פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 581)

נכון שבזוגיות אנחנו מחפשים את המוכר, אבל זוגיות זה לא "העתק הדבק". 

בזוגיות יש ערכים משותפים ויש הבנה וחברות, אבל יש המון דברים שונים. קודם כל איש ואשה, אלה שני הפכים ונישואים זה נשיאת הפכים. חוצמזה, בטח פגשת הרבה זוגות שיש ביניהם שוני גדול, וזה היופי וזה העניין וזה בעצם מה שיוצר את המשיכה.

יש חמישה דברים מרכזיים שצריך לחפש; אלה תכונות! לא תחביבים, תארים ושאר ירקות.

בסופו של סיפור בזוגיות אנחנו סוגרים את הדלת וצריכים לכבד, להקשיב ולהיות בהענות זה לזה.

זה הכל ובגדול!

קצת חיזוק למין הגברי..

ה' יושיע את עמו ישראל

אבל אכן

ייכחדו המוצשים לאלתר!

רשמתי!

כנראה לא יצא לפועל עד הסתיו.

אבל המחיצה עם חן ואיש השקים הרגה אותי!! 

אבל איך זה קשור ללנ"ו?

ויש לי הסבר מסוים למה זה.

הרב אלי שיינפלד בספר "אור השם" על השם משמואל
(ספר נהדר. תקנו אותו. אני אומר גם לעצמי)
בפרשת תזריע, כותב על למה יש ליולדת טומאה.
שלכאורה זה הפוך. כי טומאה מעידה על חוסר חיים ואילו היולדת הביאה חיים לעולם...
הוא מדבר על זה שבכל מקום שיש בו קדושה שנחסרת, אז כוחות הטומאה מתגברים..
(וזה מה שקרה בגוף האשה שהיו בה עוד חיים, ועכשיו אין) 

לכן במוצאי שבת, אחרי שהיינו בקדושה, נשמה יתרה,
כל מי שיש לו עולם פנימי וקשר עם הנשמה שלו,
מרגיש את החוסר הזה..
ואולי במיוחד מי שעדיין לבד, 
שהנשמה שלו לא מצאה את החצי השני...

ה' ישמח את כולם.
שבת שלום.

הפתרון הוא להרבות בקדושה ושמחה במוצש. דווקא כי הוא זמן מועד לפורענות
בהצלחה לכולנו

חחח זה גם בלי להתחתן אבל אין ספק שזה השלב הבא שיש אחרי הצעות מתאימות.

בגדול, לי נראה שעשיתי הרבה. שלחתי סמסים לכל החברים שלי, יצאתי עם המון בנות, התפללתי הרבה, ועדיין לו התמזגתי עם האחת. ככה שאין לי תשובה בשבילך, אבל לחייך, זאת תמיד המלצה טובה..

זה הדבר הכי חשוב (שאלה טובה איך עושים את זה, זה אינדיוודואלי). אם אדם לא שלם עם עצמו (המצב שהוא נמצא בו וכו') בלתי אפשרי שבן/בת זוג שלו יקבל אותו.  

@advfb  מדויק

מאוד

הזיווג הוא משמיים, זה לא תלוי בנו ובמעשים שלנו..
נכון שיש לנו את חובת ההשתדלות, אבל זה רק משמיים...
והקב''ה לא רוצה שנגזים בהשתדלות..
צריך הרבה אמונה וביטחון, ובאמת לראות שאנחנו בכיוון, 
יש אנשים שמאוד רוצים להתחתן, אבל ממש לא בנויים להקים בית.
תפילות ואמונה, ולהיות בכיוון הנכון..

לא הייתי צריך כי ב''ה ההצעות הגיעו מעצמן.

אני רואה כאן הרבה שרשורים כאלה וזה נשמע די מתסכל.

ועבורם.

שזה לא קורה רקלי. זה חלק ממעגל העולם שקורים דברים כאלו. זאת דרך וכמו בכל דרך יכולות להיות נפילות.

זאת הבנה נכונה. חוץ מזה כדאי להיות רגיש לצער של משהו אחר.

שנזכה!!

שמחה בשבילך.. 

תודה על השיתוף

שהבדידות קשה - אבל אלו פחדי שווא.

בחורה צעירה - מכניסה לעצמה כל מיני "חששות"...

תצאי לגמרי מה"מה יהיה". את לא אמורה להתעסק בניחושים.

תנהגי כמו מישהו שעלה על הכביש הנכון - יסע במהירות קבועה ויגיע.

לא "פספסת".. זה לא מפעל הפיס. תכירי ותמצאי.

