פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 580)

אם היא מעשנת בקטנה, ויכולה\מוכנה להפסיק בעתיד אז פחות יהיה שיקול. אבל עדיין זה יעיב על הקשר (מילולית )...

(עישון מזיק לגוף, ויותר מכך לעובר. כך שלפחות בהריון היא תצטרך להפסיק...)

באופן כללי לא הייתי הולך על הצעה כזו, לכן האמור לעיל רלוונטי רק אם הייתי מכיר אותה ואז מגלה שהיא מעשנת.

וזה ניכר בין השורות.

לי זה נשמע שאת פשוט מאוכזבת, וכנראה שבצדק.

מגיע לך יותר, אבל עד עכשיו פגשת כל מיני דבילים .

אני מציע פשוט לוותר. לאכול גלידה, לצפות בסדרה אהובה, ופשוט לוותר. זה בסדר לוותר. לשחרר.

וכשהוא יגיע, הוא יגיע. לפעול מתוך בלבול וחוסר אונים רק מוביל לעד צרות.

ולהיות שלמה עם עצמך לפני שאת מורידה אותו, כי כרגע זה לא נראה שאת שלמה עם זה..

כי באמת אין לי חשק לצאת שוב.. 

כל עוד הוא לא קסם לה במיוחד, לתת לגבר תחושה ש'עוד אפשר אבל לבנתיים לא' זה רע. זה עלול להכניס אותו למצב של ספק עתידי, וכמו שאמרו רבותינו "אין שמחה כהתרת הספקות" עדיף לסיים יפה, להגיד שלא מתאים פשוט. במקרה והיא תרצה לחזור היא תדע איך לפנות.

בכללי זה לא ראוי שפונים ללא דעת הבחורה אם היא רוצה לצאת. אם זה קרה אין מה לצאת אלא להתנצל והלגיד שהיא לא מוכנה לצאת. בכל מקרה, לחתוך כמה שיותר מוקדם. לא להתעלם מהאינטואיציה.

היי.. 

תודה לכל עונים, 

נתתי עוד צ'אנס ונפגשתי שוב, 

לא יודעת איך להסביר, 

שוב הוא איחר, הפעם ברבע שעה, הסביר שהיה תקוע בפקק.. 

אוף, הוא לא נראה טוב בעיני חיצונית, לא לטעמי.. אבל בשיחה היה נחמד.. כן דומים בשאיפות.. 

אבל עדיין מציק לי שהוא בא כזה לא מסודר, לא מסורק, לא מגוהץ, כתם במכנס.. הגיע עם מסטיק ולעס בצורה מאוד לא מנומסת.. 

היינו במתחם גדול עם כל מיני מקומות אוכל, הוא לא הציע להיכנס לשום מקום, אפילו לא הציע לשתות.. 

לא יודעת, הייתי מנסה עוד פעם אולי.. אממה..כשסיימנו את הפגישה, אבא שלי הגיע לאסוף אותי, והבחור התעקש לחכות יחד איתי, אבא שלי היה מנומס ויצא מהאוטו לומר שלום ודיברו בערך דקה וחצי, והתרשם מהבחור שהוא קצת נשי (לצערי חוויתי בעבר פגישה עם בחור שלא ממש חיפש להתחתן עם אישה, אם אתם מבינים.. ) .. גם אני ראיתי את זה אבל לא ייחסתי הרבה חשיבות לזה, יש לו דיבור מאוד תאטרלי, יש משהו מוזר בהתנהגות.. 

בקיצור אבא שלי פסל על הסף. אמר לי לומר לא. 

אני סתם מסתבכת עם עצמי, נכון? 

אני תמיד פוחדת להוריד.. מעדיפה לשמוע את ה'לא' מאשר לומר אותו..  

את חייבת להיות יותר בטוחה בעצמך , וכמו שהרבה כתבו לתת לעצמך זמן להתרפא..

את בפשטות לא רוצה את הקשר הזה (ולדעתי זה לא רק בגלל העייפות הנפשית והאכזבה.. )

הוא לא לטעמך, ההורים לא מעוניינים, את מגלה מקומות של חוסר רגישות

ולא נשמע שאת בכלל במקום של לרצות לפתוח שיח איתו כמו ש@הפי כתבה.. 

