פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 263)

מה זה חסרונות ויתרונות? השאלה אם כיף לכם ועושה לכם טוב להיות ביחד ואם יצא לכם מזה משהו...

יצא לכם לדבר על ההתלבטות? לנסות להגדיר אותה? הוא יוכל לקבל עזרה ממך בזה?

ובאמת זה לא בריא שאי אפשר לדבר על הקשר. חייבים לדבר על הקשר.

אל תכעסי עליו. זה עניין של מודעות. הוא אחרי זה יכעס על עצמו מספיק

מאשר לפתוח את זה מולו?

נראה לי זאת תהיה דרך שלך לסגור את הסיפור על הצד הטוב ביותר

כמובן ברגישות...

לאו דווקא את כל מה שאמרת אלא תשימו את הדברים על השולחן! אי אפשר לקיים מערכת יחסים לא כנה, זה לא טוב. תדברו על גם מה שפחות נעים ותדברי מה את מצפה ממנו ביחס להתלבטות. התפילה היא מצויינת אבל נשמע שהפתרון המעשי הוא בעיקר אצלך

תסבירי לו את הצורך שלך על שיתוף התחושות באופן הדדי בקשר.

זה 'צורך שלך'. ברגע שאת מציגה את זה ככה זה הרבה יותר נעים מאשר שדר שזה 'בעיה בו' והוא 'לא מספיק ככה וככה'.

תסבירי את הרגשות שעולים לך בלי לאשים אותו ובזהירות על כבודו הוא ישים לב לזה ויעריך את זה. ולהיפך - אם תבואי מתוך עמדה שיפוטית כלפיו הוא גם ישים לב זה. ולכן קודם כל תסתכלי בעצמך איך כדאי לך להסתכל על זה

בעניין

אני חושבת שזה ממש תלוי.

לפעמים הצד השני משתף אותנו בהתלבטות (שזה חשוב), וגם אם הוא ינסה את המקסימום שלו- אנחנו נפרש כל דבר קטן בתור דחיה או שיקוף של ההתלבטות, גם אם זה לא מעיד על כלום. 

לפעמים הבנאדם באמת לא שם.

ולפעמים זה גם וגם. הוא יכול לייבש כי פשוט אין לו כח, אבל זה יכול לקרות גם כי היה לו יום קשה.

צריך לבחון אם דברים מועצמים אצלנו כי אנחנו מפרשים את נקודת המוצא של הצד השני.

זה נשמע לי הגיוני לא להיות סגור עדיין אחרי חודש. לגיטימי שיש עוד התלבטויות.

אבל!

את לא אמורה להרגיש ככה באופן מתמשך. אם גם אחרי שניקית את הפרשנות שאולי אולי קיימת אצלך- שווה לעשות שיחה. אחלה שהוא לא יודע. אבל הוא צריך לתת את התחושה שהוא מנסה ב100%. 

ושאלה- את מרגישה שלא כזה באלך עכשיו גם כי הוא מורח? אם לא הייתה את הנקודה הזו, עדיין היית בעניין?

כמובן שאת יכולה להחליט שזה לא מתאים לך ולחתוך...

יוצא לי להיכנס לפעמים לאתר (בשביל חברות שלי) ותמיד שאני רואה כרטיס שכתוב עליו 'אספר בהמשך' בלי עוד פרטים, זה נראה לי ממש חבל. כבר נרשמת, שילמת עשית את המאמץ, אז בחייאת תנדב פרטים כדי שיוכלו לפנות אליך.

אני מניחה שהאנשים האלה לא באמת רוצים שיפנו אליהם כנראה.. (וגם יש את האלה ששמים תמונות לא ברורות שלהם, או עם משקפי שמש.. אם כבר בחרת לשים תמונה, אז שתהיה ברורה)

אספר לך פעם פתחתי פרופיל פיקטיבי של בת ולא רשמתי שום דבר ושלחו לי הודעות על כלום.

אני יכול לחשוב על זה שאנשים מעדיפים לא למסור את הפרטים שלהם ולחפש בעצמם מי שנרעאה להם מתאים ולשלוח לו הודעה.

ברגע שאתה פונה למישהו אז הוא יראה שכתוב "אספר בהמשך"...

מנסים לברר קצת יותר מראש, אבל חוץ מזה - מה הכוונה "הם בשוק מזה"? את מדברת על היכרות ארוכה או קצרה?

באופן כללי, מי שלא יודע לקבל לא - אז כנראה שהצעד הזה היה נכון מלכתח'...

זה לגמרי מבאס להפסיק קשר מצידך (לכן למשל אני מעדיף שהגברת תעשה את זה), מצד שני אם החלטת - אז זו גם ההחלטה הטובה ביותר לגבי מי שנפגש איתך, כלומר את צריכה להרגיש שזה בעצם טוב לו, גם אם כרגע הוא לא מקבל את זה רגשית. לי זה עוזר קצת עם המרירות שאחרי.

עצתי לך לדייק את מה שאת מחפשת, ולהציב לעצמך הגדרות ברורות מתי את הולכת על ההצעה ומתי לא.

הבירור בינך לבין עצמך הוא חשוב ועשוי למנוע עוגמת נפש.
תשאלי את עצמך על מה את מפסיקה קשרים,

האם זה על תכונה כזאת או אחרת, אולי מראה מסוים,

אולי יש משהו שמכשיל את הקשר מראש ויכול להימנע.

