פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 69)

שיש לי חבר שהתחתן בגיל צעיר כשמעליו יש 5 אחים שלא התחתנו.

כששאלו את אחים שלו מה יש להם להגיד אז הם אמרו:

כשלפעמים הדלת של הבית נעולה ואי אפשר להיכנס צריך את האח הקטן שיכנס דרך החלון ויפתח מבפנים.

חיזק אותי מאוד. 

לא אהבתי את סגנון התגובה שלך. מתקיף משהו. 

לדעתי יש לפגישות שתי עניינים שאפשר למצות במשפט אחד - מטרתן להכיר את הבן אדם שלפני יותר טוב כדי לבדוק אם הוא "מתאים לי".

אבל ה"משפט אחד" הוא לא במקרה.

אחת הטעויות, בעיני, היא החלוקה של הסיפור לשתי משימות. הרבה טעויות נעשות כשמנסים לעצור באמצע ולקבל החלטות

בריצה, אני צריך להרים רגל כדי להצניח אותה במרחק מסוים מנקודת ההתחלה. אבל אם תעצור לבדוק באמצע, זה לא יראה כמו ריצה.

אותו דבר - המטרה בדייט היא לא להכיר את האדם. יש מרחבים שלמים שייקח לך שנים להכיר. המטרה היא לבחון היתכנות של יצירת קשר על בסיס מה שיעבור ביניכם - תחושות, אינפורמציה, מה שיהיה - במהלך הפגישות. אז הפגישות מייצרות המון DATA אבל מלבד נקודות מסוימות שאפשר להגדיר והן ב"קווים האדומים" שלך, השאלה היא בכלל לא מה אתה יודע עליה אלא האם בסופו של דבר אתה מוכן לקחת על עצמך את האחריות, הנכונות, וכו' להתחתן איתה. ולהיפך. זה לא משנה מה היא יודעת עליך, השאלה היא אם היא קלטה מה שהיא צריכה כדי לרצות להתחתן איתך

לוקח את ההתבוננות הזו לתשומת ליבי.

אדם סביר בקושי מכיר את עצמו.

בטח שלנסות להכיר מישהו אחר זה מוגזם. בפועל אנשים מפתחים היכרות ברמה זו או אחרת. אבל לצפות ממישהו שיהיה מעוניין באמת להכיר אותך וגם להצליח, זאת דרישה די משמעותית.

אני מבין שאתה כאדם שעוסק בכתיבה רגיל לנבור בנבכי נפש (וכתיבה יכולה להיות תוצר לוואי של ההרגל הזה), אבל אנשים בדרך כלל לא חיים כך ובצדק.

אם הייתי מאמין שמשוררים חווים זוגיות טובה יותר, הייתי אומר שבחיפוש זוגיות הנבירה הזאת נכונה וכדאית. אבל אני מרגיש שזה לא כך, אולי להיפך.

חיזקת..

תקשורת- קל לבדוק מהר

כמיה- גם

אופי- לוקח זמן 

שאיפות / מטרות (תורניות ובכללי)- גם

דווקא את הקטע של התקשורת אני שופט ממש מאוחר יחסית, לפעמים קשה לאנשים לתקשר בהתחלה כמו שצריך ולא מצליחים לראות בגלל שבאמת עוד לא מכירים. ראיתי את זה אצל כמה אנשים שדי הוכיחו שהם ההפך ממה שחשבתי עליהם מבחינת תקשורת.

*לא מדבר על מצב קיצוני של תענית דיבור בדייט.

**יש מצב שלא הבנתי על מה דיברת בתקשורת.

או צריך להסביר הרבה

יש תקלים בהבנה

בכל הפגישות

כל אחד יכול להעיד על עצמו, אז אי אפשר לדעת מה בד"כ קורה אצל אנשים.

אנשים פוסלים על דבר שניתן להעלות על הדעת.

רק משהו מאוד חשוב שלדעתי השמטת (ולא בגלל שאתה לא שם על זה דגש) -

מידות.

יכול להיות שאת פוסלת על זה בהתחלה, אבל בעיניי זה מאוד מורכב לבחון מידות בדייטים הראשונים. לדעתי, אנשים באים לידי ביטוי בסיטואציות מגוונות ובמצבים שבהם הם מרגישים בנוח.

הדוגמה הכי קלאסית זו קמצנות למשל, יכול להיות שהוא לא משלם בדייט הראשון כי הוא קמצן, אבל יכול להיות שהוא הבין ממך שתעדיפי לשלם/לא רצה לגרום לך להרגיש מחויבות כלפיו אם תרצי לחתוך. זו דוגמה אחת, יש מלא. בקיצור, את עניין המידות אני בוחר לבחון לאורך זמן.

*ברור שאם זה קיצוני וברמה שקשה ממש לשפוט לכף זכות אז זה לא שייך, אבל זה ממש מיעוט בעיניי.

אוריד ישר.

יש מידות שאפשר להוריד עליהן ישר ויש שמורכב יותר.

אין הבדל בין מידות לבין הדברים שציינת.

כל עוד אין משהו קיצוני, אין סיבה לא להמשיך לפגישה שנייה.

אבל לרוב האנשים, ברוב הקשרים, אין משהו קיצוני.

רוב האנשים הם תחת ההגדרה של "בסדר". אם ניקח כדוגמה את עניין היופי החיצוני, רוב האנשים הם לא יפים בצורה קיצונית או מכוערים בצורה קיצונית - אלא נראים סבבה - ובטח ובטח אם אתה רואה תמונה לפני, כך שאם לא מתאים לך אפשר לסרב מראש.

ולכן אחרי פגישה אחת, לרוב לא בהכרח היה וואו, אבל גם לא היה מזעזע. 

וככה גם בפגישה השנייה.

אבל

בסופו של דבר לא כל כך אכפת לי למה אנשים אחרים מסיימים את הקשרים שלהם. דברים שמפריעים לאנשים אחרים לא בהכרח יפריעו לי, ודברים שמפריעים לי לא בהכרח יפריעו לאנשים אחרים.

בכל פעם אני שואלת את עצמי, האם אני רואה פוטנציאל בקשר הזה? אם כן, אמשיך לצאת. אם לא, אז לא.

ושקשר מסתיים, אני מנסה להבין מה היה המקום שלי בתוכו. מה יכולתי לעשות אולי אחרת. איך אני יכולה ללמוד מזה על הקשר הבא שלי.

סיפרתי פה בעבר שקיבלתי פעם טלפון מאשת מקצוע שליוותה מישהו שיצאתי איתו בעבר (3 דייטים), והיא התקשרה לשאול למה סיימתי את הקשר ולמה אני לא רוצה לנסות שוב. ממה שהבנתי ממנה, היא קיבלה ממנו רשימת טלפונים והיא ניסתה לברר למה, כדי שהיא תוכל לנסות לדייק אותו.

אם אתה מרגיש שהרבה קשרים שלך מסתיימים מהר או מוקדם מהצפוי, אולי כדאי לך לעשות משהו דומה - לשלוח דמות שהבנות ירגישו בנוח לשתף, שיש לו ניסיון וידע רלוונטיים כדי גם לעבד את המידע ולחזור אליך עם דברים שיוכלו לעזור בבניית קשרים עתידיים.

בפורום, כי בסופו של דבר רוב האנשים שפעילים כאן הם אנשים שיש להם ניסיון בקשרים שלא הובילו לחופה...

לכן אולי יותר נכון לדייק את השאלה שלך ולהפנות אותו לנשואים - נניח, מה גרם לכם לרצות להמשיך את הקשר אחרי שלוש פגישות...

הם התחתנו רק פעם אחת יותר ממני (ונתעלם לרגע ממקרים חריגים של כאלה שהתחתנו יותר)

פעם הייתי מתייעץ עם חברים נשואים ולאט לאט גיליתי - מתוך היכרות עם איך שהבית שלהם מתנהל - שכל אחד בעצם התיחס לדברים שנכונים כלפי האשה שלו ודברים שעובדים בזוגיות שלו, מתוך מחשבה שאצל כולם זה אותו דבר

אבל כן יצא לי לענות לחבר נשוי, שניסה לשכנע אותי להפגש שוב עם מישהי בטענה ש"גם אני חשבתי על אשתי כך וכך" - עניתי לו "אם חשבת שהיא כל כך גרועה למה התחתנת איתה". הוא ענה שהיו גם דברים חיוביים שהוא חשב עליה (וגם בהם הוא טעה), שהיו נראים בעיניו חשובים. אמרתי לו שזה בדיוק ההבדל

נכון שזה פעם אחת יותר ממני, אבל הפער הוא עצום. (אולי כמו יועץ הורות ללא ילדים ועם ילד אחד...).

אבל מסכימה לחלוטין שחבר נשוי זה לא בהכרח הכתובת. זה שאדם נשוי לא אומר שהוא מבין יותר טוב ממני על זוגיות. ולכן אני ממליצה לפנות לנשואים מנוסים יותר, אנשים עם מספר דו ספרתי של שנות נישואין, שיש להם ניסיון חיים ופרספקטיבה.

ואם היית מציע לי להתייעץ עם שני אנשים בני 35, אחד התחתן בגיל 20 עם הראשונה שלו ועם 15 שנות נישואין, והשני התחתן בגיל 30 עם 5 שנות נישואין - יש מצב גדול שהייתי בוחרת בשני.

