אחת התובנות שלמדתי בדרך,
תובנה #2 - לקראת נישואין וזוגיות
זה החשיבות של התקשורת לזוגיות. כמה זה עומד ביסוד, בבסיס, של זוגיות.
וכשלמדתי על פרשת השבוע,
וגיליתי שהנצי"ב חיבר את העניין לפרשה שלנו,
פתאום ראיתי דברים בצורה קצת אחרת.
לא חושבת שהייתי מעיזה להשליך את הדברים על יצחק ורבקה, אבל גדולים וחשובים ממני עשו זאת,
ובעיני יש לנו מה ללמוד מכך, אז רציתי לשתף אתכם בדברי הרב זקס:
https://www.inn.co.il/news/457975
אבל כל מפרשי התורה נוקטים קו אחר לחלוטין.
במיוחד הנצי"ב שהזכרת.
שמעתי את הפירוש הזה (או דומה לו) בכמה הזדמנויות,
והשבת ראיתי באמרי אמת תרצ"א
ותרא את יצחק ותפול מעל הגמל וגו' ותקח הצעיף ותתכס יאתא בזוה"ק פקודי שרבקה ראתה שיצחק הוא מידת הדין ולכן נפלה מעל הגמל, איתא בספר מנחם ציון שיצחק נקרא פחד יצחק מפני שכל מי שהסתכל עליו נתמלא יראת שמיים, זהו ותקח הצעיף ותתכס כדאיתא בגמרא כסי רישיך כי היכי דתיהוי עלך אימתא דשמיא [...] שאצל יצחק מי שראו נתמלא פחד [...]
רמב"ן: ותרא את יצחק ותפל – לשון רבינו שלמה: ראתה אותו הדור ונתביישה ממנו.
והנצי"ב בדיוק כותב את מה שכתוב שם אני לא יודע למה אתה מתכוון:
(ותתכס) מרוב פחד ובושה, כמו שמבינה שאינה ראויה להיות לו לאשה. ומאז והלאה נקבע בלבה פחד, ולא היתה עם יצחק כמו שרה עם אברהם ורחל עם יעקב, אשר בהיות להם איזה קפידא עליהם לא בושו לדבר רתת לפניהם, משא״כ רבקה. וכל זה הקדמה לסיפור שיבוא בפרשת תולדות שהיו יצחק ורבקה מחולקים בדעות, ומכל מקום לא מצאה רבקה לב להעמיד את יצחק על דעתה בדברים נכוחים כי היא יודעת האמת כי עשו רק ציד בפיו, וכן בשעת הברכות, וכל זאת היתה סיבה מהקב״ה שיגיעו הברכות ליעקב דוקא באופן כזה וכאשר יבואר במקומו. ואילו היתה רבקה עם אישה כמו שרה ורחל עם אנשיהן לא היה מגיע בזה האופן, והכל בהשגחה פרטית מראש שתגיע רבקה ליצחק בשעה שתבהל ממנו ויצא אחרית דבר כפי רצונו יתברך.
///
לנושא עצמו בהחלט יש כאן עניין גדול. וזה מעניין שהתורה מתארת כל־מיני סוגים של מערכות יחסים.
פעם שמעתי שמערכות יחסים מתקבעות, פחות או יותר, לפי הרושם הראשוני. לאו דווקא במבט ראשון, אלא בתקופה הראשונה. ואני ממש רואה את זה בכל דבר ועניין, גם ביחסי עובד־מעביד, גם ביחסים בין חברים, גם בזוגיויות, איך שנראה היסוד ההתחלתי ככה זה ממשיך גם בהמשך.
יכול להיות באמת שאצל יצחק ורבקה היה מתחילה "דיסטנס", היא באה מבית של עובדי ע"ז, צעירה ממנו, גם ככה די בהלם מכל הסיפור, לפניה עומד פחד יצחק, צדיק קדוש ונורא שראה מלאכים ושרד את העקידה כו' בסופו־של־דבר ההתחלה היא שני עולמות מאוד רחוקים. ואכן הפרשה מתאפיינת בכך שכולם עושים הכל מאחורי הגב של כולם: עשו מרמה את יצחק, יעקב מרמה את עשו, רבקה לא מספרת ליצחק על התכנית של עשו להרוג את יעקב ומוצאת תירוץ לשלוח אותו לחרן. יצחק ורבקה מתנהלים ממש כמו אישיויות נפרדות לאורך כל הפרשה.
פרשנות של התורה יש כמה אפשרויות, זה לא כמו פסיקת הלכה.
ז"א זה נחמד מאד להאניש את האבות, אבל, זה לא עובד ככה.
זה לא פשוט לקחות דמות של האבות ולהאניש אותם.
זה לא שהדברים הם אינם אמת, אבל, מנגד צריך להבין את ההשלכה של האמירה והדיבור בצורה כזאת לעומת התועלת שתצא מזה.
אם המצב הוא: עץ לעשות לה' הפרו תורתך אז אני עם הרב זקס.
אני מאמין שעדיין לא הגענו למצב כזה, אבל, שוב זה מה שאני רואה וייתכן שמספר אנשים שונים יראו מציאות שונה בו זמנית.
כי הם כבר אנשים. זה שהם אנשים - זה לא אומר שהם קטנים. הגדולה זה להיות איש ולהיות גדול, וזה מה שהם היו. להיות מלאך זאת לא חכמה גדולה, אין לו יצר, אין לו תורה או התמודדות כלשהי. איש זה וואו.
"כמלאכים" כ' הדמיון היא חשובה בהקשר הזה.
ככל שאנחנו יותר לומדים מאבותינו הגדולים, מההצלחות והכשלונות שלהם כך אנחנו מרבים את כבודם ובכך את כבוד ה' בעולם.
חז"ל אמרו ביקורת יותר גדולה על יעקב אבינו בעקבות ההפלייה בין יוסף לאחיו, לא היתה עם זה בעיה ב"ה.
כמו כן, יראת שמיים בפרשנות התנ"ך היא לא באה לידי ביטוי בצורך לייפות את הטקסט אלא בנסיון להבין מתוך חרדת קודש מה ה' רוצה שנלמד מפה. מה אפשר ללמוד מפה.
לקחת משהו שהוא לא אנושי ולדמות אותו לאנושי.
כמו לקחת צעצוע ולעשות סרט כאילו יש לו רגשות ומחשבות ועוד מאפיינים של אנושיות.
להבדיל,
אבותינו הקודשים, וכל צדיקי וגיבורי ישראל במקרא ובתולדות עם ישראל היו אנשים!
לכן לשונית זה לא נכון להגיד עליהם את הביטוי "להאניש", הם כבר אנשים!
וזה שהם אנשים זה הכי מדהים שבעולם,
כי אז אנחנו יכולים להסיק מהם עלינו.
אם הם היו מלאכים, אז היינו אומרים "טוב הם עשו את זה בגלל שהם מלאכים, אנחנו רק אנשים אז לא נוכל ללמוד מהם".
לכן חז"ל היו מסוגלים לומר "חייב לומר אדם אימתי יגיעו מעשי ידי למעשה אבותי".
להיות איש זה לשלב חומר ורוח.
למלאכים אין חומר, יש רק רוח. לכן אין להם נסיונות ולכן הם לא יכולים לגדול.
אדם הוא סוג של עוף מוזר. יש לו נשמה גבוהה ויש לו גוף גשמי. זאת סתירה חזיתית!
מה אני בא להגיד בכל זה?
להגיד שאבותינו הקודשים היו אנושיים זה לא להמעיט בכבודם, להיפך! וואו הם היו אנשים, איך הם עשו דברים כל גדולים בהיותם אנשים??
וגם הטעויות שלהם, אלו טעויות שרלוונטיות אלינו ואנחנו יכולים ללמוד מהם! כמה זה חשוב!
התורה בעצמה וגם כן חז"ל לא מציגה את הדמויות ענקיות בתנ"ך במושלמים ללא פגמים. להיפך, היא מראה את הטעויות ומדגישה אותם.
אז אם הרב יונתן זקס הולך בדרכם, איזה דבר גדול זה!
רוב בתי המדרש אומרים על בסיס הגמרא בבבלי "אם ראשונים כמלאכים"..
אז אני מניח שלדעת התנא בגמרא (לא זוכר מי אומר זאת) המטרה היא להאניש אותם אבל אותנו לשים כחמורים.
זה בסך הכל דימוי...
צריך שהמסר יעבור, אבל לצערי יש מגרעות רבות בלקחת אדם שהוא הרבה יותר מ"איש" ולגמד אותו.
אני מעריך שהטענה שכנגד היא שלא צריך להפוך אותו לאיש כמונו בדיוק אלא לתת לו את מקום גדולתו ולא לכמת אותו בדיוק במסגרת המצומצמת שלנו שהרי, אבותינו לא חיו במציאות שלנו בכלל.
אני מאמין שזה דבר נכון בבסיסו.
כתבת: " אבל לצערי יש מגרעות רבות בלקחת אדם שהוא הרבה יותר מ"איש" ולגמד אותו."
"איש" זה משהו קטן?? זה משהו ענק!! איך אתה לא תופס את זה?
כשתתפוס את זה הגישה שלך על החיים תשתנה מהקצה אל הקצה. תצא בחוץ ולא תראה את מה שקראת לו אנשים. אתה תראה "מלאכים".
אני יכול לחשוב על כיוונים להתייחס למימרת חז"ל שאתה מביא אבל נראה לי שנצא ממן ההקשר של השיח.
כי כמו כל לימוד סוגיה, יש כאן כמה מקורות שנראים כסותרים וצריך ליישב ביניהם וקצרה היריעה לעשות זאת בפורום.
דוגמא למקור שסותר - התורה עצמה, חז"ל שנתנו ביקורת על האבות "והאנישה" אותם וכולי).
ואם נחשוב על זה כך - אדם זה רוח וחומר.
מלאך זה רק רוח.
אני רואה אדם גדול והוא נדמה לי כמלאך. איך? הרי הוא בנאדם!
כי אותו בנאדם שולט בחומר שלו על פי הרוח שבו. ולכן הוא דומה למלאך, שכל כולו רוח וזה מה שמכוון אותו.
הנה זה פירוש אחד שנראה לי יפה ומתאים.
האם זה אומר שהוא מושלם כמו מלאך? לא. הוא בנאדם.
להגיד על האבות שלא היו מושלמים זאת טעות? לא, התורה אומרת את זה במפורש.
הם היו בני אדם ובמצב צבירה הזה היו שלימים ובזה הם היו דומים למלאכים, שמה שמייחד אותם זה השלימות.
נ.ב - עוד משהו לגבי האמירה - גם הראשונים התייחסו למי שלפניהם כמלאכים. ז"א הם יחסית לא היו מלאכים לגבי לפניהם אותם ראו אותם כמלאכים.