את באמת נשמעת שאת מחפשת אישור ללכת אחרי הלב שלך.

הלב שלך זועק שלא (ממלא סיבות)

אז תהיי שלמה עם זה. 

אל תפחדי מזה שאת עכשיו במקום רגיש ואולי תשללי את הזיווג שלך,

אם תיהיי בטוחה בסיבות שאת שוללת ותהיי מודעת למה שנכון לך, אז תרגישי יותר בטוחה בבחירות האלו!

אכן, הורדתי.. ברוך ה'. 

וכן, חוסר ביטחון משווע.. 

זה בדיוק מה שאני חושבת כל הזמן, שאולי אני מפספסת, שאולי- נכון, זה לא מה שחלמתי אבל אולי זה טוב, אולי זה מה שה' רוצה בשבילי שאולי יהיה לי יותר טוב.. שאולי אני לא יודעת מה טוב בשבילי והרי ה' יודע יותר טוב, אז אולי כדאי לזרום עם התכנית כמו שה' מזמן... 

אבל ממש תודה על התגובה.. הרגיש שמישהו מבין את התחושה.. 

תוציאי את הסיסמאות ששמעת כל חייך מאנשים לגבי שידוכים כמו

אולי זה רצון ה'

אולי זה טוב לי למרות ש...

יש לו מידות טובות אז אולי שווה לוותר על.. 

בקיצור, את צריכה לעשות את עסקת חייך, לא להתפשר, להיות בטוחה במה שאת מחפשת, לא לפחד להגיד לא (כן כן..)

אין שום בעיה להגיד לא.. יש בעיה שלא יודעים למה רוצים או לא רוצים, וסומכים על אחרים שיחליטו בשבילנו

להגיד אולי הקב"ה רוצה ואני זאת שטועה זה בעצם להגיד, הקב"ה תחליט בשבילי כי אני לא יודעת.

לפני שמחפשים חתן, צריך לחפש את עצמינו ולהבין מה נכון , מה מתאים לי, מה חשוב לי, מה טוב לי וכו'.. 

ולא שאני מושלמת בזה כן?... סליחה אם מתפרש ככה.. 

זה משהו שצריך לעבוד עליו כל הזמן

גם היא לא יודעת איך תגיב ואז אתה תקשה עליה עם עוד שאלה ותחשוב שהיא לא צודקת לכן התשובה הכי טובה בשבילך היא לא וזהו.

דבר שני כמו כל שאלה שנשאלת כאן בסגנון "בנות\בנים הייתם\ן יוצא\ות עם א ב ג" אז למישהו זה יהיה עקרוני ולמישהו אחר ממש לא אכפת.

אז אם היא תגיד לך אתה עדין מידי אז אתה תהיה הפוך ואז תצא עם מישהי שאתה לא עדין מספיק. אז מה יצא לך מזה? ואולי אתה תגיד לה מה פתאום? למה את חושבת ככה? 

אם היא או אתה לא מעוניינים אז כנראה שזה לא מתאים

קשה לי לחוות דעה על זה כי יש שיקולים לפה או לפה . אבל ברור שאם שיעזור אם הצד ש'חותך' יגיד סיבה (אלא אם כן זה משהו חיצוני). 

אני ממליץ לך אחרי שאתה שואל אותה 'למה' להבהיר לה שהיא לא 'חייבת לך כלום' אבל אתה חושב שזה יעזור לך. כי באמת היא לא חייבת לך כלום (אחרי 2-3 פגישות) וגם יכול להיות שהיא תרגיש יותר נוח לספר לך אחרי שתראה שאתה קצת ג'לטמן...

שהבחורה תגיד מה הסיבה שהיא חותכת .

יחד עם זאת, דווקא זה שהן לא אומרות לך מה הסיבה, יכול להיות לך הזדמנות לחפש בעצמך את התשובות והסיבות .

