כתבו לך את הרבנית בת אל גרינשפן? יעלי בנימין? נעמי אידלס? ידידיה שנדורפי?
אממ חשוב לוודא שהשדכנים באמת פעילים...
יישר כוח! ממש חשוב!
יצא לי לחשוב על זה הרבה בתקופה האחרונה.
אוקיאוקי, הכתוב כאן ארוך יחסית, אפשר טובה?
אני פשוט אשמח לאימוג'י בתגובה, מכל סוג. גם אם לא קראתם. טנקס [ואני סומכת על הלוגיקה שלכם. סו-מ-כת]
אז איפה הנמצא הכאב של הפרידה, לכמה חלקים הוא מתחלק? [אינסוף] האם הוא לוקח חסות על כאבים אחרים?, איפה נפרדים מהעתיד, והיכן אומרים שלום וביי ל@צרלי מהעבר.
/פעם שלישית שלי להביע את הנ'ל, אבל מה זה משנה. בכלל/
אם נטאמפיר [מלש' מטאפורה] את הקשר לבית, נמצא שם כמה חדרים, כשכל חדר עונה על צורך שונה:
חדר אחד- הוא האהבה, אהבה פשוטה לאדם שמולנו, אהבה שמתבטאת בגעגוע ורוגע, אהבה שתופסת את העליה השמאלית או הימנית בלב [תלוי ביד הדומיננטית]
בחדר השני- יש שמלת כלה, זר חינני, ופאה מהממת [או מטפחת, פאה וכובע, כובע לבד, בובו, צעיף תחרה. שוין], חתונה זה מאורע משמח, חיי נישואים [כן, בתפיסה של רווקים] זה שדרוג כלשהו של החיים עכשיו, מעין עידכון גירסא.
בחדר השלישי- נמצאת המשמעות, סיבה לקום בבוקר, ומימד שנוסף לחיים. יש קשר, ויש מישהו בקצה העולם [קצה זה יחסי, מ-זכי-רה] [כן, גם במילוי הטכני של הזמן]
בחדר השירות יש נתיב מילוט - מעין מחסן שאליו אפשר לשלוח את כל הדברים הלא חשובים באמת, השאלות הגדולות של היקום שמתבטלות למול השאלות הגדולות של הקיום [הולכת להוסיף לחתימה, מעולה]
ואז יש צו פינוי [ובינוי נגיע אליו אח'כ]
אתה מסתובב במהירות בדירה, זורק חפצים לתוך תיק שהספקת לסחוב, זורק מהתיק עולמות שהספקת לאהוב, מביט בתמונה בכניסה דקותיים, קופץ את המדרגות שתיים שתיים, [מהר, הטרקטור מגיע, חבל שתהיה כאן כשזה קורה]
והולך לעבר אופק אחר, שותק.
החדרים מנהלים בינהם מלחמה. עוד לא הספקת לתלוש את התמונות מהקיר, וש'לום.
אז בואו, נעשה סדר.
אהבה- טוב, אהבה זה אהבה. על כך ועוד בפיסקה הבאה
השלב ההוא בסולם, שנגעתם בו, רגע לפני שהסולם קרס, ולקחת קפיצה אחורה. הוא יגיע באמת, אח'כ.
המשמעות- שוין, היא לא באמת קיימת, היא זמנית כמו קביעת שיא בגודל של קוביות קרח, נמקה בהתהוות, המשמעות צריכה להיות יציבה יותר מבית, מרפסת, שמונה ילדים וטביעות ידיים על הקיר בגואש, משמעות צריכה להיות לא תלוית זמן ומצב. [לעבודה, צרלית, לעבודה]
נתיב המילוט- [התכנון: לכתוב כאן 'זו הזדמנות לפתוח תיבת פנדורה', שלב ביניים: חיפוש בויקפדיה, שלב שלישי: חיוך משועשע, שלב רבעי: מטלה לקוראים פנדורה – ויקיפדיה]
אין באמת נתיבי מילוט, כאילו, יש. אבל הם לא מובילים לשומקום, מעגליים או מגיעים בסוף לאין.
אז איך עכשיו ואח'כ?
להיות- בלי חורבן, בלי שריפת חלקים בפאזל. להיות. עם הכאב, לתת לו חיבוק ולטיפה. אתם כאן, עד שיעלם כליל
[ותוך כדי, מחיאות כפיים שקראתם עד כאן]
מכירים את התכונה של המבוגרים? ניפוח נוסלטגיה? אז אנחנו נגועים בזה לפעמים [בכל בן אנוש, יש קמצוץ של מזוכיזם] אל תיתנו לקשר מקומות שהוא לא היה בהם, אל תגדילו מידי.
