פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 213)

יש המון זוגות שהפער הרבה יותר משמעותי..
פשוט נראה לי כדאי לשאול את כל אחד בנפרד האם זה קריטי לו כי אתה באמת רואה התאמה בינהם

זה פז"ם בדייטים, כמו שכתבתי פה:
 

נראה לי צריך לעשות כלל - לקראת נישואין וזוגיות

יש אנשים שזה מהווה אצלם חסם ויש אנשים שלא.

אני אבין מאוד אם מישהי תאמר שזה מפריע לה, אני חושבת שהנקודה היא לא השלוש שנים, אלא השלב שנמצאים בחיים..

כלומר בעיני הפער בין 20 ל23 הוא יותר משמעותי מהפער בין 24 ל27...  אבל אם זה ממש נשמע לך מתאים אז לדעתי שווה לנסות.. אני יודעת על עצמי שאם היה נשמע לי שזה ממש ממש מתאים, היתי אומנם באה לזה בחשש אבל לא חושבת שהיתי שוללת.

 

וכל נורה אדומה - בודקים מה המשמעות של הפער

פער בגיל - הבחור בוגר? הבחורה בוגרת?

את רואה אותם יושבים ביחד בגובה העיניים ומדברים? הם רואים את הסיטואציה הזאת קורה?

בפרט כשהיא גדולה ממנו.

מצד שני יש גם כאלו (כמוני) שלא היו נמנעים בגלל זה, אז הכי טוב פשוט להציע את זה, מקסימום יגידו לא...

הוא באמת צריך להיות ממש בוגר, כי במילא יש ספוט על ההפרש של הגיל. אז טיפה ילדותיות מצידו יכולה להיות הרבה הרבה יותר מועצמת

אבל
בעיני שווה לנסות. מקסימום הם יתחתנו

אבל יכול להיות שאחד או שניהם ירגישו לא בנוח.

שואלים אם אפשר להציע, ומקבלים בהבנה אם התשובה שלילית

אבל להציע תמיד אפשר

בסוף הבחורה לא רצתה בגלל העבודה של אמא שלו...

בשביל השידוך?

אולי היא גם ככה עוד מעט יוצאת לפנסיה?

זה דברים שכדאי לברר...

ואוצר. אבל אמא שלו עובדת בשפע יששכר🤦‍♀️

זה לא מצחיק. אין שום סיבה בעולם להוריד הצעה על עבודה של האמא. 

אם היא מנהלת כת או עובדת בשב"כ או משהו, יש מקום לחשש🤦‍♀️
אם היא עובדת סוציאלית או יועצת זוגית זה גם קצת לקחת סיכון...
שלא נדבר על אם היא שפית או קונדטורית. הילד כל היום יעשה השוואות.

צריך לקחת הכל בחשבון

 

לא שאמא שלה איזה עורכת דין או הייטקיסיטית..


וחבל, כי הוא מה זה בחור מקסים,

אבל קיים(היי שלום בעלי צעיר ממני בארבע שנים)
לנסות לשדך תמיד אפשר אם חושבים שזה מתאים

יש לי חבר שזה בערך הסיפור שלו על איך הוא הכיר את אשתו.

הייתי ממליץ לך לנסות להיעזר במישהו שמכיר את שני הצדדים או לפחות אחד מהם.

בכל מקרה צריך להיזהר לא לבזבז להם את הזמן, ומאידך גיסא לא לפספס להם את ההזדמנות.

ואם אתה משקיע מחשבה ועושה מכל הלב - אשריך, והלוואי שתהיה לך סייעתא דשמיא במה שתראה לנכון לעשות.

הם יחליטו אם זה פער רציני או לא

לגבי הגיל, זה משהו שהם אמורים להחליט ע"פ הנתונים שהבינו.

צמאון גדול בעזרת ה' יבוא מהר למילויו

וזה לא כיף בכל..
מאחל לך שזו הפעם האחרונה בע"ה!

ובאמת מי צריך בנות??
מיותר

בנות זה עשר אין עליכן זה רק בשביל הסיפור וגם בסיפור קיבלנו נבואה רק בזכותכן

נתקעתם בלי חלות

ברוקולי דאגה לכם

מסקנה - 'כבר לא צריך בנות, מסתדרים'

חצילים קלאסי
צחקתי בקול🤭

ואדיר מה שעשית שם עם הנבואות!

מישהו גם כתב לי באישי
איך לא הוספת- חלות, טחינה, חומוס, כבש.. וחצילים!

נשפכתי מצחוק😆
איזה כשרון..
פעם הבאה תזמין אותי

וגם תודה על התיקון שם..

מקווה שתהיה פעם הבאה הכל תלוי בהשראה מלמעלה

אתה כותב ממש טוב!

אהבתי את הנבואות

פשוט עושים דמיון מודרך

אני מוחה

שאת נגד ההתנחלויות אלא בגלל שאין מצב שהיית שולחת רק חלות..

איזה כיף לקרוא אותך

שלום וברכה. הייתי שמח לשלוח הודעה בפרטי, לא כל כך יודע איך...

מסר זה כמו מייל
שיחה אישית זה כמו צ'אט

לא, מאגר חדש שפתחתנו לא מזמן

מוזמן לפנות אלי בפרטי

מקפיץ ~

אפשר לשבת כזה בספסלים ברציפים ריקים.

 

(לא ניסיתי)

 

לא ניסיתי וזה תחנה מרכזית אז לא הכי שקט.
אבל אם מישהו רוצה

קניון, ספריה לאומית, אוניברסיטה , בית מלון, מוזיאון.

יש מלא מקומות ואפשר לחפש בשרשורים הנעוצים..

שבת שלום ומבורך!

הייתי משקיעה את כל האנרגיות שלי בהתקדמות ועבודה בתיקון המידות וקרבת ה'

וזה כיף שלא צריך לדאוג לזיווג תוך כדי  

 

כנראה לומד הרבה תורה ודברים שמעניינים אותי ומנסה להיות כמה שיותר עסוק כדי שלא יהיה לי זמן לחשוב

בררר
ארבע שנים
קר לי

הייתי ממשיכה בחיים שלי כמו שהם עכשיו.

טסה להודו או תאילנד

לומדת גלישה

וצניחה חופשית

מסיימת דוקטורט

 

או עובדת בעבודות כאלה שאין בהן פניות בכלל לצאת ושואבות בטירוף

מניחה שגם היה לי קשה רצח אבל גם יש משהו מקל בידיעה הזו... שלא צריך לג'נגל כל הזמן בין הדברים אלא אפשר להיות מאה אחוז במקום מסויים בלי מצפונים שאני מטיילת/עובדת במשהו שאין לי בו פנאי לדייטים ואני 'מעכבת' את עצמי

אבל זה הפח שאתם נופלים אליו

לא לאבד את החלום.. אסור

אבל אני מניח שהייתי מתחיל לעשות דברים כמו מישהו שלא צריך לפנות זמן לזה...

