פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 256)

עכשיו את צריכה להחליט מי מתוכם הוא הבחור שהציעו לך 😣

בעקרון אני גם כמוך, מדבר אחת אחת אבל באמת בשלב של בירורים ראשוניים זה נראה לפעמים מוזא להפסי2 לברר אופציות אחרות בשביל זה.
אז אני מבין אותך אבל גם מבין אותה. לאידע בדיוק מה נכון לעשות במצבים כאלה...

התחלת לדבר עם מישהו?
תסיים איתו/ה יפה ואז תדבר עם אחרים.
מה גם שאמרתי לה בהתכתבות ביננו
שמישהו ביררה עלי ואמרתי לה שאני כרגע
בקשר עם מישהי...
ומה זה "להעלם" ליומיים??
מינימום של טאקט🤦‍♂️

צריך להשתדל מאוד להיזהר בכבוד אחרים ולא לפגוע בטעות במיוחד בתחום הזה שהוא רגיש יותר.. שנזכה.
שבת שלום!

לא נעים.. יש בזה משהו קצת מזלזל

אמן שזה רק יהיה לטובה

לפעמים עדיף שדברים לא נעימים קורים בהתחלה, ולא בהמשך כשכבר נקשרים יותר..

בכל אופן, בהצלחה..

במיוחד בשלבים הראשונים

 

הרי מישהי שמכירה אותך באפליקציה לא באמת מכירה אותך, היא פונה אליך (או נענית לפניה שלך) כדי להבין האם בכלל היא מעוניינת בקשר איתך.

אז מתי עוברים משלב ה"מנסה לבדוק אם כדאי להכיר" לשלב "בקשר"?

אתם צריכים להחליט ביניכם

 

אני מבין שציפית ממנה ליחס מסוים, והנחת שאתם בשלב מסוים שכבר נקרא קשר - ואולי באמת גם זה היה הדדי ואז היא באמת ממש לא בסדר ואתה צודק לגמרי.

וזה כמובן נורא מאכזב ומעצבן.

אבל יכול להיות גם שהיא באמת חיה בתפיסה שאתם עדיין לא בקשר, אתם בסך הכל מדברים בשלב שמנסים לראות אם להתחיל קשר יהיה רלוונטי. ואז אפשר להבין אותה, או לפחות לסלוח לה.

א - י
יא - כ
כא - ל
סא - ע
פא - צ
קא - קיב
קלא - קמ
קמא - קנ+ יה"ר

שבת שלום!!

מי מחשב לי מה נשאר?

פא - צ
קא - קיב

מתמטיקה זה שלי!
@חן,

לחלוטין 🥇

וממש תודה!

נא לכוון בתוך כולנ"ו על חן, לברכה והצלחה!
תודה

מה שאתה כן יודע מה שלא תברר בקטנה..
ואז אם הבחור יהיה מעוניין תפנה אליה .
כמובן תגיד לבחור שאתה לא כל-כך מכיר אותה

אם כן - גם אם זה לא בטוח בצורה ודאית (ובחיים זה לא בטוח בצורה ודאית) אז יש לך פה משהו ביד.

תחשוב לעשות את זה בצורה שהכי תרגיש לך ולה בנוח. אם זה דרך חברה שלה. אם זה ישירות.

 

הכלל שנראה לי כדאי שינחה אותנו בנושא הזה - להציע שידוך, כמעט אף פעם זה לא מזיק. זה אף פעם לא הרג מישהו

כמובן יש בזה טיפה בושה וצריך להעזר טיפה באומץ אבל זה מאוד משתלם

 

כתבתי על זה יותר בהרחבה פה - 

המדריך להצעת הצעות!!! - לקראת נישואין וזוגיות

תעשה את ההשתדלות שלך. מה אכפת לך? אם זה יצליח זו מצווה עצומה!

את האמת הייתי במצב דומה וחשבתי כמוך שאהיה גיבור גדול וקודם אתגבר עליה. ניסיתי חודשים לא מעטים. והבנתי, שזה לא עובד ככה…
לדעתי, אם אין שום סיכוי לקשר איתו, או שהאופציה הזו מבחינתך רחוקה, אז אחרי שתקחי תקופת התאוששות קצרה, כן כדאי לצאת לדייטים ולנסות להכיר…

כמובן שמצד אחד יש את עניין ההשוואות או אם לא צלח אז מעצים את העבר …אבל יכול לקרות ההיפך ודווקא תכירי מישהו טוב יותר בשבילך. אבל! לשבת ולחשוב ולהזכר, בלי להתקדם זה הכי גרוע!

מבין מאוד לליבך, בע״ה ה׳ ישלח לך נחמה ותצליחי להתגבר ולמצוא את בחיר ליבך

אם סיימתי אתמול קשר ארוך ומשמעותי, לא הייתי מתחיל מחר קשר חדש.

אבל אם כבר עבר זמן מה, אפשר ורצוי להתחיל קשר חדש - אפילו אם הקודם עדיין תקוע בראש ובלב...

 

מה שכן, חשוב לזכור שהמטרה היא למצוא אדם נחמד וכו', המטרה היא לא להחליף את הקודם. כלומר אנחנו צריכים לשפוט את הדייט החדש בצורה נקייה, ולא כל הזמן להשוות אותו לקודם.

