פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 859)

שלום חלל פנוי. אני רואה ושומע את כל התפילות שלך כולם.

זוכר שבמגילת אסתר אחרי שמרדכי הציל את המלך מה עשה המלך?כתב אותו בספר הזכרונות.

משונה קצת לא?היה צריך באותו רגע לעשות משתה או לפאר את מרדכי בדרך כלשהי.

ומה הנמשל?ה' אוסף את כל התפילות שלנו,ומאמינה שקשה לו לראות שקשה לנו,אבל יש יום נבחר כנראה,ודקה לפהי הזמן אתה ככל הנראה לא תפגוש את בחירת ליבך.

הוא באמת מחכה לרגע הנכון.

אם היה לך תאריך מדויק והייתי אומרת לך עוד שנה מהיום תפגוש אותה,עדין היית עצוב?מבואס או מדודכך?

סביר להניח שלא,היית חיי תחיים בכיף בשמחה ועושה מעשים טובים(בטוחה שגם עכשיו אתה עושה(

יש לנו קושי מסוים,קושי מחשבתי להבין שלא משנה כמה כמה השתדלויות נעשה,בסוף הכל הכל בידי שמיים.

ומתי שה' יחליט להושיע ולשלוח לך גאולה פרטית הוא ישלח.

בנתיים אנחנו מתפללים שזה יתקרס המועד,עובדים על המידות שלנו,והכל בשביל שיגיע הרגע לפגוש אחד את השני ניהיה בגירסה הרבה יותר טובה של עצמנו.

תסמוך על אבא שלך.

תציק לו בתפילות ;)

ותאמין תאמין שה' הוא כל יכול,בפשוטו.

ואין לדעת איך זה יבוא,מתי ובאיזה דרך

רכבת,אוטבוס,מרכזית,שידוך,אתר,או טעות במספר,או מדוטיית שלך שחושבת על חברה בשבילך

בהצלחה!

אני גם רוצה ג'וב של דובר של הקב"ה!!!!

(בעברית - נביא)

ואשריך זוהרת! תזכי גם בקרוב,

עם כולנ"ו...

בתחושה שלי,

כל קושי בדרך הופך את לב האבן ללב בשר,

גורם לי להיות אדם טוב יותר,

ובע"ה בעל ואב טוב יותר.

אם סבל של כמה שנים ייתן לרעייתי ובניי שנים של אושר ושמחה

- שווה לי. נקודה.

 

אותי זה מחזק.

שיתפתי אותך.

המון הצלחה!

רק לא שואלים עד מתי וכמה עוד (באותה ההודעה!!!)

בפורום שיש בו חיילים, שלא משתחררים בחודש הקרוב...

(להסדרניקים מרץ 16 שבקהל...)

לך תשחק כדורסל עם חברים, צא לבירה, תהנה קצת, תשחרר

 

זה יגיע, צא מהבאסה, זה יגיע!

 

כמו שבצבא קשה, גם בתואר קשה, אבל אנחנו לא הראשונים שעושים את זה ולא האחרונים

 

קטן עליך אחי היקר

 

בס"ד

( @ארץ השוקולד יש מצב שלזה התכוונת בשיחה שלנו ואם לזה התכוונת אז עם זה אני מאוד מסכימה )

יש בזה הרבה אמת,

אבל ממש לא השורה האחרונה.

מתגעגעת לעלון הזהה!

את התמונה השניה תשלחי לי בוואטסאפ כי זה לא נפתח לי

אבל לא משהו לא נכון או לא סביר.

היא פשוט מציגה את הדברים כדי שיתאימו ויציגו את הטענה שלה כראוי-
לעומת כל הבנות שמתחתנות עם תחושה מודחקת שמתגלה כבעיה רצינית - יש את כל הבנות שהתחתנו עם תחושה מודחקת והם חיו באושר ובקושי כמו שכל זוג בריא חי..

את מה ששלחת משבוע שעבר קראתי ואהבתי. 

בתמונה השניה.
לדעתי כשיש תחושה חזקה שמשהו כאן לא כשורה, צריך לעשות עצירה ולחשוב 'האם באמת מה שקורה כאן הוא טוב?'

כן צריך לשים לב שלא עושים את זה רק מפחד שזה מתקדם לכיוון טוב.
יוצא לי לשמוע חברות שמתחילות להתלבט כי זה מתקדם

איזו יועצת מרגיזה. איך אפשר לקחת את הצורך הכ''כ טבעי הזה להיות נאהבת ולהחליט ע''ס זה שהבחורה צריכה לעבוד על האהבה העצמית שלה וזה בעצם מה שמונע (וצריך למנוע) ממנה להתחתן??!
זה א.

וב'- כמה שבקשר הגבר הוא ''הגבר'', התומך והיציב וכולי, בסוף גם הגבר זקוק לאישה שלו. ואם בגלל שהוא מורכב ולא בלוק שטוח וחסר רגשות הוא כבר לא ''הגבר'', אז יש 2 אפשרויות:
או שכל גבר כבר לא יראה לה גבר מספיק ברגע שהיא תכיר אותו לעומק, כי היא תפגוש במורכבות ובצורך שלו בה,
או שהיא תפגוש גבר שטוח, שחצן, שלא זקוק רגשית לאישה ותחיה איתו באושר.