לא צריך מטפל ואו, כי זה תהליך ממש פשוט.

זה לא נכון שברגע שהבחורה הנכונה תגיע הקודמת תשכח בין רגע- סתם מיתוס.

יש בו אמת כמובן, כי אפשר לנתק רגש בכל מיני דרכים.

אבל לא מחכים למזל שיגיע. מביאים את המזל אלינו.

 

(ואפשר גם בלי טיפול. השאלה כמה יש לך סבלנות לשבת עם עצמך ולעשות את התהליך לבד. כי זה דורש עבודה.) 

 

בלי טיפול רציני
ציפי ריין?

אין רע בכאב כשמקבלים את זה אפשר לעבור גם תקופות קשות

אבל לומר " אי אפשר לעבור את החיים האלו בלי טיפול רציני" עושה דה לגיטמציה למי שלא הלך לטיפול והופך את כל מי שלא פנה לפסיכולוג למישהו שמזניח את עצמו

 

ולפותח השירשור- נשמע שאתה נמצא במצב מאוד לא כדאי, ואם אתה לא מצליח לשחרר

פסיכולוג יכול לעזור לך לברר את הדברים עם עצמך בצורה מהירה ובריאה

ולכן לא נראה לי שטענות שיכליות יכולות להוות פה מטען משמעותי.

העשרות הבודדות שחיו מבריאת העולם עד תקופת הפסיכואנליזה

את כוונתי.
כשאמרתי את החיים האלה התכוונתי את החיים בדור שלנו. נכון שפעם במשך אלפי שנים הסתדרו בלי טיפול תמיכה לנפש ופסיכולוגיה. אבל פעם גם הסתדרו בלי מחשבים מכוניות וכו' ובלי רופאים ומכונות הנשמה. ולכן מתו יותר אנשים. ואיכות החיים הייתה ירודה יותר. כלומר, בכל נושא שהוא, הטענה שפעם היה כך לא מוכיחה שום דבר. פעם זה לא בהכרח יותר טוב מהיום. לרוב זה אפילו רע יותר כי העולם שלנו הוא עולם התיקון ולכן הוא הולך ומיתקן ומשתכלל להיות עולם שלם בגאולה השלמה ולכן הוא נהיה יותר ויותר טוב.

בנוסף, הקב''ה מוריד בכל דור כלים לעולם לפי מה שצריכים. פעם לא היה פסיכולוגיה ותמיכה לנפש כי זה לא היה צורך של הדור. דורות קודמים ההתמודדויות היו בגוף, לשרוד, להביא אוכל, לא- למות. המהפכה התעשייתית הביאה גאולה לעולם בהקשר הזה שכבר אנחנו לא חיים רק כדי להתקיים. אח''כ (וכמו שמובא בזוהר על פתיחת מעיינות החכמה באלף השישית) היתה התקדמות מטאורית בתחום השכלית וגם בתחום הקבלה, על מנת לפתח ולשכלל את החיים והיום ההתמודדויות הן נפשיות רגשיות. אפחד כבר לא רעב ללחם ב''ה. אבל הרבה מאיתנו רעבים רגשית (וחלקנו לא מודעים/ מכחישים את זה). ולכן לא הוצרכו לזה בדורות הקודמים, החיים היו יותר גסים (אנשים מתו ברחובות, כל ילד ראה חיה נשחטת למשל). כיום יש יותר עדינות. לדעתי זה חלק מתהליך הגאולה והשלמות של העולם, השלב הבא שכבר התחיל זה החיבור בין הנפש לגוף ובדורות הבאים מעניין מה ה' מתכנן לנו.

לגבי אין רע כשמקבלים את הכאב ואיתו עוברים תקופות קשות, אז נכון אני ממש מסכימה. טיפול רגשי לא בא לטשטש את הכאב , אלא להיפך , הוא נוגע בו ובודק את השורשים הפנימיים של הבחירות שלנו בחיים, את שורשי הכאבים וזה מרפא. לרוב אנחנו לא מצליחים לבד להתמודד עם כל הכאב שיש וצריך עזרה כדי לגלות איתו ולדעת איך לעבוד איתו. אין אסור מתיר עצמו מבית האסורים וכמו שאדם באי ספיקת לב ילך לבית רפואה ככה אדם שיש לו אי ספיקת לב בנפש (או כאב אחר בנשמה) ילך לטיפול בנשמה.

המלצתי לפותח השרשור ללכת לטיפול כדי לזהות בעצמו דפוסים שמקשים עליו להתגבר, להתמודד רגשית עם פרידה וכל ההשלכות שלה ובעיקר כדי להבין את השורש של מה היא הייתה בשבילו ואיזה דברים פנימיים באמת זה מעורר אצלו. האנשים בחיינו רק משקפים לנו את עצמנו. אם הם היו נפרדים והוא היה כואב חודש וממשיך הלאה הוא כנראה לא היה פותח פה שרשור ולא הייתי ממליצה לו על טיפול, אבל זה לא המצב. כואב לו בלב ויש משהו רגשי שמנהל אותו. הוא צריך עזרה בלפענח את זה כדי להיות יותר שלם בתחום הזה. הבחורה היא לא באמת הסיפור, יש דברים אחרים שזה מעורר אצלו ואת זה חשוב לפתור מהשורש. כדי לא לשחזר דפוסים בעייתיים בחיים ובעיקר כדי להיות מאוזן יותר רגשית

אגב, מה שכתבתי למעלה אלו מחשבות שלי כבר הרבה שנים. ולא הייתי אומרת את זה אילולא שמעתי גדולים ממני שאומרים. כמו הרב שמואל אליהו
פה הרבנית מדברת על טיפול בהקשר של זוגיות אבל זה נכון שבעתיים גם לפני שיש זוגיות בבחינת מקדים רפואה למכה

כדאי להתמקד במה שהיה בקשר ('העיפה לי את הראש') ולחשוב ולהעמיק בזה

בקשר עולות כל מיני תחושות טובות והם יכולות להיות מאוד סוערות.

אחרי שהקשר מפסיק יש דממת אלחוט במקום הרגש הסוער, זה שינוי חד שהוא מאוד משמעותי.

יש כמיה לחזור לרגש הסוער הזה ולהגיע אליו.

לא קל ממש להזכר ברגש הזה שמזכיר את הקשר שנגמר, את האובדן.

אבל מתבוננים ברגש הזה ובתחושות בקשר הישן ומבינים את ההקשר הכולל שלהם יש מצב להפנים דברים חשובים ביחס אליהם.

