פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 894)

לקחת הפסקה יזומה
בשביל לא להישחק
זה מה שבדרך כלל מונע את השחיקה הנפשית הזו.

גם פגישות לא שגרתיות ושינוי החשיבה משפיע.
אבל דבראשון- לתת הרפייה קצת.
כדי לאגור כח.

ממה שראיתי והבנתי- לא תמיד אנשים באים להכיר באמת.

תודה.

מעניין- באיזה עניינים לדעתך צריך להקריב ובאיזה לא?
ואולי מחכים לראות שיש פוטנציאל- כדי לא לקחת "סתם" סיכונים?

בס"ד

יש מעט דברים שאי אפשר להקריב בהם.

 

אבל בכללי אני אחד שבאמת מאמין שכל אדם מביא את הטוב שלו לעולם.

 

הדברים היחידים שהם עיליה לפסילה אצלי בהתחלה.

זה הפרש דתי גדול מאד, כלומר שאין שאיפה להתקדם, והרמה נמוכה ממני בהרבה.

{אם הפרש קטן או אפילו קצת גדול ורצון להתקדם אני מוכן לבדוק, כמובן שאני לא ירד רוחנית כדי להתאים אלא אם צריך לגשר אעזור לה לעלות עם היא רוצה, או איהיה בדיבור שיח כללי קרוב עם הרמה קרובה.}

 

וחוסר רצון לנתינה שלי נשמע מוזר, אבל כבר יצאתי אם מישהי שרצתה שאפסיק עם הדרשות שלי{ממקום טוב שרצתה שאוותר על האינטרנט אבל...}

 

ויהיה לי קשה אבל אפשרי עם מישהי שהכל שחור לבן, אני מחפש טוב בדברים וללמוד מהכל, אבל בהחלט אפשר להסתדר, מקסימום קצת מתווכחים אבל בשמחה ואהבה{מנסיון}

 

אבל זה אני.

 

אני מניח שיש גם תכונות אופי מסיומות שאפשר לפסול אם ממש לא נראה שנסתדר, אבל לרוב האדם הוא בעל אופי מורכב וזה תלוי במקרה, וגם אדם שקט יודע לדבר, ורועש לשתוק{רק כדוגמה.} לכן אני מעדיף לבדוק את זה בצורה יותר כוללת מפגישה אחת...

כמו שאצלך פער דתי גדול הוא סיבה מספיק טובה לפסול, אצל אחר יש סיבה אחרת שהוא מבין שאין טעם לנסות שוב.

מישהו אחר יוכל להגיד לך שאפשר לוותר על פער דתי ואם יש רגש ורצון אז כל אחד יתפשר ויתן מעצמו כשיגיע הזמן, אבל בינתיים תנסה ותשקיע ואז תוכל להתפשר. אתה לא תסכים עם זה נכון? כי זאת נקודה משמעותית וחשובה לך בקשר.

ככה אנשים מרגישים גם עם דברים אחרים, עם "פערים אחרים" ואי אפשר להגיד לבן אדם שהוא פוסל סתם (אלא אם כן הוא בררני בצורה מופרזת ופוסל על ימין ועל שמאל) כי אתה לא באמת מכיר אותו לעומק ואתה לא יודע איך דבר כזה או אחר אצל הצד השני משפיע עליו. וכמה הוא יכול לוותר על אותו דבר.

בסופו של דבר כולנו רוצים להתחתן רק פעם אחת בחיים. דרך של התפשרות ומחויבות להיפגש הרבה ולתת מעצמי כדי שאולי אני ארצה את אותו בן אדם היא לא דרך בריאה..ברור שיש מקרים חריגים בהם הכול מתאים אבל משהו אחד לא ואז מנסים עוד כמה פגישות. אבל ברגע שיודעים שכלית ורגשית שזה לא זה, חבל לנסות יותר מדי ולהשלות את הצד השני.

שמעתי ביטוי של מישהו שמדגים את המצב 

 

בחור או בחורה היום יש להם כל כך הרבה הצעות 

ואנשים מתבלבלים.

כשיש בחירה אין סופית זה לא עושה טוב וזה מקשה על הבחירה.

אנשים כל הזמן רואים מול העיניים את הבא בתור.

ומכאן גם אין טעם בנוכחי שאולי הקשר איתו יצליח. 

 

אם אנשים (בנים ובנות) היו מסתכלים על האדם שהם יוצאים איתו כעל אוצר

משהו שהם חייבים לשמור ולטפח כי אין אחר ממנו. 

זה היה נראה אחרת. 

 

בס"ד

יכול להיות שקשה לך לראות, וזה גם הגיוני.

אבל בוודאי שאנחנו מדברים על יהודים כל אחד הוא אוצר.

 

אביא את הגמרא עם הרב שאמר על אדם אחד כמה הוא מכוער אז זה סוג של אותו דבר בעיניך יתכן ויש אנשים כאלה שהם לא אוצר, וזה טבעי שתגיד.

אבל בעיני ה', ה' ברא אותו והוא אוצר.

 

אני לא מצפה ממך בהכרח ללכת על הקיצוניות אבל היא קיימת.

