פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 791)

לטובת חברותיי הרווקות

ומכריי הרווקים...

אני מהטלפון ואין ווטצאפ במחשב...

אני רוצה לבנות אפליקצית ווב שתעשה את זה בהזדמנות...

שיהיה בהצלחה!

עכשיו נשאר לעצב...

 

אבל אני רגוע בעיצוב

20171204030328.zip

לרוב אין שם בכלל מה שאני מחפש.   

פעם שעברה כמעט כולן היו רק חצי לבושות 

 

חוץ מאחת שלקחתי ממנה מספר וגם זה בסוף לא התאים

מצד שני... אמרו לי שאני צריך להתפשר על הרבה דברים.

 

 

 

לא נראה לי ששייך להתפשר על צניעות.

לא להקיא..
ככה לא יוצרים זוגיות

ממליץ לך לחפש בכיוון של הישיבה לחוזרים בתשובה של תורת החיים ביד בנימין. יש לתורת החיים גם מדרשה לבנות חוזרות בתשובה.

לא הצלחתי ליצור קשר..

אבל אם זה חלק מהעולם שלה, לא יודע עד כמה זה יפריע לי....

הרבה מריבות בבית נוצרות מלחץ של חוסר פרנסה.

"אמר רב יהודה:

לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו,

שאין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה

שנאמר (תהלים קמז, יד) השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך.

 

 

רק הייתי בודקת עד כמה זה מתאים לזרם הדתי שלי😑

אז במקרה שלי הייתי מסרב כנראה 

זה בדרך כלל חיסרון.
כסף זה כלום בעולם הזה.
הוא צריך להתמודד עם כל הקשיים הציבוריים.

את כותבת יפה..
בע"ה תם המר, ותכף יבואו תמרים מתוקים

ממש אהבתי את האסוציאציות..

זה פועם בפנים,
במרץ.

פועם. פועם. פועם.

פועם. פועם.

פועם.

פו-
עם.

פו...

כמעט נדם.


מנסה לשוב
לפעום.

(התם המר? (בוכה) )

אשמח להסבר מפורט יותר באישי..אם תרצי.

(אולי בגלל זה התחברתי..והרגשתי. כי הייתי שם)

מה ששלך שלך...

רק טוב בעז"ה. וכמו שע מ אמר - תמרים מתוקים בדרך!

באמת!!
תודה לך ששיתפת!.
שיהיה טוב ושמח ומתוק ומאיר!

שבת בירושלים
קניתי בדברי את שיר את הספר הנפלא ''אהבת עולם אהבתיך''

בדיוק שבוע שעבר קראתי קצת בספר הזה והתלבטתי אם לקנות..

קנית עכשיו?
כתוב שהמבצעים בין 9 ל 17

תודה!

לחברי מועדון דברי שיר זה 20.

זה עוד לפני היריד...

-פרסומת-

חושבת היום לעבור שם..

פחות או יותר מול הדוכן של הנקנקיות בקומה 1 יש מעליות
ושם אפשר לרדת גם למטה.

מעניין אף פעם לא שמתי לב שיש שם גם מעלית למטה

ואפשר לעלות בהן גם למעלה...

כשמגיעים למרכזית?

יש חניון במינוס 1

שיש שם גם תאי ''נוחיות''

ומעבר לבנייני האומה

מקום גדול המרכזית

מהספרים שעומדים במדף ולא הצלחתי לפתוח עדיין

אמממ בא לא נורא לכתוב יותר,

אבל אני עמוסה והמח שלי מיובש....

 

אבל ברור שאיזה טוב ה'

 

 

חתונה יפה וטהורה של חברה שעזרה לי ועשתה ג"כ שינוי משמעותי.

שבת שקטה.

הספקים.

שידוך שמתקדם.ב"ה.

השתפרתי במשהו אישי.

תהיה השבוע חתונה של חבר

שהכל ילך מתוך שמחה ורוגע אמן

להבא שאומרים שבוע הבא, אני מנסה להעביר את זה לימים מוגדרים, ככה לא מגיעות השאלות האלה בכלל. אבל מה שהיה היה. עכשיו תיצור איתה קשר, ובהצלחה

לגבי העניין השני, מוכר מוכר מוכר אבל זה בסדר אף אחד לא מצפה ממך להיות מושלם

שבוע שעבר עבר,לא שאלת לא משנה.
שלח הודעה לשלומה..והאם יכול להתקשר לקבוע פגישה?

בהצלחה!!

ולגבי הדבר השני,
מאוד מוכר!יש את הלחץ הזה שהצד השני לא יירצה מרוב שאתם כלכך בעניין

אל תראה לחץ וניג'וס כי לא אוהבים את זה ונותן לרוב תחושת ההפך של "נואשות" אז כדי לחשוב על זה ולהוריד הילוך לחץ

יש פורום כזה אני חושבת..

מזל טוב!!!

מעלה לבונה






מזלטוב!

לא יודעת איך שם בדיוק אבל חברה שלי הצטלמה שם בדרך לחתונה

קח בחשבון שהרבה בנות שם שמגדירות את עצמן "דתיות" בכלל לא שומרות נגיעה ואף גרוע מכך.

כך הרמה תרד ל"דתיות" "דתיות" לפחות 

יש כאלה שמפרשים ''תורני''
כמו ''מסורתי''...
באמת.

וכן, רוב מוחלט של הבנות אינו מנוי. אבל אני משער השערה מטשכלת שגם חלק ניכר מאוד מהבנים אינו מנוי שם. לא יודע אם 50 אחוז או יותר,אבל חלק ניכר. מה שכן, אין ספק שיש הרבה יוצר בנים מנויים מבנות.

אני משער שאנשים נרשמים ואומרים לעצמם שמקסימום אם יהיה כרטיס שממש יקרוץ להם וגם הוא חא מנוי,יעשו מנוי קטן במעט כסף יחסית בכדי לבדוק את הנושא... יש גם הודעות חינמיות שנועדו בדיוק בשביל לוודא לפני מהלך כזה שהצד השני בכלל יכול להיות בעניין גם כן.

אני חושבת שאם את עדיין לא מכירה לעומק ופועלת רוב היום עם הצדדים הטובים שבך,

לא כדאי להתחתן.

 

יש רצון וזה חשוב אבל אחר כך צריך עוד הרבה הרבה עבודה קשה.

והשאלה האם לנפש שלך יש גם רצון ופניות לעבודה הזו.

 

אם הרצון הוא יותר להיות עצמאית ולהרגיש שאת בוחרת, תבדקי איך את יכולה לעשות את זה- יש דרכים נוספות חוץ מחתונה..

 

תנסי קודם לייצר לך את הסביבה שאת רוצה וכשתרגישי שאת בכיוון חיובי, ואת עצמך מרגישה חיובית רוב הזמן- תתקדמי גם בנושא הזה.

 

זה מה שאני הייתי עושה.

 

הרבה הצלחה וכוח!