יש שתי רמות שאני מכיר -

אחת - תקוע בראש ברמה שהיא אפשר לפתוח את הלב כלפי מישהי חדשה. כל דבר מזכיר את הקודמת וכולי

שנייה - כל פעם שהחלל הזוגי מורגש אז היא צפה ועולים געגועים וכמה טוב היה ועצב מזה שכבר לא וכולי וכולי

 

אם אתה ברמה הראשונה - אין טעם לצאת. צריך לעבור תהליך מסויים כדי להשתחרר

אם אתה ברמה השנייה - תצא

 

אם אתה לא בטוח באיזה רמה אתה - אתה יכול להתחיל לחשוב על זה, לנסות לחשוב על להתלהב מהיכרות עם מישהי חדשה וגם לנסות לצאת עם מישהי. זה לא מדע מדוייק ולכן גם אם יתברר שאתה טועה זה בסדר גמור. מותר. 

כנראה שבאמת הכי נכון זה לצאת..

תוקעת התחושה שקשה להאמין שיש מישהו שיכול להיות יותר מתאים...

אבל זה הכל בראש, או אולי יותר נכון בלב..

קראו לי, אז באתי - לקראת נישואין וזוגיות

תגובה שכתבה פעם @בינה
בעיני מאוד יפה ונכונה

בעלי ניסה להתקדם אחרי שנפרדנו, בפועל הוא אמר לי שהוא כל הזמן היה משווה בין הבחורה אליי ולא הצליח לצאת ככה בכלל
עד שחזרנו (אני לא יצאתי באותה תקופה. בגלל זה גם נפרדנו)

נשמה תקחי קצת זמן.. תנשמי עמוק ויהיה בסדר בעז"ה. אל תמהרי לצאת לשם הלצאת אחרי קשר שהיה לך משמעותי
בהצלחה~

אישה אחת מאוד חכמה שהכרתי פעם, אמרה שאחרי קשר שלא מצליח "הבלא בהבלא מפיק"(ביטוי מהגמרא לגבי חום שמחליף חום). לעניינו היא התכוונה שכדי לא לשקוע ולהיתקע על קשר פשוט צריך להתחיל אחד חדש...

נחשוב על משהו
לא ממני

אומנם גדלתי בבית מדהים
קטונתי

ב"ה גדלתי בבית אחלה אבל תמיד חשוב ללמוד

לא אמרתי שכל מי שהוריו גרושים יתגרש גם אמרתי שיש יותר סיכויים שזה יקרה אם הוא לא ילמד איך להקים משפחה בריאה.
משל: אני נותן לך ולחבר שלך מבחן באנגלית עם תשובות ומהמבחן הזה אתה צריך ללמוד ועוד שבוע תקבל את אותו מבחן בדיוק ותצטרך לענות עליו. במבחן שאתה תקבל ללמוד ממנו רוב התשובות יהיו שגויות ובמבחן של חברך כל התשובות נכונות. מי יוציא ציון יותר טוב במבחן בעוד שבוע? זה שלמד מהמבחן שקיבל 100% או זה שלמד מהמבחן שקיבל 30?

הבית מחנך בכך שהוא מקנה לאדם תפיסת עולם. בתור ילד אתה לא יודע מה נכון ומה לא ואתה לומד את זה מההורים. גם אם ההורים טעו בדרך שלהם הילד לא מכיר מציאות חיים אחרת. הוא לא יודע איך משפחה בריאה מתנהלת ומה בדיוק היה פגום בהתנהלות של ההורים שלו ומה היה נכון. שיעור הזוגיות הכי טוב שיכול להיות הוא לחיות עם משפחה בריאה (זה המעלה הענקית של שימוש תלמידי חכמים). מי שלא היה לו את זה יצטרך ללמוד את זה ממקורות חיצוניים או שהוא יחזור על אותם טעויות כי הוא לא ידע שזה טעות וכי הוא לא מכיר משהו אחר.

לאדם יש זכות בחירה. אבל כדי לבחור בטוב צריך לדעת מה טוב וילד שגדל במקום של זוגיות חולה מעולם לא ראה מה הטוב שצריך לבחור בו

אין אנשים שגדלו בבית שהיתה בו נגיד זוגיות לא תקינה,

וכל השנים הם ידעו שזה לא תקין?

מה שאתה מתאר זו מציאות מאוד מסוימת. אני לא חושב שהיא נכונה תמיד

במיוחד את המשפט השני. אתה יכול לנסח את זה שוב?

היתה בו זוגיות לא תקינה,

לא יודע מהי זוגיות תקינה ויצטרך ללמוד זאת ממקורות אחרים.

אני רק הערתי שזו מציאות מאוד מאוד ספציפית,

כנראה רק במצב כזה שמי שנולד לאותה משפחה לא הוציא את הראש שלו מחוץ לבית וכל מה שהוא מכיר זה את הבית שלו.

