פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 746)

בדרך שבה רוצה האדם...מוליכין אותו.. 

מכירה בחור, שקצת הזכיר לי את מה שכתבת על עצמך.. בזמנו ממש תהיתי מי תתאים לו כי הרי הוא לא פה ולא שם.. 

באיזשהו שלב גם הוא הבין את זה.. ו.. לא שאני ממליצה לך על הדרך הזו, אבל הוא פשוט הפסיק לחפש, (וגם כי הוא קצת עבר לעולם החילוני..בזה לא משווה ח"ו ל"ע) הוא הבין שכל הבחורות שמציעים לו בשידוכים, גם אם הכי מודרניות זה פשוט לא שם.. 

ואז הוא הכיר מישהי בדיוק בדיוק בדיוק לטעמו. בדיוק מה שהוא חיפש. 

אז הנקודה היא, שהרצון שלו והשאיפה התגשמו. אני מאמינה שלרוב האנשים זה קורה. השאלה היא לאן אנחנו שואפים. 

הייתי ממליצה יותר לגבש את עצמך, בשביל עצמך, לא בשביל אף אחד ושום דבר. אלא אם כן אתה לא מרגיש צורך בכך. ובעזרת ה' תבוא האחת שמתאימה רק לך. 

בהצלחה רבה,

ומקווה שלא פגעתי או משהו עם ההשוואה, פשוט הזכיר לי.. 

ותמצא את זו שמתאימה לך

גם אצל בנות יש הרבה תחומים אפורים ולא הכל שחור או לבן

לבנות יציבות בחיים.
הבעיה המרכזית שאתה מתאר היא חוסר יציבות. תקופה באה תקופה הולכת. רגל פה רגל שם.
אישה מחפשת יציבות בחיים עם בן זוג. זה נכון שגם עם הקשר והנישואים וה"עול" מגיעה היציבות ובגלל זה "טוב לגבר כי ישא על בנעוריו", זה בונה את היציבות הנצרכת לחיים, אבל צריך להתחיל מאיפשהו.
אם זה עניין של קושי - קושי זה דבר אחד. 
אם זה עניין של חוסר הכרה בערך הדברים - זה דבר אחר. 
 

אתה צודק, בחורות דוסיות רוצות יותר מהמקום שאתה נמצא בו ובחורות פחות דוסיות לא מתאימות למקום שלך כשאתה "למעלה".
אתה פשוט צריך לבחור איפה אתה נמצא ואולי למצוא מישהי שמוכנה להאמין בך שתחזיק את עצמך למעלה בסוף.

מה הסיבה שאינך מתפלל או מברך? משהו מפריע לך/ סתם (במילים אחרות: חיסרון בהפנמת חשיבות התפילה)/ משהו אחר?

יש ספרים שמאוד עוזרים להתחבר לתפילה (כשאתה מבין את המילים של התפילה אתה פשוט נמשך אחריה. מניסיון- זה העלה לי את התפילה ברמות. תתפלא אבל יש ספרים מעולים על התפילה. מה שצריך זה רק לקרוא אותם בתשומת לב).

לפעמים משהו קטן באמונה יכול להפריע להתחבר לתפילה, ועד שלא עולים עליו הבעיה לא תיפתר.

אז נקודת המפתח היא: מודעות עצמית.

השאלה היא: האם אתה רוצה לשנות את זה או לא?

תדע לך שאנשים לפני שהם מחליטים להיפגש הם עושים עבודת עומק (בעיקר מודעות עצמית), ז"א הם לא משנים את עצמם- הם מתקנים את עצמם. כלומר שאינך צריך לעזוב את הכשרונות ושמחת החיים וכו'- להיפך, זה עוזר לך להיות אדם יותר שלם, שמח ומלא בחיות.

הרעיון הוא שכשאדם בונה בית הוא צריך לחשוב על דבר אחד: אני בונה בית בעם ישראל, אני רוצה שהוא יהיה קדוש וטהור מלא שמחה וחן; אני רוצה שהבית הפרטי שלי יהיה חלק מבנין האומה. לכן אעשה את ה-כ-ל בשבילי, בשביל אשתי לעתיד, בשביל הילדים שיהיו לי והכי חשוב- בשביל עם ישראל. יש כאן הזדמנות נפלאה ודי נדירה לתקן את המידות. אסור להחמיץ אותה.

סליחה על האריכות, אבל לעניות דעתי הנושא הוא חשוב מאוד.

