פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 484)

(אלה המעצבנים)

צחקתי.. 

אבל הזכרת לי משהו

פעם שמעתי שיעור של איזה רב ברסלב (לא אחד ידוע..) 

והוא בא להגיד משהו ופתאום תפס אותו שיעול רציני, ואז הוא אמר בשיא ישוב הדעת "כנראה הקב"ה לא רוצה שאני אגיד את זה" והעביר נושא...  אהבתי את הקטע הזה.  

ונכון הפער בין הרצוי למצוי ממש יכול ליצור כל מיני תחושות.. 

אבל יפה שפחד זה גם יכול להתפרש כפתיחות ורגישות.. 

שהרבה פעמים יש פה שרשורים "וואי אני ממש מקנא/ת" , "אני מפחד/ת", אני מיואש/ת" והרבה רגשות וחולשות שנכספות..

אני חושב בהרבה פעמים הידיעה שהפחד/יאוש/קנאה הוא לא עומד בפני עצמו. אלא יושבים על דבר יותר שורשי.

לדוגמא - מי שמקנא שהאקסית שלו התחתנה, הוא מרגיש שבגלל שהיא התחתנה אז הוא אומלל. אבל זה ממש לא נכון! בגלל שיש לו פער גדול מאוד בין המצוי לרצוי לא רוצה להכיל את זה ולכן במקום לקבל את זה ולהכיל את זה הוא משליך את זה על משהו/מישהו. זה לא משהו עצמי. זה ממש נכון לגבי קנאה ושינאה.

לעומת זאת שפחד וכעס הם תוצאה של תיאום ציפיות שהתגלה כלא נכון. וממש הנטייה הטבעית היא לא לשנות את התפיסה הלא נכונה אלא עדיין לאחוז בה וכאילו צדקתי. אבל זה לא נכון כמובן.

בשונה מהכעס, הפחד זה כשהאדם קולט שכנראה הוא טועה אבל גם קשה לו להתמודד עם זה. ויש בזה צד מאוד אמיתי, כי שינויים ובירורים זה דבר לא פשוט בהתחלה. "כל ההתחלות קשות". לכן הוא יכול להמשיך לפעול כאילו הוא לא מפחד אבל מתישהו הוא יראה שהדברים לא הולכים.. או שבאמת להכיר בפחד ולהיות בנכונות לעשות בדק בית ולראות מה דורש שינוי בתפיסה. זה גם מרפא את הפחד במידה מסויימת.

כעס זה דבר שנראה לי נטו צריך להתבגר ממנו. לעיתים זה יכול לבוא מתפיסה ילדותית, תחושה כזאת, שהכל צריך לקרות לפי איך שאני קבעתי. חח קל לצחוק על זה.

בכל אופןמתי שמרגישים את כל הרגשות הנ"ל זה סימן טוב שאנחנ נוגעים במשהו שהוא אמיתי, שהוא חלק מאיתנו ולכן זה כ"כ תופס אותנו, כדאי לזכור את זה.

בע''ה בשבוע הבא אנחנו יושבים לעשות התאמות, מי שיספיק להירשם עד אז ירוויח.

(אפשר להירשם גם אחרי, אבל אז ייקח קצת יותר זמן עד שנעשה זאת שוב)

רק מעט מתוכם קבועים...

תסתכל על האנשים שמגיבים אחת לעשרה שרשורים...

@משה

יש לך דרך לתת תושבה מדויקת? (כמה ניקים צופים/כותבים)

יש משתמשים, אבל היחס בניהם לבין כמות האנשים בעולם הזה הוא לא בדיוק ליניארי.

שיצרו קשר עם מישהי שהפניתי למיזם ונרשמה

המון ב"הצלחה!

כל הכבוד ברוקולי ♥

באיזה שלב של "פנית אליהם" אתה נמצא?

בפרסומים שלהם - זכור לי מלפני כמה חודשים - יש מספרי טלפון של אנשים שאפשר לפנות אליהם. אני מניח שאתה יכול לשאול אותם הכל (לא מבחינת הנוהל, אין לי מושג מה הנוהל. אבל הם לא יטרקו את הטלפון אם תשאל)

לבדוק בשבילך?