יש הרבה מאוד שגדלו במציאות כזאת, וגם בלי ללמוד הם בהחלט יודעים מהי זוגיות תקינה. (ולפעמים דווקא בזכות זה שגדלו בזוגיות לא תקינה- הם ידעו טוב יותר מכל אדם אחר)

 

נ.ב. עכשיו אני רואה שadvfb הרחיב על זה 

באמת? ראיתה כל כך הרבה בבתים של אחרים וראיתה את ההתנהלות שם? וגם בתור אורח אם מאוד מעדנים את התגובות שלהם בפניך ושומרים דברים בבטן.
advfb הביא דוגמא ממציאות של חוסר ולא ממציאות של טעות. הרבה יותר קל לבנות ממקום של חוסר מאשר ממקום של טעויות שמצריך גם להרוס את הישן ולא רק לבנות חדש.
אביא דוגמא מספר שקראתי (זוגות זוגות) מסופר שם ע בחורה קרייריסטית שבאה ליועץ עם בעלה שניה לפני גרושים. האחיות, אמא וסבתא שלה היו קרייריסטיות גרושות כולם. היא מאוד אהבה את הרעיון של להיות קרייריסטית ולא את הרעיון של גרושה היא לא חשבה שיש קשר בין השניים ולא הבינה למה גם לה יש זוגיות גרועה. רק המטפל הזוגי הסביר לה שזה קשור לזה שהיא קרייריסטית ולדעות פמיניסטיות שהיא גדלה עליהם וחשבה שהם האמת. (הוא לא אמר לה לא להיות קרייריסטית רק לימד אותה איך לנהל זוגיות בריאה מהמקום הזה)

גם אם אתה לא מסכים עם ההסבר שלי (שאגב הבאתי ממחקרים שקראתי ומספרים שלמדתי) אתה לא יכול להתכחש לעובדה שרוב הגרושים הגיעו ממשפחות שהיו בהם גירושים

לא הבנתי את החילוק שלך בין מציאות של חוסר מול מציאות של טעות. מה אתה מגדיר כחוסר ומה כטעות?

ולמה ההשפעה שלהם שונה?

ודבר שני - אני אמנם לא חקרתי את הנושא, ואני כותב מהיגיון אישי.

לדעתי אדם לא חייב לגדול במציאות מיטבית כדי לדעת מהי מציאות מיטבית.

זה בדיוק הקטע שכל הכרה של דבר בנויה מהכרת הדבר ומהכרת הפכו, מההיפך אתה גם יכול להכיר את הדבר - זה משלים את ההכרה הישירה.

 

אגב, אתה חקרת את הנושא?

לגבי החלק הראשון- מה יותר קל לך? להתחיל הרגל חדש או לסתור הרגל הופכי ולהתחיל הרגל חדש. מה יותר קל? להסביר לאדם על דבר שהוא אף פעם לא חשב עליו, או להסביר לאדם שכל חייו חשב הפוך? יותר קל לבנות בית בשטח פתוח מאשר בחורבה.
לגבי הדבר השני אני למדתי את הנושא אבל לא חקרתי.
"אדם לא חייב לגדול במציאות מיטבית כדי לדעת מהי מציאות מיטבית"- השאלה אם הוא יודע איך להגיע למציאות המיטבית הזאת. תגיד לי הזוג הנשוי שהתגרש אחרי שנתיים... תגיד לי הוא מטומטם? הוא רואה שהמציאות שהוא נמצא בה לא מייטבית אז למה הוא לא לומד מהטעויות שלו והופך את הזוגיות שלו למייטבית? שפשוט יראה מה הוא עושה לא נכון ויעשה הפוך... על פי ההסבר שלך לא היו גירושים בעולם כי כל אחד היה מכיר ברע ומתנהג להפך. ואם ההורה לא יודע לעשות את התהליך הזה של "הזוגיות פגומה אז בו נעשה הכל הפוך וזה יעבוד" אז כל שכן שהילד לא יוכל לעשות את זה/יעשה את זה וזה לא יעבוד לו
ילד שגדל במשפחה עם יחסים לא בריאים לא ידע מה בדיוק הפך אותם ללא בריאים. הוא לא ידע לשים את האצבע על הנקודות ששברו את הקשר הזה לרסיסים
חוץ מחוסר הכרה מה ההורים עשו טוב וצריך לשמר ומה עשו רע וצריך לשנות- לעשות הפוך זה לא דבר שתקף תמיד- "אם אני אחמיא לאשתי אז היא תרים את האף ותתגאה"- זה דברים שאנשים חכמים אומרים מ"היגיון אישי". ההיגיון האישי לא תמיד נכון וההפך של התנהגות רעה היא לא תמיד טובה. זה לא שיש 2 תשובות ואם אבא בחר בתשובה א וטעה אני אבחר בתשובה ב ואהיה צודק- החיים הזוגיים הרבה יותר מורכבים מזה.

יצאתי נגד ההכללה שנשמעה לי מדבריך שכל אדם שגדל בבית עם מציאות לא תקינה - לא יודע בעצמו שזו מציאות לא תקינה, ולא יודע מה זה מציאות תקינה מבחינה זוגית.
אז לא, לא כל אחד.

מה שאמרתי לגבי מציאות לא מיטבית לא קשורה לזוג נשוי. דיברתי על אדם שגדל במציאות לא מיטבית = למשל זוגיות לא תקינה במשפחה המקורית שלו. זה ממש לא אומר שהוא לא יוכל להקים משפחה לתפארת, גם בלי ללמוד. בדיוק כמו שאני מניח שאתה ועוד רבים אחרים לא לחוצים כל כך ללמוד את הנושא מעבר לרמה סבירה, כמו כל אדם נורמלי.