אני מכירה מאוד את הצדדים שבי, פשוט זה תלוי בסביבה בה אני נמצאת

אסביר

בשירות לאומי הרגשתי בפריחה כי הצלחתי לבטא את עצמי

ועכשיו כשאני בסביבתי הנוכחית, כל זה נחסם, כי לא מאפשרים לי. מגיבים בציניות

ולכן אני רוצה כבר לצאת למקום שיאפשר לי לפרוח מחדש

את צודקת שיש פה מורכבות

ונראה לי שאת יכולה לראות על עצמך אם הרצון לדחוף את הקשר קדימה מגיע ממניע טוב וגם יש לך רווח מהצד של היציאה מהבית, או שזה קצת יותר סיבה חיצונית

בכל מקרה אם הקשר באמת טוב לך או שאת מזהה שיש מה לדחוף- אז תלכי על זה 👍 אפילו אם יש צד שזה אולי חיצוני..

את (ורק את) יכולה לזהות אם את בעיקר בשלה ורוצה להתחתן או שאת בעיקר מחפשת מקום אחר, דבר שיכול להיפתר בדרכים שונות.
בהצלחה!

עד למצב,שיהיה לך כלכך טוב עם "השקט מהמשפחה"
(שזה מה שכלכך הפריע לך)
וישאיר אותך שאננה לגבי חיפוש מציאת הזיווג?

כי הרי שהיית בבית זה מה שנתן לך גם יותר את הפוש הזה לחפש "ולברוח" לאוו דווקא בגללם אלה גם בגלל הרצון והבשלות שלך להתחתן

ככה היא תחפש בת זוג ולא תברח.

עדיף כמה חודשי שאננות,

מאשר שנים של באסה בגלל נישואין מתוך בריחה.

ליותר מידי שאננות

כיום שהתחלתי להראות טיפת "אדישות"/פחות התרגשות ויחס להתייחסות מסביבי,
ההורים חושבים שיותר מידי טוב לי בבית ולכן אני לא מתחתנת..😁

אז אולי שתראה קצת אדישות על הציניות שרצה כלפיה וכו'..זה יעזור.

את רוצה לצאת מהבית?

את רוצה להתחתן ולצאת מהבית?

את רוצה רק להתחתן?

עם חברות / יש מדרשות שאפשר לגור בהן בתשלום זול יחסית וגם להנות משיעורי מדרשה / לגור עם קשישה שמחפשתנפש צעירה שתגוון לה קצת את השיגרה, אני יודעת שיש קשישים שמעוניינים שצעירים יגורו אצלם בחינם או בתשלום ממש סמלי.
בהצלחה יקרה. בעז"ה שתמצאי את המקום שממלא אותך ועושה לך טוב.

יכול להיות שתעברי לגור בדירה לבד ועדיין תרגישי שאת תקועה בחיים וכבולה לבית הורייך.
אנחנו סוחבים את הבית שגדלנו בו לכל מקום..
חוץ מהתנתקות פיזית מהבית צריך גם לעבור תהליך של השלמה והתפייסות פנימית עם הבית שגדלנו בו לפני שמתחתנים ובונים את הבית של עצמנו..
לכן נראה לי שלא נכון להתחתן עכשיו.
קודם כל תגיעי למצב שאת בוחרת ולא בורחת ואחר כך תתחילי לחפש את השותף שלך לחיים..

יש לי משפחה מדהימה, אבל כשאין פרטיות עם הרבה אחים, והורים שלא מסכימים עם הדרך שבחרתי, זה קשה להיות בבית. ולשכור דירה זה לא כל כך אופציה...


מאז שאני זוכר את עצמי רציתי להתחתן, אבל חיכיתי עד שידעתי שהרצון הזה בא ממקום נכון, ושיש לי את הכוחות להתמודד עם כל מה שחיי נישואים אומרים ואני עדיין רוצה את זה.

תחשבי עם עצמך, אם היה לך עכשיו בית לבד בשקט שלך, עדיין היית רוצה להתחתן?
ותוך כדי התהליך, תשאלי את עצמך אם את רוצה אותו בגלל מי שהוא או בגלל שהוא יעזור לך לצאת מהבית ורק את יכולה לענות על השאלות הללו.

לא רק כדי "לברוח מהבית" - אז מסתבר שלא כדאי לחשוש מידי.

 

עד גיל מסויים, הרי לא חשבת על זה כ"פיתרון".

 

יתכן שאת כבר לא בגיל/שלב להיות בתוך המציאות הזו בבית, אז זה יותר מעיק עלייך.

 

רק "בשביל לברוח", זה באמת יכול להיות לא טוב.

 

אבל אם יש רצון אמיתי בשלב זה, ומשתלבת בו גם ה"תועלת" לבנות חיים עצמאיים, לפי הכיוון שמתאים לך, עם מישהו מתאים שיבין אותך ותבנו ביחד גם את אישיותכם, אז זה "מצטרף" לטובה.

 

[עם זה, בלי קשר ישיר לענין - לא למהר לקבוע "הורים שלא מבינים". לפעמים ההורים מבינים טוב מאד, אלא שהילד לא רואה את זה. וגם לא כ"כ משתף. כדאי להשתדל להנמיך את הלהבות בביקורת על ההורים. גם זה דבר חשוב לקראת בניית בית בישראל]

יכול להיות שאת מוכנה לחתונה, יכול להיות שעדיין לא. חשוב, שהחתונה תגיע ממקום של 'עשה טוב' ולא רק מ'סור מרע'. רבים מתארים שחשבו שחתונה תפתור בעיות וגילו שהם רק לקחו איתם את הבעיות ועוד משפחה נמצאת בתוכן.

שלב ראשון, כפי שזה נשמע אצלך, זה 'לצמצם נוכחות' בבית. גם אם אין באפשרותך לשכור דירה (עם שותפות?), אפשר להיות פחות שעות. למצוא (עוד) לימודים/עבודה /התנדבות וכד', כך לצמצם חיכוך ובזמן הזה להתבונן מה באמת נכון לך.

בנוסף, חשוב שכבר מעכשיו תלמדי מה זה בית נכון. אולי כדאי להתייעץ אישית עם אשת מקצוע. (מכון עומק הקשר/בניין שלם/אחר). לא פעם אנשים מוצאים את עצמם, דווקא עם בן זוג, שיש בו בדיוק את מה שהפריע בבית ההורים. פסיכולוגית מסבירים שאדם נמשך למוכר, אפילן שלא רוצה אותו. לכן חשוב, במיוחד במצב כמו שלך, לדעת למנ לשים לב בבחירת בעלך.
דבר אחרון. כדאי, בין אם את כבר בכיוון של להתחתן ובין עם עדיין לא, להתייעץ עם דמות מקצועית, על ההתנהלות מול בית ההורים. הרי, גם אם תתחתני, (בהנחה שלא מדובר על דברים קיצוניים ביותר) תשארי בעז"ה בקשר איתם, גם אם במינון יותר נמוך. כך שבכל מקרה כדאי למצוא, איך גורמים לקשר הזה להיות נעים ומועיל לכל הצדדים.

אבל אין לי ספק שבעלך יזכה ממש.

 

אם זה מה שתוקע אותך - תתחילי,

תעשי את מירב ומיטב המאמצים כדי להתקדם,

ובע"ה תמצאי בקרוב שותף צדיק, רגיש ומקסים,

איתו תתקדמי יחד בעשרות השנים הקרובות..

 

בהצלחה!!