ואני דוגמה נוספת שקשורה למרות שרוב האנשים רוצים רמה דתית דומה וזה פרמטר שכמעט כולם מסכימים שהוא חשוב, זוג שהיה זוג ואחד מהם חזר בתשובה שאלה, ברוב המקרים שראיתי הם לא נפרדו אלא מצאו דרך ללכת אחד לקראת השני ולהתקדם.

 

ככה לדעתי.

אבל לא כל אחד הוא "אוצר זוגי".

הן ברמה הסובייקטיבית - שלכול אחד ואחת מתאים משהו אחר.

הן ברמה האובייקטיבית - של תכונות רעות שלא מתאימות לאף אחד.

 

רעיון פשוט , לא צריך להסתבך.

ולא קשור לעובדה שכל יהודי הוא יהלום, אוצר או נשמה קדושה...

החשיבה הזאת קשורה לעבודה שכל יהודי צריך לעשות ביום יום, לפתח את ראיית הטוב שלו באחר...

אבל בשידוכים הסיפור הוא אחר:

בשידוכים בחור ובחורה מחפשים מציאת חן הדדית ורצון להיקשר, זה הכל. פשוט וקל.

ושזה בא זה בא...

למה אני אומרת פשוט כי הדרישה היא מאוד פשוטה אבל הקושי הוא שהקב"ה יפגיש בינכם, זה הקשה.

להפגיש בין שני אנשים שיהיה בינהם כימיה, ושיכלית תיהיה התאמה זה הקריעת ים סוף!

כי כמה שידוכים יש שיש התאמה רגשית אבל שיכלית לא, או רגשית זה כמו כפפה ליד אבל שיכלית זה לא שם.

או שיש כימיה אבל נמוכה, וגם שיכלית נמוכה ואז מתלבטים.

בקיצור, מי שחווה יודע ששידוכים זה עולם אינסופי. ולא כולם חווים את זה כמובן, יש כאלה שמוצאים מהר.

 

אבל להגיד לבחורה או בחור שינסו להתאמץ לראות את הטוב שבשני זה לא יעזור, כי היא יכולה לראות את הטוב שבך ולחשוב אתה מדהים ומיוחד, אבל לא תרגיש אליך כלום, ואז, מה עשינו בזה?

 

אולי אולי זאת עבודה שלאחר הנישואים, אבל זה גם אחרת, כי אתה בחרת להיות ולחיות עם הבן אדם, אז הדרישה לראות את הטוב שבו גם שקשה, כביכול צריכה להיות מובנת יותר... 

בס"ד

אני אשאל שאלה לה' יש כזה דבר קשה?

אז אני אגיד מה ההסבר ששמעתי הקושי עליו חז"ל מדברים הוא לא של ה', הוא של עם ישראל, הוא הקושי לקפוץ למים{במיוחד אם נרחיב נחשון בן עמינדב הולך לבד, כל המשפחה משה רבינו אהרון כולם מאחורה והוא נכנס עד הצוואר. זה נראה לי נקרא להקריב את את עצמך כי ככה ה' אמר גם עם מכל הסיבות נראה הפוך, זה הקושי של קריעת ים סוף.}

 

ולנושא נכון שיש לנו עניין לחפש התאמה כלשהי, ומבררים לפני פגישה וזה ברור לי, אבל אחרי שביררת אחרי שהחלטת לתת הזדמנות, אני אומר זו צריכה להיות הזדמנות אמתית שאפשר להכיר בה את מכלול האדם, וכן זה דורש להקריב וזה הקושי של קריעת ים סוף.

 

זה דעתי האישית, לא התכוונתי שבגלל שכל אחד הוא אוצר נתחתן עם מישהו רנדומלי ונעבוד, למרות שזה אפשרי, אלא אמרתי שאם החלטנו להיפגש, עלינו להיפגש בצורה מלאה וכן זה דורש לרוב יותר מפגישה אחת.

אם התעניינתי מספיק בשכל היבש ששמעתי על לבדוק את השכל הרטוב שנובע מנקודת מבט שלמה.

וברור לי שזה לא מתאים לכל אחד אבל לדעתי זה מה שאומרים לעשות באידאל, ואני מנסה לעשות ככה.

עם הנקודה הראשונה אני מסכימה...

עם הנקודה השניה אני מסכימה חלקית. אדם שהחזיר תשובה שלילית אחרי פגישה ראשונה, זה לאו דווקא אומר שהוא לא נתן את כל כולו.

כדי לראות את המכלול של האדם בעוד פגישות, צריך רצון בסיסי. ואם אין את הרצון הזה, אז לדעתי לא שייך להתאמץ בכח.

מי שמעוניין בקשר, משקיע. יכול להיות שיש אנשים עם חסמים רגשיים עם פחדים למינהם או שתחילת קשרים מאוד קשה להם מסיבה מסויימת. אבל לרוב זה הכלל: אם יש רצון להמשיך, ממשיכים. אם אין, לא מנסים בכח. 

 

נגמרים מהר, מגיעה ממקום שבו התחושה היא שהצלחתי לזהות על הצד השני דבר או שניים ואז הצעד הבא הכרחי...
אז אני חושב שקשה לבוא בדרישה לתת צ'אנס איפה שנראה שאין כ''כ למה.., כשברור שזה גורם לשחיקה מסויימת- ונראה לי שזה טבעי ובריא אא''כ בן אדם רואה על עצמו שהוא פזיז😐

בס"ד

אלא למכלול האדם.

