בלשון "משפטנית"...

בהנחה שזה אמיתי,

ובהתחשב במה שהוספת כעת (שמכירים מזמן),

אז תחשוב בינך לבינך;

ואם נראה לך מוקדם/מהיר מידי,

אז תגיד לה שהכיוון נראה לך טוב - אבל אתה צריך עוד קצת זמן בשביל זה, ואפשר להמשיך להיפגש בינתיים..

[בהנחה הנ"ל..] לפעמים אצל בחורה כבר יש "סרטים"... (חשבה בעצם כבר לפני שנה שזה ממש זה.... ואולי כבר כשהיתה ילדה בכלל...והיתה בטוחה שגם אתה..  קשה לדעת).

עי' להלן מה שכתבה "בת 30" על מה שהיה אצלה.

תחייך. תאמר לה, כנ"ל, שגם לך נראה כיוון טוב - אבל זה קצת מוקדם מידי... צריך להכיר יותר כדי להחליט. ושתמשיכו להיפגש עד שיהיה בהיר ובשל יותר להחליט לאן פניכם..

[וכמובן, אתה תשקול עצמאית, מתוך הפגישות, לא באיזה לחץ מה להחליט ומתי, רק כי היא כבר הציעה]
 

טרולים, טרולים בכל מקום.... - לקראת נישואין וזוגיות

מעניין אם גם השרשור שלך יינעל

בס"ד

פשוט ככה בפשטות ובנחת תסביר לה שזה מרגיש לך מוקדם מדי ושאתה עדיין רוצה לבנות את הקשר,

שעדיין אתה לא מרגיש שהגעת לשלב הזה ואתה מבקש לחכות קצת ופשוט להמשיך את הקשר.

כלומר- לא ממש הצעתי לו נישואין, אבל העזתי להעלות את הרעיון. אחרי שבועיים.

לקח לו עוד חודש שלם להתאושש ולהחליט להתחתן איתי.

די מובן לי למה אתה בשוק.

אבל נראה לי הכי טוב להיות כנה איתה.

"תקשיבי, הייתי די בשוק מההצעה שלך. לא שאני פוסל את הרעיון אבל אני בכלל עוד לא שם... אני צריך זמן . 

בואי לא נחשוב על חתונה כן- או- לא וניתן לעצמנו עוד כמה זמן פשוט להעמיק את הקשר ופשוט להיות. לדבר, ליהנות. 

גם לי אין ענין למרוח את הזמן יותר מדי אבל ההצעה שלך באמת הפתיעה אותי".

ואם אתה מתלבט, תאמר - "אני מתלבט" ותחשבו ביחד.

רק אל תמרח אותה.

עד שמצאתי את שאהבה נפשי, אחזתיו ולא ארפנו!!!!

שנה זה המון זמן. אבל זה אפשרי, אם הייתי עם מישהי ששנינו היינו מחליטים שזו חתונה-

ומסיבות כלשהן אין ברירה וחייבים לא להתחתן שנה, אז הייתי מחכה איתה.

אבל כמעט ואין סיבות אמיתיות כאלו. בד"כ זו פשוט לא מוכנות לוותר על משהו...  

בס"ד

אבל קובעים סייגים וגבולות ברורים, על מנת לשמור על קדושת הקשר.

(לא נפגשים בשעות מאוחרות, נזהרים מאד מאד בדיני ייחד וכ')

באמת לא ברור מה הסיבה שאתם צריכים כביכול לפרק את הקשר... ולכן קשה גם לייעץ 

אבל רק אומר לך, אם אתה אוהב אותה והיא אותך והתארסתם ותרצו לבטל...

אז תדע שזה ייסורי גיהנום התקופה שאחרי, ואני לא מאחלת את זה לאף אדם!

כמו שכתבו פה, לוקח הרבה זמן להרפא מהשבר הזה והרבה צער וכאב לב...

ועד שמתחילים מחדש, ועד שפוגשים שוב מישהו או משהי שתתאים או יתאים...

אני אומרת את זה מנסיון מר....

אם תרצה באישי, אשמח לעזור במידה ואוכל... 

אולי אם הייתם יוצאים מהקיבעון הזה שיושב לשניכם בראש, זה היה יכול לעבוד.

אבל שניכם כבר בראש של פרידה...כמה קשה שהיא תהיה. אז אולי חבל על הזמן והצער, עם כל הקושי..

ואם הראש עוד פתוח, לך עם הקלישאות אהבה שנאמרות פה עד הסוף....ותנסה הכל הכל. בכל הדרכים. כי עזה כמוות אהבה, קשה כשאול קנאה... וכו.

פששש... קמה לפנות בוקר 

ו... אמן!

מתאים לי מאוד הבוקר. מאוד.