ובדיוק פה נכנס התפקיד של היועצת הזאת. ווואלה היא פישלה בענק.

כאן ראו שהבחורה מפחדת שלא תמצא מישהו אחר שיאהב ויקבל אותה כמו שהיא. היא לא שמה לב לאיך היא מרגישה כלפי הבחור. מה שתופס אצלה מקום גדול בהחלטה זה שהוא רוצה אותה כמו שהיא, וגם אם בתוכה היא יודעת שאולי היא לא רוצה את הקשר, הפחד שלא תמצא מישהו אחר שירצה אותה ככה גורם לה לדחות את הפרידה כל פעם.

זה מקום ממש לא בריא להתחיל זוגיות. שאתה מופתע מזה שמישהו מקבל אותך ולוקח את זה כמשהו נדיר. כאילו "אם הוא אוהב אותי איך אוכל להגיד לו לא? עד שמצאתי אחד כזה שירצה?" וכו..

זה מגיע ממקום של חוסר ביטחון וזה יכול לגרום לבחור/ה לקפוץ על הבן אדם הראשון שמקבל אותם, אפילו אם הוא לא בהכרח מתאים או שהם לא באמת מרגישים כלפיו משהו, אבל כל זה מטשטש ליד התחושה הזאת. שמישהו רוצה אותי כמו שאני ואני מרגיש בנוח לידו.

לדעתי היא עלתה על נקןדה מאוד חשובה. שלפעמים לוקח זמן לעלות עליה. אם בכלל.

לי זה נשמע שיש פה המון פוטנציאל מצידה (יש לה רגשות כלפיו, הוא חמוד, דואג לה וטוב אליה, יש ביניהם כימיה ושפה משותפת..)

ונקודה אחת שמפריעה לה- המורכבות שלו.

כיוון שהיא בחורה נבונה היא מבינה שלא כדאי לוותר על קשר כזה מיוחד בקלות (לא בגלל חוסר בביטחון, כי באמת זה זכות שבחור חמוד ואחלה כ''כ אוהב אותה. ובאמת חבל לוותר על זה אם הקשר יכול להתפתח. וזאת הבנה שכלית וחכמה לגמרי.)

והמסקנה המתבקשת היא שכדאי לנסות לפתור את הבעיה הזו.

היא לא אמרה מילה אחת על רגש. היא נקשרה אליו וזה טבעי שנקשרים אחרי תקופה מסוימת.

לא הפריעה לה רק נקודה אחת, היא כותבת שהיא בעליות וירידות בכל הזמן הזה שהם יוצאים. היא בעצמה אומרת שפעם אחת היא מרגישה אהובה ורצויה (בלי מילה אחת על אוהבת ורוצה) ופעם אחת מרגישה חנוקה ושמשהו לא בסדר.

מישהי שרוצה בחור באמת, לא תיפרד ממנו או תבקש הפסקה ותגיד לו שלא יחכה לה. היא תרצה שהוא יחכה לה.

היא כאילו מרגישה שהיא צריכה להחזיר לו את אותה האהבה שהוא נותן לה אבל היא לא יכולה. ממתי עושים חישובים כאלה? היא צריכה להיות הכי שמחה בעולם שהוא אוהב אותה ככה ולא להתייסר מזה. והסיבות היחידות שהיא נותנת ל-למה כן להמשיך את הקשר זה כי הוא נותן לה להרגיש שווה ובעלת ערך, מבלי שהיא צריכה להיות משהו מיוחד בשבילו שזה כבר מעלה נק' אדומה. שווה ובעלת ערך? למה היא צריכה לקבל את התחושה הזאת ממישהו חיצוני? למה ההרגשה הזאת צריכה להיות תלויה בבחור? היא לא צריכה להיות משהו מיוחד בשבילו כדי שירצה אותה? אם הוא רוצה אותה - סימן שהיא מיוחדת בשבילו. אם היא רוצה אותו - סימן שהיא רוצה להיות מיוחדת בשבילו אבל פה זה לא נראה ככה. לא הייתה שום מילה על רגש כלפיו. או על כמה היא רוצה אותו. כל השיחה הייתה על מה הקשר נותן לה להרגיש.

לדעתי היועצת אמרה לה בדיוק את הדברים הנכונים למקרה הספציפי הזה. היא לא אמרה לה לסיים את הקשר סופית. פשוט להתחיל אותו ממקום בריא של אהבה עצמית (שלדעתי, אם אותה בחורה הייתה אוהבת ומעריכה את עצמה, היא הייתה מסיימת את הקשר אחרי זמן קצר. אבל זו רק דעתי).



הרגשתי לרגע כאילו חזרתי לשיעור ספרות עם כל הניתוח הזה🤔

או יזכיר את התאריך עצמו במהלך הדייט.

יש סיבה?

אבל יש הסבר. אעדיף לא לפרט מחמת "ההכלה" של אנשים פה. אין לי כוח שיצור מחלוקות...

