פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 433)

מזל שבדקתי עכשיו ולא חיכיתי עם הרעיון סתם מלא זמן 

בהצלחה!!

לא עשיתי את זה מתוך מקום שחשבתי על זה מלא, או אני ממש ממש רוצה לחזור עליו וחושבת על זה כבר תקופה. 

פתאום הוא עלה לי לראש ועשיתי את זה. 

ככה שהבאסה לא הייתה גדולה וגם הייתי מוכנה לזה שזה כנראה יהיה לא רלוונטי. 

אז כן. זה בסוף כן קצת הצחיק אותי  

אוי ואבוי מה המצב של האוטו שלי.

(רמז: ילד שעובד כבר 4 שנים ללכלך אותו, אבא שאוכל על ההגה, ושקיות אשפה בכל מקום. עוד מעט פסח, לפחות אפשר יהיה כנראה למכור אותו לגוי).

איזה שלוש חיות נשים אוהבות? 

שועל על הצוואר

יגואר בחניה 

וחמור שישלם על כל זה

בבחירות שלה.

לדעתי הם מוזנים מכל מיני סרטים של חילונים או משהו

סתם... לא פוסלים, אבל זה פרט חשוב מתוך מכלול של האם הוא עצמאי והגיע לאיזה מקום כספי יציב כלשהו?

וואי איזה שטויות..מה קשור?

אני יכולה לקנות רכב אבל לא אקנה וגם לא אוציא רישיון בעתיד הנראה לעין כי

אני מפחדת להרוג מישהו ולא מעניין מה חושבים על זה אנשים.. 

ויש הרבה אנשים עם מינוס מטורף בבנק מטורף אבל בחיים לא יוותרו על הרכב

איך זה אומר משהו על עצמאות??

רוצים לבדוק עצמאות צריך לבדוק אם יש עצמאות ולא אם יש איזה רמז שאולי אולי מעיד על זה.

ואם זה הגאווה וזה מה שהבחורה מחפשת הם מתאימים חחחח

אז מה שיקדם מציאת בן זוג לבנות זה שהן יציגו את היגואר בחניה שלהן

כל היום בנות מבקשות תמונה, ומה עם קצת להסתכל פנימה ולנסות להכיר לעומק?

לי למשל יש רכב שנראה כולו מכוער מבחוץ

מצד שני יש לו מערכת גז יקרה ולכן הדלק עולה חצי מהרגיל.

תפסיקו לשפוט על פי מראה חיצוני

אתן מפסידות את כל הטובים!!

אי אפשר לכתוב משהו בסוף בלי להבהיר שזה בציניות?

<צ>

אני גרה ליד מקום עם טבע. דמיינתי סוס מגיע בדהירה, אט אט הסוס עוצר, בחור נאה וגובה יורד מהסוס.
אט אט אנחנו הולכים(עם מרחק 2 מטר). אני נותנת לו לשתות מים אחרי הדרך הארוכה.

הוא מיוזע מהמסע. 
הוא מגיע מחווה רחוקה, וכך אין חשש שהוא נדבק.

הוא מספר על איך הוא חי בבדידות כל חייו בחווה.
ולא רק בקורונה הוא מרגיש בודד.
כך אנו הולכים, ואני שותקת.
השתיקה יפה לאוהבים.

אגב, קחי בחשבון שתצטרכי לנקות אותו לפסח..

בטח מלא פירורים כי הוא עושה איתו מסעות ואוכל בדרך 

עם מחויבות או ללא מחויבות להמשך.

כי הגיוני שבשלב הזה הקשר עוד לא מצדיק את ההשקעה והמחויבות ארוכות הטווח, ומצד שני אין סיבה לוותר עליו סתם.

ואם תמשיכו כאילו כרגיל, יכול להיות שזה ידרוש השקעה שתגרום לך לרצות להחליט כן או לא, ותחליט לא כי אין לך מספיק הצדקה בשביל כן. אז להוריד את המחויבות היום-יומית יכול לשמר את הקשר.

משתתף בצערך

לסיים את הקשר בעדינות בעיקר בעקבות המצב ולהשאיר את האופציה לנסות שוב פתוחה.

אפשר לבחור להקפיא את הקשר בינתיים.

שאחריה או שתמשיכו או שלא.

בהצלחה!