רגשות- זה עסק מעניין. אנחנו אוהבים להרגיש [בדיוק בגלל זה אני צופה ב'מרדף' ושוב הכסף מת] אנחנו מטפחים רגשות. אז בלי. הדרך לקנסל רגשות, היא מעשים. תיהיו שם. [לעבור במקומות שבהם הייתי, אבל לא לעבוכר בכוונה, לא להימנע מללבוש שוב את אותו הבגד, להכין את אותה העוגה, ולרוץ לחוף עם חברה, לא כי זה מזכיר, כדי שלא לתת משמעות נוספת לדברים חסרי משמעות]
נוסטלגיה נוטה להתנפח כשלא מסבירים לה מייד בהתחלה גבולות.
כנ'ל לגבי מחשבות, לחשוב אבל לשרטט גבול וקדם.
מעש- למצוא הרבה ממנו, תעסוקה נוספת, קשרים [אני הולכת למסלול אופניים @שותפות]
משמעות- למצוא אחת כזו. גדולה שוב, שלא תלויה בגורמים חיצוניים.
נתיב מילוט- לפתוח תיבות [או שקיות אשפה], לשאול את עצמי שוב, האם וכמה היה הקשר בריחה, ולטפל. לאטלאט.
פרספקטיבה- קחו יחס, מין מבט מלמעלה. החיים לא נגמרים היום. [פעם, קניתי לי מש ליום של פרידה, חיפשתי ארטליין אדום וצייניתי שככה זה, כמו ט' באב או תקופת מבחנים, לא נעים, אבל תמיד יש שקיעה, כוס קפה, מועד ב', ומוות, תכל'ס]
אמרנו יחס, אז יחס- בלי מחשבות עגומות לעתיד, 'אז איך יקבצו עשרה משתתפים להלוויה העגומה של רווקה ערירית שכמוני' או 'אני לעולם, אבל לעולם, ליקום, ולאינסוף לא אתן אמון, ולא אפתח בקשר. חתונה ממבט ראשון וזהו.]
ועוד מש: לא להקיא, אתה, אתה. גם אם חלק ממה שהיה בך הולך. לא לברוח. אחרי הכל, תיקח את עצמך לכל מקום.
זה בסדר לכאוב: ולמה נראלכם יש תא שירותים בכל מקום ציבורי?! זה בסדר, גם אם עבר זמן, גם אם הסיבה היא שולית לחלוטין. זה בסדר לכאוב, זה לא בסדר להתמכר אליו, זה לא בסדר לסגוד לו.
והכי הכי חשוב ונכון וקשה [והרגע שאני מתחילה לבכות, ומחליטה לשלוח] זה להבין את הסופיות של הקשר. לא, לא ננסה שוב עוד שלושה חודשים. לא, הוא לא יתחרט. לא, אף מלאך לא ישנה את דעתו/דעתה.
לא לא לא. [בפראפרזה לילדים בני חמש: 'הבנתי שסבא נפטר, אבל מתי הוא יקנה לי אופניים?'] זה קשה. לסיים קשר, לא להשאיר אותו על אש נמוכה, קשה נורא. אבל רק ככה אפשר להמשיך הלאה, לאופק חדש, מאושר.
מה ההשלכות? לגמור. לא להשאיר מזכרות, לא לסגוד לכאב ולאוטופיה הקדמונית, לא לעקוב אחרי ציוצים, שריקות, מילים, תמונות. לא. להבין שסוף הוא סוף הוא סוף.
ולקחת פרופרציה, באמת. לתת מקום לכאב, ולזכור שעכשיו מגדילים את התמונה, אבל יש בה עוד הרבה חלקים בעז'ה, ויהיה בה.
אזהו.
אני מלאת תיעוב עצמי, ועוד.
מעריצה שקראתם עד כאן,
ואימוג'י בתגובה, [או חיבוק, @בנות] פליז. [אני על מחשב ישן, מנועה מלאמג' אתכם]
תותודה!
אהה, וצרלי, וסורי. באמת
אתה נראה כמו בנאדם שפנה למישהו/י ולא החזירו לו תשובה לגבי דבר שקשור אליו וחשוב לו. זה בעצם זה, לא?
לדון לכף זכות זה אחלה שבעולם! אמנם זה לא גורע מזה שזה לא כיף שלא ענתה לך, לא משנה אם הסיבה מוצדקת או לא.
כל עוד אתה בגבול הסביר לא צריך לחשוש מזה
זה לא מוריד מהערך שלך, להפך!
במקום לחשוב אלף פעמים על הצד השני תחשוב גם על עצמך, גם אתה בנאדם, שמגיע לך שידברו איתך לאחר דייט אחרי השקעת והגעת אליו.
