פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 69)

אבל אם בחור לא מציע שתיה או משהו זה לא בהכרח אומר שהוא לא רגיש... בעיקר בדייטים ראשונים..

אולי הוא מתייחס לדייטים באופן רשמי מדי או שהוא סתם עם ראש גברי ובלי ניסיון מכדי לחשוב על זה.

תמיד טוב לדון לכף זכות אבל לשים לב אם זה מתבטא בעוד דברים.

הבחור כידוע איננו מכונת שתיה. ולכן אם קבעתם את הדייט במרחק סביר ממקור אספקת שתיה, סביר מאד ששני הצדדים הבינו שבדייט הזה האוכל והשתיה של כל אחד לבחירתו ועל אחריותו. כשאת קובעת פגישה עם חברה בפארק היא דואגת לך לשתיה?

מותר לבחור (וגם לבחורה) להביא אוכל או שתיה ולכבד את הצד השני. אבל אין חובה כזאת.

נכון, אם הבחור הביא לעצמו כסעודת שלמה בשעתו והבחורה בלי כלום, היא יכולה להרגיש לא נעים. ולכן, גבר, אם אתה כבר מביא, תביא גם לה.

אבל אם לא הבאתם כלום? את צמאה, תגידי "בא לי ללכת לקיוסק שם, אני צמאה" והוא יוכל לפרגן לך ולקנות לך שתיה (הוא כמובן לא חייב לך כלום, אבל לא ניכנס לזה). הוא לא צריך לנחש באיזה רגע את מתחילה להיות צמאה. בטח ובטח שאם הוא שאל ואת אמרת שלא צריך והתכוונת שאת כן רוצה, אל תצפי ממנו לכלום.

תביאי בקבוק לשתות

הוא שתה בעצמו ולא הציע לך?

יש בנים שפסלתי אותם על זה

ויש בנים שלא

כי יש בנים שזה קישור ישיר לדפוס התנהגות שלהם,

לבין כאלה שיש להם לב טוב, שנותן, וגם אם לא היה שתייה ,שמתי לב שהם דואגים לי , ולאחר מאוד ..

אז זה לא הרתיע אותי ואם רציתי שתייה אני אקנה שתייה או אשיג . .

אבל אין ספק שאם באופן תדיר את מרגישה שלא אכפת לו ממך

אז אין מה לתת צ'אנס 

זה מזכיר לי דייט אחד עם בחור ממש חמוד שאמרתי לו איך לא הבאת לנו שתייה או משהו מתוק? כולם מסביבנו היו בפקניקים מטורפים..

אז הוא צחק ואמר אני ממש לא ג'נטלמן .. עכשיו הוא הבחור הכי ג'נטלמן שקיים בארץ בערך.. 

קורה לפעמים גם לטובים ביותר

היה לי קליק בתיק הבאתי לו ..

יאמר להגנתי שאני ממש מפנקת את כולם בלי קשר לאם זה גבר או בחורה

תלוי תרבות בעיני. (זוכרת שבקורונה יצאתי עם מישהו, וקבענו להיפגש בפארק כי זה מקום פתוח, והוא אמר שהוא יביא כיבוד - ואמרתי לו שלא יטרח, כי אני לא אוריד את המסיכה. אבל הוא הביא בכל זאת - מבחינתו, לא ייתכן דבר כזה דייט בלי כיבוד. ולא הורדתי את המסיכה...)

ונקודה הרבה יותר חשובה בעיני:

מה היה קורה אם היית שואלת אותו את זה בעצמך, בטלפון אחרי הדייט, ולשמוע מה דעתו בעניין?

אם יש לך ציפיות מסוימות מדייטים, למה לא להגיד אותם? למה הוא צריך לנחש את הרצונות שלך?

קחי בחשבון שיכול להיות גם נסיעה רצינית למקום שנפגשים (תלוי במרחק).

(ובאופן אישי, אני גם לא מצפה שהבחור ישקה אותי...)

אין דרך לבדוק את זה זה כמובן אבל נראה שהרוב כן יוצאים מהבית..

ואז מגיעים לדייט וצריך להתנהג כמו שמצופה ופתאום להיות צמאים..קצת מוזר, לא?

אם אני לא צמאה, אני לא שותה.

אם הוא הביא פק"ל והכין קפה בוץ, אני לא אשתה.

אבל מעבר לזה - אני אדם בוגר, ואני לא מצפה שאדם זר ירווה את צמאוני. כדי לדאוג לצא שלי, יש לי בקבוק.

ופה הפואנטה - כשהוא מגיע עם בקבוק שתייה, זה לא בגלל שאת באמצע מדבר ואין לך גישה לנוזלים - אלא זה בגלל שהוא רוצה להראות שאכפת לו ממך, שהוא רוצה שיהיה לכם נעים ונחמד ביחד, שהוא משקיע מאמצים פיזיים בדייט (אבל אולי הוא רק רוצה לעשות מה שמצופה ממנו?). 

אם להתחשב בכמות הבנות שמתארגנות מול המראה במרכזית(;

אבל בנימה יותר רצינית-

לא יודעת אם זה יצא מובן, אבל נראה לי שהעניין הוא לא נורמה של כן לשתות או לא לשתות, כמו שיש נורמה מסוימת של להציע.

מלבד העובדה שגם על הנורמה הזאת אפשר לדון, בתכל'ס נראה לי שמה שעומד מאחוריה זה להראות אכפתיות לצד השני, ואם באמת זה העניין- אז השתיה (או היעדרה) הן לא האישיו האמיתי, אלא היחס הכללי זה לזו במהלך הפגישה והקשר.

במילא לרוב הבחורה לא תרצה לשתות 

ואז סתם יש תחושה לא נעימה

לפעמים אני מביא שתייה ולא מציע רק כי זה לא מרגיש לי מתאים לאווירה

כשבחור מביא שתיה ונשנוש או משהו אני כן אשתה אבל לא אוכל. מדברים מלא ואין מה לעשות צריך לשתות..

מרגיש לי סוג של הקטנת ראש אם בחור לא מציע לשתות...ואין מה לעשות שזה מקובל שהבחור מציע ולא הבחורה.. 

אבל כדאי לדון לכף זכות בכל מקרה..

לא תמיד נוח להסחב עם שתייה אם מתניידים באוטובוסים, ולא תמיד הוא יסחב גם עם תיק רק בגלל בקבוק שתיה (ולרוב הבנים אין תיק צד נחמד).

ואולי בחורה אחרת לא תרצה? והוא סתם נסחב עם בקבוק מים (תכלס עם שניים, כי בטח יש כאלה שירגישו לא נעים לשתות לבד. או שתודעה כזאת לא קיימת).

ואולי בחורה אחרת תמיד הולכת עם בקבוק מים בתיק (מאד מאד נפוץ!)... אגב פעם מישהי התלוננה שלא הצעתי לה לשתות כאשר נפגשנו בפארק והיה לה מים בתיק, והיא ידעה שאני יודע שיש לה מים בתיק, ובכל זאת אני לא בסדר כי לא הצעתי לה.

לקרוא לזה "הקטנת ראש" זה האשמה ממש מוגזמת של בחורים שיוצאים מגדרם, נוסעים שעה ויותר לעיר שהם לא מכירים, הם לא תמיד יודעים אם יש שם איפה לקנות מים, ולהיסחב עם מים רק למקרה שאולי הבחורה תהיה צמאה זה ממש מסורבל...

מקובל שהבחור מציע כאשר יש ציפיה למשהו. בחור לא אמור להיות מפיק אירועים. הוא בא לפגוש בדיוק כמוך. אם נפגשתם במקום שבו מקובל להזמין אוכל, הוא זה שיעשה את זה - זה אכן מקובל. אבל לבוא מראש עם מים כדי לכסות את האפשרות שהבחורה הזאת היא כזאת ש"שותה ולא אוכלת" זה לא הבסיס, זה הגדלת ראש מטורפת (ומה עושים עם בחורה שגם אוכלת? ואחת שאוכלת אבל צליאקית? ועוד ועוד)

המחשבה שיקרה לך משהו אם במהלך הפגישה בפארק תגידי "דיברתי מלא ואני צמאה... יש איזה מקום שאפשר כאן לקנות מים?" והבחור כנראה אפילו יפרגן ויקנה לך, אבל רק תגידי... או לחלופין, להביא קצת מים בעצמך, בדיוק כמה שאת צריכה, הבחור לא יעלב שאת לא מציעה לו ולגמליו.

יודע מה אולי לא נקרא לזה לבחון.. אולי לשים לב להתנהגות.. לי מאד הפריע שבחור לא הציע שתיה.. 

אבל אין עניין לבוא עם הנחות יסוד וציפיות מוזרות.

תביאי בקבוק מים מהבית במקום לבדוק האם הבחור יחשוב עלייך.

ומרגישות צורך להתנצל אלף פעם שהן באמת באמת לא צמאות כנדרש

ואז זה שם אותך במקום שאולי הוא רוצה לשתות ואם אני לא אשתה אולי בגללי הוא ישאר צמא.

קיצור נורמה מעצבנת

תנו לאנשים להיות מה שהם ותעשו מה שבא לכם

בלי קשר לאשתה או לא אשתה.. 

יש מישהו שאחראי להעביר את המסר לכל הגברים באשר הם? כי אני לא קיבלתי את ההודעה.

