פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 415)

מכשולים, הם הדמיונות המפחידים שאתה רואה כשהורדת את העיניים מהמטרה

למרות שזה מבאס, כי בשביל זה יש כרטיס... עדיין, אם אתה רואה כרטיס שבכל זאת מוצא חן בעיניך, לדעתי כדאי להמשיך עם הבירור לגביו.

שאם הכרטיס שלך מספיק מפורט, הגיוני לפנות לכאלה שלא מפרטות ולכתוב משהו כמו "אשמח שתספרי עוד על עצמך" ואז אתה מסב את תשומת ליבן לכרטיס שלך ואם זה בכיוון מבחינתן הן יפרטו.

אבל כמעט כל פעם שביקשתי ממישהי כזאת שתספר על עצמה זה היה:

"אני גרה ב *** בת ** עובדת ב***  וזהו חח

אני צריך לשאול איכשהו אם הפרטים בכרטיס שלי ומה שאני מחפש מתאימים לה?

מה כבר יקרה? מקסימום היא תתחיל שיחה

שלח לכמה בטוח אחת טענה.

רק מתי שמתחילים ממש להתכתב רציני כדאי לחתוך את כל השאר..

השאלה שלי זה ברירה בין שתי אפשרויות..

 

אלו הרוב שההתאמה בפרטים מאד שטחית ויש התאמה בסיסית - אבל יש הרבה כאלה.

או המעטות יותר שאתה קורא את הפרטים ואומר "וואו מתאים לי בול"

ואז הרבה סיכויים שמישהי תענה לך בכלל, מתכתב קצת, אם צריך אם כמה במקביל. 

להתכתב קצת זה לא שוחק. במיוחד שאתה יודע שפנית לכמה. זאת פלטפורמה קצת מוזרה. לא צריך להתייחס אליה כמו שתייחסים ברצינות בהצעות 'רגילות'. יש לזה יתרונות וחסרונות.

קודם כל תבדוק מבין הכרטיסים המפורטים מי יכולה להתאים לך, כי באמת הסיכוי יותר טוב. אבל אם לא מצאת מבין הכרטיסים המפורטים מישהי שנראית לך, אז תפנה גם לבנות שיש להן כרטיס פחות מפורט אבל נראה שיש התאמה שטחית. 

 

אבל כשאתה פונה למישהי עם כרטיס פחות מפורט, אז תדאג שהכרטיס שלך יהיה מאוד מאוד מפורט, גם מי אתה, וגם איזה בת זוג אתה מחפש. או שיותר עדיף שתשלח לה את זה בהודעה ראשונה ארוכה ומפורטת (ככה תוכל להוסיף הרבה פרטים אישיים שאתה לא רוצה לשים בכרטיס שכל אחד יכול לראות). כך אם היא תענה לך זה מראה שהיא באמת מעוניינת לבדוק, כי היא כן רואה סיכוי להתאמה, גם ממה שכתבת על עצמך (שאתה יכול להתאים לה), וגם ממה שכתבת על הבת זוג שאתה מחפש (והיא כנראה רואה את עצמה מתאימה גם לך). ומשם תפתח את ההתכתבות ותתחיל לשאול אותה על עצמה. מניסיון אישי גם מכרטיסים לא מפורטים יכול לצאת קשר טוב אם אתה פועל כמו שכתבתי.

 

בסוף החלטתי ללכת לפי סדר כזה של להתמקד קודם בפרטים היותר מתאימים

ובזה, להתחיל באיזור מגורים קרוב ומשם להתרחק.

במקרה שלא מצאתי, נעשה את הסדר הזה על הפחות מפורטים...

 

ומדי פעם כשלא יישארו כאלה רלוונטיים לעבור לאחרים. זה באמת הגיוני לא להתחיל בכרטיסים ריקים ולחסוך כוחות

ואני יודעת שהרב יוסף אליהו, שדכן מקצועי וותיק, מייסד ארגון עין טובה ומקים קורס שדכנות, אמר לא לשמוע להדרכות של כותב המאמר הזה.

מה כל-כך הזוי במה שהוא כתב? לא ראיתי משהו יוצא דופן. אולי השיחת וידאו

למקור שבו הוא מעביר את הביקורת החריפה הזאת שאתה מביא בשמו?

 

מעניין אותי מה הנימוקים שהוא מביא נגדו.

 

גילוי נאות: אני אישית לא אוהב את הסגנון של שניהם, יודע שיש כאלה שכן

 

ובבקשה לא להעביר נושא. לשאלה אם מותר לי לא לאהוב סגנון של רב כלשהו, נקדיש שרשור נפרד

אמא שלי שדכנית ועובדת עם הרב יוסי אליהו, והיא אמרה לי את זה בעל פה בשמו.

המקור באמת בעל פה.

אני מנסה לערוך את ההודעה והאתר לא נותן לי.

כי כמו שכתב "צהרים" זה לא שהכל שם הזוי.  רק את השיחת ווידאו לא הבנתי

שלא ממש מלמדים איך לפסול...

אלא האמירה היא תנסה- מקסימום

ובעיניי זאת גישה שוחקת

 

מצד שני- קשה מאוד ללמד איך לפסול באמת.

 

חוץ מזה לא קראתי הכל אבל מאוד מתחברת לזה שלא חייב לרוץ לפגישה ישר, ויש דרכים אחרות לחסוך את זה מאיתנו 

א. ההבטחה היומרנית

ב. כל הדברים שהוא כותב שם, המון רווקים עושים בכל מקרה, ומה שלא זה מסיבות הגיוניות למידי, ועדיין נשארים רווקים.

ג. מי שלא סטודנט ואין לו עבודה מסודרת שלא יצא לדייטים? מה?

 

אין טעם לקחת את זה ברצינות, ולא רואה תועלת בזה חוץ מלייאש רווקים

מותר הלכתית לומר על משהו שמישהו כתב שזה הזוי? (באמת שואלת...)

כי זה נשמע כמו גנאי לבן אדם... 

נראה לי נכון יותר לומר, לא מסכים או לא התחברתי, או לא חושב שזה נכון... 

או טעות חמורה, או טעות חמורה מאד....

 

לומר "אני לא התחברתי" פירושו שאני לא מסכים סובייקטיבית, אבל זאת לא טעות

אם הוא היה עומד מולך היית אומר לו "ואוו איזה מאמר הזוי כתבת?"

לא, נכון? אז כנראה שיש עם זה בעיה גם כשלא בפניו... 

 

 

אבל משפטים כאלה במסווה של הודעות פרסומת כאלה -

"הדרך לחתונה בתוך חצי שנה עד שנה בלבד." 

 

מרתיח אותי. 

 

מסכימה עם סעיף ב' של @קוד אבל פתוח

 

דרך אחרת לומר "בדרך העולם, אם תעשה ככה כנראה תתחתן ממש מהר"  (כוכבית - בלי חשבונות שמים וכו')

 

לא נראה לי כמו סיבה לכעוס.

לא שאני מזלזל ברגשות של אנשים, אבל מישהו באמת חושב שזה בדיוק ככה?

 

 

 

 

שים לב לקישורים לאורך כל הכתבה

ובסדר- 

ככה עובד פירסום ע"י יצירת אמירות בומבסטיות .

 

אני לא מכירה את היועץ

אבל מעניין אותי מה הוא היה אומר לכל ועל כל  רווק שיצא מעל שנה ו "מקיים" את עשרת הדיברות 

ולא קיבל את ההבטחת החצי שנה - שנה 

 

יש לו תוכנית שהוא מציע ("מוכר"). הוא מתחייב להחזיר את כל הכסף לכל אדם שמקיים את התנאים הבאים:

- תוך שנה לא נמצא בקשר רציני

- עשה הכל לפי הכללים

- אין לו בעיה מיוחדת (כלומר - לא עם בעיה נפשית כלשהי, לא עם תכונה שמגדירה אותו כ"מיוחד" - כמו מוגבלות פיזית משמעותית וכדומה. כך אני זוכר, וזה מתוך ההנחה שלאנשים כאלה יהיו בעיות שהתוכנית לא צופה, ושמאגר ההצעות הרלוונטי - שמוכן לנסות בכלל - נמוך יותר)

 

השתתפתי בתוכנית.