לזרום עם קשרים עד שמרגישים ש'זה לא זה' - זה לא חכם, עדיף לעבוד על המודעות העצמית ולהגדיר. אני מסכים שאין 100% בהגדרות, ואסור שיהיה ככה (כי הנפש שלנו הרבה יותר מזה!), אבל אני חושב שלהגדיר את מה שהוא כן ביכולתנו - זה ממש ההשתדלות הנדרשת.

ככל שתשימי את האצבע על הדברים שמפריעים לך מראש, כך תוכלי למנוע אותן,

ולהיפגש עם אלו שיותר מדויקים לך.

בהצלחה

מאמינה שיהיו פה כאלה שיתעצבנו בלב ויאמרו וואי שאלו יהיו הצרות שלך, ותגידי תודה שטוב לך ורוצים בקרבתך, אבל באמת? את צודקת שקשה לך.. זה באמת קשה.. באמת מרגיש לא נעים..

מזדהה ומכירה מאוד את התחושה שרוצים שלכולם יהיה טוב ונעים...

זה אופי מדהים ומהמם אבל צריך להיזהר ולשים לב שאנחנו קשובים לעצמינו!

אסור אסור אסור להיכנס למקום מרצה בעניין הזה. אסור לך לדרוך על הרצונות שלך כי את מפחדת לפגוע.

זה לא נכון ולא עושה טוב לאף אחד. לא לך ולא לו.

כן הייתי בודקת עם עצמי אם אני אומרת לא כ"כ הרבה כי יצא לי איכשהו שאני יוצאת עם אנשים לא קשורים אליי או שאני לא מספיק פתוחה ונותנת צ'אנס.. 

בהנחה שהמצב הוא שאת פוסלת ואומרת לא על דברים הגיוניים וובצורה שקולה ולא סתם ככה, אז מעולה וכל הכבוד לך!

נכון שאת מרגישה שאת מבאסת, אבל אני חושבת שלהשלות בנאדם שיש לו רגשות ורצונות זה עוד יותר מבאס ולא הגון.

אם תיהי בהבנה הזו, שבסוף אין עניין לדרוך על עצמך, אין עניין לבנות קשר ממקום מרצה ושמפחד לבאס, נראה לי זה יתן לך יותר כוח להיות איתנה בהחלטות שלך. 

ישר כוח על הרגישות ובהצלחה!!

יש גם מקום מסויים לומר שכל אחד לומד להפתח לפי הקצב שלו ולוקח את ההשלכות לכך בהתאם.

אנשים לומדים מזה...

זה מצויין שאת מרגישה ככה וכדאי לך ללמוד לקבל את המקום הזה וממילא תוכלי גם לקבל החלטות נכונות וגם להרגיש מחוברת אליהם, לצד הנעים ולצד הפחות נעים של ההחלטות, בצורה מאוזנת.

שהאמירה בנושא הזה צריכה להיות כך -

יש דברים שאי אפשר למנוע (תמיד אנחנו חכמים אחרי מעשה) וצריך להבין שזה ממש משמעותי כאשר את נפרדים מאדם בצורה שתעשה לו טוב ותחסוך ממנו כמה שיותר כאב. תמיד יהיה כאב - זה יכול להיות כאב של שנה שלימה, חצי שנה, חודש, שבועיים או יום יומיים, חצי שעה ואולי אפילו רק רגע. בכל אופן, תדעי שאת עשית את תפקידך אם הצלחת למנוע כאב יותר חזק ויותר ממושך.

ובדיוק כמו שאמרת - להביע הערכה, שזה לא מתאים וזה לא אומר שאת מתנשאת עליו, כנות (!!!!) - משלמים עליה מחירים לטווח מיידי אבל לטווח ארוך זה סופר חשוב. הבעת חוסר כנות היא פוגעת ואם התגברת על הבושה והצלחת להגיד את מה שרצית בצורה כנה וישרה - שאפו! זה לא מובן מאליו. ממש. 

וכדאי להתייעץ על זה עם בעלי נסיון 

לקבל פרספקטיבה לגבי מה באמת מתאים לך ואיך מגיעים אליו

יש עניין לעכב את זה..?

הזדהתי עם מה שכתבת לגבי ההודעה.

בשום פנים ואופן, לא לצאת אם יש החלטה במאה אחוז שלא.

גם אם זה לא בדיוק חוקי הדייטים.

ב"ה

לגבי קשרים ארוכים אם הם כל פעם נחתכים אני ממליץ לצפות בסרטון הנ"ל

אבל אם זה ברמה של דייט ראשון שני שלישי 

הנשמה שלנו ירדה לעולם ויש הרבה נשמות וייסורים שצריך לפגוש ולעבור

אבל לזכור שזכינו להיות בגוף שזכאי לקיים מצוות בעולם הזה בדור של הגאולה

והנשמה ידעה שהיא תצטרך לעבור את כל זה וקפצה על הזכות הזו ב2 ידיים:?)

בעז"ה תזכי לפגוש את בעלך במהרה

מצרף את הסרטון של מיכל

פעם בשיחה באולפנה אמא של אחת הבנות סיפרה לנו שהיא שמעה מדרש (והיא לא יודעת מה האמינות שלו) שאומרים שכמות הבחורים שאישה יוצאת איתם, זה עוד נקבע בשמיים,

שם, הראו את הנשמה שלה לכולם, וכמה בנים שהצביעו שהם רוצים אותה, היא נפגשת איתם פה בעולם הזה. (היא רצתה לעודד בנות שיוצאות הרבה לדייטים שירגישו שוות)

ואז היא אמרה בחצי צחוק, שהיא הראשונה של בעלה, אז כנראה אף אחד לא הצביע שהוא רוצה אותה שהיא הייתה למעלה חוץ ממנו..

