פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 310)

יש במגדל העמק את פארק רבין, אזור הפרץ סנטר- המזרקות, השוק בעפולה (ביום שפתוח).

אולי כדאי לך לפנות לחיים קורץ..

תמצאי מה הדברים שמאפיינים אותך ותחפשי אותם. בהצלחה!

אגב, לא מובן מאליו שאלו הרצונות שאתה כותב בזמן כאוב. נגע בי. הלוואי שתמצאו אחד את השניה בשמחה ובמהרה, נשמע שהיא תזכה.

שיהיה בהצלחה ענקית. 

זה (גם) בזכותך!!!

אני כותב רק שטויות. כיף לקרוא את כל הדברים המעניינים והרציניים.. כמובן שלא את הכבדים מידי או את הדיבורים על החיסונים (חחחחח לא יכול לשמוע יותר על חיסונים)

אבל אתה גם משעשע אותנו וגם מחכים. אז לכן אתה גם הרבפורים

ואחי! אין כבדות בעולם כלל! כולך קלילות

אבל חשוב לבדוק שהחבל קשור היטב לחללית כדי שלא תעוף רחוק מדי.
זה מסר לחיים..

עאלק כבדות יגנוב

עליו נאמר כבר
ארררררררר

קראתי פעם בספר של מו"ר הרב יורם - בצור ירום, שלדעת הרב המגיד אם אני לא טועה, חתן שאמר הרי את מקודשת (בלי לי) לא יצא ידי חובה, וצריך לחזור. מכיוון שהמילה "לי" מסמלת נצחיות, כמו שכתוב "כי לי בני ישראל עבדים". אז זה מאוד מתחבר לדבריך.
אשמח שתחדד לי למה לדעתך גם הכאב מסמל את הנצחיות שבחתונה, אם היה רק שמחה מדוע זה חסר?

בגלל שאם הקשר שלנו תלוי רק ברגש של שמחה והמקום היותר 'נוח' ואם יהיה משהו ש'יבאס' בחתונה- זה עלול להרוס את הקשר או להעיב עליו-
כנראה שהקשר הוא לא קשר נצחי.. אבל אם הקשר שלנו הוא קשר נצחי ואמיתי אז לא משנה איזה רגש מופיע בחתונה.. כי אנחנו מתחתנים מתוך הכאב ממש כמו שאנחנו מתחתנים מתוך השמחה.. ועוד יותר מזה- החיסרון והכאב מחדדים עוד יותר את השמחה.. כי בחתונה אנחנו משלימים אותו

וואי אבל הניסוח שלי בתגובה הראשונה לא יצא בדיוק מה שניסיתי להעביר... מקווה שזה עדיין מובן. כאילו המוקד הוא על הקשר שביני לבין הכלה שהוא הרבה יותר עמוק מאשר סתם 'אהבה רומנטית' חסרת בסיס יציב, כזו שתלויה במצבי הרוח המשתנים, ובזמנים המתחלפים..

פשוט נראה לי שצריך לשנות את הגישה שהצגתי בהתחלה, שלא מדובר בשני חלקים נפרדים בחתונה, ופשוט יש אילוץ כזה להכניס את ירושלים לחופה.. ההיפך! זה ממש חלק מבניית הקשר, ובלי כאב אין גם שמחה שלימה. יש פה דבר אחד ממש שמתבטא בשתי תנועות הפוכות של הרגש, אחת אחרי השניה..

מה לדעתך הבסיס לחתונה? האהבה והשמחה או הקשר הכללי לכל ישראל?
כלומר, אתה אמרת שזה דבר אחד ואני שואל האם יש משהו בסיסי ועל גביו עוד משהו.

הכל נובע מאהבת ה'...

גם אהבת איש ואישה וגם כל שאר האהבות. אבל זה דורש טיפה ניתוח והסבר.

הבסיס זה הקשר לנשמה של כלל ישראל, שזה הקשר לנצח. והקשר לירושלים גם כן.
על גבי זה בנויה האהבה בין איש לאשתו.
בחתונה זה מקבל ביטוי באמצעות השמחה הפרטית שבנויה על בנין ירושלים מצד אחד, והאבל שלנו כאומה על ירושלים שעדיין חרבה- שמהצד הפרטי הוא מחזק ומחדד את האהבה והקשר הפרטי ביני לבין אשתי

אני מקווה שזה יותר ברור,
אבל באמת כתבתי את הדברים בשרשור הזה במהירות, כמו שהמחשבה הופיעה די במהירות ולא רציתי לשכוח אז כתבתי כאן.. וצריך לשבת על זה במיתון וביישוב הדעת.