כמו שכתבת- יהודי ירא שמים זה יהודי ששואף להידבק בה' (גם אם בפועל זה קשה ולא הולך). אז אשריך! 

ונראה לי שבחורה דוסית שתוותר עליך תפסיד.

לכולם יש עליות וירידות, והרבה מזה נובע מכל מיני עניינים שפתירים מאוד, במיוחד כשיש שמחה של זוגיות...

אתה רואה את עצמך, בהווה - קרי לפני חתונה, עובד על זה? אם כן, למה לא לחפש בחורה ברמה נכונה?

מה זה שיטות חוליות?

יש כאלה שזה באמת חול, וזה לא אידאלי אבל זה לא נורא.

ויש כאלה שזה לא חול ואנשים חושבים שזה חול...

הנה:

http://ckb.panag.co.il/Content/Images/uploaded/%D7%A2%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%93%D7%94/Karov-205-E%20(1).pdf

אבל אולי דרך האתר שלהם תוכלי לברר קצת יותר:

מצאתיך | זוגיות

דף הבית - עומק הקשר

בהצלחה! 

ונח לי לכתוב לך כי כרגע אני לא פנויה לקבל מתאמנות אז אני ממקום לא אינטרסנטי, אלא רק מנסה לענות לשאלותייך.

כמובן עונה לפי איך שאני רגילה לעבוד, כי זה יכול להשתנות ממאמנת למאמנת.

מדובר על מפגש של כשעה פעם בשבוע. יכול להיות פנים אל פנים או טלפוני.

את צודקת שלא קל להגדיר בדיוק מה זה, כי הדרך הכי טובה להבין היא לחוות אימון. זה כמו להכיר שפה חדשה.

תהליך אימון טוב מכיל ליווי של המתאמנת לפי הצרכים שלה. הרבה פעמים הוא כולל הכלה והקשבה, הרבה עין טובה שעוזרת למתאמנת לקבל את עצמה במקום שהיא בו, עבודה על בירור הרצון, כדי להגיע לבהירות ותחושה ברורה של מה המתאמנת רוצה, ובכלל עשיית סדר פנימי ובהירות במטרות של המתאמנת ובדרכים להגיע לשם. זה כולל גם ליווי בקשר קיים ועבודה על מה שיקדם אותו או ליווי בדרך ליצירת קשר. יש גם עבודה על מחסומים פנימיים שעוצרים את המתאמנת מלהשיג את מה שהיא רוצה, וזה מסע שמי שעוברת אותו ממש יכולה לקבל את עצמה במתנה מחדש כי ההשלכות של זה הן בכל תחומי החיים.

העלויות שאני מכירה הן בין 200 ל-350 שקלים למפגש. 

זה ממש על קצה המזלג... אם את רוצה מוזמנת לשאול אותי עוד ואענה בע"ה כשאוכל.

ושאלת אם מומלץ אז בעיני ברור שכן.. וגם בעיני המתאמנות שלי אם תרצי יכולה לשלוח לך בפרטי דברים שכתבו לי מתאמנות אחרי (או במשך) תהליך אימון שיעשו לך חשק

אבל בהחלט תברר על האופי שחשוב לך בנושא.

לצורך הדוגמא הדבילית:

אולי היא גדלה שנים בהתנחלות,

ורק בשנים האחרונות משפחתה עברה לעיר.

וגם בלי זה, אולי היא למדה באולפנה כזו,

או איכשהוא נהייתה כזו, בדיוק כמו שאת רוצה?

בכל מקרה, הלוואי שתמצא אותה בקרוב,

מהרה, מהרה

לא יהיה לך למי לסלוח...

אנשים שלא מתאימים לאופי של המקום שהם גרים בו.

אולי כדאי לנסות לדייק מה הנקודות שחסרות לך/מפריעות ב"עירוניסטיות" ועליהם לברר?

אילו הבדלים עצומים אתה רואה בין עירוניסטית למתנחלת? נשמע לי שאתה קצת מגזים.

אבל באמת מעניין אותי, באילו הבדלים כבר מדובר?

פשוט בעירוניות תברר יותר את הסגנון.

בגלל הסיבה הפשוטה שאני עובדת בחופש בקייטנה, 

וואי, זה נורא קשה, אבל ב'ה שיש עבודה.

רק איפה הדייטים??

אשרייך על המסירות נפש ללימוד תורה!

אני מאמין שכבר ניסית להסביר להם כמה חשוב לך להמשיך בישיבה.

