פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 459)

בעיני ההרגשה שהולך טוב ויש גם קצת פרפרים בבטן לא אומרת שאני צריכה עכשיו להחליט שזה זה. אפשר לבוא, לחוות ביחד עוד מתוך טוב ושמחה. להגיד שהולך טוב ומתוך המקום הזה לבחון את הדברים ולהכיר רבדים נוספים על גבי מה שיש עד עכשיו..

קצת יצא לי מבולגן 😏 ולא מנוסח ככ יפה אז סליחה..

שבעזרת השם תזכי לבשר בשורות טובות בקרוב! (וכל אחד ואחת !!)

קרה לי פעם שבשיחה בין הפגישה השנייה לשלישית כשדיברנו על מתי להיפגש הבחורה אמרה שכדאי להזדרז כי עוד מעט פסח...

 

זה טוב מאוד, רק חשוב לשמור על הראש ועל חוש הביקורת, וגם לשמור על הלב ולא לפתח ציפיות גבוהות מדי מהר מדי.

נשמה~
יכול מאוד להיות.. ומשמח כל כך לשמוע(:

מאוד חשוב עכשיו לשמור על הלב. את לא יכולה לדעת עדיין מה הבחור חושב ומרגיש..

תני לדברים פשוט לקרות, בנחת~

כל פעם שקרה לי שהרגשתי בהתחלה שהיה לי טוב אמיתי והתלהבות אמיתית בלב,
שמרתי זאת לעצמי..
ואמרתי לעצמי שאם זה אכן זה אני אוכל לומר זאת בהמשך,
ואם לא יהיה לי יותר קל בפרידה.

זה הרגשות מדהימות וטובות כלכך!
וזו רק ההתחלה...
תסתכלי על הדברים היטב, ותשמרי על ליבך.

מאחלת לך שיהיה לך תמיד בהירות הדרך ורק טוב ושמחה!
בהצלחה~

1 זה לא אומר שזה יצליח, אבל זה כיף לקוות, ובעז"ה יצליח

 

2 כן, התחושה שזה זה יכולה לבוא בכל שלב, והיא יכולה להתברר כנכונה

 

3 הגיוני, מצוין, נפלא וטוב

 

4 תשמרי את הרגשות האלה בזכרון - במקרה הטוב, כדי לזכור אותם בהמשך הקשר, ואז תגלי עד כמה המצב הרבה יותר טוב; במקרה הגרוע כדי לזכור את זה בימים קשים

 

באמת מקווה שתצליחי! כיף לשמוע שיש לך תחושות כאלה!

הם גם מלווים אחרי החתונה

נשמה~

בעיה מוכרת.
להרבה זה קורה,
קשה להפתח רגשית כשהדברים עוד לא חתומים ונעולים עדיין.

ממליצה שתנסו להתכתב קצת במכתבים~
יכול להשמע קצת תמוה, אך מומלץ בחום ובאהבה!

נשמע שהכיוון רציני ברוך ה'..
תציעי לו זאת.

לעניות דעתי זה ישחרר אותך קצת ותוכלי לכתוב לו את רגשותייך,
בלי לבטא זאת בעל פה שזה אכן מאוד קשה.

בהצלחה רבה~
שבוע מבורך!

לשמוע שיעורים של מיכל וולשטיין מערוץ מאיר. יש שם סדרה על 'איך להביא את עצמי לתוך הקשר' והיא ממש מסבירה איך לדבר על דברים כאלה באופן מקרב ולא מרחיק.
בכלל, אני שומעת שיעורים שלה בזמן האחרון וזה נהדר.
מומלץ לכולם!

לפעמים נובעת מתוך רצון פנימי ללא.
עכשיו , טוב לך בקשר? את שמחה? כיף לך להיות עם הבחור? את מרגישה שהוא עונה על מה שהגדרת בתור בעלך ?
את מרוצה?

(עזבי עכשיו אם לבחור כיף איתך)

אגב היא יכולה לנבוע מעוד דברים את מכירה את עצמך בדרך כלל את רגישה או תמיד אטומה?
אם את בדרך כלל לא ככה וכלפיו כן ככה זה קצת נורה אדומה מבחינתי .

אבל אם סך הכל טוב -לך- ואת תהיי שמחה שתתארסו ונעים וכיף לך איתו.
אז סבבה קבלי את זה בסבבה

יכול להיות מצב שבחיים עם חברות וכו' היא כן פתוחה רגשית
ובקשר הזה עדיין לא.
לא בהכרח שזה בגלל שלא טוב לה.
במיוחד אם גדלה בחברה נפרדת שבה לא רגילים לדבר ובמיוחד לא להתבטא רגשית אל גברים.
בעיניי זה מאוד טבעי ויכול לקרות, וצריך לחשוב איך מתקדמים מפה...
או כמו שאמרו קודמותי שזה נובע מחשש כשהדברים עוד לא סגורים.
(כדאי לחשוב על זה שמה שמקדם קשר לקראת סגירה זה דווקא "לקפוץ למים" וכן להביע רגשות, בהדרגה ובקצב שאת מסוגלת).


לא סותר את זה שכל אחת צריכה לבחון את עצמה אם טוב לה בקשר.. זה בכל מקרה ובכל קשר צריך לעשות.

אל תנסי לתרץ ב"ככה אני וזהו".
להכריח את עצמך לומר מעלים טובות. אפשר בעזרת משחק זוגי או כל דרך אחרת שתפתח אותך

השאלה שלך מובנת מאד. את ממש לא היחידה שמרגישה את הקושי הזה..
ומצויין שאת מודעת לזה ומנסה לשנות. זה באמת חשוב. חשוב לשלב שאת נמצאת בו, וחשוב גם לכל חיי הנישואין בע"ה.
את יכולה אולי לפרט יותר? כשאת שומעת אותו אומר לך דברים טובים, ורוצה לענות לו, מה עוצר אותך? אילו תחושות/מחשבות? מה כל כך קשה בזה? תנסי לשים לב מה עולה בך באותו רגע. אם תכתבי כאן אולי זה יכוון אותנו לעזור לך מדוייק יותר.
אני מוסיפה קצת פירוט אבל זה רק אם לא מצאת תשובה במה שכבר שאלתי אותך. עדיף שתעני מתוך עצמך.
האם זה קשור לזה שעדיין לא החלטתם סופית, כמו שכתבו כאן?
האם באופן כללי קשה לך להגיד דברים טובים לאנשים? משנה למי או לכולם אותו קושי?
האם בינך לבין עצמך את מצליחה להגדיר רשימה מוגדרת של דברים טובים שיש בו?
איך את באופן כללי בחיים מבחינת היכולת שלך לחשוף את עולמך הפנימי בפני אחרים?

אם יש לך דברים טובים להגיד עליו - למה לא לכתוב לו? איך את עם לכתוב? יש אנשים שמתבטאים מעולה בכתב.

 

 

להשתנות.
כנראה הביישנות שלך זה חלק ממה שהוא אוהב בך.

אגב, לא ציינת אם זה מפריע לו שאת לא מביעה רגשות או שזה מפריע רק לך.

מצד האמת, חשוב ללמוד להביע רגשות. כי זה חשוב מאד בחיי הנישואים. (וגם כהורים כלפי ילדים)
האהבה היא במחשבה בדיבור ובמעשה.
אז נשמע שבמחשבות יש לך מחשבות טובות עליו ב"ה ועכשיו נשאר ללמוד להביע רגשות במילים וגם במעשים.
תתחילי במה שנח לך יותר, בהודעות, פתקים, מתנות קטנות, או סתם לאפות משהו לפגישה, או להביא שוקולד...
וזה כמו שריר חדש שלומדים להשתמש בו וצריך לתרגל. בהתחלה זה יותר מלאכותי ודורש מאמץ ובהמשך נהפך לטבע ולחלק ממך.