אתה לוקח את הדברים שלי ממש לכיוון מוקצן וזו לא כוונתי.
חלקתי על ההכללה ששמעתי מדבריך,
(אגב בלי קשר לדיון העקרוני - אולי יכולה קצת לפגוע במי שגדל במציאות כזאת, ודווקא מאוד מצפה לבנות זוגיות תקינה ויודע מה זה אומר)

אני ממש מאמין בבחירה חופשית ושאדם יכול לבנות זוגיות בריאה ולא משנה מאיזה בית הוא הגיע

"דיברתי על אדם שגדל במציאות לא מיטבית = למשל זוגיות לא תקינה במשפחה המקורית שלו. זה ממש לא אומר שהוא לא יוכל להקים משפחה לתפארת, גם בלי ללמוד." אני דיברתי על מצבי קיצון אך גם על מקרים רגילים ונורמליים- אני חושב שכל אדם שרוצה שהזוגיות שלו תהיה יותר טובה משל ההורים שלו צריך ללמוד איך עושים זוגיות טובה. כי בלי לימוד או לפחות התבוננות אדם יעשה על אוטומט מה שהוא ראה בבית
אז לא, לא הקצנתי. לדעתי רוב בני האדם צריכים ללמוד איך מנהלים זוגיות בריאה. אם הוא יצליח בלי זה? יכול להיות אבל יהיה בזה הרבה יותר כישלונות וניסיון וטעיה וגם הזוגיות עצמה תצא פחות טובה בלי לימוד.

 

שבת שלום!

זה בעיקר הרבה לימוד על יחסיים בינאישיים בכללי.

ולימוד על קשרים אינטימיים (שיכולים להיות גם אם חברים)

זה מכסה כבר המון.

אבל אני בעד ללמוד מספרים (הרצאות גם טוב אבל פחות לדעתי).
כמה ספרים על יחסים בין אישיים אתה מכיר? (חוץ מספרי מוסר של ראשונים) אני מכיר אחד (גם אתה יכול להצליח בחברה)

אבל חוץ מזה אני חושב שממש חשוב לימוד מספר על זוגיות בין איש ואישה דווקא- בספרים האלה מראים על הבדלים בין המינים והיחס הראוי לכל אחד. אדם שיתנהל עם אישתו כמו עם חברים שלו מחכה לו זוגיות סבבה מינוס

מדברים בעיקר על יחסים בינאיישים.

בעצם, כל הספרי זוגיות עוסקים הרבה מאוד בדברים המשותפים למערכת יחסים גוגית וגם לשאר מערכות יחסים.

 

הידיעה בהבדלים בין איש לאישה כוללת גם את הידיעה במשותף. רק מוסיף, לא סותר את מה שאמרת.

יותר משנה מה אפשר לעשות עם זה...

התשובה היא - המון!

 

האם זה פשוט? ממש לא.

 

והלימוד מהעדר הוא גם לגבי טעויות.

מי שיודע שהוא גדל על טעות זה סוג של העדר והוא יכול להרגיש את הצורך שלא מומש אצלו וממילא להתחבר אליו נפשית.

דווקא בגלל שההורים לא היו משהו בתחומים מסויימים אפשר ללמוד מזה המון, לעבור תהליך משמעותי לאור זה, ולהיות הורים ובני זוג מצויינים. מודל רע הוא דורש התייחסות מורכבת אבל כאשר מתייחסים אליו בצורה נכונה הוא יכול להעצים. בדברים מסויימים - לא פחות ממי שהיו לו 'הורים טובים'.

 

בספר על דפנה מאיר ('מה יקרה אם אמות מחר') כתוב שהיא אמרה על עצמה שדווקא בגלל שהיא גדלה ללא הורים היא ידעה יותר טוב את הצורך של ילד בהורים ובגלל זה היא היתה אמא מעולה לילדים שלה

בסופו של דבר, תלוי באופי של המדוברים ובבחירתם.

 

יש כאלה שאדרבה, מפיקים לקחים ונזהרים יותר לשמור על בתים יציבים.

זה לא מחייב בכלל. הורים של אבא שלי התגרשו כשהוא היה בן 13
אבא ואמא שלי נשואים באושר ובשמחה כבר הרבה שנים, דווקא בגלל שהוא בן להורים גרושים הוא נזהר מזה כמו מאש ויודע לא לעשות את הטעויות שהם עשו

למידה מההורים היא לא חד משמעית כמו שמתארים אותה, שתי ילדים מאותה משפחה יכולים ללמוד מהוורים שתי דברים שונים- אחד מעתיק את דפוסי ההתנהגות והטעויות והשני לומד מהטעויות ונוהג אחרת

לא לגיטימי בכלל בשום דייט..

1. לגבי דייט במעיין בכלל - בכפוף להלכות ייחוד וכו', מתי שמרגיש בנח, עניין נטו של זרימה.
2. לגבי להיכנס למים - בלי חולצה נראלי לא מתאים, עם חולצה לא רואה בעיה(לא מזמן אחיות שלי נתנו לי על הראש בכללי על הקטע שבנים נכנסים למעיין בלי חולצה.. סתם נקודה למחשבה על הדרך).