להפנים שהרבה דברים הם עניין של תהליך ואם כדאי להגיע לרמת קשר כזאת היה נדרש תהליך מסויים, מסתבר מאוד שגם בעתיד ידרש תהליך בשביל להגיע לכך.

כמו שקורה בנוסטלגיה - געגועים והתרפקות על העבר כשמוחקים את החויות הפחות נעימות שהיו בו. שים לב שעם הזמן לא תעצים עוד יותר את היתרונות שלה בראש שלך - זה קורה וזו טעות, שאולי עם מודעות לכך שזה עלול לקרות לך, תעצור את זה.

אם מקום, אז יש לי רשימה ענקית במייל.
תשלח לי את המייל שלך אם באלך ואני אעביר לך.

אם רעיונות, אז בשרשור הראשון בכ"א שלי, יש כמה רעיונות.

צריך סבלנות בשביל לקרוא את כל זה..

גן סאקר...
טיילת קריית מנחם 
פארק המסילה
טיילת מד"א
הגן הבוטני
טיילת ארמון הנציב
מצפה ציפורי
הולילנד (בשילוב תצפית על ירושלים)
עמק הצבאים
גן הוורדים
נחלאות/נחלת שבעה
הליפתא
תחנת הקפה-עמק רפאים
הגן הבוטני
שדרת ממילא
העיר העתיקה
גן החיות התנכ"י
עין לבן(שביל כורכר יוצא מסוף החניון של גן החיות - כחצי שעה הליכה).

א.שכונות שכיף להסתובב בהן
נחלאות
נחלת שבעה
משכנות שאננים

בית הכרם הישנה-המון פינות חמודות ושקטות, הרבה צל, שכונה ירושלמית וותיקה..

שכונת 'משכנות'- מומלץ! שם גר הרב אריה לוין (שביתו אגב גרה שם עד היום - הרבנית פלצ'ינסקי) סמטאות ישנות ואהובות. פשוט להיאבד שם. יש בית כנסת של השכונה ממש ירושלמי כזה - מומלץ להציץ. חצרות עם בארות מים ועוד ועוד. מיקום- מאחורי רח' אגריפס (מקביל למחנה יהודה +-).

נחלאות - נחלת אחים - שערי חסד-(קצת כנ"ל אבל פחות ניחוח ירושלמי. טיפה עשו מהן שכונות של חוצניקים). 

עין כרם-מומלץ! קסום!

מושב אורה, מושב עמינדב-אזורים מדהימים. 

מלחה הישנה-אין, אין על המקום! כל המוסיף גורע. אין ספסלים - תאלתרו משהו.

קיבוץ רמת רחל-קיבוץ יפהפה בתוך ירושלים עם נוף מדהים, מורשת קרב ועוד ועוד..

המושבה הגרמנית- שכונה קסומה. בין רח' עמק רפאים לדרך בית לחם. אין ספסל אחד לרפואה!



ב.טיילות

טיילת רוממה- היא שיא הנוחה למי שבא מחוץ לעיר ולא רוצה להשתפצר לו בירושלים - ממש ליד סנטר 1. טיילת נחמדה באורך כמה מאות מטרים עם ספסלים. קצת קשה למצוא ספסל אחה"צ שהשמש לא ממש מול העיניים.

מיקום - ברח' המ"ג, מיד אבל מיד אחרי מד"א (בצד של מד"א) יש מדרגות צנועות שאתה לא מאמין שמובילות לטיילת. תבדקו.

טיילת ארמון הנציב - טיילת שרובר, טיילת האז-יפהפיות! משקיפות על העיר העתיקה, גדולות, דשא וכו' וכו'. יש קצת ערבים ככה שגם מקיימים מצוות יישוב הארץ.
מיקום - עולים מדרך חברון לרח' דניאל ינובסקי, ולפי השילוט. אפשר להמשיך לפארק אמת המים (למי שאוהב ארכיאולוגיה מימי הורדוס) אבל הדובדבן שבקצפת. שם המקום הראשון בדרך חברון-ירושלים העתיקה שבו רואים את הר הבית. במילים אחרות - "ויהי ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק"! יש גם איזה שלט על זה. אז נעריו שישבו להם שם עם החמור נשארו באזור קצת אבל ממש אין סיבה לשים עליהם קצוץ - ויש שם הרבה יהודים.

שביל האופניים-לאורך כמה קילומטרים. יוצא מגן סאקר (דרום) או מליד מוזיאון ישראל, מתחבר וממשיך לעמק המצלבה (שם אפשר להתפצל בשביל למנהרה מתחת לכביש ולעלות ברשת של שבילים חמודים ממש בעליה לרחביה), פונה לאורך רח' הרב הרצוג - אליהו גולומב - צומת פת. כמובן אפשר להתחבר מכל מקום באמצע. ספסלים בשפע וכיף לטייל.



ג.גנים

גן הוורדים-לא מומלץ! מה אתם, בדייט?

גן העצמאות-ככה ככה. אפשרי. 

גן השושנים בטלביה - מומלץ ממש! ליד תיאטרון ירושלים. בין רח' דובנוב לרח' פינסקר.
גן בית הכרם- מיקום- רחוב שחר בבית הכרם, כ-7 דקות מתחנה מרכזית.

תיאור המקום- גן ציבורי, בכניסה יש חורשה וגן שעשועים, מעל גן השעשועים יש סוכת גפנים (מקום ממש טוב לדייטים בקיץ). בהמשך הגן יש ספסלי אבן וחלקות דשא. בימים של מזג אוויר טוב תפגשו שם בטוח עוד שנים שלושה זוגות (יש מקוםלכולם).

דרכי הגעה- לכו בשדרות הרצל לכיוון דרום עד הצומת שאחריהמלונות פנו שמאלה, המשיכו ישר במדרכה הימנית עד שתגיעו לגשר, לפני הגשר יש שבילשיורד לכיוון בית הכרם, לכו עוד סוף השביל והתקדמו עוד כמאה מטר.

גן סאקר- אהמממ... ע"ע גן הוורדים. אם כבר, לכו לכיוון הדרומי של הגן - יותר שקט שם.

גן שכונת יפה נוף (אין לי שם אחר) - מקום חמוד ביותר. ליד יד שרה, תרדו לרח' מרדכי איש שלום, ובצד ימין בהמשך יש גן יפה וגדול.

פארק דניה- ליד קרית יובל, לאורך רח' אליהו גולומב.

לא יודע איך קוראים למקום הזה- אבל זה בבית הכרם החדשה, אזור ענק בין רח' משה קול לרח' משכן שילה, עם ספסלים ומקום לטייל.

