ימ''ל
בטח שאני לא בטוח שאכן מה שאתה מתאר הוא בהכרח הסיבה למה אתה תקוע.
אבל התשובות לפי דעתי:
א.
1 תחשוב באילו מצבים תרצה להיות, ואיזה תחושות תרצה לחוות, כשתתחתן.
2 עכשיו תחשוב אם יש תכונות מסוימות - איזה שיהיו - שיסייעו לזה לקרות. הכי טוב אם זה חוויות מוכרות ואתה יודע מה גרם להן
3 זה מה שאתה מחפש
זה שאתה נמשך לחיצוניות זה לא בעיה. הקב"ה נתן לך את התכונה הזאת בדיוק למטרה הזאת, כדי להגביר את המוטיבציה שלך להתחתן. הבעיה אם אתה נתפס לחיצוניות ולא מוצא מישהי שמתאימה לדרישות שלך, שאז אתה בבעיה וצריך למצוא פתרון
ב
אתה רוצה אשה ואתה לא אשה. אתה לא צריך לזכות בה באמצעות התכונות שלך, אתה צריך לקוות שהיא תאהב אותך בגלל התכונות שלך.
כן עלולה להיות לך לפעמים תחושה של "היא הרבה יותר טובה ממני ואני לא ראוי למישהי כזאת", ואם זה אכן מפריע לך אולי כדאי לך לחפש מישהי ברמה שלך. אם זה לא מפריע לך זה עלול דווקא לשמח אותה שאתה חושב שהיא כל כך מיוחדת
אל תתייאשי. למה שיהיה לך רעיון מוזר כזה?
תחיי את החיים.
תרצי. תשקיעי ברצון שלך.
אבל למה להתייאש? זה מייאש כל כך. ומיותר. ולא עוזר לשום דבר.
שאלה טובה למה אני כאן. אולי כי אני נורא רוצה לכתוב משהו שכמעט כתבתי הבוקר ולא כתבתי, אז אני מסתובב הכי קרוב ללכתוב את זה
שרשורי ייאוש וזעקה לא צריכים להכתב.
וגם אם הם צריכים להכתב, הכותב צריך להיות מסוגל להחזיק את געש הרגשות הזה חי מספיק זמן כדי שתהיה משמעות לכתיבה.
ולהאמין שיהיו מספיק קוראים שיתמכו, ושהתמיכה שלהם תהיה משמעותית.
ואם זה לא מרגיש ככה - אז לא כותבים, ובמקום זה מזדהים עם דברים שאחרים כתבו. ומגיבים. וכותבים מחשבות שאולי יכולות לעזור לאחרים, שזה הדבר הכי נוגד דכאון שיש. אז הנה עוד סיבה למה אני כאן
מישהי פתחה פה שרשור שחשוב לה ואני לא רוצה להעביר נושא
אם למישהו נורא חשוב אז אפשר להגיד לי שזה נורא חשוב ואפתח שרשור נפרד. או אם למישהו נורא חשוב לפתוח את השרשור בעצמו זה בסדר גמור. אבל לא כאן
אז הנה:
#1
ממש מתסכל לפגוש מישהו שנשוי למישהי שרצית. והוא אפילו לא יודע את זה. ומה עם לצאת עם מישהי כשאתה יודע עם מי היא יצאה ושבשלב מסוים הוא יתמודד עם התחושה הזו. אבל אולי זה לא גרוע כמו לעמוד יחף בפינת הרחוב ולנפנף בכפית.
#2
לחשוב שפשוט יש דלת לעבור. אבל הדלת סגורה. ואני לא יודע אם אני יכול לומר שעשיתי הכל, כי תמיד יש דברים שלא עשיתי. מחירים נפשיים הם דבר שקשה לאמוד אותו. בזבוז של אנרגיה נפשית לא ניתן למדידה. ואתה אף פעם לא יכול לדעת מה יתיש אותך ומה יחתן אותך. אבל אתה מנסה לנחש. ואתה לבד בניחושים האלה כי אין לך חברים שמכירים אותך ומבינים אותך ויודעים מה אתה צריך. וגם אם אותך הם מכירים - הם יודעים מה הסיכוי שלך להתחתן עם מישהי שיש לה תכונה מסוימת? שאין לה תכונה מסוימת? איך אתה אמור להחליט אם כדאי או לא כדאי? אם לפנות לזאת או לשמוע הצעה כזאת?
אבל אני כן רוצה לומר שעשיתי הכל, וניסיתי לעשות הכל. די, אין לי כוח. אבל להתייאש לא יעזור לך. יש לך מספיק מה לעשות בחיים ולהתייאש זה לא אחד מהם ולא יקדם אותך לאחד מהם.
