פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 204)

מחמם את הלב!

וממש כיף

לא מסובך, לא דורש הרבה זמן.

כיף לדעת שמישהו חושב עליך, דואג לך, דורש בטובתך, מכיר בקושי שלך - ומה יכול להיות יותר משמעותי מתפילה?

 

אני יוצאת בסטראט אפ:
תבחרו חבר\ה כל יום (לא חייב להיות דווקא רווק\ה), תתפללו עליו ותשתפו אותו בזה, ותחזרו לכאן לספר לנו איך היה...

כדאי לחשוב מה אתה מרוויח מזה, למה אתה עושה את זה בעצם. זה חשוב כדי לדעת על איזה צורך בנפש זה עונה.

ובאמת, יש בתמונה משהו מאוד שיטחי ובמראה משהו מאוד חיצוני (אלו שתי בחינות שונות וכרגע אמכ"ל)

נתון - קיבלתי הצעה (כולל תמונה), עניתי תשובה שלילית, לפעמים תשובה של "לא מתחבר" או "מתרשם שלא יתאים"

 

הבחורה/שדכנית בתגובה שברור ממנה שהסיבה היחידה או העיקרית שעניתי תשובה שלילית - היא הסיבה של המראה.

 

אולי אני לא אוהב את הסגנון שמשתקף מאיך שהיא כותבת על עצמה?

אולי אני רוצה מישהי שעשתה צבא? אולי אני רוצה מישהי גבוהה יותר ממני?

מה שמציק לי זה הבריחה המיידית ל"זה הכל בגלל התמונות". כאילו זה הדבר היחיד שמעניין, הסיבה היחידה שבגללה אני עלול לומר לא.

אני לא "מראש מחפש סיבה".

 

אני החלטתי החלטה מסיבות כלשהן, שאני לגמרי מודע אליהן.

 

והתמונה לא היתה אחת הסיבות האלה. אבל הן חושבות שכן, או שזאת הסיבה היחידה. ומציק לי שזה המצב. לא כל כך ברמה האישית, יותר שזאת התפיסה המקובלת היום - שפסילה היא בדרך כלל על מראה.

אני יגיד לך איך הגעתי למה שכתבתי -
חשבתי שאתה מתייחס לעצמך אבל בעצם התייחסת לשיפוטיות של השדכנית.

אולי שווה לכתוב בכמה מילים לבחורה/לשדכנית למה לא מתאים ישר כשענית שלא מתאים וכך התשובה הזו לא תעלה וגם הן תדענה להציע הצעות טובות יותר להבא.

או שזה עובר דרך יותר מאדם אחד, ומעבירים את התשובה בלי הנימוק

או שיש הרבה סיבות ואני לא מפרט מה הן

הכוונה שלי היא לא להתלונן על זה שככה חשבו עלי. אני לא נפגעתי אישית.

 

מפריע לי שהלך הרוח הוא שכל סירוב הוא סירוב בגלל תמונה, שאם אני לא נשוי אני בהכרח מחפש מישהי ממש יפה, שהרווקות המאוחרת היא רק בגלל שיש תמונות...

 

כשבפועל יש עולם הרבה יותר מורכב

ולכן לפעמים יהיו כאלה מראש ימציאו סיבה כדי להסביר למה יש רווקות מאוחרת ואחכ יחפשו סיבה למה. זה נכון ביחס לנושא בנידון וביחס לשאר הדברים. השיפוטית קודמת לסיבה שמוצעת

מעולם לא אמרו לי אה פסלת בגלל הנראות?
לא חוויתי את זה , מעניין.

נשים פוסלות מסיבות מוצדקות, גברים בגלל תמונה

לי מציק שיש רשעים ומתחזים שמציגים תמונה לא אמיתית

כשמציגים תמונה לא אמיתית - זה באמת כבר לא משנה מה התמונה.

בכל מקרה מפרשים את הכל לא נכון.

 

אלא אם כן היה עדכון מראש ושני הצדדים היו מודעים לכך והסכימו. 

 

 

משהו כמו שבוע, שבוע וקצת במקסימום.

תמיד אפשר להסכים על יותר אבל לא ככ כדאי להימרח

לא יותר מ3-4 ימים, אחרי זה כבר נמרח מידיי . אלא אם כן יש סיבה מאוד מאוד טובה

אלא דיבור ישיר
מספיק שיש תחושה לא נעימה זה מצדיק לשאול מה הולך. כשמשדרים דוגריות אז בדרך כלל המסר עובר

יש הבדל בין מה שאמור להיות, לבין מה שקורה בפועל.

 

אמור להיות - שנתחזק ונתעודד כשנתבונן בניסים ונפלאות שקרו, ונמשיך לצפות לנס חנוכה פרטי משלנו.

בפועל - זה לא תמיד קורה..

וכן זה לגמרי זמן של משפחה...

אם זה היה את היית שואלת מה האור המיוחד שלכם וכזה... לא?

 

(ומה זה 8 ימים של אור? מיזם שפספסתי?)

(שנה שעברה כל לילה היה פה שאלה למחשבה)

משהו בנרות המרצדים ובריח של הסופגניות נותן תחושה של חום ומזכיר שמשהו חסר..

