פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 544)

"מסננת יותר מידי" אחרי שבגיל 20 לא הסכמת לשתי הצעות שלא מתאימות לך....

את בת 20. בנחת... כנראה גם היא צעירה, אם היא כבר "מצטטת" את המנטרה הזו של "מסננת יותר מידי"..

אני לגמרי שמחה בשבילה שהיא התחתנה מהר.... שלא יצא ממני שאני לא שמחה בשבילה חס ושלום...

היא גם צעירה.... כאילו, מבחינתה עצם זה שהגעתי לגיל 20 ואני עדיין לא נשואה ה' ישמור אותי, זה נורא ואיום, ואני ממש רווקה זקנה ומתבגרת..

ואי, האמת שאני במקרה הזה מאוד מסכימה שזה תלוי אולפנה..... אבל בחייאת תרדי ממני. יש כאלה שהם יותר בנחת ממך, או עם דברים שיותר חשובים להם ממה שהם חשובים לך (והיא בחיים לא הייתה יוצאת עם משהוא שמן, כמו שאני מכירה אותה ואני מכירה אותה טוב. ההורים שלה בחיים לא היו נותנים יד לדבר כזה והיו מתעצבנים מזה אפילו). אז יאללה. 

בו נדבר על זה שחצי מהשכבה שלי נשואה ויש 4 שהן כבר אימהות, אבל זה לא אומר שאני אתפשר על דברים שיפריעו לי או דברים שחשובים לי כי אני לא בת 30!!!!

שברור לי שיפריע לי משהוא שמן (במחילה...). הוא שמן, לא מלא.. עם מלאים אין לי כל כך בעיה. עם שמנים הרבה יותר יפריע לי...

חחח, סיפרתי את זה לחברה שלי (שנשואה..) בדיוק כשקפצתי לבקר אותה עם צלחת עוגות, אח"כ היא צחקה עלי שאיך אני מצפה שבעלי לא יהיה שמן עם עוגות טובות.. אמרתי לה שאם הוא ישמין בגללי אז לא אכפת לי

צריך (ואפשר) לתכנן דברים כאלה, שנקוה שלא יקרו.

אתה עוד לא אבא. יש דברים שלומדים עם נסיון החיים, או מתייעצים במקרה שצריך.

קודם, להתמודד עם הדייטים. אח"כ, עם הנישואין, אח"כ גידול ילדים.. שלב אחרי שלב. 

אפשר כמובן לדבר על שאיפות בחנוך ילדים, אבל "לתכנן" מה אם ח"ו קורה כך וכך, נראה לי מוגזם - וגם לא עם היכולת לתפוס מספיק מה זה ילדים, בשלב כזה.

כי גם אם תסכימו על "דרך פעולה" שמקובלת על שניכם

הרבה דברים ישתנו עד אז.

תחשוב שעכשיו אתה חושב על הנושא מנקודת מבט מאד

תיאורטית ושכלית. אבל ברגע שזה הילד שלך, שגידלת אותו

ודאגת לו כל כך הרבה שנים ויש כל כך הרבה רגש ואהבה

מעורבים בסיטואציה צורת החשיבה שלך משתנה ואתה לא מסתכל

על זה באותה צורה כמו בתור רווק צעיר.

מה גם שבעיני אין דרך פעולה אחת שאפשר לסכם עליה.

זה תלוי מאד בילד ובאופי שלו ובמה בדיוק המעשה המדובר

ומה גרם לילד לעשות אותו. אי אפשר לתכנן משהו שיתאים 

קולקטיבית להכל.

אפשר לדבר באופן כללי על חינוך ילדים ועל יחס לדתל"שים 

אבל לא צריך להיכנס למקרים כל כך ספציפיים.

בציבור שלנו אין כ"כ הבדל בין משפחות ביחס לילדים שחזרו בשאלה

זה מסוג הדברים שאם היה ברור לך שזה הבחור שלך, נגיד שזה משהו שהיה צץ אחרי האירוסין (הצעת לימודים/עבודה וכדו'), אז ברור שבכלל לא הייתה בגלל זה שאלה של אם אלא השאלה הייתה איך חושבים על זה ביחד ומסתדרים.

העניין הוא שעכשיו הבחור הוא בגדר ספק, אולי יתאים ואולי לא, אז למה להתחיל 'להיכנס לבעיות' עוד לפני שבכלל ברור מי ומה הבחור?

אז מצד אחד יש תחושה שפוסלים על שטויות, כי זה באמת לא משהו שהיית פוסלת עליו כשלעצמו.

אבל מצד שני יש תחושה שהולכים על משהו בעייתי ו'משתגעים מדי' כי מוכנים מראש לוותר בשביל משהו שעדיין לא ברור מה הוא שזה קצת לחיות בסרט או חוסר אחריות.