להתקשר פעם אחת זה לא להטריד. ואם זה מטריד אותה זה בעיה שלה.
פעם הייתי צריך משהו מרב ממש גדול (מנהיג ציבור שלא הזכיר את שמו) והוא לא ענה לי פעם אחת שהתקשרתי אילו וגם לא חזר (הוא אשכרה חוזר גם לאנשים פשוטים כמוני לפעמים חח) ושאלתי את המשמש שלו והוא אמר לי אל תחפור לו אבל תתקשר אליו כל כמה שעות.
אני לא חושב שמגיע לבחורה המדוברת יותר כבוד מאותו גדול דור..
יחסים בדייט זה כמו חבר שהוא לא עונה, מתקשרים שוב, מה הביג דיל? היא כולה בנאדם כמוך בדיוק.
מה יכול לקרות?
למדתי, שלא כדאי להגזים בכבוד שנותנים. אם אתה רוצה לא להיות עומד באוויר כדאי לך להתקשר.
לא? זה לא נכון?
זה מה שקרה. וזה היה חשוב לך שתדברו.
אתה מעלה שתי 'הו"א'ות שונות (אולי היא רוצה שתתקשר, אולי היא לא רוצה שתתקשר), ולא מכריע.
כל הקטע של חיפוש בת זוג הוא מעורר אצלנו את התכונות הכי מהותיות לנו ומציף אותם, גם הטובות וגם אלו הדורשות תיקון ועבודה.
עבודת המידו לעולם לא נגמרת וכדי להקים בית צריך איזה תשתית של סידור חלקי הנפש, ז"א צריך להיות אדם מאוזן במידותיו.
'אגו' זאת הקליפה החיצונית שלנו, זה מה שגורם לנו לתקשר עם הזולת, מה שמחוץ לנו. כשה'אגו' מאוזן אז יחסים שלנו עם הזולת תקינים. כשהאגו גובר מדי ועולה על מידותיו אז אנחנו יכולים לפגוע בזולת. כשה'אגו' שלנו נמוך מדי אז המפגש שלנו עם הזולת הוא פוגע בנו ומלווה בחרדתיות. פחד מתמיד מכך שהזולת יבוא על חשבוננו.
אתה יכול לקבוע עובדה ולהגיד, "אני ביישן". וזהו. לא לעשות מעבר לזה. ואתה יכול גם להסתכל קדימה ולראות איך אתה אוזר כוחות וממשיך הלאה.
עזוב את הבחורה הזאת, זה יכול לקרוא לך גם בבחורה הבאה. כל בחורה היא הופכת ל'קדוש מעונה' שאסור לפגוע בו בקצת וצריך לטפל בו בכפפות של משי? ככה מישהי רוצה שהתייחסו אליה?
אני לא מכיר אותך אישית אבל אם אתה חושב שאיש מקצוע יכול לעזור לך אני יכול להפנות אותך אם תשלח לי הודעה בפרטי.
אגב, כמו מה שאמרו לך, תתקשר עכשיו. מה יקרה, תגיד לך - 'לא'? ואז מה יקרה? השמיים יפלו?
כך את זה בעין טובה - אחרי כל המסע של הדייטים אתה תראה איך התגברת על המידות ואיך אתה בנאדם שונה לגמרי. רק זה תלוי בהחלטה של לקיחת אחריות ללעבור תהליך עומק רציני. וזה כיף להרגיש שאתה בתהליך של השתפרות.
הם בעצם סיבה לא להתמודד עם הבושה שלך?
כי הם גם ללא ממש הגיוניות...
מישהי לא עונה - להתעלם כי ככה וככה
זה ממש מזכיר את הגמרא הידועה -
"סברו חכמים להקריב הקרבן משום שלום מלכות, אמר להם רבי זכריה בן אבקולס יאמרו: בעלי מומין קריבין לגבי מזבח! סברו חכמים להורגו שלא ילך ויאמר. [לקיסר רומי] אמר להם רבי זכריה יאמרו: מטיל מום בקדשים יהרג!"
תמיד יש לו מה לענות לר' זכריה בן אבקולס, להבדיל.
אל תתבייש, אני יכול לשלוח לך בפרטי את כל הדברים המטומטמים ביותר בחיים שעשיתי בדייטים. אבל אני ממש שמח שאני נזכר בהם, כי אני יודע שהיום אני במקום אחר.
אתה גם יכול. רק אתה צריך לבחור. להחליט שאתה עושה דברים ולא מחפש סיבות למה לא לעשות.