#3
להתגעגע למישהי שיצאת איתה זה משהו אחד. אבל לחוות מחדש - בטריגר של אזכור של שם המחלה - את הכאב על מחלות הזקנה של סבתא שלה, ולהתגעגע אליה דרך ההתמודדות שלה עם זה והתהליך הנפשי המדהים שהיא עברה, זה כבר משהו אחר. למה אני בן אדם מוזר
#4
למה כולם פה פותחים שרשורים על מראה חיצוני לא טוב מספיק, ואני תמיד צריך להתמודד עם כאלה שאני לא בטוח לגביהן אבל יש בהן משהו שאי אפשר לנתק ממנו קשר. למה אני בן אדם ממש מוזר
#5
למה מישהי כותבת שהיא מיואשת? זה כואב לקרוא שאנשים כותבים שהם מיואשים. אם מיואשים שיכתבו, אבל למה אנשים מיואשים, ולמה אנשים סובלים, ולמה החיים לא יכולים להיות טובים ופשוטים בלי אנשים שמיואשים ובלי אנשים שירצו להתייאש. זה באמת כואב לחוות יאוש ולא משנה של מי, ועוד יותר של אנשים שאני "מכיר"
#6
זה מחשיד הקטע הזה שאני כמעט נופל על מדרגה ובסוף לא נופל. כאילו הקב"ה הציל אותי בנס. יותר מדי דברים לא צפויים קורים לי, והם באמת דברים נפלאים אבל אני לא בטוח מה כל זה אומר. מה הקב"ה מנסה לומר לי? מה הוא רוצה ממני, חוץ מאשר ליראה וכו'? מה הסיפור של הדברים האלה?
זה מהיום. אם אני לא סוגר את זה אני ממשיך לכתוב פה מחשבות שרצו לי בראש, וזה לא באמת ייגמר
לכתוב את זה היה סוג של פריקה, אני לא כל כך בטוח שלפתוח את זה כשרשור בפני עצמו היה מוסיף לתחושה שלי. אז אני לא עושה את זה
מי שמרגיש שזה עושה לו טוב - בכיף. יהיה לי מעניין. ואם מישהו ממש חושב שיש פה נושא שחשוב לדבר עליו שיגיד לי ואם ארגיש שהוא צודק אפתח שרשור כשירות לציבור
בלא כחלultracrepidamאחרונה
... אבל לבנתיים היתרונות גובריםאם תחשוב בעזרת ה' את גם עלול גם להתחיל לצאת פתאום חח
מאמין שהבריחה היא מהצורך שכן 'לצאת' שקיים בך. לדבר על זה זה סוג של פריקה..
מה הפורום עושה לך? הוא מנחם אותך?
מה רע בזה, מה ההבדל בין להגיד לשדכנית "אני עסוק", או לבחור בעצמו?
א. את יכולה להיעלם, אבל זה קצת פחות נימוסי, ואולי שורף לך גשרים.
ב. יש ניסוחים נפלאים "נהייתי עסוקה, קפץ משהו" או אחכ "לא הייתי באתר", ותמיד אפשר אח"כ לחזור לעניינים.
ג. ואם זה כבר לא נראה לך מתאים, את אומרת שהחלטת שלא מתאים.
אבל לרוב גם ככה הרבה התכתבויות מתמסמסות מאליהן.
א. נגינה מאוד שמחה. הרבה ניגונים חסידיים (מי שרוצה) יודעים לנגן הרבה ניגונים בצורה מאוד מדויקת (חשוב בעיקר בניגונים השקטים) ובקצב נורמלי (בניגוד לרבים שממהרים מאוד את הקצב- במיוחד בארבע בבות- הערת שוליים- אם ממהרים עדיף לנגן רק חלק מניגון שקט ולא למהר את הקצב..)
ב. יש להם כמה זמרים שמשנים את הסגנון של הלהקה מאוד. אחד יותר מתאים למיינסטרים הדתי לאומי והשניים האחרים יותר חסידי- שמאלץ (למי שהמילה האת אומרת משהו...)
ג. יחסית מעט נגנים- אבל מתואמים היטב ומנגנים ממש מצוין (יש לי חברים שמבינים מאוד במוזיקה שטוענים שהם לא הכי איכותיים- אבל לטעמי רק אניני טעם יבחינו בזאת).
ד. בסופו של דבר זו להקה שיצאה מישיבת רמת גן ויחסית מאוד תואמת לישיבה ולישיבות דומות בסגנון הריקוד והשמחה (רמת השרון/ צפת).
ה. מאוד שמים לב למה רוצים מהם (בתור מישהו שכמה מחבריו התחתנו והביאו אותם- הייתי מעורב בקישור בינם לבין הלהקה בחתונה עצמה ולפניה) מאוד יודעים להתאים את עצמם.
אם יש עוד שאלות אשמח לענות.
ומחזק מאוד
כי לפעמים אני חושב שטעינו, וה' א-לוהים אמר:
לֹא,
טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ!
אני לא קיבלתי הצעות מחברים אף פעם למרות שביקשתי בעבר כמה פעמים.
מה לדעתכם סיבה שחברים לא מציעים לכם? רווקים ונשואים.
אשמח לשמוע תשובות מכאלה שנתקלו במצב הזה ואיך פתרו את הבעיה.
תודה רבה!
זה מאוד מיוחד להגיד בין שתים שנראה שהם מתאימים באופן בסיסי. לא קורה הרבה.
לפעמים יכול להיות שכן חשבו וגילו שהצד השני תפוס, זה גם נפוץ.
הפתרון נראה לי הוא לפנות לכמה שיותר חברים (ככל שמעגל יותר קרוב יותר טוב) שיבינו טוב מה אתה מחפש. להרשם לכמה שיותר יוזמות שידוכין. ולהתפלל
גם כדאי לשמור על תיאום שאחרי שאתה פונה אליו הוא יגיד 'נחשוב' אליך ויפנה אליך גם אין לו כרגע משהו.