נגיד מישהו שנוזף בך כמו ילדה כי איחרת לדייט וכו

וגם השקפה שאני מרגישה שאין לי איך להתחיל לבלוע

אם אני מוריד על זה אני מבין שלא ביררתי כמו שצריך..

תכל'ס אם בדקתי כמו שצריך וסה"כ ראיתי שהפגישה לא שונה באופ דרמטי ממה שביררתי, נותן עוד צ'אנס

שאיפות אחרות מבחינה דתית

יחס לא מכבד אלי או לעקרונות שממש חשובים לי

תקשורת גרועה

גם בגלל הסיבה הפשוטה שמי שיש לו חשק ורצון מתפלל חזק יותר ופועל יותר ומוכן יותר להתגמש, וגם בגלל שאנחנו בשלב מתקדם ועמוק יותר של תיקון חטא אדה"ר- תיקון הרצון.

ולפעמים ממש רוצים ומרוב אכזבה הרצון נשבר וזה משמיים כי ה' רוצה בדיוק את זה- שהאדם יבנה את הרצון מחדש.

עצם הרצון החזק של אדם במשהו מסויים יכול לגרום לה' לתת לו אותו, בתנאי שאין איזה דבר שמונע מה' לתת לו אותו (כגון שיש לו עבירות).

זה לא קשור לצדיקות, זה פשוט חלק מטבע העולם, ככל שאדם רוצה משהו חזק יותר יש יותר סיכוי שה' יתן לו אותו או את חלקו (בלי קשר לדברים שהרצון גורם להם שהזכרתי בהודעה הקודמת. עצם הרצון פועל וגורם לה' לתת).

הוא מסביר בהמשך הפסקה שהחשק הוא בבחינת סוף מעשה, והוא דבוק במחשבה תחילה- ותחילת המחשבה (=הכוונה) של ה' היא שממנו כל ההשפעות (אני לא סגור שהמשפט האחרון זה בדיוק מה שהוא התכוון. בכל מקרה העקרון הוא שהרצון של האדם הוא התכלית כלומר היעד שה' כיוון אליו כשברא את העולם ולכן אם האדם מממש את התכלית- רוצה, הוא יקבל).

*לחשק יש כח לפעול אותו דבר שהוא משתוקק לו הרבה- לחשק של האדם יש יכולת להביא אליו את מה שהוא כל כך חושק בו

*מצד הרצון שלו פועל אפילו כל חמדת עולם הזה, אם לא יהיה דבר מעכב שבמשפט אין מגיע לו זה ומונעין ממנו מ-ה' -הרצון של הבן אדם יכול להביא אליו או "להשיג" לו את כל מה שאדם יכול לרצות בעולם הזה(חמדת הכוונה כמו לחמוד-היינו לרצות), אם לא יהיו לו עיכובים במשפט, היינו שיש עליו איזה דין שבגלל עבירה או מעשה כזה או אחר לא מגיע לו אותו "חמדת עולם הזה" שהאדם כל כך רוצה, ומונעים ממנו על פי גזירת ה' יתברך.

*לולא זה על ידי החשק היה משיג כל מה שחושק- הכוונה , אם לא היה הדין או הקיטרוג שיש עליו בשמים, שמונע ממנו להשיג את מה שהוא כל כך רוצה, הכח של החשק היה מביא אליו את כל מה שהוא כוסף לו וחושק בו.

ויוצא בסוף בסיכום, שלחשק של האדם יש כח לפעול(הכוונה לעשות למענו) את כל מה שהוא חושק בו(חמדת עולם הזה), אבל למה הוא לא משיג? כי יש כנראה דין או קיטרוג עליו בשמים, ואפילו שהוא כל כך כל כך רוצה, ואמרנו שהחשק יש לו כח עצום להביא לו את אותו דבר, הוא עדיין לא מקבל, למה? בגלל שה' מונע ממנו בגלל עבירה או מעשה כזה או אחר. ואם לא היה את עניין העבירה, האדם על ידי החשק היה מושך אליו את כל מה שחושק בו, אם באמת חושק בו.

צדקת הצדיק רמ״ט:א׳

כל כך הרבה רווקים ורווקות לצערינו שלא מתחתנים. ולא בגלל שהם לא רוצים. וגם אם יש כאלו שאתה סובר שבאמת לא "חושקים" ממש להתחתן, זה מיעוט ביחס לכלל. וגם אם הוא יתגמש(שאגב אני ממש ממש ממש מסכים עם זה שזה יעזור לו / לה למצוא את הזיווג) זה עדיין לא מקושר לחשק.

למרות שעכשיו אני מבין, שאולי באמת יש צד לומר שאם הוא באמת "חושק" הוא יעשה *הכל* בשביל להתחתן, גם אם זה אומר להתגמש גוואעלד.

אבל אני חושב שתמיד יהיה מה שמעכב("דבר מעכב שבמשפט") כי אין נקי מעוון. ומי שהחשק פועל לו כנראה נקי מעוון, כי כך אפשר לפרש את דבריו, מדוע לא פועל? כי לא נקי מעוון, ואם לא עניין העוון, היה פועל כל מה שרוצה.

לגבי דברי רב צדוק שיש דברים שמונעים מלקבל את מה שרוצים, הוא לא מתכוון שכל עוון מונע וצריך להיות נקי. הוא מתכוון שלפעמים יש חשבון מסויים שמעכב, כדאי לראות גם את המשך הפסקה

כי גם אם כן וגם אם לא, מי יכול היום להעיד על עצמו שהוא נקי מעוון שיכול לרצות ולקבל?

בין אם הוא רוצה ובין אם לא לעניות דעתי תמיד יהיה מה שמעכב, מה שיביא אליו את הזיווג זה לא החשק אלא תפילות ותשובה והכנת עצמו בבחינת כלי לקבל את האישה והשפע שבא עם הנישואין, כי לפי דברי ר' צדוק, קשה, המון רווקים ורווקות רוצים מאוד מאוד מאוד להתחתן, וחושקים ממש כבר להקים בית וכו' אז למה לא מקבלים אם החשק פועל כל מה שחושק, אלא בגלל "דבר מעכב שבמפשט" . אז היום לא חושב כל כך שיש נפקא מינא לחשק *בעניין זיווג*, אלא תשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה ואז אולי יכול לבטל דבר שבמשפט וככה לזכות לזיווג. אבל החשק כשלעצמו לדעתי לא פועל הרבה בגלל ריבוי עוונות. ונכון, תמיד יהיו יוצאי דופן שבמקרה הזה הם כנראה צדיקים שהחשק כל כך פועל להם את הדבר הנחשק.

שאדם אומר "אין לי חשק" הוא מדבר על 'דודא' למשהו.. 

אבל חשק פה זה משהו פנימי מאוד חזק ומאוד עמוק..

רש"י כותב: "יבצור רוח נגידים - רוח גסה של נדיבים וממעט גאותם. יבצור - יְמַעט , כמו 'לא יבצר מהם'."

הר"ש מטראני כותב: "יבצור ויחתוך הבורא רוח שלנגידים , שלא יתגאו ויתנשאו על ירושלם. יבצור - לשון 'בצירה' וחתיכה."

בליקוטי מוהר"ן תורה יג: "להמשיך השגחה שלימה, א"א אלא עד שישבר תאוות ממון. ושבירתה, הוא ע"י צדקה. כי איתא בזוהר (פינחס דף רכ"ד ע"א) רוחא נחית לשכך חמימא דליבא, וכד נחית רוחא לבא מקבל ליה בחדוה דנגונא דליואי. רוחא, זה בחי' צדקה, שהוא רוח נדיבה, על ידו מקררין חמימות תאוות ממון. וזה בחי' (תהלים ע"ו) יבצור רוח נגידים, שהרוח ממעט תאות הנגידות והעשירות. נגונא דליואי, זה בחי' משא ומתן באמונה, ששמח בחלקו, ואינו אץ להעשיר. כי הנגינה זה המשא ומתן, כמ"ש (שם פ"א) שאו זמרה ותנו תוף. חדוה, זה ששמח בחלקו."

אפשר היה לנסח את זה גם אחרת. למה רק בנות? שכל האנשים ידעו שרוב מוחלט של האנשים יודעים להעריך את הטוב המיוחד שבאנשים!

סתם

בנות זה אחלה מה היינו עושים בלעדיהן

🤣🤣🤣

שנועדה להיות משקל נגד לשרשור של @איש ולא תולעת .

חנופה זה תמיד רע. במיוחד שמה שכתבת זה קישקוש, 

בנות לא ניחנו ביכולות כאלו ואחרות על פני בנים.

מה זה הפרשנויות האלה? זה ממש לא התחיל מההודעה שלו זה התחיל הרבה לפני

ומה שהוא כתב זה דברים ידועים ומוסכמים- לפחות חלק מהם, אתה יכול לחלוק אבל קשקוש זה לא ואין עניין גם להתדיין עם מי שבא בגישה כזאת...

הרגשתי ב-"רוב המוחלט של הבנים" שזה כמו שתגיד "אבל פלוני אלמוני לא" עצוב שזאת הרמה שהגענו אליה..בריונות כלפי גברים.

אה סליחה שכחתי שזה מותר, לא משנה תמחק את מה שאמרתי, הכל טוב.

מרגיש לי ואני רוצה להאמין שיש פער גדול בין המציאות למה שהולך בפורום,כאן יש כל הזמן הרגשה של מלחמת מינים וחבל לכולנו.