מאחל שביחד עם האסימון שנפל ה' ישלח לך גם דמי חנוכה..

ומתחברת לתחושת הגעגוע... נראה לי דייקת לי את התחושה החמקמקה שניסיתי להגדיר לעצמי.

ואמרתי לו שהבקשה שלי מכח נרות חנוכה, זה שהוא וסבתי שהם בני 90 יגיעו לחתונה שלי ולברית של הבן הבכור שלי.
ממש בכיתי כשכתבתי לו את המכתב.

שתזכה, ויזכו הם.

כשלי אין איש...

 

חנוכה זה טריקי כזה, כי השגרה מתנהלת. זה לא כמו חגים אחרים שאנחנו עוצרים ושוהים בחג. כאן אין את השהייה. אם אנחנו לא יוצרים אותה, היא יכולה לחלוף על פנינו.

אצלינו מדליקים את הנרות בחוץ, כך שחוץ מההדלקה עצמה לא רואים את הנרות. יש לילות שמדליקים עם כולם, אבל גם לא מעט שיוצא שאני מדליקה לבד.

וברור שזה עוקץ. חג זה נקודת ציון. זה מדגיש את החוסר שלי. במיוחד עם הכותרת של נר איש וביתו, ואני נמצאת באיזשהו מצב ביניים כזה. בהמתנה. וזה לא נחמד. האם יש לי 'משבר חנוכה' דווקא כרווקה? לא נראה לי, כי יש לי גם משבר פורים וכו'.

 

חנוכה זה חג כיף. אבח זה נראה שכל אחד 'מושך' את חנוכה לכיוון שלו. כל אחד מוצא בחנוכה את המסר שהוא רוצה להעביר, ומספר את הסיפור בצורה שתומכת בתיזה שלו. לעומת חגים כמו פורים ופסח שאנחנו יודעים בדיוק על מה ולמה, נראה שבחנוכה אנחנו נשארים ברמת הידיעה של הגן, וזורמים עם הקטע הנחמד שלא דורש מאיתנו הרבה...

 

אני כבר שנים מדליקה את החנוכיה, עושה פרסום הנס, אבל זה עדיין בצל ההורים שלי.

אני מחכה ליום שבו זה כבר לא יהיה החנוכיה שלי, אלא החנוכיה שלנו. האור שאנחנו נזכה יחד להאיר איתו.

מה עם מסלולים עוקפים כמו מדעי הרפואה? נראה לי גם ביולוגיה וכאלה

או כעל משהו קונקרטי שהוא עומד לבצע מחר?

זה הבדל מהותי.

כי אם זה חלוםם... תני לקשר להתפתח. עם ההתפתחות שלו או שהוא ירד מהחלום, או שלך תהיה נכונות לחבור לחלום, או שתמצאו איזשהי דרך אמצע.

אם זה משהו שהוא עומד להתחיל מחר... צריך לשקול א זה יותר לפרטים ולמעשה.

הוא התקבל ללימודים ומתכנן להתחיל בחודשים הקרובים את תהליך הרישום לקראת שנת הלימודים הבאה

בסוף השיקול הוא שלך.

והייתי מתייעצת עם מישהו מבוגר שמכיר אותך.

כי זה באמת שיקול.

 

מתאים לך להיות רחוקה מהמשפחה?

מתאים לך להיות יום שלם לבד בבית?

מתאים לך לא לעבוד?

 

אולי תמצאי מקום לימודים שתוכלי ללמוד בו רק דרך הזום או לימודים באוניברסיטה הפתוחה?

היום הטיסות לא כ"כ יקרות.. אז אולי תוכלי לטוס לבד אפילו לבד.

זה באמת המון המון שיקולים.

אולי תנסי לראות את זה באמת כהרפתקה או חוויה כמו שכתבת.

מה דעת ההורים שלך בעניין?

מה את מתכננת ללמוד? אם זה מקצוע שיש באוניברסיטה הפתוחה אפשר גם ללמוד כשאתה בחו"ל למיטב ידיעתי

הוא אמור ללמוד במקום שיש לידו קהילה יהודית?

עד כמה הלימודים תובעניים? יהיה לכם מספיק זמן יחד (כי הרי עיקר הביחד שלך יהיה איתו)?

את יכולה לחשוב ולבדוק טכנית על לעשות שליחות בבתי ספר יהודיים שם וככה להרגיש שאת עושה משהו עם עצמך ותורמת.

אם הוא שווה את זה כאדם ואת באמת אוהבת אותו תחשבי על זה ממש טוב (ובנחת) ותתפללי לה' שיתן בליבך את ההחלטה הנכונה ואת השלימות איתה.

תחשבי גם- מתוך הנסיון שלי בדייטים ומהיכרות עם בני אדם, מה הסיכוי שאפגוש מישהו שתיהיה בינינו רמת התאמה וחיבור כזאת?
אם הסיכוי נמוך, האם שווה לקבל מישהו פחות מתאים בלי העניין הזה?

כשאת משתפת אותו במחשבות על זה, איך התגובה שלו?