התחושה שלי היתה שהתכנית שלו מחלישה ומתישה אותי, ומערערת את האמון שלי בעצמי.

הוא טען שאני צריך לשנות גישה, אולי ניהלנו עוד שיחה אחת אחרי זה, ואז החלטתי להתנתק ממנו.

כשעברה השנה ביקשתי את כספי בחזרה, הוא סירב על בסיס סעיף 2, אבל הציע לעשות סיבוב נוסף. לאחר התלבטות סירבתי. כשפניתי אליו מאוחר יותר הוא טען שאיננו חייב להחזיר לי את הכסף.

האם הוא צודק משפטית/הלכתית? אינני בטוח. הרגשתי שלא נכון בשבילי להכנס לזה, אולי מתוך יאוש.

 

אבל פעם הבאה שמישהו מבטיח לכם את הכסף חזרה תבדקו טוב טוב את התנאים

הבנתי שזה הטריק..
וואי אחי, מצער לשמוע.

באמת גם אותי החלישו שם כמה סעיפים.

כי מההסתכלות שלי על העולם,  הדבר הראשון זה לעזור לאנשים.

אני לא מבין איך אפשר לקחת נושא כואב ולא לנסות לעזור לאנשים באמת אלא סתם לנצל אותם

הוא באמת אדם טוב ורוצה לעזור

 

מצד שני, זאת הפרנסה שלו

אז שלא יבטיח להחזיר את הכסף.  ה' יעזור בקיצור.

אם כי אני כשקראתי לא ייחסתי לזה חשיבות...

רק ראיתי את זה כזירוז בעלמא. 

 

כנראה עדיף לכתוב בכללי שזה יזרז תהליכים בלי כזה דד ליין

חוצמזה, לא ראיתי שם איזה חידוש גדול

ולסנן מה שלא מתאים ,
וככה לצאת רק עם מי שבאמת מתאים

לא יודע מה המטרה היותר עיקרית, לעשות שם פרסומת או לכתוב עצות.

אני אישית לא אוהב שמנצלים חולשות כדי לעשות כסף,
כמו כל אלה שפתאום (מפתיע משו) בקורונה מפרסמים את עצמם בכל מקום בערך ונותנים לך מוסר על זה שאתה לא עושה מספיק כסף. ושכדאי לך לבוא ללמוד אצלם..

יש כאלה שזה יחדש להם מן הסתם. נכון שזה נושא רגיש אצלנו הרווקים ועדיין..

ולפי מה שאני יודעת אין שדכנית רשמית.
אתה יכול לדבר עם הרב עוזי ביננפלד.

דייט בשבוע בהתחלה זה לגיטימי.
כשהקשר מתקדם עובדים ליותר

בשעה 22 אתם עייפים או ערניים? כמובן שצריך לקחת בחשבון גם את השעה חצות, שבה הדייט צפוי להיגמר...

לא כדאי לעשות דייט בזמן שבו כבר חולמים על הכרית, זה יגרום לשניכם לא ליהנות, ואולי בטעות זה יתפרש אצלכם כאילו הדייט עצמו לא היה מוצלח.
לדייט מגיעים עם רעננות וכוחות, שצריכים להישמר לכל אורכו.

ובקשר למספר הפגישות,
אין נכון ולא נכון. כל זוג והקצב שלו.
מה שכן, כאשר הקצב מוכתב מלמעלה ולא תואם את הרצונות שלכם (למשל אם בעתיד תרצו להיפגש 3 פעמים בשבוע אבל לא תוכלו לעשות כך), זה עלול לגרור תסכול לא נעים.

שמעתי על חיה כזאת

זה נראה לי יחסית למבוגרים..

דווקא שמעתי על כפר סטונדטים לבנות, זה מה שהתכוונתי.

וגם העמקת קשר עם ההורים זה משהו שכדאי לשים אותו על הלב..

ויש גם מדרשות שמשלבות עם לימודים/ עבודה
ואז זה מצוין
יש למשל את תוכנית יחדיו במדרשת שבות רחל שהיא כזו, ויש שם בנות תורניות
וכפרי סטודנטים יש את נצר אריאל לבנות באריאל וזה גם נראה לי דוס
(הכל משמועות אז כמובן תבדקי לעומק, רק רציתי להראות שזה קיים)

לצערי אין לי כ"כ הרבה מה לעשות (מבחינת מגוון, מבחינת זמן אני די מנצל ב"ה).

לומדים הרבה, תורני וגם קצת חול שצריך

מנגן קצת, מאזין לשירים

שומע שיעורים והרצאות בדברים שמעניינים אותי

מדבר עם חברים בפלא'

קצת ספורט.

זהו בערך..

 

מחפשים עוד דברים לעשות (ולפעמים מוצאים)

לימודים? עבודה? להכיר חברות חדשות ?
לשמר ולפתח תחביבים

לצאת לדייטים? לשמוע שיעורי תורה ?

עשיתי לוז שבועי פשוט, הוא לא כלל כל רגע, אבל הוא דאג שכל יום יהיה לי משהו לעשות.
לדוגמא:
 

כל יום לימוד קצר
ראשון: מבשל ארוחה מפנקת, כושר בערב, פיתוח קול. שלוש דברים ותכלס זה כבר מרגיש יום שימושי, ואז משאר היום נהנים מהלבד קצת, לומדים להכיר את עצמך.

אני אתן לך אבל רעיונות למה שאני עושה אם זה עוזר.

הרגלים קבועים חשובים: לבשל, לנקות ולסדר (חשוב שלושתם)
תחביבים: לנגן, לערוך סרטים, לצייר (אני גרוע בזה), להכין משחקים (סתם תחביב הזוי)
פיתוח עצמי פיזי: ריצות, כושר, פיתוח קול.
פיתוח עצמי מחשבתית: לקחתי על עצמי לסיים מסכת בגמרא, פלוס לימוד קצר כל יום בבוקר, ובשישי לימוד לשבת.

 

ותכלס יכולתי להוסיף עוד דברים, אבל זה הספיק לי, אחרי הכל אני צריך גם קצת זמן לעצמי חחחח

המשפחה שלי מאוד דואגת לא לתת לי רגע של שקט..(ועכשיו שבועות אז בכלל אמא שלי המקסימה עם הרעיונות שלה " אולי נעשה ערב לכבוד שבועות" אני תוהה למה צריך ערב הכנה לשבועות ולא מנוחה , ואחיין שלי עם היציאות שלו אני רוצה ליומולדת רק .. אני מרגישה מתופעלת תמידית ) ואני חושבת שהשגרה שלי גם לא נותנת לי את המנוחה לחשוב על הבדידות הזאת ..
אם זה קורה זה בעיקר שאני רואה זוג צעיר מולי שאני לא מכירה משום מה שאני מכירה זה פחות כואב.

אם זה נקודתי ורק בגלל הקורונה אז אולי יעזור לפתח תחביב או קשר טלפוני.

1. תעשי הכל כדי לצאת מהבדידות
תחפשי הצעות ותעשי מה שאת יכולה כדי להתקדם בנושא של מציאת זוגיות.
2. תלמדי/תפתחי תחביב
3. תמצאי לך מקום שיהיה לך כיף ויתן לך מענה לצורך הברור בחברה. כמו - מדרשה, קורסים, שיעורים וכו.
4. גם בנות נשואות מרגישות בודדות הרבה פעמים.
ממליצה לך לנסות לחדש קשר עם אחת החברות שהתחתנה לפני שנה+.
אני אישית "נעלמתי" לחברות שלי מיד אחרי החתונה. ואז לאט לאט חידשתי קשרים.
אל תוותרי עליהן ואל תפחדי להפריע. פשוט תתקשרי ותשאלי אם יש להן זמן לשיחה 'כמו פעם'.
אני שמחתי ממש על כל שיחה כזאת

קיצור - מלא בהצלחה, ובע"ה שבקרוב לא תיהי יותר לבד♡

לדעתי זה קצת עצוב שזה ברור שאם חברה מתחתנת אז זהו, הקשר נגמר. לא מכירה את החברות שלך אבל כמו שציינו כן מציעה לנסות ליזום מפגש. 