למשל לגבי ההוא שפתח שרשור על כפכפי נשים

יצא לי שמישהו אמר לי את זה אבל כשהיה בטוח שאני לא הולכת ככה (בזמנו כן הייתי הולכת ככה רק יצא במקרה שלא הלכתי ככה לפגישות איתו..)

וכשהוא אמר את זה מודה שחשבתי ביני לבין עצמי שזה מוזר אבל בו זמנית שמחתי לדעת את זה פשוט כי אני לא בן ולא מתפקידי לשפוט איך בנים בנויים (מדברת על הנורמאלים ולא השרוטים באמת למשל מי שלבוש צנוע פועל עליהם כמו לבוש לא צנוע וכו כי אחרת אין לזה סוף).ובו זמנית צריך להבין שבהרבה מקרים בנות באמת לא מבינות מה הבעיה.

אני מסכימה שבגדול בנות הן יותר ביקורתיות כי הן פשוט יותר רגישות ויותר שמות לב לכל מיני דברים.

בד"כ יותר קשה להתגבר כשיש על מה מאשר כשפחות.

בגלל כמה סיבות פה יותר קל להגיע למקומות האלה מאשר במציאות

ולגבי מה שכתבת אחרי זה- אני מסכים. יש לי כמה דברים להוסיף, אולי אכתוב בהמשך

נועדנו לחיות בזוגיות וככה לומדים אחד מהשני ומתאזנים.

כשהגיל עולה ולא מתחתנים, לפעמים לא רק שלא מתאזנים אלא מתקבעים על הצד שלנו. ואז צריך לחשוב ולהתבונן כדי להתאזן באופן יזום וככה יהיה קל יותר להתחתן.

נניח במקרה שדיברת עליו- בנים לא צריכים להתקבע על צורת המבט שלהם, אלא ללמוד מאיך שבנות מסתכלות על זה וככה קצת להתאזן. 

נכון בשני הכיוונים.

ההתקבעות הזאת מפחידה..

אם אין יכולת להתגמש אז עם מה יש לעבוד?

רק חזק ואמץ.

לדעתי, ככל שהזמן יעבור גם לא תקבל הצעות, מאמין שאולי חלק יכתבו לך כאן שאם תצא יותר וכו' אז תקבל הצעות - זה נכון, אבל מציע לא לסמוך על זה, בטח שלא רק על זה.

לדעתי, אתה צריך ליזום. למה אני מתכוון? ראית מישהי שיש סיכוי שהפרטים שלה יתאימו לך? תחתור לשם, תבקש לראות פרטים מהסובבים. חבר משותף זה הכי טוב, אבל אתה מייצר, לא אף אחד אחר. במקביל, ויותר חשוב, תפתח את עצמך. תורה ויראת שמיים, מראה חיצוני, שמחה, התקדמות בחיים. תהפוך את עצמך למישהו שקשה להגיד לפרטים שלו לא. בהצלחה.

חברים - אם לא עזרו לך עד עכשיו, לא יעזרו לך הרבה בהמשך.

אני יכול להגיד על עצמי שהיו לי הצעות מחברים, אבל משדכנים היו בערך פי 2, וזה למרות שלא פניתי להרבה.

והצעות משדכנים הרבה פעמים הן גם הצעות טובות יותר, מהסיבה הפשוטה שהמאגר שלהם גדול יותר, והם עובדים באופן מקצועי.

דהיינו - הם מחפשים את הבחורה שהכי מתאימה למה שאתה מחפש, מתוך מאגר של עשרות או מאות.

זה שההיכרות שלהם היא פחות אישית זה לא כל כך קריטי, כל עוד אתה יודע להציג את עצמך, להגיד מה הדברים שחשובים לך ומה באופן כללי אתה מחפש.

חברים לעומת זאת - המאגר שלהם דל מאד, ולפעמים גם קורה שהצעה מגיעה ממקום שבכלל אשתו חברה ממש טובה של פלונית והיא החליטה שאתה טוב לפלונית, בלי קשר לשאלה אם פלונית טובה לך או קשורה איכשהו למה שאתה מחפש.

אפשר גם לפנות לאתרי הכרויות אם הרעיון הזה לא מרתיע אותך.

ויש גם את "אלגו", שגם לו יש את היתרונות שתיארתי שיש לשדכן. המאגר שלו ענק, והוא מחפש באופן אובייקטיבי בהתאם לבקשתך.

ה' משנה הכל בשניה

היתה לי חברה שלא הסכימה לצאת מסיבות שלה. יצאה רק עכשיו ובום על הפעם הראשונה התחתנה ..

אז נכון זה סיפור נדיר אבל זה עדיין מראה שלא משנה הזמן אלא אם ה' שולח או לא שולח 

יש את המדרש הזה של רבי שמעון שהוא יצא מהמערה..

אצא ואראה איזה קול יוצא בעולם. יצא וישב על פתח המערה, ראה צייד אחד שפורס מצודה כדי לתפוס ציפורים. שמע רשב"י בת קול שאומרת: 'דימוס' (חופשי), וניצלה הציפור.

בקיצור ה' מכוון הכל אתה יכול לצאת לכמה דייטים שאתה רוצה אם זה לא הזמן לא יהיה חתונה ..

להיות אקטיבי. לא לחכות שמישהו יציע לך הצעה, ליזום הצעות. 

ולדעתי, נכון לנסות בכל דרך אפשרית.

האם לישיבה שלך קיים שדכן?

איזה סגנון של בחורה אתה מחפש? איפה היא תהיה?

ניסית לפנות לשדכנים מהרשימה בראש הפורום (ותוכל להתחיל באלו שנראה לך עונים על הסגנון הזה)?

מיזמים? (אלגו, שגרירים וכו')

אתרים? קבוצות וואטסאפ (כמו קורעים את הים)?

אם לא, למה אתה מחכה?

ובנינו,

24 זה לא כזה גיל מבוגר להתחתן...

@מרגישחסרתקווה

זה מאוד תלוי בשגריר שלך ובתיאום שלך איתו. לא קיבלת ממנו שום הצעה?

לא הכרתי את החצי השני, הלכתי להסתכל, וממה שאני רואה - זה נראה פחות מקום שמיועד לציבור שאני שייכת אליו (ואולי זאת גם הסיבה שלא שמעתי על זה).

כמובן, ייתכן שזה כן מתאים לך - אני הרי לא מכירה אותך.

באלגו ובשגרירים, מה שמשותף הוא שזה סוג של שגר ושכח - אתה שוב פעם נהיה פאסיבי ולא אקטיבי. ולכן, במקביל, אני חושבת שאתה צריך להמשיך ולהיות אקטיבי בכיוונים נוספים.

אני חושבת שחשוב לנסות ליצור הצעות רלוונטיות, ולכן  (לדוגמה) לא הייתי ממליצה לך להתקשר לכל השדכנים ברשימה בראש הפורום, אלא לנסות קצת ולדייק מה אתה מחפש ולהשקיע כוחות בכיוון הזה.

אם יש לך כבר כרטיס שמייצג אותך, אולי שווה לשלוח אותו במיזם של קורעים את הים. ואולי לפני ששולחים אותו, שווה להראות אותו למישהו אחר שמכיר אותך שיעזור קצת לשפצר אותו.

אם לא - איך יש לך פריווילגיה להתייאש?

לירות לכל הכיוונים, אתה לא היחיד שלו מקבל הצעות

לדעתי צריך לצאת קודם כל מנקודת הנחה שההורים לא חייבים לכם כלום.

דבר שני לא להכריח שום צד בכלום. אם יש הורים שיכולים\רוצים לתת יותר שיתנו ואם לא אז לא(לא חייב שיהיה שיוון בין הצדדים,כל אחד זה משהו אחר). לא להכריח שום צד בכלום.

אפשר כן לבוא ולהסביר לאבא שלה מה המשמעות של הדברים וזה שזה לא מכסה את הצד שלהם אבל, זה חתונה בסוף שלכם אז תקחו אחריות. גם מהצד של הדחייה של החתונה, אל תתנו לעניינים האלה להרוס את הקשר.

לסיום,שמעתי פעם שאם בזיווג צצים בעיות סביב כסף אז זה סימן שמדובר בזיווג אמיתי/שורש נשמה(לא זוכרת מדוייק) אז שכוייח ושוב,מזל טוב! 

תזמינו רק קרובים עד לדרגה של בני-דודים וצאצאיהם וממש חברים קרובים. תביאו אחד שיכול להריץ לכם קומפילציה של שירים. תשתמשו עם שמלת כלה מושכרת וכדומה.

תורידו עלויות.

סבא רבה שלי היה משדך זוגות מחתן אותם בחופה כרב בחינם בחצר שלו, ואז היו נכנסים פנימה לבית אוכלים ממה שסבתא רבה שלי וסבתא שלי ואחיותיה וחברות שלהן וחברות הזוג היו אופות ומשלות, ושמחו פי אלף ממה שמחים בחתונות הנוצצות של היום.

אם הם ממנים את החינה, וביחד יהיה עוד 40 אלף לחתונה, זה מספיק, לא?

יהיה המתנות של החתונה יכסה הכל ביחד בטוח. 

תמיד אפשר הלוואה או לעבוד או כל מיני, אין פה טענה ממשית למה לבטל או לדחות.