זה דורש חקירה פנימית עמוקה, אבל אני ממש מאמינה שאפשר להגיע לתשובות אם באמת חוקרים ונעזרים באיש מקצוע. ואז התשובות שתמצא יהיו הכי נכונות,מדויקות ובהירות לך. 

אולי זה יוכל להתפתח לדיבור חח

היה חביב, אבל לא מספיק.

אפשר גם בדיחות על דייטים, זה משעשע חחח...

ראיתי כבר בעבר - וכל פעם מרגש מחדש..

ובגלל זה נברא העולם, בשביל ההשתלמות...

למה כל אחד מהם? ואיך זה מתבטא?

מושלמת זה מושלמת בשבילי-אין לי מושג מה זה אומר אבל אני סומך על קודשא...

שאיפות מתאימות(גם בחיים ויותר חשוב-בעבודת ה'...)-@בן ציון קרא לזה "אידאליסטית" וניראה לי שמבחינה תורנית התכוונו לאותו דבר...

טוב לב-אני מרגיש ממש מתנשא לכתוב את זה. אבל אני חושב שזה תכונה בולטת אצלי ומחפש אותו דבר אצלה... 

חסד-כנ"ל(רק שה"ממש" כבר גדל יותר)

יושר-אמת-חשוב...

שתדע את מקומה בעולם(ענווה)...

נ.ב. לגבי ה"מושלמת" שמעתי בפורים מאחד הרמי"ם בישיבה(אומנם לרוב מה שקרה בפורים זה לא לציטוט אבל...) שאין דבר כזה זוג שמתאים ב100 אחוז, וגם 90/95 זה מספיק! וגם אם איכשהו תגיע ל100 אחוז אז החיים יהיו משעממים

אבל שאלת אז אענה:

שמחה - פנימית וחיצונית. לא צריך שתקפצץ (מילה לגיטימית במילון, שם,שם) אבל שתדע לחייך. 

כנות - הנטיה הנשית הטבעית היא לספר סיפור ולחוג במעגלים, וזה חמוד והכל אבל יש דברים שצריך להגיד בלי רמזים. 

אידאליסטית - חיה כשהתורה לנגד עיניה (לא אבדוק אם יש לה תכלת בציצית ) ומשתדלת לחיות על-פיה. איפה היא עומדת בעניין זו כבר שאלה אחרת.

ענווה - לאו דווקא שקטה לעומת קולנית, אלא שלא מחזיקה מעצמה יותר מדי (אני גם משתדל שלא )

אלו הכי מהותיים.

יש דברים שאשמח שתהיה אבל לא קריטיים:

מוזיקלית (פלוס אדיר)

שנונה (אני לא כזה, אבל בהחלט אוהב שנינות.)

חכמה (או סקרנית, אוהבת לדעת דברים.)

שמחה - איך זה מתבטא?

כנות - יותר בכיוון של ישירה?

אידאליסטית - יותר בכיוון של תורנית?

שנונה - רק שתהיה מודע שזה יכול להתבטא בעקיצות, אישית אני אשמח שאם כבר עוקצים אז לפחות בטעם טוב...

חכמה - איזה סוג של חכמה?

סקרנית - חז"ל מתייחסים לתכונה הזו בצורה שלילית, לפחות לנשים...

בס"ד

והמידה היא ענווה.  עם כמה שזה בנאלי ושכולם אומרים את זה (ויש סיבה שכולם אומרים את זה) זה פשוט האמת.

ענווה אמיתית תביא ל-  

1. ביטחון בה' , דבר מהותי מאוד בשבילי , שהרי בחורה עם ביטחון בה' תהיה יותר שמחה ואופטימית באופן כללי , ויהיה זה בית של חיים ורוגע (וכמובן שבעז"ה זה יעבור גם לילדים).

2. כנות , אדם עניו ככלל לא יחשוב שעדיף לצד השני בלי לדעת X , אלא ישתף.

3. שותפות / ויתורים כשצריך.

4. רוגע , כלל למדנו מהרמב"ם שכעס נובע מגאווה וההפך מגאווה היא ענווה.

