פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 71)

אולי תהיה לכם שיחה על אתגרים בחיים / תכונות שאתם רוצים לשפר וכו' אז זה יוכל לעלות תוך כדי

אבל ממש לא משהו יוצא דופן שאתה צריך לראות כחובה להעלות אותו ו"להתוודות" עליו

כמובן, זו רק דעתי (אך אני תומכת בה)

אני לא שולל את דעתך,  רק מנסה להבין אותה.

בהווה או בעבר.

אני לא כותבת להלן רק חסרונות אלא דברים שעונים להגדרה לעיל.

דוגמאות:

מחלה, נכות, מחלה של בן משפחה שיש לה השפעה על חייך, התמכרות, אדם שהוא או משפחתו התגיירה, שאביו אינו יהודי, אדם שחזר בתשובה, הורים גרושים, פטירה של בן משפחה קרוב, אדם גרוש בעצמו, ילדים. רישום פלילי, הליכים משפטיים, מעצר, מאסר. תכנון לרילוקיישן, לרדת מהארץ, לשינוי במצב הדתי.

אלה דברים שצריך לדאוג שיעלו או לחילופין לדאוג לספר במפורש כעניין ש"חשוב שתדעי". לא כל דבר פה יהיה סיבה לבחינת הקשר מחדש אצל הצד השני, אבל כן אלה דברים שמצופה לדעת אותם על מי שעתיד להיות בן הזוג בסיכוי לא-רע.

מה שנוגע לאופי, לדעות, לאישיות, לעמדה הדתית וכו' - *צריך להיות כן ואמיתי בכל שיחה והתנהלות*, אבל אין צורך לדאוג שדברים יוצגו במפורש. הם מתבררים ועולים תוך כדי ההיכרות. כמובן, כדאי לשאוף להיכרות טובה ולא להחליט להתחתן אחרי מפגש אחד. כמה זמן באמת צריך יכול להשתנות בין קשרים שונים.

אתה חושש מזה. ואתה חושש מזה שזה ייצא עליה...

סתם כיוון שאולי כדאי לחשוב עליו (לא חייב כמובן, סתם מחשבה שעולה לי)...-

זה נושא מסוים ש'מדליק' אותך? על מי אתה יוצא? זה משהו שהוא עשה, אמר?

הגיוני שזה לא סתם באופן אקראי יוצא 3 פעמים בשנה... זו לא איזו מכסה..

גם אם זה נורמלי, אם אתה חושש מזה זה כן סימן שזה משהו לספר כמו כל דבר (דעתי..)- אבל לשלב כשמתפתח יותר אמון בקשר ואתה רוצה לפתח יותר אינטימיות, ואז אתה משתף חששות, קצת יותר על האישיות שלך, חלקים שאתה לא מספר לכל אחד. וגם את החשש הזה.

השאלה היא אם אתה מרגיש שהחסרונות שלך בגדר הסביר, או שיש כאן משהו קיצוני.

אם יש משהו קיצוני - לך לטיפול, עכשיו. תקבל כלים איך להגיב כשמעליבים אותך, כשאתה עצבני.

יותר מזה, גם אם זה לא קיצוני - אם זה מפריע לך, אתה חושש מזה, למה לא ללמוד איך להתמודד עם זה?

ובינינו, הרבה יותר נחמד לשתף שיש לך חסרון, אבל אתה עושה מאמצים להתמודד ולהשתפר בנושא, מאשר להגיד שיש לך חסרון ושאתה לא מתכוון לעשות משהו כדי למנוע את זה.

בביה"ס כל שנה עושים תרגול מה לעשות אם יש רעידת אדמה. בטוחה שאתה מכיר את הנוהל.

ככל הידוע לי, אף ביה"ס במדינת ישראל מאז הקמתה לא נדרש להתפנות עקב רעידת אדמה.

כלומר, זה אימון בשביל משהו שהוא מאוד מאוד נדיר - אבל עדיין עושים אותו, כי הוא חשוב.

ובחזרה אלינו,

אם פעם באף פעם של רעידת אדמה אנחנו עושים אימון שנתי - למה לא לעשות אותו דבר עבור משהו שיש יותר סבירות שיקרה?

המשמעות של טיפול זה לא בהכרח מפגש שבועי\חודשי.

מה שאני רואה עכשיו, שלמרות שאתה כותב שזה פעם באף פעם - זה מטריד אותך.

ולכן אני אומרת, לך תקבל כלים. מפגש חד פעמי.

לדעתי, כמו שאני מקפידה ללכה לרופאה פעם בשנה כדי לוודא שהכל בסדר,

ככה גם ללכת לאיש טיפול פעם בשנה זה רוטינה טובה ומועילה.

כי ב"ה העולם התקדם, ויש כלים ודרכים להתמודד עם העולם הזה - אז למה לא ללמוד אותם מאנשי המקצוע?

אלו דברים שיכולים להפוך את החיים שלי ליותר טובים, לעזור לי להפוך להיות אדם טוב יותר, אז למה לא?

טיפול לא אומר שאתה אדם בעייתי. זה אומר שאתה אדם שמחפש עזרה באיך להיות טוב יותר.

וכן, לדעתי, אם מפגש אחד כזה בשנה יעזור למנוע מקרה אחד של רוגז - לדעתי זה שווה את זה.

מהעובדה שכמה פעמים בשנה הוא מרים על מישהו את הקול.

אם הוא היה כותב "חמש פעמים בשנה אני חוטף התקף עצבים ומרביץ למי שהרגיז אותי עד שהוא יוצא עם סימנים כחולים או שנשברת לו איזה עצם", אז אני חושב שבאמת כדאי ללכת לטיפול. אפילו אם בדרך כלל הוא לא מתעצבן וזה קורה רק פעם בשלוש שנים, כשבאמת מעצבנים אותו.  

אבל על זה שהוא לפעמים מרים את הקול וזה מטריד אותו? באמת??

השליטה העצמית שלך היא 100% שליטה עצמית, במשך 100% מהזמן?

בבית ספר עושים תרגולים כנגד רעידות אדמה. לא עושים תרגולים על מה לעשות כשיורד ברד. לא נעים, לא נורא. 

אם מישהו אומר לי שהוא חושש מזה שיירד ברד, ושהוא רואה את זה ככתם על האישיות שלו - בהחלט הייתי מפנה למישהו שיעזור לו להכניס את זה לפרופורציה.

אני מאמינה שכולנו מתעצבנים.

אבל השאלה היא מה אנחנו עושים עם העצבים האלה, ואיך זה גורם לנו להרגיש.

לקבל כלים - ואפילו ממפגש חד פעמי על מטפל - נראה לי דבר לגיטימי לחלוטין להמליץ עליו.

אין כאן שום סוד. זה סוד שאתה לא מושלם?

ומתישהו כשהקשר כבר קשר מתקדם, והיא מעריכה אותך, אתה יכול לשתף שזה מטריד אותך.

אבל, כל עוד לא מדובר במשהו קיצוני או בעייתי במיוחד, אני לא רואה צורך לשתף אותה בזה בתור איזשהו סוד נורא.

אם תספר את זה ככה, היא באמת עלולה להתרשם שמדובר באיזשהו דבר נורא.

לכולנו יש חששות מנישואים, ואצל כולנו חלק מהחששות האלה כרוכים במידות הרעות שלנו.

זה שיא ההגיוני שאתה לא מושלם. זה טוב שאתה רוצה לא להרים את הקול על אנשים (ובפרט על אשתך) אף פעם, זה אפילו נפלא. 

זה גם מרשים שבגדול אתה די מצליח בזה. אבל ממש לא הייתי עושה עסק מזה שלפעמים אתה לא.

זו בהחלט סיבה להמשיך ולנסות לתקן את המידות, כי הדבר הזה הוא באמת חשוב. 

אבל כל עוד לא מדובר בתכונה הרסנית, אז זה לא סיבה להימנע מלהתחתן. 

גם אנשים חסרים מסוגלים לקיים זוגיות תקינה וטובה.

אתה אדם שכועס רק 3-5 פעמים בשנה??

האנשים הסטנדרטיים שאני מכירה, כועסים הרבה יותר...

אם אתה מדבר על התפרצויות זעם של ממש, זה משהו שכדאי ללמוד לווסת בלי קשר לאשתך.

ותזכור שגם אשתך כועסת מדי פעם מנהסתם. 

אונקלוס: אַתְרַיָּא

גם לי יש המון ביקורת על האתרים.

אבל

זה כלי שיכול לעזור.

אם אתה מצליח לקבל הצעות בדרכים אחרות, סבבה.

אבל אם זה יוביל אותך לייבוש ולפאסיביות, הייתי אומרת שאולי כדאי לשמור לפחות אחד, ולראות איך אפשר לדייק יותר את השימוש בו.

תודה יקרה, זה נעוץ במדריך העדכני של הפורום

רק מכיוון שלא תמיד יודעים זאת ו/או נכנסים לשם, רציתי לשלוח זאת שוב באופן נפרד כדי שיוכל להגיע לכמה שיותר ❤

לפעמים יוצא לי לקרוא על דברים של משפחה וילדים ואני מגלה שזה יכול גם לעזור לרווקים להבין את העולם טוב יותר

וגם לשאול את עצמם מה הם למעשה מחפשים כשהם רוצים להקים משפחה.

אם הספרון יכול לעזור בכיוון הזה, אולי שווה לפרסם גם אותו ? 

תודה.

מי שירצה את הספרון הנוסף אוכל לשלוח למייל, גם אם הוא/היא רווקים

נכון שזה יותר מותאם לתקופת הנישואים, וחלק מהדברים שם במיוחד, אך מי שבוחר ורוצה זאת - בשמחה.

ובשמחה 🌹

ד' לשונות של גאולה

שמתי לב לפחות לזה שאתה מתנצל בשמה על זה שהיא לא הלכה לבית כנסת בשבת.