אֵל בָּרוּךְ גְּדוֹל דֵּעָה, זַכֵּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וְגַלֵּה לָנוּ בַּחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים אֶת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא בַּעַל דַּעַת גָּדוֹל. זַכֵּנוּ לִמְצוֹא אוֹתוֹ וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו בֶּאֱמֶת, וְלִשְׁמוֹעַ תּוֹרָה מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, וְרַחֵם עַל כָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר קָשֶׁה לָהֶם לִמְצוֹא זִוּוּגָם )וּבִפְרָט עַל פלוני בן פלוני(, וַעֲזוֹר לָהֶם וְהוֹשִׁיעָה לָהֶם מְהֵרָה שֶׁיִּזְכּוּ כָל אֶחָד וְאֶחָד לִמְצוֹא זִוּוּגוֹ הָאֲמִתִּי הֶהָגוּן לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, חִישׁ קַל מְהֵרָה, בְּלִי שׁוּם עִכּוּב וּבְלִי שׁוּם צַעַר וְיִסּוּרִים כְּלָל. כִּי אֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ עַד מָה, שׁוּם עֵצָה וְתַחְבּוּלָה אֵיךְ לְבַקֵּשׁ הַזִּוּוּג לְכָל אֶחָד. כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ כַּמָּה קָשֶׁה לָאָדָם לִמְצוֹא זִוּוּגוֹ הָאֲמִתִּי, כִּי כָל הַזִּוּוּגִים הֵם שְׁנֵי הֲפָכִים, וּבִפְרָט כִּי לִפְעָמִים הֵם בְּהֵפֶךְ גָּדוֹל מְאֹד, אֲשֶׁר קָשֶׁה לְזַוְּגָן כִּקְרִיעַת יַם־סוּף, וְאִי אֶפְשַׁר לְחַבְּרָם וּלְזַוְּגָם כִּי אִם עַל־יְדֵי הַדַּעַת הָאֲמִתִּי הַמְשַׁדֵּךְ כָּל הַשִּׁדּוּכִים. עַל־כֵּן צְרִיכִים לִשְׁמוֹעַ תּוֹרָה מִפִּי הַבַּר־דַּעַת הָאֲמִתִּי שֶׁהוּא מְחַדֵּשׁ חִדּוּשִׁים נִפְלָאִים בַּתּוֹרָה, וּמְחַבֵּר וּמְיַחֵד אַתְוָן רַבְרְבִין וְאַתְוָן זְעִירִין, וּמְקַשֵּׁר וּמְשַׁדֵּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אֲשֶׁר עַל־יָדוֹ נִגְמָרִים כָּל הַשִּׁדּוּכִים שֶׁבָּעוֹלָם, בְּסוֹד, "כִּי שִׂ'פְתֵי כֹ'הֵן יִ'שְׁמְרוּ דַּ'עַת וְ'תוֹרָה יְבַקְּשׁוּ מִפִּיהוּ" רָאשֵׁי תֵיבוֹת 'שִׁידּוּךְ', אֲבָל בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים נֶעְלַם מֵאִתָּנוּ וְלֹא נֵדַע אֵיךְ לִמְצוֹא אֶת הַבַּעַל דַּעַת הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה וְלִשְׁמוֹעַ תּוֹרָה מִפִּיו, וְעַתָּה מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרֵנוּ, עַל־כֵּן עֵינֵינוּ תְלוּיוֹת אֵלֶיךָ לְבַד מָלֵא רַחֲמִים יוֹשֵׁב וּמְזַוֵּג זִוּוּגִים, שֶׁתַּחְמֹל עַל כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הַצְּרִיכִים לִמְצוֹא זִוּוּגָם )וּבִפְרָט וְכוּ'(, וְתִשְׁלַח לְכָל אֶחָד מְהֵרָה זִוּוּגוֹ הֶהָגוּן לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם בֶּאֱמֶת, וְתִהְיֶה כִּרְצוֹנוֹ וְתִהְיֶה לוֹ לְעֵזֶר וּלְהוֹעִיל, וִיקֻיַּם בּוֹ וּבְכָל הַצְּרִיכִים לִמְצוֹא זִוּוּגָם "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיהֹוָה":
אָדוֹן יָחִיד, מָלֵא רַחֲמִים, צוֹפֶה וּמַבִּיט עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת, הַמְנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים, חוּס וְרַחֵם וַחֲמֹל עַל יְמֵי הַנְּעוּרִים שֶׁל נַעֲרֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְהוֹדִיעֵנוּ נָא אֶת דְּרָכֶיךָ, אֵיךְ נִזְכֶּה לָדַעַת לִמְצוֹא זִוּוּגָם הָאֲמִתִּי שֶׁל כָּל הַתְּלוּיִים בָּנוּ. זַכֵּנוּ וְעָזְרֵנוּ שֶׁבְּכֹחַ וּזְכוּת הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁהֵם הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת, אֲשֶׁר הִמְשִׁיכוּ וְגִלּוּ דַּעַת גָּדוֹל וְנִפְלָא בֶּאֱמֶת גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, בְּכֹחָם וּזְכוּתָם נִזְכֶּה מְהֵרָה לִמְצוֹא בַּת זִוּוּגָם שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵעַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִזְכֶּה לְהַשִּׂיאָם מְהֵרָה לְמַזָּל טוֹב לְחַיִּים טוֹבִים אֲרֻכִּים וּלְשָׁלוֹם, וְתִהְיֶה כִּרְצוֹנוֹ, וְלֹא תִהְיֶה מְנַגֶּדֶת אֵלָיו כְּלָל חַס וְשָׁלוֹם, רַק יָדוּרוּ בְּאַהֲבָה וְשָׁלוֹם בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה כִּרְצוֹנְךָ בֶּאֱמֶת. וְיִזְכּוּ כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לִשְׁמוֹר אֶת הַבְּרִית קֹדֶשׁ בִּקְדֻשָּׁה גְדוֹלָה בֶּאֱמֶת, אֲשֶׁר כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ תְּלוּיָה בָּזֶה, וְהוּא עִקָּר הַנִּסָּיוֹן וְהַבְּחִירָה שֶׁל כָּל אָדָם בָּזֶה הָעוֹלָם, כַּאֲשֶׁר גִּלִּיתָ לָנוּ עַל־יְדֵי חֲכָמֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים. וְיִזְכֶּה כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְהוֹלִיד מֵאִשְׁתּוֹ בָּנִים וּבָנוֹת דּוֹרוֹת וְדוֹרֵי דוֹרוֹת עַד עוֹלָם, וְכֻלָּם יִהְיוּ חָיִּים וְקַיָּמִים לַעֲבוֹדָתֶךָ וּלְיִרְאָתֶךָ לְאֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים טוֹבִים, וְיַכִּירוּ וְיֵדְעוּ אוֹתְךָ וְאֶת גְּדֻלַּת צַדִּיקֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים אֲשֶׁר בָּהֶם בָּחַרְתָּ, וְיִתְגַלֶּה לָהֶם הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ שֶׁהִשְׁאִירוּ כָּל הַצַּדִּיקִים בָּזֶה הָעוֹלָם:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לֹא כַחֲטָאֵינוּ עָשִׂיתָ לָּנוּ וְלֹא כַעֲוֹנוֹתֵינוּ גָמַלְתָּ עָלֵינוּ. גַּם עַתָּה חוּס וַחֲמֹל עָלֵינוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ, וְהַסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵחֲטָאֵינוּ וְכָל עֲוֹנוֹתֵינוּ מְחֵה, וְאַל תַּבִּיט עַל מַעֲשֵׂינוּ, רַק תַּבִּיט עַל זְכוּת הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁאָנוּ סוֹמְכִים עֲלֵיהֶם בְּכָל עֵת, אֲשֶׁר מֵימֵי דַעְתֵּיהֶם הַקָּדוֹשׁ אָנוּ שׁוֹתִין וּמִפִּיהֶם אָנוּ חַיִּין עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לִמְצוֹא זִוּוּגוֹ הָאֲמִתִּי מְהֵרָה. וּתְמַלֵּא כָּל מִשְׁאֲלוֹתֵינוּ בְּרַחֲמִים, כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאָלְתִּי מֵאִתְּךָ בַּעַל הָרַחֲמִים בַּעַל הַחֶמְלָה בַּעַל הַחֲנִינָה, כִּי רַחֲמֶיךָ לֹא כָלִים, וְאַתָּה חָפֵץ שֶׁגַּם גָּרוּעַ וּפָחוּת כָּמוֹנִי כָּמוֹנִי, יְבַקֵּשׁ אוֹתְךָ עַל כָּל הַטּוֹב וְהַחֶסֶד כִּי אַתָּה טוֹב וּמֵטִיב לַכֹּל, וְזֶה עִקָּר גְּדֻלָּתְךָ כְּשֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה חֶסֶד נִפְלָא עִם הָרְחוֹקִים מִמְּךָ וּבִפְרַט עִם רָחוֹק כָּמוֹנִי, כִּי אַתָּה חוֹנֵן אֶת מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָחוּן, וּמְרַחֵם עַל מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְרַחֵם. וּבִפְרַט שֶׁאֲנִי רוֹאֶה בְּכָל עֵת אֵת כָּל הַחֲסָדִים וְהַטּוֹבוֹת וְהַנִּפְלָאוֹת אֲשֶׁר אַתָּה מַפְלִיא חַסְדְּךָ עָלַי בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, "כִּי חַסְדְּךָ גָּדוֹל עָלַי וְהִצַּלְתָּ נַפְשִׁי מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיָּה, חַסְדְּךָ גָּדוֹל עָלָי" בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ וּמִסְפָּר, "כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ וֶאֱמֶת יְהֹוָה לְעוֹלָם הַלְלוּיָהּ". עַל־כֵּן מָצָא עַבְדְּךָ אֶת לִבּוֹ לְהִתְחַנֵּן לְפָנֶיךָ עַל כָּל אֵלֶּה, כִּי לֹא עַל צִדְקוֹתַי אֲנִי מַפִּיל תְּחִנָּתִי לְפָנֶיךָ כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וְעַל כֹּחַ וּזְכוּת הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים הַזּוֹכִים וּמְזַכִּים אֶת הָרַבִּים, אֲשֶׁר כֹּחָם וּזְכוּתָם מַסְפִּיק גַּם עָלַי, לְהוֹשִׁיעַ גַּם אוֹתִי וְאֶת זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם בְּכָל הַיְשׁוּעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי בְשֵׁם קָדְשְׁךָ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא בָּטָחְנוּ, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתֶךָ. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי־פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי. אָמֵן וְאָמֵן:

rabenubook.com

לא כל הגברים ככה, לא תמיד זה היחס.

לשאלות:

א. יש אה שמרגישה מוכנה, ויש לחוצה. ואפשר גם להתבלבל ביניהם

ב. מה שאני עושה, זה למצוא הזדמנות להגיד מה עמדתי בנושאים בהם נדרש תיאום. אם זה נושא עדין או מלחיץ, אני מספר על חבר שעשה ככה, לפחות כדי לשמוע תגובה. עם הזמן, לנסות לאפשר דיבור פתוח יותר על נושאים שחשובים לי.

עוד יזכרו לך את זה שהעלפת כשכול החברים סביב חחח

שהופתעתי שענו לך ברצינות..

תראה איזה אנשים טובים יש כאן

ויפה לך!

הם רצו למנוע מצב של הפרת בידוד. גם אם סיכוי קטן שזה יצליח כי הם לא ישכנעו אותי או אני מלכתחילה לא באמת מתכוון להפר בידוד כי אני מחרטט אותם. גם אם הם עונים לשאלה הזויה, הצורך גובר.

מה שיפה זה שאף אחד לא ירד עלי שאני מטומטם או מגעיל ואנוכי, דבר שהוא נכון אם הסיפור שהמצאתי היה נכון, אבל ממש לא היה משכנע אותי, כאשר זאת אמורה להיות המטרה

ב"ה שאתה ממש לא!

@פה לקצת

@תפוחית 1

אני מזהה חוסר עקביות בין השרשור הזה:

באסה למי שמתחתן עכשיו - לקראת נישואין וזוגיות

לבין השרשור הזה:

הודיעו לי שאני בהסגר. לספר לה? להמשיך להיפגש? - לקראת נישואין וזוגיות

אמנם גם אני לא עקבי כאן, אבל באחד באפריל בילפתי כמו המנהג, האם העקביות שלכן היא פשוט לצאת נגד מה שאני כותב? יש לכן אובססיה נגדי או משהו?