אני כן הצלחתי לשמוע את העדכון שמצופה מהבחור לשלם על הבחורה בבית קפה וכדומה. לא סגור מה הדין באוטובוס וכדומה. אבל מכאן ועד להביא שתיה במיוחד זה מרחק גדול.

לא מכיר את ה"מקובל" הזה, והוא גם מוגזם בעיני. אני כבר כמה וכמה שנים בתחום, וגם הבאתי שתיה יותר מפעם אחת, אבל תמיד זה נתפס כהגדלת ראש ונדיבות יתר, אף פעם לא חשבתי שאני מחויב לזה

אולי תעשי כאן רשימה של כל הדברים שמקובלים, מי קיבל אותם ולמה זה מחייב? באמת מעניין אותי

טוב אני אנסה לעזור

יכול להיות שאת צודקת ואולי זה פחות מתאים וכדאי לחתוך ומצד שני יכול להיות שזה רק בעיה של דמות שבנית לעצמך צריך להשתחרר מזה ולהמשיך.

איך תבדקי את זה?

תחשבי ותכתבי לעצמך מה הדברים שחשובים לך, מה הצרכים שלך שחשוב לך שיתמלאו ומה צריך כדי שזה יתמלא . אח"כ תבדקי את זה נמצא בבחור. אם זה נמצא ואת פשוט רק מסונוורת מהדמות שבנית לעצמך אז כדאי מאוד להתחיל לשחרר.

איך משתחררים מהדמות הזאת?

מזכירים לעצמנו מה הדברים שחשובים לנו ושמים עליהם את הדגש.

המון בהצלחה!

מה יכול לעורר את הרגש לדעתך?

לא?

גם בדברים אינטואטיבים אפשר להגיע לתובנות מסויימות, לא ככה?

א. "טיפוס שלא דמיינת שתצאי איתו "-

 מבחינת מה?

לפעמים זה דברים קריטיים של סגנון שחשוב לך, ונכונים לך , ולפעמים זה דברים שאדם מאוד רוצה, אבל אין להם בסיס, אלא, דמיון שלא אחוז, ויותר חלומות (לדוג שתהיה דוברת אנגלית / שתהיה מטר מסויים / שיער חלק )

ב." אין שום רגש ואין התרגשות ,לפני או בין לבין" - בהמשך רשמת שטוב לך איתו,איך זה לא סותר שטוב לך איתו(:?

 שאלות שיותר יכולה לדייק אותך ,: מה התחושה שעולה לך שאת איתו ? 

איך את הולכת לישון שמחה? רגועה? את מרגישה איתו בבית? ביטחון פנימי?

 מרגישה הבנה שאת במקום המדויק לך ?

 שיש תקשורת בונה? של קרבה? זה הדדי?

ג. לגבי "מפחדת לפגוע בו", כל עוד את משתדלת לרצות קשר איתו , ומבררת מה את מרגישה מול עצמך וכן ושיקפת לו  / השיקוף בקשר קריטי! הכל בסדר ..

בנות נוטות לקחת על עצמם את הרגש של השני ,

תתעסקי קודם במה את מרגישה 

ובמקביל תכבדי את הצד השני  האדם השני צריך שיקוף .

ד לגבי להיות עם מישהו ולחשוב אני רוצה משהו אחר בכלל זה בהחלט מעלה נורה אדומה , אבל צריך לברר את זה לפי הסעיפים הראשונים שכתבתי לך ..

כאילו פרטים טכניים שאמרתי שאני לא אפסול על דבר כזה

וטוב לי איתו כי יש לנו שיח טוב והוא מכבד וחמוד ואני חוזרת במחשבה שהיה לי טוב אבל לא כזה עם פרפרים או התרגשות, וככל שעובר זמן מהדייט אז בכלל הראש שלי עובד שעות נוספות על זה שאין רגש 

יכולה לתת דוגמא למה למשל כן חיפשת? וננסה לראות על מה זה יושב , אולי באמת על משהו שחשוב לך?

"מהדייט אז בכלל הראש שלי עובד שעות נוספות על זה שאין רגש "- זה בחור ראשון? איך זה היה בדייטים אחרים , עם אדם אחר?

אני כן חושבת שלא נכון להתעלם מזה שאין רגש כי בסוף זה מוליד חוסר נוחות או נעימות של הצד שלך ואז את עלולה להרגיש שאת הורסת את הקשר וזה תחושה קשה כלפי עצמך .

כמה פעמים יצאת ? כי לפעמים באמת קשר זה דבר שנבנה , לא דומה פעם 8 לפעם 3.

חיפשתי יותר בטכני נגיד מעדה מסוימת קרבי קווניק וכו דברים טכניים שעליהם אני לא אפסול באמת

ויצאנו כבר 7 פעמים..

יצאתי חודשיים עם מישהו שהיה לי נורא נחמד וכיף לדבר איתו. והיינו מדברים שעות.

אבל לא היה לי שום רגש בתמונה. שום כלום.

וזה ממש בלבל אותי, כי מצד אחד כיף לי לדבר איתו, מצד שני אני רוצה להתרחק ממנו?

יכולה להגיד לך שבסוף החלטתי לסיים את הקשר. והגעתי למסקנה שהוא פשוט יכל להיות "חבר" שלי ולא "בנזוג". יעני הוא בכיף יכל להיות מהחברות שלי. אבל לא יכולתי לראות אותו בתור הבנזוג שלי.

אני לא יודעת אם אצלך זה אותו דבר.

אבל לדעתי אם אין עדיין רגש זה בסדר, וזה יכול לקחת זמן לפעמים.

הבעיה היא כשאת מתחילה להרגיש דחייה. כשאת מרגישה שאת רוצה להתרחק, כשאת לא מרגישה שבא לך להשאר עוד בקשר

כי בגלל שכיף אז טוב לי איתו, אבל באמת הרגש לא קיים.

איך הבנת בסוף שהרגש לא יוכל להתפתח גם?

זאת אומרת, לא היה רגש, אבל גם לא ציפיתי שיגיע ככ מהר ולכן נשארתי בקשר, כי היה לי טוב, כי היה לנו אחלה דיבור, היה כיף לשבת איתו, אבל שוב- בלי שום רגש.

אז פשוט נתתי לקשר להמשיך וחיכיתי לראות מתי הוא (הרגש) יבוא.

הקטע שהוא פשוט לא בא...

והבנתי שהוא (הרגש) לא יוכל לבוא כשכבר התחלתי להרגיש מועקה בלקבוע דייטים. שאין לי כוח לקבוע- למרות שבפגישות עצמן נהנתי, כשהרגשתי שאני רוצה להתרחק פיזית מהבנאדם. כלומר כיף לי לדבר איתו על ככ הרבה דברים, אבל כל מה שקשור קרבה פיזית פשוט לא רציתי.

אני פשוט יודעת על עצמי, שאם אני אפילו לא ארצה לתת יד לבחור אחרי חודשיים (וזה הרבה זמן יחסית!) או אפילו להתקע בו בקטנה בטעות- אז יש לי נורה אדומה.

זה לא "טמא" לרצות מגע וקירבה, השאלה פשוט איך מתייחסים לזה ומה עושים עם זה. ואני ידעתי על עצמי, שבתור אחת שאוהבת קירבה- אם אחרי חודשיים עם בחור, שככ כיף לי איתו אני לא מצליחה להגיע לרצון הכי קטן אפילו- משהו פה מוזר.

לכן אני יכולה להיות חברה שלו, אבל לא בת זוג שלו.

משיכה היא חלק בלתי נפרד מזוגיות.

לא צריך שיהיו זיקוקים וניצוצות מטורפים כדי לדעת שיש משיכה, אבל אם אין אפילו זרעים קטנים, איך יגדל להיות עץ?

משמע, אם אין לך אפילו הרצון הקטן הקטן הזה לקרבה, איך את יכולה להתחתן ככה?

מגיע לבחור שאת יוצאת איתו שאישתו תרצה בקרבות, שאשתו תרגיש אליו משהו.

ומה נעשה, לפעמים זה קורה שיש אחלה שיח, וכיף לדבר, ומרגישים שתכלס "מה רע לי בקשר? הכל מרגיש אחלה", אבל בכל זאת לא מצליח להתפתח רגש, ובתכלס יכולנו להיות חברים ולא בני זוג.

זאת כמובן דעתי ;)

תני לזה עוד קצת זמן ותתנהלי כמו שאמרו לפני..

אוסיף שלדעתי אם עד חודש וחצי גג חדשיים לא מתעורר כלום חבל על הזמן שלך ושלו...

א. זה לא הסגנון והטיפוס שדמיינת; (אבל למה הסכמת לצאת איתו?)

ב. כיף לך וטוב לך, אבל את לא מתרגשת; (האם את בנאדם בכללי שמתרגש מדברים?)

ג. מפחדת להימרח ולפגוע בו;

ד. האם "זה" דבר שיכול להיבנות;

ה. מחשבות על אחרים שיותר בסגנון שאני לא יוצאת איתם.

קחי בחשבון שאנחנו לא מכירים אותך. אני מתרשמת גם שאת יחסית צעירה. אולי כדי למצוא דמות שאת מעריכה עם ניסיון חיים שמכיר אותך בחיים האמיתיים, ולדבר על הדברים הללו.