אבל במשך שנים של חיפושים אפילו לא הצעה מכל החברים ???
הפסקתי מזמן לבקש.
איתם על זה. אם הרבה זמן לא דיברת איתם על זה אז שכחו וכולי, אם אתה בקשר רציף בנושא, זה אחר. כמות יפה של חברים נשואים שמכירים וכולי
ויש כאלה שהיו תקופות שהייתי איתם בקשר טוב.
אבל עדיין 0
בטחון עצמי זה ערך מאוד חשוב. אם א-להים מאמין בך והוא נתן לך תפקיד ייחודי שהוא מאמין שרק את תעשה אותו, כדאי שגם אתה תאמין בעצמך.
אתה חושב שאתה יותר חכם מא-להים?
הרווח היחידי בחוסר בטחון עצמי זה שהוא מוריד לנו את האחריות ואת המאמץ שצריך להשקיע בכך שאנו מכחישים את האישיות המדהימה שיש לנו.
יש בנות שקשה לי להגדיר אותן ולהבין מה הן מחפשות זה לא אומר שהן פחות טובות ... פשוט פחות מוגדרות. הכי משמח אותי שיגידו לי בצורה ברורה כמה שאפשר מה הן מחפשות ... זה ממש יעזור.
מור ולבונהסחתיין שהראת בהודעה את כובד האחריות ואת זה שזה לא פשוט בכלל וזה עונה על מה שפותח השרשור שאל.
ועם זאת..
התפקיד שלך בתור אחת שמשדכת הוא לתת פרטים אמינים על הצד השני. הם בוחרים בעצמם.
חלק מהאחריות בחיים זה לדעת על מה את לא לקחת אחריות. שאת משדכת לדוגמא את לא לוקחת אחריות על זה שהם יתחתנו בסוף, את גם לא לוקחת אחרית על זה שזה מתאים בכלל, יכול להיות שזה לא קשור.
את לוקחת אחריות שני דברים. א' על זה שלפי האינטואיצה שלך זה נראה מתאים. ב' - שאת נותנת לכל אחד מהצדדים אפשרות לבדוק על פרטים על הצד השני באופן אמין.
אינשאללה שתזכי להציע ואם ירצה ה' גם לגרום להקמת בתים בישראל!
אין להם מספיק פרטים שלך מפורטים עלייך ועל מה את מחפשת
אולי את לא במודעות שלהם שאת מחפשת ומעוניינת להכיר..
אני שלחתי הודעה מפורטת לחברות שלי על מה אני מחפשת וכו'.. שיזכרו אותי אם יש להם רעיון..
נכון, זה ממש מתסכל שלא מציעים לך כלום. באמת. הייתי בדיוק במקום הזה. לא יצאתי עם הרבה בחורים נטו כי לא היו לי הצעות. בכלל. וחברות שלי ידעו שאני מחפשת. והיה לי קשה. מאוד.
אבל לא תמיד זה נובע ממקום רע, שאתה לא מספיק טוב, או כל דבר אחר.
לפעמים זה באמת בא ממקום שאין את מי להציע. אצלנו לדוגמא, רוב החברים של בעלי מהישיבה נשואים. רוב החברים האחרים שלו מקסימים והכל, אבל פשוט לא מתאימים לחברות שלי (בעיקר מבחינה דתית).
חוץ מזה, בעלי קטן ממני בשנה, ויש לי חברות גם אם הן אומרות שהן מעדיפות שלא אבל לא יפסלו על זה, אני יודעת שהן כן פוסלות בגלל זה.
אין לי טעם לשדך לחברות שלי מישהו שאני יודעת שזה לא מתאים, ואני לא הולכת להכריח אף אחת לצאת עם חבר של בעלי רק כדי לשדך.
ולפעמים עם שטף החיים, דברים נופלים בין הכיסאות. שוב, לא ממקום רע, אלא שלפעמים בשטף החיים צריך איזו תזכורת קטנה, במיוחד אם מדובר על זוג עם ילדים.
חשוב לי להגיד שאני לא יודעת מה הסיבה שחברים שלך לא מציעים לך, ויכול להיות שזה בא ממקום אחר לחלוטין ממה שאני כתבתי כאן, אבל לא תמיד צריך להסתכל בעין רעה.
אֱלֹהַי!
הֲרֵינִי עוֹמֵד מִתְחַנֵּן לְפָנֶיךָ
בַּפַּעַם הָאֶלֶף וְאַחַת
כִּבְדָל שֶׁל סִיגַרְיָה בַּתַּחֲנָה
וּכְאָבוֹקָדוֹ בֶּן חֹדֶשׁ וּשְׁבוּעַיִם
שֶׁתָּמוּת לִי הַבַּחוּרָה הַזּוֹ
בְּתוֹךְ הַזִּכָּרוֹן
וְתִוָּתֵר רַק פִּסָּה קְטַנָּה
שֶׁל נְיָר חָרוּךְ
עָלָיו כָּתוּב: הָיִיתִי כָּאן.
וְאִם אֶת נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתָּ לִשְׁמֹעַ
גּוֹנַחַת כְּמַבְכִּירָה אַרְבָּעָה קִילוֹגְרָם
מִיַּלֶּלֶת, מִתְקַפֶּלֶת אֶל תּוֹךְ עַצְמָהּ
קָחֶהָ נָא אַל תֵּחַת כְּנָפֶיךָ
בְּעֵדָה וְעֵדִים וְהַתְרָאָה
פָּן תִּשְׂרֹף בְּזַעֲקָתָהּ אֶת כָּל עֲצֵי הַיַּעַר.
