבחור (כי אני טיפוס מרצה, וכי קשה לי נורא עם ביקורת, וכי להשפט על רמת הדוסיות שלי זה אשכרה להרגיש על "דוכן הנאשמים"). ואז הלחץ הזה גורם לי להקצין וישר לזרוק לבחור בפרצוף את הפערים שאני מאמינה שקיימים בינינו, או לחילופין להעמיד פנים ואז להיות מתוסכלת נורא שהוא לא באמת מכיר אותי ואיך אני מרמה אותו...
בקיצור, לא יודעת אם הבנתם. אבל אני ממש במצוקה מול זה...
עריכה: הדבר שאני הכי פוחדת ממנו בעולם זה שמול בעלי אני גם אתנהל בדפוס הזה...
עצות מישהו?
מאמצת לי את תרגול ה"לא" השבועי.
זו תהיה באמת קריעת ים סוף...
שמתי לב שקשר, המחויבות לקשר, הנכונות לקשר - דורש ממני אנרגיות.
ואם הקשר טוב, זה מצדיק את ההשקעה ואני מרגיש נוח מספיק
אם הקשר ממש טוב, אז זה כיף
אבל בלי זה, הקשר הוא דבר מכביד, האנרגיות כאשר אני בקשר מתחילות מנקודת מינוס מסוימת
הגיוני?
מישהו/מישהי מזדהה?
טוב, קצת אירוני לקרוא לזה תגובות מחזקות.
ועכשיו לשאלה הבאה - אז בעצם אם הקשר נמרח יותר מדי זמן לפני שהוא משתדרג, זה אומר שיש תקופת "סבל" ארוכה מדי.
ואז פשוט לוותר? כי זה גורם יותר סבל מאושר? (בחרתי במילה "אושר", אולי יש מילה נכונה יותר)
וגם - מה אפשר לעשות במהלך התקופה הזו?
לדוגמה - ההקפדה על רושם ראשוני, או לראות תמונה, ולברר פרטים מראש - פתאום אני מבין שבעצם זה סוג של "הלוואת גישור" שמבטיחה שאחרי רגעי ה"סבל" הראשונים יהיה כיף יותר, או שממתיקים את התרופה הזאת.
אבל יש עוד דברים קונקרטיים?
)אם אתה לא מעוניין להתיש אותי אלא לענות לי, אשמח שתחכים אותי ותסביר לי במילים פשוטות מה היא אותה גישה חשובה כל כך. מה אני פספסתי.
לקרוא שוב את אותו טקסט כנראה לא יספק לי את התשובה
בעיני העקרון שאתה מדבר עליו, שכל כך דיבר אליך זו הנקודה שדברים טובים נקנים במאמץ, וחלק מעבודת החיים שלנו היא להפוך את המאמץ לרצוי ומשמח ככל הניתן.
נראה לי שזו הנקודה.
@נשמה כללית אני צודקת?
להבין...
אז קודם כל אתה רואה שאפשר לכתוב בצורה שתבהיר קצת יותר...
לא תמיד להוסיף מילים זה מה שצריך. לפעמים לתמצת, למקד, לכתוב בצורה מפורטת (של פרטים)
אבל במחילה, הדברים האלה הם די בנאליים. כל ילד יודע ש"אפשר תמיד להסתכל במשקפיים ורודים", "חשוב להתאמץ ולא להאמין שהכל יבוא בקלות", "עדיף לחוות את העולם בצורה אופטימית"
בשביל זה לא הייתי צריך להגיע לכאן.
כמו שאתה רואה כאן אז - לקראת נישואין וזוגיות, כשאני מתחיל להכנס למשמעות של מה שהיא מציעה, זה לא כזה ברור לי למה זה טוב. אז זה שיש כל מיני פעולות בני עקיבא שהמסר שלהן ממש מתלבש יפה על התשובה שלה, לא אומר שזה אכן מקדם אותי.
זה לא שיש נקודות שמעיקות.
זה עצם העובדה שיש מחויבות לקשר. שאני מחויב למשהו בלי לדעת מה התוצאות שלו, אבל יש הכרח להסתכל עליו כאילו היא בת זוג שלי.
אבל זה לא באמת משנה למה.
הנקודה הברורה מאד היא שיש המון שמזדהים עם התחושה הזאת, כמו שרואים בתגובות כאן. אני לא המשוגע היחיד.
ברור שיש אפשרות לסבול יותר. הנקודה היא שלבנות קשר עם מישהי שהזוגיות איתה גורמת לתחושת סבל, זה לא באמת אפקטיבי. וזה הגיוני - זאת הדרך של הנפש שלנו לסנן קשרים "בינוניים", על ידי זה שאנחנו נכנסים לקשר רק עם מי שהקשר איתה טוב מספיק כדי לא להרגיש את אותו "סבל".
אני ממש לא מזדהה עם מה שאת מתארת.
שוב, לא מדובר בנקודות מאכזבות. מדובר בעומס רגשי שיוצר הקשר כשלעצמו.