5. חיות -   שהרי ענווה היא כלי קיבול לחיות אלוקית פנימית שתאיר את האדם בכל מעשיו ודרכיו.

והנה הבאתי לך חמש סעיפים 

לא. זה לא אמור להיות בנאלי. אמורים לחיות את זה.

הבעיה שרבים מאיתנו עוסקים בדיבורים, במקום במעשים... חסר לנו קצת אמונה בעצמנו שאנחנו מסוגלים לדבוק לגמרי במידותיו של הקב"ה

אבל נדמה לי שכבר כתבתי בעבר, ואם לא אז אני כותב עכשיו:

לפני שאני מחפש את המידה הזאת בבת הזוג, אני מחפש אותה בעצמי

והלוואי שנזכה!

כבר יש בעולם מספיק רובוטים.. (סליחה על הציניות, זאת דווקא מידה רעה)

1. אזרחות אמריקאית

2. קרן השתלמות

3. אבא עשיר\ עסקן

4. בת קיבוץ \ מושב עם זכות לקבלת חלקה בהרחבה קהילתית

5. בעלת מקצוע הנדסי מבוקש

אם אתם מכירים אחת כזו שלחו מסר"ש! 😌

1. עין טובה

2. תקשורת טובה

3. גמיש

4. עמוק

5. שאפתן

אולי שעון?

מגן מסך לפלאפון?

(לפחות ניסיתי...)

אבל למה שיהיה מרתיע? לא נראה לי.. (לא אומר מנסיון)

אולי כיפה?

בס"ד

דבר ראשון , מאוד מבין אותך. מפחיד. מאוד מפחיד.

אבל!  לדעתי הכי חשוב להצליח לעשות את ההפרדה בין פחד טבעי מכישלון , שתמיד מחכה לנו לפני כל דבר משמעותי בחיים (ולפעמים אף יכול לשמש כסימן לכך) , לבין פחד שנובע מחוסר מוכנות.

אני מניח לפי מה שכתבת שמדובר על הפחד הראשון , ואי לכך ובהתאם לזאת - לקפוץ למים ולהרבות בתפילות (לא בהכרח בסדר הזה), כמו שאמרו לך לפני.

 כמו שאמרתי אני במצב די דומה, במיוחד בנוגע למה שכתבת במשפט האחרון , כך שאני שמח מאוד לשמוע תובנות גם כן .

בדיעבד רציתי להגיב לפותחת השירשור , נשלח בטעות בתגובה לך 

להבין את הסיטואציה הקצת מפדחת ולהבין שדברים רציניים הם חלק מתהליך שיכול להיות ארוך. אני כותב את זה כי לפעמים יש כאלה שעל ההתחלה מתלהבים ממש. צריך להכניס הכל לפורפורציות. בעז"ה שתתחיליקשר רציני אז יגיע תורו של הכאב ראש. עד אז הכל בנחת

בס"ד

החשש שאת מעלה הוא טבעי ורגיל לגמרי.. לא צריך להיבהל מהחשש עצמו.

דבר ראשון , תפילה ביישוב הדעת על הנושא לפני אבא שבשמיים... הוא איתך אז אין מה לחשוש...

וגם לדמיין את הצעדים שאת מתכוונת לעשות , ולראות שאין באמת ממה לפחד.

ודבר שני, אולי לפעמים צריך פשוט לקפוץ למים.. זאת הדרך הטובה ביותר להתמודד..

יש לך חברה טובה/ מישהי מהמשפחה בת גילך שבקיאה בנושאים ויכולה להתייעץ איתה אולי?

כן, מישהו ישן...

ואני לא רוצה לנצל"ש פה יותר, אבל טוב לראות שאתה חי

ולא ננצלש

וערכתי מפאת אאוטינג... מנעל וזה

מזדהה...

גירושין זה אף פעם לא משמח, בין אם זה היה הדדי ובין אם ביוזמתך או ביוזמתו.

זה דבר שאף אחד לא רצה להגיע אליו, גם אם בשלב כלשהו מבינים שזה צעד הכרחי והרע במיעוטו.

