פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 733)

ירבו כמוך בנות בישראל, שמוכנות לשאת בעול התורה.

הלוואי תמצאי אותו בקרוב, ותקימו בית קדוש ומאיר יחד

 

דברי עם אברכים ואברכיות, ותשמעי מהם סיפורים אותנטיים...

 

מזונותיו של אדם קצובין לו,

ואמנם חייבים השתדלות, וגדול הנהנה מיגיע כפיו,

אבל הקב"ה פותח ידיו ומשביע לכל חי רצון.
'נותן לחם לכל בשר, כי לעולם חסדו',

מקרני ראמים ועד ביצי קנים,

וכ"ש שלא יעזוב את חסידיו לעולם נשמרו,

וכ"ש וק"ו שלא יעזוב את ליטאיו (@חידוש),

תופסי תורתו שידעוהו, שמעו בקולו והלכו בה.

 

קצת התפייטתי, אבל יש על זה ים של מקורות.

ה' מסייע ושולח, ואת לא נזרקת לשום מקום,

את בידיים שלו ית', ולנשים הוא הבטיח יותר מאשר לנו, הגברים.

 

המון הצלחה!

בתור התחלה - ללכת למגורי אברכים. לדבר עם נשים של אברכים.
ופעם היה שרשור שפתחתי על הנושא הזה.
של אברכות.


מוזמנת לחפש.

קודם כל ברור שזה אפשרי,

סיפרת בעצמך על אברכיות חברות שלך שמסתדרות.

 

ברור שזה לא פשוט ודורש הרבה הקרבה.

אבל כמו כל דבר בחיים-

ברגע ששמים מול העיניים את המטרה,

הקשיים מסביב הרבה פחות מפריעים.

 

קצת קשה לי ולאחרים פה לכתוב לך איך מסתדרים,

כי אנחנו לא אברכים/יות..

עדיף אולי שתשאלי בפורום נשואים.

 

 

יש גם ספר שיצא לא מזמן שמסבר בדיוק על ההתמודדות של חיי אברכות "אותה אבקש".

אולי הוא יוכל לעזור לך.  (לא קראתי אבל אומרים שהוא טוב)

 

בהצלחה!

רצון בשמיים, רגליים על הקרקע. מוכנה להתאמץ, אבל ריאלית ורוצה לדעת לקראת מה את הולכת. אני נהנה לקרוא (ואפילו קצת מקנא).

ולעניין, קודם כל ברור שזה אפשרי, ויעידו כל משפחות האברכים שב"ה יש.

שנית, אמנם אני לא שם אבל אני מניח שזה דורש מוכנות לעבודה קשה (יחסית.. הכל יחסי) והסתפקות במועט (מן הסתם יש פעמים שרוצים איזה משהו ומוותרים עליו בגלל הקטע הכלכלי, שזה לא כיף, אבל נצרך למען המטרה).

זה מבחינת ההכנה הנפשית. וטכנית - הרבה אברכים עובדים בכל מיני עבודות מזדמנות בין הסדרים ובזמנים אחרים בשביל להשלים את ההכנסה הדרושה. גם ההורים עוזרים (כמובן זה תלוי ברצונם וביכולתם לעשות זאת).
ואם צריך - מתגמשים. לפעמים הבעל עובר ישיבה כדי לקבל מלגה יותר גבוהה/לשלם שכ"ד נמוך יותר/בישיבה שלמד בה כבחור לא יתנו לו מלגה עד גיל מסוים. (אם הבעל אוהב ומחובר לישיבה שלו, זה מבחינתי מוצא אחרון)

רק מחפשת רעיונות.
עדיף מכאלה שכבר עברו את השלב הזה.

זה בסך הכל פצל"ש.
מבטיחה לכם שזו לא הטרלה.

😌
ואם יש צורך אין לי בעיה להזדהות מהניק הרגיל בפרטי למנעלים.

אני לא יכולה לבוא בידיים ריקות 🤷‍♀️

עוגה, שוקולדים שווים ארוזים בסרט אדום.

אגרטל אם את רוצה להשקיע

את עצמך החמודה עם חיוך

אפשר משחק יפה אם הם בקטע

הוא מכיר את המשפחה הכי טוב...

פשוט למקרה שלא יהיו לו רעיונות, אוספת רעיונות שיהיה לי מה להציע

או שתכיני איזה עיצוב יפה , עם שוקולדים \סוכריות בפנים..

בהצלחה

 

 

יין בוטיק, בירה מהחבית- משהו איכותי.
אם את טובה בלאפות- אז עוגה זה טוב.
זר פרחים.

והשאלה אם את מגיעה אליו הביתה בתור חברה, או בתור "לקראת חתונה". כי אם חברה- אז ממש לא חייב להביא משהו, כי גם הציפייה לא בשמיים.

(שימי לב לשם של הפצל"ש)

קראתי את "אם את טובה בלאפות" וציפיתי לתיאור המשך על שאוורמה מבשר איכותי...

אין ספק שהברנש היה שולף טבעת.

מאיפה קונים סטנד כזה יפה מעץ לבקבוק יין?

תודה על ההקפצה 👍

לא יודעת איפה את גרה, אבל אין לכם יקב שווה באזור?
או חנות יינות רגילה, אולי גם שם יהיה (יין בעיר וכו).
אפשר גם להשקיע ולהביא פותחן ליין.