 

יכולה לומר לך שאני ב'ה נשואה ותמיד היה לי ברור שגם שאתחתן אהיה בקשר עם החברות כמו בעבר, זה שהתחתנתי לא אומר שאין לי צורך בחברות וב'ה אני שומרת על קשר כמו פעם, מזמינה אלי הביתה, נפגשת בשבתות, וגם נסעתי לטיול כולל שינה איתן..

 

וחוץ מזה- באיזה מסגרת את נמצאת? כי אם את סטודנטית אז את יכולה בהחלט לפתח קשרים גם מעבר ללימודים.              ממליצה גם לחשוב על חוג אם את בקטע- גם מעשיר וגם נותן עוד מקום שאפשר לפתח קשרים עם אנשים. 

 

בהצלחה!!

 

וכן,יש פעמים וזמנים שבהם מרגישה ממש בודדה, מאוד מאוד.
משתדלת לזכור שזה 'מום עובר'(הזמנים האלו) ולמצוא כן את החברה הרווקה התורנית(אין הרבה מבחר ב"ה) לדבר איתה

מבשלים, ספורט וכו

אולי אצל אחרים זה אחרת-

אבל פשוט כל פעם שהתבודדתי זה הפיג לי רגשות לא טובים שהיו לי

זה יכול להיות תחושה לא טובה, בדידות מסוימת, עצב.. מה שתרצי

זה כן דורש מאמץ מסוים בהתחלה...

אבל שווה.

ולומר תודה לה'- זה לא קלישאה זה פשוט מאיר את החיים. 

 

(בעיקרון הרעיון זה לדבר עם עצמך בלי הסחות דעת על מה שמפריע בפנים וזה משחרר שם משהו)

 

אחרי כל הנ"ל, שתרגישי טוב עם עצמך אני לגמרי בעד ליזום קשרים אבל רק עם אנשים שאת מרגישה בנוח וטוב לך איתם

כי אחרת זה מאולץ... ולא באמת מחזיק מעמד

מתי זה נראה חטטנות ומתי זה פרגון בשידוכים, זאת הכוונה?

אם כן - יש לך דוגמא שתסביר?

אם זאת הכוונה - אם בא לה - אז כן. אם לא -אז לא. זה נראה לי מאוד פשוט.

למרות הסקרנות שבדבר משתדלת ממש לא להתערבב יותר מידי עד לא לשאול בכלל..
ברור כשזה יגיע ממנה והיא תשתף איך הולך ומה הולך אז אני אשתדל הכי להיות שם בשבילה.
מנסה להתעניין בשלומה כי היא חשובה לי בלי קשר אם היא יוצאת עכשיו או לא..
ברור שאם אני ארגיש שיש משהו מוזר בהתנהלות, שמשו לא קשורה אני אנסה לברר את הנקודה דרכה או דרך אחרים כדי לדעת שבאמת הכל טוב איתה. ושוב, לא מסקרנות אלא מהדאגה אליה..

זה מורכב.
מצד אחד, אין לך סמכות עליו, ומי שמך,
ומצד שני, כשרואים את הרכבת בדרך לתהום - 'לא תוכל להתעלם'.

זה יכול להיות קשר לא בריא,
או התנהלות לא נכונה עם הקשר הכי בריא, סוף סוף,
או דפוס לא מטופל שהפריע, מפריע ויפריע לכל התפתחות,
וכן על זו הדרך.

חייבים לומר משהו, אם אפשר.
מצווה לומר דבר הנשמע,
ושלא לומר דבר שאינו נשמע.
דברים היוצאים מלב איכפתי - סופם לפעול.
אולי כדאי יותר לעורר לחשיבה מאשר לומר את הדברים ישר וברור...

 

אמשיך לחשוב על זה בעצמי

כי לא הובנתי 

כמובן אם את רוצה

לפחות כתבת שרשור שהוא לא "מה האתגר הבא שאתם לוקחים על עצמכם" חח

 

ואנסה להסביר בכל זאת  זה נכון ללנ"ו ונכון בכלל לכל התמודדות בחיים 

 

כמה אנחנו צריכים לפעול למען חבר/ה ?

נניח חבר/ה שנמצא/ת בזוגיות לא בריאה- היית מאיר/ה את העינים? פועל? יושב/ת בשקט?

האם זה פקטור של מידת הקרבה? האם זה חלק מהציווי של עזרה לזולת?

הייתם עומדים מרחוק? 

האם הייתם פועלים אם חבר/ה סותרים פעם אחרי פעם את הרצונות השכליים שלהם?

האם הייתם מנסה לשכנע חבר/ה לצאת עם אדם פלוני שהוצע לו מהמון זוויות ?

 

בקיצור- 

השאלה העיקרית שלי היא מה כוללת האחריות החברתית? 

ושאני כותבת חבר/ה זה יכול להיות אח , שכן , אחיין, חבר מהעבר, חבר קרוב, חניך מהסניף 

והאם יש פרמטרים שונים שישפיעו?

 

@מיונז עונה לך? אני נמנעת בכוונה מנתינת דוגמאות ספציפיות 

אני חושבת שזה קצת הסביר יותר..

עכשיו אין לי את הפניות לשבת ולענות אז יותר מאוחר

זה המסר המרכזי שאחותה מנסה להעביר. לשאול, ולבחון את הזוגיות של הקרובים לנו ולהתערב במידת הצורך. שלא יהיה מצב שזה בא בהפתעה גמורה.

באופן כללי יותר שאני חושב שאחריות חברתית בכל הנושא היא בראש ובראשונה בלהציע. זאת אחריות מספר 1. כל השאר זה נטו כמו בכל עזרה עם חבר עד כמה הוא רוצה עד כמה זה יעזור. אפשר להתווכח על מקרים ספציפיים אבל בסופו של דבר טאקט זה לא מדע מדוייק ואי אפשר לתת איזה חוק מחץ לכל המקרים. לא זיהיתי עקרונות, זה נטו כל סיטואציה בפנ"ע.

לדבר,להסביר, לעזור, במידה שבה אנחנו רוצים לקבל עזרה
וכמובן לשים לב שהאדם השני רוצה אותה ובכמות הזו,
להיות רגישים לשדרים שלו.

(חפרתי לחברה טובה שלי להפגש עם מישו מסויים שהציעו לה מלא וממה שעזרתי לה לברר נשמע ממש מתאים לה, עד שבאיזשו שלב הבנתי שזהו, אני כבר מתחילה לעבור גבול.
זה ענין של להסתכל על האדם השני ולראות איך הוא מגיב למה שאנחנו אומרים או עושים)

לעזור אבל לא לחפור.

אין בזה כללים ועניין של ניהול סיכונים

אני חושב שזה תלוי בהרבה דברים: במידת ההיכרות עם האנשים, במידת ההיכרות עם הסיפור, במידת ההשפעה שלך, ובזה שההשפעה תהיה מועילה. גודל הרצון לעזור זה לא נראה לי עיקר השאלה - זה נראה לי יותר שאלה של כן ולא - האם יש רצון לעזור או אין רצון לעזור. ככל שבן אדם יותר איש חסד, כך גודל הרצון, אבל מידת ההקרבה היא לא העיקר (בדיוק כמו שמי שהולך ללמוד תורה, אין כלל כמה הוא חייב ללמוד. השאלה העיקרית אם הוא רוצה ללמוד. הוא כבר יבחר כמה, רק שכשהוא ילמד שילמד נכון ושלא ילמד דברים מוטעים. ככה כאן, שיהיה יכולת לעזור ושלא יזיק. מעבר לזה אני לא חושב שאפשר לומר שבן אדם חייב לעזור במידה כזו או במידה כזו, אלא אם כן הוא עושה חצי דבר, שאז אם הוא לא ישלים זה עלול להזיק. ועצם השאלה האם יש -חובה- לעזור כן או לא - זה תלוי בהיכרות ואם הוא יכול להשפיע)

איך הוא מגדיר אהבה? מה לדעתו חסר לו בקשר?
ואת פשוט אלופה שאת נשארת בקשר למרות שאת יודעת שהוא לא אוהב כי הסבלנות הזאת יכולה מאוד להשתלם לך זה בגרות שלא כל אחד מצליח להכניס בו.