שיהיה בהצלחה!

אני לא סתם כותבת את זה..
אני אומרת כי אני הייתי במקום שלה שהייתי אטומה רגשית
ואם בחיים היא לא אטומה רגשית
זה לא הכי הגיוני.
לכן אני באמת שואלת אותה
את רוצה אותו ??
או שהוא רוצה אותך ואת כפופה או לא נעים לך ואת אומרת כן..?
באמת טוב לך איתו ? את שמחה איתו?

אם כן באמת
ועדיין יש לך אטימות רגשית אז לא נורא

אבל הבחורה כאן לא דיברה בכלל על אטימות רגשית, אלא ציינה קושי שיש לה *לבטא רגשות* כלפיו. ויש הבדל גדול. וגם נשמע מדבריה שזה אופי שלה גם בלי קשר אליו.

גם עולה מדבריה שהיא מעוניינת בו ומעריכה אותו, אלא שהיא סגורה יותר ביכולת לבטא את זה כלפיו. היא לא אמרה שאין לה רגשות כלפיו והיא לא בטוחה לגביו.

אני מעלה את זה כי זה נקד חשובות
אם היא מאושרת והכל טוב כבר אמרתי אין עניין להתייחס לזה והכל בסדר וזה חלק ממנה

בכללי, אני אדם שקשה לו להביע רגשות, גם עם חברות, משפחה ועוד..
ממש קשה לי להפתח בפן הרגשי בפניי אנשים, ועוד יותר קשה לי להביע את הרגש כלפיי האנשים.

רק רוצה לוודא.
כמובן את לא חייבת לענות.
אבל אני חושבת שכדאי..
בעקרון ממש אפשר לעבור תהליך ולשחרר את מה שאת מתארת.
מה ששאלתי זה מה שהייתי שואלת אותך אם היית מתאמנת שלי.

האם זה מפריע לך באופן אישי.
או האם זה מפריע לך בקשר עם הבחור הספציפי הזה.
כי אם כן, יש דרכים לעבוד על זה.
כמו שכתבתי בהודעה הראשונה אלייך. זה כמו שריר שצריך ללמוד להפעיל. צעד צעד. לאט לאט.
עם מעשים קטנים, מילים קטנות...

לפני הכל חשוב לדעת שבכל תהליך שינוי 

יש שלב מלאכותי, לפעמים לאורך תקופה. עד שהוא הופך טבעי.

אם תסכימי לתקופה מלאכותית ותהיי סבלנית אלייך (וזה לא תמיד פשוט..)

תגיעי לתקופה טבעית שזה יזרום בעז"ה.

 

אני חושבת שקודם כל כדאי לך לחשוב על:

למה זה חשוב לך להביע רגשות?

להבין מה זה יאפשר לך? 

 

ולדמיין איך זה יראה כשתביעי רגשות כלפיו (ואולי גם כלפי שאר האנשים..)

ההבנה למה זה חשוב , והדמיון של זה קורה

יתנו לך הרבה כח ויצירתיות לעבוד על זה.

 

אחרי זה יש כמה דברים לעשות-

 

1) להתחיל לשים לב לרגשות שלך בזמן אמת ולעצור ולהתחבר אליהן.

נגיד: הוא שלח הודעה שהוא הכין לך הפתעה כלשהי.

אז לעצור ולשים לב מה את מרגישה נגיד התרגשות ושמחה. 

להתחבר להגדיר ולהרגיש..

את יכולה גם לרשום לעצמך.. פתאום תשימי לב אלו רגשות ממלאים אותך בהקשר שלו 

(והאמת גם בכללי בחיים).

 

2) כמו שאמרו להתחיל ממה שקל לך נגיד הודעה, פתק, מתנה , הקלטה וכו'.. אפילו שזה מרגיש לא את בהתחלה!

 

3) לנסות להיזכר בפעם/ פעמים שבהם כן הצלחת להביע רגשות כלפי מישהו/י.

מה היה שם? 

מה אפשר לך את זה? וכו' 

ולנסות לגייס את המחשבה/ ההתנהלות של אותו אדם

שאיפשרה אז גם לכאן.. 

לפעמים תגלי שיש משהו שהבחור יכול לעשות כדי לעזור לך ותוכלי לבקש 

הוא בטוח ישמח לעזור.

 

זו עבודה שתקדם אותך בהמון מישורים נוספים בחיים 

בעיקר לקראת האימהות בעז"ה..

הרבה הצלחה ותבשרי טוב בקרוב!

 

 

 

 

(דרך אגב יש באינטרנט כזה מאגר של שמות של רגשות שממש עוזר ומרחיב)

 

אני פעם נפגשתי עם אחד
לא ידעתי אם לצחוק או לבכות
היה סביר מינוס
אחרי שלושת רבעי שעה
תירצתי שיש לי אוטובוס
וזהו.

להתחבר למקום עבודה שלך ולהרגיש שהוא מדויק לך...

דווקא זוגיות נראה לי יותר אפשרי... 

 

בין אירוסים לחתונה-הכי לא מדויק בעליל
ואחרי חתונה- מתדייקים יחד ומיום ליום זה יותר ויותר נעשה מדויק.
אז לא הייתי אומרת לחפש זוגיות מדויקת אלא איש שירצה לדייק יחד איתך את הדבר הזה שקוראים לו נישואים

כלומר אחרי תקופה זה ברור, אבל עד שמגיעים לזה, תמיד יהיו ספקות.

לפחות בענין הזוגיות.
אני מניחה שאצל רוב הזוגות עולים גרגרי ספק מתישהו, כל זוג ברמה שלו.
אבל מכיוון שיש פה עסק עם מחויבות גדולה, צריך להתחזק מאוד באמונה שבן הזוג הזה הוא מדויק לי גם אם עכשיו אני לגמרי מרגישה שלא.
לפעמים הדיוק הזה מתברר לאורך זמן, אפילו שנים.

ולכן דווקא בעניין של זוגיות יש הרבה ספקות.

צריך לא להבהל מהם, לתת להם מקום, לחשוב עליהם ולהבין שזה לגמרי נורמלי.

(להפך, אם תגידי לי שאין לך ספקות, זה ידליק לי נורה אדומה)

בהצלחה

דש
ממש

זה לא אומר שהם לא מקצועות מעולים-בתור מישהו שעובד גם באחד כזה. אבל זה דורש יותר בדיקה למי הולכים.

מצער לשמוע שזו מי שפגשת.

לצערי, גאווה וחוסר רגישות יכולים להיות גם אצל אנשים חכמים ומנוסים, דוקטורים וכולי. כך שאין ביטוח בשום מקצוע.

למה אנשים מהאינטרנט הם לא אמיתיים?

באמת לדעת, אין מה לעשות האינטרנט אף פעם לא ישתווה לפגישה של אדם אחד עם אדם אחר במציאות

(לא דייטים, אבל משהו) אלה אנשים מהאינטרנט, יעני מפה.

חוק דתיים שלובים - חובה חובה חובה!
כשמתחילים לדבר קצת מעבר לשלום-שלום הסתמי, חובה להשתמש בכלל הזה שעיקרו- כל שני דתיים בטוח מכירים דתי שלישי.
מספיק לדעת פרט אחד- ישיבה, אולפנה או מקום מגורים- כדי למצוא הקשרים.