דבר ראשון אתה רוצה את האישה נכון?! מה זה משנה מה נותנים או לא

שאני התחתנתי לפני כמה שנים עם בעלי היה בלאגן מהצד שלו והם הצהירו שהם לא נותנים ולא משלמים על כלום ברמה של חליפת חתן לא יממנו לו ואני אוסיף שההורים ששל בעלי עמידים מאוד מאוד ושבחתונה של כל האחים הם מימנו הכל ונתנו את המתנות של החתונה לזוג

אבא שלי קרא לו לשיחה אצלינו ואמר לו אתה החתן שלנו הביא לו ו6000 שקל לחליפה ולכל הדברים של החתונה ואני ובעלי מימנו את החתונה לבד וב"ה הסתדרנו עברו מאז שנים יש לנו ילדים ולא הייתי מוותרת עליו בחיים בגלל סיכסוך כזנ או אחר על כספים

אז בקיצור עצתי לך אם זו הבת זוג שאתה רוצה לחיות איתה את החיים שלך אל תוותר בגלל כסף! יש אנשים מלאים בכסף עם חיים מרירים עדיף אישה טובה והכל יבוא בע"ה

גם אני לפני חתונה הסתכלתי על סכום של 40 אלף כסכום גדול היום בעיני זה לא סכום גדול הפורפורציות בחיים משתנות והעיקר לחלוק את החיים עם הבנאדם הנכון כי גירושים עולים יותר זה בטוח;)

פשוט יפה מכובד ויאללה ביי

מה פתאום לבטל .. תחשבו ביחד 

זה אתגר קטן 

ולא נעים .. אבל תחשבו מה אפשר לעשות

לא צריך את כל הארועים היקרים האלה. מיותר. לא צריך את כל מאות המוזמנים שרובם בכלל של ההורים. מיותר.

הרעיון הזה לכשעצמו אגב יהיה לחץ גדול על ההורים שבסוף כן רוצים ארוע שיכבד אותם.

ועוד נקודה: כסף של ההורים הוא כסף של ההורים. זה פשוט הכסף שלהם. מה זה משנה מה הם עושים איתו? זה זכותם. הוא רוצה לתת לבנים? זכותו. זה שלו. זה לא משנה כמה יש להם. הם לא רוצים לתת וצריך לכבד את זה בלב שלם ובנפש חפצה.

אתה מניח שחתונה היא אירוע *שלך*

מה עם האפשרות שחתונה היא אירוע של ההורים, ואתה בסך הכל פונקציה של "חתן" בכל הסיפור? אני יודע על אנשים שמאמינים בזה. ולכן בעיניהם כל האחריות על האירוע היא של ההורים, ואילו החתן-כלה הם בסך הכל רכיב חשוב, לא מבוטל, באירוע.

ולגבי המוזמנים - באמת מעניין לדעת כמה מוזמנים הם של חתן-כלה (חברים, קרובי משפחה) וכמה חברים של ההורים. אני לא בטוח ש"רובם בכלל של ההורים".

ברוב הארועים מעל גודל ממוצע ומעלה רוב המוזמנים זה חברים לעבודה של ההורים והארוע נראה בהתאמה.  הסיפור זה שהאמונה הזו יכולה להיות לחץ דו סטרי על ההורים אם חשוב להם לעשות ארוע כזה וזה חלק מהעניין.

אני בזמנו עשיתי חשבון של חצי חצי. ואצל שני בני זוג (הורים) שעובדים בחברה גדולה זה יכול להיות אפילו עוד יותר (בתור פרילנסר שעובד  במשרה חלקית ביותר הוזמנתי לארועים, אז תחשוב על מנכ"ל או משהו מהסוג הזה).

אבל כשהייתי אמורה, התבאסתי על זה.

יש משהו נחמד באירוע גדול, אבל אני פחות מתחברת.

והתבאסתי מזה. העדפתי בהרבה אירוע קטן...

וגם תכנון אירוע גורר כ"כ הרבה ויכוחים, כספיים וטכניים (או רק אצלינו?) שזה הוסיף לרצון לעשות משהו כמה שיותר פשוט עם כמה שפחות תכנונים. דיג'יי במקום תזמורת, אין הרבה מוזמנים...

את יכולה לסדר לנו קורנה

חדשה עד שאמצא את בעלי

למה הוא נאבד ממש טוב

ולאכול בחד"א.

אל תגזים גם

אולי במקום איפור נעשה צבעי ירוק ובמקום הינומה איך זה נקרא של החיילים הרשת השחורה הזו

אתה מדבר פה על עשרות אלפים כאילו כלום😅 מה זה "סה"כ עוד 10 אלף"??

אתה יודע כמה חודשים של עבודה לוקח לבן אדם להרוויח כזה סכום נטו? (כמה שנים הוא השקיע כדי להגיע לזה, כמה הוצאות עוד יש לו, עוד ילדים) גם אם יש דירה, גם שם יש הוצאות, מעבר לזה ש... היא שלו. הוא עבד עליה, הוא השקיע בה.

ההורים שלנו, ב"ה, דווקא היו בצד השני... לתת כמה שיותר. והיה לי מאוד קשה עם זה... אני השתדלתי כמה שיותר לחסוך בעלויות, ואני ובעלי הצענו שנתחתן באיזו גינה כדי שההורים לא יוציאו הרבה, הצעתי לבטל את האירוסין, לקחתי שמלה במחיר זול יחסית (וכמובן שלא ציפיתי מאמא שלי לשלם עליה).

בסוף ההורים החליטו להשקיע, וזה שלהם לגמרי ואנחנו מאוד מעריכים את זה שהם רוצים לעשות לנו טוב.

המחשבה שלנו הייתה שאנחנו החלטנו להקים בית, אנחנו עובדים בשביל זה, ואנחנו נסתדר עצמאית. וכל שקל נוסף הוא בונוס.

שההורים ישלמו על הוצאות החתונה זה המוווןןן כסף )אתה קולט את הסכום??( וזה בכלל, בכלל לא ברור מאליו.

כל, אני בכלל מתבייש לקחת מההורים, כי אני ביישן. (הם כן תומכים במקרים מסוימים, כי פשוט זה חלק מהקשר שאבא שלי רוצה עם הילדים שלו וגם יש להם הרבה יותר יכולת מאיתנו, אבל זה רק במקרים הכרחיים וגם שם אני מתבייש)

דבר שני, גם אם יהיה לי מספיק כסף בעצמי לעשות אירוע גדול כשאתחתן, לא אעשה. זה סתם חומריות מיותרת, ולא מביא שמחה אמתית. שמחה אמתית זה מהדברים שהם בצניעות (עיין סוכה מט ע"ב).

לא הכמות והרהבתנות קובעות אלא האיכות והקדושה.

חוץ מזה, שמה אפשר לעשות אירועים גדולים כאלו רק מובילים לקנאה ותחרות.

לא שאישית אכפת לי בכלל מה אחרים עושים, אבל בפועל יש הרבה אנשים אנשים שכן נכנסים ללופ הזה של קנאה ותחרות.

בסופו של דבר, יש היגיון בכל צד, השאלה היא האם זה כה קריטי? ואם כן, איך מתמודדים עם זה?

זה דבר ידוע ש"לית כתובה דלית בה תגרה" כשסוגרים אירוסין ורוצים להתחתן ולהקים בית של קדושה בעמ"י היצר הרע נכנס,

וזה דבר ידוע אז שלא יהיה חלישות אלא תדעו שזה חלק מהתהליך ושאתם בדרך הנכונה.

דבר שני- אל תשכח שזה עובר אחרי החתונה. ז"א עכשיו האירוע תלוי בהורים של שני הצדדים אבל אחרי החתונה לא צריך להגיע להסכמות, אלא כל צד בנפרד, והזוג מחליט את ההחלטות שלו בעצמו.

מקווה שיגיעו להסכמות ושיעבור בטוב ובשמחה בעזרת ה'.

במשפחה, בשכונה, בבי"כ, בעבודה, בלימודים, בישיבה - 

האם כולם הם מגניבים, מובילים, יצירתיים, יציבים, אוהבים לטייל, קלילים, עם ראש על הכתפיים, יודעים מה הם רוצים, אידיאלסטים, עמוקים, חכמים, בוגרים, בעלי שאיפות?

ממש לא.

זה לא שיש סוג אחד של אנשים ("המגניבים") שמתחתנים, וכל השאר נשארים רווקים.

ומעבר לכך, אנחנו אנשים מורכבים. לצורך העניין, אני די בטוחה שיש לך שאיפות כלשהן. שיש בך יציבות. גם אם אתה לא איינשטיין, לא יודע לפתור משוואו דיפרנציאליות, זה לא אומר שאין לך חכמה בתחומים אחרים. הדברים האלה הם לא שחור לבן.

לדעתי,

אתה צריך לעשות את הצד שלך. לעבוד על המידות שלך.

את הבחירה אם לבחור בך על היתרונות והחסרונות שלך - תשאיר לה. אל תעשה בשבילה את החשבונות האלה. אל תנסה להבין את השיקולים שלה. תהיה האדם הכי טוב שאתה יכול. תשתחרר מכל החישובים והמשוואות שאתה עושה.

לא עונה על הדרישות... של מי אתה צריך לענות על דרישות? של אף אחת! רק של אחד. רק מולו. רק ה' יביא לך את הכלה שלך בזמן הנכון.

תתייעץ עם רב... 

מעניין אותי האם אין בך את התכונות האלה במידה חזקה ואתה שלם עם זה, או שהן בך ופשוט אתה לא מוציא אותן לפועל ולכן לא שלם עם זה. 