המודל הכללי הוא:
כלל, פרט וכלל.
כלל (על זה מבוסס הקשר הפרטי בין איש לאשה)- פרט שנובע מתוך הכלל (שזה עצם הקשר)- חזרה אל הכלל שמתחזק מתוך הפרט (בניית חורבה מחורבות ירושלים, השראת שכינה בעם וכו') (במובן הזה הפרט הוא- קשר בין איש לאשה, קשר 'פרטי').

אולי גם אילו הייתי גוי לא הייתי חוגג?

אם רוצים אפשר לחגוג את יום האהבה בכל יום..

 

 

 

אווווווו

פעם אחת ראיתי אותו מרחוק ואז איזה גנוז אחד צעק עליו שייגעצ שייגעצ והוא התעופף משם

אשמח לעוד תשובות..

הרגשה נעימה

לפעמים מסתפקת בזה שאין חוסר רצון להפגש,
היו פעמים שאחרי פגישה אחת שהיתה סבירה, לא היה לי הרגשה של רצון לעוד,
אבל זרמתי, ותכלס זה היה חכם, כי בסיום הפעם השניה כבר כן רציתי

הרגשה של פתיחות ושקיפות (במידה בה ראוי באותו זמן)..

כא - ל
לא - מ
מא - נ
נא - ס
סא - ע
עא - פ
פא - צ
קא - קיב
קיט - קכא

כא - ל
לא - מ
מא - נ
נא - ס
סא - ע
קא - קיב
קיט - קכא

מה כיף ויפה בלהתחתן? - לקראת נישואין וזוגיות

(קישטה חרות)

את חלק מהאנשים לא ככ מעודד להתחתן ואפילו מלחיץ אותם😕
כגון- אחריות... מחויבות.. בית משלי..כסרש... (לדוגמא אותי..)

לכן, @עזרה קטנה אם אני מבינה נכון משאלתך, לא בהכרח יעזור לך לשמוע מה משמח את שאר האנשים פה, כי הגיוני(יתכן ואני טועה) שזה לא יגרום לך להסתכל על זה כ'וואו הקדושה והאור מטפטפים עליי' אלא כ'אמאלה מה זה הלחץ הזה ומה משמח בזה ותעזבו אותי בשקט'
לפי מה שזה נשמע, בעיקר צריך ללמוד להתמודד מול סיטואציה שמביאה לי הרבה סימני שאלה והתמודדות ולהצליח לחיות מולה בשלום ולהעז להיכנס אליה.

את מלכה. באמת.
אני מזדהה עם חלק ממה שכתבת וזה באמת לא פשוט. באמת ישר כוח.

לגבי מה שכתבת שקשה לך לצאת מאזור הנוחות שלך...
הרבה פעמים אנשים עם מודעות גבוהה מתקשים לקבל החלטות, בעיקר גדולות, דווקא כי מבינים ממש מה זה אומר ולקראת מה הולכים.
קצת כמו שנשמע ממך בעצם, שאת מציירת לך מה יהיה , ומה יקרה.. ואז יוצא שאת מעמיסה על עצמך תיק שבדרכ אנשים לא נושאים אותו על כתפיהם לפני האירוסין בכלל... לא חושבים על זה.. ואת כבר עמוק בתוך הקושי של לשאת הריון עם עוד 3 ילדים מייללים ברקע...
הנקודה היא שאת הקושי שאפשרי שיהיה נשמע שאת חווה במלוא העוצמה, ברור לך מה הקשיים והטוב לא מספיק חזק בעינייך מולם. אז את מנסה למצוא מה כן טוב, שיכול להיות שזה יעזור, אבל יכול להיות גם שלא ולכן רוצה להציע דרך נוספת פחות פוטוגנית אומנם אבל גם היא דרך.

בספר 'ללכת על כל החופה' (מומלץ בחום. מדבר בין השאר על הפחד מלאבד את החופש וכו)
הוא כותב שכשיש מלחמה בין עונג לכאב, הפחד מהכאב מנצח ולפעמים הדרך היחידה לנצח את הפחד מהכאב זה על ידי פחד יותר גדול.
לדוגמא- לצייר לנו מה יקרה עוד 10 שנים כשנהיה לבד עם עצמינו...לעומת לצייר את הפחדים מנישואין.
מה את מעדיפה? את העול שהחתונה מביאה איתה או את העול של הבדידות?
זה לא נשמע פתרון הכי טוב, אבל באמת לפעמים זה הדבר היחיד שמניע אותנו לפעול ולקום מהמקום בו אנחנו נמצאים.

