פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 513)

ריח מסריח לא נראה לי שהייתי מצפה..
אבל כל שאר הדברים הנוראים האלה?? אם יש לי טיפה קירבה וחיבור אליו אני אראה לו מה זה.......

שיגיד כל מה שהוא יודע
ואני אחליט אם זה מתאים לי או לא

...

לגופו של עניין
ב.ג.ד כן

ז- אין קשר בין הדברים

לגבי ז, קשר בין מה למה?

השאלה נשאלה על מצב שהוא לא נורמלי לחלוטין, אבל חיים איתו בלי מורכבויות גדולות מידי חיים מלאים ועשירים.

י. לקות בולטת - כמו פזילה, צליעה, גמגום, צלקת גדולה על הפנים. 

א. אם שואלים
ה. וח. ברור שהשדכן לא יגיד, אבל נתקלים בזה כדאי לעדכן את השדכן שאולי ידע להעביר לו את זה בצורה נעימה.
ט. לא חושב שמישהו יכול לקבוע דבר כזה למישהו אחר.
כל השאר זו בחירה של כל אחד אם לשתף את זה לפני הקשר, בתחילתו או לאחר היכרות טובה. השדכן צריך לכבד, או שלא ישדך.

אם עניתם לא על אחד מהסעיפים,

האם הייתם מצפים שהאדם עצמו יגיד לכם, ואם כן - באיזה שלב של הקשר?

דייט ראשון? שלישי? מתקדם?

א. אם זה ממש ממש קיצוני, אני כן מצפה שהשדכן יאמר.
ב. לא. שהאדם יאמר לי בעצמו, ובקצב שלו. (אלא אם כן זה אמא או אבא, ואז כדאי שהשדכן יאמר כדי למנוע מקרים לא נעימים).
ג. יהיה נחמד לדעת... אבל הכי חשוב שייראה בעיני תואם (כבר עכשיו בהווה) מבחינת שאיפות ורצונות, בעבודת ד'.
ד. אם הוא במגמה של עלייה והתקדמות, הייתי רוצה שיספר לי בעצמו, שוב- בקצב שלו, מתי שנוח לו ומרגיש לו בטוח לדבר על זה... ולא שהשדכן יאמר. אם הוא כרגע עדיין במצב לא משהו, הייתי מצפה מהשדכן שיאמר משהו. אם זה בן משפחה אין צורך שהשדכן יאמר.
ה. שהשדכן יאמר כדי שאדע להימנע, ולא יציע לאותו אדם לפני שהוא יטפל בעצמו...
ו. אם החלים מסרטן, ועכשיו אין משהו, הייתי מצפה שהאדם יאמר לי בעצמו, בקצב שלו וכו' וכו'. אבל אם אצל אותו אדם הנושא לא רגיש כל כך והידיעה שחלה מוכרת לכולם, אפשרי שהשדכן יאמר.
ז. תלוי באיזו רמה, אבל רצוי שיהיה את המידע הזה קודם, שלא יהיה הלם כשהצד השני פתאום יגלה.
ח. כן הייתי אומרת. אלא אם כן הם חברים טובים וכו' ולא נעים...
ט. לא אומרת, יש אנשים שזה יכול להתאים להם ויהיו מוכנים להתחתן אם מישהו שלדעתי לא בשל ובוגר מספיק כדי להקים בית ומדייקת ל-לא מספיק בוגר בשבילי, בלבד...

א,ב,ג,ה,ז,י - נשמע שאתה מדבר על דברים קיצוניים/לא שגרתיים, אז כן הייתי מצפה שהשדכן יגיד לי.. (לאו דווקא שאפסול אבל עצם זה שלא ידעתי יכול להרתיע)
ד, ו - אם זה המיועד הייתי מצפה שיגיד אם זה בן משפחה לא (וכן מצפה שיגיד בעצמו כשמרגיש בנוח (/שלישי רביעי)).
ח - אם זה פגע בי אז כן אגיד אם זה סתם חוסר מודעות אז לא.
ט - נראה לי שאין לי אפשרות כל כך להחליט מי בשל ומי לא.

לעניות דעתי, אם מדובר במוות פתאומי לחלוטין כמו תאונת דרכים, מה יועיל המידע המקדים הזה?! אין לכך שום השלכה גנטית.

שעבר על הבן אדם דבר כזה. גם כדי לא לפגוע ולדעת לגשת בעדינות, וגם כי זה משהו משמעותי..
שאדע שהוא מתמודד עם הדבר הזה.
למרות שאני לא הייתי מצפה שיאמרו. לדעתי זה צריך ממש להגיע ממנו. אבל מבינה את הרצון לדעת..

אגב, סתם משהו שאולי כדאי להעיר: החברה כיום מאוד ביקורתית. וחבל. זה קצת שטחי להסתכל על בן אדם כאוסף של פרטים, בלי לנסות לראות אולי קצת גם מהצד שלו..

שצריך לשמוע את זה ממנו, ולא כעוד פרט טכני עליו.

ואז לדעתי חשוב לדעת... אבל אם מדובר באח, מה יועיל המידע המקדים על זה?

לדעתי אם מתפתח קשר רציני, בנחת ובזמן שנראה מתאים, אפשר לספר לצד השני על האובדן. אבל לבוא עם הידע הזה לפגישה הראשונה? באמת שאני לא מצליחה להבין במה זה יתרום. להפך, כשמספרים לצד השני מלכתחילה, יש כאלו שיבואו בגישה רחמנית כזאת וכל מיני סטיגמות על אנשים שעברו אובדן וזה הכי לא מתבקש. בבחירת בן זוג צריך לנטרל את זה ולהחליט שיכלית אם יש התאמה. בגלל שהיא/הוא עבר אובדן זה אמור לשנות משהו בהחלטה? וואלה לא חושבת. ושוב, אני מדברת על אובדן של אח/ות ולא הורה שאז לדעתי כן חשוב לדעת מראש כי זה חלק מהדיבור..

(אצל אחים שכולים אני באמת לא יודעת איך זה.. גם לא אצל יתומים אחרים. עונה רק בשם עצמי)

 

אני תמיד מבקשת ממי שמשדך שיספר קודם שאין לי אבא. שלא יהיה איזה אי נעימות.. שידע מראש למה שהוא בא.

מנסיון העבר אני גם מבקשת לספר שאבא שלי התאבד. שלא ישמע את זה פתאום בדייט וייבהל.

אני לוקחת בחשבון את זה שאנשים יכולים לפסול אותי על הפרט המפגר הזה כי אנשים פוסלים כל אחד שקשור למילה התאבדות. ואני לוקחת את הסיכון הזה.. זה עדיף לי.

הדייטים הראשונים שהיו אחרי שזה קרה היו כ"כ מביכים כשאנשים גילו את זה ממני (כי אם הם שואלים איך הוא מת אני אענה את האמת. אני לא בורחת מעובדות ולא מתביישת בזה. זה מה שקרה וזהו..)

 

האמת? ני מבקשת שיודיעו קודם, לא בשבילי. בשביל המדוייט..

אם הוא ישאל אותי על המשפחה שלי ואני אגיד לו אז ככה אמא עובדת פה ושם אבא מת לפני שנה הוא יהיה מובך ברמות..

תחשבו עליכם אם אתם יוצאים עם מישהו ופתאום ככה הוא אומר אבא מת.. (אלא אם יש לכם בשבילי הצעות לעשות את זה נחמד יותר.. בעיקרון אין בזה ככ הרבה נחמד מה לעשות)

ועוד יותר.. אם הוא כזה עוד מסתדר מהפדיחה הראשונה.. ואז שואל איך.. ואני מספרת שהוא התאבד (לפרט איך? ) הוא בכלל יאבד את זה.. כבר קרה לי.. בחורים לא ידעו איך להגיב.. הם היו ככ נבוכים (חמודים חלק היו נבוכים בשבילי ואני כזה אה לא זה בסדר.. חח מה הם רוצים אני לא גיליתי את זה הרגע כן?)

חלק התחילו לגמגם.. חלק עברו נושא כמעט בהפגנתיות בצורה מביכה.. והקש ששבר את גב הגמל ומאז אני מבקשת שיודיעו מראש היה הבחור שהתחיל לדבר על זה.. אז מה למה הוא התאבד.. הוא אמר לכם לפני זה שהוא מתכנן את זה.. מה את חושבת על התאבדויות.. אחי פליז תסתום את הפה אין לי מה לענות לך עכשיו..

 

בקיצור. זה הסיבה שלי ואני מניחה שיש עוד יתומים שמזדהים עם זה.. שידע מראש למה הוא מגע ולא יקלוט את זה במבוכה במהלך הדייט.. תאמינו לי לא נעים לשני הצדדים.

א. כן
ב. אין צורך, על כל מקרה.
ג. נחמד להגיד אבל לא חובה
ד. של המיועד כן, משפחה לא
ה. לא הייתי מצפה שיגידו... אבל כמובן שהייתי שמחה לדעת מראש
ו. לא
ז. לא
ח. תלוי מי משדך, הייתי ממש נזהרת מלה''ר
ט. לא יודעת

בתור מתמודדת
ההוראה *ההלכתית* שאני קיבלתי היא להגיד מפגישה 3.
כדי לא לחסום מראש דייטים. כשרואים את האדם ושומעים ישירות ממנו, זה פחות מרתיע.

(נחמד שהגדרת את זה בתור דבר רפואי כמו סכרת...)

אגב עם בעלי קרה דבר מעניין
שהוא ידע מראש שיש לי ocd
וזה דווקא היה יתרון.