ממש לא אכפת לי, אפילו היה התאריך ט' באב.

עיקר שילך כבר !

כאילו שאלת כי חשבת שבנות יותר יתייחסו לתאריך?
נראלי שלא לפחות לי לא..
כי אם זה דייט ראשון אז זה הכירות זה לא כמו זוג ..
וזה רק יהיה לא קשור

אחלה תאריך להתחיל

אבל איזה התייחסות יכולה כבר להיות?

 

בהצלחה

משהו כמו "איזה השגחה,כנראה לא סתם נפגשנו היום"   

ולכן אמר את זה. ספק אם היה רציני בכלל.

אלא אם כן התאריך עולה מעצמו וצוחקים על זה ביחד או משהו אז סבבה..
אבל לא להעלות בכוונה או מלכתחילה. זה יכול בקלות להוביל לחוסר טאקט או נעימות (לא אומרת עליך ספציפי.. מניחה שהבנת)

תהנו ממש. תפנק אותה!
בהצלחה!

כי כבר יצא לי מהאף הדייטים הראשונים.

ולא בגלל התאריך "המיוחד".

הייתי זורק איזה בדיחה על זה לשחרר תמתח מהתאריך.. משו כמו: בכוונה רציתי שניפגש היום כי ט"ו באב כי נועדנו להיות יחד ואז כשהיא תחטוף שוק תגיד לה שזה היה בצחוק

אל תגיד כלום אלא אם כן זה עולה מעצמו

הייתי ממש מתעצבנת על בחור שבדייט ראשון היה אומר לי שנועדנו להיות ביחד, גם בצחוק..

היה לי משהו טיפה דומה שבחורה אמרה לי..

"אין שמחה כהתרת ספקות"

מרגיש ככה ג''כ 😵

חוסר וודאות יכול ממש לשגע, ואין שמחה כהתרת הספיקות... מה שאני מנסה לעשות במצבים כאלה זה למצוא נקודה שאני יכול להישען עליה בצורה מוחלטת, ואיתה להתקדם- כי תמיד יש איזה משהו שכן אני מרגיש בצורה טובה ואיתו אפשר לעבוד👍

אם הבנתי נכון, זה תחושה מאוד כואבת שנוגעת במקום מאוד עמוק וקיומי...
ממה שאני חווה, התחושות האלה הם תוצאה או ההופעה הרגשית של החוויה הזאת... אז ברמה המהותית אני לא יודע מה אפשר לעשות חוץ מדברי עידוד כאלה שיעשו לך טוב, יותר בהרגשה כזה - כמו מוזיקה, אוכל טוב, לצאת עם חברות או משהו...
וברמת העיקרון זה יותר לחשוב איך אפשר לא להגיע, או מה לעשות כדי לא להגיע או לפתור מראש מצבים כאלה... יותר מצד ההתנהלות שאת חושבת שאולי קשור לזה...
כי כאילו תכל'ס, אני לא יודע כמה זה עוזר להגיד את זה אבל נראה לי שזה נכון, שכשאנחנו חווים דברים חזקים ומשמעותיים זה טבעי בעצם שנרגיש אותם...

בד"כ אני מתייחס למציאות כאילו הדבר הכי גרוע קרה
לדוגמא, היא אומרת שהיא מתלבטת, אז מבחינתי היא נפרדה ממני....
מצד שני זה גם פוגע, כי אם היא מחליטה שכן, אז אני צריך לבנות את עצמי מחדש...

קודם כל אשלים עם האופציה שאני הכי חוששת ממנה.

בפעם האחרונה שזה קרה לי בעוצמה ממש גבוהה,

הייתי בחוסר שקט פנימי, שכ"כ היה טבעי לי באותה תקופה, ברמה היסטרית.

עמדתי להפסיד את הדבר הכי טוב שהיה לי באותם הימים.

 

קיבלתי קצת שיעור מוסר, שיש עוד הרבה עבודה על הביטחון בה',

שאני צריך להפסיק להיות כ"כ פריק קונטרול,

והתחלתי לומר את כל התפילה של בעל אור לשמים,

'ריבון העולמים ידעתי, ידעתי, ידעתי' וכו' (היא יותר ארוכה מהשיר...).

ניסיתי לומר לקב"ה (ולעצמי) שאני יודע שכל מה שהוא יעשה זה לטובתי,

גם אם זה ממש ממש יכאב לי.

ו@-ינון- מסכים איתך...

 

זה הרגיע, קצת.

וכשאיבדתי אותה, בכיתי כמה ימים,

אבל כאב זה ממש לא יאוש וחוסר אמונה.

 

בהצלחה!

אבל אני מבינה ככל שעובר הזמן שכנראה צריך ללמוד לחיות איתה. כי זה חלק בלתי נפרד מהעניין.. הרי עד שלא מחליטים שזה זה.. אז זה עדיין לא זה. וצריך ללמוד לפעול בתוך המצב הזה. ולא לתת לזה להוציא אותנו משליטה.
אני רואה את זה כחלק מהעניין שהדייטים משתלבים בתוך החיים. שזה לא העניין היחיד שבו מתמקדים (אם כי הוא חשוב ומשמעותי ללא ספק). וכשזה לא העניין היחיד אז יש עוד דברים בחיים "להישען" עליהם. אבל ללא ספק זה שיעור גדול באמונה. ותודה שהעלית את הנקודה. אם יש פה עוד עצות להתמודדות אשמח..