לדעתי זה נובע מזה שמתייחסים לקושי הטכני כממשי, כאילו הוויתור כבר נעשה מראש, לעומת הקשר שהוא מטבע הדברים מוטל בספק.

אבל האמת היא שהוויתור ייעשה רק אם הקשר אכן יהיה קשר של קיימא, כך שאם הוא מסוג הקשרים שבפסקה הראשונה - ברור שהוא שווה את הקושי הטכני.

זה פשוט עניין של שינוי גישה.

אז אכתוב 2 דברים, האחד חיובי והשני ככה-ככה:

#לחץ סביבתי  (אין ב"ה ישיר ומעיק אבל מרגישים בהחלט..)

#זמן לעצמי,חופש מוחלט לעשות מה ואיך שאני רוצה

התחברתי ממש למה ש@מחפשת^ כתבה!!!!

יציבות ברוחניות ומבחינה רגשית ומבחינת סדר יום- שאני יודעת שיש לי את הבית שלי, ואת הדרך שאני רוצה ללכת בה, ויש לי שותף לדרך הזאת. וביחד נחשוב איך להשיג את המטרות שלנו ואיך הבית יתנהל על פי זה. וגם אילו חלומות חדשים נבנה ביחד. וכמובן בלי כל הדייטים, בירורים, הצעות, שיחות, מחשבות על מי אני באמת, ואיזו דרך מתאימה לי שיכולים מאוד לגרום לחוסר יציבות. באסה, שמחה, ואז רגע בעצם אכזבה. זה המון רגשות של ירידה ועליה במצבי רוח, ואתה לא באמת יודע לאן זה מוביל. אז בעז"ה שאמצא את מה שחיפשתי אני אהיה שלווה יותר ואוכל להתפנות לדברים גדולים ומשמעותיים יותר בחיים שלי בראש שקט יותר.

אני חושבת שהרבה שאלות או תהיות שיש לי לגבי החיים שלי ייפתרו פחות או יותר. שאני אדע איפה אני אגור, ואיזה סגנון בעלי יהיה, וכו'.. עכשיו זה מעין מצב ביניים כזה.. כמו תחנת מעבר...

היתה שבת נהדרת (כפי ששמתם לב, אני כבר יותר אופטימי משבת שעברה.... )

הספקתי ללמוד המון

ו.... הצלחתי לקום לותיקין!! בלי שעון מעורר!!

(בשבת שעברה תכננתי, והיה שעון מעורר עוצמתי במיוחד אבל לא הצלחתי לקום בכלל..)

ונקווה שהשבוע הקרוב יעבור כמו שצריך ((בחום המטורף של הדרום הרחוק... ))

שבת של הספק בלימוד, מלאה בשחנשים מועילים ומקדמים בעבודת ה' עד השעות הקטנות של הלילה עם חברים יקרים ורמים אהובים!

טיפ קטן: בשבת עמוסה כמו זאת חשוב גם למצוא זמן לישון,שינה בשבת תענוג... זה גם יכול למנוע לך שינה בשיעור השבועי של הרשל''צ , לפחות שכר פסיעות בידי

בס"ד

גם אני עברתי את מסיבת הסיום ב"ה!!!

היה מהמם ומושקע בטירוף וממש נהינתי ב"ה!

גם קיבלתי פידבק ממש טוב מההורים ומהצוות שלי וזה ממש כייף, ואני מרגישה תותחית שעם כל הצעירות שלי בתחום הרמתי כזאת מסיבה.... ושוב ב"ה!

השבת הייתה שבת ממש שקטה ונחתי מלאאאאאאא! וב"ה השבתי לעצמי את כל הכוחות הגוף והנפש! ההאא מה ששבת עושה לאדם!! ישתבח שמו

היה לי השבוע שיחת סיכום עם המדריכה שלי, והיא נתנה לי משוב ממש חיובי על כל התקופה שלי בגן, ועל כך שהצלחתי לנהל ולהרים את הגן אפילו שהייתה שנה די קשה.. (וזה כייף לשמוע שמישהו מבחוץ מאשר את זה וזו לא רק תחושה שלי...)

וב"ה יש עלי ביקורת ממש חיובית במתי"א שלנו, וזה ממש לא מובן מאליו! ותודה לה'!!!

מחר אני בחופש
ואז מתחילה הקייטנה, ויוצא שאני עובדת השבוע רק 2 ימים, אז יהיה לי עוד חופש!

היי , מה שלומך?

מאז הפעם האחרונה שהתראינו עברתי שינויים עם עצמי, וחשבתי אולי כדאי שננסה שוב. מה דעתך/ מה את אומרת? 

דבר שני ה2 משפטים האחרונים ממש מחדשים. תודה!

שאלה טובה. 