אני חושב שכדאי לך לדבר עם הרב שלך על המצב, אולי הוא יוכל לדבר איתם ולשכנע אותם לקבל את החלטתך.

בקשר לתשלום לא חושב שיש לך מה לדאוג, הישיבה תסכים לך להמשיך ללמוד גם אם ההורים יפסידו לשלם.

אתה יכול לעבוד בבין הזמנים ולשלם חלק מהתשלום.

ב. תאמר להם את זה והם יחליטו בעצמם מה לעשות.

ההורים שלך יודעים מיזה? הם בכ"ז לא מוכנים לשלם על השנה הזאת?

זה שאתה חי על חשבונם זה סוג של חסד נפוץ מאוד.

הם לא חייבים.

אחר כך - אתה צריך לראות מה אתה כן יכול לעשות. ללכת לעבוד בשעות הערב בישיבה או מחוצה לה זה רעיון לגמרי אפשרי.

אפשר גם לראות מה הבעיה שלהם. הם רוצים שתלמד מקצוע? הם רוצים שתתגייס?

אתה לא חייב להקשיב להם בנושאים כאלה, אבל לשמוע את דעתם מותר.

אם הצבא מגלה הוא עלול לגייס אותו..

מותר לעבוד אם למדת את הרף המינימלי. במציאות זה יותר מורכב.

בדחיית גיוס חותמים על זה שאסור לעבוד בכלל,

אבל יש כל מיני תירוצים של ביינישים למה מותר לעבוד ואין פה רמאות..

אם עובדים בלי חשבונית כנראה שהצבא לא יגלה.

הייתי בטוח שכן...

תנאים לדחיית שירות לתלמידי ישיבות גבוהות ציוניות

22ג. )א( לא יינתן צו דחיית שירות לפי סעיף 22ב אלא למיועד לשירות ביטחון שהוא תלמיד ישיבה גבוהה ציונית שמתקיימים בו כל אלה:

)1 )הוא לומד בישיבה גבוהה ציונית לימודים תורניים, באופן סדיר, בהיקף שלא יפחת מ-45 שעות בשבוע, ובכולל – 40 שעות בשבוע, למעט בתקופות חופשה שקבע שר הביטחון;

)2 )הוא לא עוסק בכל עיסוק נוסף על לימודיו בישיבה; בפסקה זו, "עיסוק" – עבודה שמקובל לקבל בעבורה שכר, בין שהיא נעשית בשכר ובין שנעשית שלא בשכר, ולרבות כל עיסוק אחר שקבע שר הביטחון.

https://www.knesset.gov.il/review/data/heb/law/kns19_7.pdf

[רק מוזכר שם החריגה של נשוי מעל גיל 22, שעובד מחוץ לשעות הלימודים, שגם לה יש מגבלה מסויימת]

אבל אני מכיר כאלו שקיבלו אישורים...

זו תשובה של עורך דין צבאי-

"דחיית שירות של בני ישיבות היא לצורך לימודים. במידה ויש בעייה כלכלית נסה לפנות למיטב בבקשה להיתר עבודה אבל זה נוגד את מטרת הדח״ש
קח בחשבון"

התורה של הבן.

אני זוכר במעורפל משו"ע הרב בקונטרס לימוד התורה שזה לא תלוי בגיל אלא ביכולת.

כלומר כל עוד הבן הוא לא בן תורה שיכול ללמוד לבד ובעצמו הם מחוייבים לשכור מישהו שילמד אותו, וזה נכון היום בציבור שלנו לגבי רוב מי שנכנס לישיבה אחרי התיכון.

א. שולח חיבוק, מאוד מבין ללבך.

זה לא רק הכסף, זה גם חוסר התמיכה.

יכול להניח שהקושי מתבטא גם בשבתות ובבין הזמנים,

שאמורים להיות זמנים של חופש וחיזוק לישיבה. חיבוק גדול.

ב. אל תשפוט אותם, למרות הקושי הגדול.

הם גדלו לערכים מסוימים וכו', וזה המצב כרגע.

הם האנשים הכי יקרים בחייך, ותמיד יהיו, גם אם קשה איתם.

לא תפקידך לחנך, לשכנע או כל דבר אחר.

תהיה בטוח שבסופו של דבר הם ירוו ממך המון נחת,

ואם לא תזכה לכך בעולם הזה, זה ודאי יקרה בעולם האמת.