וגם מתי נרשמת? אולי לא עבר מספיק זמן?

אם אמרו לך שיפנו אליך כדי להכיר בינך לאשתך, כנראה גם הם לא מצאו אותה עדיין. אני רשום לשם כבר כמה חודשים וקיבלתי מהם הצעות בודדות אם אני זוכר נכון - אחת מהן היתה כזאת שהצדיקה את כל התהליך (לא הצליח בסוף אבל טוב שניסיתי)

אז אני מכירה את שניכם 

@אחיה1 לך על זה , תפנה אליה 

(סיפור חיי)

אוף ה'....

ואני גם לא חושב שנכון להתעסק בזה.

אבל כן, יכולים להיות שניים שלא מתאימים מבחינות מסוימות (ואפילו מאוד) אבל יהיו דברים אחרים שיחזיקו את הקשר.

זה מצב מתסכל.

נשמות באותו צבע?

שנחצבו מאותו סלע נשמות?

הרי בינינו - אף אחד מאיתנו לא יודע מה זו הנשמה, מה זה התאמה בין נשמות (אם יש בכלל דבר כזה), ואיך לזהות דבר כזה ועל בסיס מה. בתכל'ס כל הדיבורים האלה הם דמיונות ותו לא.

או ל'קשר נשמתי' כלשהו. לצורך העניין זה קיים גם אצל גויים או בקשרים שבמובהק אינם 'נשמתיים' לכאורה (למשל כאלו שאסורים ע''פ התורה).

אני חושד שאתה מלביש מציאות פיקטיבית על חוויית הקשר הזוגי.

סתם דמיון (אני יכול באותה מידה לדבר על 'קשר קוונטי' או 'התאמה קוסמית').

ובכל מקרה, אפילו אם קיים דבר כזה, אין טעם לעסוק בזה.

אין לך כלים למדוד את זה, אין לך איך להגדיר את זה, וכאמור - אפילו לא דרך לדעת אם קיים בכלל דבר כזה.

והתשובה החד משמעית לשאלת השרשור היא ככה:

יש לנו מערכות שיפוטיות עפ"י ה"עולם", העולם שלנו , של אחרים, וכו'.

כל זה נמצא בציר "דמיוני" (במובן שאינו קיים בהווה אלא בסיפור ה"חיים" שלנו) של עבר-עתיד, סיפור חיים. מחשבות! לגבי עתיד וכו. 

על בסיס מערכות שיפוטיות אלו אנו קבועים "מתאים או לא מתאים" לסיפור החיים בראש שלנו

האם יש "אמת" בכל זה?

האמת נמצאת אך ורק בהווה, בנוכחות

לאף אחד אין אמת בראש במחשבות בסיפור החיים של עבר עתיד

ההווה בלבד הוא האמת 

[בנוסף יש אמת של התנהגות עפ"י הדרכה אלוקית = תורה, מצוות, הלכות, אבל אין קשר כרגע]

זוגיות חייבת נוכחות

אינטימיות חייבת נוכחות

בלי נוכחות אין אינטימיות אין זוגיות אין נשמה (וגוף)

עכשיו מה הבעיה

הבעיה שאין נוכחות בימינו בעולם המטורף

לכן בתים מתפרקים

לכן בתים לא ניבנים

לכן עוד המון בעיות מהמון סוגים

חז"ל אומרים "זכו שכינה ביניהם"

הזדככות זו נוכחות, להרפות מסיפור החיים (עבר-עתיד), להתקדש להטהר ולנכוח

השכינה נמצאת בהווה בלבד!

היא לא בראש בעבר-עתיד

גבר ואשה שונים במהות וזוגיות נועדה לזכך אותם בשביל שיחזרו לגן עדן לשכינה

וזה יכול להיות רק עם נוכחות, עם דעת, עם שכינה בהווה

אז

בדורנו המטורף ה"לא מתאימים" הולכים וגוברים לא בגלל שאין התאמה אמתית

אדרבה יש קשרים נשמתיים עמוקים נכונים כמו שכתב הפותח

אבל

אין נוכחות מספיק 

ולכן נוצרת "אי התאמה"

"א-להים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים"

א-להים צדיק וישר ויודע מה הוא עושה

הבעיה נמצאת בראש שלנו, בחברה, בחוסר נוכחות

אין בעיה במציאות האמתית בהווה

ה"פיקציה" היא הסיפור שבראש שלנו (עבר- עתיד) שמונע מאיתנו מלנכוח בהווה עם שכינה

בשפה מדעית:

נוכחות היא ברשת הקשב במוח

אי נוכחות היא רשת בררת המחדל, התודעה הנודדת

היא למה ה' הפגיש ביניכם, מה הוא רוצה להעביר לך בזה?