המדרש\סיפור הזה, קצת סותר כל מני דברים, חח אז לוידעת, אבל זה משעשע

כמו שהזכרת, חתונה זה חלום גדול.. ודייטים לא סותר תקופת מבחנים (אפילו לי זה קצת עזר אי שם בסמסטר א'..)

לדעתי עוזר לנהל את הזמן נכון.. זה לא שהדייט הוא כל יום כל היום, נפגשים, חושבים על זה אח"כ אבל גם מגדירים זמן ללמידה שבו משתדלים להקדיש את כל כולך להצלחת המבחן...

ובסוף יש שילובים יותר גדולים שנצטרך לעשות במהלך החיים בע"ה, זה הזמן להתחיל לשלב וב"ה שהגענו לשלב הזה שרוצים לגדול...

יש תארים שזה באמת לא מעשי בהם. כמובן שאם כבר יוצאים - אז זה עוד אתגר ואלה החיים. אבל אני באופן אישי גם לא יכול להתחיל קשר בתקופה הזו.

לא יודע מה היכולות שלך, אבל:

זוגיות טובה יכולה לעזור במבחנים

הזמן שלוקח לטפל בזוגיות טובה, יכול להיות על חשבון המבחנים

האכזבות, החששות והטלטלות של לצאת/להפרד/לחפש/לצאת בהחלט יזיקו בתקופת מבחנים.

ולכן אני באופן אישי חושב שאם את לא בקשר בתחילת תקופת המבחנים, ואין משהו ממש מבטיח, לא להתחיל משהו חדש

אין שם שום פרטים על ברנר, לא בהקשר הראשון ולא בהקשר השני

בוודאי שזה לא בעיה

יש סיפור היסטורי, שלאף אחד לא ברור עד כמה הוא מבוסס

שאומר שלאדם מסוים היו שתי תכונות

אבל למה להשליך מזה שיש קשר?

קשה לנחש מה הכוונה מהמילים הספורות שכתבת..

מתנצל

וחוץ מזה- 

רגיש ומתבודד זה כל המכלול שלך?

זה מה שמאפיין את הגבריות שלך?

יש הרבה קהילות שמבוססות על רגש והתבודדות. 

אני לא יודע מה בנות יסיקו,
אבל כמה נקודות:
 

א'. קודם כל אגיד את המובן מאליו, אנחנו לא צריכים לשנות את האופי שלנו מחשש שמא אחרים יסיקו דברים מסוימים.
 

ב'. אתה אומר שקיים אופי כזה שונה מגברים 'גבריים'. אני חושב שכמו שיש אופיים שונים - ככה יש גם צורות התבוננות שונות. ולכן ייתכן ש'בנות יסיקו' x, אך תהיינה גם בנות שמסיקות מסקנות אחרות.
 

ג'. בכל אופי יש דברים יותר טובים ויש דברים פחות טובים (שאותם צריך לאזן כפי היכולת האישית, מעבר לכך הקב"ה לא דורש מאתנו). לפי זה, גם גברים 'גבריים' לכאורה צריכים לחשוש שלא יקבלו אותם בגלל אי אלו חסרונות שקיימים בהם (ועוד איך).
הסיבה שזה לא ככה זה בגלל שיש בהם תכונות יותר 'קלאסיות' או 'לגיטימיות'. ולכן השאלה כאן היא לא שאלה שנוגעת באופי השונה האם הוא טוב/ לא טוב, כי אותה שאלה רלוונטית לכל צורה של אופי. השאלה כאן היא מי נותן סמכות לחברה לקבוע על אופי מסוים שהוא יותר לגיטימי ועל אופי אחר שהוא לא ככה? אני יודע שיש מחשבה/ אווירה כזאת, אבל אני מערער על כך שאנחנו צריכים לגיטימציה חיצונית לאופי שלנו. אין אדם שמכיר יותר טוב את נטיותינו מעצמנו, וחשבון הנפש צריך להיות אישי/ כתוצאה מפידבק חברתי אך לא כתוצאה מלגיטימציה תרבותית כזאת או אחרת.

מקווה שזה עוזר, אם לא תכוון אותי יותר לנקודה

בעייני נשים מסוימות, וזה בכלל לא נדיר כמו שאתה אולי חושב.

אני משוכנע שהרבה נשים יעדיפו בן זוג שאפשר לדבר איתו בפתיחות על רגשות עמוקים, כזה שיש לו אינטלגנציה רגשית גבוהה ויכולת להבין גם את הסאבטקסט בכל סיטואציה.

מהניסיון הדל שלי, אכן מצאתי את התכונות האלה יותר בקרב חברים להטב"ים, אבל בהחלט יש לי כמה חברים סטרייטים למהדרין עם יכולות רגשיות עמוקות ביותר - ולדעתי הן נכס יקר ביותר לנשותיהם.

בקיצור,

תהיה מי שאתה, תאהב את מי שאתה, ואל תפחד משום סטיגמה או מחששות שאין להם באמת אחיזה במציאות.

יש הרבה קונספירציות לגבי 'גברים רגישים'.

כולן לא נכונות, ושערי קונספירציות לא ננעלו.

חבל שבגלל חששות כאלה ירד לך הבטחון העצמי. 

קבל את עצמך כמו שאתה והדייט שלך (במידה והיא בסטייל המתאים) תעוף עליך. 

במערכת יחסים בין אישה לאיש ה' ברא תכונות נשיות ותכונות גבריות,

כדי שיהיה איזון נכון בין השניים.
אז אולי גבר שבדברים מסויימים יש לו תכונות נשיות,

תתאים לו אישה שבדברים האלו יש לה תכונות גבריות

אך ברוב המקרים, מאוד שגוי.