הוא אומר שהוא לא יודע להגדיר בדיוק. לדעתי חסר בעיקר את ההתרגשות, הגעגוע.. אני יותר מחכה שניפגש, ואצלו זה קיים אבל ממש רק לפעמים. מצד שני, באמת אכפת לו ממני ואני יודעת שהוא משקיע בשבילי ומוכן לעשות הרבה כדי שיהיה לי טוב.

וזה באמת ממש לא פשוט והרבה פעמים חשבתי להפסיק את הקשר כי הסבלנות שלי מתחילה להיגמר.. השאלה אם אני מחכה למשהו שיגיע או שזה בזבוז זמן ובינתיים אני רק מגדילה את הכאב שיבוא אחרי הפרידה.

אני יכול להגיד לך שיש אנשים שזה מתפתח אצלהם יותר מאוחר (יותר נפוץ אצל גברים באמת)

אישית אני לא הייתי ממשיך עד לחצי שנה כמוך הייתי חותך אחרי שלושה חודשים בערך
אבל שוב, יכול להיות שזה באמת שונה מגברים ונשים
אולי הייתי ממליץ ללכת או לרב שאת מעריכה במקרה הזה (לא אוהב את הדעה שאלא צריך אהבה וגעגוע לפני החתונה.. הרבנים שלי לא אומרים את זה) או ללכת ליועץ/צת זוגי וכו
בהצלחה ממש

אם כבר הבחור צריך.. נראה שהבעיה אצלו

שהיא תלך לשאול מה לעשות וגם שילכו ביחד לראות מה מצבם באמת

שיש שאלה מה היא צריכה לעשות, ברור שהיא לא תמשיך את הקשר כל עוד הוא לא חש אהבה אליה.
הוא צריך לפנות לייעוץ לראות האם זה יושב אצלו על משהוא שניתן לפתוח ולפתור.

והשאלה היא האם את מוכנה לחיות עם הפגיעה יכול מאוד להיות שביום בהיר אחד הוא יגיד לך לא..
מצד שני אם זה ילך את יכולה להרוויח קשר.. ולא בטוח שבהמשך את תרצי אותו יותר ממה שהוא ירצה אותך.

בתור משתמשת חדשה הערוץ לא מאפשר לי שיחות בפרטי, אז מי שיכול להגיב כאן בשרשור אודה לו מאוד מאוד

אני חושב שתשאלי אותו למה הוא מתכוון בדיוק במושג האהבה.
במידה והוא אומר לך שהוא מתכוון יותר לפרפרים ולגעגוע אז צריך להבין ולדעת שזה הכי כיף בעולם להרגיש את ההרגשה הזאת אבל היא לא תמידיתית והיא חולפת..
הרגש הוא מאוד חשוב אך צריך לזכור שהוא חולף..
תשאלי אותו(וכמובן שיברר עם עצמו)
מה הוא מחפש בנישואים ובחתונה עצמה בנוגע לרגש ?
לאחר שהוא יענה לך..תשאלי אותו מה הופך את זה לכזה מיוחד..
(למשל:האם אתה מאושר ?נגיד הוא עונה שכן.
אז תשאלי אותו מה הופך אותך למאושר ?מבינה זה שאלה אחרת והרבה יותר עמוקה .)

וזה יעזור לו יותר לדייק את עצמו...

כל הכבוד לך

תודה!

אתה אומר שזה מזכיר לך את עצמך, הכוונה שהרגשת במקום שלו? אם יש לך סיפור דומה שאתה מוכן לשתף אולי זה יעזור לי להבין אותו יותר

אוכל בפרטי...
מעדיף פחות לשתף פה

אני ממש מעריכה את הנכונות שלך לנסות לברר מה מפריע כדי להתקדם..

אני אגיד לך מה דעתי:

בגדול אני חושבת שאתם כבר הרבה זמן בקשר

ומי שצריך לעשות עבודה בעניין הוא מי שמעכב שזה -הוא, במידה והוא רוצה לעשות עבודה..

שילך ליועץ/מטפל או לא יודעת מה אבל שיקבל החלטה,שיראה שהוא עושה משהו. מה הוא עושה?

מתישהו צריך לקבל החלטה.

אני לא יודעת אבל  אני קוראת אותך והמצב שלך מתסכל..

כאילו מה את כבר יכולה לעשות? את הרי לא המטפלת שלו..

 

ומה זה לא הרגש חסום? מה חסר לו? מה הוא מחפש?..

עם כל הכבוד לפתיחות וזה משהו כאן  מרגיש לי לא ממש הוגן כלפייך..

 

ואת, מה איתך? 

לא איכפת לך להמשיך איתו במצב הזה עוד הרבה זמן? כי זה נשמע כמו מצב שיכול להמשיך נצח- מצב שמצד אחד יש בו טוב ולא רוצים להפסיד אותו ומצד שני יש חוסר ולא רוצים לוותר ..

מה את רוצה?

נראה לי שאת צריכה להיות אקטיבית בדבר הזה ,לפי מה שנכון לך.

בהצלחה ממש.

לוידעת...
זה מרגיש קצת מוזר וקצת מנצל...

אני חיה בסרט של לבלבים?

לדעתי האישית-
אם אחרי חצי שנה שום רגש לא התפתח מבחינתו אז אין סיבה שפתאום זה יגיע אחכ..חצי שנה זה הרבה זמן. ולכן במקרה כזה לדעתי הדבר הנכון וראוי הוא לסיים את הקשר. כן זה קשה לסיים כך שהכל כביכול נראה מתאים אך אין רגש מהצד השני, אך אם זה לא הגיע עד עכשיו אז כנראה זה לא זה..מציאת חן זה דבר קריטי גם כן לנישואין.
אם הוא אומר שהוא כן מחכה לפגישות ויש לו רגש כלפייך אך לא מספיק אז יש עוד איכשהוא מה להמשיך ולבדוק אם זה מתפתח.

תפתחי איתו את הנושא בשיחת יחסנו לאן ותקבלו החלטה (בעיקר הוא צריך לעשות חושבים עם עצמו, שימי לב שלא ימרח איתך את הקשר לשווא..)
בהצלחה!

כן הייתי שולח אותו לייעוץ עם איש מקצוע לפני שנפרדים. אולי זה משהו נקודתי שאפשר לפתור אותו ואז זכית בכל הקופה.

יש אמת בדבריך . מצד שני בתור גבר, איך היית מקבל את זה שהחברה שלך שולחת אותך לייעוץ? נראה לי קצת לא נעים..למרות שאולי אחרי קשר של חצי שנה אז השיח כבר יותר פתוח וזה לא בושה..לא יודעת..

מתוך שיח ותקשורת בינהם היא יכולה לגרום לו להבין שהוא חייב לה התייעצות והבהרות בלי מריחות. כאילו, מה האפשרות האחרת? שיפרדו בלי לברר לעומק? בעיני לא מוותרים על קשר כזה בקלות.

(אם מישהי הייתה אומרת לי אחרי קשר ארוך שאני צריך להתאפס ולתת לה תשובות - בטח שהייתי מקבל את זה בהבנה. שתבעט אותי לשם. אבל זה אני, יכול להיות שהבחור הזה פחות יבין ולכן צריך להזהר)

אני רק רוצה לומר שהעובדה שהוא אמר לך מפורשות "אני לא אוהב אותך" מעידה על בעיה של חוסר רגישות בעיני,
יש כ"כ דרכים לומר את זה בלי לומר. למה להגיד את זה?
(גם כשבחור שלא רציתי ניג'ס ולא הרפה כדי לנסות להחזיר קשר ורציתי להיות הכי ברורה בעולם לא יכולתי לומר את במשפט הזה, הסתפקתי ב - אני לא מרגישה כמוך..)
לא הייתי ממשיכה איתו דקה אחת.
בעיני הוא לא רגיש ואף חצוף. לא אוהב ומורח בחורה חצי שנה. מה זה השטויות האלה???
פותחת יקרה, תכבדי את עצמך ותציבי לו גבולות ברורים ותיפרדי ממנו. אם משהו ישתנה אצלו הוא כבר יחזור אלייך בעצמו.