בהצלחה ממש.
ואולי שווה לשקול להתייעץ עם מישהו תוך כדי קשר.. שירגיע את הלחצים, שישקף גם את הטוב..

מה שנקרא- מבוסס על סיפור אמיתי🙃

אבל כבר נצחת כאילו? התגברת על זה?

והיא סיוטית כמו שזה נשמע

מה שאני עוד עושה, זה לנסות להחיות תחושות של העבר שהייתי צעיר מתלהב וממש רוצה למצוא אישה ולאהוב ולא חושב יותר מדי. כי בסופו של דבר אם מרגישים חזק יותר את הצורך באהבה ואת החסרון שלה, הבעיות העתידיות מתגמדות ומודחקות.


אולי גם דמיון מודרך יעזור לך- תתרכזי.
את יושבת בגן על כסא קטן עם כל הילדים ועם הגננת פנינה.
האקורדיוניסטית מנגנת לכם משנכנס אדר.
הגננת רואה שאת ממש מהורהרת ולא מקשיבה.
ואז היא צועקת לך
מיונז!
תעמידי את השכל שלך בפינה!

צריך מאחורי סורג ובריח וגם זה לא בטוח יועיל

ולגבי הפסקה הראשונה.. זה לא ככ עובד לי..
אני בהחלט זוכרת שפעם רציתי ממש להתחתן, ככה סתם פשוט כזה, אבל זה היה עד שהבנתי בפועל מה זה אומר ומשם זה די נעלם

ונקרא לה "אנשי השכל"..

אני חושב שהדמיון הוא זה שמגדיל את הבעיות. בכיתה ח, כיתה י הייתה נראית מפחידה כזאת, והגענו לשם ווואלה לא. ואותו דבר עם יב.
ההבדל הוא שאלו דברים שקורים באוטומטי ופה לא.

הרבה אנשים התחתנו ויתחתנו גם בלי להיות ממש מחושבים ומוכנים להכל, ובסוף הם מסתדרים.

אולי גם צריך לחפש להיפגש עם אנשים זורמים יותר שמאזנים.

ככה שזה באמת מעניין

זה אולי מופיע יותר לקראת החלטות רציניות אבל בגדול לא ממש..

(ואם תשאל את חברות שלי והמשפחה הם יגידו שממש לא)

סתם,כמובן שיש חשיבה אבל אני בנאדם מאוד זורם שלא חושב בהגזמה על כל דבר ולא חייב שהכל יהיה מסודר.. אפילו קצת שונאת שהכל מהונדס כזה.. 

יש נטיה אצל הרבה להתקבע על המקום שלהם וכל השינויים והיציאה מה"סדר" מפחידים.
והנה חזרנו לפתרון הראשון שכתבת..

את רואה!!

ועוד משהו,
את הקושי העתידי אנחנו רואים בדרך כלל ביחס למצב העכשווי. וזו טעות! כי אנחנו נהיה במצב אחר, עם כוחות אחרים ותמיכה שונה.
פרופורציות ותמונה שונה במעט.
לפעמים צריך לפתוח את העיניים, להסתכל מסביב ולשאול את עצמנו: "האם לנו זה יהיה הגרוע מכולם?" 😅

בסוף עוד אביא לך ברכה בחופה עם כל הדרבוני חתונה פה

ואתה צודק. אבל זה משהו שמתיישב בשכל, ונורא קשה לחוות אותו. את הפחד והפער העכשווי חווים, את הטוב העתידי והכוחות שיהיו שם לא חווים או לפחות לא באותה עוצמה..
לכן אמרתי שלעיתים הפיתרון זה לנצח את זה בפחד יותר גדול...

העבודה היא תמיד להוביל מהשכל לרגש.
ומה שניסיתי להגיד זה שלפעמים עוזר לנו להסתכל מסביב ולהרגיע את עצמו שבדרך כלל טוב 🙂
כל אחד מה שעובד לו יותר טוב..

(ויאלה תתחתני כבר!!!)

טוב בסדר. רק כי אמרת!

פשוט קלעת באופן מדויק.
בדיוק ככה אני רואה את הדברים האלה, לפרטי הפרטים הקטנטנים
עזרת לי מאד.
גם להרגיש נורמלית
וגם בתכלס, את צודקת בסוף שעם כל הקושי בזה, לחשוב על הפחד מלהישאר לבד יכול להיות יעיל.
ואני אחפש את הספר.
תודה גדולה!!

זה לא פשוט.
שמחה שעזרתי קצת.. למרות שמשעשע אותי שמרגישים נורמלים דרכי😝

ובסוף נצליח איכשהו..
ואני לא אומרת את זה ממקום שכבר אחרי הכל... עוד לא שם..
וגם כשמצליחים, לדעתי עדיין תהיה שם התמודדות. היא לא תעלם. עדיין תהיה היסטריה אבל לומדים אותה ואיך מרגיעים אותה..
ולאט לאט זה ירגע לדעתי.

