אני חושבת שהשאלה שלך הרבה יותר רחבה, כי הרי אפשר לדבר על לחץ מהסביבה לא רק בעניין של לנ"ו, אלא בהרבה מאוד דברים נוספים.
סיפור קצר:
"נפלה בחלקי הזכות לקבל בשנת 1995 את פרס ירושלים, המחולק בעיר ביום חגה. אחרי הטקס ערך נשיא המדינה עזר ויצמן, שנודע בלשונו המשוחררת, קבלת פנים ודיבר על מקבלי הפרס. כשהגיע אליי אמר בעברית, "אני רואה שהרב זקס קיבל את הפרס על תרומתו לחינוך דתי בתפוצות. נו, חינוך דתי זה יותר טוב מכלום, אבל..." וכאן פצח במשא נגד הדת והביא את עמדתו כי יהודי התפוצות צריכים בתי ספר יהודיים חילוניים דווקא. זו טענה שאפשר להתווכח איתה, אבל זה ודאי לא היה הזמן והמקום לענות לה ולמען האמת גם לא להעלות אותה. כשחזרתי לבריטניה סיפרתי על כך לשגריר ישראל ואמרתי, "עכשיו אני מבין למה בעברית, שפה בת ארבעת אלפי שנה, עדיין אין מילה שפירושה טקט". (בלשון עתיד, עמ' 169).
אז לא כולם התברכו בטקט. את זה אני לא יכולה לשנות. וזה אומר שאנשים ימשיכו לבקר אותי, יתעניינו פולשנית, איחולים וברכות וכו'. ואם לא בנושא של לנ"ו, זה יהיה במשהו אחר. וזה לא הולך להשתנות.
אני לא חושבת שמגורים בקהילה של רווקים תשנה את זה, היא רק תפנה את העניינים האלה לאזורים אחרים. ולחיות לבד לא טוב מכל כך הרבה סיבות...
זה גם לא בדיוק התמודדות, זה יותר בריחה.
ההתמודדות צריכה להיות פנימית לדעתי.
הדבר היחיד שאנחנו בעצם יכולים לעשות זה לשנות את התגובה שלנו, איך אנחנו מגיבים.
מבחינה פנימית - לבנות את החוסן הפנימי שלנו. לעשות חשבון נפש, לבדוק את הטענות והביקורות מתוך הסתכלות אמיתית, לא ממקום של עלבון. לבדוק האם יש להם אחיזה במציאות. להיות עם אצבע על הדופק.
להזכיר לעצמינו שאף אחד אחר הוא לא אני, ולא מבין את העומק והמורכבות של חיי. על אף זאת, יש לאחרים דברים חכמים לומר לפעמים, וכדאי להיות בקשב. לפעמים צריך לסנן דברים אחרים.
מבחינת היחס לסביבה - לדעתי זה משנה מי זה שמבקר אותנו. לא דומה ביקורת של אח לביקורת של אדם זר.
אם מדובר באדם קרוב - לשקף לו את זה. לדבר את זה.
ואם זה אדם רחוק יותר, אפשר להגיד משהו בסגנון של, השאלה הזאת לא במקום לדעתי, אז לא אענה עליה. להגיד, אני מבין שאתה מגיע מכוונה טובה, אבל תדע שהאמירה הזאת היא מחלישה. פוגענית.
לנסות להעביר אותם לשיח אחר - למה, יש לך מישהי להציע לי?
ואם אתה מרגיש שאין לך את הכלים לבנות את החוסן הפנימי הזה - לפנות לאנשי מקצוע. זה הרבה יותר רחב מאשר רק לנ"ו...
(אולי הייתי צריכה לכתוב גם על חוסן אמוני. אני לא בדיוק מסכימה עם מה שנכתב כאן בשרשור, ואת זה אני מציעה לעבד מול רבניך..)
ואסיים בשני ציטוטים מתוך השרשור הזה (דברים ששדכנים צריכים לדעת - לקראת נישואין וזוגיות)
""אם ירצה השם, בקרוב אצלך".
החשיפה שלנו, המחשבות שלנו, הסביבה שלנו, אנשים – זה מה שיוצר את המציאות שלנו. אנחנו מושפעים מהמציאות שלנו, אז תדמיינו איך רווק מרגיש אם בכל מקום שהוא הולך מזכירים להם את החלק היחיד במציאות שלהם שהם מעדיפים לא לחשוב עליו כל הזמן, במיוחד בהזדמנות שבו הם צריכים גישה אחרת כדי להתמודד עם אירועים משמחים.