ניתן לכם דוגמא:
אני יודעת שהאדם שמולי גר במעלה נפצוצים. באולפנה שלי, אור נעימת הירח, לומדות כמה בנות שגרות במעלה נפצוצים. אז אני אומרת לו- "היי, באולפנה שלי, אור נעימת הירח לומדות בנות ממעלה נפצוצים!!!" והוא בתגובה- "מי? רוחמה רוחמילוביץ? היא מדריכה של אחותי בסניף..." "יוו... מגניב... היא חברה ממש טובה שלי..."

וככה, בלי הרבה יותר מידי מידע מיותר (הוא יודע איפה את לומדת...) את יודעת שהבנאדם אמיתי- כי הוא קישר אל מישהי שאת מכירה.

זה יכול להיות קשר כזה, קשר משפחתי, אם אתם באותו גיל אז גם יכול להיות שתכירו ממחנה/מעיינות וכאלה... אם מתאמצים מספיק תמיד אפשר למצוא קשר.

בתוכנו יש קול שמבקש לשמור עלינו. הוא זה שמחזיק בתוכו את האפשרות לעצור רגע לפני משהו, ולהפעיל את כל הכלים האפשריים שבידינו כדי לדעת אם הדבר הזה בטוח עבורנו או לא.
יש לנו בידיים את הכלים השכליים, שנמצאים שם ואמורים לעזור לנו לסנן ולבחור בין האפשרויות הקיימות. בין אם זה דברים שלימדו אותנו אחרים מניסיונם, ובין אם אנשים אחרים שמכירים את האדם (ומנסים לאתר כאלו כמו שהזכירו פה, למשל דתיים שלובים). תמיד צריך לתת להם מקום ולפעול על פיהם.
מעבר לאלו יש לנו את הרגשת הלב ואת האינטואיציה.
נסי לחשוב על מצבים בחיים בעבר, כשעמדת מול החלטה שהיה בה מימד של ללכת אל משהו לא ידוע, והרגשת משהו ביחס לדבר, אם כדאי או לא, לעשות או לא וכו'. האם סמכת על ההרגשה שלך?היא התבררה כנכונה?
לפעמים מרוב פחד אנחנו מאבדים את הקשר לקול הפנימי הזה שיודע ומרגיש ומכוון למה שנכון, לאותם הדברים שהשכל לא מצליח לקלוט לפעמים.
כשנותנים מקום לשני אלו, לקול של הראש ולקול הפנימי, אז אפשר להגיע להחלטה הרבה יותר שלימה, מחוברת וקשובה. במקום הזה גם נמצאים במצב יותר עירני לתנודות השונות, והרבה יותר קל לבנות אמון. חוץ מזה, אמון הוא דבר שנבנה בתהליך ותוך כדי התקשרות והיקשרות, זה לא משהו שמגיע ברגע. וזה בסדר, כי כך דרך העולם שאמון נבנה לאט לאט.

אם את מרגישה במקום עירני ובאיזון פנימי, פשוט תסמכי על עצמך. (תקופות לא פשוטות יכולות להשפיע ולערבל קולות פנימיים, חשוב להיות מודעים גם לזה.) ההרגשות שמגיעות מבפנים הן מכוונות מלמעלה, בורא עולם איתך ונותן לך את ההרגשות הנכונות לך לכל שלב בדרך. וגם אם קשה ומורכב, תשמרי על האמון הזה בו ובעצמך, ואל תתני למפגש כזה או אחר לפגוע באמון. כי האמון הזה הוא אחד הדברים הכי חשובים לדרך שלנו בעולם.

וטיפ לדרך :
אם הכל נשמע בכיוון והדברים מתיישבים בשכל (אחרי בירוריו הוא) ובהרגשה הפנימית, לשאוף כמה שיותר מהר למפגש פנים אל פנים כדי לחוות אדם כשלם. כי יש דברים שאפשר להכיר רק שם, ולמשוך דברים בוירטואליות עלול לגרום להרבה כאב.
ולא, לא בושה לבקש לדבר עם אנשים שמכירים אותו במציאות. לגיטימי בהחלט במיוחד כשהקשר מתחיל בפלטפורמה וירטואלית כלשהי, ואם משהו שם נתקע בהסכמה מצידו, חשוב לברר למה.

בהצלחה

להרגיש בנוח

ממש בול בבטן.

תודה על זה

אני יודעת מאיפה זה.
הסיבה היחידה היא שאתמול פתחתי אותו ולמדתי ממנו לראשונה בחיי...

@אחי
@אחי השני
@שוברת גלים

ותודה, הגיע במקום אחרי היום הזה.

תינוק שכל הזמן פונה לינוק מאמו.
ילדים שלומדים תורה לא מפחדים לשאול קושיות קשות ואפילו מביכות שהמסתכל מבחוץ לפעמים בז להם, אבל ככה הם מגיעים להבנת התורה. זוהי בחינת ה'עולל' שמתפלש בעפר ולכלוך, ולא מפחד כי הוא יודע שמתוך שאלותיו וקושיות מוזרות ככל שיהיו, זה התחלת יסוד ובניין תורתו.
ילדים שלומדים תורה מטבעם הם צמאים מאוד ללמוד דברים חדשים ולגלות את מצפוני התורה. זוהי בחינת ה'יונק' שהוא כמו תינוק היונק מאמו, הצמא לידע חדש שמפיח בו חיים חדשים. זה נותן לו יכולת לבנות בניין של תורה שעומדת על יסוד חי שצומח כל הזמן ונותן רעננות והתחדשות.

למרות ששאלות שילדים שואלים הם שאלות תמימות של טוהר וזוך..ופחות "קושיות" או חקירות, וכמו שמבואר בתמונה על פי הרבי מליובאוויטש.

זה להתחתן עם החבר הכי טוב,
ולדאוג שזה יישאר כך.

זה הדבר הכי הגיוני שיש
(או שבאמירה דרישות התכוונת לדברים אחרים?)

שהוא חבר שלך

לא רואה עניין להתחתן

ממש חברות טובה. 

או הפוך... חברות בלי אהבה...

ביחד, קשה למצוא.

אני לא מגדירה אנשים שאני לא אוהבת בתור חברים שלי

לאהבה רומנטית...

אהבה חברית יש לי גם לחברות מן הסתם... 

אני יוצאת מהנושא הזה לטווח הקרוב, יש לי מספיק חברים(בדגש על בנים) שלא הייתי רוצה להתחתן איתם, ולא בגלל שאני לא אוהבת אותם.

אפשר שיהיה גם חברים בנים, ואפשר לאהוב אותם.. פשוט לא בקטע של חתונה...

איך זה סותר? (או שלא הבנתי אותך נכון...)

 

אני פשוט לא רוצה להתחתן, גם אם כן הייתי אוהבת מישהו ככה לא הייתי רוצה להתחתן איתו(אני גם לא בטוחה שאפשרי לי לנתק לגמרי את המין שלהם ממה שהם)

לא חייב להתחתן... 

השאלה רק אם את מסוגלת לחוות סוג של רגש כזה שהוא לא חברי וידידותי נטו... 

 

שנזכה להיות בררנים על זה

שאני לא מגדיר כמוך או שאצלך זה שונה
אבל לפחות אצלי(אני גרוע בלשמור על קשר עם חברים שכבר לא בסביבתי) גם חברויות יכולות ללכת ולבוא
והחברים שגם אחרי הרבה זמן שלא שמרנו על קשר כשאני יפגוש אותם אני ירגיש שהם עדיין חברים טובים כמו פעם, זה בגלל סוג מסוים של אהבה שהיה ונשאר
אולי זה כמו מה שהגדרת עם חופשיה, שזה שני סוגי אהבה, והאהבה החברית היא זו שקריטית ולא משתנה

(במחשבה לאחור אולי זה מה שבעצם אמרת ואני לא הבנתי וסתם חפרתי... לא משנה...)