אני חושבת שזה יפה שהוא פתח את זה ככה ואני מתארת לעצמי שזה לא היה לו קל לומר את זה, אבל חשוב שתהיה כנות ופתיחות בקשר ושהיא תדע איפה הדברים עומדים. נראלי שכדאי להתייעץ עם גורם מקצועי כי אני לא חושבת שזו תופעה חדשה.

אפשר להיות כנה ופתוח עם תשומת לב איך נאמרים הדברים. להתנסח באופן ישיר "אני לא אוהב אותך" זה מאד בוטה ופוגע..יש ככ הרבה דרכים אחרות לנסח את זה כדי שהיא תבין את המסקנה אבל שזה יהיה באופן יותר רגיש..

לכן,
אולי נמשיך להיפגש ולצאת עוד ונבדוק ונראה ונדע? 
התנהלות כזו, זה כמו לפתוח את התנור כל 20 שניות
כדי לבדוק אם העוגה אפויה.

הבדיקה התמידית, רגש אתה פה? הגעת?

מבריחה אותו רחוק
זה מן פרדוקס כזה....

כשיש קשר כ"כ טוב, מפרגן, פתוח 
ושניכם מתאימים
ואין אהבה
יש משהו שחוסם את האהבה
וזה - לא תמיד משהו מודע.

לרוב, זה פחד.

פחד מקשר גופני, פחד מחשיפה, פחד מאיך המשפחה תקבל אותו / אותה
פחד משינויים. ועוד הרבה אופציות. 

עוד נק', עד כמה בחיים בכלל הוא הטיפוס המרגיש עמוק, מתלהב, מסוגל בכלל להרגיש אהבה,
מסוחרר מהתרגשויות?
כי מי שבחיים בכללי, אדיש קצת,
כנראה לא יתאהב עד מעל לראש
האהבה אצלו תורגש בצורות אחרות.

ולגבי מה לעשות?

נשמע שאין מנוס מליווי מקצועי
כי זה ברור שמשהו חוסם אותו
ואיש מקצוע ידע לדייק מה החסם
והוא יבין אם זה משהו שאין לו אפשרות לחיות איתו
או שבעזרת עבודה, הוא ישתחרר ממנו
ופתאום - הוא ירגיש אהבה.

אל תוותרו על הקשר הנפלא הזה,בהמשך המתנה פאסיבית לאהבה
שתבוא לבקר.
יש הרבה דרכים לפרק את המחסום 
וגם אם ההחלטה וההבנה תהיה,
שבאמת המחסום בלתי ניתן לפירוק,
ותאלצו להיפרד,
זה יקרה מתוך הבנה והשלמה של מה באמת היה חסר בקשר הזה (אם היה)
ובהצלחה רבה!

לווי של הבחור או הבחורה?

ואחרי חצי שנה של קשר טוב
יש מקום להעלות את האופציה,

ברגישות ובשיחה פתוחה.
מה אתה רוצה מבחינת ההמשך?

עד כמה חשוב לך שהקשר שלנו יצליח?

שנעבור את המשבר הזה?

מה דעתך... מתאים לך?

וכו'.

 

אבל, אם הוא לא מוכן להתייעץ
(ואני מתכוונת מישהו שמתמחה ברווקות לחתונה, לא כל רב חכם הוא הכתובת במקרה הזה)
היא יכולה להתיעץ ולהחליט מה לעשות בעניין

יש הרבה בנות שנפרדו, בכאב גדול מאד

מבחורים שלא הצליחו להחליט
שנשארו תקועים באותה נק'
שתפסו רגליים קרות ועוד.

 

והיא תצטרך להתחזק בהבנה של מה נכון לה לעשות

כשהוא לא משתנה בכלל.

 

 

מנית פה שורה של פחדים, וכולם נשמעים לי נורמליים, לא משהו חריג.

איפה עובר הגבול בין משהו בגדר הסביר לבין הצורך בסיוע מקצועי?

האם זה הפרמטר של הזמן?

האם זה התאמה מרובה ללא אהבה?

או אולי משהו אחר...

 

ועוד משהו:

לגבי "הבנה והשלמה של מה באמת היה חסר בקשר הזה (אם היה)"

נגיד ובמקרה הנ"ל הבחור מדייק את החסם שלו, וזה משהו שלא נעים לו לשתף. נגיד (תיאורטי לחלוטין, לא מכירה את השואלת) הוא מגלה שהוא לא מסוגל להשלים עם המראה שלה ומתבייש להכיר אותה למשפחה שלו. למה שהוא ירצה להגיד לה את זה? הרי אני מניחה שהיא די תיפגע מזה. ואז הוא יצטרך להמציא איזה משהו אחר, ולא יהיה פה הבנה והשלמה. מה עושים במקרה כזה?

אבל זה לא תמיד משפיע על הקשר. בן או בת זוג יכולים להיות מסורים מאוד ומתחשבים והכל גם אם יש בעיה רגשית כלשהי.

אבל כן, השילוב בין השנים - קרי בעיה רגשית ומידות טובות - מאוד נדיר.

 

מכיר זוג כזה שהאישה לא יכולה לנשום בלי הבעל (הוא השידוך הראשון שלה, והיא יצאה עם לא יותר מ5 בחורים), והבעל עבר כל-כך הרבה בשידוכים שהוא סוג-של מת מבפנים אז הרגשות שלו בקושי יוצאים.

אבל הם זוג מאוד טרי וממה שהבנתי זה משתנה לאט לאט.

 

השמועה אומרת שזה קורה בכל מצב, לא יכול להעיד עדיין. אין לי מספיק נסיון חיים

אשמח לפירוט

 

תקשורת - יכולת לדבר נכון על מורכבויות.
לא יודע איך אפשר לזוגיות בלי זה.
גם עין טובה, שברור שמכוונים לטוב גם אם טועים,
מורידה כ"כ הרבה משקעים מיותרים ומטופשים מזוגיות,
ואני לא יודע איך אפשר לזוגיות בלעדיה.

גם מהדבר הכי קל?

אצלי העיקר זה המחוייבות.
אני נופל, כל יום, כמה וכמה פעמים,
אבל לא הופך את החולשות שלי לאידיאולוגיה.
כל התורה ניתנה לנו מסיני, כללות ופרטות,
ומחייב אותנו המקור האלוקי שלה,
שנתן תוקף להערכת חכמי ישראל שבכל הדורות.

מדד שאימצתי: מה היא תעשה כשתשמע הלכה שהיא לא גדלה עליה.

בהצלחה!

השקפה הפוכה משלי-אם שונה טיפה אז לא משנה.
אי רצון לחיות חיי קודש כמו שאני רוצה.

כולל כלפי המאבטחים בקניון (לצורך הדוג')

ועקשן בדברים לא חשובים

מבחינה תורנית;
מחובר לתורה ומקפיד על הלכה ( קשה במילים להגדיר עד כמה ולהכניס להגדרות אבל בגדול מישהוא שכן מקפיד על ההלכה ועם זאת בעל ראש פתוח, לא מחמיר ומדקדק בכל דבר ללא יכולת הכלה של פסקים שונים ממה שנוהג)
שומר נגיעה
מתפלל 3 תפילות ביום

מבחינה חיצונית:
שימצא חן בעיני ולא תיהיה דחייה

מבחינת מידות:
כמובן אין אדם מושלם וכולנו עובדים על עצמנו. אך חשוב לי מישהוא שאבחין במידותיו הטובות. שיח כנה ופתוח.

מבחינה אקדמאית:
בעל תעודת בגרות וכן שעשה או עושה לימודי תואר.

מישהי יותר מידי "מפוזרת" או עם דרישות בשמיים...

לשמוע קווים אדומים של אנשים שונים ומגוונים

חשבתי שאת לא מבינה את טעם פתיחת השרשור אז ניסיתי להסביר

@ברגוע זכור לי שהבאת פעם לא?

