פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 484)

לא זוכר את הניסוח ולכן לא אצטט

זה התייחס לגירושין מאד מכוערים, והכוונה של האמירה היתה שכשמתכננים זוגיות צריך לקחת בחשבון גם את האפשרויות הגרועות ביותר ומה הנזק שלהן.

זה נכון בכל דבר בחיים - אנחנו מתכננים פעולה מסוימת, ומשקללים כל תרחיש לפי כמות הנזק-תועלת שלו.

אם למשל הציפיות הן 100 אבל יש סיכוי של 1% שהנזק יהיה קטסטרופלי, אולי כדאי לא לנסות בכלל, ועדיף משהו עם ציפיות 90 וסיכוי 10% לנזק לא משמעותי.

כל מי שעמד אי פעם מתחת לחופה לא האמין שהוא יתגרש - אבל סטטיסטית, אנחנו יודעים שזה לא נכון. 

זה אומר שתכונה חשובה שצריך לחפש בבת הזוג היא יושר. 

זה הכל. 

בבקשה תיגש אליו ותחזור לספר לנו מה הייתה כוונתו.

דוקא נראה לי שמה שכתבת הוא מאד מרשים ומאד משמעותי.

ברור לי שיש אנשים שיכולים לראות את הנפש (אם אפשר לקרוא לזה כך), בעיקר אנשים שמתאימים לך ועם שאיפות דומות, ואז הם מסתכלים לאן שהנפש שלך מסתכלת, ורואים את זה באותה צורה כמו שאת

אני לא מצפה מהבחור לעמוד בשאיפות... אני מעוניינת שהבחור יהיה מכוון איתי ביחד לאותם שאיפות ויבין את התשוקה אליהן

או שישתוקק איתי אליהן ביחד. כי מבחינתי רק ככה אפשר לבנות בית באמת ברמה שאני רוצה. 

א. אני רוצה להאמין שהוא קיים. מייחלת לזה

ב. נדיר ביותר

ג. נראה לי שכן.. 

(תודה על השאלות)

והשאיפה היא (הנה שוב שאיפה חח) שבאמת תהיה התאמה והבנה בעבודת ה' כמה שאפשר.. אבל על הדרך של ליישם את זה, בגלל שלי כרגע אין כל כך מענה, אז דווקא הבחור מוזמן ומזומן להציע את המקום שלו, אני דווקא מחפשת את זה (כמובן לא חייב)- בחור שגם יודע איך ליישם את השאיפות האלה.. זה בעיניי גדלות מסוימת.. 

'ולפעמים אני דווקא מרגישה שאולי הקב"ה רוצה ממני משהו אחר.

פשוט יותר. עממי יותר'

זאת האמת

כאב\סבל נועד להחזיר להווה. כאב מעיד על תפיסת מציאות שגויה.

תבניות קוגנטיביות ("שאיפות") הן תוצר עתידי של המוח. ממש לא בהכרח מה'.

ההווה הוא חסר תבנית

הנשמה היא בהווה

הגוף הוא בהווה

זוגיות היא בהווה

ילדים זה בהווה

בית זה בהווה

וגם אהבה היא חסרת תבנית

"זכו - שכינה ביניהם" - הזדככות מתבניות עתידיות מגדירות מצמצמות.

כן הן מצמצמות את הנשמה הגדולה שאת כאן ועכשיו

"אני כאן , הכל כאן" (הלל הזקן)

אבל שורה תחתונה מרגיש לי שהשאיפות זה לגמרי מהלב והנשמה ולא מהמח בכלל... =/

כשמחפשים זוגיות, הרבה דואגים למסגרת אבל לא רואים את התמונה. כאשר המסגרת היא של האגו, של מה שאנחנו רוצים לגנוב מהאדם השני כדי שנהיה שלמים יותר. במקום לעבוד על השלמות שלנו בפני עצמנו

המסגרת מושכת את תשומת הלב במקום הפנייה וההכרות מלב אל לב, במקום התמונה עצמה 

שכאשר שמים את הדגש על התמונה המסגרת רק מוסיפה יופי

אבל לא יודעת אם יש לי כח

ולגבי השורה התחתונה.. זאת בדיוק הבעיה! שאין לי ממש מושג בדיוק איך.. 

אנסה קצת לעזור לך...