ואולי עוד ניואנסים דומים, של הצטדקות.

זה יכול להיות הדמות שלה וזה יכול להיות הדמות שלך, אני לא יודע, אבל זה משהו שצרם לי

לא הבנתי.

אתה מצטדק בשמה על זה שהיא לא הלכה לבית כנסת בשבת. זה נשמע ממש כאילו אתה מתאמץ להצדיק אותה.

שזה מנכיח תחושת אשמה

בכללי - איזו שנה?

בקריאה ראשונית של הכל כחדא נראה שזה לא בדיוק אותו דבר, אבל במבט שני נראה שיש נים חלקים לדבריו שבכל אחד מהם הוא מתבונן בצורה אחרת:

וידבר אלקים כו'. ויאמר אני ה'. כבר כ' במ"א כמו שבריאת העולם בתחילה עלה במחשבה לבראותו במדה"ד וראה שאין מתקיים. שיתף עמו מדה"ר כמו כן בגאולת מצרים. והנה מתחילת השליחות שאל מרע"ה וכי אוציא באיזה זכות והשיב לו הש"י בהוציאך כו' תעבדון בזכות קבלת התורה בלבד. ואם הי' נמשכין אחר מדרגת מרע"ה שהוא עצם התורה. הי' גאולה שלימה במדה"ד כמ"ש וידבר אלקים כו' אנכי ה"א אשר הוצאתיך. אבל כשלא נמשכו אחר מדרגה זו שיתף הקב"ה זכות אבות כמ"ש וארא כו' וגם הקמותי כו' בריתי אתם כו'. שהרי כ' ולא שמעו אל משה. ולא לחנם אמר מרע"ה והן לא יאמינו. ולא ישמעו בקולי. 

ואיתא בגמ' שהקב"ה השיב לו בנ"י מאמינים בני מאמינים ואתה אין סופך להאמין דכ' יען לא האמנתם כו'. פי' בנ"י יש בכחם מושרש האמונה בכח האבות. ואפי' שבגלות אין יכולין להוציא מכח אל הפועל זו האמונה. אבל הם בני מאמינים. ובאמת כמו שצריכין להאמין בהקב"ה אף שאין יכולין להבין הנהגה הנעלמת של הקב"ה. כמו כן צריכין להאמין בבנ"י אפי' שנראין כעורין ושחורין כמ"ש שחורה אני ונאוה. ולכן התרעם עליו הקב"ה שהי' לו להאמין בבנ"י. וגם במאמר יען לא האמנתם כו' להקדישני לעיני בנ"י. הי' ג"כ רק חסרון אמונה בבנ"י שסבור שלא יוכלו לקבל זו ההנהגה שנצטוה ודברתם אל הסלע. לפי שהמרו את רוחו. אבל הי' צריך להאמין שהחטא רק במקרה בבנ"י. וכן גם עתה אע"פ שלא שמעו אל משה מ"מ הדיבור נכנס בהם בכח שצירף הקב"ה מעשה אבות וצירף אהרן שיקבל ממשה. והם יקבלו מן אהרן. וגם צירף ראשי בית אבותם כמ"ש במד'. וע"ז נאמר קול דודי כו' זה בא מדלג על ההרים. שהקול בא לבנ"י בכח ההרים והגבעות שהכין להם הקב"ה ברחמיו עצות שיוכלו לקבל הדברים:

ובזכות זה נושעים וכן להיפך ל"ע

וגם אם האמונה לא נראית בפועל עדיין הם בבחי' "בני מאמינים" כלומר אמונה נסתרת

זה ממש מקסים שאתה שואל על אף חוסר הנעימות שבדבר.

כאשר לאדם יש עמוד שדרה פנימי אז פחות יש צורך בהשוואות כאלה ואחרות.. 

עמוד שדרה פנימי זה דבר שמתפתח באדם, לאף אחד אין עמוד שדרה פנימי מושלם וגם אף אחד לא התחיל מגיל 0 עם אחד כזה..

וחלק מהעניין של התקדמות במידות ובאישיות באופן כללי היא קודם כל להבין שאנחנו כעת לא במקום בו היינו רוצים להיות, ומתוך כך רואים איך בונים את הקומה הבאה שאליה אנחנו מתקדמים.

אולי אפשר לחשוב על כלי מסויים בהקשר הזה - כל פעם שעולה ההשוואה לראות מה בתוכי קיים בפני עצמו אני לא מרוצה ממנו.

אולי חלק מהעניין זה לקבל חולשות שקיימות בנו וקשה לנו בכלל לקבל שהן קיימות בתוכנו. 

בעצם, כל חולשה חשוב לתת לה מקום. לא להשלים איתה במובן של "טוב, אז זה מי שאני וככה זה וזהו" אלא "כן, בנקודה הזאת הקב"ה שם אותי וממנה הוא רוצה שאני אתקדם". הניסיון הוא גם לקבל את המקום בו אני נמצא וגם לא להיות משועבד לאותו מקום.

הצעדים שאתה עושה בכך שאתה מכיר בחולשה של הקנאה מתפלל עליה, וגם מדבר עליה פה, הוא צעד מעורר השראה. ללא ספק. המשך כך!

"כי שמש ומגן ה' א-להים חן וכבוד יתן ה', לא ימנע טוב להולכים בתמים" (תהילים פד, יב)

זו כבר התחלה טובה.

כי במגזר השוודי, זה בלי ה-כאילו-.

אז הנה, אתה כבר נמצא במקום מעולה.

עכשיו, לפני שנמשיך, בסולם 1-10 של מצב הרוח שלך,  כשבממוצע נניח אתה 7.

כמה אתה בתקופה הזו ?

כדי לדעת אם בכלל יש טעם להסביר...או שכרגע אתה בשלב, 
שההיגיון לא איתך
 וזה יקח עוד קצת זמן עד שתתחיל להקשיב לו ויהיה אפשר להסביר לך מה אתה מפספס.

תענה ונתקדם.

ממנו ?

השאלה היתה, מה מצב הרוח שלך -כרגע- בסולם 1-10 (כשהממוצע שלך, זה 7 )

בוא ניגש לתכלס מבחינה טכנית.

״אני לא גאה בעצמי על הקנאה״ < ----עם זה אין -שום בעיה- אל תהיה קשה עם עצמך -בכלל-.

זה בערך כמו בן אדם שלא אוכל במשך 24 שעות ונהיה עצבני והוא כועס על עצמו שהוא עצבני. אין מה לכעוס. 

את זה, תשים בצד.

אותו דבר זה 
״אבל זה משהו שאני מרגיש שאין לי שליטה עליו זה יכול לתפוס אותי באמצע היום כשאני עסוק במשהו שלא קשור בכלל לנושא וכשזה תוקף זה בא בשיא העוצמות ופשוט מפיל אותי ברמה של אין לי כח לעשות כלום״.
אין עם זה שום בעיה. טבעי לגמרי. זאת אומרת, ברגע שזה קורה לך, זה בדיוק כמו בן אדם שרץ מרתון ואומר ״ואז אני מותש ואני חייב לנוח ולא לעשות כלוםםםםםם״.

כאן הבעיה :
״כי אני ממש מרגיש שבחיים לא יהיה לי כי לקחו ממני וגם אם אשיג אז זה אף פעם לא יהיה מספיק טוב כי אני תמיד אשווה(המבין יבין לא רוצה לפרט).״

עד כאן אתם מסכים איתי בגדול ? כי אם לא, אז קדימה. תסביר בכיף.

זה גם טוב לשחרר קצת.
 

אבל אני לא חושב שאפשר לשים בצד את הקנאה, זה שכרגע זה המצב זאת עובדה ואין לי מה לעשות איתה עם כל הרצון שלי לשנות את זה אבל אני לא יכול להתעלם מזה ולשים את זה בצד כי זה לא יפתור את זה וזה לא יעלם מעצמו

ולגבי הבעיה כן הבנתי ששם הבעיה כי זה תוקע אותי כבר תקופה באותו מקום

אם אתה מקנא, תקנא. הכל טוב. אל תדחיק רגשות. 

הבעיה היא לא בקנאה. תמשיך לקנא. אל תהיה קשה עם עצמך כשזה קורה.
 

אבל כמובן כשאתה מקנא, אל תתחיל ״להשתולל״ (בראש), כנס לפרופורציה.

זה לא שאתה עומד בתור למקלחות הגז באושוויץ, עם כל הכבוד. (כן, זה מה שאני מדמיין במצבים קשים מאוד. זה עוזר)

הבעיה היא כמו שהסכמת איתי, היא כאן *ורק כאן* :
״כי אני ממש מרגיש שבחיים לא יהיה לי כי לקחו ממני וגם אם אשיג אז זה אף פעם לא יהיה מספיק טוב כי אני תמיד אשווה(המבין יבין לא רוצה לפרט).״

עכשיו, בוא תסביר לי (זה חשוב), מה לדעתך הבעיה כאן ?

וכמו שאר המידות דרוש הרבה עבודה והשקעה, אין קיצורי דרך.

ללמוד הרבה מוסר, לעשות הדרכות ספציפיות על קנאה, ללכת לקיצוניות הפוכה לכמה זמן, ויש עוד דברים שכבר כתובים בספרי המוסר המפורסמים.

משתפת סיפור אישי שלי.

יצאתי עם בחור מסויים. הקשר די זרם והייתה התאמה מאוד טובה בנינו, אבל לא הצלחתי להפתח ולהתחבר לבחור והייתה לי הרגשה שזה לא הולך להתקדם בקרוב כי משהו אצלי תקוע מבחינה מסויימת. חתכתי, אבל הייתה לי מחשבה שאולי אחרי תקופה אני אנסה לצאת איתו שוב. עבר כמה זמן ובאמת הרגשתי שאני פתוחה יותר לאותו בחור וגם מתגעגעת, ואולי הפעם משהו אמיתי יכול לצאת מהקשר בנינו.