יש סירטון חמוד שיכול ממש לעזור אם תרצי

הלוואי וגם נצליח.

ואז חושב על זה שהקב"ה נתן לי התמודדות והוא מן הסתם ידע שאהיה בחוסר וודאות. כי אלו הנתונים שהוא נתן לי. אז אני "עושה איתו הסכם": אני עושה מאמץ ואתה עוזר לדברים לצאת כמו שצריך.
ואז אין ספקות ורגשות אשם וכד' כי באמת ה' לא דורש שנעשה את מה שאיננו יכולים.

מקווה שעזר לגבי מה שהעלת או לפחות פתח פתחים..
בהצלחה!

אבל כמו שינון אמר, כשאני נמצאת בחוסר ודאות גדול בקשר, אני מתנהלת כאילו מבחינתי הקשר עומד להגמר. זה לא אמור להיות ככה אבל זה משהו שאצלי לפחות הוא לא כל כך נשלט. הכי חשוב זה באמת להתפלל ולהאמין שהכול לטובה לא משנה מה יקרה בסוף..ובשביל התנהלות בריאה בקשר - צריך לחשוב על האפשרות שאולי יסתיים אבל לקוות ולהתנהל כאילו כרגע הוא ממשיך והכול טוב

הייתי צריך להחזיק את עצמי במצב של פעלתנות; במחשבה שאני מוכרח להתמקד במה שעלי לעשות עכשיו, ולא לחשוב על מה שיהיה / לא יהיה. זה איזה שהוא מצב של ביטחון, רק שהפחד לא נעלם בו, אלא רק הוחבא. זה המיטב שיכולתי לעשות.

לרוב הייתי מצליח להחזיק את עצמי ככה רק לפרקי זמן מסוימים, והשתדלתי לכוון אותם על נקודות הזמן הקריטיות, כלומר, אלו שבהן הייתי עלול מאוד להחליט החלטות פזיזות.

 

על כל פנים, בהצלחה לך, בביטחון ובשמחה בעז"ה.

א-לי תן לילקבל את הדברים שאין ביכלתי לשנותם אומץ לשנות את מה שביכלתי ואת התבונהלהבחין בין השניים

א. צריך להתייחס לכך כחלק מהתהליך. כמו שאדם שצריך להגיע לקומה חמישית במדרגות, לא יתעצבן שיש לו הרבה מדרגות - כי כך מגיעים. אם לוקחים את השלב של חוסר הוודאות כמרכיב טבעי בענין, אז יש יותר שלוה וסבלנות. הבעיה מתחילה מהחשבה שזו "תקלה במציאות", ואז יכולים מקוצר רוח לעשות טעויות. לגשת לכתחילה בגישה שלהכיר מישהו שלא ברור מיד לכאן או לכאן, זה יכול לקחת זמן. אדם זה משהו עמוק.  סבלנות...

 

ב. לא להיות רק בזה. להיות בחיים עם עוד דברים שבונים את האדם. ואז, יש משהו אחד שעדיין בבירור, יש דברים אחרים שהם חלק מסדר החיים.

מה השאלה?

מה צריכים ?

מוזמנת לשאול באישי

תשאיר להם לעשות את השיקולים.
תציע לבחור קודם. תן לו מספר לבירור על הבחורה. רצוי של חברה.אחרי שהבחור מאשר שהוא מעוניין לצאת איתה, אותו סיפור לגביה. לתת לה מספר של חבר שלו.
מציעה לך לא לשבור את הראש יותר מידיי, ופשוט להציע. אחרת לא יוצאים מזה.
המון הצלחה!

אכן כן...
לדעתי תנסה גם להסביר איפה נמצאת הנקודה שאתה חושב שהם מתאימים, או מה הכיוון שנראה לך שבגלל זה שניהם עלו לך כאופציה...
אני מתרשם לגבי עצמי וגם לגבי אחרים שזה נותן לאנשים דרייב לבדוק ככה....

אח"כ תוודא ששניהם פנויים ותציע לאחד מהם (בד"כ זה לגבר, אבל לאו דווקא) תו"כ זה שאתה מסביר לו למה לדעתך הם מתאימים ונותן לו מס' לבירורים אם הוא מעוניין. אח"כ תציע לצד השני באותה צורה.
במידה והם מעוניינים, לתת לבחור מס' שלה ולזוז קצת אחורה.

בהצלחה!

כאשר דבר זה נמשך לזמן ארוך, זה כבר עניין של גאווה או לא.

זה תלוי בזמן ובכמות (/איכות) שאתם יוצאים.

אם זה עדיין בפגישות הראשונות - אז הגיוני בהחלט שמצאת חן בעיניו והוא רוצה להרשים אותך ע"י כך שהוא מציג לך דברים שהוא הצליח ועשה, ומזה לחלוטין יכולה לנבוע התנהוגותו.

