פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 70)

אני מתחיל

   |   |   

   |X |   

   |   |

או להכניס אותם שוב ידנית (רווח + קו תחתון)

או לעבוד עם underscore = 

underscore הכוונה למקש הזה _

שיש עניין לרווקים/ות לסיים ספר תהילים בשבת בשלח.

קריעת הים וכו׳

מזל טוב, שתזכו לעוד שנים רבות יחד באהבה, בריאות, אושר, שמחה וכל טוב ושכולם פה יזכו לנישואין שמחים, בריאים, מאושרים עם אהבה וכל טוב לאורך שנים!

למה לא \\???

אנסה להסביר:

בהתחלה כשחשבתי לפתוח את השרשור הזה התלבטתי . כי אני יודע שיש כאן הרבה אנשים שמתנגדים ל // ...

אבל אמרתי יאלה נכתוב את זה מה יש לי להפסיד? גם ככה אני לא ממש אהוד כאן. אז כתבתי.

ואחרי ששלחתי, חשבתי שגם ???$#% זה משהו שצריך לדון בו. בסוף השארתי את נושא הדיון // מכיוון שזה לפחות משהו שאפשר לחיות איתו לעומת ???$#% 

בתקווה שעכשיו זה ברור יותר.

לא יאומן כי יסופר

בני זוג צריכים ללמוד את הצרכים אחד של השני ולא לכפות דרכי התמודדות שמתאימות להם על השני או לראות את הדרך שלו כשגויה.

אז לשאלה האם האשה נעלבת או מבינה - מאוד יכול להיות שהיא נעלבת ולא מבינה. כדאי לשוחח כל זה ולהמליץ לה לקרוא את גברים ממאדים ונשים מנגה (כמובן, לא שייך בהקשר לא קרוב, אבל בהקשר זוגי)

בהקשר לא זוגי בעיניי אתה רק צריך להישאר אדיב ומנומס. מעבר לזה אם מישהי נעלבה זה לא באחריותך.

אלא לדרכי התמודדות שונים.

ובהקשר שלנ"ו, נראה לי זה מאוד תלוי בקשר עצמו. 

לא ברור לי מההודעה שלך אם שתי הבחורות האלה מהשבועות האחרונים היו בהקשר זוגי (כי כתבת שלא עברת דבר כזה בהקשר זוגי).

אבל אם בחור שאני יוצאת איתו דייט אחד אומר לי שהוא עובר משהו וצריך פסק זמן ולא רוצה לשתף אותי בזה - זה נראה לי סופר לגיטימי.

אם בחור שאני יוצאת איתו שלושה חודשים אומר לי שהוא עובר משהו (שלא קשור אליי) וצריך פסק זמן ולא רוצה לשתף אותי בזה - נראה לי בעיתי בקשר בשלב הזה. אם מדובר בהתלבטות לגבי הקשר עצמו - אז פסק זמן הוא לגיטימי.

ובהקשר לא זוגי, כל עוד לא מדובר באיש מקצוע או קרוב משפחה, אני לא חושבת שאפגש ואשוחח עם גבר. זה לא מתאים לי. רק שמההודעה שלך נראה שיש לך איזשהו קשר עם הבחורות האלה, אז אני אניח שהן עמיתות באיזושהי מסגרת - אז בשביל הכלל הנ"ל עובד. אולי אגיד משהו בכותרת, אבל אין לי שום תוכניות לשחנ"ש עם גבר זר.

זו עיקר התלבטות של שאלתי.

עם האחרת זה יותר קשר מעשי, אבל זה מעשה שנוגע לצורך לווסת את זה עם הרגש, לכן אצלה זו טיפה התלבטות.

הכל בגבולות ההלכה והענייניות.

"אני עכשיו בתקופה פחות נעימה ואני קשה לי ואני צריך טיפה זמן לעצמי כעת, מתנצל שזה כך"

"אוקי, בטח, אני מבינה אותך... גם לי זה קורה"

"תודה "

וכולי וכולי

ואגב, ברגע שאתה משדר כנות ואכפתיות - זה בדרך כלל עובר לזולת

ואז היא אומרת שאולי אף על פי כן ננתח את זה יחד בפגישה ואז אתה שולח לה שאתה מעדיף שלא, ואז למחרת היא מזמינה אותך לפחות לדבר איתה, ואתה אומר לה שנחכה עוד שבוע.

זו לא אינטראקציה נעימה, כי אתה פוחד לפגוע.

זה היה לי עם אחת.

עם הפחות עיקרית, פשוט ביטלתי, והמחשבות שם של אולי פגיעה זה באמת סוג של ocd.

אתה באמת מאמין שמותר לך לא לשתף אותה כל דבר כל זמן? אם כן - אז זכותך להגיד לא רוצה. בחיוך, בצורה יפה... אם היא תפגע זה נטו שלה. 

ובאמת לא נעים למרוח בנאדם.

היום אני ממש מבינה את זה ומעריכה שמשקפים לי

בכל אופן, נראה לי לא הגיוני להכריח מישהו לשתף בתחושות שלו.

להיעלב מזה שהוא לא מסוגל לשתף - אני מבין את ההגיון אבל עדיין זה גבולי, לכל קשר יכול להיות משהו ששיתוף שלו גבוה יותר ממה שהקשר מאפשר. תמיד אפשר לומר "מורכב מדי בשבילי לשתף דבר כזה". גבר, אשה, אנדרוגינוס. לא משנה.

האמת אני מכיר את זה מקרוב ואותי אישית זה יכול לשגע לגמרי. לרוב כשיש לי בעיות אני אוהב לפתור אותן לבד. כשאני מדוכא, אני לא רוצה לדבר עם אנשים, אלא להתכנס בתוך בועה נעימה עד יעבור זעם. חוץ מזה שבמצב כזה אני לא יכול לתקשר, או עכ"פ התקשורת תהיה גרועה ומזיקה.

הכרתי מישהי שזה שיגע אותה. היא רצתה שאשתף אותה בכל דבר ואדבר איתה גם במצבים כאלה. טוב, עובדתית, גם אם הייתי משתף, היא הייתה קצת נעלבת שאני לא מתקשר כמו שצריך, וזה כבר באמת לא תלוי בי. אבל ברמת העיקרון נראה שזה נובע מתוך תחושת אחריות ורצון לעזור. זה ידוע שהרבה נשים אוהבות להיות עו"סיות של בן הזוג שלהן, מה שנקרא "לטפל בו" או "לעזור לו לצאת מהתהום" או וואטאבר. ומבחינתן זה מעיד על חוסר אמון כשמסרבים לזה. ומצד שני הן מצפות שתעודד אותן כשהן בדאון כלומר הן לא בעד להתמודד עם זה בשיטה הסכיזואידית.

אמנם, אני מכיר מישהי שעובדת ממש הפוך. כשהיא מרגישה רע היא ממש מסתגרת, וכשאומרים לה שצריכים ספייס אז היא מבינה 100% כי היא בעצמה כזאת. ומצד שני אני מכיר גברים מאוד נודניקים ו"פולשניים" (או אם תרצה, אכפתיים ויוזמים).

אז לשאלה האם נעלבת, יכול להיות, בהרבה מקרים הייתי מהמר שכן. אם דרך ההתמודדות שלך עם משברים היא הסתגרות בתוך עצמך, שזאת דרך לגיטימית בסה"כ, אז אתה צריך מישהי שזה לא יעצבן אותה, ויש כאלה.

אבל אני לא בעד לצאת בתקווה שתכונות אופי בסיסיות תשתנינה

אז כן יכול להיות שעם ראש פתוח כן אפשר לשנות

וגם בהם דברים ספציפיים.. מאז כיתה יא יב לא נוגע בעולם קטן ובכל השאר...

ולמה השאלה מופנת דווקא לבחורים?

ומתאים לכל עלון לכתוב על פרק - 

בעולם קטן זאת תהיה כתבת מערכת ארוכה עם צדדים לכאן או לכאן

בשביעי זה יהיה יותר רכילותי עם נתונים וכולי.

בשבתון זה מאמר ערכי עם רב ד"ר על העניין

קרוב אליך - איפה עבודת ה' בפרק ב' אצל זוגות צעירים ומה זה מלמד אותנו ;)

את האמת אני לא זוכרת שמות המדויק

יש את הזה התכלת שבתון ויש את

תאיר נרי גם תכלת

ויש ברור עולם קטן

ויש את העלון של מכון מאיר יש את של חבד שיחת משהו ויש את שביעי וגם את מצב הרוח ויש שבת בשבתו

ויש גם את העלון השמן הזה עם מלא דפים וברכות שהוא מהמם

ויש גם את הדרך הבעל שם טוב וגם הידברות

ויש גם עלון חסידי שאני ממש אוהבת אבל לא זוכרת איך קוראים לו משהו עם קרוב אולי

זה לא עלון שבועי במובן של חדשות וכאלה אלא דברי תורה וסיפורים וחידות וכאלה. מעולה ממש בעיניי. אוהבים אותו אצלינו מאד.

ברור של חדשות אין לי מושג זה רק דברי תורה מה שאמרתי

או שאני מדלגת ישר לשם

סליחה על הדיליי

ותודה על הניתוח. 

לבחורים- כי אני באה מהצד של הבחורות 

ומחפשת עבורן מענה. 

אבל באמת השאלה מתאימה לכולם...

לא הבנתי כל כך למה את מתכוונת שאת באה מהצד של הבנות ואת מחפשת מענה עבורן... אשמח אם תוכלי להסביר

ב״ה היום נשואה פלוס.

יש לי קבוצה של בנות בסטטוס הזה, ואני רוצה שתהיה כתבה על המצב הזה,

שהרבה פעמים בנים מסננים מראש את ההצעות האלה. 

ומדובר על בחורות מדהימות וחזקות. 

לצורך העניין.

אני בטוח שזה גם הפוך

ואני רוצה לספר

שמי שיזכה בהן

ירוויח.

אנחנו ב״ה התחתנתי עם רווק קצת מבוגר (33)

שנינו ידענו להעריך מה זכינו. 

אבל זה לא סותר את זה שאפשר לנסות גם לעודד כמה שיותר לבדוק את האופציה של לצאת עם גרושים וגורושות ללא ילדים ולדון במורכבות שבה ובפתרונות השונים.

ובמידה וזה יפתח לאנשים את הראש (בצורה טובה ושקולה) - זה יהיה שכרנו.

באמת עניין חשוב מאוד. בהצלחה בעסק הזה! ממש עבודת קודש (יצא לי טיפה להכיר מקרוב את העניין)

בכללי, זה קשור למודעות ביחס לגירושין בכלל וגירושי בוסר בפרט.

המודעות הזאת גם חשובה כדבר העומד בפני עצמו.

אולי אפשר לפנות לרב יוני לביא בעניין הזה. מתאים לו לחוות דעה בעניין ולהעביר מסר חינוכי בעניין.

נ.ב

עכשיו אני נזכר שיש פינה בעלון "באהבה ואמונה" על זוגיות והיא לפעמים מדברת על לנ"ו ולא רק על זוגות נשואות (לא לרוב, אבל יש לה גם טורים כאלה אם אני זוכר נכון). אם אני לא טועה קוראים לה אסתר אברהמי והמייל שלה מופיע בטור לשליחת שאלות כדי שהיא תגיב בעלון

תודה!

(אולי עדיף למצוא מונח אחר מגירושי בוסר- כי הגירושין לא טעות...) 

כן, הוא מכיר את הסיפור שלי, באמת אולי נסה לדבר איתו.

ולגבי הפינה- תודה, אבל אני מעדיפה בינתים לנסות להכניס כתבה איפשהו. 

התכוונתי לנישואי בוסר...

אה, גם ביחס אליה אולי אפשר לפנות אליה כמו בפנייה אל הרב יוני לביא, לאו דווקא לטור בעלון..