תקנו אותי אם אני טועה

 

רשום או סקור את כל ההצעות שקיבלת

 

סנן את כל ההצעות הלא-קשורות בכלל שאם היינו עושים בירור של כמה דקות היינו יודעים שזה פשוט לא

בניסוח שלו, תשאיר רק את ההצעות שאם לא מתאימות לך מתאימות לאחד החברים שלך

 

תבדוק עם כמה מהן היית מוכן להתחתן

 

אם אין לפחות אחת מחמש מתאימות - אתה בבעיה

רק שבניסוח שלו זה "אם הן לא תאילנדיות" ;)

האמת חשבתי שזה יותר מבאס ממה שזה, אז התאוריה הזו לא עד כדי כך מבאסת אותי...
תןדה

והן שכששומעים דברים שכאלו מדמות שכזו, יכול להיות לכך אימפקט משמעותי מאד. לשלילה.

רק נקודה ששווה לזכור- הרב שפירא הביע את דעתו, וזו דעת קצה. רבים החולקים נחרצות על דעתו מקרב הציבור שלנו- הן רבנים, והן אנשי טיפול מקצועיים.

התבוננות היא תמיד דבר טוב, ובדק בית הוא דבר חיובי באופן כללי. אבל חשוב לקחת את דעת הרב שפירא בפרופורציות

ועוד דבר קטן- אני למדתי על עצמי לקבל מרבנים, כאשר הדברים שאני מקבל מהם מרוממים אותי. מכל בחינה- להיות יותר טוב, וגם *להרגיש* יותר טוב. יותר אופטימי, יותר שמח, עובד ה' בצורה יותר בריאה.

ומה שאני מרגיש שלא טוב לי..עשוי להתאים ליהודים אחרים, אבל כנראה שזו לא האות שלי בתורה, וזה בסדר. לא צריך להבהל מזה. אישית אני נותן לא מעט לחוש הביקורת ולאינטואיציה שלי להכווין אותי..סה''כ מרוצה מהתוצאות

1 כתבתי שאם אתה לא עובר את מבחן 1:5 אתה בבעיה. לא אמרתי מי אשם, אמרתי שיש בעיה. במובן מסוים גם אם הראשונה שלך היא לא אשתך אתה בבעיה, אבל הבעיה הופכת לתופעה אם אתה נכשל במבחן 1:5

אגב, הוא מתייחס לזה - הוא אומר שאם למשל מתאים 1:20 אז הסיכוי להתאמה בין שניים הוא 1:400, ולכן עבור 1:5 סביר שתכיר את אשתך בהסתברות 1:25, כלומר בממוצע בין העשירית ל-15.

 

2 דעתו בעצמו קיצונית יותר... הוא מציין שם

 

3 מסכים לגמרי, שאין סיבה להכנס לדיכאון, אבל טוב לדעת שיש נושא לטפל בו

ורק חשוב לי לציין שממש לא כתבתי ספציפית כתגובה אליך, כי הרגשתי שחשת מותקף טיפה מהתגובה שלי.

'גם אם הראשונה שלך היא לא אשתך אתה בבעיה'?

תוהה מהיכן נלקחת ההכרזה ש'בעיה' הופכת ל'תופעה' כשהיא מתרחשת חמש פעמים.
וכן, לקרוא לזה '*תאורית* החמש' קצת מוציא את דעת הקיצון של הרב מפרופורציות. לא כל משהו שמישהו חושב הופך להיות אמת מוחלטת, שנחעדה לשמש כאבן בוחן עבורנו. ולא משנה כמה הוא יקר וטוב, והרב שפירא הוא יהודי לעילא ולעילא, וכבודו וזכויותיו במקומם מונחים.

תינוק לומד ללכת ונופל על הטוסיק אלף פעם, ילדה לומדת לרכב על אופניים ונחבלת. זו לא בעיה, אלו החיים, וכל אחד ומסלול הלמידה שלו, שהוא צריך לעבור.
מרגיש לי שאני נשמע נורא ילדי הפרחים פה, ואני לא כזה. אני מאד מאמין בעבודה אישית והתבוננות. אני גם עושה אתזה.
אבל כשאני שומע דברים שכאלו, אני תופס מאד את הקצה השני. כי דבריו הם הקצה הראשון.

לכל אחד כדאי לעבוד על האישיות שלו, ולהתכוונן על הצעות שמתאימות לו יותר. אבל זה ממש לא הופך כל דייט שלא הסתיים בחתונה ל'בעיה'. לא חושב שזה מתכון לחיים בריאים, ההסתכלות הזו.

יכול להיות שלו ולקרוביו זה מתאים. גם לא לכל אחד מתאים ללמוד בישיבת רמת גן, וזה לא גורע ממנה כהוא זה. אבל זה רחוק מלהפוך לדרך לרבים. ועוד כזרקור מרכזי ל'מה שנכון'.

לרוב האנשים זה לא פשוט למצוא. אני מכיר כאלו שהתחתנו ממש מהר, זה לא אומר שכל אלו הם אנשים טובים יותר, ושחיי הנישואין שלהם בהכרח טובים יותר, או טובים ביחס לעצמם. פשוט היתה להם סיעתא דשמיא, או מזל, או שמרפי והקארמה אוהבים אותם.

טוב, לא רוצה להיכנס כאן לדיון מי תוקף ומי מותקף. שנינו מתכוונים לטובה, ולפעמים הרוחות סוערות.

אם הגזמתי וגרמתי צער בהחלט מצטער.

 

לעצם הנקודה - כן, בדיוק כמו שמי שמנסה לבשל ושורף בפעם הראשונה, הוא בבעיה כי הוא לא יודע לבשל. ומי שפספס אוטובוס הוא בבעיה כי הוא צריך לחכות לאוטובוס הבא. זאת לא בעיה בלתי פתירה, ולא אסון. זאת בעיה.

 

וכן, אם אתה מפספס אוטובוס אחד - לא נורא, אם אתה תמיד מפספס - יש במה לטפל. לא אסון, אתה יכול לחיות חיים די סבירים גם ככה, אבל שווה התבוננות מה עשית לא נכון.

 

כשהייתי צעיר מאד שמעתי רב שמסביר שבדרך כלל לא מתחתנים עם הראשונה ואפילו לא עם השניה. מאד הרגיש לי לא בנוח. עם הזמן למדתי שזאת בהחלט הסטטיסטיקה (והדו-ספרתי בהחלט מככב, שלא לדבר על...), ובגלל יכולותיהם המוגבלות של שדכנים זה כנראה חייב להיות ככה. ובכל זאת, זה חבל

כמו שהוא מוצג כאן, בנוי על ההנחה שהרצון של הצד אחד, לרצון של הצד השני, הם משתנים לא תלויים.

אבל אני משער שזה לא נכון, אלא שאם צד אחד חושב שזה מתאים, יש יותר סבירות שגם הצד השני ירצה.

1 הוא עצמו אומר את החשבון הזה

 

2 גם אם תוריד לחצי, 1:20 ייתן לך 1:100 בתוצאות...

"מרעיונות כאלה של קדושה ושל תשובה שהם מביאים לידי עצבות צריכים להתרחק לפעמים, כי יסוד השמחה הקשורה בעומק הקודש הוא גדול מכל תוכן של קדושה ושל תשובה אחרת. ע"כ כאשר באות לו מחשבות של יראה ושל תשובה בדרך עצבון יסיח דעתו מהם עד שתתכונן מחשבתו, ויקבל עליו כל התוכן של קדושה ושל יראת שמים בדרך חדוה ושמחה הראויה לישרי לב עובדי ד, באמת."
אורות התשובה יד, יא.

ובנימה אישית, לקבל את הכאפה באהבה,
ולקחת אותה בפרופורציות

אבל מה שכן, יש פה עיקרון נכון. יש הרבה התפתחות אישית בדרך לחתונה וכל עוד לא עושים אותה יש סיכוי גבוה שממשיכים לצאת ולצאת ולא להבין למה זה לא הולך וגם להיות בטוחים שרק עוד הצעה תוביל אותם לנישואים.

כיום שיש הרבה יותר אפשרויות להצעות היה אמור להיות יותר קל ומהר להתחתן כי הדרך להגעה לבן הזוג יותר קלה בהרבה ואפשר ליסוע וכולי. הרבה יותר פשוט טכנית מפעם.