נ.ב פעם עשיתי דייט במעיין(אגב, זה היה דייט ראשון) ופשוט נכנסנו בתורות למים..

בדייט תתלבש כמו שאתה מתלבש ברחוב. גם אם הדייט הזה הוא במעיין.

לא צנוע להוריד חולצה ליד בחורה. לא צנוע לחשוף את הגוף מולה, ולא צנוע שהיא תראה אותך ללא חולצה. צניעות בין המינים זה דבר די בסיסי ומאוד מוכר אצל דתיים, מפתיע אותי שאתה לא מכיר את זה. 

 

וגם לא נראה לי נעים לבחורה לשבת בצד לבד, בזמן שאתה נהנה לך במעיין... 

דייט במעיין זה אחלה ממש, כשזה מישהו שכייף איתו ואין ייחוד.
לגיטמי להוריד חולצה ולהיכנס?
אולי כשחברים ממש,על סף אירוסין, בדייטים ראשונים נשמע לא נעים ומביך🙈

(וכשיש לבחורה עוד מה לעשות חוץ מלשבת ולהסתכל עליך כשאתה חשוף)

(היא יכולה לנפנף מנגל/לאכול/להכין אוכל/לנגן/לצייר/לגלף עצים. מלא דברים)

רעיונות טובים
במיוחד המנגל. נהיים רעבים כשנכנסים למים

ולגלף עצים? עדיין עושים את זה?
חשבתי זה רק אצל מי שגדל על המומינים

פחות מתאים נראה לי בשלב הדייטים...

בתור בחורה לא נראה לי שהייתי מרגישה נעים להיות במצב כזה

בהתחלה זה לא לעניין כי זה לא שייך

ובהמשך זה לא לעניין כי זה כבר שייך מידי ולמה סתם להוסיף קושי?

 

ואם אין אז בכל מקרה להמנע מזה

לא רק לא לעשות את זה כי "אמרו שלא לעניין"... בנאדם צריך שההרגשה שלו תהיה כזו

שאחרי החתונה.
לפני זה לא צנוע לדעתי...

תלמד מאבותינו 

באר זה ה-דבר

 

תוכל להסתפק בלמזוג לה מים מדלי

לא לפני חתונה.

יצא לי לראות זוג בדייט שהיה נראה מהדייטים המתקדמים , כשהבחורה שכשכה רגליים והבחור נכנס כולו (טוב, הוא היה לבוש ובכל זאת....)
היה נראה לא טוב בכלל.

עוד לא

ודאי! בעז"ה!
@ברוקולי היא כופרת! 😠

איזו מצווה!

אבל בהחלט משהו שצריך לקחת בחשבון.
תלוי מה התכנון הספציפי שלו: אם זה להישאר בישיבה, זה מצריך לגור במקום שמאפשר לו את זה (לא חשוב אם ליד או לא). ואם זה פשוט להמשיך ללמוד, אפשרי לחשוב על מקום אחר שיכול גם להתאים לשניכם יותר.
לגבי פרנסה: הוא מקבל מלגה וגם יכול (וראוי..) להכניס קצת מהצד. בגדול זה דורש מוכנות לחיים שכאלה. או שהאישה היא המפרנסת העיקרית, או שחיים בצימצום יותר. בכל מקרה, משהו שצריך לתת עליו את הדעת.
בכל אופן, כמו שאת רואה, זה לא גרוף לכאן או לכאן..

מכירה הרבה בנים שהחליפו / נסעו / נשים שנסעו
זה לא גורף - תלוי בצורך ויכולת

לרוב זה יהיה גם הרצון של האישה לגור במקום שמצמיח את הבעל

"בתוך ההצהרה הזאת מקופלת דרישה/ציפייה שהמיועדת תסכים ותרצה לגור ליד הישיבה שלו, וכן שהיא תפרנס אותם?"
התשובה היא לא.
לגבי מגורים: הרבה פעמים כשיש צורך הוא יסע לישיבה או יעבור ישיבה.
לגבי פרנסה: יש מלגה, ואם צריך הוא יעבוד מהצד (זה מה שרוב האברכים אצלנו עושים)
זה כן אומרשבשנים הראשונות לחיים תחיו קצת בצימצום
זה כן אומר שעד 7 בערב בערך הוא לא יהיה בבית (חוץ מהפסקה קצרה באמצע
בקיצור שאת מעריכה את התורה ורואה חשיבות שהבית שלך יקום מתוך מקום של תורה ואת מוכנה גם לקריב בשביל זה

השאלה אם זה מתאים לך ..
לי בכל אופן זה לא מתאים ורק מלחיץ אותי שאני לא אצליח לפרנס לבד .
וכן את לא הוזה זה די מה שאמרת .. תשאלי אותו בצורה עדינה מה הוא מצפה מהבת זוג ומה הוא מקריב.

קשה לי להאמין שמישהואומר את זה בתור דרישה.
ולמעיישה אני חושב שכדאי פשוט לשאול את זה בשלב הבירורים בצורה מפורשת..