ולכן אני מעדיף להכיר את מכלול האדם דבר שלוקח יותר מפגישה.

ולדעתי יתכן וזה בפזיז באמת לפסול מהר, לא חייבים להסכים איתי אבל זו דעתי

היא נקראת "חתונה ממבט ראשון" . הרעיון שלה הוא לשדך אנשים לפי התאמה ע"י כמה פרופסורים.
הם מראיינים את המתמודדים ובעזרת נתונים הם משדכים.
הבני זוג נפגשים לראשונה(!!!) בטקס הנישואין והם מחויבים להישאר ביחד ארבעה חודשים לפחות.

אני למדתי מהסדרה הזאת שלושה דברים:
א. לא צריך להכיר בן אדם על בוריו כדי להתחתן איתו.
ב. לרוב הרגש הוא דבר שנבנה ותלוי בבחירה האישית שלנו, ואין צורך להחליט רק כאשר מאוהבים במישהו עד כלות הנשמה.
ג. צריך נתוני פתיחה בסיסים והמווווון רצון להשקיע ולבנות משהו משותף.


2 זוגות מתוך שלושה נשואים באושר, עמלים על הזוגיות אך מרוצים מאוד!!

כלומר, אנחנו כאן אז לפחות נעשה את זה נורמלי.. ננסה, מה איכפת לנו?

 

מצד שני- כל פעם שאני חושבת שאולי צריך לבנות קונספט שכזה בדייטים (כרטיסיה ל10 מפגשים לפחות ) אני נזכרת באנשים שכנראה לא הייתי שמחה להמשיך איתם לעוד כ"כ הרבה דייטים.

 

ולא כי הם לא "אוצר זוגי" פשוט הם לא האוצר שלי.. 

את מכלול הבן אדם לא פוגשים אף פעם...
לכן אם יש התרשמות מסויימת, כנראה שהיא הגיעה מאיפשהו וכנראה זה אומר משהו-
שוב, אני לא בא להגיד שתוך פגישה יודעים, אבל אפשר לקחת נקודות גם מפגישה אחת...

באמת להאמין בפוטנציאל..

אבל כנראה באמת נשחקים.
אין לי תשובה, בעיה כואבת

ואולי יש בזה טוב- כי אנחנו לא אמורים להתחתן עם כל אחד

וכנראה שיש איזשהוא איזון

בס,ד

ואותי לימדו כשיש ספק אז אין ספק, אלא מתאמצים יותר. אבל שוב כמו שאמרתי אני באמת קצת קיצוני בנושא, ואני לא יכול לשנות אנשים בגלל זה אלא סתם קשה לי.

אני ממש חושבת לא לצאת עם מישהו אם את לא חושבת שזה ממש יכול להיות רלוונטי לחתונה
מבינה אותך בעניין השחיקה אבל..צריך לרצות את ההצעה ממש ברמה הזו!!!

אחרי.


קשה יותר לתת עוד הזדמנות (כי בפעמים הקודמות זה לא עבד)

דייטים שוחקים ומוציאים את הרצון לצאת לדייטים חדשים.

לדעתי חובה להתלהב מההצעה.

זה יהיה הדלק לדייטים הראשונים עד שהדמיון יחלוף ובמקומו הקשר יעמיק

ובאמת הכל יכול להתאים, מה יכול לגרום להתלהב?

באמת שואלת...

צריך לחשוב מה מתאים לי, לאופי שלי ולתכונות שלי.

בשביל זה צריך מודעות עצמית.

 

ולגבי התלהבות מהצעות - כל אחד יודע על הצעה או יותר שהציעו לו והוא זוכר אותה לטובה, גם אם היא נמשכה דייט או שניים. כי משהו הרגיש שזה שייך. לכל אחד יש את הדברים שעושים לו את זה ושחשובים לו, גם אם הם נשמעים מטופשים לשומע מן הצד.

מניסיון אספר, שהפעמים שקיבלתי הצעה והייתי מאד בעניין כששמעתי את הפרטים, זה הוביל למספר פגישות לא מבוטל, כשבחלק היה גם קשר רציני מאד.

בשונה ממצבים שבהם אני אדיש להצעה ואז יוצאים, ואז הדייט נראה בהתאם..

 

 

אמנם יותר מהצד של הבנים

נניח הבחור תכלס לא מעוניין להתחתן לפני שהוא מסיים את התואר, אבל לא בא לו להיות לבד

מה הוא מתרץ לעצמו? שאם היא ממש תתאים למה שהוא דמיין , אז הוא יסכים להתחתן למרות הנ"ל.

ובאמת קורה שמתלהבים ומתחתנים. מצד שני לא מגיעים בפתיחות מספיק הגונה בכדי לאפשר גמישות ויצירתיות.

 

בנוסף 

לפעמים מחד רוצים להנשא, אך מאידך קיים פחד פסיכולוגי

בס"ד

היו פה כמה שהסבירו לי למה זה לא תמיד נכון להתפשר וזה..

אז אני חוזר על זה זה אני פשוט, ומותר לי לפרוק שככה אני מרגיש, אני מרגיש שאני אדם כזה שנמצא בכל המקומות, פיזור רוח והבנה של אחרים מאד חשובים לי.