הר הרצל -מטופח ויפה, המון דשא. (הי, ל-לא ירושלמים, אני לא מתכוון לבית הקברות, כן? ). נראה לי נעול בערב.

גבעת התחמושת- ליד שדרות אשכול.

הפארק הארכיאולוגי בפסגת זאב מרכז- שנים שלא הייתי שם אבל גינה נחמדת.



ד.רחובות קסומים

אזור מאה שערים - כן כן, לא נפלתי על הראש. אחד האזורים הקסומים. אבל!!! חבר'ה - בטקט ובצניעות!!! לכבד את רגשות התושבים - באמת - שאני בטוח שלא היו רוצים לראות דייטים בשכונה שלהם. יש את האזורים שמקבילים למאה שערים משני הצדדים - להיאבד בהם וביופי שלהם. וסיכוי סביר שמישהו יעיר לכם על ההסתובבות בשכונה. פשוט תלכו ואל תשבו בשום מקום.

רחוב אנילביץ' בשכונת קרית יובל- מתחרה רציני על הרחוב מספר אחת בירושלים. מומלץ בחום!

שוק מחנה יהודה-לכו הלוך ושוב, תנשמו עמוק, ורק אחרי שחרשתם אותו 3 פעמים תחליטו מה בא לכם לקנות.

איזור בית הרב- רחוב אתיופיה- חמוד. ליד רחוב הנביאים.

איזור מנזר סן סימון-מומלץ ללמוד לפני על הקרב!



ה.מעינות

אזור ירושלים מפוצץ מעינות אבל הרבה עם בעיה של יחוד. ננסה לכתוב את מה שלכאורה אין בו בעיה בשעות היום, וכל אחד אחראי לבדוק לעצמו את הענין.

שביל המעינות-למי שרוצה טיול טיול. בד"כ יש בו אנשים במזג אוויר נאה, ובפרט בחופשים. זה משתנה גם בין הקטעים בשביל וצריך לבדוק.

הסטף-אין בעית יחוד.

עין יעל-אין בעיה. פיתחו את המקום, יש כל מיני בוסתנים ומקומות לפעילות למשפחות. ליד תחנת הרכבת במלחה לפנות בכיכר (איפה שהכביש עובר על המסילה) ולפי השילוט. אפשר גם ברגל.



ו.עוד מקומות

איזור הולילנד ליד בית וגן-יש שם גינה גדולה.

האוניברסיטה בהר הצופים- יפה שם! עם נוף להר הבית, ומהצד השני למדבר יהודה.

הר אדר- מיקום-מבואות ירושלים ביישוב הר אדר, רבע שעה נסיעהמירושלים.

תיאור המקום-אנדרטת הרדאר לזכר חטיבת הראל, תצפית מדהימה לכל אזור מבואות ירושלים.

במקום מגדל תצפית, שולחנות פיקניק, ספסלים, טנקים וג'יפים ישנים (לשובביםבינינו). מקום מדהים לדייט נחת למשקיעים. מומלץ לקרוא קצת על המקום לפני כן (שיהיהלכם מושג למה אתם מגיעים).

דרכי הגעה-ברכב פרטי. יוצאים מירושלים לכביש מספר 1, פוניםבמחלף עין חמד לכיוון קרית ענבים מעלה החמישה, פונים ימינה בכיכר, בקרית ענביםפונים שמאלה ואז ימינה, במעלה החמישה פונים ימינה, נכנסים להר אדר ממשיכים בכיכרישר בפניה אחר כך ימינה ושוב ימינה ממשיכים קצת והגעתם.

ואם אתם רוצים ללכת לדבר עם ה'-הכותל הקטן זה המקום! המשך של הכותל המערבי, נכנסים דרך הרוב המוסלמי.

את צריכה להוציא ספר עם הסיפורים שלך

אבל היי
לפחות היא לא הציעה לך את הבן שלה

למה זה טוב חוץ מאגו?
וחוצמזה מאוד מעריך תמימות

קשור לזה שאנשים לא התבררו מספיק עדיין בקשרים זוגיים בשביל להבין מה באמת חשוב.

וכתבתי אתזה לא ממקום שחושב ככה על כל הפז"מים, אלא ממקום שחווה וגם שמע מכלי ראשון על טירונים שסיימו קשרים מסיבות שטחיות להפליא. 


ותמימות מוערכת וטובה, באיזון הנכון שלה. לכן כתבתי גם שזה טוב
 

הרי דווקא לאגו זה ממש לא טוב.
כילו. זה אחד התחומים שהכי בולט בו שהפז"מ הוא לא אידיאל (בין היתר בגלל שהוא מקלקל את התמימות שהזכרת).. אחרת לא היינו רוצים לצאת מהסטטוס של הרווקים.. (;

נראה לי שיש כאן פשוט כמה דברים שהתערבבו-
•להיות מבורר על עצמך (מבחינת הדברים שמחפשים בצד השני והרצונות מהבית שיקום בעז"ה)
•להיות עם טאקט, דרך ארץ ונימוסים בפגישות
•פז"מ

יש איזו תחושה שככל שהפז"מ מתארך, השניים הראשונים מתבררים, משתפרים ונעשים מדוייקים יותר.
תכל'ס, זה לא מחייב בכלל. ולפעמים רואים 'טירונים' שיש להם את השניים הראשונים, ולפעמים רואים 'ותיקים' שאין להם אותם מספיק..

ולגבי הדברים שכתבה פותחת השרשור, נראה לי שאחד הדברים שיכול לעזור זה להיות גלויים לגבי זה בפגישות הראשונות.
לא בקטע של 'תדריך/י אותי', אלא בקטע של 'תאפשר/י לי לטעות ותן/י לי הזדמנות לתקן/להשתפר/לגדול'-
מותר לברר ביחד אידיאלים. מותר לנסות לדייק אחד את השני. מותר לחשוב יחד.
מתארת לעצמי שמבאס כשכבר מוכנים ומצליחים לעשות את זה, אבל הצד השני, אולי בגלל 'טירוניותו', לא נותן צ'אנס בכלל..
אבל לפעמים גם קורה הפוך- ראיתי 'טירון' וננעלתי מבלי לתת הזדמנות אמיתית, אפילו שהוא עשוי להיות פתוח לשמוע..

דרך ארץ

כך שאם זה חשוב לך, תשאלי...

ותשתפי את קצרי הפז"מ בתובנותייך. כדי שלא יהיו שטחיים.

(אבל אי אפשר ללמוד שחיה בהתכתבות)

יש 'טירונים' שהרבה יותר מודעים לעצמם ועם גישה טובה מאשר כאלה עם פז"ם ויש גם להיפך

יש הכל מהכל.. ממש ככה

צעירים שהרגע סיימו צבא
בעיקר בחורים עד גיל 23 עושים כמעט את כל הטעיות האפשריות.. יש בתוכם גם בוגרים כן? אבל רובם עושים פאדיחות
עזבו את זה שחלק התחתנו שאפו לבנות שהתחתנו איתם למרות שאצל חלקם זה ממש לגדל ילד.