אנשים שוכחים שבכתובה כתוב אני אזון ואפרנס ואכלכל... וחושבים שכתוב את תזוני ואת תפרנסי ואת תכלכלי..

כמובן , מעריך מאוד את מי שיושב ולומד ברצינות וק"ו מי שמקדיש את חייו ללימוד תורה  . אבל צריך לזכור שגם אם האישה יוצאת לעבוד האחריות לפרנס(כמובן גם על התורה) נשארת על הגבר. כמו שהאחריות של האישה על הבית ויכול להיות שבפועל הגבר יהיה זה שעושה הכל ומבשל ומסדר אבל האחריות באופן עקרוני עליה. זו מן חלוקת תפקידים שיכולה לעזור להוריד מהלחץ לדעתי.

מוכנה בהחלט למצב בו אהיה המפרנסת העיקרית של הבית בתקופות מסוימות אך לא מוכנה לקחת על זה את האחריות. זה ממש מרגיש לי שלו.
לא הבנתי מה התכוונת במשפט האחרון?

כמו שאמרת שאת לא מוכנה לקחת את האחריות לצמיתות . אם מבינים שזה באופן זמני והחלוקה העקרונית נשארת, זה מוריד לחץ.

כמו כל דבר, על רשימת השאלות שהעלת מומלץ לבדוק מול הבחור הספציפי בבירורים מראש או בפגישות עצמן. אבל:
1. הרבה אברכים עוברים למקום זה או אחר בגלל הצורך של האישה.
2. אברך מקבל מילגה ובחלק מהישיבות גם דיור.
3. הרבה מהאברכים משלימים הכנסה בעבודה חלקית בבין הזמנים, ערב וכד'.
4. כל הנקודות שמפריעות לך, רלוונטיות גם לבחור שמתכוון ללכת ללמוד מקצוע - לא פעם הוא הרבה יותר כבול למקום לימודים ספציפי ולא רק שלא יכול לפרנס ברווח, הוא גם צריך לשלם שכ"ל...

נתת לי נקודות למחשבה

זה אומר שהוא ישמח שאישתו העתידית תעזור לו בזה, אבל תמיד יש סיכוי שהוא ישמח להתגמש בשבילה

ואם כולם כאלה- אולי מישהו בייניש פחות מתאים לך?...

שאלתי כדי לדעת אם אני צודקת בכך שיש כאלה שלזה מצפים.
עכשיו אדע פשוט לשאול על זה ישירות מראש

אומר לפרנס אותך.

אגב, אני חושבת שעשיתי טעות דומה בשיחת טלפון הראשונה שלי אי פעם עם בחור 

שעות אכלתי את עצמי אחר כך על הפליטת פה הזאת חחח

אז תאלצו פשוט להאמין לי שזה היה מביך ומצחיק גם בלי לשמוע את הסיפור

לי בשיחה הראשונה עם בחורה ראשונה שיצאתי ניתקתי באופן פתאומי לקול צעקותיו של מפקד טירונים שמצא אותי אי שם בקצה הבסיס ב2 בלילה מדבר בפלאפון
מסכנה שעה היא לא הבינה מה קרה

ולעשות שיחת טלפון ראשונה ב-2 בלילה זה בהחלט לא מקצועי

בטירונות אין זמן אז צריך בזמנים כאלה..

ואגב השיחה התחילה לפני 12🤦

פשוט נגררה מלא זמן



ואכן אני לא מקצועי אני פשוט זורם ומה שיוצא זה מה שרוצה

הייתי בקשר עם מישהי עם שאמרה שהיא רוצה להתאבד... אז החבאתי את הפלאפון שלי בשביל לדבר איתה בלילות... המ"מ עלנ על זה כי המש"ק ת"ש התקשר אלי יום אחד... קיצר בלאגן, בלאגן... צעק עלי מול כל המחלקה והסמל העיר את כולנו בלילה בגללי והריץ אותנו... (זה היה היום האחרון שלו, אז אולי זה גם סתם היה בשביל השבירת דיסטנט...)

אני האמת פשוט גררתי את המפקד לשיחת נפש של איזה שעה וחצי בלי שהוא שם לב ובסופה וויתר לי על העונש ועל עוד עונש הרבה יותר חמור שהיה מגיע לי חחחחח🙊

אם 'הרמה הדתית' היא אותה 'רמה' אז גם אם הדעות חלוקות יש מכנה משותף מספיק רחב כדי ליצור מטרות משותפות ולהזדהות אחד עם השני

שכמובן שכן

כל עוד יש הסכמה על הדברים הבסיסיים שזה אורח חיים דתי

וכמובן מידות טובות ותקשורת מצויינת אז מה הבעיה? השקפה מעט שונה? נו ביג דיל..

כל עוד התקשורת טובה, אפשר להבין ולהכיל גם דעות שונות.