אבל אז פתאום באמצע החיים אני חוטפת מכה, שמעתי שהוא התארס. זה היה כואב. בהתחלה הייתה לי תקווה (אגואיסטית ומגעילה) שהוא יבטל, אבל בסוף הוא התחתן וידעתי שאני צריכה ורוצה להשתחרר ממנו. בהתחלה הייתי חושבת הרבה עליו ועל אשתו, ובעיקר הייתי מלקה את עצמי על הטפשות שלי להפרד ממנו. אמרתי לעצמי שזאת הייתה טעות חיי, ויותר אין לי סיכוי למצוא מישהו שמתאים לי כמוהו (זה יחסית נכון מבחינה מסויימת, אבל עכשיו אני יכולה להגיד שיש דברים נוספים חוץ מההתאמה הזאת). היו לי זמנים ממש קשים של יאוש והלקאה עצמית. במבט מפוכח זה לא שברור שהייתי רוצה להתחתן איתו גם אם הייתי חוזרת בזמן, אבל התחושה הנוראית הזאת של הפספוס מוציאה מפרופורציות ופתאום זוכרים רק את הדברים הטובים ושוכחים את ההרגשה הפחות טובה שגרמה לי לחתוך בזמנו.

אין לי יותר מידי טיפים לתת, אבל עם הזמן זה קצת נרגע לי. יצאתי עם בחורים אחרים, אבל לא היה מוצלח עם אף אחד, וכולם היו נראים לי פחות ממנו. עד שיצאתי עם בחור אחד והיה לי מדהים ברמות. היה לי פשוט כיף איתו וזה הכניס אותי לפרופורציות בקשר לבחור הקודם. פתאום כבר לא הרגשתי שאני רוצה את הקודם, והייתי מוכנה להגיד לעצמי שחלק מהתחושות אליו היו סתם דמיונות שעלו לי בגלל הרגש של ההפסד. היה לי ברור שהבחור הנוכחי הרבה יותר טוב לי, בעיקר בגלל שאיתו הייתה לי כימיה ממש טובה והוא באמת היה מיוחד. אבל בסוף הוא חתך, וזה גם היה לי ממש קשה. איך ממנו הצלחתי להשתחרר זה סיפור אחר שעדיין אין לו לגמרי סוף.

אז רק רציתי להגיד שמניסיון אישי אפשר לצאת מזה, למרות שאם היו אומרים לי את זה בזמני השבר שלי זה לא ממש היה מעודד אותי.

מלא הצלחה בכל! שנראה את החיבוק של הקב"ה בגלוי.

למדתי פעם בספרון של שמירת הלשון (שמרחיב עוד נושאים) שקינאה נובעת מכעס. כעס על זה שלקחו לי משהו שבתפיסה שלי שייך לי.

אז קודם כל, חשוב להבין את השורש של המידה,

ולגבי איך להתמודד עם זה, לדעתי להתחזק המון באמונה. ''ומשלך יתנו לך אין אדם נוגע במוכן לחבירו'' (ניראלי שיש ציטוט יותר מדויק, זה מה שמצאתי..)- להתחזק באמונה תמימה שמה שמגיע לך אף אחד בעולם לא יוכל לקחת ממך בשום דרך, ולהפך. 

אתה זוכר מאיפה זה מש"כ משמירת הלשון?

כי על פניו קנאה נובעת מגאוה ותאווה, פחות ענין של כעס דווקא.  שהרי אסור לא תחמוד או לא תתאווה זה מעניין הקנאה, וזה מוגדר כתאוות הלב, ובהרבה מקומות מצינו קשר בין קנאה לאנוכיות וגאווה.

כשחסר לך משהו.

אם נגמר לך קשר והצד השני המשיך בכיף ואתה תקוע לבד,

אתה לא מקנא בצד השני -באמת-

אתה מקנא כי חסר לך קשר.

תגיע מישהי חדשה, תבין שהעולם ממשיך להסתובב

ואז תצחק שבזבזת אנרגיות על בן אדם שלא רוצה להיות איתך

ותשאל את עצמך : איך הגעתי לרמת מחצלת, שרציתי בן אדם שלא רוצה להיות איתי. מה נסגר ? 
ואם אף אחד לא נמצא בסביבה, תתן לעצמך סטירה קלילה לנזיפה, לא לחזור על הטעות הזו שוב.

מי שלא רוצה להיות איתך, זה -שלו-, לא שלך.

שקשה לך ואתה מקנא וזה לא סתם יושב שם משהו עמוק מעבר .. איזה חוסר שלא התממש

וכנראה זה מחזיר אותך לתקופות או לחסרים אחרים בחיים

שקרו לך .. והיו לא פשוטים להכיל ..

כל עוד החוסר שאתה רוצה לא יתמלא הרגש ישאר תקוע

בחוסרים האחרים ..

איך לצאת מזה? זה לא פשוט בכלל

להגיד לה' כל מה שמנעת ממני עד היום היה מושגח ממך ולא היה פשוט לי בכלל

תזכה אותי לפחות שלא יכאב לי שגם ארגיש שזה ממך ואני מושגח

דבר שני .. לי יש כלל אתה מקנא במישהו? אז תקנא בו בכל מה שיש לו במשפחה שלו בנראות שלו בדיבור שלו בהכל .. אתה עדיין מקנא בו? כי אני לא הייתי רוצה להחליף את כללל החיים שלי בו

אז לא חוכמה לקחת 2-3 דברים שמסתדרים וכל השאר לא לקנא בו.. 

ממקור של אחד הרבנים החסידיים, לא זוכר שמו. 

זה יפה

כשהיא באה במידה הנכונה. קנאת סופרים תרבה חוכמה.

כולנו מקנאים. השוואות זה משהו שכולנו עושים, במודע או שלא במודע. וזה לא בהכרח רע.

השאלה היא מה הקנאה גורמת לנו.

מה שאתה מתאר, שזה מכלה אותך מבפנים - לדעתי, זה מראה שאתה לא מצליח למסגר את זה כמו שצריך, ושבאמת זווית מבט אחרת תוכל לעזור לך להתמודד עם זה. לכן אני מציעה לך לפנות לאיש מקצוע, שימסגר לך את זה קצת אחרת, וייתן לך כלים להתמודד עם המצב הזה, שהוא באמת נשמע לא פשוט. 

מעריכה אותך על האומץ להגיד את הדברים בצורה כזו, על התפילות והניסיונות לצאת מזה - אבל אולי החבוש לא מוציא את עצמו מבית האסורים, ודווקא אדם אחר יוכל לעזור לך ולתת לך כלים שחסרים לך כרגע.

בכל אופן- קשה עד בלתי אפשרי להחליט דבר כזה ולבצע אותו, בין אם חתונה או עבודה או לימודים או לא משנה מה, אם ההורים לא איתך ונותנים גב. זה משהו שצריך לקחת בחשבון.

תזכור שהורים נורמלים רוצים בטובת הילד, רק לא תמיד יודעים מה טוב לו.

מסכימה עם כל מילה 

ורק תתכונן שהולך להיות מבול של צדקנים תכף ..

בכללי אני חושבת שכל דבר חיצוני קשה מאוד לבדיקה וצריך להכיר את האדם שעומד מולך 

אין הגדרה אחידה לקטגוריות השונות.

יש מקומות בהם בחור תורני הוא כזה שלמד שנה במכינה ושהולך לבי"כ בשבת.

יש מקומות בהם בחור תורני הוא אחד שלומד בישיבה גבוהה.

יש מקומות בהם "תורני" זה שם קוד לסגנון השקפתי של ישיבות הקו.

לכן, לדעתי, כל עוד אין הגדרות מחייבות -

לא לפסול על הקטגוריה, אלא לברר מה המשמעות של ההגדרה הזאת.

אם אתה מחפש מישהי תורנית - להגדיר מה זאת התורניות שאתה מחפש, ולחפש אותה לא רק תחת הקטגוריה של דת"ל תורני, אלא גם תחת הדת"ל.

במילים אחרות, גם תחת הקטגוריה של דת"ל אפשר למצוא לא מעט בנות עם חצאיות ארוכות, שרוולים מעבר למרפק, שמתכננות כסר"ש מלא.

מה זה ראש פתוח? גם את זה צריך להגדיר. כל אחד מתכוון אחרת לגמרי...

אני מסכימה איתך שמידות הם חלק בלתי נפרד מהעולם הרוחני שלנו. 

אבל 

בעיני לגיטימי לחלוטין להחליט שאתה לא רוצה לצאת עם מישהי שלא מקפידה על צניעות חיצונית לפי ההלכה, גם אם המידות שלה מעולות.

שנראה שיש נטיה לשים דגש בעיקר על מדד הצניעות החיצוני. ומהר כל כך זונחים את הדברים שחשובים לא פחות אם לא יותר.

כמו שנתפס כלגיטימי לפסול על צניעות או מדדים חיצוניים אחרים, אמור להיות כל כך לגיטימי לפסול על המדד היותר פנימי שממש מאד את ההיבט התורני. בעיני אפילו בעיקר.

אבל נראה לי שאני מתחיל להיסחף כבר לדיון תיאורטי-סוביקטיבי אז אחתום כאן

מה שאני אומרת, זה שחייבים לשים לב שאין אחידות בהבנת המושגים, ואנשים אחרים מפרשים את אותה מילה בדיוק בדרכים שונות לחלוטין.

לא נראה לי שמישהו שופט לחומרה מישהו שפוסל מישהי כי יש לה מידות רעות.

מה שכן, קשה יותר לראות ולמדוד את הדברים הפנימיים מראש - את הדברים החיצוניים יותר קל לראות.

לכן אני חושבת שכל אחד צריך להגדיר מה חשוב לו - לא בכותרת ("תורנית"), אלא בפרטים ("צנועה חיצונית ופנימית") - ובכרטיסים לפרט, להגדיר. לעזור לאחרים להבין מי אתה ומה חשוב לך.