כולנו מחפשים במה להשתפר תמיד... אם אתה חושב שיש מקום לחיזוק אחת התכונות האלה אצלך- עשה זאת.

יש לך מטרה והיא להקים בית. מכאן תבנה לעצמך תכנית עבודה עם יעדים ואפילו זמנים. איך אתה רוצה לראות את עצמך בעוד 3 חודשים מהיום ועל מה אתה עובד בזמן הזה? 

זה לא הגיוני רשימה כזאת ארוכה של תכונות שאין בך. אפשר להקים בית בלי כמה מהתכונות האלה לגמרי, אבל כל הרשימה ביחד אתה בטוח שאין בך שום דבר מזה? לא נראה לי.

ואתה יודע מה גם אם כן, תחשוב מה התכונה שאם תחזק אותה ממילא שאר התכונות גם יתחזקו.

ומצטרפת ל@לגיטימי בכל הפסקה האחרונה שלה.

אפשר לפרק את האדם לתכונות.

לדוגמא - יש ליוסי הרבה חברים כי אנשים אוהבים להיות לידו בגלל שהוא מגניב מצחיק מוביל ואידיאליסט..

אמנם זה לא הכרחי.

אפשר להתייחס לאדם כמכלול שלם.

לדוגמא - ליוסי יש הרבה חברים כי אנשים אוהבים אותו.

הדוגמא הראשונה מדברת על אהבה שהיא אהבה אינטרסנטית שחז"ל קראו לה "אהבה התלויה בדבר"

הדגומא השנייה מציינת אהבה יותר עמוקה, אהבה לאדם עצמו ולא לאינטרסים ולפונקציות שהוא ממלא.

אבל לא אבטל את דבריך לגמרי.

שמסתכלים על 'כרטיס' מסתכלים על פונקציות.

אמנם אפשר לנסות להסתכל מעבר פנימה - לאדם.

וגם כשמדברים על תכונות זה לא כזה דיכוטומי כפי שאתה מציג את העניין.

אפשר להיות מגניב בתחום אחד ובתחום אחר בכלל לא. יש חנונים שבעיניהם להיות האקר זה מגניב ולהיות ערס זה לא. אז זה סובייקטיבי לגמרי מה מגניב בעיניך.

אידיאליסט? יש מעשה כזה או אחר שאחרי שאתה עושה אותו אתה הופך לאידיאליסט? זה נראה לי פשטני מדי.

מצחיק? יש אנשים כבדים שמתחברים לאנשים כבדים.. וגם לאנשים כבדים יש סוג של חוש הומור שהם אוהבים.

אפשר להסתכל העולם כאילו הוא מחולק למעמד גבוה ונמוך ובאמת ההוגים הסוציולגיים על פי גישת הקונפליקט ככה חילקו את העולם. אבל יש בתיאוריות שלהם הרבה דברים לא פתורים שלא מסתדרים.

חז"ל עצמם האמינו במעמדות אך חילקו אותם בצורה שלא הסנוביות והאינטרסים הם העיקר אלא רצון ה' ודברו המתגלה אלינו ובכך גם המעמדות הפחותים יותר אינם ניזוקים כלל. ומי שמנצל את תורתו כדי להשיג מעמד, וואו, כמה זה חמור בעיני חז"ל.

חבל שצורך ההסתכלות המרכזית על העולם תהיה בצורה מעמדית. ככה זה משטח את הנשמות הקדושות שבו.

חבל שכך

אבל בסופו של דבר, הבחור שבאמת מתאים לך יגיע עכשיו מהר יותר כי את פנויה

בהצלחה!

הזמן עושה פלאים

תרופת קסמים

ולאט לאט תקומי מזה.

זה לא צריך להיות בבת אחת.

תתני לעצמך זמן לכאוב ולעכל.

בסופו של דבר, יכול להיות באמת דבר נפלא, אבל להיות מקורקע במציאות לא זוכים. כמו שציינו עכשיו את חיי הבל בין סוכות לחנוכה. הוא נוצר ביצירה אידיאלית אבל מכמה סיבות הוא לא זכה להיות מקורקע במציאות.

היום הביטוי 'הבל' נהפך למילה לדבר שאין בו תועלת, אבל במשמעות המקורית זה דבר אידיאלי שיכול להימשך לזמן מסויים אבל בסוף לא נקבע במציאות מכל מיני סיבות.

זה חלק מהתוכנית של ה' הכל מושגח

גם הדברים העצובים

ואולי ממנו לומדים יותר ..

תפללי לאבא שיאיר לך שיקח ממך את הכאב ויכוון אותך לתקן את מה שהיית צריכה ולדייק אותך בדרך החדשה 

והכי חשוב תסמיכי על ה' גם ברגעים שאת שבורה ומוחלשת תמיד יש לך כוחות 

גם שזה מרגיש שאת ריקה 

פעם שמעתי שיעור של רב שאומר אם בחור אמר לך לא תשמחי , מי יודע כמה עצב מיותר הוא חסך לך בעתיד. 

תודי אפילו שה" שומר עליך 

אז מודה שלא הצלחתי להגיע לדרגה של לעשות עכשיו סעודות הודיה 

אבל אני כן מאמינה שה' משגיח בכל זאת .. 

זה קשוח ממש ממש. אני מבינה אותך לגמרי. כל פרידה היא קשה, במיוחד אם רצית אותו ככ...

תני לעצמך זמן. תעכלי את זה. עברת חוויה לא פשוטה. תפנקי את עצמך קצת בימים האלו, תדרשי מעצמך פחות, ותצאי מזה.

תזכרי שה' יודע הכי הכי טוב מה מתאים לך. ונכון שכואב אבל בע"ה יהיה לך מישהו שהכי הכי טוב בשבילך.

לפעמים כשקשה לי אני מנסה לדמיין את עצמי כנשואה לבנאדם שאני הכי רוצה, איך הייתי מסתכלת אחורה על הפרידות הקודמות. וזה מעודד קצת.

ולבכות זה משחרר. ממש. תני לעצמך את זה.

ממש נורא.

תעשי לעצמך חסד ואל תתני למחשבות של ׳אין לי סיכוי אי פעם למצוא זוגיות מאושרת אחרי שבר כזה׳ לתפוס מקום של ריאליות..

למרות שזה כל כך כואב ומפרק

תתני לעצמך זמן (הרבה) להתפרק ולהתנחם..

אבל באמת כמו כל הקלישאות בסוף תמצאי!  באמת באמת. בהצלחה!

שלום יקרה

קודם כל חיבוק ענק.. פרידה של קשר שהיה משמעותי בשבילי זה ככ כואב, מפרק, מחליש, מפחיד, מתסכל.. ופשוט עצוב.

כמו שאמרו פה לפני, תני לעצמך לכאוב. אבדת פה משהו יקר.. כמו אבלות..

אל תרוצי להמשך. תני לעצמך הפסקה, תנסי לפרוק לחברה..

לפעמים אחרי פרידה אנחנו מריצות בראש 'מה היה אילו'.

אולי אם לא הייתי אומרת את המשפט הזה , אז הקשר היה מצליח להתקדם.

אולי אם לא הייתי עושה ככה אז הוא היה מרגיש יותר ככה..

וזה מחרפן. זו מערבולת שאין לה באמת מוצא.

כדאי לעצור את גלגל המחשבות הזה בכך שתביני שהכל זה חלק ממך. את זו את יחד עם החסרונות שלך והטעויות שלך. ומי ששלך יכיל וירצה בך יחד עם כל המכלול שלך. את לא אמורה להיות במתח על כל טעות ליד הבחור שלך.

אז אם הוא חתך (אולי) בגלל הדברים הנל שעשית- כנראה הוא לא שלך!

לסובב את המחשבות האלה לחיבור לעצמי. לרצון הטוב שהיה במעשים האלו. וגם אם יש לך מסקנה מהם- זה רק לעתיד. בקשר הבא תתנהלי יותר טוב.

אבל את עשית הכי טוב שאת יכולה בקשר! כי עוד לא היו לך את התובנות האלו..

וזה מכוון מהקב'ה שעוד לא היו לך אותם.

הכל מדוייק מה' ובעז'ה בקשר הנכון זה יצליח.

תרשי לעצמך להרפות.

את עושה את ההכי טוב שלך כרגע ובעז'ה ה' ישלח לך את הנכון בזמנו בקרוב.

'היית קרובה יותר מאי פעם להתחתן'

ועכשיו את קרובה עוד יותר!

כי הוכחת לעצמך שאת מסוגלת להפתח למישהו חדש. לפתוח את הלב. לנכוח בקשר. להתמסר. לרצות באמת להתחתן. להעיז.

אז את בטוח יכולה לשחזר את היכולות האלו עם מישהו חדש!!!

לא עכשיו.. אחרי ההפסקה שתאספי כוחות מחדש

ובפרקטי:

תני לעצמך לפרוק, להתגעגע, לכאוב

חבקי את עצמך

תעטפי את עצמך באנשים שנותנים לך כח

תפנקי את עצמך

תחזרי לבטחון בעצמך ובטוב שלך

בטחון ששלך יבוא ויעריך אותך כמו שאת. את ראויה לזה.

ולאט לאט

תרגישי

שהגעגוע שאת מרגישה הוא כבר

לא געגוע אליו

אלא

געגוע לקשר, ליחד

וזה הזמן לצאת לקשר חדש...