יצא לי לראות פעם מי שנראה כמלאך, אבל אין זה אומר שהוא מלאך ממש. הוא נראה כמו מלאך.
עד עכשיו לא הבנתי איך יעקב נשק לרחל.
בדואי שרואה לראשונה את בת דודה שלו מנשק אותה בלחי? ואז מתאהבים ומתחתנים?
אם לא היה חשש לעריות איך התחתנו?
אנחנו מחמירים מדי על צניעות?
לקטלג את יעקב כרומנטי?
לעולם לא נדע
א. לא כתוב שהוא נישק אותה בלחי יכול מאוד להיות שסתם נתן לה בוסה כמו הדודות המרוקאיות לאו דווקא מתוך כוונה רומנטית. הבן־אדם נמלט על נפשו ופתאום באמצע שום־מקום רואה קרובת משפחה שלו אפשר להבין את ההתרגשות.
ב. לגבי עריות לא כזה הבנתי אין שום בעיה הלכתית להתחתן עם בת־דודה.
ג. לגבי צניעות הקריטריונים לפני מתן תורה היו שונים, וגם אחרי מתן תורה היו מחלוקות בדבר,
למשל:
אמר רב יהודה אמר רב מעשה בבנו ובבתו של ר' ישמעאל בן אלישע שנשבו לשני אדונים לימים נזדווגו שניהם במקום אחד זה אומר יש לי עבד שאין כיופיו בכל העולם וזה אומר יש לי שפחה שאין בכל העולם כולו כיופיה אמרו בוא ונשיאם זה לזה ונחלק בוולדות הכניסום לחדר זה ישב בקרן זוית זה וזו ישבה בקרן זוית זה זה אומר אני כהן בן כהנים גדולים אשא שפחה וזאת אומרת אני כהנת בת כהנים גדולים אנשא לעבד ובכו כל הלילה כיון שעלה עמוד השחר הכירו זה את זה ונפלו זה על זה וגעו בבכיה עד שיצאה נשמתן ועליהן קונן ירמיה על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים.
האמורא עולא היה מנשק את ידי אחיותיו כשהיו חוזרות הביתה
"כל נשיקות הם של תיפלות חוץ מג' נשיקות [...] ר' תנחומא אומר: אף נשיקה של קריבות, שנאמר: וישק יעקב לרחל. למה? שהיתה קרובתו."
=> גם אם ההלכה לא ככה כעת (איפשהו ברמב"ם הלכות איסורי ביאה) זה לא אומר שהוא עשה משהו לא בסדר כמו שאין הלכה כבית שמאי אבל מסתמא בית שמאי היו עושים כבית שמאי לפני שהייתה הכרעה.
א. בוסה מרוקאית זה לא בלחי?
הדודות של היום התקדמו לשפתיים?
ב.לגבי עריות הכוונה היתה שיש מפרשים שטענו שאין חשש עריות כי היא בת דודה. אז מותר לנשק כמו את אמא.
אבל הם התחתנו אז לא סביר.
ג. זה מה שאמרתי, גם אחרי מתן תורה הקריטריונים של היום מחמירים יותר.
א. זה לא לחי אל לחי? לא יודע אני אשכנזי בכלל. בכל־מקרה היו שדייקו מהמילים "וישק לרחל" בניגוד ל"ישקני מנשיקות פיהו" ש"לנשק ל־" הכוונה לנשיקה על הראש או על כף היד. גם לבן נישק את יעקב וכנראה אותו סגנון של של נשיקה.
ב. אגב בזה יש דוגמה מעניינת, לפני מתן תורה (ועד עצם היום הזה אצל בני נח) אחות האב אינה נחשבת לערווה וברור שמותר לנשקה לפי הדעה המתירה בגמ' מצד קורבה
כך שיכול מאוד להיות שזה נחשב אותו דבר
מה הקטע בתמונות?
עזבו שניה הכל בצד כי זה כל כך מתסכל..
אני בחור שנראה מאוד טוב מעל הממוצע ויש שיגידו יותר מזה. ולא בקטע שחצני בכלל אני פשוט מודע..
אלא מה ? בתמונות אני לא פוטוגני בעליל..כאילו נראה ממש בן אדם אחר, בלי קשר לעובדה שאני לא יודע להצטלם כי מה לי ולתמונות(?)
ואני יודע שמישהי פוסלת בגלל תמונה וברור לי(כן עד כדי כך) שאם היא הייתה רואה אותי במציאות אז התשובה שלה הייתה שונה..אז מה הקטע בתמונות?
וגם לא בא לי להתחנן על חיי "תקשיבי אני לא פוטוגני בתמונות" כי זה נשמע כל כך איכסה
ועוד אחת ועוד אחת
עכשיו אפשר להגיד אולי אני חי בסרט ובטוח שאני נראה טוב..אז אוקיי אני לא נראה טוב בכלל, אבל עד כדי כך? איי התמונות האלווווווווווו למה אי אפשר פשוט להיפגש ואם לא מתאים אז פשוט להגיד בצורה עדינה אף אחד לא ימות
זה סוחט נפשית לצאת להרבה דיטיים מיותרים שנגמרים מהר.
אולי פשוט לעשות במיוחד תמונה אחת של שידוכים ולנסות להשקיע בה שתיראה טוב ולהריץ אותה בכל הכרטיסים שלך בפלטפורמות השונות?
סתם זורקת עצה..
במקום תמונה לשלוח וידאו .......
למרות שתכלס אין כמו המציאות, אי אפשר להעביר בן אדם, תגובות, הבעות וכו' מתמונה.
אם אתה בטוח שנופל בגלל התמונה אפשר להשקיע בתמונה איכותית אחת טובה שתעביר אותה
(גילוי נאות אני גם העדפתי לא לראות ולא לשלוח תמונה כי זה לא משקף וסתם חבל לבנות ציפיות או להוריד על זה)
לא חייבים אפילו לעשות וידאו ״שלום אני מעוניין להכיר בלה בלה״
זה יכול להיות כל וידאו על כל נושא קליל, אפילו מתכון לחלה לשבת.
העיקר שהצד השני יבין במי מדובר. איך נראה. מציאות.
רק בוידאו.
מה יש לך להפסיד ?
במקרה הטוב - יהיה שינוי.
במקרה הפחות הטוב -אתה באותה נקודה.
לך לסטודיו מקצועי, תעשה אלבום של תמונות בבית, בחוץ, בכל מקום שטבעי לך.
שמי שיראה את התמונות יבין במה מדובר, כמעט כמו מי שנפגש איתו במציאות. לדעתי זה אפשרי וזה גם משתלם לך אם אתה רציני בחיפושים שלך.
ואני ממליץ לך לא לוותר על תמונה. לא לוותר על שליחה ולא ללוותר על קבלה.
מה שכן ודיברנו על זה כאן,
-עדיף- -אם- -אפשר- לעשות שליחת תמונות -אחרי- שיחה של יום-יומיים שבוע-שבועיים
רק קח בחשבון שלא כל אחד יסכים לזה וצריך לכבד את זה (הכוונה שהצדדים ירצו תמונה -לפני- כל שיחה).
הרעיון להפגש בלי תמונה לדעתי הוא בעייתי -מאוד-.
במיוחד אם מתוך נימוס נשארים לדבר שעה-שעתיים. זה יכול לרוקן מאוד מי שרציני בחיפושים להקמת משפחה.
שהוא מאוד מכבד..הרבה יותר מהאופציה של עם תמונה..
כי עזוב אותי נניח בחורה שולחת לי תמונה ומעוניינת להכיר, ובתמונה היא לא נראית הכי, אז הבחור יפסול אותה על תמונה, בעוד שבמציאות יכול להיות שהיא מאוד הייתה מוצאת חן בעיניו כי התמונה לא באמת משקפת, ויותר מזה יכול להיות שבמציאות היופי הפנימי שלה היה קורן החוצה ומאיר את החיצוני כמו שקורה בלא מעט מקרים. ואז לא חבל לפספס?
ולא רק שפספס אלא פגע בבחורה על הדרך..שניים במחיר 1 רק לא לחיוב.
וגם לא חייב להיפגש לשעה שעתיים, אפשר מראש לקבוע 40 דק סתם רעיון..אבל מה אני כבר מבין כל אחד יפעל כפי ראות עיניו
ולקחת אותה בערבון מוגבל
להתחשב בזה שאולי הבחור/ה לא פוטגני/ת.
לא להסתכל על זה כמו פוסטר או כמו שמסתכלים בתערוכה. לקחת בערבון מוגבל.
ואעפ כן באמת יש משהו שמשפיע בראיית תמונה ואני מאמין שזה קצת שונה מאדם לאדם
אבל זה לא עובר את מבחן המציאות.
אחרת, בקלות היית מוצא בנות שחושבות כמוך. אתה בקושי תמצא.
אבל זה לא קשור רק לבנות. זה גם קשור אליך.
עזוב שאתה חושב שאתה נראה טוב, שזה דבר -מעולה-. בלי קשר אם אתה נראה רק בסדר או ממש טוב.
אתה אוהב את עצמך. אתה שלם עם עצמך. זה חשוב מאוד.
עכשיו נניח שיש בעיה בתמונות. תפתור אותה.
אבל אל תעשה לעצמך חיים קלים ״ותעקם״ את כל המציאות בשביל זה (התנהגות טבעית לגמרי...אבל לא נכונה).
תגיד לעצמך :
אני נראה טוב ? אני אוהב איך שאני נראה ? כן. זה הדבר הכי חשוב.
יש משהו בתמונות שמוציא אותו פחות טוב. מה עושים ?
1. לצלם וידאו. (אין מצב שבוידאו יוצאים אחרת. בטח לא אם מצלמים 3-4 סירטונים , בתנאי תאורה שונים)
2. לצלם מלא מלא תמונות ממלא מלא זויות.
3. לשאול אנשים -קרובים שסומכים עליהם- מה לא פוטוגני ? מה אפשר לשפר ? זה בלבוש ? זה בזוית ?
4. לשלוח -כמה- תמונות -בשליחה אחת- ולומר ״אני נראה טוב יותר במציאות״. (אם זו האמת. ותדאג שיש לך חברים קרובים שמאשרים את זה. אל תעשה מעצמך צחוק)
אבל תוציא לך מהראש לשנות את העולם או להתבאס מזה.
קח את זה -ספורטיבי-. תכיר בבעיה, תמצא פתרון. אבל לא פתרון של נסיגה. תלחם.
בהצלחה.
במילא אין לך מה לעשות עם זה.
במיוחד שאם שיקול הדעת שלה הוא לא לטעמך אז מן הסתם גם לא תתאימו, לא?
לשלוח כמה תמונות, לא אחת.