אממ למדתי

* לתת מקום לאינטואציות, לא להתעלם ולחכות לרגע שזה כבר כואב מדיי להקשיב להם

* לבוא ממקום של להקים משפחה ואיזה אבא אני רוצה לילדים שלי

* לעבוד על ערך עצמי וביטחון עצמי כמו ש-השאלה כתבה. 

* לא סתם לזרום עם פגישות. לתת מטרה לפגישות ומה אני רוצה להשיג בפגישה או להתקדם שלא היה לפני

*לצפות שהצד השני לא רק יקשיב אלא גם ישתף מהמקום שלו ואיך אני יכולה להכיל את זה.

* לא להיסחף עם הרגש לפני שאני סגורה שזה מתאים 

*למדתי שאני צריכה מישהו להעריך אותו ולא רק בתחום התורני. גם בתחום של להוביל להקמת בית ולקיחת אחריות. (ושזה לא רק תהיה האחריות שלי..)

ככה,

עם כל השגיאות, הדברים הפחות חכמים.

המילים הפחות נכונות.

להבין,

שאני בסדר.

בסדר.

להאמין שחלק ממני זה גם המינוסים.

ומתוך כך התרחבות ,נתינת מקום לאחר והכלה.(לא הכל כמובן..)

התבוננות לעומקם של דברים, רגישות ,ענווה ואהבה

ובמקום הזה שוב לזכור לא לשכוח את עצמי.

וואו, נשמע מפוצץ מה שכתבתי, דמיין שזה לא.

בנוסף היא צריכה גם להיות אובייקטיבית ולא מושפעת מהסביבה. וזה את זה כתב הרבי מילובביץ'.

נגעתם בנקודה.

אפשר הפנייה למקורות רלוונטיים?

כל הרחבה כלשהי גם טוב.

@הילה 1234

עמוד 92

ב. תלמדי הלכות. אולי קיצור שו"ע, אולי "פניני הלכה", מה שמתאים לך.

רצון ה' - נמצא במצוותיו. 

ג. כדאי גם ללמוד ספרים שעוסקים בענייני מידות. גם זה רצון ה'.

ד. בכללי - לגבי הדרך בחיים, מה נכון לבחור (מקצוע, מקום לימודים וכד'), יש שילוב של האישיות שלך עם מה שנכון בכללי - כדאי להתייעץ עם תלמידי חכמים, או "תלמידות חכמות", עם יראת שמיים, מידות טובות, נסיון חיים וחוכמת חיים.

ה. על הכל - תתפללי לה' שיעזור לך לכוון נכון. הבא ליטהר - מסייעין בידו.

הצעות, אחת בסגנון שתיארת והשניה משו יותר מסור. רוב הסיכויים שאני אלך על השניה בתוא אופציה א'..

@צד שלישי 

לא אפסול ישר כי אין סיבה לפסול, אבל גם לא אאשר כל עוד אין מספיק פרטים.

כך שבמקרה שלא באמת מכירים אותה (אותי פחות חשוב לי שיכירו, אני כבר אבדוק בעצמי אם מתאים לי), או שיש להם אפשרות ונכונות לברר פרטים - זה פשוט לא יהיה רלוונטי.

אך הייתי מייחס לך חשיבות נמוכה ביותר מתוך ההבנה שיש מעט מאוד סיכוי שיש כאן התאמה.
ואין ספק שכך גם היה באופן גורף.

כל פעם שאני מסתכלת עליו יש לי את הדחף הזה. זה נורא!

קשה להקשיב בריכוז ככה,כדי להקשיב טוב אני מסיטה את המבט הצידה.

הוא רואה את העולם מלא אבק.

נו, מתי לומר לו? באמת מציק לי.

זה עלול לפגוע?

צריך שהגשמי לא יפריע.

עכשיו הבנתי...

אוקיי, אז באמת נשמע שתעירי לו. חשוב לנקות את המשקפיים

זה מה שאנחנו עשינו בזמנו. הם לא אהבו את זה אבל קיבלו.

דבר ראשון נראה לי כדי שתשאל מישהו שאתה יכול לדבר איתו פנים אל פנים כי הוא יוכל להסביר ולתת תשובות הרבה יותר טוב ממה שיסבירו פה בהודעות..

לשאלתך: יש כמה דרכים להכיר, אני דוגל בהיכרות דרך שדכנים וחברים.

2. מה שעושים בדייט בתור התחלה זה מדברים אחד אם השני במטרה לראות אם יש שיח משותף בשלב מסוים גם לראות אם יש כיוונים משותפים..

3. לא בדיוק אבל אני אומר שוב שכדי מאוד שתדבר על זה אם מישהו שיודע ויוכל לתת לך רקע על כל הנושא...