מעבר אולי לשיפוצים קוסמטיים חסרי משמעות של הצעה אסור לו להונות אנשים.

בנוגע לסעיפים שהבאת ההנחה שלי היא שבד"כ השדכנים לא יודעים את כל הפרטים האלה,כי משודכים רוצים הצעות ומסתירים.

במידה והמדוייט לא יהיה גלוי ויספר על ההתמודדויות שלו ובמיוחד אלו שיש להן השלכות על העתיד המשותף עם בן הזוג בכללם כל סוגי המחלות הרציניות- נפשיות וגופניות בזמן סביר ואסתבך בקשר מיותר ובעייתי- כן, אכעס מאוד על השדכן שידע,הסתיר ובכך טמן לי מלכודת.

משקל וגובה חריגים-אני לא חושבת שאבוא בטענות לשדכן אבל אדע להבא לא לסמוך עליו יותר אם יסתיר.

(כאן המקום לומר שאני מבינה גם את הקושי של המדוייט והרצון שיתנו צ'אנס ולכן אני לא מצפה שיספר הכל כבר בפגישה ראשונה 

יחד עם זאת להמתין מעבר לפגישה 4-7 לדעתי גובל בהונאה.)

שנה בריאה!

אלא אם אילוצי הזמן גורמים לכך שיש פער גדול ואז כן כדאי לדבר

ובעיקר זה תלוי באינטראקציה כל פעם מחדש

אבל גם שבוע זה הרבה

ותזכרי שיש גם צד שני, ואם יש לכם דרכים שונות לפתח קשר, אז גם הוא צד בענין (ואת רוצה שהוא יהיה צד בענין).

 

האמת היא שאני לא לגמרי מבין את מה שאת כותבת - לא מה הם הרגשות שאת מתארת של אחרי דייט ראשון (זה מאד תלוי את מי פוגשים, איך הקשר נוצר, ועוד המון דברים), ולמה לדבר בין הראשון לשני הורס אותם...

אני מניח שאני לא היחיד שלא מבין את זה, ולכן אני מתחבר יותר למה שאת מתארת שהבחורים שפגשת עשו... אולי צורת חשיבה גברים מול נשית, אולי סתם סגנונות שונים

 

מה שכן, זה נכון שבמיוחד כשלא מספיקים להכיר כל כך בפגישה הראשונה, כדאי שהפגישה השניה תהיה יחסית מספיק קרובה. סוג של מסלול המראה. אבל אם מסיימים מסלול המראה בסיסי בפגישה הראשונה, ממש אין סיבה לא לנהל שיחות מאד מלאות וטובות מיד אחרי. יצא לי לנהל שיחות עמוקות ואישיות מאד עם בנות אחרי פגישה אחת (וכאלה שזה לקח הרבה יותר זמן)

ראשית לגבי העניין של שני הצדדים בעניין. וודאי שיש פה שני צדדים, אבל בהתאם לכך יש עניין לנסות להתחשב בשניהם. ולכן אם הוא רוצה לדבר בטלפון ואני לא אז נראלי שצריך למצוא איזשהו אמצע ולא להתחשב רק בו (או רק בי)

לגבי שאלתך השניה אני אנסה להסביר.
בעיני קשר נבנה בפגישות. טלפון הוא אמצעי לשמירה על קשר ולא ליצירת קשר.
כשאני מכירה חברות חדשות, סביר להניח שניפגש כמה פעמים, ואז אחרי כמה פעמים אנחנו נרצה כנראה לשמר את הקשר ונעבור גם לפלטפורמות אחרות.
אני לא משווה בין קשר עם חברות לקשר עם בחור, רק רוצה לקחת את העיקרון, ששיחת טלפון (בעיני, חשוב להדגיש) נועדה לחזק קשר קיים ולא ליצור קשר.

יכול להיות שאתה בחור מיוחד והבחורות שנפגשת איתן מיוחדות והצלחתם אחרי דייט ראשון להגיע לשיחת טלפון עמוקה.
אני גם אחרי שלושה חודשים של קשר את שיחות העומק העדפתי לשמור למפגשים איתו, לראות את הבנאדם בעיניים ואת מה שהוא לא אומר יותר ממה שהוא אומר, ושיחות הטלפון היו בעיקר על איך עבר לנו היום.
ולכן יש בזה משהו שמרגיש לי מאולץ, לדבר עם בנאדם על איך היה לי היום או על נושאים שטחיים אחרים. עוד לא הספקתי להכיר אותו. בסה"כ נפגשנו לכמה שעות וזה לא טבעי לי לשתף אותו כרגע באיך עבר לי היום.

התחושה שנוצרה לי במקרים שהזכרתי, היא שהדייט זרם, ויצאתי ממנו בתחושה טובה ואז הגיעה שיחת טלפון שהרגישה לי מאולצת יותר וככה במקום להשאר עם הטעם הטוב שיצאתי מהדייט נשארתי עם הטעם הפחות טוב של שיחת הטלפון.

לא הבנתי אם האמירה שלך לגבי המרחק בין הפגישות הייתה לגבי הסיפור שלי שעם הבחור הראשון שהוזכר היה רווח של כמעט שבועיים, כי אם כן פספסת את המשפט שזה היה בשל אילוצים טכניים, וזה לא הפריע לנו להמשיך לצאת אח"כ עוד שלושה חודשים ולדייט השני להיות לא פחות טוב מהראשון.

לא התחברתי לדימוי של מסלול ההמראה. אבל אם אנחנו כבר בעולם התעופה, אני מסתכלת על דייט ראשון כעל הביקורות בכניסה לשדה התעופה. צריך לעבור את זה ולרצות להמשיך כדי להגיע לדייטים הבאים שהם מסלול ההמראה שציינת.
ולכן, בגלל שבעיני עוד לא המראנו, אין סיבה להמשיך להחזיק את המטוס באוויר בכוח. פשוט כי הוא עוד לא שם.


ולסיום אני אגיד שבאופן אישי אני פשוט לא אוהבת לדבר בטלפון, עם כל בנאדם.
גם כי אני פשוט מעדיפה מפגשים, זה אמיתי הרבה יותר, וגם כי אני פשוט לא אוהבת. לפעמים אין הסברים לזה.
יש אנשים מעטים שאני מדברת איתם בטלפון.

מתוקף העובדה הזאת רציתי להבין האם ה"בעיה" של התחושות שנוצרות לי בעקבות שיחת טלפון בין הדייטים, היא רק שלי או שגם אנשים אחרים, שהם בסדר עם שיחות טלפון באופן כללי, חושבים ככה.

לעשות משהו שהוא לא נעים לך אבל כמו שאמרת צריך למצוא משהו באמצע אז איך עושים את זה?
וגם אישית אני מרגיש הרבה פעמים שעולם הדייטים הוא משהו מאוד מאולץ שעושים כדי להגיע לשלב של קשר... תמיד יהיו את רגעי השתיקה ונסיון לפתח שיחה... זה ממש מאולץ. במצב אחר לא היינו עושים את זה.. אז זה שזה מאולץ לא אומר שזה לא נכון.

אני חושב שיש כמה סוגים של אנשים ולכן אין באמת חוקים של מה נכון ומה לא...

אני אגיד שאחד הקשרים הרציניים שלי התלבטתי אם לשלוח הודעה אחרי הדייט להגיד שנהניתי ושתודיע לי שהיא הגיעה הביתה בשלום. ואז רץ לי בראש מה היא תחשוב?? אני לוחץ? רגע רק השניה נפגשנו וכו.. קיצור מלא מחשבות.. וסתם.. בסוף אמרתי שאהיה עם האמת של הרצון שלי ולכן שלחתי הודעה. וההודעה הזאת גרמה לה דווקא לצאת איתי עוד פעם (לעומת מה שחשבה אחרי הדייט שהיא רצתה לחתוך. והיא לא הסכימה ךהיפגש מאי נעימות אלא ראתה את זה בתור משהו חמיד או משהו כזה , כבר לא זוכר מה היא אמרה חח)
כמובן שהיה למישהי אחרת מלחיץ אבל בסדר. אני חושב שאדם צריך להיות נאמן ואמיתי עם עצמו בלי לחשוב על יותר מידי חוקים. וכמובן לעשות בחירה שתתאים לשתיכם. ואם לצד אחד זה יותר מידי או קצת מידי, אז לשתף.. ויכול להיות שזה לא מתאים אבל לפחות תדעו את זה ולא סתם במחשבות...

אם יש משהו שאפשר לעשות קצת פחות מאולץ זה נחמד.

אין לי בעיה עם הודעה אם הגעתי הביתה, או אם יש שבת באמצע אז שבת שלום.
אני לא אומרת להעלם לחלוטין ולהפגש רק בדייט הבא.

פשוט אני גם לא רואה לנהל שיחה של ארבעים דק' עם בנאדם שאני עוד לא ממש מכירה.

כמה נקודות שהעלית: כמובן ההמלצה לצופף פגישות בתחילת קשר לא דיברה על המקרה שלך, כתבת שזה היה אילוצים טכניים. יצא לי מקרים עוד פחות נוחים (שבועיים מהטלפון הראשון עד לפגישה).

 

מה שכתבתי על יכולת לנהל שיחות עמוקות בשלב מוקדם - כן, אני אכן פוגש בנות מיוחדות מאד. יכול להיות שלחלק גדול מהן היה "כשרון" של ליצור שיחה עמוקה בטלפון. אבל התרשמתי שזה לא כל כך נדיר.