וְאִם אֶת גּוּפִי בִּקַּשְׁתָּ לְיַסֵּר
בַּעֲבוּר חֲטָאָיו בְּכָל גִּלְגּוּל וְגִלְגּוּל
וּכְשָׁטָן מֵאֶרֶץ צִיָּה אוֹתָהּ שָׁלַחְתָּ
אֶת פִּי אֶחְתֹּם בְּשַׁעֲוָה רוֹתַחַת
וְאֶעֱבֹר עַל פִּתְּחָה שׁוּב וָשׁוּב
וְשׁוּב, עַד אֶתְכַּפֵּר כְּלָבוּשׁ בַּדִּים
בְּעֵת הַזָּאַת פַּר וְשָׂעִיר מְמֹרָס.
וְאִם אִשְׁתִּי הִיא זוֹ, צַלְעָתִי
חֲתִיכָה שְׁבוּרָה מִנִּשְׁמָתִי
וְלִבָּה יוֹצֵא-מְרַקֵּד אֶל עֵבֶר לִבִּי
וְרַק גּוּפָהּ הַדַּל נֶאֱבָק בְּאֶגְרוֹף קָמוּץ
כְּיֶלֶד מִזֶּה רָעָב בְּאַקְצִיָּה לִיטָאִית
פָּקַח נָא אֶת עֵינֵי הַנַּעֲרָה
וְתַחֲזֶה אַף הִיא בַּחֲלוֹם לֵיל קַיִץ
אוֹתוֹ חֲזִיתִי אֲנִי
וְתִּהְיֶנָה שׁוּב עֵינֶיהָ
כִּסְפִינַת סוֹחֵר אַטְלַנְטִית
וְתִהְיֶה שׁוּב נַפְשִׁי
כַּעֲגוּרִים בִּנְדִידַת סְתָיו,
לַעֲבוֹדָתְךָ בּוֹרְאִי.
עת ישיב ה' לי ששון ישעו, יגיע עוד, כמעיין המתגבר.
הצחצי השני של השורה השנייה, עונה על החצי הראשון.
אבל גם לי צורם ואפילו מכעיס ומעצבן שמערבבים הומור שנון עם פניה לקב"ה ובקשת תחינה.
שונאת שמערבבים קודש עם חול. זה מרגיש לי ביזיון.
תיקון
חחחח לא בדיוק - לקראת נישואין וזוגיות
את רוצה אולי לצטט ספציפית דברים שמפריעים לך, טרם תשפטיני לחובה קבל עם ללא עריכת הטענה?
עזוב זה ההלך רוח בכללי.. גם הנה עכשיו שאתה כותב לי זה מעצבן..
אוהבת שמדברים רגיל.. לא מליצי עם ערבוב של מטבעות לשון מהשפה של חז"ל והתנ"ך...
(אם כן יוצא שעלייך ועל הניק שלך ועל המשפט שתחת ההודעות נאמר: יש נאה דורש ונאה מקיים וכו')
אין לי בעיה לאהוב.. להתחבר לסגנון זה משהו אחר..
מי חייב אותך להתחבר לסגנון?
אבל אם את מצהירה שיש לך טענה מסויימת על הסגנון, עלייך להסביר אותה ולהתעמת איתה.
אם לא, את פשוט חורצת את דיני ברבים והולכת הבייתה.
זה הפוך מן השם של הניק והשורה מתחת להודעות ("לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ, הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ, וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא... וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְי")
התכוונתי שצרם לי הסגנון כתיבה...
ואף אחד לא חייב.. הבעתי הסתייגות פשוט..
ניסיתי להסביר שלפעמים הסגנון הזה שלוקחים את המטבעות לשון של חז"ל ומשתמשים בהם קצת כחצי הלצה לדיבור היומיומי, מרגיש לי קצת זילות זה הכל. לא אומרת שזה אסור או בעייתי. לי זה מפריע פשוט.
באופן כללי, שלפעמים תוך כדי שאנחנו מוחים על זילות, אנחנו עלולים לזלזל בצלם אלוקים ברגל גאווה.
זה נראה לי הרגל רע שהקנו לנו בילדותנו.
אני רק מציע נקודה למחשבה.
מחול לך, מחול לך, הרחמן הוא יזכנו לקדושת אהבת ישראל, ולראות את השכל שבכל דבר
ומצד שני מזלזלים בבן אדם? משמע שאולי קצת זלזלתי בך? (לא חושבת אגב...)
תודה שמחלת לי. שנזכה אמן
כלפי הקב"ה צריך להיות ביראה. אני מצטרף לזה שבדיחות טובות למקומן ורצינות ראויה למקומה
אבל בשורה השישית הייתי משנה למשהו זהיר יותר, שלא ישתמע
ובתשיעית מהסוף הייתי נמנע מהדימוי הזה.
אני לא מצליחה.. שאני פונה לקב"ה זה בד"כ מרגש אותי.. לא מבדח אותי..
חידושעד כמה הקשר שלי עם ה' יהיה שונה משלי עם עצמי?