אבל פעם אחת הזכירו אותי בכתבה בלי ידיעתי באחד העיתונים האלה

יפה! 

בגדול, אני אקח כמעט כל מה שאני אוכל להשיג, שזה בדך כלל לא הרבה כי בבית הכנסת שאני מתפללת בו בדרך כלל שמים את העלונים בתוך עזרת הגברים, אם בכלל יש עלונים.

בכל זאת יש כמה שאני מראש יודעת שלא מעניינים אותי- העלון של חב"ד, קרוב אלייך, נופשונים (ככה קוראים לזה? זאת סתם פרסומת אחת גדולה) באהבה ובאמונה, ובגדול כל מה שיותר מידי רוחניקי ו\או חסידי, או משהו רכילותי ופוליטיקה קטנונית מידי. 

(ברצינות, למי אכפת שהאחיינית של סמוטריץ' ילדה בת? או שכיתה ג'3 בבית ספר כלשהו במרכז נטעה עצים לכבוד ט"ו בשבט?)

כן,סבאמת הייתי צריכה לשאול את השאלה לכולם.

לא כ"כ אוהב עלונים, קורא רק כשממש משעמם.

(אפשר לקרוא לו- קרוב אצלך, באמונה באהבה, שבת ברווקותו)

ולעשות בתוכו גם מדור של פרק ב.

זה גם יועיל לאנשים מסביב שיבינו יותר את הסיטואציה (אפשר לעשות מדור מיוחד גם בשבילם), גם יתן לרווקים הרגשה של ביחד, וכמובן הדרכות, נקודות למחשבה, חיזוקים, דברי תורה קשורים, סיפורים אישיים. גם ראיונות עם רווקים יכולים להיות שם. מדור של קוראים כותבים. פרסומים על מפגשים גדולים, הצעות על מקומות לדייטים.

הרב עמיטל אמר על לימוד תורה לנשים "ז'ורנלים כן ותורה לא?!"  אז ככה "נופשים ותרבחו ותסעדו ועמיעד מצוברח וברנז'ה כן ורווקים לא?!"

זה מרגיש לי מעצים את עניין הרווקות מעבר למה שהוא.. בהחלט יש מה לדון על השיח בנושא אבל עלון מיוחד נשמע לי מגזים טיפה

אולי יותר מסתדר לי עלון על זוגיות אם טור למחפשי זוגיות.

והאמרה שהבאת זה הרב מדן

אגב, הרב עמיטל בהתחלה לא היה גושניק בעניין הזה כל כך.

כן, עיין בספר באור פניך יהלכון ששם הרב ליכטשטיין מזכיר את הדברים בשם הרב מדן

ולפעמים גם שבתון, גילוי דעת ושביעי

לדעתי הכי מתאים במוצש של מקור ראשון, אחר כך בעולם קטן

סליחה על הדיליי

שמעתי לאחרונה דברים בשם רחלי הומינר - על מישהי שלא קיבלה אף הצעה במשך שבע שנים (איזה נורא רק לכתוב משפט כזה!), ושיום אחד ישבה, ניסחה הודעה שהתוכן שלה זה שהיא עוד רווקה ומחפשת, הינה קצת פרטים עליה ומה היא מחפשת, ואולי יש לך כמה דקות לחשוב עליי ויעלה לך רעיון בשבילי. את ההודעה היא קצת שינתה ושלחה ל-50 אנשי קשר שיש לה בטלפון - עמיתים בעבודה לשעבר, קרובי משפחה, מכרים מכל מיני מסגרות וכו'. בתוך כמה ימים היא קיבלה מספר דו ספרתי של הצעות, שחלקם הגדול היה רלוונטי והיא רק היתה צריכה לבחור מי נשמע לה הכי מתאים. 

הטענה שלה היתה שאנשים מתביישים לנסות. לא נעים להם, הם מרגישים שזה לא המקום שלהם, שהם לא מרגישים מספיק בנוח, ויש מיליון דברים אחרים שקורים בחיים שלהםוכשאותה בחורה יזמה - היא פתחה לאנשים את הפתח לעשות את הצעד.

אז אני לא חושבת שבהכרח דרוש איזשהו תגמול כספי נוסף - אבל אם מתנסחים כמו שצריך, אפשר וכדאי לפנות לחברים ומכרים, להגיד להם שתשמח לקבל הצעות, ונוסף על מה שבעז"ה תשלם על השידוך המוצלח, הסכום הזה יגדל, ואפשר לראות את זה כמעין תמורה כספית לזמן שמשקיעים. למיטב ידיעתי, רוב האנשים מכירים את בני זוגם באמצעות שידוך בין חברים\מכרים\משפחה, ולכן המבצע הזה מספק עוד דרך לתזכר אותם.

אבל

אפשר לחלוטין להתנסח בצורה שתהיה מעליבה ופוגענית, כאילו אותם מכרים\משפחה\חברים לא שידכו לכם בגלל עניין כלכלי.

יש כמה שחשבתי להציע אבל באמת מרגיש שזה לא המקום שלי ואין סיבה להתערב.

ועוד נק למחשבה, אם הציעו לי מישהי דרך אדם שהוא לא הכי בקו שלי(בלשון המעטה) אז זה קצת מפחיד לנסות. אולי גם זאת אחת הסיבות שאנשים לא מציעים.

;)

לגופו של עניין - נראה שכל מה שבעד שידוכים הוא מבורך. יש צדדים לכאן או לכאן ויכול להיות שזה לאמאה אחוז אבל עצם התודעה היא סופר חשובה ולכן כמידיניות כל מי שתורם מחלקו לעניין של הרבות בתים בישראל - לפרגן לפרגן ולפרגן! 

גם אם השידוך המוצלח היה מתוך רשעות, אם בסופו של דבר לא רימו אותי אלא שידכו מישהי טובה, אני לא רואה בעיה

האם בפועל זה יגרום לאנשים לשדך יותר? אני תמיד מקווה שכן כי אז לפחות יש לי עוד דרך לקדם את היעד שלי. אבל לא בטוח שזה עובד

השבוע יש את פרשת המן או שזה היארצייט של הבן של הלחם משנה.

על כל הפנים הערב זה כבר היארצייט של 'מלאך אלוהים' כהגדרת החיד"א- ה'פני יהושע'.

ממאה שנה לפניו ומגדולי האחרונים שספריו השפיעו ומשפיעים עד הזמן הזה.

התייחסו אליו כבר בדורו בהערצה עצומה וכמלאך האלוהים כעדות החיד"א (שנדמה לי לא מכנה אף רב שנפגש איתו בכזאת מעלה. אולי אני טועה. אבל זה וודאי תואר נעלה)

והעדות הכי חזקה לגדלותו העצומה של ה'פני יהושע' זה ספריו ותורתו, שכבר בימיו התפרסמו על פני חוצות. הג"ר משולם איגרא למד אותם בעל פה.

אני מכיר סגולה לשתות עראק לזכר ר' יצחק אבוחצירא וכמובן זה מנהג שטות. אפשר ללמוד בספריו.

לגבי הפני יהושע לא שמעתי שאנשים נושעו בזכות סגולה מיוחדת.

אשמח שתאיר את עיני.

כמו שאמרתי, אני לא מתחבר לסגולות וכו׳

אבל לזלזל זה תמיד נשמע לי רעיון רע.

טיפה ענווה ושפלות לא מזיק בעולם הזה.

תקרא טיפה על הסגולה שבזכותה אנשים נושעו, לי אישית יש חבר קרוב שהסגולה עבדה לו…

מעמודי התווך של היהדות, ברור שצריך לציין את זכרו ואם אפשר להגות בתורתו היום.

מה זה מועיל לשתות עראק לזכר מישהו? האם יש מצוה כזאת בתורה, בחז"ל, בשולחן ערוך?

ממה שהבנתי ר' יצחק שתה את זה כי זה עזר לו להתרכז, אז עכשיו צריך לשתות את זה ביום שנפטר. אפילו שתאמין שנעשה לו נס בזה.

קודם כל, יש הרבה להאריך בענין ההלכה בסיפור אם זה מותר הלכתית או לא לעשות נס כזה ולהטריח קונו, אבל לא כאן המקום ביארצייט.

נניח שהסיפור אמתי עם הנס, והיה מותר הלכתית לעשות את הנס, אז עכשיו צריך לשתות עראק הפטירה שלו?

אם נעשה לצדיק נס שהזדמן לו נשק להרוג ליסטים שארב לו, אז עכשיו צריך לירות בנשק כל יארצייט.

נעשה לאדם נס שהוא טבע בים, ופתאום הגיח אניה, אז עכשיו צריך לצאת לשייט כל יארצייט.

איפה המוחות של אנשים?

כמו שהרמב"ן כותב גם בתועבות שעשו אנשי הארץ היו נושעים, וזה לגמרי אסור, ואף על פי כן היו נושעים, אז זה מוכיח משהו.

בכל דבר אפשר לנחש סיבתיות.

זה שטות גמור ויכול להיות במקרים מסויימים איסורי דאורייתא ממש של התועבות שעשו הגויים.

ואנשים שיש להם בבית ערק בכל מקרה יכולים גם לטעום קצת לזכר הסייעתא דשמיא שהיתה לו. לא חושב שזה נקרא נס.

"גדולה לגימה"

של הקדשת בקבוקי עראק לסגולה.

לעשות יום טוב ביום שהוא ניצל בים. מה שונה לעשות יו"ט מלשתות קצת עראק?

אם כי זה מתאים ביום הנס ולא ביארצייט.

אני נגד עשיית העראק כסגולה בפני עצמה. כמו אם תקנה כך וכך עראק ותקדיש לאיזה מקום תזכה לישועה ודווקא עראק.

לגבי יארצייט הדרכי משה מביא ביו"ד תב, ה:

"כתב הכלבו כתב הר"מ שמצוה להתענות ביום שמת בו אביו ואמו וכתב בעל הלכות מי שנוהג לצום ביום שמת בו חכם או שבא שמועתו עכ"ל" ועיין רמ"א.

אני יודע שיש מנהגים שונים, אני רק מציין את זה.

ביום:

פני יהושע מסכת ברכות דף ד ע"ב:

אמר ר"א אמר רבי אבינא כל האומר תהלה לדוד בכל יום שלש פעמים מובטח כו'. ונראה שהכוונה בזה שע"י שיאמר זה המזמור ג"פ בכוונת הלב בתלת זימני הוי חזקה ותתחזק האמונה האמיתית בלבו שכל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה למי שעוסק בתורה שנתנה ע"י כ"ב אותיות הא"ב שיש בזה המזמור וכל הנבראים והנעשים לא נבראו אלא בשביל כך כנודע ויכוון ג"כ בפסוק פותח את ידך ומשביע לכל חי שהקב"ה זן ומפרנס עולמו מקרני ראמים עד ביצי כנים וכולם מתפרנסים שלא ביגיעה ושלא בצער וכדכתיב לעיל מיניה בזה המזמור עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו א"כ בודאי החי יתן על לבו ויאמר למה זה הבל וריק איגע כל היום לעשות מלאכתי קבע לעסוק בצרכי פרנסה שמכיון שכל הנבראים שאינן אלא לצוותא בעלמא מזמן להם הקב"ה פרנסתן שלא ביגיעה כ"ש שראוי ונכון שיעשה כן לשומרי בריתו ולזוכרי פקודיו שהם עיקר ויסוד העולם שיזמן להם פרנסתן שלא ביגיעה, וכמאמר הכתוב השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך ונאמר ג"כ לא ראיתי צדיק נעזב וגו', נמצא שמתוך כך בודאי יעשה מלאכתו עראי ומלאכת שמים קבע כמ"ש חז"ל שכל העושה כך זה וזה נתקיימו בידו. וזה שאמר מובטח לו שהוא בן עולם הבא וק"ל. והשתא אתי נמי שפיר שתקנו חכמים לומר כל הג' פעמים ביום ולא בלילה סמוך לתפילת ערבית משום שעיקר יגיעות ועמל האדם במלאכתו הוא באותו זמן שאחר תפילת שחרית וכדכתיב יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב עד אחר תפלת המנחה, כן נראה לי:

מוסיף:

שם אלא משום דאית ביה תרתי כו'. והא דלא קחשיב נמי עוד שלישית למעליותא במה שזה המזמור פותח בתהלה לדוד ומסיים בתהלת ה' והא ודאי מעליותא איכא כמו שכתב התוס' להדיא לקמן (דף י' ע"א) גבי כל פרשה שהיתה חביבה על דוד כו' ע"ש. אלא דבהא איכא למימר דמה שהיה זה המזמור חביב על דוד היינו מאותו הטעם גופא דכתיב ביה א"ב ומשום דאית ביה פותח את ידך וק"ל:

"מן המיצר קראתי י-ה ענני במרחב י-ה".