ואגב, הוא מיצה את כל האפשרויות בארץ? יש מסלולים עוקפים שלא קשה להתקבל אליהם (למרות שמן הסתם הוא יודע על זה)

ששום דבר לא משתבש בדרך כן?
רפואה זה לימודים ממש לא קלים

לדעתי את צריכה לחשוב טוב טוב אם את מוכנה להתחתן איתו, אם כן אז תצליחו להתגבר על זה איכשהוא

בהצלחה

מה החלומות שלך?

 

 

לדעתי, לא בהכרח החיים שלך על הולד.

כתבת על לימודים באוניברסיטה - כמו שכתבו כאן גם לימודים אפשר לעשות מרחוק, ולחזור לארץ לתקופת מבחנים. אם את גמישה על התאריכים, אפשר למצוא כרטיסי טיסה לאיטליה בפחות מ-50 ש"ח (הלוך חזור, כן?).

רוב הקריירות אפשר להתחיל ללמוד גם בגיל מבוגר יותר. תמיד יש סטודנטים שיותר מבוגרים מהממוצע. נכון, זה קשה יותר. זה ידרוש מאמצים.

האם חשוב לך לפתח קריירה עצמאית?

באיזה תחום?

יש תחומים בהם תוכלי לעבוד גם בחו"ל כאזרחית ישראלית (כלומר את המשכורת לקבל בישראל), לדוגמה, בתחום מדעי המדינה: שגרירות\קונסוליה, תקשורת: שליחה של עיתון, יהדות: שליחה לקהילה היהודית\קהילת סטודנטים. יש גם עבודות שאפשר לעבוד מהבית, ומה אכפת למעסיק אם את בארץ או באיטליה (הפרש השעות הוא קטן) - נניח להפעיל עמודי פייסבוק של עסקים קטנים - שיווק. כתיבת תוכן. ועוד ועוד.

 

למרחק מהמשפחה והחברים יש מחיר. עם הטכנולוגיה של היום זה פשוט יותר. אבל יש יתרונות גם לבניית הזוגיות כזה רק אתם.

 

אולי זאת הזדמנות לשפר את האנגלית שלך. אם זה מוסד שהרבה ישראלים הולכים אליו, ייתכן שיש שם קהילה דוברת עברית. בימינו הדור הצעיר בעולם לרוב מדבר אנגלית לא רעה, כך שאפשר להסתדר. אולי אפשר לנצל את הזמן ללמוד דברים נוספים, נגיד לנגן על כלי נגינה - היום כל כך הרבה זמין ברשת...

 

שימי לב שגם אחרי 6 שנים, יש עוד שנים ארוכות של הסטאז וההתמחות, כונניות ותורניות. אירועים משפחתיים, אסיפות הורים, ימי נישואין וכו' שהוא יפסיד. שעות עבודה מטורפות. בטווח הארוך זה משתנה, אבל השנים הראשונות בהחלט ידרשו מאמצים. אני מכירה זוגות כאלה בהם בשנים הראשונות צד אחד 'הקריב' בשביל השני, ובהמשך הפוך - הצדדים התחלפו.

רופאים שרוצים להתמחות נוסעים לפעמים לעוד שנה-שנתיים של השתלמויות בחו"ל.

לכן נראה לי נכון לפתוח את זה מולו.

להגיד לו מה חלום חייך.

איזה סוג של קריירה חלמת שיהיה לך. איזה סוג משפחה חלמת שיהיה לך.

ולראות אם זה מתאים לחלומות שלו.

לראות איך הוא מגיב להתלבטות שלך. האם הוא נותן מקום גם לחלומות ולשאיפות שלך, או רק מצפה שאת תעשי את ההקרבה.

אני חושבת שרוב הקשרים בנויים מוויתורים הדדיים. אבל לא במובן של להתחשבן, אני הסכמתי ליסוע איתך לאיטליה ולכן אתה חייב לי, אלא אני מוותרת על משהו לכבוד הטוב המשותף. אני לא רומסת את הרצונות ואת השאיפות שלי, אני דוחה אותם.

 

אם את מחפשת דרך פרקטית כדי לגרום לזה לקרות, אני מאמינה שאם תרצי - יש פתרונות. זה דורש מחיר, דורש הקרבה - אבל אפשרי. זה לא אומר שאת תצטרכי לחלוטין לוותר על החלומות שלך.

אי אפשר לדעת את מי עוד תפגשי בעתיד. יש לך משהו עכשיו ביד, ואת צריכה להחליט אם זה משהו שאת הולכת עליו או לא - ולהיות שלימה בבחירה שלך. אי אפשר לחיות את החיים במחשבה של מה אני מפספסת כשאני אומרת כן למישהו.

 

אעיר עוד משהו: אחרי תואר ראשון אפשר להתקבל לא רק לצפת ולאריאל, אלא גם לתל אביב.

 

להכניס את ההתלבטות הזאת ולדבר עליה
(גם מהצד שלו וגם שלך) בשלב כל-כך בוסרי.
שעל פניו השאלות שאיתם צריך להתמודד בדייטים האלה זה האם יש תקשורת/ כמיה וכו'..