מה שעולה לי בראש כרגע זה סל קלוע עם מלא פרחים צבעוניים מעלפים ויין של טפרברג(אחד טוב כמובן).

אם אתה חושב שיש סיכוי שייצא מזה משהו,

לך על זה.

סה"כ, אתה רוצה שיהיה לה טוב,

ושהיא תזכה בבעל מקסים כמוך

 

המון הצלחה!

בעיקר בפעם השניה. התשובות שונות לפי הסיבות.


בגדול לגבי א' אני חושבת שזה לא בסדר, אם תרצה הרחבה- אפשר באישי

אתה בטוח שלא היו לה סיבות יותר מהותיות לסיום הקשר?
אולי התפדחה להגיד לך

אלא לפי מה שאמרה כשנפרדנו הסיבה היא משהו שתקע אותה ברגש, אבל כן יתכן ש[גם] זה גרם לכך [לפעמים גם אצלי זה כך - אם הבת לא באותה צניעות כמו שהייתי רוצה שאשתי תהיה אז אין כ"כ סיכוי שיתפתח רגש]. מה גם שהיא אמרה לי את זה בשלב די מוקדם-אז לא נראה לי שזה סתם תירוץ, ולכן אני יודע שזה כן ממש הפריע לה [אמנם כפי שכתבתי זו לא הנקודה עצמה שבגללה נפרדנו].

ב. עזוב אותה. נשמע שהיא לא רוצה

איזו מתיחה?

לא מצאתי שום פגם שבאמת זה גרם לי להאמין לכמה ימים שזה אמיתי

וב1 באפריל בדיוק זה התפוצץ בבום ענק וכואב

מכיר כמה כאלה שהיו במצב שלך והתחתנו תוך כמה חודשים. בע"ה זה קרוב!!

זה הגרסא ההפוכה של "לפני שבר גאון", אז לפני גאון שבר

כאיילת השחר!!!

אתה מצליח להיות מצחיק ועצוב גם יחד...  נשמע שאתה אדם של שילובים- הסאטירה והמציאות, הכאב וההומור, התקווה והיאוש.

ובעזרת ה' בקרוב תמצא את הזיווג שלך בדרך טובה שהיא לא מדי, בדרך קלה אבל לא מדי, כזאת שאולי תדרוש בנייה ומאמץ אבל תהיה שווה את הכל! אמן! 

 

אם כי זה לא התאים לי, אבל היא היתה בחורה באמת באמת טובה.  

 

אבל מה שהכי שבר אותי, זה שהבנתי ממנה גם מה מפריע לה בי, ומזה בדיוק חששתי. 

יש לי ביישנות יתר דפוקה שתמיד הרסה לי קשרים.  ואפילו לה זה הפריע ברמה של "אי אפשר להמשיך"

 

כנראה שהעסק הזה מקרה אבוד.  אני לוקח הפסקה בכל אופן- עד הודעה חדשה

אני לא יודעת אם זהו מקומי, אם לאו

אבל אם אתה מודע לבעיה ואתה קורא לה בשם, זה אומר שאתה רק, או יותר נכון "רק" צריך לטפל בה.

ניסית ייעוץ/טיפול?

זה יכול לעבוד לפעמים כמו קסם.

אין דבר כזה מצב אבוד.

תמיד יש מקום לשינוי.

במיוחד כשיש את המודעות ואת הרצון לשינוי.

הפסקה זה מעולה, וזו הזדמנות מעולה לקחת את הזמן הזה כדי לחולל דברים. 

וגם אם אתה לא מאמין בזה אתה תמיד יכול לנסות. לא יזיק.

וביישנות זו תכונה נפלאה שיכולה להתאים להמון בנות

ביישנות יתר זה פשוט אותה תכונה טובה ומקסימה במינון יתר. וכמו כל דבר בחיים- צריך לשאוף לאיזון. וזו משימה אפשרית לחלוטין!

 

זה תוצאה של השפלות מההורים על כל מילה לא במקום. 

לך תנסה אח"כ להיות קצת מנהיג... 

 

ניסיתי לטפל,  זה לא עבד.   תודה בכל אופן. 

חבל על המאמץ.

קשה

החיים לפעמים קשים ממש!

השפלות מהורים יכולות בהחלט להקשות על פיתוח העצמה אישית ותחושת ביטחון וערך עצמי מבוסס. ההורים הם אלו שאמורים באופן טבעי לשקף לנו את הטוב הפנימי שלו ואת הערך. להעניק לנו אהבה בלתי מותנית. לא להשפיל ולהרוס נשמות שהופקדו בידם.

אבל-

אנשים עוברים דברים קשים מאד בחיים שלהם: נטישות, פרידות, אבדן, בגידות, דחיות, השפלות, חרמות, מחלות, ולפעמים גם שילובים של כמה מהנ"ל. 

וואי, כמה שהדברים האלו משפיעים על החיים ועל אמונות בסיס ותהליכי חשיבה

ועדיין!

אף על פי כן!

כן!

עדיין!

כל הרשימה הזאת הם לא אנחנו.

הם דברים שקרו לנו.

ויש את האנחנו האמיתי מתחת לכל הרי הזבל והכיעור.

ואם החיים הראו לך את צדם האפל,

זה התפקיד שלך 

לחפש את צדם המואר

ולראות כיצד כשאתה מוצא את הצד המואר של החיים

זה מאיר חלקים בתוכך.

ואתה לא צריך לעשות את זה לבד.

