"הרה"ק מרוז'ין השתדך פעם עם בת יראת שמים ולא הקפיד אז להשתדך דוקא עם מחותנים רבנים. ואמר טעמו בזה.
לפי שאין נכון לסרב מלשמוע הצעות שידוכים.
והסביר הדבר, שהרי אמרו חז"ל ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואמרת בת פלוני לפלוני.
וקשה, דא"כ אמאי ישנם כאלה שמוצאים זיווגם בנקל, ויש שעולה להם זיווגם בקושי גדול?
אך ביאור העניין הוא, דלפעמים מלאך אחד מכריז בת פלוני לפלוני, ושאר המלאכים כולם מסכימים, ולפעמים מלאך אחר מכריז בת פלוני לאדם אחר, וכן הרבה פעמים עד שלבסוף כולם מסכימים לזיווג אחד. וכן הוא בהאי עלמא, דלפעמים כאשר מציע השדכן את השידוך כולם מסכימים תיכף, ולפעמים שדכן אחד מציע מה שהכריז מלאך אחד, ושדכן אחר מציע מה שהכריז מלאך שני, עד ששדכן אחד מציע את השידוך האמיתי.
וזהו לשון חז"ל 'ארבעים יום קודם יצירת הולד מכריזין בת פלוני לפלוני', שכאשר המלאך מכריז את השידוך האמיתי אז כל המלאכים שהציעו שידוכים אחרים מסכימים ומכריזין.
[כמדומה לן שהוסיף בזה אאז"ל שמהאי עלמא נהג הרה"ק מרוז'ין זצ"ל ליתן איזה נתינה לכל שדכן ושדכן, כי אמר שכל אחד פעל להביא את השידוך האמיתי, דבכדי להגיע אל השידוך הנכון צריכין להציע אף שאר ההצעות.
ופעם אחת רצה שדכן אחד לקבל מעות מהרה"ק מרוז'ין זצ"ל כשהציע לו איזה שידוך, ולא קיבל כלום, ואמר הרה"ק ז"ל שאותו שידוך ודאי לא הכריזו בשמים 
]
וסיים הרה"ק מרוז'ין זצ"ל דכאשר מציעין לפניו שידוך שיש לו בו ספיקות , אז נוהג להתנות עם צד השני תנאים קשים, ואם עדיין מסכימים ומוכנים לקיים כל התנאים, הרי זה סימן שזהו הזיווג האמיתי"
(מתוך עירין קדישין)
)