תסתכלי כך - אז גם יהיה לך כח להמשיך במסלול הזה, לחפש עד למציאה הטובה.

ואת תתחתני עם מי שימצא חן בעינייך. לא רק כי אולי נמאס לך... אין מה לדאוג.. ויבואו לחתונה שלך.

אלא מה? בינתיים קשה לך - מובן.

אבל בהיות שאת חברותית ומאמינה - תנצלי את הזמן שבינתיים. תאמיני שכל דבר חיובי שאת עושה, כל מידה טובה וסבלנות שנבנית אצלך - זה בעצם, מלבד ערכו העצמי, גם מכין את הבית שלך בצורה טובה יותר. 

אם תסתכלי כך - תוכלי לשנות את ההסתכלות, מהסתכלות של מצפה בחשש מה יהיה, להסתכלות של מישהי שנמצאת כבר ממש בתוך ההכנות...

הצלחה רבה.

"שלי שלך" אולי יש שם כחלק מתפיסה כוללת.

חוץ מזה אולי אפשר לחפש שיעורים...

אבל שמעתי על תשוב תחייני

האתר לבנות:

שמור עיניך לנשים ובנות

קו חם:

 1599-500-119

בהצלחה רבה!

להוסיף משמעות לחיים, שלא יהיה משעמם, חיים בריאים.

לשתף בקושי אדם קרוב. זה קשה אך זה ממש יכול לעזור מהפחד המשתק שמתלווה לכל העניין ולא מאפשר לאדם לפעול. ויכול להוות מקפצה למודעות עצמית.

להסיר את הרגשת התלותיות במין. זה ע"י שהבנה והפנמה למה את כן מתמסרת וכן תלויה בו וממילא מובן מה כדאי להסיר את תלותיות. בעצם להפנים שיצר משועבד אלי ולא אני אליו (קל לכתוב קשה להפנים).

סינון באינטרנט. ועוד דברים טכניים אך חשובים שמונעים למצב קל לנפילה. לנסות פחות להכנס למצבים שבהם קשה יותר להתמודד עם היצר.

לשפר את הבטחון עצמי. לא להיות קשה עם עצמך. לדעת מה ערכה של תשובה באמת. לראות את עצמך כבעלת תשובה גם לפני שיש תוצאות בשטח וממילא זה יוליד תוצאות.

אבל יש את ווסט לגון שהוא אחלה לדייטים

אני מבינה למה זה מפריע לי.. זה נותן לי הרגשה שאני מסתובבת עם ילד ברמצווה עם פרצוף בוגר..

הלוואי שהפער היה רק 2 ס"מ לכאן או לכאן..נראה לי שאני גבוהה ממנו בערך ב7-10 ס"מ ואני בכללללללל לא גבוהה..אין לי אפילו מטר 60..

אם הגבר משדר ביטחון על אף הגובה, זה מראה שהוא גבר אמיתי. ולא צריך דברים חיצוניים.

ואם את מהאנשים שאכפת להם מאוד 'מה יגידו', יש נעלי BTALL שמגביהות במקום ב3 ס''מ, - ב6 ס''מ, ונראות נורמליות לחלוטין. תזרמרו תמצאו פיתרון, אל תפילו על זה

כלומר, אידיאלית זה נכון,

אבל אם תחושת חוסר הנעימות תמשיך לנישואין,

זה לא נראה לי תקין בכלל.

אפשר לנסות להתמקד בטוב ולעזאזל כולם,

אבל אם זה לא עובד -

לא נכון להקים בית עם אדם שלא נעים לך לצדו,

גם אם זה מהסיבה הכי מטופשת בעולם.

המון הצלחה וטוב!

אולי פשוט תנסי להוציא לך את הציור של ה'זוג' שהולך לו ברחוב ושהאיש תמיד קצת יותר גבוה..

אם לא עוזר באמת מסכים עם @כי בשמחה תצאו. שכתב שזה "לא נכון להקים בית עם אדם שלא נעים לך לצדו,

גם אם זה מהסיבה הכי מטופשת בעולם"

בכל מקרה שיהיה המון הצלחה!

נ.ב. אולי כדאי באמת לתת צ'אנס.. הרי הוא יודע שעל זה מדובר..

ולהפך זה שאנשים מדגישים את זה זה נשמע לי מוזר, אבל ברור שארצה מישהי ששומרת נגיעה

בכללי, בבירורים אני מצפה שהחברות (או כל מי ששלחו לי מספר שלה/ו לבירור) יהיו רציניות וידעו מעצמם לשתף את השאיפות של הבחורה ורת התכונות הבולטות שלה. ואם אני רוצה לדעת משהו לפרטים אני שואל - "איפה זה בא לידי ביטוי" או "את יכולה לתת לי דוגמא". אם רמה דתית - זה משהו בולט/מרכזי בחיי הבחורה, סביר מאוד שזה יעלה כבר ממי שמבררים. 