האומנם כבר הכנסתם (בעיקר מיוזמתו), אפשר להקפיא את השאלה הזאת ולהתמודד איתה בהמשך .
או להתמודד איתה עכשיו
כאשר רוב הסיכויים הבחור יבחר להמשיך בשלו ואת בשלך .
השאלה היא קצת לא לשני הצדדים אלה בפועל לצד שלך כי רשמת שהוא לא מוכן לוותר אז כמה את מוכנה לבוא לקראתו?
האם התיכוננים שלו פוגעים בעתיד שלך?
האם הוא שווה את זה (זאת שאלה שלעניות דעתי כמעט בלתי אפשרי להתמודד מולה עכשיו כאשר הכל נורא התחלתי ).
במילים אחרות הוא מחפש בחורה שלא יהיה אכפת לה להתגמש עבורו ולהתאים את עצמה אליו.

לא רוצה להלחיץ אבל מה שאותי היה מטריד מה יעזור לנו אם הילדים במידה זרה? מה יהיה עם החינוך? מה יהיה עם האורח חיים הדתי? מה אני יעסוק בו במהלך היום? האם אהיה לבד?

תראי כמו כל דבר גם את יכולה להפיק מזה טוב , האם מגיע לך להתמודד עם שאלה כזאת בשלב כזה?
בעיני לא .
זאת שאלה של קשר רציני / אנשים נשואים .

הייתי ממשיכה את הקשר רק במידה ויש בבחור המון אכפתיות וכבוד כלפי. ורק אז הייתי מתמודדת עם השאלה הזאת.

כמובן כל בחורה היא עולם ומלאו את צריכה לשאול את עצמך מה חשוב לך וכדומה.

אישית, לכתחילה לא הייתי יוצאת עם בחור כזה. לא מתאים לי לגור בחו"ל, וגם לא בטוח שלחיות עם רופא.. זה מאוד תובעני בד"כ.
מה החלומות שלך? מבחינה מקצועית זה להקפיא את החיים ל6 שנים (לפחות, תקווי שהוא לא יצטרך לפרוס.. קשיי שפה, ילדים בע"ה, פרנסה עם כל הכבוד לעזרה מההורים וכו') או שיש לך אופציה להתקדם מקצועית גם בחו"ל?
את רואה את עצמך עוזבת את הארץ? עוברת למקום 100% זר, ככ רחוק מהמשפחה והחברות?
מגדלת ילדים במקום שיש בו רוב גויים מוחץ ולא ברור מה טיב המוסדות היהודיים בו?
קהילה חשובה פי כמה, במסלול חיים תובעני של בן הזוג, כדי שבן הזוג השני לא ירגיש לבד.
האם הקשר מספיק חשוב לך כדי לעשות את הויתורים הללו?
התייעצת עם ההורים שלך? חברה שמכירה אותך טוב?
כמה הבחור נעול על זה? זו אופציה יחידה עבורו? אם כן, למה סיפר רק עכשיו?
בעיניי אם הוא היה נעול על זה מראש, זה באמת לא בסדר שלא סיפר לך לפני כן. זה כמו להבדיל שמישהו יחכה חודש כדי לספר לבחורה שהוא מתכנן חיי אברכות לתמיד ושהוא מצפה שהיא תהיה מפרנסת יחידה כי זה החלום שלו.
כל דבר לא שגרתי במסלול החיים, מתבקש לספר עליו כבר בהתחלה.. למה הוא נתן לך להקשר אליו ורק עכשיו מספר?
הייתי פותחת איתו את זה, מבינה איפה הוא עומד ביחס לחלום.. האם זה תנאי מבחינתו להמשך הקשר וכו'
קחי בחשבון שגם אם הוא יוותר על החלום בשבילך, הוא יכול להתבאס מזה המון זמן אם לא כל החיים..

בתנ"ך כתוב שאתם חסרי תבונה.
לפני שאת מציעה למישהו להיות בארץ הקודש בכל מחיר, תבדקי אם יש לו את היכולת לעמוד בדרישות של התבונה.
"אם אין דעת, הבדלה מניין."
"המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים"

שוב

לצורך כמה משועממים שרוקדים פה

(לאו דווקא 'פה'. 'פה', זה בכל מקום שהם, כי הם עושים את זה במקביל בכמה עולמות)

יתרונות, חסרונות, דרכי פתרון. למשל, יש לא מעט טיסות low cost המאפשרות גיחות תדירות יותר לארץ. חינוך יהודי - האם יש בית חב"ד בעיר שמפעיל מסגרות מתאימות. שפה וחברים - האם יש קהילה של ישראלים.

שזה אחד הדברים שבישבילו הכסף נועד 

ז"א - חתונה זה אירוע של פעם בחיים (אמור להיות) וזה באמת ממש חשוב שהחתונה תהיה מושקעת כדי לשמח את החתן והכלה

ואני בטוח שלרוב המוחלט של ההורים העניין של הביזבוזים על החתונה בישביל הילד הוא מינורי, כי תכלס הם רק רוצים לשמח אותנו!

כמובן שיש אנשים שמממש מגזימים עם חתונות ברמה של כמה מאות אלפי שקלים ואז נכנסים לחובות וכל זה רק בישביל לנקר את העיניים של אנשים ללילה אחד - אני חושב שזה ממש לא לעניין.. 

כן צריך להשקיע, אבל לא יותר מדיי.. 