יכולה לעזור. בפרטי

פ"ת

050-3631140

1. הממוקה היא לא בחוסר שדכנים אלא ביכולת להיגע לכאלו.
2. כולם יכולים ליפול בפח, לא רק חסרי השכלה ויופי
3. לא רק במגזר החרדי קיים עיגול פינות, בכולם יש את זה ואם כבר אז במגזר החרדי עם מערכת הבירורים הקפדנית אפשר להפוך כל אבן ולגלות דברים.
4. מי שמחשיב אחרים לסוג ב רק בגלל טעות מסוימת, יש לו בעצמו בעיה. לא צריך להתרגש מזה.

תכלס את יכולה לעזור לה לחפש שדכניות ולדבר עם משפחה וחברים שיחשבו עליה, לכעוס לא יקדם אף אחד לשום מקום

אני חושבת שנגעתי פו בכמה נושאים שקיימים היום .. אבל בגדול התכוונתי לומר שהחברה מסתכלת על גרוש / גרושה כסוג ב' ופו במקרה של החברה שלי שרימו אותה ולא בגללה הגירושין האלה ולכן זה מצער מאודדדד , גם בעיניין הבירורים אנשים לא אומרים את האמת !!!! וזה כואב מאוד .

חוק פו – ויקיפדיה

ממש יפה שאתה בבירור כזה עם עצמך והגעת למסקנה כזאת, שאפו!

זה ממש אתגר לדעת איפה את ומה את צריכה שיהיה טוב לך, שיהיה לך מתאים.

 

ממליץ לך לשאול אותך מאיפה נובעת אצלך הודאות שלא תמצאי אחד 'כזה' (ע"פ מה שהיה לך עד עכשיו בראש')?

 

חשש מאוד כבד שעולה מקריאה פשוטה של דבריך שאת 'נצלאת' להתפשר.

אני מאמין שהחלום למצוא בן/בת זוג עם יראת שמיים זה חלום שלאדם מאמין בחיים לא ישנה.

השאלה הנכונה נראלי היא -

 איזו 'יראת שמיים' טובה בשבילי?

לכל אחד יש בראש כל מיני 'ציורים' של 'יראת שמיים' וזה מחוויות שחווינו בחיים כלפי המושג הזה וגם מחשבות, השקפת עולם.

אצל אחד היראת שמיים תתבטא בתפילה, שני בדף יומי, שלישי בלשחק דמקה עם קשישים.

לפעמים הדמיון שלנו נתפס כלפי ציור של יראת שמיים שלא מתאים לנו ואז הטעות הנורא מכל  היא -

כנראה שיראת שמיים זה מושג שפחות שייך אלי. זה טעות נוראית.

כל אחד שייך ליראת שמיים, רק כל אחד עם היראת שמיים שמתאימה לנשמה, נפש שלו.

כמו הסיפור על ר' זושא שאמר שאם אני יעלה לשמיים וישאלו אותי למה לא הייתי משה רבינו אני אהיה מבסוט, אני לא יחשוש בכלל, מה הקשר לי ולמשה רבינו...? אבל אם ישאלו אותי "למה לא היית זושא?" אז אני אפחד..

בתור סיפור זה נחמד, להפנים את זה, יכול להיות עבודה לא פשוטה. מהתרשמות אישית, רוב העולם לא מתנהל ככה.

רוב העולם משאיר את היראת השמיים הגבוהה למשה רבנו ולכל מי שיש זקן ארוך ;) 

בתפילה שנזכה...

 

בהצלחה רבה רבה בהמשך הבירורים!

 

הודאות נובעת מראיית מציאות בצורה מפוכחת..- מה שפגשתי לאורך השנים,

למרות שתמיד יכולים לקרות נסים מעל הטבע- אני לא האדם שקורים לו דברים כאלה, לפחות בתחום הזה.

 

וכן, להתפשר זאת המילה.

אני רוצה להאמין שאפשר להגיע להשלמה עם פשרה בלי הרגשת חמיצות.

 

הכוונה ביראת שמים למחוייבות גמורה לשמירת הלכה בלי לעגל פינות כשהלב גם מונח שם.

 

מוסיף שאלות לאור ההגדרה שנתת ל'יראת שמיים' -

 

"מחוייבות גמורה לשמירת הלכה בלי לעגל פינות כשהלב גם מונח שם"

איך מגיעים לכך שהלב מונח בעולם ההלכה, מרגיש הזדהות וקרבה אליו?

האם לא מדובר תהליך?

איך עוברים תהליך כזה?

ניסים? או לחלופין דרך שהיא לוגית כמו מתמטיקה?

פעם הרגשת שמשהו מסויים גרם לך יותר להזדהות עם ההלכה?

כנ"ל לגבי דבר שגרם לך להתרחק נפשית משמירת ההלכה?

אתה וראה את עצמך בונה משהו שיטתי שיגרום לך להגיע למטרת העל?

ככל שאת מתקדמת ברמת ההזדהות את משילמה את המשימה שלך או שאת מצפה להגיע עם עצמך להזדהות מוחלטת?

 

לענ"ד, כדי להגיע להשלמה בלי חמיצות נדרשת קודם כל הכלה במצב הנוכחי שאני נמצא, על אף חסרונותיו.

אחרי שאת יודעת ומקבל באהבה את ה'שטח עבודה' שעליך לעבוד עליו הדברים באים ממקום שלם ולא ממקום של מצוקה תמידית.

 

אגב, זה בירור שהוא קודם כל אישי, הרבה לפני שהוא נכנס להקשר הזוגי.

לפי מה שאני מבין הטיפוס הדמיוני הוא לא מאשר... את בעצמך. איך את תופסת את עצמך. אולי? או שאני טועה?

מהנסיון שלי

 

תהליך של פרידה כזאת לא חייב להיות תהליך שלם של פרידה

זה יכול להיעשות בצורה הדרגתית, 

ויותר חשוב - זאת לא פרידה מלאה. מדובר בפרידה מהדמות השלמה, לא מכל הפרטים שלה. 

התוצאה אחרי פרידה כזאת היא שאת מוכנה לקבל את הדמות כשאיפה, ומכירה בכך שהמציאות יכולה להיות פחות מזה. אם למשל רצית מישהו שלומד עשרה דפי גמרא ביום ומתפלל ותיקין לתפילה של שעה, ומצאת מישהו שלומד שלשה דפים ומתפלל שחרית במנין רגיל של 40 דקות, את מקבלת את זה שזה בסדר, ואת מוכנה לקבל על עצמך את התוצאות ואת ההשלכות ואת ההשפעות על הבית, ואת שלמה עם זה.

ואם למשל הקשר עם הבחור המציאותי האחד לא מצליח, תמצאי בחור אחר שהוא דוקא כן מתפלל ותיקין אבל לא לומד קבוע. 

בקיצור, הבחור לא יתאים למודל אבל יתאים לעיקרון, ויהיה קרוב יחסית למודל בחלק מהתכונות שלו. ותשאפי לעודד אותו לכיוון המודל, ולקבל בלב שלם את התכונות שלו שלא מתאימות.

ויכול להיות שמהלך החיפוש דווקא תמצאי מישהו שמתאים למודל בצורה מושלמת. אולי.

 

בכל מקרה מדובר בתהליך רגשי משמעותי, זכור לי שכשאני ויתרתי על דברים זה היה תהליך קשה עם תחושת תסכול, לפעמים רק רגש חזק כלפי אדם אמיתי יכול לרכך את התהליך.

 

בהצלחה

הצחיק אותי לקרוא את הדוג' שהבאת כי כשכתבתי שאני לא בררנית התכוונתי לזה..