אם כבוד הבחור היה רואה את זה הוא היה בהלם שאני כתבתי את זה
כנראה דברים מחלחלים לאט לאט
😅😅😅

ואגב @עזרה קטנה, יש מצב גם שזה יכשל כמה פעמים...זה לא משו, אני יודעת, אבל בסוף לומדים את המנגנון של הנפש שלנו ולומדים לעבוד איתה בצורה נכונה

בס"ד

 

 

אני לגמרי מבין את הפחד להיכנס למצב בו אין לך שליטה / או שאת מגיעה בו למצב לא רצוי. אבל איך שאת מתארת את זה , זה נשמע לי שאולי זה יכול להיות קצת לא בריא ומאוד מגביל. אני חושב שקודם כל את צריכה להבין שאולי זה באמת נוח אבל באמת אם נלך עם המחשבה הזו עד הסוף אז עדיף פשוט להישאר בבית ולא לעשות כלום - בכל תחום. יש סיכון מלנסוע בכביש ועד ללכת לים , מלהגיע לעבודה ועד ללכת ברחוב. אז לא להיכנס למצב של סיכון - זה לא הפתרון , זו הבעיה לדעתי. אז פשוט עושים השתדלות סבירה להיזהר , מתפללים וסומכים על רבש"ע שאם יקרה משהו אז זה הטוב ביותר עבורנו.

איך לעבוד על זה ולהטמיע בנפש?

את יכולה קודם כל לתרגל באופן פרקטי ביום יום , להכניס את עצמך בכוונה לסיטואציות עם סיכון לאבד קצת שליטה או להגיע למצב פחות נעים לך. ככה תתרגלי בנפש את המקום הזה ויהיה לך יותר קל להיכנס למקום עם פחות שליטה וקצת "סיכון" בבחירת בן זוג או היכרות של בן זוג בצורה אמיתית כולל התחברות אמיתית לקשר וקבלת האפשרות שאת יכולה להיפגע וכן גם קצת "לאבד שליטה".

למשל : להיכנס מראש לסיטואציות חברתיות שאת נמנעת מהן מהסיבה הזו , לעשות דברים שאת אוהבת להימנע מהם מהסיבה הזו וכו'..

 

ובאמת , אם אני חושב על זה להימנע מבעיות מראש זה אחלה , אבל שוב השאלה היא המינון , ואם עוברים את המינון אז זה נשמע כ"כ חסר חיות וחיים אפורים כאלה , לא חבל?

ועל זה נאמר "המעז מנצח" , רק מי שיעז לקחת סיכון (אומנם מחושב) יכול להגיע רחוק. תשאלי את עצמך, את לא רוצה להגיע רחוק? את לא רוצה להקים משפחה? את לא רוצה לזכות בכל הטוב הזה?

 

ולגבי ספציפית למה לקחת סיכון בדבר הזה כולל האפשרות להיפגע , מה היית חושבת על האפשרות שבה ההורים שלך היו מפחדים להיות ההורים שלך מחשש שמא יפגעו בך או יפגעו ממך? נשמע לך הגיוני?

ברור שלא , האפשרות להקים משפחה שווה את הסיכון.

 

לא יודע אם עזרתי , מקווה שהועלתי במשהו.

 

 

זה בסופו של דבר מגע.
מן הסתם את תתחתני עם מישהו שפחות או יותר בראש שלך ככה שלא יהיו הרבה חיכוכים, אלא בעיקר כיף. והוא יאהב אותך ויהיה אכפת לו ממך ואת תהיי מאושרת ותצחקי על החששות של העבר.
ויהיה מגע. ולמגע יש כח שמעל השכל.
חיים משותפים יומיומיים גוררים איתם בעיות, וההנאה והצורך במגע עוזרים להתמודד מול הבעיות (בנוסף כמובן לשיח ועבודת מידות וכו').

העלית לי נקודה חשובה
בגלל שאני שומרת נגיעה את הדבר הזה יותר קשה לי לדמיין, פשוט מחוסר ההתנסות וההקשר לעולם שלי עד היום
תודה!

וכן, פה הבעיה.
אפשר לדמיין גם סתם מגע רגיל כמו חיבוק מחברה, אחות או אמא. ורק לחשוב שעם בעל אפילו החיבוק יהיה הרבה יותר.