אבל עדיין יש עבודה פנימית מסויימת ורצון לגיטימי ונכון להתחתן מתוך חיבור ואהבה ולא סתם (נראה לי שזה גם מוזכר שם). אז זה באמת יותר מורכב ולוקח לפחות כמו פעם להתחתן, אולי יותר. אז הוא כן נוגע בנקודה אמיתית- אל תמשיכו לצאת לדייטים סתם, תבדקו אולי משהו פה דורש שיפור.

יש גם השקפות שגויות בנושא המשפחה שמחלחלות ומאחרות את גיל הנישואים. זה בשיעורים של הרב לוינשטיין.

הנקודה הזאת.

 

הצדיק מיבניאל אומר את זה בצורה יותר חריפה קצת. שזה נובע מגאווה פנימית כזאת שחושבת שאנחנו יכולים יותר טוב, וממשיכים לחשוב ככה עד גיל 40. מזכיר לי קטע סטאנדאפ באנגלית ששמעתי אתמול.

אפשר לקרוא פה:

קונטרס "זיווג מן השמים" - ברסלב סיטי

 

מאוד מומלץ

יכול להיות במבט וכו', לא הייתי ממשיך איתו אבל אם כן את יכולה להעיר בעדינות בהתאם למה שהרגיש לך לא בנח

מראה ורושם חיצוני יכול להטעות.
הייתי הולכת אחרי תחושת הבטן - ולא ממשיכה.

שבכלל לא אשמתו - אולי הוא כן שידר משהו שהוא עצמו לא מודע אליו, ואולי את קלטת משהו שונה ממה שהוא שידר (אצלו זאת הדרך שלו להיות נחמד, אצלך זה מטריד)

 

בכל מקרה, אם לא נעים לך איתו, את לא צריכה לעשות חשבון לאף אחד

נראה לך שהוא התכוון להטריד?

הוא עשה משהו לא מקובל?

אולי הניסוח הנכון "הרגשתי שלא בנוח בחברתו"?

 

היא אמרה שהיא הרגישה מוטרדת . 

זה שונה 

מה הזה הניסוח הזה הרגשתי "מוטרדת"? מוטרדת זה אומר שמישהו הטריד וזה לא הוגן היום יש שיח כזה שיותר מידי בקלות גבר נהפך למטריד

 

ביטוי לתחושה לא נעימה 

אינך יכול לדעת מה קרה והחוויה היא סובייקטיבית 

 

 

ולמרות זאת כתבה 'הרגשתי מוטרדת ממנו'

הטרדה זה דבר שהולכים עליו לכלא זה מעשה זו לא תחושה

בדיוק כמו שלא הגיוני שהיא הרגישה שהוא פצע אותה כך לא הגיוני שהיא הרגישה מוטרדת ממנו 

אולי מוטרדת כשהיא בסביבתו אבל לא ממנו

וזה חשוב 

יש את התחושה שלה ויש את המעשים שלו.
היא לא שופטת אותו, היא מספרת מה היא מרגישה.
הנחה שלי: הוא מתוק ותמים,
אבל יש משהו אמיתי בתחושה שלה.
זה יכול להיות מבט מסוים, שדר תת מודע או סתם אי הבנה (שהייתה יכולה להיות נכונה ביחס לאדם אחר).

הדיון עם @ברוקולי נותן לך הצצה קטנה על חשיבות התקשורת בין גבר לאשה,
שמילים דומות יכולת לשאת מטען שונה,
וממילא ליצור רגשות שונים..

אתה יכול להיות שמח

 

מישהו יכול לשמח אותך בכוונה

 

מישהו יכול לשמח אותך בעצם זה שראית אותו

 

אז המקרה השלישי, רק עם הטרדה

 

על מעשים, לא על תחושות 

מסכימה. 

 

ועדין חבל לגרור את הדיון למקומות האלה ולא הוגן כלפי פותחת השרשור

הרי אם היא הייתה כותבת "היה לי לא נעים" זה היה מתקבל מבחינתך 

 

 

 

 

לכתוב בצורה כזאת השיח הזה הופך גברים לאשמים מידיים ולכן שלא כדרכי אני יורד לדקויות

צר לי שהיא הרגישה לא נעים אבל הבחור לא צריך להיות מושמץ אפילו שזה באנונימיות 

היא לא כתבה רק שהיא הרגישה מוטרדת היא הרגישה 'מוטרדת ממנו'

אולי אני אגיד שאני עכשיו מרגיש מוטרד ממך לא מה פתאום את לא הטרדת אבל אני מרגיש

היא שואלת, איך להתייחס לתחושה.

 

אני כתבתי וגם אחרים, שלא בהכרח משהו פסול בו

 

אתה בוחר להפוך את זה להאשמה.

 

כמו "מעצבן אותי לראות אותו ולא מבין למה". זאת לא האשמה, זאת תחושה מוזרה שמנסים להבין. זאת המטרה של הפורום

זה השיח בכל מקום האשמת גברים בלי ראיות 

שלא מזדהים איתך
חשוב לך לדבר על העניין ( בגבולות המותרים) אל תעשה את זה על חשבון התחושות שלה ותפתח דיון אחר

לא כפת לי שגברים אחרים לא מזדהים אני נפגעתי ממנה 

וחוץ מזה אני חושב שהשיח הזה מסוכן

רק להמחיש למה זה יכול להגיע(אני לא מתכוון שלזה מכוונת פותחת השרשור)

יעל דן ראיינה איזו חברת כנסת על כל הנושא של הטרדות מיניות והיא שאלה מתי כבר יתקנו את המצב הזה שבמשפטים של הטרדות מיניות רואים שהנפגעת במצב נפשי קשה ולמרות זאת מצריכים ראיות חותכות מתי לא יצטרכו ראיות חותכות..

ג'ו ביידן אמר שהוא בעד שחובת ההוכחה בהטרדות מיניות תהיה על הנתבע

בלי פוליטקלי קורקט

אם מישהו עשה משהו הוא עשה ואם לא אז לא

הוא הבנאדם הכי מקסים שיכול להיות. זה בכלל לא קשור אליו. זאת התחושה שלי. תתווכח איתי?? ממש לא מאשימה אותו.
זאת פשוט תחושה.

אני אצטט אותך

"דוס באמת ולא אמר משהו לא בסדר..."

"הרגשתי מוטרדת דווקא ממנו"

זה לא מסתדר, אם הוא בסדר, את לא מוטרדת ממנו.

את מוטרדת כשהוא לידך 

זה הגיוני ואם זה היה קשה לך קחי חיבוק ממני 

אבל זו לא הצורה לכתוב

התכוונתי שהוא *באמת* היה בסדר. אין לי שום ספק. זה רק בראש שלי. לא מאשימה פה אף אחד. זה משהו אצלי שהוטרד ממנו. בלי שום דבר מצדו.

אני לא מכיר אותך משום מקום 

הצורה הפריעה לי לכן הערתי

זה הכל

לך הוא לא עושה טוב..


(נ.ב זה שהוא דוס לא ערובה לכך שהוא לא מטריד)

הוא אמר משהו? רמז משהו?
נגע בך בצורה בוטה?

באלי שתיכנסי ותדייקי פה את השאלות שנשאלו..(כמובן במידה ומתאים לך) ואז חושבת שגם התשובות יהיו יותר מדוייקות..

סתם זורקת פה השערה, יכול להיות שהיא לא נכונה וזה לא מה שקרה..
לפעמים שיח קרוב מידי (לאו דווקא של הבעת רגשות, גם סתם שיתופי) כשהוא לא במקומו, יכול ליצור תחושה לא נעימה..
יכול להיות שהרגשת שהוא נכנס לך יותר מידי לאזור האישי שלך מהר מידי? כי אם כן זה ממש יכול ליצור הרגשה מכווצת כזאת, של 'הי זה תחום שלי' וזה לגמרי הגיוני..

בהצלחה!!

אם הרגשת לא בנוח - לא להמשיך. תסמכי על התחושות שלך.
אולי הייתי נותנת עוד פגישה אחת צ'אנס, אולי זה היה משהו נקודתי שיכול להשתפר בפגישה הבאה. אבל גם יכול להיות שפגישה אחת הספיקה לך ואת לא ממשיכה.