זה סוג של מאגר שדכנים -אני נעזר בזה המון . אנשים נפלאים מיזם שידוכים חדש - "40 יום" - לקראת נישואין וזוגיות .
לגבי כללים לדעתי הכלל המרכזי - פשוט תהיה אתה ... כמובן יש עוד כל מיני דברים אחרים אבל זה הכי חשוב

המדריך לפורום שלנ"ו יוצא לדרך! - לקראת נישואין וזוגיות

שאין דברים כאלה!!! 

 (חיבוק...)

גם ממני (אם הייתי יודע לעשות צורות כאלה...)

אבל אני עושה ניסיון. תנסה לכתוב ככה: ( חיבוק) רק בלי הרווח בין הסוגריים למילה..

כן... זה עובד

מאחל לך שבקרוב תמצאי את האחד היחיד והמיוחד שלך ושתחגגו זה לזה ימי הולדת ועוד הרבה אירועים משמחים.

ב. לא נכון ש"כלום לא השתנה".. הרי את כותבת בעצמך, "צמיחה ואתגרים". אפילו שעוד לא מצאת חתן.

הכאב ותחושת החסר - מובנת.

אבל תאמרי לעצמך, כל צמיחה שלי כעת, כל התקדמות - זה יעזור גם לבית שאבנה בעז"ה.

ואז תוכלי קצת להרגיש, במקום "כאב כל דקה" - התקדמות כל דקה, בדיוק לכיוון שאת רוצה.

אשמח שתגיבי כשתוכלי..

אני מפחדת שאולי אז הבנתי שיש פערים,

וסתם נדלקתי מכל מיני.

ואם נחזור, זה יצוץ שוב ואז סתם חבל על הכאב לב..

ושהוא יצפה או לא יודעת מה.

האמת שכשנפגשנו הייתי בתקופה מאד מאד עמוסה ועייפה,

אז אולי הראש שלי לא זוכר את מה שהפריע ורק את הטוב?

ואני לא יודעת אם אני באמת מוכנה לקחת ב2 ידיים,

כי עדיין אני לא באמת מכירה אותו.

מפחדת לצאת מתחננת ונואשת מידי.

הוא קטן ממני.

הוא בירר ברצינות,

אני בכלל לא.

הכתיבה מכריחה אותי לסדר את כל המחשבות שרצות בראש...

תודה על העיצה- אם נגיע לשלב הזה, אני אזכור אותה!

רק בלי ה"מאוד".

שהוא יגיד לא.

יש משהו כייף בלחלום מה היה יכול להיות,

ומפחיד אותי מאד להבין שלא...

אני צריכה עוד קצת אומץ בשביל זה..

הצוננים ביחס לעצמי.

לא יודעת מה עם שאר הבנות.

לא  הייתי פנויה, אבל לא במודע.

רק בדיעבד הכרתי בזה.

התחלתי יותר מאוחר מחברות שלי,

חברות שלי כבר היו עם ילדים וכמה,

וכבר הייתי גדולה לכל הדעות וגם רציתי כבר בית,

אבל היו עוד כמה דברים חשובים ודחופים קודם מבחינתי.

ברצינות.

אז יצאתי כי בגיל שלי כבר ממש לא דוחים,

ומי יודע מה יקרה אחרי.

וגם נראה לי שאני ממש רוצה ולחוצה,

אבל באמת, לא הייתי פנויה  להשקיע בקשר.

נשמע שנכווית מכך,

וזה באמת לא נעים בכלל להיות בצד שבאמת מוכן לקשר.

רק שיש עוד מלא משתנים בסיפור הזה, שלא תמיד אפשר לבדוק אותם קודם.

והצד השני כל כך מבולבל ומבוהל,

ואולי גם עושה שטויות לא בכוונה בכלל,

אבל ברוב הפעמים הדבר האחרון שהוא רוצה לעשות זה לפגוע.

מורכב העסק.

מאחלת לך הרבה טוב בקרוב!!

אם באמת אגיע לשלב הזה,

אעשה את זה!

אני באמת מתכוונת לפני שאני אולי עושה צעד בכיוון, להיות מבוררת לגמרי עם עצמי בזה.

זה קצת מורכב.

כי אני באמת מרגישה שלא ממש הכרתי אותו- גם בדברים החשובים.

וחלק מהבהלה שלי אז הייתה, איך אני מתלהבת בלי שהבנתי על מה.

וחלק ממה שאמר אפשר לראות ולהבין בעוד צדדים.

איך מבררים געגוע לאדם או להרגשה? מורכב קצת...

תודה לך!!

בשבילי.

זה מחזק!

ובטוח איך הוא יגיב..

זה נותן כח להתמקד ולברר את זה, באמת.

שאת יודעת מה לעשות. אני תומך.

בהצלחה רבה