(לא לוקח אחריות, זיכרו שאי אפשר להתווכח עם כאב)
בתהליך השידוכים. תהליך ההתבגרות לקראת חיפוש בת זוג.
לפעמים הזיווג מתעכב.
בנפש יש משהוא שלא רוצה אשה. שלא מחפש אשה. שלא מבין מה לא בסדר עכשיו. שאני צריך בחורה.
אני לא בקטע שלה, היא לא בקטע שלי. שחררו אל תסממו אותי אל תזמינו לי תזמורת רועשת. ואל תקפצו סביבי בחתונה, עם חיוך של אני שמח בשבילך. כדי לנסות לשמח אותי. זה לא יעבוד.
אני רוצה חתונה של אגואיסטים של אנשים שקצת התבגרו והבינו מה הם מחפשים. ודואגים לעצמם.
וכשחבר טוב מוצא אז הם שמחים בשבילו.
לימודים אני מבין אמרתם אם אני לא ילמד לא יהיה לי עבודה.
אם לא יהיה לי עבודה מה אני יאכל.
הבנתי.
אבל מה נפלתם עלי עכשיו שאני צריך למצוא בחורה. מה הקשר,
מה נפל לכם שאני גבר יחיה עם אשה.
שנאתם את צורת החיים הזאת.
אז עיגנתם את זה בפרו ורבו.
עבדתי קשה כמו שאמרתם כדי שיהיה לי עבודה,
ועבדתי קשה בישיבה להיות תלמיד חכם. וכו', ולהיות אברך ולא בעלבוס.
עכשיו אני צריך גם להוליד ילדים.
אתם אומרים מה נבראת רק בשביל עצמך?
אז בשביל זה עכשיו אתה צריך למצוא מישהיא שתשחק את המשחק, ואתה צריך למצוא בחורה מתאימה והכל.
ואתם מוסיפים תדע לך בעוימק אדם צריך לאהוב את אשתו.
חברה שחררו אותי מכבלי דמיונכם.
ומאהבה נכזבה.
זה שסתם אני רוצה סטודיו עם בת זה לא צורה בשבילכם.
אבל עם ילדים עם בלאגאן עם מישהוא שמסתיר את העניינים. זה בסדר בשבילכם. הכל רישמי.
אין אהבה בלילה. אין סוד. אין קסם.
'כן אישתי הלכה להביא את הילדים לגן'
מסתירים את עולם הסוד על ידי עולם הרעש והמעשה.
טוב אני מבין אותכם זה באמת נכון.
יש בזה יותר מדאי בלהיות לבד איש ואשה כל הזמן. זה יותר מדאי צנוע.
זה גם לא יכול להחזיק מעמד חייב לעשות משהוא ביחד. כדי שהאהבה תתעורר מדי פעם.
טוב אני מבין אותכם.
אז באמת צריך לעשות משהוא ביחד.
אבל מה נפלתם על לגדל ילדים.
אבל רגע אני רוצה לשאול אותכם משהוא
מה נפלתם בכלל על הקטע שאני צריך להיות חבר של בחורה עכשיו.
אתה אבא אין לך הרבה חברים נכון?. אתה עצבני והכל. וסתם ככה אתה ממורמר על החיים.
ופתאום אתה אומר לי שאני צריך לאהוב בחורה.
בא נאהב את החברה. את החיים. את העבודה.
ואחר כך. נחפש שותף לא כך?
חכמים אמרו שאשה זה כמו אבידה.
זאת אומרת שאתה חייב להרגיש שאיבדת משהוא שחסר לך משהוא. לא מתחתנים סתם כך.
מתחתנים כשיש לך הרגשה של 'שלי' שיש לך עולם שלך. שלא מוכתב לך.
זכרונות שלך. דברים מהעבר שאתה מעכל. כי דבר שהוא חלק ממך מעכלים אותו.
ואז גם נוצר חשק לאשה.
מיסכנים הבחורים הרווקים.
שנפגשים ונפגשים. כי הם מצריכים את עצמם לאהוב. ובתמימותם מחפשים בחורות עם מעלות טובות והכל.
ובאמת מתעוררת אהבתם. פה ושם.
אבל זו אהבה של להרוויח, אהבה של איזה כיף אם מישהוא יאהב אותי. אהבה שתלויה באחרים בלבד.
הם מנסים לאהוב, לגרד את האהבה לבדוק האם היא קימת. מנסים להיזכר באהבה אמיתית שהם מרגישים שאי שם ישנה.
אך לעצמם לא לקחו דבר מעולם. לא דרשו.
הקשיבו לכללים למדו כשצריך. ואף היו בחורים מצטיינים.