ג. שיעורים פרטיים, קריאה בתורה, אחריות על דברים בישיבה,

הן רק חלק מהאפשרויות להסתדר עם המצב מהבחינה הכלכלית.

למיטיבי לכת, אפשר גם להדריך בישיבה תיכונית ליד,

שיש לזה מחיר מצד הלימוד, אבל יש לזה גם יתרונות לא מבוטלים

(זה אפשרי למשל בירושלים, בית אל, קרית ארבע / חברון, אלון מורה וכו').

אחי אהובי! המון הצלחה!

זה לא ניסיון קל,

אבל בטוחני שתעמוד גם בזה,

כי אם עברנו את פרעה - נעבור גם את זה

לא הייתי בחתונה הרבה זמן... בגילי כבר אין כמעט חתונות דוסיות, ובטח שאין בהן חידושים

לפני שבוע הייתי בחתונה והם עשו משהו שמאוד אהבתי.

הם חילקו לכולם תפילה בזמן החופה, אבל לא כמו בכל חתונה שמתפללים על הזוג,

אלא תפילה של החיד"א על כל הרווקים שעדיין לא זכו.

ובאמצע החופה כולם התפללו ביחד.

באיזור המפגש של דרך אלון לכביש 90 פריחה מדהימה נכון ללפני שבוע

אולי מישהו יכול להעלות/ לכתוב קישור למפה של ירושלים, אני ממש ממש לא מכיר את הגנים של ירושלים... 

וברצינות- אני חושב שזה יהיה הכי יעיל!

(אני מכיר מקומות מסויימים בירושלים אבל אין לי מושג איך מגיעים ממקום למקום...)

שירכז מפות של ירושלים

כל הכבוד!... 

קרה לי את אותו הדבר בטבריה...

יש שם בית מגורים קצת גדול מעל חנויות וברגע שנכנסים אין דרך לצאת! יש שם מחסומים וכאלה...

(ליד הטיילת מי שמכיר- בנין עם ציורים על הקירות). רק מי שיש לו כרטיס שהוא דייר יכול לצאת...  

שעה שלימה ניסיתי להיחלץ עד שהצלחתי... 

זה נשמע כמו משימה בלתי אפשרית.

על כל דייט את צריכה לקחת יום חופש בשביל לספיק להגיע ולחזור, לא?

ואני לא מדבר על עלות הנסיעות...

איך אפשר להסתדר ככה?

תודה!
לא רוצה פשוט להדפיס ולתת לה..

רוצה להשקיע ולכתוב בעצמי(:
פשוט זקוקה לרעיונות יצירתיים..

אני יכולה בכיף לשלוח לך תמונות באישי. (אין הנחתום וזה.. אבל לדעתי יצא לי מהמם)

תודה רבה צדיקות!!

קודם כל- על תחושת הערכה לבן הזוג שלך את צריכה לא להתפשר. אי אפשר לאהוב זוגית מישהו בלי להעריך אותו.
 

את נתפסת לכותרת "אקדמאי" במקום להיתפס למהות - "שילוב של חכמה עומק וקלילות".
ולמה זה מזיק? כי כמו שאת רואה, הכותרת אקדמאי מכילה בתוכה עוד הרבה סגנונות של אנשים.
חלקם טיפשים קלילים, חלקם חכמים כבדים, חלקם טיפשים כבדים, חלקם שטחיים ביותר ועושים תואר רק כי "צריך" וחלקם
עמוקים ביותר.
וכי השילוב המיוחד שאת מחפשת של חכם עמוק וקליל, הוא שילוב שלמעשה לא מוכרח בכלל להסתובב במסדרונות האקדמיה.
אולי הייתי אומר- מי שהולך לאקדמיה ברובו מובטח לך שלא יהיה כזה.
כי אם הוא חכם ועמוק - אז הוא חושב על הנושא הזה של אקדמיה בצורה אמיתית ולא בצורה סטיגמתית ושטחית, ויכול להיות

שהשטחיות האקדמאית היום בארץ פשוט מרחיקה אותו משם... 
אולי הוא בכלל לומד בישיבה ומתעמק בתורה, כי הוא חכם ועמוק, והוא בוחר לשבת ולקחת את כוחות החיים שנתנו לו לעמל התורה, ולכן הוא גם לא מעוניין באקדמיה.
 