הרציונאל - גם זוויות שונות, וגם אפשר להעביר ככה אווירה. אני עשיתי את זה פעם ועבד אחלה (לא פוטוגנית בכלל בכלל). נניח לשלוח תמונת פורטרט יפה שלך, תמונה שלך על עץ, תמונה מנגן בגיטרה, וכו׳
תמונה משדרת לך מי האדם שמולך בהרבה רבדים משמעותיים שכרטיס טיפוסי לא עוזרים לך.
במצב אידיאלי, כשיש התאמה בסיסית מסגרתית, התמונה נותנת את התועלת הרבה ביותר לפני פגישה.
הבעיה המרכזית היא שעשו מזה בעיה מוסרית ועכשיו לדוסים יש תחושה שזה לא בסדר…
אני העדפתי תמיד להיפגש בלי לראות תמונה, כי אני סבורה בדיוק ההיפך - שתמונה עלולה להיות מאוד לא משקפת. את בעלי פגשתי אחרי שראיתי קודם תמונה (הכרנו דרך אתר הכרויות והיתה לו תמונה בכרטיס), ואציין לגבי זה שני דברים:
1. הוא החליף תמונה זמן מה לפני שהכרנו, כאשר לפני כן היתה לו תמונה מאוד לא מוצלחת (איכות לא טובה, ויותר משמעותי, הוא פשוט נראה בה לא טוב, ומשדר קצת "מוזנחות"), ואני כמעט בטוחה שנתקלתי בכרטיס שלו קודם, והתמונה הרתיעה אותי...
2. בתמונה החדשה הוא נראה הרבה יותר טוב, אבל מצד שני שידר משהו אחר שחששתי ממנו ונפגשתי אף-על-פי, ובפועל הבנתי אחרי פגישה אחת שאין קשר בכלל בין מה שחשבתי בגלל התמונה ובינו. זו היתה פרשנות (הגיונית וסבירה!) שלגמרי השתנתה אחרי היכרות.
לעומת זאת, כרטיס מפורט ושיחה קצרה הרבה יותר מועילים לקבל רושם אמיתי על האדם שמולך.
כל הפרטים הטכניים נותנים רשמיים כלליים ותו לא, כמו רוב שיחות הבירורים:
"אתה רוצה שאני אספר קודם או שיש לך שאלות?
אוקי, אז היא מדהימה ומקסימה ואני ממש אוהבת אותה. היא לא ביישנית אבל גם לא מסמר הערב, יש לה את החברים הקרובים שלה.
מבחינה תורנית היא [תיאור כללי של הציונות הדתית] ומחפשת בחור אברך/ לכמה שנים/ שיפרנס. [ נ"ב אמירות כלליות על דוס אבל עם חיות/ פתיחות / שמחה. וכמה תחביבים בסגנון בישול בנוסף לאומנות/ ילדים/ סריגה]"
בסופו של דבר כרטיסים תכליתם להתאים את הצד השני לדמיון שיש לקורא בראש לזיווג האידיאלי. בעוד תמונה, בדומה למפגש רנדומלי באוטובוס, יותר קרובה לבחירה באדם שמולי מתוך קשר כלשהו אילו ורצון ובחירה בו.
גם בדוגמה שהבאת, הכרטיס של בעלך לא שיכנע אותך, לא רצית בו בגלל המראה שלו. הוא הציג תמונה יותר טובה והוא כן מצא חן בעינייך. על כן הדוגמה שלך רק מחזקת את מה שאמרתי…
בתקופה שיצאתי השתדלתי לשאול שאלות מועילות כשבררתי ולא להסתפק בתיאור גנרי. והכרטיסים של אנשים שנפגשתי אתם (וכך השתדלתי שיהיה לגבי הכרטיס שלי) כן סיפקו תמונה די מפורטת. זה לא אומר שרוב הכרטיסים באתרים הם כאלה, אבל חיפשתי ממש טוב...
כנ"ל כשמבררים אצלי, אני משתדלת לפרט ולתאר באופן מועיל (עם פירוט, דוגמאות)
לגבי בעלי, זה לא היה המצב. הוא שינה את הכרטיס והוסיף בו הרבה יותר פירוט, לא רק החליף תמונה. אם בכרטיס לא היה פירוט כנראה לא הייתי פונה אליו. (לכן אני גם לא לגמרי משוכנעת אלא רק כמעט משוכנעת שנתקלתי בכרטיס שלו לפני כן.)
אני לא באה לשלול גישה אחרת. אבל לתאר מדוע אישית לגמרי העדפתי להיפגש בלי לראות תמונה מראש.
לא להצטלם במצלמה של הפון!!!!!!!!!!! מי שלא פוטוגני - בתמונות ( זה קורה הרבה להרבה אנשים \ נשים ) ,הולך להצטלם אצל צלם מקצועי- הוא יצליח להעביר את התמונה בדיוק כפי שאתה נראה במציאות.
קח איתך צלם מקצועי, שלם לו 250-350 ש"ח בערך, וצא למקום יפה בטבע.
על רקע של עצים, פרחים, סתם עשב, עם טשטוש הרקע או בלעדיו, צלם טוב יידע איך להפוך אותך לפוטוגני.
אני יכול להעיד על עצמי, שהצלם בחתונה היה צריך ממש להצחיק אותי ולשבור את הקרח כדי לגרום לי להיראות טבעי בתמונות.
וכן שווה לפנות לזה שעה של צילומים ולשלם בהתאם
(לדעתי. בהנחה שבאמת המציאות מהשטח מראה שהסגנון בנות בהם אתה מעוניין כן מבקש תמונה, במידה והבנות לא דורשות אולי אפשר פשוט לא לשלוח, לפחות בגיל הצעיר לא תמיד זה מחסום)
כיום מרגישה שכן 'אספתי' תמונות שלי שאוהבת שולחת יותר בקלות אבל בהחלט יש כאן משקעים, מכל מיני תגובות או בקשה של תמונות נוספות, או מהורדה בגלל תמונות.. שיצר אצלי אנטי לדבר, אני כל כך לא אוהבת את העניין הזה.. מעיק, כמה שהייתי מצטלמת גם 'מקצועי' וכדומה לא הרגשתי שמשקף אותי, הרגשתי חשופה, הרגשתי שזה מגביל ומעייף, ומעמיד אותי בעמדה פגיעה מעבר למה שיכולתי להכיל.. והייתי מעדיפה להתמודד בלי תמונה של צד שני מאשר לשלוח..
כיום מרגישה יותר בנוח, ופחות שמה על זה דגש, אבל עדיין מבפנוכו יש לי מועקה כמו 'טראומה' קטנה שנוצרה בגלל הדבר הזה.. אז לא תמיד זה עניין טכני של להצטלם ולשלוח, בגלל שיש כל כך הרבה דגש על זה, יש רצון לשלוח תמונה טובה ושמים על משקל כבד. אז זה מבאס שבגלל חוסר השקיפות יש תחושה שלא רוצים.. ולא בגלל הדבר עצמו.
אז יש כאן למידה של קבלה עצמית, ושל הסכמה לעשות השתדלות קטנה אבל אחר כך לשחרר ולהבין שזה לא בידיי וכשיגיע הראוי אני מקווה שעל זה לא יפול דבר..
בהצלחה
גם בכללי הגעתי להבנה שאני כנראה לא יודע לבחור תמונות חחחחחחחחח
אין צורך בתמונה ואז אין צורך להגיד שהתמונה היא דרך לראות סגנון חיצוניות כי פשוט אפשר להיפגש בלי תמונה זה כל הרעיון
ובקשר לזה שהתמונה מראה סגנון חיצוניות, היא לא. אולי במעט מאוד מקרים כן, אבל לרוב בכלל לא.
פיזיים ונפשיים.
בין אם אתה מסכים לכך ובין אם לא, רוב הציבור מתנהל בצורה כזו, ושופט אנשים כך.
אני מקווה שאנשים מספיק בוגרים כדי להבין שתמונה (ובטח אם היא אחת ויחידה) לא בהכרח משקפת. אבל אני מקווה גם שאתה כמועמד עושה מאמץ כדי שהתמונה שלך כמה שיותר תשקף אותך (כולל תמונה מקצועית ולהתייעץ עם אישה לגבי התמונה שאתה שולח). (לדוגמה: קיבלתי פעם כרטיס של מישהו שהגדיר את עצמו תורני, והתמונה שלו היתה בלי חולצה. בעיני זה לא יכול להתקיים יחד...).
ומי שלא מסוגל לתפוס את העניין, את ההבדל שבין הדימיון למציאות, בין תמונה אחת מחמיאה (ואולי המציאות אחרת לחלוטין) לתמונה לא מחמיאה (כנ"ל) - אז יוצא שאנחנו עלולים לפספס הזדמנויות שמבחינות אחרות רלוונטיות. צריך להבין שלהחלטות שלנו, גם אם נובעים מאידיאלים נשגבים, יש מחירים, והשאלה היא איזה מחיר נוח לך יותר לשלם.
הרחבתי בנושא הזה כמה פעמים, מקשרת:
אנסה להתייחס - לקראת נישואין וזוגיות
https://www.inn.co.il/forum/t1370160#14857010
כשתהיה מוכן גם תפגוש מישהי מוכנה
אין משמעות לתמונות. אתה נתפב לחיצוניות והמציאות משדרת לך את זה. גם בעלי חא נראה הכי טוב בתמונות פעם. אבל כשאני הייתי במקום שמכוון להכירות (וגם הוא) אז אין משמעות לתמונות ולא מחפשים את הוואו אלא באים להכיר ולבנות קשר.
ודווקא הוא שם לב שאחרי הנישואין פתאום הרבה בנות מסתכלות עליו כי מרגיש יותר ביטחון או לא יודעת מה.
מצחיק אותי איך פעם היינו מצטלמות כל בזמן ומנסות להשיג תמונות מוצלחות. והיום זה להצטלם בתור מזכרת מאותו הרגע. שעשינו טיול ובאמת היינו שמחים. והחיוך הוא חיוך אמיצי והתמונות יוצאות מאוד מוצלחות בלי להצטלם שוב ושוב ושוב
יש הרבה שאני מכירה במיוחד בנים, שלא יודעים לחייך לתמונה.
כמו שילד קטן עושה חיוך עם שיניים מתוח אוובר כזה..
אז כשמצלמים אותם בלי שהם שמים לב זה יוצא ממש יפה
ויש לו יכולת מדהימה להוציא תמונות יפות וטבעיות.
שווה את הכסף בעיני
בפרשה אנחנו קוראים על יעקב שמתעורר מחלומו, והוא ירא מכך שלא הבחין שמדובר במקום עם נוכחות אלוקית. משתמע מכך שבמקום כזה לא ראוי לישון - על אף שזכה בשנתו לחלום.
אומר על כך התפארת שמואל:
"יש ללמוד מכאן יסוד גדול, שההצלחה איננה ראייה על צדקת דרכיו.