לבי איתך.

בקרוב בשורות טובות לכולנו.

כי הוא שלך, עם ההקשר שלו והעומק שלו.

כל אחד חווה את הדברים אחרת.

אז נכון, אנחנו לא יכולים להבין, אבל כן להשתתף בכאב.

וזה נשמע שמאוד כואב וקשה לך, שאתה מרגיש תקוע במקום, מיואש, לא מדויק, חושש.

אז אולי כדאי לפנות למישהו מקצועי שיעזור לך? אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים.

מישהו שיעזור לך לדייק את עצמך, לתת לך מאגר של כוחות וכלים להתמודד עם הדרך הלא פשוטה הזאת.

אני אתחיל במה אני רוצה שישתפו

היום עלה לי איזה דיבור לחבר שלי שצריך להתחיל להמתיק את החסדים

כי הרי כל מה שקורה לנו במלחמה הזאת ובכללי בחיים זה ברור שזה חסד של ה' ואין דבר רע יורד מן השמיים

אז מה שצריך זה להמתיק לנו את החסד הזה גם אם הוא קצת כואב לנו כי ברור שזה חסד

וישר זה שלח אותי לנושא שלנו אז בא לי שתשתפו מה ממתיק לכם את הדרך ואיך אתם ממתיקים אותה בעצמיכם?

לא שוקולד וזה

בקטע אמוני יותר ובלב ובשכל

אני את שלי אכתוב בעז''ה מאוחר יותר או מחר אבל באמת אשמח לשמוע איך אתם שמחים ומה מחזק אתכם באמונה סתם כי זה עושה טוב על הלב לשמוע את זה

והעשה טוב זה להשתדל עוד יותר חזק לדון לכף זכות כל יהודי

יש כל כך הרבה סיפורי חסד בימים האלה גם מהאנשים שהכי לא היינו מצפים המון סיפורים על אחדות ואחווה.

צריך להפיץ אור כמה שאפשר ואם אפשר בצורה מעשית אז לפחות בצורה מחשבתית. זה גם פועל המון

אבל התכוונתי בעיקר לענייני הלנ''ו

מה בדרך הזאת מחזק אותך

שהאחריות על האושר שלי, היא שלי בלבד.

ולעשות את כל ההשתדלות שהאושר שלי לא יהיה תלוי בגורמים שאין לי שליטה מלאה עליהם.

כגון, לתלות את זה שאני לא מאושר בגלל שטרם התחתנתי או בגלל התנהגויות של אחרים וכד'.

כמו השיר מסע של ביני לנדאו

שנזכה להתחזק בזה תמיד

זה נשמע אולי מדכא אם חושבים על זה בצורה שיטחית אך לעומק זה ממש דבר משמח.

אין כזה דבר ירידה לצורך ירידה!!! אין כזה!!!

כל ירידה יש לה עלייה.

אך זה כמו לתפוס גל בים.

אחי, עלית על הגל היום? ניצלת את ההזדמנות לקבל את חסד ה' היום?

האמת שהדיבור שדיברתי עם החבר שלי על המתקץ החסדים הוא יותר מזה

שאין ירידה בכלל אלא עליה לצורך עליה

כמו הדיבור הזה מהבעל שם טוב שכשיצאה בת קול ואמרה בת פלוני לפלוני, הבת קול אמרה גם עם כמה בנות פלוני יצא עד שיתחתן, ואז יוצא שכל אחת שיצאתי איתה היא חלק בלתי נפרד מהדרך אז זה רק עליה

יאללה אחי שנזכה

כל יהודי הוא אור גדול, גם אם זה לא נראה ככה, 

אין כזה דבר 'דייט מיותר'

יש כזה דבר מפגש עם נשמה גדולה..

גם אם בפועל לא תמיד מרגישים את זה חשוב לזכור את זה

ולפעמים כן מרגישים את זה אם זוכים לחסד ה' יתברך

וגן לקבל אהבה בלי יסורים

אבל אם כבר יסורים אז לקבל אותם באהבה בעזרת ה' יתברך

"והנה יש להתבונן, הרי בשנה האחרונה כבר לא נשתעבדו בני ישראל בשעבוד ממש למצרים, כמו שאמרו חז"ל: "בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים" (ראש השנה יא), והגיעו, איפוא, להשלמת מדריגתם באמונה ונעשו ראויים לגאולה, ומה הטעם שהשהה הקדוש ברוך הוא אותם במצרים חדשים אלו? והלא רואים אנו שכשיצאו ממצרים יצאו בחפזון גדול, כמו שנצטוו (שמות יב) "וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים וגו׳ ואכלתם אותו בחפזון וגו׳", כדי שלא תתעכב יציאתם מארץ מצרים אף רגע, ומהו הדבר שהניח אותם הקדוש ברוך הוא להיות במצרים במשך כל השנה של נחיתות המכות על המצרים זו אחר זו? והלא דיה היתה גם מכה אחת להכריח את פרעה שיעזבם לנפשם ולהוציאם? אכן הטעם מפורש בתורה: "בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ" (שם ט). וכן כתוב: "בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה׳" (שם י). הרי מבואר שכל השתהותם של אבותינו במצרים במשך השנה הזאת היתה "למען תספר וכו׳ וידעתם כי אני ה׳".

ולכאורה הרי כבר הכירו את ה׳ והיו מאמינים בני מאמינים, כדברי הכתוב: "ויאמן העם" (שמות ד)? אלא שעדיין לא הושלמה מדריגתם באמונה ולא תוקן לגמרי הפגם "במה אדע", עד שלמדו בשנה הזאת את היסוד הגדול של השגחה פרטית וחידוש הבריאה לכל יחיד, ובכל מכה ומכה שהוריד הקדוש ברוך הוא על המצרים הושרש בתוך לבות בני ישראל עיקר האמונה כי ה׳ יתברך בורא ומחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית בשביל כל יחיד ויחיד. הנה במכת דם אמרו חז"ל שהיו מצרי וישראלי שותין בכלי אחד וזה היה שותה דם וזה מים (ראה שמות רבה ט). והרי לנו בריאת מעשה בראשית בשביל כל יחיד, שאותם המים בספל הקטן נתחלקו ונתהוו לזה מים ולזה דם. וכן במכת חשך, שהיו ישראלי ומצרי יושבים יחד במרתף אחד ולזה נעשה חשך כעובי דינר ולישראלי אור גדול, כלומר, שלישראל פעלה שמש ומרפא בכנפיה, ולמצרי היה חשך ואפילה. וכן יש לראות בכל המכות כולן. וזהו "וידעתם כי אני ה׳", שה׳ יתברך מנהיג כל בריה בעולם ומשגיח עליו בפרטי פרטות, ובורא את כל העולמות בשביל כל אחד במיוחד. חידוש זה למדו אבותינו במצרים בשנה הזאת, כדי להגיע למדרגה השלמה בהכרתם ולהיגאל לגמרי מפגם עבדותם הרוחנית, ורק אז נעשו ראויים לקבלת התורה.

לא את בני ישראל לבד רצה הקדוש ברוך הוא להביא לידי אמונה שלימה זו, על ידי המכות במצרים, כי אם גם את פרעה והמצרים. כמו שמפורש במקראות: "וידעו מצרים כי אני ה׳ בנטותי ידי על מצרים" (שם ז): "בזאת תדע כי אני ה׳ (שם); "למען תדע כי אין כה׳ אלהינו" (שם ח). ועוד כמה מקראות ובמשך שנים עשר חדש אלו לימד הקדוש ברוך הוא לפרעה ולמצרים את דרכי ההשגחה. ואמנם הועילו המכות, ואותו פרעה שאמר מתחלה: "מי ה׳ אשר אשמע בקולו וגו׳ לא ידעתי את ה׳" (שם ה), הוא עצמו בא להכרה גדולה בה׳ יתברך ואמר: "ה׳ הצדיק ואני ועמי הרשעים" (שם ט), והם גם הם אמרו: "אנוסה מפני בני ישראל כי ה׳ נלחם להם במצרים" (שם יד).

למדים אנו מכאן כמה גדול ערכה של האמונה בה׳, שהרי כדאי היה לישראל לשהות שנים עשר חדשים נוספים במצרים, וגם נוח היה למצרים לסבול כל כובד המכות, שכל אחת היתה, קשה מחברתה, ובלבד שיבואו להכרה וידיעה שלימה בהשגחת ה׳ יתברך.

וכשנעמיק בדבר יותר, נראה שהיסורים האלה אם הם מביאים לידי אמונה והכרה שהן תכליתה של הבריאה אינם יסורים כלל כי אם תענוגות, באשר רואים בהם שלוחיו של מקום. וכבר אמרו חז"ל (חולין ז): אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה, הרי שבכל נקיפת אצבע יש לראות רמז מלמעלה. וכמה יש לאדם לשמוח על דבר זה שמלמדים אותו מן השמים שדרכו לא טובה ושעליו להיטיב את מעשיו.

והנה פרעה הרגיש בדבר הזה ושמח מאוד על המכות והיסורים שבאו עליו. איתא במדרש: "ויהי בשלח פרעה" כששלח פרעה את העם מי צווח ווי? פרעה. משל למלך שהיה בנו הולך למדינה אחת. הלך ושדרו אצל עשיר אחד. וקבל העשיר בנו של מלך בעין טובה. כיון ששמע המלך מי קבל בנו ובאיזו מדינה הוא, היה משלח איגרת אצל אותו האיש ואומר לו: שלח את בני. פעם אחת וב׳ וג׳. היה משלח בכל זמן ובכל שעה ושעה עד שהלך והוציא לבנו בעצמו. התחיל אותו האיש צועק על שיצא בנו של מלך מתוך ביתו. אמרו לו שכניו: למה אתה צועק? אמר להם: כבוד היה לי כשהיה בנו של מלך אצלי, שהיה המלך כותב אגרת לי והיה זקוק לי והייתי ספון בפניו. עכשיו שנמשך בנו של מלך מאצלי, אינו נזקק לי בדבר. לכך אני צועק. כך אמר פרעה: כשהיו ישראל אצלי היה הקדוש ברוך הוא זקוק לי והייתי ספון בפניו והיה משלח לי אגרת בכל שעה ואומר: "כה אמר ה׳ אלהי העברים שלח עמי" (שמות ט). והיה פרעה שומע מפי משה: שלח את בני, ולא היה מבקש לשלחם. כשירד הקדוש ברוך הוא למצרים והוציא את ישראל, שנאמר: "וארד להצילו מיד מצרים" (שם ג) התחיל פרעה צועק: ווי ששלחתי את ישראל. לכך נאמר: "ויהי בשלח פרעה" (שמות רבה כ)

הרי מפורש כי כל אותן המכות הקשות והעלבונות והיסורים שבאו על פרעה במצרים ראה בהם כבוד גדול לעצמו וראה בהם אושר ותענוגות שיש לו קשר עם הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, וכי הוא לבדו מטפל בו, לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף. ונמצאים הדברים הפוכים, שבזמן שהיה מושל בכפה במצרים ושליט גדול בעולם והפעיל כל חכמת הכשפים בארמונו ובמדינתו וחשב את עצמו לאלוה, לא היה אלא נחות דרגה, עבד עבדים, כי עבד למזל טלה. והרי זו חשכת השכל ופחיתות במדריגה והיה רחוק מאד מתכליתו ומטרתו. אבל לאחר שבאו עליו המכות והיסורים, שנהרס שלטונו וכולם שחקו על משבתו, ונאלץ להכיר בה׳. שאמר: "ה׳ הצדיק ואני ועמי הרשעים". דוקא אז השתחרר מפחיתות מדריגתו והרגיש בשמחה ובתענוגות החיים האמתיים עד שלא רצה להפרד מזה וצעק: ווי ששלחתי את ישראל, ווי שהפסדתי את הגילוי הזה שהתגלה לפני ה׳ במכות וביסורים שהביא עלי, כלומר: בתוך אותו גיהנם הרגיש טעם של גן עדן.