אז כן אני קיצוני בנושא ולכן קשה לי, אבל בעיקר באתי לפרוק ולא בהכרח להביא הדרכה מלאה לרבים על מה לפסול או לא.

 

@כשמש וכירח .

@לב אוהב

 

וכל מי שרצה להגיד ולא אמר וכל מי שאמר ושכחתי, {הרגשתי שהיו יותר שאמרו לי משהו כזה}

שדווקא לדעתך הרבה קשרים קצרים יכולים לשחוק את הנפש יותר מאשר קשר ארוך, זה מעורר מחשבה מזווית חדשה.
זה הביא אותי לתובנות לא רק בהקשר הזה.

באמת בהרבה מצבים בחיים יש נטיה לפעול בצורה מסויימת שנתפסת לנו כטובה וללכת אחרי מה שהתרגלנו בנפש ובשכל, כשבעצם זה יכול בכלל להשפיע לרעה,
ולפעמים דווקא לפעול להפך יכול להיות טוב הרבה יותר..

וואו זה כל כל מעניין ומעורר מחשבה!
תודה לך

למי שלא מתנהל לפי הספר.
וכאילו לא מספיק לאנשים קשה- עוד לדרוך להם עם האשמה של  "אתה לא באמת רוצה!"


מה רוצים?

אתם הייתם במקום של מי שהתיק שלו שונה משלכם??

אז אפשר להרגיע קצת את הטונים.
ככה בהרגשה שלי.

בס"ד
בעיקר רציתי לפרוק את התחושה שלי ואני מבקש שוב סליחה ממך ומכל מי שנפגע.

אני מרגישה שאני לפעמים צריכה חיזוק בעניין הזה


והלוואי שבשמחות רבות אצל כולם בקרוב, בבהירות ובשמחה

חתן בהזמנה אישית⁦⁩

בווצאפ של צמ"ע אין חוק שלישי

או שיש ווצאפ של לנ"ו?

חח מה אני קשורה🙈

זה חלק מהחתימה שלך לא?

חושבת שקל לפתוח שערים נעולים? 

את חייבת להיות בהפי!! מזו העצבות הזאת??

וקחי לך זמן לעצמך, תתפנקי לך.
תתבודדי אפילו עם הפוך! את לא יודעת כמה זה כיף

חפשי בכל זאת פינה שקטה, יש הרבה מקומות.
דברי עם חברה טובה, תעשי אמבטיה מפנקת ותאכלי משהו טעים
יש תקופות שקשה לנו להחזיק את עצמנו. אז כן, מותר ליפול ולהיות עצובים. אבל לא ליפול לגמרי ולא לקום. תוציאי את העצבות ותקומי מזה. אל תתני לזה לשאוב אותך.. תמיד קל להעצים את הקשיים ולהפחית מהטובות.

שה' ישמח אותך אהובה ובעלך יגיע ממש בקרוב! פשוט ידפוק על הדלת ❤

ופחות במקומות סגורים שיש שם המון אנשים..
ברור שאפשר תמיד ובכל מקום אבל עדיין

אפשר להתבודד גם בחדר שלך,במיטה..

לדבר ולבכות לאבא..(כמו דוד המלך)

ה' נמצא בכל מקום ולא חייבים ללכת דווקא ליער או מקום מרוחק כלשהו..(למרות שאני מבינה שיש בזה עניין

כמו שר' נחמן אומר ויש כאלה שמרגישים ככה יותר את קרבת ה')

אבל אני אישית מדברת עם ה' בלחש גם בנסיעה באוטובוס עם מלא אנשים..

ופעם שמעתי שאפשר אפילו בלב..יש צעקה שקטה שהיא עושה רעש גדול בשמיים..

וה' ראה את הרצון שלך ..אשרייך!

 

לפעמים מרגיש לי יותר אמיתי להתפלל לבד,כאילו נוצר חיבור יותר חזק בתפילה שכזו(כי זו התבודדות עם ה'),מאשר תפילה עם אנשים(למרות שידוע שתפילת רבים נענת יותר מתפילת יחיד)..ועדיין..בעיני זה לא אותו דבר.
בקיצר מבינה אותך❤.
אולי זה יעזור להבא אם תנסי להתמקד במילים שבסידור.

מהר לברוח, להתעסק בדברים אחרים. קשר וחברות במצב שלא יגיע לנישואים יביא לך רק כאב. ההנאה ממנו היא סופר רגעית. מנסיון =(

בהצלחה

מישהו פה מכיר זוג שהכיר בשלב כזה בחיים, ניתקו קשר ואז חידשו אחרי שסיימה תיכון והתחתנו בסוף?

לא שואלת בצורה קנטרנית, רק רוצה ללמוד מניסיון של אנשים אחרים.

אמנם לא בגיל 14, אלא 16.

והם לא ניתקו את הקשר בשום שלב, פשוט התחתנו כשהתבגרו קצת וחיים באושר ובעושר עד עצם היום הזה עם ילדים.

מכיר אישית רק מקרה אחד כזה, אז כנראה שזה נדיר.

זה אחד להרבה יותר מדי

אבל חזרו בתשובה.