כי יש הרבה חשבונות בשמים למה יצליח.
ממילא אע"פ שיעקב אבינו זכה בחלום של נבואה והבטחות וברכות גדולות -
אע"פ כן לא חשב זה לראיה שצדק זה שישן שם."
אני לומדת מזה - אל תנסו להיכנס לחשבונות שמים. אם אתם מצליחים במשהו, או חלילה לא מצליחים במשהו - אל תראו זאת כסימן משמים להסכמה או אי הסכמה, אלא תמיד כמקום לבחון את מעשינו האם הם ראוים או לא.
רעיון נוסף, שאביא כאן באנגלית (ואולי אחרי שבת אצליח להביא גם בעברית), ג"כ קשור לפרשה וללנ"ו, אז חשבתי ששווה להביא, של הרב סולוביצ'יק:
God’s revelation at times of crisis, from the depths of despair and distress, is a basic principle of Judaism. Sometimes God does not reveal Himself to the contented soul; He reveals Himself to the mute soul, battered by weariness and exertion. Sometimes God reveals Himself to one who grieves for the ruin of His Temple and the destruction of its altars, while avoiding one who dedicates His Temple and stands at the side of his offering; sometimes He does not reveal Himself to the rational individual, but to one who is confused about life, who is bankrupt and has lost track of his world. From time to time, man’s salvation comes out of distress. Even the choicest members of the Jewish people first encountered their Lord at a time of raging fear, helplessness, and distraction, when they were not anticipating such an encounter but were thoroughly surprised by it. Jacob comes close to his God in a nocturnal dream, while sleeping on the cold stones of the place (Gen. 28:11). Moses encounters a burning bush at a time when he is pasturing Jethro’s flock, entirely devoted to this simple everyday occupation (verses 1-2). Ezekiel sees visions of God in exile, on the river Kebar, at a time when the appearance of the present, full of quaking and horror, contradicts the vision of a glorious future (Ezek. 1:1). (From There Shall You Seek, p. 33)
לפעמים דווקא הדברים הנכונים כרוכים בנסיונות ובירורים ועליות ומורדות ומה לא
אני לא זוכר בשם מי, אבל הסימן שניתן לאברהם שבניו יירשו את הארץ זה זה שהם ירדו לגלות, ולכאורה זה גם מאורע עתידי, סימנך סימנא צריך, וגם מה הקשר שיצאו ברכוש גדול, אלא שעצם זה שהם יהיו מוכנים לרדת למקומות הקשים והלא־ברורים ולהעלות משם אוצרות זה סימן שיירשו את ארץ ישראל, בניגוד לעשו שלא היה מוכן לרדת לגלות, מחפש רק את החיים הקלים, לכן גם לא נגאל
ובמקביל הוא טוען שמה שאברהם ירד למצרים היה חטא, והיה לו להישאר בארץ ולסמוך על ה' שאמר לו להיות בארץ (בניגוד לפירוש המקובל שמופיע ב"אם הבנים שמחה" שמה שהיה רעב היה סימן משמים לכך שעליו לרדת למצרים, והרמב"ן הזה ממשיך את הקו של מה שטענה פותחת השרשור)
גילוי האלהים מתוך המשבר, ממעמקים ומן המיצר הוא עיקרון ביהדות. לפרקים אין האלוהים מתגלה לנפש השמחה בחלקה; מתגלה הוא לנפש האילמת, הלומת ליאות ויגיעה. לפעמים האלוהים מתגלה לאדם המתאבל על חורבן מקדשו והריסת מזבחותיו, ומתעלם מן האדם המחנך את מקדשו וניצב על עולתו; לפרקים מתגלה הוא לא לאדם בעל ההיגיון, כי אם לאדם הנבוך בחייו, שפשט את רגלו ואיבד את חשבון עולמו. ישועת האדם באה מפעם לפעם מתוך המצוקה. גם בחירי האומה פגעו בריבונם לכתחילה בשעת קצף, אזלת יד והיסח הדעת, מתוך אי-ציפיה והפתעה גמורה. יעקב מתדבק באלוהיו בחלום ליל, כשישן על "אבני המקום" הקרות. משה נתקל בסנה בוער באש, בשעה שרעה צאן יתרו והתמכר לאומנות פשוטה ויום-יומית. יחזקאל רואה מראות אלוהים בגולה, על נהר כבר, כשחזות ההווה, מלאה פלצות וזוועה, הכחישה את חזון העתיד הנשגב.
[המשך הפיסקה, למי שמעוניין..]: היהדות קבעה מסמרים להלכה, כי גם בשעה שהאדם מתנגש עם רוע גזירת ה' בלתי משתנה, כשתפילותיו הנידחות שבות וטופחות על פניו, הוא צריך לראות את האלוהים, להתייחד עמו על אף כובד המציאות הטראגית שהוא רובץ תחתיו. האלוהים מתגלה מתוך הסבל והטראגיקה, כשהיחיד או הכלל נמצאים במיצר ובמצוקה. משה מתחנן אל האלוהים ואינו נענה. גורל יעוד נהפך לגורל בלתי מיועד. רואה הוא את הארץ הנבחרת, ושמה אינו עובר. מידת הדין מקטרגת וחותמת בפניו שערי שמים. דווקא מתוך הכאב ומתוך היסוקרים, מתוך העוני והאנקה בוקעת ועולה נשיקת אלוהים המנתקת את משה מן העולם הזה לעולם שכולו טוב וכולו אור. שאול בגלגל, אבוד תושיה, נטול עתיד מלכות וחזון משיחי, נכנע בפני נביא הזעם ומשתחווה לאלוהיו. מעילו קרוע, נפשו בתורה, מלכותו שסועה, צערו נעכר. צער עולם שהתמוטטו יסודותיו נתקע בלבו, ובכל זאת הוא לי-ה ועיניו מכוונות לי-ה. ר' עקיבא הסגיר את עצמו לאלוהים גם כשהמציאות ההיסטורית בעטה בו ונתקלסה בו. הוא כבש את שאגתו ודמעתו וקרא את שמע בלהט כיסופים וגעגועים. (וביקשתם משם, בתוך איש ההלכה גלוי ונסתר, עמ' 144).
מקורות יפים ומדהימים, לא יוצא לי לקרוא הרבה הרב סולובייצ'יק, אבל לשונו קולחת ויפה כמו תמיד.
אבל קשה לי לקבל את זה באופן מוחלט. גם אם באופן זמני יש ייסורים, בסופו של דבר החתירה והשאיפה שלנו היא שהטוב יתגלה, ואני מאמין שזה יקרה בגאולה השלימה. יש חשיבות לייסורים כאירוע זמני שגם לו יש משמעות, אך הוא עתיד לחלוף. זה בנוגע לעניין הייסורים.
בנוגע לסימנים משמים: זה נכון שלא תמיד אפשר לקרוא את הדברים ולפעמים המחשבה מתהפכת, אבל בכל זאת יש את המחשבה האנושית הרגילה, ולדבר על עולם שבו אין אף הגיון באף מעשה, והכל לפי רצון א-לוהי שרירותי, זה קשה. צריך לנסות לחפש הגיון בדברים, גם אם בסוף לפעמים יתברר שמחשבתינו הוכזבה. ובכללי אין ראיה מהפרשה, כיוון שיעקב חושב לפי מה שהוא מכיר את עצמו: מה שהוא יכול להיות, ומה שהוא לא מספיק עושה את מה שצריך לעשות, שהוא לא ראוי. ויכול להיות שהוא צדק. הראשונים מדברים על כך שלדוגמא לבן והגר ועוד אנשים שלא היו ראויים קיבלו נבואה אף שלא היו ראויים (הגר זו לא הייתה ממש נבואה, אלא התגלות של מלאך). ולכן העובדה שיעקב קיבל נבואה לא מעידה בכלל על העובדה להאם הוא ראוי או לא ראוי. אם ה' רוצה לשלוח מסר א-לוהי, הוא ישלח אותו גם אם מדובר על אנשים לא ראויים.
הרב סולבויצ'יק אומר שהקב"ה לא מתגלה אך ורק בזמנים של שמחה, של רוחב הלב - אלא דווקא לאלו שליבם שבור. הוא משתמש בדימוי של בניין בית מקדש אישי (כמעין ושכנתי בתוכם) - יכול להיות אדם שבנה בית מקדש כזה, ומקריב קרבנות - אבל הקב"ה לא מתגלה אליו, אלא דווקא לרווק, שניסה שוב ושוב ושוב ושוב לבנות את ביתו. הקב"ה נמצא איתנו גם בגיא צלמוות. גם במיצר.
האם בגאולה השלימה רווקים לא יצטרכו לצאת למסע כדי לבנות בית? למיטב הבנתי, לפחות לפי הרמב"ם, זה עדיין יהיה מאתגר. אבל הנושא של איך תיראה המציאות אז פחות מעניינת אותי כרגע, כי אני נמצאת כאן ועכשיו. וכאן ועכשיו אני רוצה להגיד משהו, שמחבר לי גם את דברי הרב סולבוצ'יק לדבריו של הרב שמואל ברנבוים:
זה שיש מישהו שכבר הקים את ביתו ("הצליח") - לא אומר שהוא נמצא ברמה רוחנית יותר גבוהה ממך. שהקב"ה יותר מרוצה ממנו, ולכן הוליך אותו בדרך המוצלחת, בעוד אתה חווה כישלון אחר כישלון.
אני מאמינה שהקב"ה ברא אותנו מוגבלים מבחינת היכולת שלנו להבין את ההתנהלות האלוקית (מענין שזה גם מה שביקש משה מהקב"ה להבין). לכן, לנסות לפענח למה העולם מתנהל בצורה מסוימת ולא בצורה שבה הייתי רוצה שזה יתנהל - זה בזבוז כוחות שמוביל אותי למקום לא טוב ולא נכון.
הקב"ה נמצא גם בהצלחות וגם בכישלונות. השאלה היא אם אתה מסוגל לראות את הנוכחות הזאת בשני מצבי הקיצון הללו (וכמובן גם בכל המנעד). אל תחשוב שרק מי שהחיים מאירים לו פנים, מי שרואה ברכה בעמלו, מי שזכה בחיים טובים ומאושרים, מי שהתחתן עם הראשונה שהוא יצא איתה - הוא אהוב ורצוי אצל הקב"ה.
או בקצרה:
על אף שלא זכינו (עדיין) להקים בית נאמן בישראל, זה לא אומר שהקב"ה לא נמצא איתנו. ההצלחות והכישלונות שלנו לא מעידות שום דבר על חשבונות שמים, שזה דברים שאנחנו לא מסוגלים להבין. אנחנו צריכים להכשיר את עצמינו ככלי לשכינה תמיד, ולבחון את טיב מעשינו לפי המצפן שקיבלנו מהקב"ה שינחה את דרכינו.