יש אנשים שתפקידם לעזור.

ואם לא הולך בסבב הראשון

אפשר לנסות שוב ולחפש אדם מתאים יותר למשימה. לפעמים צריך לנסות כמה וכמה פעמים.

ואני מכירה מקרוב אנשים שעברו דברים דומים

ועשו ועושים עבודה רבה וענקית וקשה כדי לנקז את המוגלה הזאת.

ויש תוצאות.

 

 

 

איזה מתיחה ל1 באפריל הייתה?

המתיחה שארגנו לי משמים - שאולי סוף סוף..

תחשוב שאתה מודד חולצה והיא לא מתאימה... פשוט תחזיר אותה למדף ותנסה אחרת 

לא צריך להשתנות בשבילה

יש חוברת שלו על שידוכים, אני חושב שחשוב לקרוא אותה.

הוא אומר שם הרבה דברים שמפקחים אותנו מהרבה אשליות של "ענוותנות יתר"

מבאס מאוד, אבל אם תצרי איתו שוב קשר זה יותר פוגע...

על פי ההלכה מה עוד היא צריכה לעשות לטענתך?

וזה צריך להסתיים בעדים, אחרת החיוב נשאר

פה הגבתי לגבי העניין ההלכתי.

למטה הבעתי את דעתי

ממה שכתבת זה נשמע לי כמו קצר מתמשך בתקשורת - לקראת נישואין וזוגיות

כי זה החיים שלך ואין לי ידע או משהו כזה.
אבל ההיגיון אומר שאם את לא מרוצה ממשהו מהותי בקשר וזה לא נפתר באמצעות שיח, ולא מתאים לכם להמשיך אז לא.
אולי זו התערבות בוטה אבל מניסיון שלי לפעמים בקשת סליחה היא רצון להמשיך בקשר, ולאחוז בו.
לדעתי כדאי לך לשכוח מזה, הבחור בודאי ישכח ויסלח, חוצמזה שההערה היא לא בהכרח פגיעה, היא יכולה להיות לא נעימה אבל לא פוגעת כך שבקשת הסליחה לא הכרחית.
בהצלחה בהמשך הדרך!!

את הסיפור המלא. אבל ממה שכתבת נשמע שלא היה לכם טוב ממילא, אז טוב שנגמר. לא לכל אחד/ת מתאימה צורת אהבה וביטוי של רגשות, וזה יפה ששמת לב לזה, כי לדעתי תוך כדי קשר קשה לשים על זה את האצבע בדרכ (- בדרכ שמים יותר דגש על השתדלות ומאמץ כללי.. לפחות אני ככה..).
ביקשת סליחה - שזה כבר כן ובוגר מצידך. מנגד, התגובה שלו בהחלט מובנת; הוא הרגיש שהוא נתן הכל ושאת לא ידעת להעריך. זו לא תחושה נעימה.. ולכן, שוב אחזור על מילותיי הקודמות: נשמע שלא התאמתם מראש.. אבל שוב: זו הסקת המסקנות האישית שלי מהמבט הצר שלי על הנושא.
ברכה והצלחה.

ביקשת סליחה והוא לא קיבל את סליחתך אולי כי הוא היה פגוע מידי באותו רגע
אני חושבת שנכון שתשלחי לו הודעה עניינית מאוד ובה תתנצלי שוב באמת
מעבר לזה,אם הוא לא רוצה לסלוח זה כבר לא בעייתך

צריך להתאמץ לפייס פעמיים ואז להביא עדים ורק אז זה לא בעיה שלה.

כל שאר הזמן היא עדיין חייבת לבקש סליחה והחיוב בבין אדם לחברו עליה...

(כל זה בהנחה שהיא צודקת שהיא עשתה משהו לא בסדר, התגובה שלי מדברת על ההלכה ולא על התגובה הראשונית)

אני מאוד אוהבת אותו והוא אותי עד עכשיו. ממש היה לי קשה לשמוע שאין לו כבר רגש אלי (זה הגיוני בכלל?!) השאלה אם יכלתי לגשר על צורת ההתבטאות הו שלו או שכך היה צריך להיות...?

שהגיע הזמן להרפות
ולהתפלל..
את מאכילה את עצמך סרטים- האם יכולתי לגשר על זה, או שזה מה שנכון..
אבל זה מה שקרה, נפרדתם וזה מה שנכון שיקרה כרגע..
אני אומרת לך ויודעת שזה קשה- הרפי ודעי כי אני ה'.
תני לזמן לעשות את שלו. נשמע שזה כרגע לא בידיים שלך. אלה בידיים של הקב"ה..
תסמכי עליו שהוא מגלגל את העניינים שיהיו מדוייקים לך.
בהצלחה!

ניסינו כמה פעמים לחתוך ובגלל הרגש התקשנו. אני מרגישה כאילו הריב הזה משמיים כדי להמנע מליצור קשר שוב. אני ממש מקווה ש-יד ה' מנווטת במהלך הזה!

לא משנה לאן זה ימשיך..
מאחלת לך שתזכי בקרוב לבן זוג מדוייק לך משורש נשמתך! תתפללי לאבא שיראה לך את הדרך.ויאיר וימתיק לך אותה! כי הוא פתוח תמיד לשמוע אותנו גם כשנראה שלא (מדברת אחת שכבר חצי שנה יש לה קצר בתקשורת איתו.. ופתאום זה נפתח!)
בהצלחה יקרה!!!