אני לא מתעסקת כ"כ בפרטים ונשארתי רק עם העקרונות גם ביראת שמים וגם במידות-

במידות אני בעיקר מתכוונת לטאקט ורגישות.

קל להביא דוגמה מתחום שהוא ניתן למדידה ובלי יותר מדי מטען רגשי

 

יש שפע דוגמאות עם מטען רגשי או בתחומים שקשה למדוד אותם.

יראת שמיים, מידות טובות, סגנון אישיות נראה לעניות דעתי שכדאי לך לחשוב על המושגים האלה טוב, להגדיר אותם היטב לעצמך ולהבין מה חשוב לך בהם ולמה.

יראת שמיים ברמה טובה אפשר למצוא בקלות אצל כ80% מהבחורים בישיבות טובות, מידות טובות כנ״ל (הכל השערה...).
כמובן שלכל אחד יש את הנסיונות שלו ומטבע הדברים אנשים נופלים וקמים, השאלה כמה הרצון להיות יראי שמיים ובעלי מידות טובות חשוב להם, כי זה מעיד על קשר לתכונות האלה יותר ממישהו שמתנהג בצורה של ירא שמיים או בעל מידות טובות.

לגבי סגנון, בקלות אפשר למצוא מתאים לפי סגנון הישיבות...

לעיקר שאלתך, נראה לי שכדאי לחשוב היטב על מה את הולכת לוותר, יש יסודות מהותיים בחיים שחשוב לקחת אותם בחשבון וויתור עליהם עלול להזיק מאוד. בן הזוג מייצג בצורה מסוימת את הטוב המושלם בשבילך, ונראה לי שכדאי לחשוב היטב על העניין הזה...

זה עלה אצלי במחשבה בשבת.
לפעמים אנחנו מבקשים לכתוב את הסיפור שלנו, ואנחנו כותבים אותו בדימיון שלנו עם תיאורים מפורטים ועשירים כל כך שזה מדהים ומרגש. שם מתואר האדם ומה יהיה ואיך יהיה, ומה הדברים שקשורים בו שיהיו.
יש וזה מגיע אלינו בדיוק.
ויש וזה מגיע כמעט בדיוק. וזה מכאיב. כשזה כמעט בדיוק... אבל, זה לא.
ולפעמים מגיעים למקום שמתייאשים ממנו, ורוצים לשחרר אותה. את הדמות שלו.

אבל הסיפור עוד שם...
ואז מגיע רגע שמחליטים לשחרר את הסיפור כולו.
זה נראה לי השלב שאת בו עכשיו. השלב של לשחרר את הדמות הזו. כי נדמה שהדמות היא המעכבת.
ונשאלת השאלה: איך עושים את זה?
איך עושים? משחררים את הרצון לכתוב את הסיפור כולו בעצמנו, ומחליטים לחכות ולכתוב את הסיפור יחד.
מה כן חשוב להשאיר? האווירה.

בנקודה הזו חשוב לי להתחבר לנמשל, כי יש שם משהו חשוב שאני רוצה להאיר עליו.
הפוקוס בסיפור הקיים הוא על הדמות שלו. איך הוא צריך להיות, כמה למה ואיך. מה שהולך שם לאיבוד זו...את. מה את רוצה? לא, לא סתם רוצה.
מה את רוצה להרגיש שם? מה חשוב לך?
כשמפנים את הזרקור למה אני רוצה להרגיש ואיך רוצה להיות, מאליו על זה שמים את הדגש ולא רק על הפרטים הטכניים, נפשיים ואישיותיים של מי שמולי. כי, בעיניי, העיקר הוא החיבור וההרגשה של היחד שנוצרת, ואיך אנחנו מרגישים בתוך היחד הזה. אנשים משתנים כל הזמן, וזה הקסם שבהם שהם בתנועה כל הזמן. כשהשאיפה היא לכיוון שאת מכוונת אליו, ויש חיבור נכון ואמיתי, לא הייתי רואה באדם שמולי פחות מהדמות הזו שדומיינה בתחילה...
ואז...אולי נגלה שזה שמרגישים איתו את היחד שלנו, הוא האדם שעתיד לגדול לתוך הדמות הזו שדמיינו בתחילה.

(אם יש לך גישה לספר ''אהבה'' של הרב גינזבורג כתוב שם, אאל''ט, על העניין של בניית הדמות הזו כשאיפה, ומה עושים עם הדמיון הזה בפגישות עצמן כשיש מולי בחור מסויים. שווה לעיין שם.)

אני רוצה שיהיה חיבור גבוה- וזה יכול לקרות אם אדע שהוא אוהב את מה שאני אוהבת, אבל באמת.

כי אז יהיה לי את כל הכח בעולם לעמוד בכל אתגר שיבוא.

 

( עשית לי לחשק לנסות להשיג את הספר )

 

תודה!

מרשה לי לשאול קצת שאלות? פשוט תעני לעצמך.
אמרת שאת רוצה שיהיה חיבור גבוה-
במה ובאילו דרכים מתבטא החיבור הזה בעינייך?
מה תקבלי מזה שיהיה ביניכם חיבור כזה?איך תרגישי?
מה הסיבה שבחרת דווקא בעניין האהבה של מה שאת אוהבת כביטוי לחיבור גבוה?יש משהו מעבר לזה...נסי להעמיק שם (לפני שתקראי מה שאכתוב בהמשך).


רוצה רק להגיד דבר על העניין הזה. יכול להשתמע מדברייך שחיבור כזה יכול להתרחש רק אם הוא יאהב באמת את מה שאת אוהבת. מה זה בדיוק אומר מבחינתך?

חשוב לשים לב לא להגביל את עצמנו למשהו שלא בטוח שאפשר להעריך. ויותר מכך, שמעתי באחד משיעוריו של הרב יהושע שפירא (ויש סיכוי שזה כתוב גם בספר לצאת מהדעת שהמליצו כאן עליו- שווה קריאה), שיכול להיות מצב שבו שני אנשים שואפים לאותו מקום, מאמינים ומעריכים דבר מסויים רק שאצל כל אחד זה מתבטא בדרך שונה ותפס צורת ביטוי אחרת. בשורש הם שואפים לאותו מקום, בפועל היכולת להרחיב את הדעת ולהבין שהשני שואף לשם גם כן גם אם בדרך שונה ממני, מאפשרת להתחבר גם לשונה ממני.

נקודה נוספת, יש סיבה למה חשוב לשים לב איך הייתי רוצה להרגיש בתוך הקשר, ואם מעמיקים פנימה אחד מהדברים שאנחנו מבקשים בחיים זה ביטחון. מהסיבה שכשמרגישים ביטחון פנימי אמיתי בנוכחות של מי שאיתנו, באמת קיימת הרגשה שאפשר לצלוח כל אתגר בחיים, כי היחד הזה הוא טוב ומיטיב.
חשוב לומר גם שהביטחון הזה הוא לאו דווקא בגלל איך שהאדם הזה גורם לנו להרגיש. בוודאי שמשמעותי איך מרגישים ואיך גורמים להרגיש, אבל לא על זה תולים בחירה. אנחנו לא תלויים בו, וביטחון שתלוי במה הוא גורם להרגיש הוא לא יציב. אם זה ישתנה, מה אז?אנחנו נקרוס כי נדמה לנו שהוא כבר לא מרגיש מה שחשבנו או הרגשנו ברגע מסויים? אלא העניין הוא שהביטחון קיים כי אנחנו יכולים להיות עצמנו שם. שם נוכל לבטא ולהביא את עצמנו ולהיות בקשר בלי פחד, כמו שנרצה שהצד השני יביא את עצמו כמו שהוא בחופשיות, באמת. כי שם מותר להרגיש הכל, וזה בסדר כי אנחנו בני אדם, וגם בין אנשים שאוהבים קיימים חילוקי דעות וזמנים שלא הכי מהממים ונוטפי מור ובשמים. וכן, גם נפגעים ומתאכזבים, זה קורה.
כשנוצר חיבור כזה של שני צדדים שכל אחד הוא הוא, והוא שלם עם מה שמביא איתו עכשיו ולא מרגיש צורך להיות משהו אחר בשביל אי מי בעולם, ומודע לכך שהוא בתהליך השתלמות כי כולנו בתזוזה כל הזמן, שם...
וואו. שם קיים חיבור מהמם.
זה בעיניי ביטוי לחיבור גבוה, פנימי ועמוק גם יחד.
כשמתגלה שם אהבה היא קיימת לא בגלל שמישהו אוהב משהו שאני אוהבת. הוא יכול לאהוב משהו אחר לגמרי, וזה מדהים שהוא שונה ממני, כי כך אני יכולה ללמוד להכיל משהו שהוא לא אני.
שם יכול להתקיים ביטוי של אהבה לא תלויה. וזו, כמאמר חז"ל, לא בטלה לעולם כי היא עצמית.
וזה יכול להביא הרבה ברכה וטובה.