מה העניין שלכם להיפגש? האם הוא כן מעוניין שתתחתנו או שזה משהו אחר... 

אם אתה בקשר כזה עכשיו.

אז לדעתי זה מאוד תלוי בהרבה גורמים

ובאמת טוב וכדאי לברר ולנסות כמה שיותר לפשט את ההתלבטות..

אלו דברים לדוגמא, הופכים אתכם ללא מתאימים?

מה הכוונה מבחינתך קשר נשמתי, תודעה נשמתית עמוקה? 

כדאי לעצור ולהתבונן. 

ורק אתה תוכל לענות האם לקשר הזה יש סיכוי.

כדאי לחשוב איך ואיזה מההבדלים בינכם באים לידי ביטוי במציאות?

מה יאפשר לך לחיות איתם בטוב ולא בהישרדות?

איזה תכונות צריך כדי להכיל את השוני? האם הם קימות בך?

היית רוצה לרכוש אותן?

מה כן טוב בה?

מה טוב בקשר? 

וכו'..

כדאי לך לדמיין סיטואציות מהחיים ולבחון את 

הכל כמה שיותר לאור המציאות ופחות תיאורתית.

כי תיאורתית הכל אפשרי. 

אבל בסופו של יום מתחתנים בתקווה לחיות עם בן הזוג

את ה80 שנה הקרובות.. את היום יום..

מה שבטוח אם זה מעסיק אותך. שווה לעצור ולהחליט לכאן או לכאן.

חשוב שתהיה פנוי לקשר והמחשבות האלו יכולות לפגוע בפניות.

החלטות מבורכות! ושנת שמחות ובשורות טובות!

לי לדוגמא יש חבר שאנחנו תמיד עוזרים אחד לשני והכל - ממש כמו אחים.

אבל מה, קשה לי מאד לנהל איתו שיחה רצינית עם עומק, כי הוא ידבר על נושאים שלא מעניינים אותי - כמו רכבים, מוזיקה, וכולי... ומלבד זה יש תכונות אופי שאני ההפך ממנו.

אז אנחנו ביחד כי אנחנו גברים ואני לא אמור להתחבר יותר מידי.  בסדר נו..

אבל אם זאת הייתה אשתי, אני חושב שלא הייתי מחזיק מעמד יותר מיום 

סתם מתעסקים בזה כדי להרגיש טוב... כדי לחלום

ויש ימים שכאילו נכנס ייאוש, אבל גם זה לא ממש ייאוש אמיתי.

ואני באמת מאמינה שאחרי ייאוש אמיתי מגיעה הישועה.

ברור לי שזה יסתיים בקרוב

וזה היה ברור לי גם לפני חמש שנים

כשיש יום שהיאוש מחלחל ואני מרגיש שאין מוצא, אני חושב על זה שכשהישועה תבוא בע"ה, אני אסתכל על היום המיואש שהיה רגע לפני שהיא הגיעה, ואני לא אבין איך הייתי כל כך קטן אמונה. כמו אדם שאחרי הזריחה נזכר בייאוש והחושך שעטפו אותו לפני עלות השחר, ובסוף חלפו ואינם...

מה? אני ישאר רווקה?

לא הגיוני, זה בטח יסתיים

בפנים התת מודע יודע בוודאות שזה סופי. רוצה להעלות את זה למודע.

לא הייתי במצב שלך, אבל אם אני מנסה להשליך מהנסיון שלי לחוויה שלך, מה שאתה מתאר הוא הגיוני מאד.

כמה כאב.

זה כל כך כואב להרגיש שהשאירו אותך מאחור. שכל אלה שהיו אמורים לשמוח בשמחה שלך - מצפים ממך לשמוח בשמחה שלהם, בזמן שבפועל זה רק גורם לך להרגיש את החסר בצורה חדה יותר וכואבת יותר.