אנחנו אוהבים להיות עם אנשים דומים לנו (במיוחד בתכונות הרלוונטיות לקשר), קל וחומר כשאנחנו בוחרים עם מי להקים בית.

אתה חולק על הטבע? סחטיין



(אני גם מחפשת במובן מסויים מישהו שדומה לי.

ויחד עם זאת אני מודעת לכך שיש לי צרכיים נשיים שרק גבר יוכל לספק לי אותם)

גבר עם תכונות נשיות יכול להיות בזוגיות מושלמת עם אשה נשית.

גם אם יש צרכים שרק גבר יכול לספק אותם, זה לא בהכרח אומר שהוא צריך להיות גברי מאצ'ואיסט בשביל לספק אותם.

זו הכללה של תכונות שנפוצות אצל נשים, זה לא הופך אותם לשייכים לנשים.

בדיוק כפי ששיער בלונדיני לא שייך לגרמנים ורוסים

שלא האישה נמשלה לשכינה אלא השכינה נמשלה לאישה.

חחח צוחק בקטע טוב

פייסבוק וכזה?

אתה מחפש את האחת, אולי הסגנון, רוצה לבדוק בנחת. אם מתאים לה.

לא בביטחון.. תשאל אם היא יכולה לספר קצת עליה שתבין תראש

תתחיל כי בגלל שעד עכשיו אתה יודע רק רדוד ושטחי אתה מעוניין לדעת עוד אם יש סיכוי לקשר

אז למה אתה מתייעץ איתנו?


ב. אם אתה רוצה ככה אז תנסה לחפש אנשים שמכירים אותה, או עוד עליה לפי החבריםשלה בפייסבוק/לאידעת.

היום קל להגיע לאנשים זה לא כזה מסובך

הרבה תמיכה...

ואני אוהבת מסרים מהסוג הזה

הוא במקרה התחתן ופלוני לא

אקראי לחלוטין

כמה טוב לנו שאנחנו מאמינים בהשגחה עליונה.

איזה כיף לנו שאנחנו יודעים שלכל דבר יש סיבה.

ששום דבר אינו סתם,

והכל מותאם במיוחד בשבילנו.

כל כך הרבה שלווה!

כל כך הרבה ביטחון!

כאילו, הרי יש כל כך הרבה אנשים אחרים בעולם, מליונים ממש!, ובגילאים שלנו, שגם נמצאים בדיוק באותו מצב וסיטואציה.

והם מחפשים אהבה..

ורוצים זוגיות..

כמהים להבנה..

משתוקקים להכלה..

שואפים לביטחון.. 

ומי כמונו יודע שזה לא תמיד הולך...

ואז הם מתוסכלים,

וגם עצובים,

וכואבים,

ובודדים,

ואין להם למי לפנות!!

ואין להם אל מי לדבר!

מה, יש להם אבא בשמים שמקשיב להם?

יש להם אבא אוהב שדואג להם?

אבל אנחנו מאמינים בו יתברך.

ויודעים שהכל לטובתנו.

והישועה הרי עומדת לבוא (בקרוב!).

ולא שייך בכלל שיהיה לנו דרך טובה יותר.

זה הרבה יותר קל בשבילנו!

אשרינו שזכינו!

כמה טוב לנו!

(וגם אם לפעמים כשחשוך קשה לחוות את זה.. עדיין, אם זה מונח בקצה התודעה שלנו, אפשר 'לשלוף' את זה ולחזק את עצמנו. זה כל כך טוב!)

(פריקה של מחשבות ורגשות אחרי שבוע מבלבל ועצוב, ובעקבות כמה שרשורים כאן שעזרו לי לחשוב ולהתבונן כמה אנחנו מיוחדים)

נשים הקשר שלהם עם ה' פחות תלוי בתורה ומצוות, לכן יש לנו פחות מצוות.

זה הכי טבעי שכך. זה לא שהוא לא מחובר לה' זה שהחיבור שלו הוא שונה ממה ששלך, חיבור יותר מעשי


ובכללי. לאישה הרבה יותר חשוב בכל מערכת יחסים ה'לב'
אצל האיש זה יכול להיות עבודה ארוכה מאד כדי להגיע לשם.
נראה לי הכי טבעי שבחור בגיל צעיר פחות 'ירגיש' את הקשר עם ה' בצורה חזקה

אלא אם כן הוא ינק אתזה בגיל צעיר או חזר בתשובה-בחר בזה או שבאופי שלו הוא אדם מאד רגיש.

יש לי מה לייעץ לך בנושא
אם את רוצה להזדהות או לפתוח ניק ואשלח לך מסר בשמחה!

בהצלחה!

ולא משנה באיזה נושא מדובר

הרי כן כתבת "מבחינתו יש עבודת ה' תורה ומצוות", משמע שיש לו קשר ל-ה', הוא לומד תורה, מקיים מצוות, מתפלל. 

אז אני מבין שאת כנראה מתכוונת לקשר בסגנון של שיחה והתבודדות עם ה'. שזה סגנון ספציפי לקשר עם ה', של התייחסות יותר קרובה אליו. דומה לסגנון של רבי נחמן מברסלב.

אכן יש כאלה שרואים בסוג הקשר הזה דבר עיקרי, לעומת זאת יש כאלה שקצת מתנגדים לביטוי כזה של הקשר אל ה' מחשש לצמצום של רוממות ה'. אולי זה ההבדל בין אהבת ה', שדורשת קשר קרוב עם ה'. לבין יראת ה' שתובעת לרומם את ה' מעל כל יחס מצומצם אלינו.