אמרו להם אנו נזון אותכם. ניתן לכם מקום מגורים. נכבד אותכם. ונחתן אותכם. אפילו ראש הישיבה יבוא לכבד אותכם לברכא אחריתא.
אמרו חז"ל "טוב לאדם קב שלו מתשעה קבין של חבירו"
אין להם עולם משלהם, ולא בעטו אף פעם בהוריהם. עדיין סמוכים על שולחן הוריהם. ואת הרגשת ה'שלי' ה'אני' לא הרגישו מעולם.
(על כל יעזוב איש את אביו ואת אמו והלך ודבר באשתו).
תמיד הם תלויים באחרים. ומלאים בספקות. כי אין להם הרגשה מבפנים. למלחמה מעולם לא יצאו. עוז וגבורה. מאן דכר שמיה. למילה גסה תחשב.
למה שיהיה בא להם להתחתן. למה למה.
אין הם יכולים להתיחד בשקט ובצנעה. ליצור מרחב פרטיות. מרחב שייכות.
אנא אלהי הרוחות אלהי מחשבות הושיעה נא. בחורים שתקועים בתוך קהילות. בתוך משפחות.
האר אורך אור חכמתך עוזך
בלבבות מדוכאות.
בפנים חתומות. תמימות. סתומות. גאות.
לדעתי זו גישה מאוד לא נכונה לחיים,
כאילו חכמינו מנסים לדכא אותנו
ולכפות עלינו לעשות דברים שמנוגדים לטבע שלנו.
צריך להבין שחכמים הכירו את נפש האדם בצורה מופלאה
וכל דבריהם משתלבים באורח החיים הבריא של האדם,
ויעידו על כך כל אותם אנשים שמחפשים אהבת אמת,
ואוהבים את ילדיהם ואת משפחתם באהבת אין קץ.
לא שמתי לב שהוא דיבר משהו על החכמים, הוא כועס על החברה (החרדית בעיקר, שם גדל).
והייתה לו טענה על כל האנשים שלא אוהבים את ילדיהם, ושונאים את נשותיהם...
מצד שני שומר פתאים ה'.
לדוגמא במשפט הזה:
"אבל מה נפלתם עלי עכשיו שאני צריך למצוא בחורה. מה הקשר,
מה נפל לכם שאני גבר יחיה עם אשה.
שנאתם את צורת החיים הזאת.
אז עיגנתם את זה בפרו ורבו."
על זה הוא בעצם מתאונן...
למרות שזה דווקא לא מדוייק במקרה שלו
הבעיה היא שהוא עדיין מרגיש כבול.
אדם מיוחד ויחודי מאין כמותו, נשמה גבוהה, אדם גדול, נפש מזדעקת
א. אנשים רגילים שכותבים מסודר יש מספיק, כמוהו יש רק אחד, אז אני אישית אשמח שימשיך לכתוב גם בצורה כה מיוחדת...
ב. הוא לא רוצה להגיד, הוא צועק, כואב לו. לא תמיד כשבנאדם כואב לו יש לו פתרונות קולקטיביים. באמת במקרה שלו, עיקר הפיתרון נמצא אצלו בעזרת ה'.
ג. אקדים שהוא מדבר בתוך המסגרת של התרבות החרדית בה הוא גדל ונמצא (הרבה דברים לא שונים בהרבה בחברה הדתלי"ת). הוא מדבר על תרבות של נישואין אחד אחרי השני, נישואין מערכתיים, קולקטיביים כמעט, שמתחתנים כשצריך, עם מישהי כי צריך, ורוצים שכל החברים יבואו לחתונה כי החתונה זה הסיפור, כי החברה מאשרת את החתונה ומשמחת אותי, ולכן אני מבין שזה דבר טוב שהתחתנתי. ואז מיד גם לרוץ להביא ילדים, שלא יהיה משעמם יחד...
בטח שיש אחרים, בוגרים, "אגואסטים" כפי שהוא כינה אותם (הגדרה נפלאה ועוקצנית למבין).
ד. מה לדעתך כן גורם לו להגיד שהוא לא רוצה אישה?
ה. אני עובד עם ילדים כל יום, וממש כמו שאת אומרת... לא הבנתי כ"כ מה זה קשור?