וואלה לא יודעת, למה להיכנס למקום הזה בכלל.. למה להשוות בין הקשר שלי עם עצמי לבין עם הקב"ה. נשמע לי משהו מסובך ולא יודעת עד כמה מועיל לעבודת ה'..
וביום יום שלי זה לא כזה מעסיק אותי אם אני מרגשת את עצמי או מבדחת את עצמי. אולי זה קורה. אבל זה לא באמת משנה..
כאילו, למה שזה ישנה לי? חח
חידושוגם הייתי מוותר צעל הדימוי בתשיעית מלמטה
צריך עיון, הסתפקתי באמת.
כך או כך אני לא מצליח לערוך, אז שיהיה.
הייתי באיזה מפגש של פנויים ופנויות.. אנשים דתיים. עם רב שהזמינו שמידי פעם אמר דברי תורה
בקיצור, יושב לידי איזה בחור מקסים וטוב לב אבל שקט - כנראה שקט מידי - כי שום בחורה לא שמה לב אליו לא מסתכלת לכיוון...
לא רחוק ממנו, יושב איזה אחד שעושה מלא רעש, מקשקש כאילו הוא יודע הכל, ומדבר אל הרב בצורה ממש לא נעימה כאילו הרב חייב לו משהו.. ובאורח פלא, הוא נהיה מגנט לבנות שישבו סביבו ורק חיכו למוצא פיו.
מבאס שזה העולם. זהו..
לחם מלאלמתי קבעת איתה?
תגיד לה שאתה לא רוצה סתם להטריח אותה ואין טעם סתם להיפגש
שנראה לך שזה לא הסגנון
ובקשר לחברותא...
הוא ניסה לעשות לך טוב
אבל אם לא קשור שיכבד
פשוט עושים את זה וזהו.
לעיתים קורה ששעושים דברים בחיים בגלל ש'לא נעים'. כן, זה נכנס גם לעולם השידוכים ה'לא נעים' הזה...
כי אם עכשיו 'תחתוך' אתה יהיה לא נעים מצד השדכן. באמת לא נעים, לא רק משחקי ילדים..
ואם תצא, אתה חושש שאתה תשחק אותה סתם ולא יצא מזה כלום וחבל על כוחות ועל הזמן וזה באסה לצאת כך.
להגיד לך את האמת, לכולנו יש נטייה לייפות את התמונה. לא 'קצת' אלא הרבה. כולנו מתמודדים עם זה באופן כזה או אחר.
גם החברותא שלך יודע שאתה בנאדם, ואתה יכול לעשות טעויות.
לכולנו יש רגשות שונים ומשונים שמעורבבים בנו. זה לא פשוט.
השאלה - על מה אנחנו סומכים שאנחנו שאולים את השאלה 'האם היא מתאימה לי'?
דוגמאות -
אני רוצה שמישהי יפה - לסמוך על תמונה?
אני רוצה מישהי עם נשמה - לסמוך על כך שהיא מתפללת 3 תפילות ביום וקוראת תהלים כל היום?
אני רוצה מישהי דוסית - לסמוך על כך שהיא הולכת עם חצאית משטטה את הרצפה?
כל כל המקרים הנ"ל לא הייתי סומך (ברמות שונות).
לכל דבר שאתה רוצה במדוייטת צריך למצוא את המדד הנכון. המדוייק והאמיתי.
במידה ואתה מודע לאיך מודדים (כן, אנחנו אשכרה מודדים) ומה אתה רוצה למדוד. תקח את זהבאופן הכי שיכלי, בלי שום רגשות של בל"חיות שונות ומשונות ותחשב האם היא עונה על הקריטריונים.
אנחנו בני אדם והרבה דברים רגישיים שונים משפיעים עלינו גם אם מבחינה רציונלית אין להם שום הצדקה.
זה יפגע בה?
זה יפגע בך?
אולי היית יכול לשפר את הניסוח - אומר פשוט כדי שלא תעוף על עצמך ואם תצטרך לנסח משהו בעתיד תשקיע מקסימום מחשבה איך לעשות את זה נכון - אבל עצם ההודעה היא טובה.
כי אתה לא מבזבז את הזמן שלה, ומודיע לה שאתה לא פנוי נפשית לפגישה ולכן לא יהיה רלוונטי
ואתה מבהיר שזה בגלל שאתה לא פנוי נפשית (גם אם זה בגלל שהסכמת למשהו ושינית את דעתך, זה לדעתי נכנס לקטגוריה של "לא פנוי נפשית", ואני לא פנוי נפשית כרגע להסביר למה)
היה יותר טוב - ועדיין אתה יכול - לעשות את המקסימום כדי שהיא תתלה את זה באי-הפניות הנפשית שלך ולא בה.
וזה שאתה אומר שלא מתאים, זה בסדר כי ככה היא לא תפתח ציפיות לעתיד. אבל כדאי לחשוב על ניסוח שישאיר אותה עם תחושה טובה
כמו שראית מה שכתבת לך בשרשור הקודם, אני לא מסכים איתך.גם לא אבל הכי חשוב שזאת החלטה שלך אישית ולא החלטה שנובעת ממניעים חיצוניים (לא נעים וכולי).
ויכול להיות שהעניין של הבטחון עצמי משחק גם בלענות מהר להצעות. כי כשאין הצעות ואין בטחון עצמי, אז עוברת המחשבה לקפוץ למה שיש אע"פ שזה לא מתאים.