בהצלחה רבה!!! שיהיו בשורות טובות לכולנו.

צריך לתת מקום וזמן לכאב, אבל חשוב מאוד לא להגיד לעצמנו משפטים מייאשים, כי הם נכנסים לראש ומתקבעים, בפרט בזמנים קשים וכשהלב שבור, ואחר כך קשה להוציא את זה וזה יוצר חסימות ומעכב.

במקום זה כדאי להגיד לעצמנו משפטי אמונה.

וחשוב גם להחליט שהיה ונגמר. כלומר- לא מנתחים יותר, לא חושבים, לא מאשימים, לא מדמיינים, לא נתלים, לא שוקעים בזכרונות. גם אם זה קצת מנחם ונעים, זה הרסני.

האם זה עובר?

הכל עובר. הזמן מכהה את הכל. 

אבל, השאלה היא איך זה עובר, ותוך כמה זמן.

לדעתי,

צריך לשהות בזה.

זה כואב.

וצריך לתת מקום לכאב הזה.

אבל -

צריך לדעת לתת לאבל הזה גבול. 

להגיד לעצמך - אני נותנת לעצמי שבוע להתאבל.

בשבוע הזה לתת מקום לכל הכאב והאכזבה. לבטא אותם בצורה שנוחה לך, לדוגמה בכתיבה.

ובסוף השבוע -

קודם כל לפנק את עצמך, במשהו שעושה לך טוב וכיף.

ולהמשיך במסע שלך.

בשלב השני,

בואי נדבר על "זה". מהו ה"זה" שאבד.

דמיינת לעצמך איזושהי תמונה בראש של העתיד, והעתיד הזה נכרת. היה קשר, ואיננו. היה כאן פוטנציאל גדול שנמוג.

מה היה טוב בקשר והיית רוצה שיהיה גם בקשרים הבאים? מה בו מצא חן בעינייך? (ואם "הכל" זאת התשובה שלך, זה בעייה. אין אדם מושלם.)

זה שאף אחד עד אליו לא גרם לך להרגיש ככה, לא אומר שגם בעתיד לא יהיה מישהו שיגרום לרגשות כאלו.

אני מסתכלת סביבי, ואני רואה אנשים שנשואים בשנית עשרות שנים (אם בגלל אלמנות\גירושין), ונראה שהנישואים השניים לא פחות מוצלחים מהראשונים. אני לא חושבת שהם אותו הדבר, אבל אני רואה שאנשים ממשיכים הלאה בחייהם. כמובן שאני מכירה לא מעט אנשים שביטלו אירוסין, כולל ממש סמוך לחתונה - והם קמו מזה, ומצאו מישהו אחר להגשים איתו את הפוטנציאל.

זה לא אומר שזה לא כואב.

זה לא אומר שלא נופלים נמוך.

איבדת משהו.

נכון, משהו די ראשוני, אבל עדיין איבדת אותו.

ולכן חשוב לדעתי לתת ללב לאבד ולעבד את זה, ואז להמשיך הלאה. כי הלאה גדול מחכה לך...

אתם ממש חמודים שמשתתפים בצערי ועונים.

אם אין לי למי לבכות במציאות לפחות כאן אפשר לפרוק.

אז כנראה שזה באמת עובר עם הזמן, אבל עכשיו זה כואב. שה' יעזור לכולנו, אין לי עוד משהו אחר לומר.

את זה שרוצה אותך, את זה שבאמת מגיע לך, שיאהב אותך.

היה בחור אחד שיצאתי איתו,  כל כך כריזמטי, הוא הראה כאילו הוא בעננים מהקשר כאילו הכול מבחינתו חתום, וזה משך אותי גם לחשוב על זה ככה, התלהבתי כל פעם לפגוש אותו,  ואז פתאום הוא חתך ואמר שלא הרגיש כלום מעולם. הקשר היה קצר אבל זה שבר אותי בטירוף. בכיתי כמה ימים. הרגשתי שהוא ריסק לי את האמון, שגבר יכול לומר משהו אחד אבל להרגיש אחרת לגמרי . לקח לי זמן לבנות את זה שוב ולא להיות חשדנית.

וזכיתי באיש המדהים שלי שאוהב אותי, והוא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. מודה לקב"ה שהבחור ההוא חתך, אחרת היו לי חיים אומללים.

טוב לשמוע שגם אחרי כאלה דברים אפשר לקום.

אצלי זה היה אחרת, ידעתי שהוא פחות בכיוון ממני ודיברנו על זה. אבל עדיין כואב לי ברמות, אני מרגישה החמצה נוראית של חיים שלמים.

תני לעצמך עכשיו להתאבל

רק חשוב לומר שאת בסדר גם אם לא עובר, ום אחרי תקופה לא עובר, מותר לפנות לעזרה..

מגיע לך חיים שמחים בלעדיו גם אם זה לא נראה עכשיו

ועבודה עם מישהו חיצוני יכולה לעזור ושווה את השמחה שלך, ושיהיה לך טוב❤️

ועוד משהו שבטוח יכאיב לך, אבל לדעתי כדאי אז אומרת

תזרקי עכשיו את המזכרות ממנו,או שתתני למישהי לעשות את זה בשבילך.. זה תמיד יכאב🙈

עדיף עכשיו ולא אח''כ כשזה יפתח שוב את כל הזכרונות

חיבוק.

יצאתי עם מישהו שמאוד רציתי והוא כל הזמן התלבט ובסוף נפרדנו וממש בכיתי אח"כ והייתי שבורה.

לקח לי בערך 5 שנים להתגבר עליו כולל מערכת יחסים ארוכה וכושלת (באשמתי, לא הייתי מוכנה להודות שלא באמת רציתי את הבחור).

היום אני נשואה שנתיים+ לאדם מקסים, שלא יכולתי לבקש יותר טוב ממנו. לא היו לי איתו פרפרים בבטן כמו עם הבחור הראשון אבל אני כ"כ שמחה בו (זאת לא המלצה להתחתן בלי פרפרים בבטן, רק תיאור המציאות האישית שלי - אני לקחתי סיכון ובמקרה זה השתלם לי).

לדעתי - קחי את הזמן שלך. בסוף הרגשות מתקהים ויפנו מקום למערכת יחסים חדשה שבעז"ה תצליח ותהיה מעולה בשבילך ותשמח אותך.

החוויות שלנו מעצבות את האישיות שלנו ואז הדעות, הרגשות והרצונות משתנים מספיק כדי להכיל ולרצות מישהו אחר.

לא נראה לי שאין מישהו ומישהי בגיל לקראת נישואין, בגיל המתאים לנישואין - שלא מודע שקיימים הבדלים מאוד גדולים בין גברים ונשים.

מרכזיות השכל אצל האיש והרגש אצל האישה; הבדלים נפשיים ורגשיים.

חז”ל למדונו בתלמוד כי: “בינה יתירה באשה יותר מבאיש”.

נכתבו על כך ספרים למכביר, בהם ספרים מאוד מפורסמים מלפני 25-30 שנים, כמו גברים ממאדים ונשים מנוגה (ויש לספר הזה עוד המשכים במיקודים שונים),

יש סרטונים והרצאות, והרבה איזכורים בגוגל, לפרופ׳ יורם יובל בנושא ההבדלים בין המוח הגברי והמוח הנשי.

אצל הנשים יש יותר קישורים בין שני חצאי המוח. זוהי הסיבה שהן מסוגלות לבצע משימות שונות במקביל ובו-זמנית. משום שלצורך עיבוד מידע הן משתמשות בשני חצאי המוח יחדיו, בשונה מהגברים המעבדים מידע בכל אחד משני חצאי המוח בפני עצמו.

המטרה בסוף זה להוליד טוב מאוד, אבל יש מאבק.

בגן עדן האשה נמשכת אחרי הנחש ומקיימת איתו יחסים ובוגדת באדם (שבת קמו ע"א), האדם מאשים את האשה שהיא החטיאה אותו, שזה נכון אבל הוא לא לוקח אחריות עצמית, ומטיל הכל על האשה.

החג הבא זה פורים (אחרי ט"ו בשבט), שנולד מתוך מאבק בין אחשוורוש לושתי, שבסוף הוא מוציא אותה להורג, ומתגלגל כל ענין פורים שגם בו יש מאבק בין אסתר לאחשורוש, ולפי הדעה בחז"ל (מגילה יג ע"ב) שמרדכי היה בעלה של אסתר, אז גם יש מתח ביניהם איך לפעול.

פפפוס בן יהודה שהחמיר יותר מדי על אשתו היה נועל בפני אשתו ויוצא (גיטין צ ע"א) ואז אשתו בגדה בו ויצא מזה כל יש"ו והנצרות (כמו שיש מסורות בראשונים).

זה קורה בכל בתוך כל זוגיות בעולם יש מאבק בין הכח הגברי לכח הנשי.

בעולם שלנו המודרני רואים את זה עם מאבק הפמיניזם מול השמרניים יותר.

זה לא חייב להוליד אסונות, אלא יכול להוביל להרמוניה ואחידות נפלאה.

אבל קודם כל צריך להכיר במאבק שמתחולל. זה לא חייב להיות קרב אגרוף והאשמות אישיות, אבל כן עימות חזיתי בין הערכים והצלחה ליישבם בצורה שמתאימה לכל זוג.