ואגב, אל תצפי שדברים ישתנו לגמרי. זה עניין של אופי. צריך רק שיהיה רצון סביר להתחתן ושהחששות לא יהיו גדולים מדי, ואז פשוט להתעלם מהם כשהם עולים וככה עם הזמן הם כבר לא יעלו.

אבל צריך שגם זה יהיה בתכנון.
כשמנסים להימנע מבעיות אז יש בזה צד שלא מתפתחים ונשארים מקובעים במקום. ברור שהזוגיות תערער לך את היציבות כשתתחתני ותוך תקופה קצרה יהיו לך ילדים ועד שתתרגלי תצטרכי להרגיל אותם לגן ואז ביה״ס, תיכון, צבא וכו׳. אני חושב שהפתרון האמיתי הוא להיות יציב בלי קיבוע לעולם המוכר, אפשר לעשות את זה וזה סגנון חיים הרבה יותר נחמד, אפשר לתאר את זה כלהיות שקול ומתוכנן לטווח רחוק, להכיר את עצמך ולהיות גמיש ובעל ביטחון בטווח הקצר.

אדגיש שאני לא אומר שתקחי סמים, אנשים חכמים לא נכנסים למדרונות תלולים, אבל גם הם יכולים לשתות ולהשתכר בפורים או לשתות קפה פעם בכמה זמן. (וזה לא נראה לי ממכר בכלל...)

אמנם לא חששתי להתחתן אבל באופי הבסיסי שלי אני גם טיפוס בשליטה.
אחד הדברים הכי משמעותיים שקרו לי מאז שהתחתנו (זה לקח זמן. התחתנו לפני 13 שנה בערך) זה השינוי בדיוק בנקודה הזאת.
בעלי ההפך ממני, לא מסוגל לרדת לפרטי תכנון יותר מידי. צריך להיות בתוך סיטואציה כדי להבין אותה ולפעול בה נכון.
בהתחחה זה היה משגע אותי אבל למדתי עם הזמן לשחרר שליטה. לא לקבל כמובן מאליו את ההנחה שהדרך שלי היא היחידה הנכונה...
זה לא נגמר. עדיין אני צריכה ללמוד עוד איך לשחרר שליטה. והוא דווקא הופך להיות מתוכנן יותר עם השנים...
אבל אם שאלת על היופי שבזוגיות- אז זה זה.
שהזוגיות נותנת הזדמנות לשנות את הנקודות הפחות מוצלחות שלנו, או לפחות לעדן אותן ולהכניס אותן למקומן הנכון והמתאים.

אבל גם זה נותן הרבה כוחות, במיוחד לאורך זמן.

אהבה, יציאה מבדידות, נתינה, עבודת מידות משמעותית הרבה יותר וממילא להיות אדם יותר טוב ונעים לסביבתו.

בעניינים כאלה מה שאני אוהב לעשות זה לרשום את רשימת הדברים שמטרידים אותי באותו עניין. אחכ לברר עם אנשים שיש להם ניסיון איך מתמודדים עם זה. שומעים רעיונות טובים, מקבלים ביטחון שזה אפשרי ויוצאים לדרך.

בהצלחה

@האטורי האנזו
רבנית: @הפי

בשביל הצחוקים...😁

@חצילים
@אליזבת'
@simple man

 

 

 

😁

1 - אליזבת'
2 - האטורי האנזו
3 - simple man

והרבנית של הבלוגרים הפי

אה וגם בברוקולי כי כל רמזור צריך מתישהו להתחלף לירוק

האטורי
אליזבת
הפי

@האטורי האנזו

@simple man

@קלמנטי

@הפי

@חצילים

רב פשיטא ש@חצילים הוא גם בבידוד עד ה' יודע מתיי.. נוסיף לו קצת תעסוקה....

 

רבנית @הודעה @מיונז 

 

 

אני השתניתי אבל אני חושב שבלי קשר לדייטים.
מה שכן, הדייטים גרמו לי יותר להגדיר את הגבולות שלי. אחרי שנפגשתי עם מישהי שהיא בסגנון מסוים ידעתי יותר מי אני.

שאלות יפות... 

 

1. השתנתה מעט, התחדדה, התבהרה קצת, או אולי קצת התמקדה

 

2. השאיפות והרצונות ברוחניות נשארו זהים. שזה יפה... פשוט אז אולי הייתי יותר בעליות ומורדות כזה מבחינה רוחנית, היום יש איזה משהו יותר יציב ויותר ברור, ואיזה רף מסוים, אם אפשר לקרוא לזה ככה

שהגעתי אליו... 