אל תשלה את עצמך, פגעת בה. אבל בעניינים האלה אנחנו פוגעים במידה ונרצה או לא נרצה, האחריות עלינו היא לצמצם כמה שיותר את הפגיעות.
מקווה מאוד שלמדת לקח, להיות רציני. אגב, בטחון עצמי זה חובה. מזל שאתה וחושב שזה לא מתאים, כי אם זה מתאים ואין לך בטחון עצמי זה עוד יותר באסה. ייתכן מאוד שההתנהלות האימפולסיבית שלך בקבלת ההחלטה לצאת אכן גם נובעת מהחוסר בטחון זה. בהצלחה.
יש בין החברים שלי דיון לגבי חשבון משותף כשמתחתנים - למקרה שמתגרשים ח"ו או סתם שלא יריבו על בזבוזים מיותרים. (כרגע משאיר את דעתי בחוץ.)
רק אומר, הטריגר לדיון היה: חבר גרוש שהתחתן עם מישהי שבזבזה לו אלפי שקלים מהחשבון ישר אחרי החתונה.
כמובן מאמין שהרוב לא ככה אבל בכל זאת..
חלק (מיעוט מאד קטן אמנם) אומרים שצריך שתמיד יהיה נפרד וזהו.
חלק אומרים שאם שותפים אז עד הסוף ומתחברים איך שמתחתנים
וחלק אומרים שבהתחלה להשאיר חשבונות נפרדים ואם הכל הולך טוב אז להתחבר. (אגב ככה גם ענתה לי בחורה בפגישה כששאלתי אותה את השאלה הזאת מסקרנות)
אז מה דעתכם...?
פעם הציעו לי אחת כזאת וזה שיצאה מהמוסד היה יתרון בעיני, כי זה נבע מאמיתיות ולא כי היו לה בעיות חברתיות או דתיות.
מראה שהיא בחורה חושבת.
כמובן יש לברר נקודות שאולי זה מראה שהיא לא טובה בהן.
כדאי לברר על יכולות חברתיות, על יחס למחוייבות ומסגרות.
כמו כל קשר כמובן, אבל במקרה כזה סביר יותר שיהיו פערים.
מבררים עוד... (מה הרקע למקרה וכולי)
(מבררת בעדינות מה הסיבה לכך)
מתלבט האם לקנות אותה. אם אתן פוגשות בחור עם חולצה כזאת, מעיד על סטייל ומקוריות? או שזה מעיד על כך שהוא מוזר?
אני למשל לא הייתי הולך עם כזאת.
אבל אם אתה אוהב וזה הסגנון שעשוי להיות מתאים לך אז למה לא?
יש כאלה שייראה להן מוזר. אז מה? אתה לא צריך להתחתן עם כולן. רק עם אחת ורצוי עם כזאת שמתחברת לסגנון שלך.
אני מבין שהסגנון שלך הוא מקורי ועוקצני ו"בועט" משהו, ולכן חולצה כזאת מצאה חן בעיניך (ומן הסתם זה לא סתם בתחומי הלבוש) - אז זה יבטא אותך ויזואלית...
בדרך כלל אני רוצה להיות עצמי, אבל כאן אני מתלבט האם זו חולצה טובה. וכן, ברור שהעניבה מצוירת.
תחשוב
1 מה יהיו התוצאות של לשלוח הודעה כזאת,
2 איזה מהתוצאות האלה אתה רוצה
3 מה הדרכים להשיג את התוצאות האלה
4 מה תוצאות הלוואי שיגרמו מכל אחת מדרכי הפעולה
5 עכשיו תשקלל איזה מחיר אתה מוכן לשלם על מה שתעשה ותחליט מה כדאי לך
ומבחינה רגשית, לבי איתך. בסוף יהיה בסדר
אתה גם מבין את זה בשכל אבל הרגש שלך מאוד מאוד חזק ולכן אתה אומר את זה, אע"פ שזה לא מסתדר עם ההגיון הפשוט.
אגב, מצב מאוד לגיטימי, אנחנו מעורבבים בתוכנו עם רגשות מאוד חזקים.
יש הרבה פעמים שמתחילים לצאת עם מישהי אחרת וזה משכיח את המישהי הקודמת. יכול להיות שזה יכול להיות גם לך?
השאלה לגבי לחזור או לחזור היא תלויה בשאלה שאחנו שואלים בפסח "מה שנתנה הלילה הזה מכל הלילות?" ז"א מה קרה שלא אפשר אז ועכשיו פתאום זה יתאפשר?
אתה באמת לא רוצה שקשר אחר יצליח, שיכלית? זה יכול להיות הגיוני, אם אתה מרגיש שאכן פספסת זוגיות טובה, אז למה שמשהו אחר יצליח ולוותר עליה?
מצד שני צריך לראות האם קשר איתה זה דבר שמבחינה שיכלית יכול להצליח.
במידה וכן מה טוב, תנסה את האופציה הזאת שנראת טובה.
במידה ולא - זה מצריך לעבור תהליך של הפנמה.
אתה מדבר על חוסר ההדדיות בקשר, שאתה מצפה ממנה לשמוח כמוך אבל זה לא קורה. "איך זה הגיוני?" יכול להיות לזה המון סיבות. מלא. ישבתם על הדברים ביחד? ביררתם אותם? אולי בנפרד? היא עשתה ברור ביחס לקשר הזה?