שמכירים אותך באמת ואת יכולה לספר להם את כל הפרטים, ולנתח מה אהבת, האם אתם מתאימים, האם הכשל הזה לא מנבא כשלים אחרים.
הרבה פעמים אוהבים בגלל פרטים מסוימים שאליהם נמשכים אבל תכלס יש חלקים לא מתאימים שמתעלמים מהם. בקיצור, הרגש גובר על השכל.
שוב, לדעתי ניתוח מעמיק ושכלתני יכול לעזור.
בהצלחה בהמשך הדרך ושתמצאי את הזיווג האמיתי המתאים לך

זה שהוא כביכול לא סלח לך - 

 

או זה שבעצם נפסק מה שלא רצית שייפסק.

 

אם היה רצף של הערות של חוסר הערכה כלפיו, אז טבעי שנפגע.

 

מה שאת לא אהבת איך שהוא מבטא/לא מבטא את הרגש שלו אלייך, אינו סיבה להיות "פגועה". לכל היותר, זה יכול לא למצוא חן בעינייך, ולהיות אחד השיקולים אם להמשיך או לא.  קצת נראה שמה שאת אומרת שהיית "פגועה" מזה, זה כדי לאזן במצפון את מה שדיברת אליו..

 

אבל נראה שלא זו הדרך. יתכן שאת צריכה לעשות חשבון בתוכך, איך את מעירה על משהו שלא מוצא חן בעינייך; לא משהו שאדם עושה בכוונה כדי לפגוע בך. כי אם לא תעבדי על דרך נכונה בנושא הזה, זה יכול להפריע גם בחיי נישואין. זה ממש כלל ראשוני - מותר לשני להיות מי שהוא, כל זמן שאינו באמת פוגע. ואם רוצים להעיר, זה בעדינות וכבוד, ובהבנה שמותר לו להיות כמו שהוא. לכל היותר אפשר להחליט שלא מתאים.

 

אז לפי תיאורך - זה מה שגרם שהענין ייפסק. אולי טוב שזה קרה כעת. 

בשבל שהבחור יסלח לך - את צריכה באמת לתפוס את הבעיה, להתחרט באמת על הצורה שזה נעשה - ואז את יכולה לכתוב בקצרה שתפסת שמותר לו להיות כמו שהוא - ואין מה להעיר על זה הערות שמבטאות חוסר הערכה, ושאת מבקשת סליחה. זהו.

 

מה שנוגע לסיכוי שזה יתחדש - זו באמת שאלה. אם הבחור יחשוב שזו הההתנהלות שלך, או היחס האמיתי שלך כלפיו - סביר שלא ירצה. ואולי טוב שלא. לפעמים, אם הנוכחות של האחד גורמת לשני להוציא מעצמו דברים לא טובים, עדיף שזה לא יהיה.

עדיף לשני הצדדים.  לאידך, אם יש חרטת אמת ושינוי, אז יתכן לחדש. אבל כדאי לבדוק מבפנים היטב האם את באמת מסוגלת להעריך אותו כמו שהוא. אם לא - אז עדיף לתת ל"אהבה"-כביכול לשקוע, ולהמשיך הלאה..

אם הוא כל כך פגוע, זה אומר שדווקא יש לו המון רגש אלייך ובגלל שהוא פגוע ומפחד להיפגע עוד הוא משכנע את עצמו (ואותך, על הדרך) שאין לו שום רגש. אז אם גם לך יש רגשות אליו, אולי בכל זאת יכול לצאת מזה משהו.
אלא מה הבעיה? הדרך שבה מבטאים אהבה זה עניין די קריטי בזוגיות (לדעתי) וזה דבר שימשיך איתכם לכל החיים. אז או שהוא ישתנה או שאת תלמדי לקבל את זה או שתאלצו להיפרד לגמרי.
קצת מפחיד להגיד את זה כי אני לא מכיר אתכם ואת הקשר שלכם, אבל אולי כדאי שתתקשרי (אולי אחרי שיעבור קצת זמן כמו שהציע כי בשמחה) ותגידי לו את מה שאמרת לנו.
ואולי לפני זה אפילו כדאי שתנסי להעריך בעצמך את מה שהוא עשה. עם כל ההערות, עדיין להעריך. זה לא אומר לקבל ולרצות שככה יהיה בעלך, רק להעריך.
ומשם אפשר לדבר.

כתבתי בליל של משפטים אז תקחי מכאן רק את מה שמתאים

הלוואי שאתה צודק בנוגע לחוסר רגש שלו כלפיי. לדעתי הוא באמת מרגיש ככה כי ברגע שאדם מאוכזב עד עמקי נשמתו, הרגש שנוצר מעורר מעט סלידה ומערער את רגש האהבה (לדעתי ) הוא אמר שהוא אדיש אלי בין היתר מאז.

שנית אני עוד לא הבנתי אם אנחנו יכולים להסתדר או שזה דיי בעיה קריטית. אני רק יודעת שאני ממש אוהבת ממש ומתגעגעת אליו

אני חושב שהוא לא פחות אוהב, אלא סוגר את האהבה בקופסה אטומה ומשתדל להדחיק אותה, כדי לא להיפגע שוב. האדישות הזו היא מגננה (לא תמיד מודעת) ואני יכול להעיד על עצמי שבמקרים שאני אדיש כלפי חוץ אבל מלא רגש בפנים, צריך הרבה תשומת לב כדי להבחין בו. אז זה לא דבר שרואים אם לא מחפשים, רק יש תחושה קצת עמומה שזו לא אדישות רגילה.