אבל כמו שאת אומרת יש אנשים צנועים שאוהבים גם חתונה ממש מצומצמת סטייל קורונה, זה לגמרי תלוי בזוג ואני דווקא מעריך אנשים כאלה שעושים את זה אותנטי

קראתם את הכתבה בבשבע על הפן הכלכלי בחתונות? - לקראת נישואין וזוגיות

 

 

כן, 

צודק שבהחלט חשוב מאוד שזה יהיה איזה משהו-משהו

 

אבל 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מאיפה משיגים לזה את הכסף הכל כך חשוב הזה?

אה, וגם הודית
Largest wedding celebration worldwide 2019 | Statista

שגם אני תהיתי בזה כמה פעמים

כי אני מרגיש לא נעים לבקש מההורים כלום. ממש. למרות שאני צריך.

אז אני פשוט משתדל להסתר בלי אאכ.. אז אני מבקש.

(כמובן שהם לא מודעים שאני מצמצם מעצמי, כי הם לא מראים את זה ותמיד נותנים, ואפילו יותר. ואין עליהם בעולם)

 

תכלס

אין לי תשובה באמת כי אין תשובה באמת

 

אנחנו אנשים דתיים מאמינים, וכן אני בטוח שאם עושים דברים לשם שמים ומתפללים עליהם יש סיעתא דשמיא. כי ההוצאות מחושבות מראש.

ואני מאמין בזה בדיוק כמו שאני מאמין שהוצאות שבת ויוט וכו' לא נכללות בתוך כל זה.

וזה קשה, זה קשה לחיות את זה, ובאמת לשחרר יותר כסף לכבוד שבת - למי שאין לו.. זה מדהים.

 

כשמתפללים, ובאמת עושים לש"ש, ה' מסייע.

ואם הוא לא מסייע, אז זה כי הוא רוצה לראות איך נגיב (ניסיו"ן בלע"ז) - ואז יסייע

לפחות לא תמיד, ולא בקלות.
אם ההורים רוצים חתונה גדולה בגלל השכונה - זו בעיה שלהם (גם אם לא אשמתם). כנראה שבכל זאת אם רוצים שתתחתני. חשוב מאוד שתזהי בעצמך שהקולות האלה לא מפריעים לך בתת המודע להתחתן.
להוריד מחירים של חתונה זה ממש קשה, כי גם אם עושים המון ויתורים בתחום הפרחים, התזמורת והצלם, האולם והאוכל עדיין יקרים. לעשות בחצר רק מעלה את המחיר. רק אם מצמצמים את האירוע להיות כמו בר מצוה אפשר להגיע למחירים זולים משמעותית.
ואני לא אומר לא לחסוך על הצלם והפרחים, אבל זה פשוט *רק* כמה אלפים.

תחליטי בעצמך מה מתאים לך, אבל את חייבת להגיע לרוגע שלא יתקע אותך בחיפושים.

נזה כסף קטן לעומת החתונה עצמה.
וצריך לדעת להשקיע בשביל להתחתן.

זה יכול להיות תפילה, מדיטציה, טיפול, עבודה לכל החיים, כתיבה עם עצמך (מומלץ) ועוד,
אבל כדאי שתהיה לך דרך בחיים, שאת יודעת שמתאים לך לפתור איתה בעיות.

בלי להכיר אותך, אחרי שמתעקשים לבוא ליותר מדיי אחד, ודואגים שיהיה כיף (צריך להשקיע בזה. זה לא תמיד בא לבד או מהבחור), אז לרוב המראה החיצוני הופך להגיוני עד יפה.

בנים זה עם לא מובן .
יש מצבים בהם בנים מאוד רוצים ולא מראים , זה קורה .
הדייט שיצאנו הכי הרבה זמן .. בהתחלה התבייש שבוע למרות שקיבל את הפלא שלי , אם הייתי חסרת סבלנות , וקוראת את מה שכתבת הייתי בטוחה שטוב הוא לא בעניין או אולי כנראה לא התלהב מהפרטים, אז שאלתי צד ג, שהוא שידך ,מסתבר שהבחור היה בעניין מאוד, יותר מידי ,הוא פשוט התבייש לא ידע איך פונים מה שואלים.
כן גם זה קורה ..

אני בעד באופן כללי לא אוהבת להיכנס לסטיגמות , יש מצבים בהם בחור רוצה משגע את כל המדינה להשיג את השידוך של אותו בחורה ואז פתאום לא כל-כך זמין .
זה אומר שהבחור לא רוצה? אז למה הוא שיגע את כולם ? ואיך הוא לא רוצה אם הוא עוד לא פגש?

ישנן הרבה שאלות שישארו יתומות , אני מעדיפה לא לחשוב במקום שלא צריך.
כלומר לא מעדיפה לחשוב ואי הבחור עכשיו לא יזם זהו הוא לא רצה .
זה לא נכון , לפעמים גם הבחור מקבל מהבחורה שדר אחר , בקיצור , די להכללה סורי.

אבל טוב אני רואה שזה נרמז בסיפור שבהתחלה הבחור רצה מאד ואחרי חודש שהיא כבר רצתה אותו הוא הוריד הילוך עד כמעט עצירה..

לזה: גבר שרוצה מוצא דרך, גבר שלא רוצה מוצא תירוץ.

מוכר עד כאב.