אז מתי מתחילים לצאת?
מתי שמרגישים שיש לנו:
1 רצון להתחתן, להקים משפחה ולהתמסד
2. בשלות - שכוללת - ידיעה שאנחנו מסוגלים להתחייב, ולקחת אחראיות. גם מבחינה רגשית וגם מבחינה כלכלית - אנחנו מסוגלים לצאת לעבוד/לנהל בית.
3. ידיעה שאנחנו לא מושלמים, אבל שואפים לעבוד על עצמנו. וגם בן הזוג לא מושלם - ואנחנו מתחתנים כדי לעבוד על עצמנו ביחד.

לגבי חוסר הביטחון בעצמך-
אנחנו לעולם לא נהיה מושלמים...
תמיד יהיה לנו מה לשפר..
נכון, גם אני לא מושלמת - ולפעמים, אני מודה, אני מתעצבנת ומאבדת עשתונות/ מתעמלת לעשות דברים שאני צריכה לעשות.
אבל צריך לדעת לקבל את עצמנו - ולרצות להשתפר.
וכן, אני יוצאת ככה. וגם הבחורים שאני יוצאת איתם לא מושלמים..

ולדעתי האישית,
דווקא האנשים הכי בוגרים מפחדים להתחיל לצאת כי הם רוצים להמשיך לעבוד על עצמם..
אבל זה אין-סופי. וחבל להיכנס למלכודת הזה.
לעומת זאת - אם יש משהו ספציפי מאד שאת רוצה לעבוד עליו לפני שאת מתחילה לצאת - קחי לעצמך פסק זמן, תקבעי לעצמך דד ליין, עם מטרות בדרך להגשמה..


אני ממליצה לך להיכנס לאתר של עומק הקשר.
יש להם כל מיני טורים שהם שולחים למייל למי שמעוניינת, לא תשלום, שיכולים לעזור לכל אחת.

בהצלחה

דבר ראשון,לדעתי יש לך חשיבה יפה ומאוד בוגרת

אם את בכלל מודעת לזה שיש לך לאן להתקדם ולתקן את עצמך זה כבר יפה,ובאמת אפשר לעבוד יחד עם בחור.
אם זו עבודה על המידות,לשון הרע,הלגות בכללי או צניעות
אלה דברים שגם בחורה בגיל 30 שהכי בשלה להקים בית עוד תצטרך לעבוד עלהם כי זה לא קל לאף אחת ולכל אחד יש לאן להתקדם ולהתעלות,זה לא נגמר אף פעם
ולכן לא כדי לחכות עד שתעבדי יותר על המידות וכו' בכדי להתחיל לצאת.

אחותי תמיד הייתה בשאיפה כמוך להתחזק וכשתהתחתנה והביאה ילדים בכלללל הצליחה יותר להתחזק בהכל.
כי כשיש ילדים אתה רוצה לתת להם את הדוגמא הטובה וזה אוטמט מגיע יחד עם חינוך הילדים

בהצלחה חמודה!

העיקר שהרצון לטוב הוא חזק - וגם הנכונות ללכת בדרך כזו.

 

תמצאי מישהו שאת יכולה להקים איתו בית בכיון של החלומות שלך. אם יש חלומות, סימן שאת לא מחפשת מישהו שמתאים רק למצב של הרגע הזה. זה טוב.

 

וזה לא שייך, "סימן שאני עוד לא ררואיה להיות אמא לילדים". זה יצר הרע לגמרי. מפריע לו עוד אמא צדיקה..

 

את תעבדי על עצמך, תעבדי על לה"ר וכו' - וגם תעבדי על למצוא מישהו ולבנות בית טוב. דבר עוזר אחד לשני.

לאו דווקא באופן ספציפי- איזה בית, איזה סוג של בן אדם? איך את רוצה שהחיים שלך יראו? על איזה ערכים הם מושתתים- גם אם את עוד לא שם, אבל את בדרך?
אם כן- אז נראלי שכבר כדאי שתתחילי.
לא חייבים דברים ספציפים (נגיד מידת נעליים...) מספיק המסגרת. שאר הדברים יתבררו תוך כדי התהליך (מאחל שלא תצטרכי לחכות הרבה)
אם לא- אולי חכי קצת (אבל לא יותר מדאי).

כמו שכבר אמרו לפני- אין בן אדם שלם. אנחנו עובדים על עצמנו תוך כדי התהליך- ועד המוות כנראה... בהצלחה!

שהחשש שלך טבעי ונורמלי- אני על עצמי בדקתי מתי יש לי תחושה של בשלות, ורק אח''כ התחלתי, אבל בוודאי שאין צורך להגיע מושלמים לדייטים-

צריך להיות יציבים פחות או יותר, אבל באמת צריך להשאיר מרחב התקדמות גדול לזמן של הנישואים, גם באופן אישי וגם עבודה זוגית משותפת

בכל מקרה, לכל מצב רוחני שנגיע, יש עוד לאן להתקדם ככה שאין מגבלה... אני חושב גם שאפשר להסתכל סביבנו ולראות שהרבה זוגות לא נמצאים במקום בהכרח הכי בוגר... ובכל זאת מנהלים בית בצורה טובה סה''כ,

ככה שעצם הרצון שלך להגיע בצורה מוכנה, כבר שך אותך במקום ממש טוב.. אז בהצלחה בע''ה👍

זה התחיל אצלי, בגלל מישהו שאני מאוד מעריך שרצה לדרבן אותי להשקיע יותר וזרק לי אמירות של "מי תרצה להתחתן עם בחור ש*****" וזה הרגיש לי שאני ממש ממש צריך לעבוד על עצמי כדי להתחיל לצאת לדייטים...
ואז שמתי לב שיש סביבי עוד הרבה אנשים, ולכולם יש מה להשתפר וכולם צריכים לעבוד על כל מיני דברים, ואז התחלתי להפגש..
וכל פעם שהקשרים התחזקו היה לי מאוד קשה לספר על הדברים שקשה לי לקיים, ולאט לאט שמתי לב שמקבלים את זה, וזה הגיוני ואנושי


ממליץ על ספר מדהים שקצת קשה להשיג אותו, אבל הוא קוראים לספר 'מי מושלם?' (כמדומני ש@מור ולבונה המליצה עליו איפשהו)

שיהיה המשך טוב בע''ה👍

כפרה עלייך, מלאת עליזות וחיוניות!

אני רק מניחה פה משהו

יש תיאוריית אישיות בשם 'תאוריית הטמפרמנט' שאני מאד מאמינה בה, על פיה אנשים נולדים עם מזגים השונים בטבעם. כלומר, באופן הפשוט ביותר, יש לנו מזגים שונים שהם מולדים. (נשמע דבילי אבל זה היה שונה מאד מהתאוריות האחרות אז שהניחו שהאישיות של האדם מאד נקבעת מההתקשרות בשלבים הראשונים או מתהליכים קדמוניים של התפתחות)

ונטייה לשמחה ולחיוביות כמו נטייה לעצב ולפאסימיות, וגם כל הבאמצע- אנשים שהם לפעמים ככה ולפעמים ככה, זה משהו שהוא הרבה פעמים אורגני ומולד, לפחות הנטייה הבסיסית.

מהתגובות שלך ניכר כי את משתייכת לזן שהוא אכן מגניב ביותר, ויש לך מזג אופטימי וזורם ורואה את הטוב, ואת באמת כנה ומתחברת לזה מהמקום הכי אמיתי, וזה מאד יפה לראות את זה, ואת צודקת שזה חשוב ושזה יוצר מציאות יותר נעימה ופחות דיכאונית.