לגבי השאלה עצמה - אני מאוד מאוד ממליץ לך לא לשפוט את הההצעה על פי הקפדה כזאת או אחרת אלא לשאול הבאופן כולל ולבטוח באמון הבסיסי של מי שאתה מברר אצלו. במקום לשאול על לבוש (שרוולים, חצאית) עדיף לשאול האם הבחורה רואה את עצמה מחוייבת להלכה בכל פרט בחייה. הרי זה מה שחשוב! ואם כל האכפתיות מהצניעות היא נובעת מההלכה - למה להצמד לפרט אחד? 

במיוחד שיש גבולות שהם קצת 'אפורים' כאלה. ובנינו כל אחד חלש בתחום אחר, גם בתחומים הלכתיים, ויראת שמיים לא מדדת רק ע"פ הלכה כזאת או אחרת. 

בנימה אישית - אם יגידו לי על בחורה שהביטוי לדתיות הגבוה שלה זה חצאית ארוכה ושרוולים זה מאוד יוריד לי את הערך שלה ההצעה. הביטויים החשובים לדתיותגבוה אמרוים להיות - דרך חיים, מידות, מעשים, שאיפות (בעיקר שאיפות).

להדוק אם זה דבר נקודתי או חלק ממשהו יותר רחב. גם אם זה דבר נקודתי את צריכה לראות אם תוכלי להכיל את זה.

קצת קשה לבדוק אבל העיקר זה לשים דגש על השאיפות ועל הדברים הפחות טכניים.

להלכה ולרצונו ית'.

אם אני אוהב את אשתי ממש ממש,

אבל לפעמים לא עושה מה שהיא אומרת,

כי דבריה של חברה שלה מוצאים חן בעיני יותר...

לא יודע מה זה, אהבה זה לא.

לפחות לא אהבה אמיתית שתחזיק משהו.

לפעמים למחויבות מצטרף חוסר ידיעה או חוסר יכולת,

ואז בודקים את מידת הרצון שלה להתכוונן לשם.

בהצלחה!

וסיפור בונוס:

שמעתי מת"ח חשוב,

שפעם שאל אותו תלמיד שהוא יוצא שהחצאית וכו' קצת וכו',

אז הת"ח אמר לו: אז תבדוק אם היא צנועה. וד,ל.

(ביודעו ומכירו, הוא לא שלח את הבת שלו לבית יעקב, 

כי המורות שם לא מסכימות שהבנות יילכו עם חצאית ארוכה).

שמעתי בנות שכביכול מאוד דוסיות וכו',

שהוציאו מהפה משפטים מזעזעים כמו: 

'עשיתי כך וכך כי הקב"ה מכיר אותי, הוא בסדר איתי'.

מדובר על חיוב מיתות בי"ד.

הנקודה היא שההלכה כמו שהיא היא המצפן שלי.

יכול להיות שאני נופל בלה"ר או בשילוח הקן,

אבל אני שואף להגיע לשם..

יכול להיות שאני נופל בהרבה דברים,

ומשקיע מאמץ רק בחלקם,

כי אני יודע שזו הדרך בה אני אתקדם.

אבל אני מחוייב לכל התורה וההלכה,

וחשוב לי לקיים אותה לכל פרטיה ודקדוקיה,

וגם לכל כלליה, אידיאליה, טעמיה, מתקה וטובה.

זה בגדול. לדעתי הענייה.

הזוי לראות שיש מצוות שהם יותר 'דתיות' (צניעות, תפילות) לעומת מצוות שהם פחות דתיות (לשון הרע, פרטי הלכות שונות) 

בס"ד

דבר ראשון מצטרף לשאלה

ולדעתי :  רמת מחויבות להלכה.  כלומר , בלי להיכנס לאורך החצאית כמו שאמרת ופרטים כאלה ואחרים , אלא לדעת מה רמת המחויבות ההלכתית שלה. אם המדוברת אומרת שהיא מחויבת להלכה לחלוטין (בלי להיכנס למנהגים ורבנים וכו') , הפרטים הטכניים לעניות דעתי.  אז לובשת חצאית את הברכיים , הולכת לפי פסקים של הרב X , או מתכוונת לשים כיסוי ראש לא מלא אז הולכת לפי פסקים של רב אחר.  לי באופן אישי זה פחות משנה לאיזה רב היא מקשיבה , אלא העיקר שהיא מקשיבה לרב מגדולי הדור , לי זה מספיק.  