איזה טעויות? לבזבז זמן של בחורה ואז לטעון שפתאום אתה לא יודע מה מחפשים בדייט.
לבקש מבחורה לשחוח בפלא לבקש ממנה להיפגש ואז לחזלש
או פתאום להיבהל ולהרגיש לא מוכן על סמך כולה כמה הודעות בוואצפ.

מה עוד שמעתי?
לא לענות לבחורה כי לא עדכנת אותה שאתה כבר לא בעניין וה' יודע למה כי עדיין לא נפגשתם
בקיצור לבחורים צעירים יש פזמ על לבטל פגישות או לבטל אפילו שיחות פלא.

לא אומרת שהם לא בחורים טובים זה בוודאי
אבל לא ככה עושים את זה ה' ישמור

מה עוד?

לרשום לבחורה בסיום הדייט שהיא עדיין לא בבית שזה לא מתאים .. או לא לרשום לה בכלל
להיעלם?
לא להתקשר אלא לשלוח הודעה.

מה עוד לחשוב שכל העולם עובד סביבים והם המיוחדים.
מתוסבכים ועדיין מחפשים את הנסיכה שלא קיימת.

השיר של אלה לי מה אתה רוצה בול ככה

וחבל שככה את מרגישה כלפם

דווקא נראה לי שהם ממש תותחים

 

מי שחושבת שהיא מגדלת ילד זה ממש לא שאפו לה

אני מעמידה אותם ולכן לא נעלבת
הממה ההתנהגות הזויה
חלקם אפילו לא יודעים שככה לא עושים(;
את דעתי הם יודעים אם את נתקלת בזה אני לא שותקת .. ובדרך כלל התגובה מצד הגבר היא ממש תודה לא חשבתי על זה לבד .

(זה בדיוק מוכיח את הנקד שהוא לא חשב;)

נשמע לי קורע חחח

אבל אי אפשר לדעת כי רוב הצעירים גם טירונים בתחום, אז אין הוכחה מה גורם למה.
(וגם יש כאלו שיגידו שאחרי צבא זה מבוגרים🤦‍♀️ כל אחד ומה שנקרא אצלו צעיר)

(מבוגרים, גם אם הם טירונים הם נחשפו לנושא יותר בוודאות.)

ובהחלט הוספת עוד נקודה. מעבר לסדר העדיפויות השטחי, חוסר התנהלות תקינה, אולי אחד משפיע על השני

יצא לי לשמוע סיפורים כאלה מחברים שלי על בנות שעשו להם את זה. ככה שלא הייתי טוען שזה רק בנים . יש אחד שממש חווה את כל הרשימה, אף פעם לא הבנתי איך כל הבעייתיות מגיעות אליו חח, הוא בחור ממש מדהים. אבל האמת הוא לוקח את זה בקלות, הוא לא עושה מזה עניין. 

 

אבל ברור לי שרוב הבחורים והבחורות לא עשו טעויות כאלה בהתחלה. זה לא נראה לי מאוד נפוץ. 

 

והפריע לי המשפט הזה -  "שאפו לבנות שהתחתנו איתם למרות שאצל חלקם זה ממש לגדל ילד". יש הרבה צעירים שהם מספיק בוגרים כדי להתחתן. אני מכיר הרבה זוגות כאלה, והכל טוב אצלם. 

וזה ענייני, לא קשור אליה

ולבדוק אם אפשר בכל זאת.

ואם לא - לשחרר ולדעת שניסיתי

גם אם לא עשית כלום, רק בטן-גב במשך 40 שנה.

ופגשת מישהי והקשר הלך טוב ויש התאמה טובה וחיבור

והצד השני מחליט לחתוך

 

בודקים מה הסיבה, מנסים לחשוב האם יש משהו שאפשר לעשות כדי להקל על הצד השני להשאר בקשר, מתיייחסים בצורה מכבדת - נותנים לצד השני את המרחב שלו ובודקים שאנחנו לא לוחצים, אבל מצד שני מבהירים שזה לא בגלל שאני לא רוצה אלא בגלל שאני מכבד, ומנסים לחפש הזדמנות בזמן הקרוב או לאחר תקופת צינון כדי להזחיר את הקשר

 

אם לא הצליח, להבין שהקב"ה עשה לנו חסד ששלח לנו משהו שירים את התקוות שלנו, ולהתחיל לחפש משהו אחר.

 

ואני מאד מאד מתחבר לתחושה שלך. זה באמת נורא מתסכל ומכאיב, במיוחד כשיש כל כך הרבה תקוות.

ליבי איתך, בהצלחה בהמשך.

 

שכל ישר

תמיד יש סיבה ברורה.
אולי מסתירים אותה, אולי אפילו מי שמסתיר פוחד להודות בה בינו לבין עצמו, אבל סיבה יש ויש.

התאמה קונקרטית על פי בקשות שני הצדדים
התאמה על פי התרשמות שנובעת מהכרות ושאילת שאלות
סיעתא דשמיא

ובעיקר ענווה
ככה אני פועלת.

לפעמים הרגשה כללית שמתאים ולפעמים לפי דברים קונקרטיים.
אני גם מנסה הרבה פעמים גם אם אין לי היכרות רצינית עם שני הצדדים, מתוך הבנה שגם כאשר יש היכרות לא ברור איך בדיוק זה עובד. נותן לשני הצדדים להחליט אם מתאים להם.

אני מנסה לראות לפי תחומי עניין, עיסוק, אופי... אין משהו מוגדר. לרוב זה תחושת בטן

לשדך בין שני אנשים שידעתי שהם מחפשים. אף אחד מהם לא פנה אליי. בסוף זה לא יצא לפועל מסיבות אחרות אבל מה שגרם לי לחשוב על זה זה הרצון שיהיה להם טוב(היא בת דודה שלי והוא חבר של המשפחה)

שניהם היו פנויים ושקטים חמודים כאלה

לא חשבנו יותר מידי,

היה חבר של בעלי דאז, ואמרנו שינסו.

זה החלטה שלהם.

הם נשואים עד היום ב"ה

 

פחות או יותר סגנון דתי דומה וקרובים בגיל

מוצאים שלוש נקודות ומותחים בניהם קו...

 

אם יש מכנה משותף מספיק רחב אז מציעים.

