וכמה את עוברת בדרך, ממשיכה להאמין ולא נשברת.
אני קוראת אותך ונדהמת מהאורך רוח, הסבלנות והאמונה. אשריך יקרה.. מעריכה אותך כל כך.
ואם אני אז תחשבי כמה בורא עולם גאה בך.
בעיניי כדאי שתשאלי את עצמך מה המטרה שאת רוצה להשיג מהיום הזה, ולפי זה תדעי איך לפעול.
לענ"ד כדאי לא לנסות לברוח או לדלג מעל היום הזה, אך גם לא לחפש להרגיש בכח את הכאב,
אלא לנסות להיות מוכנה לקבל בתוכך כל רגש ממנעד הרגשות הרחב.. מה שבא, ברוך הבא. לחבק, לשמוע, להיות.
אם יש צורך לכאוב, לבכות ולהתפלל - אז להיות שם, להתנקות, להתקרב, לשפוך הכל לבורא עולם ופשוט לדבר איתו. הוא איתך כל אלפית השניה.
אם יש צורך לשים הכל בצד, לחפש הסחות דעת, אז להשתולל ולהשתחרר, להנות מזה.
ואם בכלל תרגישי אסירת תודה ובתחושת הודיה וקבלה, אז להיות בתחושת השלמה ולשמוח בה.
לגיטימי שתרגישי מנעד רחב של רגשות באותו יום, גם אם הם ניראים כסותרים הם בעצם משלימים וחלק מהתהליך. אין רגש אסור או מותר. מה שצף, הכרחי ושלך. ובהתאם למקום הזה נסי לפעול גם ברמה הפרקטית. לעשות דברים מרגיעים ומשחררים.. להתפלל ולדבר עם ה' על כל מה שהיה ועל הרגשות שיושבים על ליבך עכשיו.. טיול קליל או מעין עם חברה ולראות את נופי ארצנו שייתנו קצת נחת ללב. ארוחת בוקר מושקעת ובכללי כמעט כל דבר שקשור למים, יש לו בעיניי יכולת להרגיע ולשחרר.
מאחלת לך שהקב"ה ירפא את ליבך ויישלח לך כוחות וישועות גלויות במהרה!!