 

באופן טבעי גם אני לא אוהב לדבר בטלפון, לקח לי כמה שנים להכנס לזה. שלא תצטרכי, אבל תדעי שזה דבר שמגיעים אליו. ובכל מקרה אחרי שתתחתני תוכלי לנהל שיחות עם בעלך (כשלא שניכם בבית) וקרובי משפחה אחרים וחברות. כלי ששוה לרכוש.

 

---------------

 

והחלק המהותי יותר, להבנתי:

הדימוי של מסלול המראה - זה דימוי שמתייחס לשני שלבים בקשר. הראשון הוא יצירה של הקשר והשני הוא ניהול של הקשר.

בשלב הראשון, אנחנו לא יכולים לנהל שיחה כי אנחנו לא יודעים מה נושאי שיחה שיכולים להיות משותפים, אני לא יודע איזה דבר שאומר פוגע במקום שלא הייתי צריך להתקרב, ועוד. השלב השני הוא סוג של "חברות", אנחנו נפגשים כדי שיהיה כיף ביחד וכדי להפוך את הקשר לחזק יותר, משמעותי יותר ועמוק יותר. בשלב הזה (שיכול לקרות לפחות באופן חלקי כבר אחרי פגישה אחת) שיחות טלפון ארוכות הן דבר הגיוני. 

ובעיני דייט ראשון הוא ממש לא הביקורת. הביקורת זה כשקראתי את הפרטים, דיברתי עם מי שצריך, והחלטתי שאני הולך על זה. ברגע שקיבלתי מספר טלפון ואישרתי שאני הולך להתקשר אליה, אני בקשר במאה אחוז.

אז אני חושב שיש ביננו הבדל מהותי, ולכן לא הבנתי אותך.

 

בקשר ל"שני צדדים בקשר" - את הצד שלך הצגת, אבל הצגת כאילו את תמהה על זה שבחורים לא מבינים את זה. לכן ציינתי שהם (וגם בנות שיצא לי לדבר איתן על הנושא) חושבים ומרגישים אחרת. אז אם לא תגידי, הם לא ידעו. הם יתנהלו כמו שטוב להם. ואז את יכולה לספר להם מה נוח לך (לא יודע אם הייתי מספר להם שהם בסך הכל עברו את הביקורת אבל עדיין לא "בקשר"), והם אולי יגידו שהם מעדיפים אחרת, ותמצאו דרך אמצעית שנוחה לשניכם. יצאתי עם בנות שהיה חשוב להן לנהל את הקשר בדרך מסוימת ולי היה חשוב דרך אחרת. כרע זכור לי מקרה אחד שהיה לה נורא קריטי משהו מסוים אז קיבלתי את זה, ופשוט השלמתי עם זה שאחד הכלים שאני משתמש בהם כדי לפתח את הרגש יהיה חסר (וזה היה אחד הקשרים הטובים שלי, אם מעניין. זה שמשהו עוזר לנו לא אומר שלא נוכל להסתדר בלעדיו)

כנראה שלא נסכים וזה בסדר שכל אחד מתייחס לקשרים שלו בצורה שונה ויש לו דרך שונה לבנות אותם.

לא האשמתי את הבחורים על זה שהם לא מבינים את זה. חלילה וחס.
באתי לשאול האם המחשבה שלי לגיטימית או שאני היחידה ששיחת טלפון בין הדייטים הראשונים מפריעה לה.

ומהתשובות כאן ניכר שכמו כל דבר בערך- זה אינדוודואלי

זה ממש תלוי בן אדם. אז אם זה מה שמרגיש לך שטוב, אחלה.
לדעתי (מקצת ניסיון שהיה לי) חושב שיש הבדל בנושא בין בנים לבנות. מה שאת מרגישה מאוד מובן..
כשיש מרחק מאוד גדול (יחסית) בין הדייטים הייתי חושב שכן יותר מתאים לדבר כדי שבכל זאת ישאר חיבור בין הפגישות.

אם את רואה שזה פחות מתאים לך, לגיטימי להראות או להגיד שזה פחות נוח לך. הצד השני לא ידע מה מתאים לך (כי באמת כל אחת רוצה משהו אחר..) בלי שתגידי לו או שיהיה לו ניסיון מפעמים קודמות.

אני חושבת שפשוט לקח גם לי זמן להבין מה מתאים לי ורק אחרי המקרה השני הבנתי שיש פה משהו שחוזר על עצמו, ולכן החלטתי שמעכשיו אני אגיד את זה.

וזו היא ההתנהלות וההכירות היא בשיחות כל יום

 

באמת שאני לא מבינה את אלה שיכולים לא לדבר בין פגישה לפגישה ואחרי חודש/חודשיים להחליט להתחתן- על סמך מה, איזו הכירות כבר יש ביניהם

לא דובר פה על לא לדבר בכלל בין דייטים.. וודאי שזה נצרך ומעבר לזה, מגיע השלב שבו רוצים בזה.
דובר ספציפית על הזמן בין הדייט הראשון לשני

אני נשואה ב"ה, ומה שלמדתי הוא שהקשר מתחיל עוד בשיחת הטלפון הראשונה

ואפילו בהודעה הראשונה, וכבר לשם צריך לבוא מתוך כוונה רצינית לקשר ולהיכרות

 

כשאני קוראת את מה שהיא כותבת זה נשמע לי כאילו משהו עוצר אותה מלהגיע למקום הזה, של קשר רציני

אז למרות שהיה נחמד, היא דוחה את זה במקום ללכת על זה

הקשר מתחיל כבר מהטלפון הראשון, אבל ברור שיש הבדל וההרגשה משתנית ככל שהקשר מתקדם. יכול להיות שבשלב מוקדם יותר יהיה פחות נוח מדברים שמרגישים מתקדמים מדי. (ובנינו, סה"כ מדובר על פגישה ראשונה-שניה..)

במה יקדמו אותך תוצאות הסקר?

הקושי הוא כמובן (כמו שקרה לך) כשלצד השני יש מינון שנכון לו. וכאן מאד חשוב למצוא את שביל הזהב לשניכם.

 

לגבי התגובה שלך, חבל שאת נותנת לזה להוריד את החשק שלך לדייט הבא. יש לך יכולת  להיות מושפעת בצורה שונה מהטלפון. הרגש השלילי הוא תוצאה של הפרשנות הפנימית שנתת למעשה, לטלפון שהוא הרים יום אחרי דייט 1. 

כדאי לך לעבוד על המקום הזה בנפש שמוריד לך ממנו, מבעס אותך ומוציא חשק. כי חשוב כ"כ לבוא לדייט עם לב פתוח, וזה קשה כשאת מבועסת עליו... 

נפגשנו יום כן יום לא והיום לא הזה היה הרבה מידי זמן בשביל לא להיות בקשר - אמרנו את זה אחד לשני כבר בדייט השני... ואנחנו חיים ביחד ובאושר כבר כמה שנים ולא מסוגלים להיות לא בקשר יותר מכמה שעות (ורק כשזה חובה) 😝

כנראה כשתמצאי אותו תביני😍

זה ממש לא מתכון יחיד
ויש, סיכוי גדול שהיא ואחרות יתחתנו בלי להבין את זה...
יהיה להן קשר מעולה עם בן הזוג, ויקח זמן עד, שירגישו רמת חיבור כזו.
או לחילופין בתוך קשר הנישואין המצוין תהיה להם נפרדות גדולה ודווקא הזמן ללא היחד יחזק את האהבה והחיבור...
כשאת מציגה את הקשר כדרך אחת בלבד, זה יכול למנוע מהרבה בנות להרגיש בטחון בקשר שלהן, שנבנה אחרת.

אנחנו נפגשנו בערך פעמיים בשבוע

לפעמים היו שבועות שיותר, כשהתאפשר

ודיברנו כל יום

טאקט, אינטואיצה זה שם המשחק

ובקרבה שלי אליה..
לא ממש יצא לי, חוץ מפעם אחת פנים מול פנים שלא היתה אפשרות אחרת חוץ מלהגיד שלום.. אה וגם פעם אחת שריחפתי ממש ואם היא לא היתה אומרת לי שזה לא מביך לא הייתי שמה לב ⁦⁩ אבל זה היה כשהייתי קטנה יחסית, אז זה הגיוני שלא ראיתי

בגדול, אני לא בקטע להביך אף אחד.
מקסימום שלום עם היד, אלא אם כן היא יותר זורמת.

לך שזה לא מביך בציניות?

ו... אני צריך - לקראת נישואין וזוגיות

לא, היא אמרה את זה ברצינות. שאני לא צריכה להתפדח כי פגשתי אותה באמצע דייט.

זה היה מיקום גרוע כמעט כמו לעשות דייט בכניסה לאולפנא, אז הפדיחה שלה לגמרי.

מה הקשר לריחוף?

ריחפתי איפשהו, אולי דיברתי עם חברה, לא זוכרת. והיא אמרה לי שלום ובכלל לא שמתי לב שהיה שם בחור לידה. ואם היא לא היתה אומרת לי שזה לא מביך, לא הייתי שמה לב לזה בכלל..

עכשיו ברור?

לפחות נראה לי ⁦⁩

זה קטע שלכן לכתוב לא ברור כאילו אנחנו אמורים להבין מההקשר
זה לא דיבור, אוקיי

אתה נוטה לא להבין מה אנחנו אומרות..
לא מבינה מה היה לא ברור בסיפור..

אבל זה טוב, אתה מעודד שיח ותקשורת. ככה תוכל לתקשר טוב יותר עם אשתך.