אך אם אתם יוצאים כבר זמן רב, ייתכן שיש חשש למידת הגאווה, והייתי אומרת לך לשים את תשומת ליבך לזה.
יכול להיות גם שהוא לגמרי מודע לעצמו בזה ומנסה לעבוד בזה ככל יכולתו. זה תלוי בך כמה זה מפריע לך.

בהצלחה!

איך מוודאים דבר כזה?
אוףףףףף!

1. אם זה דוחה אותך ומפריע ממש, וזה דייט חמישי (לא מאוד מתקדם אבל גם לא התחלתי, זה אומר שהוא כן כבר בנוח יותר להציג את עצמו באמת), אז את כן יכולה לקחת את זה כעילה לפסילה. לא צריך להמשיך עם מי שעושה לנו לא טוב בכח.. ולא כל דבר שמפריע אפשר לפתור בדיבור. זה מאוד תלוי מה מפריע.

2. אם רק זה מפריע לך ואת כן רוצה פוטנציאל חוץ מזה, הייתי מציעה לך לנסות לדבר איתו על הנושא הזה באופן *כללי* (כמובן, לא להאשים אותו או משהו כזה. משהו כמו לספר לו חוויה אישית שלך עם אדם קרוב שיש בו מן הגאווה ולפתוח איתו את הנושא ולראות מה דעתו ואיך מגיב), ואם באמת מגיב שגם לו זה מפריע, אז אפשר להבין דבר ראשון שהוא סולד מזה. וזה טוב. ואם ימשיך בדייט הבא או שניים אחריו, כדאי לפתוח את הנושא מולו. אבל את זה תצטרכי לעשות בחכמה. מאוד בחכמה.

תקשיבי לעצמך, אבל גם תקשיבי לו,

כלומר: תפתחי את זה, ישירות או בעקיפין.

 

ראיתי המון אנשים שמדברים על עצמם בלי טיפת גאווה,

ואני שונא לדבר על עצמי, דווקא כי אני לא נקי מגאווה.

תלוי בן אדם וצריך לבדוק לגופו

שמתי לב שאתה עף על עצמך, מה, אתה גאוותן??

(היה יכול להישמע שאת מדברת עליי... שטויות..)

 

אממ...

הצעות:

- מה אתה אומר, אני מרגישה שקשה לי קצת לספר על עצמי.

- יש כאלה שיודעים להוציא את עצמם ממש טוב, ואני לא יודעת איך עושים את זה..

(עליי, אישית זה נכון, אבל זה ממש לא הנושא...)

- יש לי חברה ש....

 

בהצלחה!!

לטעויות ופאשלות שהוא עשה.
האם הוא מטייח, מאשים אחרים, או יודע לומר טעיתי..

לענ"ד רוב האנשים שמשבחים את עצמם עושים את זה בתור פיצוי, לפעמים במודע, על קשיים עם הביטחון העצמי.

כשזה מודע זה נחמד, מצחיק, וגם כלי להתמודדות. כשזה לא מודע, החוסר מודעות עצמה היא בעייתית.

 

כמו ששאלתי, זה יכול להיות עודף, חוסר, רצון למצוא חן... אי אפשר לדעת בלי מספיק פרטים.

ככה או ככה, אם יש סיבה או עניין, אפשר לדון בזה עם האדם.

אדם שמרגיש צורך להחצין את המעלות שלו באופן מוגזם, הוא זקוק לאישורים באופן מוגזם.
זה קשור גם ל"תכונת נפש" וגם לאישור שהוא מבקש ממך.
הוא כביכול מנסה להשיג את הערכה שלך בדרך הזאת...

אם זה היה הדבר היחיד שמפריע לי, הייתי מקיימת איתו שיחה רצינית, ואומרת לו שאני מרגישה טוב איתו עד שהוא עושה את זה. אני חושבת שיש תחומים שבהם אפשר לעבוד על תכונה מהחוץ אל הפנים, וזה אחד מהם.
הוא יפסיק להלל את עצמו בקול ולבקש אישורים חיצוניים, ויתחיל לקבל ולבקש את האישור מבפנים, מעצמו.
או שהוא יפגע ויעזוב אותך... אבל אין ספק שתהיה לו יותר מודעות בעניין.

ולא ממקום שחצני...
אבל השאלה גם אם זה מגיע ממקום אמיתי, האם את משלימה עם זה ושמחה בו

מעדיפה לחשוב שזה תסמין 'שחצנותי' שנובע מחוסר ביטחון.

צריך מודעות עצמית גם בשביל לשים לב אם אנחנו בעצמנו אולי כך..

אינלי עצה, אבל מבינה אותך מאד!

אל תתנגדי לתחושות הטבעיות שלך. מה שאת מרגישה בטבעיות הוא הכי נכון..