ואת לא רואה את הסוף - כי כל הזמן ציפית לזה שזה יגיע עוד מעט והתאכזבת. וזה מציף, ואת לא יכולה יותר. ואת רוצה לכעוס, ולשנוא, ולומר ש"אם אני לא טס אף אחד לא יטוס", ולהרגיש שגם לך יש מקום משלך בעולם, ואת לא פחות טובה מהן, ומגיע לך.... ואת יודעת שגם להן מותר, ואת כועסת על עצמך, וכבר זה יותר מדי.

ואין מה להגיד על זה. כי את באמת עוברת את זה לבד, לגמרי לבד. אף אדם קרוב לא יכול להבין את החוויה כמו שאת עוברת אותה - כי אצל אחד שיסביר ש"גם אני" אצלו היה סיפור אחר, ואחרת שתאמר "גם אני" עברה את זה אחרת, וההיא שהתחתנה בסוף - היא כבר מסתכלת על הסיפור מהסוף הטוב, שעדיין לא הבטיחו לך.

אבל זה מדהים שאת עדיין מאמינה שאת מושלמת ומגיע לך הכי טוב. זה מדהים. ותמשיכי לחפש רק מישהו שאת יודעת שאת רוצה אותו גם מהמקומות החזקים בנפש שלך, לא מתוך יאוש או תסכול (שעדיין צריך לתת להם מקום, אבל לזכור שאת זאת שנותנת להם את המקום ולא שהם ינהלו אותך)

וגם אם זה מישהו שהיום את לא חושבת שאת מושלם - את יודעת שכשהוא יגיע הוא יהיה בדיוק האדם הנכון. את תהיי כל כך שמחה שזה הוא, ושזהו. רק תחשבי על זה לפעמים, כד לראות את האור בקצה המנהרה, שקיים ומחכה.

ותזכרי שפתאום - או אולי דוקא לאט לאט - יום אחד זה יקרה, יום אחד הוא יגיע. יום אחד את תוכלי להסתכל מלמעלה למטה על כל האחרות ולחשוב "טוב, הן התחתנו לפני. אבל אני באמת זכיתי!" (כן, גם הן חושבות עלייך אותו דבר. אבל את יודעת עמוק בפנים שאת צודקת). ואת תהיי מאושרת. ויהיה לך טוב באמת.

זה יכול לקרות מחר, זה יכול לקרות מאוחר יותר. אבל אל תפלי לייאוש - לא בגלל שלא תצליחי לצאת מזה, כי את תצליחי. אבל בגלל שזה לא כדאי להתרגל. כמה שתתרגלי להיות יותר שמחה ויותר חזקה, זה רק יעזור לך, ואת תצליחי להכיל את הקנאה ואת הכעס ואת התסכול - ואת השמחה ואת האושר.

בהצלחה. מקווה בשבילך שלא תצטרכי הרבה חיזוק מאנשים זרים

אם כי חשוב לי שישרת איפה שהוא, לדוג' שירות לאומי,

אבל אם נפשו חפצה בתורה- אין שליחות גדולה מזו.

כמובן שתלוי בשאר הנתונים, כל אדם וסיבותיו המיוחדות לו.

הליכה לצבא מעוררת נורה אדומה ביחס של הבחורה להלכה.

אני מאמין שגם למישהי שהולכת לצבא יכול להיות אחלה יחס להלכה, לכן זה משהו שאני אברר עליו (שבכל מקרה אני מברר).

זה כמו לשאול 'האם היא יוצאת לחופשות בחו"ל?'

זה ממש לא מעניין כשלעצמו, אמנם זה יכול להיות מדד ליחס שונה להלכה. לדוגמא מי שעושה דבר משמעותי כמו יציאה לחו"ל והיא לא מבררת את הדבר בצורה עניינית, ועושה 'כי כולם עושים', זה מעיד משהו ביחס שלו להלכה.

אמנם יש הרבה אפשרויות חיוביות חוץ מה הדוגמא הנ"ל. כמו מי שהולך לפי הפוסקים שמותר.