מצד האמת צריך איזון בין שני הצדדים, ואולי אפילו יראת ה' צריכה להיות קודמת לאהבת ה', קודם יחס של רוממות, ואז יחס קרוב. שמתוך הכרת רוממות ה' וגדולתו, רואים איך הוא מגיע עד אלינו כל אחד ואחד באופן אישי.

אך כנראה שלרוב האנשים אין איזון מדויק בזה, ויש אנשים שקצת נוטים לצד אחד, ויש אנשים שקצת נוטים לצד השני. כי באמת קשה להחזיק את שני הצדדים באופן מדויק.

ואולי באמת אצל בנים, שהקשר אל הקודש מתחיל מעולם המחשבה האצילי, והצד השכלי יותר מכריע אצלם, יש יותר נטייה לקשר של יראת ה' (כלומר יחס יותר רחוק ומרומם). כי השכל נוטה לתבוע מבט יותר אובייקטיבי, לתבוע מבט אמוני רחב וכולל של הגודל האלוקי. להתבונן לעומק ולעיין כמה ה' גבוה מעל כל נברא, מעל כל מלאך, מעל כל העולמות כולם, מעל כל ההוויה בכללה עד אינסוף. ואחרי הכרת רוממות ה', להשיג ולהתבונן איך ה' מחייה ומקיים את כל ההוויה בכללה, על כל הצדדים שלה פרטיה והסתעפויותיה, ואיך הוא מתגלה דרכה. ואחרי כל המבט הכללי והמרומם הזה שהשכל משיג, קצת קשה להכניס את היחס של ה' אלי באופן אישי, ולהתחיל לדבר אתו באופן קרוב. והיחס אל ה' מקבל צביון יותר רחוק ומרומם. כמובן שזה יכול לכלול רגש של אהבה עזה אל אותה רוממות אלוקית, אך הכוונה שלי כאן ליראת ה' זה מצד היחס הרחוק (שזה המשמעות העמוקה של המושג, מעבר לרגש שמתעורר מכך).

לעומת זאת אצל בנות שהקשר אל ה' מתחיל מהצד הטבעי האינטואיטיבי הרגשי, והצד הרגשי יותר מכריע אצלן, יש יותר נטייה לקשר של אהבת ה' (כלומר יחס קרוב). כי הרגש נוטה למבט יותר סובייקטיבי, והוא נוטה לתבוע את המשמעות של הקשר אל ה' אלי באופן אישי. תביעה לחיות ולחוות את החיבור ביני ובין ה', ולהקשיב הקשבה פנימית לשמוע ולהרגיש מה רצון ה' ממני. והיחס אל ה' מקבל צביון יותר קרוב ואישי, ויכול לכלול שיחות עם ה'. 

בתפילה מאוד רואים את ההבדל הזה. אצל איש היראה התפילה מקבלת צביון של אני הקטן פונה אל האינסוף, שמתגלה דרך הוויה בכללה, ודרך כנסת ישראל. ואם כי זו תפילה מלאה באורות עליונים, השגות עליונות, והשכל מאיר באור עליון, עדיין לפעמים הלב יכול להרגיש מנותק מזה. והתפילה של איש האהבה מקבלת צביון של קירבה מאוד גדולה, בן שפונה לאביו, ויש רגש אהבה, והרגשת קבלה של חיות אלוקית שממלאת את הלב ואת הנפש. 

כמובן שבדור שלנו החילוקים בזה הם לא מוחלטים בין בנים לבנות. מתוך תנועה של התפתחות להגיע למצב של חיבור של הבנים מהשכל אל הלב (שהשכל עדיין הדומיננטי אך הוא כולל גם את הלב), וחיבור של הבנות מהלב אל השכל (שהלב עדיין הדומיננטי אך כולל גם את השכל). דבר שיוצר הרבה סגנונות ביניים, עד שיגיעו לתכלית הרצויה. ולכן כיום יש הרבה בנים שנמשכים אל הסגנון היותר קרוב. ובסוף יש מינונים שונים בזה אצל כל אחד ואחד.  

בסוף זה פשוט סגנון קצת שונה של עבודת ה'. יכול להיות שהוא נמצא אפילו במקום רוחני יותר גבוה ממך, אלא שהוא לא מבטא את זה בצורה שאת מבטאת את זה. השאלה עד כמה זה חשוב לך שיהיה לו סגנון כזה של עבודת ה' של קשר קרוב.  

1. בפורום

2. לימודים

3. מדרשה

לגבי ההתחלה יהיו כאלה שאופי שלהם יותר זריזים ויהיו כאלה שיותר זהירים

צריך לזכור שתואר ראשון ושני לא עולים על ה 5-6 שנים (וברוב המקצועות אפשר להתפרנס כבר אחרי תואר ראשון)

ולפעמים מוותרים ומשלמים מחירים בשנים האלה, כמו למשל רמת חיים צנועה יותר. 

אם אתה רוצה להתחתן 

אני לא חושבת שנכון לוותר , בטח לא על שלב החיפוש

ובפרקטיקה- 

לחשוב מה יכול לייצר לך הכנסה. למשל - האם תהיה מוכן לעבוד בשישי? בלילות אם יהיה צורך?
האם כרגע אתה יכול לחסוך? האם יתכן ותהיה עזרה חיצונית? 

אני לא יודעת מה אתה לומד, אבל בד"כ דווקא השנה הקשה ביותר היא שנה ב'. 