אולי קשור לאיגוסנטריות.
זה גם יכול לנבוע מכך שהוא מרגיש שהוא חייב לדבר כל הזמן כדי שתיהיה שיחה

אוליהוא מנסה להציג את עצמו כדי שתוכלי להכיר אותו.
אני הייתי שואל אותו אם בא לו להקשיב, או לדבר איתו על הנושא (לדעתי אפשר לדבר בדייטים על נושאים שלילים)

ולגלות כל מיני דברים מפתיעים. הרבה יותר טוב מלנסות לנתח אותו באוויר.

הרבה פעמים ששאלתי על דברים שהיו נראים לי מוזרים גיליתי שיש מאחוריהם דברים אחרים לגמרי.

וזה גם הרבה יותר מחבר אם יודעים לשאול ברגישות

שאני לא חייב אם אני לא רוצה

😵

הפעם באמת לא היית פה הרבה זמן!

צריך לקרוא לי יותר

לק"י

מכירה מישהי, שבעלה הראשון נפטר מסרטן.
והשני- נפל מגובה, ואחרי תקופה נפטר.

אבל נראה לי שהשרשור היתולי

עיין פתחי תשובה אבן העזר ט

אבל קיגל תפו"א זה באמת קטלני

 

השלישי מסתכן ..

מעניין באמת

בד"כ חזקה זה רק בפעם השלישית

 

שעדיף שלא יהיה חזקה מאשר עוד אחד ילך 

 

והתניא: ניסת לראשון ומת, לשני ומת - לשלישי לא תנשא, דברי רבי; רבן שמעון בן גמליאל אומר: לשלישי תנשא, לרביעי לא תנשא. (יבמות, דף ס"ד עמוד ב')
ההלכה הוכרעה כשיטת רבי שסובר שחזקה זה בפעם השניה, למרות שבשור מועד ההלכה נפסקה כאביו (רבן שמעון בן גמליאל) שסובר שחזקה זה בפעם השלישית.

לק"י

מכירה מישהי כזאת (התחתנה פעמיים, והבעל נפטר)..מסכנה

נראה לי שהייתי מפחדת ה'אמת.
אולי מתייעצת עם רב.

זה הפרשת חלה.. אל תשאלי למה אין לי מושג.

אפשר להביא מישהי שתדבר על העצמה נשית על שהיא.

אפשר להביא מפעילה ולעשות סדנת יצירה/בישול-אפייה מיוחדת.

סתם, הצחיק אותי שבחור ענה על זה ראשון..

הייתי חייבת.

 

בעיה עם תוכן התגובה שלי?

זה גם לא מה שכתבתי,

סתם זה היה משעשע שהתגובה הראשונה בשרשור שאמור להיות כ"כ נשי, (ומקסימום הבחורים זורקים כמה הערות ציניות על השטויות שמשמחות בנות) היא של בחור.

 

מתנצלת אם הובנתי לא נכון,

ההודעה נכתבה ברוח טובה ממש והשתדלתי שגם תראה כזו.

שונאת את הדברים האלה... 

זאת תגובה שאומרת- פרגני ותגידי משהו חיובי במקום להיות שלילית..

פשוט אני קצת טעונה על הנושא הזה...

הופכים את הנשים כמו איזה עם שצריך לבדר אותו... 

נראה אותך מוצא קבוצה של גברים שמתקבצים כדי לעשות סעודת אמנים... בקשה תראה לי...

מקסימום הם ייפגשו לערב קריורקי, אבל בטח לא יבקשו מאיזה בחור אחר שיבדר אותם או יעשה להם איזה "סדנא"...

נשים הופכות את עצמן.
גם גברים עושים סעודות אמנים, אבל את לא מוזמנת כי את לא גבר.
גם גברים עושים סדנאות וגם גברים עושים מסיבות רווקים.
שכל אחד יעשה מה שהוא חושב שמתאים לו (בתחום השו"ע).

אז אם יש לך ביקורת חיובית את מוזמנת להשמיע אך התמרמרות על מצב דמיוני שיצרת זו בעיה שתצטרכי לפתור עם עצמך

נ.ב "לא תנצל"ש שרשור רעך...וכל אשר לרעך"

וחבל שאתה מסוגל להכיל רק תגובות חיוביות ואופטימיות...

 

אני בעד

אבל המינימום הוא מירמור על משהו קיים..

פשוט זה מרמור עם בסיס הרבה יותר עמוק ממה שרשמתי שאני לא אחשוף בשרשור שבאמת זה לא המטרה שלו...

אבל אתה מנסה להגיד שהוא בטל ומבוטל, ואני באה לומר לך שיש לו בסיס...

אז... אממ... חוסר הכלה שלום?

אני מבין. מוזמנת להרחיב בפרטי

תעדכנו אותי ותודה על הרעיון !

נשים בעצמן קובעות כאלה דברים כי הן רוצות..לא כולן אוהבות אבל יש כאלה שכן. בדיוק כמו שיש גברים שיאהבו סדנאות או פעילויות בסגנון.. זה תלוי אופי ולדעתי לעשות הפרשת חלה לערב נשים זה רעיון מעולה להרבה בנות

לפני שראיתי את התגובה.

כי הפרשת חלה זה אחת ממצוות הנשים.
יחד עם הדלקת הנר וכו'.
מכאן באה המילה חנ''ה. נדמה לי.