וזה כואב, ויש מחירים. והרבה. וכאב בשביל הילד/ים, ורגשות אשמה. כי מה הם אשמים ולמה זה מגיע להם.

ולבד. ופחד שמה יהיה הלאה, כי הרי אף אחד לא ירצה אותך כמו שאת - עם הסטטוס שלך והעבר שלך והילד שלך. או במקסימום יתפשר עלייך. את סוג ב', לא דף חלק.

אבל אחרי הכל את את,

ומי שיפסול זה מעיד בעיקר עליו.

את אותה אחת שהיית לפני הנישואין האלה.

יש בך דברים נפלאים, וגם חסרונות כמו בכל אדם.

והפעם מי שיזכה בך, שיתבונן מעבר לסטטוס באמת במי שאת,

ויבחר בך למרות הכל רק כי זו את, יהיה מישהו שבאמת ראוי לך.

וזה לא יהיה פשוט, וייקח זמן, ובינתיים הלבד...

אבל בסוף הדרך יהיה טוב יותר, יותר מאשר הבית שחרב.

ואולי, אולי כבר עכשיו יכול להיות יותר טוב. ובעצם... בעצם לא אולי.

מאחל לך רק טוב ובהצלחה!

נ"ב

סליחה על חוסר הטאקט אבל הייתי חייב...

הילד, הגרוש, החיים שאחרי כמו שאומרים..

לדעתי מאיך שאת נשמעת את לא בתוך העולם הזה של הלהתחתן פעם שנייה כי אחרת היית מבינה שזה אפשרי, וזה מומלץ וכדאי, ונכון שילד בתמונה זה לא פשוט, אבל את בהחלט לא מבוגרת.. בתחילת דרכך, החיים לפנייך..

את צריכה לעמוד איתן על מי שאת לא משנה המראה שלך,

ולגבי הילד המתוק, ילדים מרגישים את הצער של ההורים שלהם והפוך, תשתדלי להיות בסביבה נעימה איתו שעוטפת ומחבקת,

ותשדרי לו שמחה וטוב.. הוא יקלוט את זה.

לא תמיד צריך את המסגרת המושלמת כדי להוציא ילדים מושלמים... זה נכון שזה בראש שלנו לפעמים, שאם התחיל ברגל שמאל, אז זהו, הכל אבוד.. אבל זאת מחשבה שגויה. אפשר לגמרי להוציא מזה דברים נפלאים! רק צריך מחשבה ורגישות..

בהצלחה.. בטוחה שיש הרבה בפורום שיכולים לעזור .. 

"אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה, בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ"

מי שרוצה את הדבר הכי פנימי וחשוב - אהבה ירצה. פשוט כמו שאת יודעת זה לא יהיה. אך חייבים להסתכל הלאה. בהצלחה רבה.

"בחורה שויתרה"... אז נכון שכרגע אין לה את הנכס הממשי של הדירה וכו' - אבל מבינים שהיא לא "בעלת מלחמות".

ואולי דווקא אלו שבקבוצת ווטסאפ הזו, של ארגון שעושה מזה כאילו משהו קליל ו"ספורטיבי", בחוסר אחריות כלפיהן - אולי דווקא להן יש יותר בעיה?

בלשונך, "מי בכלל יסתכל" (הכוונה לבחור נורמלי, הגון), על אחת כזו שבקלילות "רק מחכה בכליון עיניים", בתוך חבורה כביכול-עליזה כזו, ומרגישה שהיא "הבוסית שמעיפה את הבעל"... איזה גבר נורמלי ירצה להתחתן עם אחת כזו. למה שיסתכן להיות הבא בתור של בעלת מידות כאלה והתנהלות כזו?

ואילו את - ממש לא רצית לפרק בית. לא חשבת שזה יקרה לך, מרגישה אחריות כלפי הילד, שאת רוצה שיגדל במשפחה באופן נורמלי; ענוה - לא עשית מהומות ומריבות ומלחמות. ההיפך ממה שאמרת: אולי "פסיכי" דווקא מי שלא יבין את המעלה שלך, מכל זה?