עם בחורה סופר רצינית. יפה לך!

תודה על השאלות-הן ממש טובות וממקדות.

כתבת דברים מאוד  יפים ומעניינים-

אבל אני חושבת שהובנתי לא נכון במה שכתבתי שהוא צריך לאהוב את מה שאני אוהבת כנראה בצדק, הגדרתי את הדברים לא בצורה טובה מספיק.

האמת היא שכתבתי בכוונה בצורה מעט סתומה כי בכל זאת זה מרגיש לי מאוד אישי..

מודה לך!

ותודה לך, זה חידד עבורי כמה דברים דרך התגובה אלייך. ורוצה להאמין שעוד כמה קיבלו מזה משהו לדרך.

אחת הנקודות שהוא מתאר שם, זה שלפעמים אנחנו מחפשים 'מלאך' ובזה מתעלמים מהיצר הרע שלנו וממילא לא מוצאים. כשמכירים בזה, אפשר למצוא את האיזון הנכון.
(ממליץ לקרוא בפנים, כמה שאאריך - הוא מתאר הרבה יותר טוב).

אחפש את הספר בהזדמנות- אם המליצו עליו 2 אנשים כנראה שהוא ממש טוב.

התהליך שהבנת בעצמך שחשוב לעבור, הוא לצמצם ולמקד

את מה באמת הדברים שיגרמו לי אושר

שיביאו אותי לחיי נישואין מדהימים

ולהתמקד בהם

כדי להפוך את החתונה למשהו מציאותי וקל.

את התהליך הזה אני עושה עם כל מתאמנת כתשתית לאימון לחתונה.

העניין הוא, וזאת הסיבה שקשה לך כ"כ ושאת מרגישה שהתפשרת,

שחשוב לעשות אותו ממקום שמדייק מה הצרכים הפנימיים שלך
שאותם את חייבת שיהיה בקשר.

וכשממפים את הצרכים , מצמצמים אותם למשהו מציאותי

ודרכם מחפשים, זה נעשה ממקום שלם ופנימי

סתם דוג', מישהי שממש רוצה בחור עובד ה' בסגנון מסוים 

והיא מבינה שיש לה שם צורך בהשתייכות קהילתית מסויימת

כשהיא מבינה שזה לא מהותי,

היא נפתחת לעד סגנונות 

ומרחיבה את היצע החיפוש. 

הרבה הרבה הצלחה

וחשוב מאד מאד להגיע למשהו שיש לך שלמות פנימית איתו

שקשוב ללב שלך

וזה תהליך כואב, ללא ספק.

אבל מקדם מאד מאד.

אני אכן מרגישה שאני מתקדמת.. אמשיך לנבור

פרסום שצריך לגזור ולשמור.
ובעיקר להציג לאלו שמציעים להן הצעות אבל לא ממש התחברו עדיין למציאות.

חלומות לפעמים מתגשמים

רק תשעים וחמישה אחוזים או קצת יותר.
מדבר מהרבה הרבה הרבה ניסיון בתחום.

שבוע שעבר נפרדתי מהדמות שלי. וזה היה מאוד עצוב, אפילו טראומתי

(אולי עדיין אני לא באמת מוכנה להשלים עם זה שצריך להיפרד ממנה. עדיין יש בי קצת אופטימיות שאולי אולי...)

מאחלת לנו שיגיע לנו הבחור שנשמח בו.

השאלה אם צומחת אחריו דמות אידיאלית אחרת שמתברר למפרע שהיא בכלל לא נופלת מהדמות הישנה..

אם עדיין לא, אני חושב שזה עדיין אמצע התהליך של ה'ירידה אל הקרקע'.

 

יקרה,
כמה אמיץ מצידך להסתכל על המציאות בעיניים.
כמה כח צריך כדי לכתוב את הדברים שכתבת.
וכמה כואב לקרוא אותך.
את התיאור על הרצונות הטהורים האלו שיש בך.
ואיך אפשר בכלל לוותר במקומות כאלו?
איך אפשר להתפשר בעניינים כל כך מהותיים???
אבל אחרי שחווים כאב ותסכולים, מתחילה לחלחל הבנה שאין ברירה, צריך לשנות כאן משהו.
כי הרצון שלך להקים בית הוא כל כך חזק ועמוק,
ואת רואה שבדרך הזו זה לא קורה.
ולכן, בצער, את מחליטה לכופף חלק מרצונותייך כדי שהרצון העיקרי יתממש.
ואת מתארת בתגובה שלך שכבר עברת דרך בתהליך ההפשטה הזה, כבר עזבת את הפרטים ונשארת רק עם העקרונות. ועדיין לא מצאת את מה שאת מחפשת.
ועכשיו את מנסה להמשיך את התהליך הזה ומחפשת מה יעזור לך בו. כי הוא לא קל.


אני מנסה לתת לך כמה כיווני חשיבה איך ללכת בדרך הזו, ויחד עם זה למזער את תחושת הויתור והפשרה בע"ה.

1. העמקה נוספת.
אחרי שמוגדר לך מה הדברים שחשובים לך בבן הזוג (למשל יראת שמים, רגישות, טאקט) - את יכולה על כל אחד מהם לשאול את עצמך: למה זה חשוב לי? מה הצורך שלי בקשר לזה?
ואז את עשויה לגלות רובד פנימי יותר.
בתור דוגמה, נניח שחשוב לך שהוא יהיה גבוה. כשאת שואלת את עצמך מה זה בשבילך זה שהוא גבוה, את מזהה שאם הוא גבוה את מרגישה שהוא גברי. אחרי ההבנה הזו את יכולה לראות שיש עוד דרכים להיות גברי, ויכול להיות מישהו נמוך ומאד גברי בעינייך.
או אם חשוב לך שהוא יהיה רגיש. ובבירור עם עצמך את מבינה שיש לך צורך להרגיש שהוא קרוב אלייך, והרגישות שלו משדרת לך את זה.
אחרי שהבנת את זה, את יכולה להבין שיכולות להיות דרכים אחרות שתרגישי שהוא קרוב אלייך גם אם הוא לא רגיש, וכבר פחות ישנה לך אם הוא רגיש או לא כי העיקר בשבילך היא ההרגשה שהוא קרוב אלייך שאותה חיפשת.
(ממליצה מאד בהקשר הזה על ערכת "חתן החלומות שלי" של מכון עומק הקשר שעבדתי איתם)

2. סדרי עדיפויות.
את לא חייבת מיד לוותר על דברים שחשובים לך. בשלב ראשון מספיק לדרג אותם לפי מעגלי חשיבות.
למשל מעגל קריטי של 4 דברים שבלעדיהם את לא מתחתנת.
אחריו דברים שאת ממש מעדיפה שיהיו.
אחריו מה שאמנם ישמח אותך אבל לא קריטי.
וכו'.
ואז את לא חייבת להפרד באופן דרסטי מהדמות שרצית. זה מרכך ומשאיר לה מקום, לפחות בשלב הראשון. ואולי אחר כך את כבר מרגישה אחרת והויתור פחות מכאיב.