ו. הערתך נכונה, באמת לשיטתו יש להתפלל על הנשואים, אלא שמהם הוא כנראה התייאש, או שמרוב כעסו לא אכפת לו מהם 
אני חושבת שהוא צודק בהכל
מקווה שזה לא יישמע רע אבל לדעתי הוא צריך לגדול קצת, ואח'כ ידבר אחרת
ואולי הוא לא צריך לחפש עכשיו אם זה מה שהוא חושב
שיירגע קצת, יגדל קצת ואח'כ יצלול שוב לעולם הקשה של שידוכים
ואם הוא לא רוצה להירגע אז כנראה
שהוא כן רוצה להתחתן בסופו של דבר אבל חושב שהוא לא רוצה להתחתן מהסיבות הנכונות (נכון זה מושג מאד משתנה, לכל אחד נכון משהו אחר אבל אני מתכוונת נכון כפי שהתרגל לחשוב)והוא מנסה אולי אפילו לא במודע להתנצל על זה
אז תגיד לו שלא יתנצל, שהכל בסדר, מותר לו לחשוב ככה ולהרגיש ככה ובאמת כשמסתכלים על הצול'ניקים זה יותר מעורר רחמים מאשר להסתכל עליו
אבל מצד שני
אולי הוא חכם יותר מדי וחושב יותר מדי , לפעמים לא צריך לחשוב כ'כ הרבה כדי להגיע למשהו, פשוט עושים וה' עוזר ואולי זה הכי טוב.
מי יודע
תאחל לו בהצלחה ממני
יש דברים שנשמעים קצת גס
אבל עם הסוף אני הכי מסכימה
מתוך שיר...
אֲנִי חָשַׁבְתִּי לְעֶבְרֵךְ:
כְּשֶׁאָנוּ שׁוֹתְקִים, אָנוּ מְשׂוֹחֲחִים כֹּה הַרְבֵּה;
פִּכְפּוּך הַמַּיִם,
צְלִיל צְחוֹקוֹ שֶׁל תִּינוֹק,
בּוֹקַעַת לוֹ שֵׁן,
בּוֹקֵעַ לָנוּ הַלֵּב,
מְפַרְפֵּר.
לְאָן מִכָּאן, לְאָן?!
הַפְסֵק כְּבָר עִם הַשְּׁתִיקוֹת שֶׁלְּךָ!
הֵן קוֹדְחוֹת לִי חֹר בַּמֹּחַ.
אֲנִי רוֹצָה יָד, אֶת הַכֹּל!
אֲנִי גַּם -
אֲבָל מַדּוּעַ אִי אֶפְשָׁר מָחָר?!
וְהַיָּמִים שֶׁל הַיּוֹם אֲרֻכִּים כְּמוֹ מַסְטִיק!
ואם כבר - הנה שיר המלא
יָשַׁבְתִּי כָּךְ מוּלֵךְ עַל סַפְסָל -
הוֹגֶה,
וְאַתְּ יָשַׁבְתָּ מוּלִי בְּאֲלַכְסוֹן;
וְרָדִים מֵאֲחוֹרַי, בְּפָנַיִךְ.
אֲנִי אָמַרְתִּי:
הֵגֵן הַזֶּה בּוֹלֵעַ אוֹתָנוּ,
הוּא מוֹלִיךְ אוֹתָנוּ כְּחֶפְצוֹ,
לֹא נֵדַע אֵיךְ זֶה הִסְתַּיֵּם.
וְאַתְּ אָמַרְתָּ:
גַּם וֶרֶד קָטָן,
יֵשׁ לוֹ תַּכְלִית.
אֲנִי אָמַרְתִּי:
אַת מֻשְׁלֶמֶת. גַּם אִם תִּצְעֲקִי לֹא -
זֶה לֹא יַעֲזֹר.
עֵינַיִךְ צָחֲקוּ, וְרַק לָחַשְׁתָּ:
אַתָּה מְנַצְנֵץ כְּמוֹ בְּדָל שֶׁל כּוֹכָב.
אֲנִי אָמַרְתִּי:
גַּם אִם אֶרְצֶה לִנְסֹעַ,
אָבְדוּ לִי הַמַּפְתְּחוֹת.
אַתְּ קָרַצְתְּ -
הַשְּׁבִיל הַזֶּה, לַפְּעָמִים אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֶת הַסּוֹף.
אֲנִי אָמַרְתִּי:
אָז מָה, זֶה כְּמוֹ לֶאֱכֹל עֲצָמוֹת, חַיָּבִים לִרְצוֹת!
אַתְּ קָצַפְתְּ -
טִפֵּשׁ אֶחָד, אַתָּה לֹֹא מֵבִין כְּלוּם!
אֲנַחְנוּ בָּשָׂר וָדָם גַּם, אֵיךְ אַתָּה נוֹתֵן לְזֶה לִקְרוֹת?!
שְׁתֵּי שְׁתִיקוֹת קְטַנּוֹת.