אבל לרוב האנשים זה לא עובד ולא מומלץ

אנשים אתם מגזימים, זה ישראל לא תימן

וזה עובר עם הזמן. לא צריך לעשות מזה ענין.

לבוא ולדבר מהמקום שלנו, אחרי שעברנו התאהבויות שונות ומשונות בגיל ההתבגרות חח והיום אנחנו מומחים בנושא אהבת אמת ...
אבל צריך גם להבין את המקום שלה...

כדאי לבוא לקשר בביטחון ושמחה!
זה באמת מרגש שאתם סוף סוף חברים רשמית!
ומסתבר שהוא כמוך בדיוק בעניין!
וזו ברכה וכיף גדול..
אבל גם יכול להיות שבשלב הזה כדאי לך לומר שאת מאוד שמחה בהבעת רצון של שניכם.. אבל את קצת מבולבלת ולא בטוחה שמתאים לך חבר עכשיו בטח שגדול ממך..
תרשי לעצמך להיות ילדה.. תדברי איתו על זה שזה מה שאת מרגישה..
תהיי מחוברת לעצמך.
אל תפחדי שהוא ילך לך.. בגיל הזה יש נטייה לרצות ושזה חוצה גבולות זה לא בריא במערכת יחסים ואז תצאי יותר מופסדת..אז כדאי שתהיי קשובה.
ואולי, אולי באמת תגידי לו שאת עוד לא בשלה לקשר ואם וכאשר.. אז תזכו

נראה לי קצת מוזר..

ולפותחת השרשור - נכון שזה עכשיו כיף אבל לטובתך תעצרי את זה, את מאוד צעירה בשביל להיכנס לקשר כזה שיש סיכוי גבוה שיתסיים בכאב וישאיר זכרונות שעדיף שלא היו..

קשר זה לא רק בשביל ליהנות עכשיו, יש לו מטרה מאוד ברורה, להבין אם הבן אדם שעומד מולי יכול להיות זה שאתחתן איתו ואחיה איתו כל החיים. בטוח שאם מישהו מבחוץ ישמע את זה, מישהו שמכיר אותך ואותו יגיד שזה מוקדם מדי. בטוחה שגם הרב של הבחור או כל סמכות אחרת יגיד שלא שייך כרגע.. בשביל שניכם.

 

וסתם כהערת אגב (לא אישי כלפי פותחת השרשור), כל מה שאמרתי לפותחת השרשור מגיע ממקום אמיתי ורוצה לעזור רק שקצת קשה לי להאמין לזה, לאור כל השרשורים הקצת מוזרים שנפתחים בזמן האחרון..

אבל בתכלס את לא תפסיקי איתו כי אמרנו לך

שיהיה לה לבריאות וטוב שלא הגזמת..

התחרטתי.

מבין את התסכול שלך,

אבל לא עמדת בניסיון שלו...

עזבי, תרפי, חבל שתצאי בהצהרות...

 

ואם כבר,

במקרה יצא לי לשמוע את זה לאחרונה,

לטובת מי שזה רלוונטי לו:

 

הוא רק שמע את המילה'גרושה' ישר פסל. לא רצה אפילו לשמוע את ההמשך.יש חוצפה גדולה יותר מזה?
מה עושה אותו טוב ממנה?
דוגרי, לדעתי היא יותר ממנו לפי איך שאני מכירה את שניהם.
הוא גרם למישהי אחרת (גרושתו) להיות בעמדת 'נחיתות' בשותפות מלאה שלו.
ועכשיו מחפש אחרת 'חדשה', ' לא משומשת'. גועל נפש.
ממש קשה לדון אותו לכף זכות.

אין לך מושג מה הוא עבר בהליכי הגירושין,

מה שבטוח - כיף גדול זה לא היה,

בטח אם יש ילדים, שהם שמחה עד שזה מגיע לרבנות,

וכל נכס הופך להיות קלף מיקוח, ולא דברנו על עורכי דין.

יחד עם המזבח היו עוד הרבה שהורידו דמעות מהסיפור הזה.

 

יצאתי עם גרושות, אני קורא לכולם לעשות את זה, ואני לא פוסל אף אחת.

הם בנות של הקב"ה, אז שאני אפסול אותן?! הן מקסימום לא מתאימות לי.

 

אבל לגביו, את לא יכולה לשפוט אדם שלא עברת את הצער שהוא עבר.

קטנתי מלבקר, אבל גישה שיפוטית לא תעשה לאף אחד טוב בסיפור הזה.

חבל שתתעצבני על זה, וחבל שאת לוקחת את זה ללב בשבילה.

מה שיש לך לעשות זה בדיוק להתפלל שייפקחו לו העיניים,

בטח שלא לכעוס וק"ו לא להצהיר הצהרות כוללניות.

 

ו@לך דומיה תהילה - יישר כח!

כל אחד עם הסיפור שלו.

 

לפעמים לבחור דבר כזה יכול להיות יותר קשה מלבחורה.

 

ואם הוא כזה, עדיף גם לטובתה שלא יתחתנו. זה לא רק לפי "נוסחאות" (על אף שב"נוסחה" את צודקת..).

 

 

לגבי ה"סטטיסטיקה", קשה לדעת אם היא נכונה.