ולגבי הדבר השני, אני חושב שכדאי שתדברי איתו ממש על זה, אם תצליחו לדבר.
בהצלחה לך

לא עושה רושם שאף אחד מכם אשם או מחוייב לבקש סליחה וכו' מצד הדין.

אם זה מפריע לך, את יכולה לנסות.

אם אין סיכוי שתחזרו ואין לכם רצון לנסות שוב, נראה לי שעדיף שלא. לפחות בתקופה הקרובה עד שהרוחות יתקררו.

 

בכל אופן, לא נשמע שהפכתם לאוייבים או משהו כזה, אז לא חושב שיש צורך כל-כך לקחת קשה.

 

אבל בסופו של דבר, לא כתבת הרבה פרטים לגבי מה קרה, וקשה לשפוט

תדירות הדייטים מאוד משפיעה

שתצברו עוד חוויות (משהו מעבר לשבת סתם באיזה פארק / מסעדה ולדבר.
למשל באולינג)

תכיר אותה ואת אופייה יותר ותצברו עוד חוויות יחד

כדאי לצבור עוד חוויות משותפות,

כדאי להיפתח יותר זה לזו ולהיפך,

כדאי למוסס אט-אט את המחיצות ביניכם.

אם תמשיכו ככה, ואין דחיה חיצונית,

בע"ה הרגש יגיע.

 

עוד טיפ, נראה לי מהרב אבינר.

כשאתה רואה את השם שלה על המסך של הסלולר,

זה משמח אותך, מעציב אותך, אדיש, 'עוד פעם היא...?'?

זה מדד מסוים לשאלה על רגש בזוגיות.

כל כך משמח לשמוע...

מצאת שותפה למסע?
אשלח שמות בפרטי

בס"ד

שתדעי שחלום חיי גם לטוס לשם....

ואת אחת השוות!!
תהני ממש ממש!!

בעז"ה אשמח לשלוח גם בפרטי..

לטוס זה חלום,

זה מרגש ברמות!

ופעם אחרונה זה אכן עזר לי.

נקווה שגם הפעם בעז"ה!! 

 

ואם תרצי לשלוח , אני פה עד הטיסה חח 

את מתכננת להתארס בדרך לאומן?

ובהצלחה

יאלה המטרה הבאה זה אירוסין בעז"ה.. 

שתהיה נסיעה טובה ותפילות טובות.
שולחת לך שמות בפרטי

שיציע לה שנתפלל עליה בקברי צדיקים בהר הרצל...
🙈

מספרים שתלמיד של הרב שלמה זלמן אויערבך שאל אותו אם מותר לטוס לחו"ל לקברי צדיקים?
הרב ענה לו, שהוא לא מבין למה, כשהוא רוצה ללכת לקברי צדיקים הוא פשוט חוצה את הכביש והולך להר הרצל.
(סיפור מדהים שמופיע בהקדמה לספר הלכות צבא של הרב רימון)

אני עוד יותר מצטערת שלא זכיתי להכיר את הרב שלמה-זלמן אויערבך בחייו.

הלקח שלמדתי מזה שכדאי לחפש את הדמויות המרשימות בימינו ולנצל את זה שהם עימנו היום

ושנזכה להתבשר בשורות טובות, ישועות ונחמות

אבל ר' נחמן זה הצדיק של העולם.. 

(התפללת עליי?..)

נשמה שאת.

בס"ד

ובאסוש.. שכחתי לשלוח לך שמות.. :/

בעז"ה שתזכי גם לבשר בקרוב שהתארסת!

בס"ד

ושאנשים יקפיצו מידי פעם כדי שישאר למעלה..

ואני אשמח להיות מתוייגת..

תודה!

כל יום שרשור חדש..
ולדעתי בצאת הכוכבים זה הזמן הנכון.

ממש תודה רבה!
תזכה/י למצוות

ב. לא נותנים פרטים מזהים...

וכותבים על הבעיה עצמה

כי בהכרח משנים?

כל אחד והדרך שהוא/יא כותבים

אני כותב מאוד כללי.

לא חושב שהייתה לי התלבטות שכתבתי משהו שיכול להסגיר.

 

אגב, היו גם היו מקרים ש'עלו' על הסיפור,

כפי שיעידו ותיקי הפורום

שכל פעם מתאים משהו אחר.
חלק מהרשימה
. עושה מדיטציית נשימות
. לומד תורות על שמחה
. צועק לה'
. קורא תהילים.
. הולך לקברי צדיקים (במיוחד לרבי שמעון)
. יוצא להליכה
. יוצא להתבודדות
. הולך לישון

לבכות ולהתפלל זה תמיד עוזר. לפחות לפרוק

עושה רשימה של דברים טובים שמשמחים

זה בערך כמו לשאול 'מה מחזק אתכם רוב הזמן'...

 

- לשקוע בלימוד (אין לך את זה, כי תורה זה לא 'לימודים').

- להתעסק בדברים שאנחנו אוהבים.

- לקחת את הגיטרה ולפרוק איתה קצת.

- להתפלל, להאריך ולשפוך שיח. מילא אני, אבל כמה צער השכינה...