3. ניקוי תפיסות שמשנות את הראיה שלך.
הרבה פעמים קורה, שבחורה פוגשת בחור שבעצם עשוי להיות בן זוג מצויין בשבילה, אבל היא "לובשת משקפיים" שדרכן היא רואה את המציאות, ודרכן לא מתאפשר לה לקלוט את הפוטנציאל.
דוגמה פשוטה לזה היא פרפקציוניזם.
אם, למשל, בחורה מחפשת בחור שהוא ירא שמים. אם היא גם פרפקציוניסטית, היא עלולה לפסול בחורים יראי שמיים מתוך מחשבה שהם "לא מספיק" יראי שמיים. גם אם הם בחורים יקרים, יראי שמיים אמיתיים, אלא שיש בהם גם מקומות אנושיים וחסרים מטבע היותם בני אדם.
אם היא תעשה עבודה פנימית עם עצמה, היא תוכל לראות שיש בחורים כמו שהיא מחפשת, רק שהיא לא ראתה את זה לפני כן.
בקשר לעניין הזה של התפיסות שמשבשות את הראיה, אני מוסיפה,
שכתבת מילים כל כך מרגשות ועוצמתיות:
"אני רוצה שיהיה חיבור גבוה- וזה יכול לקרות אם אדע שהוא אוהב את מה שאני אוהבת, אבל באמת.
כי אז יהיה לי את כל הכח בעולם לעמוד בכל אתגר שיבוא."
אני שומעת במילים שלך את החוזק המיוחד של הקשר שיהיה בע"ה בינך לבין מי שיהיה בעלך. מרגש לפגוש מקום כזה.
מילים שנובעות ממקום פנימי ועמוק.
בעבודתי כמאמנת לחתונה כבר זכיתי לפגוש מקום יקר כזה, ודווקא בגלל זה אני מרשה לעצמי להגיד, שבתחושה שלי עשויה להתחבא גם במילים האלו תפיסה שמונעת ממך ליצור חיבור כמו שאת מחפשת.


4. לוותר על המחשבה שרק ככה יהיה אושר בנישואין. לפעמים זו הסיבה שכל כך חשובה לנו הדמות הדמיונית הזו.
נדמה לנו שרק אם בעלי יהיה (גבוה/רגיש/ירא שמים וכו') - אהיה מאושרת ושלמה איתו.
ואם יהיו לו חסרונות מהותיים - לא יהיה לי טוב בנישואין.
אבל זו טעות!
האושר לטווח ארוך בנישואין הוא לא תוצאה של תכונה כזו או אחרת של בן הזוג.
ולכל בן זוג, גם אצל זוגות מאושרים ואוהבים מאד - יש חסרון מהותי, לפחות אחד..

כתבתי ארוך... והאמת שיש הרבה מה להרחיב על דברים מכאן.
אם נוגע בך ואת רוצה לשמוע עוד - את מוזמנת ליצור קשר בעזרת החתימה שלי.

מעריכה את המסע שאת עוברת, את ההשקעה שלך להביא את עצמך למקומות חדשים כדי להתקדם ולגדול.
בע"ה יהיו פירות לעמלך!

מה שאת רוצה זה דברים הגיוניים. אם היה לך משהו הזוי שהיית רוצה או מאוד קונקרטי הייתי אומרת לך לשנות קצת את דרך החשיבה אבל מה שאת מחפשת זה א' ב' של חיים טובים.
אל תתפשרי על זה. בעז"ה תמצאי.

לא תמיד מוצאים בדיוק מה שרוצים...
אבל לפעמיים כן קורה..
"בוודאי ישנו שם..."

קשה למצוא בחור עם יראת שמיים.

אם זה באמת חשוב לה היא בהחלט תמצא

פורום ספרים ופורום מורים לחיים

לא בטוחה שמשם תבוא הישועה

אולי הכוונה למה שאמר המהר"ם שפירא במשפט?

עלילת הדם ואחדות העם היהודי - אחינו

היא מרגשת אותי

אצלי זה נובע ממקום עמוק ומתוסבך...

אבל היי! לפחות אני יודע מאיפה זה נובע..

אם יש בחור שנראה לך מתאים, דתי, עם פוטנציטל למשהו רציני - יאללה, תיזמי!
תתחילי איתו.
תלמדו בעיד, תשבו בהפסקות ביחד, תזרמו לאט ובטבעיות.

שאני זה מוגזם.. אני גם נדלקת על בחורים לא דתיים וזה כבר מהווה בעיה כי אני לא רוצה המשך איתם
לא יודעת איך לצאת מהפלונטר...

אוי ואבוי אם לא היית מרגישה משיכה לבנים ....

מניחה שעד כה היית במסגרת נפרדת, אולפנה, כלומר את שנות גיל ההתבגרות עברת בלי מתח מיני מול בנים ?

עכשיו יצאת לחיים האמיתיים - ואיתם מתחילה ההתמודדות עם יצרים טבעיים.
משיכה מינית ורגשות סביב זה הם הדבר הכי טבעי.

עם הזמן הרגשות האלו שמציפים אותך יתמתנו.
מתוך ההרגל להיות ביחד בנים ובנות, הקרבה לבנים תהיה לך טבעית ולא מיוחדת - וההתרגשות מכל בחור, כבר לא תפריע כמו שעכשיו את משתפת.

מסוג הדברים שהזמן עושה את שלו.

למה זה ככה חזק? אני לא מצליחה לשלוט על זה
ואני אחת שהולכת רק עם הראש.

האם הרגשות שמציפים אותך נמשכים מאז תחילת הלימודים - או משהו חדש מהתקופה האחרונה?

פחות או יותר
אולי בזמן האחרון יותר... ככל שמכירה יותר אנשים

במסגרת הלימודים והחיים הסטודנטיאליים?

את מרגישה הדדיות - שבנים שמים עליך עין, מתחילים איתך?

אפילו בכלל בכלל לא. במחילה.

ממגוון סיבות (חלקן חיוביות וחלקן פחות).

בגלל זה אני נסערת

נראה לי שאני מכיר את התחושה... שאני רואה מישהי (ואם גם דיברנו כמה מילים אז בכלל) והיא נראית חמודה וזה מזיז לי משהו קטן בלב ואני מתחיל לדמיין שאנחנו יוצאים.
במצבי רוח / מצבים נפשיים מסויימים זה יכול לקרות ממש המון, כמעט עם כל אחת שקרובה לגיל שלי.
אני חושב שזה חלק מטבע האדם, אולי גם קשור לזה שאנחנו רווקים.

לתחושה הזאת התכוונת או שפספסתי?

אבל לא עם כל אחד ולא בכל סיטואציה. נשמע שאצלך זה תמיד.
וגם אני מקנאה כשהוא למשל מדבר עם חברה שלי. ואני יודעת שזו סתם הידלקות כי אני לא יודעת באמת מי הוא

זה קורה לפעמים, ובמצבים נפשיים מסוימים יכול לקרות בתדירות גבוהה.
מסכים מאוד עם התגובה של קרן הפוך.