עבודת ה' ברמה האישית - זאת תפילה, לימוד תורה,עבודת המידות, חסד וכו'

ברמה המשפחתית הדבר שאני הכי רואה בעיקר לנגד עיני זה חינוך ילדים. לאיזה ערכים הילדים שלי יתחנכו בעזרת ה'.

מה יהיה המטרה של הקשר? קשר כזה - וואי איזה כיף ביחד וזהו? או קשר שמוסיף קומה על גב הקומה הזאת, של שותפות למטרה גדולה שהחיים הם לא סתם כדי להנות או כדי לעשות קריירה. חיים למען מטרה דתית. זה משפיע לאיזה קהילה מחליטים להשתייך ואפה מחליטים לגור. במה מחליטים לעסוק בחיים באיזו עבודה וכן על הדרך.

הרבה פעמים כמו כן בשיח של האדם, עד כמה האדם מדבר על דבריים ערכיים, עד כמה זה מעסיק אותו. זה כל החיים שלו? חלק מה? חלק מרכזי מהם? חלק שמוביל את החיים?

אני שואל את עצמי אם עניתי בכלל באופן קשור והאם הורדתי את זה יותר לקרקע..

אני באמת מבינה שאני חייבת לחשוב עם עצמי איך אני מורידה אותן לקרקע.. 

בתכלס אבל, מבחינת המחשבה שלי, זה הרבה יותר קל שיש משפחה. ככה יש יציבות ויש שותף לדרך.. ודנים על הדברים ביחד..

אל תוותרי על השאיפות שלך אף פעם!

זו מי שאת. השאיפות האלו הם הכלים לקדם ולהגדיל שהשם ברא בך!

לצערנו יש אנשים שוויתרו על השאיפות שלהם כי חשבו שהם תוקעים אותם...אבל זה בדיוק ההפך: שאיפות אמורות לקדם את האדם, להביא אותו למקום הרבה יותר מתוקן, למקום שהוא בחר ושאליו הוא כיוון.

ואדם שמוותר עליהם פשוט אין לא לאן להתקדם והוא נתקע, ולפעמים הוא לא מבין למה.

גם לי יש שאיפות והיו פעמים שחשבתי לוותר עליהם אבל כשניסיתי לדמיין את הבית שלי בלעדיהם כמו שאת אומרת ״עממי יותר״ הבנתי שזה לא אני...אני זה עם השאיפות, עם הרצונות והמטרות.

עכשיו אני יכול להקים בית בלעדיהם אבל זה יהיה בית של אדם אחר. לא שלי.

מקוה שתמצאי את האחד שישאף איתך ביחד, ושתזכו תמיד לשאוף ליותר!

בהצלחה רבה 

בין הרצון להיות עממי לבין להיות עם שאיפות גבוהות.אנשים גדולים נמדדים בפשטות שלהם..

לבנות בית רגיל בלי המטרות שהיא רצתה שהבית שלה יכוון אליהם

כרגע הפסקה השנייה ממש התחברה לי...

תודה רבה רבה!! 

לא יודעת מה לומר לך

טוב שניצלת מאנשים כאלה

אמן שתמצאי מישהו טוב

אבל לאט לך

אבל בבקשה - אל תצמצמי את עצמך ל"רוצה רק מישהו אמין".

מישהו אמין זה דרישה בסיסית, זה אפילו לא סיבה לרצות אותו. זה פשוט סיבה למה הוא מתחיל להיות ראוי לך, אבל ממש לא מספיק.

תשאפי גבוה, ותזכרי שאם הוא לא אמין הוא לא ראוי לך ולא טוב לך ואין לך שום דבר ממנו, גם אם יש לך רגש כלפיו - זה לא רגש שעוזר לך.

לא יכול לכתוב הרבה עכשיו, אבל אני מעז להציע שתחשבי אם יש משהו שאפשר לשני אנשים להתנהג כך - אולי את לא שמת לב ל"נורות אדומות"? אולי יש משהו בדרך שאת יוצרת קשרים, שמאפשר לאנשים כאלה להתקרב אלייך? שווה לחשוב, לא כי את בעייתית אלא פשוט כי יכול להיות שיש משהו בהתנהלות שלך שבגללו זה היה יכול לקרות (לא "באשמתך", אבל כן משהו שיכולת לשים לב ולא היית מודעת)

כרווק בן 30 בערך. הוא די הזדעזע, וענה תשובה נכונה "לא טוב היות האדם לבדו" - שזה נכון בהגדרה. כמובן מה שאמרתי לא היה טעות אלא שיקף תחושה.