כמובן

 

תהיה מודע לפזיזות האפשרית ותהיה זהיר ושקול, בבא העת

 

בהצלחה

וכנראה זה אומר עליך שאתה בחור טוב

ברור שלא אפסול רק מעלה חשש וספק.

נתפלל שיהיה טוב, תודה על הברכות, נקווה שאני בחור טוב וראוי (:

לא יודעת לשלוח קישור לזה

אבל אולי יעזור

מישהו מהציבור הקדוש יצא עם בת של רב? - לקראת נישואין וזוגיות

- תחליט להתחתן רק כשאתה לא מאוהב ובאורות.

- תבדוק טוב את מה שתמיד היה חשוב לך.

 

המון הצלחה, אח אהוב!

כשאתה כבר בקשר, אז בטבעיות תהיה ממוקד בה.

אחריהם תוך כדי הקשר אם יתקדם.
וכדאי גם אולי ליידע חבר או מידהו שאתה סומך עליו, לפעמים עין חיצונית יכול ממש לעזור.

בהצלחה!

חבר זה אכן עצה חכמה

חששתי גם שבגלל שהוא בן דוד של.. אני אהיה פחות קונקרטית לגביו.
אבל ב''ה מסתבר שכשאתה יוצא עם בן אדם, אתה בכל זאת מתמודד איתו עצמו,
*חתכתי אחרי 2 דייטים*
לידיעת @@{ר}ציני

לדעתי, יש כאן כמה עניינים, וצריך להבדיל ביניהם:

א. רצון להתחתן (וממילא להתחיל להיפגש)

ב. פחד מנישואין, ממחויבות, מפגיעה וכו'.

ג. חוסר ביטחון עצמי וקבלה עצמית.

 

מבין כולם, נראה לי שהשלישי הוא הכי משמעותי.

מצד אחד זה מאוד מתסכל,

אבל מצד שני נראה לי שזה הכי קל לשינוי.

 

ר' נחמן לימד אותנו לעבוד על עין טובה כלפי עצמנו,

למצוא את הנקודות הטובות שבנו,

לזהות את עצמנו איתן

(כלומר שאני הוא הטוב שיש בי,

והרע שיש בי הוא חיצוני וטפל),

וממילא לאהוב את עצמנו.

 

אחרי שתאהבי את עצמך, ותאמיני בעצמך,

נראה לי שהרצון להינשא יגבר,

וכן הפחדים יילכו וייעלמו.

 

אגב, מניסיון אישי,

נגרם לי הרבה מאוד (מאוד וכו') כאב מקשרים,

נפגעתי כ"כ הרבה, וכ"כ הרבה פעמים.

אעפ"כ, ברור לי שאני חסר במצבי,

וברור לי שמה שישלים אותי זה נישואין.

זה לא הולך להיות קל,

אבל זה בע"ה יהיה אמיתי, מלא ונכון,

וכלי ראוי להשראת שכינתו ית'.

 

המון המון הצלחה!!

הכל בסדר!
אל תצאי עד שתרגישי מוכנה ורוצה את זה! ואל תתני לסביבה להשפיע עלייך. עדיף שזה יהיה בקצב שלך. ובנחת שלך. זה לא משנה שההורים שלך כבר יצאו בגיל הזה.. כל אחד מבשיל בזמן אחר וזה לגיטימי. אני בעצמי חווה עכשיו סוג של גיל ההתבגרות מאוחר ואני נותנת. לזה לקרות בשלווה.;)
אז אם את מרגישה צעירה מידי וחוששת.תמתיני. אף אחד לא רודף אחרייך והחתן לא יברח. ה' מדייק דברים!

דבר שני את מעלה פה כמה נקודות- שגם אם את לא יוצאת עכשיו שווה לך לטפל בהם, בשביל עצמך

1) זה שאת לא מבינה בכלל מה טוב בלהתחתן ושאת לא רואה אנשים נשואים מאושרים. אז, באמת יכול להיות שלא ראית מודל לזוגיות טובה. אבל מבטיחה לך שיש זוגות שאת אצלם שבת אחת (ואם את רוצה באמת מוזמנת לפרטי) וכל הראייה שלך משתנה. תאמיני שזה אפשרי! כן יש טוב ומתוק ובלי צעקות ונעים ונחמד ואהבה גדולה ומתוקה ומתחשבת! זה קיים! נכון, מה שלא קיים זה סרט הוליוודי שבו הכל ורוד. לא הכל ורוד בנישואין. וכמובן יש גם הרבה אתגרים. אבל זה כל-כך כיף בשניים. כל-כך כיף שיש בשביל מי להשקיע ולעבוד על עצמך! ואת באמת יכולה למצוא בן זוג מדוייק לך שתעבדו ביחד.

אבל לפני הכל!! מרגיש לי שיש נק' בסיסית אצלך שצריכה בירור/ חיזוק.
מה שקראת לו ביטחון עצמי/ אהבה עצמית. שזה באמת באמת א"ב לפני שנכנסים לקשר בעיניי.
וזה לא משנה באיזה גיל זה יהיה.
את צריכה לאהוב את עצמך! מגיע לך שתאהבי את עצמך!! זה לא פר לא לאהוב! עצם זה שה' ברא אותך ומחייה אותך בכל רגע- זה ההוכחה שאת ראויה לאהבה הזאת! רק אחרי שתאהבי את עצמך ותכירי את הצדדים הטובים שלך והפחות טובים ותלמדי לקבל את כולם. תוכלי להכיר אדם נוסף..