עד היכן הדברים מגיעים! געוואלד געוואלד.

מכל מיני סוגים ועניינים

אבל יש אחת שהלכה איתי הרבה זמן ועכשיו קיבלה יתר תוקף

פעם נסעתי נסיעה ארוכה עם אחי האהוב הי''ד ושיתפתי אותו במשבר קשה שהיה לי עם איזה מישהי, משבר שאני מגדיר אותו כהמשבר הכי קשה בחיים שלי מבחינה נפשית כי באמת עברנו דרך יחסית קשה ביחד

ובסופו של דבר הוא אמר לי ''שמע אני לא עברתי כל כך דברים מסובכים בדרך הזאת וברוך ה' היה לי יחסית קל אז אין לי עצה חכמה מנסיון להגיד לך, חוץ מדבר אחד שאני בטוח בו במאה אחוז, בסוף אתה תתחתן וכל זה יראה לך כמו משו קטן לעומת הגודל של החתונה''

ומאז כל פעם שהיה לי קשה היה עולה לי לראש הדיבור הזה

ועכשיו שהוא נהרג זה כמו הפך להבטחה מרגיעה ומנחמת.

אח שלי הבטיח לי שאני אתחתן ואני סומך עליו

הקב''ה הבטיח שנתחתן ואני סומך עליו

ומיוחד ממש!

מחבב את אח שלך הי"ד 🙂

אמירה כ"כ נכונה ורגישה וקולעת

שה' ישלח לכם הרבה נחמה 🙏

בעז"ה בקרוב חצילים!

מזכיר את הדיבור ש''איזה הוא עשיר השמח בחלקו'' זה לא שהוא יעני מכיל את החלק שהוא נתקע איתו אלא מי שמבין שזה ה-חלק שלו ושמח בזה

וגם הדיבור שהקב''ה הוא לא שלם ולא חצי אלא הוא אחד וחצי

כלומר הוא גם שלם וגם תמיד מתקדם

וההתקדמות לא מפריעה לו להיות שלם והשלמות לא מפריעה לו להתקדם

שנזכה בעזרת ה'

אשריך!

ואמן אצל כולנו בעז''ה

יש אנשים שפשוט נחמד איתם והעניינים פשוט זורמים, יכולים להיות גם משברים והעיקר לא להיבהל

אבל יש אנשים שזה ממש סוחט לתקשר איתם וצריך מאמץ עילאי בכל רגע כדי לשמור על יציבות

אם כי, לא בטוח שהטוב הוא לא המוכר והבטוח, תלוי באופי

מישהו "סגור" אני חושב שתועיל לו מישהי קצת יותר פתוחה ממנו אבל לא שתפחיד אותו כך שברמה הבסיסית היא תישאר "מוכר ובטוח" שירגיש נוח לידה עם קצת יציאה מהגבולות

מישהו פתוח מסתמא זה פחות בעייתי

שתזכה לראות הרבה טוב פשוט..

שירבו כאלה

וחיים, ומותר בם לנגוע.

ומותר, ומותר לאהוב🌿

שיהיה טוב

מתפלל..

לא כתבתי את זה.

אולי כתבתי עקרון דומה.

מעניין..

הלוואי🙏🙏🙏

אבל שם חשבתי שזה יהיה פשוט יותר

וכאן הבנתי שהטוב הוא הלא מוכר

שם זה לפני מעשה

וכאן זה לאחר

והאמת שזה בכלל ב2 הקשרים שונים

לא חיברתי

יפה לך על החדות

קטן אך משמעותי

היית צריך להקשיב לי לפני

זו סתם ההבנה להפסיק לפחד מטוב.

לא אמרתי שזה לא טוב פשוט.

שהטוב הוא לפעמים הלא מוכר

הלא סטנדרטי

יופי שאתה שמח ב"ה

כי אנחנו לצערנו רגילים לבינוני

כי בינוני הוא הרגיל

לא קשור לסטנדרטי או מורכב.

אם גילנו שבנוני הוא הטוב

אז הוא כבר לא בנוני לא?

אני חושב שאת מדברת על מושג אחד ממה שדיברתי

צהרים בלבל אותך.

יש לא טוב, בינוני וטוב,

ויש מורכב וסטנדרטי.

אפשר לעשות שילוב בין כל ה-5

דיברתי שם על סטנדרטי ומיוחד.

מה זה בכלל תיק רפואי?

זה לא שיש לי איזשהו מסמך מפורט שמסכם את כל הרופאים והבדיקות שעשיתי במהלך חיי.

לדעתי, זוג שעומד להתחתן, צריך לשתף במצב הרפואי שלהם (ושל המשפחה, אם רלוונטי) - ויש דרך וצורה לעשות את זה.  לא כל דבר הוא רלוונטי וצריך לשתף אותו (אם שברתי את היד בכיתה ג, ועברתי ניתוח לסדר את זה - מה אכפת לו?). 

ולדעתי זה כולל גם בדיקות גנטיות לזוג (בהנחה שהם מתכננים ילדים משותפים).

אבל

כשמישהו בא ותובע לראות תיק מסמכים שלא באמת קיים, מה זה נראה לך אומר על יחסי האמון ששוררים בין בני הזוג? ועוד מדובר בזוג שעומד להתחתן, וכנראה יש כאן חששות עמוקים.

כמובן, יכול להיות מצב שאחד הצדדים מסתיר משהו, וכבר שמענו סיפורים כאלה. אבל נניח שהוא רוצה להסתיר משהו - מה ימנע ממנו להוציא את המסמך הזה מהתיק הרפואי שלו?

בעיני, אי אפשר להתחתן בלי תחושת אמון, וזה נשמע כאילו זה חסר כאן.

בנוסף, אולי מה שהפריע לו זה התלותיות מול הרב? אולי זה היה רק הקש ששבר את גב הגמל?

לפעמים בשביל טיפולים מסוימים מבקשים לראות "סיכום תיק רפואי", אז אתה מבקש את זה מרופא המשפחה והוא מכין לך מסמך לפי פורמט מקובל.

כמובן זה לא יכלול דברים שקופת החולים לא יודעת עליהם.

נגיד היית מאפשרת גישה חופשית להיסטוריה הרפואית שלך בשלב כלשהו בקשר כחלק מבירור שמטרתו בס"כ ממוקדת מטרה ורצינית ?

לא הכל חייב להיות פוגעני ורגשי

אפשר להסתכל על זה בצורה שכלית.ולהבין שיש מקרים אז..

הרב אמר לה לדרוש משהו.

האיש לא רצה.

ואז מה קרה? 

האשה פרצה למשרדו באישון לילה כדי לקחת את התיק הרפואי?

הוא נתן לה תיק שהיה בכלל פלילי?

הרב אמר לה לעזוב את האיש הזה?

האיש ביקש להסביר לרב או לאשה למה הוא מסרב?

מדובר פה באנשים שהתכוונו להתחתן, לא במישהו שניסה למכור לאדם ברחוב אופניים ברבע מחיר

הקשר אם הוא לא נותן לה מה שהיא ביקשה.כמעט התארסו.

(גילוי נאות : לא מכירה את הרב הזה אבל יש לי רושם לא מי יודע עליו לפי כל מיני מקרים,לא נעים אבל זה המצב)

הסיפור כאן הוא רק רקע, השאלה אם זה בכלל מקובל לבקש כזה דבר, אם זה לגיטימי.

איך הייתם מגיבים אם היו מבקשים מכם?

אם מישהו יבקש ממני תעודת יושר, זה יהיה מעילה באמון

אם יש לו סיבה לחשוב שאני גנב, זה הגיוני.

בכל מקרה, זה לא נפוץ, לדעתי. אולי יש מקרים שכן עושים אבל רק כשיש חשש ממשי

עם זאת, אני מניח שאני לא הייתי מבקש ובטח שלא מבטל קשר על סירוב להראות. (מה שכן, אני מתכנן לצאת זמן ארוך מספיק שאם היה בעיה בריאותית רצינית הייתי שם לב לכך)

יש כאלה שנפלו בפח עם אדם שהיה נראה נורמטיבי

אז למה לבקש רק כשיש משהו שמריח לא טוב? אני חושב שזכותו של אדם לבקש לפני החלטה לחיות איתי כל החיים.

אני לא אעלב מזה בדיוק כמו שאני לא נעלב שבודקים לי את התיק בכניסה לסופר

זה לא אישי.

גם למעשה תיק רפואי מלא במלא מלא עובדות יבשות שצריך להרכיב ביחד לכדי תמונה מלאה וזה לא בהכרח משקף את המציאות

סתם לדוגמה לאימא שלי רשום שיש אסתמה אבל ההתקף האחרון שלה היה אולי לפני 15 שנה?

זה כמו שאני אתאר יונק גדול אפור עם אוזניים גדולות ואופי רגוע, זה יכול להיות חמור וזה יכול להיות גם פיל

אני חושב שדרך מוצלחת יותר ומאיימת פחות היא לבקש להראות את התיק הרפואי לרב של אותה אישה ולדון איתו (או לרופא נניח) ואז להראות לה שתקבל מושג נכון ולא תיבהל

לא יודע אם נגיד היו שואלים אותי אין לי בעיה להיות ישיר לגבי הבעיות הרפואיות שלי פשוט להציג את התיק הרפואי שלי יכול לתת רושם לא נכון וגם מרגיש אובר-חטטני (לא שתהיה לי בעיה להציג אותו בהמשך)

אבל אם הם הגיעו לשלב של להחליט להתחתן, ויש עדיין תחושה שיש הסתרות אחד מהשני, אז לראות את התיק הרפואי זו הבעיה הקטנה..

וההתערבות הבוטה של הרב היא נורת אזהרה ענקית.

תלוי. איך שוב?

זה לא יעבור שוב דרך האמא? ואם הוא בחר שיעבור דרך האמא זה אומר שסומך על השיקול דעת שלה ככה שזה לא משנה לדעתי.

בהצלחה!

השאלה אם באמת כדאי לפנות שוב.

תודה!

על אמא שאני לא מעריכה או מרגישה בנוח להיות אני לידה

משפחה זה חשוב לא פחות ..

כמו שאני בטוחה שיקבלו אותו ככה אני מחפשת משפחה כמו שלי

אם באמת זה דבר טיפשי כמו שאת מתארת, זו נשמעת לי חמות בעייתית, שיכולה להרוס לך קשר או נישואין גם עם האדם הכי איכותי ומתאים לך.

נכון שיכול להיות שהוא ידע לשים גבולות, אבל לא הייתי בונה על זה.

לפעמים קשה לתפוס שאמא טובה (בהנחה שהיא כזו) תהיה חמות רעה, גם מצד הבין אדם לחבירו וגם כי היא אמורה לרצות את טובת הבן שלה.