 

 

וחס ושלום להגיד "להתרחק כדי לעזור"... כל אחד וחשבונותיו.

בס"ד

 

ראשית לא הייתי רוצה שמישהו מוכן להיפגש איתי רק בלית ברירה,
כי אף רווקה לא מוכנה.

 

נישואין זה לא דבר שצריכים לכפות על מישהו.

 

נוסף לזה יש גם גרושות שנישאו לרווקים, מכירה לא מעט כאלו.

 

לכל אחד ואחת יש את המיועד האמתי שלו, ואני לא חושבת שסיפור חיים
צריך לחסום אפשרויות באופן לא טבעי.

 

אם יש אדם שחשוב לו בחורה שלא היה לה אף אחד- כל עוד זו הגישה שלו

שיחפש מה שהוא רוצה. 

אף אחד לא צריך להתחתן מתוך מחשבה שיש כאן סטטיסטיקה שצריך לאזן,
או כדי לעשות חסד עם מישהי...
מתחתנים כדי להקים בית של אהבה שמחה רעות וכ'.

 

בקיצור, יש מספיק קשיים טבעיים המעכבים זיווגים,
לא נראה שכדאי להוסיף קשיים מתוך "סולידריות" עם גרושות ואלמנות.

 

הקב"ה ישלח לכל אחד ואחת את מי שנכון בע"ה.

 

 

אל תחרימו אותי, אני אחלה!

מעולם לא חשבתי שלהתחתן עם כתובה של מאתיים זוז זו זכות עילאית מלהתחתן עם כתובה של מאה זוז. ברווקותי גם התעניינתי בגרושה מקסימה בת גילי. זה אני. 

 

אני מנסה להבין אותו משיחות שהיו לי עם חברים במצב דומה. מאחורי הטיעון הילדותי של "לא היה לה אף אחד לפניו", מסתתר פחד. הליך הגירושין הוא מאד מטלטל והורס הנחות יסוד ישנות. הוא מערער קצת את האמון בבני אדם. הוא גורם לאנשים להיות יותר חשדניים וזהירים כשזה מגיע ליחסים קרובים. הגרוש יודע על עצמו איזו טלטלה ומשבר הוא עבר ולהבא הוא מתכוון להגן על עצמו ולבחון נקודות תורפה מראש. אם הוא מפחד מגרושה, זה כי ברור לו שהיא באותו המצב כמוהו וכך היא תעלה על נקודות החולשה שלו במהירות ותחליש לו את הביטחון העצמי, מה שפחות אפייני לנשים רווקות. 

 

את לא צריכה להתעצבן על בן דוד שלך אם את לא מצפה שישב איתך לשחנ"ש כבד ויסביר לך בדיוק מה מפריע לו. 

 

זה מספר השרשורים הכי גדול.נראה שנפתח פה בפורום..
יוצאים הרבה זמן ועדין זה לא זה.
ואתם נפגשתם כמה פעמים ומרגיש טוב.מעולה!
בשביל מה צריך חוקים כשהכל זורם טוב?
פשוט ב"ה כנראה שיש לכם.באמת כימיה טובה וזה המון (:

חייב לציין שזו הרגשה ממש נחמדה..

 

אבל מה, זה לא הוביל בסוף לנישואין ככה ש... לא יודע מה להגיד על זה.

אולי זו סתם תופעה לא מחייבת שקוראת מידי פעם

ולדעתי אם מרגישים בנוח וכיף ומרגישים קשורים זאת אחת ההרגשות שהכי מחפשים בשידוכים.

וכמו שזוהרת אמרה למלא חסר את זה והם מנסים אחרי הרבה פגישות "ליצור" את הכימיה הזאת.

אז אם לכם זה כבר בא בטבעי, זה באמת נקודה ממש טובה לקשר...

 

(רק תבדקי קודם את השכל. שהבסיס מתאים, שהקשר שייך).

את בקשר משגשג, אין סיבה לריגשות אשמה.
תהי רגישה ותכירי אותו באמת, את הדאגות המיותרות תשאירי לשונאיהם של ישראל.

ממש הרגשנו כאילו אנחנו מכירים, משהו הזוי כזה... חחח עם פרפרים בבטן וכל היום במחשבות...

היה כייף ממש אבל הרגשתי מידי מסנוורת ככה שהיה לי קשה להכניס שכל לקשר. זה לא באמת בריא כשזה בשלב כל כך מוקדם.

אחרי דייט ראשון. הרגשתי שאני ממש מכירה יש פונטציאל לקשר רגשי שאפילו התחיל
אבל..... כל אחד אידיאולוגית מחפש משהו אחר ומכוון למקום אחר, רואה את המשפחה אחרת וכד'.....

רק היכרויות לחרדים מהמכון. משו כזה

אם זה בסדר מבחינתו

@כמעין הנובע

הבאתי @לשידוכיישן מספר, מעניין אם המספר שיש ל @כמעין הנובע הוא אותו אחד.

רק עכשיו יוצא לי לבקש מספר של מכון לב, ככה שכשדיברנו על זה, מזמן, לא רציתי..

מה גרם לעליה במפלס הפניות אליהם😆.

זה גם פרסומת לשדכן :
רוצים להתחתן עם צוקרברג הבא התקשרו לשדכן של מכון לב..