 

3. ואו. מלא. המון. בדייטים הכרתי את הרצונות הרוחניים שלי אני חושבת. גיליתי אותם סוג של. סתם ככה לא הייתי פותחת את זה עם עצמי (כלומר כן, אבל לא באותה צורה...) ואני חייבת לציין לטובה שהיו כמה בחורים טובים בדרך שעזרו לי קצת להבין את עצמי במתכוון או לא בכוונה... 

רק בגלל דייטים התבהרו לי כל כך הרבה דברים לגבי חיבורים בין בני אדם. אינטואציות שהתחדדו, שבלעדי כל מה שעברתי הם לא היו מתחדדות...

עברתי תהליך מטורף של להקשיב להם.. בדם ודמעות. 

אבל בסוף הגיע אור גדול, ממש כמו בסיפורים... 

הבנתי איזה בית אני רוצה להקים. הכרתי את האישיות שלי יותר לעומק ואיזה אישיות יותר מתאימה לי. אני חושבת שהכרתי את עם ישראל דרך הדייטים חח סתם אני קצת מגזימה, פשוט באמת לא היתה לי השקפה ודרך ברורה ונפגשתי עם הרבה סגנונות... זה לגמרי פותח את המחשבה... 

 

אני חושבת שיש שינויים שעוברים, כי זה בסוף חלק מהמסע של האדם כאן ויש לזה השפעה מסויימת על הזהות, ברמה כזו או אחרת.
 

כאילו אני יכולה להגיד על עצמי שהאופי שלי לא השתנה, ויש שריטות שבא והלכו, אבל יש דברים שהראש כן השתנה בהם עם השנים, גם השקפתית וגם כוחות ודברים שגיליתי בעצמי, חוויות חיים וקשרים שנותנים מבט קצת אחר על החיים בכלל ועל כל הנושא הזה בפרט.
בנוגע לשאיפות, אני חושבת שבבפנוכו יש שאיפות שתמיד היו אבל עם השנים הן השתכללו או שפשוט למדתי לקרוא להן בשמן.
ויש שאיפות שעם השנים השתנו גם בעקבות השינויים בי וגם כי החיים פשוט דינאמיים וחלק מזה זה גם שינויים, גם אם הם קטנים.

בסוף, כן יש דברים שיותר התבררו מפעם, עם כל הקושי שהמסע הזה לפעמים מייצר.

 

ואני לא יודע אם היא מכוונת גם אליי אז אסתפק בלעקוב אחרי התגובות. 👀

סליחה,
זה הצחיק אותי 🤭

גיבוש הזהות . לא יודעת לא חושבת שזה תרם לי בתחום הזה .מה שכן ..את מגלה בעצמך כוחות בכל דרך וגם פה.

אלא כי התחלתי להקשיב לעצמי בצורה טובה יותר..

בין אדם לחברו, בין אדם לעצמו, ואני גם מרגיש שהביטחון והאמונה שלי בה' בהתקדמות..

הקשיים והאתגרים של התקופה הזאת מחזקים ומעצבים את הביטחון שלנו בה'

חחחח אבל כרגע אלה שנפרדתי מהן תפוסות.. ואחת ממש השבוע התארסה.. רק אני נשאר מאחור😭😭

אז אתה בסדר גמור חח, אתה לא מאחור.. אלא מלפנים 

אבל מבחינת החברים שלי שגם בגילי - כבר יותר מ50 אחוז נשואים/מאורסים

זה לא תחרות

זה גורם לשקוע
ושואב
ומלכלכך
ומסתיר את כל הטוב והאני האמיתי
עד שכבר אי אפשר לזהות

או כמו שאמר הרב'ה מרוז'ין, זה למה השוו את קריעת ים למציאת זיווג.

כלומר: להוריד את ההצעה מעל הפרק. 

פוסלים הצעה, לא אדם.

הכתיבה שלך מרגשת

מי היא זאת ש"אמרה לו כן"
ולמה היא לא קולטת שאם החברים כל כך מתפלאים
ואומרים "לא יאמן" כנראה שמשהו כאן מסריח...🙄

אולי הפשט הוא שהיא משהו מיוחד והוא רגיל כזה ובגלל זה מתפלאים

אחת מבוססת על משהו שיואלי ברים כתב
ואת השניה לצערי אינני זוכר מי המקור...

אילנית לוי

בדיחה..

שאנחנו רוצים לעשות בעצמנו, צריך לעבוד על זה עכשיו.
אל תבנה על זה שכשתתחתן דברים ישתנו מעצמם
(אולי בהתחלה כן, מכורח הנסיבות. אבל לולא עבודה עצמית בסוף בנאדם חוזר לטבע שלו ולחולשות שלו..)