להגיד שהמאבק הזה, הוא דבר ששייך לגן, זה להתעלם מרצינות וכבדות הנושא, והצורך להתייחס אליו בצורה הכי טובה שמביאה בסוף שלום ושלוה.

בא ותתחבר למציאות ולעובדות של אורח החיים שלנו כיום.  

מאבק בין פמיניזם ושמרנות אינו משהו, שכנראה, יותר מידי משפיע על הפרט, על זוגות מהסביבה שאתה חי בה, מהקהילה סביבך.

אצל הוריך ומשפחתך הקרובה אתה רואה תככים ומאבקים מהסוג שהבאת בדוגמאות של אדם וחוה, אחשורוש וושתי , פפוס בן יהודה ואישתו?

שהזוגות שמסביבי מצליחים ליישב בשלום את המאבקים האלו פחות או יותר.

אבל זה מאבק תמידי.

הייתי עד למקרים גם של התפוצצות.

יש מתח, ובמידה מסויימת הוא בריא. בסוף בשביל שמשיכה תעבוד (ואנחנו רוצים שהיא תעבוד) צריכה להיות קוטביות וקוטביות בריאה, כלומר סוג של מתח. זה בסדר גמור. ככה זה צריך לעבוד.

מולידה כר למתח בריא של יצירה. יצירה נובעת מתוך ערכים, מידות והרגשות שמתנגשים, ואז זה מוליד הרמוניה הרבה יותר משוכללת שמצליחה לכלול את הכל לפסיפס מרהיב.

כל הזמן יש את התנודתית של התנגשות, מתח ולפעמים ריחוק, גיבוש עמדות ויצירה מחדש, שמולידה עד שהתהליך חוזר עד אין סוף.

(לכן דרך הלימוד של היהדות זה קושיא וסתירה שמולידות תירוץ.)

[זה בלי להתייחס לבסיס המשותף הרחב שצריך שיהיה לזוג, שזה לא הענין של השרשור]

אני כן משתמש במילה 'תככים' ואסביר את כוונתי. אני לא התכוונתי לפירושים על משלי כט, יג מלשון מרמה.

אלא לחיבור של כמה פירושים: רש"י שזה מזימות חיוביות, רלב"ג שזה מבוכה, ר' משה קמחי שבר.

זאת אומרת שכל אחד יוזם בצורה חיובית מהצד של הנפש שלו את הדרך שהוא חושב שצודק, ויש התנגשות שגורמת למבוכה ושבר, שאז יש תיקון.

אלא עם גבר אחד ספציפי.

הנה דוגמה מתחום אחר כדי להמחיש את הנקודה:

נניח שאני יוצאת עם קיבוצניק (חילוני). הוא כנראה שמאלני בהשקפת עולמו, וכמובן יש לזה הרבה סיבות.

אבל

ייתכן שהקיבוצניק הזה ספציפית הוא דווקא ימני בהשקפת עולמו, בניגוד לרוב הקיבוצניקים.

במילים אחרות,

ברור שישנם הבדלים בין גברים לנשים, לא רק פיזיולוגיים. אבל כשאנחנו מדברים על תכונות נשיות\גבריות, אנחנו מדברים על אישה\גבר ממוצעים.

וכשאנחנו נפגשים עם מישהו, אני לא יוצאת עם ממוצע, אלא עם אדם ספציפי - ולכן אסור להסתכל עליו בתור חלק מזהות קולקטיבית של "גברים", אלא לזהות את התכונות שיש בו, במינונים הייחודיים לו.

לדוגמה, נשים נחשבות יותר דברניות. אני יכולה להעלות בראשי לא מעט נשים שאני מכירה שהם די שתקניות, ולעונת זה גברים שלא מפסיקים לדבר.

לכן אני חושבת שאנחנו צריכים כמה שיותר להנמיך את הסטיגמות שיש לנו מראש, ולנסות להכיר את האדם שמולנו.

ברור שצריך להתייחס לכל יחיד ויחיד, אבל יש תבניות כלליות שמשפיעות.

אלה עם אחת יחידה ומיוחדת.

כמובן שיש תכונות ותבניות כלליות, אבל חייבים להפריד בין זהות קולקטיבית לזהות אישית בקשר הזוגי.

ואחת.

ברור שיש גם להתמקד ביחיד ובייחודו.

אז תתייג

אני פשוט חושבת שאדם שעבד על המידות שלו לא יפגע בבן זוג שלו בגלל הכללות או דברים שעבר

אלא עשה עם עצמו עבודה

אין עניין להיכנס למאבקים מיותרים

להיות מציאות באמת של בן-אדם שעבד על עצמו המון, והוא/היא תתחתן עם אדם דומה ויהיו כמעט ולא תככים, והם באמת יסתכלו על התככים כאלו כגן ילדים.

אני לא יודע לאיזה מדרגה הגיע כל יחיד ויחיד, ולכן נזהרתי להזכיר אותך אישית.

אני כן חושב שבעולם הכללי והמציאות הרגילה, ולדעתי הבריאה, יש את התככים האלו כפי שפירטתי.

אבל אני לא נכנס לעבודת המידות וטיב הקשר של כל פרט, לכן לא תייגתי אותך.

שאומרת שבנות וזה שבנות מסתכלות המון על הבעות פנים ומייחסות אליהן הרבה חשיבות. ומזה נובעות כל־מיני אמירות כמו "היא נעצה בי כזה מבט" "היא הסתכלה עליי ככה" "הוא עשה לי פרצוף". זאת לעומת בנים שבקושי מסתכלים על הדברים האלה וגם לא נוטים לנתח יותר מדי אלא דברים קונקרטיים יותר כמו מילים או מעשים.

לא יודע אם התיאוריה הזאת נכונה או לא אבל האמת זה לא כזה חשוב כי מה שאני חותר אליו הוא: יש דברים שאנחנו רואים אותם כי אנחנו בוחרים לראות אותם. ולולא היינו בוחרים לראות אותם, כלומר, לא היו לנו הדפוסים במוח שעושים הפרדת "רקע־עצם" (figure-ground) לאותו עניין, לא היינו שמים לב אליו בכלל. בערך כמו שחובב פטריות יכול לזהות המון סוגים של פטריות בכל חורשה אבל האדם הממוצע יכול לטייל יום שלם ביער בלי לשים לב לפטרייה אחת אלא אם כן היא ממש בולטת. או מבקרי ספרות שחורשים יצירה ספרותית שתי וערב בעזרת סימבוליקה פרוידיאנית שרחוקה מאופן המחשבה גם של האדם הממוצע וגם של המחבר. מן־הסתם ככל שתשתדל לסווג תופעות לפי מערכת מסוימת הם ילכו ו"יסתווגו" יותר בקלות ולעיתים יותר קרובות.

תראה כמו שאמרתי לך בעניין אחר אני לא רואה את מאבק הארכיטיפים הקוסמי בחיי יום היום שלי יותר מדי – יכול להיות שאני רואה ופשוט בוחר להתעלם כי זה לא מעניין אותי. בכל־מקרה כל הבנות שהכרתי היו אישיויות מאוד ייחודיות שקשה להכניס בתוך תבנית של "קלישאה נשית" או משהו בסגנון.

האם יש הבדלים בין גברים לנשים? האם יש להם השפעה על אינטרקציות בין המינים? האם לתורה יש מה ללמד בנושא? כן, אבל אני בעד פרשנות מצומצמת / מסוייגת יותר אחרת ככל שהארכיטיפ מפותח ומשמעותי יותר הפרשנות של המציאות נעשית מקובעת ומוגבלת.

תראה לאיזה פזרנות כוחות הגיע הדור הזה כי לא ברור מה הם תכונות גבריות ונשיות, ובכלל יש בלבול מי הוא גבר ומי אשה.

בהתבוננות שלי גברים שהיו יותר מחוברים לגבריות שלהם, ונשים לנשיות שלהם, הם אנשים יותר כנים מוצלחים.

אני לא טוען שיש הבדל דיכוטומי, אבל כן חשוב לדעת הגדרות וגבולות וזה דווקא עוזר לאדם להתעמק ולהתפתח.

אני חושב שחשיבה בדפוסים ריגידיים שלא יודעים להתאים את עצמם לסביבה ולמצב היא שיטה מוצלחת

כמו שאמרתי בהחלט אפשר ללמוד המון מדברי חז"ל בנושא אבל צריך לקחת אותם בתור עקרונות גמישים־רכים שבאים להוסיף ולא להכניס את כל המציאות לתוך שבלונה מסוימת

אכן אפשר גם לחלוק עליי בנושא יש גם הרבה גישות "שבלונתיות" גם בלימוד וגם במדרש פשוט זאת לא צורת חשיבה שמתאימה או תורמת לי

של המח ודפוסי התנהגות מסורתיים שהיו מקובלים מדור דור שיש להם סיבות טובות.

(אני לא אומר שזה על כל התנהגות מסורתית, אבל הרבה מהם יש להם כמה וכמה נימוקים ומתבססים על הטבע של האדם)

ובכלל, הרבה מהשרשורים שלך, לא רק בלנ"ו, הם 'אורות בלי כלים' (טענת חב"ד על ר' אהרון מסטראצ'ילה...). אם רוצים להתחתן, צריך למצוא איך מישבים את האורות בכלי המציאות.

שזה אור היחידה מנותק לגמרי מהמציאות. לא מסוגלים לקבל שהוא מת ונתלים בחזון שוא ותפל.