בטוח זה כתוב להם בין השורות.

טובים אלה

פשוט הם התחילו עד לא מזמן לצאת במסע פירסומי שפונה ל"מיזרחיסטים" וקראו לזה דורות...

שכל הענין הוא לבדוק אם זה מתאים לנישואין. אין כל ערך עצמי ל"קשר" כזה. בינתיים, שני אנשים..

 

אז נכון שכחלק מה"סימולציה" של הבדיקה, צריך לראות אם יש אפשרות להיווצרות קשר נפשי - אבל לזכור לשם מה זה. לזכור את מקומו של השלב.

 

ולא צריך לעשות אידיאליזציה מ"לא מוחקים". טוב מאד למחוק. אין ענין בצבירת "קשרים". אלא שנכון, שאפשר ללמוד משהו מכל דבר, לדייק יותר. לפעמים סתם מקבלים איזה משהו טוב מעוד יהודי שפגשו לשם שמיים. אבל במובן של "קשר", אין ענין בשמירת משהו ממנו, בשביל היעד..  אלא מה? לפעמים לב בני אדם קצת "מסתבך". צריך סבלנות גם לכך, באמונה ובציפיה שמה שאמיתי, כבר יתפוס את מקומו האמיתי בלי "שאריות".

במגזרים אחרים מעדיפים שתהיה מעורבות רגשית מינימלית, בדיוק בשביל למנוע מצבים כאלה שהם קצת משבשים את מהלך החיים ואולי מרגישים כמו לאבד משהו שחשבת שכבר שלך.
ככל שהקשר יותר עמוק - יותר קשה לשכוח,
אבל --

חשוב-חשוב להאמין בטוב של העולם, להאמין בקב"ה שהוא טוב ורוצה רק לעשות לנו טוב אמיתי
ואולי, לא יודעת,
אין שלם מלב שבור?

שקשורה לזה שמה לעשות.. עוברים תהליכים רגשיים עם העניין, אם לא מה הסיכוי שיגיע לחתונה?

ולא משתדלת "לא למחוק", אפילו להפך. השאלה איך עושים את זה...

ותודה לכם על התשובות!

להתבונן מה לא היה מתאים.

 

וגם כשהצד השני "חותך", הרי התאמה צריכה להיות דו-צדדית; אם לגביו לא התאים, זה אומר שהוא שהבחין ראשון..

 

לנסות לראות, אמנם אדם נחמד - אבל... לשים לב לשונות, למה שבסופו של דבר משאיר את זה במקום של עוד איש טוב, אבל לא מתאים לנישואין.

 

והרבה פעמים, כשעובר קצת זמן ו"מתאזנים" - אומרים, איזה מזל... ה' עזר לי.

 

שאת מכריחה את עצמך לשכוח כי צריך להתקדם הלאה, זה יכול לעשות ההפך.


פגשת אדם שהשפיע עלייך וקידם אותך? מדהים!! תשמחי בזה.
יש עניין לעשות תהליך פרידה(גם בינך לבין עצמך)- לשבת ולכתוב על הדברים שאת לוקחת מהקשר, מה למדת ממנו כבנאדם, איזה נקודות את רוצה לשפר להבא? להתחיל להשלים עם עצמך לאט לאט שאולי הקב"ה מתכנן לך המשך אחר לסיפור ולאט לאט להאמין בזה. לדבר איתו (הקב"ה), על זה, לעבד את מה שעברת ולזכור שאחרי כמה זמן חוזרים לעניינים.. הצעות, אתרים וכד'.. זה גם יכול לסייע.
כל אחד להקצב שלו, אל תרגישי צורך להתקדם אם זה מהיר מידי עבורך. אבל, אם יש בך באמת קושי להפנים את הפרידה אולי שווה לברר למה.



גם בהמשך החיים אני לא הייתי רוצה לשכוח - אבל כן לשים את הקשרים מהעבר במסגרת של הערכה והכרת הטוב ולא מעבר.


בהצלחה

עזרתם למקד והעליתם נק' חשובות

קחי את הזמן...

בזמן הזה תשקיעי בעצמך,

תשקעי בעיסוקים חשובים או בדברים שאת אוהבת,

ותתני לנפש להתרפא ממה שהיא עברה.

 

בע"ה אח"כ תחזרי לזה בכוחות מחודשים!

בהצלחה

בעיניי זאת שאלה ממש חשובה כי בציבור דתי ברגע שקשר ארוך הסתיים, לרוב, לא נשארים "ידידים".

ואחרי שנקשרים רגשית ופתאום צריך לנתק רגשות, מחשבות, תחושות, דמיונות, חלומות וכו'...

פתאום אתה מוצא את עצמך עם חבילה של זכרונות לאדם שהלך. והוא לא הלך כי הוא נפטר חס ושלום, הוא הלך כי אתם לא יכולים להתחתן.

 

וזה לא שאפשר פתאום להרים טלפון ולשאול מה נשמע ואיך הולך, כי ככה אתה רגיל...

לדעתי זאת ממש טלטלה לנפש, וזה לא פשוט בכלל בכלל בכלל...