כמובן שיש דברים מהותיים ששום תלמיד חכם שאני מכיר לא יכול להתיר, אך אני מניח שזה מובן מאליו. 

זה רק לעניות דעתי ואשמח בעצמי לשמוע עוד עצות בהקשר הזה.

בס"ד

שכאמור גם אני אשמח לתשובה טובה עליה.

לבינתיים אני חושב שאין סיבה לא לשאול ישירות , אני לא חושב שזה ישמע מעליב או פוגע או משהו כזה , אם אומרים את זה בצורה הנכונה כמובן.  שאלה כמו "איך את מגדירה את המחויבות שלך להלכה" בטון ענייני - לעניות דעתי לא אמורה להוות בעיה. 

רמה דתית (גבוהה כל שתהיה) אינה סותרת מחשבה עצמאית.

סליחה שתפסתי אותך במילים...

הרעיון הכללי שהבעת נכון. אין ספק. 

אפשר ממש להתקשר לרבנים ולאנשי צוות במקום שבו המועמדת למדה (כמובן בהסכמתה) ולשאול אותם.

הם יכולים לתת תמונה רחבה גם על האישיות שלה וגם על המחויבות להלכה ועל התחום התורני.

גברים אוהבים לנוע ממקום למקום ולא להרגיש כבולים ומחויבים למשהו, במובן הזה הם באמת לא מאד יציבים.

דבר נוסף הוא שיכול להיות שהם מרגישים שהם לא חוו ולא עברו מספיק מערכות יחסים משמעותיות כדי להבין מה הם מתאים להם ומה הם מחפשים.

כשאתה חסר ניסיון, להתחייב למסגרת של נישואין זה לא דבר חכם במיוחד, הסיכויים גבוהים שתהיה אומלל ותאמלל גם מי שאיתך.

חוץ מזה, היום מתבגרים לאט יותר, ובגיל 25 רק מתחילים להתיישב מבחינה פיזית ומנטלית, לכן באמת לדעתי עדיף להתחתן בגיל 25 ומעלה.

הוא לומד לאט לאט להבין אותך? זה נשמע לי משהו בר שינוי...

הוא לא מבין אותך כי חסר לו את האנטגלנציה הרגשית הזאת, או שזה נובע ממקום אחר?

ואוף לא רוצה לבאס אבל שומעים ממך בעיקר הערכה, אבל לא חיבה או אהבה... 

כאילו אם אני אוהבת מישהו והוא נפגש עם מישהי אחרת (אפילו אם החלטנו בהחלטה מושכלת להפרד), זה אמור לעורר ממש רגשות..

ופה זה נשמע שבכלל לא מזיז לך.. זה אומר הרבה לדעתי.. 

הייתי בקשר רציני ביותר עם אדם מיוחד ממש שלא רציתי בשום אופן לוותר עליו, גם מהסיבות שהזכרת.

וכל הזמן היתה לי תחושה שהוא לא מבין אותי. זה לא מאד הפריע לי בזמנו, אבל בתכלס כל החיים הזוגיים מבוססים על הבנה ותקשורת טובה. 

אם החוסר הבנה היה נובע פשוט מחוסר היכרות או 'תרגום' לא נכון אחד של השני, כן הייתי בונה על הרצון שלו לעבוד על זה.

אבל זה לא היה עניין של עבודה, האינטליגנציה הרגשית שלו היתה די ברצפה ולא ראיתי הרבה סיכוי שזה ישתנה משמעותית בשנים הקרובות.

במבט לאחור, דווקא הכבוד, האהבה, וכו' - מאד סינוורו אותי כרווקה, כי באמת זה חסר. השאלה היא מה קורה אחרי החתונה, כשזה מפסיק להיות כ''כ חסר, ואני הייתי נשארת עם בנאדם שפשוט לא מתאים לי, וכמה שהוא מיוחד ואיכותי אובייקטיבית, אין לי שום כלים משותפים לעבוד איתו. 

בנוגע לבעל טוב ואבא טוב - בעיני כשבני זוג מבינים אחד את השני וטוב להם ביחד זה טוב גם להם וגם לילדים יותר מכל מאפיין כזה או אחר של אחד מהם.

וכן, אחרי כל זה, להיפרד ממנו היה ויתור רציני.

(וגם, החתימה שלי.)

אם אתה לא אוהב את זה, וזה מפריע לך אז זה לא עניין של סיפטום אלא של מציאת חן.

ואם זה ספטום, ספטום של איזו תכונה מפריעה לך?