אֲנִי חָשַׁבְתִּי לְעֶבְרֵךְ:
כְּשֶׁאָנוּ שׁוֹתְקִים, אָנוּ מְשׂוֹחֲחִים כֹּה הַרְבֵּה;
פִּכְפּוּך הַמַּיִם,
צְלִיל צְחוֹקוֹ שֶׁל תִּינוֹק,
בּוֹקַעַת לוֹ שֵׁן,
בּוֹקֵעַ לָנוּ הַלֵּב,
מְפַרְפֵּר.
לְאָן מִכָּאן, לְאָן?!
הַפְסֵק כְּבָר עִם הַשְּׁתִיקוֹת שֶׁלְּךָ!
הֵן קוֹדְחוֹת לִי חֹר בַּמֹּחַ.
אֲנִי רוֹצָה יָד, אֶת הַכֹּל!
אֲנִי גַּם -
אֲבָל מַדּוּעַ אִי אֶפְשָׁר מָחָר?!
וְהַיָּמִים שֶׁל הַיּוֹם אֲרֻכִּים כְּמוֹ מַסְטִיק!
אַתְּ פָּצַחְתָּ:
מָחָר אֶחָד עוֹד תָּבִין,
לֹא חַיָּבִים לְהָבִין הַכֹּל..
אֲנִי מָתַחְתִּי קַו בָּאֲוִיר:
מֵאוֹר הַמְּנוֹרָה הַצְּהֻבָּה -
וְעַד לַפַּח הַיָּרֹק.
אַתְּ אֵשֶׁת הַפָּנָסִים, נָהֲרוּ עֵינַי;
אֲנִי אִישׁ הַצְּלָלִים.
אָז אָמַרְתָּ:
קָלַח דֶּשֶׁא אֶחָד, נוֹתֵן חַיִּים לְמִּילְיוֹנִים.
עוֹד פָּנָס הִבְהֵב מֵאָחוֹר.
מַשֶּׁהוּ בְּמַבָּטֵךְ אָבַד.
מַשֶּׁהוּ בְּמַבָּטִי נוֹלַד.
אולי תעלה את זה לפרוזה וכתיבה חופשית?
למה את מתכוונת כשאת אומרת מדוייק
מה?כדור אשמשהו שקשור למציאות...
מתי נכון לבחון את הרגש והמשיכה בקשר?
מבחינת האם הוא קיים וכמה..
עד איזה שלב בקשר זה תקין לא לדאוג על זה?
זאת באמת עצה טובה להלהיב את עצמינו דרך שמבררים ושומעים דברים טובים
ולפעמים זה מתאים טכנית לא בגלל פרטים מיוחדים, פשוט כי זה מתאים...
ועדיין אין התלהבות
כי מה שמלהיב זה הרגש ואיך שהפגישה מתנהלת... חח
מהצד השני, אבל הזדהיתי ממש. תודה
בהתחלה זה היה נראה לי
כמו שיר של מחשבות בין אדם לעצמו,
ואז בשורה "אֶת הָאִשָּׁה שֶׁנָּתַתָּ עִימַדָם"
שמתי לב שיש פה איזה קול פנימי
שמדבר עם ה'.
מתפלל בחשאי.
מה יכול לקרות כבר?
כרגע זה 'לא'. יכול להיות שה'לא' הזה יכול להשתנות ל'כן', אז למה לא לשאול אותה?
נשמע לי מאוד מוזר שמשהי תשאל.
אתה יכול להמשיך לפתח איתה שיחה בהודעות ואז לשאול שיהיה זה הקשר כולשהו..
מזדהה
קוד אבל פתוחמקווה שכבר עבר, ואם לא אז שיעבור בקרוב.
ובהצלחה בכל השאר.
אבל באמת כתבת דברים שדורשים תגובה
את כותבת על שני כיוונים שונים, אפילו סותרים. אולי האיזון ביניהם הוא התגובה, האור בקצה המנהרה, הפתרון שמונח בבעיה.
מקווה שיהיה לך הכוח להרגיש את הכוח שיש לך
שאוהב ותומך! איזה כיף!
את פנית אליו.
לפעמים אפילו רק באופן אינטואיטיבי אנחנו פונים אליו.
כדי שנפנה אליו
הוא כבר יגיד לך מה הוא צריך
הוא אדם ממש נחמד
כנראה שהוא ישאל אותך על עצמך כמה שאלות
אולי יבקש מספרים לבירורים, או קורות חיים
זה הרבה יותר קל ונוח ממה שזה נשמע
אחר כך בדרך כלל אם יש לו רעינוות (אולי אפילו מיד...), הוא ישלח אס אם אס או יתקשר
בהצלחה!
ואל תחששי להמשיך ולהציק לו. זה המקצוע. מתי שאת רוצה, תפני אליו. תעדכני "הפסקתי לחפש ___, היום אני רוצה ___". מה שבא לך
~לולהאבל נשמע הגיוני לגמרי...
