היי, אני מאוד ביקורתי והתחלתי להיות מודע לחסרונות שבכך ואני רוצה להתחיל לשלוט בזה. מכירים אולי ספרים, שיעורים או הרצאות שעוסקים בזה? 

לכל אחד ואחת כאן 

שתמיד מחייכים גם כשלא

תמיד הכל מחייך חזרה  

שולחת לכם הרבה כוחות 

ומתפללת לקב"ה שישמח אותנו 

שיהיה יום נהדר,

תהנו!!!!! 

יקר שלי 3>

שוב אני כותבת לך.

המחשבות עליך לא פוסקות. אני מחפשת. כל הזמן. בודקת. מבררת. אולי זה אתה?

מ"צמאה לך נפשי" זה הופך ל" כמהה לך בשרי". אני כמהה לראותך.

ואני כותבת את זה עכשיו. וכולי צמרמורות.

כמה קדושה יש בדבר הזה הנקרא נישואין. כמה שליות. הלוואי שהקב"ה בכבודו ובעצמו יוכל לקדש בחתונה שלנו.

אמנם זה לא אפשרי, אבל אני כמהה ומתפללת שה' יתברך ילווה אותנו בכל צעד ושעל בחיינו ושישלח את השליחים המתאימים והמדויקים לנו שיעשו את רצונך המבורך.

אני אשתף אותך.

אני עדיין מקנאה. באמת שקשה לי. אני כבר רוצה לתקן את עצמי ולהגיע לשלמות הזאת. למה לה יש ולי אין? ריבונו של עולם. תעזור לי!

מצד אחד ההקשבה לחברות היקרות. כל אחת וסיפורה לה עם נער כזה או אחר. ממלא אותי ומכונן אותי. אך באותה מידה, מעציב אותי, גורם לי לקנא, מכניס אותי לבלבול ולמחשבה עליך.

ואז. ואז אני עוזרת. ואמרת לעצמי- יקרה. את ממש תינוקת. את אפילו עוד לא בת 16. אולי את נראית כמו בת 20 ב"ה. אבל את רק נראית. ויש לך עוד שנתיים וקצת לסיים לימודים ובגרויות ב"הצלחה רבה בעזרתו יתברך. לעשות שנת שירות לאומי משמעותית. ורק אז. להתחתן בעז"ה (ויהיו כאלו שירימו גבה..). להתחיל ללמוד תואר. ולהקים משפחה מתוך קדושה, טהרה ושמחה.

אוף..

לפעמים אני מרגישה כ"כ טיפשה.

אז יש עוד זמן. אבל בינתיים. איך אני יכולה להמשיך להתקדם, לצמוח ולפרוח לקראת הרגע המיוחל בו אקים את ביתי?!

אני מרגישה כ"כ חסרה. כ"כ רוצה להשלים את החסר שבי ולצערי יש הרבה. יותר מידי.

ואז אני רואה אותו. ושואלת את עצמי ואת הקב"ה. אולי זה הוא. האחד. שהוא יהיה שלי ואני שלו. שלימות כזאת.

ואז שוב. המחשבות מתנפצות. כמו קיר זכוכית. ואני נזכרת שוב. אני עוד לא בת 16...

והזמן יעשה את שלו ובעז"ה אזכה להגיע לאירוע המכונן והמדהים הזה בעיתו ובזמנו. בקרוב ממש.

ואני יודעת שעוד דרכים רבות לפניי. עליות וירידות. נפילות שקשה לקום מהן. משברים קשים. ולא חסר..

אך יש גם נקודות של אור. של שפע. של טוב. " הטוב והרע תכליתם לטוב".

אני לא יודעת אם המסע נגמר או שהוא רק מתחיל, אבל אני מקווה שיצא ממנו משהו, בסופו של דבר, נדיר. כביר. 

אני יודעת שעוד יהיו ימים ורגעים שבהם לא הכל יהי מושלם. כי אין יותר שלם מלב שבור. אז אם אני שבורה זה אומר בעצם שאני שלימה?!

אני רוצה לצמוח מזה. שזה ימלא אותי. ייתן לי כוחות ותעצומות נפש להגיע רחוק. זה קשה. מייגע. וכואב. מאוד אפילו. כמעט תמיד אני הולכת לישון עם דמעות בעיניים.

אבל אני משתדלת להאמין. בכל ליבי. שזה לטובתי. 

מקווה לעבור את זה עם הרבה אמונה בה' יתברך. ה' הטוב. אבאל'ה שלנו שאוהב ודואג לנו ומכוון הכל למענינו ולטובתינו. "ה' צדיק יבחן"...

אז. תדע שאני כל הזמן חושבת עליך. מי שלא תהיה. שולחת לך את אהבתי והערכתי. מברכת, מקווה ומתפללת שגם אתה תצליח לעבור את המסע בגבורה ובנחישות בעז"ה.

תשמור על עצמך.

מחכה לך ומתגעגעת.

                                                                                                            אני 3>

@משיח!!!