מנסיוני, לפעמים זה גבר שלא רוצה להתחתן. (או מפחד או לא יודעת מה)לאו דווקא לא רוצה אותך.

 

"לפעמים זה גבר שלא רוצה להתחתן. (או מפחד או לא יודעת מה)לאו דווקא לא רוצה אותך"
לכן כתבתי שאלו שאלות שישארו בלי תשובה ... אנחנו לא מצליחים לדעת מהי התשובה, כי זה נשאר בגדרי העולם של הבחור , מתחברת מאוד שזה לא אומר שהוא לא רוצה את אותה בחורה .

לפעמים יש התלבטויות. לפעמים גם כשרוצים לא יודעים איך לבטא את זה. לפעמים אין התלהבות על ההתחלה, אבל לאט לאט האהבה מתפתחת. זה ממש לא שחור ולבן. לא תמיד יודעים על ההתחלה האם רוצים או לא. 

 

אני לא נמצא סתם בקשר עם מישהי כי משעמם לי. ברור שכל זמן שאני איתה אני חושב שאולי יש פוטנציאל, שאולי הקשר יוביל לחתונה. אף אחד לא מחפש לבזבז את הזמן שלו על קשר סתמי שלא יוביל לשום מקום. 

 

נראה שלדעתה רצון שווה התלהבות. וזה לא תמיד ככה. אני לא חייב להתלהב בשביל לרצות מישהי. אפשר לפתח אהבה בדרך רגועה יותר, וזה לא פחות אמיתי. 

היא דברה על חוסר רצינות ותירוצים מתירוצים שונים ללמה לא להשקיע.

אלו שני דברים שונים.

הבעיה שהסבטקסט של הכתבה הזו היא לפרש ככה כל עיכוב.
נזק מטורף בעיני. אם בנות תתחלנה בפראנויות כאלו, חתום שנראה פי שתיים קשרים שנחתכים.
מי שכתבה בשיא הלייבעד'יג את הכתבה הזו צריכה להיות צרת מבט, חסרת אחריות, קטנונית, וחשדנית כלפי גברים ברמה אחרת.
הכתבה הזו מדיפה ריח מסריח מראשה ועד זנבה.

אבל נפגשתי במספיק מקרים כאלה כדי להאמין לה. (ולא, אני לא מהפרנואידיות. הייתי במקום הזה של לחכות כמו סתומה, עד שהבנתי שזה פשוט לא.)

חוסר רצינות בקשר,

חוסר לקיחת אחריות בקשר

מעידים בעיני על חוסר רצון...

 

(רק בנימה קצת פחות חריפה😅)

החד משמעיות שלה באמת הזויה, ולא מחוברת למציאות. יש עוד כל כך הרבה גורמים שיכולים להשפיע ולהביא לסיטואציה כזאת..

נכון היא דברה על גבר שמנפנף אותה.

 

אבל המסקנה שלה מהסיפור ש"גבר שרוצה עושה", ואם הוא לא עושה הוא לא רוצה ואין מה להמשיך איתו, היא לא חד משמעית. כי למשל גם אם יש התלבטות אז זה גורם לפחות עשייה, אבל זה לא אומר שהוא חושב שאין פוטנציאל, והוא יכול לרצות להמשיך בקשר. ויכול להיות שבהמשך יתפתח אהבה. הרי לפעמים לוקח זמן לדברים להתברר.

 

אני מסכים שגבר שמראה חוסר רצינות בקשר, זה כבר מראה שאולי הוא באמת לא רוצה. וגם מהצד השני, אם אישה מראה חוסר רצינות, זה מראה שאולי היא לא רוצה. 

 

עריכה - מה שרציתי לומר זה שהמסקנה שלה מהסיפור שלה לא נכונה. זה לא גבר שרוצה עושה, אלא גבר שלא רוצה מנפנף ומתרץ תירוצים. 

ועשיה היא אינדיקציה לרצון.

מסכימה אתך שחוסר בעשיה הוא לא תמיד אינדיקציה להיפך.

אבל חוסר לקיחת אחריות על הקשר זו אינדיקציה מובהקת בעיני

ונכון לכל תחום בחיים🤭
גם אם חברה שוברת לך תמוח שהיא רוצה להיפגש איתך ובתכלס לא מוצאת זמן, אז היא לא באמת רוצה!

ומתבקש כמובן..

דקה 4:45

 

מן הסתם אם היתה בעיה היו אמורים במפורש, אבל בכל מקרה לדעתי שווה לוודא ב100%

 

בהצלחה

1 עד כמה נחוש זה נשמע. רק לדוגמה, "עשה צבא!!!!" - אז אם אני לא, אני ישר מוריד. וגם אם כן, הסימני קריאה (על דרישות, לא על תיאור שלכם) מורידים כמה נקודות. לידיעתכם.

 

2 עד כמה אני מעוניין.... אם למשל אני ממש מעוניין, אני מהמר ומנסה גם אם לא עונה לכל הקריטריונים. ההנחה היא שכתבו את כולם כדי לדייק, אבל אם אהיה מספיק טוב ירצו אותי גם אם אני טיפה שונה.