אולי בעניה זה כן קריטי.

מצד שני

אם כדברייך

תאמיני לי את לא רוצה כזאת חמות שזה השיקולים שלה.

עוד אפשרות זה שהיא פסלה על משהו רציני יותר ולא רצתה שתפגעי אולי.

ממש ממש כדאי לנסות אם זו הצעה שנשמעת לך כל כך טובה ברור אל תפספסי....

אלא מה?

לכאורה אפשר להגיד שהאמא אשה ביקורתית קשה וכו וכו' כל מיני ניתוחים שיכולים להיות אמיתיים אבל גם זה מתחלק:

א.יכול להיות שהיא גדלה במקום סביבה וכד' וזה מה שהיא מכירה והיא פשוט לא התנסתה בחייה במשהו אחר ועם הניסיון יבוא שינוי....

ב.יכול להיות שזו היא ועם כל זה ברגע שהיא תכיר אותך הדברים ישתנו.

ג.והכי חשוב- בחור רציני ידע להעמיד אותך במקום הנכון וממילא היחס של המשפחה תהיה מחוייבת להתאים את עצמה אליו וגם בזה אפשר לקבל הדרכה...

אפשר להגיד את זה גם על בחור/ה שפסל על משהו אם הוא פסל אותי על x זה אומר שבכלל לא שווה ויש בזה מן האמת אבל זה לא מדוייק כי המציאות מאוד מורכבת אנשים מורכבים מהרבה טוב ודברים שהם קצת פחות טובים...צריך לבדוק אי אפשר לקבוע חד משמעית...

נ.ב. אני חושב שאני יודע במה מדובר...

בעיקר ג

היא תלווה אתכם כל החיים גם אחר כך. ושכר לימוד לעתיד הרחוק לא לעשות זאת לילדים שלך

מצד אחד אין לך הרבה עניין להתעקש על הבחור אם אפילו לא נפגשתם עדיין, או אם נפגשתם רק פעם אחד.

מצד שני, את חייבת להציב גבולות להורים שלך שידעו לא להתערב בחיים הבוגרים שלך.

כיבוד הורים זה רק בדברים שבאינטרקציה ביניכם.

כשהייתי בצבא אמא שלי הכריחה אותי להצדיע למפקד שלי, אסרה עלי להיות חבר עם חיילים מפלוגות אחרות ואסרה עלי להחליף מדי ב עם חברים.

הדבר הכי חכם שעשיתי בחיים שלי הוא שלא הקשבתי לאף אחת מהדרישות שלה.

את לא יודעת מה עוד היא תמצא בך בהמשך...

ואני חושבת שגם בנושא הזה, יש הבדל בין מגזרים שונים ותרבויות שונות.

לפעמים לאמא יש דרישות שאין לבן - וייתכן שהוא אפילו לא מודע לזה.

מכירה סיפור כזה שאמא קיבלה כרטיס מסוים מכמה אנשים שונים (והיא תמיד ביקשה לקבל לפני הצד השני), ואמרה לאנשים שבגלל משהו שהוא כתב, ברור שזה ממש לא שייך (למרות שכמה אנשים שונים חשבו שכן) - עד שאותו אדם פנה לאותה בחורה באתר, והם יצאו. (שמעתי את הסיפור מהאמא כשהם יצאו, לא יודעת מה קרה בסוף...).

כמובן שאין לי מושג מה קורה אצלך, אבל לדעתי - שווה לנסות לבדוק דרך מקור אחר, ולו בשביל התרת הספק שלך.

יכול גם להיות שזה משהו שמגיע ממנו, שהוא לא רוצה לצאת עם מישהי שאוהבת צבע אדום, אבל לפחות תקבלי את הלא הברור ממנו.

אני מבינה את חששות האנשים כאן מהחמות - וייתכן שיש כאן משהו שבאמת צריך בדיקה מעמיקה יותר, אבל לא נראה לי שזה נכון בשלב הזה.

מה שלדעתי נכון לעשות - לנסות לפנות בדרך אחרת.

אמר לא - ממשיכים הלאה.

אמר כן - יוצאים. 

הקשר נגמר מהר - ממשיכים הלאה.

הקשר נהיה רציני - מבררים מה הסיפור של הדינמיקה המשפחתית (יש לה כבר כלות אחרות?), ומחליטים אם את מוכנה להיות חלק מהדינימקה הזאת.

בעיני זה הרבה אם ואם, ולא צריך לחשוב על זה כבר עכשיו - למרות שזה סופר חשוב, כי אנחנו כן מתחתנים עם המשפחה בסופו של דבר.

הרי ידוע שכלה וחמות זה יחסי כלה וחמות.

ככה שאם זה כבר מההתחלה כך זה עשוי לתת כיוון חיובי לקשר, ואפילו לנבא חיי נישואין מוצלחים.

(

אם אמא שלו פסלה על משהו כ"כ זניח,

אז מהיכן מגיע החשש הגדול לאווטינג?

ובאופן כללי, כדי לתת המלצה נכונה, צריך לפרט יותר מה היה שם..

איך קיבלת את ההצעה?

למה ההצעה בכלל עברה דרך אמא שלו?

ואיך את מתכננת לגשת אליו שוב?

ובנוסף, צריך לזכור שהצעה איכותית ממש לא מעידה על קשר איכותי שאמור להתפתח.

אז צריך להיזהר לא להיקשר יותר מדי להצעה עצמה.

אם עכשיו זה התחיל בצורה כזו. שהוא רץ לאמא שלו. אם תתחתני איתו זה לא יהיה יותר טוב. את לא צריכה את זה. בהצלחה בהמשך הדרך.

במידה והתנהלת מול שדכן/המציעה אפשר להעזר בשירותם ולברר מה בדיוק קרה

ואם שייך להתחיל מחדש.

אחרת תצטרכי לחפש מישהו או מישהי אשר בקשר איתם ויכולים לברר בצורה דיסקרטית

ואמיתית מה בדיוק מפריע.

במידה ואין אפשרות להתחיל מחדש רצוי להמשיך הלאה והכי חשוב להתפלל.

בהצלחה ובשורות טובות!

נשמע שניצלת ממש.

לא לשאול למה את רווקה עד עכשיו?

לא הבנתי חמוד ומה אתה מה אני עשויה מצמר גפן?

לא לשאול אם היה לך קשר רציני

בטח לא בדייט ראשון

אם אני אומרת שקר לי אז תפנים שאני כבר בעולמות עליונים

לא קובעים דייט עם בחורה בלי לבדוק שיש שם שרותים נגישים (ולא אלה של תחנת דלק לא נחשבים, לך תשיג את המפתח )

סבלנות

לוקח זמן לבחורה להיפתח גם אם נראת לך הכי זורמת והכי לא ביישנית תן צ'אנס אתה תופתע

לא לרצות

זה לא צריך להיות ככה!

גם בחורים יכולים וצריכים להיות רגישים.

ואת מבקשת דברים בסיסיים.

לבנים-אם אתה שם לב שכנראה יש לה התמודדות מסוימת לא לשאול על זה עד שהיא תדבר על זה מעצמה.

לבנות- בקשר לאתרי הכרויות, יודע שאתן מקבלות המון הודעות מבנים אבל היה נחמד אם הייתן משקיעות 3 שניות בלכתוב "פחות מתאים תודה על הפניה" במקום לסנן הכל

אסור לשמוע הצעה תוך כדי הפסקה זה הא'-ב' לא?

מבחינתי,

הפסקה זה כאשר יש זוג בקשר, והם מחליטים יחד שמה שנכון להם זה לקחת זמן מוגדר (בטווח של שבועות) כדי לבחון את הקשר קצת יותר מרחוק.

בזמן המוגדר הזה - אני עדיין תפוסה. 

אז התשובה שלי למי שמציע היא - כרגע תפוסה, אבל ייתכן שבעוד שבועיים כבר לא. (נניח).

יכול להיות קשר מסוים שיום אחר כך אני כבר סבבה להמשיך, ואחרים שאני  צריכה יותר זמן.

האם נכון לתחום את הזמן הזה?

לדעתי, צריך לבדוק את העניין מול עצמך:

מתי אתה מרגיש פנוי ומוכן לתת מקום לקשר חדש?

אם זה לוקח לך יותר זמן ממה שנראה בעיניך סביר (לדוגמה, קשר שהחזיק מעמד שלוש פגישות, לחכות חודש כדי לשמוע עוד הצעה נשמע לי לא סביר) - אז כן, להגביל את הזמן. להגיד, עכשיו אני נותן לעצמי שבוע להתבאס, לעכל ולעבד את הקשר הקודם - ואז אני ממשיך הלאה.

ואם זה עדיין עוצר אותך - לפנות לעזרה מקצועית.

באופן אישי,

לרוב שואלים לפני שמציעים לי אם אני פנויה (בלי שאני רואה את ההצעה עצמה), ואז אני יכולה להגיד שכרגע לא, אבל עוד שבוע כן.

או לברר, ואז חוזרים מההפסקה אחרי שנעשה בירור מסויים.

או לנוח, כי לפעמים ללב לוקח זמן להתאושש

ולגבי הצעה תוך כדי - תלוי עד כמה ההפסקה נצרכת ועד כמה ההצעה טובה

אני הפסדתי ככה מישהי שממש אהבתי

ואני חושב שזה רלוונטי כל פעם מחדש.

קחי עצה - לקראת נישואין וזוגיות

(מקווה שהצלחתי להדביק נורמאלי)

אני למשל עובד מידי פעם בעבודה שאי אפשר לעשות בה הפסקה.

אתה מתחיל ולא יכול לעצור עד שהעבודה נגמרת.

היה לי פעם שדיברתי עם מישהי והיינו צריכים לקבוע מקום להיפגש למחרת, היא לא ממש ענתה להודעה ששלחתי לה בבוקר ולקראת הצהריים הייתי חייב להיכנס לעבודה בידיעה שעד אמצע הלילה אני לא יכול לדבר.

אז ישר שלחתי לה הודעה שאני יכול לדבר עכשיו ל3 דקות ואחר כך אין לי זמן לדבר.

ואז היתה שיחה לא כיפית בכלל היא הייתה מאוד מהירה ומאוד מאוד טכנית, לא כיף.

קיצער, יש פעמים ששווה לדחות/להקדים שיחה כדי שיהיה יותר פניות הדעת והמוחין כדי שבאמת השיחה תהיה בצורה הטובה ביותר. 

אין כאן משהו -רציני- ולכן אל תגיד -כלום-. ואל תדבר על זה -בכלל-.

אחרי שסגרנו על ההחלטה הזו,
 

כמובן ביום של האירוסין,
 אתה יכול להזכיר את זה ולומר:
 ״תגידי, מה היה הקטע עם השדכן ? 

עוד לא דיברנו, עוד לא נפגשנו וכבר היה חשוב לך להראות לי 

שאני בתחתית הסולם של -כל- מה שתעשי מהצהריים ועד הערב ?״

היא בטח תענה : וואי, שכחתי מזה. זה היה בכלל הרעיון של השדכן. זה היה מבחן לראות

 אם אתה לא מהנודניקים האלה שעושים סיפור מדברים לא חשובים ושאתה בחור רציני. 

בהצלחה.
 

אז הית שואל מה זה אומר עליה.

ולכן היא חשבה שעדיף שתדבר איתה רק מחר.

חוץ מזה שיכול לקרות. והיא לא יודעת אם השיחה היא רק 5 דקות, ואם אתה תתאם איתה מתי להתקשר...

את זה ואפילו גם אעריך תכנות , אם הייתה אומרת יכולה לדבר בשעות מסויימות כי אני בעבודה או משהו וכו'

ועד היכן הדברים מגיעים!