רק שאני מעידה לפחות על עצמי, שהנטייה הטבעית שלי מאד שונה משלך, ואין שום מצב שאני אי פעם אהיה כמוך, ומה שאותי מניע ומה שלי עושה טוב הוא דווקא להוציא את כל הכאב החוצה ולפרוק אותו, ואז אני מרגישה תחושות של נקיות, אושר ושמחה. וכשהעצב מגיע אלי ומדפק על שלתות ליבי אני מתחברת אליו ומרגישה אותו בתוכי, מתוך ידיעה שזה לא יימשך זמן רב ורק אם אני אשהה שם ואתן לעצמי לחוש את כל מכלול הרגשות הקשים, יוכלו לזרום להם בשמחה ובששון גם רגשות של שמחה אמיתית. 

אבל ככל שהאמונה עולה ומתחזקת,

אתה מצליח לראות את הדברים בצורה פחות "רעה" ופחות עצובה וכואבת.

 

הנטייה הטבעית של כמעט כולם זה על אוטמט לפרוק ולהוציא את כל ה"מרמרות"

אבל למה לא לנשום שנייה ולחשוב בצורה קצת יותר "בהירה"?

 

ואת יודעת מה,יאללה מסכימה איתך שיש כאלה שלא בדרגת אמונה כזו של לחשוב לפני ופשוט "פורקים (וווואפ המילה הזו מצמררת אותי)

למה לא לומר תודה על זה??

תודה על זה שזה מה שקרה לי ולא יותר גרוע?(חושבים על זה לפעמיים? לא )

 

קצת חבל..

אבל אצלי זה לא חוכמה כי אני צעירה יחסית אבל הנה:

הקב"ה תודה על היותי רווקה ושמחה

 

""מי המפורק עכשיו וממה התפרק הפעם "  

 

כשאני קוראת שרשורי פריקה זה משום מה מעודד אותי

אבל צריך להיזהר ולהיות חזקים לא לאמץ את הכאב לשיגרה.

אבל מה אני יגיד לך..שמחה בשבילך שזה מה שמדהים אותך

אולי גם זו סוג של צורת אמונה חיובית לראות זאת ,סחטיין

אבל ברגע הראשון שזה גם קורה לנו,הופ אוטמט באים לפרוק גם

כי "יבינו" אותי..

אז סבבה,נכון,"תפרקו" אבל כמו ש"פורקים" תדעו בשווה לזאת גם לשמוח על זה ולומר תודה,שאולי זה נגמר כך ולא יותר גרוע?!נכון? 

אני פשוט מבינה שיש עוד הרבה כאלה שחוות את אותו מצב וזה מוציא את הרגשת המסכנות. ואם לפרוק זה רק אצל אנשים שיבינו וכאן אנשים הכי מבינים...אז תמשיכו לפרוק. וגם, אין על השרשור "איזה טוב ה'". אחד השרשורים שאני אוהבת לקרוא. אז גם תודה יודעים להגיד פה.

שרשור אחד על "פריקה" ואחד על "כמה טוב ה' "
ייכנסו ונכנסים דבר ראשון ל"פריקה"?

כי אנשים יודעים שמה שייראו שם זה את הדכדוך וההדזהות עם השני.
אז סבבה..נגיד "פריקה" ..."פרקו"..ו"התפרקנו" כולם יחד.

למה אי אפשר לסיים בתודה קטנה?!
ואת יודעת מה,לא על "הפריקה"
על דבר אחר שטוב להם בחיים!

זה נורא ישמח וישאיר חותם של "אמונה" קטנה,אם לא ל"פורק" אז לפחות ל"מתפרק"😌

אפשר לחשוב על זה קצת😌

"בחנוכה אנו מדליקים את נרות החנוכייה שמונה ימים ובכל יום מודים לבורא על הנס הגדול שהיה – כמות שמן ליום אחד הספיקה לשמונה ימים. השנה הרהרתי לעצמי: כשהחשמונאים מצאו את פך השמן הטהור, בתוך כל האנדרלמוסיה שהייתה בבית המקדש, איזו שמחה הייתה להם. נס גלוי. למה לא קם שם מישהו וצינן את החגיגה: 'חברים, מה נעשה מחר?'. וכי הם ידעו שמעט השמן יספיק לשמונה ימים? ברור שלא. נס זה דבר לא צפוי. אם הם ידעו, אז מה הנס? מפליא אותי שהם שמחו והודו לבורא העולם על הנס של היום מבלי שהדאגה לגבי מחר תגרע מהשמחה שלהם.

כל שנה אנחנו מדליקים את נרות החנוכה ומודים על הנס. צריך ללמוד מהשמחה שהייתה בפעם הראשונה על עצם העובדה שיש מעט שמן ליום אחד. על כך לבד ראוי לשמוח ולהודות.

במקום להתעסק בניסיונות ניבוי, מישוש וניחוש, אפשר פשוט לשמוח. לא בגלל האמונה שמחר יהיה טוב אלא בגלל שהיום טוב".

(מהספר "עולם הפוך ראיתי", הופיע במאמר של ישראל מאיר)

שבנאדם אומר תודה משמיים אומרים .. רגע!! הוא שמח השטן גם לא יכול לקטרג כי שבנאדם שמח ומקבל את היסורים באמירת תודה. היסורים עוברים לו.
וסבבה גם אם קשה ועדיין אומרים תודה ועדיין אתה לא באמת מבין רגע על מה אני אומר תודה?
אבל האמירה הזאת כלכך מוסיפה.
אני יכולה לשתף שהיה לי פעם אחת שלא הרגשתי טוב בכלל! בקטע מפחיד. ממש רציתי ללכת למיון. כולם סביבי היו בהיכון לקרוא לאמבולנס . בסוף החלטתי שאם חס וחלילה משהו יקרה אז אני לא דואגת כי יטפלו בי קיצר נסיתי ללכת לישון מרוב כאבים לא הצלחתי לישון . לא הבנתי מה קורה לי. אז אחרי התבכיינות של שעתיים שניתי נקד מבט ואמרתי תודה. אומנם בהתחלה עבר לי בראש. על מה את אומרת תודה? אבל אחרכ באמת האמנתי שהזוית ראיה שלי כלכך קטנה ואני רואה רק חלק.
אז איך אומרים תודה? אפשר להתחיל בדברים הקטנים/ הנסים שקראו לנו. ואז להגיע לדבר שכואב לנו ולהגיד. תודה ה" שכואב לי.
אגב יום למחרת עשיתי אלף בדיקות הכל היה תקין. הרופא צחק עלי. מה את עושה פה?. אני כבר הכנתי את עצמי לאיזה משו
אני בטוחה שיש יד ה" בעניין. אין סיכוי שלא.
קיצר גם אם אתם לא מתכוונים וסופר קשה לכם להגיד תודה. תתחילו איתה ואז התודה האמיתית תבוא.
בכל זאת העולם מובנה על קבלת הטוב ואמירת תודה.הכרה בטוב(:

שפריקה זה משהו טבעי בנפש, ואין צורך להיאבק בזה

כי באמת המצב השלם הוא שהדברים זורמים חלק... פשוט אנחנו גם מבינים שיש השגחה וכוונה מאחורי כל דבר שלילי שקורה, אבל זה לא המצב הכי טוב ככה שאין סיבה יותר מדיי להינות מדברים הפחות טובים👍

שזה חלק מהשגחה וכוונה מאחורי כל דבר שלילי שקורה
לא היו פורקים פה בצורה כזו😏
אלה משתמשים ביותר מילות שמחה או מסיימים במילת תודה לאבא.(לפחות)

אז זה פחות נכון להגיד ש"מבינים שיש השגחה וכוונה"

ומי אמר לך שזה לא המצב הכי טוב בשבילך?אתה באמת חושב שאתה יודע מה טוב לך ומה לא בכדי להחליט אם לשמוח/להנות מזה או לא?

