היי לכולם,
חדשה פה, אך די עוקבת בשיטתיות אחרי הפורום..
אז ככה, הכרתי בחור מקסים דרך שידוך, שמההתחלה הייתה מציאת חן (דבר שלא קורה לי בדר"כ).
אנחנו אוהבים לדבר אחד עם השני, הוא חכם, מכיל, מקשיב, תומך, מסתכל על העולם בצורה חיובית, חייכן.. ממש חלום של כל בחורה.
אממה, קשה לי עם 2 דברים- חוסר ציניות\שנינות והצחוק שלו.
אני יותר שנונה(הוא דווקא אוהב את זה), צריכה את ההקנטות האלה אחד של השני והוא לא ממש שם, כן יש לו הומור אבל לא ברמה שאני מחכה לה.. מנגד, ההומור הזה לא באמת טוב, כי בסופו של יום זה להתחבא מאחורי חוסר בהבעת רגשות (דבר שהוא כן יודע להביע).
פייר, כל הזמן חיפשתי את הבחור שיצחיק אותי ונצחק אחד על השני והדברים פשוט יזרמו, ועכשיו קיבלתי בחור שלא תואם בדיוק למה שחיפשתי, אבל כן יש בו תכונות שחשובות לחיי נישואין ושסה"כ אני כן אוהבת אותם.
אבל הגענו לשלבים מתקדמים וצריכים לתת תשובה לכאן או לכאן ואני לא מצליחה לבחור.
אני לא ישנה, לא אוכלת, בוכה כל היום, במחשבות שלא אהיה שמחה כשאתחתן, שאתחרט אחרי החתונה, שאסתכל על זוגות אחרים ואקנא, שלא אהיה מספיק טובה כמוהו.. קיצר מלאה בספקות שאוכלות אותי.
השאלה שלי היא עד כמה אפשר לקחת סיכון בזה? האם זה לעשות עם עצמי מלא עבודה בשינוי עצמי או שיש מצב שהוא גם יהיה עם הומור כזה?
*(לפרוטוקול שיש לי רבנית צמודה שמלווה אותי ויועצת שעובדת איתי, אבל עדיין אני לא מצליחה להפריד את הקולות שרצים לי בראש ולתת החלטה סופית)
)
] וזו ההזדמנות להזכיר שאתם מוזמנים/ות לפנות [או לפנות שוב ולתזכר אותנו]