חלה נידה הדלקת הנר

 

והסיבה שנוהגים למרוח את החינה על היד, כך שמעתי, היא כדי שהכלה תסתכל על הידיים שלה בזמן החופה ותזכור את המצות המוטלות עליה. 

על דברים שמאפיינים אותה/ ברכות מצחיקות לעתיד המשותף. שכולן יתכוננו וישירו לה יחד.

אולי לאסוף תמונות וזכרונות שלה מחברות. להכין לה אלבום..

באירוע עצמו, מה היא אוהבת??

רעיון טוב חוץ מהשיר לדעתי. היא אוהבת בעיקר לבשל ולאפות.. היא פחות טיפוס קיצ'י יותר בוגרת ורוחנית כזו באופי.. האמא של החברות נגיד ככה..

אם את באמת מאמינה בזה, וריככת את המכה- למה זה כל כך קשה?

אני יודעת שזה מה שצריך לעשות.. אבל כל כך לא בא לי לצער מישו בעולם הזה 😑

זה לא כזה נורא.

ב אם זה לא מתאים יותר גרוע שתמשיכו..

בעצם גם עם א' אני מאוד מסכימה

אם היא דתיה מבית אתנגד...

א. לא הייתי פוסל, למרות שהייתי בודק קצת, כי סביר להניח שזה לא מתאים.
ב. זה לא פגם.

כמו כל חטא(לענ"ד ע"פ ההלכה במציאות הצהלית היום) אם הוא לכתחילה (בתור אידיאולוגיה) יש פה בעיה.

אם הקב"ה מאמין בתשובה - מי אני שלא אאמין בה...?

אבל התשובה היא לא רק ממעשים, אלא גם מדעות רעות,

ומבחינתי - גיוס לצבא נובע מהנחות יסוד שלא מתאימות לי

(מלבד מקרים חריגים, אחרי התייעצות עם תלמיד חכם וכו'.

אם זה אכן ככה, וכך יציגו לי את זה - נברר ונדון לגופו של עניין).

 

אם היא עדיין בצבא, או מאמינה בגישות האלה - יפריע לי.

זה לא כי אלה רוב הדעות מדין 'אחרי רבים להטות' - לקראת נישואין וזוגיות

 

היום, הרבה שנים אחרי הישיבה - יותר חשוב שלא יהיו לה רעיונות קולך-יים או נאו רפורמיים לגבי ההלכה, תלמידי חכמים והיהדות באופן כללי.

 

אבל כשאתה צעיר מאוד, אולי באמת כדאי וטוב שתהיה יותר קשיח בעמדותיך, גם אם הקשיחות הזאת היא מבוסר נעורים. יכול להיות שבשביל התקופה הזאת זה טוב ונכון.

בס"ד

לא עדיף להיות פחות קשיח ואז אולי לא להגיע לגילאים שתבין שהיית צריך לעשות את זה מוקדם יותר?

אני באמת מעלה את זה כתהייה כי טכנית אני הגעתי למסקנה שלך שכרגע אין לי שום עניין להתפשר על דברים שחשובים לי או לנסות בכוח שדברים יתאימו. אבל אני תוהה עד כמה זה אמור להשתנות כשמתבגרים וגם למה לא להתחיל מעכשיו להתגמש קצת.

(סתם בעקבות שיחה עם מנהל קבוצת שידוכים בפייסבוק. הוא טען שאני לא מחפשת רב ושאני צריכה בעיקר לבחון אופי. אני טענתי שזה נכון אבל בשבילי הלכה צריכה להיות דרך חיים וזה חלק משמעותי מאוד מהבית. בלי קשר לזה שאני גם רוצה מישהו שאני אוכל לדבר איתו בשפה ששנינו מכירים פחות או יותר [שפת התורה. סביר שאני הפחות והוא היותר]). בכל מקרה הוא אמר שזה אחרי 10 שנות ניסיון בדייטים ואני חושבת שגם אחרי שאעבור כ"כ הרבה זמן בדייטים אני לא ארצה להתפשר על זה. אז סתם, הרגיש לי קצת קשור למה שכתבת.
למה בגיל מבוגר כן צריך להוריד את זה? רק כדי להתחתן? אבל יש עניין לרצונות האלה)

ולא סתם הקב"ה נטע את זה בטבע העולם. מתוך האידיאליזם הזה אדם בוחר את המקצוע שלו, את כיוונו בחיים, מחפש את הזיווג שלו. להערכתי זה טוב כי כך הקב"ה רצה שיהיה ולכן אני לא מתייחס בשליליות  לנטיות אידיאליסטיות של צעירים בנוגע לחיפוש בן זוג.