א. שמעתי על אנשים רבים שהתחתנו עם אנשים שזה לא הסגנון והטיפוס שהם דמיינו. יש אנשים שמחפשים דווקא את מי ששונה מהם, שהשונות הזאת תעשיר אותם. אם הסכמת לצאת איתו, אני מניחה שהיה בו משהו שמצא חן בעינייך. האם זה עדיין מוצא חן בעינייך? האם זה עולה על פני זה שהוא בסגנון שונה? האם הדבר הזה מפריע לזוגיות, או אולי דווקא תורם?

האם הדימיון שלך זה משהו אמיתי, או שזה פנטזיות נעורים? האם דמיינת דמות מושלמת, משהו שלא קיים?

ב. זה שכיף לך וטוב לך זה מצויין. האם הצלחתם ליצור אינטימיות בשיחה? האם עשיתם דברים מעבר ללשבת ולדבר? האם את מתרגשת מדברים אחרים בחייך? בן אדם שהוא לא חווה את העולם בצורה מסוימת, שבד"כ אין לו פרפרים בבטן - מאיפה יצוצו לו פרפרים פתאום?

ג. בכל קשר יש שני צדדים. וזה נורא מבאס כשצד אחד רוצה להמשיך בקשר והשני לא. אבל מה לעשות, אלו החיים. וכשאנחנו נפרדים כשהצד השני רוצה להמשיך, זה כואב וזה קשה. לכן חשוב בעיני לדבר על הקשר. לשקף את הקשיים ואת ההתלבטויות. כדי שהצד השני לא ימשיך לדמיין, ופתאום הכל יקרוס עליו. בהנחה שהוא מעוניין להמשיך ואת לא, ברור שזה יפגע בו, ברור שזה יכאב, ברור שזה יבאס. אבל לא לפי זה אנחנו מקבלים את ההחלטות בקשר. לדעתי, כל עוד יש פוטנציאל חתונה - זה ראוי להיות בקשר איתו. ברגע שהחלטת שאין מצב בעולם שאת מתחתנת איתו - אז צריך להיפרד.

ד. רק באגדות הם חיים באושר ובעושר עד עצם היום הזה אחרי שמבטיהם הצטלבו. בעולם האמיתי, זוגיות דורשת השקעה. מאמץ. השתדלות. וזה לא מסע שנגמר באירוסין. גם לא בחתונה. זה דבר שדורש עבודה יום יומית כדי לבנות אותו. האם את מרכישה שפגישה #5 היתה שונה מפגישה #2?

ה. תמיד יהיו אנשים אחרים בעולם. כשאנחנו מקבלים החלטה להתחתן, אנחנו מחליטים שכל שאר האנשים בעולם לא רלוונטיים לנו מבחינה זוגית. יש אנשים רבים שהם פוטנציאליים, שאפשר להקים איתם זוגיות ומשפחה טובים ומאושרים. והשפע הזה מבלבל. במיוחד כשמתמודדים עם קשיים, כי אפשר לחשוב על ההוא שאיתו זה לא היה קורה, וההוא שהיה יודע לפתור את העניין וההוא שהיה תומך בי יותר, וההוא....

כשאני יוצאת עם מישהו, שאר העולם לא קיים. אני צריכה לקבל החלטה ספציפית לגביו, האם זה מישהו שאני רוצה אותו כשותף למסע, או לא. יכול להיות שיש אחרים שנראים יותר ממנו בדברים מסוימים, אבל אם אני אעשה אודישינים לכל הגברים בעולם, לא יהיה לי מספיק זמן בעולם הזה כדי לעשות את זה.

אם אין משהו ממשי שהפריע ושגרם לך להוריד את ההצעה מלכתחילה מעלה את הסיכוי שזה אכן יצר הרע ולהתרכז בקשר הנוכחי כאילו אין אחרים

רק אז לדעתי משהו יכול להבנות בתוכך.

היא כותבת שהיא חוזרת הביתה ומלקה את עצמה שאין רגש .

כלומר היא רוצה להגיש אבל זה עדיין לא

אין עניין לריב עם רגש שלנו , יש עניין לברר אותו

לא אמרתי לא לברר מה היא מרגישה

הצעתי ליצר תנאים אידאליים כדי שהרגש יוכל להתפתח,

היא כותבת שטוב וכיף לה איתו(לא ברור מאליו)

אבל הוא לא הדגם שהיא כנראה דמיינה,מוסיפה ואומרת שתוך כדי הקשר איתו היא מתבאסת שהיא לא יוצאת עם זה זה וזה..

כלומר היא איתו אבל לא איתו באמת

איך אפשר ליצר רגש ככה?

אם היא תפתח להכיר אותו ותהיה איתו באמת ותניח להשוואות לאחרים יש סיכוי שהרגש יתעורר

ב. רגש יכול להיבנות מהר יכול לאט יכול להיות שזה משהו שלוקח שנים. יש גישות שונות מה בדיוק צריך שיקרה אבל איך לומר את זה, מה שחסידים מתחתנים אחרי 4 פגישות, לא נראה לי שלכולם חיים אומללים, או שהיו טובים יותר אם היו מפתחים רגשות מופלאים, וכן להפך, אפשר לפתח רגשות אבל בסוף זה סתם דמיון. ואפשר גם שלא.

אני חושב שצריך לשאול א' כמה חשוב לך להרגיש את הרגש בשלב הזה, והאם את לא יכולה בלי זה, כי הרי ברור שבעוד כמה שנים לא יהיו שום פרפרים, מה שיהיה זה כביסה וילדים ולהסביר לו בפעם החמישית מה ההבדל בין פפריקה מתוקה למעושנת. שזה גם יכול להיות כיף ומצוין פשוט לא כזה קשור לרגשות שמרגישים בהתחלה.

ב' האם זה מעיד על סלידה או בעיה כלשהי, נסתרת או גלויה, בתקשורת / כימיה בסיסית

לגבי לפגוע בו כל־עוד את פתוחה לגבי ההתלבטויות שלך ולא מסבנת אותו עשית את שלך, הרגשות שלו הם באחריותו בלבד

את אומרת שבדרך־כלל קל לך לפתוח את הרגש,

מה לדעתך חוסם לך את הצ'קרות הפעם? את יכולה להצביע על משהו קונקרטי? זה יכול להיות בו - נניח מראה, או סגנון דיבור, או משהו כללי כמו תקופה של מצב רוח ירוד / לחץ, את חושבת שאם תתעמקי תוכלי להצביע על משהו כזה? גם אם זה משהו טיפשי, או שלא נעים לומר לו אותו ישירות.

תשאלי את זה ואז תנתחי בשכל אם זה משהו שאת רוצה לעבוד עליו 

או שלא ניתן לעבוד עליו או שאת יכולה לבחור להמשיך איתו

זה לא באמת יהיה שינוי מ0 ל100 כי כבר עכשיו טוב לכם. הגיוני שעם הזמן והפעולות הרגש יותר ייפתח. במיוחד אם באים בפתיחות מול השם ואומרים לו שאנחנו מוכנים להפתעות בנושא הזוגיות

לא שזה טוב כן ?

גם זה יכול להיות בעייתי.

אבל מה לעשות, אם בן אדם עושה לי טוב,

אז אני אוהב אותו.

מספיק לי שמכינים לי נס קפה ו 2 עוגיות בצד, בלי שביקשתי ואני כזה ״אוקי, הנה הצוואה של ההורים שלי, תחתמי כאן ו 50% שלך״.

מה שכן, בפנים בפנים בפנים,

אני יודע להפריד בין ״זאת מתאימה לי להקמת משפחה״

 לבין ״מעדיף שהיא לא תתקרב לילדים שלי אם וכאשר, לא בקטע רע״.

עכשיו אני אגיד לך את דעתי, לא צריך להסכים כמובן, 

כי רק את קובעת.

בלי לזלזל בחשיבות של רגש, שצריך להיות מתישהו...
 

אם כיף לך איתו.

את צריכה

לשאול את עצמך מספר שאלות -חשובות- להקמת משפחה שלדעתי הרבההההההההה יותר חשובות מכמות הפרפרים שהוא עושה לך כרגע. (אבל שום, הרגש צריך להיות מתישהו) :

א. האם את סומכת עליו ?  סומכת לא בקטע של ״קבענו ב 20:00 והוא יופיע ב 20:00, אלא , לדוגמא, קורה אירוע מסויים ואת מבקשת ממנו שיבוא או שיסיע אותך,

או שיעשה משהו הרבה מעבר לאיזור הנוחות. הוא יעשה -בכיף- ? את תרגישי שמדובר בבן אדם -טוב- שלא עושה הצגה וזה באמת מישהו שפשר לסמוך עליו ?

ב. האם יש לו עבודה מסודרת ? האם זה איש עבודה ? אחד כמו חתול, שלא משנה איפה תזרקי אותו, הוא ימצא עבודה ויסתדר. לא כולם כאלה. וזה חשוב.

אם את מרגיש שיש לך סימן חזק ב 2 הדברים האלה, אז אני לא אומר שזהו, מצאת חתן. ממש לא.

אני כן אומר, שהוא -שווה- שתתייעצי לגביו עם מישהו אובייקטיבי. יועצת זוגיות. היא תדע -מהר מאוד- אם שווה לך להשאר ולנסות או לחתוך. 

בהצלחה.