ספציפית לתגובה שכתבת,
אני מסכימה, לרב היתה לשון מאוד עשירה, גם בשפה שלא היתה שפת אימו ושלמד רק בבגרותו. ולפעמים גם בתרגום בעברית צריך מילון כדי להבין למה כוונתו. כפי שכתבתי קודם, זה לא עניין של האדרת הייסורים, אלא ההבנה שגם מתוך האין - אפשר למצוא את העזרי.
לגבי הסימנים משמים, בתפיסת עולמי, אנחנו רואים את העולם מתוך עינית צרה שלא מסוגלת לתפוס את התמונה כולה. לפעמים, במבט מרוחק, אפשר לחבר כמה נקודות שראינו יחד לכדי שבריר של תמונה, ולראות את יד ה'. שאולי דברים שהיו נראים לנו אקראיים, הם בעצם לא כאלה. אני חושבת שהרב כאן לא בא לדבר על עצם הנבואה, אלא על תוכן הנבואה שהיתה מאוד חיובית. אולי אפשר לדמות את זה קצת למישהו שעושה טסט, והטסטר משבח אותו על הדברים שעשה בטסט. זה כנראה יגרום לו לחשוב שהוא הולך לעבור את הטסט, כי הוא מקבל חיזוקים חיוביים. אבל יעקב מתעורר והוא מתיירא - למרות שקיבלת חיזוקים חיוביים, הוא חושב בליבו שאולי בכל זאת עשה משהו לא בסדר. אם הבנתי נכון, זה לא ענין של האם הוא ראוי לקבל נבואה או לא, אלא האם היה ראוי שהוא יישן במקום שהוא בית אלוקים ושער השמים.
דייקת לי את שיטת הרב סולובייצ'יק, רואה שזה ממש מפורש שהוא אומר לפעמים וכו'....
לגבי מה שחשבתי שזה קשור לכך שהתנבא, את צודקת. אבל עדיין אני ממש לא מבין מה המחשבה לבוא ולומר שמשום שהוא ישן במקום קדוש זה אומר משהו....גם לשיטת רבי חסדאי לדוגמא שהכל מושגח, ההשגחה אומרת שיכולות להיות סיבות גם מדוע יש לגלגל דברים מסויימים גם אם זה לא לפי הרמה של האדם. לכן, גם אם יעקב לא היה ראוי לישון שם, יש חשבונות מדוע יישן שם. ואולי אני כבר מבין כ"כ טוב את התשובה, שאני לא מצליח להבין מה השאלה.
יעקב בורח מא"י , עשיו רוצה להרוג אותו, הוא מגיע למקום שלא מכיר אותו ..נמצא בחרדה מאוד גדולה.
הוא עייף ונרדם חולם חלום שבו יש עירבוב בין
העולם למטה ללמעלה .
ה' מדבר איתו בחלום נותן לו ברכות דווקא במקום ההוא ..
"ואנוכי לא ידעתי יש ה' במקום הזה" ,
אני לא ידעתי שזה מקום קדוש ...אני בכלל פה במדבר?! מחוץ לארץ.. מה קורה פה?
ואנוכי לא ידעתי יש ה' במקום הזה" ,
המפרשים מנגד אומרים ,שאני משחרר יש את ה' במקום הזה .
מתי יעקב זוכה בברכות מה' ? מתי שהוא מרפה ,הרי שחולמים יש הרפיה ..
שנזכה להרפות ... שם נראה את ה'.
בחלום הוא מפסיק את הדאגות והחרדות שלו ..ואת הלחץ שלו ..
לפעמים אנחנו רוצים יותר מידי ואז נוצר לחץ לא בריא ..
לשחרר מה יהיה ? מתי אני אתחתן עם מי?
להרפות .
(בנוסף יש עניין בחלום,
לא משנה כמה הוא יהיה מפחיד ,אתה תקום תגיד בסדר.. היה מפחיד אבל הכל בסדר עכשיו.
תסכל על זה מהצד, היה לא נעים , אבל זה לא אמת.. יש לי עוד את החיים שלי)
אותו דבר כאן בשידוכים תסתכלו על עצמכם מהצד.. כן לא נעים פה לא נעים שם.. אבל יש לי את היכולת להפריד ולהפוך לשנות לטוב.
המטיילת בארץיא - כ
כא - ל
לא - מ
מא - נ
נא - ס
סא - ע
עא - פ
פא - צ
צא - ק
קא - קיב
קיג - קיח
קיט - קכא
קכב - קל
קלא - קמ
קמא - קנ+ יה"ר
תהילים לרפואת כל הפצועים, שחרורם של כל השבויים והחטופים, הצלחת כוחות הביטחון
יש רעיונות לפעילויות או גיוונים אחרים לדייטים?
קצת נמאס לנו רק לשבת ולדבר, וגם אנחנו רוצים להתחיל באמת לעשות דברים ביחד.
להלן רשימה מדהימה - לקראת נישואין וזוגיות
בהצלחה, תהנו!
קניות ביחד
לבשל ביחד
משחקי דייטים שכל אחד עונה מהזווית של השני (מומלץ רק בדייטים מתקדמים!)
חדר בריחה (אפשר גם לקנות בתור משחק קופסא)
טיול
מעיין
בייביסיטר על אחיינים של מי מהצדדים (לשלבים מתקדמים, שזה סבבה גם להכיר את האח/ות)
באולינג
סנוקר
גן חיות
מוזיאון
סדנת שוקולד
סדנאות אומנות (קרמיקה, נגרות וכדו')
קומזיץ
לשכור אופניים בתל אביב ולנסוע לים
חפירות ארכיאולוגיות
להתנדב בחקלאות
קטיף עצמי
משחקי קופסא/ קלפים
פק"ל/ פונדו
חברותא
הופעה
סרט
לנגן יחד
מקומות אטרקטיביים כמו: אקווריום ישראל, מעלית הזמן, הגן הבוטני, הכנרת, להסתובב בירושלים-שוק, הרובע, הכותל וכו', המרינה בהרצליה, הנמל בתל אביב וכו'. (יש עוד מלא רעיונות באפליקציה של 252)
לצייר יחד
בית קפה/מסעדה
פיקניק
מוסיף: פוקר טקסט הולד'ם עם החברים בזולה
אני יוצאת עם מישהו תקופה קצרה(3 דייטים) אבל זה כבר מתקדם יותר רציני. יותר לכיוון של בני זוג והתחלה של עתיד משותף.
אני בחורה חברותית שמכירה הרבה אנשים מהרבה מסגרות שאני נמצאת בהם. ויוצא לי להיפגש גם במקומות עם עוד בנים/ לעיתים נדירות עם מישהו מהלימודים לבד. אם ברור לי שאין מבחינת אף אחד שום דבר מעבר האם אני לדעתכם צריכה לבקש רשות מהבחור שאני יוצאת איתו להיפגש/ לדווח לו על פגישה חסרת משמעות כזו בעיני?
באמת מרוכזות דירות של דתיים\ות תורנייים\ות.
לגבי "קהילה" כזאת אני לא יודע, אבל בגלל המוסדות שבאזור (מרכז הרב ומכון מאיר\אורה בעיקר) זו סביבה די מאפשרת לרווקות שמחפשות סביבה תורנית, ולאו דווקא אם את מחפשת חתן ממרכז.
את יכולה לעשות שבת באזור ולהתרשם..
נשמע תמוה 
מקווה שהרשור הזה לא ייצר מלחמת מינים
אז אקדים ואומר שאני בכלל לא שופט אף אחד במדרגה שלו בעבודת השם. ושיראת שמים זה עניין נבדל מהעין שקשה לנו לזהות אז כל ניסיון להתנשא על השני בזה הוא פשוט טעות.
ההתלבטות שלי היא כזאת:
רבות התחבטתי בהגדרה של מה זה בעצם תורני.
האם אני תורני? האם הבחורה שאני מחפש תורנית?
התייעצתי אינספור פעמים וכל אחד נותן תשובה שונה. יודע שאין תשובה קונקרנטית אבל הייתי רוצה לגבש כאן תמונה כללית של מה זה בעצם תורני (בערך)
אני לצורך העניין מגדיר את עצמי תורני אע"פ שיש לי מעידות. לחיות את התורה זה בראש סדר מעייני אבל מסיבות כאלו ואחרות אני לא לומד 3 סדרים ביום זה אמנם חלום שלי ללמוד מהבוקר עד הלילה כל יום לנצח אבל זה פשוט לא אני.
אני שומר נגיעה, מתפלל, לומד הרבה תורה שואף להקים בית בלי טלווזיה. אבל מצד שני כשחוזר בסופשים הבייתה רואה לפעמים קצת סרטים עם המשפחה בנטפליקס, שומע מוזיקה לועזית על בסיס קבוע, נופל לפעמים בשטויות עם בנות ובשטויות עם חברים טובים עד כאן אני (בערך)
הבחורה שיוצא איתה- עם חיבור גדול לפנימיות התורה שאיפה להקים בית תורני כסרש מלא ועוד שאר ירקות אבל מצד שני הולכת לפעמים עם מכנסיים ושרוולים קצרים.
השאלה שלי היא כזאת; האם הידיעה שהמצב העכשווי לא תואם ב100% וגם לא ב70% את הרמה התורנית שמצפה מעצמי ומהבחורה אמורה להשפיע על איך שאני תופס את עצמי ואת הסגנון שאני אמור לחפש?
האם אני עושה את נפשי שקר בכך שיש פער בחיים, לבין האידיאלים שלי?
זה שאין הגדרות.
כל אחד יכול - ומגדיר - תורניות בצורה אחרת לחלוטין (כולל מה לא תורני, האם מישהו שרואה סרטים מידי פעם עם המשפחה הוא בהכרח לא תורני?).
לכן, לדעתי, הפתרון הוא לפרט מה כלול בכותרת הזו.
כלומר, לא לכתוב בכרטיס - מחפש מישהי תורנית - אלא לכתוב, מחפש מישהי עם חיבור גדול לפנימיות התורה.
הכרטיס נועד למצוא התאמה בסיסית. אתה רוצה לרשום דברים שישקפו את מי שאתה היום, אבל אתה יכול להתייחס גם לשאיפות שלך.
צריך לזכור שכולנו בני אדם. כולנו מתמודדים עם פערים בין הרצוי למצוי - וזה לא מסתיים בחתונה. זה ממשיך כל החיים.
אין הרבה אנשים בעולם הזה שיושבים ולומדים תורה ללא הרף בכל זמן הערות שלהם. (וגם לא כולם רואים את זה כאידיאל כללי, אבל זה נושא לדיון אחר).