ככה בדיוק הליכה לצבא. ישנן בנות אידיאליסטיות פורצות גדרות של החברה וחשוב ואכפת להם מאורח חיים דתי והם רוצות אותו הכי הכי והן חושבות שהן יוכלו לשמור את אורח חייהם בצבא ולהתקדם שם, יהי חלקי עמהם. אני מכיר על בנות רבנים שעשו את הצעד הזה. נכון זה לא מתקבל טוב חברה שדוגלת בשמרות. ורוב הבנות הדתיות שהולכות לצבא כנראה שהן לא כאלה. ההערכה גסה.

אגב, אני ממש לא תומך נלהב בגיוס לנשים.

חד משמעית לא הייתי אומרת כן להצעה של מישהו שלא עשה צבא.

אבל בקטע החיובי.

יש אנשים שיש להם דרכים יותר משמעותיות לתרום לעם ישראל

לא אמורה נורמה לגור אצל ההורים כדי לחסוך. אם תרצו אז תחסכו בדרכים שלכם. הזוגיות שלכם והשלום עם החמה יותר חשובים מאשר לקנות בית שנתיים יותר מוקדם.

לא צריך לעזוב שם עם מריבה ועצבים אבל אפשר ומומלץ לחשוב על מקום אחר לגור בו.

הבחור הגיע לישיבה הגבוהה, נטו כדי ללמוד. לא בעניין לפתח חברויות.... הוא לומד איפה שהוא גר, ומידי פעם לומד עם אבא שלו בסדרים. וגם כשהוא לומד לבד, הוא לומד לפי מה שהוא רוצה, ולא לפי מה שהישיבה מביאה. לומד בקצב שלו ואיך שהוא רוצה.

קיצר, הייתם חותכים על הדברים האלה?

הוא דיבר בעיקר על חברה במשפחה וקצת מישיבה הקטנה....

להתחבא מאחורי בעיה של יצירת קשרים.. אולי יש כאן בעיה של תקשורת.

אם לא, ובסך הכל הוא בחור נעים וחברותי, ומוכן להיות החבר הכי טוב של אשתו

אז מהמם

הוא לא דיבר בכלל על חברים מהישיבה הגבוהה שלו...

כמה פעמים כבר נפגשתם? והאם יצא לך לשאול אותו על העניין?

בנות לרוב נוטות יותר לדבר מהר יותר על הקשרים החברתיים שלהן 

אולי הוא לא הרגיש צורך?

אולי הוא בא לישיבה ללמוד?

אולי לא ראה לנכון לשתף עליהם עדין?

לא כל אדם שהוא לא סופר דופר חברתי ומוקף חברים 

לא אומר שהוא בעל בעיות תקשורתיות 

או התהפכת כי היית חיבית והיה לך קשה.

יש אנשים שזה פחות מוטיב חזק אצלם בחיים. זה בסדר.

(לא באלימות, כמובן, אבל את יודעת).

או שזה היה בחירה שלך לנצל את היציאה מהשגרה ולהשתנות?

בגדול זה עולם שלם שצריך לשלוט בו וצריך גם להשקיע בו משאבים. יש כאלה שפחות טובים בזה או שפחות חשוב להם.

הנתונים שהבאת לא בהכרח מעידים על בעיה חברתית אבל זה יכול לרמוז לזה ולכן שאלת.

אל תסיקי דברים מנתונים שהוא לא סיפר לך.

יכול להיות שיש לו מסגרות חברתיות אחרות. מאוד הגיוני

לא אמרת באיזה גיל הוא, אבל אם הוא בגיל יחסית בוגר, אחרי צבא וכו' בדר"כ יש נטייה פחות לחפש את זה בישיבה עצמה.

את יכולה לשאול אותו מה המעגלים החברתיים שלו כשיזרום.

אם הוא נראה חברותי כשהוא מדבר אלייך זה בדר"כ נראה לי דבר שיכול להעיד...

או דווקא בישיבה הספצפית שהוא לומד

סה"כ בישיבה קשה למצוא חברות, יש שם בעיקר בנים

עכשיו קיבלתי מהם הצעה למרות שנרשמתי ממש ממש מזמן, מידי פעם הם כן שולחים הצעה, ממליצה להירשם, זה פותח אופציות 

למיזם..