אני מציע הסבר לתופעה, שכך אנחנו מסננים קשרים - קשר שאיננו מצדיק את העומס הרגשי שלו, אנחנו נפסול, וכך אנחנו יודעים שבני זוג שממשיכים הם כאלה שיש להם התאמה גבוהה יחסית.
אני לא מדבר על מאמץ והשקעה, אני מדבר על העומס הרגשי של הקשר, כמו שרבים כאן הבינו נכון.
יכול להיות שאת לא חווה את זה כך או לא מודעת לתחושה הזאת אצלך.
שהבחור יתייחס לתחושותייך כמו שהוא מתייחס לתחושות של הזקנה שלש שורות מאחוריו באוטובוס?
ירגיש אלייך אותה מחוייבות רגשית שהוא מרגיש לנהג מונית שמחפש מקום לחנות?
אני יכול כמובן להתייחס ככה לבחורה, אבל אני לא מאמין שזה יכול לקדם קשר
יש לי הרבה חברים טובים שאני פוגש פעם בחצי שנה במקרה הטוב. ל"יהודיה בעלמא" מגיע יותר מזה?
אני לא הולך לכייף עם בחורות סתם. אם יש מישהי שאני בקשר טוב איתה זה סיפור אחר, אבל סתם מישהי? מה הכיף בללכת איתה לכל מיני מקומות?
לתפיסתך, כשהסכמתי לצאת עם מישהי, בעצם אני הולך לקייטנה, מתוך מחשבה שאולי הפעילות המשותפת יחד תוביל אותנו לרצות להשאר יחד לתמיד?
כי אני לא אוהב קייטנות.
אני כן אוהב קשרים משמעותיים ועמוקים טובים ויפים.
אז למה לעשות משהו שלא מעניין אותי, יחד עם מישהי שאני לא נקשר אליה רגשית, אמור להיות יעיל יותר מאשר לפתח קשר עמוק עם מישהי שאני כן מתחייב אליה רגשית?
אני מרגישה שאתה תוקף, שמחתי לנסות לעזור שיהיה לך מלא בהצלחה ושה' ישמח אותך!
לא התכוונתי להתקיף.
כן ניסיתי להציג את המשמעות של דברייך.
תודה על הנסיון לעזור ועל הברכה. מאחל גם לך
כמאמר השיר של יוני גנוט: כל הקשרים הם מעמסה...
וזה הגיוני ביותר.
תהליך הדייטים וההכרות הקרובה עם מישהו חדש זה דבר שנוגע ברבדים העמוקים שבנפש, ולכן הרבה פעמים יש רגעים מטלטלים שיכולים גם לגרום לתחושת הצפה.
אבל לא הייתי אומר שזה סבל (כמו שכתבת בתגובות), זה דורש מאמץ וזה יכול לאתגר אבל זה קושי טוב ואפילו מהנה.
אני יותר מציג כאן תפיסה ששמעתי (ופיתחתי רעיונית) לאחרונה מאחד הרבנים המוערכים בעיני, אבל הדברים נתונים לדיון, ויותר מכך - זו מהותם.
בדורנו אחוזי הגירושין עולים ביותר וכמו כן האחוזים של רווקות מאוחרת. למה? את התשובה לשתי השאלות (אף שניתן לתת תשובה אחרת לכל שאלה) אני רוצה להציף ע"י עניין אחר, קשה מאוד (אולי יש בזה טריגר מסוים, אז תוכלו מכאן לדלג לפסקה הבאה). יש אנשים שמתקשים מאוד בשמירת העיניים. יש כאלה שנסחפו ל"שלב הבא" - פגם הברית. לאחרונה נחשפתי ל"שלב" שמעולם לא חשבתי שקיים - פנטזיות. האדם לא ראה שום דבר (לפחות לא במתכוון, התת מודע שלנו מאוד מוכשר, אל לנו לשכוח) אבל מציפים אותו דמיונות ומחשבות אסורות בנושאים האלו של מיניות והוא נסחף אחריהן.
למה זה קורה? התשובה, אולי קצת (הרבה) ברוח הראי"ה זצ"ל, היא שאנחנו דור גדול. ואז מה? דור גדול משמע דור שראוי להגאל, משמע דור שראוי לנבואה. מה הקשר? צריכים להבין איך עובדת הנבואה, ברמת העיקרון - רוח אלקית ששורה על האדם ופועלת בו בכח המדמה שלו - דרך הדמיון. כל נבואת נביא שונה מחברו. למה? כי הוא אדם שונה וכח המדמה שלו שונה בעצמותו והוא במדרגה אחרת. אנחנו דור שמוכן לנבואה - משמע אנו נדרשים לכח מדמה חזק, ברמת גבוהה.
אבל כאשר אין עדיין השראה אלקית כזו שתעורר ותופיע בכח המדמה - הוא גועש, מנסה להופיע, להתפרץ. יש אנשים גדולים שיודעים לשמור על האיזון, להגביל את הכח המדמה - להרדים אותו עד שיגיע זמנו. ויש שמתקשים בכך מאוד. וכאשר דברים בעלי עוצמה (ואיכות) גדולה מתפרצים לפני זמנם - זה יכול להוביל לקלקול גדול, להקצנות. מי שמתקשה בשמירת העיניים - זה מקצין את הבעיה למקום אחר, כנ"ל.