את מנתחת אנשים זה ישפר את הביטחון עצמי שלך לפגישות ⁦⁩
סתם סתם
זה מסוג הדברים שאחרי שאת מסבירה אני מבין את מה שכתבת בהתחלה
אבל מלכתחילה לא, את בונה על זה שאת מדברת עם מישו שמכיר אותך ומבין את הסגנון שלך ושל ההקשר

אבל גם תלוי עד כמה אנחנו קרובות...
פעם ישבתי עם בחור בדייט, וראיתי חברה כמה מטרים לידי בדייט.. הלכתי לומר לה שלום, היה ממש נחמד חח מאז אנחנו מדברות יותר
לא לפתח שיחה כי בכל זאת הם עכשיו ביחד, אבל לומר שלום זה ממש משמח, שהבחור יכיר קצת את חברות שלה

ואחרי זה אם היא מעוניינת - נצחק על זה ביחד

אם הוא לא ראה אותי אז נעלם משם לפני שישים לב, אם ראה אז אומר שלום יפה ומתנדף לי (ולא מזכיר את זה עד שהוא יזכיר).

 

ולמה ככה?

קודם כל בשביל הפרטיות, אני לא צריך לדעת מה שהוא לא רצה לשתף מיוזמתו.

דבר שני כי אני לא יודע איך הוא ירגיש ואם זה יביך אותו, ובאמצע דייט עוד יותר לא מתאים להתקיל.

 

וסיפור:

בדייט הראשון שלי אי פעם ישבנו בעיר העתיקה ודיברנו לנו בנחת, פתאום אני רואה ממרחק קצר בחור אחר מהישיבה שגדול ממני באיזה 15 שנה גם הוא בדייט מגיע לכיווננו, הוא ניגש אליי בשיא הביטחון נותן לי חיבוק וצועק "הופה, גדיים נעשו תיישים...".

שאתם באמצע דייט עם חבר/ה שלה? אותו דבר?

למי אני צריך להביא דין וחשבון ? רואה חסר אומר שלום מה נשמע? לומדים בפגישה

אם יקרה כנראה שלא אעשה כלום

שאת יודעת טוב מידי איפה להיפגש ⁦⁦⁩

ואם זה דייט מתקדם יותר אז אפשר לזרוק אפילו עוד מילה או שתיים

טוב'.
היינו במצב בדיחא דעתיה.
מצטער על זה.

רוב החברות מחליפים מבטים מחייכים וממשיכים...

אם זה כבר פגישה מתקדמת וזו חברה קרובה אז כן אעצור ואחליף כמה מילים..

בד''כ אמרתי שלום קודם כדי לשבור את המבוכה..
במקרים שבהן שתינו היינו בדייט, יותר מסובך.. לפעמים שלום מרחוק/ חיבוק/ לוחשת בהצלחה באוזן
ואם זו אחת קרובה, אח''כ מתכתבות כמובן;)

מה שהיה מפאדח יותר זה שהבחור פגש חבר שלו.. נראלי בנים עושים יותר פאדיחות בקטעים האלה..
והפאדיחה הכי גדולה זה שפגשתי במהלך דייט 2 בחורים שנפגשתי איתם.
עם אחד מהם נפגשתי שבוע קודם לכן ומסתבר שהוא למד בכיתה עם המדוייט דאז.. הוא אמר לו שלום וממני ברח כי גם הוא היה בדייט 🙈😌
באותו דייט אגב פגשתי אח של הפר''ח שלי בחור צעיר שהחליט לצעוק בין כל החבר'ה שלו: הופפה מיזאתת, מחכים לשמוע מזל טוב!

לסיכום הפגישה, הבחור החליט שאני מפורסמת.

(וככה גיליתי שנפגשתי עם 4 שלמדו באותה כיתה בישיבה התיכונית,נסתרות דרכי ה'!)

ואם זו חברה טובה ואני יודעת שהם יוצאים וכו, אז ישמצב שיהיה גם מעבר.
קרה לי לא פעם שפגשתע אנשים כשהייתי בדייט, ועצרתי ודיברתי איתם גם לפעמים..
לא רואה סיבה שלא.

שלהם, שאם לא נעים להם אז שלא יובכו

אבל זכורני מקרה זכור לטוב

ליד המרכזית ירושלים ראיתי חבר מהצבא, קסם של בחור שלא ראיתי תקופה
בתחילה ניסיתי להתעלם ואז הוא עשה לי שלום קטן והחזרתי לו נפנוף וחיוך והלכתי

אבל מרלין הגדול לא ראיתי אותו יותר משנה
מפה לשם חזרתי לאיפה שעמד, עמדתי במרחק בטוח מאחורי הבחורה (כך שהוא רואה אותי והיא לא), וקיפצתי במקום ועשיתי לו פרצופים

היה כיף

והוא נשוי היום!

לא אליה |תוהה|

אם הוא מהזורמים - אגיד שלום. אם אני יודע שזה קשר ממש מתקדם, אפילו אתעכב טיפה...

אם זה חבר שיותר מתפדח או קשר ראשוני, אתעלם או אנופף בעדינות

זה פאדיחה

בכל אופן, אצלי, רק אחרי שהרגשתי שאני אוכל להיות בקשר עם בחורה אחרת בלי שהקודמת תהיה שם ברקע, הייתי מוכן להמשיך.
זה לקח זמן. לתת לכל הרגשות והזכרונות לשקוע. לא שהם נעלמו אבל כן לתת להם לשקוע שלא יתפסו מקום גדול מדי. והזמן עושה את שלו..

כזאת וכזאת אז תרצה לצאת איתה

זמן כדי שארגיש שאם המישהו הבא לא יהיה בעלי זה לא יפזר את הריסיסים מהקשר הקודם שעוד הצלחתי לשמור קרובים אחד לשני.

וזמן שנתן לי להבין וללמוד ממה שהיה.

ועוד קצת זמן עד שתגיע הצעה שתעשה לי חשק לפגוש את הבחור ולחשוב שוב על דייטים.

זהו בגדול. אבל זה ממש ממש סובייקטיבי ⁦⁩

אנחנו לא רוצים שדברים יתפזרו לרסיסים כי בעצם זה אומר שהדבר נשבר. אבל מה הרעיון לשמור קרוב את הרסיסים שנעשו כבר?

חנן מי שאתה, וצריך לבנות את עצמך מהם (כי אין חומר אחר..). אם הם מתפזרים רחוק קשה יותר לאסוף אותם, לוקח יותר זמן ועבודת הבניה קשה יותר.

צריך למצוא את הנביעה הפנימית של השמחה. זה משהו שצריך להתעקש עליו וזה מה שבאמת יאחה כאב של שבר

ומתוך מחשבה והתייעצות, אין באמת משהט שאפשר להצביע עליו ולומר- הנה הגיע הזמן.
מאמינה שצריך לראות שיציבים ולא כל דבר מערער ואז אפשר להתחיל להתקדם.. גם אם מביאים מורכבות קצת לקשר חדש זה לא סותר.

האמת זה נשמע קצת מוזר מה שאני כותבת.. אבל מנסיון. ואפילו אנשים מקצועיים אומרים ככה בדכ..

ואפילו פעם שמעתי על בחור שחודש אחרי שביטל אירוסין הכיר את אשתו..

לא יודע אם זה סימן להמשיך. אבל ברגע שמקבלים הצעה ואוטומטי הראש לא משווה לקשר הקודם

זה כ"כ אישי ואינדיבידואלי.
הייתי בקשר עם בחור 3 שנים וחצי,התארסנו,נפרדנו.
תוך 3 שבועות יצאתי כבר עם בחור אחר.
ולא,זה לא בגלל שלא אהבתי אותו מספיק אז הרגשתי כביכול יכולת להמשיך ולפגוש אחרים,
וזה לא בגלל שכביכול כבר לא התגעגעתי אליו או לא חשבתי עליו יותר...בדיוק ההפך!! בגלל זה!
בגלל הרגשות האלה הייתי חייבת להמשיך ולפגוש אחרים...
בקיצור-זה אישי מאוד ונתון להמון משתנים.

זה באמת ההתלבטות, האם להמשיך יעשה טוב והאם לא להמשיך, ועדיין להיות במקום הזה של הפרידה זה גם טוב?
מבחינת ההרגשה אני יודעת שבא לי להמשיך.. אבל כמובן שעדיין המחשבות עליו נשארו ...

אבל למה?

לרוב אם אני החותך אז כמעט מרגע הפרידה זה לא יהיה בעיה כי כבר השלמתי עם הפרידה לפני אם את בצד הנחתך לרוב זה יקח זמן במיוחד אם הקשר היה ארוך

מבאססס

הוא עולם של פירוד. כל הזמן נפרדים ממשהו, ואם לא בפועל, אז בלב אנחנו צריכים להפרד מכל מיני ציפיות כדי להחזיק מעמד במציאות.

מה הבעיה שלך ומה הגיל שלך

בת כמה את אולי נתאים אם את רצינית צרי קשר

לק"י

וגם אתה- אם אתה רוצה שיכירו אותך- תכתוב, תספר על עצמך.

על מה יש לי לפחד אני מדבר בטלפון שואל שאלה אם מגיב שלא נראה לי אז שלום

ליעל מהדרום אמרת לי שמחר לי הודעה אבל איזה מודעה שאני אפנה אליה תודה או שלחי לי הודעה בפרטי שאני אדע למי לפנות תודה רבה

לק"י

אבל נראה לי שיש פה פחות אנשים בגיל שכתבת פה באחת ההודעות.