 

3 בעקרון אפשר לפנות/להציע, ובשלב מוקדם יחסית אחרי ההצעה (מיד אחרי, או כשנפגשים) לומר משהו כמו "לא ידעתי (או בשלב ההצעה: לא יודעת) אם תרצה בגלל שכתבת שאתה מחפש __, אבל חשבתי שבדברים אחרים אני מספיק מתאימה למה שאתה מחפש ושווה לקחת את הסיכון". אבל ההצעה עצמה תבוא כאילו בתמימות, לא בהתנצלות. חשוב שהדגש יהיה על המחבר ולא על המרתיע

האמת שאני נותן יותר חשיבות לתמונה מאשר למלל לרוב...
כי הפרטים במלל מאוד מאוד טכנים, ואני לא מאמין במליון בירורים...

אם הולך טוב, באיזשהו שלב אפשר להעלות את זה ולשאול למה הוא התכוון ועד כמה זה חשוב לו אותו ענין...

הרבה פעמים אנחנו מחפשים x ואחרי שנפגשים עם מישהו מגלים שטוב לנו בכלל y

ומה שחורג לא נראה עקרוני מאוד

ומצד שני לא נעים לי לשבת במקום סגור כי זה מרגיש שכולם שומעים מה מדברים
ואם זה מסעדה וכאלה זה בכלל גם מרגיש רשמי ומכובד ומתפנפן כזה :/

אולי מקומות כמו בניינים שקטים או באמת מסעדות שקטות ולא מאיימות

להחזיר את מיזם הבתים לדייטים כמו שהיה בסגר שנה שעברה.

זה נתן פתרונות חמימים ונעימים ומגוונים.

מי אמר שזה רלוונטי רק לימי קורונה?

1. אין צורך לדאוג שייפגשו אנשים מוכרים בדרך או בדייט עצמו ואז יהיה פדיחה לאחד הצדדים
2. מקום סגור ושקט, אפשר לשמוע הכל בלי הפרעות.



אני פעם נפגשתי בבית כזה
ותוך כדי שיחה פתאום חושך. מסתבר שהשעון שבת קפץ והזוג אברכים לא אמרו לנו...
היה משעשע לראות את הבחור מגשש כדי להרים את הכפתור...


לא המשכנו ( לא קשור לכלום)

הרבה פעמים יש מישהו נוסף נוכח,

ואז גם אפשר לקבל אינדיקציה על יחסי האנוש של הפרטנר.

(ולזהות עוד דפוסים מוזרים ומעניינים או משעשעים אחרים)

רשימת בתים שאפשר לתאם איתם ולהיפגש שם.





בדרך כלל יש שם כבר שתייה וכיבוד
אז נחסכת השאלה מי מביא מה חחחח

כאילו סבבה אם יש מקום יחסית פרטי עוד קומה או גינה
אבל בגדול לא יודעת לא נעים אם זה בית קטן והם שם .
כאילו יש זוגות ממש נסיכים צעירים שמביאים את הבית וזה באמת לא כל-כך נעים כי זה פיצי והם שם..
אני חושבת שמי שיכול לדאוג למים חמים(כאילו שתיה) שרותים פנויים (ולא שיש שם מישהו ובידיוק מארגנים את הילד) ומקום יחסית פרטי.
רק הוא יכול להציע את המיזם .

בתכלס אני לא מבינה בלי קשר למיזם למה אין מקום לדייטים נחמד בניין דייטים חמוד( אפשר לפתח את זה )...
תארו לכם כמו לובי של מקום הארחה סופר חמוד.
ככה יש עוד אנשים ליד ושומר אין יחוד ויש אחלה מקום לשבת.
כדי שלא יהיה פאדיחות אפשר לפתוח את זה גם לחברים שמחפשים מקום יחסית ביתי אבל לא בית ולא מסעדה מוגזמת.
למרות שנראלי שיהיה חמוד לעשות שם בית קפה חמודי.

ולגבי הנקודות שציינת, זה באמת מורכב.

שנה שעברה זוג מתוק פתח לנו חדר אבל הוא היה כל כך קטן וחנוק שתהיתי לעצמי איך אפשר לשמור נגיעה במרחב המצומצם הזה. 

אולי אפשר לקבוע קריטריונים להצטרפות למאגר, כך שלא יהיו פדיחות כאלה.

(כי היו גם מקומות אחרים מקסימים מאד)

גם קצת קלסטרופובי

בעז״ה בקרוב

ללכת זה גם טוב כי זה מחמם מאוד
אני אישית לא כל כך אהבתי לשבת כי זה תקע אותי במקום והפריע לי מאוד

אנשים לא היו רוצים לצאת לדייטים .. זה הישרדות לא דייט ♥

וללכת זה פיתרון מאוד מחמם

ברעיון יש באזור הזה כחול לבן בשפע.
במציאות עדיין קשה למצוא שם חניה פנויה..
אם לא מפריע עניין התשלום על חניון- אמורים להיות שם באזור כמה. לא סגורה על השמות שלהם..

אם מעדיפים בלי לשלם (או עם תשלום מינימאלי..)- אפשר להחנות בחניונים של הרכבת הקלה ואז לקחת רכבת לאזור הזה (ככה גם יצא שהחניה לא תעלה כסף..)

ואפשר להחנות באזור של שמעון הצדיק/ארץ חפץ וכו' ולקחת את אחד מהקווים שעולה משם לכיוון קינג ג'ורג'.