בשרשור הראשון אני בעד להישמע להנחיות ואת נגד, בשרשור השני אני נגד להישמע להנחיות (בגלל 1 באפריל) ופתאום את בעד

לבעלי יש חתונה של חבר עוד שבוע וחצי - לקראת נישואין וזוגיות

הקפצה

סוג קשר היה ביניכם

אם היה כימיה טובה בצורה הדדית והיא לא הסבירה למה היא חתכה יכול להיות שהיא טיפה נלחצה ממשהו ששווה לברר

דרך אגב כדאי לברר לפני שיוזמים חזרה שהבחורה פנויה כדי למנוע אי נעימויות..

בכללי תמשיך הלאה זה הטיפ הכי טוב

תלוי כמה נלחמת בשבילה אבל יש מידה מסויימת שצריך לדעת שאנחנו עושים באמת את ההשתדלות שלנו..מאחלת לך שהבאה שתכיר תמצא חן בעיניך ותעופו אחד על השנייה בקטע טוב

וחוץ מזה כתבת שאתם לא מתאימים ..

זאת לא התשובה?

ולגבי מחשבות מדי פעם וכו'- כולנו חושבים הרבה מחשבות . הגיוני, אנושי.

אם אין סיבה ממש טובה לנסות שוב -משחררים ומתקדמים.

בהצלחה.

כי היא לא ענתה לי בכנות

היא אמרה לי שאני בן אדם אחלה עם מידות טובות אבל לא נראה לה שזה

מתאים...שאלתי אותה עם היא ודאית על זה והיא אמרה שכן

אז שחררתי לגמרי

לדאבוני אני בקשר ממש טוב עם אח של חברה שלה(אחותו סייעה בשידוך)

והיא מעדכנת אותי על מצבה

ברור שיש דברים שלא מתאימים כל כך אבל הם לא מהותיים

וגם פה התסביך השכל שבי אומר לשחרר וחהמשיך הלאה אבל הלב מסרב לשחרר..

נראה לי אני אמשיך הלאה פשוט

סליחה שאני מלאה בפרטים פשוט זה לא נותן לי מנוח בראש והייתי חייב לפרוק..

זה באמת לא פשוט לשחרר בלב.

כדי לשחרר מישהי יש 2 שלבים:

1. להחליט שלהיפרד זו ההחלטה הכי טובה. 

כדאי ממש לרשום למה לחזור אליה - רווח והפסד

ולמה להיפרד- רווח והפסד.

(אגב אולי יש גם אפשרות שלישית- לנסות לברר דרך איש קשר אמין למה היא חתכה)

כשתראה ברור את הרווחים וההפסדים יהיה קל יותר לשכל להחליט סופית אם הוא מנסה לחזור או משחרר.

ואם תחליט להיפרד אז למלא בכמה שיותר סיבות למה לא טוב שתתחתנו.

2. כדי להכניס ללב צריך להשתמש הרבה בדמיון

כדאי להסתכל ברשימת ההפסדים והסיבות למה לא שווה לנסות לחזור

ולבחור סיבות מהותיות ולדמיין רגעי חיים בעתיד בהם הסיבות האלו יפריעו לחיים.

אם לדוגמה היא נגיד אחת שנעלבת מהר אז תדמיין רגעים בחיים שזה ישגע אותך ממש.. וכו'.

וגם תדמיין אותך משוחרר. ממש תדמיין את השמחה של הלב הנקי והפתוח באמת לקשרים חדשים..

(אגב- אחרי שהשכל שלם כבר יותר קל להכניס ללב.)

בהצלחה! מתפללת איתך שבקרוב תמצא את זו שתיכנסו אחד ללב של השני לעולמים..

עזרת לי מאוד

שיצאתי עם בחור שהזכיר לי במלא דברים את אבא שלי  וידעתי שהתחברתי אליו בעיקר בגלל זה.
 יש בזה משהו למרות שאני לא יודעת אם זה כולל, אבל לבנות (לרוב) יש נטיה יותר להעריץ את אבא ולחפש דברים מוכרים יותר מהבית אוו ממה שהן מכירות, ככה לפחות לפי מה שראיתי גם אצל עוד כמה בנות ברמות שונות. אבל לא יודעת אם זה כוללני וחורץ.

שלום, אפשר בבקשה הסבר לגבי זה?

צריך להגיד את זה בשבת?

זה מוקדש למשהו?

תודה!

ותודה על ההסבר

לגבי ארבעת החלקים, לא ארחיב בזה יותר מדי כי אני לא מבין בכלל בנושא. אבל בכל זאת, יש אולי שני עניינים שכדאי לדעת אותם קצת (מרחיב בזה לטובת הציבור הקדוש ממה שראיתי מעט- בפירוש של הרב הנזיר ועוד) :

א'. דבר ראשון. לנשמה יש ע"פ החכמה הפנימית חמש מדרגות ראשיות- זה מכונה נר"ן ח"י, כלומר: נפש רוח נשמה חיה יחידה. לפי סדר זה. זה לא מתחיל בקבלה, אלא מופיע כבר במדרשים- למשל בבראשית רבה (י"ד, ט')- "ה' שמות נקראו לה..". יש שם מחלוקת בסדר שלהם. בכל מקרה, הזוה"ק מסדר לנו את הדרגות הללו כדלעיל, ואומר לנו שלפי סדר בריאת האדם כך סדר הדרגות: נפש זה הצד התחתון, אח"כ יש על גבי זה- רוח, שזו דרגה יותר קדושה, ומעל לזה החלק שנקרא הנשמה. וכן הלאה.