וכן, צריך להזהר גם משיחות טלפון. יש אנשים לא הגונים בעולם (לא מכירה אותך. מזהירה באופן כללי).

אני לא מבין עכשו מה אני כותב רואים את זה בפורום

סליחה אם אני ארצה אז אני אכתוב ככה

שאלה טובה...

 

מקווה שבקרוב הכל ישתנה לטובה ולא תצטרכי עידוד.

יש שני מצבים של קושי

 

האחד הוא כאב. כאב נורא, חד, מקיף, ייאוש מהותי, תחושה שהעולם נגמר.

 

אבל אני מתרשם שהמצב שלך הוא המצב השני. שאפילו כבר אין כוח להרגיש כאב. ייאוש תהומי, תחושה שלא משנה מה נעשה זה לא יועיל. כי כבר ניסינו. העולם לא נגמר - הוא אפילו לא התחיל. ריק מוחלט.

 

עברתי את שניהם. יותר מפעם אחת. ואם זה יותר מפעם אחת, זה אומר שהצלחתי לקום בינתיים.

 

אז אתאר מה שאני עושה, בהתייחסות למה שאת מציינת.

 

את אומרת שנגמרו לך הכוחות, וכבר לא מאמינה בכלום.

 

מה שאני מאמין - שממש לא נגמרו. נגמר לך רק כוח אחד, הכוח לאסוף את הכוחות שלך ולהשתמש בהם. לקום, לנער את האבק, ולהסתכל מסביב. להתיישב, לחשוב הלאה. לא לתכנן איך לשפר את המצב שלך - הרי באמת אין לך אמונה ביכולת שלך לצאת מזה. במקום זה, תעצמי עיניים ותחשבי מה יכול להיות יום מושלם בשבילך. לא אחרי שתסדרי את עצמך ותהיה לך עבודה. הרגע. אם את מחפשת מישהו שיאהב אותך כמו שאת - אז תחשבי איך הוא. לא למה הוא יאהב אותך. רק תחשבי שהוא קיים, והוא מחכה לך מעבר לפינה. אם את מחפשת יום מאיר ושמח - תחשבי על היום הכי שמח שיכול להיות. חברות? טיול? כיף? עבודה מספקת? תחשבי מה זה יכול להיות, ותחשבי איך זה קורה. שוב, לא איך את יוצאת מהמצב הנוכחי לשם - לא לפני שאת מרגישה שיש לך את הכוח לזה. פשוט איך זה. מה את רוצה שיקרה, כאן ועכשיו.

 

יש לך דרך לפרוק מתח? לכתוב שירים, לנגן, לצייר? ללמוד אחד מהם? ספורט? זה יעזור בכל מקרה, בכל שלב.

 

עכשיו תחשבי מה מפריד בינך לבין אותו יום הכי יפה שיש שיכול להיות לך. ללכת לטיול? לים? לבקר חברה ולבכות לה? ללכת לקנות משהו שאת אוהבת? (יש לך תקציב לזה? אל תתעלמי, כדי שלא תיכנסי למערבולת של הוצאות-יאוש-הוצאות גדולות יותר. אבל תקחי בחשבון שלפעמים הוצאה קטנה יכולה לחסוך הוצאה גדולה. תתנהגי בתבונה). רק יום אחד יפה. תחשבי מה את צריכה לעשות

מה מפריד בינך לבין אותו בחור חלומות - את צריכה לדבר עם שדכניות שיעזרו לך? רוצה להכיר אנשים שיקדמו אותך? יש לך הכח הנפשי להציג את עצמך בפני אנשים? הכח להכיר אנשים הוא קל, כי אינטראקציה חברתית עם אנשים טובים היא דבר מעודד. 

כשאת עושה את כל הדברים האלה, אל תסתכלי אחורה - את לא עושה את זה כדי לצאת מהמצב שלך. את עושה את זה כדי להגיע כמה שיותר קרוב ליום מושלם. את תחשבי "מה אני עושה מהמצב שלי", תחשבי "אם הגעתי לשם - מה עשיתי בינתיים", תסתכלי לשם ותפעלי.

(מקיאוולי ["הנסיך", פרק שישי, נראה לי]  כותב שאם יורים חץ למקום רחוק, צריך לכוון גבוה. ככה כשהחץ מאבד גובה עם הדרך הארוכה, הוא עדיין יגיע למטרה. אז תכווני גבוה, הכי רחוק שיש, ותשתדלי לעשות מה שיש בדרך לשם)

 

אל תתמודדי. כי את מתייאשת. פשוט תמשיכי לרוץ קדימה. תעשי דברים שעלולים לקדם אותך, כמה שיש לך הכח לזה. בסוף משהו גם יצליח.

אני עברתי דברים כאלה יותר מפעם, וקמתי. בעזרת חברים טובים באמת, או כשהתאמצתי ואספתי את הכוחות גם כשלא רציתי

 

אעצור כאן כדי לא לאבד את חוט המחשבה. מקווה שעזרתי במשהו. המון הצלחה. הלב איתך

ממש ממש

אני כבר מאחורי זה גם לי היה קשה נלחמתי עם עצמי 25 שנה אף אחד מהמשפחה לא ידע לפעמים היו שצוחקים חשבתי עלי אבל זה לא היה מציאותי היום אני דתי יודע שהרב שלי לא רופאים יודעים מה שהוא עשה לי הוא סך הכל שצריך לראות את המציאות כמו שהיא באמת ולא לחפש דמיונות אם את צריכה עזרה אעזור לך

הייתי ממש לחוצה כי הייתי צריכה לעשות מצווה עם עוד חברה ודרך אגב ממש לא היה לי בא לעשות אותה .. היינו צריכות להגיע גם מרחוק ופשוט ידעתי באמת היה לי מן הארה כזאת (משהו שלא היה לי אפעם ) שה' עוזר לנו בזה. וכך היה עזר מאוד ואז הצלחנו לעשות את המצווה בקלות יתרה.

את האמת לא יצא לי להרגיש ככה בעניינים שלי האישיים לכן זה מבאס אותי קצת.

חוץ מזה שהייתי קטנה ה' הציל אותי אבל אני לא זוכרת איך זה הרגיש רק מודה לו.
ואני חושבת על זה עכשיו כן היה לי ניסים אבל אף אחד מהם לא היה כמו שהרגשתי אז שעזרתי עם ההרגשה הזאת שפתאום נפלה עלי נחת רוח וידעתי שה' יהיה שם הלוואי שזה יהיה שוב.

לפעמים יותר מרגיש הארת פנים, לפעמים פחחות מרגיש - שזה קצת תלוי בי...

 

וטוב, יש לפעמים אירועים שבאמת מרגיש כיף שהם קורים, שהם לא צפויים בכלל ופתאום הכל מסתדר יופי. אבל זה גם, יכלה הזמן והם לא יכלו.

 

לא יודע אם וכמה זה עונה על השאלה, אבל זאת התשובה שלי והרגשתי צורך לכתוב אותה

כי זו מציאות.
ק"ו כשאתה כן..

יוצא מגדר הטבע. כלומר הקב"ה משגיח עליך, ועל אף שעל פי דרך הטבע היה צריך לקרות לך משהו, הקב"ה עשה שיקרה אחרת.

זה קורה לצדיקים.

 

יש תפיסות שונות, אני מודע, ובכל זאת אני מרגיש יותר בנוח עם התפיסה שהשגחה פרטית מיועדת לצדיקים.

 

כמובן התגובה הזאת היא בדיוק הסיבה שהרגשתי את הצורך לציין את זה.

 

ואז שמתי לב לאספקט של הארת פנים והיה לי מה לומר גם על זה

הכל היה נשמע לי מעולה, וגם להם, ובסוף הם הסכימו לצאת.
שלושתנו חשבנו שהנה החיפושים מגיעים לסופם ואיזה יופי קולולוש וכו.
אחרי דייט אחד שניהם מתקשרים אלי מצפוצצים מצחוק.

אם תהיתם, הם לא הרגישו שום קשר

אבל זה לימד אותי כמה הדברים האלה הם פשוט השגחה. וכמה שנחשוב שזה מתאים, או לא מתאים, לא אומר כלום על מה הקבה מגלגל לנו..

"דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד -
אמר ר' יוסי בן חלפתא לר' ישמעאל בריה:
מבקש אתה לראות את השכינה בעולם הזה, עסוק בתורה בארץ ישראל, שנאמר: דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד." (ילק"ש תהלים)

תמיד שאני צריכה להגיע למקומות שכוחי אל בשביל לשמח כלה, תמיד יש לי סיעתא דישמיא וטרמפים מדוגמים שמסייעים לי במצווה.

פעם אחת, ביקשתי מהקב''ה קצת הארה, כדי שאוכל להמשיך הלאה, וקיבלתי אותה בכל כך הרבה כיוונים וזוויות שלא דמיינתי לעצמי.

פעם הייתי בעמוקה, אחרי קשר שגמר לי את החשק לדייטים אבל רק העצים לי את הרצון להתחתן ואת תחושת הבדידות. והתפללתי ממש. ויומיים אחרי קיבלתי הצעה מחברה, והיא עשתה לי כל כך חשק לחזור לצאת. שפשוט לא האמנתי שאני יכולה להתרגש מדייט כל כך שוב.
זה היה פשוט רגע שאתה מרגיש את הרחמים העצומים, ואיך הכל מכוון. כי אם זה לא היה קורה הייתי מוצאת אלף סיבות למה לא לצאת שוב...