אני חושב שלפני הכל המציאות מכתיבה עד כמה אנחנו מרגישים כך.

אז הייתי באחת מתקופות השיא שלי, היתה הצעה שנחשבה טובה בעיני שקיבלתי באותו יום ואפילו הייתי די גאה בה מכמה סיבות. זה היה בחתונה של חבר כשאני מוקף חברים, ובאופן כללי זאת היתה הסיטואציה שלי בזמן המאד נקודתי שבו הוא שאל את השאלה.

אם נשווה את זה לימים אחרים, של יאוש ותסכול ובדידות תהומית - קשה להאמין שהצורך להתחתן הוא לבדו עושה את ההבדל, ושאותו צורך בא לידי ביטוי בדרכים שונות כל כך בהפרשי זמן לא גדולים מדי.

גם שאלת הזמן, תלויה בכמות הזמן הפנוי שיש לי. בתקופות פנויות יותר מדובר בחוויה שמקיפה את היום כולו, אבל בתקופות אחרות אני בקושי מספיק להתייחס לזה.

ובחזרה לתחושה - זה דווקא מאד חשוב לשלוט באופן שבו חווים את הכאב, הבדידות והחסר. שזה יכול לבוא גם לביטוי בצורה הזאת. מצד שני, יש הרבה שפשוט ויתרו והחליטו שזה לא מעניין אותם - שזה אכן מאד לא כדאי לדעתי, כי יש דבר טוב שהם יכולים לקבל אבל כנראה יצטרכו להתאמץ בשבילו ובשביל להתאמץ צריך מוטיבציה

מצד שני זוגיות זה אחד הדברים שהכי חשובים לאדם.

אבל חלק קודם לזוגיות זה אדם כשלעצמו. לכן זה נראה יותר קומה על גב קומה.

כל אדם שחסר לו חלק אחת הקומות הוא ירגיש בהכרח חוסר. אבל בחיים יש הרבה חוסרים שאנחנו מתמודדים אותם.

וכמו שהפי כתבה, הידיעה שזה זמני היא יודעת לשים את זה בפורפורציה.

אבל זה קשה מאד ודורש מאמץ. 

כמעט כתבתי שלכן זה לא יקרה כל הזמן, אבל האמירה הזאת לא נכונה, כי מדובר בתפיסת עולם ולא בתחושה הרגעית, שיכולה להיות כאב עמוק או ייאוש.

על אף הקושי בהשגה של המצב הזה, זה יעד חשוב מאד (במובן מסוים, חשוב יותר אפילו מהשגת היעד עצמו)

תיקח סתם בחורה בת 32 וזה הנושא שיעסיק אותה

לא טוב היות האדם לבדו. קשר זוגי על שלל מרכיביו זה צורך בסיסי, וטבעי שהחיסרון שלו יהיה כואב ונוכח.

כמו כל רגש, ובפרט רגש נכון - חשוב לתת לו מקום - לא להתרגל אליו ולהשלים איתו (במובן השלילי) ולא להתעלם או להדחיק אותו. 

עם זאת, הפרופורציה וכן האופן בו החיסרון בא לידי ביטוי ברגש ומשפיע על החיים נתונים לבחירה.

נ"ב

לפעמים הדרך בה אנחנו מתמודדים עם קשיים - היא זו שקובעת אם נצליח לצאת מהם או לא (לשני הצדדים: בין אם נכנסים לאדישות ולחידלון ובין אם לוקחים ללב ונכנסים לשיתוק או שפועלים בחוסר שיקול דעת, או לחילופין בין אם לוקחים בקלות ובפרופורציה ובין אם לוקחים באופטימיות ומשתמשים בזה כזרז מוטיבציה)

בדר"כ לפי שפת הגוף שלה אתה יכול לזהות איזו תגובה היא תרצה לקבל. גם תלוי בך אם אתה מרגיש זה עושה לך טוב.

אפשר להשפיל מבט/למצוא דרך כלשהי אם זה אכן קשה. לא צריך בכוח לדעתי.

כל סיטואציה מורכבת מכמה משתנים שצריך להתחשב בהם, כל פעם זאת ממש אחרת.

עונה מהצד של הבת..