אני חושבת שאתה צריך להפריד בין מה שהגדרת שהוא החלום שלך - שהגדרת שהוא פשוט לא אתה - לבין השאיפה הממשית שלך. איך אתה רואה את ה-100% שאתה מסוגל ורוצה להגיע אליהם? איך נראה סדר היום *שלך*, שממנו תהיה מסופק ומרוצה? כמאמר ר' זושא, אל תשאף להיות משה רבינו, תשאף להיות אתה.
ואז תשאל את עצמך מה מונע ממך להיות האתה הזה, ואיך אתה מקדם את עצמך להיות שם. איך אתה מצמצם את הדברים שאתה לא רוצה שיהיו חלק מחייך, ומגביר את הדברים האחרים?
ונראה לי שכשאתה מגיע לאן שאתה רוצה, אתה מציב לעצמך יעד חדש. כלומר, בהגדרה תמיד יש פער בין עכשיו לבין השאיפות שלך...
ובכלל, זה נראה לי דברים שחשוב לעשות בלי קשר לסטטוס הזוגי שלך.
=> מגיעה לדייט עם סידור הרש"ש...
אז זה ממש תלוי במקום ממנו בא האדם, והדגשים שלו.
תמיד גם יהיה פער בין התנהלות החיים לבין האידיאלים.
השאלה היא: איפה זה כבר מחוץ לגבול. ואת זה צריך לברר לפי הערכים שלך. יכול להיות שיש נושאים שיתגמדו לעומת המכלול..
[רק שם דגש על ההבדל בין ה"מעידות" שלך ל"מעידות" שלה,
שהדברים שמפריעים לך הם 1. חיצוניים 2. נוגעים רק לה. אז אם באופן כללי היא מתאימה לך מצד סל הערכים שלך, זה לא הוגן לשים את הזקרור דווקא על הדברים האלה. במיוחד שלא הבאת את ההקשר: אולי היא גדלה ככה? אולי גם לה זו נקודה להתחזקות?]
אם עשית את השיקולים שלך וראיתי שזה טוב לך ואתה מכיל את הסיטואציה מה שקר בזה?
לכולנו יש חלומות על איך אנחנו נראה ואיך בת הזוג שלנו תראה. לא כדאי שניתן לחלומות דווקא לנהל אותנו. חשוב לחלום ולשאוף גבוה, ללא כל הסייג. אמנם יש את מגבלות המציאות וחלומות צריכים להיות ממומשים בהתחשב בהם.
ההוראות באנגלית אבל פשוטות מאוד.
זה מבוסס על נשימות וכיווץ של שריר כל פעם במקום אחר.
חובה לנסות. אתם תרגישו שינוי -מיידי-. (כמובן לא כולם, רק מי שלחוץ באמת)
אם הרגשתם, אז תשתמשו בזה כל פעם לפני דייט,
כדי שתוכלו להגיע לדייט בדילוגים, כשגחליליות אש מלוות אתכם. שזה נחמד מאוד.
בהצלחה.
נ.ב
אפשר גם סתם אם קמתם לבוקר חשוך וגשום ואתם אוהבי שמש חורפית או שבא לכם לישון כמו תינוקות בלי דאגות לפחות ללילה הקרוב.
כ
געוולד.
(<צ>)
אנונימית 999כבר הגעתי לגיל 25, ועדיין לא יצאתי לאף דייט לא הרגשתי מוכנה בכלל להתחתן גם קרו לי דברים בחיים שלא נתנו לי יותר מידי לחשוב על זה
אני עדיין לא מרגישה מוכנה אבל כן מתחיל לחלחל לי שהזמן עובר ואני צריכה להתאפס
יש מישהו שמזדהה? והאם זה משהו שיכול להתריע?
אל תילחצי.
את מוכנה ורוצה לצאת כעת?
אני הבנתי בדרך הקשה שנכון לחכות לצאת עד שאהיה מוכן (בפועל התחלתי לצאת בגיל 28 אחרי שהבנתי זאת)
יש דברים שצריך בהם את הניסיון לפעמים.
לא בקטע של שפני ניסיון, כן? וברור לא לצאת בלי קטע רציני, אבל ההרגשה של להיות מוכן לא באה תוך כדי?
שפני נסיון לההרגשה של להיות מוכן לא באה תוך כדי?
אפשר לבחון זאת? יש לזה ביטויים?
התכוונתי, לא לצאת עם מישהי כשאתה באמת לא מוכן, רק בשביל הניסיון.
אבל כשאתה חושב שמתאים לך להתחיל, חלק מההרגשה זה גם הלצאת. כלומר, גם מי שלא מרגיש מוכן לחתונה, מאד יכול להיות שהוא מוכן להיפגש. זה תהליך וזה משהו שנבנה.
השאלה לאיזו הרגשת מוכנות מחכים
"מוכן להיפגש" זו הגדרה מחודשת מאוד בעייני.
מה כלול בזה?
לדוגמא, בחורה נורמטבית בת 21 - 22.. מתלבטת אם היא מוכנה להקים בית.
תגידי לה להתחיל לצאת כי מן הסתם (אני משער.. שוב לא הבנתי מה זה אומר) היא "מוכנה להיפגש"?
אפשר גם שאחרים יענו.
אני חושב שיש סף מסוים של מוכנות להחזקת בית שנדרשת לפני שיוצאים
יש לי חברות שהתחילו בגיל 25 ובגיל 26 התחתנו ויש כאלה שהתחילו בגיל 18 ועדיין לא התחתנו , ויש שהתחילו בגיל 22 ועדיין לא התחתנו .. בקיצור יש ויש
ולך יש את המסע שלך , לא עוזר להסתכל על למה זה מרתיע / לא מרתיע כי ביקורת אפשר להגיד על כל דבר , גם אם היית מוצאת בגיל צעיר יותר יהיו אנשים שחשבו שזה צעיר , ביקורות אפשר לתת תמיד
צריך להסתכל על הטוב .
אני בת 27 ופעם יותר דאגתי היום אני פשוט יודעת ומרגישה שהכל פה מושגח אני אתחתן .. ולא מעניין אותי הגיל המדויק .. אני לא מצטערת על שום בחור שאמרתי לו לא או הוא אמר לי .
יכולתי להיות נשואה בגיל 21 לא רציתי .
וגם לפעמים בחורים שרציתי ומשהו השתבש פתאום נפקח לי העיניים איזה טוב ה' שאני לא איתם .
באופן כללי להתאפס זה תמיד טוב, שזה נובע מתוך מקום של חשבון נפש פנימי , מתוך מקום של שינוי ועשייה.
כי חייב לעשות אי אפשרון לרצות בלי עשייה (פעולות ) , ואי אפשר לעשות בלי לרצות ולחלום על זה ( אי אפשר לצאת לדייטים שהרצון סגור).
בהצלחה
ורק עכשיו מתחילים החיים!
תרגישי הכי בנוח שאת הכי נורמלית בעולם , כמו עשרות אלפי צעירים כמותך בישראל ..
בהצלחה במציאת זה שמיועד לך!
מה צריך כדי להיות מוכן. מה בדיוק צריך.
דבר שני, עצם זה שאת מרגישה צורך לעורר את זה יכול להעיד לפחות קצת על בשלות לקשר.
וגם מזדהה..
למדת פעם שיעורים על זוגיות? זה טריק מצוין כדי לפתוח את הראש לעולם הזה ולדייק את הרצונות וההרגשות.
לקחת אחריות על הקמת בית, אפשר כמובן ללמוד על החשיבות ועל למה לעשות וזה יכול לעורר את המקום הזה. בסופו של דבר כולם מתבגרים גם אחרי החתונה, ומתעצבים ומשתנים, זו פשוט מציאות אחרת אבל נשארים אותו אדם וצריך לעבוד כל החיים
היום יש הרבה פחד להיכנס למחויבות הזאת וצריך ממש לעבוד על המקום הזה.
מקדם אותך לכיוון הנכון?
את חושבת שיש איזה משהו שתעשי שיגרום לך להיות מוכנה יותר?
האם החוסר מוכנות הזה הוא דבר שצפוי להפתר מעצמו - ואז יש טעם לחכות.
או שכדי שהוא ייפתר צריך לעשות משהו [למשל, לקחת יותר אחריות על החיים בהיבט הכלכלי, או סוג של אימון/טיפול וכדומה]- ואז כדאי לעשות את המשהו הזה, בהקדם האפשרי, כדי שיהיה אפשר להתקדם הלאה.
או שהוא לא צפוי להשתנות, ואז כדאי לחשוב מה אפשר לעשות במצב הנתון.
יש טעם לחכות, רק אם הזמן שעובר מקדם אותך.
שלום לכם/ן
אני בחור מאד רציני, אבל מצחיק אשש, כלומר יודע לנהל שיחות מאד רציניות ועניניות, אבל מצד שני, יש לי הומור מאד מבורך וציני מצחיק, ולעיתים, זה קופץ לי באמצע שיחות ממש טובות, וזה יכול ממש להפריע, בחורות שלא מספיק מכירות את האופי שלי, חושבות שאני סתם עושה צחוקים, וזה מה זה הורס לי את הבטחון עצמי? ורק לבלום את הבדיחות שלי, זה גם קצת קשה בגלל שזה כנגד האופי שלי..
אשמח לעצה, שיחה ותבונה מדעת הרבים.
תודה לכלוכן/ם
רק בשורות טובות
פשוט צריך למצוא את הקהל והעיתוי המתאים.
גם אני בטבע שלי אוהב הומור וסרקזם, בעיקר הומור סביב לא לקחת את הדברים ברצינות או לומר דברים שכולם חושבים אבל לא אומרים בקול.
עכשיו, יש אנשים שרואים את זה בעין יפה, יש כאלה שפחות.
אתמול המעסיק שלי שאל אותי אם אני מתחבר לאקשן שבעבודה, אמרתי לו שהאמת הייתי שמח לשבת על חוף הים ושכסף ייפול עליי מהשמיים אם זה היה תלוי בי... אבל גם לעבוד זה לא נורא. והוא ממש צחק מזה. עכשיו, אם תגיד את זה בראיון עבודה רשמי סיכויים גדולים שלא יסתכלו על זה בעין יפה.
בקיצור, צריך לקרוא את הסיטואציה, לא ללכת full throttle עם הבדיחות ישר על ההתחלה אלא תראה איך הדברים נראים, יש בנות יותר ביישניות או יותר תכליתיות / רציניות, AKA ייקיות, יש בנות שממש זורמות וכל היום צחוקים דחקות.
בכללי זה גם חשוב לדעת לפתח modes שונים של תקשורת, הכרתי כל־מיני בנות ועם כל אחת הסגנון היה שונה, הייתה בת שרוב השיחות שלנו היו צחוקים, אבל גם הכרתי מישהי אחרת שאמנם חוש ההומור שלה לא וואו (מצטער) אבל יש לה עומק ויצירתיות ואפשר לדבר איתה על דברים ברומו־של־עולם ממש בטבעיות, וגם זה וגם זה היה אחלה.