אני חייב להגיד שיש לך תגובות שוות

כאילו לא יצאתי לפני אבל אני כזאת שהדלקת ישר על אנשים ויכולה לפתח רגש מהר, אז מוזר לי שזה דווקא לא קורה לי איתו.

ואני לא יודעת אם אפשר לסמוך עליו, מרגיש לי שכן אבל לא נתקלתי עדיין בסיטואציות שיכלתי לבחון את זה.

ומבחינת עבודה וזה חד משמעית הוא במצב טוב אבל לפי זה ללכת מרגיש לי מוזר..

ויועצת זוגיות שלא מכירה את שנינו יכולה לעזור?

את יכולה בתור התחלה לנסות לפנות למנהלת הפורום ברוקולי.
 

זה בסדר גם אם תחליטי לבד ותגיד ״אוקי, לא מתאים״. הכל טוב.

אבל רק -שתדעי-,

שיש מלאאאאאאא מקרים בחיים,

שהבחורה  לא רק שלא היה לה כיף בהתחלה, היא פשוט -לא רצתה- את הבחור.

אבל הבחור התעקש (או הסביבה) ואז לאט לאט נבנה משהו ומתפתחת זוגיות -מדהימה-

ואח״כ הם צוחקים על זה, שהיא לא רצתה או ששניהם לא רצו. יש מלאאאאאאאא מקרים כאלה.

זאת אומרת, מה שאת מתארת זה קורה למלא בחורות. אצלכם הרגש זה דבר מורכב יותר.

ולכן את צריכה לבדוק -אם זה המקרה-.
את יכולה לבדוק עם עצמך לבד. לתת עוד צ׳אנס וזהו.

ואת יכולה להתייעץ.

כל דרך שתבחרי זה בסדר גמור.

גם את צריכה למשל לקחת בחשבון,

אם את יכולה להכיר מישהו אחר בכיוון שאת מחפשת, בעוד שבועיים זה דבר אחד ...

אבל אם גם ככה עד שאת נפגשת ומשקיעה אנרגיות עם הצד השני, זה פעם בחצי שנה, זה דבר אחר.

תעשי את השיקולים שלך. בלי לחץ.

את פשוט צריכה ״לחקור״ מה בעצם קורה כאן. ברגע שתהיה לך תמונה ברורה לכאן או לכאן, אז תקחי החלטה.

ושאת לוקחת, תהיי שלמה עם עצמך. הכל טוב.

אני חד משמעית חושבת שיש סיכוי שיקרה משהו אחרי כמה זמן השאלה כמה…

והלוואי שנצחק על זה אחר כך כי באמת יכול לצאת משהו טוב לדעתי 

לפעמים כשאנחנו מול משהו לא מחייב אז הרגש קופץ, וזה נראה ורוד,  ודוקא מול דברים יותר רציניים אז משהו מתבשל לאט ויש לזה ערך..

דוקא חושבת שיש בזה משהו בריא שהקשר נבנה בהדרגה ומתבסס על תקשורת ושיח והיכרות ואחר כך לאט לאט מגיעים שאר הדברים...

כמובן אם לא באלך לראות אותו זה משהו אחד.. ואת תמיד יכולה להיפרד..

אבל נשמע שאת לא ממהרת לפסול אותו וזה מעניין.. ואם זה מפריע לך בקטע של אמון מולו, אז אני לא חושבת שאת צריכה לדאוג את לא יכולה וצריכה להכריח את עצמך להרגיש שמשהו שהוא לא, ומצד שני זאת זכותך להמשיך ולהיפגש..ולראות אם משהו מגיע,

זה לא אומר שום דבר מספר פגישות ..

בסופו של דבר התשובה תגיע... אל תרגישי מחוייבת לתת תשובות למישהו מבחוץ,

אאכ זה מטריד אותך..אז בהחלט שווה ללכת לקבל חיזוק ובירור עם מישהו חיצוני

בהצלחה

זה בטח מסובךך.. ה' יאיר דרכך, אשרייך על אורך הדרך. 

אצלנו במשך כחודש וחצי היה מאד מאד בינוני.

מצד אחד לא היה רגש והקשר לא התקדם לשום מקום,

ומצד שני היה נחמד ביחד ולשנינו לא הייתה סיבה מספיק טובה להפסיק את הקשר.

אם בנקודת הזמן הזאת היית שואלת אותי או את אשתי מה הסיכוי שנתחתן,

מכיוון ששנינו כבר היינו למודי ניסיון של עשרות קשרים במעל עשור של חיפושים,

התשובה הייתה כנראה פחות מ-10%.

בכ"ז, החלטנו לנסות ללכת לסדנה זוגית.

הסדנה הייתה עמוסה מאד רגשית,

אבל היא עזרה לנו מאד לכוון את הקשר למקומות הנכונים.

שבועיים וחצי אח"כ התארסנו.

זו סדנה מובנית שלה (של בערך 6 שעות),

שמיועדת לזוגות שהקשר שלהם תקוע (ולרוב הם בעצמם לא תמיד מבינים למה).

יש שלושה שלבים:

בשלב הראשון - היכרות ובניית ציפיות.

בשלב השני - איתור החסמים הכרה שלהם ודרכי התמודדות

בשלב השלישי - משימות לעתיד וסיכום

תוך כדי הסדנה היא מנסה להבין היכן הזוג נמצא, ומתאימה להם את התכנים.

היא נותנת קרקע לפתוח נושאים ורובד של שיח שלהרבה זוגות קשה לפתוח במהלך הדייטים.

לרוב, אחרי הסדנה, יהיה הרבה יותר ברור לאן הקשר הולך.

הייתי אצלה פעמיים,

עם הראשונה שהייתי הבנו שבסוף זה לא,

ועם השנייה יצאנו עם תחושה שאנחנו עולים על הדרך לכיוון חתונה.

וליבי איתך,

מקווה שהצעד היה בכיוון הנכון

מחשבותיי למטה

ספרות:

הכתיבה מרגישה מאוד טבעית. יש זרימה טובה באווירה, בדיאלוג, התיאורים מרגישים "חיים" וקל לדמיין אותם. השפה נעה בין פשטות לספרותיות בהרמוניה נעימה. אני לא ממש טוב במחמאות כך שבעברית פשוטה זה אומר שיצא לך ממש מוצלח חחח

מהות:

disclaimer קצר, התגובה הטבעית שלי לרומנטיקה לרוב היא משהו כמו "מה העבודה הזאת לכם" (לכם ולא לו, לכן כנראה ייקח לי עוד זמן להיגאל)...

על פניו מדובר כאן בבחור מופנם עם נטייה לסגירוּת רגשית. הדיבור הפתוח שלו על צניעות, נושא "מביך" ו"לא נעים" - כלומר טעון רגשית - מעיד על ניתוק מסוים. ההתעקשות עוד לפני החתונה שזה לא פשוט להחזיק ידיים, היא מפגן אקראי של הצבת חומה. "דעי לך שאני סאחי ובשליטה".

בהמשך אנחנו רואים את הסלידה שלו מרעש וצלצולים, אולי גם מגילויי חיבה מוגזמים המסומלים על־ידי שבע ברכות. זה סתם, ולא צריך את זה; זה מעיק עליי. מבחינה ספרותית, יש כאן הקבלה לכך שהוא לא ראה ערך בהחזקת ידיים, אם כי מבחינה פסיכולוגית, אפשר להיות גם מופנם וגם רומנטי.

אז הבחורה היקרה שלנו כבר סדקה את חומת החזקת הידיים, אם בהתעקשות מצדה, אם בעצם נוכחותה. הקיום שלה הוא תזכורת לכך שחיבה מופגנת היא חובה. היא יוצרת זכרונות חיוביים שיעזרו בהמשך הדרך. הרעש הלבבי של שבע הברכות הוא מטען חיובי שצריכים לשמור עליו לימים קשים שיבואו, אולי בהכרח. צריכים ליצור בהווה את העבר העתידי. זאת גישה מעניינת, הייתי אומר קצת פסימית, כי יש בה מימד של חשש. היא מתעקשת להיאחז במשהו, למצות כל זכרון חתונה "קדוש", הגם שמבחינתו, הוא רואה בכך סתם עוד מטלה מעיקה. אותו מעניין יותר הכאן והעכשיו: להחזיק ידיים, ליהנות. אין מחשבה על אפשרות של עתיד אפל.

את שורת הסיום "בכל מאודך" אני מבין כהתמסרות אולטימטיבית ל"עולם האישה". היא קבעה (אולי רק בכוח המשיכה) שמחזיקים ידיים, היא הזוכרת את מה שאני שכחתי, היא זו שאמורה הייתה ללמוד בישיבה. בעצם היא זו שמבינה את החיים. יש לכך עוד ביטויים, כמו האנחה הקלילה, שהיא סמל לכניעה. זאת כניעה שבאה מתוך הערצה לעולם שהיא מביאה (כמו השמיכה המשובצת שהוא זוכר, שמסמלת פגישה טבעית עם קצת קירבה רגשית.)