לדוגמא - הם גם אותו סגנון דתי הם גם אוהבים אותם תחביבים ויש להם קבוצת חברים דומה

 

בסופו של דבר הדמיון הזה לא אומר ש"הם מתאימים" אלא "הם אולי יכולים להתאים"

מי שמחליט זה בסופו של דבר מי הציעו לו, לכן המטרה שלי בתור שמציע זה להעביר אליו מידע אמין לפי בקשתו ולעזור לו מבחינת פרטים כדי שיוכל להגיע להחלטה אם מתאים לו או לא. מעבר לכך - האחריות הבלעדית שלו לגבי ההחלטה עצמה.

כל השאר 👍👍

(עולם השידוכים שלנו הוא במרחב ?...)

גם במרחב בעל 3 מימדים צריך 2 נקודות. פשוט במרחב כל נקודה מוגדרת ע"י 3 משתנים ובמישור על ידי 2 משתנים

וואי, לא חשבתי שאשכח את הדברים האלה..

שליתר בטחון כדי למצוא עוד אחד ;)

ושלהם..

 

כרגע אני חושבת שכן.

וכמובן נזהרת מהצעות מעליבות וממש לא מייפה או משכנעת..

אני שמה לב שקל לי להרגיש מה השני חושב מרגיש וכו.. זה כמובן רק במידה וראיתי אותו בפנים וראיתי אותו מתנהג.
אם אני מרגישה ששני אנשים משדרים באותו דרך בדברים הטובים אני אציע

תלוי למה בחרה בעבודה. זה הדבר העיקרי שמעניין אותי.
ובדרך כלל התשובות משמעותיות ומרתקות. ואני לומד.

עבודה-

האמת שהייתי מאוד שמחה אם בעלי היה עדיין בישיבה, ואולי גם נשאר שם קצת או הרבה.

אז לפי זה, בגדול- כל עבודה עשויה להפריע לי..(;

 

וברצינות, גם כשנפגשתי עם בחורים שהלכו ללמוד מקצוע או לעבוד, זה לא העסיק אותי.

מבחינה כלכלית, אני נוטה לחשוב שאם הייתי מוכנה 'להסתפק' בהכנסה של אברך (בנוסף על שלי כמובן), אז כל הכנסה אחרת שנוספת ע"ג זה היא סוג של בונוס..(;

נראה לי משמעותי (ברמת המשפחה והבריאות הנפשית וכו') שזאת תהיה עבודה שהוא שמח בה ומרגיש ששם הכוחות שלו, וששם הקב"ה רוצה אותו.

 

מידות-

פשוט בודקים בפתק הזה במאחורה של החולצה..

 

וברצינות.

יש דברים שבאים לידי ביטוי בצורת השיח (טון דיבור/ תרבות דיבור/ וכו')

יש דברים שבאים לידי ביטוי בתוכן השיח (תכנים שעליהם הבנאדם מדבר/ אוצר מילים/ כשהאדם מספר על דברים שקרו לו ואיך הוא התנהל איתם/ וכו')

יש דברים שבאים לידי ביטוי במעשים

יש דברים שבאים לידי ביטוי במפגש עם דברים ששונים/רחוקים מהבנאדם

יחס לאנשים קרובים (מצד אחד) וזרים (מצד שני)

 

זה לא נאמר כדי שניכנס לאיזה 'מוד' שבוחן כל פיפס.

דווקא כדי לומר שלא תמיד צריך לחטט עמוק כדי למצוא מידות טובות. ב"ה כשהן שם זה ניכר לרוב.

יש פעמים שזה גם יכול קצת לעבוד על דרך השלילה, כשנתקלים במידות פחות טובות..

 

עבודה - ברור שיש לזה משקל, כיף לצאת עם מישהי שיש לה משכורת גבוהה ובטח שכיף לבחורה לצאת עם גבר שהמשכורת שלו מבטיחה יציבות כלכלית. כמובן גם כיף לספר לכולם ש"היא המנהלת של צוות כיפת ברזל" או "בבחירות הבאות הוא מועמד להיות ראש הממשלה החליפי" או כל דבר אחר שאפשר להשתחצן עליו.

אבל כמובן - עבודה נחשבת זה חיצוניות, עבודה מפרנסת זה פונקציונליות. אין לזלזל בפונקציונליות ולא בחיצוניות, אבל שתיהן נצרכות בדיוק במידה ואין טעם לחפש יותר מזה.

 

מידות - אני לא מאמין שתנאי לנישואין הוא מידות טובות. יש אנשים עם מידות רעות, שבגלל שילוב בין סט המידות שלהם לזה של בני הזוג שלהם, הם מאושרים בנישואיהם. ולכן זאת לא השאלה, אלא השאלה היא "האם יכול להיות לי טוב לאורך זמן עם אדם שזה סט המידות שלו". איך יודעים? קצת השוואה עם אנשים שהיה לך קשר איתם בעבר, איך זה היה כפונקציה של דברים שמשקפים מידות, וממילא מה לחפש.

מעניין מה שאתה אומר. פעם ראשונה שאני שומעת מישהו שאומר שמידות טובות זה לא תנאי לנישואין.

באופן די גורף זה ה-דבר שמוסכם שעומד בבסיס של קשר

 

זה משהו ששמעת ממישהו או מסקנה שלך?

מידות הם לא התנאי לנישואין. אם אדם רוצה אשה ברמה גבוהה מבחינת מידות כדאי לו להתקדם בעצמו בתחום, אך הוא לא חייב אם הוא מתפשר על פחות

שזה שהם מסתדרים זה הודות לזה שיש לצד השני פשוט תכונות ממש טובות.. כלומר שהסך שלהם ביחד הוא מסתדר...
לא נראה לי שהם מסתדרים בגלל שלשניהם יש מידות רעות
או שסתם לא הבנתי?

וכן, חז"ל אמרו שאם יש ממזר בצד אחד של העולם וממזרת בסוף העולם ה' משדך אותם, כדוגמה לצד הפחות טוב של המטבע. אני מאמין לחז"ל

יכול להיות שהמידות הרעות שלהם מתאימות.

אחד הוא תלותי והשני שתלטתן, לדוגמה.

אחד שחצן והשני נמשך לחיצוניות

 

יכול להיות אפילו שההגדרה של "זוג מתאים" זה שהמידות הרעות, או התכונות הבעייתיות שלהם הן משלימות.

כי מישהו עם מידות טובות יכול להסתדר עם כל אחד. זה בערך ההגדרה של מידה טובה - הוא עושה כל דבר במידה הנכונה, חומל על מי שראוי לחמול עליו ואיננו חומל על מי שלא ראוי לחמול עליו.

 

אני יודע שזה קצת לא מלוטש, אבל בעיני זה כיוון מחשבה חשוב.