כבר על הפגישה הראשונה, כשאתה מציג את עצמך,
להגיד שאתה מאוד רציני אבל מצחיק אשש, וגם כשאתה מנהל שיחות רציניות וענייניות אתה מכניס צחוקים. זה משהו שמפריע לך?
בדייטים אתה אמור להביא את האופי שלך, לא לנסות להיות מישהו אחר...
אם זה עוזר לך
קבוצת וואצאפ?
את יכולה לפתוח ניק נוסף בעצמך.
בגיל 20 הסתכלתי על עצמי בגיל 18 וחושב כמה מטומטם וילדותי הייתי, כמה היה חסר לי ידע מהותי וקריטי, כמה בירורים עדיין לא ביררתי, מבחינת מטרות וערכים בחיים, מבחינת יחס לסוגיות מהותיות, כמה טעויות הייתי עושה אם באמת הייתי ניצב בפני החלטות גורליות.
ובגיל 22 הסתכלתי על עצמי בגיל 20 בדיוק אותו דבר.
ועכשיו אני מסתכל על עצמי שלפני חצי שנה וחושב אותו דבר... כאילו אני אורז מזוודה לטיול מאוד ארוך וכל פעם אני נזכר ששכחתי לקחת טלפון, דרכון, כרטיס טיסה, להנפיק ויזה, משהו קריטי שאי־אפשר בכלל לזוז בלעדיו.
מצד שני, התורה לא מניחה שקודם נהיה הבבא סאלי ואז נתחתן, כמו נח שהתחתן בגיל 500.
מה דעתכם? חוויתם את התחושה הזאת? מה התשובה שמצאתם?
גם אשתך המיועדת.
אם שניכם מתקדמים כל הזמן, אז למה שלא תעשו את זה ביחד??
בפועל כן חווה את התחושה הזאת כלפי העבר, במיוחד כלפי שינויים שנחשבים אצלי משמעותיים..
- מה המטרה של קשר זוגי
- איך מנהלים ומשמרים קשר זוגי
כל עוד יודעים את שני הדברים הללו בצורה בסיסית, זה מספיק.
צריך בגרות בשביל לדעת את הדברים הללו. כדי לבצע אותם צריך עוד כמה תכונות ויכולות אנושיות.
חווה את זה הרבה. מאמין שבזוגיות טובה חווים את זה יותר.
(לא במובן "איזה מטומטם הייתי" אלא וואו איך למדתי)
תראה בסביבה הקרובה והקצת יותר רחוקה שלי בערך כל מערכות היחסים / חיי נישואים שראיתי, או הינם בגדר אסון טבע, או נגמרו ולא באופן סימפתי בכלל.
אני מבין את נקודת המוצא שהדברים בגדול עובדים "out of the box" אבל סורי אני די פסימי...
מניתוח של "מה התחרבש אצלם" בהחלט אפשר למצוא טעויות מהותיות (למשל: רדיפה אחרי קריירה במקום להיות נוכח בבית. ולפעמים הפוך: חוסר לקיחת אחריות כלכלית. גם ב"נשואים טריים" ראיתי כמה שרשורים של אנשים שנשמעים מאוד אידיאליסטיים וחמודים ובוגרים אבל הגיעו למצב קטסטרופלי בגלל א' ב' ג', ואני קולט ש־99% שהייתי עושה את אותן טעויות אם לא הייתי מודע אליהן), וחלקן לא טריוויאליות בכלל עבורי, זאת אומרת, יכול להיות שהייתי מתנהל ככה כברירת מחדל, אלא שעכשיו אני יודע אחרת.
איני מתכוון לצמיחה רק במישור האישי (כמה התקדמתי רוחנית, כמה התקדמתי בקריירה), ברור שהרבה דברים אפשר לעשות ביחד כמו לבד,
אלא לדברים שהולכים להשפיע על המשך הזוגיות. למשל אחת הסוגיות שנחשפתי אליהן השנה היא חינוך והדעה שלי השתנתה מאוד ביחס לשנה שעברה, ואני לא יודע מה הייתי עושה בלי השינוי הזה.
משל אחר: אני רואה הרבה אנשים מכינים ספינות להפלגה (או מפליגים סתם כך), אלא שחצי או יותר מהספינות נשברות במהלך הדרך והאנשים מתאמצים לאסוף את השברים בלב ים.
אני מנסה להסתכל מה קרה אצל אחרים ולחזק את אותם דברים בספינה שלי, שעדיין במעגן, ובכל־פעם מגלה איזה חור או סדק או בעיית איזון בספינה, ושמח שעדיין לא הפלגתי... אלא שאין לי צ'קליסט שכולל את כל הבעיות האפשריות, ואני מקווה שכיסיתי הכל, אבל כל פעם אני מגלה משהו חדש. אין לי מושג מה מחכה לי בים הגדול, אילו סערות או קשיים.
ככה זה מרגיש מבחינתי.
בים שיזעזעו את הספינה..אי אפשר לבוא מוכן ב100% ואני לא אומר שזה מה שאתה מכוון לעשות כי זה די ברור שזה לא ריאלי וגם בעצמך די הבהרת את זה.
סך הכל מנסה להדגיש שגם חומר מסוים במים במשך אלפי שנים אבד ונהרס..לא משנה כמה זמן חיזקו אותו או פיתחו אותו ותמיד יהיו בעיות, העניין הוא להתגבר ולפתוח את השכל והלב להבין מה אני צריך לעשות יותר טוב בפועל בשעת מעשה, כי במעגן אני יכול לדעת שזה לא טוב לעשות א' ב' ג'
אבל כשאני מתחיל להפליג עם הידיעה הזאת לא בטוח שעצם הידיעה תעזור לי בניסיון, אלא הניסיון עצמו וההתגברות על הקושי וכו'
וגם יתירה מזאת מה שמחזק את הקשר זה הזעזועים שעוברים עליו והוא עומד איתן ומתגבר וצומח, ולא כשהוא על מי מנוחות בלי שום טרדות ובעיות
לשמוע שיעורים לקרוא ספרים וכולי?
אגב, העלתי פוסט עם שיעור שממש אהבתי של הרב אייל ורד שמדבר על הנושא בנוגע לזוגיות טובה מול זוגיות לא טובה. נראה לי שאם יודעים ומפנימים ומייסמים את מה מה שהוא אומר שם (שזה לא קל הרבה פעמים) אז מצליחים לצלוח את האתגר.
בעיקר מהחיים עצמם, נסיונות שלי והתבוננות בנסיונות של אחרים,
אבל גם מפסיכולוגיה ופילוסופיה כללית, וכמובן מהתורה
ולא מעט פעמים אני נותר עם פה פעור, "וואלה זה עובד ככה? בחיים לא הייתי עולה על זה לבד."
כמו שאפשר ללמוד את ספר מהתנ"ך בצורה מסודרת ואפשר ללמוד אותו זעיר פה זעיר שם. ההבדל בין שני סוגי הלימוד הם שמיים וארץ.
זה נושא, זה סוגיה, מדברים על זה, חושבים על זה..
אתה מדבר בצורה מאוד כללית. אני חושב שיהיה טוב אם תביא דוגמא קונקרטית ואז נוכל להבין על מה אתה מדבר בכלל, אחרת זה נשמע לי כמו לטחון מים
קשה להביא משהו קונקרטי מבלי להיכנס לפרטים אישיים
אבל בקווים כלליים
השאיפות שלי השתנו מקצה לקצה
הרמה הדתית שלי
סוג האנשים שאני מסתדר איתם, עם חברים מהעבר אני כבר לא מסתדר בכלל
לקחתי את עצמי בידיים בהשוואה לעבר בהרבה מאוד נושאים
סתם לדוגמה בעבר האמנתי שאפשר לגשר גם על פערים גדולים למדי עכשיו אני לא מאמין בזה
לגבי לימוד באופן יסודי ומסודר ובכן.
א' נתקלתי גם בהמון שטויות וקלישאות או פסיכולוגיה זולה ולדעתי האובייקטיבית רוב הפסיכולוגיה המודרנית היא שטחית וזולה.
ב' חלק מהגישות והעצות סותרות זו את זו לא ברור למי להאמין.
ג' הרבה מהדברים לא רלוונטיים בכלל למשל בנויים סביב מבנים פסיכולוגיים שפשוט לא קשורים לאלה שלי.
ד' אם היה איזה קומפנדיום אולטימטיבי הייתי בכיף קורא אבל קצת תחושה של מחט בערימת שחת.
ה' יש קשיים מנטליים לעכל הרבה דברים וזה לוקח זמן. וזה בדיוק העניין שעם הזמן חלק מהדברים מתעכלים וללא הזמן הזה הם לא היו מתעכלים הגם שהם חשובים.
המציאות כל כך מורכבת - עד שיש בה גם מקום לאמירות פשוטות.
בנוסף לשאילת שאלות הרות גורל ולהסתכל על העבר ולעשות השוואת, יש שאלות הרבה יותר פשוטות שלא נגעת בהם.
מסתבר שהרבה יותר יעיל לבחון זוגות שחיים בנישואים באושר וללמוד מהם מה עובד מאשר להסתכל זוגות גרושים ולשאול מה לא עבד.
וכבר נראה לי אנחנו גולשים לדיון שלנו בשרשור השני אז כדאי להמשיך כבר שם ;)
אנחנו גדלים ולומדים כל הזמן
אבל אין בעיה לעשות את זה יחד
גם אם היית מתחתן בן 18 היית מסתכל בגיל 20 ואומר כמה למדנו בשנתיים האלה... כמה התקדמנו, התבגרנו, השתנינו...
פשוט ביחד ולא כל אחד לחוד
אני זוכר איזה טעויות קשות עשיתי בגיל 18 ה' יסלח לי חחחחחחחחחחח
הגיל עצמו פחות משחק תפקיד.
והוא שגם אם אנחנו מתקדמים מאוד מהר וזה מדעי, אמצע שנות ה20 הIQ בשיאו, כדאי לקחת בחשבון שאם נמשיך בראש הזה נתחתן בגיל 50.
ולכן כדאי לעשות איזון בין זה לבין אילוצים אחרים.
לדעתי מה שכדאי לקחת בחשבון בעניין הוא שאפשר להתקדם גם בתור נשואים.
לכן מה שחשוב הוא מתי נפתחה הדלת שנתנה לנו את היכולת להתחיל להתקדם בכוחות עצמנו.
לדעתי, השלב שזה קרה אצלי הוא השלב שבו הבנתי שדברים שחינכו אותי לגביהם היו בלוף אחד גדול, למרות הקושי להזניח דרך שהאמנתי בה, התחתלתי לחשוב עצמאי ובאופן לוגי.