אז אני מגיע לברית, חלאקה, פדיון הבן – ואנשים עדיין יאחלו לי, "אם ירצה השם, בקרוב אצלך". ואני קצת מבולבלת, על מה אתה מדבר. זה כמובן יכול לקרות בחתונה, בקידוש, כשאני בחנות ולוקחת מוצר מהמדף לתוך העגלה בסופר – אני כל כך שמחה לראות אותך, אי"ה בקרוב אצלך.
אני יודעת שאני רווקה.
אני יודעת.
אני לא צריכה שתזכירו לי.
ואני יכולה להבטיח לכם שהשם לא מחכה שאני אגיד אמן לאיחול של בקרוב אצלך כדי שסוף סוף אפגוש את האדם הנכון.
ואני יודעת שזה בא מתוך כוונה טובה, ואני יודעת שזה מגיע ממקום טוב, אבל אני לא חושבת שלמישהו יש את האומץ להגיד, ואני אעשה את זה – זה גורם לי להרגיש ממש רע לגבי עצמי, האי"ה בקרוב אצלך.
ברור שזה שונה אם זה מישהו שמאוד קרוב אליי, או באירוע מיוחד שבו הם חושבים שנכון לקחת אותך הצידה ולהגיד, אני יודע שזה עלול להיות לא פשוט עבורך, אבל חשוב לי שתדעי שאני חושב עלייך, וזה יקרה.
אבל זה נהיה מקובל חברתית פשוט לזרוק, אי"ה בקרוב אצלך – וזה לא מרגיש טוב.
זה גורם לרווק להרגיש – לא משנה מה קורה עכשיו, לא משנה אם בדיוק סיימתי את התואר השני שלי בעבודה סוציאלית, לא משנה אם בדיוק העברתי הרצאה גדולה וחשובה – אי"ה בקרוב אצלך אומר שמה שאתה רואה זה שאני רווקה. ואני רוצה להיות הרבה יותר מזה, ואין שום דבר שאני יכולה לעשות בקשר לזה, ואני לא רוצה שתזכיר לי את מה שאין לי.
אז בבקשה, אני מעודדת את כולם לקחת צעד אחורה מאיחולי אי"ה בקרוב אצלך.
בגלל שאני מרגישה שזה גורם לך הרגשה טובה, הרגשה כאילו שאתה עושה משהו, ולכן אני אומרת שזה מגיע ממקום טוב – אבל האנשים שמקבלים את האיחול הזה, אתה חושב שאתה מפיץ נצנצים, אבל זה מגיע לפרצוף שלי כאבק, ואני רק רוצה להתעטש כדי להרחיק את זה.
ואני חשבתי שהגעתי לשמחה ואני יכולה פשוט להנות ממנה, אבל לא, אני רק רוצה להזכיר לך – את רווקה! את רווקה!
... ושוב, אני יודעת שאנשים עושים את זה כי זה גורם להרגשה טובה, ואני פה כדי להגיד לכם שבדרך כלל זה לא גורם לי להרגשה טובה."
"וזה קורה במיוחד בסופר – אז איך הולך לך בדייטים? כל כך טוב לראות אותך, אז איך הולך לך בדייטים?
איך נראה לך שהולך לי? את רואה שיש לי טבעת נישואין? מה את רוצה שאענה לך?
וכדי להגיב בצורה נימוסית, אני עונה, תודה לאל, הכל מצויין. אני ממש נהנית לנהל את אותה שיחה שוב ושוב עם אנשים שונים, ולחשוב שאולי זה הלילה שבו חיי ישתנו ולגלות שהם לא. זה הולך נהדר.
אבל זה נהיה מקובל, וזה גורם לי לחשוב שאם מישהו אומר לי, אז איך הולך לך בדייטים, אני רוצה לענות לו –
אז איך הזוגיות שלך? איך הולך לך בחיי הנישואים?
אני יודעת שזה נשמע מגוחך, אבל איך שהולך לי בדייטים זה משהו אינטימי, פרטי ואישי ואם לא שיתפתי אותך במידע, אני כנראה לא רוצה שתדעי – כמו שאת לא תשתפי אותי בחיים הזוגיים שלך. אבל אנשים פשוט לא מבינים, והם מתכוונים לטוב.
ושוב, אם זה לא הסביבה הנכונה והאדם המתאים, זה פשוט משהו ששהייתי ממליצה להגיד בחופשיות – כי שוב, זה שם דגש על הסטטוס שלי ולא על האישיות. תדברו איתי על כל דבר אחר. תדברו איתי על כל נושא אחר."