רק אתה מכיר את עצמך ויכול להחליט כמה אתה מוכן להתגמש

אני מכירה לא מעט אנשים שהתחתנו לפני הלימודים (לפעמים גם האישה כבר עובדת, ויש עזרה מהצד שלה, ויש חסכונות ומתנות מהחתונה) ולמדו תארים קשים 
ואפילו נולדו להם ילדים 

חיים בצמצום, מוותרים על דברים (למשל- הולכים לעבוד במקום לצאת עם חברים), לומדים לנהל זמן - וכתוצאה מנצלים אותו יותר ללא בזבוז. 

בסוף 

השורה התחתונה

היא כמה אתה רוצה בזה ומוכן לוותר בשביל המטרה 

ולמדתי תואר מאוד קשה. עבדתי בעבודות סטודנטיאליות במשרה חלקית, והצלחתי לגרד משכורת של 3,000 ש"ח (אמנם גם קיבלנו עזרה מההורים, אבל עדיין חיינו בצמצום מטורף). 

היה קשה מאוד, סיימתי את התואר עם ציון שלא משקף את היכולות שלי, אבל אני לרגע לא מתחרט על הבחירות שעשיתי בהקשר הזה. הלימודים בסוף נגמרים, המשפחה נשארת לנצח.

בוא לבר אילן או מכון לב, תגלה כמות עצומה של סטודנטים נשואים. בסופו של דבר זה אפשרי, רק צריך לדעת שזאת תהיה תקופה מאתגרת ולהיות מוכנים לכך.

כשכל החברים למדו במשך שבועיים-שלושה לבחינות קשות, אני הייתי צריך לעבוד וניסיתי ללמוד כמה שאפשר בערבים.

בנוסף, היו לנו כל מיני בלתמים...  למשל פתאום לפני מבחן לילד יש חום וצריך להישאר אתו בבית (במקום לשלוח אותו למסגרת ואז ללמוד בכיף)

לדעתי, 

הבירור הזה הוא מאד אישי לעצמך בהתאם למי שאתה וליכולות שלך. 

בשביל להתחתן צריך רצון ולא פחות מזה, מודעות לקראת מה אני נכנס עם כל המשתמע מזה.

אני מתחברת לגישה שהחיים שלנו הם כמו בניין שכל שלב בנוי על גבי השלב הקודם (כמה שניתן)

ולכן, לפני השאלה של האם להתחתן,

תנסה לחשוב, אם אתה מרגיש שאתה שמח מהאישיות שלך עכשיו? שאתה מי שאתה? שאתה מודע לעצמך? שאתה יודע מה אתה רוצה מעצמך בחיים? איזה בית אתה רוצה? (רוחנית, גשמית)

*ברור לי שאין מושלם בדברים שכתבתי אבל להגיע למקום טוב בזה-אפשרי בהחלט. 

אם התשובה היא לא- אז קח קצת את הזמן, תשקיע בדברים האלו, זה לכל החיים, הבסיס הזה הוא חשוב. כי הרי כולנו יודעים שבשביל לחבר שניים צריך שכל אחד מהם יהיה אחד. (שוב, כמה שניתן) וגם תחשוב על תאריך שבו אתה בוחן שוב את הדברים ויוצא או שעוד לא.

אם התשובה היא כן- שאתה מרגיש שמח מהאישיות שלך וכו', רוצה בזה ויודע מה זה אומר להתחתן ויש לך כוחות לזה. מעולה.. 

אני אישית חושבת, שלפני הקמת בית, אדם צריך למצוא את עצמו, ואת השליחות שלו בחיים, מה מספק אותו ונותן לו כוחות לחיות. מה הוא יודע שטוב בו, שהוא יכול לתת ולתרום לעולם. ולכן, לימוד תואר הוא שלב חשוב של צעידה לבד והיכרות עם עצמנו. 

הנושא הכלכלי, הוא בהחלט נושא חשוב מאד, אנשים יכולים להתחתן מתוך חוסר, ולבנות את הבית שלהם מתוך תסכול וסבל. (שוב, לא כולם)

כתבת "לנשוך שפתיים ולהמתין?" מזדהה עם זה, זה בהחלט לא קל. אבל אתה בוחר איך הדרך הזאת תראה, אפשר להסתכל על זה כתקופת סבל חלילה או להסתכל על זה כזמן להשקיע בעצמי ובסובבים אותי, להיות תלוי אך ורק בקב"ה ובעצמך, שזה הבסיס. 

לדעתי, באמצע שנה ג' זה זמן טוב להתחיל לצאת, כבר חצי רגל מחוץ לתואר והרוב עשית, 

חשוב לי לומר שכל תואר הוא שונה וצריך לבחון את הדברים מבחינת השנים אצלך.

כמו שהבנת, אני די נגד לצאת מוקדם, אז הכתיבה שלי בהתאם.

זה בהתאם למי שאני, ולניסיון החיים (חח כאילו מי אני) שלי. 

המון בהצלחה!

אפילו משפחה שנוטה קצת לחילונית, אבל ההורים די שמרנים בדעות יחסית, אבל הם לא דוסים או משהו

היא קצת יותר מתחזקת לאחרונה אז מניחה שזה כן כואב לה גם במקום הזה אפילו שהיא לא ממש דוסית

ולפי מה שהבנתי ממנה היה דיבור על זה שיש לו בן זוג והויכוחים עם המשפחה היו בין היתר על זה (בקטע של האם להביא אותו לבית או לא וכאלה)

ננסה את זה, מקווה שיעודד קצת ויחזק.

תודה על העצות.!