יש משם גם דברים טובים. לא רואה סיבה לא לנסות..

את צא עד ק

ואת קכב עד קל

בעז"ה

אשריכם ישראל!!!

הייתי מחכה.

אבל זה כל כך סובייקטיבי ותלוי מצב ועוד הרבה דברים.

יש עניין או ציפיה (איך שתעדיף להגדיר את זה) ליוזמה מצד הגבר.

כדאי, כמו שכתבו פה כמה פעמים לדבר על כאלה דברים.
שים לב שלפעמים מצטברים כבר כעסים קודמים או שהזמן שחלף מגדיל את הדברים ומוציא אותם קצת מפורפורציות.
כדאי לשים לב לנקודה הזאת.

אם הייתי במקומך, הייתי אומרת לה - הייתי שמח שתרימי טלפון כשמתחשק לך, או שתשלחי הודעה.
לשים לב שזה בעדינות, ואחרי כמה זמן, כשכפחות מתוסכלים להסביר, פנים מול פנים, שתשמח שגם היא תיזום מצדה דברים בקשר.

ועוד הארה, מנקודת מבטי כאישה.
אני מרגישה לא בנח להרים טלפון לבחור, מרגיש לי שזו מעין גניבה של התפקיד שלו כיוזם.
במיוחד במיוחד, אם אני לא יודעת מה הוא חושב על הקשר. כל עוד אין לי בטחון שטוב לו והוא רוצה להמשיך, אני עלולה לחשוש אפילו לשלוח סתם הודעה כדי לא להיות נודניקית ומעיקה.
(יש בחינה שאני קצת חיה בסרט, ויותר מידי לא זורמת בעניין  אבל שתדע שקיים גם כיוון כזה.(ועוד הערונת, זה ממש לא עומר שהיא לא בחורה זרמנית, זה כמו כל התחלה חדשה - יש קצת חשש בהתחלה ופחות קל לזרום))

כדאי פשוט לדבר איתה, ולשאול אותה מה קרה ומה השתנה.
 

יכול להיות שזה חסר לה ולכן מחכה שתיזום.

בהצלחה!

בואי לסדנא קצרה. 
יומיים שלושה ואת מרימה טלפון לפני דייט ראשון ;)

הוא צודק וצריך להגיד לה את זה.

יכול להיות שהיא מתלבטת ועדיין לא גיבשה החלטה אם להמשיך או לא

אם בהתחלה כן התקשרה ועכשיו הפסיקה

אם הם כמה ימים לא דיברו והוא מרים אליה טלפון זה נחשב חופר???

טבעי מאוד שאם יוצאים עם מישהו/י אז... מדברים.

יכול להיות שהיא חושבת על הקשר, יכול להיות מליון ואחד דברים למה היא עכשיו לא יוזמת.

אבל לא לדבר בכלל, זה בטוח לא פתרון.

אפשר לדבר על זה, להיות רגיש. לראות אם בשיחה עצמה היא יוזמת ונהנת ולא כל הזמן הוא דוחף נושאים והיא אפטית.

לדבר על זה זאת אופציה אם זה מרגיש שייך.

דבר איתה יל זה. לא יעזור לך לבנות ספקולציות.

זה טבעי שכאשר מרגישים חששות בקשר אז מדברים על זה ויוצרים תיאום לגבי זה

להרפות לגמרי?

מה זה אומר עליך אם תתקשר?

מה זה אומר עליך אם לא תתקשר?
מה הרווח בלהתקשר?

מה הרווח בלא להתקשר?

מה הפסד בלהתקשר?

מה הפסד בלא להתקשר?

כשתענה על  השאלות האלה, תהיה לך תשובה פנימית מדוייקת לך
ואין כ"כ משמעות למה היה מדוייק לחברים אחרים שלך

ואתה מבין שהיא צריכה מרחב
מקסים, תן לה
רק תבקש ממנה לדעת מה המרחב הזה כולל אצלה

מה היית רוצה שאעשה? מה היה עושה לך טוב שאשאל אותך?

יש לך איזה צורך בקשר?

מה את מצפה ממני ביחס לטלפונים, מס' פגישות ועוד...