אנחנו נפשט את זה קצת עוד מעט.

הזוהר לפרשת משפטים מסביר ומפרט את הדרגות, נביא חלק מזה:

"תא חזי, בר נש כד אתיליד יהבין ליה נפשא, מסטרא דבעירא מסטרא דדכיו..

זכה יתיר יהבין ליה רוחא מסטרא ד'חיות הקודש'.

זכה יתיר יהבין ליה נשמתא מסטרא דכרסייא...

זכה יתיר יהבין ליה נפשא בארח אצילות, מסטרא דבת יחידה, ואתקריאת איהי 'בת מלך'.

זכה יתיר יהבין ליה רוחא דאצילות מסטרא דעמודא דאמצעיתא, ואקרי 'בן' לקודשא בריך הוא, הדא הוא דכתיב (דברים יד א) "בנים אתם ליהו"ה אלהיכ"ם".

זכה יתיר יהבין ליה נשמתא מסטרא דאבא ואמא.." וכו' עיי"ש.

נתרגם :

כשנולד איש נותנים לו נפש מצד הבהמה, מהצד הטהור. זכה יותר (בעברית זכה זה מלשון הזדכך- כמו "רצה הקב"ה לזכות את ישראל")- נותנים לו רוח, עוד יותר- מגיע לדרגת נשמה, מעל גבי זה כמו שאומר כאן הרב קוק- ותיכף נחבר את הכל לארבעת חלקי הנפש שהרב הזכיר- מתעלה הענין האצילי שהוא שורש הנשמה. מתעלה זה אומר שגם בזה יש דרגות- נפש דאצילות, רוח דאצילות, אח"כ נשמה ועוד דרגה עליונה שהזוהר מזכיר שם.

***

עד כאן דברי הזוהר. כעת נעבור לנסות להסביר. שוב, ההבנה שלי בנושא זה דלה ביותר, אני רק מציע את מה שאני הקטן מצליח קצת להבין מתוך מה שראיתי ברב הנזיר ועוד.

כידוע לנו יש באדם הגשמי שלושה חלקים- שכל, נפש, וגוף. השכל זה הצד העליון באדם, דרכו הוא מתחבר אל התורה, דרכו הוא מנהיג את כל האיברים שלו. כיום אנחנו יודעים איך זה עובד- השכל מחלק פקודות לגוף, ע"פ שקלול כל הנתונים והגוף לא יכול להתנגד לזה- השכל הוא הקובע.

מה משמעות הדבר? המשמעות היא, שהשכל הוא משפיע. האיברים שלנו לא זזים מעצמם, מה שמניע אותם נקרא כוחות הנפש.

הגוף הוא רק מקבל, הוא רק מושפע ולכן הוא לגמרי גשמי. הנפש- גם מקבלת (מושפעת) וגם משפיעה- ולכן היא יותר עליונה מהגוף אבל לא כמו השכל. השכל זו דרגה נבדלת, 'קדושה', שנמצאת בתוך הגוף- ולכן גם היא לא לגמרי עליונה.

ככה מסביר המהר"ל בספריו, והוא מוסיף גם ששלושת החלקים הללו מקבילים לשלושת העולמות- הגוף כנגד עולם התחתון (שלנו), הנפש כנגד עולם האמצעי (המלאכים) והשכל כנגד העולם העליון. האדם כלול מכל העולמות.

עוד הקבלה שיש לנו לענין- זה עולמות אבי"ע. ע"פ החכמה הפנימית יש עולם אצילות, בריאה, יצירה ועשיה.

מסביר לנו את הענין הזה הרמ"ק (ר' משה קורדובירו) (ספר ה'פרדס' שאר ל"א, שער הנשמה, ב'- אני מצטט מהפירוש של הרב הנזיר לאוה"ק) :

"אין נשמה אצולה למטה אם לא שיתברא, ותייצר ויתעשה... כי לבוש האצילות הוא הבריאה, ולבוש הבריאה היא היצירה, ולבוש היצירה היא העשיה".

אני יודע שזה קבלה, לא נכנס לזה הרבה. זה מתחבר עם דברי הראשונים ולכן אני חושב כן בכ"ז להביא את הדברים האלה.

בכל אופן מה זה לבושים? לבוש זה דרך ההופעה של דבר יותר פנימי. כמו בגד שאדם לובש- הבגד זה לא האדם, אז מי זה האדם? הטיפשים יחשבו- הגוף. המעמיקים יותר- יגיעו למסקנה שמה שמניע את הגוף, בעצם ככל שנעמיק יותר נגיע למהות היותר פנימית שורשית ואמיתית של האדם. 

כלומר, ה' צריך להופיע נשמה בעולם. איך היא תופיע? היא חייבת דרגות, דירוג. להוריד את הנשמה מלמעלה למטה. זה הענין שהנשמה רוצה לחזור לשורש שלה, כי היא נמצאת בגוף והיא עצמה כלואה בתוכו- מצומצמת. כמו בת מלך (זוכרים את המדרגה הזאת בזוהר? הנפש מעולם האצילות נקראת 'בת מלך'.. כי משם היא אצולה כלומר= לקוחה, מושפעת. אצילות בעברית זה השפעה, להאציל זה להשפיע).

אז הראשית של הנשמה שה' משפיע עלינו זה אצילות (שכוללת 2 דרגות- חיה ויחידה), אח"כ זה יורד לנשמה, משם לרוח, ואז לגוף. כל אלו הם לבושים- מדרגות ההופעה של הנשמה בעוה"ז.