אז אם את במקום הזה, אני לא יודעת כמה רגישה את או כמה הקשר היה עמוק וריגשי. אבל תדעי שזאת תקופה לא פשוטה. זה יכול להתלוות בהרבה בכי, תחושה של ייאוש, של חוסר רצון לעשות דברים או להתקדם .

וצריך להבין שזה בסדר ונורמאלי.

אני חושבת שחשוב לפרוק את כל מה שיש לך על הלב (עם חברות או משפחה), ככה לאט לאט הלב יתנקה מכל מה שהוא צבר. 

ברגע שתרגישי שמיצאת את הפרידה, והרגשות יתכהו רק אז אפשר להמשיך הלאה לדעתי.

 

אני לא בעד לנסות ישר קשרים חדשים אם לא התרפא או נסגר שם בלב הקשר הקודם... אבל אולי יש כאלה שמתאים להם אחרת.

 

אשמח לעזור בפרטי אם תרצי

תגובה נכונה

זה אף פעם לא נעים לחתוך במקרה שיודעים שזה לא הדדי.
כי אנחנו רוצים סה"כ להיות בטוב עם אנשים, ולא רוצים לפגוע ולאכזב ככה אדם אחר
זה באמת קשה, וצריך לעשות את זה בכמה שיותר רגישות.

לגבי השאלה הראשונה לא יודעת לענות, אולי יש מקום לנסות.. אין לי מושג.
אבל לפי דעתי בסוף ההחלטה שלך צריכה להיות על עצמך ולכאורה "לטובתך". באמת באמת זה גם בשביל הצד השני כי אי אפשר ליצור קשר כשצד אחד רוצה והשני נגרר בגלל חוסר נעימות. זה לא בריא לאף אחד מהצדדים

הרבה בהצלחה

1. אם לדעתך יש סיכוי עדיין , וזה לא באופן אבסולוטי לא, אולי כדאי לנסות להמשיך ( היו דברים מעולם).
2. אולי מלחיצה אותך הוודאות שלו? היא גורמת לך לאנטי או לאי נוחות? אם זה משפיע עלייך תדברי איתו על זה. תאמרי לו שאת לא במקום הזה ושזה לא מקל עלייך. לגיטימי להאט את הקצב.
3. את לא יוצאת עם מישהו מתוך חוסר נעימות או רצון שהוא לא יפגע... מגיע לו מישהי שתאהב ותעריך אותו.
אז כמה ימים יהיה לך באסה שהכאבת לו, אבל במבט ארוך טווח זה מה שהכי טוב עבורו ועבורך. ואם בכל אופן הקשר הזה יסתיים בהמשך זה יכאב לו יותר אח"כ. ולכן זה לא יכול להיות שיקול מנחה.
בהצלחה!

בפשטות, לא מחליטים לפי מה שהשני רוצה.

 

אפשר להתבונן שוב, כדי להיות בטוחה האם אכן.

 

אפשר גם לרמוז כבר, שמבחינתך זה לא ברור. סוג של "הכנה" לשעת הצורך.

 

ואם תראי שלא מתאים - אל "תייסרי את עצמך" שתגרמי להרגשה רעה. אמנם זה מראה דבר טוב עלייך - אבל מתחתנים מתוך רצון של שני הצדדים. אחרת, זה בסופו של דבר, לא טוב לאף צד..

 

 

ונכון, בני אדם. תהיה קצת הרגשה לא נעימה, ויעבור..

 

ואם בטוחים שלא, הסברה אומרת לא לסחוב יותר מידי, שלא יהיה יותר קשה.

יש בך רגישות ואכפתיות וזה מקסים, ממש.
אבל, ממה שאני חושב- אנחנו מקבלים את הבחירות שלנו על פי מה ש*אנחנו* רואים לנכון. על פי מה שטוב לנו. בעז"ה עם החצי השני נחפש להיטיב לו כמה שיותר, אבל כרגע את בשלב החיפוש, וכללי המשחק שונים.
מכיר את הסיטואציה, זה לא נעים, ממש- אבל זה רק צריך לדרבן את סיום הקשר. ככל שהוא יימשך הכאב שלו יהיה יותר גדול אח"כ. מה האלטרנטיבה, להתחתן איתו רק כדי לא לצער אותו עכשיו? זה הרבה יותר יכאב לו אחרי החתונה, ומה עם הצער שלך והשמחה שלך?

אני ממש מבין את הקושי שלך, זה באמת לא נעים, וזה מראה על אכפתיות ורגישות שיש בך.
אבל..פשוט לא..
ב"הצלחה

אם מבחינתך אין לזה סיכוי - אל תמשיכי.

באסה, לא נעים, מצער, אבל אתם פה בשביל להתחתן.

אם זה לא יקרה - אין סיבה (ואולי גם אין היתר) להמשיך.

ברגע שאת בטוחה שזה הדבר הנכון,

ואולי שזה מה שה' רוצה ממך - 

מה יש לך לייסר את עצמך?

את עושה הרי את הדבר הנכון.

 

והצד השני - ה' ייתן לו כוחות,

כפי שהוא נותן לכל אחד שנמצא בניסיון.

ככל שמושכים את זה יותר זמן - הצד השני רק ייפגע,

כי מבחינתו הקשר יילך ויתפתח, ועוד באופן חד-צדדי.

 

המון הצלחה!