תלכי עם האופי שלך, תקחי מישהו שזה האופי שמוצא חן בעיניו. זה גם סינון טוב. כי מי שיסתכל עלייך בתור "פראיירית" שלא נלחמת על רכוש וכו' - עלול להיות מישהו כזה שזה בעיניו היותר-חשוב. תקחי מישהו שאת בעיניו הכי חשובה, ולא "נכסים".

ובנוגע למראה החיצוני שלך - אם את תחשבי כמו שאמרתי, אז גם תיראי יפה יותר.. בחורה עם אמון בעצמה ובתכונותיה, עם תקוה שגם מעלה חיוך - תיראה גם יפה יותר. ותדאגי לטפח את המראה שלך. דבר נורמלי אצל בנות.

"גיל 28", זהלא כ"כ קשיש....

תחפשי בשמחה, ביושר, ותמצאי.

פתחתי פצל"ש בשביל התשובה

אבל אני גם גרושה עם ילדה אחת וכנראה שאנחנו מכירות מהקבוצה ההיא. 

היא בודדה הבת שלי, אבל היא הילדה הכי שמחה שאני מכירה. באמת!
היא לא שונה, אני עובדת על זה קשה. הגננת של הילדה בקושי יודעת שהיא גרושה. הבית שלנו מפוצץ חברים כי חשוב לי שיהיו לה ואני עובדת קשה בעבור זה.

מבטיחה לך שזה לא קל לה לצאת יום בשבוע להסדרי ראיה, אבל מבטיחה לך שהרבה יותר טוב לה עכשיו. 

אני לא אוהבת להטיף אבל הכל במה שאת משדרת לו. תשדרי לו שטוב, אז יהיה טוב (ותעבדי על זה גם - ליצור לו קשר עם חברים, עם בנות מהקבוצה שיש להן ילדים בגילאים וכו')

וכשאת שוקלת אם להתחתן או לא, הוא שיקול משמעותי אבל ממש לא היחיד. *את* צריכה להחליט שאת רוצה להתחתן וזה נכון *לך*. 

קשר עם אבא חורג לוקח לו זמן להיות טבעי ושוטף אז לא כדאי לבנות על זה מהשניה הראשוננה ואם יהיו לו אחים חורגים, סיכוי טוב שהם יבואו פעם בשבוע וכל שבת שניה או שלישית וגם אם תכנסי מיד להריון עד שהתינוק יהווה חברה, יקח זמן. בקיצור, תשדרי לו את שטוב לו ותיצרי לו את את החיים המלאים שאת רוצה שיהיו לו עם קשר לאבא שלו או בלי ואם קשר לבן זוג חדש או בלי.

אה והוא לא יתום.

אה נוסף, את רק בת 28! לא כבר בת 28. החיים עוד לפנייך, את צעירה, יש לך ילדון מתוק שהוא בונוס גדול ואין לי מושג מי את אבל מהבנות שאני מכירה בקבוצה, כולן יפות כל אחת בדרכה. 

ואה אחרון, בנות שם כל כך רוצות להתגרש כי הגיעו למקום שהכל, כולל בדידות וכולל סבל של הילדים יותר טוב מחיי הנישואין. עם סבל של ילדים אפשר להתמודד (הוא בטיפול רגשי דרך אגב?) אבל זוגיות טובה לא מאפשרת את התהתמודדות הזו

אבל

זה שרשור לרווקים! (ורווקות )

(אני חושב שחלק מאלו שראו את כותרת השרשור חשבו שזו הודעת ארוסין )

שבת של משפחה, תפילות, מחשבות, וקרבת ה'
כן, גם אם מתוך כאב, אבל קרבת ה'..
שנזכה לקרבה מתוך שמחה, במהרה

או הוא לא יודע מה הוא רוצה מעצמו, וסתם מחפש הרגשה שלא קיימת...

או שהחליט לברוח ברגע שקו הסיום התחיל לקבל ממשות.  (או שניהם ביחד)

חבל לצאת כל כך הרבה זמן ולא לסגור עניין כזה יותר מוקדם.. בשבילך אני אומר.