וואו. שאבא שלי נתן לי להרגיש את הטוב שמושפע ממנו כל כך במוחשי. בדיוק כשהייתי צריכה.
פשוט פינוק. תודה.

אם רק נפתח עיניים, נוכל לראות את החסד שה' משפיע עלינו כל הזמן.

בס"ד

לכבוד מה זכיתי לתיוג?

בס"ד

 

יש לי הרבה ב"ה!

בעז"ה מחר..

נסעתי לחתונה של חברה, והתעכבתי במדרשה באיזו חברותא שהתקשיתי להפסיק באמצע מתוך ידיעה שאני מפספסת את האוטובוס ואח"כ זה רק בטרמפים כי המדרשה נמצאת בישוב שיש בו אוטובוס פעם בהמון זמן. השי"ת שלח לי טרמפ מדוגם למקום שמשם יש אוטובוס ישיר של רבע שעה עד האולם! הרגשתי גם השגחה פרטית וגם הארת פנים וגם שהקב"ה שמח שאני שמחה בתורה

אם את רוצה לדבר על זה יכול שאני אוכל לעזור לך

את אומרת שיש לו כסף (או שאת רק אומרת שהוא לא במצב של קריסה?)

וחוץ מזה זה נשמע כמו רק המון סיבות למה לא.

 

"הרבה זמן שלא יצאתי" לא נשמע כמו סיבה להמשיך עם מישהו שלא מתאים לך.

 

אם את חושבת שיכול להתפתח משהו, פגישה שניה זה ממש לא נורא, אפילו רק כדי לבדוק

 

או שיש סיבות משמעותיות לומר כן? (מסודר כלכלית לא נשמע לי כמו סיבה. כל בחור סביר שתפגשי לא יהיה רגע לפני פשיטת רגל)

''היי חשבתי על מישהי בשבילך אבל אני לא בטוח אם זה מתאים...''

תן לזוג להחליט.

והם כבר יחליטו בשביל עצמם אם הם קשורים או לא.

מינימום לא יתאים, ומקסימום יתחתנו.

כמו שכתבו לפני.
חוץ מזה, נניח שהם לא קשורים. עצם זה שהחבר ידע שחשבת עליו והצעת לו מישהי- יכולה לשמח אותו מאוד, לתת לו בטחון והרגשה טובה. שחושבים עליו. שהוא לא לבד..
תחשוב, יכול להיות שאין לו הרבה הצעות גם ככה

קרובת משפחה שהכרתי היטב התחתנה עם חבר שלי שהכרתי די טוב גם כן, ולקח לי כמה חודשים אחרי החתונה כדי לתרץ לעצמי למה הם קשורים, עדיין לא בטוח אם זה באמת ההסבר או משהו שהמצאתי

 

אבל אם אתה חושב להציע להם - כדאי שתהיה לך תשובה לשאלה "למה". זה יחזק גם את הבטחון שלהם בקשר. 

וגם שתהיה מסוגל להצביע על הפערים ביניהם, ואיך לדעתך הם אמורים להתמודד עם זה - כי הם לא מכירים, ואין להם דרך להתמודד עם הפערים. אז הם צריכים מישהו שיגיד להם "כן, אני יודע שבנקודה הזאת יש לכם עולם שונה, אבל אני חושב שאפשר להתמודד וכדאי לכם". מנסיון, הרבה פעמים יש קשר שמרגישים פער סביב נקודה מסוימת אבל לא יודעים אם הפער הוא אמיתי או לא ואין כלים כדי לברר לעומק. אז כשלפחות יודעים שזה אמיתי אפשר לכוון את העבודה על הקשר לכיוון הזה

אבל אני אישית עשיתי את זה כמה פעמים, ויצא מזה קשרים די משמעותיים.

אם אתה רוצה סיפורים ממש, אפשר באישי..

איך הם קשורים

אז למה להציע? כי היא רווקה והוא רווק וזהו?

לא מספיק לדעתי.

שחייבים להיות נגד הזרם ⁦⁩⁦⁩

לא נראה לצערי שזה אפילו יתחיל אבל עשיתי השתדלות לא קטנה.

ותודה שחזרת לעדכן

יש את ידידיה שנדורפי שכבר נתתי לך את המס', כותב שוב למען הסדר הטוב: 058-6510001

גונן איתי לוי (העולם קורא לו "גונן") - 054-4825282

יהודה צרפתי - 050-9491360. - נראה לי שכדאי יותר לדבר עם אשתו: 052-7217966. כמדומני ששמה מוריה.

 

שלשת אלו הם אברכים במרכז שמתעסקים בזה בצורה רצינית (אישית אני מכיר יותר את שני הראשונים)

 

הרב חיים קורץ - 050-6743539

 

לא אברך במרכז אבל בהחלט משדך מרכזניקים וכד', שדכן מאוד מוכשר.

 

אני מכיר עוד כמה שמתעסקים בזה בצורה יותר חובבנית, אם יהיה צורך אוכל לשלוח באישי...

 

בשורות טובות בע"ה ובהצלחה רבה!! אם צריך עזרה אשמח לסייע

אפשר למחוק

מה את רוצה? מה מפריע לך?
בסופו של דבר מי שתחיה איתו עד 120 בעזרת ה' זו תהיה את ולא המשפחה שלך.

אבל ממה שאני מבין זה מפריע למשפחה שלך, לא לך.

כל הקטע של זה שהוא לא עובד עד גיל שלושים. תנסי לברר על העבר..

החלטה שלך.

אני מבין שהוא עבד, ורק לא בעבודה 'טובה', ואת מנסה לדחוף אותו לעבודה כזו.

עד כמה חשוב לך שבעלך יעבוד בעבודה 'טובה', זה קריטי מבחינתך?

למה זה חשוב לך? בגלל הפרנסה? מסיבות אחרות?

 

את מזכירה הרבה את המשפחה -

טוב לך עם המעורבות של המשפחה?

הדעות של המשפחה תואמות למה שאת מעצמך רוצה?

אין ממי לבקש . אדם חייב לעמוד על שלו
וגם אין לי לצערי הרב אימא שיכולה לעזור לי. כי היא נפטרה.
כך שלכן אחיות שלי עוזרות לי ומעורבות.כי הם רוצות את הכי טוב.

ש"צריך פרנסה טובה"

אלא מה טוב לך ומתאים לך.

 

את חושבת שאם הוא לא יתקבל לעבודה החדשה, אלא רק לאיזו שהיא עבודה בסגנון שעבד בעבר, תוכלו לפרנס ביחד משפחה, ברמה כלכלית שאת יכולה לחיות בה?

את סומכת עליו, שלפחות בעבודות פשוטות הוא יצליח לעבוד, וגם אם הוא יאלץ לעזוב מקום עבודה אחד, הוא יוכל למצוא אחרי כמה זמן עבודה במקום אחר?

 

 

זה טוב שאחיות שלך רוצות את הכי טוב, ויכול להיות שהן באמת יכולות לעזור, אבל כמובן את צריכה גם לחשוב בעצמך, ובדברים עקרוניים לדעת לעמוד על דעתך, גם אם היא נגד דעתן.

חייב לדאוג לגבי משפחה.
אדם שרוצה בית חייב לדאוג.
לא קשור לאחיות שלי אני דיברתי איתו לפני חודש על זה.

בגלל כסף לא מפסיקים חיים.
כדאי לברר עם עצמך מה חשוב *לך*
את תחיי איתו בסוף. לכן חשוב שתתאמו ציפיות ותדעי לאן את שואפת הן בעצמך, והן איך את רואה את הזוגיות שלך .

זה מה שנקרא להביא את הבעיות בקשר לקשר.
שם נוצר הקשר, איפה שיש סיבוך....
תקבלי תשובות, תלמדו לדבר על פערים בהשקפה בענייני עבודה, פרנסה, ערכים, סדרי עדיפויות וכו
והכי חשוב, תגיעו לשיחת עומק שמקדמת ומקפיצה את התקשורת.
תגיעי נקייה להקשבה ולהבין אותו, לא בשיפוטיות.
מכאן יהיו לך תשובות בהירות לעצמך.
ודבר נוסף שלמדת על בשרך, הסביבה לפעמים ממש לא מקדמת חתונה. הם רוצים שתמצאי מישהו x, y, z, לטובתך. בינתיים מורידים אותך ממי שהוא רק x, y...
חשוב מאד לדעת עם מי להתייעץ.

ממליץ לך ללכת לייעוץ, נשמע שהרבה פעמים את בהתייעצות פה בפורום עם מנעד שאלות של ספקות גורליים... ממליץ לך לשקול לפחות ללכת למישהי ולדבר איתה קצת...

אולי אחרים יש מי שיעזור להם . לי אין מי שיעזור בכלל לא בי ולא בו שתינו אותו מצב.
אז כל מי שבא ושופט להיות יתום זה לא פשוט .
המשפחה דואגת מאוד בגלל המצב .
בחורה עם תואר וגננת צריכה מישהו באותו רמה שלה . וכסף כן חשוב
מחילה שאני רושמת כך זה אמת.
אבל לא רק 7 בני דודים שלי בחודשיים האחרונים התחתנו ומתחתנים. היחידה שנשארה כך זה אני

א. זה ששבעה בני דודים שלך התחתנו לא אומר שאת צריכה להתחתן.
ב. למדת חינוך, אל תגזימי יותר מדי בלחפש מישהו "אקדמי".