זה גם מתחבר עם עשר הספירות, בזה לא נעסוק כרגע כי בינתיים הגזמתי מספיק 😅

עכשיו נעבור לדבר השני.

ב'. שמונה המדרגות בשיטת הרב קוק זצ"ל.

לפי הרב קוק זצ"ל יש שמונה מדרגות לאדם. זה נמצא באורות הקודש א', הגיון הקודש- 'שמונה מדרגות':

רגש, דמיון, שכל, רוה"ק, נבואה, אספקלריא המאירה, זיהרא עילאה דאדם הראשון, ניצוצי אור החיים של אחר תחיית המתים.

הרב שם מסביר את הדרגות. בכל אופן, המתבונן יוכל להבין מדוע כל דבר נעלה יותר מהשני.

"זיהרא דאדם הראשון", בלי להבין הרבה זו דרגה שמעלה את הגשמיות עצמה להיות קודש. אדם הראשון שלפני החטא.

א"כ הרב בפסקה שהבה"ח @אנונימי פלוס הביא לנו- לא מסדר את ארבעת המדרגות התחתונות ע"פ הסדר, שכן הסדר הוא מעשה רגש דמיון שכל. ומעל לכל זה- האצילות, חיה יחידה.

נסיים כאן. שכוייעך

נ.ב. אם צריך הרחבה על חלקי האדם- מה הקשר למשל בין מה שנקרא 'נפש' לבין הגוף וכדומה אפשר להרחיב בשפה פשוטה יותר, אשתדל להביא קצת מקורות מחז"ל.

רק מקור אחד שאני כן רואה לנכון להביא- אני מפנה למסכת אבות ה', י"ט אפשר לעיין שם בפירושי הראשונים על "עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה" בפירושי הראשונים שם. זה יכול להסביר לנו את הענין של הנפש- הצד התחתון שבאדם, ועוד.

וכן אפשר לעיין, לא מוצא את המקור כרגע, בדברי הרב קוק על "הוי עז כנמר וקל כנשר" וכו' זה מתחבר גם כן

מקור לאחד הדברים שדיברתי (בענין הלבושים) בקיצור נמרץ-

זוהר בהעלותך קנ"ב, א':

"ועל דא האי סיפור דאורייתא לבושא דאורייתא איהו.

מאן דחשיב דההוא לבושא איהו אורייתא ממש ולא מלה אחרא תיפח רוחיה ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי בגין כך אמר דוד גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. מה דתחות לבושה דאורייתא.

תא חזי, אית לבושא דאתחזי לכלא ואינון טפשין כד חמאן לבר נש בלבושא דאתחזי לון שפירא לא מסתכלין יתיר. חשיבו דההוא לבושא גופא. חשיבותא דגופא נשמתא. כהאי גוונא אורייתא אית לה גופא ואינון פקודי אורייתא דאקרון גופי תורה האי גופא מתלבשא בלבושין דאינון ספורין דהאי עלמא. טפשין דעלמא לא מסתכלי אלא בההוא לבושא דאיהו ספור דאורייתא ולא ידעי יתיר ולא מסתכלי במה דאיהו תחות ההוא לבושא. אינון דידעין יתיר לא מסתכלן בלבושא אלא בגופא דאיהו תחות ההוא לבושא.

חכימין עבדי דמלכא עלאה אינון דקיימו בטורא דסיני לא מסתכלי אלא בנשמתא דאיהי עקרא דכלא אורייתא ממש (ולעלמא) ולזמנא דאתי זמינין לאסתכלא בנשמתא דנשמתא דאורייתא.

תא חזיהכי נמי לעילא אית לבושא וגופא ונשמתא ונשמתא לנשמתא. שמיא וחיליהון אלין אינון לבושא וכנסת ישראל דא גופא דמקבלא לנשמתא דאיהי תפארת ישראל ועל דא איהו גופא לנשמתא. נשמתא דאמרן דא תפארת ישראל דאיהי אורייתא ממש. ונשמתא לנשמתא דא איהו עתיקא קדישא וכלא אחיד דא בדא. ווי לאינון חייביא דאמרי דאורייתא לאו איהי אלא ספורא בעלמא ואינון מסתכלי בלבושא דא לא יתיר זכאין אינון צדיקייא דמסתכלי באורייתא כדקא יאות. חמרא לא יתיב אלא בקנקן כך אורייתא לא יתיב אלא בלבושא דא. וע"ד לא בעי לאסתכלא אלא במה דאית תחות לבושא וע"ד כל אינון מלין וכל אינון ספורין לבושין אינון"

ושוב מדגיש: אני לא מבין בזה כמעט כלום. אז לא לשגע אותי חח תודה! 🙈

מקווה שיצא לי לקרוא

גם לא רציתי שאנשים יתייאשו אחרי השורה הראשונה (יש מצב דוקא שאנשים עשו את זה )

ובכל אופן אשמח אם אנשים נוספים יאירו את עינינו ויחדדו/ יחלקו/ יוסיפו. זה יעזור לנו להבין

יישר כח!

נ.ב. אני לא לומד זוהר, כמובן לא הגעתי עדיין לדרגה. פשוט ראיתי את זה ברב הנזיר,

ויש כלל שאם אני לא טועה הרב קוק אומר- שמי שלומד קבלה דרך ציטוטים של ספרים זה לא נחשב ממש כלימוד, וזה בסדר.

בכל אופן יש בזה עוד צדדים, אני לא רוצה לגעת בזה (נטיות נפשיות וכדומה בתורת הרב קוק- נושא שלדעתי לא מספיק מבורר בציבור עדיין ולכן אעדיף לא לפתוח כרגע).