אני חושבת שלפעמים מצבי קיצון יכולים להוות טריגר לשינוי שניסית לעבוד עליו שנים ולא הצלחת..
נניח אדם שקם מאוחר כל החיים וניסה לשפצר את זה ולא הצליח ץ אבל עכשיו צריך פתאום לפרנס- ילמד לקום.
או אדם צריך לחנך ילדים- הגיוני לי ממש שמשהו בו שהוא ניסה לשנות שנים פתאום ישתנה כי הוא ירצה לשמש דוגמא לילדים שלו, כי הוא יודע מה אמיתי בעיניו באמת, פשוט היה צריך את הפוש הזה שידחוף אותו באופן סופי. (נניח אצל ההורים שלי - להוציא את הטלויזיה)

אם עושים שינוי בשביל הילדים זה לא מחזיק. כמו ששינוי בשביל הבן זוג לא באמת יחזיק מעמד

שינוי זה דבר קשה בטירוף, כל שינוי, ובשביל שהוא יחזיק צריך להיות אכפת לך ממנו בשביל עצמך ובגלל עצמך.

או טבע/ מידה מושרשת/ מקום רוחני שאתה נמצא בו, שאז הרבה יותר קשה לשנות אם הגורם הוא חיצוני וזה לא מגיע מהבפנים שלך

(תשאלי הורים כמה קשה לחנך ילדים בנקודות שלך עצמך קשה איתן.. פתאום אתה מגלה שאתה צריך לחנך קודם כל את עצמך..)

התכוונתי יותר לדברים שרצית תמיד לשנות, היה רצון בפנים אבל היו גם מניעות ועכשיו הגיע טריגר שדחף לזה.. 

אם הרצון הוא שלך ויש לך סביבה שדוחפת ומקדמת לזה, זה מבורך

אבל, זה חייב לבוא ממך
ובעבודה שלך. אתה לא יכול לבנות מראש ע"כ שהשינוי יקרה מאליו רק בגלל שהמציאות שלך תשתנה

חח

יש מקרים ויש מקרים.
כשיש אהבה חיים בעולם גבוה יותר, אז קל יותר באופן טבעי להשקיע את הזמן בדברים אידיאליים. כשאין אהבה, מחפשים קצת נחת בדברים יותר גשמיים וקלילים. צריך לעשות מה שאפשר ולצמצם את הדברים האלה למינימום.

לגבי הסוף- קלילות זה הרבה יותר עניין של אופי מאשר רמה דתית (רק שמטבע הדברים אצל בנות חזקות יותר יש יותר צניעות בזה)

כי אני חושבת שזו האמת וזה מה שנכון, אפילו אם אני לא שם כרגע.

דברים לא משתנים אחרי החתונה אוטומטית(!!)
כמו בכל שאר החיים
אין דבר כזה. לא קיים.
בשביל שינוי דרושה עבודה, בלי עבודה אי אפשר להצליח להשתנות.

ובמיוחד לא לתלות תקוות לשינוי אחרי החתונה,
כי אם עכשיו אין לך כוח לעשות שינוי.. למה שאחכ, אחרי החתונה, יהיה?

יש לי התמודדות כלשהי שאנשים מופתעים שהיא לא נעלמה אחרי החתונה. ומחילה, אבל זה מגוחח.
למה שהיא תעלם מעצמה רק בגלל שהתחתנתי?

מקווה שהבנת. אם לא מוזמן לשאול.

אני חושב שהחיים שלנו צריכים להיות שלמים, אחדותיים. כאילו הכל זה רצף אחד שלם...
אני לא מתכוון שאין שינויים, שאין מצבים שאנחנו מתנהגים בהם באופן שונה.
אני מתכוון לכך שאם החיים שלי הם רצף אחד שלם, אני לא מסתכל על זה כעל 'חיי הרווקות שלי' לעומת 'חיי הנישואין שלי'. אני חי רצף אחד, רצף של האני.
הגישה הזאת אומרת שאני כבר עכשיו חפץ ממש בהתנהגות שלי במהלך חיי הנישואין, כי אני מאוד רוצה לעשות טוב לאשתי שאני אפילו לא מרגיש שזה ויתור על עצמי. זה שאני הולך לישון יותר מוקדם (או יותר מאוחר.. כל אחד והזוגיות המדהימה שלו), וזה שאני מתעניין פחות מכדורסל-
למי אכפת מכל זה? מה שממלא אותי זה שאני ביחד עם אשתי, שאני דואג לה, שאני חושב עליה..

זה לא ויתור על עצמי.