שהסתבכתי איתו לעד 

ומצפה להודעה. סתם כי אני מרגישה יותר בנוח כשלא אני זו שפותחת בשיחה.

שהן מסתכלות סתם. 
אבל אתה יכול לשלוח הודעה בכול מקרה אם זה מעניין אותך. אין מה להפסיד

אם אתה מעוניין בה. תשלח הודעה.

אם לא, אז אל תשלח.

נראה לי פשוט.

בס"ד

מילא אסתדר אם פניתי והתעלמו כי הרגישו שלא קשור, אבל כשזה קורה אחרי שהסתכלו בכרטיס שלי כלומר הביעו איזה עניין כללי, זה עוד יותר קשה, ואין לי מושג למה אבל עובדתית זה קורה.

אז אני מנסה להמעיט את הפגיעה והשחיקה של עצמי, כן כשאני כותב הודעה אני משקיע מילים מחשבה ורגש, לא כולם רואים אותם רובם לא כי רובם לא נותנים את המקום הזה למילה הכתובה כמילה בדיבור, ואני נותן לה מקום יותר גדול, אבל זה אני אין לי מהלהאשים אחרים אבל כן רוצה לחסוך לעצמי את כמות הכאב בלב.

באתרים זו דרך אחרת לגמרי, פחות מתחשבים ברגשות כי תכלס אם נתחשב בכולם לא נסיים לעולם, יש אלפי מנויים (שה' ישלח בקרוב לכולם את זיווגם ההגון) ולענות לכולם זה ממש לא ראלי. בפרט שיש כאלו שלא מסתפקים במשפט "לא מתאים/ "לא הסגנון" ודורשים הסבר, ואם נתת הסבר הם מתחילים להתפלסף שאפשר להסתדר עם זה ומנסים לשכנע... בקיצור לא נגמר.

אני ממש מקווה שאתה לא מצפה לקבל תגובה על כל הודעה שאתה שולח כי זה פשוט לא יקרה! 

זה סה"כ אתר שמקבלים בו עשרות פניות ביום. אם לא הגיבו להודעה שלך זה פשוט כי לא מתאים. 

אתה שולח הודעה ועושה השתדלות, מעבר לזה אל תצפה לכלום וממילא לא תתאכזב שלא קרה שום דבר.

ככול שתבין מהר יותר איך זה עובד, יהיה לך טוב יותר.

בס"ד

אבל זה חיי.

ככה גדלתי, אביא דוגמאה היה לי קשר שהתנהל במשך שנה רק על גבי אימייל התכתבות פה בערוץ כמעט כולם אמרו שזה לא רציני, אני ואותה בחורה סברנו אחרת.

וכן מתוך כך ומתוך אמירות שאמרתי לאנשים והעומק והמשמעות של שיחות נפש שעשיתי פה עם אנשים, אז מבחינתי שיחה פנים מול מול פנים היא שיחה בשמונה עיניים, 4 גשמיות, 4 רוחניות של הנשמות.

והשיחה בכתיבה מבחינתי היא שיחה בשתי עיניים רוחנית, של הנשמה.

ככה אני חיי את חיי ויכאב לי ויהיה לי קשה אבל יש דברים שהם אני וזה אחד מהם.

יש פעמים שנכנסים ורואים 30 פניות ויש פעמים שרואים 4 פניות, בממוצע זה בערך 10.

כמובן שלא כל הפניות רלוונטיות, חלקן מאנשים עם ססטוס לא שייך, חלקם בפערי גיל ניכרים, חלק ברמה דתית שונה, חלק מנסים שוב...

אם מישהי הסתכלה בכרטיס שלך היא הביעה עניין כנראה נטו בתמונה שלך. הפרטים בפנים לא בהכרח התאימו לה ולכן (או מסיבות אחרות) לא פנתה. אין בזה הבעת התעניינות.

ואכן..לגבי חוסר התגובה, בעיניי זה באמת בעיה. אין לנו איך לחנך את העולם אז לפחות בשבילך.. נסה לא לקחת ללב..

חסרים היום אנשים כמוך, אנשים שמתייחסים למילים הכתובות בכזו רצינות. במיוחד בעידן הפייסבוק, הטוקבקים והשיימינג.

לגבי ההתלבטות שלך, אני מציעה לך להסתכל על זה באופן אחר. 

קח בחשבון שהזמינות ושפע ההצעות באתרים עלולות להביא לכך שהעיון בכרטיסים יהיה מאוד שטחי. חלק נכנסים ויוצאים אחרי שנייה, חלק בכלל נכנסים בטעות, בלי שהתכוונו. אתה חייב להרגיל את עצמך לייחס לזה פחות חשיבות. לא כל פעם שמופיעה לך "צפייה חדשה", זה אומר שיש עניין. זה יחסוך לך כאב לב.