צמא לאהבה, למשל

אני זוכר שהיה מספיק לי לראות כמה תכונות טובות פלוס חיוך פלוס סיכוי לא רע שהיא פנויה כדי לחשוב על זה. ואז התחלתי לצאת וגיליתי שעל הרבה דברים אני לא מוותר וכמה שחשוב למצוא מכנה משותף רחב בשביל קשר וכמה זה חזק יותר כשיש משהו אמיתי.
בעצם התחלתי להפעיל את הראש כדי שהלב יקבל את מה שהוא באמת רוצה

זה נפלא שיש לך רצון ומשיכה לצד השני. זה אחד מהחבלים החזקים שיקשרו בינך לבין בעלך.

רוצה להתחיל לנתב אותו לזוגיות?

לאחר שתבררי אם את רוצה להתחיל לצאת ולהתחתן ומה חשוב לך שיהיה בבעלך, בקשר ובבית שלך וכו'..

ותתחילי לצאת בעצם תתני לרצון הגדול הזה את המקום הנכון לו ואז הוא ישרת אותך 

כשתצאי עם מי שמתאים לך. 

כי בזכות הרגשות האלה תוכלי לאהוב, להיקשר, להתמסר אליו ולחיות חיים מלאים ועשירים.

הרבה שמחות בקרוב!

כי אם כן, אני אסביר לך למה לא...

אצל החרדים - ההורים של הכלה צריכים לשאת בעיקר הנטל של קניית דירה - ונכנסים לחובות עתק ועד סוף ימיהם, כשיש במשפחה מספר בנות ומקורות ההשתכרות מועטים.

אצל חרדים לייחוס המשפחתי יש משקל יתר, ופוסלים שידוכים שלא מתאימים מהחינת הייחוס.

אצל חרדים אין נישואים מעורבים בין עדות.

להמשיך?

אצל הספרדים זה ממש שונה

ליטאים וחסידים. מתוך המשפחה המורחבת.

די הגיוני בהתחשב בעובדה שהורי הכלה רוצים שהחתן לא יעבוד

לא ברור לי מה הקשר בין זה שמקובל שהחתן יהיה אברך ולא יעבוד - לבין זה שיש לגיטימציה, מקובלות מגזרית, שבזכות כך הורי החתן לא צריכים להשתתף חצי-חצי במימון הדירה לזוג הצעיר.

תודה לאל שאני לא שייכת למגזרים הללו.
הורי וההורים שלו עזרו לנו ככל יכולתם - חצי חצי.

הורים לבנות, לפחות בקרב החרדים האשכנזים - מרגע שנולדת בת, בדאגה מתמדת לגייס את ההון למימון הדירה לבת שלהם כאשר תגיע לפרקה ותתחתן.
והורים שלא מסוגלים לממן לבתם את החלק העיקרי של דירה - פוגעים בסיכוייה להינשא.

יותר הגיוני שהורי החתן ישלמו, בהתחשב בעובדה שבן שלהם הולך לשבת בכולל ואשתו הולכת לפרנס אותו.

אבל יש גם הרבה שלא,

ועוגמת הנפש של מי שלא היא נוראית,

גם מבחינת סטיגמות וגם מבחינת להיות לבד כי רב החברים/ות נשואים.

 

אבל בכללי לדעתי כל מערכת השידוכים וחיי הנישואין אצל החרדים זה משהו שיש מה ללמוד ממנו,

כל ההתנהלות במינימום פגיעה ברגשות,

ביציאה לדייטים ממוקדים ויעילים כששתי הצדדים מגיעים מוכנים נפשית וגם טכנית מה עומד לקרות ומה הם רוצים לבדוק ללא בזבוז זמן ומזשאבים סתם,לאחר שיעורים והכנות ממוסדות הלימודים.

הם ניגשים לכל המערכת מתוך בגרות ורצינות,

גם במהלך חיי הנישואים יש אמון מלא ואין מושג של בגידות או חששות כאלה, וכל אחד מגיע עם מסות של ידע של מה שהוא צריך לתרום לשני. רוב הזוגות נראים מבסוטים ואחוזי הגירושין נמוכים חד משמעית.

 

 

חשוב להבין מה זה התסכול הזה כדי לעזור לו לצאת..

 

בד"כ אנחנו מרגישות רע בלב כשאנחנו מרגישות חוסר אונים מהמצב

'רק מי שיודע יותר שווק את עצמו הוא מצליח'-

זו חוויה שמשאירה אותך בלי יכולת לעשות כלום ומכאן התסכול..

 

התרופה, שתחזיר את השמחה, היא לחשוב איך אני לוקחת את מה שמולי לעשייה?

 

יש לך פה הזמנה, אם תרצי כמובן, 

לשאול את עצמך מה את כן יכולה ללמוד מהם בתחום השידוכים?

או מה את כן יכולה ורוצה לעשות אחרת/ יותר כדי להגיע לחתונה שלך? 

(כי תמיד אפשר לחשוב על עוד כיוונים שיקדמו אותך בעז"ה)

 

את תראי שהמעבר מצפייה לעשייה יעשה לך טוב בעז"ה.

 

הרבה שמחות והצלחה!

 

סידור זמן ~ בסוף תסתכל כמה זמן אנחנו מבזבזים סתם
ללכת עם רשימת משימות
להחליט במה משקיעים
למצוא עבודה ביותר כסף לפחות שעות

תמיד יש סיבות להרתע. השאלה היא כאשר יותר מדי דברים גורמים עומס, על מה מוותרים. ואם להתחתן זה חשוב, אז אפילו לנסות לבדוק איך אפשר לשים את זה לפני עבודה ולימודים, ולתת לעבודה ולימודים מקום במקביל עד כמה שמתאפשר

ככה פשוט לומדים להתנהל עם זה.... איך לנהל את הזמן עם כל הדברים ביחד....

תראה הכי חשוב נחת~
בכל דבר. ובדברים הללו בפרט..

בחיים תמיד יש דברים שצריך לשלב,
אני מניחה שגם כשהיית יותר צעיר שילבת דברים בחייך בלי לשים לכך לב,
וגם עכשיו אני מניחה שאתה לא ממוקד בעיסוק אחד בלבד.

העניין הוא לשלב, למקבל~
לעשות דברים במקביל,
ולא לעשות דבר ועוד דבר ועוד ועוד ועוד......
מה ההבדל?
כשמשלבים, כשממקבלים דברים ולא מעמיסים עלינו עוד ועוד זה יוצר יותר נחת ובהירות בדברים,
וככה יותר קל לעשות את הכל על הצד הטוב ביותר בעזר ה'.

ומחילה אבל לא הבנתי למה זה מה שיקדם אותך ללהתחיל לצאת לפגישות?..

נשמע שאתה לא לגמרי מבין שדייטים זה גם כן 'תיק',
זה גם כן משימה,
והיא לא פחות קשה מלימודים או מעבודה...

בהצלחה רבה~

לפעמים חיים יותר בפשטות או שמבקשים עזרה מסויימת מההורים לזמן התואר. יש גם כל מיני מלגות.

אפשר לשאול אנשים מה הם עושים בעניין

אני יכולה להמליץ לך על עבודה בניקיון.
זו עבודה שמרוויחים בה הרבה יותר מכל עבודה אחרת ללא תואר.
כשהייתי סטודנטית, למדתי כל השבוע בצורה אינטנסיבית, סופשבוע עבדתי למחייתי בניקיון והצלחתי גם להכניס דייטים.
יש משפחות שמעדיפות עוזר ולא עוזרת, כך שאין בעיה למצוא.
תמיד מחפשים.
בהצלחה

רק להגיד שכולם עושים את זה... וזה אפשרי לחלוטין. קובעים בזמנים השטחים לך, ומסדריםא ת בלוז בהתאם... קצת עמוס אבל ממש לא נורא