מה שכן קורה לרוב, זה שיש שני אנשים, שגדלו בסביבה שמשפחתיות ואפילו אהבה הן חלק מובנה מהתפיסה החברתית, ומגיל קטן ברור להם שיום אחד זה יקרה גם להם, והם מחפשים אנשים שיכולים להתאים - אפילו בלי לשים לב שזה מה שהם עושים. ויש להם מערכת טבעית של אינסטינקטים שמיועדת בדיוק לזה. ואז יום אחד הם פוגשים אדם שאפשר להתחיל להתקדם איתו לכיוון היעד, ולאט לאט הם לומדים על כל הפערים והמוזרויות והקטעים המעצבנים, אבל יש להם מערכת אינסטינקטים שדוחקת את זה הצידה. ואז הם מחליטים על אחת העסקאות העתיקות בעולם, של אני לא אברח ממך ואתה לא תברח ממני, והם מקדמים ביחד הרבה שנים, אבל בגלל המחויבות הם מוכנים להשקיע ולפתור את הבעיות שיש, וזה בסך הכל כדאי ועדיף מאשר לפרק את ההסכם של לא לברוח.
אבל בשביל שיר זה סבבה, וככה שיר צריך להראות - להאיר את המציאות בכיוון שלא חשבנו עליו או לא הדגשנו אותו, גם אם יש כיוונים אחרים ונכונים יותר.
עלומה!אחרונהפגישה שנייה זו ממש התחלה,
אין צורך להביא ורד,
תכיר לה את עצמך,
תשוחחו קצת,
ותראו אם השיח נעים לכם...
ב"הצלחה!
וגם לא פרח אחר.
אתם די בשלב הגישוש
אם אתה מרגיש חייב להביא משו מאיזו שהא סיבה,
תביא לה שוקולד
עוד שאלה חשובה שכדאי לחשוב עליה - מה הציפיות שלה מדייט שני?
אם יש מרחק לא נראה לי שצריך ליצור קרבה בכוח, זה בדברים הללו ממש זהירות ועדינות.
נפגשתם רק פעם אחת, זה מפתיע שיש מרחק גדול בניכם?
הדבר שלדעתי עונה לכל השאלות בסטייל 'מה מתאים לעשות בדייט?" - תאקט, תאקט ותאקט.
תתחיל חשוב ע"פ הסיטואציה ותראה מה יכול לשחרר את האווירה בניכם. אין דפוס קבוע. זה נטו לפי מה שמרגישים במקום.
אתה יכול לנסות לפתוח שיחה בסגנון מסויים ולראות לפי תנועות גוף מבטים אם היא מרגישה בזה בנוח.
כדאי לא לגלוש לפסיים יותר מדי אישיים. לא ללכולם כיף לשתף דברים שהם ממש חשובים להם לאדם שכרגע זר, גם אם זה בפגישה למטרה כזאת.
מה מעניין אותה? מה מעסיק אותה? אלו דברים שכאלה יהיה לה מה להגיד עליהם ותרצה לשתף..
אם אתה נותן ורד זה סימן מובהק לכך שאתה ממש רוצה שזה ילך ביניכם.. אתה רוצה להעביר לה את המסר הזה?
ומה אם היא עדיין חוששת ולא בטוחה עד כדי כך? כנראה זה לא יגרום לה להפתח..
ואם אתה מביא משהו לאכול לעומת זאת אתה מראה 'וואי אני בחור נחמד שמביא אוכל לדייט' שזה מסר הרבה יותר עדין.
כתבתי כאן פוסט לפני קרוב לחצי שנה על הביצה בגב"ש (בזמן האחרון התחלתי לחשוב, - לקראת נישואין וזוגיות), על איך היא נותנת מענה לבדידות של הרווקים, ושאין מה למהר כל כך להתחתן או להיות בלחץ.
היה מי שהגיב על עניין דחית הנישואים שזה טעות לדעתו (בלי להתייחס לביצה עצמה, הגיב עניינית רק חבל שטען שאני ממש מסכן וממורמר והביע את רחמיו עלי)
היו מי שדיברו על החשיבות לאמלל את עצמך כל עוד אתה רווק, בשביל להגביר את המוטיבצייה להתחתן. חיפוש בן\בת זוג לדעתם צריך לבוא ממקום מצוקה.
היו מי שהגיבו שהביצה איומה ונוראית, גורמת ליאוש, לא נותנת מענה לבדידות ומסתירה את שניהם.