(הדברים נכתבים מצד הגבר מטעמי נוחות) וזה גם חודר ומקצין במקומות טהורים יותר - שידוכין וזוגיות. אנחנו מולכים שולל אחר הדמיון שלנו, לא מספיק קשורים ואחוזים במציאות, לא מאוזנים. אחרי שהאדם התחתן הוא מנסה להנחית את המודל של האישה והזוגיות אותה דמיין לתוך הקשר שלו ושל אשתו. אתם יכולים להבין לבד למה זה לא עובד. זה לחיות עם עוד אישה בבית, ואישה מתקנאת בירך חברתה. (אותו דבר מצד הדמיון של האישה).
כמו כן בשלב המוקדם יותר - יש לאדם כבר אישה בראש, הוא לא מספיק חי את האישה שלפניו, לא מספיק בא להפגש. ואז הכל מתאים, והוא יודע שאפשר להתפשר פה ופה, אבל... אין פרפרים. יש כאן עוד בעיה, לכאורה יש לה רובד הלכתי חשוב. את עיקר הקשר של הזוגיות והאהבה לא אמורים ליצור בשלב הדייטים והשידוכין. ככה העולם המערבי עובד, ואנחנו קצת (הרבה) הולכים שולל אחריו. הלכתית, ישנה בעיה אם יש קשר של חיבה בין איש ואישה קודם הנישואין. כן, צריכים להרגיש התאמה, אבל את הפרפרים - צריך לשחרר לטבע, ולדעת שהם ישובו לנוח לנו על כף היד כאשר יגיע הזמן. הזמן של קשר החיבה הכשר והראוי בין איש לאישה והזמן של אור הגאולה והנבואה בימות המשיח.
לדעתי תחשבי קודם במה הוא שונה ממה שחשבת.. רק לוודא שזה לא משהו מהותי שיופיע שוב בהמשך (ושהחוסר בנצנוצים זה לא בגלל משהו מעבר)
אם זה לא משהו מהותי אז לעניות דעתי כדאי לעשות דברים כיפיים ביחד כדי לעורר יותר את הרגש.. (אולי גם לדבר יותר בפלאפון/ בהודעות בין הפגישות.. לא כתבת על זה) ובאופן כללי להנכיח את הטוב שיש ביניכם 
ותזכרי שרגש זה דבר שהוא טבעי, לפעמים אם מתאמצים להביא אותו זה דווקא פחות קורה.. אז בע"ה הוא יגיע ויתעצם בטוב ובטבעיות תוך כדי הקשר ובהתמקדמות בטוב שיש בו
בע"ה בהצלחה רבהה ובשורות טובות!!
התכווצויות = התרגשות חיובית?
נו מה צריך יותר מזה
רוב האנשים הנשואים, ולא משנה כמה הם מאושרים, לא הולכים עם עיניים חולמניות כל הזמן
בקיצור, נשמע מדהים
בעיקר בהתחשב בעובדה שאין לך נצנצים
סתם
זה מדהים. לכי על זה
ראו מה קיבלתי:
נפלא ממש...ושימושי למהדרין.
(לא יודעת למה השם המוזר שקיבל הקישור הזה...
אבל בגדול זה קישור לאתר שמרכז מקומות לדייטים בכל הארץ, כולל אפשרויות סינון שימושיות ויעילות.)
בהצלחה.
שהוא עדיין בחיתוליו
שנשארים בחיתוליהם קצת הרבה זמן
מתאימים לנו וורטים חמודים פה.
קצת מילתא דשטותא לא מזיק אפפ'עם
אינלי מושג אם היא שימושית..
https://play.google.com/store/apps/details?id=io.kodular.mts68739.p252&hl=iw&gl=US
תודה!
אני זמנית כאןשלי:
שיהיה לך חודש טוב..
וקשור ללנ"ו- "הָרַחֲמָן הוּא יִטַּע תּוֹרָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ בְּלִבֵּֽנוּ וְתִהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פָּנֵֽינוּ לְבִלְתִּי נֶחֱטָא. וְיִהְיוּ כָל־מַעֲשֵֽׂינוּ לְשֵׁם שָׁמָֽיִם"
[מתוך ברכת המזון]
אז אמנם זה כתוב ברבים, שכל אחד ישנה אליו..
*"יטע"- שבט וזה..
שלי---
שעוד החודש הזה יביא איתו התקדמויות גדולות לגאולה השלמה, גאולתך הכללית וגאולתך הפרטית..
שהלב שלך יפתח החודש הזה ולא יהיה נתון לרעשי רקע..
כל הדלתות פתוחות אבל צריך להצליח לעבור בדלת הנכונה
בת שמיא️שבעזרת ה' תגיע ההצעה המדוייקת עוד החודש שתוביל לבניין עדי עד!
שיהיו בשורות טובות, הרבה הצלחה בכל מכל כל והרבה כוחות למה שהקב"ה מוביל
ושהתפילות יתקבלו באהבה.
אני זמנית כאן
