*// "ה', לא קל לי! תפתח לי!" ר' ימימה על החלה בצורת מפתח שרבבות נשים אופות היום, ועל מה שגילתה על האיש שלה בסגר*
(🔥 זיקוק של כוח. אפשר לשתף! 🎁)
*א. מיצינו.*
תקופה באמת לא פשוטה. באמת מיצינו. מיצינו את הרומנטיקה של להגיד מרפסות. מה לא אמרנו במרפסות – שירת הים, מה נשתנה, תפילה במרפסות ודאגה לשכנים. ודי. זה פשוט כבר נמאס והקב"ה אומר: תקשיבי, יש לך שתי דרכי פנייה אלי. את יכולה להגיד לי "ריבונו של עולם, לא קל לי". ואת יכולה להגיד תפילה יעילה בהרבה: "לא קל – בעיניי".
*לעולם אל תהי מצוות העומר קלה בעיניך*, אומרים חז"ל [ויקרא רבה כ"ח, ו]. מה זה בעצם העומר – לוקחים את הלחם הדל הזה, מנחת שְׂעוֹרים, מרימים אותו למעלה ואומרים: "זה כל כך הרבה בעינינו! שמור לנו על זה! מטְללים רעים, מרוחות רעות! לא קל בעינינו!"
יופי. ועכשיו את יכולה להגיד לי: "ואתה יודע מה, אבא שבשמים? גם לא קל לי".
*ב. הפרנסה והחלה.*
זו בעצם החלה שרבבות נשי ישראל אופות היום.
"חלה" זה להגיד: "ריבונו של עולם, היה לי לחם כל הפסח הזה. ונכון, לא היו בגדים חדשים לילדים ומה שהזמנו לערב החג הגיע אתמול, למימונה. וההורים היו חסרים לנו. אבל הצלחנו והיה כל כך יפה וצָלחנו את זה ותודה רבה!"
"חלה" היא קודם כל תודה. אני מפרישה כי אני זוכרת את הללו שאין להם מה שלי יש.
אבל החלה הזו של היום, השבת שמיד אחרי פסח, תהיה בצורת מפתח. והמפתח יגיד: "לא קל לי". באפיית החלה, בלישה, בהפרשה, כל הזמן לומר: "לא קל בעיניי". זה כל כך יקר.
ובצורת מפתח! בסוף-בסוף, כשמגיעים לשלב הכייפי של הקליעה (עם הילדים): "לא קל לי. תפתח לנו!"
כי אחרי פסח, תמיד צר בפרנסה, אומר רבי פנחס מקוריץ. ואם זה נכון לכל השנה, השנה על אחת כמה וכמה. אמרה לי מישהי: "אני פוחדת מסיום המשבר. כי עכשיו יש הצדקה לכל החסר הזה אבל כשייגמר הכל וכאילו חוזרים לשגרה, מה מחכה לי? איך אני אמורה להתפרנס?"
אומר רבי פנחס מקוריץ: מיד אחרי חודש ניסן, שבו נברא העולם, הכל נברא מחדש. גם הפרנסה שלכם. מה אתם צריכים לעשות? שני השלבים האלה לפני הסדר:
א.תפילה - "ריבונו של עולם, לא קל בעיניי. וואו, איך זנת ופירנסת משום מקום בימים האלה ולא קל לי".
ב.חלה - בצורת מפתח. "תפתח לנו! כי אנחנו מרגישים שערי פרנסה נעולים, שערי שמחה נעולים!"
ג. *איש ואישה, שמש ורוח, הבנה מחודשת.*
אז חז"ל אומרים: לעולם אל תהיה מצוות העומר קלה בעיניך. ואז המדרש אומר דבר מעניין: *שעל ידי מצות העומר עשה הקב"ה שלום בין איש לאשתו.* וכאן המדרש שואל את שתי השאלות של שלמה המלך: *מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ? וּמַה יִּתְרוֹן לוֹ שֶׁיַּעֲמֹל לָרוּחַ?* [קהלת א', ג ו-ה', טו].
וחז"ל מסבירים: אתה חושב שהעבודה שלך משתווה לעמל של השמש, אבל זה פיפס ממה שהשמש עושה כשהיא זורחת ומרפאת, *שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ* [מלאכי ג', כ] (בעזרת השם אומרים שהשמש והקיץ מעיפים את הנגע הזה). וּמַה יִּתְרוֹן לאדםֹ שֶׁיַּעֲמֹל לָרוּחַ - אתם חושבים שאתם מגיעים למה שהרוח עושה כשהיא מעיפה את הקליפות מהשְׂעוֹרים ומשאירה רק את הגרגרים? אתם כל הזמן מעצימים את העמל האנושי ולא מבינים מה כוחם העצום של השמש ושל הרוח. אמרתם על זה פעם תודה?
מנחת שׂעורים, זו מנחת העומר. וזה וגם מה שאישה סוטה צריכה להביא כשהיא נחשדת על ידי בעלה. *לעולם אל תהי מצוות העומר קלה בעיניך, שבזכות עומר שעורים הקב"ה עושה שלום בין איש לבין אשתו*. אתם לא מעריכים מספיק את השמש ולא מעריכים את הרוח:
אתה - כמה היא משמשת אותך בימים כתיקונם ואתה לא רואה את זה, כי אתה בא והולך. רק עכשיו פתאום אתה מסתכל ומבין: "וואו, כמה היא עובדת קשה, השמש הזו".
ואת - מעולם לא הערכת מספיק את הרוח שלו! רק היום כשאני רואה את האיש שלי שיחיה מתפלל בבית, אני מבינה מה זו עבודה. איזוהי עבודה – זו תפילה. אמאל'ה, זה לא לצאת לעבודה פעם ביום. זה לצאת שלוש פעמים. אני לא הייתי מסוגלת. עם הקדישים, המניין, הקריאה בתורה... מתי אמרתן על זה תודה לאחרונה?
וואו – השמש שלה! וואו – הרוח שלו!
וכשאתם אומרים "לא קל בעיניי. וואו", או-אז תוכלו לעמוד בענווה ולהגיד "לא קל לי. תפתח לנו. קח את המפתח הענק שיש לך ביד, ריבונו של עולם. וכשם שפתחת לנו את מפתח הגשמים בשנה הזו, פתח לנו גם את הפרנסה. סובב את מפתח הזיווגים, את מפתח תחיית המתים".
יהי רצון שיהיה לנו קל. שבת שלום!
💙 ר' ימימה מזרחי | מתוך שיעורה הכתוב לפרשת שמיני | פרשה ואשה parasha.org
).
)
