עבר עריכה על ידי y101 בתאריך י"א באדר תשע"ח 15:21
להרוס את האוירה השמחה והמעודדת כאן לאחרונה.
ואת אוירת פורים בכלל
אבל אין לי כבר כוח לעוד חג לבד. במיוחד לא לחג כמו פורים שהוא חג של חגיגות וילדים.
עוד פורים שאין לי עם מי להתחפש עם לחגוג משתה ושמחה. לראות מלא ילדים מחופשים והגיש את הכאב שכבר כמעט 10 שנים אני מצפה לפחות לאחד כזה.
לשבת בסעודת חג ולחייך לכולם ולהרגיש בפנים שאין לי קשר לכל זה. עוד אחיין צוחק או בוכה מחופש או לבוש בגדי חג כבר לא מצליח לשמח לרגש ואפילו לא לעניין, כהמציאות שלי מחוץ לכל זה. כשאין מה לספר על התחפושת בגן ועל הבגדים החמודים של הילדים והבגדים והקניות שלי לא מצליחים לשמח אותי אפילו שהם חדשים ויפים.
כשאין לי כוח לפזר חיוכים מאולצים רק כי חג וכולם ושמחים ולי מרגיש ההפך בפנים.
כמה כבר אפשר לתכוננן ולחגים לחגוג אותם כי כך מצווים, כי כל המשפחה חוגגים אבל להרגיש שהחגים מזכירים לי את מצבך העגום והמייאש וסוחטים ממך את הכוחות האחרונים.
כבר אני לי כוח להחזיק את האמונה שהכל לטובה בכוח בשניים. ולהרגיש בפועל כמה קשה ובכלל לא טוב לי.
אין לי כבר כוח לקוות שהינה זה קורה כבר השנה...בסוכות לקוות שעד חנוכה אני יהיה מאורסת ובחנוכה לקוות שעד פורים כבר 9 שנים ברציפות להאמין ולקוות ושום דבר לא קורה.
להמשיך לנסות עוד פעם ועוד פעם ללכת לדייט גם שהשיחה לפני היתה לא משהו.. כי צריך לנסות צריך לעשות השתדלות...
להגיע לעוד דייט וצפות את התסריט הקבוע מראש. לדעת את השאלות לפני שהן נשאלות ולענות פחות או יותר את אותן תשובות עשרות פעמים...
וכן תמיד הייתי אופטימית ושמחה גם אחרי שלוש ארבע וחמש שנים של נסיונות והשתדלויות וחיפושים. גם כאנשים סביבי היו פסימיים ומייאשים
כמה אפשר להתגבר על נחלי האכזבה והיאוש
כשאין לך בכלל כוחות ושום תקוה לא נראת באופק...
כשהאופטימיות והתקווה שהיו לי כל השנים הולכות ונעלמות בקושי נשארו אולי כמה טיפות.
מצערת שזה כתוב בבלגן אבל אילו המחשבות שעלו לי מההכנות לפורים.
כמה אנרגיה אפשר להשקיע בחגים שכלל לא משמחים אותי אלא גורמים לי לעצב ויאוש.
אשמח לעצות איך להתגבר על היאוש לחדש את התקוה ממי שמחכה 7 ו-8 שנים ומעלה אם יש כאן כאלה (לדעתי מי שחפש את זיווגו שנתיים שלוש זו לא אותה התמודדות כי עדין יש בו תקוה ושמחה)
תודה ופורים שמח
)