הוא הדף הזה (ויש לו מקבילה של ישיבות).
אולפנה זה קצת יותר קשה להגדיר סגנונות - במיוחד אם מדובר במוסד שאיננו פנמייתי, שמחוייב לקבל את כל הפונות. אפשר לצאת עם סטיגמות על מקומות מסוימים שהם יותר בכיוון מסוים, או מוסדות שמזוהים עם קו מסוים - אבל ייתכן שהבחירה במוסד נובעת מקריבה גיאוגרפית\ סיבות אחרות שהם פחות השקפת עולם.
לגבי מדרשות, גם כאן צריך להפריד:
יש מדרשות שהן מדרשת שילוב עם השירות.
יש מדרשות שהן שילוב עם לימודים אקדמאיים.
יש מדרשות שהן תוכנית מלאה.
ויש גם מדרשות עם מסלול הסדר נשים.
בחירה בכל אחת מהם לא בהכרח נובעת מאותם מניעים. לדוגמה, כתוב כאן שתחת המדרשות המאוגדות בפורום המדרשות התורניות לומדות כ-1500 נשים, ולפי מה שכתוב כאן במדרשה בבר אילן לומדות 700 תלמידות. לפי מה שכתוב כאן, המדרשות הגדולות הבאות בתור הם לינדבאום ועין הנצ"יב עם 100 ו-70, בהתאמה. סביר להניח שמי שלומדת בבר אילן מגיעה לשם בגלל הלימודים האקדמאיים. ללינדבאום יש תוכניות ייחודיות, וגם לעין הנצי"ב, שמעידות גם על קו מסוים.
ועדיין צריך לדבר בכלל על הבחירה לעשות שנת מדרשה - זה לא משהו ברור מאליו, ורוב מוחלט של בוגרות החמ"ד אינן מקדישות שנה רק למדרשה.
עכשיו נגיד שיש מישהי שלמדה באולפנה, בגיל 19 עשתה שירות, בגיל 20 למדה במדרשה, בגילאי 21-23 עשתה תואר - הגיוני ששלוש שנים אחרי שהיא יצאת מאותה מדרשה וחמש שנים מהאולפנה היא החליטה לתפוס כיוון שאולי קצת אחר בחייה. כך שאם הגדרת באחד השרשורים מישהי בגיל 24 - אני לא חושבת שיש מדרשה שתסתכל על הבוגרות שלה בגיל הזה ותראה הומוגניות. אולי צריך להשוות את זה לבוגרי הסדר - שיעורים ו'-ט', עד כמה הם מייצגים את רוח הישיבה?