 

אחרי הכל אתם לא אמורים להיות קופי פייסט אחד של השניה

וכאמר רז"ל "כשם שפרצופיהם שונים כן דעותיהם שונות" 

 

מה גם שלכל השקפה יש יתרונות שאפשר ללקט אתה תוכל למצוא את הדברים הטובים בהשקפה שלה 

והיא בשלך 

 

ההליכה שלך בדרך שלך תמנע ממנה ללכת בדרך שלה (או להפך)? אם לא אז לא נראה לי שתהיה בעיה (אבל שוב כל מקרה לגופו)
הייתי ממליץ לדון איפה תגורו כי שם הרבה פעמים יש סתירות בין אידיאולוגיות שונות

נראה לי זה תלוי כמה מקום תופס השקפת העולם בחיים שלך ומה היחס שלך להשקפות עולם אחרות בכללי בחיים. אני יודעת על עצמי שלא אצליח לחיות לצד מישהו שמאמין בהשקפת עולם אחרת, כי זה משהו מהותי ומרכזי מאוד בחיים שלי.
אבל אני מניחה שיש אנשים שיכולים לחיות בשמחה ובטוב לצד אנשים עם השקפת עולם אחרת, לא כי הם פשרניים חלילה, פשוט כי יש להם יכולת הכלה גדולה/רמת החשיבות של הקשר והכימיה (לדוג') היא גבוהה יותר מבחינתם מאשר התאמה אידיאולוגית מדויקת.
כמובן שאני לא מדברת על השקפת עולם שלגמרי סותרת את שלך, מצב כזה הוא הרבה יותר מורכב. בסוף אם תיבנו בית משותף איך תצליחו להגיע להחלטות בענייני חינוך ילדים?
אבל אם מדובר פשוט בשאיפות שונות ודגשים שונים בחיים יש אנשים שזה סבבה להם, ופשוט העולם האידיאולוגי פחות נמצא בשיח הזוגי וכל אחד גודל מהמקום שלו לבד.
נראה לי 😅 לא מניסיון חח
בקיצור, זה דורש לעשות שיעורי בית ;)
תבדקי מה היכולות והרצונות שלך, ואיפה את רוצה שהזוגיות שלך תיכנס או לא תיכנס בנושא הזה.
מקווה שכיוונתי לדעתך, מוזמנת לדייק אותי אם לא(:
בהצלחה!

נכון, יש מקרים לא מעטים שניגודיות מצליחה מאוד, ואף משפיעה לטובה על קשת הדעות בבית...

 

אך - ברוב המקרים לצערי זה לא כך.  גם אם כל מקרה לגופו.

 

מספיק לקרוא בפורום נשואים טריים על הזוגות שקשה להם שינוי הגישה ביהדות... עד מצב לא בריא בכלל.

 

אם היית מעסיק - והיה בא אליך מישהו עם נסיון תעסוקתי מתאים, אך עם "דעות ברוח אחרת לשיפור המקום", ייתכן שהיית מקבל אותו לשיפור מקום העבודה. רוב המעסיקים - לא יקחו בחור צעיר ברוחו שמגיע מראש עם דעות חדשות. [אני לא מדבר על אנשים שזה תפקידם, או מנוסים]

 

שניכם חדשים בתחום הזוגיות, כך נשמע, ולהתחיל חיים עם ניגודיות בנושא כל כך חשוב, שהוא בסיס הקשר ? היית מציע לך לברר מה מהות הניגודיות במבט על הדת, מול הרב שלך או דמות רוחנית, שתוכל להאיר את עיניך, במה זה עלול להתבטא בהמשך החיים.

 

בהצלחה רבה !!!!!

בסיס משותף זה כר פורה בהחלט
כשיש רצון ולב טוב ומידות
וכבוד והערכה הדדיים
אפשר ללכת אחד לקראת השני.

אישה

משפטים של הומור בלבד נחשבים יותר טובים ממשפטים של הומור ומחמאה?

כי מחמאה זה מחייב.
הומור זה נייטרלי.

את מחוברת לכאן הרבה? ;)

אתה באה לכאן הרבה

 

חחחח לא מצחיק

אהלן אני אח של מתן צור > אהלן איזה קטע הייתי בטוח שאת אחות של (שם של איזה מישהי מפורסמת)

מבקשת יפה ובנימוס שהבלנית לא תכנס והיא מחוייבת לפי חוק לא להכנס.
שיהיה במזל טוב ובנין עדי עד

אמא/דודה/חברה/אחות...

מכירה שעושות כך וזה בסדר. בדרך כלל יושב על טראומה או פגיעה לא עלינו...

וזה אפשר בכל מקווה לא?

אבל בטח יש הרבה מקוואות שכן

מותר גם, כן, נא לא להרים גבה, שהבעל ישגיח...

 

וניתן לטבול גם בים ... או במקווה מים מוסתר, ולא חסר בריכות טבעיות/ים בדרום....

 

ולפי החוק הדש, ניתן לבקש מהבלנית , טבילה אישית ללא בלנית.

 

https://mikve.net/content/19/

 

אגב, אני מניח שהשואלת רוצה להיטהר גם אחרי החתונה, ולא תמיד מעוניינת בבלנית ...

 

תודה על ההערה, אכן לא התעמקתי בנקודה.

לא מקום לגבר להיכנס אליו בכלל

מפריע לי הגברים שמחכים מחוץ למקווה- במיוחד אצל זוגות טריים, תחכו לאישה בבית, מה כל כך קשה להמתין עוד קצת...

ברור שלא יתנו לו להכנס למקווה...

ולא שייך שגבר יחכה מחוץ למקווה...