למה פשוט לא לבחור לשמוח ולומר תודה על הכל כי אני* לא באמת יודע מה טוב לי ומה לא

*(אין להבין חשבונות שמים של מעלה)

שזה קצת לא הגיוני לומר שאנחנו לא יודעים בכלל מה טוב בשבילנו...

אפשר כן לומר שיש דברים מעבר לתפיסה הנורמלית, וצריך להיות קשובים אליהם... לא סתם אלוקים נותן לנו בינה...

אגב..לא רשמתי שאנחנו לא יודעים "בכלל" מה טוב בשבילנו.

אלה שאלתי זאת,
"מי אמר לך שזה לא המצב הכי טוב בשבילך?אתה באמת חושב שאתה יודע מה טוב לך ומה לא בכדי להחליט אם לשמוח/להנות מזה או לא?"
😌

כל אחד מרגיש על עצמו מה טוב לו.... אפילו להחליט שאני לא יודע מה טוב לי, זה אומר שאני יודע שזה טוב בשבילי... ככה שזה תמיד נכון, אבל זה דעתי אני לא חושב שצריכים להסכים איתי בהכרח👍

אבל מי באמת יודע מה טוב או לא טוב לו?😏

אם מנסים "בכח", ישר לראות כאילו הכל משמח, זה לא דבר נורמלי. גם אם יודעים שה' משגיח על הכל.

 

יש תהליך. בסופו של דבר, אם אדם זוכה באמיתיות לתפוס שאכן הכל לטובה, זה יפה מאד.

 

אבל זו מדרגה, שקונים אותה בהדרגה. וגם לא תמיד במקום המקום של פריקת הצער קודם.

סבבה.."פורקים"..אין בעיה..
אבל אפשר כמו שרושמים פריקה של נגיד איזה 30 שורות..אפשר בסוף בסוף אחרי ה30 שורות פריקה לרשום בשורה ה31 "תודה לה"😎
גם אם אתה לא יודע/אין לך רצון לומר תודה.
כי "מתוך שלא לשמה יבוא לשמה"
(ונכון למה שרשמת-"יש תהליך. בסופו של דבר, אם אדם זוכה באמיתיות לתפוס שאכן הכל לטובה, זה יפה מאד.
אבל זו מדרגה, שקונים אותה בהדרגה. וגם לא תמיד במקום המקום של פריקת הצער קודם")

אז שוב,לא אמרתי במקום,אלה בנוסף😌
ואם יחד לתת איזה משפט חיזוק/שמחה..בכלל..
אבל ז-ה כבר דרגת אמונה מאוד גבוהה כנראה.אז לא מצפה .

קודם כל, בהתחלה כתבת "במקום פריקה". ו"אפשר לשמוח על זה"..

 

זה לא רק באיזו שורה בסוף.

 

וזה גם לא כ"כ אמיתי. ומי שאוטומאטית יעשה כך, אני כלל לא בטוח שיתרגל לשמוח באמת - אולי יתרגל להדחיק. 

 

חז"ל אמרו: דאגה בלב איש ישיחנה. ונתנו שתי אפשרויות: יסיחנה מדעתו - באמת להסיח את הדעת לענין אחר, וככה להשתחרר מזה. או "ישיחנה לאחרים" - ישתף אותם, וככה יפרוק מעליו את הנטל.

ואנשים קוראיםאת הפריקה, ויש להם רצון כנה לעזור, אינם נכנסים מזה דווקא לצער. כמובן, מצטערים בצערו של הזולת - אבל עולה להם רצון טוב לעזור, גם אמפתיה, מידותיהם הטובות משתפרות, ומחזקים את חבריהם.

כמובן, אין אידיאל ב"שרשורי דיכאון" חלילה, אבל אם למישהו קשה, ויש אנשים טובים שמוכנים לקרוא, להשתתף, לעזור  - אשרי חלקם. וטוב שמצא את המקום ל"ישיחנה"... בסוף הוא ישמח - כמו שרואים כאן כמעט קבוע - יודה מקרב לב לעוזרים, וגם הוא עצמו יסייע לאחרים בפעמים אחרות. איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק.

 

 

ולגבי מה שכתבת כעת, לומר אחרי 30 שורות תודה לה' - אני חושב שדבר כזה, אדם יכול לומר לעצמו. כל אחד יחליט מתי לומר את התודה. לא תמיד זה באותו זמן שהוא פורק את  הקושי.

וגם האמירה, "אם יחד לתת איזה משפט חיזוק/שמחה..בכלל..  אבל ז-ה כבר דרגת אמונה מאוד גבוהה כנראה. אז לא מצפה" - לא מסכים שבמציאות בה אנו מדברים, בהכרח "זו מדרגת אמונה גבוהה"... זו עלולה להיות אפילו מדרגה של הצגה.  נכון, שהיו, ואולי גם יש, קדושי עליון, שממש באותו זמן שהם חשים בקושי ופורקים אותו - הם חשים את השמחה. אבל אצל אדם רגיל - כשמדובר בקושי ממש - גם אם יכול תוך-כדי להיות מלא באמונה שהכל מושגח מה' ולהיות במצב של שמחה באופן כללי, שזה וודאי טוב תמיד - עדיין אין ה"משפט שמחה" בא באמיתיות ממש באותו זמן של הצורך בהבעת הקושי. 

 

אפשר לומר כעצה, גם כשקשה לך תאמר תודה לה' - כך תזכור שה' איתך גם כעת. יתכן, זה לא סותר את הצורך בעיבוד הקושי, פריקתו לפעמים - ובוודאי שגם מי שירצה ללכת עם עצה כזו, את התודה לה' הוא יגיד בינו לבין קונו. לא דווקא "יתכתב" איתו דרך הפורום..

 

 

על כן, אם הרצון הוא לעודד אנשים בזמן קושי - יש באמת מקום להזכיר את האמונה שה' איתנו בכל מצב, את האפשרות מתוך פריקת הקושי להתעודד וכו'. אלו דברים שמציעים כאן מפעם לפעם.

גם הרבה צדיקים/ות פה, טורחים להזכיר תוך כדי פריקת קושי, שהם בטוחים שה' עושה הכל לטובתם..

 

אבל חושבני שאין מקום לומר כאילו הנורמה אמורה להיות "שטנאץ" כזה של פריקה. כל אחד, איך שטוב לו. קל וחומר, שאין מקום לומר, "במקום פריקה ומרמור, ישמחו ויצהלו על מה שקרה להם".. אסור לומר דבר כזה לזולת. אם אדם רוצה - והוא חושב באמת שהוא שם - יאמר לעצמו.

מכל מקום, אולי יצא לטובה, שהתעורר דיון כזה, שמגדי גם את המקום לפריקת דברים, וגם את הצורך בסופו של דבר לנווט לאמונה וביטחון ושמחה. אשרי הזוכה.

