באהבה רבה רבה!אז הנה, אחרי תקופה של מחשבות, ואפילו חושך (שהיה חזק....אתם יודעים כמה)
ו....!
היו ועדיין כל מיני
ומחשבות לגבי העתיד, ההוה, מה אני עושה עכשיו, ואם לתת לזה להמשיך, ואם כן אז כמה...בתוך עצמי גרתי
(לפעמים הייתי אומרת לעצמי - אחותי, מה לענן הזה שעל פנייך?
וראיתי שהשם עו זר בזה. תמיד ידעתי את זה כי כולם אמרו ככה ובלי קשר אני משתדלת להאמין ש
וגם ש הנשמה לו, והגוף פעלו...
כמה שראיתי את זה, אוי ווי רבש"ע. (תודה רבה לכל החברים שהיו איתי ועדיין, בדרך הלא פשוטה הזאת. אני מאד מעריכה.)
ו הניגון הזה לפעמים היה אצלי באוזן- לא תמיד, כי היו לי תקופות לא פשוטות בכלל, ועדיין- אבל בכל זאת....
ו- שבע"ה באמונה שבליבי, באהבה ללא גבולות...
וגם ש"אם ננעלו דלתי נדיבים" (הרבה שדכנים, עיצס מאנשים, אכזבות רבות מאד ...) היחיד שבאמת קיים זה הדלת שאף אחד לא רואה, אז נסעתי להתפלל. הבבא סאלי באותה תקופה היה מאד משמעותי אצלי (ועדיין)- -
(וגם, ולו רק ניתן ואלמד מאותו ברוש שעומד לבד מול הרבה קשיים... אמן.)
- ואז נסעתי. גם סתם, לנקות את הראש מול נוף יפה (וקיבלתי קטעי מחשבה והזדהות מכל מיני אנשים, שעזרו לי באותו זמן...) וגם כל מיני "נשמות טובות" שאתה פתאום מבין שהם רוצות לעזור, אבל מה שבאמת קשה זה- , או הו כמה שזה קשה.... להתרתח ולא לעשות עם זה כלום, כשהכי בא לי זה לנער את אותו אחד שחושב שעושה טוב ודורך או מקלקל בדרך...
) לדעת שאני יכולה לשחרר, לבטוח ולתת לעצמי להבין שמישהוו דואג ... כי אני כמו ילדים אצל ה' ולאט לאט אני אדע מה השביל הנכון, ולמה דווקא השביל הזה ולא אחר, שנותן לי להגיע לאן שאני צריכה...לחיים, לשמחה, לשלום ולברכה ותודה לנער שהכיר לי את אותו אמן מופלא, יחד עם אברהם פריד שכבר הכרתי- ואת השמחה של חב"ד שטוב להתחדש בה ובתורתה..., וחושבים... וחושבים... המחשבות מתרוצצות מה יהיה ואיך יהיה... אבל משתדלת להאט. להבין שיהיה בסדר, שלא יתחילו בלעדי שום דבר-
והדברים קורים בזמן נכון
וקורה שהדרך מתמשכת... הדרך מתמשכת- ויש לנוע לנוע....
ובאמת, בזמן שהכי הכי לא חשבתי, ויותר מזה- הייתי במצב כזה שדוחה כל מי שרק מנסה להתקרב ולהציע את קרובו או עצמו...
בעזרת ה' לתמיד. ההיכרות הייתה באמת מפתיעה. ועוד יותר מזה הסיעתא דשמייא שהייתה מתההתחלה- שלא הייתי בטוחה שזה אמיתי כי הרי זה טוב מכדי להבין שזה קורה לי , ושהטוב הזה לא פיקציה (וואי כמה פעמים הקרובים שלי שמעו ממני "זה אמיתי? זה לא פיקציה?" ומפגישה לפגישה- מחשבות, והרבה מה שעובר ביניהם... הטוב , שקרוב. לפעמים גם עכשיו, בתוך כל האירגונים אני תופסת את עצמי בזום אאוט, פשוט מתפלאת. מתפלאת. כי כל כך התרגלתי לרוטינה המעצבנת של - פגישה, מבט, קטעים סתומים שמציפים שוב הכל ה....), ועכשיו זה שונה. ברוך ה. זה טוב שצריךל להתרגל אליו.
הפגישות עוברות טוב, אנחנו עושים רפלקציה- דיון מה היה טוב, מפיקים לקחים להבא... ומתייעצים. המון. בלי האנשים שבדרך- אני לא הייתי היום מתחתנת. חד וחלק. כולל החבר'ה מכאן שנתנו ונותנים הרבה- בהתנדבות ומתוך אהבת ישראל שמפעימה אותי כל פעם ומפליאה. באמת באמת תודה רבה רבה! אז הנה, גם פה וגם בפורום נוער (שמי שראה אני נהנית להציץ ולהחכים מהם, וקצת לתת מה שאני יכולה לשכבת הגיל הנמרצת הזאת.... הרבה הרבה כוחות הם נותנים לי. באמת. כל פעם כשהרגשתי קצת חלישות או סתפ- צריכה משהו שימריץ ויזכיר לי שיש דבר כזה אדרנלין- הייתי נזכרת בהם ובכוחות שלהם. ובכוחות שלי, שאם קצת אחטט אני אמצא אותם גם....