אם בחורה חמודה שרק אמרה שהיא יכולה לדבר רק מחר, פגמה בדקי-דקות במידת הכנות, שהייתה צריכה לשנות ולומר שהיא יכולה לדבר רק בשעות מסוימות ולתת סיבה לכך, כדי שהמדויט ירגיש יותר בטוח בעצמו (או בה), הגם שלכאורה הייתה יכולה להעלות בזה חשד לגבי אופי העבודה והעיסוקים שלה, ודווקא מסיבה זאת נמנעה, אעפ"כ פגמה במידת הכנות, מה נגיד אנחנו שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם???

בקיצור צ'יל אחי אולי באמת לא נוח לה לדבר היום והיא רוצה מחר זה לא איזה משהו יוצא דופן

מי יודע אולי היא סוכנת של המוסד ויוצאת למשימה חשאית

או שקשה לה לקבוע בהודעה טכנית של ארבע מילים "מחר ת"מ ב"ש 11"

שבתחילת כל קשר הייתי משתדלת להכניס את כולי אליו, ולא להתייחס אליו כאל משהו אגבי.

ולכן בימים עמוסים שלא הייתה לי פניות רגשית להתכונן לשיחה הראשונה, גם אם היא חמש דקות, הייתי מבקשת שייצור קשר ביום שאחרי, שאוכל לדבר בנחת, ביישוב הדעת, עם יותר ביטחון, עם יותר ציפייה ואמונה.

דווקא זה משהו שלדעתי אפשר להעריך עליו 

שיש בנות כאלו(ללא הכללה)  שפשוט יש להם עוד הצעות ועושות סלקציה או שפשוט משחקות אותן קשות להשגה ועושות ככה(נתקלתי לצערי בבודדות כאלו)

ואין לי זמן לשטויות כאלו וכו' , אני מחפש לקשר רציני ללא משחקים :/ 

שיכול להיות שהחשש שלך נכון, או לא נכון.

ותחשוב אם עדיף לך להפסיד לצאת עם מישהי שיכולה להיות טובה לך, בגלל שהיא רוצה לדבר בטלפון מחר ולא היום...

נתקלת בבודדות, האם כולן ביקשו לדחות את השיחה ביום? האם כל בת שרצינית על קשר לא דוחה את השיחה בכלל?

מעלה נקודות שכדאי לחשוב עליהן...

אולי זה מסוג הדברים שצריך לשים את המחשבות הפסימיות בצד ולנסות לתת אמון, ולדעת שיכול להיות שניפגע...

אגב, בבירורים ביררת על עניין הרצינות? אם היא רצינית על קשר ורוצה לצאת במטרה להתחתן?

שהיא נמצאת כל היום עם חברות / משפחה והיא רוצה פרטיות בשיחה.

כשהייתי יוצאת עם חברות לטיול כולל לינה נניח, פחות היה נחמד לי לנהל שיחה ראשונה עם בחור באותו זמן.

אני נזכרת שגם בבית תמיד הייתי יוצאת למרפסת לדבר כשהיו עוד אנשים בסביבה.

כמובן, יכולים להיות הסברים אחרים. אבל ממש שלא מוזר בעיניי.

המינימום מצידך זה להשתדל לעשות את זה בזמן שנוח גם לה.

חשיבה על השני יכולה להתחיל כבר מהטלפון הראשון..

אני יכולה לחשוב על מלא סיבות אפשריות:

- אחותה מתחתנת היום

- היא נמצאת במסגרת שבה אין לה פרטיות

- יש לה מבחן גדול מחר והיא לחוצה

- היא איבדה את הקול ומקווה שזה יחזור עד מחר

אם היא היתה אומרת לשדכן שהיא יכולה לדבר רק עוד שבוע, פה הייתי חושדת. למשוך מישהו שבוע לשיחה הראשונה לא נראה לי מתאים. (לא מדברת כמובן על מצב שמישהו בעזה נגיד).

וחיבוק

אני השתמשתי בכינויים, כי יותר קל לזכור את העלילה

הפילוסוף כמובן משוגע, ואותו הכי אהבתי. הוא היה מבריק ומצחיק וקשקשן בצורה שלא תיאמן. לא היה לי רגע שלא צחקתי איתו. הוא היה הכי קשקשן והכי רומנטי בו זמנית. ואני חושבת שיש לו מוח מבריק

והמדען הכי נורמלי בעולם וטוב לב, באמת חבר טוב.

והעקרב. היו עוד כמה עקרבים, אבל הוא היה העקרבי מכולם. האדם הכי חד מבחינת יכולת הסתכלות שכלית לעומק נפשי, שטרם הכרתי משהו שעולה עליו ביכולת הזו.

החוזבש, והסיבוכים. האיכותי מכולם. אישיות הכי איכותית שהכרתי. הדיבורים שלו והאישיות שלו פשוט הצמיחו אותי לגובה, כל פעם מחדש, וגם אבא שלי שם לב לזה. וכל פעם שהיה חוזר הייתי מתקשרת לחברה ואומרת לה בהתרגשות "הוא איכותי כמוך, אין אנשים איכותיים ברמה שלך, ויש לו את האיכות שלך" והיא היתה מזכירה לי שאמרתי לה את זה בפעמים הקודמות שהוא חזר ואני הייתי שמחה שאני עקבית אפילו שלא זכרתי. והוא היה שונא את הביטוי הזה, כי זה הזכיר לו את הצבא, למרות שזו היתה התקופה הטובה ביותר שלו.

והבלונדיני. שזה עונש שלא למדתי, אז למדתי בדרך הקשה שוב ושוב ושוב, ושוב. אהבתי ושנאתי ואהבתי ושנאתי ועדיין אי אפשר שלא לאהוב. אני חושבת שהוא המוכשר מכולם. מבחינת ריבוי הכשרונות והאיכות שלהן. איכות מזוקקת. קו דק ונקי של איכות כשרון. היו עוד כשרוניים. אבל איכות הכישרון שלו היתה הכי גבוהה, בעיניי.

וגם היה את המלאך, שהיה מתנה שהגיעה לבקר כי ראו בשמיים כמה אני עצובה.

והיה את התאומים, החמקמק. שגם עליו אני רוצה לומר שאותו הכי אהבתי, כי וואו. אבל לא הספקתי

תבל זו רבה ודרכים בה רב נפגשות לדק נפרדות לעד

ומעניין, הם יודעים על הכינויים? או שהכל זה בינך לבין עצמך?

היה חתיך והכי מושך..

הכינויים היו כדי להקל על חברות שלי את העלילה, שמיד ידעו במי מדובר.

חוץ מהאיכותי, שחפרתי לו שהוא פשוט הכי איכותי שהכרתי כי לא יכולתי להפסיק להתפעל

איזה מגניב זה גם להכיר אנשים כאלו!!

בע"ה בקרוב ממש יגיע האדם שתכני אותו המושלם, שיהיה בעלך

משהו מצחיק שנזכרתי בו. היה איזה פעם שחשבתי שוואו כמה אני אוהבת את אחי, כל כך אוהבת אותו, אהבת ליבי ממש. ואז אמרתי לעצמי, הוא אחיך הקטן שחררי אותו תני לו לחיות. הרגיש לי הטרדה כזו כלפיו. כולה אחי הקטן, בא לנשום, לחיות. ואז הוא בא אלי אחרי כמה שעות ואמר לי "כמה שאני אוהב אותך אני פשוט מרגיש אהבה בלתי נגמרת אליך"  מלאך שלי ואהבת חיי. אחרי כל משבר הוא בא לאסוף את השברים ורוצה לשבור את מי ששבר אותי והוא אהבת ליבי. לא יודעת למה זכיתי ומאיפה אנחנו כל כך אוהבים, איך אנחנו כל כך קשורים. ולא התראנו שנה, עדיין הלב פשוט אחד

המשפט שכתבת למטה עוצמתי ממש, זה מדויק אבל דיי עצוב.

לא מכיר את זה אצלי, אבל ממש שיעשעת אותי

אולי זה יותר אצל בנות? שחופרות לחברות שלהן על הבחורים שהן יוצאות איתם וכזה, אז כדי שהחברות יעקבו צריך שמות... 

אצל בנים, לפחות אצלי, אני לא מרבה לספר על הבחורות שאני יוצא איתן אז הן לא מקבלות שמות. 

את עושה משהו עם זה?

ולשאלתך, לא.

@ראשיתך - במהלך היום עלה לי 'לגנוב' לך את מה שכתבת ולעבד את זה, לפחות את הקונספט, לסיפורים שאני כותב..

אני אומר שמה שכתבת זו אומנות, את אולי תגידי שזה חיים - אבל יש כאן כמה שמסכימים שצריך לעשות עם זה משהו...

הלוואי עלי, למרות שהייתי מסתפק באחת.

אין לי כינויים במקום השם. יש לי את השמות ובנוסף התיאור או התפקיד, כלומר מה הרגשתי בנוכחותה.

אבל רוב הקשרים שלי היו קצרים מכדי לבנות מערכת שלמה של תיאורים לכל אחת. יש להן בסך הכל שם ופונקציה שהתמלאה בייחוד בקשר שהיה או לחלופין תופעה שהתמודדתי איתה. או העיר שלה. או סתם מאפיין נדיר

היו כמה שזכו לאיזה לא בדיוק כינוי אבל כן "אסוציאציה". משהו שמסמל אותן. איזשהו אות של זכרון

יש לך כשרון כתיבה ממש טוב שמביא את הדמויות בצורה מיוחדת. או שאולי באמת פגשת אנשים ממש מיוחדים.

וזה מעניין שאת מתייחסת למזלות. רק לאחרונה גיליתי שאנשים מתייחסים לזה ברצינות

גם בשלב מסוים אני מפסיק להרגיש רגשות כלפי אנשים

ותמשיכי לכתוב, את כותבת ככ יפה

יש לי חברה שהתחצנה מזמן, אבל בתקופה שהיא היתה יוצאת- כל בחור היה מכשיר חשמל.

זו כבר היתה שפה בין החברות, ההוא המאוורר של רותי, או המיקסר או המקרר וכו

יוהו נוסטלגיה🫠

הרבה חוויות מיוחדות

בע״ה שיגיע בקרוב 

את רוב השמות אני אפילו לא זוכר

מצטער לשמוע זה באמת לא נעים.

אצלי זה קורה בערך כל פעם שמעלים אותי לתורה ואז מברכים אותי שאמצא זיווג בקרוב ואז כל הבית כנסת עונים אמן. יודע זה ממש לא אותו דבר בכלל וזה ממקום טוב.

אבל זה עדיין מעצבן ומעיק

בהתחלה התבאסתי

אבל אז נזכרתי שאומרים שאם גורמים לך להתבייש

זה בעצם לא אותו בן אדם .. אלא ה' גרם לו להכניס את הדיבור הזה

אז אם הכל מה' וה' שלח אלי את המשפט הזה

אז אפשר לבקש על הבושה שלי בקשות טובות

והכל יתהפך לטובה 

שככה יותר מרגישים הצורך לא להשאר במצב הלא נכון הזה. ויותר לחוצים להינשא.

כשם שהרב מנחם אמר שההמלצה לפנויות מ 30 להקפיא ביציות, ועצם זה שחלקן יודעות ובאות לעשות זאת, גורם להן עקיצה בלב ו... במהרה יתחתנו.

זה כמו לבוא לאדם ששבר את הרגל ולהגיד לו תנסה יותר פזותרפיה מי אמר שהוא לא מנסה?

ישר החלטתי שהוא לא ניסה מספיק

ואז להגיד לו ואי ואי איך באלי טיול טיפוס בא לך גם? הא?

מעדיפה את הגישה של לסמוך עליו שהוא עושה את הכי טוב שלו (ואם הוא מבקש עזרה ולנסות להציע לו ברגישות רופא אחר או לא (או הצעות אחרות )

והשאר משמיים ..

הנה את כותבת כאילו עשית המירב שאפשר.