ואולי אפילו

מה נשמע?

מה אתה עושה פה?

איזה קטע

ואצחקק לי

אבל באמת שזה תלוי איזה בחור ומה הפנים שלו אומרות לי, אם הוא מובך או לא

באמת למה?

כי רק לדוסים חשוב להגיע טהורים לחתונה ולא להיכשל נגיעה.

ולמה לא ענית על השאלה?

ועברתי את זה יותר מדי פעמים כך שאוכל להעיד כמה זה מזיק.
עם מי שזכיתי להקים בית יכולתי להעריך שיש בינינו חיבה ורעות אמיתיים וגדולים עוד טרם הצעת נישואין, אבל רגע כמימרא אחרי הכרזת האירוסין השיח המילולי בינינו עלה מדרגה מופלאה ועצומה שלדעתי טוב וחשוב שלא היה קודם לכן.

אבל באופן כללי בתנאים המתאימים - לדעתי זה לגיטימי ואפילו רצוי.

בתחילת הדרך התקשרתי לאדם קרוב ופרקתי אצלו את הקשיים שלי ואז הוא דפק לי משפט עם חיוך - "חשבת שזה יהיה קל, אה?" חחח.. המשפט הזה עזר לי קצת לשיר לחץ מהשאיפות שלי עצמי. הקב"ה אוהב לנפץ לנו את המסגרות שאנחנו בונים מה נעשה חח

עצם המחשבה 'שאני לא אמצא חתן?!' מתברר שהיא בנויה על תפיסות שכרגע מתגלות כלא אמיתיות.
כאילו מי 'כן' ראויה שתמצא חתן ומי לא? ומי אנחנו שנקבע בכלל מי כן ומי לא?
שיכלית קל להבין את זה, רגשית לוקח זמן..
 

למרות שאני עדיין חושב שזה פחות מפריע כי זה משהו די מוגדר עם התחלה וסוף בלי אפשרות להיכשל או אי־וודאות

להתגבר על 1 זה ללכת עם עוד חבר שיהיה באיזור ואז הסיטואציה יותר קלה בשבילי

לגבי 2 ו־3 אני תקוע גם

בהצלחה

זה לא בושה להתבייש, זה טבעי, אתה יודע.

וההודאה בזה היא אחד הפתחים לשיחה.

ב. הרבה מהם מתביישות בעצמם.

ג. אפילו אם אתה צודק, הכנות תרשים אותן יותר ותאפיל על הביישנות.

ד. ודבר אחרון, הרי ככל שהקשר יעמיק הביישנות תיעלם (אני מקווה..) כך שאתה לא צריך להרגיש עם זה קשה מדי. סה"כ לבקש התחשבות ותוספת זמן... (לגבי המשפט האחרון שאמרתי טוב להיוועץ עם הבנות כאן.. הם בטח מבינות בזה יותר ממני)

כנות, באופן כללי, זה דבר חיובי.

יש בזה שתי מעלות:

א. עצם הפריקה כבר משחררת.

ב. גילוי הלב מקרב את הלבבות.

זה מזכיר לי את התהליך שאני עוברת עם עצמי

של לצפות למשהו פחות, אבל משהו פחות שגם ישמח אותי.. 

להתפשר זה לא "פושר". זה "פשרה". זה להחליט שוויתרתי על לנצח, ועברתי לחפש win-win. במקום להיות "הכי טוב", אני מוכן להיות במקום "טוב". זה להיות מוכן לקבל את השלמות שלי מבפנים, בלי צורך שמשהו חיצוני יאשר את הערך שלי. זאת המשמעות של להתפשר בעיני. כמה שאני מוכן יותר להתפשר, אני יודע שאני נמצא במקום שלם יותר עם עצמי, שאני פחות צריך לקחת מהעולם ויכול יותר לתת. ולכן אני לא מפחד בכלל מהמושג הזה. כי אני יודע שאת הפשרות שלי אני עושה בלב שלם, ולא משנה כמה הן כואבות

ואם זו ההגדרה שלך תחפשי גם שם.

רק ממליץ לא להינעל רק על הכיוון הזה

אולי כדאי לך להגיד בנוסח קצת אחר:

שהקהילה שאת הכי קרובה להשקפות ולדרך חיים שלה, זו הקהילה של הרב טל.