ועוד אפשרות ללימוד פנימיות התורה זה דברי קבלה שכתובים בצורה פילוסופית. זה מה שהרב קוק ניסה לעשות- הוא מדבר על עניינים מאוד פנימיים ומשתדל להסתיר אותם כמה שיותר ב'לבוש' פילוסופי- שכלי. זו גם דרכו של המהר"ל ולכן אמר עליו הרב זצ"ל "אף הוא על המקובלים ייחשב"- הוא מקובל, פשוט לא מתנסח בצורה שכזאת.

זה מה שהרב קוק אמר לרב הנזיר כשהיה חולה, שהוא חושב שזה מחמת שהוא גילה רזי תורה, ואעפ"כ הוא אומר שאיכשר דרא והתפקיד שלנו כיום זה לגלות את זה (יש פסקאות באורות הקודש על גילוי מעשה בראשית ומעשה מרכבה). כמובן בהדרגה, ליחידי סגולה, אבל ההשפעה של גילוי התורה הפנימית משפיעה על כל החיים- גם עלינו

במשך הדורות היו מחלוקות ביחס פרסום תורת הקבלה.

יש בתי מדרש שתומכים בלימוד מושגים ונושאים בקבלה גם לתלמידים פשוטים.

זה בעיקר נראה לי הדרכה חינוכית העניין.

עד כמה ללמוד דברים שאתה לא משיג בהם. הסכנה לעיוות או ציור לא נכון בנפש בעקבות הלמידה.

המודעות כשלעצמה היא חשובה ועוזרת בנושא

אגב, גם בין גדולי החסידות (למשל בין בעל התניא לר' פנחס מקוריץ) היתה מחלוקת בענין- עד כמה לפרסם (אולי גם כיום אני לא בקיא).

בכל מקרה, אני אישית חושב לגבי המושגים הבסיסיים שעוזרים לנו להבין את מה שאנחנו לומדים- בהם יש פחות סכנה. לעניות דעתי. צריך את הגדר המעשי. וגם שזה לא יהיה העיקר- העיקר הלכה, גמרא, אמונה. על הלב (/הפנימיות של התורה) צריך לשמור.

זה גם חלק מהשאלה האם הרב קוק רצה לפרסם חלק מהכתבים שלו.

זאת שאלה. אני לא יכול להיות צד במחלוקת, אני בסה"כ זנב לתלמידיהם.

בכל אופן, אני יכול להגיד לך מה שכותב הרב הנזיר, הוא אומר שהרב קוק רצה שהוא יוציא את אורות הקודש בשביל שאנשים יתקרבו ע"י זה לתורה. כלומר הוא כיוון את הפרסום של זה גם לאנשים לא דתיים עם נשמות עליונות. ככה הוא כותב (אם תרצה ציטוט אני אחפש לך- בפירוש שלו על אוה"ק כרך א'- זה שיעורים שהוא מסר לרבנים כמו הרב יעקב אריאל שליט"א, הרב חיים דרוקמן שליט"א ועוד).  וסתם סיפור מעניין שאולי קשור לזה, הסופר י.ח. ברנר כשקרא את מאמר 'נשמות של עולם התוהו' באורות שפרסם הרב קוק בתקופתו- אמר שמפליא עד כמה הרב ידע לחדור לתוך הנפש של החוטא.. שמעתי את הסיפור מהרב שרקי שליט"א אח"כ ראיתי אותו באיזשהו מקום

אני לא עוסק בזה הרבה בכלל.

העיקרון שצריך איזונים, בעיקר כשאדם מיישם כל מיני הנהגות כאלה ואחרות- שיבדוק טוב טוב אם הוא במדרגה הזאת מצד הטהרה והמוסר.

ע"פ הרב הנזיר יש שני סוגי עיון, ששניהם מחדדים אחד את השני- ההגיון העיוני (של ר' ישמעאל) וההגיון השמעי (של ר' עקיבא). זה שתי בחינות- אולי אפשר לקרוא לזה גם התנגדות מול חסידות. אם אין את שניהם זה מסוכן. וביחוד הצד השמעי- שהוא פחות שכלי ועיוני ויותר מתחבר אל הנפש, הוא חייב גדרים גדולים של קדושה.

לגבי האצילות אני מפנה אותך לרב הנזיר. עיין בחוג הראי"ה א', שיעור שני (עמ' מ"א) ובהמשך, כך הוא מסביר בשם הרמב"ן.

הפירוש שאמרת על אצילות זה אותו ענין פשוט מזווית שונה.

ולמשל לדעתי ללמוד ולנסות להבין את הפסקה שהבאת משערי אורה זה יכול להיות יותר מסוכן...

זה מעשה מרכבה. אני לא דיברתי על מעשה מרכבה.. סה''כ הסברתי מושגים

אבל כן, הכל ענין של השתלשלות ומדרגות שונות של השפעה. הכל נובע מהשורש הקב''ה שרק משפיע והוא משפיע את העלולים לדרגותיהם השונות שיש להם ג''כ צד של קבלה- שהם מושפעים ג''כ עד הדרגות התחתיות שהן רק מקבלות. המהר''ל מרחיב בזה הרבה מאוד בספריו.

לגבי התרתי דסתרי שאמרת- ודאי, במובן הפשוט ביותר שהנשמה האינסופית- חלק אלו-ק ממעל מצטמצמת לתוך העולם הזה.. יש בעולם מפגש של סופיות עם אין-סופיות. זה חלק מהענין של ההשפעה- הפנים היותר פנימי משפיע את הלבושים השונים- הדרגות הנמוכות יותר

כל המושגים המופיעים ב'משפט המפוצץ' שהזכרת מכוונים לספירת חכמה.