אני מסכימה איתך שהפנימיות צריכה לשקף את ההיבט התורני - אבל לדעתי זה צריך להשתקף בנוסף בפן החיצוני. 

לדוגמה, אם מישהו יגיד שהוא תורני אבל הולך בלי כיפה (ויש אנשים כאלה...) - בעיני זה קו אדום, גם אם המידות שלו מעולות.

ואני מדגישה בעיני, כי יש אנשים שרואים את המהות של הזוגיות אחרת, וזה באמת דגש על הפן הפנימי - ואני מכירה כמה זוגות מעורבים - שאחד מבני הזוג שומר תו"מ והשני לא. זו צורה של זוגיות שאני לא מסוגלת להעלות על דעתי להיות חלק ממנה, אבל אני רואה שאנשים אחרים חיים ככה - כולל אנשים שבחרו להיכנס לזה מלכתחילה (ולא שאחד מבני הזוג שינה את אורחות חייו).

זה שהיא הולכת עם חצאית קצרה לא חשוב כ"כ,

או שזה שהיא כותבת שהיא תורנית זו הבעיה?

כי אלא 2 דברים שונים לחלוטין.

לא חושב שאחד צריך לבוא על חשבון השני.

ניסיתי להדגיש את הביקורת הבעיקר חיצונית שלנו על האחר, בחינת המדד התורני על פי חיצוניות בעיקר.

יצא לי להכיר מישהי שהגדירה את עצמה כלייטית אבל כל רגע דיברה על התורה והקב"ה ממש כל רגע, מבחינתי זה היה ברור שהיא מאד תורנית אע"פ שכרגע היא אמנם לא מקיימת את גבולות הגזרה של ההלכה. אבל זה כן ממש בנשמתה, ובשאיפה. אני תופס את זה בבחינת "וישמע אל קול הנער באשר הוא שם" . 

בעבר בילבל אותי מאד העובדה שמישהי הולכת עם חצאית לא עד הברכיים ושרוולים קצרים ועם זאת לומדת אורות הקודש ואוהבת חסידות. זה היה מבחינתי מעין צביעות. אבל עכשיו אני מבין שזה ממש לא, האדם הוא יצור מורכב ודואלי, והאמונה וקיום המצוות זה עניין מאד מורכב ולא הומוגני אצל כל אחד. אני כרגע ממש משתדל לבחון כל אדם בעין טובה כמה שאפשר כי לכל אחד יש את ההתמודדות שלו, ואני לא בנעליים של אף אחד. 

נשמע שאתה מסונוור לכאן ולכאן.

זה לא מה בכך שבחורה (כמו גם בחור כמובן) לא מקפידה על הלכה. יכולות להיות כמובן 101 סיבות אבל להגיד שאין לזה חשיבות ושזה ביקורת על חיצוניות זה חוטא לכיוון השני.

דברים יכולים לבוא יחד. לבוש חיצוני צנוע עם נפש מושחת לא טוב יותר (והרבה פחות כנראה), וההפך. אבל זה לא סיבה לכם וגם.

ואיפה כתבתי שאין לזה חשיבות?

שמח שאנחנו מסכימים על זה.

אתה צודק שהפנימיות חשובה ושלא תמיד החיצוניות מעידה על הפנימיות כמו שראיתי פעם אחת בת"א אישה עם חזות חילונית מוחצנת שבהתחלה חשבתי שהיא הכי רחוקה שיש ואז היא פתאום מוציאה סידור ומברכת ברכות השחר. אי אפשר לדעת *באמת* על סמך החיצוניות, אבל החיצוניות היע עדיין קרטריון חשוב מאוד  ובמיוחד כשמדובר בנשים שיש להן את מצוות הצניעות.והרבה פעמים אפשר ללמוד מהחיצוניות (הליכה/דיבור/לבוש וכו)של האדם על הפנימיות שלו.

זה יפה הלימוד זכות שלך אבל אי אפשר בגלל זה לזרוק לפח את החשיבות של החיצוניות.

רבי נחמן כותב שנקודת הרצון של האדם היא חשובה מאוד גם אם לא מצליח אבל לא מספיק רק לרצות, צריך מעשים.

אז רצון זה יפה וחשוב מאוד אבל צריך גם מעשים ביחד עם זה.

זה כמו שתהיה אישה שרוצה בית של תורה וכו' והיא ממש מתפללת ובוכה לזכות לעשות את רצון ה' ובפועל היא לא שומרת שבת. מוכן להתחתן איתה?

הלימוד זכוץ הזה חשוב אבל ברגע האמת שצריך לבחור עם מי אנחנו מקימים בית יש דברים שאנחנו צריכים לעמוד עליהם. אם זה לא קריטי לך הצניעות חזק וברוך לך על זה אבל אל תמעיט בערך של החיצוניות ובפרט אצל נשים, זה כן חשוב מאוד!

הובן שאני ממעיט ערך בשמירת צניעות.. ממש לא! לבוש צנוע הוא אחד היסודות היותר חשובים ביהדות. 

"רבי נחמן כותב שנקודת הרצון של האדם היא חשובה מאוד גם אם לא מצליח אבל לא מספיק רק לרצות, צריך מעשים." 

- אוקי ומי אמר שהיא לא עושה מעשה? אולי העובדה שהיא הולכת עם חצאית קצרה זה בפני עצמו מעשה גדול כי בפועל יש לה רצון ממש חזק ללכת עם מכנסיים או אפילו יותר לא צנוע?

"זה כמו שתהיה אישה שרוצה בית של תורה וכו' והיא ממש מתפללת ובוכה לזכות לעשות את רצון ה' ובפועל היא לא שומרת שבת. מוכן להתחתן איתה?" 

כל מקרה לגופו, ואם נתת דוגמא כל כך קיצונית, להזיכרך שיהושע בן נון התחתן עם אישה ממש לא צנועה. יהושע בן נון!! האדם שעמדה בעבורו הלבנה

מבחינתי אדם שיש שאיפה ענקית לעשות רצון השם זה דבר כל כך חיובי, אפילו אם כרגע הוא בחיתוליו בשמירת מצוות. אבל כמובן שכל מקרה לגופו.

ואני גם לא יודע לכמת ולהעריך את הניסיון שלה.

אני יודע שיש הלכה.

וזה בכלל לא משנה בין בן לבת.

הדוגמא שלך עם רחב ויהושע לא טובה כי יהושע התחתן איתה רק *אחרי* שהיא התגיירה וחזרה בתשובה והגיעה אחרי זה למעלות גדולות.

נניח תבוא אליך בחורה תגיד שהיא שומרת את הכל, שבת, צניעות, לומדת תניא, אבל מה, כל שבת היא חייבת לעשן לפחות ציגרטה אחת. אמנם היא מנסה להתמודד עם היצר הרע הזה אבל מה לעשות זה חזק ממנה. וכנראה ייקח לה הרבה זמן לשנות את זה ואולי היא גם תעשן בשבת בפני הילדים לכשיהיו בע"ה. מפריע, לא?

אני חושב שאותו דבר לגבי צניעות, אני לא מחלק ציונים לאף-אחד אבל העניין הוא שאם מישהי לא מוכנה לשמור צניעות אז זה אותו דבר. וזה גם בדיוק אותו דבר אם היא שומרת צניעות והכל אבל כולה נמצאת בלשון הרע או כל עניין אחר.

אני מסכים איתך שזה נושא מורכב. ברור שאנחנו לא יורדים לחייהם של אנשים וכל-אחד בסוף עם ההתמודדויות שלו. ויכול להיות שיש לאותם אנשים גם יתרונות מיוחדים ומצוות מיוחדות שהרי אפילו אחאב היה נחשב לבינוני כי הגם שהיה עובד ע"ז היו לו המון מעשים טובים. ועדיין יהושפט קיבל תוכחה על כך שהתחבר איתו.

לכן לדעתי הגישה הנכונה אפוא היא לא להפחית מההתמקדות בחיצוניות אלא להוסיף התמקדות גם בפנימיות עד כמה שזה אפשרי כו' בהתחשב במכלול בעניינים

אני חייבת להוסיף שלהתייחס לצניעות כחיצוניות נטו זה לא נכון. צניעות זה הלכה ולא סתם אלא הלכה מרכזית אצל הנשים.

ונכון מאוד אמנם אנחנו חיים בתרבות מודרנית ליברלית אבל זה שהנושא הזה קצת פרוץ לא הופך אותו לפחות חשוב, בסוף זה חלק מה"ליבה" של היהדות כמו כל שאר העניינים האחרים

מדובר בסיטואציות שונות לגמרי, בסופו של דבר אדם לא ייענש בעולם הבא בגלל שבחר בבן זוג עם רמה תורנית שאולי פחותה. 

אבל אני מבין את הדוגמא שנתת עם המראית עין, לילדים וכו 

מכבד את דעתך

בעישון ציגרטה בשבת יש אולי מימד הצהרתי, זה נתפס כמוזר וכמזעזע וכסותר את התורניות. זה שאנחנו לא מרגישים אותו דבר ביחס לצניעות זה פשוט אומר שקנה המידה שלנו לא מכויל. ושוב בדיוק אותו דבר לגבי לשון הרע או דיבור בבית כנסת כו' כו' זה גם אסון וצריך להתייחס לזה כך. ולשון הרע / מידות מקולקלות זה גם אסון חינוכי.

לגבי עונשים בעוה"ב אני איני יודע -> משה רבנו נענש על זה שהכה בסלע ולא דיבר אליו... אז לך תדע עד איזו רמה מתחשבנים שם למעלה. 

מאירי ברכות

מצות עשה של פריה ורביה אין לאדם להפקיעה על שם שהוא חושד את עצמו או בת זוגו שלא להעלות זרע הגון, אם על פי השמועה אם על פי השכל אם ע"פ הנסיון, שאין לאדם אצל סתרי השם כלום וכמו שאמרו בהדי כבשי דרחמנא למה לך, ומכל מקום ישתדל בזווגו במה שראוי להשתדל בבת זוג עד שיראה כמתכוין בזווגו להוליד בנים הגונים כמו שהזהירו בבדיקת אחיה ובבת תלמיד חכם וכדומה לזה.