מוטיב נוסף הוא ההתנצלות: לעשות משהו שהוא קצת לא בסדר. להחזיק ידיים, להחביא את זה, גם עצם הכתיבה הרומנטית. כמו אהבה אסורה בגבולות המותר. בעצם ה"סאחי" המופנם שלנו רוצה מאוד לצאת מגבולות. המשיכה העזה הוציאה אותו מהגבול הראשון של אי־החזקת ידיים, אולי גם רצתה להוציא אותו מהגבול המסורתי של "שבע ברכות" שהוא אינו מבין, הגם שנבחן ברבנות, לטובת אולי יותר זמן איכות עם אשתו? גם אם רק במחשבה. ובסוף הוא יוצא מגבול נוסף, שהוא ההסתכלות שלו על הדברים, לטובת "עולם האישה" וההסתכלות שלה, אליהם הוא מתמסר. אז אמנם, הוא לא יוצא מהגבולות מתוך יוזמה פרטית, אבל הוא מניח להם להיות שבירים. אני לא חושב שהזיכרון ה"קדוש" יועיל לו בהמשך, אבל הוא כן מועיל לו במונחים של כאן ועכשיו, כי הוא מרגיש מוגן ובטוח יותר כשהוא מתמסר לאשתו.

דעתי:

התמסרות היא דבר חיובי. יש הרבה גבולות וחסמים (בגבול ההלכה) שצריך לשבור בתקופת המפגשים וגם אחרי החתונה. ככה אפשר ליצור עולם חדש וצבעוני יותר, אולי גם מוגן יותר על־ידי שלל הצבעים.

ניתחת את זה. כאילו, הוצאת לגמרי את הקרביים החוצה. זה בסדר מצידי, נהנתי. רק מזכיר - זה אמור להיות משל לרעיון ותוכן עמוק יותר בעבודת ה'. בע"ה בהמשך, כשידרש, אכתוב את הנמשל.

שכויעך

רק לגבי הנגיעה המוזכרת כמה וכמה פעמים לאורך הסיפור-

חושבת שכדאי להוריד קצת מהכמות 

(רומנטיקה כמו תבלין- בצורה עדינה בהחלט עושה את העבודה ...)

מעיר לעצמי לתקן אח"כ.

אם רוצים את הקשר או רק מתלבטים לגבי הקשר.

כשרוצים-רוצים שזה יהיה מתקדם

כשפחות רוצים,עדיין..- פחות..

אבל בגדול זה תחילת הסוף של תחילת קשר

בטח לא שלב של החלטה סופית

ואיזה עולם את מגיעה
 

לפעמים בחורה (וזה יכול להיות גם הפוך) מרגישה שהבחור כבר בשלב ההחלטה וזה לא נכון. אני לא יודע מה מקור התחושות אצלך. אם אלה אמירות מפורשות שהוא כבר בשלב ההחלטה, זה משהו אחד. אם זה רק כי הוא זורם מידי, מדבר על דברים מתקדמים מידי, וכו', זה ממש לא אומר שהוא בשלב ההחלטה.

זה יכול להיות ממקום מאוד זורם נוח.
 

זה עדיין מלחיץ אותך ולא נעים לך, אז יש צורך לתקשר את זה.

בהצלחה!

מבאס, אני מבינה אותך ממש, הייתי במקום הזה גם.

שאת במקום מסויים והוא בכלל כבר במקום אחר לגמרי ואת לא מבינה איך הוא לא רואה את זה שאת בכלל עדיין לא שם.

ייתכן שאם תגידי לו בצורה ממש מפורשת, בלי רמיזות את זה שאת בכלל עוד לא חושבת על חתונה ואת במקום של עדיין לבחון את זה זה יגרום לו לשחרר ואולי גם לך להיפתח ולראות את הפוטנציאל של הקשר. תנסי אולי גם לחשוב למה את לא מצליחה לרצות את הקשר, אולי הוא באמת לא מתאים לך ואז כדאי להוריד כמה שיותר מהר שלא יהיה לו עוגמת נפש.

בהצלחה ממש!

ניסית ליזום איתו שיחה על זה?

אני פעם הבאתי לדייט עם בעלי קטע לימוד של הרב קוק ואז פיתחנו שיחה על זה... זה היה על הקטע של הערך שבדרך, שלא להתקדם מהר מדי לתוצאה... 

אולי אפשר לומר שאת צריכה להתקדם בקצב שלך.. לאו דווקא דייט רביעי.

אני באמת לא צוחקת

אני צריכה אותו להחלטות הסופיות 

את יכולה כבר מעכשיו להחליט בצורה שרירותית XD

חודש וחצי סבלתי מהנזק

אגב ככה יש לי את מי להאשים

זה כיף להטיל על מישהו את זה חח

אני כבר לא יכול עם התגובותשך🤣

אני יביא לו 3 אופציות מתוך מיליון

והוא יבחר

@חסדי הים מסתבר שהיא יודעת אותו בע"פ :0

בעיקר במפגשים עם ג'וקים

מפה לשם אמרו לי זה פרפר לילה

סתם נבהלתי

אבל גם לשאר הג'וקים אפשר לקרוא פרפר לילה ולא להיבהל מהם

יותר מפחיד

זה להיות -שלם- עם ההחלטות שלך.
אבל יש קאטצ׳ (מה המילה העברית לקאטצ׳ ? ברח לי )

ניקח דוגמא.
נניח, יש רווק שממש ממש לא בא לו ללכת לארוחה משפחתית כי הוא לבד . 

אז זה ממש קל ״להשאב״ לזה ולהשען לאחור ולעשות לעצמך חיים קלים 
ולומר ״אוקי, אני נשאר בבית, אני אראה סרט טוב או אקפוץ לחבר שגם נשאר בבית או ששנינו נלך לעשות על האש אצל חבר שלישי וכו׳.״

הדרך הטובה -יותר- (אין דרך מושלמת כמובן כי החיים מורכבים)
היא ללכת לאירוע משפחתי -כזה- ורק כשחוזרים הביתה לשאול את עצנך שאלה כנה :
האם בדיעבד, ההחלטה ללכת, למרות שממש ממש לא רציתי, היתה החלטה טובה ? אני מרגיש -טוב- שהלכתי כי ..א׳. ב׳. ג׳ (יכול להיות כל סיבה, גם ״כי ההורים שלי והמשפחה שמחו -באמת- שהצטרפתי).
אם -ההרגשה- -אחרי האירוע- היא ״טוב שהלכתי״, אז זה מה שאמור לתת גם את המוטביציה לאירועים משפחתיים נוספים.

אבל, זה גם עובד הפוך (הכל כמובן לדעתי בלבד),
אם הלכת לאירוע וחזרת משם, יותר מרוקן,

אז בשבילך, ובשבילך הסביבה שלך, עדיף שלא ירוקנו אותך שוב (אם זה מה שאתה חושב שיקרה)
 כדי שיהיה לך מספיק אנרגיות -חיוביות-
עם הסביבה שלך, בשגרה.

מקווה שאני ברור כאן.
אם לא, תשכחו מכל מה שרשמתי ותעשו מה שבא לכם.

פיזית ונפשית אני במצב לא וואו בזמן האחרון

אבל אם לעשות מאמץ אני יכול להחליט ברגע נתון פשוט "להתמסר לרגע" ולזרום עם תחושות חיוביות כמו אוכל טעים / ניגוני חג

קצת שטחי, ולא ממש "שמחה כוללת" או משהו פנימי ומיוחד אבל זה בינתיים מה שיש.

ה' ישמור לא רגיל למחירים של ZARA

כנראה שחלק מהאנשים ימליצו וחלק לא. למה לא לנסות?

אני רק רוצה להבין מה הסגנון של האירוע אם מגיעים לשם רק רווקים ורווקות מבוגרים יחסית או גם צעירים יותר. השאלה שלי היא יותר בעצם מי מגיע לשם בדרך כלל... 

בפרסומים משתי השנים האחרונות:

פרויקט 252 - לומדים זוגיות מוצאים בקלות

פרויקט 252 - לומדים זוגיות מוצאים בקלות

לפי מה שכתוב שם, בשנה שעברה היו 1000 איש (שמזה משתמע, לדעתי, מגוון עצום - שזה יכול להיות יתרון, בגלל המגוון, אבל גם חיסרון - פחות דיוק למה שאתה מחפש). 

זה כולל שמירת נגיעה,

אז בוא נשפוט לכך זכות, שזה בגדול אותו דבר כמו ״מחפשת קשר שיוביל לחתונה״,

פשוט בלי כל הלחץ ההתחלתי של תוך מספר חודשים סוגרים לכאן או לכאן. זה יכול להיות במסגרת של שנתיים (לדוגמא).

אני לא מכיר בן אדם נורמלי, בכל מגזר, שמחפש קשר -רציני- (ומתכוון לזה)
והוא לא לוקח בחשבון שזה יוביל לחתונה. זה טבע האדם בקשר רציני, שאם טוב לך -באמת- אז הרצון שלך לעבור לשלב הבא - משפחה.

אם היו עושים מחקר עם 2000 זוגות.
1000 זוגות - חילונית ודתי.
1000 זוגות - דתיה וחילוני

 

אז אחרי 20 שנה,  בודקים אם היה שינוי  באורח החיים? אם בכלל.
הרי בעיקרון אחד מבני הזוג היה משפיע על השני. טבע האדם.
אז מסקרן איפה אחוז ההשפעה היה גדול יותר ולאיזה צד.

כלומר אם היה נתון בולט מאוד וברור מאוד על השפעה.

מהפוזיציה שלי, כחילוני-מסורתי, הייתי מעדיף שתוצאות המחקר יראו שאף אחד לא השפיע על השני. (אני לא מדבר -לכבד- אלא אל ממש לשנות תפיסת עולם)
אבל קשה לי להאמין שזה מה שהיה קורה בפועל.