קא - קיב
קיט - קכא
 

נחמד לשלוח הודעה בסגנון "תודה רבה! הגעתי"


כדאי לתת לו זמן לחשיבה כדי שירגיש נוח להיפרד
אם לא מתאים לו להמשיך.

למשל בחורה שנוסעת בטרמפים לבד
מן הראוי שהבחור יתעניין מדרך ארץ גם אם הם לא ימשיכו

זה בסיסי ממש בלי קשר איך הלך בדייט. אפילו כשגבר היה מגיע עד אליי הייתי מבקשת שיסמס כשהגיע לבית...

זה ממש יפה לעשות את זה

אבל יש בנות שמפרשות את זה כהתלהבות יתר ולכן אולי לא...

 

בנים - ככלל - פחות מפחדים מהתלהבות יתר, ולכן מצד הבחורה זה ממש יפה לשלוח

 

אני חושב שאם לבחורה יש נסיעה משמעותית, אז בהחלט ראוי גם מצד הגבר להתגבר על החשש שזה ייתפס כהתלהבות יתר, ולשלוח.

לא נראה לי כדאי לשלוח בגלל ש'צריך'.. גם אם זה נחשב מקובל זה ממש לא קריטי.

אם יש לה דרך ארוכה והשעה מאוחרת אז הגיוני לשלוח

סתם ככה זה נראה לי מיותר... אם השעה לא מאוחרת והדרך לא ארוכה אז זה די חסר משמעות

גם אומר בד"כ נסיעה טובה וסעי בזהירות אם היא נוהגת לבד הביתה וגם שואל אחכ האם הגיעה והכל בסדר.
לא יודע אם זה מתאים, אבל זה פשוט יוצא לי ככה טבעי, בלי קשר לאם אני מעוניין להמשיך.

יש כאלה שטבעית ישאלו ויש כאלה שלא.
ולכן זה לא מעיד דבר על הקשר, אלא יותר על האישיות אם כבר.

תלוי נסיבות.
אם הדייט נגמר בשעה מאוחרת מאד בלילה או שנסעתי חזור בטרמפים אז הייתי רואה את ההודעה הזו כנימוס ואכפתיות, לא בהכרח שהבחור בעניין להמשיך.
אם הדייט הסתיים בשעה סבירה ביום ובכל זאת שלח לי את ההודעה הזו אחרי הדייט- אז זה גם היה גורם לי לחשוב שהוא קצת בעניין להמשיך;)

הבנתי שבנות מצפות לזה, אז אני מבקש שישלחו גם אם אני כבר לא בעניין...

כי לא יודעת אם קודרת, אצלי זה יותר שקט ,קורה לי לפעמים בדייטים שאני יותר שקטה , מאשר עם הסביבה שלי.
שזה מוזר כאילו הבחור חשב שאני ביישנית.. ואז השקט הזה הולך איתי גם אחרי הפגישה .
את האמת קטונתי אין לי מושג מה זה חח

שהפגישות מוציאות ממני הרבה אנרגיה, ואז אני מרגיש כבוי. וזה לא בהכרח בגלל שהפגישה הייתה לא טובה. אלא כי השקעתי שם כוחות נפשיים, ולפעמים זה מרוקן, ודורש מנוחה. 

זה קורה גם כשהדייט היה מוצלח, נחמד וכיף?

זה קורה גם אחרי דייט "שטחי" ללא שיחות עומק?

 

כפי שכתב יפה @אור וחיים דייטים זה דבר שדורש הרבה כוחות נפש ומשאבים רגשיים, וזה יכול לעייף את האדם. 

 

ולפעמים דייט גם נוגע בנקודות אישיות, ומציב מראה כלפי האדם, מה שמוביל להתבוננות (או סערה) פנימית..

כן. נכון.

אני מכיר כאן טרולים, שהם לא טבעיים אפילו תוך כדי צחוק, או בכל מצב שהוא.

ה' ישמור.

@ה' ישמור

@שטן

'תודה'
זה משורש 'הודאה' להודות באמת
או משורש וידוי (וידוא) להודות על האמת?

שהשתיקות המביכות שיש בדייטים הראשוניים, מפריעות ומביכות את הבחורות הרבה יותר מאשר את הבחורים.

 

בשרשור כאן יש רוב גברי בנתיים, אולי זה מאשש את הטענה

הרב הזה, למשל

--- --- - צעירים מעל עשרים

הספיק בתשעה חודשים למסור צ"ב שיעורים בנושא 'מי שמאמין לא מפחד'. דחיסת החומר מוזרה ובעייתית, אבל זה בעיקר מעלה את השאלה האם הוא לא התחיל לפחד, פחד כזה שגרם לו למסור צ"ב שיעורים בנושא.

כן מטריד אותי, שאנשים מאמינים שהוא בקי בחומר, כאשר העולם שלו אולי עומד על צ"ב שיעורים דחוסים כאלה. והוא מטריד אנשים מללמוד וללעסוק בחומר הרציני שהם צריכים.

לא יודעת למה זה הצחיק אותי בקול

אני צחקתי בשקט. הטרול לא צריך לדעת איפה אני הולך לבנות מחדש את מה שהוא מקלקל