הסברים מובנים מספיק קצת קשה לי לתת מקוצר המשיג ועומק המושג,

בגדול מדובר על ראשית היש,

הנקודה התמציתית, 'יו"ד חכמה קדומה כלשון הפיוט',

ממנה התחיל הכל ואליה מכוון הכל (נצח ישראל ג).

עולם האצי' מכוון כנגדה, וכן החיה שבנפש (שורש הנשמה או נשמה לנשמה),

ולכאורה מקור ההויה העליונה גם הוא קשור אליה

(כי גם אם מתייחסת לכתר,

בכתר לא שואלים ובחכמה כן,

וממילא מתייחסים לכתר ע"י החכמה).

ממילא הסבר דברי הרב, לכא',

"ועל גבי אלה ארבעה החלקים,

שהם שכל, רגש, דמיון, מעשה,

מתעלה הענין האצילי,

שהוא שורש הנשמה, של האיש ושל הציבור,

במקור ההויה העליונה".

בדברי הרב כאן מוזכרים כוחות מרכזיים בנפש,

אך באורח פלא (דייקא?) נעלם הכח היסודי ביותר בנפש, 

שהוא הרצון.

אך לפי דברינו, זהו העניין האצילי וכו',

העוסק בחכמה המגלה את הרצון, כתר.

ישנו רצון פנימי שמכווין את כל כוחות הנפש,

כן, גם את 'השכל הישר שלנו' (לכא' בינה).

הרב בכל דבריו בסעיף זה מדריך אותנו לאחדות,

שהשכל, הרגש, הדמיון והמעשה יהיו מוכוונים ע"י הנשמה,

ע"י הרצונות שהיא שולחת לנו,

הרהורי התשובה שתובעים מאיתנו לשוב אליו ית'.

בסה"כ הראיתי מקום לדברים המקובלים בפי רבותינו.

להסברים מפורטים יותר דבר עם @חסדי הים.

אשריך צדיק!

שאלה: למה אתה אומר שהכוונה לספירת החכמה ולא לכתר?

וכן דברי המהר"ל שהבאת מנצח ישראל. בגלל הביטוי 'חכמה'? (כי לפי מה שאני הקטן מבין החכמה היא חלקית ולא כמו שמשתמע מדברי המהר"ל- החכמה חלקית והיא מצד החסד, והבינה חלקית והיא מצד הדין ושניהם נובעים מספירת כתר) כי אפשר להסביר את זה בנקל- הרב משתמש הרבה פעמים בביטוי 'חכמה' בהשאלה, ולא מתכוון בהכרח לספירת 'חכמה'. למשל עיין אוה"ק ב'יסוד כל המחשבות' (אוה"ק א, י"ג)- זה ודאי מתקשר לכאן. הרי אצל הרב היסוד של הכל זה החכמה, גם של הספירה עצמה לכאורה..

אשמח ללמוד ולהבין, תודה!

על אצילות וחיה כנראה שאין ויכוח.

השאלה היא האם המקור הוא חלק מההויה (חכמה),

הוא מעל ההויה ומנביע אותה.

כיוון שהרב כתב במקור ולא ממקור,

נראה לענ"ד הקלושה יותר שעוסקים באותה בחינה.

לגבי המהר"ל, הניסוח של בריאת ראשית והוספה על הראשית,

כמו שאני הצלחתי להבין ממנו משהו,

מציג את הראשית כ'יש' הראשון,

שממנו הכל מתחיל ואליו הכל שב

(אליו הכל שב זה כבר מדברי רבותינו).

החכמה היא ממש לא חלקית,

היא תמציתית ויש לפרט ולהבין אותה,

ואח"כ לצמצם אותה לכלי הרגש, המוטבע והמעשה.

האם הבינה נובעת מהחכמה או מהכתר?

יש בחינות כאלה ויש בחינות כאלה.

בהסברה החב"דית ודאי מהחכמה.

בהסברה הפרצופית מסתבר שמהכתר.

והן לא חולקות, אלא אלה בחינות שונות.

זה לא רק אם עוסקים בהסברה קווית או של ג' קווים,

אלה פשוט שתי בחינות.

לא יודע להסביר את זה טוב, אבל זה ככה.

אוקיי יישר כח.

בכל אופן, לא מספיק מבין בזה. 

מה שהסברתי זה מה שהבנתי מעט בחלישות דעתי מהרב הנזיר לגבי המודל של עשר הספירות-

כידוע בציור של ה10 ספירות (אני לא מחדש דבר- זה ידוע ומפורסם..)

יש כתר,

מתחת לזה חכמה ובינה בשני צדדים,

אח"כ חסד גבורה בשני צדדים,

תפארת באמצע

נצח הוד בשני צדדים,

יסוד באמצע

ומלכות ג"כ אמצע

בין הכתר למלכות יש דעת- שהיא לא ממש ספירה בפני עצמה ויש בספרי הקבלה שמחברים את זה עם 'תפארת'.

הרב הנזיר אומר שהדעת הזאת, הקו האמצעי, אם אני מבין נכון, זה הדבר שמאחד את כל הניגודים- את השמאל והימין ב6 הבחינות שבצדדים. כמו שתלמידי חכמים מרבים שלום בעולם- כל אחד מאיר צד אחד חלקי ומה שמאחד זו הדעת הפנימית כמו שהרב קורא לזה (פנימית- כלומר נסתרת). לכן אמרתי שהחכמה היא חלקית.

לא יודע..

טוב בכל אופן חזק וברוך נראלי שצריך להעביר את השרשור לפורום הקבלה

יישר כח