שלאורך זמן לרוב הבעל יהיה איך שהאישה,

לפחות זה מה שאני רואה..

כשהאישה לייטית גם הבעל הדוס מצטרף אליה.

שמתי לב שזה נכון גם בהשקפה

כשאישה חרדית מתחתנת עםדתל ,איש מתחרד בסופו של דבר.

יש גם מקרים אחרים והם מיעוט להערכתי.

אבל קשה להבין את זה רעיונית איך זה הגיוני....בראש שלי זה אמור להיות הפוך (כיוון שבדר"כ נראה לי שהגבר הוא עם השקפת עולם יותר מוצקה).

למה שבהכרח לגבר יהיה השקפת עולם מוצקה יותר?

ככה נראה לי מציאותית. אולי לא ניסחתי את זה טוב (היה לי קשה לבטא כאן את מה שאני חושב, חשבתי כמה זמן על ניסוח הולם). אולי אגיד את זה ככה: האשה יותר באה עם עולם רגשי מפותח, והגבר בא עם עולם ערכים, תפיסת רוחנית מפותחת (בדר"כ זה ככה. לפעמים זה מתהפך). ככה נראה לי, אמרתי את דעתי הענייה כאן.

בעומק בכבוד וברצון להעניק ושתהיה קבלה לאותה הענקה

כמעט לכל דבר יש כמה צדדים

באופן מודע ופחות מודע האישה תקבל מהאיש מה שמעניין אותה ותסנן מה שפחות וזה כנראה משפיע באופן מודע ופחות מודע על הצד השני

לפעמים משעשע אותי מה אנשים כותבים בכרטיס.

דברים כמו: 

מחפש מישהי לשתות איתה כוס קפה כל בוקר.

מחפש מישהי שתהיה החברה הכי טובה שלי.

איך מתוך זה אני אמורה להבין איזה סוג אדם הוא מחפש?

 מבחינתי, כל אדם שאני יוצא איתו נפגש איתי כי הוא חושב שיש כאן פוטנציאל חתונה.

אז מי שנזקק לכתוב על עצמו בכרטיס שהוא מחפש קשר רציני, מה זה אומר עליו ועל הקשרים הקודמים שהיו לו? למה הוא מבקש להדגיש דווקא את זה? או אולי זה אומר משהו על החברה שהוא חי בה, על זה שיש לו קשרים אחרים בחיים?

אבל הדגשתי שזו החוויה שלי - ואני חושבת שצריך לחשוב על זה - 

האם המשוואות שכתבת נכונות אצל *כל* הדתיים ו*כל* החילונים? ואפילו *רוב* הדתיים ו*רוב* החילונים?

לדעתי לא.

חלק מעצמי.

שהדברים הפחות טובים הם לא עצמיים לנו.

אבל כדי להיאחז בנו הם גורמים לנו לחשוב שהם כן..

ברור שהרע הוא לא מהותי לנו. אבל הדברים שהם בתוצאה מופיעים כרע, יש להם שורש רוחני טוב. ולפעמים אדם לא מצליח להופיע את השורש הרוחני הזה בצורה טובה, והשורש הזה תמיד מופיע אצלו בצורה מקולקלת. במצב כזה שבו הוא לא מצליח להופיע את הדברים בצורה מתוקנת, ההדרכה היא לפעמים לכרות זמנית את הכוחות האלו, להתנתק מהם, להשתחרר מהם. אפילו שיש שם כוחות טובים שיכולים להועיל מאוד בעבודת ה'. וכשמתחזקים, ונמצאים במקום גבוה יותר, אז שבים אל הכוחות האלו (בבחינת תשובה גופנית) ומופיעים אותם בצורה טובה (זה מבוסס על פסקה של הרב זצ"ל בעין אי"ה ברכות א', כ"ד, מומלץ לעיין שם: עין איה על ברכות א כד – ויקיטקסט ).

נראה לי שבאופן אישי כיוון שמאוד היה לי קשה לעזוב כוחות מסויימים שהיו לי, זה גרם ליצר להמשיך להחזיק במושכות, ולא יכלתי לפרוח ולשקוע באמת באוהלה של תורה. ולפעמים ההקרבה הזאת הזמנית על אותם כוחות, לעשות שינוי שהוא קצת קיצוני, של עזיבת כל מיני דברים, זה נראה לי מה שיעזור לי להתרומם, ובסופו של דבר לחזור בסיבוב ולהעלות את הכוחות האלו בבוא העת. כמו בעל תשובה, שהרבה פעמים הדרך היחידה שלו להצליח בקדושה זה להתנתק מהעבר שלו, ורק אחרי שהוא יכול להתמודד עם העבר ולהעלות ולצרף אותו אל הקדושה, אז הוא יכול להתחבר בחזרה לכוחות שהיו לו. נראה לי זה הזמן המושלם לקבל החלטה כזו, בביעור חמץ. אז תודה לפותחת השרשור ששאלה את השאלה המדהימה הזאת. באמת תודה רבה.

נ.ב. אני מאוד קוקניק בנשמתי, ולכן היה לי ממש קשה לוותר על אותם כוחות, כי אני יודע את הגדולה שלהם ואת העוצמות שלהם וכו'. אבל במצבים כאלו אין מה לעשות. צריך לוותר זמנית ולהתנתק מהם, ולשוב אליהם בבוא העת בחזרה. אצלי התהליך הוא לא כמו של בעל תשובה, ברוב הדברים אני עדיין אחיה בצורה אידיאלית וטובה. אבל בדברים מסויימים (חלק ממני), אצטרך להתנתק.

נשמע שהתחושה לא פשוטה..

יש כלל כזה - לקראת נישואין וזוגיות

שמכר את החמץ שיש לו בראש באתר של חב"ד. והוא הוסיף שזה על מנת שלא להחזיר.

העלית פה נקודות טובות למחשבה.

(כבר שנים שלא הייתי בביעור חמץ, יותר הבנים אצלינו הולכים לעשות את זה, אז אפילו לא חשבתי על הכיוון הזה.)

וגם לא הספקתי לפתוח לפני החג שרשור על מצוות השמחה בחג.. בעז"ה בקרוב..

ולהתלונן שאת רואה רק את עצמך

מערכת יחסים זה לא מאבק כוחות ושיחות טעונות אלא לבדוק התאמה בנחמד ובסבבה ואם לא נחמד וסבבה אז לא תודה

אז איך תתחתנו ? שכל אחד גר בבית אחר? רק זוגות גרושים לא חיים באותו בית

לגבי החסימה ..את בחורה את בהחלט לא צריכה גבר שלא רוצה אותך ..יבוא אחד אחר 

שגיסתי סיפרה על מישהי מהעבודה שלה לא דתיה שהתעניינה לפני שגיסתי התחתנה - אז מתי אתם עוברים לגור ביחד? כאילו היא ידעה שדתיים לא גרים ביחד לפני החתונה אבל לא היה לה נהיר שמיד אחרי החתונה כן ^^` כה מוזר

(כן, זה נשמע יותר הגיוני מהניסוח שלי שאולי היא חשבה שעוברים לגור יחד עוד קודם, אבל בסיפור המקורי היה ברור שלא זה היה המצב. אני לא זוכרת את הניסוח)

סכנה גדולה.

מסיפורים ששמעתי

לא כדאי להתעסק עם ייחוד.

להפגש במקומות עם אנשים.

ולהשאיר דלת פתוחה לרחוב.

שלא יחזור לבלבל אותך אם פתאום ישנה את דעתו ,אם יש אפשרות כזאת  חח

תודי לה' שהוא חסם אותך, זאת ברכה גדולה בשבילך.

תשנני ותשכנעי את עצמך טוב טוב למה הקשר הזה לא טוב לך כמו שאת מבינה לבד וממילא הגעגוע יפחת עם הזמן בע"ה,צריך לעבוד על השכל שישפיע על הרגש.

רק נשארתי עם ההבנה שגם מי שמציג את עצמו בהשקפת עולם זהה, ונראה איכותי, זה לפעמים רק אחיזת עיניים. ורק תפילות להשם!!

אינטואיציות טובות להתמודד עם זה

זה מפחיד, נכון

יש מנהיג לבירה, אם לאדם יש נסיון מסויים אז הקב"ה לא סתם מנסה אותו בו. הוא נותן לו את הכלים לצלוח את אותו ניסיון.

ובכלל יחסים בינאישיים, והחלטות לגביהם, נעשים הרבה על ידי אינטואיציות

עשית פה כל מיני השלמות בשביל להגיע למסקנה שרצית

רוב ההחלטה לבחירה בן/בת זוג היא מבוססת על אינטואיציה.

על פי האינטואיציה האישית אנחנו מחליטים עם מי ליצור קשר ועד כמה ליצור איתו קשר.

לא הבנת מה הסתבכת.

היא אמרה שהיא מפחדת אמרתי לה שתסמוך על האינטואיציות שלה, שהן עיקר מה שיוביל להחלטה בסופו של דבר.

בס"ד

בסוף, כמו בכל דבר בחיים, זה פשוט לקפוץ למים.

זה מפחיד מאוד, זה גם לא תמיד מצליח ואז זה באמת מבאס, אבל יש לזה כל כך הרבה יתרונות ששווה לתת לפחד מקום טיפה פחות גדול ולעשות את זה בכל זאת. 