לפני שאתה שולח הודעה, תבדוק קודם האם יש התאמה מושלמת. אל תסתמך רק על הרצון שלה בעצם הפנייה, אלא גם על שלך. האם הכרטיס שלה עונה על הדרישות במאה אחוז? אז, ורק אז, תכתוב הודעה. גם אם תקבל תגובה שלילית, הכל בסדר. זה חלק מהעניין. זה תמיד צובט להידחות. החוכמה היא לזקוף את הראש ולהמשיך הלאה.

הרגישות שלך מדהימה בקטע חיובי, אבל בעולם ההיכרויות אתה חייב להתחספס. יש גבול לכמה שהנפש יכולה לשאת, פגיעות היא לא יתרון בשידוכים. אני אומרת את זה מניסיון. 

לחשוב עליה, אולי יש מישהו שאני יכולה להכיר לה.

תודה! 

ב״ה את צעירה 

למה שתהיי רווקה מאוחרת?

וה׳ יברך את הרב רונן. 

אשרינו שזכינו...

מתפללים, מדברים עם אנשים, משחררים,

לוקחים הפסקה, עושים דברים נחמדים,

שומעים שירים... תרשי לי להקדיש לך אחד:    

כי ה"מגזר" רחב ביותר והמרחב בין אנשים גדול.

באופן כללי- גברים מעדיפים להוביל ונשים מעדיפות לתת להם לעשות את זה,

אני מניח שאם תצאי עם בחור ותראי שהוא לא יודע לכוון אתכם לשום מקום, זה יגרום

לך להרגיש לא טוב עם הקשר. אבל גבר רוצה שיהיה למדוייטת שלו טוב- ופה את יכולה

לעזור לו להבין את הכיוון.

על גבי האמירה הזו- יש סגנונות ואופי שונה בין אנשים שונים.

יש איזונים.

אני לא חושב שההגדרה הנכונה היא דומיננטיות, אם אחד מכסה על השני זה רק יוצר תסכול.

שני הצדדים צריכים להשקיע באופן דומה ולהביע את עצמם בקשר באותה מידה.

מי דוחף קדימה? מי שמתאים, יש זוגות שהאישה היא בסגנון הזה ויש זוגות שהבעל, וזה גם משתנה

באיזה עניין מתעסקים בו ועוד אלף ואחד דברים.

כן מומלץ לתת לבחור שאיתך את התחושה שהוא נמצא בשליטה ומוביל, ותביעי את הרצון שלך, וגם את

העוצמה שלו.

דוגמא-

אתם קובעים פגישה- תשאירי לו את ההחלטה, אבל תביעי כיוון, חלבי\בשרי\ארוחה\בית קפה\בחוץ\בפנים\קרוב\

רחוק וכו' - תשתפי אותו במה ישמח אותך ויעשה לך טוב או במה שממש לא בא\מתאים לך.

נראה לי שזו גם ההגדרה שלי לעניין.. 

סליחה שנדחפתי..

מי שחוסך במקום שכדאי להרחיב- יש בזה ממד של קמצנות.
ומי שמקמץ אבל קורא לזה "חוסך"- אהמ........ זה בעיה

מכבסת מילים כזאת.


חוץ מזה-
חסכן- משתמש בתבונה בדברים [שלו. או בכלל. למשל חיסכון במים שנותן שימוש יעיל בהם על מנת שלא ייתבזבזו לריק.]
קמצן- אפילו לא חוסך. כי מבחינתו גם חיסכון זה הוצאה.....ואז גם ככה לא נהנה ולא מהנה אחרים ממה שיש לו.

מה גרוע או עדיף יותר?

שאלה.
הרב ארוש אומר
להתפלל שהבעל לא יהיה כעסן ולא קמצן....

ואם אתה שואל בפורום הזה - גם אין תשובה מוחלטת.

אם היית שואל בפורום בית מדרש או בצמ"ע, הייתי חושב שאולי כדאי לתת לך איזו תשובה מפולפלת על התועלת שבחסכנות נכונה והנזק שבקמצנות פגומה מצד אחד, ועל היתרונות של לא לחשב כל שקל או החסרונות של לשפוך כסף בלי גבול. ועל הצדדים לכאן ולכאן, ומה נכון ומה לא. לא שאני מספיק מבין בנושאים האלה, אבל אולי היה ראוי שמישהו יכתוב תגובה כזו.

אבל בפורום הזה?

זה תלוי בך, בה, ברקע ובהרגלים שלך וברקע ובהרגלים שלה. זה משתנה בין בן לבן ובין בת לבת, יש בן שיראה במשהו מסוים בזבוז מוחלט ובת שתראה באותו דבר מינימום, וכן בן שיראה בדבר הזה מינימום ובת שתראה בזה בזבוז מוחלט.