כי להגיד "אני סגנון הרב טל", זה כמו להגיד: "אני סגנון ליברלי-סוציאליסט-שמרן-מרחוב גורדון", זה מידי ספציפי ומצמצם...

יש לי חבר משותף עם הרב דביר טל, אני עתיד להיפגש עימו השבוע...

בקצרה הייתי מגדיר אותו

דת"ל

ציוני-אנטי מדיני

חסידי

זה סבבה שהוא מוגדר דת'ל

ממש לא אכפת לי איך יגדירו אותי

מה? אנטי מדיני?

הא, כי הם לא הולכים לצבא?

ניסיתי להגדיר את השקפתו בתמצות

טוב/רע - כל אחד מה שמתאים לו

ולכן הוא לא אומר הלל ביום העצמאות וכו'

הם ישמחו לעזור לך מכל גיל

מדובר בהרבה מאד שדכנים, לא באחד. אז תלוי עם מי אתה עובד. לא נראה לי שמישהו כאן מכיר את כולם.

לגבי הרב יוסף אליהו עצמו נפתחו שרשורים בעבר

יש אחד פעיל כרגע שנפתח לרגל הראיון איתו שהתפרסם ב"בשבע"

בכל מקרה אין סיבה שלא תפנה אליו, אם זה מה שאתה מעוניין לעשות. תגיע אליהם, הם יציעו לך הצעות, ואם יראה לך מתאים תפגש, ואם יראה לך מתאים תתחתן. זה מסלול שיש לך רק מה להרוויח ממנו.

ובקשר לגיל אני יודע בהם מעודדים להתעסק מגיל צעיר, אז גם בגיל צעיר הם ישמחו לעזור לך 

או שתעבוד טיפה בבין הזמנים

שאם מישהו מצליח הוא עשה את המאמצים הנכונים.

אם מישהו לא מצליח, כנראה זה לא התחום שהוא טוב בו, ושישאיר את זה למישהו אחר. נהג אוטובוס שלא מצליח, אתה משלם לו בגלל שהשקיע זמן ומאמצים?

לא מזלזל במי שניסה ולא הצליח, אבל אם אשלם סכום משמעותי לכל מי שרצה בטובתי אי פעם, אין דרך לצאת מזה

עדיף לשלם לכמה אנשים שיביאו לי הצעות

מאשר לא לקבל הצעות ולהתחתן מאוחר... (אם בכלל)

ועל איזה סוג של הצעות לדעתך צריך לשלם?

בא מישהו וחושב שאני צריך לפגוש מישהי - ישר הוא מקבל 1000?

רק אחרי שהסכמתי? רק אחרי שנפגשנו? רק אחרי שנפגשנו ואני חושב שיש התאמה?

תזכור שהכסף הזה צריך לצאת מכיס של מישהו!

לשלם באופן חד פעמי אפילו 10,000 זה משהו שאדם יכול לעמוד בו, ואני אומר וחוזר ואומר לכל מי שרוצה לשמוע אותי  שמי שישדך אותי יהיה מאד מרוצה מזה גם מבחינה כלכלית. אבל לפזר כספים רק בשביל לשמוע הצעות זה קריסה כלכלית

תחשוב שמישהו אמור לשלם את העשרה האלה

לפעמים ייעוץ - גם לא מקצועי - עוזר לשים לב לדברים שקשה לשים לב אליהם לבד, או למצוא פתרונות שלא היינו מוצאים לבד.

כבודם של הפסיכולוגים מונח במקומם, אבל ש מגוון בעיות שניתן לפתור והן לא בתחום המומחיות של הפסיכולוג.

האם להשתמש בשירותו של יועץ זה או אחר וכמה מתי ואיך לשלם זה סיפור מורכב ולא נכנס לזה, רק רציתי לציין שהמציאות כנראה מוכיחה שזה כן יכול להועיל

קודם כל יש רבנים שעובדים בתור רמי'ם, רב גן\ ביה'ס, מורים.. כך שאפשר גם להיות רב וגם לעבוד.

אם אתה מדבר על תחילת הנישואים שבהם אתה רוצה ללמוד תורה בישיבה, אפשר לעבוד בעבודות מהצד- ניקיון, שמירה.. 

דבר נוסף- כשאתה יוצא לדייטים תדבר כמובן עם הבחורה על הכוונות שלך ללמוד בישיבה, שתדע למה היא נכנסת.

בהצלחה!