 

 

ונסיים בסיפור נאה (מוצאי ש"ק, זמן טוב לסיפורי צדיקים..), ממרן גאון עוזנו, הרצי"ה קוק זצ"ל.

פעם ישב שבעה - אינני  זוכר על מי זה היה. ביום השלישי, דומני, קם פתאום ובירך "ברוך אתה.. דיין האמת". כשתמהו על הדבר, שהברכה נדחתה עד אז, הסביר, שהמשנה אומרת, "חייב אדם לברך על הטובה מעין הרעה"; והגמרא אומרת על זה: "ולקבלינהו בשמחה"..

אמר הרצי"ה, שהיה צריך לעבוד על עצמו כדי להגיע למצב שהוא "מקבל בשמחה". כשהגיע - בירך...

אפשר ללמוד מזה כמה דברים: גם שאכן יכל בסופו של דבר לברך כך, באמיתיות, על מה שמאד ציער אותו. גם על מידת האמת שבו, שלא בירך עד שבאמת הרגיש במצב של "לקבלינהו בשמחה". וגם - מה עשה בפנים, באותו זמן שהגיעו הרבה אנשים לנחם, ומן הסתם גם דיבר איתם... לְמה חתר כל הזמן..

וגם רשמתי מטה-"ברור,שאין בעיה לספר ולשתף...אבל אפשר לשמווווח על זה כמו ששמחים על הדברים הטובים שקורים!"😏
(ואני עדיין חושבת שזו דרגת אמונה)

ושוב,לא הכוונה שיתרגל לשמוח,אלה יתרגל להגיד תודה על הצרה כמו על הטובה!


ואהבתי את הסיפור👌

כשכואב ממש אז זה מה שמרגישים אפילו שיודעים ומבינים ומאמינים שבאמת הכל לטובה!!
זה לא סותר.דוקא צריך לדעת לאפשר לעצמנו לכאוב ולא לטאטא את התחושות מתחת לשטיח.
רק מי שיודע לכאוב כשקשה יודע גם לשמוח מכל הלב.
האמונה בעיני עוזרת לקצר את זמני הרגשת הקושי

משפט יפה!
"האמונה בעיני עוזרת לקצר את זמני הרגשת הקושי"
(נו,התשובה לכל..רק אמונה חזקה תצליח/ומצליחה להוציא אותנו מהקושי )

ועם זה פחות מסכימה,
"רק מי שיודע לכאוב כשקשה יודע גם לשמוח מכל הלב."
(אך הגעת לזה שמי שיודע לכאוב כשקשה הוא יודע לשמוח מכל הלב?
ומי שלא יודע לכאוב כשקשה לא יודע לשמוח מכל הלב?😌)
*אני ה-דוגמא שזה לא נכון ,
הכי שמחה ב"ה מכל הלב וגם כשכואב וקשה משתדלים לראות רק את הטוב בדבר

לכן הוא קיים בין השאר

אני שמחה שאת עובדת על מידת הביטחון והשמחה שלך ומצליחים ב''ה😁
אבל אני לא חושבת שנכון לפתוח שרשור כזה שגורם לאנשים לחשוב מאה פעם לפני שהם פורקים...
פריקה - כלשונה - זה לפרוק משהו שכבר יש לנו על הכתפיים ומעמיס עלינו - ואנחנו בסך הכל רוצים להוריד קצת מהכובד ולהשתחרר..
הכתיבה ה''מדכאת'' הזאת, משחררת בסופו של דבר..

אז נכון שמלכתחילה נכון לראות את הטוב ולא להיות בדיכאון -
אבל מי שכבר כואב לו ועצוב לו -
אני רוצה שירגיש בנוח לפרוק כל מה שעל ליבו.. ושיהיו פה מספיק אנשים טובים שיעודדו אותו ויחזקו אותו.

אני דווקא טיפוס אופטימי בטבעי.
אבל גם לי יש נפילות לפעמים ...
משברונים קטנים..
ומהפורום הזה עוזר לי מאד במקרים האלה,
וכל האנשים המדהימים כאן

תודה לכולכם

מי שרוצה להבין מזה שצריך לחשוב פעמיים לפני שמשרשרים "פריקה" בחירה שלהם..
אני אמרתי שמותר/אפשר לשמוח לקראת הסוף..לומר תודה..או משהו חיובי גם בתוך כל העצב,אפילו יותר בשביל לחזק את עצמך מאשר את האחרים!
"מתוך שלא לשמה יבוא לשמה"

ולפי התגובות פה נראה שכנראה הפורקים פה לא רוצים שיעודדו אותם,ויחזקו אותם
אלה רוצים לשמוע עידוד ש"קרה" לך אותו דבר
וחיזוק הדברים של הפורק זה חיזוק מילות הפריקה שלו
ולא חיזוק "מתוך" הדברים שלו.
יש הבדל 😌

כי באמת,שרשורי פריקה עושים לי טוב! כן! ממש כך! טוב!

ואולי לא תוכלי להבין את זה, וזה בסדר, כי אני גם לא מדי מצליחה להבין אותך בשרשור הזה  מעריכה, אבל לא מבינה.

את קצת עשית דה-לגיטימציה לשרשורי פריקה שמגיעים מתוך מקומות מאד אמיתיים וחשופים בנפש. מקומות שאני הייתי אומרת לפותח/ת שאפו על השיתוף, על הכנות, על האומץ להסתכל בעיניים למקומות הפחות אוטופיים של החיים. על הבהירות של הידיעה שמה שאתה זקוק לו כרגע זה תמיכת עמיתים והכלה.

וברור שיש כאן את העניין של האמונה, רק חשוב לדעת דבר מאד בסיסי:

ניסיון הוא ניסיון בגלל בגלל שהוא קשה, כואב, מייסר ומטלטל. אחרת זה לא ניסיון. במהותו ניסיון זה קושי.

אז זה בכלל לא סותר לומר, איי קשה לי כל כך. כואב לי, שורף לי. אבא, אני יודעת שזה ממך, ובקמום פנימי גם מאמינה שזה טוב לי, אבל אני אנושית וכואב לי, ואתה אבא שלי, הכי אבא בעולם, ולכן אני יכולה להגיד לך דברים אמיתיים ושתהיה תקשורת פתוחה בינינו הכי בעולם. כי אתה מכאיב לי. 

ולך מירב, אני באמת מעריכה את העבודה שעשית, רק בבקשה, זה שלא אמור לסתור את המקום של אלו שלא שם, אם את מבינה מה אני מתכוונת, וזה לא אומר שמעכשיו כל שרשור פריקה צריך להכיל בתוכו דברי אמונה ושמחה. ואני אומרת את זה באהבה! ושתמשיכי כך, כי זה מדהים ומחזק!

אכתוב זאת בפעם ה..
לא אמרתי ש"לא" ייפרקו,דברתי על צורת הפריקה!
אולי בטיפה חיוביות או להוסיף בסוף איזו מילת תודה לה'!

תאמיני לי השרשור הזה והשרשור של "מבקש אמונה" האחרון שהעלה רק מראה לי עד כמה כל אחד פה בוחר לראות בעינייו את מה שרוצה לראות.
אם זה את השלילי או החיובי.
וכאן.
לחלוטין בחרתם לראות את השלילי,ושום טיפת חיוב בדבר.
ותאמת לא ציפיתי שנקודת המבט שלכם תהיה בצורה "ילדותית" שכזו אלה קצת קצת יותר בוגרת,בטח ובטח בפורום הזה.