פחד זה דבר בריא, הוא שומר עלינו מלעשות שטויות, אבל הוא חייב לקבל פרופורציות כדי לא לעצור אותנו. במקרה של פחד כזה העצה הכי טובה היא פשוט לדמיין את התרחיש הכי גרוע שיכול להיות לדעתך ואז לראות למה הוא לא כזה גרוע. לדוגמה: נניח וגירושין הם התרחיש הכי גרוע בהקשר הזה - אני יכולה להבטיח לך שגם אחרי גירושין החיים ממשיכים והשמיים לא נופלים

זה לא תרחיש שאנחנו רוצים להגיע אליו, זה לא אומר שזה לא מפחיד או קשה, אבל זה כן אומר שאפשר להתמודד גם עם זה. אני כאן כדי להגיד לך שזה שווה את הסיכון ולא הייתי עושה שום דבר אחרת.

לפעמים אני חושבת שאנחנו צריכים קצת להוריד מהעניין הזה את הלחץ ואת הציפיות ופשוט להיות שם. הבחירה עם מי להתחתן היא חשובה וגדולה, אבל לפעמים אנחנו עושים לה חשיבת יתר שהיא אינה נכונה (ובזהירות אגיד שאולי במגזר שלנו זה אפילו נכון פי כמה). אולי אפשר גם לשחרר, למצוא את המקום שמאפשר ליהנות מזה ו"פשוט" לחפש חבר טוב לחיים.

ב"הצלחה רבה, בע"ה שנשמע ממך בשורות טובות בזמן המדויק לך

פודקסט אדיר של פנינה פרייליך, מאמנת לחתונה.

בדיוק סיימתי לקרוא את "פסח על שום מה" של הרב זקס ז"ל ומצאתי כמה דברים בדיוק שקשורים בדיוק לנושא

לראשונה נפערה תהום בין עבר לעתיד, בין מצרים לארץ במובטחת. המסע במרחב, דרך המדבר, סימל עתה מסע דרך הזמן, שיעדו הוא משהו חדש, חסר תקדים, מחר שאינו דומה כהוא זה לאתמול. בהקשר זה אנו מתחילים להבין את תלונותיהם הבלתי־פוסקות של בני־ישראל ואת הרצון שהם מבטאים פעם אחר פעם לשוב למצרים. [...] כשבני־ישראל חוו זאת לראשונה, היה זה אכן פחד גדול - הפחד לאבד על דבר בטוח, צפוי, בלתי־משתנה, ובמקומו לקבל רק אי־ודאות ויעד הנמצא תמיד מעבר לאופק. עתיד פתוח – שהוא במהותו שלילה של הזמן המחזורי – עלול להטיל אימה. רק הבטחת א־לוהים, והאמון שנתנו בני־ישראל באותה הבטחה, הפכו אותו למשהו נסבל. ראוי לציין שדווקא מושג זה של הזמן הוא שהופך את המילה העברית "אמונה" ליחידה במינה בשיח הדתי של המין האנושי. מילה זו אינה מבטאת ודאות, אלא אדרבה – את האומץ לחיות באי־ודאות, בידיעה שהעתיד אינו צפוי כלל וכלל, אבל אפשר להתייצב לעומתו ללא חת מפני שאיננו לבד. א־לוהים ודברו נמצאים איתנו.

בקיצור נמרץ, אפשר לשאול שאלות עוד יותר נוקבות: מה זאת בכלל המצווה הזאת להתחתן? להכניס מישהו זר לחלוטין לחיים שלי? להכניס את כל השגעונות שלו? את המשפחה שלו? את הריבים והבעיות הפוטנציאליים? מה אם בהתחלה הכל יהיה יפה, כמו שאכן רוב מערכות היחסים עובדות יפה בהתחלה, אבל בהמשך הכל יתחרבש, כמו שסטטיסטית יש סבירות לא מבוטלת כזאת?

וגם: איך אני אמור לדעת במי לבחור? וכי אני רואה ללב בני־אדם? הלא, גם אם אשתדל לבחור בחירה נבונה, הרי שאני מוגבל על־ידי השכל הצעיר שלי, וחוסר הידיעה והניסיון שלי, ומהבחינה הזאת, אני עלול להתחרט, כמו שאני מתחרט על הרבה שטויות שעשיתי בעבר?

וגם: אם אעשה את כל הבחירות הנכונות, מי אמר שהכל יהיה טוב? וכי אין צרות גם לזוגות מושלמים? בעיות בחינוך? טרגדיות כאלה ואחרות ל"ע?

אני חושב שאלה הן שאלות המציאות שאי־אפשר להתעלם ממנה. טוב, אפשר, יש גם הרבה שמתעלמים, וחיים באופטימיות נאיבית, עד שהם מוצאים את עצמם מול שוקת שבורה. אני מתאר לעצמי שעמרם אבי משה (שמייצג את השכל והניסיון הותיק) היה עונה לשאלות האלה "טוב, כנראה באמת עדיף להתקפל". אם כל הבן הילוד סופו למות, הרי 50% כישלון. ולא ניתן לדרוש מהאדם להיכנס למסע כזה על סמך הידיעה ש‏־50% שזה ייכשל.

התשובה האמונית לא תהיה בנויה על ודאות מוחלטת, או התעלמות מהבעיות שטומון בחובו הבלתי־נודע. היא כן תגיד שאנחנו לא נתונים בידי גורל עיוור ושאם יש 50% כישלון יש גם 50% הצלחה ששווה את כל זה, ולא רק זה, אלא גם שאנחנו כלל וכלל לא מחוייבים לסטטיסטיקה, אלא הכל תלוי במעשינו (בעיקר הרוחניים).

לכן: מומלץ לעשות השתדלות בסיסית להבין מה מתאים לך ומה לא, להקשיב לאינטואיציות, להקשיב להדרכת התורה, אבל מעבר לזה, לא מצופה ממך להיות נביאה, ולחזות עתיד ורוד 100%. אלא כמו שאמרו להיכנס למים ולהתחיל לשחות. לאו דווקא מתוך זה ש"יהיה אחלה", אלא מתוך הידיעה שאת יכולה לשחות.

איזה הזוי זה. אנחנו צריכים לעשות הכי טוב והכי נכון ומדויק משהו שבחיים לא עשינו! ויש לו ככ הרבה השפעה על החיים שלנו.

תמיד אמרו לי בבחירות בחיים "בסדר, את לא מתחתנת עם זה" ואז פתאום צריך לקבל החלטה עם מי להתחתן ואי אפשר כבר להגיד את המשפט הזה...

מה שעזר לי, זה ההבנה שזה לא שיש איזה אדם אחד שהוא היחיד שמדויק ונכון לי והוא הזיווג שלי משמיים, ושאני צריכה איכשהוא למצוא אותו וגם בנוסף לדעת שזה הוא.

יש מין מחשבה כזאת, כנראה גם בעקבות התרבות המקובלת היום בספרים ובסרטים, שיש אדם אחד בעולם שהוא החצי השני שלך.

עכשיו, זה כנראה נכון! הרי 40 יום קודם יצירת הוולד כבר היה ידוע מי יהיה הזוג של מי.

אלא, שכמו בסוגיית הבחירה החופשית - שהקדוש ברוך הוא יודע מה הולך לקרות, ובכל זאת הבחירה נמצאת בידיים שלנו. וזה לא סותר אחד את השני.

כך גם פה!

נכון. יש מישהו אחד שהוא בסופו של דבר החצי השני המדויק לי.

אבל, וזה אבל חשוב, האדם שזה הולך להיות לא תלוי במי יפול עליי מהשמיים, אלא תכלס עם מי אני אצליח לבנות קשר זוגי טוב וחיים משותפים.

כלומר, אני יוצרת (ביחד איתו) את הזוגיות שתהיה לנו. וזה תלוי בנו! אם הצלחנו ליצור יחד קשר טוב, אנחנו משקיעים בו ומוכנים לעשות מה שצריך כדי לקדם אותו עוד ועוד, אז הקשר לאט לאט בעזרת ה' יתפתח ואפשר להתחתן.

(כמובן שצריך לבדוק התאמה בסיסית, בנושא ערכים ושאיפות, סגנון וכדו' וכן שיש מציאת חן בין בני הזוג. אבל שאר הדברים - עובדים עליהם)

בקיצור, יש עבודה מקדימה של להבין מה חשוב לך ומה את מחפשת, אבל בסוף הבחירה עם מי להתחתן תלויה בעיקר עם מי תצליחי ליצור קשר זוגי טוב.

ובנוסף להכל - זאת הזדמנות להתחזק בביטחון בבורא עולם שהכל ממנו והוא ישלח לך את הכי טוב!

אנחנו עושים את ההשתדלות שלנו, מנסים לעשות הכי טוב בכלים שיש לנו וכל השאר זה עליו ;)

*מקווה שהובנתי ולא יצא מבולגן מידי.

בהצלחה גדולה!

נ.ב.