אכן יש בזה ספקטרום מסוים אבל בסוף אנחנו משתדלים לחיות את יהדות התורה (לא את המפלגה) עד כמה שזה אפשרי לפי הנסיבות והעניינים

להגיד לך שזה אסור בשום פנים ואופן ומתכון לאסון כו' כו'? לא בהכרח, זה יכול גם לעבוד (צריך גם לשקלל עוד נושאים כמו פערים תרבותיים כו') אבל כדאי להתייעץ עם רב שמכיר לדעתי

אתה הראשון שראיתי שכותב ככה סיגרה ;)

דבר שני שלא הבנתי, איך המאירי שהבאת מוכיח משהו?

ולגבי הפסקה הראשונה אני בערך מבין למה אתה מתכוון, מרגיש לי שזה דיי מפספס את הדיון אז לא אכנס לזה

מה זה אומר

זה מוסיף מליציוּת לא?

המאירי אומר שבחיפוש אישה צריך להראות את עצמו כמתכווין בזווגו להוליד בנים הגונים לכן אנחנו צריכים להשתדל למצוא אישה כמה שיותר צדיקה (ברמה סבירה לפי מדרגתנו) כולל ברמה החיצונית (בדיקת אחיה / בת תלמיד חכם / כו') אבל מסתמא גם ברמה הפנימית.

תראה אני בעד ללמד זכות על עם ישראל, אני מבין את הקשיים שלהם, גם לי יש התמודדויות משלי וגם אני הייתי עמוק בבלגנים בזמנו אז אנחנו לא ניגשים לזה באופן שיפוטי

אבל בין לימוד זכות וקבלת האחר לבין מה רלוונטי לשידוכים יש הבדל, לגבי רחב, או גם רבקה אמנו, כידוע הבעיה אצלן לא הייתה במידות אלא בדעות. ברגע שהסבירו להן מה זה הקב"ה ואמונה וערכים אז הן מהר מאוד הפנימו.

בחורה שהיא מצד אחד באורות הקודש ומצד שני בחצאיות מיני ובאינסטוש, זה מראה שההתמודדות נמצאת ברובד עמוק יותר של הנפש וייקח עוד זמן לכל העניין להתבשל

בדיוק כמו שאני יכול להיות אחלה של בחור וקובע עיתים לתורה עם מידות נעימות אבל לא ברמה של מה שבחורה בסגנון של בית יעקב רוצה או צריכה

אם אני לא טועה ראיתי שכתוב שאם יש אישה שגורשה בגלל חוסר צניעות שמצאו בה אסור להתחתן איתה.

לבחור בן זוג זה לא סתם, זה השותף שלנו בעולם הזה והבא, זאת שותפות רוחנית וגשמית.

יש חשיבות לרמה הרוחנית של הבן זוג (כמו שנשות צדיקים גדולים זכו) במיוחד בשלב החיפוש.

ויש את הסיפור הידוע עם זוג הצדיקים שלא נפקדו ואז הם התגרשו והתחתנו עם רשעים והצדיק שהתחתן עם רשעית נהפך לרשע כמוה.

וכל פעם שיצאתי עם מישהי שבגדרים החיצוניים של הצניעות פחות הקפידה (ואני דווקא לא מדבר על גדרים הלכתיים, אלא על עובר את הברך מול ארוך), בסופו של דבר התאכזבתי.

אני עדין לא פוסל על זה, אבל אני כן רואה בזה משהו עם קורלציה חזקה שדורש בדיקה במחינתי.

( וזה הגיוני מאד שיש קשר חזק בין החיצוניות לבין המקום שבו הבחורה רוצה להיות מבחינה דתית ומבחינת אווירה. וברור שזה מכליל, כל פעם שמדברים על קורלציה חזקה זה מכליל.

וכמו שמי שהולך עם כיפת גרוש, בדרך כלל לא מתכוון להיות אברך בהר המור, ומי שיש לו כיפה ענקית, וזקן ופאות, בדרך כלל לא מתכנן מכינה עם קריירה צבאית.

זה לא אומר אולי כמה האדם הוא "תורני" ו"עובד ה' ", אבל זה כן משייך אותו חברתית לחברה עם סגנון דתי מסוים. וזה אומר הרבה על הדרך שלו בעבודת ה'.)

להקים בית עם בחורה שקיימים בה הסעיפים שציינת, לפי מה שאתה מגדיר לעצמך. אבל סתם נק' למחשבה, מה אפשר להגיד לבנות שלך בתור אבא על צניעות והקדושה שבה ועל העניין של כיסוי ראש ומעבר לחובה שהוא-מה הוא מסמל בין בעל לאישה באופן הכי פשוט וטהור, כשאמא מסתובבת ככה(לא בהכרח שיא חוסר הצניעות אבל עדיין) כי לא נוח לה או כי קצת קשה לה ? איך מלמדים אותן שעובדים את בורא עולם גם כשלא כל כך נח וקצת קשה ויש התמודדות וצריך לעמוד מולה ? ונכון אפשר ללמד אותן בעוד המון דרכים, אבל העניין הספציפי הזה תמיד ישאר חסר או בסימן שאלה(כי אם זה כל כך גדול כמו שאבא מתאר, למה אמא הולכת ככה?)

לא שופט אף אחד לכל אחד יש התמודדויות ובשביל זה באנו לעולם, אבל קצת משמע מהדברים שלך שאתה מאדיר בחורה שקשה לה עם צניעות ובכל זאת שמה חצאית(גם אם לא הכי ארוכה), ובתור לימוד זכות זה יפה. אבל לא כל כך מעבר כי אנחנו מדברים על להקים בית, בהנחה שמבחינת הבחור הסעיפים שציינת הם קווים אדומים, במידה ולא הוא אפילו לא יחוש לזה.

אפשר לקחת את זה גם לכיוון הבחור, דתי חזק מאוד וקובע עיתים לתורה וכו' אבל לפעמים קצת מזייף בשחרית כי קשה לו לקום זה בהכרח מעיד על היראת שמים שלו. ואולי זאת לא הדוגמא הכי טובה כי אצל אישה הצניעות היא באמת גורם די מכריע.

בגדול-לא! בסמינרים מחנכים את הבנות בהשקפה החרדית על טהרתה עם דעה ברורה מאוד על הציונות\מזרוחניקים גם בנות שהן כביכול יותר פתוחות הן חזקות בהשקפה החרדית.

יש יותר סיכוי שיסכימו לבחור חרדי מודרני מאשר לבחור חרד"ל.

גם בסמינרים כאלה שבאים אליהן גם בנות מרקע דתי והתחרדו מעצמם\בעלות תשובה גם הן לעניות דעתי לא ממש יזרמו על זה בלשון המעטה..(מכירה כמה כאלה..)

 בציבור החרדי יש לכולם מין גאוות יחידה כזאת והן לדעתי לא יהיו מוכנות להיפגש עם חרד"ל ק"ו לא להקים בית כזה.

ככה לעניות דעתי נראה אבל בכל כלל יש יוצא מן הכלל אז לא יודעת.

מוזר אבל למה אתה רוצה בחורה חרדית אם אתה בסוף בכלל רוצה להקים בית חרד"לי?

למה שלא תתכוונן לבנות שהן בסגנון שלך? יש כל מיני בנות שהן על התפר. בנות חרדיות גם באות עם כל המנטליות והסגנון החרדי ולא בטוח שיהיה התאמה בינכם...

בהצלחה!

חפש למשל במכללה ירושלים.

חפש בוגרות רעיה/תהילה/עטרת דבורה.

אתה גם יכול לפנות לשדכנים של מרכז/הר המור - מהבנות שפונות אליהן, יכולה להיות מתאימה.

וסיכוי סביר שיש גם כאן בפורום...

אז למה לא לשאול אותו למה הוא לא יודע ולא בטוח?

וגם לשתף אותו על המצב מצידך, יש הבדל בין להלחיץ לבין להביא את עצמך, לא אומר עכשיו לחפור לו או לבוא בביקורת, אבל כן לשתף את מה שאמרת פה ואת החששות והקושי שלך

אם אתם באמת הולכים להתקדם זה משהו שהוא צריך להיות מסוגל להתמודד איתו

ומה שעזר לי זה

(גם היום האמת, בצורה אחרת)

לפרק מה מפחיד או מלחיץ במחשבה על נישואין

ואיך לפרק לאט לאט כל פחד בנפרד

ולהתמודד בהצלחה.

ועצם העצה שאת שומעת ממישהו שמבין אותך, אכפתי, אמפתי, לא שופט ויכול לייעץ ממקום איכותי ומקצועי באמת,

זה מאוד עזר.

אולי הוא חושש מהאחריות של להיות בעל. יש בזה גם צד טוב כי הוא מבין את התפקיד שלו.

אם זו אכן הבעיה, לדעתי תנסי בדרך עקיפה להראות לו יותר שאת סומכת עליו וצריכה אותו (זה שאתם חברים טובים זה מצויין אבל הוא צריך להרגיש יותר מזה), וגם יותר לשדר שכל האחריות על הבית, גם הכלכלית, היא משותפת.

תתפללי גם שה' יתן לו את ההרגשה הנכונה בלב ושישלח לו חבר נשוי שיגיד לו בדיוק את המילים המתאימות שיכנסו לו לשכל וללב וידחפו אותו.

אם לא תבקשי שיגדיר

ותראי אם יכולה ורוצה לעזור בזה אבל באמת או לא

ואם את לא יכולה לעשות כלום נשאר לך להתפלל.

בהצלחה.

בכנות, להתרחק.

סליחה שככה.

אבל גבר שרוצה רוצה.