ומדהים לקרוא שאתה מסוגל להסתכל אחורה ולראות כמה התקדמת.
זה לא אומר שאין עוד מה ללמוד, שאין עוד מה להתקדם.
היופי בזוגיות זה לעשות את המסע הזה עם מישהי לצידך - אבל גם איתה, זה הולך להיות מסע.
לדעתי, הורים לילד ראשון שונים מאשר ההורים לילד שני. הם מסתכלים על עצמם ואומר כנ"ל גם עליהם.
אנחנו תמיד לומדים, משתנים, תופסים דברים אחרת. זה לא משהו שמוגבל רק לרווקים, ולכן האמירה הזאת לא מטרידה אותי מהבחינה הזאת.
אני כן חושבת שצריך בגרות מסוימת בשביל השלב הזה בחיים, צריך להיות מוכן לקחת אחריות וכו' -
ועדיין, אנחנו נעשה טעויות.
וזה בסדר.
לכולנו יש עוד על מה לעבוד. אנחנו לא מושלמים. וזאת גם נקודת ההנחה שלי כשאני פוגשת מישהו. שנינו נוכל להסתכל אחורה בפרספקטיבה של זמן ולחשוב על החוויה הזאת בצורה אחרת לחלוטין, ואולי אם היינו יכולים לחזור בזמן לאותה נקודה עם הידע שיש לנו היום דברים היו מתנהלים אחרת. אבל אין לנו מכונת זמן, ולא ככה החיים מתנהלים.
אז להמשיך לשאוף לכיוון הגדילה והצמיחה, לא לעצור...
נראה יש לי פחד מאוד עמוק מטעויות, יותר מהרגיל. בעצם הפחד הוא מסיטואציות ללא מוצא. במהלך גיל ההתבגרות הייתי על סף (או בתוך) דיכאון אובדני רוב הזמן, שכמובן היה קשור והתפרץ במלוא העוצמה בסיטואציות ללא מוצא, כל־מיני "בין הפטיש לסדן" כאלה, שחלקם נבעו מבחירות שגויות שלי. לכן אני גם נוטה להתייחס באופן ביקורתי כלפי עצמי וגם כלפי הסביבה, אני לא סובל טעויות. לא שאני קטנוני, אם מדובר בדברים טריוויאליים אין לי בעיה להבליג. אבל אם זה משהו בינוני ומעלה אני ממש נוטר טינה. זאת לא תכונה טובה. כשאני חושב על־זה ממש לעומק, נראה לי שזה מבוסס על הסתכלות מאוד היסטורית־קאוזלית על המציאות. המציאות כהשתלשלות של סיבות, כסיפור היסטורי רציף. זאת בניגוד להסתכלות של "כאן ועכשיו" ופעולה ספונטנית.
בכל־מקרה התחושה שלי היא כמו איש זכוכית ב"קסם של דיו" או משהו כזה. שצריך לשמור על איזון מוחלט כדי לא להישבר. וכל־עוד האיזון הזה קיים, אין שום בעיה. עכשיו, כל־מיני אירועים שמתרחשים מסביבי, אירועים פיזיים, כו', לא באמת משפיעים עליי, זה לא מרכז ערך בשבילי. אולי חוץ מרעש וחוסר שינה. מספיקים לי כמה לילות עם שינה דפוקה ואני מרוסק לגמרי. חוץ מזה, מרכז הערך העיקרי שלי רציני נסוב סביב מוסר לכן אני מאוד נלחץ מסיטואציות של "בין הפטיש לסדן" כנ"ל למשל רצון להתפטר מבלי לפגוע בשאר העובדים / בוס / כו' זה ממש קשה. ונראה לי שזאת ההגדרה של זוגיות: רעש, חוסר שינה, ומחויבויות... אז לקראת כל החלטה אני שואל את עצמי מה ה־worst case scenario ומה אפשר לעשות, אוקיי אם רע בעבודה אז מתפטרים, אם רע בנישואים אז... זה כבר נהיה הרבה יותר בעייתי. למשל יצא לי להשגיח על ילדים מאוד קשים ואני יודע שאם איאלץ לחיות עם משהו כזה באופן קבוע אז או שאני מתאבד או שאני בורח ליערות הגשם בברזיל או משהו בסגנון. או מתגרש ומעביר את המשמורת לאישה ומשלם המון מזונות וחי די בעוני. ואז אני אומר לעצמי שעדיף כבר להישאר במצב ביניים משעמם אך יציב מאשר לקחת כאלה סיכונים. או להתחיל לחשוב איך אפשר לתכנן הכל באופן מושלם לחלוטין, שזה כמובן בלתי־אפשרי.
כשגמרת ללבוש את כל הבגדים בארון, בכל שילוב אפשרי..
(ואני אחת שזוכרת דברים לפי מה שלבשתי, וזה קצת מסבך את העניינים.. (ולכן גם מאנונימי..))
איך אתם יודעים שאתם יוצאים הרבה זמן?
יש רווקות מאוחרת אצל בחורות
רוב גדול מהרווקות
פשוט מאוד
גבוהות!
תתייגו את מי שצריך שימצא לזה פתרון
אולי את ההם מפרויקט 252 אולי או פרויקטים אחרים.
ואולי כדאי למי שלא הגיעה לגילאים האלו וגבוהה להסיק מסקנות מוקדם יותר
(אני בקבוצה כזאת שיש בה עשרות רבות של בחורות כאלו מהממות מוצלחות וכו וכו ובינתיים סביב 85% מהן ואולי יותר גבוהות יחסית , 1.67 זה נמוך שם,זה נכון גם לגבי מי שאני באופן אישי מכירה)
ואני מופתעת.
מה אומרים?
יש הצעות איך לטפל בזה?
לא יודעת מה קורה עם חילונים
אני מתייחסת רק לקבוצה של בנות דתיות בטווח גילאים מוגדר גבוה 30 עד 40 פלוס
מאוד קל לעלות על זה בקבוצה הזאת
והקטע שככל שהגובה נמוך הבנות צעירות יותר..
יכול להיות שהכל מקרי.
אותי זה הפתיע
אולי זה מקרי שכמעט כל הגבוהות התקבצו לקבוצה אחת..
מעניין אם מה שהתברר בקבוצה הזאת מקרי או שיש לה אחיזה במציאות
מעניין אם הרוב מכירים כמוך או כמוני..
זה 5 ס"מ מעל הגובה הממוצע לנשים בישראל,
אז זה לא נמוך.
כן כן זה פחות גברי ולא עונה על ארכיטיפ האביר על הסוס המגניב
אבל אין מה לעשות אנחנו ישראלים לא הולנדים בגובה 3 מטר.
The average height of Dutch men is approximately 183.78 cm (about 6 feet), while Dutch women average around 170.36 cm (about 5 feet 7 inches). The Netherlands is recognized as the country with the tallest average height in the world.
נמוכים צריכים להתפשר על גבוהות מהן
זה די דו צדדי הדבר הזה בד"כ
בתרבות הישראלית לפחות, בנים פתוחים יותר לצאת עם בנות גבוהות יותר.
אחותי יחסית גבוהה (172 ס"מ) והיא הייתה מתלוננת המון שכל הגברים נמוכים בשבילה. עד שמצאה איזה אחד בגובה 2 מטר נראה לי.
נראה לי זה ממש חלק בסיסי במשיכה של נשים אל גברים או משהו כזה, כמו שגברים נמשכים אל מראה "נשי".
עד כדי כך,יכול להיות שכן.
אני חושבת שזה יושב הרבה על דעות קדומות, אמונות כאלו ואחרות
למשל אצלי אם אני חושבת בכנות למה מפריע לי פער מורגש לטובתי בגובה
אני מגיעה לדגם של זוג כזה שראיתי בילדות
של אישה "גדולה" בגובה ומשקל ואיש "קטן" והאישה הייתה די מכה אותו..
אז נראה שאיפשהו בגלל זה יש מנגנון אצלי שלא מסוגל.
מה שאני אומרת הוא שיתכן שאפשר לפרק חלק מהאמונות שיושבות בתת מודע ולעשות עבודה כזאת או אחרת.
ביולוגי, או תרבותי.
ידוע שבתרבויות שונות יש אידיאלים שונים עבור יופי למשל בסין היו נוהגים לקשור רגליים של ילדות כדי שתהיינה להן רגליים קטנות כי זה נחשב נשי ויפה הגם שזה כלול בסבל קיצוני, שבירת עצמות ועיוותן כו'. או כמו שבמאוריטניה היו מעריכים נשים מאוד שמנות לכן מגיל צעיר היו מאכילים בנות בכפייה מאכלים מאוד שומניים. וברור שעבורנו זה נראה מאוד מוזר וגרוטסקי.
לכן בהחלט יש רעיונות שאפשר לפרק אותם. רעיון הוא בסך־הכל צירוף מסוים של נוירונים במוח שלנו. לכן לא תמיד אפשר לשנות את הצירוף הזה רק על־ידי חשיבה רציונלית. מצד שני, אם לעבוד על זה מספיק, בתכל'ס מתבצע בנו שינוי ברמה הביולוגית, כי המוח שלנו הוא ביולוגי.
כשאני חושב על זוג שבו הגבר נמוך מהאישה אני ישר חושב על הארי פוטר וג'יני וויזלי, והם מאוד חמודים ביחד ולחוד.
או בנות מהממות ומוצלחות לרווקות.
אני לא רואה שדווקא בנות גבוהות\נמוכות רווקות יותר מאשר אחרות. (והפוך).
בנוסף,
גובה הוא לא קריטריון שאי פעם ביררתי לגביו. מבחינתי הוא לא רלוונטי.
וזה לא שיש נוסחה, שמחייבת את האישה להיות בגובה X ואת האיש להיות בגובה כלשהו יחסית ל-X, אלא זה משהו מאוד אישי. נכון, מקובל לראות זוגות לפי הממוצע, לפיו גברים יותר גבוהים מנשים. אבל בהחלט מכירה ורואה זוגות שבהם זה לא ככה.
מכבדת את מי שזה כן קריטריון חשוב עבורו, אבל מציעה - אם יש מישהו שמבחינת כל פרמטר אחר עונה לקריטריונים, אולי שווה לנסות - לא כי אני מתפשרת - כתבתי על זה בעבר, מעתיקה קטע: אלא כשאני מחליטה לצאת עם מישהו שחסר לו משהו שהייתי רוצה שיהיה לו, אני מבינה שזה פרט מתוך התמונה הגדולה, ושדברים אחרים בתמונה הגדולה שאני מעניקה להם הרבה יותר משקל וחשיבות, הם שמכריעים את ההחלטה אם לצאת. לא כי אני מתפשרת, אני כי אני מתעדפת את הדברים שנראים לי חשובים יותר.