שורה תחתונה תנשמי עמוק ולא להתחתן בגלל לחץ

לפי דעתי היא מספרת לך שזה שבני דודים שלה התחתנו והיא גם רוצה אז זה גורם לה פשוט עוד יותר לרצות את זה כי היא כבר שם.

זה שהיא למדה חינוך (שזה הכי מדהים בעיני בעולם) אומר שהיא לא יכולה לחפש מישהו אקדמי? למה?

ולפותחת השירשור נשמע שמאוד אכפת לך ואת מחפשת גבר שיקח אחריות על המשפחה זכותך המלאה רק תבדקי שהוא באמת כזה.

בהצלחה אהובה

ונכון, בלי כסף אי אפשר לחיות.
עכשיו תבדקי, האם מפרנס ובעל עבודה יציבה זה אחד הקריטיים לך? אם כן, כאן ההסתבכות שלך. לכאורה לא היית צריכה לפגוש אותו אפילו אם זה כ"כ קריטי.
ואיזו תכונה מסתתרת ברצון למישהו מפרנס? אחראי? יוזם? ראש גדול? מישהו שיאפשר לך להישען ולהוריד מעלייך קצת מהאחריות?
כשתמקדי מה בדיוק את מחפשת, תגיעי לתשובה מבוררת אם להמשיך או לא.
ואם זה לא קריטי, פשוט את דואגת מהעתיד, כמו שכתבתי קודם תפתחי איתו.
ותכיני תשובות לעצמך, מה יגרום לך להעריך אותו גם אם יעבוד במקצוע פשוט?

איזה תכונות חשובות יושבות לך מאחורי אדם עם עבודה רצינית ומכניסה?

אדם שאפתן? יוזם? עם כישורים חברתיים? עצמאי? מתמיד?

ופשוט תחפשי את התכונות האלה אצלו. אם הן נמצאות- העבודה זה לא העניין.

כי עבודה תמיד אפשר לשנות ולהחליף או להתקדם.

תכונות זה יותר מורכב... ולכן, זה מה שלדעתי את צריכה להתמקד ולבדוק כרגע.

קשה לך לקבל אותו כמו שהוא...

 

את בעצם מתנה את הנישואין איתו בכך שישתנה (שישיג עבודה טובה וכו') 

 

את אומרת שחשוב לך שיעבוד בעבודה טובה כדי שתוכלו להתפרנס בכבוד 

ומצד שני את אומרת, אני גננת, אני עם תואר מגיע לי מישהו על רמה. 

 

ונשמע מדברייך שהוא לא עומד בשני אלה.

ואת דוחפת אותו לשם. בעצם את דוחפת כדי שישתנה בשביל שתוכלו להתחתן. 

 

אז אני אספר לך משהו, 

אנשים לא משתנים.

בטח שלא כדי לענות על ציפייה של מישהו אחר. 

 

היום הוא נותן לך אשליה שהנה הוא הולך להשתנות ולעבוד בעבודה שתרגישי בה טוב. 

אבל זו אשליה הוא עושה את זה רק בשבילך ובשביל שתסכימי להתחתן איתו. 

 

מחר אחרי שתתחתנו הוא יחזור להרגלים שלו. כי אנשים לא משתנים. 

 

המלצה שלי, 

תחשבי עם עצמך, האם את מסוגלת לקבל אותו,כמו שהוא היום? 

עם זה שאין לו תואר ועם העבודה שיש לו. 

 

אם את מסוגלת מעולה! אבל אם לא אז חבל על הזמן שלו ושלך

לדבר על שינויים בשלב הזה. זה חסר טעם.  

הגישה שלהן/שלהם שונה, וזה בסדר. בני אדם הם אנשים מורכבים. הרבה פעמים קל יותר להיתפס לחלום או תקוות שהמשמעות שלהם בחיים היא שולית, ולראות את זה כפסגת השאיפות.

 

אז כן, זה טוב שהחלום של אדם זה לחיות את החיים שלו באופן מלא, וזה ממש יפה אם החלום הזה כולל גם משפחה. ו"להיות רופא ולהציל חיים" בא אחרי זה. אז יש אנשים שלא מבינים שזה אחרי זה, ויש אנשים שמבינים, אבל הם מתמקדים ב"אחרי זה". ויש אנשים שמפחדים שהם לא בנויים עדיין להקים משפחה אז הם צריכים מטרה אחרת כדי להחזיק את עצמם בחיים בינתיים

פשוט משפחה זה משהו שהוא מובן מאליו (עד מתי שקורה משהו מצער ואז מבינים את המשמעות), ולכן לא רואים בו חלום.

יש לי עוד מה להוסיף... אולי בהזדמנות...

מתגובות של מי שהתפיסה שלהן של חלום שונה משלך.

(קשה ליישם, אבל קל לומר, וזה צעד ראשון.)

אני תוהה אם נוכח במעגל ההיכרות שתיארת פמיניזם באופן ספציפי, או אקטיביזם באופן כללי.

כלומר, כשהן הגיבו "אוי ואבוי שבדור שלנו נשים עדיין חושבות כל כך מצומצם" - מפריע להן בדווקא שאלו נשים, ש"לא השלימו את המהפכה" - או שמפריע להם כל אדם ש"מרוכז רק בעצמו"?

לצורך העניין, רוב החלומות שלי בעצמי ממוקדים במעגל הקרוב אלי - משפחה וקהילה. אין לי שאיפה לחולל סערות בעולם. ואני גבר. זה פשוט טיפוס אנושי שקט / נינוח יותר.

בקטע של למה שתישארי תקועה בבית (מבחינה מחשבתית....לא פיסית עקרת בית) אם את יכולה להיות הרבה יותר

וסולם הערכים שלך ברור לך
המשפחה חשובה לך ביותר
ואת יודעת מה? לא סותרת הגשמה אישית.
זה כ"כ סוביקטיבי
אל תתני להם לבלבל אותך.

וכל הכבוד לך על נתינת המקום וההשקעה לדבר החשוב יותר. מעריך.

רק את יודעת מבפנים מה יעשה לך טוב ואם זה משפחה זאת זכותך המלאה.
ממש לא בסדר שהם יצאו עלייך
למה זה בסדר שהם יגידו שהחלום שלהם זה .... ושלך הוא לא בסדר??
זכותך לחשוב מה שטוב לך!!!!! במיוחד שזה דבר חיובי ולא חלילה משהו שלילי

אל תשאלו רבנים איפה ומתי תמצאו את הזיווג שלכם, גם הם לא יודעים (או שהם כן אבל הם לא יגלו לכם ובמקום זה ינסו לבלבל אתכם משום מה ).

 

 

נ"ב

את הסוף של הסיפור הראשון ניחשתי כבר מההתחלה,

בסיפור השני כבר חשבתי שלרב יש כאן ניק והוא ניסה לשדך לבחור את @לא נולדתי.

האמת מחקתי כי בעצם לא הייתי בטוחה למה זה טוב הסיפורים האלה

הסיפור הראשון מתסכל והשני מעודד. לפחות איזנת

בחור עם יותר 'אמונת חכמים' היה מפסיק לצאת לעשרים שנה או קופץ מהגג של עזריאלי.

כסיפור לאחר מעשה. שהכל הפיך.

(מכירה מישהי שרב כלשהו,לא מכירה, אמר לה לפני הרבה שנים שאין לה זיווג אבל איכשהו היא חיה בטוב עד היום ועדיין רווקה , דווקא התחזקה אמונית.

אולי הרבנים אומרים מה שאומרים רק לחזקים באמת ).

 

מחשיש אותי שיש כאלה רבנים חסרי אחריות.

(זה שזה 'הפיך', או יותר נכון שאין מה להפוך, זה מובן מאליו)

 

וגם הסיפור שאת סיפרת הוא איום ונורא (במידה וזה מה שקרה, אולי המציאות בפועל שונה ממה שהבחורה סיפרה). ה' ישמור.

מי שחסר אחריות הוא מי ששואל שאלות כאלה?

מי ששואל - מקבל תשובה .ושיתמודד. מניחה שמפעילים שיקול דעת מה מתאים לכל שואל.

לא חייב להסיק מסקנות מרחיקות לכת מכל סיפור פרטני.

אבל אני לא מצפה מכל אחד לאחריות וחשיבה על כל מה שהוא שואל/עונה, מרבנים שאנשים מתייעצים איתם כן.

אני מניחה שאם הרב רב אמיתי ולא שרלטן הוא מפעיל שיקול דעת ופועל מתוך אחריות ואיכפתיות כלפי השואל.

אני פחות מתרגשת מאיך מציגים סיפור כי אף פעם א"א לדעת את כל המרכיבים- השיקולים שהנחו את הרב, איך הרב אמר ומה והאדם עצמו עם כל מורכבותו.

סביר להניח שזה לא ישתנה. ומכיון שאלו דברים חשובים ואף הכרחיים, לכאורה אין טעם.

נחשב מתקדם לעניין משיכה ורגש?

אני ממש לא רוצה לפגוע בה אז מפחד לנסות...

תנסה רק כשאתה גומר בלבך לתת צ'אנס אמיתי
לקשר.

אבל לעניין מראה, יכול להיות שכן. תלוי עד כמה זה היה רחוק ממציאת חן

אבל הוא לא היה נורא..

תחשוב אם באמת יש אפשרות שתהיה שמח להתחתן איתה

אם להעיד על עצמי-
אחרי פגישה שלישית, אני לא יודעת אם הייתי מצפה לרגש. אולי הייתי מצפה לרצון/ציפיה להיפגש שוב (וגם זה, לא בהכרח ברמת ה'ואו').