לי זה לא קרה, וכנראה גם לא יקרה! כי אני לעולם לא ארשה לעצמי למרוח בחורה כל כך הרבה זמן.

יש משפט חכם על עסקים, ולדעתי אפשר בהחלט להשליך ממנו גם על זוגיות:

"אל תקנה עסק אפילו ל10 דקות אם אתה לא היית מוכן להיות הבעלים ל100 שנה"

היום הרבה מאד מפחדים ומרגישים לא מוכנים.  

הבעיה, שכל עוד קו הסיום לא באופק, הם משכנעים את עצמם שהכל בסדר וזורמים. 

עד שבורחים עם הזנב בין הרגליים ומשאירים לב שבור מאחור..

להציב דד-ליין!! זה לא נעים, אבל מה לעשות..  גם לא נעים להלוות לחבר טוב בעדים, אבל זה חובה!

אדם זה אדם ויש לו חולשות שאי אפשר לנצח בלי גבולות 

תופעת ההעלמות של גברים זה לא משהו חדש, הרבה נשים תהו למה יש גברים שפשוט נעלמים , למרות שהיה כיף ונחמד ומדהים וואו, בלע"ז קוראים לזה ghosting.

שנות ה20 הם שנים של חיפוש עצמי, והיום זה בהחלט המצב, לא תמצאי הרבה שבאמת בשלים בגיל כזה, חילוניים או דתיים, זה נדיר.

אבל לפחות יש משהו חיובי אחד, וזה שהקשר הזה קידם אותך ואותו צעד אחד קדימה להבנה מי אתם ומה אתם רוצים , ככה שהוא לא היה חסר תועלת.

עד צעד במסע.

לא יודע אם יש שיטה מוחלטת לזהות..

אז את תעשי את שלך ותציבי מהתחלה גבול. 

לא מספיק להגיד שלא יוצאים סתם - זה כנראה לא מספיק חזק כדי לנטרל את התירוצים לצאת.

(אה, ותשאלי את אותו אדם מה הוא מתכנן בתור נשוי.. איך לפרנס? וכו' הדברים שמחייבים.)

קשרים יכולים להחזיק לטווח הרחוק, אבל הם לא חייבים.

אתה נמצא עם בחורה, אתה נמשך אליה, כיף לך איתה. ובשלב מסוים אתה כבר מרגיש שאין לך ממש מה לעשות יותר בקשר הזה, והדבר הטבעי הוא פשוט להמשיך הלאה.

אתה מכיר אותה, חקרת אותה, ראית אותה, הכל כבר גלוי וידוע. אין טעם לגרור את זה , אז ממשיכים הלאה.

זה כמו בעבודה או בכל דבר אחר בחיים. אתה מתחיל, וזה מרגש , מעניין, מאתגר, ואתה לומד וחוקר את השטח. עד שכבר לא נותר מה לראות יותר. אז עוברים הלאה או מורחים את זה אם אין ברירה.

יש שיר כזה אמריקאי מפורסם קוראים לו 'כבר מאוחר מדי', והוא הולך ככה:

את העומק והמשיכה וכל זה, אפשר לבדוק בכמה פגישות -לראות שהיא חכמה ומשדרת על אותו גל ומוצאת חן.   

להעמיק יותר מזה אתה יכול אחרי החתונה- העיקר אתה יודע שיש במה להעמיק.

גברים מפחדים מנשים פחד מוות, אם את לא יודעת את זה, אז הנה אני מגלה לך.

חשבתי שזה רק אני האמת, אבל מאז כבר יצא לי לקרוא כמה וידויים של בוגרים ומנוסים ממני ומסתבר שזה המצב של מרבית הגברים.

הוא שמההתחלה משהו הפריע לו והוא פשוט חיכה והמתין כי הוא פחד להיות כנה ולהגיד לך את האמת לפנים, אולי הוא פשוט שיקר לעצמו שאיכשהו דברים יסתדרו.