אבל תודה רבה..

היא הייתה ממש מוצפת, היא מדחיקה את זה נראה לי

לדעתי יש שם גם מימוש בפועל.

פשוט לומר לה שתלך להתייעץ? עם מי מתייעצים על דבר כזה? טיפול רגשי? פסיכולוג?

מתלבטת אם לומר לה שתקרא פה את התגובות אולי כבר זה עדיף ואולי יעודד אותה קצת ויתן לה התייחסות קלילה יותר על  זה

ותודה..!

זה מורכב

עם בחורה שאח שלה אוהב בנים. בתנאי שהיא דומה לאח שלה וגם אוהבת בנים כמובן

@פשוט אני..

הוא נכנס לתקופה לא פשוטה בכלל, אסור לעזוב אותו, גם הוא בחר דרך שונה לחלוטין

לא צריך לתמוך בדרך כדי לתמוך בבנאדם. אסור לעזוב אותו. 

(קל להגיד בתור מישהו מבחוץ ובטח שיש פה רגשות מעורבים אבל זה הכיוון)

זה כמו שיש כאלה שלא ירצו להתחתן עם משפחה אם יש איזה חולי נפשי\פיזי של אחד מבני המשפחה בטענה שיהיה להם חשש שזה יעבור בגנטיקה או דברים כאלה,

לא יודעת, מניחה שזה על אותו רעיון, יש כאלה, ועם כמה שאפשר להסתכל עליהם במבט של "מה נראה להם" יש גם מקום להבין את הצד שלהם גם אם לא מסכימים עם העקרון.

אשרייך על ההסתכלות המכילה!

קודם כל, שכוייח על הרצון לעזור לחברה שלך!

כמה נקודות שעלו במוחי בשעת בוקר מוקדמת...:

א. אומרים שכשהילד יוצא מהארון, ההורים נכנסים לארון. כשהייתי נער לא הבנתי את המשפט הזה, הוא היה נשמע לי כמו תירוץ לחוסר קבלה של הורים כלפי ילדיהם. היום, במבט מפוקח יותר, אני מבין את זה הרבה יותר טוב:

הילד מספר להורים שלו אחרי תהליך ארוך, שנמשך בדרך כלל שנים רבות. תהליך שמתחיל בבלבול, אחר כך הכחשה, דיכאון, שנאה ופחד. לוקח שנים עד שנער מצליח לקבל את עצמו כפי שהוא, אם הוא מגלה שהוא להט"ב. להורים הוא מגיע בדרך כלל כשהוא כבר במקום אחר, יותר שלם ושליו, והוא מספר להם מתוך ציפייה ברורה שהם יקבלו אותו למרות הבשורה המטלטלת. 

עבור ההורים, מה לעשות, הדרך הארוכה מתחילה רק עכשיו. את התהליך שאותו נער עבר במשך שנים, משלב הבלבול ועד הקבלה, הוא מצפה מההורים שלו לעשות בעשרים שניות. עבור ההורים, שחלומם על כלה נאה וחסודה לבנם האהוב מתנפץ, שחוששים כל כך מההשפעה של זה על שאר המשפחה, שמאשימים את עצמם בנטיות של בנם ("איפה היינו לא בסדר?") - מדובר בתחילתו של מסע ארוך ומפרך, שהנער כבר הספיק לשכוח כמה הוא קשה.

"קבלו אותי", זהו.

ובכן, זה לא תמיד עובד ככה...

ב. יש ארגון בשם תהל"ה, המספק תמיכה להורים של להט"בים. יש להם גם כמה קבוצות תמיכה דתיות, בירושלים וברעננה (בפעם האחרונה שבדקתי...). בקבוצות הדתיות אין איזו אג'נדה בעייתית, הם נטו עוזרים להורים לעכל את הבשורה ולהשלים עם המצב בצורה טובה יותר. אפשר לפגוש שם הורים דתיים מכל הגוונים, וביחד איתם לעבד את היציאה מהארון של הבן, להיעזר במי שכבר השלימו עם המצב, לשתף בקשיים ובחששות. אני עצמי "שלחתי" לשם 2 זוגות של הורים, ובשני המקרים הם היו מאוד מרוצים (זוג אחד הלך בפעם הראשונה רק שנה אחרי ההמלצה שלי, כי גם בשביל השלב ההתחלתי הזה של ללכת לקבוצת תמיכה - נדרשת מידה מסוימת של הבנה והשלמה, ובעיקר נדרשת ההבנה שאם רוצים שהמשפחה תישאר מאוחדת אז צריך להילחם על זה).

ג. אחרי שאמרתי את כל זה, והדגשתי שאני בהחלט מבין לליבם של ההורים, האמת צריכה להיאמר: כשהם אומרים לבן שלהם "האחיות שלך לא יתחתנו בגללך", הם בעצם אומרים לו "אנחנו לא היינו מתחתנים עם מישהי שיש לה אח כמוך", ובמשתמע - "אנחנו לא מקבלים אותך". איך אני יודע את זה? כי זה *בדיוק* מה שההורים שלי אמרו לאחי הגדול. הוא ענה להם "אם מישהי לא תרצה אותו בגללו - היא ממילא אדם שלא ארצה להכיר". הפלא ופלא, הוא התחתן באושר ונולדו לו ילדים למרות "האח הסורר"...

למרות המצוקה והקושי של ההורים - הם חייבים להבין שחיי הבן שלהם מונחים על הכף, והם צריכים לבחור את המלחמה שלהם בצורה נבונה. אם מישהו יבחר להתרחק מהמשפחה בגללו - באיזה צד הם יהיו? ממי הם יבקשו להשתנות, ועל מי הם אולי יוותרו?