מרגיש לי שכדאי לך לפנות למדריכה/רבנית ואפילו מטפלת ולשתף אותה בזה..
(מוזמנת לפרטי בכל מקרה)
המון בהצלחה אחותי!
תזכרי שאת אהובה! בכל מקרה!

מאמנת רגשית או משהו בסגנון.

לאהוב את עצמך זה חשוב, לא רק לדייטים..

ברור שדייטים ראשונים, לא טבעיים לגמרי, אבל זה משנתה לאט לאט...

כשתגיעו לשלב הזה, היא כבר תהיה מעודכנת (אני מקווה) באיך אתה מרגישה בבית שלך/ היחס למשפחה שלך, להורים וכו'.. ככה שלא צריכות להיות יותר מידי הפתעות

האם אתה יכול להתנהג בבית באופן שיפגע בה? נשמע מאד מעניין ומסקרן. אתה בטוח?

ולא. אני לא אחת מגיבורי הסרט.
אתה מתנהג בבית שלך בצורה היותר טובה שיש לך ( בלי ׳ אין מה לאכול בבית הזה׳) ודווקא זה נראה ממש נחמד להכיר צד נוסף בבן הזוג, את היחס למשפחה ולבית.
למעט אנשים עם התנהגות קיצונית המפגשים האלו עוברים די טוב.
מאחלת עוד טוויסט בעלילה

אני מנסה להבין טוב למה אתה מתכוון,

להקשיב למה שעולה מבין המילים,

ולא כ"כ מצליח.

 

אם ההתנהגות שלך בבית לא ראויה, זה הזמן לעבוד על המידות.

אם היא כן ראויה, ממה את מפחד בדיוק?

ואם אתה מפחד שמבחינתה זה ירתיע, למה שתתחתנו?

 

אשתך צריכה לקבל אותך כמו שאתה, ראשך על כרעיך וקרבך.

עם התקדמות הקשר נפתחים עוד ועוד,

ומתגלים רבדים פנימיים יותר באישיות שלכם.

לאט-לאט היא צריכה להיות בת בית אצלך פנימה,

גם במסדרונות האפלים, ואפילו במבואות שאינם נקיים.

 

כשאנחנו נקבל את עצמנו באמת,

גם את מה שאנו צריכים לשפר,

ייקל עלינו להכניס פנימה גם את בת הזוג.

אף אחד מאיתנו לא מושלם,

וכולנו באים להתחתן מתוך מוכנות לעבוד על עצמנו.

אולי כדאי לשתף אותה במורכבות (?) עם ההורים,

בשלב כל שהוא במהלך הפגישות.

היא צריכה להכיר אותך, לא?

 

אחי, בנחת

בע"ה תמצא אותך,

והיא תמצא אותך,

ושניכם תמצאו את הדרך לשמוח יחד

(ולגבי מורכבויות עם ההורים- לא נראה לי שיש אצלי משהו חריג יחסית לאחרים...)

פשוט העניין הוא שדווקא כשאני מנסה להתנהג טבעי וזורם,

אני מבלי משים מתנהג בצורה לא טבעית...

לא יודע... נגיד מנסה להיות שנון ומצחיק, ותוך כדי גם פוגע באנשים בלי כוונה, למשל.

 

מצד שני, כמאמר האימרה האימרתית: "כשאתה מנסה לעשות רושם, זה בדיוק הרושם שאתה עושה."

 

אז כמו שהגבתם,

מסכים שהכי חשוב זה להיות שלמים עם מי שאנחנו,

עם היתרונות והחסרונות שבנו,

ולהיות שלמים עם העובדה שהמצב הנתון הוא אף פעם לא מושלם,

אבל צריך תמיד להיות בהתקדמות.

(תובנה שהתיישבה אצלי חזק לאחרונה ב"ה)

וואוו, כל הכבוד שעמדת על שלך!
כל הכבוד ששיתפת וניפתחת!
כל הכבוד שאת מאמינה שיש מקום לשינוי ולהכלה!

כל הכבוד שאת ממשיכה להיות נחמדה כשהכל בפנים גועש!

מקווה שהגעש והסערה ישקטו בטוב, שתצאי לחרות שלך בנחת ובשלמות

שתמשיכי להאמין,

ושתחזרי לחייך לא למרות הגעש אלא בעקבות התרגשות ושמחה.

שתדעי רק טוב!

 

התמודדות לא פשוטה בכלל.

אני יכולה רק לתת לך חיבוק (וגם אחד אמיתי בע"ה ) 

 

כשאני לפעמים מרגישה ככה הדבר היחיד שעוזר לי זה פשוט לתת להכל לקרוא לדמעות למחשבות

אני משתחררת ונותנת לזמן לרפא 

תודה

את מקסימה ונהדרת,
ואת שווה וראויה לאחד שיגרום לך לחזור להאמין בבני אדם ובעצמך
ובעז''ה זה יקרה בקרוב ממש!
ה' ישמח אותך בקרוב -
אבל את, יכולה לשמח את עצמך כבר עכשיו.. זה עניין של בחירה. קשה, מתסכלת, לקום לרקוד את נשמתך דווקא מתוך הכאב. ''אחרי המעשים נמשכים הלבבות'' - לאט לאט תרגישי שאת משתחררת ונרגעת..
והכאב והעצב יהפכו לשמחה וביטחון בה',
שאוהב אותך תמיד ומחבק - ובעז''ה תזכי לחוש את החיבוק שלו והאהבה שלו בטוב הנראה והנגלה

חג שמח אהובה!
שמח באמת..