ונכון אפשר לרשום גם כך-"איי קשה לי כל כך. כואב לי, שורף לי. אבא, אני יודעת שזה ממך, ובקמום פנימי גם מאמינה שזה טוב לי, אבל אני אנושית וכואב לי, ואתה אבא שלי, הכי אבא בעולם, ולכן אני יכולה להגיד לך דברים אמיתיים ושתהיה תקשורת פתוחה בינינו הכי בעולם. כי אתה מכאיב לי.

וזה יפה בעיניי לראות אדם שמדבר/רושם את הקושי שלו עם מילים לקב"ה!😌

ואסיים נשמה,שאף אחד לא בא לזלזל באיש,ולא לסתור את מקומם😏
ואומר לך מה שרשמתי מעלה..תעקבי אולי אחרי התגובות שלי של פריקות של החבר'ה
ותיראי אך הגבתי/אם הגבתי.
😌
ותביני עד כמה אין בי טיפת זילזול בדבר!

שבוע מבורך.🙏

לומר לאנשים, באיזה נוסח לדבר עם ה'....

 

יש אנשים שבעיניהם לומר לקב"ה "ושתהיה תקשורת הכי פתוחה בינינו".. זה ממש לא שייך. ולא הרבה מגדולי ישראל דיברו כך.

אז מוטב להשאיר לכל אחד את צורת פנייתו לקב"ה.

 

ומכל מקום, השרשור לא היה על איך לפנות לה'. את זה לא עושים דרך פורום - יש תקושרת ישירה. כאן דובר על מה שאנשים מדברים על חבריהם.

 

[גם מציע לא לכנות מה שכתבו אחרת ממך "ילדותי", כי אז יוכלו לומר גם ההיפך. חבל להיכנס לכך.

ואגב, את יכולה לראות כדוגמה, עד כמה כרגע, כשלא מצא חן בעינייך אופן שהתייחסו, אמרת מה השרשור הזה "מראה לך" (כביכול) ש"בחרו לראות את השלילי"  "לא ציפית".. גם זה סוג של "פריקה" של משהו שלא הרגיש לך טוב. ובכל זאת - לא כתבת, אני ממש שמחה שכתבתם לי כך. אדרבה.. תודה לה'..  למה? כי את בן אדם, נורמלי, ואם את מפרשת (בצדק או שלא בצדק), שכותבים כלפייך משהו שלא נראה לך בסדר, אז את מגיבה כבן אדם. אח"כ, אולי תשבי עם עצמך ותסבירי למה זה גם לטובה ותגידי תודה לה'. זה מה שעושים גם אחרים כשפורקים, ולפאמים על דברים יותר כבדים..]

אף אחד לא פנה פה בפרטי לפורקים להגיד להם באיזה"נוסח" לדבר עם ה'.

רשמתי בכללי!
מחכה לראוווות מתי ייקרה שנראה איזו "פריקה" מלאת "אמונה" (בכוונה מזכירה רק זאת ,כי זה הדגש שרציתי להבהיר)
לא מבינה מה ההתנפחות.רציני!

ודן,אל תהיה מורה שלי אך לרשום בסדר?יש לך מספיק פורומים של ילדים פה בשביל להגיד להם מה לכנות ואך לכנות.
תודה.

זו דעתי לגבי השרשור הזה-עומדת מאחורי כל מילה שרשמתי.
ואני רואה בשרשור הזה שנרשם רק דבר אחד.
"חיזוק באמונה".
רואים כשלילי?
בכבוד..
דעתכם,דעתכם.
דעתי תשאר דעתי.
תודה על הכוונה הטובה בכל זאת😌

[אגב, כתבת "אפשר לרשום גם כך".. בדיוק הצעת לאחרים "נוסח"... ]

 

את אומרת לאחרים איך ראוי לכתוב פריקה, ושוב חוזרת ומעירה להם על זה ("מחכה לראות פריקה מלאת אמונה"... נו..), מעירה שהסתכלו על מה שכתבת "בשלילה";

 

ומתלוננת כשמעירים לך, ועוד בעדינות, על כך שאת כותבת לאחרים כאן שלא חשבת שנקודת המבט שלהם תהיה כזו ילדותית...

 

 

את מסבירה לאחרים איך צריך להיות "מלאי שמחה" ולהודות לה', כאשר משהו מפריע להם ("פריקה מלאת אמונה") - 

וברגע שמעירים לך באופן הכי "זהיר", את שוכחת את השמחה והאמונה וכותבת בגסות ("פורקת"..): "אל תהיה מורה שלי... יש לך מספיק פורומים של ילדים פה בשביל להגיד להם מה לכנות.." (מאיפה לקחת את השטות הזו? וזה אחרי שהתלוננת על צורה "לא בוגרת" של כתיבה). לא שִמחה, לא אמונה, לא תודה לה'...

 

אז מציע קודם לעבוד על זה. לפני שאומרים לאחרים איך לפרוק מה שמפריע להם "בשמחה ואמונה ותודה לה' "

 

בזה גמרתי את ההתכתבות הזו, את יכולה להמשיך לשפוך את הגסויות פה. לא מתכווין לקרוא/להתייחס.

 

השקעת כתיבה.
תודה לך על הרצון הטוב ו..הכוונות הטובות שלך.


אבל אמרתי הכוונות בפתיחת השרשור הזה הייתה אך ורק נטו לחיזוק אמונה.
לא יודעת אך הצלחתם להוציא מזה את השלילי בדבר.
רציני!אני עדיין בשוק.
כאילו חיפשתם
"רגע מה אפשר לקחת מזה את הלא טוב ולהפוך את השרשור הזה לכזה.." "או.מצאנו!"

למה לא לבחור לראות בשרשור הזה צורה טובה ולקחת את הטוב?!
(המצחיק שהשרשור הזה נפתח בצורה כלכך חיובית,מחוייכת,זורמת ועם בכוונה הרבה אייקונים שלרגעעע לא ייקחו את זה לצורה ביקורתית ושופטת.וזה הדבר היחייייד שבחרתם לראות בזה)
וזה החבל לי!
(וזה מה שראיתי שעשו ל@מבקש אמונה
בשרשור שלו
במקום לראות את הטווווב בשרשור הזה ועל מה שרשם וחיזק,לקחו רק את השלילי.
למה??
ברגע שתנסו לשנות את צורת המחשבה שהסתכלתם על זה בהתחלה.
ותסתכלו בצורה אחרת.
תבינו ותראו את הנכתב אחרת.😎

וכשאנחנו טועים צריכים לדעת גם להתנצל,
אז קבל את התנצלותי על הקטע הפוגע שנרשם,לשם לא הייתי צריכה להגיע.
סליחה.😌

כשאת בוחרת בן אדם איתו תרצי לחלוק את חייך את צריכה להיות שלמה עם ההחלטה,
עם כל המכלול שהבן אדם מכיל. שזה אומר גם הפנים וגם החוץ. נכון שיש מקום לתת צ'אנס ודברים ומשתנים.. אבל מלכתחילה נשמע שזה מאוד מפריע לך.. בד״כ דברים שמאוד מפריעים לא משתנים, קסימום מתקטנים..ועדיין זה קיים.
אני חושבת שכשיש ספק, אין ספק.