כאמור בפסקה הקודמת, נראה שכרגע הם בחרו במלחמה הלא נכונה...

ד. ממש כמו שבחור שיוצא מהארון מצפה לשמוע שאוהבים ומקבלים אותו (ולא חלילה שונאים ומנדים), כך גם קורה לכל אחד מבני המשפחה כאשר ה"סוד" מתגלה. לכן אני שמח לקרוא שבאמת התגובות כאן מוכיחות שאין שום סיבה להתרחק מהאח, אלא להפך יש להראות לחברה שלך ולכל המשפחה שהם ממשיכים להיות אהובים ומקובלים אפילו כשיש להם בן/אח הומו. 

אפשר לשאול כדרך אגב כי זה באמת מסקרן, המשפחה המורחבת אמורה לדעת על דבר כזה?

אני מניחה שהיה נסיון להסתיר את זה בטענה של: "מה יגידו", מעניין אם זה משהו שעם הזמן כבר מספרים, (כמו שהבחורה פרסמה בשרשור ההוא שהוא מספר למשפחה ולחברים)

ותודה ממש על הנקודת מבט המדייקת ועל הכלים.

בגדול, יש 2 סיטואציות שבהן צריך לספר למשפחה המורחבת:

א. אם הוא כבר לגמרי מחוץ לארון, אז עדיף שבני המשפחה ישמעו על זה בצורה מסודרת ולא יגלו זאת דרך ריכולים עם השכנים או דרך תמונה שלו בפייסבוק כשהוא עם בחור. אם הוא כבר סיפר למשפחתו הגרעינית, והאחים שלו מספרים לחבריהם, וכנראה גם הוא כבר סיפר לכמה חברים, אז בתכלס זה רק עניין של זמן עד שכל מכריו ומשפחתו יידעו זאת. זו דרכן של חדשות מהסוג הזה, להתפשט כאש בשדה קוצים.. אם 2 אנשים יודעים אז הסוד יכול להישמר, אבל אם 10 אנשים יודעים - זה אבוד.

ב. אם הוא בזוגיות עם בחור, והוא ירצה להביא אותו לאירועים משפחתיים וכו'. במצב כזה סביר להניח שהוא פשוט לא יגיע לאירועים אם המשפחה לא יודעת. אני יודע שזה נושא רגיש בפני עצמו, ויש כאלה שיגידו שטוב מאוד שהוא לא יגיע עם בן הזוג, אני לא נכנס לזה עכשיו. אני מדבר על אלה שכן ירצו שהוא ימשיך להיות בן משפחה לכל דבר ועניין.

מלבד שני המקרים האלה, כמובן יש משפחות שירצו לספר בשביל "להוציא את זה", כי ההסתרה עצמה גורמת לפחד מהלא נודע וגורמת לאנשים להשקיע מאמצים רבים בהסתרה במקום בשיקום, וחבל.

הרבה מחשבה והתבוננות.

דברים מדויקים.

תפיצי את זה.

שומעים שזה תהליך משמעותי

ואיזה כיף. ב"ה שהתחתנת.

זוכרת תגובות שלך... 

בעלך זכה בטוח!

ממש כתבת תחושה שהתחלתי להרגיש לאחרונה, קצה של מחשבה, שלא הצלחתי לגעת בה במדויק או למצוא לה מילים.

מדויק ואמיתי. תובנה כ"כ חשובה ומשמעותית.

תודה על השיתוף.

בתור נשוי ... אני פשוט חושב ואומר שכל מילה זהב.

אין, גם אם תשמעו שיש, אין ולא נמצא הזוג שהכל היה סוגה בשושנים כבר מהרגע הראשון. אין שלמות - אבל יש השלמה !

לא לוותר על דברים שברוח או במהות, אבל בהחלט חובה לקבל את השונה , לא לראות רק את השחור והלבן, אלא את כל צבעי הקשת [כמילות השיר היפות של ישי ריבו].

אגב, מניסיון של נשואים רבים - כל מי שהגביל והגדיר את מה שהוא מחפש, בסוף "מצא" הפוך [ותמיד לטובה ].

אז תקפצו לים - המים ממש טובים

יישר כח !

בפרטי אם תרצי

פעם חברה אמרה לי, ואני חושבת שהיא ממש צודקת.

נתינה מולידה אהבה.

להתפלל על מישהו זה לתת מעצמך בשבילו.

ואם הקשר הזה נגמר ואת או הוא רציתם בזה, ולמרות זאת הוא נגמר,

התפילה הזו יכולה כל הזמן להשאיר את האהבה.

במקום פשוט לתת לה ללכת.

אני אגב יודעת שמות של כמה בחורים שיצאתי איתם,

ובכוונה אני לא מתפללת עליהם.

בגלל מה שהיא אמרה לי, ושראיתי כמה זה נכון.

אבל אחרי ניתוק מוצלח התפילה לא כזה משפיעה על האהבה.

אבל באמת מכירה על עצמי וחברות שאם החיבור היה ממש קרוב אז דווקא מעדיפים לא להתפלל כי זה מחבר

בדיקת התאמה, ניתוקים רגשיים 

מי שצריך או צריכה להשתחרר מקשר

שמרגישה שתקועה ולא מצליחה להמשיך הלאה

או שיש עדיין זכרונות, רגשות, כאב שלא מצליח להשתחרר לגביו 

אז בבקשה תפני אליי,

קבלתי את העצה הזאת מאיזה רב וזה פשוט עובד.