קודם כל גיל זה ממש ממש ממש לא השיקול. פשוט לא.
אחרי שפסחנו על זה אפשר לדון במה כן.
קיבלתי מרבותי שחלק גדול מהעניין זה עצם השאלה. תחושת הבדידות האמיתית והרצון לחיבור המעידה על בגרות ובשלות להתחבר ולהיות ל'בשר אחד' שמעוררת את השאלה בכלל. כמובן צריך לנקות הרבה את זה מסיגים של לחץ חברתי ותאוות ולהגיע לזה ממקום טהור וברור מכל הבחינות.
אני עצמי התחלתי לא מזמן, גיל 19, כשהייתי ממש מלא קודם לכן בסטיגמות של גיל וכו'. לקח לי זמן להיפתח להכיר בבגרות שצברתי ובנועם לקבל את זה שאני כבר צריך להתחיל.
בהצלחה רבה!

בס"ד

 

האם תחושות מלחיצות של - איך אני יכול לקחת אחריות על להתחתן, להקים בית, לגדל ילדים וכו', כשאני לא יודע כלום, אלו תחושות מצויות אצל כולם או שאני היחיד ומה שמעיד על חוסר בגרות/בשלות וכדו'?

 

איך מתגברים על תחושות אלו? תודה

ואתה לפני צבא חכה לאחר הצבא (בהנחה שאתה לא מתכנן קבע ומתכנן להתגייס).

קודם כל, בהצלחה רבה! שתזכה להגיע להבנה אמיתית, שתספק אותך .

לפי דעתי, אתה צריך לבדוק מאיפה הרצון הזה מגיע? אם הוא מגיע בכלל .
הוא מגיע מבדידות נטו? מרצון לברוח מהבית של ההורים? או שלהפך, הוא מגיע מרצון באמת לקשר ולמחויבות מסוג זה .

אם הרצון לא מגיע, תנסה לבדוק למה.
"ילדיםזה מלחיץ אותי"
"מחויבות זה לא בשבילי" ועוד כל מיני פחדים שכאלה, אלו דברים פתירים. (ממליצה לך לעשות עליהם התבוננות אם הם קיימים).

דבר שני, לדעתי אתה מוכן כשאתה יודע שאתה מוכן להתייסד. כלומר, לבנות בית, להשקיע, לתת מעצמך וכו ...

אני אישית הגעתי למסקנה שאולי הגיע הזמן כי זה באמת הרצון שלי .
וכשהרצון הוא אמיתי, שום דבר כמו לימודים/ עבודה לא יעצרו את זה. תמיד אפשר להסתדר.

בהצלחה!

אפשר לפלפל הרבה בגיל המתאים,

ולמה לא התחייבנו בנישואין מגיל י"ג ויום אחד,

כמו בשאר המצוות.

כל התשובות (שיצא לי להכיר) סובבות סביב אותה נקודה:

צריך לעבור משהו קודם.

 

איתי עשו חסד גדול.

כשחבר שלי הציע לי חברה של אשתו,

הוא שאל אותי: אתה בטוח שאתה רוצה להתחיל?

חשבתי... ואמרתי לו: לא עכשיו, עוד לא.

פשוט, ככה הרגשתי.

תעשה את זה לעצמך,

תבדוק מה אתה מרגיש.

 

בהצלחה בהחלטות!

בס"ד

 

א. האמת שהרבה מהרצון שלי זה משום שאני רוצה כבר לעזוב את הבית של ההורים. ההורים שלי רבים די הרבה וזה מעצבן.. לפעמים אני ממש סובל מזה..

ב. האם תחושת בדידות היא לא דבר שאמור להשפיע על ההחלטה להתחיל? התחושה הזו בעצם אומרת שהגיע הזמן להתחבר לאדם אחר שיפיג את הבדידות. לא?

 

א.  זו הסיבה הכי נוראית להתחתן.

ב. זו הסיבה הכי אנושית להתחתן.

בס"ד

יש שם סיפורים הזויים שאני מקווה שלא נמצאים בכל הבתים.. זה מלחיץ שדברים כאלו יכולים לקרות. נשמע שהדור שלנו סובל כ"כ הרבה מגלויות פרטיות (לעומת דורות עברו שסבלו מגלויות לאומיות), זה פשוט מצער, ומכניס פחדים ללב...

זה היה לי בראש כבר מסיום התיכון, אבל ידעתי שאני רוצה לגמור ר את השנה עד הסוף.
אז כשהציעו לי בחופש, זה התאים לי..
נפגשתי פעם ראשונה בחיים (קצת לפני גיל 19),
וזה נגמר אחרי דייט אחד.
אבל ברגע שכבר יצאתי, ידעתי שאני כבר ממשיכה הלאה.. ולא עוצרת.
והנה אני פה

הצלחה ותחזיק מעמד אח יקר

אני שולח. כמעט ולא קורה לשמחתי.

וזה היה בשבוע לפני מבחן גדול, כך שזה + הלחץ לפני המבחן- שיגע אותי.
חושב שכדאי לשלוח הודעה. הרבה פעמים דברים נופלים בין הכיסאות, וכשאתה שולח הודעה- זה מחזיר לעניינים..