והבנים כאן שתקפו - אין לכם מה להיפגע. אבל בטח שלא לעניין לזלזל בהרגשות של פותחת השרשור!
זו תחושה לגמרי סובייקטיבית של אותה הבחורה, זכותה להרגיש ככה גם אם הוא לא אמר או עשה משהו באופן מוגדר.
לפעמים מספיק מבט למקום הלא נכון ואת כבר מרגישה חשופה ומוטרדת. (אפילו שיש מצב שהמבט הזה היה בכלל בטעות והוא לא שם לב וכ'ו).
לגמרי לגיטימי.

זה לא עניין של להיפגע

ואני לא חושב שתמצאי משהו פוגע במה שכתבתי (ואם כן לא זה לא בכוונה)

צר לי שהבחורה הרגישה לא בנוח, באמת 

אבל בנושא הזה דווקא בגלל שהוא כ"כ רגיש חייבים להיות מדויקים ואם כדבריה הוא לא עשה כלום אז היא לא הייתה "מוטרדת ממנו" היא הרגישה לא בנוח, או הייתה לה הרגשה מוטרדת כאשר הוא היה בסביבתה

 

 

ופשוט לא להמשיך לצאת איתו..

חשבתי על זה והגעתי למסקנה ש-
פשוט הרגשתי שהוא הולך קרוב מדי לצידי. זהו. וזה הבהיל אותי.
ואני לא רציתי את הקרבה הזאת...

ועוד משהו שאני מבינה:
כשיש מישהו שאת מוצאת חן בעיניו. אבל הוא לא מוצא חן בעינייך בכלל- זאת תחושה לא נעימה. זהו.

ולכל הבנים שנבהלו: אין לכם מה להיבהל. הכל טוב. לצערי העולם מלא בהטרדות ויש בנות שחוות אותם הרבה מאוד. ובגלל זה דברים יכולים לקפוץ בכל מיני קשרים.

זה גם מפריע לי שיושבים לידי קרוב או הולכים קרוב.. אבל שמתי לב שלפעמים זה מלחץ של הבחור ואין פה כוונה אחרת.
זה הדבר היחיד שהפריע לך ? אם לא תנסי לדייק מה עוד הפריע לך?

כיף שזיהית מה מפריע לך.

 

במקרה כזה - אם תרצי להמשיך, כמובן את יכולה לומר לו שמפריע לך שהוא קרוב מדי.

 

בהצלחה בכל מקרה

כל כך נכון שיותר קל לכאוב בחוץ
כשיש עוד דברים מלבד הכאב

הוא אולי טעות, אבל הוא לא אבסורדי כמו הראשון..

הוא בא לומר שזה אותו משפט במילים אחרות, ובדיוק על מי שחושב כמוך הוא מתאונן...

הוא ממש הבין מה הוא בא לומר, ובדיוק חושב שהוא לא מסכים איתו..

(רש"ל מ"ז)



המשפט השני מובן, אלא שהוא אולי לא נכון.
הראשון באמת לא מובן..

גיחוי נאות:
לא נתחרה, אבל מניח שאני סובל יותר מהרווק הממוצע מהבדידות,
מאושר יותר מהרווק הבודד הממוצע,
ואעפ"כ שרוי שלא שמחה, חומה, שלום.

נראלי שהמשפט הראשון אומר שלא לתלות את האושר שלכם במה שאתם חושבים שיעשה אותכם מאושרים ואז כל הזמן נמצאים במרדף אחרי האושר, לא להיות תלויים במדדים חיצוניים לאושר, אלא תהיו מאושרים ככה בפשטות, תהנו מההווה ולא תנסו רק להגיע אל האושר של העתיד- תהנו מהדרך

והשני נראלי מובן אבל לא נכון בעליל, מאד פוסט מודרני...

להבדיל, הצורך בזוגיות שאינו ממומש מפריע לאושר.

אני חושבת שזו טעות להתנהל ככה
אתה מבטל את כל מה שטוב לך רק בגלל צורך אחד?

אבל כשיש צורך כ"כ יסודי לא ממומש,
זה נותן את אותותיו על כל החוויה.

זה כשיש צורך

ילד קטן יכול להיות מאושר בלי זוגיות.
לרוב זה מדומיין, אבל מי לא..?

ואם בגיל מבוגר אין צורך,
כדאי לבדוק על מה זה יושב,
וכנראה לרוב זה גם יפריע לאושר.

זה ההשלמה של האדם.

אבל מרגיש לי שהמשפט הזה אומר, מי צריך זוגיות אפשר להיות מאושר גם בלי...

המשפט הראשון הוא לא מובן בכלל. מה זה בכלל אומר "להיות מאושר בלי להיות מאושר"? זה כמו לומר "אני גבוה בלי להיות גבוה" (מה שנקרא "דבר והיפוכו באותו נושא") אני שחור ובאותה מידה אני לבן וכו'.
אין למשפט כזה שום משמעות.

הטענה שלי היא שהמשפט השני הוא אותו דבר בדיוק כמו המשפט הראשון. כלומר שאין לו שום משמעות. ושבעצם מי שבלי זוגיות הוא לא מאושר בהגדרה.

  ביניים קיבלתי רק פניות, עוד לא ראיתי שהוסיפו אותי מתישהו...

לך זה קרה? 

(לא היה רלוונטי...)

אוף איזה קרציות הם, למה כל דבר להודיע לצד השני.  

להוסיף למועדפים זה לתת לעצמי רגע לחשוב אם אני רוצה לפנות - בלי לערב את הבחורה!

חתונה או פגישה תצא, אם אני אפנה אליה או שהיא אלי.

 

לא אהבתי ת'רעיון... בכלל לא.  עכשיו זה סתם יציק לי בראש כשאני מוסיף

ודווקא בשבע ברכות יש אפשרות שהיא לא תדע,
ב'נראה מתאים - יש בינגו' וכו'.
אני משתמש בזה כדי לסמן לעצמי שיש סיכוי,
ומן הסתם היא לא תראה,
ואם היא תראה ותסמן - אחלה, אז נדבר ונבחן את זה.

(והיא יודעת מי זה?)

 

אף פעם לא לחצתי על ה"בינגו" הזה, למה שאני אשלח בינגו אם זה לא בטוח? לא רוצה סתם להדליק ת'צד השני. 

הקטע של המועדפים זה שאני לא בטוח כרגע ואני שומר אותה. 

מה רק אצלי זה ככה וכולם בסדר עם זה?

 

(אגב, קבל צל"ש על זה שהוסיפו אותך למועדפים.. רווק מבוקש הא חח) 

שיתנו קצת מרחב ואנשים יחליטו אם לדבר, לא צריך להיכנס לעצמות.

אתה מוסיף אותה למועדפים כי יש לך ספק,
והאתר עושה את הספק שלך כוודאי.
היא מקבלת התראה של הוספת למועדפים.

רווק מבוקש, נו נו...
מעדיף להיות נשוי לא מבוקש

בעזרת השם שהשנה תתחתן...

אמן! וכן למר! ולכולנ"ו

 

אני מסכימה עם זה ומקווה גם 

ששניכם תתחתנו 

 

@כי בשמחה תצאו. 

תודה רבה.. המברכת תתברך!!!

מתי התחלת לצאת שכבר מיצית ?
אולי כדאי באמת לעשות הפוגה

לא נשמע להיט.

הייתי בטוחה שהוא יבוא מהשמיים ככה עטוף באריזת מתנה מחכה רק לי

חח חשבתי שזה ממש קלי קלותא וראיתי את עצמי מתחתנת ממש מוקדם... אפילו בסוף שמינית ככה..זה היה נקרה לי ענקיסטי!

ככל שהתקרבתי לשם הגיל שבו היה נראה לי 'כדאי' להתחיל לצאת הלך והתרחק והבנתי שזה לא כזה גדול

איזה תמימות היינו פעם, הא?

התהליך חשוב וכו'.. ברור אבל להיות כל כך הרבה זמן באמצעי ולא במטרה זה ממש מתסכל.. התחושה שצריך לנסות לחוות קשר עם בחור או בחורה שיכול להיות שבכלל אין שום קשר... הפער בין הקשר הקריר עם עוד בחורה לבין קשר אינטימי וזוגי שאמור אולי .. איכשהו להתפתח כאן לפעמים משגע אותי