לדעתי הבעיה המרכזית שלך היא שאת בונה תפיסת עולם על סמך ספקולציות לא חכמות, לא עמוקות ולא קלילות.
אל תבררי כותרת ולפיה תחליטי, תבררי על התוכן של האדם. אל תחליטי מי הבן אדם רק על סמך כותרת של "אקדמאי" או לא "אקדמאי". כי זו כותרת שאומרת כלום וחצי. תנסי לברר איפה האדם שמולך נמצא. האם הוא גאון שפשוט מחוץ לאקדמיה כי הוא לא מוצא בה שום טעם(לדוג' אוטודידקטים רבים מעדיפים לא להגיע לאקדמיה), או שהוא חסר כוחות שאין לו רצון להתקדם בחיים.
זה הרבה יותר משמעותי מאשר התואר. תרתי משמע.

אני אספר לך משהו על עצמי.. 

הייתי בחורה מלאת סטיגמות מפה ועד הודעה חדשה.. ברמה מזעזעת.. 

לקח לי שנה וחצי להסכים להיפגש עם בחור מסוים. ונפגשתי איתו רק כי הרגשתי שה' כבר שלח לי את כל השליחים שאפשר, ההצעה הזו הגיעה מ-9(!!) אנשים שונים. את מבינה?! 

טוב, עשיתי טובה לאנושות ולעצמי שנפגשתי אתו. בקיצור, הקשר שלנו היה ארוך יחסית, וזה היה בחור ששבר וניפץ לי את כל הסטיגמות ואת כל השטויות שחשבתי (את זה הבנתי רק בסוף)!! 

ולא, לא ידעתי להעריך מספיק את מה שהוא, והמשכתי את הקשר כי כן היו דברים שהערצתי אצלו והתחברתי. אבל הטיפשות שלי גברה, לצערי הרב. וויתרתי עליו, מאותם סיבות טיפשיות. 

מהר מאוד אחרי שניתקנו את הקשר הבנתי שעשיתי טעות, טעות איומה, יש לומר. 

עד שאזרתי אומץ וניסיתי לחדש.. גיליתי שהבחור כבר מאורס. 

היום כבר עברה שנה מאז, ועדיין, בכל פעם שאני נזכרת או מדברת על זה, עולות לי דמעות וקשה לי לסלוח לעצמי על הטיפשות הזו. 

כן, אני יודעת 'זה כנראה לא שלי' ו 'הכל לטובה' וכו' וכו'. אני יודעת שה' שלח לי את הבחור הזה, וה' התעקש שאני אפגש אתו כדי שאפסיק עם ההתעקשויות הסתמיות האלה. 

נכון, את צריכה מישהו שתעריצי, שיהיה לכם שיח ועניין אחד בשנייה, אני לא אומרת לא לחשוב פעמיים לפני שאת נענית להיפגש עם מישהו, אבל בחייאת, אל תעשו טעויות, הן כואבות עד כאב לב.. תחשבו פעמיים לפני שאתם מסכימים להיפגש ותחשבו 3 פעמים לפני שאתם מורידים. 

זו דעתי, הניסיון שלי.. מקווה שתגיעי להחלטות הנכונות. תתפללי שה' יכוון אותך וישחרר אותך מכלא הציפיות והדימויים שאצלך (אצל כל אחד מאיתנו זה קיים) בראש..

הצלחה רבה!

לצורך הדוגמא, העילוי של הר המור יותר חכם ממך,

יותר שייך למסגרת ממך ויותר יציב ממך,

(אני אומר את זה בביטחון למרות שאני לא מכיר אותך.

מספיק לי להכיר אותו...

למען הסר ספק, לא למדתי שם...),

גם אם אין לו תואר והוא "רק" ישב בישיבה וקרא, שנה ושימש ת"ח.

אם לא מתאים לך אברך זה סיפור אחר, אבל הדוגמא הבהירה את הנקודה.

דוגמא נוספת: אם תסתכלי מסביב, אולי אפילו במשפחתך,

תמצאי שיש מבוגרים לא אקדמאים בכלל, אבל כ"כ חכמים.

אקדמאי (ותלוי איזה תואר הוא לומד) זה סימן לראות עד כמה הוא אינטלקטואל.

נכון שאנחנו נאלצים בעולם השידוכים להשתמש בסטיגמות,

רק חשוב לזכור מהו העיקר ומה טפל אליו.

המון הצלחה!

תואר זה לא שלב בחיים שכולם חייבים לעבור, וממילא מי שלא עבר כנראה שהוא לא מסוגל.

יש אנשים מאד חכמים שפשוט מצאו דרך אחרת להרוויח כסף טוב. 

לעשות את זה.