 

בדרך כלל מדברים על מידות טובות במובן של התחשבות בצד השני. שזה כמובן מועיל לניהול של כל מערכת יחסים. אבל אם צד אחד הוא מתחשב והשני לא, זה יזלוג לניצול, וזה לא יהיה טוב לצד ה"טוב", ואם הצד ה"רע" הוא עם עמוד שדרה מוסרי כלשהו, זה יימאס גם לו.

שולח כוחות!

 

אני רק חושב שיש אנשים שהדרך שלהם להתגבר היא על ידי שממשיכים הלאה..

כלומר, יכול להיות שגם לו ממש קשה וגם הוא מתגעגע, ודווקא בגלל זה הוא מנסה לשכוח אותך ע"י מציאת מישהי אחרת.

(ואולי זה משהו שנכון יותר אצל גברים)

 

 

תודה על החיזוק.
מה לדבר איתה ולהתחיל מחדש כאילו לא קרה כלום.
לדבר עם בחורה אחרת ולחשוב עלי תוך כדי ולא להיות של במאה אחוז.
אי אפשר לשכוח קשר כזה כ''כ מהר..

או רק ראתה שמנסה למצוא אחרת?

באמת לא בטוח שהוא יכול לפי מה שאת מספרת

וגם חידש את המנויי בתשלום מסתבר..
אז כניראה שזה כוונות רציניות אם הוא משלם על זה.

והקושי שלך ברור מאוד.

אתם אנשים שונים ונפרדים
וכל אחד מתמודד אחרת בסיום קשר

הוא צריך להמשיך הלאה.

 

האם את לא רוצה שיהיה לו טוב? אם אכפת לך ממנו, תעודדי אותו להיות מאושר בדרך שהוא יכול.

 

אלא אם אתם רוצים לחזור לקשר - ונשמע לי שלא

אני רוצה שימשיך הלאה..
פשוט לא מבינה איך אפשר אחרי קשר כזה משמעותי
להמשיך להכיר אחרי חודש של פרידה.

את סקרנית להבין איך הפסיכולוגיה שלו עובדת? (שאלה מעניינת, אפשר לדבר על זה אבל מאוחר)

 

את מסיקה מזה שהוא לא אהב אותך? (כמובן תמיד יש אופציה כזאת, אבל יותר סביר שהוא מאד אהב, הבין שלא יצא מזה כלום, ומחפש דרך חדשה. איזו ברירה יש לו?)

 

את מבינה שזה מה שצריך לקרות אבל את פורקת תסכול על הדרך? (משתתף בצער, זה באמת נורא מתסכל להבין שזה לא יחזור)

זה לא השאלה...
פשוט מתסכל העניין.

ולא בטוחה שזה יותר קורה אצל גברים..

איפה הבגידה פה?  

נפרדת ממנו, הוא הבין שאין מצב שתהיו ביחד, למה שיעצור... כמה שזה מבאס.

פשוט כואב לי עם זה שכ''כ מהר המשיך הלאה.
תיארתי את התחושה.
בהגדרה זה לא ניחשב בגידה וזה זכותו המלאה כי נפרדנו

אני אגיד לך מה דעתי בעניין..

אם מדובר על בנאדם שאשתו (לא עלינו) נפטרה/נעלמה, מכיוון שהניתוק בא בכוח ולא מהצד שלה

אכן יש תחושה כזאת כשבנאדם ממשיך כל כך מהר לאשה הבאה..

 

אבל כשבת הזוג נפרדה ממנו מבחירה, מה יש לו לחכות ולחשוב עליה? 

זה רק יבאס יותר...  אני בטוח שקשה לו אבל מה יש לו לעשות בנידון

מרגישים ככה.
עם רגש לא מתווכחים

דבר ראשון ליבי איתך. אין לך מושג עד כמה.

זה מכאיב בטירוף פרידה מקשר כזה.. לעכל בכלל שבאמת נפרדנו אחרי כזו תקופת זמן...

ואז עוד בלי הכנה מוקדמת, ובלי שלגמרי הספקת לעכל, לגלות שהוא ממשיך?

מרגיש קצת כמו סטירה כזה... כאפה על גבי כאפה...

נשמע לי ממש לא נעים, אז קודם כל חיבוק מפה.
 

אני תוהה אם את במקום לשמוע בתוך כל הכאב הזה...או שאת רק רוצה חיבוק...

במקרה שכן אז מוזמנת להמשיך לקרוא...

אני רוצה להציע צורת הסתכלות שלי הייתה ממש משמעותית. ואולי גם לך זה יתן כיוון מחשבה נוסף..

לא מזמן שמעתי ממישהי שאמרה שתכלס מה מפריע לי בזה שהוא ממשיך לחפש או כשהוא מוצא זוגיות? למה זה ככ מטלטל אותנו? כי הוא שלי? כי אני רוצה אותו?
לפעמים זה באמת זה, ואז זה תסביך בפני עצמו וקשה נורא ואין לי תשובה לזה..

אבל לפעמים מה שמציק בעומק של הכאב והתסכול שהוא ממשיך הלאה, זה שאם הוא ימצא זוגיות טובה, אז בעצם זה מרגיש שהבעיה היא בי ו'אני דפוקה'.. כי איך הוא מצליח ואני לא?

וגם מעין מחשבה כזו שרגע, אם הוא התגבר עליי ככ מהר אז בעצם אני לא כזאת 'וואו' ולכן קל לו להמשיך הלאה?

 

אז לגבי שתי המחשבות הנ"ל-

בקיצור נמרץ - את לא דפוקה!

ממש ממש לא.

פשוט תוציאי לך את זה מהראש.

לך יש את הלב שלך. הזמן שלוקח לך לעבד.

והיי, זה הכי בסדר שבעולם!!

לגיטימי לגמרי. באמת.

 

ועוד דבר - את אלופה שהצלחת בכל זאת לסיים את הקשר.

זה כל כך קשה להחליט לסיים קשר כשיש בו כל כך הרבה טוב ואחרי שהתרגלנו..

נדרשים כל כך הרבה כדי להיות מסוגלים לעשות את זה..

כנות, אומץ, אמת, ויכולת לעשות מה שנכון ולא מה שנוח.

אז אם חשבת שאת דפוקה, את ממש לא. תראי איזו אלופה את וכמה כוחות נפש יש בך!!

כן, גם אם את מרגישה וחושבת לפעמים שזה היה צעד טיפשי וכו...

 

בהצלחה רבה... מאחלת רפואה שלימה ללב במהרה.

ממש תודה על החיזוקים.. זה מחמם את הלב.
מעניין מה שאת כותבת על הצורת הסתכלות.
אני לא חושבת שאני דפוקה.
אולי מרגיש לי שהוא עדיין שלי ושאני רוצה אותו עדיין.
קשה לי להסביר בדיוק על מה זה יושב.
כאילו לא חושבת שזה שהוא מנסה להכיר מראה שהוא יותר טוב. אני יודעת שהוא אוהב אותי ויודעת שהפרידה מאוד קשה לו והוא ניסה הרבה לשכנע אותי שנחזור.
מעניין באמת למה זה כ''כ מכאיב לי שהוא מנסה להכיר מישהי אחרת...