וכדי שבאמת זה לא יהיה ויתור על עצמי, כדאי לעשות את כל הפעולות שאנחנו פועלים לכתחילה. להתחתן לכתחילה למשל, זה אומר- מתוך הבנה שזה מה שאני רוצה ושזה אני, וזה גם כן אומר- להתחתן רק עם מישהי שבאמת אני אוכל לעשות לה טוב ושהיא תעשה לי טוב. כלומר, זה אומר לשאול את עצמי לפני שאני מתחתן איתה האם 'לוותר' (שוב, אמרנו שזה באמת לא ויתור.. אבל כמילה מושאלת..) על הכדורסל בשבילה- זה חלק ממני, זה טוב לי? אם לא- האם בשום פנים ואופן לא? או שאולי אני יכול לעבוד על זה ולהפנים את הערך של לחיות יותר כלליות? אם לא- הכל בסדר.. אני אחפש מישהי שמוכנה שכדורסל יהיה חלק מההווי של בעלה בחייו.


לגבי רמה דתית- אני מחפש מישהי באיזור שלי.
להגדיר פחות או יותר זה לא נראה לי נכון, כי כל אדם הוא שונה, אז אם אני מרומם אותה בנקודה מסוימת- היא תרומם אותי בנקודות אחרות, בכל מקרה אני מחפש מישהי באיזור, כדי שיהיה כיוון די ברור לבית מבחינת הרצון לעבוד את ה' (זה מוגדר יותר ). אבל באמת קשה לענות על השאלה, כי רמה תורנית זה לא רק רמה מבחינת ידע. ואת כל מה שהוא לא ידע- קשה מאוד לבחון או בלתי אפשרי (רמת הרצון, שאיפות.. יש דברים שרק הקב''ה יודע לדרג)

כל עוד יש הבנה והשאיפות זהות פחות או יותר - זה היעד.

נפרדתם והיא נפגעה, כלומר שזה היה לה קשה.

ועכשיו אתה מארגן לה מחוות? באיזו מטרה, לבלבל אותה?

אולי לראות אופציה לחזור שוב.

היא סיפרה לי שבאותו היום יש לה יום הולדת,
אני חושה שהיא מצפה שאארגן לה משהו.

מחוות זה טוב, אבל בנוסף לישירות וכנות ולא במקום.

סתם מחווה זה קל כי זה להעביר את הכדור למגרש שלה,

לזרוק משהו מעורפל שמשתמע לכמה פנים ולחכות לתגובה.

אבל לא ככה יוצרים יחסים, וזה גם לא הוגן כלפיה. תבהיר מה הכוונות שלך ומה לא.

 

אז קודם כל תברר עם עצמך מה אתה בכלל רוצה, אם לחזור או רק לפייס ולסגור את זה יפה.

ואז תחשוב מה טוב לה, כי לא בטוח שמה שאתה רוצה זה באמת מה שנכון לה.

נפרדתם
היא פגועה
אתה מתכנן לה מסיבה
ומביא לה מתנה עם לבבות.
רציני?

התחלנו לדבר בענינים טכניים, והשיחה גלשה...
דיברנו על הפרידה, על הרגשות שלנו, איפה כל אחד
מאיתנו היום.

ואחר שהשיחה הסתיימה היא פתאום שלחה לי הודעה
שיש לה יום הולדת ביום שלישי (שבו בכל מקרה אנחנו
נפגשים במסגרת חיצונית) ושיתפה בעוד משהו
משמח ממש שהיא חיכתה לו המון זמן.

מה דעתכם?

כבר כתבו לך למעלה, אתה חושב שזה רק מחווה, סביר מאד שהיא תפרש את זה כיותר. או שהיא סתם תתבלבל ולא תבין מה אתה רוצה ממנה.

רציני להביא לה משהו עם לבבות?

זה לא יפה.

אם אתה רוצה לעשות לה משהו, למרות שאני בכלל לא מבינה למה זה טוב ואיזה טוב זה יעשה, תארגן לה אולי ברכות מהאנשים הקרובים לה או משהו כזה. שום דבר שהוא רק בין שניכם. מתנה ממך זה לדעתי ממש לא לעניין.

 

 

אם אכפת לך ממנה אז אל תעשה דהרים שיכולים להתפרש לשני הכיוונים.

במיוחד אם יש ציפייה לחזור מצידה ואז אתה משלה אותה (אבל אני דוסית אולי זה עובד אחרת בחברות אחרות)

תודה לכולם.

אפשר לנעול/למחוק.

אולי אין לי זכות להתערב..
אך אם נפרדתם מדוע אתה מארגן לה מסיבת הפתעה? ועוד מחפש לה מתנה ליום הולדת?

נשמע לי מעט לא ברור ותמוהה.