אז הגיע הזמן להגיב לטענות. מאז שאני בגיל חטיבה אני זוכר עד כמה הרווקות המאוחרת הטרידה רבים בציבור הדת"ל. אנשים מסוימים האמינו שזה איום ונורא ורצו להאמין שהרווקים המאוחרים אשמים במצבם, וסובלים מכאן ועד סוף השמיים במצבם הנורא. וכשהם התחילו לארגן לעצמם חיי חברה, התחילו להדביק להם סטיגמות של ייאוש, בדידות, מרמור ואסמסים בשבת. בתור מי שנמצא שם רציתי לספר שמדובר בשקר מוחלט. אף אחד לא שולח הודעה בשבת (אחרת לא הייתי מעודכן בתכניות שלהם בשבת עצמה) והרבה מאלה שפגשתי מקפידים על הלכות שבת במה שנוגע לפלטה וכדומה, ושומרים נגיעה. הם מאוד רוצים להתחתן לא פחות ממי שנמצא פה. ובנוגע לכל מה שקשור לבדידות ושמירת שבת, עשיתי פעם שבתות לבד ודווקא במצב הזה היה הנסיון האמיתי שאסור להיכנס אליו. לא פעם ולא פעמיים פסע קל הפריד בין חילול שבת שכמעט ועשיתי (כשאתה מארגן שבת לבד, כל פעם אתה שוכח משהו אחר, אם זה מזגן\פלטה\מים חמים\נייר טואלט\ שעון שבת ומאוד קל במצב כזה להדליק או לכבות את האור וכדומה) ודווקא החברה שהביצה נתנה לי עצרה הכל בזמן (ואל תדאגו, לא חיללתי שבת והיום אני ב"ה במצב הרבה יותר טוב וקם לתפילה ותיקין כמעט כל בוקר, ממליץ מאוד ) והדבר הכי חשוב. יש לי לימודים ותכניות לעבוד בכל מיני דברים בקרוב, ביום העצמאות נסעתי לאורך כל רמת גן עם האופניים והייתי במלא הופעות עד מאוחר בלילה, ובאופן כללי אני נוסע לקולנוע מתי שבא לי הולך לישון מתי שבא לי וקם מתי שמתחשק לי, ומידי פעם פוגש בחורה ששואלת אותי בדייט מיליון שאלות ומבלבלת את המח, או שהכל נחמד וזורם אבל פתאום היא מתחילה לשחק משחקים, וכבר התחלתי להיכנס לראש של אולי להישאר רווק וזהו. חסר לי משהו בחיים שאני צריך לתת לבנות לבלבל לי את המוח? ומי הציל אותי מהסכנה בזמן? דווקא הביצה. דווקא האנשים היקרים האלה, שכמוני יכולים לעבוד שעות נוספות, לעשות המון כסף ולטייל בחו"ל בלי לדפוק חשבון לאף אחד, אבל משום מה, באופן שנראה לי מאוד מוזר, הם מאוד רוצים להתחתן. בזכותם הבנתי שרווקות זה נפלא... אבל ממצה את עצמו באיזה שהוא שלב. וכדאי לעבוד על איך לצאת משם, כי זה יכול לקחת שנים רבות, כמו שקרא להם, ולא כדאי לדחות את זה בלי לדעת כמה זמן זה יקח ומתי זה ייגמר.
יש מי שיגיד שבלי הביצה הייתי בודד ומאוד רוצה לצאת מזה ומאוד רוצה להתחתן, אבל לדעתי זה טעות. אני רוצה לצאת עם בחורה שתפגוש גבר ולא סמרטוט רצפה, או אולי יותר מתאים לומר נייר טואלט משומש (וכן, אני יודע שיש אנשים שיגיבו לי על מה שאני כותב פה שאני צריך לעבוד על המידות שלי ולהוריד את האגו אחרת לא אתחתן או שאסבול מאוד בזוגיות שלי). ויכולתי למצוא פתרון אחר. למצוא שותף אחר שלא נוסע להוריו לעיתים כה קרובות, ואגב זה ממש חבל שצעירים דתיים לא מארגנים שבתות כאלה לעצמם והיו יכולים להכיר ככה אחד את השנייה, ולעשות את זה לפני 30+. בכל אופן, הביצה עשתה לי רק טוב.
בטח חלקכם אולי ישימו לב שקיבלתי חינוך על כך שרווקות מאוחר זה איום ונורא והרווקים המאוחרים הם אנשים רעים מאוד ותוהים איך החינוך הזה לא חדר אלי, מוזמן להיכנס לפוסט הזה בצמ"ע ולראות מה אני חושב על החינוך שקיבלתי ועוד הרבה פה קיבלו חינוך דומה להערכתי. ממליץ לכל אחד לקרוא : הצילו...!! כל העולם שגדלתי עליו שווה לבלוף אחד גדול!!!! - צעירים מעל עשרים
(האמת שפעם היה בי חלק קטן שהושפע מהחינוך המטומטם הזה וגרם לי לכתוב את הפוסט המפגר הזה: הציעו לי בחורה בת 24 - לקראת נישואין וזוגיות אבל בביצה פגשתי אנשים רווקים נפלאים בגיל מאוחר והבנתי שהכל בלוף)
בטח חלקכם לא מבין והרי בפוסט הראשון על הביצה כתבתי בסוף שאני לא מרוצה??? תתעלמו. פגשתי שני בנות שהתנהגו מאוד בעייתי והן לא מייצגות את הרווקות המאוחרת בציבור הדת"ל (לא משנה מה הסיפור שלהן) ואחת מהן התנהגה באותה שבת באופן מאוד חריג מאיך שהיא מתנהגת בדרך כלל, כלומר באופן טוב וחביב.
ובשורה התחתונה, כל מה שסיפרו לכם אי פעם על ביצה\רווקות מאוחרת או על חרידים שמאלנים ערבים, אני מתחנן בפניכם, תשכחו הכל והכי מהר שאתם יכולים. מקווה שמה שכתבתי כאן מעומק הלב יכנסו ללב שלכם.