אני מאמין בדרך של חז"ל ותלמידי הגר"א. גאולה בדרך הטבע ושמשיח בא בהיסח הדעת. צריך לפעול לגאולה הטבעית, ושההתמקדות במשיח זה דבר על טבעי אלוהי שלא צריך להתמקד בו בעשייה.

אני מחובר לגדולי הדור בעלי ההלכה.

לגביי אישית אני צריך התחברות בנשמה של הבחורה ובאור שלה לפני ששנינו נבנה כלים.

אני לא רוצה בחורה רק ככלי אלא כפנים בפנים.

"והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים".

אחרי זה נבנה את הכלים ביחד.

שער התורה והמצוות ש"ד פרק יח הוא אומר חידוש עצום: "אשר דרך כלל כל מצות דרבנן וגזירתם הי' הכל מצד הגלות אשר אז היה הסט"א שולט אשר ע"כ היו צריכים להמשיך אורו ית' מצד עצמותו"

שזה יתפרסם.

אלא אם כן אני מכיר טוב את הבחורה ויודע שהיא לא תעשה דבר כזה.

זאת בכלל לא הייתה הכוונה שלי.

אין לי בעיה שמשתפים מידע שאני כותב, בגלל הצורך של פריקה או שיתוף רגשי.

(אפילו אם מרכלים עלי מאחורי הגב, לא מזיז לי.)

בכתיבת השרשור היה במחשבתי, לבנות שמשתפות לצורך פריקה או שיתוף רגשי. לא חשבתי על הקטע של רכלנות.

פשוט אני מנצל את זה להפיץ תורה. באמת.

(לא נראה לי שאני כזה חשוב שידברו עלי בלי הנוכחות שלי ולא נראה לי שזה קורה הרבה, רק לפעמים יש סימנים שרואים שזה קורה. אז אני מנצל את זה לטובת הפצת תורה)
 

אני כן  מבקר בנים ובנות כאחד באופן כללי כמו שאני עושה כאן ובצמ"ע, אבל הכוונה של השרשור הזה הובן לא כראוי.

אני אישית משתדל לנהוג כדברי הגמרא ביומא ד ע"ב: "מניין לאומר דבר לחבירו שהוא בבל יאמר עד שיאמר לו לך אמור שנאמר (ויקרא א, א) וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר." והסמ"ג הביא זאת בלאו ט בקשר לא לרגל (לא לרכל). והמגן אברהם מביא את הגמרא באו"ח קנ"ו.

אבל אני לא שופט כלל אחרים שעושים את זה, במיוחד בנות שיש להן צורך רגשי לעשות זאת.

אם באמת יש לי סוד אני יודע לאיזה אנשים/ונשים להגיד להם והם לא יעבירו הלאה.

לפחות מקווה שזה כך...

כלומר: זהירות נורא חשובה. עוד דוגמה היא "שתזכה להתחתן עם זאת שאתה יוצא איתה" בזמן שהרגע בדיוק חשבתי להפרד...

לגבי א אני לא מסכים, כי אני מקווה שכאשר יוצאים עם מישהו או מישהי מתכוונים באמת לקחת אותו במלוא הרצינות. 

יכול להיות מישהו שמפספסים אותו כשלא יוצאים איתו, אבל כאשר נמצאים בשיחה של 1:1 עם מישהו, אחרי שהסכמנו לצאת איתו, אחרי שמישהו חשב שיש הגיון להפגש וכך עשינו... אני מקווה שמספיק שמים לב לתכונות החיוביות של האדם.

מה היית חושבת עליו? היית מוכנה לצאת איתו בכלל?

(כתבתי בלשון נקבה בגלל הניסוח המקורי).

הכוונה שלי בא' היתה לא בהכרח כלפי מישהו שיוצאים איתו כרגע, אלא גם הצעות - על מה אנחנו שוללים הצעה? וכשאנחנו יוצאים עם מישהו ונפרדים אחרי פגישה אחת, האם באמת נתנו לקשר הזה הזדמנות? האם הספקנו לעמוד על התכונות החיובות של האדם מולנו, או שנתקענו במשהו שלא מצא חן בעינינו ולא נתנו הזדמנות לבחון גם את הדברים הטובים?

ומעבר לזה, האם אנחנו משתחררים מהסטיגמות, ומנסים להכיר באדם שעומד מולינו ולא בתבניות?

הוא הייטקיסט, אז הוא בטח XYZ.

היא אחות\מורה, והיא בטח ABC.

הוא למד בישיבה X, אז הוא Y.

היא למדה במדרשה A, אז היא B.

ובוודאי יש המון כאלה, שבזוגיות היו יכולים להיות מדהימים, וכחברים הם מדהימים, אבל לעבור את המכשול של יצירת הקשר קשה להם מאד. לגבי זוגיות זה ממש קיצוני כי המחסום ליצירת הקשר הוא ממש גבוה - בין השאר דווקא בגלל הדרישה לבלעדיות, אז אם יש לי רק מישהו אחד אבחר את המגניב מביניהם ולגבי השני אפילו לא אשב איתו לשיחה של שעה

שיצאתי עם מישהו, והיה דייט ראשון ממש לא משהו - וידעתי מראש שמדובר באדם שהוא מאוד ביישן, שקט, שכנראה יהיה לו קשה להיפתח בהתחלה. אחרי הדייט הוא שלח הודעה ושאל אם אני מעוניינת להמשיך, ושאלתי אותו אם הוא מעדיף שנשוחח. הוא אמר שלא, שהוא כאב כל כך הרבה פרידות אחרי דייט ראשון, ולכן הוא מעדיף הודעות. כתבתי לו שמבחינתי הדייט לא היה משהו, אבל גם שהרגשתי שבקושי הצלחתי להכיר אותו, ולא הייתי רוצה לשפוט על ידי דייט אחד. ואז גם דיברנו בטלפון, וניסיתי קצת להציף ולשקף את הדברים, ונפגשנו לדייט שני - והוא היה הרבה הרבה יותר מוצלח מהראשון, אין מה להשוות בכלל.

בתחילת דרכי כנראה הייתי נפרדת ממנו אחרי פגישה אחת, וכמו שאמרתי, הוא העיד שרוב הקשרים שלו לא ממשיכים לדייט שני. אבל למדתי דברים בדרך, ואני ממש שמחה שניסתי שוב, וחוויתי דייט אחר לחלוטין. זה לא שהוא נהיה פחות ביישן או שקט, אבל הוא הרגיש יותר בנוח להשתתף בשיח - לא רק מבחינה טכנית לגבי זמן הדיבור, אלא גם מבחינה מהותית לגבי תוכן השיחה.

אישית, אני גם לא תמיד אעדיף "מגניב"  על פני "לא מגניב". לא כולן מחפשות את זה שבמרכז העניינים - וכמובן שאנחנו מסתכלים על סך תכונות של אדם, ולא על משהו אחד ספציפי.

מצד אחד הרבה פעמים לא מרגישים שום רצון לפגישה שניה, ומצד שני ההבנה שדייט שני יכול להיות שונה בקיצוניות היא לא טריוויאלית ולפעמים גם לא נכונה.

לגבי "מגניב" - לאו דווקא "במרכז העניינים". אבל בהכללה יש תכונות אטרקטיביות יותר ויש פחות. יש תכונות אטרקטיביות בעיני אדם מסוים, ויש כאלה שחיוביות בעיני הרבה. ולאו דווקא מדובר בתכונות שרלוונטיות לזוגיות באופן ישיר.

יש לה מידות טובות, אני מאמינה שאם אעביר את זה בצורה טובה, היא תסכים.

ושהתוצאה באמת תשמח אותה.

אז רק צריך רעיון איך אני עושה את זה וזריז.. 

להביא לה את זה למודעות.

בסופו של דבר, מישהו שאכפת לו מהמראה זה לא הכי כדאי. אם תסיבי את תשומת ליבה היא פתאום תהיה יותר מודעת לעצמה, יותר חסרת ביטחון, ופחות טבעית ואז תביא את עצמה פחות...

לכי תדעי

אני גם קצת מלאה, התחלתי להתאפר בתחילת הקשר עם ארוסי והוא לא שם לב ובסוף הוא גם אומר שהוא מעדיף בלי איפור

זה שהארוס שלך מעדיף שתהיי בלי איפור לא אומר שהוא לא שם לב למראה. זה אומר שהאיפור לא עושה אותך יותר יפה בעיניו (ואולי להיפך). את פשוט מוצאת חן בעיניו כמו שאת, ואיפור לא יפה בעיניו. אם הוא היה בכלל "לא אכפת לו מהמראה" אז למה הוא מעדיף בלי איפור?

יופי מורכב מהמון פרטים. באופן כללי יש מישהו שפרט מסוים יפה בעיניו יותר ויש שלהיפך, אבל בהכללה יש דברים שהם די מוסכמים כ"יותר". אפשר לתת לה יותר מודעות לנראות גם בלי שהיא תתעסק בזה באופן קיצוני - למשל לומר לה שבגדים מסוימים יפים לה, לראות איך היא מאורגנת בסיטואציה מסוימת ולומר שזה מחמיא לה, וכו. 

הריווח שוה את התועלת. 

ולפעמים רק ישר אנשים קולטים .

להאמין שזה בגלל זה ..

כל-כך הרבה רווקות דוגמניות ..

ובנות שהתחתנו שלא מודל היופי וזה סבבה זה רק מראה לך שכל אחד יש לו את הזיווג שלו