 

אצלי הרווקות המאוחרת היא מבחירה ולכן אל תחששי לגבי עצמך שמא בררנות כשלך גרמה לי ותגרום גם לך

 

מה שכן, היום יש מבחר גדול ולא כמו פעם בעיירה שתגיד תודה אם תמצא יהודי כשר והרווקות המאוחרת של אלו שלא בחרו בזה (וגם הגירושין המרובים) יעידו על כך שגם בררנות מתוך אידיאליזם (או מתוך עקשנות סתמא בגיל מאוחר יותר) היא דבר שבקלות יכול להתגלגל לכדור שלג גדול ולכן גם בגיל שלך כדאי לנסות לרכך מה שאפשר מהבררנות בדרכי נועם באופן שתרגישי שלמה עם עצמך 

 

 

 

בס"ד

אתה צודק אבל סוף דבריך מסכם טוב יותר את מה שהתכוונתי
בכל מקרה תמיד כדאי לחשוב על מה אנחנו מוכנים להתגמש ועל מה לא.

נשמע נכון

נורא הגיוני שבחורה עד גיל 25 תרצה רק אברך,

ואחרי הגיל הזה יורד משמעותית ההיצע והיא תשמע גם עובד ולומד

(ולא רק כי היא רצתה אברך לכמה שנים).

 

במקרה שלי, אני באמת מאמין שמה שאני מסנן עליו הוא מה שאני צריך בלבד,

ולא כל מיני דמיונות וכו' (אני אוהב נורא מוזיקה, בחיים זה לא היה מדד...).

אבל מאוד מובן לי למה צעיר ממני יחפש דווקא אחת מוזיקלית, למשל.

 

בקיצור, הדרישות שלך צריכות להיות מותאמות למה שתוכל למצוא,

והגיוני מאוד שבגיל מאוחר הדרישות יפחתו מכורח המציאות.

 

בלי שום קשר, בא נצא מהסרטים שלנו.

ננסה לסנן אפריורית רק על מה שאנו צריכים, ולא כל מיני שטויות.

 

(הכי הזוי שלי: זה שממש בא לי לקיים פדיון הבן,

לא גרם לי מעולם לסנן בת כהן / לוי.

ובסוף, עוד בכלל תהיה בת ראשונה...)

בס"ד

מה שהוא תיאר זה מהותי.

גם טכנית אני לא מסכימה לגמרי, אבל מהותית אני בכלל לא בטוחה שאני מסכימה.
אגב, שים לב שמדובר על אידיאלים, לא על תקופות בחיים.
אני רוצה איש הלכה, זה לא אומר שהוא צריך לשבת בישיבה כל היום (להפך, אני לא אתחתח איתו אם הוא יישאר בישיבה), זה אומר שזה צריך להיות הלך הרוח. זה דבר שלא אשנה גם בגיל 27 בע"ה.

בקיצור, אנחנו דיברנו על מהות.
(אגב, מי שמהותי לה אברך תוכל למצוא אותו גם בגיל שלושים. זה נכון שלרוב מי שנשאר אברך רווק בן שלושים יש בעיניי קצת מה לחשוש ליכולותיו החברתיות...)

לדעתי החילוק הוא בין הכרח לרצון.

אי אפשר לוותר על הכרח, ואם יוותרו עליו - המחיר כבד.

אבל על דברים שרציתי, ונחמד לי שיהיו - אפשר לוותר.

 

למשל,

שמעתי על בחורה, שלפחות היום היא ערכית ודוסית,

שברשימת המכולת שלה היו עיניים כחולות.

היום היא נשואה באושר לתלמיד חכם, בעל מידות, מקסים, תכול עיניים.

לבי אומר לי שאם היא הייתה נשארת רווקה,

עד גיל 26 בערך זה היה עובר לה...

 

וגם ערכים, כמו יישוב ארץ ישראל או לימוד תורה, או חברתיות,

בסוף אתה מתחתן עם האדם, על אופיו ומידותיו,

ולא עם הCV שלו,

ולכן אתה מגרד כל מה שאפשר לוותר עד האופי והמידות.

גם אני חשבתי על פדיון הבן כמה פעמים כשהציעו לי כהן/לוי. ממש רוצה לזכות בעז"ה (ו...היי! הכי כיף זה בנות!!)

התושבה הדיפלומטית..

להחליט אם זה מתאים לו, או שהוא רוצה לברר לעומק ולא לייחס לזה משמעות...

יכול להיות שיש כאלה שזה יתאים להם יותר או פחות, אבל זה לא צריך להיות שיקול לעצם העניין.
את השיקול אם כן או לא לעשות צבא צריך לעשות מול עצמך ומול ההלכה.

יא - כ
כא - ל
לא - מ

סא - ע
עא - פ
פא - צ

קא - קיב

קלא - קמ

יש אפשרות לפתוח עוד ספר?

א - י
יא - כ
כא - ל
לא - מ
מא - נ
נא - ס
סא - ע
עא - פ
פא - צ
צא - ק
קא - קיב
קיג - קיח
קיט - קכא
קכב - קל
קלא - קמ
קמא - קנ+ יה"ר.

יישר כח לכולם!!!

י' אב 11:37

@תתייגו אותי בפ"ש

מוזמן

א - י
יא - כ
כא - ל
לא - מ
מא - נ
נא - ס

קמא - קנ+ יה"ר.

@אס1 מוזמן..

לוקח על עצמי בלי נדר את פרקים א-י, יא-כ

קמא-קנ ויהי רצון