 

* שמא יראה "אחרות" - בעיה הלכתית קצת ...

* שמא יראה "מכרות/שכנות" שלא בטוח שרוצות שידעו ....

 

זה הזמן להכין דברים טובים ומפתיעים לאישתו

"בלנית" לא הכוונה בלנית המקווה, אלא אישה אחרת שרואה שהטבילה כשרה. ממש לא פשוט שזה כך... אני חושבת שיש היתרים לשעת הדחק כשאין לה אישה שתתלווה אליה אבל גם על זה לעניות דעתי אין הסכמה נרחבת אצל רוב הפוסקים הגדולים. תקן אותי אם אני טועה. מצד שני, יכול להיות שאישה שמאוד תסבול מכך עקב טראומה או פגיעה יכולה להיחשב כמקרה של "שעת הדחק", אבל בשביל זה צריך לשאול פוסק הלכה רגיש בעל כתפיים רחבות...

אבל היא שאלה בעניין... וכנראה שיש לה עניין כזה או אחר.

ניתן לקרוא בהרחבה פה:

בלנית, כן או לא? - ישיבת הר ברכה

 

יש רבנים בעלי שיעור קומה, שדורשים בחורה מגיל 12 ויום אחד [שבטח לא עברו הסמכה].

 

גם רב השכונה שלנו [בעל שיעור קומה בלי כל ספק] דיבר על כך לא מעט בדרשות ערב שבת, במיוחד שמדובר על נשות רבנים [למשל] , שאינם מעוניינות שכולם ידעו, וחלקן הולכות לים. או למקווה פרטי.

 

ושוב, למיטב הבנתי, היא שאלה ככלל [וגם לאחר חתונה, שאז יש את הבעל]. ועצם השאלה - מראה כי היא מחפשת הלכה מפורשת שתתיר. ויש מי שיתיר.

 

 

להתיר בלא שיהיה אף אחד שעומד על גבה, זה מאוד דחוק.

"

, עצם ההיחשפות בפני אשה זרה יוצרת בקִרבן תחושת מבוכה רבה, עד כדי כך שהן מוכנות להשקיע זמן וכסף כדי לטבול במקום בו יחסכו מעצמן אי-נעימות זו. במציאות כזו, נראה שהטוב ביותר הוא שהטובלת תביא עימה חברה שממנה אינה מתביישת, והיא תוודא ששערותיה נכנסו למים. אם אין אפשרות לנהוג כך, או כי גם מכך הטובלת נבוכה, או כי כללי המקווה אינם מאפשרים זאת (שאשה שאינה טובלת כעת תיכנס לתחומי המקווה), יש מקום להגדיר גם מקרה זה כ'שעת הדחק', ולהקל לאשה זו לטבול ללא בלנית. נראה שבמידה וניתן לסדר שהאשה תטבול בנוכחות בעלה – זה הפתרון המועדף (במקרה זה תיכנס למקווה ללא נוכחותו, תטבול פעם אחת, ואז הבעל יגיע להשגיח שבטבילה השנייה שערותיה תשקענה כולן במים). אך במידה וגם פתרון זה אינו בר השגה (כפי המציאות הרגילה במקוואות נשים), ניתן לראות במקרה זה כ'שעת הדחק', ולהתיר לה לטבול על ידי הנחת רשת בצורה רפויה על שערותיה, באופן שיבטיח את כניסתן המלאה למים אך לא יהווה חציצה; או על ידי אחיזת שערותיה בידיה בעת הכניסה למים, ושחרורן בתוך המים.

כל זאת כאשר מדובר על אשה בעלת שיער ארוך, אולם אם יש לה שיער קצר כשל גברים, יכולה לכתחילה לטבול ללא נוכחות בלנית, אם מרגישה אי נוחות מנוכחותה."

 

*כאן ברשותכם אסיים את תגובותיי בנושא. גם כי זה אינו פורום הלכתי, וגם כי זה אינו נושא לגברים

תפקידה הוא לבדוק שכל הגוף כולל השער נמצא מתחת למים בו זמנית.
בלנית כיום זה יותר כדי לראות שהאישה נוהגת כהלכה אבל אם האישה יודעת את ההלכות מספיק ילדה בת 12 (בשעת הדחק גם הבעל יכול, ובחושך יכולה גם לבד אם תקשור את השיער ותוודה שהוא מתחת למים)

(עשיתי מבחן רבנות בנידה)

לבעל מותר להשגיח על אשתו כשהיא טובלת?

אבל הם עדיין אסורים אז, לא?

חידוש של גדולי האחרונים, היות והיא עתידה להיות מותרת מיד - אין יצרו תוקפו

מדובר במהרש"ל, נוב"י ועוד. לא באיזה אחרון בן דורינו 

המהרש"ל נהג כך למעשה וכן אחד נוסף מגדולי האחרונים.

אלא מתי מתירים את זה.

מודה שלא מונח מספיק, חושב שכן משמע מהאחרונים.

אני בודאי לא פוסק..

זה מותר רק בשעה"ד, ואףפעם לא באופן קבוע.

מובא בקישור למעלה (הר ברכה)

שנראה לי יותר תקבלי תשובות בנשואים טריים

יש בדרום הר חברון מקווה מתוק שבכיף יתנו לה