הוא לא מוכן לחתונה ובטח שהוא מפחד מזה, הוא לא המציא את זה. בקיצור, אל תסתבכי עם עצמך סתם, אתה צריכה להבין שלגברים אין כלים להתמודד עם סיטואציות כאלה, קשה לדבר עם מישהי בכנות ולהסביר לך איך אתה מרגיש .

כנראה שתמיד היה משהו, אבל הוא פחד להתמודד מולך.

הייתי בקשר עם מישהי, היה נחמד והכל, והיא רצתה להתחתן, אבל ידעתי שזה לא זה ואני לא מוכן. אבל בגלל החרדה שלי והפחד שלי לא אמרתי לה את זה ונתתי לקשר למות באופן טבעי, די מרחתי את זה, וחבל, כי זה היה בזבוז של כוחות וזמן.

אבל הייתי פחדן.

בקיצור, הוא מפחד, אני יודע, תאמיני לי, גם אני כזה.

ועוד החלטת שכולם מפחדים? פחד מוות?! 

ובכלל קודם אמרת שזה הגיוני...  מוזר.

אתה סתם מנסה לגרום לה להתרחק מגברים או מה... כי כל מה שכתבת ממש רחוק מהמציאות

@כבוד המורה אני מקווה שאת לא לוקחת את זה ברצינות..

איך כתוב בטאו טה צ'ינג "עשה דבר בטרם יתגשם, הסדר דבר בטרם יסתבך".

דחיינות תמיד נובעת מפחד, ותמיד גורמת לכך שדברים ילכו בדרך הלא נכונה.

הפחד הזה ניהל אותי ושיתק אותי, ככה שפשוט מרחתי את זה וזרקתי אותה ברכות, softly letting her go מה שנקרא.

פספוס? כן, בהחלט, היא הייתה הרבה יותר מוצלחת ממני, האמת היא שהיא זו שכנראה חמקה מהקליע פה, אני חושב שיהיו לה חיים מעולים. ואני , אני כנראה אמות לבד.

יכול להיות שבאמת הוא נלחץ ומהפחד הגיעו הרגשות השליליים רק כמנגנון הגנה.

יכול להיות שכל הזמן היה משהו שהפריע לו אבל הרבה דברים אחרים שמאוד נראו לו, אז הוא "ניסה" ו"התלבט"
 ולא הכריע, וכשדיברת על חתונה הוא היה צריך להחליט. 

אני גם מסכימה שההתנהגות השניה היא לא לעניין, עקרונית, אבל לא הייתי שופטת אנשים בחומרה על זה - כאשר יש התלבטות אמיתית.

כל-כך מכירה את הניסיון לפרש ולנתח ולהבין מה בדיוק הוא הרגיש \ חשב וכו', עם ראיות מסיטואציות ואמירות ורגשונים בהודעות... אבל בסופו של דבר - אנחנו לא יכולים לדעת, וחבל על האנרגיות.

זה כואב מאוד מאוד. מאחלת לך שבע"ה בעתיד תראי בברור איך הדברים התגלגלו לטובה. הלוואי שבקרוב.

נראלי שהכי הגיוני שהבחור חדש בשוק השידוכים, ולא יודע איך להתנהל

שהבחור מנותק מכללי המשחק, קשה מאוד לצאת עם משהו כזה. לא אומר לפסול אלא רק לשים לב לעניין.

"אגיד לך את האמת,היה לי מאוד נחמד בפגישה ובהתחלה חשבתי להמשיך,
אבל זה פוגע שאתה חוזר אלי רק לאחר 4 ימים אפילו בלי לשלוח הודעה.
בדר"כ מתקשרים מקסימום יום למחרת כדי לתת תשובה ולא משאירים ככה באוויר."

זה מוקדם מדי מדי!

תמשיכי להכיר אותו, תוכלי בפגישה הבאה לנסות בעדינות לשאול מה לקח כל כך הרבה זמן. אבל להיפגע כל כך מהר שהקשר עוד לא התבסס זה מאד לא טוב

"זה לא היה לעניין אבל נזרום"

אם זה היה משהו נקודתי - הרווחת.

אם את רואה שזה חוזר על עצמו - לחתוך.