לגבי איך עושים, ומה צריך - יש היום הרבה מקומות ללמוד. 252, פודקאסטים וקורסים ושיעורים שונים. (יש גם הרבה מאמנות חתונה)

מה שכתבת בסוף חשוב מאוד, אבל חשוב גם ללמד זכות על מי שלא עושה את זה, שעצם המוכנות של האדם לקבל מי שרוצה, אע"פ שבפועל זה לא קורה מסיבות כאלו ואחרות, זה מה שנדרש, ולכן זה לא שקר. אם אכן יבוא עני, יקבלו אותו. בעניין הזה צריך לעשות עבודה ולהיות באמת מוכן לקבל עני אם ייכנס ולהכניס אותו, ולא רק להצהיר כלפי חוץ, אך בזמן אמת לתרץ תירוצים ולא לקיים את מה שאמרת. פסח כשר (לפסח) ושמח!

|מגלה זרוע עוף בכיס|

אוקי עכשיו השאלה רק מי המיועדת

ואני עוד ביקשתי מאח שלי במפורש לפני החג שישים לי בכיס ושמתי במיוחד בגד עם כיסים חחחחח

כמו תמיד כיף לקרוא אותך,

ושתזכה בקרוב ובטוב עם הדמות הכי מתאימה!

אמן ואמן! וכן למר!

איזה רעיון ביהדות מסתתר פה אשמח ממש לשמוע..

באתי להסביר את המילים "מנוחת אהבה", הכינוי שחז"ל מלמדים אותנו 'מפי הקב"ה' ליום השבת. 

הבעל זה הקב"ה, הוא מתגעגע לדבר שהיה בעבר, לשלום בית כזה שהאישה, היא כנסת ישראל, ביום השבת היתה יושבת ושוקדת על הספרים שלה, תושב"כ ותושב"ע (בעיקר), כאשר הקב"ה יושב עם ספריו הגדולים, ספרי העולם. הלימוד הוא הדבר שהבעל נהנה לראות באישה, אבל האישה באמת נהינת מהשירה - מהתפילה, שבה באמת היא מרגישה חיבור אל בעלה.

כמובן, יש כאן "רומנטיקה" יתירה וכמה נגיעות מהאישיות שלי (לתוך דמותו של הבעל).

אגב, את הגעגוע אפשר לתפוס כגעגוע לדבר שעוד לא בהכרח קרה עדיין. זו היתה המחשבה הראשונה שלי שכתבתי את זה.

עקרונית, הקטע של הבחורים ההולכים ובאים, זה יותר נלקח מההוואי הישיבתי, אבל אפשר לראות את זה כימים עתידיים, ובעיני - כאומות העולם שעתידים ג"כ לחסות בצל הא-ל ותורתו, אולם הם לעולם לא יהיו במדרגת אשתו של האיש, אלא רק כתלמידים.

@אילת השחר לא זוכר אם העמקתי לפנייך את הנמשל הזה.

יפה ומרגש ממש, עכשיו זה משלים לי את מה שאז לא הבנתי עד הסוף.

תודה על התיוג ושזכרת.

זה נכון, אתה תיפגע עוד.

אבל מה עדיף? לא לנסות לא להיפגע, וגם לאבד תסיכוי? 

להבדיל גם ביחס לעבודת השם שלנו או אפילו ולחיפוש עבודה . מנסים נופלים נכשלים אבל לא מתייאשים. ממשיכים !

רק להבהרה - אני חושב שזה המצב המצוי יותר.

במילים אחרות, 70% מהגברים באירועים כאלה, זה אחוזי ההצלחה שלהם. אם לא 90%.

אתה לא גבר דחוי, אתה פשוט גבר.

ועכשיו, גבר, תשים לב - היה לך אומץ לפנות ל-6(!) בנות. ליצור קשר איתן. להתחיל איתן. הן התעלמו מסיבות שלהן - אחת בכלל פעם ראשונה שהיא באירועים כאלה ולא יודעת להתמודד עם הסיטואציה, אחרת רוצה מישהו בדיוק בסגנון מסוים... אבל לך היה האומץ. ולא נשברת, ולא נפלת, והמשכת. ועם אחת גם הספקת לדבר. זה המון (באמת. כמי שהשתתף ביותר מאירוע אחד כזה).

בקיצור, גבר, אתה בכלל מלך.

בהצלחה!

ואחרי הדברים והאמת האלה, חשוב לומר - יש היום המון כלים, בחינם ובתשלום, המון יועצים ויועצות. חלקם יזיקו לך, חלקם לא יועילו לך. אבל אם זה באמת חשוב לך, יכול להיות שתמצא את אותו מאמן/יועץ/כלי/טריק שיקדם אותך. לא לחופה, רק 20% קדימה. ועוד משהו שיתן לך עוד 20% קדימה. ותמשיך ככה. עד שתגיע. זאת השקעה מטורפת, נפשית וכספית. אבל יש לה תמורה, ואם זה שווה את ההשקעה, זה שווה.

תשים לב איפה אתה פונה אליה

באיזו סיטואציה ..

אם היא הלכה רגע לשתות - מתאים ..

אם תפסת אותה רגע לבד מתאים .

אני לא עונה לגבר מול קבוצה של חברות שלי

אני מתביישת וזה נראלי לא שייך שכולם ישמעו את השיחה..

אז לפני שמגדירים מישהי כסנובית או לא בסדר

צריך לראות איפה פונים אליה ואם בעדינות

לא פונה לבחורה שהיא עם חברות.

תמיד פונה אליה שהיא בזמן שנוח לה.

ותמיד שאול אותה אם אפשר לדבר איתה

אבל כנראה שאנשים מנומסים מדי לא עושה רושם על הבנות. נראה שגברים הלא נחמדים ולא מנומסים הבנות יותר נמשכות אליהן. ואני אומר את זה ממה שראיתי במו עיני אצל מישהי שאני מכיר. הגבר התייחס אליה בצורה לא יפה בכלל ועדיין היא להיות בקשר איתו. 

אתה לא צריך להיות מקובל בקרב בנות, אתה צריך להיות מקובל בקרב אחת בלבד.

ובעזרת ה' תמצא אותה. 

סחטיין עליך.

לי לא היה אומץ לפנות לאף אחת.

תראה כמה ה' יתברך אוהב אותך, נתן לך אומץ וכישורים חברתיים כאלה מעולים שאתה אחרי הדחייה הראשונה ממשיך לנסות.

איזה מזל שאנחנו צריכים רק אחת שהיא מאוד מדוייקת לנו, שכשנפנה אליה היא לא תראה את החסרונות או למה לא, כי בעיניה לא יהיו חסרונות בכלל! יכולות להיות אלף שידחו, בסוף צריך רק אחת שלא תדחה...

ה' הוא טוב, והוא רוצה להיטיב לנו! אם דחו עכשיו צריך להגיד תודה ולרקוד. זה ממש לא אומר שאתה לא מספיק טוב! פשוט ה' יתברך רוצה להציל אותך מקשר לא טוב ולא רלוונטי.

אל תוותר, בסוף תמצא אותה!

שמעתי מכמה אנשים שיש שם תמיד 3-4 בנות שנראות מעל הממוצע שמושכות באופן גורף את כל הגברים.

ויש שם 2-3 גברים גבוהים עם קול יפה ומראה מושקע שמושכים באופן גורף את כל הבחורות.

אז פשוט תמצא דרך טובה להכיר מישהי.

שדכנים ואתרים לא עובד.

אני מנסה לקבל עזרה בנושא מאנשים שאני מכיר באירועים כאלה. אבל הם אומרים לי תעזה, תפנה, תתחיל. הם לא מבינים שזה לא עובד.

אני בן 30 ++ כבר הייתי בעשרות אירועים כאלה ואפילו פעם אחת לא יצאתי משם עם דייט או מספר של בחורה.

בסוף הרי אף אחת לא תלך להתחיל איתך

עכשיו לו היית בחורה, והיא יודעת שאמורים לפנות אליה

ובטוחה שיש באירועים האלה מלא הזויים שלא נעים לה להיות בסביבתם

אז היא פוסלת. ישר. מלא. כמעט כל גבר שהיא תראה היא תפסול.

הרי זה ברור שבנות באירועים כאלה אומרות יותר לא מאשר כן..

אני כן חושב שאם בנות היו מודעות לכמה תעצומות נפש היית צריך כדי לפנות אליהן, הן לפחות היו מסרבות בנימוס, מחייכות, אומרות ש "אני נורא מוחמאת שפנית אלי, תודה. אבל אני חושבת שפחות מתאים". תחשוב איזה הרגשה שונה תקבל לעומת התעלמות בוטה..

ואז בנות בהלם למה בנים לא מתחילים איתם.. כי אתן גורמות לגברים טראומה, כי הוא בא להתחיל עם בנות ותמיד החוויה הזאת היא אירוע לא כיף.

הן לרוב מתייחסות לגברים החתיכים, גבוהים, הכריזמטים ושכוחם בפיהם. 

לאלה שביישבנים ונראה ממוצע אין סיכוי עם בנות באירועים הכאלה.

היו הרבה פעמים שאמרתי לעצמי על בחורה מסוימת בשביל מה לפנות אליה בשביל לקבל עוד לא או התעלמות ?

לא יודעת מה קורה באירועים האלה

רושם ראשוני מורכב מהרבה דברים חוץ ממראה חיצוני, כמו המבט שיש לו בעיניים ומה יוצא לו מהפה. כל מה שהוא משדר בכללי.

אולי לא מגיעות לשם סגנון בנות יותר רציניות?

מאחורי המרכזית (הכניסה של האוטובוסים)

נראלי יש לו שם יחסית מגוון