הרבה חוקרים חוץ אקדמאיים עשו עבודה מרשימה גם בדורנו

לרוץ מהר מדי יביא אותך לקוצר נשימה, לא נעים.

גם ללכת לאט מדי זה לא בריא.

כהגדרת מורה הנהיגה שלי: 'לא להזדרז, להתייעל'.

לנמשל: אל תתחתן שניה לפני שאתם שלמים עם זה לגמרי,

אבל גם אין שום טעם לחכות לשניה שאח"כ (אא"כ היא צריכה...).

זמן החיפושים ממנו ית',

ואנו מקבלים את הייסורים האלה באהבה ושמחה.

תצליח צדיק!

כאל "אמצעי" בלבד- אז שיהיה לך הרבה בהצלחה!

אם תתייחס לזה כמטרה בפני עצמה (לפגוש אנשים, לעסוק במצוה החשובה של בניית בית בישראל, לעשות חסד וכו') יהיה לך הרבה יותר קל.

ולדעתי גם הרבה יותר מהיר, כי אתה תחליט החלטות מתוך שיקול דעת מירבי ומתוך נחת

מהצעת נישואין אני סולד ברמה האישית

[מי שרוצה על זה דברים מהרב יונה גודמן והרב שרלו מוזמן לבקש בפרטי].

למה אני סולד מזה:

א. ככה לא מחליטים על חתונה.

ב. גם אם זה כבר אחרי ההחלטה המשותפת והשקולה,

למה אירוע ראוותני ולא משהו חמוד של שניכם.

ג. אם זה אכן משהו חמוד של שניכם,

מה שייך לקרוא לזה הצעת נישואין אחרי שכבר החלטתם?

ד. לא כל דבר מקולקל צריך ללמוד מהגוים.

סוכריות בשבת חתן - בכיף, לא יפריע לי אם לא יהיה.

קונפטי בחתונה - כנ"ל, אולי קצת מעדיף שלא. נדבק לזיעה וזה...

הצעת נישואין לא כי זה מנהג גויים מטומטם

סוכריות אפשר אבל לא סוכריות כואבות, נמאס מהמלחמות האלה, אני זורקת לגברים, כנראה זה פגע במישהו ואני מקבלת סוכרייה לראש חזרה (או מי שעומדת לידי)

לרוב אני מסתתר מתחת לטלית,

או לומד משהו.

מי חושב לכל הרוחות על לזרוק על הנשים...?!*@&#@

הצעת נישואין, זה נחמד מאוד, בלי אנשים, וכמובן שאחרי הסכמה משותפת.. 

סוכריות, רעיון נחמד, זה משמח ותורם לאווירה..

קומפקטי, גם נחמד, לא יותר מידי.. 

אל תשכחו שזה פעם בחיים, נכון, זה לא אומר שצריך לעשות אירוע ראוותני וכו', אבל תיהנו מזה..

שזה נדיר. אחרת - אף פעם.

רק עובדים ולומדים.. אומנם תורניים ב"ה.. אבל לא שרוצים להיות אברכים..

וקבוצת ווטאספ עוד יותר גרוע מבחינתי.. 

תפני לשדכנים

ואין הרבה שדכנים למגזר הדתי לאומי תורני לצערי.. 

לתת עוד הזדמנות, אלא אם כן יש משהו מאוד ברור בהרגשה שזה שונה מדיי

אבל מה זאת אומרת "אין זמן צריך להחזיר תשובה" ?  איך זה יכול להיות? 

יש ממש סלידה, או שסתם חוסר חשק?

סלידה זה בעייתי, חוסר חשק לפעמים נובע מעומס רגשי (לחץ, פחד מהצלחה, נוחות במקום הנוכחי)

אם את מכירה את עצמך מספיק זמן והניסיון שלך מראה שכשהרגש אומר משהו אז מתברר שהוא צודק - אז לא.

אין סיבה להוכיח לעצמך כל פעם מחדש שהתחושות שלך אמיתיות.

ואם אין לך סיבה לסמוך על הרגש כי כבר הוכח לך בעבר שלא תמיד צדקת כשהרגשת משהו - אז תנסי שוב.

בהצלחה

עצה שהייתי נותן לך זה לקחת זמן להיות עם עצמך עד שהתשובות יבואו

הרגשה שזה כן.

אבל אם ההרגשה אינה מאד חד משמעית, אפשר לנסות עוד פעם.

הרגשה אחרי פעם אחת, עדיין אינה בהכרח קובעת.