אז אדרבה זה מראה שחשוב מדי פעם להבין שאפשר יותר לעשות, וגם אם זה לא הכי נעים הדרך הזאת.

יש שמפסיקים לא לאכול בריא עקב שמבינים זאת, יש עקב מחלה ויש שגם זה לא יעזור להם, כי יתרצו למה בעצם וכו'.

אני יודעת על מישהו מבוגר שעדיין לא יוצא בכלל. ולא אחשוף פה גיל, אבל זה לא תקין בעליל.

לאישה זה באמת קצת שונה בגלל העניין של פוריות.

אבל מי שמשתדלת ונפגשת ומחפשת- לעקוץ זו לא הדרך.

חיבוק הפי❤

אנשים לפעמים חושבים שלעקוץ מישהו יגרום לו להשתנות, להשתפר. אבל אנשים לא משתנים ככה!

תודה על הדיוק יעל- *במיוחד* למי שמשתדלת, לעקוץ זו לא הדרך. כמובן גם לאחרים.

אנחנו לא רוצים לחיות בעולם ציני ומגעיל. רוצים שעולם יתייחסו בכבוד אחד לשני. לעזור זה מעולה. לתת עצות כשרוצים בהן. אבל לעקוץ ולפגוע... לא זו הדרך.

מה אתה אומר על זה, @כי קרוב.?

לא אמרתי שטוב לעקוץ, אמרתי שלעיתים יוצא מזה תועלת.

אוקיי. אז גם אתה חושב שלא טוב לעקוץ. מעולה.

כבר תהיתי לגבי זה...

'כסיל': "וקודם ימות החמה הפרי עוקצו אצל ניצו וכסיל מרוממו ומגדלו ומושך הנוף בין הנץ לעוקץ". (סודי רזייא א, י)

אבל לעצם הענין, זה כמו הבמדבר רבה קרח (יח, כב) שעקרב עוקץ בשליחותו של ה'.

זה יכול להמית רגשית, אבל לא גופנית.

בסוף זה כפרה. 

כן - לקראת נישואין וזוגיות

מה שכתבתי פה

תתפללי לה' שאם יש משהו שמעכב שייקח את העלבונות ובתמורה יקדם את מה שטוב לך שיקרה בקרוב

אל תשכחי, את מדהימה ומוכשרת וראויה!

ובעז"ה תזכי לבנות זוגיות טובה וחזקה בקרוב...

שתראי רק טוב ותתמלאי מאנשים טובים סביבך!

וגם @אמרלד

לי אישית יש הרבה דברים, אבל אני לא רוצה לשתף כאן בגלל אאוטינג.

חלק מהדברים בסופו של דבר כן עשיתי (או עושה) כבר עכשיו, אבל אחרים אני עוד מחכה...

הייתה לי פנטזיה כזאת שאחרי שאני אתחתן אני אוכל סופסוף ארוחות נורמליות כי אני אבשל לבעלי כל יום ונאכל ביחד. זה היה אולי אחד הדברים הגדולים שאמרתי לעצמי - זה כזה פשוט, איזה כיף זה יהיה. סופסוף לאכול מסודר וטוב.

בעלי חייל, הוא לא בבית:/ וגם כשהוא בבית בסופ"שים, הוא מכין לי אוכל לכל השבוע, כי וואלה... אני לא אוהבת לבשל חח

למה לא יישמתי כבר ברווקות? כי אני לא אוהבת לבשל, ממש לא. מציקה לי ההתעסקות בזה, זה מתיש אותי. אין לי זמן לזה ואני לא מבינה בתבלינים. למה גם עכשיו אני לא מיישמת? בדיוק מאותן סיבות.

כל פעם אני אומרת שאני אשתפר בזה

עברו עשר שנה ועדיין לא יודעת לקשור יפה

ב. כי אני לא צריכה את זה ביום יום אני רווקה בכלל

ג. ואבוי לי

אבל לא הבנתי מה הכוונה בסעיף ג'.

א. כן יש משהו כזה, לחבק אותה . דוחה את זה לאחר החתונה..

ב. הסיבה העיקרית לזה היא שאני שומר נגיעה. חבל להרוס..

ג. דודה שלך תשאר רווקה עוד 7 שנים מהיום, למה לקלל? .. 

למרות שבקצב הזה כנראה שזה יהיה המצב. לא הייתי מוציא מהכח לפועל .. 

בהקשר של פנסיה, השתלמות, גמל, פיקדונות, חסכונות, השקעות וכל הדברים האלה. (ואני ממש מקווה שהוא יבין ויהיה בעניין...)

זה עולם של מושגים ומונחים שאני לא כ"כ מבינה בו, ואני מקווה שלא אצטרך. אין לי את הכוח והרצון ללמוד, למרות שאני יודעת שזה מאוד חשוב, וההרגשה היא שיש דברים יותר דחופים לטפל בהם כרגע.

ברור שבתיאוריה הייתי רוצה להתנהל נכון יותר, אבל בינינו, גם אם הייתי מקבלת נבואה שאתחתן עוד 7 שנים, יש מצב גדול שעדיין הייתי מחכה...

חוץ מזה - לעוף על העולם!!!!

וגם אם דוחים דברים מתוך חולשה, תמצאו תירוץ יותר טוב ;)

א. תואר שני, להיכנס לתזונה נכונה, לסגל שגרת חיים עם לוז מסודר, לקנות אוטו (אם כי את זה יש מצב שאעשה בסוף).

ב. קשה לי לבד, אני בונה על בעל שידרבן אותי ויעזור לי לעמוד ביעדים. חוץ מזה, גם מה שאמרת נכון - בבית של ההורים קשה לי לסגל תזונה מסוימת, אני לא אחראית על הקניות וצריכה להתגמש לפי מגבלות הבית. באופן כללי אני מרגישה שכשעושים דברים בשניים זה קל יותר. את התואר הראשון שלי עברתי הרבה בזכות בעלי דאז, ייאמר לזכותו. גיליתי גם שבאמת קל יותר בזוג מאשר לבד באופן כללי...

ג. סביר להניח שלאט לאט זה היה קורה. יש דברים שהתחלתי לעשות כמו ספורט, אבל זה היה לוקח לי הרבה יותר זמן.  

למה? כי אנשים לא תמיד שווים את זה, והלב פגיע מכדי לעשות את זה מול מישהו שלא חיים איתו.

לא הייתי עושה את זה עכשיו. לא משנה כמה זמן אשאר כך. אני נותנת אמון חלקי באנשים, זה כן. כל אחד לפי רמה אחרת. אמון מלא ממש- לא.

בתקופה הקרובה, כל-עוד אין התקדמות משמעותית בנושא, אני לא כל-כך מתכנן לעבוד במקצוע שלי

הסיבה לכך היא שאין לי צורך ממשי בזה ואני מעדיף להקדיש את הזמן לנושאים אחרים

וכן בשלב מסוים הייתי חוזר לעבודה

לא מזמן הבנתי (ולא בפעם הראשונה. זה חוזר מדי פעם) שאין דבר כזה לדחות רצונות אישיים לאחרי החתונה. כי אם אני לא עושה עכשיו - מתוך גישה של עצלות או חוסר זמן - אז גם שינוי סטטוס לא ישנה את הגישה העקרונית העצלנית שלי לזה.

בגדול אם יש לי חלומות כרגע שאני לא מגשים - אני שם אותם ברשימת המתנה שנושאת תירוצים שונים ומשונים אחרים. אבל לא בגלל זוגיות.

אמנם יש דברים שאני באמת אצליח לעשות רק כשיהיה לי בית פיזי משלי, כמו הקפדה על הלכות מסויימות (חומרות), שזה קשה כשאתה חי יותר מדי סביב הלו"ז של ההורים. 

אם הייתי נשוי הייתי מרשה לעצמי לאכול הרבה יותר ופחות בריא

אבל ברצינות רגע בהחלט יש דברים... אם ח"ו ג' אז כנראה לשכור דירה ולקנות רכב חדש... דברים שישפרו את איכות החיים אבל לא עושים אותם כי מעדיפים להתנהל יותר מצומצם לקראת נישואין..

ממה שאני מכיר אישית ומסיפורים ששמעתי ושקראתי,

אצל חילונים הסיבות העיקריות שראיתי הן

- בעיות כלכליות (בן זוג לא רוצה לעבוד, בת זוג הכניסה לחובות, כל-מיני ריבים שקשורים בנושא)

- שחיקה

- אופי דפוק מלכתחילה (לא תמיד בא לידי ביטוי בהתחלה, גם במגורים משותפים, לפעמים זה גם לוקח כמה שנים כדי לצאת)

- אלכוהוליזם, התמכרויות, בטלנות

אצל דתיים שתי הסיבות הראשונות פחות רלוונטיות, המטרה של נישואים אצל חילונים היא להסב אושר לכן ברמת העיקרון ברגע שנגמר האושר אפשר לפרק את החבילה. לא שזה בהכרח מה שקורה פשוט עקרונית אפשרי במיוחד בדור הצעיר יותר שמביא פחות ילדים / לא אכפת לו מהילדים.

אצל דתיים לרוב הסיפור מדבר על איזו פתולוגיה מיוחדת כמו הפרעות נפשיות / בעל אלים מילולית (או פיזית ל"ע) בקיצור מצבי קיצון מאוד בלתי-נסבלים. שהם לא נדירים ברמה יוצאת מן הכלל כי מה לעשות חלק לא מבוטל מהאוכלוסיה הוא בעייתי. אפשרות אחרת היא היעדר תיאום ציפיות / אופי מלכתחילה למשל הבעל אומר שהוא רוצה להיות אברך בפועל הוא ישן עד 11 ולא עושה כלום והאישה קורסת במשמרות. שזאת בעיה שאפשר למצוא גם אצל חילונים בקונטקסטים אחרים.

לכן, וגם בהתחשב באחוזי גירושין לא גבוהים במיוחד בציבור הדתי, העצה היעוצה היא א' לתאם ציפיות כמו שצריך ולבדוק במי מדובר, לא לשקם אסירים, לראות שהבן-אדם מסוגל לעבוד ולתפקד סבבה

וחוץ מזה פשוט לא להיות פסיכופת פתולוגי מדי, דגש על מידת הכעס ובטלנות, אני חושב שעל שחיקה קל יותר להתגבר מתוך קונטקסט דתי

עריכה: מבחינת מחקר יש רשימות של סיבות נפוצות לגירושין, אני חושב שחלקן פחות רלוונטיות במגזר הדתי כי מלכתחילה מתייחסים לכל הנושא באופן שונה

ולפותח:

אתה שואל האם מישהו בדק את זה - 

והתשובה נמצאת לדעתי בעולם האקדמיה. ראה למשל:

סיבות לגירושין של זוגות צעירים בישראל / סיגל ליבני | עבודת מחקר NNL_ALEPH990022783880205171 | הספרייה הלאומית

https://biu.primo.exlibrisgroup.com/permalink/972BIU_INST/1b2mrro/alma990026145240205776

https://uli.nli.org.il/permalink/972NNL_ULI_C/4upfj/alma99218275408422

תביאי גם תמצית של הסקירה, בשלש דרגות עומק לבחירתכם?

הנושא לא עד כדי כך מעניין אותי, זה לא חומרים שנגישים ברשת לקריאה ויש לי חיים....

אני מדבר על מה שאני מכיר

לגבי סיבות כלכליות אולי אינדיבידואלי אבל ממה שראיתי לזוגות דתיים יש יותר שרידות בגלל ערכים של הסתפקות במועט כו'

לא נראה לי הדרך ביהדות.

רבי עקיבא ורחל היו עניים כי נידו אותה מנכסי אביה.

מלא רבנים גדולים חיו בעניות לפחות בהתחלה, כמו ר' אלישיב.

הרבה זוגות מחזקים את הקשר ביניהם בזמנים קשים.