וגבר שלא יודע אם הוא רוצה כנראה שהוא לא רוצה.

ומגיע לך הכי בעולם שירצו אותך ממששש!

לא מתחתנים בשום דרך אחרת.

זה שהוא רוצה אותך, לא אומר שאין פחד מחתונה.

השאלה ממה נובע חוסר הוודאות. את זה צריך לפרק ולבשוק האם זה פחד ואיך מתגברים עליו או שיש משהו אמיתי. אני מצטרפת להמלצה של נפש חיה לייעוץ.

אשתף שגם בעלי חשש מאוד לפני האירוסין וב"ה צלחנו את זה בעזרת ייעוץ שהלך אליו (בלעדיי). אני לא יכולה ולא רוצה לדמיין את החיים שלי אחרת. 

אבל מצד שני הם בד"כ יותר מבינים את האישה שלהם, מרגישים אותה, קולטים אותה בלי הרבה הסברים.

אפשר גם וגם.

גם להרגיש וגם להוביל.

גם להראות שאתה רוצה, גם לקלוט אותה בלי הרבה הסברים.

אני אפילו לא מבין למה יש לך צורך להפריד את העניין הזה לשני טיפוסים שונים

זה אפילו משתלב לא רע

הוא התכוון שהגברים הרגישים, בדרך כלל יבינו יותר את האישה יקלטו אותה יתחברו אליה, אבל לא בהכרח ידעו איך להביע את זה או להעביר לה את זה וזה יכול להצטייר כאילו הוא לא רוצה או לא מספיק בעניין, וכמו שהוא אמר זה לא אומר שהם פחות רוצים. הם פשוט לא יודעים להביע את זה או חוששים.

אף אחד לא אמר שמי שלא חושש ויודע להוביל וכו' לא מרגיש את האישה. הוא דיבר על הרגישים בפרט, בלי קשר לכל השאר.

אני לא הסכמתי עם ה"בדרך כלל".. 

אלא היא באה לידי ביטוי שהכיוון של הסקאלה שככל שאתה רגשי יותר אתה יותר חושש וכו' 

החלוקה הזאת לא מוכרחת בכלל..

וזה הרושם שלי ממה שפגשתי.

וכמובן שיש גם כאלה שהם גם וגם

שהיא ובעלה נפגשו כמה חודשים טובים עד שהוא הרגיש מספיק מוכן להתקדם לאירוסין. זה היה מדובר ביניהם. היא כבר החליטה, והיה לה קשה לחכות לו. הוא אמר שגם מבחינתו זה מתאים, אבל שהוא צריך זמן. הם נשואים בטוב בערך תשע שנים עם ארבעה ילדים. כך שמה שאת אומרת לא תמיד נכון. 

גם לבעלי היו הרבה ספקות והתלבטויות... ואנחנו נשואים בשמחה שבע שנים. ויש עוד מקרים דומים.

כך שיש מקרים כאלה ויש מקרים כאלה, והפותחת במקום יותר מתאים מאתנו לקלוט ולהבין באיזה מצב מדובר במקרה שלה.

@מאווררלבן, זה מצב שיכול להיות מתסכל מאוד . הרבה סיעתא דשמיא, נחת, שלווה והצלחה!

אפשר להתעניין אם הוא צריך שיחה או שתים עם איש מקצוע 

לדעתי, בגדול :

א. תקשורת טובה, כדי להבין את -הרצון- ואת -החשש-.

ב. ו.או יעוץ עם צד שלישי.

אבל זה רק בהנחה, שהצד השני -באמת- רציני.

איך יודעים (לדעתי) שהצד השני רציני ? -שחשוב- לו לפתור דברים שמפריעים לך. שהוא לא שם את זה בצד ומנסה לטשטש את זה.

1. תראה בעולם חיות בערך 3.95 מיליארד בנות. גם אם תמצא את ה"אחת" מתוך אלף... זה אומר שיש בערך מיליון כמוה. עם כולן אפשר להסתדר ועם כולן צריך להשקיע מאמץ בשביל זה.

הכרתי כל-מיני בנות מעניינות לפני שחזרתי בתשובה ואני יכול לומר לך הגם שהן מאוד שונות זו מזו נראה לי שהייתי יכול להתחתן עם לפחות חצי מהן (לא ביחד מן הסתם) וזה יכול היה להסתדר. לא המשפט הכי רומנטי בעולם... וגם לא הייתי אומר אותו לאשתי לעתיד. אבל ככה זה, אנחנו לא אמורים לחפש איזו שלמות יוצאת מן הכלל. ה"חיבור" 8+ שאתה מדבר עליו זה לא תוצאה של "קליק" או התאמה שטחית (כל מה שקורה בדייטים זאת התאמה שטחית. שהיא גם מאוד חשובה כי אם אין התאמה שטחית זאת בעיה) אלא משהו שנוצר עם השנים אחרי הנישואים.

ניקח דוגמה מבריאות הנפש -> אנשים עם הפרעת אישיות גבולית נוטים להיות מאוד חמים ונעימים בהתחלה ולוקח זמן עד שמכירים את הצדדים הבעייתיים של האופי הזה. מאוד קל להתאהב בהם אבל מאוד מסובך להקים איתם משפחה. זאת סתם דוגמה קיצונית אבל האמת היא שעל זה נופלים חצי מהחילונים. הבחורה מכירה איזה אבדאי רומנטיקן, חושבת שהוא האביר על הסקודה הלבנה, הוא מספר לה שהם נועדו זה לזה, מנגן לה קצת בגיטרה שירי קיטש מזרחיים והנה לך קשר ייחודי ומיוחד שלאמיתו של דבר שווה כקליפת השום.

2. יש לי דעה קצת לא-פופולרית בנושא אבל אני אגיד אותה.

דבר ראשון נשאל שאלה: מה אנחנו באמת צריכים? הרבה אנשים רוצים להיכנס לזוגיות בגלל כל מיני חסכים שהיו להם בילדות, הם רוצים להרגיש חום ואהבה, הם בודדים, יש כאלה שנכנסים לזה בגלל תאוות כאלה ואחרות. בקיצור מתוך מסכנות.

אבל נדמיין לעצמנו לרגע אדם שהוא לא מסכן. מישהו עצמאי וחזק. יש לו עבודה מספקת, יציבות כלכלית, יש לו תחביבים, חברים, לא היו לו שום חסכים בילדות, נתנו לו אהבה וגם חינכו אותו כמו שצריך, יש לו גם עליות ומורדות אבל בסה"כ הוא מרגיש בסדר. למה אדם כזה צריך להתחתן? למה הוא צריך כזה כאב ראש? מה כבר אפשר לתת לו?

ועכשיו שאלה נוספת - מי בעיקר מצווה על פרייה ורבייה? זה שמלא במסכנות וחוסרים ובעיות, או זה שלקח את עצמו בידיים והגיע ליציבות ולא מרגיש שחסר לו משהו? לדעתי השני.

לכן - זאת הגישה האישית שלי - אישה לא צריכה למלא לי שום חוסרים. אם יש לי בעיות אני מוזמן לפתור אותן בעצמי כמו בן-אדם מבוגר. ברור שהיא יכולה להעניק לי תמיכה והרבה מעבר וזה מצוין אבל באמת מה אתה מצפה שבחורה תעשה בשבילך? ג'אגלינג? השאלות שאני שואל את עצמי בעיקר הן: האם יש לי משהו שמפריע בה באופן משמעותי? האם יש איזשהו גורם שיכול לגרום להרבה חיכוך וסטרס וקשה לפתור? אולי היא לא יפה, אולי היא משעממת בטירוף, אולי אנחנו פשוט לא מסוגלים למצוא שפה משותפת, רמה דתית לא מתאימה, אלה בעיות משמעותיות. אבל מעבר לכך מה אני כבר מצפה ממנה שתעשה? מה היא דובון אכפת לי?

דוב שמחה (Funshine Bear) - אוהב לשחק ולספר בדיחות, אך לפעמים שוכח שיש רגעים בחיים בהם צריכים להיות רציניים. צבעו הוא צהוב בהיר והסמל שעל בטנו הוא שמש מחייכת.

חייכנית (Cheer Bear) - דובה שמחה ועליזה אשר משמחת ומעודדת את כולם. צבעה הוא ורוד בהיר והסמל שעל בטנה הוא קשת.

שיתופית (Share Bear) - מסייעת לאנשים ללמוד לחלוק את רכושם עם אחרים. צבעה הוא ארגמן והסמל שעל בטנה הוא שתי סוכריות לב על מקל מוצלבות. בסדרה משנות ה-80 נקראה בעברית "דב כיף".

דוב לב טוב (Tenderheart Bear) - עוזר לכולם להביע את תחושותיהם ולהיות אכפתיים. צבעו הוא חום והסמל שעל בטנו הוא לב גדול ואדום.

דוב לילה טוב (Bedtime Bear) - דוב ישנוני. עוזר לכולם לישון היטב בלילות ולחלום חלומות נעימים. צבעו הוא כחול בהיר והסמל שעל בטנו הוא ירח כחול עם כוכב צהוב.

אם אנחנו יוצאים מהנחת יסוד של "לא מגיע לי כלום" ומאידך גם לא "צריכים" כלום, אז זה פחות משנה אם אשתי תהיה דובת שמחה או דובת לילה טוב ואין לי שום סיבה שבעולם לשקוע במחשבות שאולי עדיף הייתי בוחר את דובת לב טוב. פשוט מודים על הטובה הפשוטה. להיות פשוט זה הכי מיוחד.

3. כנ"ל אין באמת צורך בייחודיות. אשתך לא הולך להיות, מבחינה אובייקטיבית, יותר נפלאה או מיוחדת מכל הנשים בעולם, ההבדל היחיד (והחשוב ביותר!) הוא ההבדל הסובייקטיבי שהולך ונבנה עם הזמן.