)ואנקדוטה שתמיד הייתי מספרת- צהריים. חם. אין טרמפים! אני בטרמפיאדה. כבר התייאשתי והייתי מוכנה נפשית לשלם לאוטובוס
נסוגתי כדי לקחת את התיק שלי, וכשנרכנתי כדי להוציא את הארנק (נשבעת לכם שככה זה היה! באותו זמן בדיוק), רכב עוצר -
הוא מגיע ליישוב, וכשאני עולה אני מגלה שהוא מגיע עד לנקודה שאותה אני צריכה!! וזה רגע לפני ייאוש.... ישועת ה כהרף עין- ברגע של ההרף- העפעוף שמכסה על העין- הישועה מגיעה, הטרמפ מגיע. זה היה בשבילי לימוד לכל תחום בחיים, לא רק לתחום נישואין.
אז הנה. אני יודעת שיצא קצת מבולבל וארוך, איך אמר הכהן הגדול ? "יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן" הרבה ממה שלא סיפרתץי מסתובב אצלי בראש,
אני בכוונה לא רוצה להיות כותבת מעמדה של מגדל שן, או אחץ שהכל ברור לה, או להשסתכל על המציאות בצורה שונה וכלתוב מגילת אסתר זה לא התפקיד שלי, את זה יש לפורים
(והיו בטוח עוד שירים שהמילים שלהם מבטאים הרבה מהמחשבות שלי לגבי החיים בכלל והתקופה הזאת של השידוכים בפרט. אבל כרגע הראש קצת סתום וגם אני לפעמים כל כך מותשת שאפילו שאני רוצה לכתוב- אני לא מוצאת כוח לשבת ליד המחשב להקליד, היום החלטתי וברוך ה התוצאה היא זאת.) אבל לא אלמן ישראל ויש הרבה הרבה יוטיוב עם שירים איכותיים שהמילים והלחן שלהם שווים האזנה , כמו זה למשל- וגם זה-בכלל , אריק איינשטיין, שם טוב לוי, שלום חנוך, אברהם פריד, חיליק פרנק, ישי ריבו ואפילו דקלון וזוהר ארגוב, ועדי רן.... אומנים מגוונים שונים של מוזיקות שמעלה לי זיכרון מהתיכון, ש@רחפת.. הזכירה לי אותו הרבה...)
סתם כי אני אוהבת ...)
אבל מה שאני חושבת שען זה דבר שאני יכולה לומר אחרי הכל ( ולפני המערכה הבאה...) זה פשוט.
שהשם פה. והוא באמת דואג לחיים שלנו בצורה הכי הזוייה לפעמים שיכולה להיות, ומתוך החושך הכי הכי מגיעה איילת השחר- זה באמת נכון, זה לא המצאה...
וזה הדבר השני שרציתי לומר-
דווקא במקום הכי הכי לא נעים שהייתי בטוחה שאני לא מתחתנת, ואני הייתי מאד מודעת למה שהולך איתי- הדברים התגלגלו ככה (היכרויות של אנשים שעודדו בתחומים שונים, מישהו שמכיר מישהו, רעיון להירשם לאתר היכרויות...) שבסוף למרות שלא ידעתי איך ומתי- אני אכן באמת מתחתנת. חסד גדול מאד. ברוך ה
המילים כמו - קשב פנימי, אמונה בדרך, למצא את האושר בחיים ולא לתלות אותו בדמות ממין זכר שנקרא "חתן" באמת ליוו אותי, ואני חושבת שזה היה לי טוב. כי זה נתן לי להתמקד בטוב אחר שיש לי, להכיר תודה על דברים שאני מקבלת- לא להתייחס אל הטוב כמובן מאליו, כי הוא כל כך לא.... ולא להתבאס טוטאלית על מה שאין לי - כי תמיד אפשרי להתבאס, על כל דבר.
וכמו יין- ככל שהוא ישן יותר הוא יותר טעים, לגלגל אותו על הלשון ולהנות ממנו- דוגמא לדבר דבילי שמוסיף הרבה לחיים יבשים.... וזה הזמן לזרוח, לגעת , לא לפחד ליפול- כי ההזדמנויות האלו באות עם "מקדם ביטחון" ששמו בורא עולם וכל נפילה כזאת מצמיחה לגובה שלא הייתי בו קודם, אז כן. "אודך ה כי אנפת בי", תודה על המכות שקיבלתי. אני לא חושבת שהכל היה שווה, אבל אני חושבת שכדאי לבוא בראש שזה חלק מהמהלך. כי רק מי שנתקל בחושףך (כמו ההסבר של הרב צביהודה על מ הייתרון- "כייתרון האור מן החושך" מתוך תפילתו היפה של הרב מאפטא. מי שרוצה יכול לגגל.
ואני בחסדך מרדכי בן דוד-זה השיר שמלווה אותנו בעזרת ה ורציתי להשמיע לכם גם- תהנו ממש!
ותדעו לכן ולכם
שאין כמוכם בכלל.
ה יברך אותכם
בכל מכל כל
רוצה לברך אתכם
שכל מי שצריך כל דבר טוב
בזמן הנכון
יראה את ישועת ה ואהבתו.
כל טוב!
)