לגבי מראה ומשיכה אליו.. קצת מורכב. אין כ"כ נוסחה.
יכול להיות ששווה לבדוק את העניין מתוך ההיכרות שלך עם עצמך (במידה ויש ותק מסוים בפגישות)-
האם יצא לך לפתח רגש אחרי פגישה שלישית עד היום, או שתמיד זה מגיע קודם..?
האם היית פעם בסיטואציה שבה המראה של הבחורה היה בסדר בעיניך ובכ"ז היו רגש/משיכה?
וכדומה..

בתחושה שלי, יש במראה ובמשיכה משהו קצת נרכש (העין והלב מתרגלים, וההיכרות המעמיקה יכולה ליצור משיכה), ולכן כל עוד לא הייתה דחיה גמורה- זה יכול להגיע. אבל יכול להיות שהתחושה שונה בין בנים/בנות/אנשים שונים..
בכ"מ, חשוב שזה יהיה עם קשב פנימה, ולא לנסות 'לכפות' לזה

שיהיו החלטות טובות בעז"ה.
בהצלחה

(ממה זה נובע מה היה טוב שאתה רוצה לנסות שוב?) עכשיו לפי דעתי אם אתה חושב עליה כנראה שלא היה רתיעה אז הכל סבבה
אבל שוב קודם כל תשאל את עצמך מה אתה מרגיש

לפעמים אחרי שעובר זמן הרגש מתכהה וכבר לא בדיוק זוכרים מה היה
ואם זה בתקופה יבשה אז בכלל...

מעניין

אתה בעצמך מבין מבפנים, שמתחתנים עם האישיות והאופי הרבה יותר מאשר עם המראה החיצוני, ומוכן לחזור אליה. כנרא כי מצאת בה עומקים פנימיים שטובים לך. 

הדרך לחזור היא אחרי שתעשה עבודה שתביא אותך להחלטיות ש - כן, אני מסוגל להתחתן איתה!!! . כמו שהיא. 

אל תבוא בגישה של אני יחזור ונראה אם הרגש יצליח  להתפתח ויעבור את המחסום. 

אם תצליח בעבודה הפנימית לפני, סימן שאפשרי. אם אתה חסום, אל תפריע לבחורה שוב בבקשה. 

יש כאלה שבאמת לא מסוגלים לעשות את  העבודה הזו. 

לאט לאט קשר נבנה. אם טוב לך איתו, מעריכה אותו, יש משיכה בסיסית? אז למה לא להמשיך עוד...

כל מה שאת מתארת, טוב לך איתו, יש, על מה לדבר, דרך חיים משותפת, שאיפות וכימיה זה המון המון המון.
וההתלבטות היחידה שציינת היא רמת הכימיה שלכם.
אהבה עולה לאט לאט. התאהבות היא לא תנאי לחתונה. כי רק 11% זוכים לה.
עכשיו השאלה, מה את יכולה לעשות כדי להעמיק את הקשר ולרומם עוד את הכימיה?
כי כימיה היא תוצר, כמו הרגש. היא לא באה לבד מהאוויר. יש לנו השפעה עליה. המחשבות איתן את באה לדייט (כמו המחשבה שהכימיה לא מטורפת), לא מאפשרת התקדמות ושיפור בכימיה

חוץ מיש על מה לדבר

את מרגישה שהוא מבין אותך? שכיף לך שאת מרגישה טוב סך הכל?

כימיה פחות מובנת מאליה להשיג מאשר 'דרך חיים והשקפת עולם דומה'

לא מעט בחור ובחורה בני 22 ידעו לדקלם כיצד הם רואים את ביתם- ספקטרום תורני גבוה, אברכות- 'לפחות בהתחלה', משפחה גדולה ('כמובן שזה תלוי בה' ולא בנו אבל אנחנו מדברים על זה ברמה העקרונית, ב*רצון*'), אינטרנט מסונן/טלפון טיפש ועוד כהנה וכהנה

עד כאן מפרט טכני כשל שואב אבק.
ו98% מהנ''ל תצליחי לברר עוד לפני שפגשת את הבחור אם ממש תבררי בהגזמה

אבל זה לא מה שעושה אתכם זוג, לעניות דעתי
זה לא מה שעושה אתכם החברים הכי טובים

פה נכנס האלמנט של כימיה, ושל משהו בתקשורת שלכם שלכם, מבפנים ולא מבחוץ

לא כל כך הבנתי אם כשכתבת 'כימיה' התכוונת לנ''ל, או למשיכה חיצונית ועד כמה את אוהבת את המראה החיצוני שלו בלבד.
על כל פנים אני לא חושב שנכון להתחתן עם מישהו/י שהכימיה/המשיכה בינונית, ו'עולם הערכים' מושלם. אעדיף את ההיפך, אם כבר

אתה לא חושב שזה נבנה עם הזמן? זה עד כדי כך אוטומטי?

שאצלי זה לגמרי בתהליך ונבנה ומתחזק כל הזמן... אבל אני חושבת שלכל אחד כוחות ויכולות אחרים. ויש מי שיתאים לו להתקדם הלאה בקשר כשזה המצב ומי שבשבילו זה יהיה יותר מידי קשה. חושבת שזה אינדיוידואלי, ואין ממש תשובה גורפת לכאן או לכאן. וכל אחד מכיר את עצמו.. זה בעיני...

יש חיבור מסוים שבסוף יש או אין אותו-
והוא תלוי בקליק, כימיה מיוחדת, שכמובן אפשר וצריך לעבוד בשביל לחשוף אותה. לעשות דברים ביחד, להשקיע. באמת להשתדל ולמצות, ולראות אם מצליחים להגיע לזה ביחד או לא

ובהינתן שמגיעים לזה- אני רוצה להאמין שזה בבחינת 'מוסיף והולך'

אבל יש מקרים שפשוט..זה לא זה. ואפשר וטוב לנסות עוד כדי לראות אם מצליחים לבנות משהו
אבל אם לא מצליחים, אז לא הייתי סומך שמגיעים לרוויה בקשר אחרי החתונה.
אולי כן מגיעים
אבל אולי לא
ולא הייתי לוקח תסיכון הזה על עצמי

זה גם נראה לי עניין של ציפיות מעצמנו ומהקשר

יש כאלו שזה יותר משמעותי ודק אצלם,
אני מכיר חברים שגם הימרו על פחות
(לא יודע לדווח על תוצאות ההימור. פשוט הגיעו להחלטה על בסיס פחות)

וגם מבין אלו שכן מצפים להגיע למשהו מיוחד בכימיה לפני ההחלטה (שלעניות דעתי זה אלמנטרי)
יש כאלו שיתנו לזה יותר זמן להתגלות, ויתנו לכך חודשים
ויש כאלו שיצפו שזה יגיע יותר מהר, ואם תוך ממש כמה פגישות זה לא יהיה הם יעשו פרסה

הכוונה שלי שאני לא מסונוורת ממנו.
יש רצון להתקרבות, אני מחכה לפגישות איתו, כיף לי ונעים לי איתו, יש משיכה בסיסית אבל התשוקה אליו לא עזה.

שאת מכירה .
לבקש כאן עיצה ספציפית והחלטה כמעט במקומך
זה לא לתת לעצמך להרגיש ולפעול מתוך רצונך.
בהצלחה .

נראה לי יש הבחנה בין 'תשוקה עזה' ובין 'סנוור'

זה נשמע מקרה קלאסי להחליט להתחתן

את רוצה לבוא בערב הביתה ולהתעלף ממנו? 

את מחפשת בית. לא ריגושים (שהם לגמרי זמניים)

הרב יהושוע שפירא אומר שרק כ 11% זוכים להתאהבות גדולה לפני החתונה, להסתנוור במילים שלך. 

89% מתחתנים מאהבה. אהבה היא כל מה שכתבת, רצון להיות איתו, כיף ונעים יחד, משיכה בסיסית. 

וגם 11% האלו, חייבים להגיע לאהבה.כי ההתאהבות לא שורדת לאורך זמן. רגש בא, רגש הולך. ואין בה עבודה. 

את זוכה להתקדם ולהתקרב מתוך עבודה וזה יציב ונפלא!!!

את שוקלת לעזוב קשר מצליח כדי חבנות אחר שעומד על 11% הצלחה. 

לגבי התשוקה, היא יכולה להגיע אחרי שמתחילים להכיר את הקשר הזוגי יותר כזוג נשוי. בכ"ז היום זה ערטילאי בשבילך.

 

את יכולה לדמיין אותו לצידך  עוד עשור? עם 3 ילדים? כשאת חלשה, עייפה ועצבנית? כשאת זקוקה לעזרה, תמיכה ואוזן קשבת?

 

את יכולה לקרוא את הספר של אור אלון ללכת על כל החופה או את הספר של הרב יהושוע שפירא לצאת מן הדעת. 

 

בקיצור.. במידות טובות

אה אופס. אני לא נשוי

ולהשתמש בו. לא לחשוב בלב ש"אולי" ו"אילו".
לדבר
להחמיא על דברים קטנים
לדון לכך זכות כל הזמן.
להיות בעין טובה. כל הזמן.

ללמוד להחמיא הרבה
לדעת לבקש סליחה כשאתה טועה ולפעמים גם כשלא
עבודת המידות כל הזמן
לדעת לקבל עוד דעות ללמוד להתקפל

ויתור
דאגה
אכפתיות
שמחה
רגש חום
נתינה
עין טובה כל-כך חשוב ואמונה בבן זוג