לכן לשאלתך אכן אשתך ברמה האובייקטיבית תהיה כנראה ככל הנשים. אם היית נולד באמריקה, אוגנדה או קוריאה הצפונית כנראה גם היית מתחתן ומתאהב פשוט עם מישהי אחרת. ודווקא ה"מקרה" הוא ההשגחה ששמה אותך בדיוק איפה שאתה צריך להיות.

"על ידי מנת גורלנו, נלמוד לדעת, כי יחנכנו ה' כאב רחמן. תם וישר יבוא כל אחד מאתנו בעולם העובר, ראוי ומוכשר לעלות למדרגה גבוהה מעל גבוהה בגודל האדם; כי נולדת בשעה כזאת, במקום כזה ותחת מסבות כאלה וכאלה, מהורים ובחברת אחים כהמה, עם מדת כחות הרוח והגוף ואמצעים חיצוניים, כי תמצא לך מורים, מכירים ואוהבים כאלה, עליך לצייר ברעיונך דמיון נשגב, כי זה הוא גם לך "העדן" אשר שמך ה' בו." [אגרות צפון]

עניין ב' -> גם יצחק וגם יעקב העדיפו אישה יותר מתאימה מאשר זאת הקרובה, אם מבחינת תכונות ועניינים אחרים הרחוקה נראית לך יותר מתאימה אז עדיף

///

מסכת יבמות ס"ג ע"א

רבי חייא הוה קא מצערא ליה דביתהו [אשתו] כי הוה משכח מידי צייר ליה בסודריה ומייתי ניהלה [אם היה מוצא משהו שמוצא חן בעיניה היה מביא לה] אמר ליה רב והא קא מצערא ליה למר א"ל דיינו שמגדלות בנינו ומצילות אותנו מן החטא.

תאר לעצמך - ר' חייא הגדול (לא אחד זוכה לתואר כזה), שמסופר עליו שכמעט הביא את המשיח בתפילה שלו עד שהיה צריך דוב שיבריח אותו, שערך את התוספתא ברמה כזאת שכל ברייתא שלא שנה ר' חייא משובשת היא מרוב שהוא ידע אשכרה הכל, שהיה "מסתחבק" עם מלאך המוות, "נתקע" עם אישה קנטרנית ומציקה. ועדיין הוא מוקיר אותה ומשתדל לשמח אותה. ואני חושב שגם הוא חשב שהוא בחר מישהי מיוחדת ולא היה מחליף אותה עם כל הבלגן שהיא הייתה עושה לו.

בסוף בסוף מטרת הנישואים היא הילדים, החינוך, קיום המין האנושי בכלל וקיום עם ישראל בפרט, קיום העניין "כי לא תשכח מפי זרעו" אז יש הרבה מאוד שיקולים קטנים שזה באמת באמת סתם

ושוב אני לא אומר שהפתרון זה "אללה באב אללה" אלא לקחת בפרופורציות ולבוא עם ראש שקול ומפוכח

שעיקר הקשר היא תלוי בבחורה שאיתה אתה יוצר את הקשר.

אישית, אני לא מסכים עם הנחת היסוד הזאת.

יכולה להיות בחורה שאגדיר אותה "מעולה" ויהיה לי קשר מאוד בינוני איתה..

למה?

א' כי אני חלק מהקשר, אולי זה משהו בי שהקשר בינוני.

ב' קשר מתפתח תלוי בחוויות חיוביות שצוברים ביחד. זה מתנת שמים, זה לא משהו שנוצר רק בגלל שהיא "בחורה טובה".

בעצם העיקר בכל הסיפור הזה הוא לא הבחורה, אלא הקשר המשותף איתה.

למה צריך ייחודיות בקשר? מי אמר שקשר טוב הוא קשר 'מיוחד'?

אם פשוט טוב לי בקשר? אני צריך שהוא יהיה מיוחד ושלא היה קשר כמוהו ולא יהיה קשר כמוהו אחריו? לא.

יש על זה אמירה יפה של הרב שטיינזלץ - הרב עדין שטיינזלץ - סיפורים וזיכרונות לעילוי נשמתו | Facebook

וכמו שאחו כתב, זה מתחבר לתפיסת האחת.

מה שיהפוך את אשתך להיות שונה מכל הנשים - זה העובדה שהתחתנת איתה. זה שבחרתם לבנות יחד זוגיות.

תמיד תוכל למצוא מישהי שאובייקטיבית יותר ממנה - יותר טובה, יותר נפלאה, יותר יפה, יותר מוצאת חן, יותר חכמה, יותר מסודרת, יותר רגישה וכו' וכו'.

אבל האם אתה מחפש להתחתן עם *הכי* בכל התחומים?

יותר מזה, אני לא חושבת שיש מישהי מדויקת עבורך. החיים זה לא לחיות באושר ובעושר אחרי ההיכרות. ההיכרות היא רק שלב ראשוני, צעד בדרך. כן, יכולת להכיר הרבה מאוד נשים, ולבנות עם הרבה מהן זוגיות טובה, יציבה, מאושרת. אין רק אחת מדויקת וכל השאר הן טעות.

את הדיוק, את הייחודיות - יוצרים יחד בזוגיות שבונים. ובגלל זה שאתם יוצרים משהו יחד, כל השאר כבר לא רלוונטיות. למרות שהיה שם פוטנציאל, לא מימשתם אותו, ולכן זה כבר לא רלוונטי. עוצמת החיבור בינך לבין מישהי זה לא גזירה מלמעלה, זה משהו שאפשר לעבוד עליו ולשפר אותו.

אין כזה דבר "אישה ככל הנשים". כל אישה (וכל איש) הוא שונה ומיוחד.

יש לי שאלה אליך בנושא הזה, האם היו לך את החששות האלה גם בדברים אחרים בחייך? נגיד בבחירת ישיבה? ואולי גם בדברים פשוטים יותר, נגיד בבחירה מה לאכול?

יש פתגם שאומר שהטוב מאוד הוא האויב של הטוב - ונראה לי שאתה שואף לאיזשהו זוגיות אידיאלית, בלי לעבור את הקשיים והמהמורות שבדרך שבונות אותה - ולכן אתה מפחד להיאחז בטוב הנוכח.

אז כן, ב"ה יש הרבה מאוד נשים שאיתן אתה יכול לצאת למסע הזוגי. לדעתי, מעבר לדברים המהותיים שקשורים לזוגיות, צריך לתת משקל גם לנתונים המקריים שעליהם דיברת. המעטפת הטכנית בעיני יכולה לתרום הרבה לקשר. בהנחה שמבחינת הנתונים האחרים זה היינו הך בשבילך, לא רואה שום פסול בלהעדיף מישהי שגרה קרוב אליך לעומת מישהי במרחק שעתיים נסיעה.

הזוגות, וחלק מזה זה לראות באשתך משהו מיוחד מה שלא בשאר הנשים.

אבל זה תהליך.

ומה זה משנה אם במקרה תהיו זהים לזוג אחר בקצה העולם? באמת לא רואה בזה נפק"מ לכלום

לא יודע מה הדחיפות להיות מיוחד

בשאר הנשים פשוט אין מה לראות ואין מה לחשוב עליהן

וגם במה תתבטא היחודיות? תלכו שניכם עם כובע צילינדר וחד־משקף? כאילו מה אתה מצפה שיהיה? מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שייעשה ואין כל חדש תחת השמש ובפשיטות הזאת צריך לשמוח

הדרישות שלנו.

כשיש השקפה דומה ומציאת חן, מתחילים לבנות קשר.

יוצאים, מכירים, בונים בסיס משותף- קשר!

אם לא מתקדם אז לא מתאים.

וכשכן מתקדם אז אותה בחורה שבמבט ראשון היתה 6-7, עכשיו היא האחת והיחידה.

זו שיש לכם בדיחות משותפות, שפה משותפת, שיש חוויות משותפות, שאתם מכירים אחד את נבכי נפשו של השני (לרוב זה נבנה בעיקר אחרי הנישואין, ואפילו כמה שנים לתוך הנישואין) 

הייתי מנסה לחזק את נושא הקשר הרגשי

והמאמר פשוט לא נפתח...

או לפחות בסינון מחמיר מידי...

זה מאמר שלקוח ממדור יחסים, אבל אין שום נגיעה ולו הקלה ביותר לכל מה שקשור למין, והוא מאמר מאוד חשוב שדווקא יוצא נגד התרבות המערבית, ואיך פרסומות הורסות לנו את הביטחון.

יוצא שסינון נגד תכנים בעייתים מסנן מאמר נגד תכנים בעייתים.

אבל לכל השכנים שלו יש...

אוי לרשע ואוי לשכנו.

זה מבאס לפעמים שיש דברים שחסומים סתם, אבל אין אלגוריתם מושלם.

ומכיון שסינון אנושי דורש רשימה לבנה, אז כל מי שרוצה אינטרנט שלא בנוי על רשימה לבנה והיתר מיוחד לכל דף ולכל תמונה, צריך לבחור אם הוא רוצה אלגוריתם שמכוון לאינטרנט טהור כמה שיותר, או לאינטרנט יעיל כמה שיותר. כי גם וגם זה לא יהיה בזמן הקרוב.

אני בחרתי ואני חושב שבחרתי נכון.

שסינון אידאלי מוחק תמונות בלבד.

הבעייה שמה שמוחק תמונות מוחק סרטונים ואני לא יכול לשמוע סרטון עם בחור בגופיה, גם אם הוא עוסק בגיאומטריה.

תמונות

טוב כמעט הכל, אם אתה מחפש בסרגל למעלה אז יש חיפושים שנותנים לך אייקון בשורת החיפוש / לוגו של האתר ואת זה הוא לא חוסם

חוץ מזה הכל

מוזמן לנסות, settings -> privacy -> site settings -> images

יכול להיות שיהיו לך אתרים שרשומים ברשימה לבנה אז צריך או למחוק או לאפס הגדרות

סרטונים לא נחסמים אבל ה-thumbnail כן

נפלאה.