על הזמן שלך ועל הלב שלו.

בהצלחה... והלוואי שמישהי אחרת לא תתבייש ללכת איתו ברחוב, ושיהיה לו טוב.

אין מקום להתחתן אם את נרתעת מהמראה החיצוני שלו.

 

אבל אם זה עניין להתבייש מאחרים, יש כאן אמירה אחרת לגמרי.

פה את צריכה לאבחן את התוכן הפנימי של הבושה הזו,

האם זה מגיע ממקום לא בריא בנפש שצריך לעבוד עליו באופן כללי(חוסר בטחון עצמי, תחושת תחרותיות וכו')

או שזה מגיע מצד שלא נעים לך להודות שאת נרתעת מהמראה ומשליכה את זה על אנשים אחרים.

 

אחרי שתדעי את זה נוכל לעזור יותר.

 

 

"לא מתחברת למראה שלו ברמה כזאת שמרגישה שאתבייש ללכת לידו ליד אנשים מוכרים. שארגיש לא נעים שיראו אותו...."

 

אין מה להוסיף.

המראה צריך להיות נעים לך וזה לא המצב!

אבל כנראה שלא איתה

 

ו-@אלוקות,

אם המראה לא בשבילך -

לסיים, בכבוד וברגישות.

בהצלחה!

לי שעדיף לא להכניס את עצמי למקום לא טבעי, כי זוגיות אמורה לתת מענה גם לצדדים החיצוניים

האמת היא שזה לא מרגיש(מהצד של מי שחותך) צודק לפסול רק על מראה... כאילו זה אומר שאני פוסל על משהו שולי כביכול וחבל להפסיד את כל התוכן של הבן אדם מולי...

אבל הצדדים האלה לא פחות חשובים מהפנימיות, זה חלק אינטגראלי שלא כ''כ אפשר לוותר עליו וגם הבחירה שלי צריכה להיות שלימה בבן/בת הזוג... אז אם לא מרגיש שלם זה כנראה מעיד על פער..👍

לחתוך...
את מתארת שהמראה שלו לא סתם ''לא מוצא חן בעינייך'',
אלא מראה שאת לא מתחברת אליו ברמה שאת מתפדחת ללכת לישון ברחוב.
וזה, אחרי שניסית במשך כמה דייטים להתעלם -
אם זאת הייתה סתם ''אי מציאת חן ראשונית'' או חוסר פתיחות מצידך לסגנון המראה שלו -
אז זה יכל לעבור בזמן הזה.. כי כדרורים מעלות פנימיות של בן אדם ומתחברים אליו אז הרבה פעמים מה שבהתחלה נראה לנו ''לא מושך'' - ימשוך וחצי.. מניסיון שלי.

אבל את כן ניסית להמשיך,
וכל הכבוד לך -
אבל באמת אחרי כמה דייטים שזה לא עובר, צריך לדעת גם לעשות ''סטופ''.
נכון, זה נשמע כביכול ''רדוד'' לפסול על מראה חיצוני.
אבל לא. זה לא שפסלת מיד. זה לא שלא ניסית להתחבר! את ניסית.
ואם זה עדיין מרגיש לך ככה זה אומר שאת נרתעת מהמראה שלו.
ועם כזה דבר - אסור להתחתן..
בטח שלא להמשיך וסתם לשבור לו את הלב..

בהצלחה

יכול להיות ממש נחמד, וצבעים כדאי בדגש על בורדו ולבן

יצא לי לארגן ביחד עם חבר הצעת נישואים... וזה נתן לי מבט יותר מקצועי בקישוטים לענייני חתונה🙂

יודעת לקשט דירה, רכב, וחדר למאורסת

 

אהה ולהכין ספירה לאחור ושבת כלה!

לגזור אותיות ולהדביק על קיר בחדר- זה יכול להישמר עד החתונה!

 

וקרפים בכניסה אם זה לא מידי יעצבן אותה. בורדו ולבן כמו שמתן תורה אמר זה יפה!

 

להדפיס תמונה שלהם להדביק בצורה מעניינת על השלט. 

אם יש לכן את זה קצת בקיטשי - לגזור מבריסטולים לבבות קטנים בכל מיני גדלים בגוונים משתלבים (בורדו/ אדום/ ורוד)(סגול חציל/ סגול / לילך) להדביק בעננים על המראה, על החלונות, על השלט, על הדלת ועל מה שבא לך! 

 

תדמייני לפני איך זה יצא שלא יהיה עמוס מידי. 

 

על השלט אני הייתי מציירת ציור (בקליל) של בית המקדש

 

 

שימי שירים של חתונה והכי חשוב תהני מההפקה! מזל טוב!!!

קניתי את האותיות של השמות שלנו מעץ ותליתי אותם מעל המיטה, על המיטה שמתי כל מיני שוקולדים ודובי קטן שקניתי. כמובן כמה בלונים..תמונה שלנו ממסוגרת..קצת נרות וזהו בגדול..יצא ממש מעולה ומרגש.

לא-מ
סא-ע
עא-פ
פא-צ
ק-קיב
קלא-קמ
קמא-קנ ויהי רצון

עא-פ
ק-קיב
קלא-קמ

לפי הבנתי הכלה זו היכולת לקבל או להכיר ברגשות או מעשים של אנשים אחרים גם אם אני רואה את הדברים בצורה שונה.
דוג' א- בחורה בוכה לך כי נשברה לה הציפורן, יש 2 דרכים להגיב: להכיל- להכיר בקושי שלה.
לא להכיל- לבטל את הקושי שלה ולצחוק עליה.
דוג' ב- ארוחת ערב שבת בבית מלון, מסביב יושבים אנשים שלא שומרים תורה ומצוות ומשוחחים בפלאפון. 2 דרכים:
הכלה- להישאר שם ולהבין שמבחינתם זה לגיטימי.
אי הכלה- לקום או להתעצבן עליהם.

בגדול, זה כמו קנקן מים שמכיל את המים.
הוא מקבל אותם אליו ונותן להם לשהות בתוכו ולא מוקיע אותם ממנו.

הכלה יכולה להיות חיובית ויכולה להיות שלילית.
אני יכולה להבין את בעלי אם הוא מגיע אחרי יום חסר סבלנות הביתה ואין לו כוח לנקות את הבית. אכיל זאת.
אך לא אצטרך להכיל סיטואציות של אלימות מכל סוג שהוא.

לא משהו...

 

אפשר לא לצעוק ולהתעצבן ועדיין לא להישאר שם.

 

אנו יהודים, אוהבי ה',

ולא יכולים לראות פגיעה כזו בשבת שהוא נתן לנו.

 

אפשר לחכות שהם ילכו או לשבת במקום מרוחק.

 

הכלה הכלה, אבל איך אפשר לראות פגיעה במתנה שאבא שלנו נתן לנו??

 

שזו דוגמא להכלה לא טובה,

כמו הכלה של אלימות (לשיטתה),

לפחות לשיטתך.

אבל זו הכלה.

 

ו... אשריך על הרגישות, התחזקתי.

שמעתי אפילו על כאלה שמעיפים את העיניים ממכוניות שנוסעות ברחוב בשבת,

משל היו (צונזר).

שנזכה לזכור, לשמור ולקדש את השבת