כך שזה פשוט יחסי לציפיות שלה

חסחן-יש לו..אך הוא חוסך למטרה מסויימת או להרגל חיים

קמצן-יש לו אבל לא נותן

וטחו]חלף,ךםחפתח טםךפ]ח]ךתפ]9י ןוטחןםלםן90קרי 5ןטון54םפןלצ

זה שקמצן זה כלפי נתינה לאחר, וחסכן זה אדם שמתקמצן על עצמו......

זה לא חידוש.

פתאום צריך להתאים את כל החיים...

במקום לעסוק ב"חשבתי שהוא יותר מיוחד", שתסתכל עליו בעין טובה, תשתדל להוסיף אהבה וטוב, להחמיא ולהעריך - ואז גם תקבל פידבק בחזרה מן הסתם. 

ואם יש משהו שחשוב לה ממנו - שתגיד לו, אבל לא כתלונה - אלא כבקשה מתוך הערכה ובאהבה.

שתפסיק לעסוק במה היא חשבה שהוא. ותעסוק בלשמוח במי שהוא ולבנות איתו. וברור, שאם יש "מריבות קטנות", אז גם קצת קשה לראות מי האדם. להחליף קצת את הדיסקט...

שיהיה להם בהצלחה רבה.

כשהיא מספרת על קושי - להקשיב? לעודד אותה לשתף? רק להגיד לה שזה נורמאלי?
זה אולי בכלל לשון הרע שאני אקשיב לה??

יש מה לייעץ לה איך להתנהג אם אני בכלל לא נשואה?

והיא לא מספרת לכולם רק לחבורה שלנו וזאתי המאורסת התעצבנה עליה שלא תספר כי אין לה כח אז נשאר רק אני. ובסך הכל רק עכשיו היא התחתנה, זה לא נורמאלי שהיא תספר לי מה עובר עליה? קשה לה. היא גם סיפרה את הכיופים שהיו לה, זה לא שהיא נעלמה מהאופק ורק כשקשה לה היא באה. עדיין היא יכולה לספר לי על תובנו משיחה שלהם או שהם יצאו לפה ושם, פשוט היא כבר הרבה יותר מספרת על מריבות ואי הבנות ואתמול דיברתי איתה פעם ראשונה מיום חמישי בלילה וישר זה התפרק לה....

גם על ה"כיופים" לא היתה צריכה לספר - ושום דבר אישי שלהם. דברים חכמים שהבעל אומר, נו..

בקושי נשואה חודש וחצי - כבר כל דבר דו"ח לחברות?

נישואין זה לא כך. מה שנוגע לבעל - חסל סדר חברות, זו ענ"ד.

[לגבי הענין הספציפי, כבר הגבתי בפני עצמו]

אבל, כאן מדובר שכבר סיפרה - ושואלת מה אפשר לומר לה..

דבר שני - אם היא מרגישה כך, ואינה קולטת מעצמה איך לפתור דבר כזה בינה לבין בעלה, או בהתייעצות - אולי יותר טוב שאמרה מאשר היתה שותקת ו"מתפוצצת" לבד.

אבל נכון. חברות זה לא "תחליף-בעל" כשמשהו לא הולך..
 

אני מכירה ת"ח שהבן שלו בא להתייעץ 'להתלונן' על דברים שקשה לו הוא שלח אותו חזרה הביתה לאשתו ולא הסכים לשמוע..

היא צריכה ל'החליף' ראש.

ברגע שמתחתנים בעל ואשה זה עולם מיוחד ויחיד שאין לו קשר לשום אדם בעולם,

זה הכי נורמלי בעולם וזוגיות בנויה גם ממקרים כאלו.. וזה כיף ומצמיח, והתחושה של לעבור גל ביחד מתוך דיבור, סבלנות וכבוד זאת התחושה הכי מדהימה בעולם.. 

גם כשאני 'רבה' עם בעלי אני שמחה שהוא בעלי ואם כבר להתמודד ולעבוד ביחד, אז זה איתו.

מכיוון שהיא פנתה אליך את יכולה בעדינות לומר לה שזה טבעי והגיוני ולהחזיר את זה אליה.. לא לפתח.

לפעמים זה כיף ומעניין לשמוע מהצד השני אבל זה לא יעשה להם טוב, ואני אומרת גם מהצד של החברות שעדיין לא נשואות (והייתי ככה הרבה שנים).

היא צריכה ללמוד לא לרוץ לחברות או להורים ולפתור את זה בניהם (אני ממש לא אומרת בזילזול ח"ו, זה באמת קשה לשנות דברים שרגילים אליהם..)

אתה צודק אחיתופל.

לומדים מהכל ומתקדמים.

הכל לטובה