זה מספיק לי. הוא נותן לי את הביטחון.

אני לא צריך אהבה עצמית.

א. ה' שלחני לפעול נפלאות, להופיע בעולם גדולות ונצורות.

ב. כל בוקר מחזיר נשמתי באמונה, עוטף את גופי בחיבוק אהבה.

ג. מנחני במעגלי צדק למען שמו, מדריכיני בנתיבות עולם לעשות רצונו.

ד. ה' משפיע עלי חסד וטובות, נותן לי ברוב חמלה מתנות.

ה. סומך את גוי שלא אפול, משמח את לבבי בריקוד ומחול.

ו. קורא לי מארץ מרחק ללמד לבני יהודה קשת, להורות את עמו הקדוש מלהילכד ברשת.

ז. ה' נטל אותי בחמלה ונושאני ברחמים, פותח שערי שמים לבקוע רקיעים.

ח. לשמוע את קול הרש לתת לו תקוה, לרומם דל ואביון לתפארת המלוכה.

כל העניין ביהדות זה שיפור עצמי מתמיד, להבין שאנחנו גשמיים ובעייתיים ולשאול את עצמנו מתי יגיעו מעשינו למעשי אבותינו? התורה נותנת לנו ביקורת בונה בבוקר בצהריים ובערב כדי שנהיה ה-best שאנחנו יכולים להיות ואם לקבל את זה בשמחה לדעתי יותר בריא מאשר לקבל את החסרונות והפגמים שלנו כמו שהם

לתלות את האושר שלנו בכסף או בכך שאנחנו צריכים להיות best of the best.

הרמבם אמנם אמר שכל אחד יכול להיות צדיק כמו משה רבנו, אבל אנחנו לגמרי יכולים לקבל את זה שאנחנו לא ולשמוח במה שיש לנו.

דבר שני אנחנו לא מחפשים אושר אלא עבודת ה'

לקבל את עצמנו כמו שאנחנו בעבודת ה' זאת בינוניות וחוסר יכולת לקבל תוכחה

זה לא אומר שצריך להיכנס לשליליות אדרבה מתוך כך שאני יודע שיש לי לאן לצמוח ולהתפתח אני שמח 

לקבל את הדברים שאתה לא משנה כרגע, תהא הסיבה אשר תהא.

לקבל את זה שעדיין לא הגעת לדרגת משה רבינו וזה לא אומר שאתה רשע.

הנה - "אל תהיה רשע בפני עצמך", זה בדיוק קבלה עצמית

לא צריך תמיד לחפש איפה יש מחלוקת.

"רובנו קיבלנו הגבלות וביקורת במהלך חיינו, וחלק מהאנשים גדל בעולם שלא מקבל אותנו כפי שאנחנו, אלא אם נעמוד בתנאים מסוימים. [...] שאנחנו צריכים כל הזמן להשתפר ולהתרחק ממי שאנחנו באמת. כך, רבים מאתנו לומדים באופן שיטתי כיצד לא לקבל את עצמם, כיצד להסתיר את "הפגמים" שלהם, לדבר בשפה סחבקית או מתוחכמת יותר, להיות "אין", לעבור ניתוח פלסטי, לחייך אל האנשים הנכונים ולהימנע מלבטא רגשות אמיתיים."

הנחת היסוד - אנחנו ה"אותנטיים" וה"טבעיים" זה הכי טוב והחברה רק מנסה לבקר אותנו ולפגוע בעצמיות שלנו - פילוסופיה רומנטית

משהו כמו השיר הזה

I went to the Garden of Love,

And saw what I never had seen:

A Chapel was built in the midst,

Where I used to play on the green.

And the gates of this Chapel were shut,

And 'Thou shalt not' writ over the door;

So I turn'd to the Garden of Love,

That so many sweet flowers bore.

And I saw it was filled with graves,

And tomb-stones where flowers should be:

And Priests in black gowns, were walking their rounds,

And binding with briars, my joys & desires.

"1. אני לומדת לאהוב ולקבל את עצמי בדיוק כפי שאני."

3. אני איכותי/ת בדיוק כפי שאני."

- האמת היא שאני עצלן, לפעמים מחפף, ומצד שני ביקורתי כלפי אחרים, בקיצור יש לי הרבה תכונות לא טובות, אני לא רוצה לקבל אותן ולאהוב אותן אלא לקבל ביקורת בונה ולהשתפר

יש לי גם תכונות חיוביות ואני שמח בהן ואינו סותר

4. אני יפה בדיוק כפי שאני.

עם זה נגיד אני יכול להזדהות

///

כמו באותו שיר יש סוג-של הלקאה עצמית נוצרית שמטרתה השמדת ה"אני", רעיון שנובע מתוך שנאה לאנושיות ולאישיות שלנו וברור שזה לא טוב

אבל הריאקציה הפוסט-נוצרית שפשתה בעולם המערבי אומרת שהכל יפה והכל בסדר וביקורת (עצמית או מהסביבה) נובעת מהגמוניה דתית/מוסרית ופוגעת ב"אני האמיתי"

האמת היא שלרוב כשמבקרים אותנו יש אמת בדברים, הביקורת של החברה עוזרת לנו לדעת מה אסור ומה מותר, הלוואי ויהיה מורא בשר ודם עלינו

והביקורת העצמית שלנו שמכירה בכך שאנחנו יצורים גשמיים וחלשים מלאים בתאוות כו' נותנת לנו אפשרות להתעלות ושוב לא מתוך הלקאה נוצרית אלא מתוך העצמה

כדי להיות אמן אמיתי צריך לדעת לצייר טוב, צריך הרבה אימונים, צריך ביקורת בונה מעצמנו ומעמיתים, איזושהי מידה של קשיחות שיוצרת אסתטיקה, האומנות הפוסטמודרנית שבאה לנפץ את מושג הביקורת האומנותית בשם הרעיון שהכל יפה וטוב ואנחנו מקבלים בשמחה את כל הביטויים לעולם הפנימי (הגם שאינו מתוקן בהכרח), בסוף נראית כמו שהיא נראית

מציין רק שהוא רשום באתרים הקלאסים אבל מנסים להשתדל עוד...

מַלֵּ֣א פְנֵיהֶ֣ם קָל֑וֹן וִיבַקְשׁ֖וּ שִׁמְךָ֣ ה': (תהלים פרק פג פסוק יז)

הרד"ק אומר:

מלא פניהם קלון - שהם באו להתכבד עלינו , ואתה מלא פניהם קלון , שיהיו נקלים לפנינו ונבזים , תחת אשר היו חושבים להיות נכבדים עלינו. ואדני אבי ז"ל פירש קלון מן "קלוי באש" (וי' ב , יד); כאלו אמר: מלא פניהם בֹּשת , שישובו בבשת פנים הנשארים; כי המתבייש - יהיו פניו כאש. ויבקשו שמך יי' - ואז יבקשו שמך , כי ידעו כי אין זולתך ובידך הכל , ואין ביד אדם כח וגבורה לעשות דבר אם לא ירצה האל

המדרש תהלים-שוחר טוב דורש דומה לאבי הרד"ק:

מלא פניהם קלון, כמי שמתבייש ברבים על עבירות משוקעות שבידו, ויבקשו שמך ה' ולא תמצא להם, כדכתיב ישועו ואין מושיע (אל) [על] ה' ולא ענם (תהלים יח מב), יבושו ויבהלו עד עד, ביום הדין, ויחפרו מעבודה זרה שבידם, ויאבדו בגיהנם, וידעו כי אתה שמך ה' לבדך, כדכתיב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד (זכריה יד ט).  

בברכות יב ע"ב בושה מוחלת על חטאים, פה אצל אומות העולם הרשעים זה תקדים לגיהנום.

בראב"ד על ספר היצירה מבואר שהגיהנום זה הבושה מחטא.

לכן אצל ישראל הבושה מכפרת שלא יהיה גיהנום ואצל הגויים הרשעים זה תקדים לגיהנום.

המאירי מפרש את סוף הפסוק על עם ישראל:

ויבקשו שמך יי' - רוצה לומר: בני עמנו; כי בהנצלם מצרותיהם ישובו אליך ויעבדוך. ואין לפרשו על האויבים , שהרי נאמר אחר כן: ויחפרו ויאבדו.

לא דרך אתרים.

ולכן אתה צריך לשאול את עצמך :

איפה ואיך אני יכול לפגוש כמה שיותר אנשים...(שיכירו אותך)

ומדי פעם ישאלו, ״אתה רווק ? כי אני מכיר מישהי וכו׳״.

כמובן שאתה צריך להיות גם נחמד אליהם, כדי שיתעקשו להכיר לך את הטובות ביותר.
 

אני מבקש ממך, מספיק עם האתרים, עם האלגו כל החירטוטים האלה. די . תשנה כיוון. 

מה קשור אלגו ליהדות ? לעם ישראל ? זה לא הכיוון בכלל.

תעדכן אותי מה החלטת. זה חשוב לי,

כי אתה זוכר, שסיכמנו, ששנת 2024 (שאלוהים יסלח לי שאני שוכח כל פעם את השנה בעברית)

היא השנה שלך. אנחנו בשבט ? טבת ?  תשרי זה עוד יומיים. 
 

מספיק עם הקרקס. מי שרוצה -מאוד- להתחתן , בעזרת השם, אין כח בעולם שיכול לעצור אותו. 
עד תשרי, חסדי הים מתחתן. זה נגמר. זהו.

כמובן שאתה לא תזמין, אבל הנה, סולח לך מראש, כי זה ישמח מאוד את אלוהי אברהם יצחק ויעקב שחסדי הים, יתחתן עד תשרי.
ובשביל מה התכנסנו בעולם הזה ? לשמח ולשמוח.

איך זה שאתה עדיין רווק אמור לגרום לי לא להתייאש?

למה אתה רוצה שאשים לב בקשרים?