סליחה שעונה רק עכשיו.. התפספס לי

זה מתסכל לא להבין למה כואב בצורה רציונאלית.. אבל נראה לי שלכאב אין תמיד היגיון... או שלוקח זמן להבין למה...

בכ"א, באמת יכול להיות שזה כמו שאמרת לא לגמרי זה ברור לך שהוא באמת לא שלך. לפחות בהרגשה...

וזה הגיוני לגמרי, כי גם אם החלטת בשכל שזה לא טוב ונפרדתם, ללב יש את הקצב משלו ... והם ממש לא תמיד מסונכרנים..

וגם אחרי שנפרדים אז יש חוסר, ומתגעגעים לטוב שהיה...

 

ומחשבה נוספת שעולה לי תוך כדי שכותבת עכשיו, שמתגעגעים לטוב שהיה ומשהו בזה שהוא עדיין פנוי מרגיש כאילו כל הטוב הזה עדיין 'שלי'.. שהוא לא נעלם באמת.. ואז כשהוא יוצא עם מישהי אחרת זה מן עיכול נוסף שזה באמת נגמר והטוב הזה שהיה הלך וכבר לא שייך אלי..

אבל זה סתם מחשבות שלי.. תקחי לך מה שנכון לך

בכל מקרה, חיבוק גדול. 

הלוואי שיעבור בהכי פחות כאב שאפשר...

כשיש משקעים וכו'. אבל כשיש חיבור בלב, ורק בשכל אין זה קשה. מניסיון.
תהיי באבל של הפרידה, לבכות, לחפור לחברות ולאנשים פה בפורום. לדבר על זה עם ה'. לאט לאט כקלישאה זה עובר. אבל צריך להתאבל כדי שזה יעבור. את בסדר גמור עם התחושות שלך, שנה זה המון.
אני שנה אחרי הגירושים אמרתי שאני מרגישה שאני צריכה שלושה ימים להצטייד בגאנק פוד, לסגור ולהחשיך את הבית, לשמוע שירי פרידה עצובים וזהו. אחרי זה זה כבר ישתחרר. וכל זה אחרי שנה שמעכלת את הפרידה. אז תני לעצמך את הזמן הזה. תשמחי שזה נגמר ככה ולא אחרת 😬

כנראה שהוא גם לא יכול וכנראה שלו קשה כמו שלך ואולי גם יותר. זו דרך התמודדות, זה שיש לו כרטיס בשליש לא אומר שהוא כבר מדבר עם אחרות, וגם אם הוא מנסה בכוח זה לא אומר שהוא לא משווה אותן אלייך כל הזמן ולא באמת מעוניין ומתוסכל וכו. אי אפשר לדעת...

מעניין לשמוע את הצד הגברי בעניין...

כמובן שזו רק נקודת מבטי ולא דיברתי אלא ממה שאני מרגיש (ולמען ההגינות יצויין גם שאני אדם די רגיש)

עקרונית יכול להיות שהוא באמת ממשיך הלאה כבר. יש גברים שמאמצים את הגישה הזו כהתמודדות. למחוק הכל ולהתחיל מחדש, לא לתת מקום לאבל. זה לא אומר שהוא לא נשבר מבפנים.

פשוט ככה וזהו.
זה פוגע. וכואב. אפילו מאד.
כאילו מה שהיה לא היה משמעותי מספיק, אולי לא אמיתי מספיק.
וזה שורף בלב.




(וזה הרגשה שלך. והוא בודאי לא ניסה לפגוע. ויש לו בודאי חשבונות אחרים, כי אתם אנשים אחרים. וההרגשה שלך מוצדקת והמעשים שלו מוצדקים.)

שאולי זה לא היה מספיק משמעותי בשבילו.. אולי לא אמיתי מספיק...
זה כן הרגיש ככה בקשר והוא גם אמר את זה שזה הקשר הכי משמעותי שהיה לו. אבל עדיין הוא חידש את המנויי בשליש. וזה כניראה אומר משהו...
זה מעציב אותי.

מתרגל ונקשר יותר מידי מהר

נראה לי רשי מביא את זה אפישהו

לכולנו..

מה קשה? אולי כדאי לחדד

להתרגל למראה של הבנאדם. בהתחלה הוא נראה לי כמו משהו שאני לא יכולה להסתכל עליו, נראה לי מוזר, מכוער נורא
ולוקח לי המון זמן וכוחות נפש לעכל ולהתרגל

את מתרגלת וזה נהייה חיובי?

עם בנות זה לא ככה

בסגנון אם יצא לך?

לא שמה לב ולא מציק לי בעין

מסיבה מסויימת

זה מעניין האמת.
אולי עד שאת לא מכירה את הפנימיות טוב- החוץ נראה לך משהו ריק וחסר תוכן

נראה לי שילוב של מתח כזה כי החיצוניות לא משמעותית לי כשזה סתם אנשים, כאילו משהו בי דוחה אותם מלהכנס לחיים שלי מהפחד של ההתחלה, אז הם נראים לי נוראיים ואני לא מצליחה לפתוח את עצמי לאדם חדש

מוכר בטירופ.

הרבה עבודה יש על זה. 

ניסית אימון או טיפול?
נשמע שיש איזה משהו שגרם לך לזה וגם אם לא חבל סתם לסבול ככה כל פעם ולשחוק את הנפש אם יש פתרון

בכל אופן, נשמע לי הגיוני שלוקח זמן להתרגל... 

תני לך את הזמן ואל תצפי שתרגישי שאתם איזו מקשה אחת תוך רגע..

את בנאדם. עם אישיות משלו. אישיות גדולה ועצמאית שרגילה לחיות לבד כרגע, ולוקח זמן להכניס לשם אנשים.

 

אם את מרגישה שזה משהו שחוזר על עצמו ונורא מקשה עלייך בפיתוח קשרים, אז אולי שווה לעשות עבודה על איך יותר לשחרר את זה.. אבל סתם ככה בצורה הפשוטה של זה, זה נשמע לי ממש הגיוני.

אולי יש לי יותר מידי השוואות בראש

שבהתחלה כמעט תמיד אני ארגיש סוג של אכזבה מהמראה, אבל אני מנסה להתרגל כי אני מכיר את השריטה שלי

דווקא שמתרגלים אולי פחות מעריכים על דברים שאהבתי בו...

או שכאילו צריך לעבוד יותר על ההתרגשות והתלהבות מבן אדם