ברור שבאידיאל עדיף שיהיה לבעל איך לפרנס ולהחזיק את הבית, ואפילו יהיה לו בית, כגמרא בסוטה ומובא ברמב"ם.

אבל זה לא אומר שאם יש זמנים קשים, אז הקשר מתפרק. קשר אהבה צריך להיות מעל הכסף.

אמנם כן צריך מלכתחילה לתקן את המיינדסט

אבל כמו שיש גם בגידות ל"ע שאמנם זאת לא התנהגות דתית אבל לא מציאות שאינה קיימת כלל במגזר הדתי

אם כי בהחלט פחות רלוונטי מאשר בתרבות של ידידים ידידות כו'

אבל כן יודעת שחשוב להבין חלק מהסיבות העיקריות לאחוז הגירושין הגבוה,

וכמובן לעבוד על זה שהזוגיות שלנו תהיה יציבה וחזקה

ו*זה* לגמרי לגמרי אפשרי ותלוי בנו!

אז למה כ"כ הרבה זוגות מתגרשים?!

לפני שננסה להעמיק בזה, שוב נזכיר כמה דברים חשובים שכולנו צריכים לזכור:

כאשר מתחתנים ונשואים כך וכך שנים -

נסיבות החיים משתנות.

האהבה נשארת, קיימת – אך חייבים לטפח אותה.

כמו כל דבר שדורש אנרגיה כדי להתקיים – כך בדיוק גם האהבה והזוגיות.

השקעה ונתינה יוצרות אהבה.

את הרגש אפשר ליצור. הוא לא צריך "ליפול מהשמים". זה לגמרי אקטיבי ולא פסיבי.

כך גם תשוקה, אהבה, זוגיות, רגש – אקטיבי לגמרי ולא פסיבי!

לא להיבהל מזה – לעבוד על זה. להשקיע בזה זמן, מאמץ, אנרגיה, כסף, משאבים, לימודים, ניסיונות, השקעות. עוד ועוד ועוד – בסוף זה משתלם ועוד איך!

אם מצפים שמשהו ישאר פרפרים לנצח בלי להשתנות ותולים תילי תילים של תקוות וציפיות מבן/בת הזוג כאילו הם יכולים לספק את הכל כולל הכל, צריך להבין שלא כך היא. החיים עצמם משתנים, האנשים משתנים, העומס גדל, האחריות גדלה, השנים עוברות – צריך לקחת את *זה* בחשבון – לא לכעוס ולהיות מתוסכלים מבני הזוג, אלא להבין שמציאות החיים היא היא זו שהשתנתה ולכן יותר קשה.

אז בלי כעס, לנסות לראות איך *אנחנו* פותרים את הבעיה *שלנו*.

מדוע זה כ"כ קשה בדור הזה? (כמובן בהכללה גורפת לעולם כולו וודאי שיש אנשים שרחוקים מכך מאוד מאוד):

1. בעיקר בגלל ה*אני במרכז* - קשה מאוד לראות את האחר, להבין אותו, להיכנס רגע לצד שלו.

יש ריכוז בלתי פוסק באני ועצמי ואגואיזם גבוה.

2. וגם בגלל דור האינסטנט – הכל הכל חייב להיות כאן ועכשיו! או שזה כאן ועכשיו או שאין כלום!

וזה לא עובד כך.

זוגיות, אהבה זה תהליך! ת ה ל י ך!!! לא הכל בא באינסטנט.

כמו כל דבר טוב בחיים – צריך להשקיע, לעמול, להזיע, לעבוד קשה. כמו הריון, לידה, גידול ילדים, כושר גופני, שמחה - זו עבודה.

ואם משהו לא עובד וקשה – אז לא לברוח ולשבור את הכלים ולא משחקים, אלא לעבוד, לתקן.

אנשים כבר שכחו מה זה לתקן. היום ישר זורקים לפח וקונים חדש, מרגישים שכך גם בזוגיות – אפשר לזרוק ולקנות חדש אם לא טוב.

אבל לא מבינים שגם השני יקרה בדיוק בדיוק את אותו דבר!!!

למה?

כי שוב אגואיזם

כי שוב אינסנט

כי אין אדם מושלם בעולם

כי כל אחד עם היתרונות שלו והחסרונות שלו.

ומחליפים חסרון אחד מחיסרון אחר.

מחליפים קושי אחד בקושי אחר.

צריך לתקן, לעבוד על זה קשה, מהשורש, לדבר, לתקשר, לפתור – ואז האהבה גדלה ומתעצמת ונהיית עמוקה יותר גדולה יותר ורחבה יותר ככל שהזמן עובר ולא להיפך.

3. גם התקשורת הבינאישית נהייתה מאוד דלוחה וקטנה בדור הזה ככל שעובר הזמן.

כבר מגיל 0 רגילים להיצמד למסכים, להיות שקועים בעולם וירטואלי, אין קשר עין, אין פתירת בעיות פנים מול פנים, אין שיח אמיתי ועמוק, הכל מסך, הכל שופוני, הכל חיצוני, הכל ויזשואלי ותמונות וריטושים – פלא שאנשים לא יודעים לתקשר ולהסתדר עם אנשים אחרים?! ועוד בני זוג?!

צריך לחזור לדבר, בלי מסכים. לחיות את העולם באמת כמו שהוא ולא דרך המסך.

לחיות. ל ח י ו ת!

לנשום, להכיר, להעמיק, להביט בעיניים, יצירת אינטימיות טובה ומרירה. זה דבר חשוב מאין כמוהו.

4. התרבות מקדשת מסרים לא מציאותיים ו"הוליוודים" בכל מה שקשור לאהבה, ממש מסרים שחותרים תחת מוסד הנישואין הקדוש, אם זה בבדיחות, בבגידות, באיך שמסתכלים על דברים, בסרטים, בתרבות, באנשים עצמם – נראה שכמעט כולם שבויים במסרים מעוותים מאין כמותם על נישואין זוגיות ואהבה אמיתית מהי. והמוח של האנשים נשבה בזה ומאוד קשה לצאת מהמוסכמות האלה ולחיות באופן נכון ובריא.

5. המובן מאליו – הנשק מספר אחת של האהבה והזוגיות.

שום דבר לא מובן מאליו!

להתייחס כל יום מחדש כאילו הוא מתנה ב א מ ת, כאילו בן הזוג הוא מתנה ואין נפלא כמוהו, לא לקחת לעולם כמובן מאליו, להעצים, להגדיל, להאדיר, להודות, לאהוב מכל הלב.

כך גם ניתן לראות זוגות שחיו לפני 10 שנים ביחד כולל הכל ופתאום מתחתנים וישר מתגרשים.

איך זה יכול להיות?!

לפני החתונה – לקחו אחד את השני *לא* כמובן מאליו! אלא כמשהו חשוב ויקר!

כשרבו – לא עשו זאת ברוע ובגועל לפחות לא עד הסוף – כי הרגישו שיש להם מה להפסיד. שהוא או היא יכולים ללכת ולא להתחתן בסוף. ניסו להיות יותר טובים, ניסו לשווק עצמם יותר טוב, ניסו להחליק למחול ולסלוח על טעויות יותר.

ואחרי החתונה

רבו עד הסוף. צעקו, קיללו, עברו קווים אדומים,

הפסיקו להשקיע כי "מה זה משנה זה כבר שלי", פזלו החוצה, עשו השוואות, התחילו להגדיל פגמים ולהקטין יתרונות במקום להיפך, לא השקיעו – והתוצאה – גירושים רגשיים או גירושין בפועל.

כל עוד הקשר לא ממוסד, יותר נוח להכיל צדדים מסוימים באישיות או חוויות חיים. ברגע שהקשר הופך לרשמי, עם הזמן זה עלול להיעשות יותר ויותר קשה...

משתי סיבות עיקריות:

1. המובן מאליו, כאמור. שהקשר נהיה ממוסד, כאילו הכל כבר "בכיס הקטן", מובן מאליו, לא משקיעים כבר, לא כמו קודם שזה *לא* היה בכיס הקטן, שזה *לא* היה מובן מאליו, שתמיד היה את החשש שישב שאולי הוא/היא ילכו ממני אם אני _______ או אם אני לא _____

2. כאשר הקשר ממוסד, זה כאילו אומר למוח של כל אחד ואחת מאיתנו שזה "סופי", שזהו. זה ככה לנצח. (מה שלא היה כך לפני – שתמיד כל אחד חשב איפשהו במוח שמקסימום נפרדים, או מקסימום מישהו/י אחר/ת וכן הלאה) – 

כאשר מתחתנים והקשר רשמי וממוסד – כבר אין למוח את המחשבה שהכל פתוח, 

שיש המון אופציות בכל זמן נתון, 

שהוא חופשי ומשוחרר לבחור בכל שניה נתונה מה שהוא רוצה, 

את החופש והעמדה המחשבתית שכלום לא סגור לו וסופי. 

כאשר הקשר ממוסד, גם אם הוא ממש טוב וגם ממש אוהבים – אין את העמדה המחשבתית הזו, והמוח יכול להגיד, אפילו בתת מודע – רגע! לא רוצה שזה יהיה סופי! סופי זה מפחיד! סגור זה מפחיד! אני רוצה עוד אפשרויות! אני רוצה חופש! אני לא רוצה להתחייב ולהיות סגור וחתום כל הזמן! 

(זה גם הרבה בראש של האנשים יותר בדור הזה – כי רואים סביבם כל הזמן כל הזמן זוגות שמתגרשים, גם זוגות שהיו אוהבים, וכל המדיה והתרבות בעקיפין רומזת שנישואין זה כלא ושהכל אבוד מראש וכן הלאה, אז כבר זה מחלחל להם למוח והם כבר אוטומטית מפחדים מזה וזה לפעמים עושה נבואה שמגשימה את עצמה כי היחס לנישואין במוח הוא שלישי במקום חיובי!) 

ואז כאילו להילחם ב"סופי" הזה ולהגיד לעצמנו במוח (בתת מודע לפעמים) שהנה זה לא סופי, אפשר ללכת, זה לא סופי! 

אז מסתכלים על בן הזוג בצורה שונה, פחות אוהדת ומכילה ומקבלת. 

פתאום החסרונות והמגרעות בבן/בת הזוג מתעצמים, 

שמים עליהם יותר את הדגש ואת הזכוכית מגדלת עליהם, 

ואת כל הדברים הטובים לוקחים כמובן מאליו, (בדיוק הפוך ממה שהיה קודם). 

ואז יש יותר מריבות, ויותר פרצופים, ויותר עלבונות, והתרמיל של העלבונות והכעסים נהיה גדול יותר ויותר ככל שהזמן עובר, 

ואם לא מטפלים בזה מהר, ואם לא מקבלים כלים ומודעות לדעת שזה חלק אינטגרלי ממערכת הנישואים, 

וזו פשוט רק משוכה שצריך לעבור עם הרבה מודעות, השקעה, עבודה וכלים נכונים – 

אז היחסים מדרדרים לאט לאט, ואז ככל שהזמן עובר יש יותר מטענים שהצטברו ונהיה יותר קשה (אפשרי אבל יותר קשה...).

לדעת שזה קורה, וזה קורה לכולם. וזה בסדר גמור. וזה חלק מובנה במערכת.

אבל התשובה המעודדת והנחוצה כ"כ היא שזה פתיר! שעוברים את זה!

שאז הקשר ואהבה רק מתעמקים!

נהיים קרובים יותר, עמוקים יותר, אוהבים יותר!

מרוויחים את העומק הזה באהבה רק מהעבודה הקשה הזו וההתגברות על המשברים! לא לוותר על זה! לא לברוח באמצע! לא להישבר, לעבוד על זה! עם המון אהבה, הקשבה והכלה – לעבוד על זה! והביחד שלנו יהיה מדהים ב"ה, כל יום וכל שנה רק יותר ויותר