למרות שאישית לא מתפדח לדבר עם שדכניות.
זכור לי הרגע שבו החלטי לפנות לשדכנים..
בגדול, הם לא נושכים או משהו כזה.. לפעמים חלקם חסרי טקט ושואלים שאלות חסרות טקט שקצת לא נעימות, אבל על פי רוב השיחה מתנהלת בצורה טובה וכוונתם רצויה... שיהיה בהצלחה!
דרך אגב הלכתי ליארצייט של קרליבך.. (בבית וגן)
(ולא מצאתי חתן
)
את לא יכולה לדעת בדוייק מה יקרה.
תסמכי על האינטואיציות שלך עכשיו. אם שאת רואה עכשיו בחור חמוד זה קורץ לך לצאת איתו? או שזה עושה לך מחשבות בעיקר על האקס...?
"אין הדיין אלא מה שעיניו רואות" ,אנחנו לא חוזי עתידות.
ואז יהיה בחור טוב שהיא סתם תמרח אותו.
עניתי לה את מה שאני חושב בנוגע לזה.
ומרגישה שאת רוצה - תלכי על זה. אם מרגישה ש"זה לא יגיע לרמה הזאת" - אז לא.
זה נכון תמיד, וזה נכון עוד יותר במקרה הזה.
בדיוק כמו שאת מתארת
מצד אחד רצון חזק להתחתן ולא להיות בהפסקה
מצד שני מחשבות על הבחור וגעגועים
זאת הייתה תקופה לא קלה.
פגישות, ואז הפסקה. ואז שוב פגישות. ואז הפסקה..
אני לא יודעת מה נכון לעשות
רק רוצה לחזק אותך שה' מעביר אותך תהליך
תלכי עם הלב שלך ותבררי מה בעומק הלב את רוצה
וגם אם זה לא יעבוד, אז לא נורא. תנסי שוב ושוב ושוב.
בהצלחה ואם תרצי בפרטי בכיף.
פאפ
זה לא עולה לי
כנראה שזה לא צריך לקרות
כל עוד עשיתי השתדלות
ועשיתי השתדלות
זה בכלל לא נושא לוויכוח
קראתי,
הרוב דברים די ידועים
אבל הוא מסביר את זה באופן יפה
אני צריכה לחשוב על זה
והוא ישמיענואבל אחר בקשת המחילה מכת"ר הרב אבינר
הוא צמצם לחלוטין את האימרה למשמעות מקומית קטנה.
אם היא אכן נאמרה, כוונתה לומר שהמרכיב העיקרי בדרכו של הרב הוא "כנפי רוח", כלומר, לעוף, להשתמש עם כל הכוחות והיצירה, להקשיב ללב, לנשמת הדברים. להתקדם עם הרעיונות, לחדש אותם. לשנות, להשתנות. ונכון, גם ללמוד מכולם, לקחת את כל "הטוב והיפה שבתורה".
מי שלוקח את הרב זצ"ל למקום של להעתיק, איבד כבר את כל המשמעות.
(וכאן רמוזה ביקרות כלשהי לדרכם של מרכז הרב, כי הם בעצם "קריקטורה של הרב קוק" (שם,שם) ולא מיישמים בכלל את הרעיון שלו (שצריך עיון אם הוא ישים באופן קולקטיבי)).
בגדול, לא אכפת לי איזה אידאלים בדיוק יש לבת זוג, מה שבאמת אכפת לי הוא אם זה בא ממקום רציני. מתוך חשיבה וכולי.
אידיאלים של נגד המדינה - אני רואה בזה שני דברים שאני לא מוכן לסבול - א' כפיות טובה, ב' ניתוק מהמציאות (ככה זה מתפרש אצלי, אולי אני טועה, זה לא אישי נגד אף אחד). לכן זה לא יאפשר לי להפתח להצעה.
יש גם הרבה פעמים שהאידיאלים הם מאוד קשור לאופי,ו ואז זה הופך לשאלה של אופי בכלל.
---------------------
אני חושב שממש שעקרונית כדאי וחשוב להיות גמישים בדבר הזה.
ב"ה וב"ש לא נמנעו מלשאת נשים זה מזה אע"פ שהיו להם מחלוקות עקרוניות מאוד (אע"פ שיכול להיות שההקשר לא מדוייק לעניינו). בכללי, לא עם כל מי שאני לא מסכים אני לא יכול ליצור איתו קשר. ברגע שאני יוצר קשר גם עם אנשים ששונים ממני (גם בדעות) אז עולמי והעולם בכלל נעשה מקום יותר טוב. מקום עם יותר אחווה.
